ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 חיי מוהר"ן - קיז - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
אות קיז בשנת תקס"ה עשה נשואין לבתו מרים זכרונה לברכה בקהלת קדש וואלטשיסק. ובשבת שלפני החתנה שקורין פארשפיל שהיה בפרשת נח בראש חדש חשון היה מרקד כל היום כלו. ורקודין כאלו לא נראה ממנו בשום פעם כמותם כי אז היה מרקד כמעט כל היום. ומה שהיה אז באותו השבת אי אפשר לבאר ולספר. והתפלל עמנו חגור בפאטשיילע [כעין מטפחת] לבד ואחר כך בסעדה שלישית ישב אז עמנו ואמר לזכר השלש סעדות זה. וספר אז שבאותו ראש השנה נתנו לו [הוצאות] אלף אדמים אחר כל ההצטרכות והיה במקום שהיה והוא אוהב תורה מאד והיה שם מקום שאמרו שם תורה גבוה מאד והלך לשם ועמד שם שומר על הפתח ולא הניחו לכנס. ונתן לו האלף אדמים שלו כדי שיניחוהו. והיה לו שם יצר הרע גדול על האלף אדמים שלא לתנם. וגם יודע אפילו היצר הרע שיש שם. ונכנס לשם ושמע מה ששמע ומה ששמע באותו העת הינו מאמר חותם בתוך חותם בלקוטי א' סימן כ"ב הוא מאותו התורה של המקום הנ"ל, רק הוא מעט ומקצת וכו'. ואמר אז התורה ו'יאמר י'י ס'לחתי כ'דבריך ראשי תבות כוס"י שנדפס מזה רק ראשי פרקים בסימן קע"ז בלקוטי א'. ואני פסקתי אז לומר קדיש על אמי זכרונה לברכה. ואז אמר בהתורה יתגדל ויתקדש שמה רבא כנדפס בהראשי פרקים. וגדל השמחה שהיה אז אי אפשר לספר אשרי מי שראה זאת. באותו השבת שתה מעט יין מחמת שמחת הנשואין כנהוג והיה בשמחה גדולה ורקד הרבה כמעט כל היום כנזכר לעיל. ואז סמך עצמו על רבי יודל ורקד, והיו מזמרים אז נגון נאה והתעוררות של יראה, והוא רקד על ידי זה הנגון. כי כן היה דרכו על פי רב לרקד על ידי נגון של התעוררות ויראה. והנגון ידוע אצלנו ואמר אז שהנגון הזה הוא נגון קריאה וכרוז, שקורין אותם על ידי נגון זה שיתקבצו כלם על החתנה. הינו שקורין כל הנשמות המתים הצדיקים הקדושים של משפחתו שהם הבעל שם טוב זכרונו לברכה, וזקנו רבי נחמן זכרונו לברכה, ואמו הצדקת זכרונה לברכה, שכלם יבואו על החתנה כמבאר בזוהר הקדוש שבשעת החתנה מתקבצים כלם. ואז התפלל מנחה עמנו יחד במקום שאכלנו שם סעדת שחרית הינו בבית המדרש. והתפלל מנחה חגור וכו' ואחר כך ישב עמנו בשלש סעדות כנ"ל והתחיל לזמר בני היכלא וכו' והיה השלש סעדות בדרך שמחה. ואמר אז מי שיכול לשתות יכול לכפר עוונות ואמר כל התורה ויאמר ה' סלחתי וכו' ראשי תבות כוסי. ואחר כך בערב התפאר שלא השתמש עדין בזכות אבות ומה שהיה בארץ ישראל היה אדרבא טובה להם אות קיח בשנת תקס"ז נסע לנאווריטש ואוסטרהא וזאסלאב ודובנא ושאר קהלות. והיה אז גם כן בקהלת קדש בראד, ושהה בדרך זה בערך חצי שנה. ואין שום אדם יודע מה עשה בנסיעה זו. כי לא קבל שם ממון בנסיעה זו, גם ברב המקומות שהיה שם לא ידעו ממנו כלל, בפרט בבראד שנכנס לשם לבדו בהעלם גדול וכו'. ובנסיעה זו נפטרה אשתו בזאסלאב שהיתה שם אצל הדאקטיר [רופא]. ואנחנו