ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קיז - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
אות קיז בשנת תקס"ה עשה נשואין לבתו מרים זכרונה לברכה בקהלת קדש וואלטשיסק. ובשבת שלפני החתנה שקורין פארשפיל שהיה בפרשת נח בראש חדש חשון היה מרקד כל היום כלו. ורקודין כאלו לא נראה ממנו בשום פעם כמותם כי אז היה מרקד כמעט כל היום. ומה שהיה אז באותו השבת אי אפשר לבאר ולספר. והתפלל עמנו חגור בפאטשיילע [כעין מטפחת] לבד ואחר כך בסעדה שלישית ישב אז עמנו ואמר לזכר השלש סעדות זה. וספר אז שבאותו ראש השנה נתנו לו [הוצאות] אלף אדמים אחר כל ההצטרכות והיה במקום שהיה והוא אוהב תורה מאד והיה שם מקום שאמרו שם תורה גבוה מאד והלך לשם ועמד שם שומר על הפתח ולא הניחו לכנס. ונתן לו האלף אדמים שלו כדי שיניחוהו. והיה לו שם יצר הרע גדול על האלף אדמים שלא לתנם. וגם יודע אפילו היצר הרע שיש שם. ונכנס לשם ושמע מה ששמע ומה ששמע באותו העת הינו מאמר חותם בתוך חותם בלקוטי א' סימן כ"ב הוא מאותו התורה של המקום הנ"ל, רק הוא מעט ומקצת וכו'. ואמר אז התורה ו'יאמר י'י ס'לחתי כ'דבריך ראשי תבות כוס"י שנדפס מזה רק ראשי פרקים בסימן קע"ז בלקוטי א'. ואני פסקתי אז לומר קדיש על אמי זכרונה לברכה. ואז אמר בהתורה יתגדל ויתקדש שמה רבא כנדפס בהראשי פרקים. וגדל השמחה שהיה אז אי אפשר לספר אשרי מי שראה זאת. באותו השבת שתה מעט יין מחמת שמחת הנשואין כנהוג והיה בשמחה גדולה ורקד הרבה כמעט כל היום כנזכר לעיל. ואז סמך עצמו על רבי יודל ורקד, והיו מזמרים אז נגון נאה והתעוררות של יראה, והוא רקד על ידי זה הנגון. כי כן היה דרכו על פי רב לרקד על ידי נגון של התעוררות ויראה. והנגון ידוע אצלנו ואמר אז שהנגון הזה הוא נגון קריאה וכרוז, שקורין אותם על ידי נגון זה שיתקבצו כלם על החתנה. הינו שקורין כל הנשמות המתים הצדיקים הקדושים של משפחתו שהם הבעל שם טוב זכרונו לברכה, וזקנו רבי נחמן זכרונו לברכה, ואמו הצדקת זכרונה לברכה, שכלם יבואו על החתנה כמבאר בזוהר הקדוש שבשעת החתנה מתקבצים כלם. ואז התפלל מנחה עמנו יחד במקום שאכלנו שם סעדת שחרית הינו בבית המדרש. והתפלל מנחה חגור וכו' ואחר כך ישב עמנו בשלש סעדות כנ"ל והתחיל לזמר בני היכלא וכו' והיה השלש סעדות בדרך שמחה. ואמר אז מי שיכול לשתות יכול לכפר עוונות ואמר כל התורה ויאמר ה' סלחתי וכו' ראשי תבות כוסי. ואחר כך בערב התפאר שלא השתמש עדין בזכות אבות ומה שהיה בארץ ישראל היה אדרבא טובה להם אות קיח בשנת תקס"ז נסע לנאווריטש ואוסטרהא וזאסלאב ודובנא ושאר קהלות. והיה אז גם כן בקהלת קדש בראד, ושהה בדרך זה בערך חצי שנה. ואין שום אדם יודע מה עשה בנסיעה זו. כי לא קבל שם ממון בנסיעה זו, גם ברב המקומות שהיה שם לא ידעו ממנו כלל, בפרט בבראד שנכנס לשם לבדו בהעלם גדול וכו'. ובנסיעה זו נפטרה אשתו בזאסלאב שהיתה שם אצל הדאקטיר [רופא]. ואנחנו היינו שם על חג השבועות ואחר פטירת אשתו באותו הקיץ נשתדך מבראד. ואז בא עליו חולאת ההוסט [שעול] ואמר תכף שיסתלק ובחדש אלול נשא אשתו השניה אות קיט ותכף אחר ראש השנה תקס"ח נסע ללמברג ושהה שם עד אמצע הקיץ. ובא לביתו על פרשת בלק כשנסע ללמברג נסע דרך וואלטשיסק ושם רצה לעבר על הגרעניץ [הגבול] ולא היה יכול לעבר ונתעכב שם יותר משני שבועות. פעם אחת חלם לו בלילה שעמדו חילות רבות מהקיסר שלנו וכן כנגדם חילות רבות מהקיסר דוין, והקיסריות בעצמן היו שם. ובקש רבנו זכרונו לברכה מאדון אחד שיניח אותו לעבר. ואמר אותך בודאי לא אניח לעבר למדינתנו. והדבר היה נראה שאמר לו שהוא מתירא פן יבלבל שם המדינה וכו'. והלך ובקש מהקיסר דשם בעצמו, ואמר אני איני מתירא אני מניחו לעבר לשם. והקיץ בבקר וספר להאיש שהיה עמו ואמר לו אני יודע שהיום אעבר הגרעניץ כי כך חלם לי וכן היה שעבר אותו היום הגרעניץ. ובענין החלום הנ"ל יש עוד דברים כי נשכח הרב כי לא נכתב בזמנו אות קכ בשנת תק"ע נסע לאומין. בשנת תקע"א נסתלק שם. וכל המעשיות שיש בכל נסיעה ונסיעה, ובכל מקום שישב שם, קצתם כבר נרשמו במקום אחר, ורבם נשכח. חוץ מזה יש הרבה יותר מה שאין אנו יודעים כלל כי בודאי אין שום אדם יודע תכן כונות נסיעותיו הקדושים אות קכא בשנת תקס"ה בין פסח לעצרת נסע לשאריגראד ושהה שם שני שבועות. וגם נסיעה זו היתה פליאה גדולה מאד וכו'. ופתאום יצא משם, ואמר שבורח כמו מאש. ואחר כך היה שם שרפות גדולות כמה פעמים ואמר אלו היו יודעים בני שאריגראד הטובה שעשיתי להם וכו' אף על פי כן כל זה טוב מעפוש רחמנא לצלן. ומובן מדבריו שהצילם על ידי ישיבתו שם מעפוש רחמנא לצלן. אלה מסעי בני ישראל אשרי הזוכה ויזכה לידע סוד אחד מנסיעותיו הפליאות מאד שלא היה להם שום טעם על פי פשוט. ואמר בעת שנסע לנאווריטש אלו היו העולם יודעים ענין נסיעתי היו מנשקים הפסיעות שלי בכל פסיעה ופסיעה של נסיעתי אני מכריע את כל העולם כלו לכף זכות
אות קיז

