ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - צב - סיפורים חדשים
אות צב ספר שהיה רגיל לאכל הרבה מאד בימי נעוריו והיו לו יסורים מזה. והשליך זאת. וראה אחר כך שיש לו תאוה גם לאותו המעט שאוכל ונתישב והתחיל שוב לאכל כי מה לו כשאוכל מעט עם תאוה או הרבה. ולמה לו להפסיד גופו בחנם והיה מניח כל התאוות בתוך תאוה זו של אכילה. פעם אחת היה יושב על השלחן אצל חמיו בשעת הסעדה שלישית של שבת, וישב בזוית והיה חשך בבית. והוא היה דרכו תמיד לעשות את שלו כדרכו והתחיל לבקש שיראה לו השם יתברך את האבות אברהם יצחק ויעקב. והבטיח להשם יתברך כשתראה לי זאת. אשליך גם זאת התאוה [הינו של אכילה] ועשה בזה מה שעשה, ונכנס בזה מאד ויישן. ובא זקנו הבעל שם טוב זכרונו לברכה אליו בחלום ואמר לו הפסוק (דברים י"א) : "ונתתי עשב בשדך לבהמתך". והקיץ ונפלא בעיניו מה שיכות יש לזה הפסוק למה שבקש ובא בדעתו שאיתא בתקונים עשב הוא אותיות עין בית שין עין בית היא בת עין, שין תלת אבהן. וזהו אם תרצה לראות אבהן אי אפשר לך כי אם בשדך לבהמתך צריך אתה לשדד הבהמיות תאוות אכילה. והשליך גם זאת התאוה. [ואמר שמעשה זו שיכה להמעשה של קבלת התורה הנ"ל]. [בחיי מוהר"ו כתב יד כתוב למעלה לפני אות זה מעשה מקבלת התורה. [היא המעשה מהלחם] ובזה תבין תבת הנ"ל וצוה לחזר גם זאת המעשה] [אמר המעתיק שמעתי שספר הרב רבי ניסן קאוליר, אחד מגדולי המקרבים של הרב הצדיק הקדוש רבי ברוך זכר צדיק לברכה, לפני המגיד מטירהאוויצע זכר צדיק לברכה אשר פעם אחת בא אל הרב הקדוש רבי ברוך זכר צדיק לברכה וראה אותו נעצב מאד ושאל אותו מה זאת והשיב לו שזה כמה זמנים שלא ראה את הבעל שם טוב זכר צדיק וקדוש לברכה וכל אימת שבא על קברו אינו מוצא אותו ועתה ראיתי אותו ושאלתי אותו מה זה והשיב לי שהוא נמצא אצל רבי נחמן ואמר בזו הלשון: [הוא בחר עצמו אצל ר' נחמן] אות צג יום שני כ"ד איר תק"ע באומין, ספר לי חלום שחלם לו באותו הלילה. וראה בחלום שהיתה חתנה והלך גם כן אל החתנה והיה יודע שם החתן. והסתכל וראה שם אדם מעולם הבא הינו אדם מת. ויתפלא מאד ואמר בדעתו הלא אם יראו אותו העולם יהיה רעש גדול מאד. והיה יודע שם זה המת גם כן ואמר שהשמות אלו של החתן ושל המת אינם שמות העצם רק הם שמות ממש שמרמזים למה שמרמזים כמו כל שמות הקדושים. אחר כך ראו גם העולם את המת הנ"ל ודברתי עמהם הלא זהו מת ואמרו אף על פי כן ולא היה אצלם שום חדוש כלל. אחר כך הוטב בעיני לילך שם לאיזה בית הכנסת באשר שמשם יהיה טוב יותר להסתכל על החתנה וסבבתי שם [כזה] והיה מורה באצבע איך היה מסבב ובאתי אל הבית הכנסת והיו