ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שיחות הר"ן - אות עה
בענין התפילה ספר רבנו זכרונו לברכה עמנו הרבה והזהיר מאד להכריח את עצמו להתפלל בכונה גדולה, דהינו לקשר המחשבה אל הדבור בקשר אמיץ וחזק שיטה אזנו היטב היטב וישמע מה שהוא מדבר בתפילה וזה עקר תפילה בכונה ולא היה מצוה להתפלל עם כונות ממש על פי כתבי האר"י זכרונו לברכה אפילו לאותן האנשים שהיו לומדים כתבי האר"י על פי פקדתו ואמר שעקר שלמות התפילה הוא ברוך אתה ה' וכו' וכו' כפשוטו וזה עקר כונת התפילה שיכון פרוש המלות וישמע היטב מה שהוא אומר והיה מתלוצץ מאד מאד מאותן האומרים שאין צריכין להכריח עצמו לתפילה והיה מזהיר מאד להתפלל בכחות להכניס כל כחו באותיות התפילה ועל המחשבות זרות הבאים בתוך התפילה היה מצוה לבלי להשגיח עליהם כלל רק יעשה את שלו ויתפלל כדרכו ואל ישגיח כלל על שום בלבול ואל יחזיר פניו ומחשבתו אליהם כלל וכאשר מבאר מזה בספרים הנדפסים כבר גם אמר רבנו, זכרונו לברכה. שאי אפשר להתפלל כל התפילה בכונה כראוי רק כל אחד ואחד אינו מתפלל כי אם קצת מהתפילה בכונה כנראה בחוש שאחד אומר קטרת בכונה ואחד אומר פסוקי דזמרה בכונה וכו' וכיוצא בזה וראיתי בכתביו תורה על זה, אך לא זכיתי להעתיקה וקצת מה שאני זוכר משם הוא שזה בחינת מה דאיתא בתקונים (תקון י"ח) : דאית מארי דידין ואית מארי דרגלין וכו' זה בחינה הנ"ל שכל אחד מתעורר וזוכה להתפלל בכונה חלק מהתפילה כפי בחינתו על כן אל יפל לב אדם בראותו שזכה להתפלל קצת בכונה איזה חלק מהתפילה ופתאם נפסק ואינו יכול עוד להתפלל כראוי בשום אפן כי זה מכרח כנ"ל וישתדל להתפלל שאר התפילה בפשיטות גמור ואפילו אם לפעמים הוא מיגע עצמו ואינו יכול להתפלל כלל אף על פי כן אל יפל בדעתו מזה כלל כי זה כלל גדול שאסור לפל בדעתו בשום אפן אפילו אם יעבר עליו מה ואפילו אם אינו יכול להתפלל כלל רק יכריח את עצמו על כל פנים לדבר דבורי התפילה בפשיטות גמור כמו תינוק בבית הספר ממש ויאמר כך כמה וכמה דבורים בפשיטות גמור ועל פי הרב יזכה ברחמיו יתברך להתעורר מזה עד שיחזר ויתלהב לבו מאד ויתחיל פתאם להתפלל בהתעוררות רק שלא יעמיד זאת לנסיון כי בודאי כל אחד ואחד כפי מה שיודע בנפשו פחיתותו ראוי לו לדעת שהוא רחוק מאד מאד, מתפילה כי תפילה גבוה מאד מאד וגבוה יותר מלמוד התורה ומהיכן יזכה לעבודה גבוה כזו ?! על כן עליו לעשות את שלו, להתחיל דבורי התפילה בפשיטות גמור: אדון עולם אשר מלך וכו' ויטה אזנו מה שהוא אומר ויצמצם את מחשבתו מאד שלא תתפזר מחשבתו לחוץ רק שתהיה כל מחשבתו בתוך דבורי התפילה ויתפלל כך כסדר בפשיטות גמור אפילו בלי התעוררות וחיות והתלהבות וילך כך בתפילתו כמה וכמה מלות או כמה דפין עד שבתוך כך יעזרו ה' ברחמיו להתעוררות וכו' כנ"ל ואם לפעמים אינו זוכה בכל התפילה להתעוררות מה לעשות אם יזכה יוכל לדבר אחר כך איזה קפיטל תהלים או בקשה ותחנה אחרת בכונה הכלל, שהאדם צריך להכריח עצמו בכל הכחות לכל הדברים שבקדשה מאד בפרט לתפילה ואם אף על פי כן אינו זוכה, אסור לו לפל בדעתו כלל ויחזק את עצמו ויחיה את עצמו בכל מה דאפשר וכבר מבאר מזה הרבה בספרים הנדפסים ויזהר מאד להתפלל בשמחה ולהרגיל עצמו שתהיה התפילה בנגון של שמחה ויראה לשמח את עצמו קדם התפילה ולהחיות את עצמו בכל מה דאפשר ולחפש למצא בעצמו איזה נקדה טובה כדי לזכות לשמחה שיוכל להתפלל בשמחה וכבר מבאר מזה במאמר: אזמרה לאלהי בעודי וכו' עין שם היטב ["לקוטי מוהר"ו" רפ"ב] ויש בענין זה של תפילה הרבה הרבה לספר אך אי אפשר לבאר בכתב כי אם קצת ראשי פרקים והמשכיל החפץ באמת יבין היטב את כל דברינו כי הם עצות נפלאות ונוראות אמתיות ותמימות גם יעין היטב במאמר "תהומות יכסימו" מה שכתב שם על פסוק צהר תעשה לתבה וכו' בסימן ט' ובסימן קי"ב והטה אזנך ושמע ופקח עיניך וראה שם היטב באמת מה דאיתא שם מענין האמת שעקר הוא האמת שכשמבלבלין את האדם בתפילתו ובעבודתו מאד מאד בכמה מיני בלבולים העקר הוא האמת שיראה בתפילתו לדבר על כל פנים הדבור באמת בפשיטות באיזה מדרגה שהוא וכו' עין שם היטב ועל ידי זה תזכה בודאי לתפילה אם תרגיל עצמך לקים מה שנאמר שם באמת גם הוא כלל גדול בכל עבודת ה' כמבאר שם עין שם גם שמעתי שאמר שכל התנועות שעושין בשעת התפילה בידים וכיוצא זה בחינת וידוהי כתבין רזין וכו' הנאמר בתקונים
בְּעִנְיַן הַתְּפִילָּה סִפֵּר רַבֵּנוּ

זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִמָּנוּ הַרְבֵּה וְהִזְהִיר מְאד לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה, דְּהַיְנוּ לְקַשֵּׁר הַמַּחֲשָׁבָה אֶל הַדִּבּוּר בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק

שֶׁיַּטֶּה אָזְנוֹ הֵיטֵב הֵיטֵב וְיִשְׁמַע מַה שֶּׁהוּא מְדַבֵּר בַּתְּפִילָּה

וְזֶה עִקַּר תְּפִילָּה בְּכַוָּנָה

וְלא הָיָה מְצַוֶּה לְהִתְפַּלֵּל עִם כַּוָּנוֹת מַמָּשׁ עַל פִּי כִּתְבֵי הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

אֲפִילּוּ לְאוֹתָן הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ לוֹמְדִים כִּתְבֵי הָאֲרִ"י עַל פִּי פְּקֻדָּתוֹ

וְאָמַר שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִילָּה הוּא בָּרוּךְ אַתָּה ה' וְכוּ' וְכוּ' כִּפְשׁוּטוֹ

וְזֶה עִקַּר כַּוָּנַת הַתְּפִילָּה

שֶׁיְּכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת וְיִשְׁמַע הֵיטֵב מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר

וְהָיָה מִתְלוֹצֵץ מְאד מְאד מֵאוֹתָן הָאוֹמְרִים שֶׁאֵין צְרִיכִין לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ לִתְפִילָּה