בִּשְׁנַת תקס"ה עָשָׂה נִשּׂוּאִין לְבִתּוֹ מִרְיָם זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה בִּקְהִלַּת קדֶשׁ וָואלְטְשִׁיסְק.

וּבַשַּׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי הַחֲתֻנָּה שֶׁקּוֹרִין פָארְשְׁפִּיל שֶׁהָיָה בְּפָרָשַׁת נחַ בְּראשׁ חֹדֶשׁ חֶשְׁוָן הָיָה מְרַקֵּד כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ.

וְרִקּוּדִין כָּאֵלּוּ לא נִרְאָה מִמֶּנּוּ בְּשׁוּם פַּעַם כְּמוֹתָם

כִּי אָז הָיָה מְרַקֵּד כִּמְעַט כָּל הַיּוֹם.

וּמַה שֶּׁהָיָה אָז בְּאוֹתוֹ הַשַּׁבָּת אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר וּלְסַפֵּר.

וְהִתְפַּלֵּל עִמָּנוּ חָגוּר בְּפַאטְשֵׁיילֶע [כְּעֵין מִטְפַּחַת] לְבַד

וְאַחַר כָּךְ בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית יָשַׁב אָז עִמָּנוּ

וְאָמַר לִזְכּר הַשָׁלשׁ סְעֻדּוֹת זֶה.

