ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 חיי מוהר"ן - רמט - גדולת נוראות השגתו
אות רמט אמר בקרימינטשאק עוד יאמרו בימים הבאים [איי, היה כזה ר' נחמן] כי יתגעגעו מאד אחרי. גם אמר שבימים הבאים יהיה חדוש גדול על שחלקו עליו ויאמרו בדרך תמיה על זה היו חולקים בתמיהה. גם אמר שכשיחלוקו על אחד יאמרו הלא גם עליו היו חולקים כלומר על כן אין ראיה מן מחלקת אות רנ אמר אותי צריכים כל העולם לא מבעיא אתם כי אתם יודעים בעצמכם איך אתם צריכים אותי אלא אפילו כל הצדיקים צריכים אותי כי גם הם צריכים להחזיר אותם למוטב. וגם אפילו אמות העולם צריכין אותי. אך דיו לעבד להיות כרבו אות רנא כשנסע לנאווריטש בהיותו יושב על העגלה אמר יש לאל ידי להחזיר כל העולם כלו למוטב ולא בלבד אנשים פשוטים אלא אפילו צדיקים ואנשים גדולים אני יכול להחזירם למוטב. כי גם הצדיקים צריכים להחזירם למוטב. ולא מבעיא ישראל קדושים אלא כל האמות העולם כלם אני יכול להחזירם להשם יתברך והייתי יכול להוליכם סמוך לדת ישראל. אך דיו לעבד להיות כרבו אות רנב אמר שאצלו הרצוא אינו שום עבודה אצלו ועקר העבודה והיגיעה אצלו היא בחינת השוב. כלומר כי בעבודת השם יש בחינת רצוא ושוב וזאת הבחינה היא אצל כל אדם אפילו אצל הפחות שבפחותים. כי כל אדם מתעורר לפעמים לעבודתו יתברך בפרט בשעת התפילה שלפעמים מתלהב לבו מאד, ואומר איזה דבורים בהתלהבות גדול, וזאת הבחינה היא בחינת רצוא. ואחר כך נפסק ההתעוררות וההתלהבות ולא נשאר לו רק הרשימו וזה בחינת ושוב. ואצל רב בני אדם עקר העבודה והיגיעה הוא שיזכה לבחינת רצוא דהינו שירוץ לבו ויתעורר לעבודתו וכו' אבל השוב הוא קל אצלו. כי זה טבעו. אבל אצלו זכרונו לברכה היא להפך מחמת שכבר שבר ובטל גופו לגמרי. ומחמת זה הרצוא בטבעו, ועקר היגיעה שלו היא בחינת ושוב. כי באמת הוא בהכרח שיהיה השוב גם כן כל זמן שהוא צריך לחיות כי אם לאו חס ושלום יסתלק בלא עתו ועל כן בהכרח שיהיה רצוא ושוב אות רנג אמר כל מה שרוצין לעשות בשבילי יש על זה כמה וכמה מניעות. כי כמה וכמה עומדים ואורבים על זה לקלקל אותו הדבר שרוצין לעשות בשבילי. כי להפך כשנעשה אותו הדבר מקבלים ויונקים מזה כמה וכמה והם עומדים ומצפים שיהיה נגמר ונעשה הדבר וזה לעמת זה וכו'. וזה נאמר אפילו על דברים קטנים יהיה הדבר מה שיהיה מאחר שהוא בשבילו יש על זה כמה מניעות אות רנד שמעתי בשמו שאמר עוד יהיה זמן שיתמהו איש לרעהו ויאמרו אחד לחברו האתה הכרת את ר' נחמן, אתה היית בביתו, אתה הכרת את אחד מאנשיו את זה או את זה ויהיה פלא גדול בעולם מה שזכה אדם להכיר אותו. ואפילו מי שיהיה מכיר את אנשיו יהיה גם כן חדוש גדול. [כי כל כך יגדל שמו וחשיבותו האמתי וידעו הכל אמתת