מזמרים שם [הינו במקום החפה] להחתן בזו הלשון: בחור אחד הוא זה, חתן אחד הוא זה. וגם ידעתי את הנגון והיה נגון יפה נגון של שמחה. והייתי מסתכל שם מן הבית הכנסת הנ"ל אחר כך גם שם לא הוטב בעיני והלכתי לביתי. ובאתי לביתי ומצאתי שהחתן הוא שוכב על הארץ ונערתי אותו ועוררתי אותו הלא מזמרים לך כל כך וכו' כנ"ל ואתה שוכב כאן. [והדברים סתומים מאד ואחר כך אמר רבנו זכרונו לברכה בעצמו שהוא פלא ששם היו מזמרים לו כל כך וכאן הוא שוכב. והדבר סתום ונעלם מאד] ואמר שבחלום נראה לו שהמקום ששם בית הכנסת יש לו שם אחר והמקום שהלך שם לביתו יש לו שם אחר [ואמר שידע ושכח ואני מספק אם על הנגון אמר שידע ושכח אם על אלו השמות של המקומות אמר שידע ושכח אבל שמות הנ"ל של החתן והמת אמר שהוא יודע אותם עדין] ואמר שיש עוד בזה דברים שראה בחלום הנ"ל אות צד פעם אחת אמר כל תורה יש לה מעשה והתחיל לספר המעשה של התורה ויאמר בעז אל רות בלקוטי א' סימן ס"ה שהגיד בעת ההיא. וספר: עזות היה לו בת ושלחה אל המים לשאב אל הכד וכו' ולא רצה לספר יותר מחמת שכבר הגיד התורה. ובפרטיות המעשה של אחד שהיה שוכב על הארץ יש ממנה בתוך כל תורה ותורה. ובפרט התורה תשעה תקונין בלקוטי א' סימן כ הוא פרוש על אותו המעשה. מעשה של בת מלך המסימת בהר של זהב ומגדל של מרגלית הנדפסה בספורי מעשיות ספור א' לדעתנו שיכת על התורה המתחלת פתח רבי שמעון בלקוטי א' סימן ס. מעשה מהכסא שיכת להתורה תקעו בחדש שופר בלקוטי תנינא סימן א' שהיא באור אותה המעשה אות צה שמעתי מאיש אחד מאנשי שלומנו שספר לו רבנו זכרונו לברכה בערב יום כפור אחר הכפרות מעשה. שראה שהלך ביער אחד והיער היה גדול בלי קץ וסוף ורצה לשוב אל עקבו ובא אליו אחד ואמר לו שבזה היער אי אפשר לבוא לסופו וקצו כי היער הזה היא בלי קץ וסוף וכל הכלים שבעולם כלם נעשו מזה היער והראה לו דרך איך שיצא מזה היער. אחר כך בא לנהר אחד ורצה להגיע לסוף הנהר ובא אליו שוב אחד ואמר לו גם כן שבזה הנהר אי אפשר לבוא לסופו כי זה הנהר אין לו קצה וסוף וכל בני העולם שותין מאלו המים של זה הנהר. והראה לו גם כן דרך וכו'. אחר כך בא אל רחים אחת שהיתה עומדת על אותו הנהר. ובא אליו גם כן אחד ואמר לו שזאת הרחים טוחנת טחינה על כל העולם כלו. ואחר כך חזר ובא אל היער הנ"ל וראה שם נפח אחד שקורין קאוויל שישב שם ביער ועשה מלאכתו ואמרו לו שזה הנפח עושה כלים בשביל כל העולם כלו והדברים סתומים מאד. [גם לא נרשם בשלמות כראוי כי הרבה נשכח כי לא נכתב בזמנו] ואמר אז שהעולם מספרין מעשה ואני ראיתי מעשה. השם יתברך יזכנו להבין דבריו הקדושים הנוראים
אות צב

