ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - צב - סיפורים חדשים
אות צב ספר שהיה רגיל לאכל הרבה מאד בימי נעוריו והיו לו יסורים מזה. והשליך זאת. וראה אחר כך שיש לו תאוה גם לאותו המעט שאוכל ונתישב והתחיל שוב לאכל כי מה לו כשאוכל מעט עם תאוה או הרבה. ולמה לו להפסיד גופו בחנם והיה מניח כל התאוות בתוך תאוה זו של אכילה. פעם אחת היה יושב על השלחן אצל חמיו בשעת הסעדה שלישית של שבת, וישב בזוית והיה חשך בבית. והוא היה דרכו תמיד לעשות את שלו כדרכו והתחיל לבקש שיראה לו השם יתברך את האבות אברהם יצחק ויעקב. והבטיח להשם יתברך כשתראה לי זאת. אשליך גם זאת התאוה [הינו של אכילה] ועשה בזה מה שעשה, ונכנס בזה מאד ויישן. ובא זקנו הבעל שם טוב זכרונו לברכה אליו בחלום ואמר לו הפסוק (דברים י"א) : "ונתתי עשב בשדך לבהמתך". והקיץ ונפלא בעיניו מה שיכות יש לזה הפסוק למה שבקש ובא בדעתו שאיתא בתקונים עשב הוא אותיות עין בית שין עין בית היא בת עין, שין תלת אבהן. וזהו אם תרצה לראות אבהן אי אפשר לך כי אם בשדך לבהמתך צריך אתה לשדד הבהמיות תאוות אכילה. והשליך גם זאת התאוה. [ואמר שמעשה זו שיכה להמעשה של קבלת התורה הנ"ל]. [בחיי מוהר"ו כתב יד כתוב למעלה לפני אות זה מעשה מקבלת התורה. [היא המעשה מהלחם] ובזה תבין תבת הנ"ל וצוה לחזר גם זאת המעשה] [אמר המעתיק שמעתי שספר הרב רבי ניסן קאוליר, אחד מגדולי המקרבים של הרב הצדיק הקדוש רבי ברוך זכר צדיק לברכה, לפני המגיד מטירהאוויצע זכר צדיק לברכה אשר פעם אחת בא אל הרב הקדוש רבי ברוך זכר צדיק לברכה וראה אותו נעצב מאד ושאל אותו מה זאת והשיב לו שזה כמה זמנים שלא ראה את הבעל שם טוב זכר צדיק וקדוש לברכה וכל אימת שבא על קברו אינו מוצא אותו ועתה ראיתי אותו ושאלתי אותו מה זה והשיב לי שהוא נמצא אצל רבי נחמן ואמר בזו הלשון: [הוא בחר עצמו אצל ר' נחמן] אות צג יום שני כ"ד איר תק"ע באומין, ספר לי חלום שחלם לו באותו הלילה. וראה בחלום שהיתה חתנה והלך גם כן אל החתנה והיה יודע שם החתן. והסתכל וראה שם אדם מעולם הבא הינו אדם מת. ויתפלא מאד ואמר בדעתו הלא אם יראו אותו העולם יהיה רעש גדול מאד. והיה יודע שם זה המת גם כן ואמר שהשמות אלו של החתן ושל המת אינם שמות העצם רק הם שמות ממש שמרמזים למה שמרמזים כמו כל שמות הקדושים. אחר כך ראו גם העולם את המת הנ"ל ודברתי עמהם הלא זהו מת ואמרו אף על פי כן ולא היה אצלם שום חדוש כלל. אחר כך הוטב בעיני לילך שם לאיזה בית הכנסת באשר שמשם יהיה טוב יותר להסתכל על החתנה וסבבתי שם [כזה] והיה מורה באצבע איך היה מסבב ובאתי אל הבית הכנסת והיו