ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שיחות הר"ן - אות עה
בענין התפילה ספר רבנו זכרונו לברכה עמנו הרבה והזהיר מאד להכריח את עצמו להתפלל בכונה גדולה, דהינו לקשר המחשבה אל הדבור בקשר אמיץ וחזק שיטה אזנו היטב היטב וישמע מה שהוא מדבר בתפילה וזה עקר תפילה בכונה ולא היה מצוה להתפלל עם כונות ממש על פי כתבי האר"י זכרונו לברכה אפילו לאותן האנשים שהיו לומדים כתבי האר"י על פי פקדתו ואמר שעקר שלמות התפילה הוא ברוך אתה ה' וכו' וכו' כפשוטו וזה עקר כונת התפילה שיכון פרוש המלות וישמע היטב מה שהוא אומר והיה מתלוצץ מאד מאד מאותן האומרים שאין צריכין להכריח עצמו לתפילה והיה מזהיר מאד להתפלל בכחות להכניס כל כחו באותיות התפילה ועל המחשבות זרות הבאים בתוך התפילה היה מצוה לבלי להשגיח עליהם כלל רק יעשה את שלו ויתפלל כדרכו ואל ישגיח כלל על שום בלבול ואל יחזיר פניו ומחשבתו אליהם כלל וכאשר מבאר מזה בספרים הנדפסים כבר גם אמר רבנו, זכרונו לברכה. שאי אפשר להתפלל כל התפילה בכונה כראוי רק כל אחד ואחד אינו מתפלל כי אם קצת מהתפילה בכונה כנראה בחוש שאחד אומר קטרת בכונה ואחד אומר פסוקי דזמרה בכונה וכו' וכיוצא בזה וראיתי בכתביו תורה על זה, אך לא זכיתי להעתיקה וקצת מה שאני זוכר משם הוא שזה בחינת מה דאיתא בתקונים (תקון י"ח) : דאית מארי דידין ואית מארי דרגלין וכו' זה בחינה הנ"ל שכל אחד מתעורר וזוכה להתפלל בכונה חלק מהתפילה כפי בחינתו על כן אל יפל לב אדם בראותו שזכה להתפלל קצת בכונה איזה חלק מהתפילה ופתאם נפסק ואינו יכול עוד להתפלל כראוי בשום אפן כי זה מכרח כנ"ל וישתדל להתפלל שאר התפילה בפשיטות גמור ואפילו אם לפעמים הוא מיגע עצמו ואינו יכול להתפלל כלל אף על פי כן אל יפל בדעתו מזה כלל כי זה כלל גדול שאסור לפל בדעתו בשום אפן אפילו אם יעבר עליו מה ואפילו אם אינו יכול להתפלל כלל רק יכריח את עצמו על כל פנים לדבר דבורי התפילה בפשיטות גמור כמו תינוק בבית הספר ממש ויאמר כך כמה וכמה דבורים בפשיטות גמור ועל פי הרב יזכה ברחמיו יתברך להתעורר מזה עד שיחזר ויתלהב לבו מאד ויתחיל פתאם להתפלל בהתעוררות רק שלא יעמיד זאת לנסיון כי בודאי כל אחד ואחד כפי מה שיודע בנפשו פחיתותו ראוי לו לדעת שהוא רחוק מאד מאד, מתפילה כי תפילה גבוה מאד מאד וגבוה יותר מלמוד התורה ומהיכן יזכה לעבודה גבוה כזו ?! על כן עליו לעשות את שלו, להתחיל דבורי התפילה בפשיטות גמור: אדון עולם אשר מלך וכו' ויטה אזנו מה שהוא אומר ויצמצם את מחשבתו מאד שלא תתפזר מחשבתו לחוץ רק שתהיה כל מחשבתו בתוך דבורי התפילה ויתפלל כך כסדר בפשיטות גמור אפילו בלי התעוררות וחיות והתלהבות וילך כך בתפילתו כמה וכמה מלות או כמה דפין עד שבתוך כך יעזרו ה' ברחמיו להתעוררות וכו' כנ"ל ואם לפעמים אינו זוכה בכל התפילה להתעוררות מה לעשות אם יזכה יוכל לדבר אחר כך איזה קפיטל תהלים או בקשה ותחנה אחרת בכונה הכלל, שהאדם צריך להכריח עצמו בכל הכחות לכל הדברים שבקדשה מאד בפרט לתפילה ואם אף על פי כן אינו זוכה, אסור לו לפל בדעתו כלל ויחזק את עצמו ויחיה את עצמו בכל מה דאפשר וכבר מבאר מזה הרבה בספרים הנדפסים ויזהר מאד להתפלל בשמחה ולהרגיל עצמו שתהיה התפילה בנגון של שמחה ויראה לשמח את עצמו קדם התפילה ולהחיות את עצמו בכל מה דאפשר ולחפש למצא בעצמו איזה נקדה טובה כדי לזכות לשמחה שיוכל להתפלל בשמחה וכבר מבאר מזה במאמר: אזמרה לאלהי בעודי וכו' עין שם היטב ["לקוטי מוהר"ו" רפ"ב] ויש בענין זה של תפילה הרבה הרבה לספר אך אי אפשר לבאר בכתב כי אם קצת ראשי פרקים והמשכיל החפץ באמת יבין היטב את כל דברינו כי הם עצות נפלאות ונוראות אמתיות ותמימות גם יעין היטב במאמר "תהומות יכסימו" מה שכתב שם על פסוק צהר תעשה לתבה וכו' בסימן ט' ובסימן קי"ב והטה אזנך ושמע ופקח עיניך וראה שם היטב באמת מה דאיתא שם מענין האמת שעקר הוא האמת שכשמבלבלין את האדם בתפילתו ובעבודתו מאד מאד בכמה מיני בלבולים העקר הוא האמת שיראה בתפילתו לדבר על כל פנים הדבור באמת בפשיטות באיזה מדרגה שהוא וכו' עין שם היטב ועל ידי זה תזכה בודאי לתפילה אם תרגיל עצמך לקים מה שנאמר שם באמת גם הוא כלל גדול בכל עבודת ה' כמבאר שם עין שם גם שמעתי שאמר שכל התנועות שעושין בשעת התפילה בידים וכיוצא זה בחינת וידוהי כתבין רזין וכו' הנאמר בתקונים
בְּעִנְיַן הַתְּפִילָּה סִפֵּר רַבֵּנוּ

זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִמָּנוּ הַרְבֵּה וְהִזְהִיר מְאד לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה, דְּהַיְנוּ לְקַשֵּׁר הַמַּחֲשָׁבָה אֶל הַדִּבּוּר בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק

שֶׁיַּטֶּה אָזְנוֹ הֵיטֵב הֵיטֵב וְיִשְׁמַע מַה שֶּׁהוּא מְדַבֵּר בַּתְּפִילָּה

וְזֶה עִקַּר תְּפִילָּה בְּכַוָּנָה

וְלא הָיָה מְצַוֶּה לְהִתְפַּלֵּל עִם כַּוָּנוֹת מַמָּשׁ עַל פִּי כִּתְבֵי הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

אֲפִילּוּ לְאוֹתָן הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ לוֹמְדִים כִּתְבֵי הָאֲרִ"י עַל פִּי פְּקֻדָּתוֹ

וְאָמַר שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִילָּה הוּא בָּרוּךְ אַתָּה ה' וְכוּ' וְכוּ' כִּפְשׁוּטוֹ

וְזֶה עִקַּר כַּוָּנַת הַתְּפִילָּה

שֶׁיְּכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת וְיִשְׁמַע הֵיטֵב מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר

וְהָיָה מִתְלוֹצֵץ מְאד מְאד מֵאוֹתָן הָאוֹמְרִים שֶׁאֵין צְרִיכִין לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ לִתְפִילָּה

וְהָיָה מַזְהִיר מְאד לְהִתְפַּלֵּל בְּכחוֹת לְהַכְנִיס כָּל כּחוֹ בְּאוֹתִיּוֹת הַתְּפִילָּה

וְעַל הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת הַבָּאִים בְּתוֹךְ הַתְּפִילָּה

הָיָה מְצַוֶּה לִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם כְּלָל

רַק יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ וְיִתְפַּלֵּל כְּדַרְכּוֹ וְאַל יַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל שׁוּם בִּלְבּוּל וְאַל יַחֲזִיר פָּנָיו וּמַחֲשַׁבְתּוֹ אֲלֵיהֶם כְּלָל

וְכַאֲשֶׁר מְבאָר מִזֶּה בַּסְּפָרִים הַנִּדְפָּסִים כְּבָר

גַּם אָמַר רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל כָּל הַתְּפִילָּה בְּכַוָּנָה כָּרָאוּי