סִפֵּר שֶׁהָיָה רָגִיל לֶאֱכל הַרְבֵּה מְאד בִּימֵי נְעוּרָיו וְהָיוּ לוֹ יִסּוּרִים מִזֶּה.

וְהִשְׁלִיךְ זאת.

וְרָאָה אַחַר כָּךְ שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּאֲוָה גַּם לְאוֹתוֹ הַמְּעַט שֶׁאוֹכֵל

וְנִתְיַשֵּׁב וְהִתְחִיל שׁוּב לֶאֱכל

כִּי מַה לּוֹ כְּשֶׁאוֹכֵל מְעַט עִם תַּאֲוָה אוֹ הַרְבֵּה.

וְלָמָּה לוֹ לְהַפְסִיד גּוּפוֹ בְּחִנָּם

וְהָיָה מַנִּיחַ כָּל הַתַּאֲווֹת בְּתוֹךְ תַּאֲוָה זוֹ שֶׁל אֲכִילָה.

פַּעַם אַחַת הָיָה יוֹשֵׁב עַל הַשֻּׁלְחָן אֵצֶל חָמִיו בִּשְׁעַת הַסְּעֻדָּה שְׁלִישִׁית שֶׁל שַׁבָּת, וְיָשַׁב בְּזָוִית וְהָיָה חֹשֶׁךְ בַּבַּיִת.

וְהוּא הָיָה דַּרְכּוֹ תָּמִיד לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ כְּדַרְכּוֹ

וְהִתְחִיל לְבַקֵּשׁ שֶׁיַּרְאֶה לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הָאָבוֹת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב.

וְהִבְטִיחַ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּשֶׁתַּרְאֶה לִי זאת. אַשְׁלִיךְ גַּם זאת הַתַּאֲוָה [הַיְנוּ שֶׁל אֲכִילָה]

וְעָשָׂה בָּזֶה מַה שֶּׁעָשָׂה, וְנִכְנַס בָּזֶה מְאד וַיִּישָׁן.

וּבָא זְקֵנוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵלָיו בַּחֲלוֹם וְאָמַר לוֹ הַפָּסוּק: "וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ".

וְהֵקִיץ וְנִפְלָא בְּעֵינָיו

מַה שַּׁיָּכוּת יֵשׁ לָזֶה הַפָּסוּק לְמַה שֶּׁבִּקֵּשׁ

וּבָא בְּדַעְתּוֹ שֶׁאִיתָא בַּתִּקּוּנִים עֵשֶׂב הוּא אוֹתִיּוֹת עַיִן בֵּית שִׁין

עַיִן בֵּית הִיא בַּת עַיִן, שִׁין תְּלָת אֲבָהָן.

וְזֶהוּ אִם תִּרְצֶה לִרְאוֹת אֲבָהָן

אִי אֶפְשָׁר לְךָ כִּי אִם בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ

צָרִיךְ אַתָּה לְשַׁדֵּד הַבַּהֲמִיּוּת תַּאֲוָות אֲכִילָה.

וְהִשְׁלִיךְ גַּם זאת הַתַּאֲוָה.

[וְאָמַר שֶׁמַּעֲשֶׂה זוֹ שַׁיָּכָה לְהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל קַבָּלַת הַתּוֹרָה הַנַּ"ל].

[בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ"ו כְּתַב יָד כָּתוּב לְמַעְלָה לִפְנֵי אוֹת זֶה

מַעֲשֶׂה מִקַּבָּלַת הַתּוֹרָה. [הִיא הַמַּעֲשֶׂה מֵהַלֶּחֶם]

וּבָזֶה תָּבִין תֵּבַת הַנַּ"ל

וְצִוָּה לַחֲזר גַּם זאת הַמַּעֲשֶׂה]

[אָמַר הַמַּעְתִּיק

שָׁמַעְתִּי שֶׁסִּפֵּר הָרַב רַבִּי נִיסָן קָאוְלֶיר, אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַמְקרָבִים שֶׁל הָרַב הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבִּי בָּרוּךְ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, לִפְנֵי הַמַּגִּיד מִטִּירָהאוִויצֶע זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה

אֲשֶׁר פַּעַם אַחַת בָּא אֶל הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי בָּרוּךְ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְרָאָה אוֹתוֹ נֶעֱצָב מְאד

וְשָׁאַל אוֹתוֹ מַה זּאת

וְהֵשִׁיב לוֹ שֶׁזֶּה כַּמָּה זְמַנִּים שֶׁלּא רָאָה אֶת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה

וְכָל אֵימַת שֶׁבָּא עַל קִבְרוֹ אֵינוֹ מוֹצֵא אוֹתוֹ

וְעַתָּה רָאִיתִי אוֹתוֹ

וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ מַה זֶּה

וְהֵשִׁיב לִי שֶׁהוּא נִמְצָא אֵצֶל רַבִּי נַחְמָן

וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: [הוּא בָּחַר עַצְמוֹ אֵצֶל ר' נַחְמָן]

אות צג

יוֹם שֵׁנִי כ"ד אִיָּר תק"ע בְּאוּמֶין, סִפֶּר לִי חֲלוֹם שֶׁחָלַם לוֹ בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה.

וְרָאָה בַּחֲלוֹם שֶׁהָיְתָה חֲתֻנָּה

וְהָלַךְ גַּם כֵּן אֶל הַחֲתֻנָּה

וְהָיָה יוֹדֵעַ שֵׁם הֶחָתָן.

וְהִסְתַּכֵּל וְרָאָה שָׁם אָדָם מֵעוֹלָם הַבָּא הַיְנוּ אָדָם מֵת.

וַיִּתְפַּלֵּא מְאד וְאָמַר בְּדַעְתּוֹ

הֲלא אִם יִרְאוּ אוֹתוֹ הָעוֹלָם יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל מְאד.

וְהָיָה יוֹדֵעַ שֵׁם זֶה הַמֵּת גַּם כֵּן

וְאָמַר שֶׁהַשֵּׁמוֹת אֵלּוּ שֶׁל הֶחָתָן וְשֶׁל הַמֵּת אֵינָם שְׁמוֹת הָעֶצֶם

רַק הֵם שֵׁמוֹת מַמָּשׁ

שֶׁמְּרַמְּזִים לְמַה שֶּׁמְּרַמְּזִים כְּמוֹ כָּל שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים.

אַחַר כָּךְ רָאוּ גַּם הָעוֹלָם אֶת הַמֵּת הַנַּ"ל

וְדִבַּרְתִּי עִמָּהֶם הֲלא זֶהוּ מֵת

וְאָמְרוּ אַף עַל פִּי כֵן

וְלא הָיָה אֶצְלָם שׁוּם חִדּוּשׁ כְּלָל.

אַחַר כָּךְ הוּטַב בְּעֵינַי לֵילֵךְ שָׁם לְאֵיזֶה בֵּית הַכְּנֶסֶת

בַּאֲשֶׁר שֶׁמִּשָּׁם יִהְיֶה טוֹב יוֹתֵר לְהִסְתַּכֵּל עַל הַחֲתֻנָּה

וְסִבַּבְתִּי שָׁם [כָּזֶה] וְהָיָה מוֹרֶה בְּאֶצְבַּע אֵיךְ הָיָה מְסַבֵּב

וּבָאתִי אֶל הַבֵּית הַכְּנֶסֶת

וְהָיוּ מְזַמְּרִים שָׁם [הַיְנוּ בִּמְקוֹם הַחֻפָּה] לְהֶחָתָן

בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: בָּחוּר אֶחָד הוּא זֶה, חָתָן אֶחָד הוּא זֶה.

וְגַם יָדַעְתִּי אֶת הַנִּגּוּן

וְהָיָה נִגּוּן יָפֶה נִגּוּן שֶׁל שִׂמְחָה.