מזמרים שם [הינו במקום החפה] להחתן בזו הלשון: בחור אחד הוא זה, חתן אחד הוא זה. וגם ידעתי את הנגון והיה נגון יפה נגון של שמחה. והייתי מסתכל שם מן הבית הכנסת הנ"ל אחר כך גם שם לא הוטב בעיני והלכתי לביתי. ובאתי לביתי ומצאתי שהחתן הוא שוכב על הארץ ונערתי אותו ועוררתי אותו הלא מזמרים לך כל כך וכו' כנ"ל ואתה שוכב כאן. [והדברים סתומים מאד ואחר כך אמר רבנו זכרונו לברכה בעצמו שהוא פלא ששם היו מזמרים לו כל כך וכאן הוא שוכב. והדבר סתום ונעלם מאד] ואמר שבחלום נראה לו שהמקום ששם בית הכנסת יש לו שם אחר והמקום שהלך שם לביתו יש לו שם אחר [ואמר שידע ושכח ואני מספק אם על הנגון אמר שידע ושכח אם על אלו השמות של המקומות אמר שידע ושכח אבל שמות הנ"ל של החתן והמת אמר שהוא יודע אותם עדין] ואמר שיש עוד בזה דברים שראה בחלום הנ"ל אות צד פעם אחת אמר כל תורה יש לה מעשה והתחיל לספר המעשה של התורה ויאמר בעז אל רות בלקוטי א' סימן ס"ה שהגיד בעת ההיא. וספר: עזות היה לו בת ושלחה אל המים לשאב אל הכד וכו' ולא רצה לספר יותר מחמת שכבר הגיד התורה. ובפרטיות המעשה של אחד שהיה שוכב על הארץ יש ממנה בתוך כל תורה ותורה. ובפרט התורה תשעה תקונין בלקוטי א' סימן כ הוא פרוש על אותו המעשה. מעשה של בת מלך המסימת בהר של זהב ומגדל של מרגלית הנדפסה בספורי מעשיות ספור א' לדעתנו שיכת על התורה המתחלת פתח רבי שמעון בלקוטי א' סימן ס. מעשה מהכסא שיכת להתורה תקעו בחדש שופר בלקוטי תנינא סימן א' שהיא באור אותה המעשה אות צה שמעתי מאיש אחד מאנשי שלומנו שספר לו רבנו זכרונו לברכה בערב יום כפור אחר הכפרות מעשה. שראה שהלך ביער אחד והיער היה גדול בלי קץ וסוף ורצה לשוב אל עקבו ובא אליו אחד ואמר לו שבזה היער אי אפשר לבוא לסופו וקצו כי היער הזה היא בלי קץ וסוף וכל הכלים שבעולם כלם נעשו מזה היער והראה לו דרך איך שיצא מזה היער. אחר כך בא לנהר אחד ורצה להגיע לסוף הנהר ובא אליו שוב אחד ואמר לו גם כן שבזה הנהר אי אפשר לבוא לסופו כי זה הנהר אין לו קצה וסוף וכל בני העולם שותין מאלו המים של זה הנהר. והראה לו גם כן דרך וכו'. אחר כך בא אל רחים אחת שהיתה עומדת על אותו הנהר. ובא אליו גם כן אחד ואמר לו שזאת הרחים טוחנת טחינה על כל העולם כלו. ואחר כך חזר ובא אל היער הנ"ל וראה שם נפח אחד שקורין קאוויל שישב שם ביער ועשה מלאכתו ואמרו לו שזה הנפח עושה כלים בשביל כל העולם כלו והדברים סתומים מאד. [גם לא נרשם בשלמות כראוי כי הרבה נשכח כי לא נכתב בזמנו] ואמר אז שהעולם מספרין מעשה ואני ראיתי מעשה. השם יתברך יזכנו להבין דבריו הקדושים הנוראים
אות צב

