ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ל - מֵישְׁרָא דְּסַכִּינָא
מישרא דסכינא במאי קטלי לה, בקרנא דחמרא ומי איכא קרנא לחמרא, ומישרא דסכינא מי הוי איתו לה תרי ביעי, אמרו לה, הי זוגתא חורתא והי זוגתא אכמתא איתי איהו תרי גביני, אמר להו, הי דעזא חורתא והי דעזא אכמתא רש"י: במאי קטלי לה, ערוגת סכינין במאי גוזזין וקוצצין אותה מישרא דסכינא במאי קטלי לה וכו' א. השגות אלקות אי אפשר להשיג כי אם על ידי צמצומים רבים. מעילה לעלול, משכל עליון לשכל תחתון. כמו שאנו רואים בחוש שאי אפשר להשיג שכל גדול כי אם על ידי התלבשות בשכל התחתון כמו המלמד כשרוצה להסביר שכל גדול להתלמיד הוא צריך להלביש אותו בשכל תחתון וקטן כדי שיוכל התלמיד להבינו דהינו שהוא מציע לו מתחלה ההקדמות ושכליות קטנים שמסבב לו תחלה כדי להבינו על ידי זה המכון שהוא שכל עליון וגדול ב. וצריך כל אחד לבקש מאד מלמד הגון כזה שיוכל להסביר ולהבין אותו שכל עליון וגדול כזה דהינו השגות אלקות כי צריך לזה רבי גדול מאד מאד שיוכל להסביר שכל גדול כזה על ידי השכל התחתון כנ"ל כדי שיוכלו הקטנים להבינו וכל מה שהוא קטן ביותר ומרחק ביותר מהשם יתברך הוא צריך רבי גדול ביותר כמו שמצינו בעת שהיו ישראל במדרגה קטנה מאד דהינו במצרים, שהיו משקעים במ"ט שערי טמאה היו צריכים רבי גדול ומלמד גדול ונורא מאד דהינו משה רבנו, עליו השלום כי כל מה שהוא קטן ומרחק ביותר צריך מלמד גדול ביותר שיהיה אמן כזה שיוכל להלביש שכל עליון כזה דהינו השגתו יתברך שמו לקטן ומרחק כמותו כי כל מה שהחולה נחלה ביותר צריך רופא גדול ביותר על כן אין להאדם לומר די לי אם אהיה מקרב אצל איש נכבד וירא ה' אף, שאינו מפלג במעלה כי הלואי שאהיה מקדם כמהו אל יאמר כן כי אדרבא כפי מה שידע אנש בנפשה גדל פחיתותו וגדל רחוקו שנרחק מאד מהשם יתברך כל אחד ואחד כפי מה שיודע בנפשו וכמו כן כל מה שיודע בעצמו שהוא מרחק ביותר צריך לבקש לנפשו רופא גדול מאד מאד הגדול במעלה ביותר דהינו שיחזיר ויבקש תמיד לזכות להתקרב להרבי הגדול מאד מאד כנ"ל כי כל מה שהוא קטן ביותר צריך מלמד גדול ביותר כנ"ל ג. וזה בחינת שערות שההארות המחין יוצאין בהשערות כן השכל העליון שהוא השגות אלקות הוא מתלבש בהשכל התחתון וזה בחינת (תקון ע' קי"ג) שערא בעגולא בחינת סיבובים דהינו ההקדמות המסבבין עד שבאים אל המכון כנ"ל והעקר הוא המכון כמו שמצינו בדברי רבותינו, זכרונם לברכה (יבמות ט"ז). שסבבוהו בהלכות עד שהגיעו לצרת הבת נמצא שכל ההלכות שדברו מקדם לא היו עקר המכון רק היו סיבובים והקדמות כדי להגיע לצרת הבת שהוא המכון וזה בחינת (שם בתקון ע' קי"א:) 'שערא אכמא' בחינת (שיר השירים א') : "שחורה אני ונאוה" כי השחרות הוא מקבץ את הראות ומצמצם אותו כדי לראות היטב כן השכל התחתון הוא בחינת שחרות שמצמצם בו נאוה ויפי שבשכל העליון ואלו השערות הן בחינת 'שעורא דאתון דאוריתא' (תקון ע') כי המצוות הם חכמות הבורא יתברך שמו כי כל מצוה ומצוה יש לה שעורים אחרים וגבולים כגון מפני מה המצוה הזאת מצותה בכך מפני שכן חיבה חכמתו יתברך שמו וכן מצוה אחרת מצותה בכך לפי חכמתו יתברך שמו וכל מצוה ומצוה יש לה אותיות ותבות וענינים שהם שעורים וגבולים שמצמצם בהן חכמתו יתברך שמו שזה בחינת התלבשות השכל העליון בשכל התחתון שעל ידי זה זוכין להשגות אלקות כנ"ל וזה בחינת (בבא בתרא ט"ז:) 'בת היתה לו לאברהם אבינו ובכל שמה' 'בת', זה בחינת בת עין דהינו השחר שבעין שהוא בחינת השחרות הנ"ל שהוא מצמצם ומגביל וכולל בעצמו כל הדברים הגדולים העומדים לנגדו כגון הר גדול כשעומד לפני הבת עין, שהוא השחר שבעין אזי נגבל כל ההר, בתוך הבת עין שרואה אותו כי השחרות שבעין הוא מצמצם כל הדברים הגדולים ונכללין ונראין בתוכו ועל ידי זה רואין ומשיגין הדבר שרואין כמו כן זה השכל התחתון מצמצם ומגביל השכל הגדול העליון ונכלל בתוכו ועל ידי זה רואין ומבינים ומשיגים את השכל העליון הגדול כנ"ל וזה בחינת (שמות ג) : "וירא אליו ה' בלבת אש" שהשם יתברך רצה להלביש לו השגות אלקות והלביש לו בבחינת בת עין הנ"ל (עיין בתיקון ו' ובתיקון י"א ובתיקון ע' בבא בתרא קמ"א). וזה בחינת 'בת תחלה סימן יפה לבנים' 'בת תחלה', זה בחינת השכל התחתון שהוא תחלה והקדמה לשכל העליון וזה בחינת: 'סימן יפה לבנים' 'בנים', זה בחינת השכל העליון כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (מנחות ק"י) : "הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ" 'הביאי בני אלו גליות שבבבל שדעתן מישבת כבנים' 'בנותי אלו גליות שבשאר ארצות שדעתן אינן מישבת כבנות' נמצא שבנים הם בחינת דעת מישבת בחינת שכל עליון וגדול הנ"ל שמשיגין על ידי ההקדמות בחינת שכל התחתון כנ"ל וזהו 'בת תחלה', שהוא השכל התחתון 'סימן יפה לבנים' שעל ידו משיגין השכל העליון שהוא בחינת בנים כנ"ל וזהו 'סימן יפה' שבו מסמן ומגבל השכל העליון בבחינת 'שיעורא דאתון דאוריתא' בחינות 'שחורה אני ונאוה' כנ"ל ד. ולבוא להשכל התחתון הזה אי אפשר כי אם על ידי שונא בצע שישנא הממון בתכלית השנאה כי שערא אכמא שהוא בחינת השכל התחתון הוא מסטרא דמלכות וכן שונא בצע הוא מסטרא דמלכות (עיין תיקון ע') כי השכל התחתון הוא בחינות מלכות שהוא בחינות חכמה תתאה שבכל עולם ועולם שהוא מנהיג אותו העולם שזה השכל של ההנהגה והמלכות הוא בחינת חכמה ושכל תחתון כנגד השכל של השגות אלקות ועל כן ביומוי דשמואל שנפלו ראשי הדור אל הממון כמו שכתוב (שמואל א ח') : "ויטו אחרי הבצע" על כן תכף פגמו במלכות דקדשה כמו שכתוב (שם) "כי אתי מאסו ממלך עליהם, ושאלו להם מלך ככל העכו"ם" וביומוי דשלמה שאין כסף נחשב (מלכים א י) היה מלכות דקדשה על תקונה ומכונה (עיין זוהר ויחי רמ"ט: דברי הימים א כ"ט) : "וישב שלמה על כסא ה'" שמלך על עליונים ותחתונים (מגלה י"א:) ועל כן זכה שלמה לזה השכל התחתון הנ"ל כמו שכתוב (מלכים א ה') : "ויחכם מכל האדם" וכמו שכתוב (שם) : "ותרב חכמת שלמה מכל בני קדם" כי זה השכל הוא בחינת מלכות כנ"ל אבל על ידי אהבת ממון הוא נופל לאכמא דסטרא אחרא בחינות: 'שבתאי פתיא אכמא' (תקון ע') מרה שחורה בחינות (בראשית ג') "בעצבון תאכלנה" ונופל לעגולא וסיבובים מסטרא אחרא בחינות (תהלים י"ב) : "סביב רשעים יתהלכון" שהוא מתאוה ומשתוקק אחר הממון בחינות (במדבר י"א) : "שטו העם ולקטו" 'בשטותא' (זהר בשלח ס"ב: ס"ג), הפך החכמה ה. ומי שיש לו אותו החכמה צריך לראות להמשיך לתוכה חיות להחיות החכמה תתאה כל אחד לפי בחינות החכמה תתאה שיש לו כפי בחינות החכמה תתאה שבכל עולם ועולם ועיקר החיות הוא מאור הפנים בבחינת (משלי ט"ז) : "באור פני מלך חיים" ועל כן צריכין להעלות את המלכות בחינות חכמה תתאה אל אור הפנים המאיר בשלש רגלים כי עקר אור הפנים הוא שמחה כמו שכתוב (שם ט"ו) : "לב שמח ייטב פנים" ועקר השמחה הוא מן המצוות כמו שכתוב (תהלים י"ט) : "פקודי ה' ישרים משמחי לב" ועקר השמחה הוא בלב כמו שכתוב (שם ד') : "נתת שמחה בלבי" והלב של כל השנה הם השלש רגלים בחינות (ויקרא כ"ג) : "אלה מועדי ה'" ראשי תבות אמ"י כמובא שהיא אם לבינה (משלי ב' פתח אליהו) והשמחה של כל המצוות שעושין בכל השנה הוא מתקבץ אל הלב, שהם השלש רגלים ועל כן הם ימי שמחה כמו שכתוב (דברים ט"ז) : "ושמחת בחגך" ואז מאיר הפנים על ידי השמחה בבחינות: "לב שמח ייטב פנים" בשביל זה נצטווינו, (שם) "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך" בשביל