וְסִפֵּר אָז שֶׁבְּאוֹתוֹ ראשׁ הַשָּׁנָה נָתְנוּ לוֹ [הוֹצָאוֹת] אֶלֶף אֲדֻמִּים אַחַר כָּל הַהִצְטָרְכוּת

וְהָיָה בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה וְהוּא אוֹהֵב תּוֹרָה מְאד

וְהָיָה שָׁם מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ שָׁם תּוֹרָה גָּבוֹהַּ מְאד

וְהָלַךְ לְשָׁם

וְעָמַד שָׁם שׁוֹמֵר עַל הַפֶּתַח וְלא הִנִּיחוֹ לִכְנס.

וְנָתַן לוֹ הָאֶלֶף אֲדֻמִּים שֶׁלּוֹ כְּדֵי שֶׁיַּנִּיחוּהוּ.

וְהָיָה לוֹ שָׁם יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל עַל הָאֶלֶף אֲדֻמִּים שֶׁלּא לִתְּנֵם.

וְגַם יוֹדֵעַ אֲפִילּוּ הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁיֵּשׁ שָׁם.

וְנִכְנַס לְשָׁם וְשָׁמַע מַה שֶּׁשָּׁמַע

וּמַה שֶּׁשָּׁמַע בְּאוֹתוֹ הָעֵת הַיְנוּ מַאֲמַר חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן כ"ב הוּא מֵאוֹתוֹ הַתּוֹרָה שֶׁל הַמָּקוֹם הַנַּ"ל, רַק הוּא מְעַט וּמִקְצָת וְכוּ'.

וְאָמַר אָז הַתּוֹרָה וַ'יּאמֶר יְ'יָ סָ'לַחְתִּי כִּ'דְבָרֶיךָ רָאשֵׁי תֵבוֹת כּוֹסִ"י

שֶׁנִּדְפַּס מִזֶּה רַק רָאשֵׁי פְרָקִים בְּסִימָן קע"ז בְּלִקּוּטֵי א'.

וַאֲנִי פָּסַקְתִּי אָז לוֹמַר קַדִּישׁ עַל אִמִּי זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה.

וְאָז אָמַר בְּהַתּוֹרָה יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא כַּנִּדְפָּס בְּהָרָאשֵׁי פְרָקִים.

וְגדֶל הַשִּׂמְחָה שֶׁהָיָה אָז אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר אַשְׁרֵי מִי שֶׁרָאָה זאת.

בְּאוֹתוֹ הַשַּׁבָּת שָׁתָה מְעַט יַיִן מֵחֲמַת שִׂמְחַת הַנִּשּׂוּאִין כַּנָּהוּג

וְהָיָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה

וְרָקַד הַרְבֵּה כִּמְעַט כָּל הַיּוֹם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

וְאָז סָמַךְ עַצְמוֹ עַל רַבִּי יוּדְל וְרָקַד, וְהָיוּ מְזַמְּרִים אָז נִגּוּן נָאֶה וְהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל יִרְאָה, וְהוּא רָקַד עַל יְדֵי זֶה הַנִּגּוּן.

כִּי כֵן הָיָה דַּרְכּוֹ עַל פִּי רב לְרַקֵּד עַל יְדֵי נִגּוּן שֶׁל הִתְעוֹרְרוּת וְיִרְאָה.

וְהַנִּגּוּן יָדוּעַ אֶצְלֵנוּ

וְאָמַר אָז שֶׁהַנִּגּוּן הַזֶּה הוּא נִגּוּן קְרִיאָה וּכְרוּז, שֶׁקּוֹרִין אוֹתָם עַל יְדֵי נִגּוּן זֶה שֶׁיִּתְקַבְּצוּ כֻּלָּם עַל הַחֲתֻנָּה.