היינו שם על חג השבועות ואחר פטירת אשתו באותו הקיץ נשתדך מבראד. ואז בא עליו חולאת ההוסט [שעול] ואמר תכף שיסתלק ובחדש אלול נשא אשתו השניה אות קיט ותכף אחר ראש השנה תקס"ח נסע ללמברג ושהה שם עד אמצע הקיץ. ובא לביתו על פרשת בלק כשנסע ללמברג נסע דרך וואלטשיסק ושם רצה לעבר על הגרעניץ [הגבול] ולא היה יכול לעבר ונתעכב שם יותר משני שבועות. פעם אחת חלם לו בלילה שעמדו חילות רבות מהקיסר שלנו וכן כנגדם חילות רבות מהקיסר דוין, והקיסריות בעצמן היו שם. ובקש רבנו זכרונו לברכה מאדון אחד שיניח אותו לעבר. ואמר אותך בודאי לא אניח לעבר למדינתנו. והדבר היה נראה שאמר לו שהוא מתירא פן יבלבל שם המדינה וכו'. והלך ובקש מהקיסר דשם בעצמו, ואמר אני איני מתירא אני מניחו לעבר לשם. והקיץ בבקר וספר להאיש שהיה עמו ואמר לו אני יודע שהיום אעבר הגרעניץ כי כך חלם לי וכן היה שעבר אותו היום הגרעניץ. ובענין החלום הנ"ל יש עוד דברים כי נשכח הרב כי לא נכתב בזמנו אות קכ בשנת תק"ע נסע לאומין. בשנת תקע"א נסתלק שם. וכל המעשיות שיש בכל נסיעה ונסיעה, ובכל מקום שישב שם, קצתם כבר נרשמו במקום אחר, ורבם נשכח. חוץ מזה יש הרבה יותר מה שאין אנו יודעים כלל כי בודאי אין שום אדם יודע תכן כונות נסיעותיו הקדושים אות קכא בשנת תקס"ה בין פסח לעצרת נסע לשאריגראד ושהה שם שני שבועות. וגם נסיעה זו היתה פליאה גדולה מאד וכו'. ופתאום יצא משם, ואמר שבורח כמו מאש. ואחר כך היה שם שרפות גדולות כמה פעמים ואמר אלו היו יודעים בני שאריגראד הטובה שעשיתי להם וכו' אף על פי כן כל זה טוב מעפוש רחמנא לצלן. ומובן מדבריו שהצילם על ידי ישיבתו שם מעפוש רחמנא לצלן. אלה מסעי בני ישראל אשרי הזוכה ויזכה לידע סוד אחד מנסיעותיו הפליאות מאד שלא היה להם שום טעם על פי פשוט. ואמר בעת שנסע לנאווריטש אלו היו העולם יודעים ענין נסיעתי היו מנשקים הפסיעות שלי בכל פסיעה ופסיעה של נסיעתי אני מכריע את כל העולם כלו לכף זכות
אות קיז
בִּשְׁנַת תקס"ה עָשָׂה נִשּׂוּאִין לְבִתּוֹ מִרְיָם זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה בִּקְהִלַּת קדֶשׁ וָואלְטְשִׁיסְק.
וּבַשַּׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי הַחֲתֻנָּה שֶׁקּוֹרִין פָארְשְׁפִּיל שֶׁהָיָה בְּפָרָשַׁת נחַ בְּראשׁ חֹדֶשׁ חֶשְׁוָן הָיָה מְרַקֵּד כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ.
וְרִקּוּדִין כָּאֵלּוּ לא נִרְאָה מִמֶּנּוּ בְּשׁוּם פַּעַם כְּמוֹתָם
כִּי אָז הָיָה מְרַקֵּד כִּמְעַט כָּל הַיּוֹם.
וּמַה שֶּׁהָיָה אָז בְּאוֹתוֹ הַשַּׁבָּת אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר וּלְסַפֵּר.
וְהִתְפַּלֵּל עִמָּנוּ חָגוּר בְּפַאטְשֵׁיילֶע [כְּעֵין מִטְפַּחַת] לְבַד
וְאַחַר כָּךְ בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית יָשַׁב אָז עִמָּנוּ
וְאָמַר לִזְכּר הַשָׁלשׁ סְעֻדּוֹת זֶה.