לקבל אור הפנים. וזה בחינת (סכה כ"ז:) : 'חיב אדם להקביל פני רבו ברגל' כדי לקבל אור הפנים, ולהחיות את בחינות המלכות וזה (תהלים פ"ה) : "צדק לפניו יהלך" 'צדק מלכותא קדישא' (שם) כשמוליכין אותה אל אור הפנים העקר, על ידי בחינות "וישם לדרך פעמיו" הינו שלש פעמים בשנה וכו' שעל ידיהם מקבלין מאור הפנים כנ"ל וזה בחינת (שם ק"ם) : "ישבו ישרים את פניך" "ישרים", הם "פקודי ה' ישרים משמחי לב" הם מישבין ומאירין ומסדרין אור הפנים כנ"ל ו. ולפעמים שנופל, חס ושלום בחינות המלכות דקדשה בחינות חכמה תתאה לגלות של ארבע מלכיות כי המלכות הוא בחינות דל"ת בגין דלית לה מגרמה כלום (זוהר ויחי רל"ח ורמ"ט:) כי אם על ידי ענפי השכל העליון המתפשטין לשם וגם היא כלולה מארבעה עולמות כי בכל עולם ועולם יש בחינות המלכות בחינות חכמה תתאה שהיא בחינות החכמה המנהגת את העולם כנ"ל וכל החכמות של העכו"ם, כלם הם תחת החכמה תתאה הנ"ל ומשם יונק חכמתם וכשיונקים, חס ושלום, יותר מהראוי להם אזי מתגברים, חס ושלום ונעשה ממשלת הארבע מלכיות, שהם ארבע גליות ומי יכול לסבל את קול הצעקה והזעקה הגדולה כשנופל בחינות המלכות בחינות החכמה תתאה, ביניהם, חס ושלום בבחינות (קהלת ט) : "זעקת מושל בכסילים" דהינו הזעקה כשנופל הממשלה בחינות המלכות, בחינות חכמה תתאה, בין הכסילים שהכסיל רוצה להתחכם שרוצים לינק ולהמשיך לתוך החכמות שלהם שהם כסילות באמת את בחינות החכמה האמתיות בחינות חכמה תתאה הנ"ל וגם יש עוד צעקה גדולה מזה דהינו שהשם יתברך כביכול בעצמו שואג בבחינות (ירמיה כ"ה) : "שאג ישאג על נוהו" 'על נוה דילה' (זוהר אחרי ע"ד ע"ב:) שהוא בחינות המלכות שנופל בגליות של ארבע מלכיות. וצריך לראות לחתך ולהבדיל את בחינות המלכות הנ"ל מבין הארבע גליות, ולהעלותה משם ועקר עליתה על ידי בחינות החסד בבחינת (ישעיה ט"ז) : "והוכן בחסד כסא" בחינת (הושע י) : "קצרו לפי חסד" שעל ידי החסד קוצרין וחותכין את הדלת בחינת המלכות ומבדילין אותה מהם ומעלין אותה אל אור הפנים. ועל כן אברהם היה איש החסד והיה משתדל תמיד לעשות חסד כדי להעלות בחינת המלכות מהם ועל כן רדף אברהם אחר הארבעה מלכים כדי להכניעם שהן בחינת הארבע מלכיות דסטרא אחרא כי אברהם היה שונא ממון כי מאס ממון סדום כנו שכתוב (בראשית י"ד) : "אם מחוט ועד שרוך וכו' ולא תאמר אני העשרתי את אברם" כי אברהם תקן שחרית (ברכות כ"ו:) בחינת שחרות הנ"ל שהוא בחינת השכל התחתון הנ"ל בחינת חכמה תתאה שהוא בחינת שחרות כנ"ל שזוכין לתקן בחינת זאת על ידי שונא בצע כנ"ל. ועל כן יצא מאברהם יצחק וישמעאל יעקב ועשו שהם בחינת כנגד ארבעה בנים דברה תורה אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאל שהם כנגד ארבע מלכיות שבקדשה כידוע (עיין בכוונות ההגדה) יצחק, זה בחינת בן חכם כי יצחק על שם הצחוק והשמחה בחינת (משלי י') : "בן חכם ישמח אב". עשו, הוא בן רשע. יעקב, הוא בן תם כמו שכתוב (בראשית כ"ה) : "ויעקב איש תם" ישמעאל, הוא בחינת בן שאינו יודע לשאל כי ישמעאל עשה תשובה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא ט"ז:) ועקר התשובה היא בבחינת שאינו יודע לשאל הינו לעשות תשובה ולשאל כפרה מהשם יתברך על שאינם ידועים שזה עקר התשובה בבחינת (תהלים ס"ט) : "אשר לא גזלתי אז אשיב". וזה בחינת אברהם תקן שחרית נוטריקון חכם רשע תם שאינו יודע שהם בחינת הארבע מלכיות כנ"ל. וזה (שמואל א ט"ו) : וישסף שמואל את אגג כי אגג הוא כללות הארבע מלכיות דסטרא אחרא כמו שכתוב (במדבר כ"ד) : "ראשית גוים עמלק" וזה שפרש רש"י: 'וישסף חתכו לארבעה' הינו שחתך והבדיל את הדל"ת שהיא בחינת מלכות דקדשה דלית לה מגרמא כלום וכו' כנ"ל מאגג שהוא כלליות ארבע מלכיות דסטרא אחרא והעלה את המלכות דקדשה בשלש רגלים וזה וישסף ראשי תבות שבועות סוכות פסח כי עקר חיותה מאור הפנים שבשלש רגלים כנ"ל בבחינת (שמואל ב י"א) : "ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלכים" "תשובת השנה" זה בחינת שלש רגלים שהם ימי דין, ימי תשובה כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (ראש השנה ט"ז) : 'בפסח נדונין על התבואה, בעצרת' וכו' ואז עת צאת המלכים כנ"ל שמוציאין את בחינת המלכות דקדשה מגליות של הארבע מלכיות ומעלין אותה אל אור הפנים המאיר בשלש רגלים כנ"ל ועל כן יש ארבע בחינות בכל רגל בפסח הם ארבע כוסות בשבועות הוא סדר המשנה שהוא ארבע פעמים ביד כל אחד כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ערובין נ"ד:) : 'כיצד סדר משנה וכו' בסוכות היא ארבעה מינים הכל כנגד בחינת הד' הנ"ל בחינת מלכות הנ"ל שצריך להעלותה אל האור הפנים על ידי שמחות המצוות שמתקבצין לתוך הרגלים כנ"ל ז. ועקר התגלות החסד הנ"ל שעל ידו קוצרין וחותכין ומבדילין את הדל"ת הנ"ל מארבע גליות של העכו"ם הוא על ידי תוכחה כי על ידי פתיחת פה של המוכיח נתגלה חכמה ועל ידי זאת החכמה נתגלה החסד כי עקר התגלות החסד על ידי החכמה כי 'אל נהירו דחכמתא' (זהר לך לך צ"ד עיין זוהר צו לא אחרי סה) כמו שכתוב (משלי ל"א) : "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה" וזה (תהלים קמ"א) : "יהלמני צדיק חסד ויוכיחני" הינו שעל ידי תוכחה נתגלה חסד. וצריכין אנו לקבל תוכחתם אף על פי שתוכחה שלהם היא לפעמים דרך בזיון שמבזים אותנו אף על פי כן צריכין אנו לקבל תוכחתם כדי לקבל על ידו את החסד, כנ"ל כי מה שתוכחתם הולכת לפעמים בדרך בזוי צריך לדון אותם לכף זכות כי אין אדם נתפס על צערו כי סובלים צער גדול מאתנו כי אפילו מה שהוא טוב אצלנו הוא רעה אצל הצדיקים וכעין מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (יבמות ק"ג). 'כל טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים' הינו כי עסקים ושיחת חלין שלנו הוא בודאי רעה אצלם אלא אפילו טובותינו הינו התפילה שהיא בערכנו רק טוב הוא רעה אצל הצדיקים בבחינת (שם) : "ותפילתי ברעותיהם" כי תפילתנו מבלבלת אותם כי כל הערבוב הדעת וכל הבלבולים וכל השטותים שיש לנו לפעמים הכל נמשך בתפילתנו כי כל הבלבולים וכו' וכל המחשבות שחושב האדם לפעמים הכל באים על דעתו בשעת התפילה דיקא והכל נשמע אליו אז דיקא בשעה שעומד להתפלל בבחינת (שם ק"ו) : "מי ימלל גבורות ה', ישמיע כל תהלתו" תהלתו, לשון (איוב ד) : "ובמלאכיו ישים תהלה" הינו ערבוב ובלבולים שאז משמיעין את עצמן דיקא בשעה שעומד להתפלל ולמלל גבורות ה' והוא בשתי בחינות או שבאים להתתקן מחמת שרואים שמתפלל בכונה כראוי על כן באים להתתקן כי עכשו הוא הזמן שיכולין להתתקן כי יש בהם ניצוצות קדושים שצריכין תקון או בבחינה אחרת מחמת שאינו ראוי להתפלל ובאין לבלבל אותו מתפילתו על כל פנים, בין כך ובין כך בשעת התפילה דיקא באין כל הערבובים וכל הבלבולים של האדם ונשמעין אצלו אז ובשביל זה נקראין הבלבולים והערבובים תהלה כנ"ל מחמת שהן באים דיקא בעת התפילה והתהלה כנ"ל וכל התפילות האלו עם כל הערבובים באין אל הצדיקים כי הצדיקים הם בחינת משיח שאליו באין כל התפילות להעלותן בבחינת (ישעיה מ"ח) : "ותהלתי אחטם לך" שכל התהלות באין לבחינת משיח שהוא בחינת חטם בחינת (איכה ד') : "רוח אפינו משיח ה'" כי משיח הוא מורח ודאין (כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, סנהדרין צ"ג:) בבחינת (ישעיה י"א) : "והריחו ביראת ה'" היינו בתפילות שהן בחינת (משלי ל"א) : "יראת ה' היא תתהלל" כי הוא מורח ומרגיש בהתפילות שמקבל מהם את כל אחד ואחד כפי מה שהוא כי כל הערבובים של כל אחד הם בתוך התפילה כנ"ל נמצא שהצדיקים הם סובלים צער על ידי התפילות שלנו, שמבלבלין אותן כנ"ל ובשביל זה צריך לקבל תוכחתם אף שמבזין אותנו כנ"ל ח. אמנם לכאורה איך אפשר לו, להוכיח את כל אחד ואחד הלא כל התפילות באין אצלו ביחד של הכשרים ושל אותם שאינן כשרים ואיך יודע איזה תפילה באה מזה או מזה כדי להוכיח אותו אך הוא יודע זאת על ידי העזות והתורה של כל אחד ואחד אם תפילתו היתה כהוגן אם לאו כי יש שני מיני עזות כי יש עזות דקדשה שאי אפשר לקבל את התורה כי אם על ידי זה העזות דקדשה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (אבות פרק ב'). 