ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 חיי מוהר"ן - ריח - נסיעתו וישיבתו באומן
אות ריח באומין קדם ראש השנה האחרון היה מספר עם אנשים שלו מענין הסתלקותו שכבר הוא אצלו שלש שנים אחר הסתלקותו כי מעת שבא עליו החולאת הוא נחשב בעיניו שכבר נסתלק מן העולם ואמר שאינו יודע באיזה זכות הוא חי בנס כל שלש שנים אלו וכו' אז ספרו אנשיו עמו והיו מתאנחים מאד כי מה נעשה ועל מי יעזב אותנו. והשיב רק אתם תחזיקו עצמכם ביחד, אז תהיו אנשים כשרים. ולא כשרים בלבד אלא אפילו צדיקים וטובים תהיו. כי השם יתברך יעזר לי בודאי שיהיה כרצוני כאשר רציתי מכבר כי בעזרת השם גמרתי ואגמר כרצוני בודאי ואמר שכל מי שייגע ויתחבר לאחד מאנשי שלומנו בודאי יהיה איש כשר באמת ולא איש כשר בלבד אלא אפילו צדיק גמור כמו שאני רוצה. ועין לקמן בענין מעלת המתקרבים אליו אות ריט כל ימי הקיץ הנ"ל היה מצפה מאד שנהיה שם בראש השנה כי העקר הוא אצלו ראש השנה ואמר שכל עסקו הוא ראש השנה. ובימי חג השבועות נתקבצו לשם גם כן הרבה מאנשי שלומנו והיו סבורים שיאמר תורה כאשר היה מנהגו בכל חג השבועות אבל לא אמר אז שום תורה בשבועות הנ"ל ואמר אז שאין אתם חוטאים כל כך כמבאר לעיל. אבל בראש השנה אמר תורה נפלאה שם באומין והיא תקעו בלקוטי תנינא סימן ח' המתחיל אף על פי שתוכחה דבר גדול. ובראש השנה ביום הראשון שחל אז בשבת קדש אחר אכילת סעדת שחרית שאז היה דרכו להתחיל להכין עצמו לומר תורה כי אמירת התורה בראש השנה ובשבועות היתה תמיד בין השמשות של יום השני, הינו שהתחיל בסוף יום הראשון דיום טוב ונמשך הרבה לתוך ליל השני. ואז באותו ראש השנה בעת שהיה צריך להכין עצמו לומר תורה. התחיל להתגבר עליו חלי ההוסט בהתגברות גדול מאד והתחיל לפל ט דם הרבה על ידי ההוסט מה שלא היה כן זמן רב כי אף על פי שההוסט לא פסק ממנו כל ימי חליו, שנמשך יותר משלש שנים. אבל לא היה ההוסט כי אם עם לחות, אבל לא עם דם. והתגבר עליו ההוסט עם יציאת דם הרבה מאד והיה פולט דם הרבה, כמו קלוח מים ממש. אשר לא יאמן כי יספר כי נתמלאו כמה כלים מדמו. והיו לו הקאות הרבה ואמר שמעולם לא היו לו הקאות כי אם אז באותו העת. ותקף התגברות החולאת אז היה בלי שעור עד שכמעט היה נסתלק אז. ונמשך כמה שעות עד שנעשה לילה ונמשך גם לתוך הלילה איזה שעות ואנחנו כבר היינו עומדים מוכנים בבית אחר והיינו מצפים שיכנס ויאמר תורה. והיינו שם אנשים רבים מאד כמה מאות אנשים הן אורחים אנשי שלומנו שהיו אז רבים מאד כמה מאות חוץ שאר אנשי העיר שבאו גם כן לשמע תורה מפיו הקדוש. והיו עינינו כלות כל היום שיכנס והיה שם דחק גדול שלא היה אפשר לסבל וכמעט היתה סכנות נפשות מגדל הדחק ונמשך לתוך הלילה ועדין לא נכנס מחמת התגברות החולאת מאד. אחר כך שלח לקרא אותי ובאתי אליו וכבר היו נרות דולקים בחדרו וקצת אנשים עומדים לפניו הינו רבי שמעון ואחיו רבי יחיאל זכרונו לברכה ועוד מעט אנשים. ושאל אותי מה לעשות כי אי אפשר לו לומר תורה. והתחלתי לדבר עמו הלא גם כשבאתם מלמברג היה גם כן בלתי דרך הטבע שתאמרו