וְהָיִיתִי מִסְתַּכֵּל שָׁם מִן הַבֵּית הַכְּנֶסֶת הַנַּ"ל

אַחַר כָּךְ גַּם שָׁם לא הוּטַב בְּעֵינַי וְהָלַכְתִּי לְבֵיתִי.

וּבָאתִי לְבֵיתִי וּמָצָאתִי שֶׁהֶחָתָן הוּא שׁוֹכֵב עַל הָאָרֶץ

וְנִעַרְתִּי אוֹתוֹ וְעוֹרַרְתִּי אוֹתוֹ

הֲלא מְזַמְּרִים לְךָ כָּל כָּךְ וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְאַתָּה שׁוֹכֵב כָּאן.

[וְהַדְּבָרִים סְתוּמִים מְאד

וְאַחַר כָּךְ אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ

שֶׁהוּא פֶּלֶא שֶׁשָּׁם הָיוּ מְזַמְּרִים לוֹ כָּל כָּךְ

וְכָאן הוּא שׁוֹכֵב.

וְהַדָּבָר סָתוּם וְנֶעְלָם מְאד]

וְאָמַר שֶׁבַּחֲלוֹם נִרְאָה לוֹ שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם בֵּית הַכְּנֶסֶת

יֵשׁ לוֹ שֵׁם אַחֵר

וְהַמָּקוֹם שֶׁהָלַךְ שָׁם לְבֵיתוֹ יֵשׁ לוֹ שֵׁם אַחֵר

[וְאָמַר שֶׁיָּדַע וְשָׁכַח

וַאֲנִי מְסֻפָּק אִם עַל הַנִּגּוּן אָמַר שֶׁיָּדַע וְשָׁכַח

אִם עַל אֵלּוּ הַשֵּׁמוֹת שֶׁל הַמְּקוֹמוֹת אָמַר שֶׁיָּדַע וְשָׁכַח

אֲבָל שֵׁמוֹת הַנַּ"ל שֶׁל הֶחָתָן וְהַמֵּת אָמַר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ אוֹתָם עֲדַיִן]

וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ עוֹד בָּזֶה דְּבָרִים שֶׁרָאָה בַּחֲלוֹם הַנַּ"ל

אות צד

פַּעַם אַחַת אָמַר

כָּל תּוֹרָה יֵשׁ לָהּ מַעֲשֶׂה

וְהִתְחִיל לְסַפֵּר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַתּוֹרָה וַיּאמֶר בּעַז אֶל רוּת בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ס"ה שֶׁהִגִּיד בָּעֵת הַהִיא.

וְסִפֵּר: עַזּוּת הָיָה לוֹ בַּת וּשְׁלָחָהּ אֶל הַמַּיִם לִשְׁאב אֶל הַכַּד וְכוּ'

וְלא רָצָה לְסַפֵּר יוֹתֵר מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר הִגִּיד הַתּוֹרָה.

וּבִפְרָטִיּוּת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל אֶחָד שֶׁהָיָה שׁוֹכֵב עַל הָאָרֶץ

יֵשׁ מִמֶּנָּה בְּתוֹךְ כָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה.

וּבִפְרָט הַתּוֹרָה תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן כ

הוּא פֵּרוּשׁ עַל אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה.

מַעֲשֶׂה שֶׁל בַּת מֶלֶךְ הַמְסַיֶּמֶת בְּהַר שֶׁל זָהָב וּמִגְדָּל שֶׁל מַרְגָּלִית הַנִּדְפְּסָה בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת סִפּוּר א'

לְדַעְתֵּנוּ שַׁיֶּכֶת עַל הַתּוֹרָה הַמַּתְחֶלֶת פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ס.

מַעֲשֶׂה מֵהַכִּסֵּא

שַׁיֶּכֶת לְהַתּוֹרָה תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן א'

שֶׁהִיא בֵּאוּר אוֹתָהּ הַמַּעֲשֶׂה

אות צה

שָׁמַעְתִּי מֵאִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ

שֶׁסִּפֵּר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר אַחַר הַכַּפָּרוֹת מַעֲשֶׂה.