'לא הבישן למד' וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ביצה כ"ה:) 'מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שעזין הן' וכמו שאמרו (אבות פרק ה') 'הוי עז כנמר' ובשביל זה התורה נקראת עז כמו שכתוב (תהלים כ"ט) : "ה' עז לעמו יתן", (וכמו שפרש רש"י, וכן בזבחים קט"ז) כי אי אפשר לבוא אל התורה כי אם על ידי עזות דקדשה וכנגד זה, יש להפוך עזות מן הסטרא אחרא שמשם באין תורות אחרות שהן תורות שלהן שהם בחינת פסילים כי 'כל מי שיש בו עזות, בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני' (נדרים כ') ויש לו תורה מסטרא אחרא הנקראין פסילים שהוא הפך מן התורה הקדושה שלנו שהוא בחינות: "פסל לך" כי היא נקראת פסלת על שם העתיד כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (פסחים נ') 'אור שהוא יקר בעולם הזה, יהיה קפוי וקל לעולם הבא' שהיא בחינות פסלת שהוא קפוי וקל וצף למעלה אבל תורתו היא פסלת אפילו בעולם הזה ועל שם זה נקראין פסילים כמו שכתוב (שמות כ') : "לא תעשה לך פסל" ומי שיש לו עזות שלהם מן הסטרא אחרא הוא מקבל תורה שלהם בחינת פסילים כנ"ל ועל ידי העזות שהצדיק רואה בכל אחד ואחד כפי מה שהוא אם יש לו עזות דקדשה או להפוך על ידי זה הוא יודע אם תפילתו היתה תפילה הכשרה או להפוך כי גם התפילה היא על ידי עזות כי אי אפשר לעמד להתפלל לפני השם יתברך כי אם על ידי עזות כי כל אחד לפום מה דמשער בלבה את גדלת הבורא יתברך שמו כמו שכתוב (משלי ל"א) : "נודע בשערים בעלה" כל חד לפום מה דמשער בלבה (זהר וירא ק"ג:) וכל אחד לפי ערכו שמשער בלבו את גדלת הבורא יתברך שמו איך אפשר לו לעמד ולהתפלל לפניו ובפרט התפילה שהיא פלאות דהינו שדוד המערכות שהמערכות מחיבין כך וכל כוכב ומזל קבוע על משמרתו ומערכה שלו כפי מה שסדרם הבורא יתברך שמו שיהיו קבועים ומסדרים כך וכך והוא בא בתפילתו ורוצה לשדד המערכות ולעשות פלאות על כן בשעת התפילה צריך לסלק את הבושה כמו שכתוב (תהלים כ"ב) : "בך בטחו אבותינו וכו' בטחו ולא בשו" כי על ידי הבושה שמתביש מאתו יתברך אי אפשר להתפלל, כי אם על ידי עזות כנ"ל וזה בחינת (שם ע"ז) : "אתה האל עושה פלא הודעת בעמים עזך" שהשם יתברך עושה פלאות על ידי תפילות ישראל שהם על ידי בחינות עזות כנ"ל שעל ידי זה מודיע להעכו"ם את העזות דקדשה של ישראל שעל ידי שרואין העכו"ם את הפלאות הנעשין בעולם על ידי תפילות ישראל על ידי זה יודעין כמה גדול העזות דקדשה של ישראל שיש להם עזות כזה, להתפלל ולעשות פלאות כנ"ל ועל כן הצדיק על ידי שרואה העזות והתורה של כל אחד ואחד על ידי זה יודע את התפילה שבלבלה אותו מאיזה מהם באה ועל ידי זה יודע להוכיח אותו וזהו מישרא דסכינא הינו בחינת חכמה תתאה הנ"ל בחינת מלכות הנ"ל בחינת (במדבר כ"ב) : "ההסכן הסכנתי" לשון למוד [כתרגומו המילף, אליפנא] בחינת (ויקרא כ"ו) : "חרב נוקמת" שהיא בחינת מלכות הנ"ל מישרא, פרש רש"י: 'ערוגה' הינו בחינת: זעקת מושל וכו', כמו שכתוב (תהלים מ"ב) : "כאיל תערג" במאי קטלי לה פרש רש"י: 'במאי חותכין אותה' הינו במה חותכין ומבדילין את המלכות הנ"ל כדי להצילה מזעקה הנ"ל בבחינת: חתכו לארבעה כנ"ל והשיב להם, בקרנא דחמרא הינו על ידי תוכחה שעל ידי זה נתגלה החסד ובזה קוצרין וחותכין את הד' בבחינות: "קצרו לפי חסד" כנ"ל קרנא, זה בחינת קול המוכיח בחינת קרן השופר בבחינת (ישעיה נ"ח) : "הרם כשופר קולך והגד לעמי פשעם" הינו תוכחה הנ"ל חמרא, זה בחינת (בראשית מ"ט) : "יששכר חמור גרם" בחינות (דברי הימים א י"ב) : "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים" כי על ידי התוכחה מעלין אותה לרגלים שהוא בחינות בינה לעתים כנ"ל איתו לה תרי ביעי לשון צלותא ובעותא בחינות תפילות אמרי, הי דחורתא והי דאכמתא הינו שאתה אומר שעל ידי תוכחה מעלין את המלכות כנ"ל הלא איך אפשר להוכיח כי הלא התפילות באין ביחד ואיך יודע להוכיח לפי התפילה כי אינו יודע איזה תפילה של הכשר או להפך וזהו הי דחורתא והי דאכמתא הינו איזה תפילה מאיש כשר או להפוך איתי להו תרי גביני הינו בחינות (איוב י') : "וכגבינה תקפיאני" הינו בחינות תרי תורות הנ"ל שהן בחינות קפוי וקל, בחינות פסלת בבחינות: "פסל לך", ובחינות: "לא תעשה לך פסל" כנ"ל ואמר להו, הי דעזי חורתא והי דעזי אכמתא הינו תרי עזות הנ"ל שהן עזות דקדשה, ועזות דסטרא אחרא שמהן תרי תורות הנ"ל ולפי העזות יכולין לידע את התפילות כנ"ל שעל ידי זה יכל להוכיח אותם כנ"ל שעל ידי זה חותכין ומבדילין את בחינות המלכות ומצילין אותה מזעקת מושל ומעלין אותה לבחינות אור הפנים המאיר ברגלים כנ"ל. זאת התורה התחיל לומר על פסוק: "ויהי מקץ" וכו' אך לא סים לבאר זה הפסוק על פי התורה הזאת ואמר אחר כך, שאם היה רוצה לסים פרוש הפסוק, היה צריך לומר עוד תורה כזאת כדי לבאר הפסוק מקולו של אדם יכולין לידע את בחינות המלכות שלו כי יש בכל אחד ואחד בחינות מלכות והוא נכר בקולו כי אין שני קולות שוין כי קול של כל אחד ואחד משנה מחברו ועל כן יכולין להכיר את האדם בקולו כמו שנראה בחוש כי כפי בחינות האדם כן הוא קולו ועל ידי הקול יכולין להכיר את בחינות המלכות שלו כי יש "קול ענות גבורה, וקול ענות חלושה" (שמות ל"ב) כפי בחינת המלכות של כל אחד ועל כן שאול שהיה רודף את דוד על שראה בו שימלך מצינו שם במקרא כשנזדמנו יחד שאול ודוד אמר לו שאול לדוד (שמואל א כ"ד) : "הקולך זה בני דוד" שהבין שאול בהקול, שהוא חזק בבחינות המלכות ושאל את דוד "הקולך זה בני דוד" שתמה שאול על קולו של דוד כי הבין שהוא קול של מלך ממש ועל כן רצה שאול לשאת את קולו דהינו להגביה את קולו למעלה מקולו של דוד אבל לא היה יכול וזהו (שם) : "וישא שאול את קולו ויבך" דהינו שרצה לשאת ולהגביה קולו כנ"ל אבל היה הקול נבכה וזה בחינות: "ויבך" שהיה הקול נבכה קול נמוך של בכיה על כן אמר שאול אז אל דוד: "ידעתי כי מלך תמלך" כי ידע זה על ידי הקול כנ"ל
מֵישְׁרָא דְּסַכִּינָא בְּמַאי קָטְלֵי לֵהּ, בְּקַרְנָא דְּחַמְרָא וּמִי אִיכָּא קַרְנָא לְחַמְרָא, וּמֵישְׁרָא דְּסַכִּינָא מִי הֲוֵי אַיְתוּ לֵהּ תְּרֵי בֵּיעֵי, אָמְרוּ לֵהּ, הֵי זוּגְתָא חִוַּרְתָּא וְהֵי זוּגְתָא אֻכְמְתָא אַיְתֵי אִיהוּ תְּרֵי גְּבִינֵי, אָמַר לְהוּ, הֵי דְּעִזָּא חִוַּרְתָּא וְהֵי דְּעִזָּא אֻכְמְתָא
רַשִׁ"י: בְּמַאי קָטְלֵי לֵהּ, עֲרוּגַת סַכִּינִין בְּמַאי גּוֹזְזִין וְקוֹצְצִין אוֹתָהּ
מֵישְׁרָא דְּסַכִּינָא בְּמַאי קָטְלֵי לֵהּ וְכוּ'
א. הַשָּׂגוֹת אֱלקוּת
אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כִּי אִם עַל יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים.
מעילה לעלול, משכל עליון לשכל תחתון.