הפלגת גדלתו העצומה עד אין סוף עד שיהיה חדוש בעיניהם מי שזכה להכירו וכו' כנ"ל] אות רנה אחר שאמר התורה בטח בה' ועשה טוב בסימן ע"ט בלקוטי א' היה הולך בביתו אנה ואנה כדרכו ואחז מטה בידו ואמר ומטה אלהים בידי הינו שזכה לכבש את בחירתו בשלמות כמבאר בשיחות לעיל אות רנו שמעתי בליפוויץ שאמר אני איש פלא ונשמתי הוא פלא גדול אות רנז שמעתי שאמר יש לי השגה כזו להשם יתברך שהייתי יכול להביא על ידה את משיח אבל סלקתי הכל ולקחתי עצמי אצלכם להחזיר אתכם למוטב כי זה גדול מן הכל כי זכאה מאן דאחד בידא דחיבא. ואז הוכיח את אנשי שלומנו מאד ואמר כמה יגיעות היו לי בשבילכם כמה פעמים נחר גרוני ונתיבש הלחלוחית בפי מרבוי הדבורים שהרביתי לדבר עם כל אחד ואחד מכם בפרטיות ועתה מה פעלתי אף על פי שאתם אנשים כשרים אבל לא כך רציתי [כי כבר מבאר שרצה לעשות מאתנו צדיקים גמורים מפלגים במעלה] ואיך אבוא לפני כסא הכבוד. אך אני מנחם עצמי במעט אנשים שיש לי שם בעולם הבא. הינו אותן אנשים מאנשי שלומנו שכבר נפטרו שאלו כבר הם מאנשיו בודאי. וכן שמעתי בעצמו שאותן שנפטרו כבר הם בודאי מאנשיו כי אותן שהם בחיים עדין הם בסכנה גדולה אבל אלו שנפטרו כבר הם מאנשיו בודאי אות רנח פעם אחת אמר הייתי סבור שהיצר הרע שלי אומר לי שאין מי שיוכל להנהיג את בני הנעורים כמוני עכשו אני יודע בברור שאני מנהיג הדור יחידי בעולם ואין מנהיג כמוני אות רנט אמר לאחד שעולה על דעתו שיקח את אשתו ויסע למרחקים ויהיה שם בהעלם גדול מן העולם והוא ילך לו לפעמים לחוץ בשוק ויסתכל על העולם וישחק מכל העולם. גם אמר לי עוד יהיה זמן שתהיו מתגעגעים מאד על שהיה בידכם חדוש נפלא כזה ועזבתם אותו וכו' אות רס אמר משל שפעם אחת נסע סוחר גדול עם יין טוב הונגרי. פעם אחת אמר המשרת והבעל עגלה להבעל הבית הלא אנו נוסעים בדרך הזה עם היין הזה ואנו סובלים הצער כל כך תנו לנו לטעם מעט. ונתן להם לטעם מזה היין הטוב. לאחר ימים נתגלגל שזה המשרת נתועד יחד עם שותי יין בעיר קטנה ושתו יין ושבחו אותו מאד ואמרו שהוא יין הונגרי. אמר המשרת הנ"ל תנו לי לטעם ונתנו לו. ואמר אני יודע שאין זה יין טוב הונגרי כלל וגערו בו ודחפו אותו. והוא אמר הלא אני יודע שאין זה יין הונגרי כלל כי הלא אני הייתי אצל סוחר גדול כזה וכו' והם לא השגיחו עליו. ואמר, אבל לעתיד כשיבוא משיח אז ידעו כשיתנו יין המשמר אזי לאחרים יוכלו להטעות ויתנו להם יין וואליחשין סטראוויצטיר ויאמרו להם שהוא יין הטוב המשמר אבל לאנשי שלומנו לא יוכלו להטעות כי אנחנו טעמנו היין הטוב וכו'
אות רמט
אָמַר בִּקְרִימִינְטְשַׁאק עוֹד יאמְרוּ בַּיָּמִים הַבָּאִים [אַיי, הָיָה כָּזֶה ר' נַחְמָן] כִּי יִתְגַּעְגְּעוּ מְאד אַחֲרַי.