אז תורה, כי גם אז היה חלש מאד ואף על פי כן אמרתם תורה אז הרבה בראש השנה. ועוד כיוצא בזה דברתי עמו. ענה ואמר אם כן אמסר נפשי. והרים ידיו כמדבר הריני מוכן למסר נפשי בשביל לומר תורה. ושלח אותי לעשות לו מקום שם להעמיד הכסא סמוך לפתח. כי אולי יהיה ההכרח להוציאו באמצע חס ושלום, וכן עשינו. ואחר כך נכנס בחלישות גדול מאד ועלה וישב על הכסא הגבוה שעשו בשביל אמירת התורה וישב קצת. ואחר כך אמר תורה נפלאה הנ"ל בקול נמך. וכשהתחיל לומר לא היה שום דרך הטבע שיוכל לסים כי כמעט לא היה אפשר לו לדבר אפילו דבור אחד מעצם חלישותו מכל שכן לומר תורה גבוהה וגדולה כזו. אך השם יתברך היה בעזרו וגמר כל התורה בשלמות בעזרת השם עד הסוף. רק סיום הפרוש על הפסוק תקעו לא אמר אז רק אחר יום כפור. גם היה שם דחק גדול ורעש גדול בעת אמירת התורה כי מגדל רבוי העם לא היה אפשר להשקיטם לגמרי מה שלא היה כן בשום פעם. כי תמיד בכל עת שאמר תורה, היו שותקים ושוקטים כלם כנהוג אבל אז אף על פי שהשקיטום והשתיקו אותם בתחלה כנהוג אף על פי כן בכל פעם נתעוררו באמצע מעצם הדחק שלא היה אפשר לסבל. וכמה אנשים היו בסכנה אז וכמעט שנפלו חלשות ויצאו במהרה לחוץ. ואף על פי כן זכינו שגמר אז כל התורה באריכות גדול מאד אשרי עין ראתה זאת אות רכ בערב ראש השנה דבר עמנו מהרב מברסלב שלא היה על ראש השנה אז באומין ואמר לנו מה אמר לכם אין דבר גדול מזה הינו להיות אצלי על ראש השנה. אף על פי ששאר צדיקים אינם אומרים כך כי אצלם אינו חיוב גדול כל כך להיות אצלם על ראש השנה הרי עוד קשיא אחת. [כלומר בלא זה כבר מקשים עליו קשיות הרבה תמיד ויהיה קשה עליו עוד קשיא זו גם כן מה שהוא מזהיר ביותר להיות אצלו על ראש השנה דיקא יותר משאר הגדולים]. ואמר שכל עסקו הוא רק ראש השנה והפליג אז מאד מאד להיות אצלו בראש השנה ואמר בלשון אשכנז בזו הלשון [מה אומר לכם אין דבר גדול מזה אי [מדוע] אחרים אינם אומרים כך נו זה עוד קושיא כל עניני הוא ראש השנה] גם כבר אמר [על ראש השנה כלם צריכים להיות]. וכל זה היה באומין בראש השנה האחרון שאז דבר עמנו זאת. וגם מכבר דבר עמנו הרבה שהוא מזהיר ומצוה לכל מי שרוצה לשמע ולצית אותו שיהיה אצלו על ראש השנה. ואמר שהיו צריכין לעשות כרוז וכו' כמבאר במקום אחר. ודבר מזה הרבה כמה פעמים
אות ריח
בְּאוּמֶין קדֶם ראשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן
הָיָה מְסַפֵּר עִם אֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ מֵעִנְיַן הִסְתַּלְּקוּתוֹ
שֶׁכְּבָר הוּא אֶצְלוֹ שָׁלשׁ שָׁנִים אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ
כִּי מֵעֵת שֶׁבָּא עָלָיו הַחוֹלַאַת הוּא נֶחְשָׁב בְּעֵינָיו שֶׁכְּבָר נִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם
וְאָמַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה זְכוּת הוּא חַי בְּנֵס כָּל שָׁלשׁ שָׁנִים אֵלּוּ וְכוּ'
אָז סִפְּרוּ אֲנָשָׁיו עִמּוֹ וְהָיוּ מִתְאַנְּחִים מְאד
כִּי מַה נַּעֲשֶׂה וְעַל מִי יַעֲזב אוֹתָנוּ.