סִפֵּר שֶׁהָיָה רָגִיל לֶאֱכל הַרְבֵּה מְאד בִּימֵי נְעוּרָיו וְהָיוּ לוֹ יִסּוּרִים מִזֶּה.

וְהִשְׁלִיךְ זאת.

וְרָאָה אַחַר כָּךְ שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּאֲוָה גַּם לְאוֹתוֹ הַמְּעַט שֶׁאוֹכֵל

וְנִתְיַשֵּׁב וְהִתְחִיל שׁוּב לֶאֱכל

כִּי מַה לּוֹ כְּשֶׁאוֹכֵל מְעַט עִם תַּאֲוָה אוֹ הַרְבֵּה.

וְלָמָּה לוֹ לְהַפְסִיד גּוּפוֹ בְּחִנָּם

וְהָיָה מַנִּיחַ כָּל הַתַּאֲווֹת בְּתוֹךְ תַּאֲוָה זוֹ שֶׁל אֲכִילָה.

פַּעַם אַחַת הָיָה יוֹשֵׁב עַל הַשֻּׁלְחָן אֵצֶל חָמִיו בִּשְׁעַת הַסְּעֻדָּה שְׁלִישִׁית שֶׁל שַׁבָּת, וְיָשַׁב בְּזָוִית וְהָיָה חֹשֶׁךְ בַּבַּיִת.

וְהוּא הָיָה דַּרְכּוֹ תָּמִיד לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ כְּדַרְכּוֹ

וְהִתְחִיל לְבַקֵּשׁ שֶׁיַּרְאֶה לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הָאָבוֹת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב.

וְהִבְטִיחַ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּשֶׁתַּרְאֶה לִי זאת. אַשְׁלִיךְ גַּם זאת הַתַּאֲוָה [הַיְנוּ שֶׁל אֲכִילָה]

וְעָשָׂה בָּזֶה מַה שֶּׁעָשָׂה, וְנִכְנַס בָּזֶה מְאד וַיִּישָׁן.

וּבָא זְקֵנוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵלָיו בַּחֲלוֹם וְאָמַר לוֹ הַפָּסוּק: "וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ".

וְהֵקִיץ וְנִפְלָא בְּעֵינָיו

מַה שַּׁיָּכוּת יֵשׁ לָזֶה הַפָּסוּק לְמַה שֶּׁבִּקֵּשׁ

וּבָא בְּדַעְתּוֹ שֶׁאִיתָא בַּתִּקּוּנִים עֵשֶׂב הוּא אוֹתִיּוֹת עַיִן בֵּית שִׁין

עַיִן בֵּית הִיא בַּת עַיִן, שִׁין תְּלָת אֲבָהָן.

וְזֶהוּ אִם תִּרְצֶה לִרְאוֹת אֲבָהָן

אִי אֶפְשָׁר לְךָ כִּי אִם בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ

צָרִיךְ אַתָּה לְשַׁדֵּד הַבַּהֲמִיּוּת תַּאֲוָות אֲכִילָה.

וְהִשְׁלִיךְ גַּם זאת הַתַּאֲוָה.

[וְאָמַר שֶׁמַּעֲשֶׂה זוֹ שַׁיָּכָה לְהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל קַבָּלַת הַתּוֹרָה הַנַּ"ל].

[בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ"ו כְּתַב יָד כָּתוּב לְמַעְלָה לִפְנֵי אוֹת זֶה

מַעֲשֶׂה מִקַּבָּלַת הַתּוֹרָה. [הִיא הַמַּעֲשֶׂה מֵהַלֶּחֶם]

וּבָזֶה תָּבִין תֵּבַת הַנַּ"ל

וְצִוָּה לַחֲזר גַּם זאת הַמַּעֲשֶׂה]

[אָמַר הַמַּעְתִּיק

שָׁמַעְתִּי שֶׁסִּפֵּר הָרַב רַבִּי נִיסָן קָאוְלֶיר, אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַמְקרָבִים שֶׁל הָרַב הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבִּי בָּרוּךְ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, לִפְנֵי הַמַּגִּיד מִטִּירָהאוִויצֶע זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה

אֲשֶׁר פַּעַם אַחַת בָּא אֶל הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי בָּרוּךְ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְרָאָה אוֹתוֹ נֶעֱצָב מְאד

וְשָׁאַל אוֹתוֹ מַה זּאת

וְהֵשִׁיב לוֹ שֶׁזֶּה כַּמָּה זְמַנִּים שֶׁלּא רָאָה אֶת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה

וְכָל אֵימַת שֶׁבָּא עַל קִבְרוֹ אֵינוֹ מוֹצֵא אוֹתוֹ

וְעַתָּה רָאִיתִי אוֹתוֹ

וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ מַה זֶּה

וְהֵשִׁיב לִי שֶׁהוּא נִמְצָא אֵצֶל רַבִּי נַחְמָן

וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: [הוּא בָּחַר עַצְמוֹ אֵצֶל ר' נַחְמָן]

אות צג

יוֹם שֵׁנִי כ"ד אִיָּר תק"ע בְּאוּמֶין, סִפֶּר לִי חֲלוֹם שֶׁחָלַם לוֹ בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה.

וְרָאָה בַּחֲלוֹם שֶׁהָיְתָה חֲתֻנָּה

וְהָלַךְ גַּם כֵּן אֶל הַחֲתֻנָּה

וְהָיָה יוֹדֵעַ שֵׁם הֶחָתָן.

וְהִסְתַּכֵּל וְרָאָה שָׁם אָדָם מֵעוֹלָם הַבָּא הַיְנוּ אָדָם מֵת.

וַיִּתְפַּלֵּא מְאד וְאָמַר בְּדַעְתּוֹ

הֲלא אִם יִרְאוּ אוֹתוֹ הָעוֹלָם יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל מְאד.

וְהָיָה יוֹדֵעַ שֵׁם זֶה הַמֵּת גַּם כֵּן

וְאָמַר שֶׁהַשֵּׁמוֹת אֵלּוּ שֶׁל הֶחָתָן וְשֶׁל הַמֵּת אֵינָם שְׁמוֹת הָעֶצֶם

רַק הֵם שֵׁמוֹת מַמָּשׁ

שֶׁמְּרַמְּזִים לְמַה שֶּׁמְּרַמְּזִים כְּמוֹ כָּל שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים.

אַחַר כָּךְ רָאוּ גַּם הָעוֹלָם אֶת הַמֵּת הַנַּ"ל

וְדִבַּרְתִּי עִמָּהֶם הֲלא זֶהוּ מֵת

וְאָמְרוּ אַף עַל פִּי כֵן

וְלא הָיָה אֶצְלָם שׁוּם חִדּוּשׁ כְּלָל.

אַחַר כָּךְ הוּטַב בְּעֵינַי לֵילֵךְ שָׁם לְאֵיזֶה בֵּית הַכְּנֶסֶת

בַּאֲשֶׁר שֶׁמִּשָּׁם יִהְיֶה טוֹב יוֹתֵר לְהִסְתַּכֵּל עַל הַחֲתֻנָּה

וְסִבַּבְתִּי שָׁם [כָּזֶה] וְהָיָה מוֹרֶה בְּאֶצְבַּע אֵיךְ הָיָה מְסַבֵּב

וּבָאתִי אֶל הַבֵּית הַכְּנֶסֶת

וְהָיוּ מְזַמְּרִים שָׁם [הַיְנוּ בִּמְקוֹם הַחֻפָּה] לְהֶחָתָן

בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: בָּחוּר אֶחָד הוּא זֶה, חָתָן אֶחָד הוּא זֶה.

וְגַם יָדַעְתִּי אֶת הַנִּגּוּן

וְהָיָה נִגּוּן יָפֶה נִגּוּן שֶׁל שִׂמְחָה.

וְהָיִיתִי מִסְתַּכֵּל שָׁם מִן הַבֵּית הַכְּנֶסֶת הַנַּ"ל

אַחַר כָּךְ גַּם שָׁם לא הוּטַב בְּעֵינַי וְהָלַכְתִּי לְבֵיתִי.