גַּם אָמַר שֶׁבַּיָּמִים הַבָּאִים יִהְיֶה חִדּוּשׁ גָּדוֹל עַל שֶׁחָלְקוּ עָלָיו
וְיאמְרוּ בְּדֶרֶךְ תְּמִיָּהּ עַל זֶה הָיוּ חוֹלְקִים בִּתְמִיהָה.
גַּם אָמַר שֶׁכְּשֶׁיַּחְלוֹקוּ עַל אֶחָד
יאמְרוּ הֲלא גַּם עָלָיו הָיוּ חוֹלְקִים
כְּלוֹמַר עַל כֵּן אֵין רְאָיָה מִן מַחֲלקֶת
אות רנ
אָמַר אוֹתִי צְרִיכִים כָּל הָעוֹלָם
לא מִבָּעֲיָא אַתֶּם כִּי אַתֶּם יוֹדְעִים בְּעַצְמְכֶם אֵיךְ אַתֶּם צְרִיכִים אוֹתִי
אֶלָּא אֲפִילּוּ כָּל הַצַּדִּיקִים צְרִיכִים אוֹתִי
כִּי גַּם הֵם צְרִיכִים לְהַחֲזִיר אוֹתָם לְמוּטָב.
וְגַם אֲפִילּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם צְרִיכִין אוֹתִי.
אַךְ דַּיּוֹ לְעֶבֶד לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ
אות רנא
כְּשֶׁנָּסַע לְנָאוְורִיטְשׁ בִּהְיוֹתוֹ יוֹשֵׁב עַל הָעֲגָלָה אָמַר
יֵשׁ לְאֵל יָדִי לְהַחֲזִיר כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְמוּטָב
וְלא בִּלְבַד אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים אֶלָּא אֲפִילּוּ צַדִּיקִים וַאֲנָשִׁים גְּדוֹלִים אֲנִי יָכוֹל לְהַחֲזִירָם לְמוּטָב.
כִּי גַּם הַצַּדִּיקִים צְרִיכִים לְהַחֲזִירָם לְמוּטָב.
וְלא מִבָּעֲיָא יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים
אֶלָּא כָּל הָאֻמּוֹת הָעוֹלָם כֻּלָּם אֲנִי יָכוֹל לְהַחֲזִירָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְהָיִיתִי יָכוֹל לְהוֹלִיכָם סָמוּךְ לְדַת יִשְׂרָאֵל.
אַךְ דַּיּוֹ לְעֶבֶד לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ
אות רנב
אָמַר שֶׁאֶצְלוֹ הָרָצוֹא אֵינוֹ שׁוּם עֲבוֹדָה אֶצְלוֹ
וְעִקַּר הָעֲבוֹדָה וְהַיְגִיעָה אֶצְלוֹ הִיא בְּחִינַת הַשּׁוֹב.
כְּלוֹמַר כִּי בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יֵשׁ בְּחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב
וְזאת הַבְּחִינָה הִיא אֵצֶל כָּל אָדָם אֲפִילּוּ אֵצֶל הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים.
כִּי כָּל אָדָם מִתְעוֹרֵר לִפְעָמִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּפְרָט בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה שֶׁלִּפְעָמִים מִתְלַהֵב לִבּוֹ מְאד, וְאוֹמֵר אֵיזֶה דִּבּוּרִים בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל, וְזאת הַבְּחִינָה הִיא בְּחִינַת רָצוֹא.
וְאַחַר כָּךְ נִפְסָק הַהִתְעוֹרְרוּת וְהַהִתְלַהֲבוּת וְלא נִשְׁאָר לוֹ רַק הָרְשִׁימוּ וְזֶה בְּחִינַת וָשׁוֹב.