וְסִפֵּר אָז שֶׁבְּאוֹתוֹ ראשׁ הַשָּׁנָה נָתְנוּ לוֹ [הוֹצָאוֹת] אֶלֶף אֲדֻמִּים אַחַר כָּל הַהִצְטָרְכוּת
וְהָיָה בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה וְהוּא אוֹהֵב תּוֹרָה מְאד
וְהָיָה שָׁם מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ שָׁם תּוֹרָה גָּבוֹהַּ מְאד
וְהָלַךְ לְשָׁם
וְעָמַד שָׁם שׁוֹמֵר עַל הַפֶּתַח וְלא הִנִּיחוֹ לִכְנס.
וְנָתַן לוֹ הָאֶלֶף אֲדֻמִּים שֶׁלּוֹ כְּדֵי שֶׁיַּנִּיחוּהוּ.
וְהָיָה לוֹ שָׁם יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל עַל הָאֶלֶף אֲדֻמִּים שֶׁלּא לִתְּנֵם.
וְגַם יוֹדֵעַ אֲפִילּוּ הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁיֵּשׁ שָׁם.
וְנִכְנַס לְשָׁם וְשָׁמַע מַה שֶּׁשָּׁמַע
וּמַה שֶּׁשָּׁמַע בְּאוֹתוֹ הָעֵת הַיְנוּ מַאֲמַר חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן כ"ב הוּא מֵאוֹתוֹ הַתּוֹרָה שֶׁל הַמָּקוֹם הַנַּ"ל, רַק הוּא מְעַט וּמִקְצָת וְכוּ'.
וְאָמַר אָז הַתּוֹרָה וַ'יּאמֶר יְ'יָ סָ'לַחְתִּי כִּ'דְבָרֶיךָ רָאשֵׁי תֵבוֹת כּוֹסִ"י
שֶׁנִּדְפַּס מִזֶּה רַק רָאשֵׁי פְרָקִים בְּסִימָן קע"ז בְּלִקּוּטֵי א'.
וַאֲנִי פָּסַקְתִּי אָז לוֹמַר קַדִּישׁ עַל אִמִּי זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה.
וְאָז אָמַר בְּהַתּוֹרָה יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא כַּנִּדְפָּס בְּהָרָאשֵׁי פְרָקִים.
וְגדֶל הַשִּׂמְחָה שֶׁהָיָה אָז אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר אַשְׁרֵי מִי שֶׁרָאָה זאת.
בְּאוֹתוֹ הַשַּׁבָּת שָׁתָה מְעַט יַיִן מֵחֲמַת שִׂמְחַת הַנִּשּׂוּאִין כַּנָּהוּג
וְהָיָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה
וְרָקַד הַרְבֵּה כִּמְעַט כָּל הַיּוֹם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְאָז סָמַךְ עַצְמוֹ עַל רַבִּי יוּדְל וְרָקַד, וְהָיוּ מְזַמְּרִים אָז נִגּוּן נָאֶה וְהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל יִרְאָה, וְהוּא רָקַד עַל יְדֵי זֶה הַנִּגּוּן.
כִּי כֵן הָיָה דַּרְכּוֹ עַל פִּי רב לְרַקֵּד עַל יְדֵי נִגּוּן שֶׁל הִתְעוֹרְרוּת וְיִרְאָה.
וְהַנִּגּוּן יָדוּעַ אֶצְלֵנוּ
וְאָמַר אָז שֶׁהַנִּגּוּן הַזֶּה הוּא נִגּוּן קְרִיאָה וּכְרוּז, שֶׁקּוֹרִין אוֹתָם עַל יְדֵי נִגּוּן זֶה שֶׁיִּתְקַבְּצוּ כֻּלָּם עַל הַחֲתֻנָּה.
הַיְנוּ שֶׁקּוֹרִין כָּל הַנְּשָׁמוֹת הַמֵּתִים הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁהֵם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וּזְקֵנוֹ רַבִּי נַחְמָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְאִמּוֹ הַצַּדֶּקֶת זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה, שֶׁכֻּלָּם יָבוֹאוּ עַל הַחֲתֻנָּה כַּמְבאָר בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁבִּשְׁעַת הַחֲתֻנָּה מִתְקַבְּצִים כֻּלָּם.