כמו שֶׁאָנוּ רוֹאִים בְּחוּשׁ
שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג שֵׂכֶל גָּדוֹל
כִּי אִם עַל יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּת בַּשֵּׂכֶל הַתַּחְתּוֹן
כְּמוֹ הַמְלַמֵּד כְּשֶׁרוֹצֶה לְהַסְבִּיר שֵׂכֶל גָּדוֹל לְהַתַּלְמִיד
הוּא צָרִיךְ לְהַלְבִּישׁ אוֹתוֹ בְּשֵׂכֶל תַּחְתּוֹן וְקָטָן
כְּדֵי שֶׁיּוּכַל הַתַּלְמִיד לַהֲבִינוֹ
דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מַצִּיעַ לוֹ מִתְּחִלָּה הַהַקְדָּמוֹת וְשִׂכְלִיּוֹת קְטַנִּים שֶׁמְּסַבֵּב לוֹ תְּחִלָּה
כְּדֵי לַהֲבִינוֹ עַל יְדֵי זֶה הַמְכֻוָּן
שֶׁהוּא שֵׂכֶל עֶלְיוֹן וְגָדוֹל
ב. וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְבַקֵּשׁ מְאד מְלַמֵּד הָגוּן כָּזֶה
שֶׁיּוּכַל לְהַסְבִּיר וּלְהָבִין אוֹתוֹ שֵׂכֶל עֶלְיוֹן וְגָדוֹל כָּזֶה
דְּהַיְנוּ הַשָּׂגוֹת אֱלקוּת
כִּי צָרִיךְ לָזֶה רַבִּי גָּדוֹל מְאד מְאד
שֶׁיּוּכַל לְהַסְבִּיר שֵׂכֶל גָּדוֹל כָּזֶה
עַל יְדֵי הַשֵּׂכֶל הַתַּחְתּוֹן כַּנַּ"ל
כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ הַקְּטַנִּים לַהֲבִינוֹ
וְכָל מַה שֶּׁהוּא קָטָן בְּיוֹתֵר
וּמְרֻחָק בְּיוֹתֵר מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
הוּא צָרִיךְ רַבִּי גָּדוֹל בְּיוֹתֵר
כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּעֵת שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַדְרֵגָה קְטַנָּה מְאד
דְּהַיְנוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁהָיוּ מְשֻׁקָּעִים בְּמ"ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה
הָיוּ צְרִיכִים רַבִּי גָּדוֹל וּמְלַמֵּד גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאד
דְּהַיְנוּ משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם
כִּי כָּל מַה שֶׁהוּא קָטָן וּמְרֻחָק בְּיוֹתֵר
צָרִיךְ מְלַמֵּד גָּדוֹל בְּיוֹתֵר
שֶׁיִּהְיֶה אֻמָּן כָּזֶה
שֶׁיּוּכַל לְהַלְבִּישׁ שֵׂכֶל עֶלְיוֹן כָּזֶה
דְּהַיְנוּ הַשָּׂגָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ
לְקָטָן וּמְרֻחָק כְּמוֹתוֹ
כִּי כָּל מַה שֶּׁהַחוֹלֶה נֶחֱלֶה בְּיוֹתֵר
צָרִיךְ רוֹפֵא גָּדוֹל בְּיוֹתֵר
עַל כֵּן אֵין לְהָאָדָם לוֹמַר
דַּי לִי אִם אֶהְיֶה מְקרָב אֵצֶל אִישׁ נִכְבָּד וִירֵא ה'
אַף, שֶׁאֵינוֹ מֻפְלָג בְּמַעֲלָה
כִּי הַלְוַאי שֶׁאֶהְיֶה מִקּדֶם כָּמהוּ
אַל יאמַר כֵּן
כִּי אַדְּרַבָּא
כְּפִי מַה שֶּׁיֵּדַע אֱנָשׁ בְּנַפְשֵׁהּ גּדֶל פְּחִיתוּתוֹ
וְגדֶל רִחוּקוֹ שֶׁנִּרְחַק מְאד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ
וּכְמוֹ כֵן כָּל מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא מְרֻחָק בְּיוֹתֵר
צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ לְנַפְשׁוֹ רוֹפֵא גָּדוֹל מְאד מְאד
הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה בְּיוֹתֵר
דְּהַיְנוּ שֶׁיַּחֲזִיר וִיבַקֵּשׁ תָּמִיד
לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב לְהָרַבִּי הַגָּדוֹל מְאד מְאד כַּנַּ"ל
כִּי כָּל מַה שֶּׁהוּא קָטָן בְּיוֹתֵר
צָרִיךְ מְלַמֵּד גָּדוֹל בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל
ג. וְזֶה בְּחִינַת שְׂעָרוֹת
שֶׁהַהֶאָרוֹת הַמּחִין יוֹצְאִין בְּהַשְּׂעָרוֹת
כֵּן הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא הַשָּׂגוֹת אֱלקוּת
הוּא מִתְלַבֵּשׁ בְּהַשֵּׂכֶל הַתַּחְתּוֹן
וזה בחינת שַׂעֲרָא בְּעִגּוּלָא
בְּחִינַת סִיבּוּבִים
דְּהַיְנוּ הַהַקְדָּמוֹת הַמְסַבְּבִין עַד שֶׁבָּאִים אֶל הַמְכֻוָּן כַּנַּ"ל
וְהָעִקָּר הוּא הַמְכֻוָּן
כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
שֶׁסִּבְּבוּהוּ בַּהֲלָכוֹת עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְצָרַת הַבַּת
נִמְצָא שֶׁכָּל הַהֲלָכוֹת שֶׁדִּבְּרוּ מִקּדֶם לא הָיוּ עִקַּר הַמְכֻוָּן
רַק הָיוּ סִיבּוּבִים וְהַקְדָּמוֹת כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְצָרַת הַבַּת שֶׁהוּא הַמְכֻוָּן
וְזֶה בְּחִינַת 'שַׂעֲרָא אֻכָּמָא'
בְּחִינַת: "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה"
כִּי הַשַּׁחֲרוּת
הוּא מְקַבֵּץ אֶת הָרְאוּת וּמְצַמְצֵם אוֹתוֹ כְּדֵי לִרְאוֹת הֵיטֵב
כֵּן הַשֵּׂכֶל הַתַּחְתּוֹן הוּא בְּחִינַת שַׁחֲרוּת
שֶׁמְּצַמְצֵם בּוֹ נָאוָה וְיפִי שֶׁבַּשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן
וְאֵלּוּ הַשְּׂעָרוֹת
הֵן בְּחִינַת 'שִׁעוּרָא דְּאַתְוָן דְּאוֹרַיְתָא'
כִּי הַמִּצְווֹת הֵם חָכְמוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ
כִּי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה יֵשׁ לָהּ שִׁעוּרִים אֲחֵרִים וּגְבוּלִים
כְּגוֹן מִפְּנֵי מָה הַמִּצְוָה הַזּאת מִצְוָתָהּ בְּכָךְ
מִפְּנֵי שֶׁכֵּן חִיְּבָה חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ
וְכֵן מִצְוָה אַחֶרֶת מִצְוָתָהּ בְּכָךְ
לְפִי חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ
וְכָל מִצְוָה וּמִצְוָה יֵשׁ לָהּ אוֹתִיּוֹת וְתֵבוֹת וְעִנְיָנִים
שֶׁהֵם שִׁעוּרִים וּגְבוּלִים שֶׁמְּצֻמְצָם בָּהֶן חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ
שֶׁזֶּה בְּחִינַת הִתְלַבְּשׁוּת הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן בַּשֵּׂכֶל הַתַּחְתּוֹן
שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהַשָּׂגוֹת אֱלקוּת כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת 'בַּת הָיְתָה לוֹ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ וּבַכּל שְׁמָהּ'
'בַּת', זֶה בְּחִינַת בַּת עַיִן
דְּהַיְנוּ הַשָּׁחֹר שֶׁבָּעַיִן
שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשַּׁחֲרוּת הַנַּ"ל
שֶׁהוּא מְצַמְצֵם וּמַגְבִּיל וְכוֹלֵל בְּעַצְמוֹ
כָּל הַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים הָעוֹמְדִים לְנֶגְדּוֹ
כְּגוֹן הַר גָּדוֹל
כְּשֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי הַבַּת עַיִן, שֶׁהוּא הַשָּׁחֹר שֶׁבָּעַיִן
אֲזַי נִגְבָּל כָּל הָהָר, בְּתוֹךְ הַבַּת עַיִן שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ
כִּי הַשַּׁחֲרוּת שֶׁבָּעַיִן הוּא מְצַמְצֵם כָּל הַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים
וְנִכְלָלִין וְנִרְאִין בְּתוֹכוֹ
וְעַל יְדֵי זֶה רוֹאִין וּמַשִּׂיגִין הַדָּבָר שֶׁרוֹאִין
כְּמוֹ כֵן זֶה הַשֵּׂכֶל הַתַּחְתּוֹן
מְצַמְצֵם וּמַגְבִּיל הַשֵּׂכֶל הַגָּדוֹל הָעֶלְיוֹן
וְנִכְלָל בְּתוֹכוֹ
וְעַל יְדֵי זֶה רוֹאִין וּמְבִינִים וּמַשִּׂיגִים אֶת הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַגָּדוֹל כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּלַבַּת אֵשׁ"
שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רָצָה לְהַלְבִּישׁ לוֹ הַשָּׂגוֹת אֱלקוּת
וְהִלְבִּישׁ לוֹ בִּבְחִינַת בַּת עַיִן הַנַּ"ל .
וזה בחינת 'בַּת תְּחִלָּה סִימָן יָפֶה לְבָנִים'
'בַּת תְּחִלָּה', זֶה בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל הַתַּחְתּוֹן
שֶׁהוּא תְּחִלָּה וְהַקְדָּמָה לַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן
וְזֶה בְּחִינַת: 'סִימָן יָפֶה לְבָנִים'
'בָּנִים', זֶה בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן
כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ"
'הָבִיאִי בָנַי אֵלּוּ גָּלֻיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל שֶׁדַּעְתָּן מְיֻּשֶּׁבֶת כְּבָנִים'
'בְּנוֹתַי אֵלּוּ גָּלֻיּוֹת שֶׁבִּשְׁאָר אֲרָצוֹת שֶׁדַּעְתָּן אֵינָן מְיֻּשֶּׁבֶת כְּבָנוֹת'
נִמְצָא שֶׁבָּנִים הֵם בְּחִינַת דַּעַת מְיֻּשֶּׁבֶת
בְּחִינַת שֵׂכֶל עֶלְיוֹן וְגָדוֹל הַנַּ"ל
שֶׁמַּשִּׂיגִין עַל יְדֵי הַהַקְדָּמוֹת
בְּחִינַת שֵׂכֶל הַתַּחְתּוֹן כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ 'בַּת תְּחִלָּה', שֶׁהוּא הַשֵּׂכֶל הַתַּחְתּוֹן
'סִימָן יָפֶה לְבָנִים'
שֶׁעַל יָדוֹ מַשִּׂיגִין הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת בָּנִים כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ 'סִימָן יָפֶה'
שֶׁבּוֹ מְסֻמָּן וּמֻגְבָּל הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן
בִּבְחִינַת 'שִׁיעוּרָא דְּאַתְוָן דְּאוֹרַיְתָא'
בְּחִינוֹת 'שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה' כַּנַּ"ל
ד. וְלָבוֹא לְהַשֵּׂכֶל הַתַּחְתּוֹן הַזֶּה
אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל יְדֵי שׂוֹנֵא בֶּצַע
שֶׁיִּשְׂנָא הַמָּמוֹן בְּתַכְלִית הַשִּׂנְאָה
כִּי שַׂעֲרָא אֻכָּמָא
שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל הַתַּחְתּוֹן
הוּא מִסִּטְרָא דְּמַלְכוּת
וְכֵן שׂוֹנֵא בֶּצַע
הוּא מִסִּטְרָא דְּמַלְכוּת
כִּי הַשֵּׂכֶל הַתַּחְתּוֹן הוּא בְּחִינוֹת מַלְכוּת
שֶׁהוּא בְּחִינוֹת חָכְמָה תַּתָּאָה שֶׁבְּכָל עוֹלָם וְעוֹלָם
שֶׁהוּא מַנְהִיג אוֹתוֹ הָעוֹלָם
שֶׁזֶּה הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַהַנְהָגָה וְהַמַּלְכוּת
הוּא בְּחִינַת חָכְמָה וְשֵׂכֶל תַּחְתּוֹן
כְּנֶגֶד הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַשָּׂגוֹת אֱלקוּת
וְעַל כֵּן בְּיוֹמוֹי דִּשְׁמוּאֵל שֶׁנָּפְלוּ רָאשֵׁי הַדּוֹר אֶל הַמָּמוֹן
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע"
עַל כֵּן תֵּכֶף פָּגְמוּ בְּמַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה
כמו שכתוב "כִּי אתִי מָאֲסוּ מִמְּלךְ עֲלֵיהֶם, וְשָׁאֲלוּ לָהֶם מֶלֶךְ כְּכָל הָעַכּוּ"ם"
וּבְיוֹמוֹי דִּשְׁלמה שֶׁאֵין כֶּסֶף נֶחֱשָׁב
הָיָה מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה עַל תִּקּוּנָהּ וּמְכוֹנָהּ
"וַיֵּשֶׁב שְׁלמה עַל כִּסֵּא ה'"
שֶׁמָּלַךְ עַל עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים
וְעַל כֵּן זָכָה שְׁלמה לְזֶה הַשֵּׂכֶל הַתַּחְתּוֹן הַנַּ"ל
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם"
וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלמה מִכָּל בְּנֵי קֶדֶם"
כִּי זֶה הַשֵּׂכֶל הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת כַּנַּ"ל
אֲבָל עַל יְדֵי אַהֲבַת מָמוֹן
הוּא נוֹפֵל לְאֻכָּמָא דְּסִטְרָא אָחֳרָא
בְּחִינוֹת: 'שַׁבְּתַאי פָּתְיָא אֻכָּמָא'
מָרָה שְׁחוֹרָה
בְּחִינוֹת "בְּעִצָּבוֹן תּאכֲלֶנָּה"
וְנוֹפֵל לְעִגּוּלָא וְסִיבּוּבִים מִסִּטְרָא אָחֳרָא
בְּחִינוֹת: "סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן"
שֶׁהוּא מִתְאַוֶּה וּמִשְׁתּוֹקֵק אַחַר הַמָּמוֹן
בְּחִינוֹת: "שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ" 'בִּשְׁטוּתָא', הֶפֶךְ הַחָכְמָה
ה. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹתוֹ הַחָכְמָה
צָרִיךְ לִרְאוֹת לְהַמְשִׁיךְ לְתוֹכָהּ חִיּוּת
לְהַחֲיוֹת הַחָכְמָה תַּתָּאָה
כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינוֹת הַחָכְמָה תַּתָּאָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ
כְּפִי בְּחִינוֹת הַחָכְמָה תַּתָּאָה שֶׁבְּכָל עוֹלָם וְעוֹלָם
ועיקר החיות הוא מאור הפנים
בבחינת: "בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים"
וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְהַעֲלוֹת אֶת הַמַּלְכוּת
בְּחִינוֹת חָכְמָה תַּתָּאָה
אֶל אוֹר הַפָּנִים הַמֵּאִיר בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים
כִּי עִקַּר אוֹר הַפָּנִים הוּא שִׂמְחָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים"
וְעִקַּר הַשִּׂמְחָה הוּא מִן הַמִּצְווֹת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב"
וְעִקַּר הַשִּׂמְחָה הוּא בַּלֵּב
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נָתַתָּ שִׂמְחָה בְלִבִּי"
וְהַלֵּב שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה הֵם הַשָּׁלשׁ רְגָלִים
בְּחִינוֹת: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה'" רָאשֵׁי תֵּבוֹת אִמִּ"י כַּמּוּבָא
שֶׁהִיא אֵם לַבִּינָה
וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁעוֹשִׂין בְּכָל הַשָּׁנָה
הוּא מִתְקַבֵּץ אֶל הַלֵּב, שֶׁהֵם הַשָּׁלשׁ רְגָלִים
ועל כן הם ימי שמחה
כמו שכתוב: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ"
וְאָז מֵאִיר הַפָּנִים עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה
בִּבְחִינוֹת: "לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים"
בשביל זה נצטווינו, "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלקֶיךָ"
בִּשְׁבִיל לְקַבֵּל אוֹר הַפָּנִים.