וְאֵצֶל רב בְּנֵי אָדָם עִקַּר הָעֲבוֹדָה וְהַיְגִיעָה הוּא שֶׁיִּזְכֶּה לִבְחִינַת רָצוֹא דְּהַיְנוּ שֶׁיָּרוּץ לִבּוֹ וְיִתְעוֹרֵר לַעֲבוֹדָתוֹ וְכוּ'
אֲבָל הַשּׁוֹב הוּא קַל אֶצְלוֹ. כִּי זֶה טִבְעוֹ.
אֲבָל אֶצְלוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הִיא לְהֶפֶךְ
מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר שִׁבֵּר וּבִטֵּל גּוּפוֹ לְגַמְרֵי.
וּמֵחֲמַת זֶה הָרָצוֹא בְּטִבְעוֹ, וְעִקַּר הַיְגִיעָה שֶׁלּוֹ הִיא בְּחִינַת וָשׁוֹב.
כִּי בֶּאֱמֶת הוּא בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה הַשּׁוֹב גַּם כֵּן
כָּל זְמַן שֶׁהוּא צָרִיךְ לִחְיוֹת
כִּי אִם לָאו חַס וְשָׁלוֹם יִסְתַּלֵּק בְּלא עִתּוֹ
וְעַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה רָצוֹא וָשׁוֹב
אות רנג
אָמַר כָּל מַה שֶּׁרוֹצִין לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילִי
יֵשׁ עַל זֶה כַּמָּה וְכַמָּה מְנִיעוֹת.
כִּי כַּמָּה וְכַמָּה עוֹמְדִים וְאוֹרְבִים עַל זֶה לְקַלְקֵל אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁרוֹצִין לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילִי.
כִּי לְהֶפֶךְ כְּשֶׁנַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ הַדָּבָר מְקַבְּלִים וְיוֹנְקִים מִזֶּה כַּמָּה וְכַמָּה
וְהֵם עוֹמְדִים וּמְצַפִּים שֶׁיִּהְיֶה נִגְמָר וְנַעֲשֶׂה הַדָּבָר
וְזֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'.
וְזֶה נֶאֱמַר אֲפִילּוּ עַל דְּבָרִים קְטַנִּים יִהְיֶה הַדָּבָר מַה שֶּׁיִּהְיֶה
מֵאַחַר שֶׁהוּא בִּשְׁבִילוֹ יֵשׁ עַל זֶה כַּמָּה מְנִיעוֹת
אות רנד
שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר
עוֹד יִהְיֶה זְמַן שֶׁיִּתְמְהוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ וְיאמְרוּ אֶחָד לַחֲבֵרוֹ
הַאַתָּה הִכַּרְתָּ אֶת ר' נַחְמָן, אַתָּה הָיִיתָ בְּבֵיתוֹ, אַתָּה הִכַּרְתָּ אֶת אֶחָד מֵאֲנָשָׁיו אֶת זֶה אוֹ אֶת זֶה וְיִהְיֶה פֶּלֶא גָּדוֹל בָּעוֹלָם מַה שֶּׁזָּכָה אָדָם לְהַכִּיר אוֹתוֹ.
וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁיִּהְיֶה מַכִּיר אֶת אֲנָשָׁיו יִהְיֶה גַּם כֵּן חִדּוּשׁ גָּדוֹל.
