ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב


נושאים בתורת ברסלב
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.


* תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה ? חלק 1.

כדי לחדד את העניין, אבן לדוגמא התאווה לא קשורה בה לא בעבר לא בהווה ולא בעתיד.

ועל האדם להגיע לבחינה הנ"ל שהתאווה לא תהיה קשורה בו לא בעבר לא בהווה ולא בעתיד.

לא בהווה, היינו שלא יהיה לו שום רצון משום צד שהוא לתאווה.

לא בעתיד, היינו שהאדם יתרחק כ"כ מהתאווה, עד כדי כך שאפילו תאורטית הוא לא יוכל לפול לתאווה הזאת בשום זמן שבעולם.

ולא בעבר, היינו שעל האדם לעשות תשובה שלמה מאהבה שבה העוונות נהפכים לזכויות ממש, ושבה האדם מתנקה גם מכל התאוות שכבר היו לו בעבר.

כפי שהובא כאן breslev.eip.co.il/?key=164 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם

וְזֶה: בַּיּוֹם הַהוּא יְבֻקַּשׁ עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ

כִּי לֶעָתִיד יִהְיֶה כֻּלּוֹ תְּשׁוּבָה

וְעַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה זְדוֹנוֹת נַעֲשִׂין זְכֻיּוֹת

וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵעֲבֵרוֹת יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה

וְעַל כֵּן יְבֻקְּשׁוּ אָז הָעֲוֹנוֹת

כִּי יְבַקְשׁוּ וִיחַפְּשׂוּ אָז אַחַר עֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל

אֵיךְ לוֹקְחִין עוֹד אֵיזֶה עָוֹן כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ תּוֹרָה

וְאֵינֶנּוּ

כִּי יִהְיוּ כָּל הָעֲוֹנוֹת נִכְלָלִין בְּאַיִן

הַיְנוּ בְּאֵין סוֹף

שֶׁשָּׁם הָעֲוֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת עַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינוֹת 'יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה' הַנַּ"ל

וְזֶה: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל וְכוּ' כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ"

הַיְנוּ עַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה

יִהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵהָעֲבֵרוֹת בְּחִינַת מַכְשֵׁלָה

שֶׁהוּא הַתּוֹרָה, כַּנַּ"ל

ומי שזוכה לבחינה הנ"ל של להכלל באין סוף, הוא זוכה להתרחק מהתאוות גם בעבר וגם בהווה וגם בעתיד.

**

וזה משום שתשובה שלמה מאהבה, היא מעל הזמן. כמובא כאן breslev.eip.co.il/?key=256 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עט - הַקּוֹל קוֹל יַעֲקב

שֶׁתְּשׁוּבָה וּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן דְּהַיְנוּ בִּיטּוּל הַזְּמַנִּים, הֵם בְּחִינָה אַחַת

וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לִשְׁמעַ הַקּוֹל דִּקְדֻשָּׁה וּלְהַכְנִיעַ הַקּוֹל דְּסִטְרָא אָחֳרָא

וְכֵן מְבאָר בְּהָאָלֶף בֵּית הֶחָדָשׁ, בְּאוֹת תָּו תְּשׁוּבָה, סִימָן א

וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: יוֹם שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן

וּמַעֲלֶה כָּל הַיָּמִים לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן

וְכֵן יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ

נִמְצָא מְבאָר, שֶׁתְּשׁוּבָה הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן

ועל ידי שהאדם עושה תשובה שלמה, על ידי זה הוא מתנקה גם מכל התאוות גם בעבר.

וכמו שאבן לדוגמא מעולם לא היתה לה תאווה לשום דבר, כך גם האדם מתנקה מכל התאוות שלו גם בעבר, היינו שאין לרע אחיזה בו לא בהווה ולא בעתיד וגם לא בעבר.

ורק זו שלמות יציאה מתאווה בשלמות.

**

והוא בחינה אחת עם העניין של הקבצן שלא היו לו ידיים במעשה מהקבצנים, שהוא היה יכול למשוך את החץ, גם אחרי שהוא כבר פגע בבת המלך.

היינו בחינת העניין הנ"ל שהאדם מחזיר את הגלגל אחורה על ידי בחינת למעלה מהזמן.

**

היינו כי מי שחטא בעבר בתאווה כלשהי ועדיין נשאר בו רושם ורשימו מהתאווה שהוא חטא בעבר, הרי שהוא עדיין לא נקי לגמרי מהתאווה.