רַק כָּל אֶחָד וְאֶחָד אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל כִּי אִם קְצָת מֵהַתְּפִילָּה בְּכַוָּנָה

כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ שֶׁאֶחָד אוֹמֵר קְטרֶת בְּכַוָּנָה וְאֶחָד אוֹמֵר פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה בְּכַוָּנָה וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה

וְרָאִיתִי בִּכְתָבָיו תּוֹרָה עַל זֶה, אַךְ לא זָכִיתִי לְהַעְתִּיקָהּ

וּקְצָת מַה שֶּׁאֲנִי זוֹכֵר מִשָּׁם הוּא

שֶׁזֶּה בְּחִינַת מָה דְּאִיתָא בַּתִּקּוּנִים: דְּאִית מָארֵי דְּיָדִין וְאִית מָארֵי דְרַגְלִין וְכוּ' זֶה בְּחִינָה הַנַּ"ל

שֶׁכָּל אֶחָד מִתְעוֹרֵר וְזוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה חֵלֶק מֵהַתְּפִילָּה כְּפִי בְּחִינָתוֹ

עַל כֵּן אַל יִפּל לֵב אָדָם בִּרְאוֹתוֹ שֶׁזָּכָה לְהִתְפַּלֵּל קְצָת בְּכַוָּנָה אֵיזֶה חֵלֶק מֵהַתְּפִילָּה וּפִתְאם נִפְסָק וְאֵינוֹ יָכוֹל עוֹד לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי בְּשׁוּם אפֶן

כִּי זֶה מֻכְרָח כַּנַּ"ל

וְיִשְׁתַּדֵּל לְהִתְפַּלֵּל שְׁאָר הַתְּפִילָּה בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר

וַאֲפִילּוּ אִם לִפְעָמִים הוּא מְיַגֵּעַ עַצְמוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל

אַף עַל פִּי כֵן אַל יִפּל בְּדַעְתּוֹ מִזֶּה כְּלָל

כִּי זֶה כְּלָל גָּדוֹל שֶׁאָסוּר לִפּל בְּדַעְתּוֹ בְּשׁוּם אפֶן אֲפִילּוּ אִם יַעֲבר עָלָיו מָה

וַאֲפִילּוּ אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל

רַק יַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל פָּנִים לְדַבֵּר דִּבּוּרֵי הַתְּפִילָּה בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר כְּמוֹ תִּינוֹק בְּבֵית הַסֵּפֶר מַמָּשׁ

וְיאמַר כָּךְ כַּמָּה וְכַמָּה דִּבּוּרִים בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר

וְעַל פִּי הָרב יִזְכֶּה בְּרַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ לְהִתְעוֹרֵר מִזֶּה עַד שֶׁיַּחֲזר וְיִתְלַהֵב לִבּוֹ מְאד

וְיַתְחִיל פִּתְאם לְהִתְפַּלֵּל בְּהִתְעוֹרְרוּת

רַק שֶׁלּא יַעֲמִיד זאת לְנִסָּיוֹן

כִּי בְּוַדַּאי כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ פְּחִיתוּתוֹ

רָאוּי לוֹ לָדַעַת שֶׁהוּא רָחוֹק מְאד מְאד, מִתְּפִילָּה

כִּי תְּפִילָּה גָּבוֹהַּ מְאד מְאד וְגָבוֹהַּ יוֹתֵר מִלִּמּוּד הַתּוֹרָה

וּמֵהֵיכָן יִזְכֶּה לַעֲבוֹדָה גָּבוֹהַּ כָּזוּ ?!

עַל כֵּן עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ, לְהַתְחִיל דִּבּוּרֵי הַתְּפִילָּה בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר: אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ וְכוּ'

וְיַטֶּה אָזְנוֹ מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר וִיצַמְצֵם אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ מְאד שֶׁלּא תִּתְפַּזֵּר מַחֲשַׁבְתּוֹ לַחוּץ

רַק שֶׁתִּהְיֶה כָּל מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּתוֹךְ דִּבּוּרֵי הַתְּפִילָּה

וְיִתְפַּלֵּל כָּךְ כְּסֵדֶר בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר אֲפִילּוּ בְּלִי הִתְעוֹרְרוּת וְחִיּוּת וְהִתְלַהֲבוּת