[כִּי כָּל כָּךְ יִגְדַּל שְׁמוֹ וַחֲשִׁיבוּתוֹ הָאֲמִתִּי
וְיֵדְעוּ הַכּל אֲמִתַּת הַפְלָגַת גְּדֻלָּתוֹ הָעֲצוּמָה עַד אֵין סוֹף
עַד שֶׁיִּהְיֶה חִדּוּשׁ בְּעֵינֵיהֶם מִי שֶׁזָּכָה לְהַכִּירוֹ וְכוּ' כַּנַּ"ל]
אות רנה
אַחַר שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב בְּסִימָן ע"ט בְּלִקּוּטֵי א'
הָיָה הוֹלֵךְ בְּבֵיתוֹ אָנֶה וָאָנָה כְּדַרְכּוֹ
וְאָחַז מַטֶּה בְּיָדוֹ וְאָמַר וּמַטֵּה אֱלהִים בְּיָדִי
הַיְנוּ שֶׁזָּכָה לִכְבּשׁ אֶת בְּחִירָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת
כַּמְבאָר בַּשִּׂיחוֹת לְעֵיל
אות רנו
שָׁמַעְתִּי בְּלִיפָּוִויץ שֶׁאָמַר אֲנִי אִישׁ פֶּלֶא וְנִשְׁמָתִי הוּא פֶּלֶא גָּדוֹל
אות רנז
שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר
יֵשׁ לִי הַשָּׂגָה כָּזוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהָיִיתִי יָכוֹל לְהָבִיא עַל יָדָהּ אֶת מָשִׁיחַ
אֲבָל סִלַּקְתִּי הַכּל וְלָקַחְתִּי עַצְמִי אֶצְלְכֶם לְהַחֲזִיר אֶתְכֶם לְמוּטָב
כִּי זֶה גָּדוֹל מִן הַכּל
כִּי זַכָּאָה מָאן דְּאָחֵד בִּידָא דְחַיָּבָא.
וְאָז הוֹכִיחַ אֶת אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ מְאד וְאָמַר
כַּמָּה יְגִיעוֹת הָיוּ לִי בִּשְׁבִילְכֶם
כַּמָּה פְּעָמִים נִחַר גְּרוֹנִי וְנִתְיַבֵּשׁ הַלַּחְלוּחִית בְּפִי מֵרִבּוּי הַדִּבּוּרִים שֶׁהִרְבֵּיתִי לְדַבֵּר עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם בִּפְרָטִיּוּת
וְעַתָּה מַה פָּעַלְתִּי
אַף עַל פִּי שֶׁאַתֶּם אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים אֲבָל לא כָּךְ רָצִיתִי
[כִּי כְּבָר מְבאָר שֶׁרָצָה לַעֲשׂוֹת מֵאִתָּנוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים מֻפְלָגִים בַּמַּעֲלָה]
וְאֵיךְ אָבוֹא לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד.
אַךְ אֲנִי מְנַחֵם עַצְמִי בִּמְעַט אֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לִי שָׁם בָּעוֹלָם הַבָּא.
הַיְנוּ אוֹתָן אֲנָשִׁים מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁכְּבָר נִפְטְרוּ
שֶׁאֵלּוּ כְּבָר הֵם מֵאֲנָשָׁיו בְּוַדַּאי.
וְכֵן שָׁמַעְתִּי בְּעַצְמוֹ שֶׁאוֹתָן שֶׁנִּפְטְרוּ כְּבָר הֵם בְּוַדַּאי מֵאֲנָשָׁיו
כִּי אוֹתָן שֶׁהֵם בַּחַיִּים עֲדַיִן הֵם בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה
אֲבָל אֵלּוּ שֶׁנִּפְטְרוּ כְּבָר
הֵם מֵאֲנָשָׁיו בְּוַדַּאי
אות רנח
פַּעַם אַחַת אָמַר
הָיִיתִי סָבוּר שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלִּי אוֹמֵר לִי שֶׁאֵין מִי שֶׁיּוּכַל לְהַנְהִיג אֶת בְּנֵי הַנְּעוּרִים כָּמוֹנִי
עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר שֶׁאֲנִי מַנְהִיג הַדּוֹר יְחִידִי בָּעוֹלָם וְאֵין מַנְהִיג כָּמוֹנִי
אות רנט
אָמַר לְאֶחָד
שֶׁעוֹלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁיִּקַּח אֶת אִשְׁתּוֹ וְיִסַּע לְמֶרְחַקִּים
וְיִהְיֶה שָׁם בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל מִן הָעוֹלָם
וְהוּא יֵלֵךְ לוֹ לִפְעָמִים לַחוּץ בַּשּׁוּק וְיִסְתַּכֵּל עַל הָעוֹלָם וְיִשְׂחַק מִכָּל הָעוֹלָם.