וְהֵשִׁיב רַק אַתֶּם תַּחֲזִיקוּ עַצְמְכֶם בְּיַחַד, אָז תִּהְיוּ אַנָשִׁים כְּשֵׁרִים.
וְלא כְּשֵׁרִים בִּלְבַד אֶלָּא אֲפִילּוּ צַדִּיקִים וְטוֹבִים תִּהְיוּ.
כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲזר לִי בְּוַדַּאי שֶׁיִּהְיֶה כִּרְצוֹנִי
כַּאֲשֶׁר רָצִיתִי מִכְּבָר
כִּי בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם גָּמַרְתִּי וְאֶגְמר כִּרְצוֹנִי בְּוַדַּאי
וְאָמַר שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּיגַע וְיִתְחַבֵּר לְאֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ
בְּוַדַּאי יִהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת
וְלא אִישׁ כָּשֵׁר בִּלְבַד אֶלָּא אֲפִילּוּ צַדִּיק גָּמוּר כְּמוֹ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה.
וְעַיֵּן לְקַמָּן בְּעִנְיַן מַעֲלַת הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו
אות ריט
כָּל יְמֵי הַקַּיִץ הַנַּ"ל הָיָה מְצַפֶּה מְאד שֶׁנִּהְיֶה שָׁם בְּראשׁ הַשָּׁנָה
כִּי הָעִקָּר הוּא אֶצְלוֹ ראשׁ הַשָּׁנָה
וְאָמַר שֶׁכָּל עִסְקוֹ הוּא ראשׁ הַשָּׁנָה.
וּבִימֵי חַג הַשָּׁבוּעוֹת נִתְקַבְּצוּ לְשָׁם גַּם כֵּן הַרְבֵּה מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ וְהָיוּ סְבוּרִים שֶׁיּאמַר תּוֹרָה כַּאֲשֶׁר הָיָה מִנְהָגוֹ בְּכָל חַג הַשָּׁבוּעוֹת
אֲבָל לא אָמַר אָז שׁוּם תּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת הַנַּ"ל
וְאָמַר אָז שֶׁאֵין אַתֶּם חוֹטְאִים כָּל כָּךְ כַּמְבאָר לְעֵיל.
אֲבָל בְּראשׁ הַשָּׁנָה אָמַר תּוֹרָה נִפְלָאָה שָׁם בְּאוּמֶין
וְהִיא תִּקְעוּ בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן ח' הַמַּתְחִיל אַף עַל פִּי שֶׁתּוֹכָחָה דָּבָר גָּדוֹל.
וּבְראשׁ הַשָּׁנָה בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁחָל אָז בְּשַׁבַּת קדֶשׁ אַחַר אֲכִילַת סְעֻדַּת שַׁחֲרִית שֶׁאָז הָיָה דַּרְכּוֹ לְהַתְחִיל לְהָכִין עַצְמוֹ לוֹמַר תּוֹרָה
כִּי אֲמִירַת הַתּוֹרָה בְּראשׁ הַשָּׁנָה וּבְשָׁבוּעוֹת הָיְתָה תָּמִיד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל יוֹם הַשֵּׁנִי, הַיְנוּ שֶׁהִתְחִיל בְּסוֹף יוֹם הָרִאשׁוֹן דְּיוֹם טוֹב וְנִמְשַׁךְ הַרְבֵּה לְתוֹךְ לֵיל הַשֵּׁנִי.
וְאָז בְּאוֹתוֹ ראשׁ הַשָּׁנָה בָּעֵת שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהָכִין עַצְמוֹ לוֹמַר תּוֹרָה.
הִתְחִיל לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו חֳלִי הַהוּסְט בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל מְאד
וְהִתְחִיל לִפְל ט דָּם הַרְבֵּה עַל יְדֵי הַהוּסְט מַה שֶּׁלּא הָיָה כֵּן זְמַן רַב
כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהַהוּסְט לא פָּסַק מִמֶּנּוּ כָּל יְמֵי חָלְיוֹ, שֶׁנִּמְשַׁךְ יוֹתֵר מִשָׁלשׁ שָׁנִים.
אֲבָל לא הָיָה הַהוּסְט כִּי אִם עִם לֵחוֹת, אֲבָל לא עִם דָּם.
וְהִתְגַּבֵּר עָלָיו הַהוּסְט עִם יְצִיאַת דָּם הַרְבֵּה מְאד
וְהָיָה פּוֹלֵט דָּם הַרְבֵּה, כְּמוֹ קִלּוּחַ מַיִם מַמָּשׁ.