כי אבן לדוגמא, אין בה שום רשימו של תאווה כלשהי.

ורק מי שנכלל בא"ס לגמרי ושכל התאוות שלו הופכות בכלל לזכויות ומצוות, רק הוא בעצם מתנקה לגמרי מהתאווה שלו, ובו לא נשאר שום רושם כלל כלל לא.

*

והעניין הזה התבאר כאן breslev.eip.co.il/?key=37 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ח - רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב

וְעַל כֵּן לָאו כָּל אָדָם יָכוֹל לְהִתְגָּרוֹת בָּרְשָׁעִים

אִם לא מִי שֶׁהוּא צַדִּיק גָּמוּר

וצדיק גמור הוא

כשהוא בבחינת: "לא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן"

דְּהַיְנוּ שֶׁכְּבָר גֵּרֵשׁ וּבִטֵּל כָּל הָרָע שֶׁלּוֹ

עַד שֶׁבָּטוּחַ שֶׁלּא יֶאֱרַע לוֹ שׁוּם מִכְשׁוֹל עֲבֵרָה.

וְהָעִנְיָן

כִּי יֵשׁ אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת

אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם, עָפָר

וּלְמַעְלָה בְּשָׁרְשָׁם הֵם אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הֲוַיָ"ה

וּלְמַטָּה הֵם מְערָבִים טוֹב וָרָע

וְהַצַּדִּיק גָּמוּר שֶׁהִבְדִּיל וְהִפְרִישׁ הָרָע מִן הַטּוֹב לְגַמְרֵי

עַד שֶׁלּא נִשְׁאַר לוֹ שׁוּם רַע מֵאֶחָד מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת הַנַּ"ל

שֶׁהֵם כְּלַל הַמִּדּוֹת כַּיָּדוּעַ

וּכְשֶׁהוּא בִּבְחִינָה זוֹ מֻתָּר לְהִתְגָּרוֹת בָּרְשָׁעִים.

...

וְעַל כֵּן מֻכְרָח שֶׁיִּהְיֶה זֶה הַצַּדִּיק צַדִּיק גָּמוּר

שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם רָע

...

כִּי אֵין לְהָרָע שׁוּם תְּפִיסָה וַאֲחִיזָה בְּהַצַּדִּיק גָּמוּר

וְאֵין לוֹ מָקוֹם לֶאֱחֹז בּוֹ

...

וְזֶהוּ: מַ'שְׁפִּיל רְ'שָׁעִים עֲ'דֵי אָ'רֶץ

רָאשֵׁי תֵבוֹת: אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם, עָפָר

שֶׁהֵם כָּל הָאַרְבַּע יְסוֹדוֹת

שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַמִּדּוֹת

שֶׁצְּרִיכִין לְבָרְרָם בְּבֵרוּר גָּמוּר

עַד שֶׁלּא יִהְיֶה בּוֹ שׁוּם אֲחִיזָה

מִשּׁוּם רַע

שֶׁבְּשׁוּם מִדָּה

מֵהָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת הַנַּ"ל

וַאֲזַי הוּא צַדִּיק גָּמוּר כַּנַּ"ל

וְאָז דַּיְקָא

כְּשֶׁמַּבְדִּיל הָרָע מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם, עָפָר

אֲזַי הוּא מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי אָרֶץ כַּנַּ"ל

מַה שֶּׁאֵין כֵּן צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָמוּר

אַף שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם עֲבֵרָה

אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן לא הִבְדִּיל הָרָע לְגַמְרֵי

וְהָרָע עֲדַיִן בְּכחַ

וְעַל כֵּן אָסוּר לוֹ לְהִתְגָּרוֹת בָּרְשָׁעִים

כִּי יֵשׁ מָקוֹם לְהָרָע לֶאֱחֹז בּוֹ

וְיוּכַל לְהַזִּיק לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם

...

כִּי בֶּאֱמֶת אֵין לוֹ שׁוּם עֲבֵרָה

רַק שֶׁהוּא יָרֵא עֲדַיִן מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ וְכחוֹ לַעֲשׂוֹת

כִּי הָרָע עֲדַיִן בְּכחַ

כִּי לא זָכָה עֲדַיִן לִבְחִינַת לא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן

וְאֵינוֹ בָּטוּחַ עֲדַיִן שֶׁלּא יֶאֱרַע לוֹ מִכְשׁוֹל עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם

וְעַל כֵּן אָסוּר לוֹ לְהִתְגָּרוֹת בָּרְשָׁעִים כַּנַּ"ל

...