וְהָיָה מַזְהִיר מְאד לְהִתְפַּלֵּל בְּכחוֹת לְהַכְנִיס כָּל כּחוֹ בְּאוֹתִיּוֹת הַתְּפִילָּה

וְעַל הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת הַבָּאִים בְּתוֹךְ הַתְּפִילָּה

הָיָה מְצַוֶּה לִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם כְּלָל

רַק יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ וְיִתְפַּלֵּל כְּדַרְכּוֹ וְאַל יַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל שׁוּם בִּלְבּוּל וְאַל יַחֲזִיר פָּנָיו וּמַחֲשַׁבְתּוֹ אֲלֵיהֶם כְּלָל

וְכַאֲשֶׁר מְבאָר מִזֶּה בַּסְּפָרִים הַנִּדְפָּסִים כְּבָר

גַּם אָמַר רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל כָּל הַתְּפִילָּה בְּכַוָּנָה כָּרָאוּי

רַק כָּל אֶחָד וְאֶחָד אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל כִּי אִם קְצָת מֵהַתְּפִילָּה בְּכַוָּנָה

כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ שֶׁאֶחָד אוֹמֵר קְטרֶת בְּכַוָּנָה וְאֶחָד אוֹמֵר פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה בְּכַוָּנָה וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה

וְרָאִיתִי בִּכְתָבָיו תּוֹרָה עַל זֶה, אַךְ לא זָכִיתִי לְהַעְתִּיקָהּ

וּקְצָת מַה שֶּׁאֲנִי זוֹכֵר מִשָּׁם הוּא

שֶׁזֶּה בְּחִינַת מָה דְּאִיתָא בַּתִּקּוּנִים: דְּאִית מָארֵי דְּיָדִין וְאִית מָארֵי דְרַגְלִין וְכוּ' זֶה בְּחִינָה הַנַּ"ל

שֶׁכָּל אֶחָד מִתְעוֹרֵר וְזוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה חֵלֶק מֵהַתְּפִילָּה כְּפִי בְּחִינָתוֹ

עַל כֵּן אַל יִפּל לֵב אָדָם בִּרְאוֹתוֹ שֶׁזָּכָה לְהִתְפַּלֵּל קְצָת בְּכַוָּנָה אֵיזֶה חֵלֶק מֵהַתְּפִילָּה וּפִתְאם נִפְסָק וְאֵינוֹ יָכוֹל עוֹד לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי בְּשׁוּם אפֶן

כִּי זֶה מֻכְרָח כַּנַּ"ל

וְיִשְׁתַּדֵּל לְהִתְפַּלֵּל שְׁאָר הַתְּפִילָּה בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר

וַאֲפִילּוּ אִם לִפְעָמִים הוּא מְיַגֵּעַ עַצְמוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל

אַף עַל פִּי כֵן אַל יִפּל בְּדַעְתּוֹ מִזֶּה כְּלָל

כִּי זֶה כְּלָל גָּדוֹל שֶׁאָסוּר לִפּל בְּדַעְתּוֹ בְּשׁוּם אפֶן אֲפִילּוּ אִם יַעֲבר עָלָיו מָה

וַאֲפִילּוּ אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל

רַק יַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל פָּנִים לְדַבֵּר דִּבּוּרֵי הַתְּפִילָּה בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר כְּמוֹ תִּינוֹק בְּבֵית הַסֵּפֶר מַמָּשׁ

וְיאמַר כָּךְ כַּמָּה וְכַמָּה דִּבּוּרִים בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר

וְעַל פִּי הָרב יִזְכֶּה בְּרַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ לְהִתְעוֹרֵר מִזֶּה עַד שֶׁיַּחֲזר וְיִתְלַהֵב לִבּוֹ מְאד

וְיַתְחִיל פִּתְאם לְהִתְפַּלֵּל בְּהִתְעוֹרְרוּת

רַק שֶׁלּא יַעֲמִיד זאת לְנִסָּיוֹן

כִּי בְּוַדַּאי כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ פְּחִיתוּתוֹ

רָאוּי לוֹ לָדַעַת שֶׁהוּא רָחוֹק מְאד מְאד, מִתְּפִילָּה

כִּי תְּפִילָּה גָּבוֹהַּ מְאד מְאד וְגָבוֹהַּ יוֹתֵר מִלִּמּוּד הַתּוֹרָה

וּמֵהֵיכָן יִזְכֶּה לַעֲבוֹדָה גָּבוֹהַּ כָּזוּ ?!