וְזֶה בְּחִינַת: 'חַיָּב אָדָם לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ בָּרֶגֶל'
כְּדֵי לְקַבֵּל אוֹר הַפָּנִים, וּלְהַחֲיוֹת אֶת בְּחִינוֹת הַמַּלְכוּת
וְזֶה: "צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ"
'צֶדֶק מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא'
כְּשֶׁמּוֹלִיכִין אוֹתָהּ אֶל אוֹר הַפָּנִים
הָעִקָּר, עַל יְדֵי בְּחִינוֹת "וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו"
הַיְנוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה וְכוּ'
שֶׁעַל יְדֵיהֶם מְקַבְּלִין מֵאוֹר הַפָּנִים כַּנַּ"ל
וזה בחינת: "יֵשְבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ"
"יְשָׁרִים", הֵם "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב"
הֵם מְיַשְּׁבִין וּמְאִירִין וּמְסַדְּרִין אוֹר הַפָּנִים כַּנַּ"ל
ו. וְלִפְעָמִים שֶׁנּוֹפֵל, חַס וְשָׁלוֹם
בְּחִינוֹת הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה
בְּחִינוֹת חָכְמָה תַּתָּאָה
לַגָּלוּת שֶׁל אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת
כִּי הַמַּלְכוּת הוּא בְּחִינוֹת דָּלֶ"ת
בְּגִין דְּלֵית לָהּ מִגַּרְמַהּ כְּלוּם
כִּי אִם עַל יְדֵי עַנְפֵי הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַמִּתְפַּשְּׁטִין לְשָׁם
וְגַם הִיא כְּלוּלָה מֵאַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת
כִּי בְּכָל עוֹלָם וְעוֹלָם יֵשׁ בְּחִינוֹת הַמַּלְכוּת
בְּחִינוֹת חָכְמָה תַּתָּאָה
שֶׁהִיא בְּחִינוֹת הַחָכְמָה הַמַּנְהֶגֶת אֶת הָעוֹלָם כַּנַּ"ל
וְכָל הַחָכְמוֹת שֶׁל הָעַכּוּ"ם, כֻּלָּם הֵם תַּחַת הַחָכְמָה תַּתָּאָה הַנַּ"ל
וּמִשָּׁם יוֹנֵק חָכְמָתָם
וּכְשֶׁיּוֹנְקִים, חַס וְשָׁלוֹם, יוֹתֵר מֵהָרָאוּי לָהֶם
אֲזַי מִתְגַּבְּרִים, חַס וְשָׁלוֹם
וְנַעֲשֶׂה מֶמְשֶׁלֶת הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, שֶׁהֵם אַרְבַּע גָּלֻיּוֹת
וּמִי יָכוֹל לִסְבּל אֶת קוֹל הַצְּעָקָה וְהַזְּעָקָה הַגְּדוֹלָה
כְּשֶׁנּוֹפֵל בְּחִינוֹת הַמַּלְכוּת
בְּחִינוֹת הַחָכְמָה תַּתָּאָה, בֵּינֵיהֶם, חַס וְשָׁלוֹם
בִּבְחִינוֹת: "זַעֲקַת מוֹשֵׁל בִּכְסִילִים"
דְּהַיְנוּ הַזְּעָקָה כְּשֶׁנּוֹפֵל הַמֶּמְשָׁלָה
בְּחִינוֹת הַמַּלְכוּת, בְּחִינוֹת חָכְמָה תַּתָּאָה, בֵּין הַכְּסִילִים
שֶׁהַכְּסִיל רוֹצֶה לְהִתְחַכֵּם
שֶׁרוֹצִים לִינק וּלְהַמְשִׁיךְ לְתוֹךְ הַחָכְמוֹת שֶׁלָּהֶם
שֶׁהֵם כְּסִילוּת בֶּאֱמֶת
אֶת בְּחִינוֹת הַחָכְמָה הָאֲמִתִּיּוֹת
בְּחִינוֹת חָכְמָה תַּתָּאָה הַנַּ"ל
וְגַם יֵשׁ עוֹד צְעָקָה גְּדוֹלָה מִזֶּה
דְּהַיְנוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל בְּעַצְמוֹ שׁוֹאֵג
בִּבְחִינוֹת: "שָׁאג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ" 'עַל נָוֶה דִּילֵהּ'
שֶׁהוּא בְּחִינוֹת הַמַּלְכוּת
שֶׁנּוֹפֵל בַּגָּלֻיּוֹת שֶׁל אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת.
וְצָרִיךְ לִרְאוֹת לַחֲתֹךְ וּלְהַבְדִּיל אֶת בְּחִינוֹת הַמַּלְכוּת הַנַּ"ל
מִבֵּין הָאַרְבַּע גָּלֻיּוֹת, וּלְהַעֲלוֹתָהּ מִשָּׁם
וְעִקַּר עֲלִיָּתָהּ עַל יְדֵי בְּחִינוֹת הַחֶסֶד
בִּבְחִינַת: "וְהוּכַן בְּחֶסֶד כִּסֵּא"
בחינת: "קִצְרוּ לְפִי חָסֶד"
שֶׁעַל יְדֵי הַחֶסֶד קוֹצְרִין וְחוֹתְכִין אֶת הַדָּלֶת
בְּחִינַת הַמַּלְכוּת
וּמַבְדִּילִין אוֹתָהּ מֵהֶם
וּמַעֲלִין אוֹתָהּ אֶל אוֹר הַפָּנִים.
וְעַל כֵּן אַבְרָהָם הָיָה אִישׁ הַחֶסֶד
וְהָיָה מִשְׁתַּדֵּל תָּמִיד לַעֲשׂוֹת חֶסֶד
כְּדֵי לְהַעֲלוֹת בְּחִינַת הַמַּלְכוּת מֵהֶם
וְעַל כֵּן רָדַף אַבְרָהָם אַחַר הָאַרְבָּעָה מְלָכִים כְּדֵי לְהַכְנִיעָם
שֶׁהֵן בְּחִינַת הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת דְּסִטְרָא אָחֳרָא
כִּי אַבְרָהָם הָיָה שׂוֹנֵא מָמוֹן
כִּי מָאַס מָמוֹן סְדוֹם
כנו שכתוב: "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ וְכוּ' וְלא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם"
כִּי אַבְרָהָם תִּקֵּן שַׁחֲרִית
בְּחִינַת שַׁחֲרוּת הַנַּ"ל
שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל הַתַּחְתּוֹן הַנַּ"ל
בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה
שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁחֲרוּת כַּנַּ"ל
שֶׁזּוֹכִין לְתַקֵּן בְּחִינַת זאת
עַל יְדֵי שׂוֹנֵא בֶצַע כַּנַּ"ל.
וְעַל כֵּן יָצָא מֵאַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל יַעֲקב וְעֵשָׂו
שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָּנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה
אֶחָד חָכָם וְאֶחָד רָשָׁע וְאֶחָד תָּם וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאל
שֶׁהֵם כְּנֶגֶד אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת שֶׁבִּקְדֻשָּׁה כַּיָּדוּעַ
יִצְחָק, זֶה בְּחִינַת בֵּן חָכָם
כִּי יִצְחָק עַל שֵׁם הַצְּחוֹק וְהַשִּׂמְחָה
בְּחִינַת: "בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב".
עֵשָׂו, הוּא בֵּן רָשָׁע.
יַעֲקב, הוּא בֵּן תָּם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיַעֲקב אִישׁ תָּם"
יִשְׁמָעֵאל, הוּא בְּחִינַת בֵּן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאל
כִּי יִשְׁמָעֵאל עָשָׂה תְּשׁוּבָה
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא בִּבְחִינַת שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאל
הַיְנוּ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וְלִשְׁאל כַּפָּרָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל שֶׁאֵינָם יְדוּעִים
שֶׁזֶּה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה
בִּבְחִינַת: "אֲשֶׁר לא גָזַלְתִּי אָז אָשִׁיב".
וְזֶה בְּחִינַת אַבְרָהָם תִּקֵּן שַׁחֲרִית
נוֹטְרִיקוֹן חָכָם רָשָׁע תָּם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ
שֶׁהֵם בְּחִינַת הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת כַּנַּ"ל.