גַּם אָמַר לִי עוֹד
יִהְיֶה זְמַן שֶׁתִּהְיוּ מִתְגַּעְגְּעִים מְאד עַל שֶׁהָיָה בְּיֶדְכֶם חִדּוּשׁ נִפְלָא כָּזֶה וַעֲזַבְתֶּם אוֹתוֹ וְכוּ'
אות רס
אָמַר מָשָׁל
שֶׁפַּעַם אַחַת נָסַע סוֹחֵר גָּדוֹל עִם יַיִן טוֹב הוּנְגַרִי.
פַּעַם אַחַת אָמַר הַמְשָׁרֵת וְהַבַּעַל עֲגָלָה לְהַבַּעַל הַבַּיִת
הֲלא אָנוּ נוֹסְעִים בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עִם הַיַּיִן הַזֶּה
וְאָנוּ סוֹבְלִים הַצַּעַר כָּל כָּךְ תְּנוּ לָנוּ לִטְעם מְעַט.
וְנָתַן לָהֶם לִטְעם מִזֶּה הַיַּיִן הַטּוֹב.
לְאַחַר יָמִים נִתְגַּלְגֵּל שֶׁזֶּה הַמְשָׁרֵת נִתְוַעֵד יַחַד עִם שׁוֹתֵי יַיִן בְּעִיר קְטַנָּה
וְשָׁתוּ יַיִן וְשִׁבְּחוּ אוֹתוֹ מְאד
וְאָמְרוּ שֶׁהוּא יַיִן הוּנְגַרִי.
אָמַר הַמְשָׁרֵת הַנַּ"ל תְּנוּ לִי לִטְעם
וְנָתְנוּ לוֹ.
וְאָמַר אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין זֶה יַיִן טוֹב הוּנְגַרִי כְּלָל
וְגָעֲרוּ בּוֹ וְדָחֲפוּ אוֹתוֹ.
וְהוּא אָמַר הֲלא אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין זֶה יַיִן הוּנְגַרִי כְּלָל
כִּי הֲלא אֲנִי הָיִיתִי אֵצֶל סוֹחֵר גָּדוֹל כָּזֶה וְכוּ'
וְהֵם לא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו.
וְאָמַר, אֲבָל לֶעָתִיד כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ אָז יֵדְעוּ
כְּשֶׁיִּתְּנוּ יַיִן הַמְשֻׁמָּר
אֲזַי לַאֲחֵרִים יוּכְלוּ לְהַטְעוֹת וְיִתְּנוּ לָהֶם יַיִן וָואלִיחְשֶׁין סְטְרָאוִויצְטֶיר
וְיאמְרוּ לָהֶם שֶׁהוּא יַיִן הַטּוֹב הַמְשֻׁמָּר
אֲבָל לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לא יוּכְלוּ לְהַטְעוֹת
כִּי אֲנַחְנוּ טָעַמְנוּ הַיַּיִן הַטּוֹב וְכוּ'
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מו - מֶחָאַת כַּף בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה
...ח"א - תורה מו - מחאת כף בשעת התפלה [לשון רבנו, זכרונו לברכה] מחאת כף בשעת התפילה זה בחינות נתינת המטה בין צפון לדרום כי מטה הינו בחינות זווג בחינות תפילה וצפון ודרום, זה בחינות ידים וזה שהתפלל אבא בנימין: 'שיהא תפילתו סמוך למטתו' הינו שלא יהיה הפרש בין התפילה לזווג גם על ידי מחאת כף, נמתקים הדינים כי יש שלש הויות, שהם בחינת שלש ידים יד הגדולה יד החזקה, יד הרמה ויד ימין זה יד הגדולה ויד שמאל, זה יד החזקה ובשעת הכאה שנתחברים יחד זה בחינת יד רמה והדבורים...