שֶׁרָאָה שֶׁהָלַךְ בְּיַעַר אֶחָד

וְהַיַּעַר הָיָה גָּדוֹל בְּלִי קֵץ וָסוֹף

וְרָצָה לָשׁוּב אֶל עֲקֵבוֹ

וּבָא אֵלָיו אֶחָד וְאָמַר לוֹ שֶׁבְּזֶה הַיַּעַר אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְסוֹפוֹ וְקִצּוֹ

כִּי הַיַּעַר הַזֶּה הִיא בְּלִי קֵץ וָסוֹף

וְכָל הַכֵּלִים שֶׁבָּעוֹלָם כֻּלָּם נַעֲשׂוּ מִזֶּה הַיַּעַר

וְהֶרְאָה לוֹ דֶּרֶךְ אֵיךְ שֶׁיֵּצֵא מִזֶּה הַיַּעַר.

אַחַר כָּךְ בָּא לְנָהָר אֶחָד

וְרָצָה לְהַגִּיעַ לְסוֹף הַנָּהָר

וּבָא אֵלָיו שׁוּב אֶחָד וְאָמַר לוֹ גַּם כֵּן שֶׁבְּזֶה הַנָּהָר אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְסוֹפוֹ

כִּי זֶה הַנָּהָר אֵין לוֹ קָצֶה וָסוֹף

וְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם שׁוֹתִין מֵאֵלּוּ הַמַּיִם שֶׁל זֶה הַנָּהָר.

וְהֶרְאָה לוֹ גַּם כֵּן דֶּרֶךְ וְכוּ'.

אַחַר כָּךְ בָּא אֶל רֵחַיִם אַחַת שֶׁהָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל אוֹתוֹ הַנָּהָר.

וּבָא אֵלָיו גַּם כֵּן אֶחָד וְאָמַר לוֹ שֶׁזּאת הָרֵחַיִם טוֹחֶנֶת טְחִינָה עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

וְאַחַר כָּךְ חָזַר וּבָא אֶל הַיַּעַר הַנַּ"ל

וְרָאָה שָׁם נַפָּח אֶחָד שֶׁקּוֹרִין קָאוִויל

שֶׁיָּשַׁב שָׁם בַּיַּעַר וְעָשָׂה מְלַאכְתּוֹ

וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁזֶּה הַנַּפָּח עוֹשֶׂה כֵּלִים בִּשְׁבִיל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ

וְהַדְּבָרִים סְתוּמִים מְאד.

[גַּם לא נִרְשַׁם בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי

כִּי הַרְבֵּה נִשְׁכַּח כִּי לא נִכְתַּב בִּזְמַנּוֹ]

וְאָמַר אָז שֶׁהָעוֹלָם מְסַפְּרִין מַעֲשֶׂה

וַאֲנִי רָאִיתִי מַעֲשֶׂה.