וְאָז הִתְפַּלֵּל מִנְחָה עִמָּנוּ יַחַד בַּמָּקוֹם שֶׁאָכַלְנוּ שָׁם סְעֻדַּת שַׁחֲרִית הַיְנוּ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. וְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה חָגוּר וְכוּ'
וְאַחַר כָּךְ יָשַׁב עִמָּנוּ בְּשָׁלשׁ סְעֻדּוֹת כַּנַּ"ל
וְהִתְחִיל לְזַמֵּר בְּנֵי הֵיכָלָא וְכוּ' וְהָיָה הַשָׁלשׁ סְעֻדּוֹת בְּדֶרֶךְ שִׂמְחָה.
וְאָמַר אָז מִי שֶׁיָּכוֹל לִשְׁתּוֹת יָכוֹל לְכַפֵּר עֲווֹנוֹת
וְאָמַר כָּל הַתּוֹרָה וַיּאמֶר ה' סָלַחְתִּי וְכוּ' רָאשֵׁי תֵבוֹת כּוֹסִי.
וְאַחַר כָּךְ בָּעֶרֶב הִתְפָּאֵר שֶׁלּא הִשְׁתַּמֵּשׁ עֲדַיִן בִּזְכוּת אָבוֹת
וּמַה שֶּׁהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיָה אַדְּרַבָּא טוֹבָה לָהֶם
אות קיח
בִּשְׁנַת תקס"ז נָסַע לְנָאוְורִיטְשׁ וְאוֹסְטְרְהָא וְזַאסְלַאב וְדוּבְּנָא וּשְׁאָר קְהִלּוֹת.
וְהָיָה אָז גַּם כֵּן בִּקְהִלַּת קדֶשׁ בְּרָאד, וְשָׁהָה בְּדֶרֶךְ זֶה בְּעֵרֶךְ חֲצִי שָׁנָה.
וְאֵין שׁוּם אָדָם יוֹדֵעַ מֶה עָשָׂה בִּנְסִיעָה זוֹ. כִּי לא קִבֵּל שָׁם מָמוֹן בִּנְסִיעָה זוֹ, גַּם בְּרב הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהָיָה שָׁם לא יָדְעוּ מִמֶּנּוּ כְּלָל, בִּפְרָט בִּבְּרָאד שֶׁנִּכְנַס לְשָׁם לְבַדּוֹ בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל וְכוּ'.
וּבִנְסִיעָה זוֹ נִפְטְרָה אִשְׁתּוֹ בְּזַאסְלַאב שֶׁהָיְתָה שָׁם אֵצֶל הַדָּאקְטֶיר [רוֹפֵא].
וַאֲנַחְנוּ הָיִינוּ שָׁם עַל חַג הַשָּׁבוּעוֹת
וְאַחַר פְּטִירַת אִשְׁתּוֹ בְּאוֹתוֹ הַקַּיִץ נִשְׁתַּדֵּךְ מִבְּרָאד.
וְאָז בָּא עָלָיו חוֹלַאַת הַהוּסְט [שִׁעוּל]
וְאָמַר תֵּכֶף שֶׁיִּסְתַּלֵּק
וּבְחֹדֶשׁ אֱלוּל נָשָׂא אִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה
אות קיט
וְתֵכֶף אַחַר ראשׁ הַשָּׁנָה תקס"ח נָסַע לְלֶמְבֶּרְגְּ וְשָׁהָה שָׁם עַד אֶמְצַע הַקַּיִץ.
וּבָא לְבֵיתוֹ עַל פָּרָשַׁת בָּלָק כְּשֶׁנָּסַע לְלֶמְבֶּרְגְּ נָסַע דֶּרֶךְ וָואלְטְשִׁיסְק
וְשָׁם רָצָה לַעֲבר עַל הַגְּרֶענִיץ [הַגְּבוּל] וְלא הָיָה יָכוֹל לַעֲבר
וְנִתְעַכֵּב שָׁם יוֹתֵר מִשְּׁנֵי שָׁבוּעוֹת.
פַּעַם אַחַת חָלַם לוֹ בַּלַּיְלָה שֶׁעָמְדוּ חֲיָלוֹת רַבּוֹת מֵהַקֵּיסָר שֶׁלָּנוּ וְכֵן כְּנֶגְדָּם חֲיָלוֹת רַבּוֹת מֵהַקֵּיסָר דֶּוִין, וְהַקֵּיסָרִיּוֹת בְּעַצְמָן הָיוּ שָׁם.