וְזֶה: וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג
כִּי אֲגָג הוּא כְּלָלוּת הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת דְּסִטְרָא אָחֳרָא
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק"
וְזֶה שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: 'וַיְשַׁסֵּף חֲתָכוֹ לְאַרְבָּעָה'
הַיְנוּ שֶׁחָתַךְ וְהִבְדִּיל אֶת הַדָּלֶ"ת
שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה
דְּלֵית לָהּ מִגַּרְמָא כְּלוּם וְכוּ' כַּנַּ"ל
מֵאֲגָג שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת דְּסִטְרָא אָחֳרָא
וְהֶעֱלָה אֶת הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים
וְזֶה וַיְשַׁסֵּף
רָאשֵׁי תֵּבוֹת שָׁבוּעוֹת סוכּוֹת פֶּסַח
כִּי עִקַּר חִיּוּתָהּ מֵאוֹר הַפָּנִים שֶׁבְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים כַּנַּ"ל
בבחינת: "וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה לְעֵת צֵאת הַמְּלָכִים"
"תְּשׁוּבַת הַשָּׁנָה" זֶה בְּחִינַת שָׁלֹשׁ רְגָלִים
שֶׁהֵם יְמֵי דִּין, יְמֵי תְּשׁוּבָה
כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'בְּפֶסַח נִדּוֹנִין עַל הַתְּבוּאָה, בַּעֲצֶרֶת' וְכוּ'
וְאָז עֵת צֵאת הַמְּלָכִים כַּנַּ"ל
שֶׁמּוֹצִיאִין אֶת בְּחִינַת הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה מִגָּלֻיּוֹת שֶׁל הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת
וּמַעֲלִין אוֹתָהּ אֶל אוֹר הַפָּנִים
הַמֵּאִיר בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן יֵשׁ אַרְבַּע בְּחִינוֹת בְּכָל רֶגֶל
בְּפֶסַח הֵם אַרְבַּע כּוֹסוֹת
בְּשָׁבוּעוֹת הוּא סֵדֶר הַמִּשְׁנָה
שֶׁהוּא אַרְבַּע פְּעָמִים בְּיַד כָּל אֶחָד
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'כֵּיצַד סֵדֶר מִשְׁנֶה וְכוּ'
בְּסוכּוֹת הִיא אַרְבָּעָה מִינִים
הַכּל כְּנֶגֶד בְּחִינַת הַד' הַנַּ"ל
בְּחִינַת מַלְכוּת הַנַּ"ל
שֶׁצָּרִיךְ לְהַעֲלוֹתָהּ אֶל הָאוֹר הַפָּנִים
עַל יְדֵי שִׂמְחוֹת הַמִּצְווֹת שֶׁמִּתְקַבְּצִין לְתוֹךְ הָרְגָלִים כַּנַּ"ל
ז. וְעִקַּר הִתְגַּלּוּת הַחֶסֶד הַנַּ"ל
שֶׁעַל יָדוֹ קוֹצְרִין וְחוֹתְכִין וּמַבְדִּילִין אֶת הַדָּלֶ"ת הַנַּ"ל מֵאַרְבַּע גָּלֻיּוֹת שֶׁל הָעַכּוּ"ם
הוּא עַל יְדֵי תּוֹכָחָה
כִּי עַל יְדֵי פְּתִיחַת פֶּה שֶׁל הַמּוֹכִיחַ
נִתְגַּלֶּה חָכְמָה
וְעַל יְדֵי זאת הַחָכְמָה
נִתְגַּלֶּה הַחֶסֶד
כִּי עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַחֶסֶד
עַל יְדֵי הַחָכְמָה
כִּי 'אֵל נְהִירוּ דְּחָכְמְתָא'
כמו שכתוב: "פִּיהָ פָּתְחָה בְּחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ"
וזה: "יֶהֶלְמֵנִי צַדִּיק חֶסֶד וְיוֹכִיחֵנִי"
הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי תּוֹכָחָה נִתְגַּלֶּה חֶסֶד.
וּצְרִיכִין אָנוּ לְקַבֵּל תּוֹכַחְתָּם
אַף עַל פִּי שֶׁתּוֹכָחָה שֶׁלָּהֶם הִיא לִפְעָמִים דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן שֶׁמְּבַזִּים אוֹתָנוּ
אַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין אָנוּ לְקַבֵּל תּוֹכַחְתָּם
כְּדֵי לְקַבֵּל עַל יָדוֹ אֶת הַחֶסֶד, כַּנַּ"ל
כִּי מַה שֶּׁתּוֹכַחְתָּם הוֹלֶכֶת לִפְעָמִים בְּדֶרֶךְ בִּזּוּי
צָרִיךְ לָדוּן אוֹתָם לְכַף זְכוּת
כִּי אֵין אָדָם נִתְפָּס עַל צַעֲרוֹ
כִּי סוֹבְלִים צַעַר גָּדוֹל מֵאִתָּנוּ
כִּי אֲפִילּוּ מַה שֶּׁהוּא טוֹב אֶצְלֵנוּ
הוּא רָעָה אֵצֶל הַצַּדִּיקִים
וּכְעֵין מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
'כָּל טוֹבָתָן שֶׁל רְשָׁעִים רָעָה הִיא אֵצֶל הַצַּדִּיקִים'
הַיְנוּ כִּי עֲסָקִים וְשִׂיחַת חֻלִּין שֶׁלָּנוּ הוּא בְּוַדַּאי רָעָה אֶצְלָם
אֶלָּא אֲפִילּוּ טוֹבוֹתֵינוּ
הַיְנוּ הַתְּפִילָּה שֶׁהִיא בְּעֶרְכֵּנוּ רַק טוֹב
הוּא רָעָה אֵצֶל הַצַּדִּיקִים
בִּבְחִינַת: "וּתְפִילָּתִי בְּרָעוֹתֵיהֶם"
כִּי תְּפִילָּתֵנוּ מְבַלְבֶּלֶת אוֹתָם
כִּי כָּל הָעִרְבּוּב הַדַּעַת וְכָל הַבִּלְבּוּלִים וְכָל הַשְּׁטוּתִים שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לִפְעָמִים
הַכּל נִמְשָׁךְ בִּתְפִילָּתֵנוּ
כִּי כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְכוּ' וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁחוֹשֵׁב הָאָדָם לִפְעָמִים
הַכּל בָּאִים עַל דַּעְתּוֹ בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה דַּיְקָא
וְהַכּל נִשְׁמָע אֵלָיו אָז דַּיְקָא
בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל
בבחינת: "מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה', יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ"
תְּהִלָּתוֹ, לשון: "וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה"
הַיְנוּ עִרְבּוּב וּבִלְבּוּלִים
שֶׁאָז מַשְׁמִיעִין אֶת עַצְמָן
דַּיְקָא בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל וּלְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה'
וְהוּא בִּשְׁתֵּי בְּחִינוֹת
אוֹ שֶׁבָּאִים לְהִתְתַּקֵּן מֵחֲמַת שֶׁרוֹאִים שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה כָּרָאוּי
עַל כֵּן בָּאִים לְהִתְתַּקֵּן
כִּי עַכְשָׁו הוּא הַזְּמַן שֶׁיְּכוֹלִין לְהִתְתַּקֵּן
כִּי יֵשׁ בָּהֶם נִיצוֹצוֹת קְדוֹשִׁים שֶׁצְּרִיכִין תִּקּוּן
אוֹ בִּבְחִינָה אַחֶרֶת
מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל
וּבָאִין לְבַלְבֵּל אוֹתוֹ מִתְּפִילָּתוֹ
עַל כָּל פָּנִים, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ
בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה דַּיְקָא בָּאִין כָּל הָעִרְבּוּבִים וְכָל הַבִּלְבּוּלִים שֶׁל הָאָדָם
וְנִשְׁמָעִין אֶצְלוֹ אָז
וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָאִין הַבִּלְבּוּלִים וְהָעִרְבּוּבִים תְּהִלָּה כַּנַּ"ל
מֵחֲמַת שֶׁהֵן בָּאִים דַּיְקָא בְּעֵת הַתְּפִילָּה וְהַתְּהִלָּה כַּנַּ"ל
וְכָל הַתְּפִילּוֹת הָאֵלּוּ עִם כָּל הָעִרְבּוּבִים
בָּאִין אֶל הַצַּדִּיקִים
כִּי הַצַּדִּיקִים הֵם בְּחִינַת מָשִׁיחַ
שֶׁאֵלָיו בָּאִיִן כָּל הַתְּפִילּוֹת לְהַעֲלוֹתָן
בבחינת: "וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ"
שֶׁכָּל הַתְּהִלּוֹת בָּאִין לִבְחִינַת מָשִׁיחַ
שֶׁהוּא בְּחִינַת חֹטֶם
בְּחִינַת: "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'"
כִּי מָשִׁיחַ הוּא מוֹרַח וְדָאִין
בִּבְחִינַת: "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה'"
היינו בתפילות
שהן בחינת: "יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל"
כִּי הוּא מוֹרַח וּמַרְגִּישׁ בְּהַתְּפִילּוֹת שֶׁמְּקַבֵּל מֵהֶם
אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁהוּא
כִּי כָּל הָעִרְבּוּבִים שֶׁל כָּל אֶחָד הֵם בְּתוֹךְ הַתְּפִילָּה כַּנַּ"ל
נִמְצָא שֶׁהַצַּדִּיקִים הֵם סוֹבְלִים צַעַר
עַל יְדֵי הַתְּפִילּוֹת שֶׁלָּנוּ, שֶׁמְּבַלְבְּלִין אוֹתָן כַּנַּ"ל
וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ לְקַבֵּל תּוֹכַחְתָּם אַף שֶׁמְּבַזִּין אוֹתָנוּ כַּנַּ"ל
ח. אָמְנָם לִכְאוֹרָה
אֵיךְ אֶפְשָׁר לוֹ, לְהוֹכִיחַ אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד
הֲלא כָּל הַתְּפִילּוֹת בָּאִין אֶצְלוֹ בְּיַחַד
שֶׁל הַכְּשֵׁרִים וְשֶׁל אוֹתָם שֶׁאֵינָן כְּשֵׁרִים
וְאֵיךְ יוֹדֵעַ אֵיזֶה תְּפִילָּה בָּאָה מִזֶּה אוֹ מִזֶּה
כְּדֵי לְהוֹכִיחַ אוֹתוֹ
אַךְ הוּא יוֹדֵעַ זאת
עַל יְדֵי הָעַזּוּת וְהַתּוֹרָה שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד
אִם תְּפִילָּתוֹ הָיְתָה כְּהוֹגֶן אִם לָאו
כִּי יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי עַזּוּת
כִּי יֵשׁ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה
שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה כִּי אִם עַל יְדֵי זֶה הָעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
'לא הַבַּיְּשָׁן לָמֵד'
וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