אֲשֶׁר לא יְאֻמַּן כִּי יְסֻפַּר כִּי נִתְמַלְאוּ כַּמָּה כֵּלִים מִדָּמוֹ.
וְהָיוּ לוֹ הֲקָאוֹת הַרְבֵּה
וְאָמַר שֶׁמֵּעוֹלָם לא הָיוּ לוֹ הֲקָאוֹת כִּי אִם אָז בְּאוֹתוֹ הָעֵת.
וְתֹקֶף הִתְגַּבְּרוּת הַחוֹלַאַת אָז הָיָה בְּלִי שִׁעוּר עַד שֶׁכִּמְעַט הָיָה נִסְתַּלֵּק אָז.
וְנִמְשַׁךְ כַּמָּה שָׁעוֹת עַד שֶׁנַּעֲשָׂה לַיְלָה
וְנִמְשַׁךְ גַּם לְתוֹךְ הַלַּיְלָה אֵיזֶה שָׁעוֹת
וַאֲנַחְנוּ כְּבָר הָיִינוּ עוֹמְדִים מוּכָנִים בְּבַיִת אַחֵר וְהָיִינוּ מְצַפִּים שֶׁיִּכְנס וְיאמַר תּוֹרָה.
וְהָיִינוּ שָׁם אֲנָשִׁים רַבִּים מְאד כַּמָּה מֵאוֹת אֲנָשִׁים
הֵן אוֹרְחִים אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁהָיוּ אָז רַבִּים מְאד כַּמָּה מֵאוֹת
חוּץ שְׁאָר אַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁבָּאוּ גַּם כֵּן לִשְׁמעַ תּוֹרָה מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ.
וְהָיוּ עֵינֵינוּ כָּלוֹת כָּל הַיּוֹם שֶׁיִּכְנס
וְהָיָה שָׁם דּחַק גָּדוֹל שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לִסְבּל
וְכִמְעַט הָיְתָה סַכָּנוֹת נְפָשׁוֹת מִגּדֶל הַדּחַק
וְנִמְשַׁךְ לְתוֹךְ הַלָּיְלָה
וַעֲדַיִן לא נִכְנַס מֵחֲמַת הִתְגַּבְּרוּת הַחוֹלַאַת מְאד.
אַחַר כָּךְ שָׁלַח לִקְרא אוֹתִי וּבָאתִי אֵלָיו
וּכְבָר הָיוּ נֵרוֹת דּוֹלְקִים בְּחַדְרוֹ וּקְצַת אֲנָשִׁים עוֹמְדִים לְפָנָיו
הַיְנוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָחִיו רַבִּי יְחִיאֵל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְעוֹד מְעַט אֲנָשִׁים.
וְשָׁאַל אוֹתִי מַה לַּעֲשׂוֹת
כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לוֹמַר תּוֹרָה.
וְהִתְחַלְתִּי לְדַבֵּר עִמּוֹ הֲלא גַּם כְּשֶׁבָּאתֶם מִלֶּמְבֶּרְגְּ הָיָה גַּם כֵּן בִּלְתִּי דֶּרֶךְ הַטֶּבַע שֶׁתּאמְרוּ אָז תּוֹרָה, כִּי גַּם אָז הָיָה חַלָּשׁ מְאד
וְאַף עַל פִּי כֵן אֲמַרְתֶּם תּוֹרָה אָז הַרְבֵּה בְּראשׁ הַשָּׁנָה.
וְעוֹד כַּיּוֹצֵא בָּזֶה דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ.
עָנָה וְאָמַר אִם כֵּן אֶמְסֹר נַפְשִׁי.
וְהֵרִים יָדָיו כִּמְדַבֵּר הֲרֵינִי מוּכָן לִמְסֹר נַפְשִׁי בִּשְׁבִיל לוֹמַר תּוֹרָה.
וְשָׁלַח אוֹתִי לַעֲשׂוֹת לוֹ מָקוֹם שָׁם לְהַעֲמִיד הַכִּסֵּא סָמוּךְ לַפֶּתַח.
כִּי אוּלַי יִהְיֶה הַהֶכְרֵחַ לְהוֹצִיאוֹ בְּאֶמְצַע חַס וְשָׁלוֹם, וְכֵן עָשִׂינוּ.