וּבִקֵּשׁ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵאָדוֹן אֶחָד שֶׁיַּנִּיחַ אוֹתוֹ לַעֲבר.
וְאָמַר אוֹתְךָ בְּוַדַּאי לא אַנִּיחַ לַעֲבר לִמְדִינָתֵנוּ.
וְהַדָּבָר הָיָה נִרְאֶה שֶׁאָמַר לוֹ שֶׁהוּא מִתְיָרֵא פֶּן יְבַלְבֵּל שָׁם הַמְּדִינָה וְכוּ'.
וְהָלַךְ וּבִקֵּשׁ מֵהַקֵּיסָר דְּשָׁם בְּעַצְמוֹ, וְאָמַר אֲנִי אֵינִי מִתְיָרֵא אֲנִי מַנִּיחוֹ לַעֲבר לְשָׁם.
וְהֵקִיץ בַּבּקֶר וְסִפֵּר לְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ וְאָמַר לוֹ אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַיּוֹם אֶעֱבר הַגְּרֶענִיץ כִּי כָּךְ חָלַם לִי
וְכֵן הָיָה שֶׁעָבַר אוֹתוֹ הַיּוֹם הַגְּרֶענִיץ.
וּבְעִנְיַן הַחֲלוֹם הַנַּ"ל יֵשׁ עוֹד דְּבָרִים כִּי נִשְׁכַּח הָרב כִּי לא נִכְתַּב בִּזְמַנּוֹ
אות קכ
בִּשְׁנַת תק"ע נָסַע לְאוּמֶין.
בִּשְׁנַת תקע"א נִסְתַּלֵּק שָׁם.
וְכָל הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל נְסִיעָה וּנְסִיעָה, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁיָּשַׁב שָׁם, קְצָתָם כְּבָר נִרְשְׁמוּ בְּמָקוֹם אַחֵר, וְרֻבָּם נִשְׁכַּח.
חוּץ מִזֶּה יֵשׁ הַרְבֵּה יוֹתֵר מַה שֶּׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלָל
כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם אָדָם יוֹדֵעַ תּכֶן כַּוָּנוֹת נְסִיעוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים
אות קכא
בִּשְׁנַת תקס"ה בֵּין פֶּסַח לַעֲצֶרֶת נָסַע לְשַׁארִיגְרַאד וְשָׁהָה שָׁם שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת. וְגַם נְסִיעָה זוֹ הָיְתָה פְּלִיאָה גְּדוֹלָה מְאד וְכוּ'.
וּפִתְאוֹם יָצָא מִשָּׁם, וְאָמַר שֶׁבּוֹרֵחַ כְּמוֹ מֵאֵשׁ.
וְאַחַר כָּךְ הָיָה שָׁם שְׂרֵפוֹת גְּדוֹלוֹת כַּמָּה פְּעָמִים
וְאָמַר אִלּוּ הָיוּ יוֹדְעִים בְּנֵי שַׁארִיגְרַאד הַטּוֹבָה שֶׁעָשִׂיתִי לָהֶם וְכוּ'
אַף עַל פִּי כֵן כָּל זֶה טוֹב מֵעִפּוּשׁ רַחֲמָנָא לִצְלַן.
וּמוּבָן מִדְּבָרָיו שֶׁהִצִּילָם עַל יְדֵי יְשִׁיבָתוֹ שָׁם מֵעִפּוּשׁ רַחֲמָנָא לִצְלַן.
אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה וְיִזְכֶּה לֵידַע סוֹד אֶחָד מִנְּסִיעוֹתָיו הַפְּלִיאוֹת מְאד שֶׁלּא הָיָה לָהֶם שׁוּם טַעַם עַל פִּי פָּשׁוּט.
וְאָמַר בָּעֵת שֶׁנָּסַע לְנָאוְורִיטְשׁ
אִלּוּ הָיוּ הָעוֹלָם יוֹדְעִים עִנְיַן נְסִיעָתִי הָיוּ מְנַשְּׁקִים הַפְּסִיעוֹת שֶׁלִּי
בְּכָל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה שֶׁל נְסִיעָתִי אֲנִי מַכְרִיעַ אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת
חקירות ופילוסופיה. מדוע להתרחק מהן?