וּבָאתִי לְבֵיתִי וּמָצָאתִי שֶׁהֶחָתָן הוּא שׁוֹכֵב עַל הָאָרֶץ

וְנִעַרְתִּי אוֹתוֹ וְעוֹרַרְתִּי אוֹתוֹ

הֲלא מְזַמְּרִים לְךָ כָּל כָּךְ וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְאַתָּה שׁוֹכֵב כָּאן.

[וְהַדְּבָרִים סְתוּמִים מְאד

וְאַחַר כָּךְ אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ

שֶׁהוּא פֶּלֶא שֶׁשָּׁם הָיוּ מְזַמְּרִים לוֹ כָּל כָּךְ

וְכָאן הוּא שׁוֹכֵב.

וְהַדָּבָר סָתוּם וְנֶעְלָם מְאד]

וְאָמַר שֶׁבַּחֲלוֹם נִרְאָה לוֹ שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם בֵּית הַכְּנֶסֶת

יֵשׁ לוֹ שֵׁם אַחֵר

וְהַמָּקוֹם שֶׁהָלַךְ שָׁם לְבֵיתוֹ יֵשׁ לוֹ שֵׁם אַחֵר

[וְאָמַר שֶׁיָּדַע וְשָׁכַח

וַאֲנִי מְסֻפָּק אִם עַל הַנִּגּוּן אָמַר שֶׁיָּדַע וְשָׁכַח

אִם עַל אֵלּוּ הַשֵּׁמוֹת שֶׁל הַמְּקוֹמוֹת אָמַר שֶׁיָּדַע וְשָׁכַח

אֲבָל שֵׁמוֹת הַנַּ"ל שֶׁל הֶחָתָן וְהַמֵּת אָמַר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ אוֹתָם עֲדַיִן]

וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ עוֹד בָּזֶה דְּבָרִים שֶׁרָאָה בַּחֲלוֹם הַנַּ"ל

אות צד

פַּעַם אַחַת אָמַר

כָּל תּוֹרָה יֵשׁ לָהּ מַעֲשֶׂה

וְהִתְחִיל לְסַפֵּר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַתּוֹרָה וַיּאמֶר בּעַז אֶל רוּת בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ס"ה שֶׁהִגִּיד בָּעֵת הַהִיא.

וְסִפֵּר: עַזּוּת הָיָה לוֹ בַּת וּשְׁלָחָהּ אֶל הַמַּיִם לִשְׁאב אֶל הַכַּד וְכוּ'

וְלא רָצָה לְסַפֵּר יוֹתֵר מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר הִגִּיד הַתּוֹרָה.

וּבִפְרָטִיּוּת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל אֶחָד שֶׁהָיָה שׁוֹכֵב עַל הָאָרֶץ

יֵשׁ מִמֶּנָּה בְּתוֹךְ כָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה.

וּבִפְרָט הַתּוֹרָה תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן כ

הוּא פֵּרוּשׁ עַל אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה.

מַעֲשֶׂה שֶׁל בַּת מֶלֶךְ הַמְסַיֶּמֶת בְּהַר שֶׁל זָהָב וּמִגְדָּל שֶׁל מַרְגָּלִית הַנִּדְפְּסָה בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת סִפּוּר א'

לְדַעְתֵּנוּ שַׁיֶּכֶת עַל הַתּוֹרָה הַמַּתְחֶלֶת פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ס.

מַעֲשֶׂה מֵהַכִּסֵּא

שַׁיֶּכֶת לְהַתּוֹרָה תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן א'

שֶׁהִיא בֵּאוּר אוֹתָהּ הַמַּעֲשֶׂה

אות צה

שָׁמַעְתִּי מֵאִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ

שֶׁסִּפֵּר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר אַחַר הַכַּפָּרוֹת מַעֲשֶׂה.