שיחות הר"ן - אות שו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...אות ד' דעת סימן א' המתחיל: דע כי לכל העולמות ולכל נברא יש קומה מיחדת וכו', למשל מין האריה וכו' וההבדלים כלם הם רמוזים בתמונת האותיות ובצרופיהם והזוכה להבין את התורה וכו' נראה לי שזהו ענין השיחה ששמעתי מפיו הקדוש קדם שבת חנוכה תקס"ה מענין הבריות של העולם שכל התמונות והצורות של כל בני אדם כלם נכללים בתבת אדם הנאמר בתורה "נעשה אדם" כי בזו התבה אדם שאמר השם יתברך "נעשה אדם" בתבה זו בעצמה נכללים כל מיני התמונות של כל בני אדם שבעולם וכן תבת בהמה וחיה וכו'...
היכלי התמורות. מה הם? האם אתה בהיכלי התמורות?
...breslev.eip.co.il/?key=515 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמה - דע שיש חדרי תורה דע שיש חדרי תורה ומי שזוכה להם כשמתחיל לחדש בתורה, הוא נכנס בהחדרים ונכנס מחדר לחדר ומחדר לחדר כי בכל חדר וחדר יש כמה וכמה פתחים לחדרים אחרים וכן מאותן החדרים לחדרים אחרים והוא נכנס ומטיל בכלם, ומלקט משם אוצרות וסגלות יקרות וחמודות מאד אשרי חלקו אבל דע, שצריך לזהר מאד, לבל יטעה בעצמו, כי לא במהרה זוכין לזה כי יש כמה וכמה חדושין שאינם באים משם רק מהיכלי התמורות כי את זה לעמת...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כא - כְּשֶׁמְּחַדְּשִׁין חִדּוּשֵׁי תוֹרָה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כא - כשמחדשין חדושי תורה כשמחדשין חדושי תורה ואזי יש אלו הידועים, המסתכלים ומצפים על זה וצריך להעמיד אנשי חיל, להעמידם לפניהם ולאחריהם כדי שלא יתקרב זר וזה נעשה על ידי למוד הפוסקים שצריך ללמד פוסקים קדם החדוש שמחדש ואחר כך ועל ידי זה נעשין בחינת אנשי חיל מלפניהם ומלאחריהם והתורה יורדת והולכת ביניהם לבטח כי האנשי חיל עומדים עם הכלי זין ואינם יכולים אלו הנ"ל להתקרב...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צח - נָתַן בּוֹ עֵינָיו וְנַעֲשָׂה גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת
...מוהר"ן ח"א - תורה צח - נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות [לשון החברים] הענין מה שנאמר בגמרא כמה פעמים נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות מה הלשון נתן עיניו בו, ומה נעשה גל של עצמות אך, הנה האדם אינו רואה עד היכן הפגם מגיע, אם עבר עברה והצדיק רואה, כי הצדיק יש לו עיני ה' כמו שכתוב: "עיני ה' אל צדיקים" שהצדיק יש לו עיני ה' "ועיני ה' המה משוטטות בכל הארץ" נמצא הצדיק רואה עד היכן הפגם מגיע נתן עיניו בו, כלומר שיהיה רואה בעיניהם של צדיקים ונעשה גל של עצמות גל...