וְאַחַר כָּךְ נִכְנַס בַּחֲלִישׁוּת גָּדוֹל מְאד
וְעָלָה וְיָשַׁב עַל הַכִּסֵּא הַגָּבוֹהַּ שֶׁעָשׂוּ בִּשְׁבִיל אֲמִירַת הַתּוֹרָה
וְיָשַׁב קְצָת.
וְאַחַר כָּךְ אָמַר תּוֹרָה נִפְלָאָה הַנַּ"ל בְּקוֹל נָמךְ.
וּכְשֶׁהִתְחִיל לוֹמַר לא הָיָה שׁוּם דֶּרֶךְ הַטֶּבַע שֶׁיּוּכַל לְסַיֵּם
כִּי כִּמְעַט לא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְדַבֵּר אֲפִילּוּ דִּבּוּר אֶחָד מֵעצֶם חֲלִישׁוּתוֹ
מִכָּל שֶׁכֵּן לוֹמַר תּוֹרָה גְּבוֹהָה וּגְדוֹלָה כָּזוֹ.
אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה בְּעֶזְרוֹ וְגָמַר כָּל הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם עַד הַסּוֹף.
רַק סִיּוּם הַפֵּרוּשׁ עַל הַפָּסוּק תִּקְעוּ לא אָמַר אָז
רַק אַחַר יוֹם כִּפּוּר.
גַּם הָיָה שָׁם דּחַק גָּדוֹל וְרַעַשׁ גָּדוֹל בְּעֵת אֲמִירַת הַתּוֹרָה
כִּי מִגּדֶל רִבּוּי הָעָם לא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַשְׁקִיטָם לְגַמְרֵי
מַה שֶׁלּא הָיָה כֵּן בְּשׁוּם פַּעַם.
כִּי תָּמִיד בְּכָל עֵת שֶׁאָמַר תּוֹרָה, הָיוּ שׁוֹתְקִים וְשׁוֹקְטִים כֻּלָּם כַּנָּהוּג
אֲבָל אָז אַף עַל פִּי שֶׁהִשְׁקִיטוּם וְהִשְׁתִּיקוּ אוֹתָם בִּתְחִלָּה כַּנָּהוּג
אַף עַל פִּי כֵן בְּכָל פַּעַם נִתְעוֹרְרוּ בְּאֶמְצַע מֵעצֶם הַדּחַק שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לִסְבּל.
וְכַמָּה אֲנָשִׁים הָיוּ בְּסַכָּנָה אָז וְכִמְעַט שֶׁנָּפְלוּ חַלָּשׁוֹת וְיָצְאוּ בִּמְהֵרָה לַחוּץ.
וְאַף עַל פִּי כֵן זָכִינוּ שֶׁגָּמַר אָז כָּל הַתּוֹרָה בַּאֲרִיכוּת גָּדוֹל מְאד
אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה זאת
אות רכ
בְּעֶרֶב ראשׁ הַשָּׁנָה דִּבֵּר עִמָּנוּ מֵהָרַב מִבְּרֶסְלַב שֶׁלּא הָיָה עַל ראשׁ הַשָּׁנָה אָז בְּאוּמֶין
וְאָמַר לָנוּ מָה אמַר לָכֶם אֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה
הַיְנוּ לִהְיוֹת אֶצְלִי עַל ראשׁ הַשָּׁנָה.
אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁאָר צַדִּיקִים אֵינָם אוֹמְרִים כָּךְ
כִּי אֶצְלָם אֵינוֹ חִיּוּב גָּדוֹל כָּל כָּךְ לִהְיוֹת אֶצְלָם עַל ראשׁ הַשָּׁנָה
הֲרֵי עוֹד קֻשְׁיָא אֶחָת.
[כְּלוֹמַר בְּלא זֶה כְּבָר מַקְשִׁים עָלָיו קֻשְׁיוֹת הַרְבֵּה תָּמִיד
וְיִהְיֶה קָשֶׁה עָלָיו עוֹד קֻשְׁיָא זוֹ גַּם כֵּן מַה שֶּׁהוּא מַזְהִיר בְּיוֹתֵר לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה דַּיְקָא יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַגְּדוֹלִים].