שֶׁרָאָה שֶׁהָלַךְ בְּיַעַר אֶחָד

וְהַיַּעַר הָיָה גָּדוֹל בְּלִי קֵץ וָסוֹף

וְרָצָה לָשׁוּב אֶל עֲקֵבוֹ

וּבָא אֵלָיו אֶחָד וְאָמַר לוֹ שֶׁבְּזֶה הַיַּעַר אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְסוֹפוֹ וְקִצּוֹ

כִּי הַיַּעַר הַזֶּה הִיא בְּלִי קֵץ וָסוֹף

וְכָל הַכֵּלִים שֶׁבָּעוֹלָם כֻּלָּם נַעֲשׂוּ מִזֶּה הַיַּעַר

וְהֶרְאָה לוֹ דֶּרֶךְ אֵיךְ שֶׁיֵּצֵא מִזֶּה הַיַּעַר.

אַחַר כָּךְ בָּא לְנָהָר אֶחָד

וְרָצָה לְהַגִּיעַ לְסוֹף הַנָּהָר

וּבָא אֵלָיו שׁוּב אֶחָד וְאָמַר לוֹ גַּם כֵּן שֶׁבְּזֶה הַנָּהָר אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְסוֹפוֹ

כִּי זֶה הַנָּהָר אֵין לוֹ קָצֶה וָסוֹף

וְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם שׁוֹתִין מֵאֵלּוּ הַמַּיִם שֶׁל זֶה הַנָּהָר.

וְהֶרְאָה לוֹ גַּם כֵּן דֶּרֶךְ וְכוּ'.

אַחַר כָּךְ בָּא אֶל רֵחַיִם אַחַת שֶׁהָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל אוֹתוֹ הַנָּהָר.

וּבָא אֵלָיו גַּם כֵּן אֶחָד וְאָמַר לוֹ שֶׁזּאת הָרֵחַיִם טוֹחֶנֶת טְחִינָה עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

וְאַחַר כָּךְ חָזַר וּבָא אֶל הַיַּעַר הַנַּ"ל

וְרָאָה שָׁם נַפָּח אֶחָד שֶׁקּוֹרִין קָאוִויל

שֶׁיָּשַׁב שָׁם בַּיַּעַר וְעָשָׂה מְלַאכְתּוֹ

וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁזֶּה הַנַּפָּח עוֹשֶׂה כֵּלִים בִּשְׁבִיל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ

וְהַדְּבָרִים סְתוּמִים מְאד.

[גַּם לא נִרְשַׁם בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי

כִּי הַרְבֵּה נִשְׁכַּח כִּי לא נִכְתַּב בִּזְמַנּוֹ]

וְאָמַר אָז שֶׁהָעוֹלָם מְסַפְּרִין מַעֲשֶׂה

וַאֲנִי רָאִיתִי מַעֲשֶׂה.