הַיְנוּ שֶׁקּוֹרִין כָּל הַנְּשָׁמוֹת הַמֵּתִים הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁהֵם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וּזְקֵנוֹ רַבִּי נַחְמָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְאִמּוֹ הַצַּדֶּקֶת זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה, שֶׁכֻּלָּם יָבוֹאוּ עַל הַחֲתֻנָּה כַּמְבאָר בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁבִּשְׁעַת הַחֲתֻנָּה מִתְקַבְּצִים כֻּלָּם.

וְאָז הִתְפַּלֵּל מִנְחָה עִמָּנוּ יַחַד בַּמָּקוֹם שֶׁאָכַלְנוּ שָׁם סְעֻדַּת שַׁחֲרִית הַיְנוּ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. וְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה חָגוּר וְכוּ'

וְאַחַר כָּךְ יָשַׁב עִמָּנוּ בְּשָׁלשׁ סְעֻדּוֹת כַּנַּ"ל

וְהִתְחִיל לְזַמֵּר בְּנֵי הֵיכָלָא וְכוּ' וְהָיָה הַשָׁלשׁ סְעֻדּוֹת בְּדֶרֶךְ שִׂמְחָה.

וְאָמַר אָז מִי שֶׁיָּכוֹל לִשְׁתּוֹת יָכוֹל לְכַפֵּר עֲווֹנוֹת

וְאָמַר כָּל הַתּוֹרָה וַיּאמֶר ה' סָלַחְתִּי וְכוּ' רָאשֵׁי תֵבוֹת כּוֹסִי.

וְאַחַר כָּךְ בָּעֶרֶב הִתְפָּאֵר שֶׁלּא הִשְׁתַּמֵּשׁ עֲדַיִן בִּזְכוּת אָבוֹת

וּמַה שֶּׁהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיָה אַדְּרַבָּא טוֹבָה לָהֶם

אות קיח

בִּשְׁנַת תקס"ז נָסַע לְנָאוְורִיטְשׁ וְאוֹסְטְרְהָא וְזַאסְלַאב וְדוּבְּנָא וּשְׁאָר קְהִלּוֹת.

וְהָיָה אָז גַּם כֵּן בִּקְהִלַּת קדֶשׁ בְּרָאד, וְשָׁהָה בְּדֶרֶךְ זֶה בְּעֵרֶךְ חֲצִי שָׁנָה.

וְאֵין שׁוּם אָדָם יוֹדֵעַ מֶה עָשָׂה בִּנְסִיעָה זוֹ. כִּי לא קִבֵּל שָׁם מָמוֹן בִּנְסִיעָה זוֹ, גַּם בְּרב הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהָיָה שָׁם לא יָדְעוּ מִמֶּנּוּ כְּלָל, בִּפְרָט בִּבְּרָאד שֶׁנִּכְנַס לְשָׁם לְבַדּוֹ בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל וְכוּ'.

וּבִנְסִיעָה זוֹ נִפְטְרָה אִשְׁתּוֹ בְּזַאסְלַאב שֶׁהָיְתָה שָׁם אֵצֶל הַדָּאקְטֶיר [רוֹפֵא].

וַאֲנַחְנוּ הָיִינוּ שָׁם עַל חַג הַשָּׁבוּעוֹת

וְאַחַר פְּטִירַת אִשְׁתּוֹ בְּאוֹתוֹ הַקַּיִץ נִשְׁתַּדֵּךְ מִבְּרָאד.

וְאָז בָּא עָלָיו חוֹלַאַת הַהוּסְט [שִׁעוּל]

וְאָמַר תֵּכֶף שֶׁיִּסְתַּלֵּק

וּבְחֹדֶשׁ אֱלוּל נָשָׂא אִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה

אות קיט

וְתֵכֶף אַחַר ראשׁ הַשָּׁנָה תקס"ח נָסַע לְלֶמְבֶּרְגְּ וְשָׁהָה שָׁם עַד אֶמְצַע הַקַּיִץ.

וּבָא לְבֵיתוֹ עַל פָּרָשַׁת בָּלָק כְּשֶׁנָּסַע לְלֶמְבֶּרְגְּ נָסַע דֶּרֶךְ וָואלְטְשִׁיסְק

וְשָׁם רָצָה לַעֲבר עַל הַגְּרֶענִיץ [הַגְּבוּל] וְלא הָיָה יָכוֹל לַעֲבר

וְנִתְעַכֵּב שָׁם יוֹתֵר מִשְּׁנֵי שָׁבוּעוֹת.