אֲבָל צַדִּיק גָּמוּר אֵינוֹ בּוֹלֵעַ

כִּי אֵין לִבּוֹ נוֹקְפוֹ מֵחֲשַׁשׁ מִכְשׁוֹל עֲבֵרָה כַּנַּ"ל

כִּי כְּבָר בִּטֵּל הָרָע לְגַמְרֵי

מִכָּל הַמִּדּוֹת וְהַתַּאֲווֹת שֶׁל כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת

עיין שם

**

וסוד העניין הוא על אדם הראשון, כי אחרי שנפגמה דעתו של אדם הראשון בחטא עץ הדעת, על ידי זה השתבשה דעתו והתערבבה טוב ורע.

ורק מי שזוכה לתקן את חטא אדם הראשון בשלמות, וזוכה לאכול מעץ החיים שממנו לא אכל אדם הראשון, רק הוא זוכה לכל התיקונים הנ"ל.

כי כדי לתקן את חטא אדם הראשון בשלמות, לשם כך צריך האדם להגיע למדרגה של הקבצן ללא ידיים, על ידי אמונה שבה נכלל האדם בבחינת לפני הבריאה, ושם הכל נתקן. כי בשורש הכל נתקן ומתהפך לטובה.

**

וכל זמן שיש אצל האדם רושם של חטא אדם הראשון, הרי שהוא עדיין שקוע בתוך הקליפות והתאוות וכולי.

וגם אם האדם עצמו בדרגת אדם הראשון אחרי החטא, שזאת הבחינה של למות בעטיו של נחש, הרי שהוא עדיין פגום בפגם של אדם הראשון, והרי שעדיין כל התאוות קשורות בגופו.

ראה גם כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=62 - האם רבי נחמן לא טעם טעם חטא?

כי מי שמתקן את חטא אדם הראשון, הוא דייקא זוכה לאכול מעץ החיים, והוא זוכה לגוף חדש וקדוש מגן עדן עילאה, גוף שהוא נקי מכל התאוות

ראה כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=140 - פושט את גופו המצורע ולובש גוף קדוש מגן עדן

וכאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=89 - איך לתקן את החטא של אדם הראשון?

וכאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=136 - האם מי שמסיים את התיקון שלו מת?

****

וכל זמן שהאדם לא זוכה לגוף חדש מגן עדן, הרי שעדיין כל התאוות קשורות בגופו...

וגם אם הוא רחוק מהתאוות בפועל, הרי שעדיין כל התאוות קשורות בו בכוח... כנ"ל

*

ומה היא שבירת התאוות בשלמות באמת?

כאן כמובן התשובה מפתיעה אך הגיונית לגמרי.

שבירת התאוות בשלמות, היינו מי שגם אם הוא נהנה מתאווה מסויימת, הרי שאין לתאווה שום אחיזה בו.

פירוש: כי אצל כל בני העולם, כאשר האדם הולך אחר תאוותיו, הרי שהוא נקשר לתאווה שאחריה הוא הולך, כדרך המים המלוחים, שצועק מים מים. וכעין מ"ש אין אדם מת וחצי תאוותו בידו.

היינו שכל מה שהאדם הולך אחרי תאווה כלשהי, הרי שהתאווה הזאת מתגברת עליו יותר וכולי...

אך הצדיק האמת שכבר יצא מכל התאוות בשלמות, הוא בדרגה של ביטול הבחירה ממש.

כמ"ש רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=69 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עַתִּיקָא טְמִיר וּסְתִים

כִּי לֶעָתִיד יִתְבַּטֵּל הַבְּחִירָה

וזה צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים

שֶׁהַיְשִׁיבָה הוּא מוֹרֶה עַל הֶעְדֵּר הַבְּחִירָה

כְּמוֹ: "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם"

שֶׁהוּא מוֹרֶה עַל הֶעְדֵּר הַהִשְׁתַּנּוּת

כִּי הַתְּנוּעָה

מוֹרֶה עַל הִשְׁתַּנּוּת מֵרָצוֹן אֶל רָצוֹן

וְהַיְשִׁיבָה מוֹרֶה עַל הֶעְדֵּר הִשְׁתַּנּוּת

הַיְנוּ בִּיטּוּל הַבְּחִירָה

וְעַטְרוֹתֵיהֶם, הַיְנוּ הַמַּקִּיפִים

כְּמוֹ: "שָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עטְרִים אֶל דָּוִד"