שיחות הר"ן - אות שח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...אות שח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן ויש לנו בזה שיחות הרבה שכל דבורים ושיחות כאלו של העולם הכל הם מן היצר הרע שמרבה שיחות כאלה להכביד הצער ולהגדיל דאגת הפרנסה כאלו עכשו חס ושלום, אפס תקוה ובאמת הוא שקר וכזב כי השם יתברך מפרנס ומכלכל העולם תמיד ובכל דור ובכל שנה נמצאים עולים ויורדים ואם נסתכל היטב בכל שנה ובכל עת בודאי נמצא תמיד אנשים רבים שהיו עניים ומשרתים וכיוצא בשנים הקודמים ועכשו נתעשרו וגם הם רבם אומרים שהשנים אינם מתקנות עתה כמקדם מחמת שרוצים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמה - אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי וְכוּ'
...מת וחצי וכו' זה בחינת מחלקת, כתרגומו "ורבו בעלי חצים", 'בעלי פלגתא' ומי שאוחז תאוותו ממחלקת, בודאי כאלו לא מת כמו שבקש דוד: "אגורה באהלך עולמים" וכי אפשר לדור בשני עולמות, אלא שיהיו אומרים דבר הלכה משמו (מימרא זו איתא נמי בבבלי יבמות צו אלא דשם בירושלמי הגירסא וכי עלתה על דעתו של דוד שיהא חי וקיים לעולמים אלא וכו' מבואר מזה ביותר דע"י שאומרים וכו' הוא חי וקים לעולם ואינו מת) ואז 'כאלו לא מת' אבל על ידי מחלקת, מצינו שלא אמרו הלכה משמם כמו אחרים ויש...
תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה? חלק 2
...את העניין, אבן לדוגמא התאווה לא קשורה בה לא בעבר לא בהווה ולא בעתיד. ועל האדם להגיע לבחינה הנ"ל שהתאווה לא תהיה קשורה בו לא בעבר לא בהווה ולא בעתיד. לא בהווה, היינו שלא יהיה לו שום רצון משום צד שהוא לתאווה. לא בעתיד, היינו שהאדם יתרחק כ"כ מהתאווה, עד כדי כך שאפילו תאורטית הוא לא יוכל לפול לתאווה הזאת בשום זמן שבעולם. ולא בעבר, היינו שעל האדם לעשות תשובה שלמה מאהבה שבה העוונות נהפכים לזכויות ממש, ושבה האדם מתנקה גם מכל התאוות שכבר היו לו בעבר. כפי...
מחלוקות שבין החכמים ותאוות ממון
...key=570 - חיי מוהר"ן - תכו - דברי צחות שלו רבי נחמן מברסלב מביא, שאם לתלמידי החכמים לא הייתה תאוות ממון, לא היו ביניהם מחלוקות. מדוע דווקא תאוות ממון? מה הקשר שבין שורש הממון לבין המחלוקות? רמז: ממון הוא בחינת הקדמות / חוכמות חיצוניות - איפה מובא בליקוטי מוהר"ן? כאן breslev.eip.co.il/?key=335 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה מוסבר שהכרחי שיהיו מחלוקות בין חכמים, בשביל בריאת העולם. מה הקשר שבין הדברים, וכיצד הם מסתדרים? *...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ערב - הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ
...השם שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום הן בעסק פרנסה והצטרכותו צריך שלא יחשב מיום לחברו כמובא בספרים וכן בעבודתו יתברך לא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום ואותו השעה כי כשרוצין לכנס בעבודת ה' נדמה להאדם כאלו הוא משא כבד ואי אפשר לו לשא משא כבד כזו אבל כשיחשב שאין לו רק אותו היום, לא יהיה לו משא כלל וגם שלא ידחה את עצמו מיום ליום לאמר מחר אתחיל, מחר אתפלל בכונה ובכח כראוי וכיוצא בזה בשאר העבודות כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותו השעה שעומד...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה נוצר ב 0.1250 שניות - עכשיו 11_12_2023 השעה 02:28:37 - wesi2