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְזַכֵּנוּ לְהָבִין דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים הַנּוֹרָאִים
שיחות הר"ן - אות ריח - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
שיחות הר"ן - אות ריח - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה והתלוצץ מאד מהמחקרים שאומרים שיש בהלבנה ישוב כמו על הארץ הזאת על שרואין שם בתוכה כמו אילנות ושאר ברואים שבזו הארץ והיה מתלוצץ מזה ואמר שהוא שטות גדול כי הלבנה הוא כמו אספקלריא שכל דבר שעומד כנגדו נראה בתוכו ועל כן נראה בתוך הלבנה דברים שבזאת הארץ אבל באמת אין שם דבר מאלו הברואים והבל יפצה פיהם של המחקרים
שיחות הר"ן - אות שז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות שז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן לענין מה שדרך העולם לומר בכל שנה ובכל עת שעכשו אינם עתים טובות ובשנים הקודמים היה טוב יותר וכו' כידוע שיחות כאלו בין רב העולם דברנו עמו מזה הרבה ורב השיחה היה שספרו לפניו הרבה שבימים הראשונים הטובים היה הכל בזול גדול הרבה יותר משל עכשו כי לא היה אז נגידים ועשירים גדולים כמו עכשו ומה שמוציא עכשו בעל הבית פשוט ואפילו מקבל חשוב הוא יותר מההוצאות של הנגידים, שבשנים הקודמים כידוע ומפרסם כל זה ענה ואמר הלא אדרבא, השם יתברך מנהיג עתה העולם יפה יותר מקדם !
ספר המידות - בשורה
ספר המידות - בשורה חלק א' א. מי שהוא רגיל לומר בשורות טובות, הוא נתלבש מבחינת אליהו. ב. אל תבשר בשורה רעה, כי מחמת בשורה רעה מתו כמה נפשות. ג. העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות, והקדוש ברוך הוא גוזר והוא מבטל. ד. המבשר בשורות רעות, נופל למחין דקטנות. חלק שני א. מי שהוא רגיל לבשר בשורות טובות, על ידי זה לא יכאבו לו רגליו.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעד - כְּשֶׁהַדִּינִין, חַס וְשָׁלוֹם, גּוֹבְרִים עַל הָאָדָם
...- כשהדינין, חס ושלום, גוברים על האדם כשהדינין, חס ושלום, גוברים על האדם אין להמתפלל עבורו להזכיר שמו שלא יתגברו הדינין, חס ושלום וכמו דאיתא שנח לא קרא לו אביו שם בעת לדתו משום שהיה אז העולם בדינין ועל כן לא רצה אביו לתן לו שם כי על ידי השם יהיה נכר ומסים בין המקטרגים ויוכלו הדינים להתגבר עליו וזהו כשהתפלל משה רבנו, עליו השלום, על מרים לא הזכיר שמה רק אמר סתם "אל נא רפא נא לה" כי מחמת שהיו הדינין גוברים עליה לא רצה להזכיר שמה בפרוש כנ"ל ואף על פי כן העלים שמה ברמז נפלא בתוך תפילתו נא רפא בגימטריא...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סב - אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל
...- תורה סב - אלה מסעי בני ישראל "אלה מסעי בני ישראל" [עיין בלקוטי קמא סי' מ' בשם ס' עשרה מאמרות] שמסעי בני ישראל דהינו הנסיעות שבני ישראל נוסעין ממקום למקום הם מכפרין על אלה אלקיך ישראל, הינו על פגם עבודה זרה כי אפילו כשאין עובדין עבודה זרה, יש פגם עבודה זרה כי קלקול האמונה היא גם כן בחינת עבודה זרה וכמו שמובא על פסוק: "וסרתם ועבדתם אלהים אחרים" שתכף כשסרים מהשם יתברך, הוא בחינת עבודה זרה ועל ידי הנסיעות של ישראל נתכפר 'וכל זמן שיש עבודה זרה בעולם, חרון אף בעולם' נמצא כשנתכפר פגם עבודה זרה כנ"ל נמתק...
שיחות הר"ן - אות צח