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְזַכֵּנוּ לְהָבִין דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים הַנּוֹרָאִים
חיי מוהר"ן - קצא - נסיעתו וישיבתו באומן
...באומן אות קצא יום ג' ח"י תשרי שני דחל המועד סוכות לעת ערב שנת תקע"א נלקח ארון אלהים ונסתלק אור ישראל כבוד אדוננו מורנו ורבנו בוצינא עלאה בוצינא קדישא יקירא אור הגנוז והצפון מורנו רבי נחמן זכר צדיק וקדוש לברכה ונקבר למחרתו ביום רביעי באומין במקום אשר בחר לו בו בחיים חיותו כמבאר בזה הספר ספורי דבריו אשר מבאר בהם בפרוש שהוטב בעיניו לשכב באומין מחמת שהיה שם קדוש השם הרבה מאד כמפרסם. גם עקר הסתלקותו מחמת הקדושים שנהרגו שם כאשר הבננו מדבריו שספר באומין שיש שם רבבות נשמות שהוא צריך להעלותן. גם ביום שני...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פב - כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה
...תצא למלחמה" וכו' כתיב: "אחור וקדם צרתני" זה בחינת כסדר ושלא כסדר 'קדם' הוא בחינת כסדר, בחינת אלף בית כסדר ואחור הוא בחינת תשר"ק שלא כסדר וזה בחינת אדם וחוה, כסדר ושלא כסדר הוי"ה במלוי אלפין גימטריא מ"ה אדם וחוה הוא בחינת 'מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה' "ולילה ללילה יחוה דעת" הינו מלכות פה כי המלכות נקרא דבור, על שם 'כי אין מלך בלא עם' ואין העם יודעים רצונו אלא אם כן כשהמלך מגלה מחשבתו ורצונו לתוך דבורו נמצא שעקר הנהגות מלכותו אינו אלא על ידי דבור וזה פרוש: 'מלכות פה' וזה שאנו רואים שלפעמים הול...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כב
...הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כב וגדל עצם הסכנות שהיה להם בחזירתם אי אפשר לספר כי היו על הספינה הזו של מלחמה שהיתה מלאה ישמעאלים והם היו רק שני יהודים לבד ודרך הישמעאלים, בפרט אנשי מלחמה לתפס יהודים ולמכרם במרחקים לעבדים והיה לרבנו זכרונו לברכה, פחד גדול מזה ואמר: שהתחיל לחשב בעצמו מה יעשה אם יוליכו אותו לאיזה מקום על הים שאין שם יהודי וימכרו אותו שם, ומי ידע מזה ? והיה לו צער גדול, איך יוכל לקים שם את מצוות התורה ? והתחיל לחשב בדעתו בענין זה עד שזכה שבא על השגה שיוכל לעבד את השם יתברך אפילו כשלא...
ספר המידות - אלמן
ספר המידות - אלמן א. מי שמתה אשתו, יאמר בכל יום פרשת אשם, עד שישא אשה אחרת. חלק שני א. על ידי שקר דבריו אינם נשמעים, גם על ידי שקר מאלמן, חס ושלום, כמה נשים. ב. כשמתה אשתו של אדם, אזי כאלו נחסר לו עצם מעצמיו, אבל הצדיק, אף על פי שאשתו מתה, אינו נחסר לו עצם. וזהו: אלמן אותיות א'חת מ'הנה ל'א נ'שברה. ארץ ישראל
ספר המידות - אכילה
...אכילה חלק א' א. ממה שאתה אוכל תשיר, כדי שיחול ברכת השם במזונותיך. ב. שלחנו של אדם מטהר לו מכל עוונותיו. ג. שלחנו של אדם מזכה לו לעלמא דאתי ומזכה לפרנסה, והוא רשום לטוב לעלא ולעלא, ומזכה לה לאתוספא לה כח וגבורה בשעה שאצטריך לה. ד. בעוון ענוי הדין ועוות וקלקול הדין וביטול תורה בצרת בא, ובני אדם אוכלים ואינם שבעים ואוכלים לחמם במשקל. ה. כשאוכל קצת, לבו נמשך יותר אחר אכילה, ממי שלא אכל כלל ונתיאש מלאכל. ו. מפני מה נתחיבו ישראל כליה מפני שנהנו מסעדה של אותו רשע. ז. מזבח מזיח גזרות רעות ומכפר עוונות ומזין...