...להתרחק מהן? שאלה: רציתי לשאול מדוע רבי נחמן התנגד כ"כ לספרי הפילוסופיה והחקירות. וכי זה רע לחקור כדי לדעת את האמת? כמו כן, אם לא נחקור אז כיצד נדע במה להאמין? הרי גם אדם שמאמין במשהו, זה הכל תמיד תוצאה של חקירה. ז"א אף אחד לא נולד עם אמונה. ורק החקירות של האדם מביאות אותו לאמונה. אפילו ההתקרבות לרבי נחמן היא תלויה בחקירות. דהיינו האדם חוקר ומגלה כי רבי נחמן הוא האמת וכל השאר הם שקר ולכן הוא מתקרב לרבי נחמן. כך שבכל מקרה חקירות הן אלו שמקדמות את האדם...
שיחות הר"ן - אות קפח - גדולות נוראות השגתו
...לו צערו, כגון: מחולה וכיוצא, כשאינו מרגיש הצער והיסורים כמו החולה בעצמו וכו' והיוצא מדבריו הוא שהוא מרגיש הצער והיסורים כשבאין לפניו שיתפלל על החולה וכיוצא כמו החולה בעצמו ממש וכן נשמע מפיו כמה פעמים ואמר: בתחלה הייתי מבקש מאתו יתברך שאהיה מרגיש צער ויסורים של ישראל כי לפעמים היה אחד בא וספר לי צערו ולא הייתי מרגיש הצער והייתי מתפלל שארגיש צערו של ישראל עכשו כשאחד מספר לי צערו אני מרגיש בעצמי הצער יותר ממנו וממש נוטפין ממני הדמים מגדל הצער שאני מרגיש...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה י - וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים
...י - ואלה המשפטים ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וכו' א. כשיש, חס ושלום, דינים על ישראל על ידי רקודים והמחאת כף אל כף נעשה המתקת הדינין ב. כי עקר גדלתו של הקדוש ברוך הוא הוא שגם העכו"ם ידעו שיש אלהים שליט ומושל, כמובא בזוהר 'כד אתא יתרו ואמר: "כי עתה ידעתי כי גדול ה'" וכו', כדין אתיקר ואתעלא שמא עלאה' ג. ולעכו"ם אי אפשר להם לידע גדלתו של הקדוש ברוך הוא כי אם על ידי בחינת יעקב כמו שכתוב: "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'" כי הוא גלה אלקותו של הקדוש ברוך הוא...
שיחות הר"ן - אות רד - גדולות נוראות השגתו
...אמר: שמי שבקי היטב בתורתו ובשיחותיו הקדושות דהינו בספריו הקדושים ראוי לו למצא כל שיחות העולם בתוך תורתו הקדושה ואין שום שיחה וענין בעולם שלא יוכל השלם למצא בתוך תורתו [פרוש כי בודאי באמת בכל הדבורים ושיחות של העולם בודאי יש בהם תורה בהעלם אבל אין מי שיזכה לגלות זאת לידע הנסתרות שנעלם בשיחות בני אדם כי אם אנשים גדולים במעלה מאד מאד אבל על ידי התגלות תורתו הקדושה והנוראה של רבנו זכרונו לברכה מי שבקי בספריו היטב היטב, ויש לו שכל קצת יוכל למצא בכל שיחות...
ספר המידות - כבוד
...- כבוד חלק א' א. כשרוצין לדחות איזה אדם מעבודת אלקות, נותנים לו כבוד כדי לטרדו. ב. מי שדובר על צדיק, לסוף שנתבזה בעיני כל. ג. מי שמבזה את עצמו בכל יום בעיני עצמו, על ידי זה יזכה ששמו אינו שכוח מפי הבריות, ובני אדם יקראו את בניהם בשמו. ד. תקון חצות הוא סגלה לכבוד. ה. מי שהקדוש ברוך הוא נתרומם על ידו למעלה, הוא נעשה מפרסם. ו. מי שפוגע בכבוד של צדיקים, על ידי זה נופל לחלשה. ז. חבוק הספר תורה מסגל לכבוד. ח. על ידי ענווה בא כבוד. ט. לפעמים יש לאדם כבוד...