פַּעַם אַחַת חָלַם לוֹ בַּלַּיְלָה שֶׁעָמְדוּ חֲיָלוֹת רַבּוֹת מֵהַקֵּיסָר שֶׁלָּנוּ וְכֵן כְּנֶגְדָּם חֲיָלוֹת רַבּוֹת מֵהַקֵּיסָר דֶּוִין, וְהַקֵּיסָרִיּוֹת בְּעַצְמָן הָיוּ שָׁם.

וּבִקֵּשׁ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵאָדוֹן אֶחָד שֶׁיַּנִּיחַ אוֹתוֹ לַעֲבר.

וְאָמַר אוֹתְךָ בְּוַדַּאי לא אַנִּיחַ לַעֲבר לִמְדִינָתֵנוּ.

וְהַדָּבָר הָיָה נִרְאֶה שֶׁאָמַר לוֹ שֶׁהוּא מִתְיָרֵא פֶּן יְבַלְבֵּל שָׁם הַמְּדִינָה וְכוּ'.

וְהָלַךְ וּבִקֵּשׁ מֵהַקֵּיסָר דְּשָׁם בְּעַצְמוֹ, וְאָמַר אֲנִי אֵינִי מִתְיָרֵא אֲנִי מַנִּיחוֹ לַעֲבר לְשָׁם.

וְהֵקִיץ בַּבּקֶר וְסִפֵּר לְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ וְאָמַר לוֹ אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַיּוֹם אֶעֱבר הַגְּרֶענִיץ כִּי כָּךְ חָלַם לִי

וְכֵן הָיָה שֶׁעָבַר אוֹתוֹ הַיּוֹם הַגְּרֶענִיץ.

וּבְעִנְיַן הַחֲלוֹם הַנַּ"ל יֵשׁ עוֹד דְּבָרִים כִּי נִשְׁכַּח הָרב כִּי לא נִכְתַּב בִּזְמַנּוֹ

אות קכ

בִּשְׁנַת תק"ע נָסַע לְאוּמֶין.

בִּשְׁנַת תקע"א נִסְתַּלֵּק שָׁם.

וְכָל הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל נְסִיעָה וּנְסִיעָה, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁיָּשַׁב שָׁם, קְצָתָם כְּבָר נִרְשְׁמוּ בְּמָקוֹם אַחֵר, וְרֻבָּם נִשְׁכַּח.

חוּץ מִזֶּה יֵשׁ הַרְבֵּה יוֹתֵר מַה שֶּׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלָל

כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם אָדָם יוֹדֵעַ תּכֶן כַּוָּנוֹת נְסִיעוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים

אות קכא

בִּשְׁנַת תקס"ה בֵּין פֶּסַח לַעֲצֶרֶת נָסַע לְשַׁארִיגְרַאד וְשָׁהָה שָׁם שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת. וְגַם נְסִיעָה זוֹ הָיְתָה פְּלִיאָה גְּדוֹלָה מְאד וְכוּ'.

וּפִתְאוֹם יָצָא מִשָּׁם, וְאָמַר שֶׁבּוֹרֵחַ כְּמוֹ מֵאֵשׁ.

וְאַחַר כָּךְ הָיָה שָׁם שְׂרֵפוֹת גְּדוֹלוֹת כַּמָּה פְּעָמִים

וְאָמַר אִלּוּ הָיוּ יוֹדְעִים בְּנֵי שַׁארִיגְרַאד הַטּוֹבָה שֶׁעָשִׂיתִי לָהֶם וְכוּ'

אַף עַל פִּי כֵן כָּל זֶה טוֹב מֵעִפּוּשׁ רַחֲמָנָא לִצְלַן.

וּמוּבָן מִדְּבָרָיו שֶׁהִצִּילָם עַל יְדֵי יְשִׁיבָתוֹ שָׁם מֵעִפּוּשׁ רַחֲמָנָא לִצְלַן.