וְאָמַר שֶׁכָּל עִסְקוֹ הוּא רַק ראשׁ הַשָּׁנָה
וְהִפְלִיג אָז מְאד מְאד לִהְיוֹת אֶצְלוֹ בְּראשׁ הַשָּׁנָה
וְאָמַר בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן
[מָה אוֹמַר לָכֶם אֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה
אַי [מַדּועַ] אֲחֵרִים אֵינָם אוֹמְרִים כַּךְ
נוּ זֶה עוֹד קוּשְׁיָא
כָּל עִנְיָנִי הוּא ראשׁ הַשָּׁנָה]
גַּם כְּבָר אָמַר [עַל ראשׁ הַשָּׁנָה כֻּלָּם צְרִיכִים לִהְיוֹת].
וְכָל זֶה הָיָה בְּאוּמֶין בָּראשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן שֶׁאָז דִּבֵּר עִמָּנוּ זאת.
וְגַם מִכְּבָר דִּבֵּר עִמָּנוּ הַרְבֵּה שֶׁהוּא מַזְהִיר וּמְצַוֶּה לְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לִשְׁמעַ וּלְצַיֵּת אוֹתוֹ שֶׁיִּהְיֶה אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה.
וְאָמַר שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת כְּרוּז וְכוּ' כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְדִבֵּר מִזֶּה הַרְבֵּה כַּמָּה פְּעָמִים
חיי מוהר"ן - רסח - גדולת נוראות השגתו
...שנוי. כי דרך האדם כשיגיע לידו ממון, בפרט ממון הרבה נשתנה פניו ונעשין אצלו שנויים. אבל אצלי אפילו אם אקבל סך עצום בפעם אחד אין אצלי שום שנוי כלל. ושמעתי בשמו שאמר שקבלת ממון שלו הוא חדוש אצל השם יתברך בין החדושים שיש לו יתברך כי יש אצל השם יתברך כמה חדושים וקבלת ממון שלו הוא חדוש אצל השם יתברך בין החדושים שלו אות רסט יום ד' דאלול תקס"ט ברסלב. אמר אני ענו מכל המפרסמים כי כל אחד יש לו עבודתו ואני ענו הינו כי אינם נחשבים אצלי כלל כי מדת ענווה היא לב...
ספר המידות - התנשאות
...לשם שמים, אינו רואה בן תלמיד חכם. ב. המתחיל בדבר מצוה ואינו גומרה, מורידין אותו מגדלתו. ג. כשהקדוש ברוך הוא נפרע משונאי ישראל, ממנה להם פרנסים שאינם טובים. ד. מנשאין את בן צדיק, כשאינו הולך בדרך ישר, כדי שילך בדרך ישר. ה. על ידי הצדקה מתנשא. ו. אין אדם עולה לגדלה אלא אם כן מוחלין לו כל עוונותיו. ז. כשמנשאין את אדם חשוב, אין מורידין אותו. ח. על ידי חכמה ושפלות ומערב בין הבריות, דבורו נתקים למעלה. ט. כשרוצים לנשא איזה צדיק ולפרסם אותו, אזי הקדוש ברוך...
שיחות הר"ן - אות קמז
...רבנו זכרונו לברכה, המעשה של המלך שהיה לו בן שכלו מאבנים טובות הנדפסת [בספורי מעשיות מעשה ה] אמר קדם שספר: אני יודע מעשה שיש בה כל השם של מ"ב ואחר כך ספר זאת המעשה ואף על פי כן אין אנו יודעים אם זאת היא המעשה של השם מ"ב וגם אנכי שמעתי מפיו הקדוש לפני כמה שנים שאמר שהבעל שם טוב זכרונו לברכה, היה יודע מעשה שהיה בה השם של מ"ב ודבר עמי אז מהשם של מ"ב ושאל אותי למצא פרוש בלשון לעז על שתי אותיות ו' צ' שנמצא בשם הנ"ל ולא יכלתי למצא וכפי המובן היה שכבר יודע...
שיחות הר"ן - אות רלג - מדבר ממעלת ההתבודדות
...- מדבר ממעלת ההתבודדות שמעתי מאיש אחד מאנשיו שפעם אחת דבר רבנו זכרונו לברכה, עמו מענין בגדים ואמר לו שעל כל דבר צריכין להתפלל הינו אם בגדו קרוע וצריך לבגד יתפלל להשם יתברך שיתן לו בגד ללבש וכן בכל כיוצא בזה דבר גדול ודבר קטן על הכל ירגיל עצמו להתפלל תמיד להשם יתברך על כל מה שיחסר לו אף על פי שהעקר להתפלל על העקר דהינו על עבודת השם יתברך לזכות להתקרב אליו יתברך אף על פי כן גם על זה צריכין להתפלל ואמר: שמי שאינו מתנהג כך אף על פי שהשם יתברך נותן לו...