עַל כֵּן עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ, לְהַתְחִיל דִּבּוּרֵי הַתְּפִילָּה בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר: אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ וְכוּ'

וְיַטֶּה אָזְנוֹ מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר וִיצַמְצֵם אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ מְאד שֶׁלּא תִּתְפַּזֵּר מַחֲשַׁבְתּוֹ לַחוּץ

רַק שֶׁתִּהְיֶה כָּל מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּתוֹךְ דִּבּוּרֵי הַתְּפִילָּה

וְיִתְפַּלֵּל כָּךְ כְּסֵדֶר בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר אֲפִילּוּ בְּלִי הִתְעוֹרְרוּת וְחִיּוּת וְהִתְלַהֲבוּת

וְיֵלֵךְ כָּךְ בִּתְפִילָּתוֹ כַּמָּה וְכַמָּה מִלּוֹת אוֹ כַּמָּה דַפִּין

עַד שֶׁבְּתוֹךְ כָּךְ יַעֲזְרוֹ ה' בְּרַחֲמָיו לְהִתְעוֹרְרוּת וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְאִם לִפְעָמִים אֵינוֹ זוֹכֶה בְּכָל הַתְּפִילָּה לְהִתְעוֹרְרוּת מַה לַּעֲשׂוֹת

אִם יִזְכֶּה יוּכַל לְדַבֵּר אַחַר כָּךְ אֵיזֶה קַפִּיטְל תְּהִלִּים אוֹ בַּקָּשָׁה וּתְחִנָּה אַחֶרֶת בְּכַוָּנָה

הַכְּלָל, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ בְּכָל הַכּחוֹת לְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה מְאד

בִּפְרָט לַתְּפִילָּה

וְאִם אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ זוֹכֶה, אָסוּר לוֹ לִפּל בְּדַעְתּוֹ כְּלָל

וִיחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ וִיחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר

וּכְבָר מְבאָר מִזֶּה הַרְבֵּה בַּסְּפָרִים הַנִּדְפָּסִים

וְיִזָּהֵר מְאד לְהִתְפַּלֵּל בְּשִׂמְחָה

וּלְהַרְגִּיל עַצְמוֹ שֶׁתִּהְיֶה הַתְּפִילָּה בְּנִגּוּן שֶׁל שִׂמְחָה

וְיִרְאֶה לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ קדֶם הַתְּפִילָּה וּלְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר

וּלְחַפֵּשׂ לִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה כְּדֵי לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה שֶׁיּוּכַל לְהִתְפַּלֵּל בְּשִׂמְחָה

וּכְבָר מְבאָר מִזֶּה בַּמַּאֲמָר: אֲזַמְּרָה לֵאלהַי בְּעוֹדִי וְכוּ'

עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב ["לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ו" רפ"ב]

וְיֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל תְּפִילָּה הַרְבֵּה הַרְבֵּה לְסַפֵּר

אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב

כִּי אִם קְצָת רָאשֵׁי פְּרָקִים

וְהַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת יָבִין הֵיטֵב אֶת כָּל דְּבָרֵינוּ

כִּי הֵם עֵצוֹת נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת אֲמִתִּיּוֹת וּתְמִימוֹת

גַּם יְעַיֵּן הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר "תְּהוֹמוֹת יְכַסְיֻמוּ"

מַה שֶּׁכָּתַב שָׁם עַל פָּסוּק צהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְכוּ' בְּסִימָן ט' וּבְסִימָן קי"ב