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה וְיִזְכֶּה לֵידַע סוֹד אֶחָד מִנְּסִיעוֹתָיו הַפְּלִיאוֹת מְאד שֶׁלּא הָיָה לָהֶם שׁוּם טַעַם עַל פִּי פָּשׁוּט.

וְאָמַר בָּעֵת שֶׁנָּסַע לְנָאוְורִיטְשׁ

אִלּוּ הָיוּ הָעוֹלָם יוֹדְעִים עִנְיַן נְסִיעָתִי הָיוּ מְנַשְּׁקִים הַפְּסִיעוֹת שֶׁלִּי

בְּכָל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה שֶׁל נְסִיעָתִי אֲנִי מַכְרִיעַ אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת
שיחות הר"ן - אות לג
שיחות הר"ן - אות לג שוב פעם אחת היה מדבר מאמונה ענה ואמר אצל העולם אמונה הוא דבר קטן ואצלי אמונה הוא דבר גדול מאד ועקר האמונה היא בלי שום חכמות וחקירות כלל רק בפשיטות גמור כמו שהנשים וההמון עם הכשרים מאמינים
שיחות הר"ן - אות קנה
...ב"לקוטי תנינא" המתחיל צריך לזהר מאד להיות בשמחה בשבת וכו' כל זה אמר בליל שבת קדש ובתחלה שאל אותי: האתה שמח בשבת ? השבתי: אני לפעמים נתעורר עלי איזה יראה בשבת והשיב: לא כך הוא, העקר הוא שמחה ואז הוכיח אותי הרבה להיות בשמחה דיקא בשבת ואז אמר כל הענין הנדפס ב"לקוטי תנינא" סימן י"ז הנזכר לעיל מענין מעלת השמחה בשבת ונכלל שם שגם היראה עקר עליתה על ידי השמחה של שבת דיקא הינו שעקר הוא רק השמחה בשבת ואז דיקא עולה היראה שהוא בחינת מה שקורין יראה והאריך הרבה בשיחה הקדושה הזאת והוכיח אותנו ואותי ביותר להתגבר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ט - תְּהמת יְכַסְיֻמוּ
...רבנו, זכרונו לברכה] תהמת יכסימו, ירדו במצולת וכו' א. כי עקר החיות מקבלין מהתפילה כמו שכתוב: "תפילה לאל חיי" ובשביל זה צריך להתפלל בכל כוחו כי כשמתפלל בכל כחו ומכניס כחו באותיות התפילה אזי נתחדש כחו שם בבחינת:חדשים לבקרים רבה אמונתך וכו' כי אמונה היא תפילה כמו שכתוב: "ויהי ידיו אמונה" תרגומו: 'פרישן בצלו' ב. ודע, שיש שנים עשר שבטים כנגד שנים עשר מזלות וכל שבט ושבט יש לו נסחא מיחדת ויש לו שער מיחד לכנס דרך שם תפילתו וכל שבט מעורר בתפילתו כח מזלו שבשנים עשר מזלות והמזל מאיר למטה ומגדל הצמח ושאר דבר...
שיחות הר"ן - אות ח
שיחות הר"ן - אות ח כשלומדין מלי דפורענותא כגון כשלומדין הלכות אבלות וכיוצא אין לעין שם הרבה כי אין צריכין להעמיק המחשבה במקומות כאלו כי המחשבה יש לה תקף גדול כמבאר במקומות אחרים ועל כן צריכין לעבר במהירות מקומות כאלו
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ט - אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ
...- אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו איתא בתקוני זוהר . כלהו ערקין דלבא מתנהגין בתר רוחא הדא הוא דכתיב: "אל אשר יהיה הרוח ללכת" וכו' דהינו הרוח היוצא מכנפי הראה כי 'אלמלא כנפי ראה דנשבין על לבא, הוי לבא אוקיד כל גופא' כי על ידי הרוח מכבין הנר ומדליקין הנר כנראה בחוש שלפעמים נכבה הנר על ידי הרוח המנשב ולפעמים מדליקין הנר שנכבה על ידי הרוח שמנשבין בו כי כבוי הנר הוא על ידי שנופל על הנר עפרוריות ונפרדין חלקי האש, שיש בו מיסוד האש ואינם יכולים לבער ועל כן כשמנפחין בו אזי הרוח...