וְיֵלֵךְ כָּךְ בִּתְפִילָּתוֹ כַּמָּה וְכַמָּה מִלּוֹת אוֹ כַּמָּה דַפִּין

עַד שֶׁבְּתוֹךְ כָּךְ יַעֲזְרוֹ ה' בְּרַחֲמָיו לְהִתְעוֹרְרוּת וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְאִם לִפְעָמִים אֵינוֹ זוֹכֶה בְּכָל הַתְּפִילָּה לְהִתְעוֹרְרוּת מַה לַּעֲשׂוֹת

אִם יִזְכֶּה יוּכַל לְדַבֵּר אַחַר כָּךְ אֵיזֶה קַפִּיטְל תְּהִלִּים אוֹ בַּקָּשָׁה וּתְחִנָּה אַחֶרֶת בְּכַוָּנָה

הַכְּלָל, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ בְּכָל הַכּחוֹת לְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה מְאד

בִּפְרָט לַתְּפִילָּה

וְאִם אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ זוֹכֶה, אָסוּר לוֹ לִפּל בְּדַעְתּוֹ כְּלָל

וִיחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ וִיחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר

וּכְבָר מְבאָר מִזֶּה הַרְבֵּה בַּסְּפָרִים הַנִּדְפָּסִים

וְיִזָּהֵר מְאד לְהִתְפַּלֵּל בְּשִׂמְחָה

וּלְהַרְגִּיל עַצְמוֹ שֶׁתִּהְיֶה הַתְּפִילָּה בְּנִגּוּן שֶׁל שִׂמְחָה

וְיִרְאֶה לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ קדֶם הַתְּפִילָּה וּלְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר

וּלְחַפֵּשׂ לִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה כְּדֵי לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה שֶׁיּוּכַל לְהִתְפַּלֵּל בְּשִׂמְחָה

וּכְבָר מְבאָר מִזֶּה בַּמַּאֲמָר: אֲזַמְּרָה לֵאלהַי בְּעוֹדִי וְכוּ'

עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב ["לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ו" רפ"ב]

וְיֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל תְּפִילָּה הַרְבֵּה הַרְבֵּה לְסַפֵּר

אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב

כִּי אִם קְצָת רָאשֵׁי פְּרָקִים

וְהַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת יָבִין הֵיטֵב אֶת כָּל דְּבָרֵינוּ

כִּי הֵם עֵצוֹת נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת אֲמִתִּיּוֹת וּתְמִימוֹת

גַּם יְעַיֵּן הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר "תְּהוֹמוֹת יְכַסְיֻמוּ"

מַה שֶּׁכָּתַב שָׁם עַל פָּסוּק צהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְכוּ' בְּסִימָן ט' וּבְסִימָן קי"ב

וְהַטֵּה אָזְנְךָ וּשְׁמַע וּפְקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שָׁם הֵיטֵב בֶּאֱמֶת

מַה דְּאִיתָא שָׁם מֵעִנְיַן הָאֱמֶת

שֶׁעִקָּר הוּא הָאֱמֶת

שֶׁכְּשֶׁמְּבַלְבְּלִין אֶת הָאָדָם בִּתְפִילָּתוֹ וּבַעֲבוֹדָתוֹ מְאד מְאד בְּכַמָּה מִינֵי בִּלְבּוּלִים

הָעִקָּר הוּא הָאֱמֶת

שֶׁיִּרְאֶה בִּתְפִילָּתוֹ לְדַבֵּר עַל כָּל פָּנִים הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת בִּפְשִׁיטוּת בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה שֶׁהוּא וְכוּ' עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב

וְעַל יְדֵי זֶה תִּזְכֶּה בְּוַדַּאי לַתְּפִילָּה

אִם תַּרְגִּיל עַצְמְךָ לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר שָׁם בֶּאֱמֶת

גַּם הוּא כְּלָל גָּדוֹל בְּכָל עֲבוֹדַת ה' כַּמְבאָר שָׁם עַיֵּן שָׁם

גַּם שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר

שֶׁכָּל הַתְּנוּעוֹת שֶׁעוֹשִׂין בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה בַּיָּדַיִם וְכַיּוֹצֵא