וְהַטֵּה אָזְנְךָ וּשְׁמַע וּפְקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שָׁם הֵיטֵב בֶּאֱמֶת

מַה דְּאִיתָא שָׁם מֵעִנְיַן הָאֱמֶת

שֶׁעִקָּר הוּא הָאֱמֶת

שֶׁכְּשֶׁמְּבַלְבְּלִין אֶת הָאָדָם בִּתְפִילָּתוֹ וּבַעֲבוֹדָתוֹ מְאד מְאד בְּכַמָּה מִינֵי בִּלְבּוּלִים

הָעִקָּר הוּא הָאֱמֶת

שֶׁיִּרְאֶה בִּתְפִילָּתוֹ לְדַבֵּר עַל כָּל פָּנִים הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת בִּפְשִׁיטוּת בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה שֶׁהוּא וְכוּ' עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב

וְעַל יְדֵי זֶה תִּזְכֶּה בְּוַדַּאי לַתְּפִילָּה

אִם תַּרְגִּיל עַצְמְךָ לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר שָׁם בֶּאֱמֶת

גַּם הוּא כְּלָל גָּדוֹל בְּכָל עֲבוֹדַת ה' כַּמְבאָר שָׁם עַיֵּן שָׁם

גַּם שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר

שֶׁכָּל הַתְּנוּעוֹת שֶׁעוֹשִׂין בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה בַּיָּדַיִם וְכַיּוֹצֵא