בְּרָאשֵׁיהֶם

וְלא עַל רָאשֵׁיהֶם

הַיְנוּ הַמַּקִּיפִים יִכָּנְסוּ בְּתוֹךְ הַמּחִין לִפְנִים

וְאָז יִכָּנְסוּ כָּל הַשִּׂכְלִיּוֹת

שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל לְהָבִין אוֹתָם

יִכָּנְסוּ לִפְנִים בְּתוֹךְ הַמּחִין

וְיֵדַע וְיַשִּׂיג אוֹתָם

וְאָז יֵצֵא מִגֶּדֶר אֱנוֹשִׁי

וְיַעֲלֶה לְגֶדֶר מַלְאָךְ

וְיִתְבַּטֵּל הַבְּחִירָה

וראה גם כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=116 - מדוע ולמה לעתיד לבוא תתבטל הבחירה החופשית?

* תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה ? חלק 3.


תכנים נוספים שיכולים לעניין אותך ועוד...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסז - שָׁבוּעוֹת הוּא רְפוּאָה לְהָרֵאָה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסז - שבועות הוא רפואה להראה שבועות הוא רפואה להראה כי 'חמשה' כנפי ראה כנגד 'חמשה' חמשי תורה ובשבועות מקבלין התורה יכולין לקבל חיות חדש... לחץ להמשך...
מחלוקות שבין החכמים ותאוות ממון
מחלוקות שבין החכמים ותאוות ממון כאן breslev.eip.co.il/?key=570 - חיי מוהר"ן - תכו - דברי צחות שלו רבי נחמן מברסלב מביא, שאם לתלמידי החכמים לא הייתה תאוות ממון, לא היו ביניהם מחלוקות. מדוע דווקא תאוות ממון? מה הקשר שבין שורש הממון לבין המחלוקות? רמז: ממון הוא בחינת הקדמות / חוכמות חיצוניות - איפה מובא בליקוטי מוהר"ן? כאן breslev.eip.co.il/?key=335 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה מוסבר שהכרחי שיהיו מחלוקות בין חכמים, בשביל בריאת העולם. מה הקשר שבין הדברים, וכיצד הם מסתדרים? * כי ממון זה כוח כמה שיש לך יותר ממון יש לך יו... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות קסו - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
שיחות הר"ן - אות קסו - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' שמעתי בשמו שאמר העולם סוברים שמחמת שאני נכד הבעל שם טוב זכרונו לברכה מחמת זה זכיתי למדרגתי לא כן הוא רק עם דבר אחד הצלחתי ועל ידי זה זכיתי לעלות למה שזכיתי ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון: מיט איין זאך איז מיר גיראטין... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נו - כְּשֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם לֵב, אֵין שַׁיָּך אֶצְלוֹ מָקוֹם כְּלָל
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נו - כשיש להאדם לב, אין שיך אצלו מקום כלל כשיש להאדם לב, אין שיך אצלו מקום כלל כי אדרבא, הוא מקומו של עולם וכו' כי האלקות הוא בלב, כמו שכתוב: "צור לבבי" ואצל השם יתברך נאמר: "הנה מקום אתי" שהוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו נמצא, מי שיש לו לב ישראלי אין ראוי לו לומר שמקום זה אין טוב לפניו כי אין שיך אצלו מקום כלל כי אדרבא הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו כנ"ל... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות קכט
שיחות הר"ן - אות קכט עקר התגברות התאוה הידוע דהינו תאוות המשגל הוא רק מחמת עצבות ומרה שחורה וצריכין להתגבר בכל עז להיות אך שמח תמיד ואמר: אפילו כשנופלין לפעמים לתוך רפש וטיט שקשה לו מאד לצאת משם צועקין וצועקין וצועקין והגביה ידיו קצת ולא אמר יותר ואמר שלענין המחשבות והבלבולים שמבלבלין לאדם בענין זה שדיה לצרה בשעתה ולא יבלבל עצמו כלל כלל בענין זה לא קדם ולא אחר כך... לחץ להמשך...
חיי מוהר"ן - קא - סיפורים חדשים