שיחות הר"ן - אות רנא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רנא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן בימי אלול ועשרת ימי תשובה וימים נוראים עד הושענא רבא צוה לכמה אנשים לומר אז כל ספרי תנ"ך מתחלתם ועד סופם וגם הוא בעצמו נהג כך כמה פעמים גם היה גומר כמה ספרים בימים הללו ואיני זוכר לבארם היטב
חיי מוהר"ן - קמ - נסיעתו לארץ ישראל
...אות קמ ושמעתי בשם רבנו זכרונו לברכה שאמר כי קדם שבאים לגדלות צריכין לפל בתחלה לקטנות וארץ ישראל היא גדלות דגדלות על כן צריכין לפל בתחלה לקטנות דקטנות ועל כן לא היה יכול הבעל שם טוב זכרונו לברכה לבוא לארץ ישראל כי לא היה יכול לירד לתוך קטנות כזה. והוא זכרונו לברכה זכה לבוא לארץ ישראל על ידי גדל הקטנות שירד לשם בחכמתו העצומה לקטנות מפלג קטנות דקטנות עד שזכה לבוא לארץ ישראל שהוא גדלות דגדלות. ועצם ההשגה שזכה בארץ ישראל אלו כל הימים דיו וכו' אין מספיק לבאר אשר לא נשמע ולא נראה מי שיזכה על ידי כניסה...
סיפורי מעשיות - מעשה ממרור
...שפעם אחת הלכו יהודי וגרמני יחד לנדוד ולמד היהודי את הגרמני שיעשה את עצמו כמו יהודי ולא יקשה עליו הדבר כיון שהלשון הוא אחד והיהודים הרי רחמנים ובודאי ירחמו עליו. כיון שבא סמוך לפסח למדו איך שיתנהג בבית היהודי שיזמינו לשלחן הסדר בתחלה עושין קדוש ואחר כך רוחצים ידים אולם שכח לומר לו שאוכלים מרור. וכן היה שהזמינו יהודי אחד אליו לסדר אולם הוא היה רעב מכל היום וצפה שכבר יגיעו לאכול את הדברים הטובים שאמר לו היהודי. אולם הוא ראה כי נתנו לו חתיכת כרפס במי מלח ושאר הדברים הנוהגים בסדר ואומרים את ההגדה והוא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנד - עֵינַיִם הֵם דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים וּגְבוֹהִים מְאד
...ח"א - תורה רנד - עינים הם דברים עליונים וגבוהים מאד עינים הם דברים עליונים וגבוהים מאד והם רואים תמיד דברים גדולים ונוראים ואם היה האדם זוכה לעינים כשרים היה יודע דברים גדולים רק ממה שעיניו רואות כי הם רואות תמיד, אך שאין יודע מה רואה כמו למשל כשמעבירין דבר לפני עיני האדם בהעברה ובמהירות גדול ואזי אין האדם יודע מה ראה והנה אף שבשעה שהעבירו הדבר לפני עיניו בודאי ראה אותו בראיה גמורה עם כל זה אין יודע מה ראה כי אף שעיניו ראו הדבר בשלמות עם כל זה מחמת המהירות לא היה פנאי בכדי שיביא הראות להדעת שידע...
חיי מוהר"ן - ז - שיחות השיכים להתורות
...- ז - שיחות השיכים להתורות אות ז כשאמר התורה ויהי הם מריקים שקיהם בסימן י"ז בשבת חנוכה תקס"ו. באותה השנה נתגירו גרים הרבה מחמת שמצאו בספריהם הפך אמונתם וזה הענין מבאר היטב שם באותה התורה הנ"ל מהיכן בא זאת שימצאו עכו"ם בספריהם הפך אמונתם וכו' עין שם. ובאור הענין כפשוטו כי כבר נשמעו דברים כאלו מפי כמה גרים ובפרט באותה השנה שאמר רבנו זכרונו לברכה המאמר הזה אז היו בעולם מעשיות הרבה כאלו שפתאם אחר שבת חנוכה שאמר רבנו זכרונו לברכה אז המאמר הנ"ל, אז נתגיר פתאם כמר אחד מכפר. והוא היה אחר כך אצלו זכרונו...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 04_12_2025 השעה 18:46:08 - wesi2