שיחות הר"ן - אות רי - גדולות נוראות השגתו
...נוראות השגתו אמר. כל מה שהוא צריך לעשות ברבים קשה לו מאד מאד וצריך שיהיה לו מסירת נפש ממש על זה וספר שקדם הקדוש כשרוצה להתחיל תבה הראשונה של הקדוש נדמה לו שתצא נפשו ממש וכן קדם אמירת התורה כשרוצה להתחיל לומר תורה אזי נדמה לו שבתבה הראשונה שיאמר תצא נפשו ממש ולא היה מתפלל לפני העמוד בשום פעם ולא עשה שום דבר כיוצא בזה כגון קריאת המגלה וקריאת התורה ואפילו לקרות לפני התוקע ושאר דברים כאלה רק קדוש וזמירות על שלחנו בשבת קדש ואמירת התורה וגם זה היה כבד...
ספר המידות - קשוי לילד
ספר המידות - קשוי לילד חלק א' א. אשה שאוכלת צנון בעבורה, תלד בקשוי. ב. אשה שהיא מקשה לילד, סגלה שתתן לה לשתות מים משבעה בארות. ג. גם בניה לא יהיו עמה בבית. ד. גם תלחש לה באזנה אותיות של שם ס"ג. ה. גם מטתה לא תעמד במערב ובדרום. ו. גם תתלה על צוארה ממרור הנשאר. ז. גם תלחש לה באזנה אותיות: פא ויו עין הא....
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנא - עַל יְדֵי מִלְחָמוֹת הַיְנוּ מַחֲלקֶת
...מחשבות של רשעים על אנשים כשרים הינו מחשבות של כפירות, שנופלים עליהם על ידי זה והתקון לזה למסר המלחמה על ה' שה' ילחם המלחמה על ידי זה מבטל מחשבות רשעים הנ"ל אבל דע שעל ידי צדקה שלהם יש כח במחשבתם להתקים אפילו אם ימסר המלחמה לה' כי יש צדקות שרשעים נותנים כי מצינו שאפילו מלכי עכו"ם נותנים צדקה ועושים טובות כמו שכתוב: "לחונן דלים יקבצנו" ודע שאיש אמת, דהינו שעושה מצוות בשלמות ובכל הדקדוקים בינו לבין קונו כמו שמדקדק לעשות המצוה בפני בני אדם שזה בחינ...
שיחות הר"ן - אות קנה
...להיות בשמחה בשבת וכו' כל זה אמר בליל שבת קדש ובתחלה שאל אותי: האתה שמח בשבת ? השבתי: אני לפעמים נתעורר עלי איזה יראה בשבת והשיב: לא כך הוא, העקר הוא שמחה ואז הוכיח אותי הרבה להיות בשמחה דיקא בשבת ואז אמר כל הענין הנדפס ב"לקוטי תנינא" סימן י"ז הנזכר לעיל מענין מעלת השמחה בשבת ונכלל שם שגם היראה עקר עליתה על ידי השמחה של שבת דיקא הינו שעקר הוא רק השמחה בשבת ואז דיקא עולה היראה שהוא בחינת מה שקורין יראה והאריך הרבה בשיחה הקדושה הזאת והוכיח אותנו ואותי...
שיחות הר"ן - אות לז
שיחות הר"ן - אות לז אפיקורסות נקראת משא כמו שכתב רש"י על "משאכם" מלמד שהיו בהם אפיקורסים על כן כשנוסע להצדיק הוא משליך מעליו משוי גדולה כי מאחר שנוסע כבר יש לו אמונה שהוא הפך האפיקורסות...
שיחות הר"ן - אות רנז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רנז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר: שיודע כל מה שחטא האדם ואמר: "עיני ה' אל צדיקים" הינו שהצדיקים יש להם עיני ה' וזהו "עיני ה' אל צדיקים", שעיני ה' הם אצל הצדיקים ועל כן בודאי הם יכולים להסתכל בעיני ה' ולדעת כל מה שעבר האדם ולכמה בני אדם גלה ואמר להם כל מה שעברו...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.3125 שניות - עכשיו 28_03_2024 השעה 17:54:07 - wesi2