חיי מוהר"ן - קא - סיפורים חדשים אות קא יום חמישי וילך בין כסה לעשור תק"ע לפ"ק פה ברסלב. ספר לנו שחלם לו ואינו יודע הפרוש. שאיש אחד שהיה מאנשינו נפטר לעולמו והוא מת באמת אך הוא לא ידע עד אותו היום ונדמה לו בחלומו שכל העולם עומדים סביבו ונוטלין רשות ממנו לנסע לדרכם כנהוג אחר ראש השנה. ואותו האיש הנפטר היה גם כן עומד שם ושאל אותו מדוע לא היית על ראש השנה השיב לו הלא כבר נפטרתי לעולמי. אמרתי לו בשביל כך ואם האדם נפטר אינו רשאי לבוא על ראש השנה, ושתק. ומחמת שכמה בני אדם דברו עמי מאמונה דברתי עמו גם כן מזה. [ונראין הדברים שרבנו זכרונו לברכה הבין שנפל... לחץ להמשך...
מעשה משבעה קבצנים - בן המלך
מעשה משבעה קבצנים - בן המלך breslev.eip.co.il/?key=60 - סיפורי מעשיות - מעשה יג - משבעה קבצנים מעשה פעם אחת היה מלך = זה השי"ת והיה לו בן יחיד = זה אדם הראשון לפני שחטא. ורצה המלך למסר המלוכה לבנו בחייו = כי לפני שאדם הראשון חטא, מאחר שהוא כולו היה כלול בא"ס, ממילא הוא מלך כמו השי"ת ממש. שזו בחינת אדם קדמון שהוא מעל האצילות ולפני הבריאה. ולכן מסר את המלוכה בחייו דייקא, כי אצל השי"ת שני מלכים יכולים למלוך בבת אחת. ועשה משתה גדול ובודאי בכל פעם שהמלך עושה משתה גדול הוא שמחה גדולה מאד בפרט עתה, שמסר המלוכה לבנו בחייו בודאי היה שמחה גדולה מאד והיו ... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעו - אֲכִילַת שַׁבָּת אֵינָהּ בִּשְׁבִיל שְׂבִיעָה כְּלָל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעו - אכילת שבת אינה בשביל שביעה כלל דע כי אכילת שבת אינה בשביל שביעה כלל רק בגין דיתברכון כלהו שתא יומין, כמובא בזוהר כי מאכילת שבת נשפעין ונתברכין כל ששת הימים כי עקר השביעה בשבת כי סומא אין לו שבע כמו שלמדו רבותינו, זכרונם לברכה מפסוק "המאכילך מן במדבר למען ענתך" וכו' 'ופסיעה גסה נוטלת מאור עיניו של אדם ומהדר לה בקדושא דבי שמשי' נמצא שעקר שלמות מאור עינים הוא בשבת ועל כן אז השביעה, כי השביעה על ידי ראית עינים כנ"ל וזה 'פוסעים בו פסיעה קטנה סועדים בו לברך שלש פעמים' הינו שבשבת פוסעים פסיעה קטנה שעל ידי זה המאור עינים ... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לז - עִקָּר הַתַּכְלִית הוּא רַק לַעֲבד וְלֵילֵך בְּדַרְכֵי ה' לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַך
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לז - עקר התכלית הוא רק לעבד ולילך בדרכי ה' לשמו יתברך "ממתים ידך ה' ממתים מחלד וכו' אני בצדק אחזה פניך" וכו' הכלל שעקר התכלית הוא רק לעבד ולילך בדרכי ה' לשמו יתברך כדי לזכות להכיר אותו יתברך ולדעת אותו יתברך שזהו עקר התכלית וזהו רצונו יתברך שאנחנו נכיר אותו יתברך ואין ראוי לאדם שיהיה לו כונה אחרת בעבודתו יתברך כי אם למלאות רצונו יתברך, שאמר ונעשה רצונו כי יש מי שעובד כל ימיו ורודף אחר תאוות עולם הזה כדי למלאות בטנו וכרסו בתאוות עולם הזה ויש מי שעובד ומשתדל, כדי לזכות לעולם הבא וגם זהו נקרא מלוי בטן שרוצה למלאות בטנו ותא... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסא - הַמַּחֲלקֶת מַגְבִּיהַּ וּמֵרִים אֶת הָאָדָם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסא - המחלקת מגביה ומרים את האדם המחלקת מגביה ומרים את האדם כי "האדם עץ השדה" והנה עץ המנח על הארץ אי אפשר לו להגביה את עצמו כי אם על ידי שבאין עליו מים שוטפין אזי המים מרימין ונושאין את העץ והמחלקת נקרא מים כמו שכתוב: "סבוני כמים כל היום הקיפו עלי יחד"... לחץ להמשך...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה במאמרים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן



קבל תכנים נוספים שיעניינו אותך...




האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב

© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים, ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.

דף זה נוצר ב 0.0781 שניות
עכשיו 19_10_2019 השעה 16:08:40
wesi2