...תהלים מעלה גדולה כאלו אמרם דוד המלך בעצמו כי הוא אמרם ברוח הקדש והרוח הקדש מנח בתוך התבות וכשאומרם הוא מעורר ברוח פיו את הרוח הקדש עד שנחשב כאלו אמרם דוד המלך, עליו השלום בעצמו והוא מסגל מאד לרפאות החולה להיות לו בטחון רק על השם יתברך שעל ידי אמירת תהלים יושיעו ה' והבטחון הוא בחינת משענת כמו שהאדם נשען על המטה כן הוא נשען על הבטחון שבוטח שיושיעו ה' כמו שאמר דוד: "ויהי ה' למשען לי" ועל כן על ידי זה נתרפא החולה כמו שכתוב: "אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה" וזה בחינת: "ויצא חטר מגזע ישי" הנאמר על...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה - מִסּוֹד גְּדֻלַּת הַתַּנָּא הָאֱלקִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי זַ"ל
...- מסוד גדלת התנא האלקי רבי שמעון בן יוחאי ז"ל לכו חזו מפעלות ה' התגלות נפלא מסוד גדלת התנא האלקי רבי שמעון בן יוחאי ז"ל רבי שמעון בן יוחאי הבטיח שלא תשתכח תורה מישראל על ידו כמובא בדברי רבותינו, זכרונם לברכה: 'כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו: עתידה תורה שתשתכח מישראל ואמר רבי שמעון בן יוחאי שלא תשתכח: 'בהאי חבורא דאיהו ספר הזוהר יפקון בה מן גלותא' ועתה בוא וראה והבן נפלאות נסתרות של תורתנו הקדושה כי על כן סמך רבי שמעון בן יוחאי עצמו על זה הפסוק כי לא תשכח מפי זרעו כי באמת בזה הפסוק בעצמו מרמז ונסתר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קע - ה' מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים וְכוּ'
...תורה קע - ה' מה רבו צרי רבים וכו' ה' מה רבו צרי רבים וכו' כי כל אחד לפי נשמתו ולפי עבודתו כך יש לו יסורים יש שיש לו יסורים מבניו ומאביו ומשכן ויש שהוא במדרגה גדולה ממנו ויש לו יסורים משכנים רחוקים ויש גדול ממנו ויש לו יסורים מכל העיר ויש גדול מאד ויש לו יסורים מכל העולם וכל אחד על ידי היסורים, נושא עליו האנשים שיש לו יסורים מהם כי כשיש לו יסורים מהם, הוא נושא אותם עליו אך איך אפשר לחמר לשא עליו כל כך אנשים אך על ידי היסורים נכנע גופו כי כל היסורים נקראים צרות על שם שהם מצרין ומעיקין להגוף וכשנכתת...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיז - מַה שֶּׁמְּבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם, כְּשֶׁנִּכְנָס לִקְדֻשָּׁה גְבוֹהָה
...מוהר"ן ח"ב - תורה קיז - מה שמבלבל את האדם, כשנכנס לקדשה גבוהה מה שמבלבל את האדם, כשנכנס לקדשה גבוהה כגון כשמתקרב לצדיק האמת וכיוצא אזי דיקא יקרה לו מקרה בלתי טהור, חס ושלום כבר מבאר מזה במקום אחר [שכשהאדם נכנס לקדשה מתגבר עליו היצר הרע ביותר כי כל מה שנכנס בקדשה יותר יש לו בכל פעם יצר הרע חדש גדול מבתחלה עין בלקוטי הראשון בסימן עב ובמקום אחר] ובאמת הבלבול הזה שטות כי ממה נפשך אם יקרה לו מחמת הרהור מי חיב בזה ואין לו להתרעם כלל, מאחר שהוא בעצמו גרם לו ואם אינו מחמת הרהור, אזי בודאי אינו סימן רע כלל...
חיי מוהר"ן - רמט - גדולת נוראות השגתו
...השגתו אות רמט אמר בקרימינטשאק עוד יאמרו בימים הבאים [איי, היה כזה ר' נחמן] כי יתגעגעו מאד אחרי. גם אמר שבימים הבאים יהיה חדוש גדול על שחלקו עליו ויאמרו בדרך תמיה על זה היו חולקים בתמיהה. גם אמר שכשיחלוקו על אחד יאמרו הלא גם עליו היו חולקים כלומר על כן אין ראיה מן מחלקת אות רנ אמר אותי צריכים כל העולם לא מבעיא אתם כי אתם יודעים בעצמכם איך אתם צריכים אותי אלא אפילו כל הצדיקים צריכים אותי כי גם הם צריכים להחזיר אותם למוטב. וגם אפילו אמות העולם צריכין אותי. אך דיו לעבד להיות כרבו אות רנא כשנסע לנאווריטש...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 02_02_2026 השעה 05:17:21 - wesi2