'מִפְּנֵי מָה נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁעַזִּין הֵן'
וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ 'הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר'
ובשביל זה התורה נקראת עז
כמו שכתוב: "ה' עז לְעַמּוֹ יִתֵּן"
כִּי אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא אֶל הַתּוֹרָה
כִּי אִם עַל יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה
וּכְנֶגֶד זֶה, יֵשׁ לְהִפּוּךְ עַזּוּת מִן הַסִּטְרָא אָחֳרָא
שֶׁמִּשָּׁם בָּאִין תּוֹרוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁהֵן תּוֹרוֹת שֶׁלָּהֶן
שֶׁהֵם בְּחִינַת פְּסִילִים
כִּי 'כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת, בְּיָדוּעַ שֶׁלּא עָמְדוּ רַגְלֵי אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי'
וְיֵשׁ לוֹ תּוֹרָה מִסִּטְרָא אָחֳרָא הַנִּקְרָאִין פְּסִילִים
שֶׁהוּא הֶפֶךְ מִן הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁלָּנוּ
שֶׁהוּא בְּחִינוֹת: "פְּסָל לְךָ"
כִּי הִיא נִקְרֵאת פְּסֹלֶת
עַל שֵׁם הֶעָתִיד
כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'אוֹר שֶׁהוּא יָקָר בָּעוֹלָם הַזֶּה, יִהְיֶה קָפוּי וְקַל לָעוֹלָם הַבָּא'
שֶׁהִיא בְּחִינוֹת פְּסֹלֶת
שֶׁהוּא קָפוּי וְקַל וְצָף לְמַעְלָה
אֲבָל תּוֹרָתוֹ הִיא פְּסֹלֶת אֲפִילּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה
וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָאִין פְּסִילִים
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל"
וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַזּוּת שֶׁלָּהֶם מִן הַסִּטְרָא אָחֳרָא
הוּא מְקַבֵּל תּוֹרָה שֶׁלָּהֶם בְּחִינַת פְּסִילִים כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי הָעַזּוּת שֶׁהַצַּדִּיק רוֹאֶה בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁהוּא
אִם יֵשׁ לוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה אוֹ לְהִפּוּךְ
עַל יְדֵי זֶה הוּא יוֹדֵעַ אִם תְּפִילָּתוֹ הָיְתָה תְּפִילָּה הַכְּשֵׁרָה אוֹ לְהִפּוּךְ
כִּי גַּם הַתְּפִילָּה הִיא עַל יְדֵי עַזּוּת
כִּי אִי אֶפְשָׁר לַעֲמד לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
כִּי אִם עַל יְדֵי עַזּוּת
כִּי כָל אֶחָד לְפוּם מָה דִּמְשָׁעֵר בְּלִבֵּהּ אֶת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ"
כָּל חַד לְפוּם מָה דִּמְשָׁעֵר בְּלִבֵּהּ
וְכָל אֶחָד לְפִי עֶרְכּוֹ שֶׁמְּשָׁעֵר בְּלִבּוֹ אֶת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ
אֵיךְ אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲמד וּלְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו
וּבִפְרָט הַתְּפִילָּה שֶׁהִיא פְּלָאוֹת
דְּהַיְנוּ שִׁדּוּד הַמַּעֲרָכוֹת
שֶׁהַמַּעֲרָכוֹת מְחַיְּבִין כָּךְ
וְכָל כּוֹכָב וּמַזָּל קָבוּעַ עַל מִשְׁמַרְתּוֹ וּמַעֲרָכָה שֶׁלּוֹ
כְּפִי מַה שֶּׁסִּדְּרָם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ
שֶׁיִּהְיוּ קְבוּעִים וּמְסֻדָּרִים כָּךְ וְכָךְ
וְהוּא בָּא בִּתְפִילָּתוֹ וְרוֹצֶה לְשַׁדֵּד הַמַּעֲרָכוֹת וְלַעֲשׂוֹת פְּלָאוֹת
עַל כֵּן בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה צָרִיךְ לְסַלֵּק אֶת הַבּוּשָׁה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּךָ בָּטְחוּ אֲבוֹתֵינוּ וְכוּ' בָּטְחוּ וְלא בשׁוּ"
כִּי עַל יְדֵי הַבּוּשָׁה שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ
אִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל, כִּי אִם עַל יְדֵי עַזּוּת כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: "אַתָּה הָאֵל עוֹשֶׂה פֶלֶא הוֹדַעְתָּ בָעַמִּים עֻזֶּךָ"
שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה פְּלָאוֹת עַל יְדֵי תְּפִילּוֹת יִשְׂרָאֵל
שֶׁהֵם עַל יְדֵי בְּחִינוֹת עַזּוּת כַּנַּ"ל
שֶׁעַל יְדֵי זֶה מוֹדִיעַ לְהָעַכּוּ"ם אֶת הָעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל יִשְׂרָאֵל
שֶׁעַל יְדֵי שֶׁרוֹאִין הָעַכּוּ"ם אֶת הַפְּלָאוֹת הַנַּעֲשִׂין בָּעוֹלָם עַל יְדֵי תְּפִילּוֹת יִשְׂרָאֵל
עַל יְדֵי זֶה יוֹדְעִין כַּמָּה גָּדוֹל הָעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל יִשְׂרָאֵל
שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עַזּוּת כָּזֶה, לְהִתְפַּלֵּל וְלַעֲשׂוֹת פְּלָאוֹת כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן הַצַּדִּיק עַל יְדֵי שֶׁרוֹאֶה הָעַזּוּת וְהַתּוֹרָה שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד
עַל יְדֵי זֶה יוֹדֵעַ אֶת הַתְּפִילָּה שֶׁבִּלְבְּלָה אוֹתוֹ מֵאֵיזֶה מֵהֶם בָּאָה
וְעַל יְדֵי זֶה יוֹדֵעַ לְהוֹכִיחַ אוֹתוֹ
וְזֶהוּ מֵישְׁרָא דְּסַכִּינָא
הַיְנוּ בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה הַנַּ"ל
בְּחִינַת מַלְכוּת הַנַּ"ל
בחינת: "הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי" לְשׁוֹן לִמּוּד
[כְּתַרְגּוּמוֹ הֲמֵילַף, אַלִיפְנָא]
בְּחִינַת: "חֶרֶב נוֹקֶמֶת"
שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת הַנַּ"ל
מֵישְׁרָא, פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: 'עֲרוּגָה'
הַיְנוּ בְּחִינַת: זַעֲקַת מוֹשֵׁל וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כְּאַיָּל תַּעֲרג"
בְּמַאי קָטְלֵי לֵהּ
פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: 'בְּמַאי חוֹתְכִין אוֹתָהּ'
הַיְנוּ בַּמֶּה חוֹתְכִין וּמַבְדִּילִין אֶת הַמַּלְכוּת הַנַּ"ל
כְּדֵי לְהַצִּילָהּ מִזְּעָקָה הַנַּ"ל
בִּבְחִינַת: חֲתָכוֹ לְאַרְבָּעָה כַּנַּ"ל
וְהֵשִׁיב לָהֶם, בְּקַרְנָא דְּחַמְרָא
הַיְנוּ עַל יְדֵי תּוֹכָחָה
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלֶּה הַחֶסֶד
וּבָזֶה קוֹצְרִין וְחוֹתְכִין אֶת הַד'
בִּבְחִינוֹת: "קִצְרוּ לְפִי חָסֶד" כַּנַּ"ל
קַרְנָא, זֶה בְּחִינַת קוֹל הַמּוֹכִיחַ
בחינת קרן השופר
בבחינת: "הָרֵם כַּשּׁוֹפָר קוֹלֶךָ וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם"
הַיְנוּ תּוֹכָחָה הַנַּ"ל
חַמְרָא, זֶה בְּחִינַת: "יִשָּׂשׂכָר חֲמוֹר גָּרֶם"
בְּחִינוֹת: "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשׂכָר יוֹדְעֵי בִּינָה לָעִתִּים"
כִּי עַל יְדֵי הַתּוֹכָחָה מַעֲלִין אוֹתָהּ לָרְגָלִים
שֶׁהוּא בְּחִינוֹת בִּינָה לָעִתִּים כַּנַּ"ל
אַיְתוּ לֵהּ תְּרֵי בֵּיעֵי
לְשׁוֹן צְלוֹתָא וּבָעוּתָא
בְּחִינוֹת תְּפִילּוֹת
אָמְרִי, הֵי דְּחִוַּרְתָּא וְהֵי דְּאֻכְמְתָא
הַיְנוּ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר שֶׁעַל יְדֵי תּוֹכָחָה מַעֲלִין אֶת הַמַּלְכוּת כַּנַּ"ל
הֲלא אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהוֹכִיחַ
כִּי הֲלא הַתְּפִילּוֹת בָּאִין בְּיַחַד
וְאֵיךְ יוֹדֵעַ לְהוֹכִיחַ לְפִי הַתְּפִילָּה
כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה תְּפִילָּה שֶׁל הַכָּשֵׁר אוֹ לְהֵפֶךְ
וְזֶהוּ הֵי דְּחִוַּרְתָא וְהֵי דְּאֻכְמְתָא
הַיְנוּ אֵיזֶה תְּפִילָּה מֵאִישׁ כָּשֵׁר אוֹ לְהִפּוּךְ
אַיְתֵי לְהוֹ תְּרֵי גְּבִינֵי
הַיְנוּ בְּחִינוֹת: "וְכַגְּבִינָה תַּקְפִּיאֵנִי"
הַיְנוּ בְּחִינוֹת תְּרֵי תּוֹרוֹת הַנַּ"ל
שֶׁהֵן בְּחִינוֹת קָפוּי וְקַל, בְּחִינוֹת פְּסֹלֶת
בִּבְחִינוֹת: "פְּסָל לְךָ", וּבְחִינוֹת: "לא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל" כַּנַּ"ל
וְאָמַר לְהוֹ, הֵי דְּעִזֵּי חִוַּרְתָּא וְהֵי דְּעִזֵּי אֻכְמְתָא
הַיְנוּ תְּרֵי עַזּוּת הַנַּ"ל
שֶׁהֵן עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְעַזּוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא
שֶׁמֵּהֶן תְּרֵי תּוֹרוֹת הַנַּ"ל
וּלְפִי הָעַזּוּת יְכוֹלִין לֵידַע אֶת הַתְּפִילּוֹת כַּנַּ"ל
שֶׁעַל יְדֵי זֶה יָכל לְהוֹכִיחַ אוֹתָם כַּנַּ"ל
שֶׁעַל יְדֵי זֶה חוֹתְכִין וּמַבְדִּילִין אֶת בְּחִינוֹת הַמַּלְכוּת
וּמַצִּילִין אוֹתָהּ מִזַּעֲקַת מוֹשֵׁל
וּמַעֲלִין אוֹתָהּ לִבְחִינוֹת אוֹר הַפָּנִים הַמֵּאִיר בָּרְגָלִים כַּנַּ"ל.