ספר המידות - בגדים
...א. בגדי אדם מרמזים על מדותיו של אדם. ב. מי שהולך יחף, בידוע שהוא חוטא. ג. על ידי עזות מצח נענש בבגדים גם על ידי שבועות. ד. מי שאינו נזהר להסתכל בערות אביו, לסוף שילכו בניו "ערום ויחף". ה. מי שאוכל קדם, התפילה הוא נענש בבגדים. ו. על ידי גאוה נענש בבגדים. ז. מי שמסית את חברו מדרך הטובה לדרך הרעה, על ידי זה אין לו במה ללבש. ח. מי שהוא ערב בעד עכו"ם, הוא נענש בבגדים. ט. לעתיד הקדוש ברוך הוא יהא נפרע מאותם המלבשים מלבוש עכו"ם. י. מי שהולך בבגדים קרועים מחמת עניות, תקנתו הבכיה לפני השם יתברך. יא. כל המבזה...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לו
...פעם אחד שלח מלך אחד שלשה אנשים למדינה עם דבר סתר למלך אחר והם עברו בתוך המדינות שהיו שם חולקים על המלך והראשון נהג עצמו בחכמה, והעלים הענין לגמרי ועבר המדינה ולא הבינו כלל שיש לו דבר סתר והשני עבר לשם, ועמדו בני המדינה על הדבר והבינו שיש לו דבר סתר ותפסו אותו שיגיד להם ועשה בחכמה או בגבורה ונמלט מידם השלישי עבר שם ועמדו עליו גם כן והבינו בו שיש לו סוד, ותפסו אותו והיו מענים אותו בכמה וכמה ענויים הרבה מאד וכל מה שעשו לו ענויים ויסורים וצרות גדולות והוא לא הגיד דבר ועמד בנסיון ולא גלה הסוד עד אשר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ס - דַּע שֶׁיֵּשׁ שְׁבִילֵי הַתּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הִתְבּוֹנְנוּת גָּדוֹל
...מוהר"ן ח"א - תורה ס - דע שיש שבילי התורה, שיש בהם התבוננות גדול האדרא רבא קדישא פתח רבי שמעון ואמר, עת לעשות לה'. אמאי עת לעשות לה', משום דהפרו תורתך. מאי הפרו תורתך, תורה דלעלא דאיהי מתבטלא, אי לא יתעבד בתקוני דא. ולעתיק יומין אתמר כתיב: "אשריך ישראל מי כמוך", וכתיב "מי כמוך באלים ה'". קרא לרבי אלעזר ברה אותבה קמה, ולרבי אבא מסטרא אחרא, ואמר: אנן כללא דכלא. עד כאן אתתקנו קימין אשתיקו, שמעו קלא, וארכבתן דא לדא נקשן א. דע שיש שבילי התורה, שיש בהם התבוננות גדול מאד שאי אפשר לבוא להתבוננות הזאת, כי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעב - כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם
...ח"א - תורה קעב - כל החסרונות שיש לאדם כל החסרונות שיש לאדם הן בנים או פרנסה או בריאות, הכל הוא מצד האדם עצמו כי אור השם יתברך שופע עליו תמיד אך האדם על ידי מעשיו הרעים עושה צל לעצמו שאין מגיע עליו אור השם יתברך ולפי מעשיו כן נעשה הצל המונע אור השם יתברך ומגיע לו החסרון לפי המעשה שעל ידה נעשה הצל והנה הצל הוא מדבר גשמי שעומד נגד דבר רוחני [הינו שהוא דק ממנו] כמו גשם עץ ואבן נגד אור הלבנה והחמה עושה צל וכן לקוי חמה ולבנה על ידי צל הארץ וכן החמה בעצמה נגד מה שלמעלה ממנה הוא גשמיות, ועושה צל נגדו ועל...
שיחות הר"ן - אות קט
שיחות הר"ן - אות קט רבי שמעון בן יוחאי קדש כל כך את לשון התרגום עד שאפילו שאר דברים הנכתבים בלשון תרגום יש להם כח לעורר להשם יתברך
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 05_01_2026 השעה 14:23:20 - wesi2