זֶה בְּחִינַת וְיָדוֹהִי כָּתְבִין רָזִין וְכוּ' הַנֶּאֱמָר בַּתִּקּוּנִים
איך ללמוד ליקוטי מוהר"ן לעומק?
...לדעת איך ללמוד ליקוטי מוהר"ן לעומק? איפה אפשר למצוא פירוש לספר ליקוט מוהר"ן? וכיצד אוכל לדעת שבאמת הבנתי את הליקוטי מוהר"ן כפי מה שרבי נחמן עצמו התכוון בדבריו? תודה תשובה: קיימת מילת קסם אחת שבאפשרותה אפשר לזכות להבין את הליקוטי מוהרן לעומקו, עד לשורש הדעת של רבי נחמן מברסלב שממנו נלקחו התורות שלו. המילה היא "למה? ". היינו על האדם כל הזמן לשאול שאלה אחת בהתמדה וללא הרף, והשאלה היא "למה", למה ומה הסיבה שבגללה הדברים של רבי נחמן נכונים. לדוגמא: אם רבי נחמן כותב שעל ידי בחינת X זוכה לבחינת Y. או על...
שיחות הר"ן - אות לב
...לכנס בחקירות כלל ולבלי לעין כלל בספרים של מחקרים רק להאמין בהשם יתברך באמונה לבד בלי שום חקירות כלל ואף על פי שנדמה לנו שההמון עם הם רחוקים מחקירות ואינם מחקרים כלל אף על פי כן באמת כלם הם מערבים בחקירות כי כל אחד ואחד יש לו חקירות ואפילו קטנים באים על מחשבתם חקירות ובלבולים אבל באמת צריך כל אחד ואחד לזהר מאד להרחיק החקירות מלבו ולהשליכם מלבו לגמרי לבלי להיות חס ושלום, שום חקרן כלל רק להאמין בה' ובצדיקים אמתיים באמונה לבד בלי שום חקירות כלל כי כבר זכינו לקבל תורתנו הקדושה על ידי משה רבנו עליו ה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כ - תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין יַקִּירִין
...ח"א - תורה כ - תשעה תקונין יקירין [לשון רבנו, זכרונו לברכה] פרקא תליתאה [דספרא דצניעותא] תשעה תקונין יקירין אתמסרא לדקנא. כל מה דאתטמר ולא אתגליא, עלאה ויקרא אשתכח, והוא גנזיא יקירא: נימין על נימין מקמי פתחי דאדנין עד רישא [דפמא], מרישא האי לרישא אחרא, אשתכח מתחות תרין נקבין ארחא מליא דלא אתחזיא, עלעין אתחפין מהאי גיסא ומהאי גיסא, בהו אתחזין תפוחין סמקין כורדא, בחד חוטא תלין אכמין תקיפין עד חדווי, שפון סומקי כורדא אתפנון, זעירין נחתין בגרונא ומחפין קדלא, רברבין וזעירין נחתין בשקולא באלין אשתכח גבר...
הר של אש - מעשה מבעל תפילה
...מבעל תפילה סיפר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=59 - סיפורי מעשיות - מעשה יב - מבעל תפילה והודיע המלך להגבור המלך זה השי"ת. והגיבור היינו מידת הדין והיראות הנפולות שיש לאדם שהוא צריך להתגבר עליהן. היות שבדרך, שהוא עולה אל החרב הנ"ל הדרך שעולה אל החרב, היינו הדרך להשיג את השכל הנקנה שבו נמתקת היראה של מידת הגבורה והדין. דהיינו השגת האין סוף. כי רק שם כל הדינים נמתקים בשורשם... יש דרך מן הצד היינו צורת מחשבה לא מקובלת, כי הוא שכל מאוד גדול שהוא השכל הנקנה והוא בחינת הדרך מן הצד שיש במעשה של...
חיי מוהר"ן - תלד - שלא להתעקש על שום דבר. ואין לדחק את השעה
...- תלד - שלא להתעקש על שום דבר. ואין לדחק את השעה אות תלד כשכתבתי לפניו ספר האלף בית הראשון ומפיו יקרא אלי מתוך כתביו ואני כותב על הספר בדיו ונמשך הדבר זמן רב כי בתחלה כתבתי לפניו קצת בערך חצי בוגן [גליון] ואחר כך לא נזדמן פנאי לכתב לפניו ונמשך בערך שלשה או ארבעה חדשים, ואז כתבתי לפניו עוד מעט. אחר כך נתבטל הדבר לערך שתי שנים. ופעם אחת קדם חנוכה נתעכבתי בברסלב בערך שלשה שבועות אצלו ואז כתבתי לפניו כל האלף בית. ואז כתבתי לפניו בכל יום ויום כמה שעות רצופים עד שנגמר בשלמות תהלה לאל. והיה כבד הדבר עליו...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות טז
...הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות טז ותכף אחר ראש השנה היה רצון רבנו זכרונו לברכה, לחזר תכף לביתו ולא היה רוצה לנסע כלל לשום מקום, לא לצפת ולא לטבריה אך האיש שהיה עמו היה כספו חזק מאד לזון עיניו במקומות ארץ ישראל ובא אל רבנו זכרונו לברכה, ואמר לו שיש שירה לילך עמם לטבריה והשיב לו יש לך כסופים לטבריה לך שכר חמורים ועשה כן ונתן להם אדרוף [דמי קדימה] ובחזירתו מהבעל חמורים אמר לו תכף שכרת חמורים ? השיב לו: הן אמר לו רבנו זכרונו לברכה: תכף ומיד תלך ותקח מהם האדרוף ואם לא ירצו להחזיר לך, אזי תניח לאבוד האדרוף...
ספר המידות - עונש
ספר המידות - עונש א. לפעמים כשאדם עושה מצוה, והקדוש ברוך הוא מעניש אותו, זה מחמת שלא עשה מצוה כזה, כשבאה לידו. ב. לפעמים דנין את האדם על פיו. ג. לפעמים האדם נהרג, מחמת שהיה יכול להמליץ בעד אחד, ששונאין אותו בחנם. ד. לפעמים האדם נענש, על שפשע במלאכתו, או שנגזר גזרה על אנשי מקומו או על עמו. ה. הקדוש ברוך הוא ממהר להפרע מכפויי טובה על ידי כפויי טובה. ו. מי שכלב נשך אותו, בידוע שקבל לשון הרע, או שספר לשון הרע.
חיי מוהר"ן - קסב - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד
...לזאסלאב, לדובנא ולבראד אות קסב אמר שתכף שבא עליו ההוסט תכף שעשה ההוסט הראשון ידע מיד שיסתלק ותכף התחיל לדבר מענין הסתלקותו אף על פי שהשם יתברך בחסדו הגדול הפליא עמנו נסיו הגדולים מאד שחי אחר כך שלש שנים ויותר קצת. אף על פי כן תכף בקיץ תקס"ז שאז בא עליו ההוסט בהיותו בדרך בעת חזירתו מנסיעתו הגדולה שנסע לנאווריטש וזאסלאב וכו' כנ"ל ותכף בבואו לביתו מנסיעתו הנ"ל התחיל לדבר מענין הסתלקותו ואמר אז שיש עליו פחדים גדולים ואמר שהיה צריך שיהיו אצלו ששים גבורים כמו שהיה להבעל שם טוב זכרונו לברכה ודבר הרבה בענין...
ספר המידות - תשובה
...מועיל לכל דבר. ב. מי שהוא ערום ממעשים טובים, אינו יכול להפריש אחרים מרשעתם. ג. התענית קשה מחרב. ד. התשובה ראוי, שתהיה באותו דבר עצמו. ה. כשאדם חושב: כך וכך אעשה, כך וכך תעלה בידי, על ידי זה אין מחשבתו נתקים. ו. גלות מכפרת על הכל. ז. מי שדעתו שפלה, כאלו הקריב כל הקרבנות. ח. כל המתודה, יש לו חלק לעולם הבא. ט. המלמד את בן חברו תורה, כאלו עשאו וכאלו עשאו לדברי תורה וכאלו עשאו לעצמו. י. רב פפא יתיב בתעניתא, על שקרא לתלמיד חכם בלשון גנאי. יא. ישמר אדם את פיו מלומר: אעשה העברה הזאת אפילו בדרך ליצנות, כי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סז - וַיִּבֶן ה' אֱלקִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח
...ויבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח וכו' ויבאה אל האדם חד אמר מלמד שנתן בה בינה יתרה וחד אמר מלמד שקלעה לחוה והביאה אל האדם א. הנפש היא יקרה מאד וצריך להיות זהיר בה ולשמרה מאד על כן צריכין לזהר מאד, כשבא איזה כבוד חדש לאדם כי הכבוד הוא אם כל חי, והוא שרש כל הנפשות וכשהנפש מסתלקת, היא מסתלקת אל הכבוד, שהוא שרשה בבחינת: "כבוד ה' יאספך" שהסתלקות ואסיפת הנפשות הם לתוך הכבוד כי שם שרשם כנ"ל ועל כן כשבא כבוד חדש לאדם צריך לזהר ולהשמר כי אולי בא הכבוד, חס ושלום, בשביל הסתלקות כדי...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1875 שניות - עכשיו 21_02_2026 השעה 04:47:20 - wesi2