זאת הַתּוֹרָה הִתְחִיל לוֹמַר עַל פָּסוּק: "וַיְהִי מִקֵּץ" וְכוּ'
אַךְ לא סִיֵּם לְבָאֵר זֶה הַפָּסוּק עַל פִּי הַתּוֹרָה הַזּאת
וְאָמַר אַחַר כָּךְ, שֶׁאִם הָיָה רוֹצֶה לְסַיֵּם פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק, הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר עוֹד תּוֹרָה כָּזאת כְּדֵי לְבָאֵר הַפָּסוּק
מִקּוֹלוֹ שֶׁל אָדָם
יְכוֹלִין לֵידַע אֶת בְּחִינוֹת הַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ
כִּי יֵשׁ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּחִינוֹת מַלְכוּת
וְהוּא נִכָּר בְּקוֹלוֹ
כִּי אֵין שְׁנֵי קוֹלוֹת שָׁוִין
כִּי קוֹל שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְשֻׁנֶּה מֵחֲבֵרוֹ
וְעַל כֵּן יְכוֹלִין לְהַכִּיר אֶת הָאָדָם בְּקוֹלוֹ
כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֶה בְּחוּשׁ
כִּי כְּפִי בְּחִינוֹת הָאָדָם כֵּן הוּא קוֹלוֹ
וְעַל יְדֵי הַקּוֹל
יְכוֹלִין לְהַכִּיר אֶת בְּחִינוֹת הַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ
כִּי יֵשׁ "קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה, וְקוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה"
כְּפִי בְּחִינַת הַמַּלְכוּת שֶׁל כָּל אֶחָד
וְעַל כֵּן שָׁאוּל שֶׁהָיָה רוֹדֵף אֶת דָּוִד עַל שֶׁרָאָה בּוֹ שֶׁיִּמְלךְ
מָצִינוּ שָׁם בַּמִּקְרָא כְּשֶׁנִּזְדַּמְּנוּ יַחַד שָׁאוּל וְדָוִד
אָמַר לוֹ שָׁאוּל לְדָוִד
"הֲקוֹלְךָ זֶה בְּנִי דָּוִד"
שֶׁהֵבִין שָׁאוּל בְּהַקּוֹל, שֶׁהוּא חָזָק בִּבְחִינוֹת הַמַּלְכוּת
וְשָׁאַל אֶת דָּוִד "הֲקוֹלְךָ זֶה בְּנִי דָּוִד"
שֶׁתָּמַהּ שָׁאוּל עַל קוֹלוֹ שֶׁל דָּוִד
כִּי הֵבִין שֶׁהוּא קוֹל שֶׁל מֶלֶךְ מַמָּשׁ
וְעַל כֵּן רָצָה שָׁאוּל לָשֵׂאת אֶת קוֹלוֹ
דְּהַיְנוּ לְהַגְבִּיהַּ אֶת קוֹלוֹ לְמַעְלָה מִקּוֹלוֹ שֶׁל דָּוִד
אֲבָל לא הָיָה יָכוֹל
וזהו: "וַיִּשָּׂא שָׁאוּל אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ"
דְּהַיְנוּ שֶׁרָצָה לָשֵׂאת וּלְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ כַּנַּ"ל
אֲבָל הָיָה הַקּוֹל נִבְכֶּה
וְזֶה בְּחִינוֹת: "וַיֵּבְךְּ"
שֶׁהָיָה הַקּוֹל נִבְכֶּה
קוֹל נָמוּךְ שֶׁל בְּכִיָּה
עַל כֵּן אָמַר שָׁאוּל אָז אֶל דָּוִד: "יָדַעְתִּי כִּי מָלךְ תִּמְלךְ"
כִּי יָדַע זֶה עַל יְדֵי הַקּוֹל כַּנַּ"ל
ספר המידות - ראיה
...לראות, אפילו שיהיה הדבר לפניו, אינו יכול לראות עד שנותנים לו רשות מן השמים לראות. ב. חסרון הלבנה ולקותה מזיק לחלושי הראות. ג. קדוש החדש מסגל לרפאות חלושי הראות. ד. תקון חצות מסגל לחלושי הראות. ה. על ידי שבועה בא כאב עינים. ו. הצבועים גורמים כאב עינים להמון עם, הטועים בם. ז. כשאדם גדול מרגיש איזהו כאב בעיניו, ידע שבנו או תלמידו עשו איזהו עברה. ח. מי שעוצם עיניו מראות ברע, על ידי זה נצול מבזיונות. ט. כשאדם יוצא לשוק ומתירא, שלא יבוא לידי הרהור על ידי...
ספר המידות - חקירה
ספר המידות - חקירה חלק א' א. על ידי החקירות בעולם התהו, הינו מה למעלה מה למטה וכו', על ידי זה גורם קללה, והשומר את עצמו מחקירות האלו גורם ברכה. ב. על ידי החקירה במה למעלה ומה למטה וכו', על ידי זה מזונותיו ביגיעה רבה. ג. המעמיק בעיונו במעשי מרכבה, נסתלק קדם זמנו....
שיחות הר"ן - אות קצד - גדולות נוראות השגתו
...אף על פי כן השם יתברך מטיב עמנו רק שאין אנו רוצים להקטין את היסורים וגם באמת בודאי אינם יסורים קטנים אבל נגד דבקות אחד להשם יתברך מה שזוכין לאיזה בחינה של דבקות במחשבה או בבחינה אחרת כל היסורים אינם כלום נגד זה ועל ידם בעצמם מתקרבים ומתדבקים אליו יתברך כי נוטלין ממני הבריאות גופי מי נוטל ממני הבריאות ? השם יתברך ! אם כן אני נדבק בו יתברך וכן כשלוקח חס ושלום, איזה בן מי לוקח ? השם יתברך ! אם כן אדרבא עתה הוא סמוך יותר אליו יתברך כי בעולם הבא סמוכין...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ע - מִי שֶׁגָּדוֹל יוֹתֵר, צָרִיך לְבַקֵּשׁ מְבֻקָּשׁוֹ בְּרִחוּק מָקוֹם יוֹתֵר
...שגדול יותר, צריך לבקש מבקשו ברחוק מקום יותר כל מי שגדול יותר, צריך לבקש מבקשו ברחוק מקום יותר כמו שאנו רואין שהצומח חיותו ומבקשו סמוך לו מיד כי הוא צומח מן הארץ בסמוך לו ממש ובהמה מבקשה סמוך לה גם כן על הארץ אך הוא ברחוק יותר קצת מן הצומח כי הבהמה גדולה במעלה מן הצומח אבל בן אדם צריך לבקש מבקשו ברחוק יותר ויותר מן הבהמה ועל כן משה רבנו, עליו השלום, שהיה גדול במעלה מאד היה צריך לבקש מבקשו ברחוק מקום ביותר ועל כן הצרך לבקש לו אשה ממדין כי מבקשו היה...
שיחות הר"ן - אות יח
...הר"ן - אות יח פעם אחד ספרנו עמו מענין הדפסת ספרים שבדורות הללו נתרבו מאד בעלי מדפיסים והם מדפיסים בכל פעם ספרים הרבה מאד מראשונים ואחרונים וקפצו עליהם זבינא מאד כי הכל קונים ספרים עכשו וכו' ואמר רבנו, זכרונו לברכה כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה 'עתידה תורה שתשכח מישראל' על כן מדפיסים ספרים הרבה וכל אחד קונה ספרים כדי שיהיו ספרים ביד כל אחד כדי שלא תשכח התורה על ידי רבוי הספרים הנמצאים ביד כל אחד ואחד ואפילו ביד חיט וכיוצא נמצאים עכשו ספרים וכל אחד...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנג - עִנְיַן קַבָּלַת פְּנֵי תַּלְמִיד חָכָם
...קנג - ענין קבלת פני תלמיד חכם ענין קבלת פני תלמיד חכם כי הלבנה אין לה אור מעצמה כלל רק היא מקבלת אור מהשמש הינו על ידי שהלבנה היא כמראה מלטשת על ידי זה מקבלת אור מהשמש ומתנוצץ ממנה אור להאיר על הארץ אך אם היה גשמה עב וחשוך בלתי מלטשת לא היתה יכולה לקבל אור השמש כלל וכן התלמיד והרב, הם בחינת חמה ולבנה כמבאר במקום אחר ואם התלמיד יש לו פנים, הינו בחינת אנפין נהירין, בחינת מראה מלטשת אזי יכול לקבל פנים, לקבל אור פני הרב ואזי ראוי שהרב, יתראה עצמו בתוך...
רוצה כבוד? תחזור בתשובה. רוצה גדולה? תתקרב לצדיק.
...צריך לחזור בתשובה כדי לקבל כבוד. (דהיינו שכבוד זה טוב) ? ואיפה רבי נחמן מברסלב אומר שמי שרוצה להרגיש שהוא "משהו", אז הוא צריך להתקרב לצדיק, כדי לקבל "גדולה" (דהיינו שגדולה זה טוב) ? ואיך זה מסתדר עם זה שגאווה זה רע? רמז: כאן - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עתיקא טמיר וסתים רבי נחמן מברסלב מביא שלעתיד לבוא יתהפך הכבוד. כי כרגע הכבוד הוא אצל העכו"ם ולעתיד לבוא הוא יהיה אצל ישראל. כיצד הדברים קשורים? תשובה: כאן - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ו - קרא את...
חיי מוהר"ן - קיד - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
...מוהר"ן - קיד - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו אות קיד ויהי היום בשנת תק"ס ראה רבנו זכרונו לברכה במקום שראה והשיג במקום שהשיג שהוא צריך לקבע דירתו בקהלת זלטיפליע. ובאותו השנה בסופו בראש חדש אלול עשה נשואין לבתו אדיל הנ"ל, והחתנה היתה בחמלניק, והיה שם על החתנה עם כל בני ביתו כנהוג. ועל החתנה היתה אמו הצדקת מרת פיגא זכרונה לברכה. וראתה בעת החפה את הבעל שם טוב זכרונו לברכה כי היא היתה צדקת בעלת רוח הקדש וכל הצדיקים היו מחזיקים אותה לבעלת רוח הקדש...
החלל הפנוי - למה בעצם להאמין?
...מוהרן את העניין הזה שיש שאלות באמונה שאין עליהן תשובה, ושאפילו משה רבנו לא ידע עליהן תשובה, ושלאף אחד בעולם לא היה ולא תהיה עליהן תשובה, ושכל מי שנכנס לשאלות האלו עם השכל שלו עוזב את האמונה. והשאלה שלי היא, מדוע בעצם להאמין? ז"א אם באמת זה נגד השכל האנושי, אז מדוע בעצם להאמין למשהו שהוא נגד השכל האנושי? האם יש עניין ללכת נגד השכל? אם בשכל מבינים שמשהו הוא לא נכון, אז מדוע להאמין בו? האם האמונה היא שגעון? כי הרי היא נגד השכל... ובכלל, מי בכלל אומר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מה - מֶחָאַת כַּפַּיִם בַּתְּפִלָּה
...ידי זה נתעוררים בחינת כנפים, שמשם בא הדבור "ובעל כנפים יגיד דבר", וכתיב "וידי אדם מתחת כנפיהם" נמצא שעל ידי שאדם נתעורר בידים שלו, אזי [הכנפים] נתעוררים הינו כנפי ראה, שמשם נתהוה הדבור אבל עדין צריכין להכין ולתקן פה, לקבל את הדבור בתוכו ועל ידי שמכה כף אל כף על ידי זה נתהוה הפה כי בכל יד חמשה אצבעות והכאות האורות, יד ימין ביד שמאל הינו חמשה פעמים חמשה גימטריא עשרים וחמשה והכאות יד שמאל ביד ימין חמשה פעמים חמשה גימטריא גם כן עשרים וחמשה שני פעמים...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1133 שניות - עכשיו 18_10_2021 השעה 10:56:33 - wesi2