סיפורי מעשיות - מעשה מאיש אדון אחד שנסע עם בעל עגלה
...ושאר עירות הגדולות והלך האדון לעשות צרכיו ונשאר בעל העגלה ששמו היה איוואן עם העגלה באמצע השוק ונגש אליו איש אחד ושאלו מדוע עומד הוא באמצע הרחוב ושאלו האיש חיל מי אתה בגרמנית, ווער דא והוא חשב ששואלו את שמו ואמר לו איוואן והכה אותו האיש חיל כי לא הבין את שפת העגלון וצעק לו שוב ווער דא והוא ענה לו שוב איוואן והכה אותו שוב וצעק ווער דא עד שלקחו עם העגלה לאיזה רחוב מן הצד כשבא האדון אחר עשית צרכיו חפשו עד שמצאו ואמר לו איוואן היכן היית ענה לו בלחש וב...
ספר המידות - הריון
ספר המידות - הריון חלק א' א. על ידי שקרים אשה יש לה צער בהריון. ב. סגלה להריון שתשא אצלה עץ קטן מגג שעל קבר הצדיק או מגנט ולתן צדקה. ג. דגים קטנים מפרין ומרבין. ד. עברות ומיניקות לא יאכלו שומין ובצלים. ה. אשה ששנואין מעשי רשעים בעיניה, על ידי זה נפקדת. ו. המקבל גלות על עצמו, הוא סגלה להריון. ז. אכילת בשר בהמה דקה ושתית שמן זית היא סגלה להריון. חלק שני א. אשה שאינה יכולה להתעבר, תביט על הסכין של מילה אחר המילה....
מעלת המתקרבים אליו - חיי מוהר"ן
...- רצא - מעלת המתקרבים אליו ענה ואמר: העולם ראוי שיתמהו עצמן על האהבה שבינינו כי האהבה שיש לצדיק, היא האהבה שבדעת שהיא נמשכת מבחינת לפני הבריאה, והיא אהבה עצמית ממש. מה שאין כן באהבה של העם. והיה ראוי שכל תלמידי רבי נחמן מברסלב יזכו להכלל בא"ס, ואז ממילא תהיה ביניהם אהבה עצמית וכולי, עד שהעולם יתמהו וכולי. ***** שמעתי שפעם אחת אמר לאנשיו מה לכם לחשב מחשבות אין אתם צריכים כי אם לתת אבנים וסיד ואני בונה מהם בנינים נפלאים ונוראים [כלומר שאנו צריכין רק...
הר של אש - מעשה מבעל תפילה
...תפילה סיפר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=59 - סיפורי מעשיות - מעשה יב - מבעל תפילה והודיע המלך להגבור המלך זה השי"ת. והגיבור היינו מידת הדין והיראות הנפולות שיש לאדם שהוא צריך להתגבר עליהן. היות שבדרך, שהוא עולה אל החרב הנ"ל הדרך שעולה אל החרב, היינו הדרך להשיג את השכל הנקנה שבו נמתקת היראה של מידת הגבורה והדין. דהיינו השגת האין סוף. כי רק שם כל הדינים נמתקים בשורשם... יש דרך מן הצד היינו צורת מחשבה לא מקובלת, כי הוא שכל מאוד גדול שהוא השכל...
שיחות הר"ן - אות קנב
...שאמר לאחד שמי שהיה בעל מחלקת בגלגול העבר אזי כשנתגלגל נעשה אטר יד ורמז לדבר מה דאיתא בזוהר הקדוש על קרח שהוא בעל מחלקת דבעי לאחלפא ימינא [כהן] בשמאלא [לוי] ובשביל זה ענשו כשנתגלגל נעשה אטר יד שנחלף אצלו שמאל בימין ובספר האלף בית אות א' אמת כתב בענין אחר מי שהיה שקרן בגלגול העבר וכו' עוד שמעתי מרבי שמואל מטעפליק בעת שנסע עמו לנאווריטש וכו' שאמר לו פעם אחת: איך ישנתי אני ואיך ישנת אתה אני ישנתי בענין אטר יד כלומר שבשעת שנה שלו היה עוסק בענין אטר יד...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1094 שניות - עכשיו 02_12_2020 השעה 21:23:21 - wesi2