זֶה בְּחִינַת וְיָדוֹהִי כָּתְבִין רָזִין וְכוּ' הַנֶּאֱמָר בַּתִּקּוּנִים
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מא - רִקּוּדִין
...ח"א - תורה מא - רקודין [לשון רבנו, זכרונו לברכה] רקודין הנה איתא הברכים הינו הרגלין, הם נצח הוד, והם עוקבין ועק"ב גימטריא שתי פעמים אלהים, שהם דינים, שיש שם אחיזה לחיצונים כידוע והפעלה להבריח החיצונים משם, שימשיך לתוך הברכים, הגבורות משרש הבינה וכשממשיך שרש הגבורות מבינה, אז החיצונים בורחים משם, והוא לוקח הבכורה והברכה, שזה בחינת ברכים ושרש הבכורות, נקרא יין כידוע וזה יין המשמח וזה שכתוב ביעקב, כשראה שהוא בחינת ברכים במקום דין כי שתי פעמים אלהים עם עשר אותיות גימטריא יעקב אזי המשיך שרש הגבורות,...
מאיזה עולם לוקח רבי נחמן את התורות שלו?
...שלו? שאלה: הבנתי שבכל מקום שרבי נחמן מברסלב אומר "דע ש", הרי שהוא לוקח את התורה שלו מעולם האצילות. האם הדבר נכון? מה המקור לדבר הזה? ומהו השימוש הזה במילה "דע"? תודה. תשובה: רבי נחמן מברסלב לא לוקח את התורות שלו מעולם האצילות, אלא מהאין סוף עצמו שהוא מעל לעולם האצילות. ששם ורק שם באין סוף היא תורת ה ממש, דהיינו התורה שהשי"ת עצמו לומד אותה. התורה הזאת היא התורה של עתיקא סתימאה, שהיא התורה שהיא באחדות עם השי"ת, שהיא השכל של השי"ת והיא תתגלה לעתיד לבוא. התורה הזאת נקראת גם "שורשי התורה", שהם השורש...
שיחות הר"ן - אות קנה
...- אות קנה שיך לסימן י"ז ב"לקוטי תנינא" המתחיל צריך לזהר מאד להיות בשמחה בשבת וכו' כל זה אמר בליל שבת קדש ובתחלה שאל אותי: האתה שמח בשבת ? השבתי: אני לפעמים נתעורר עלי איזה יראה בשבת והשיב: לא כך הוא, העקר הוא שמחה ואז הוכיח אותי הרבה להיות בשמחה דיקא בשבת ואז אמר כל הענין הנדפס ב"לקוטי תנינא" סימן י"ז הנזכר לעיל מענין מעלת השמחה בשבת ונכלל שם שגם היראה עקר עליתה על ידי השמחה של שבת דיקא הינו שעקר הוא רק השמחה בשבת ואז דיקא עולה היראה שהוא בחינת מה שקורין יראה והאריך הרבה בשיחה הקדושה הזאת והוכיח...
חיי מוהר"ן - תלד - שלא להתעקש על שום דבר. ואין לדחק את השעה
...להתעקש על שום דבר. ואין לדחק את השעה אות תלד כשכתבתי לפניו ספר האלף בית הראשון ומפיו יקרא אלי מתוך כתביו ואני כותב על הספר בדיו ונמשך הדבר זמן רב כי בתחלה כתבתי לפניו קצת בערך חצי בוגן [גליון] ואחר כך לא נזדמן פנאי לכתב לפניו ונמשך בערך שלשה או ארבעה חדשים, ואז כתבתי לפניו עוד מעט. אחר כך נתבטל הדבר לערך שתי שנים. ופעם אחת קדם חנוכה נתעכבתי בברסלב בערך שלשה שבועות אצלו ואז כתבתי לפניו כל האלף בית. ואז כתבתי לפניו בכל יום ויום כמה שעות רצופים עד שנגמר בשלמות תהלה לאל. והיה כבד הדבר עליו מאד אך מאהבת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה - שִׁיר נָעִים מֵאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה
...מורנו ורבנו זכר צדיק לברכה ואלה דברי רבנו זכרונו לברכה שיר נעים כולל ענינים רבים בדברים מעטים מעט מחזיק המרבה ידבר נפלאות משבח תורתנו הקדושה ומשבח משה רבנו עליו השלום ומוסר נפלא והתעוררות עצום שיעורר כל אחד את נפשו וידבר מגדלת הבורא יתברך ונפלאות בריותיו וינצח בשירו להזכיר נפלאות ערבת נעימת תענוגי העולם הבא ושעשועיו לכל הזוכים אליהם והשיר שיתער לעתיד ולהפך מרירת המכאוב וקהיון שנים של הנדחים מהם ואובדים אבדה שאינה חוזרת יעורר ישנים יקיץ נרדמים יחזק עיפים יודיע להאדם מגדל כחו אשר בידו וכחו לזכות לכל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסד - צְדָקָה הִיא תִּקּוּן הַבְּרִית
...ח"א - תורה רסד - צדקה היא תקון הברית צדקה היא תקון הברית כי פגם הברית הוא, כי הוא היה צריך להשפיע בקדשה למקום שצריך להשפיע והוא סלק ההשפעה משם והמשיכה, חס ושלום למקום אחר ועל כן התקון על ידי הצדקה שעל ידי זה חוזר ומשפיע לשם אל הקדשה ועל ידי זה נתתקן וזה בחינת "ויבואו האנשים על הנשים" הנאמר בנדבת המשכן הינו בחינת זווג שנעשה על ידי הצדקה של נדבת המשכן כנ"ל ועל כן כשנותן לעני שאינו הגון אזי אדרבא הוא נפגם יותר, כי חוזר ומשפיע למקום שאינו צריך. ועין במקום אחר [לעיל בסימן ל"א ובסימן נ"ד] שמבאר גם כן...
מיהו הצדיק האמת של הדור הזה?
...רבי נחמן רבות על הצדיק האמת, ועל זה שצריך להתקרב לצדיק האמת וכולי. והשאלה היא, מיהו ואיזה הוא הצדיק האמת של הדור הזה? ובנוסף, האם רבי נחמן עצמו היה פטור מלהתקרב לצדיק האמת, בהנחה שהוא הצדיק האמת? תודה תשובה: הצדיק האמת הוא אחד. והוא אותו צדיק אמת בכל הדורות. ואליו התקרב גם רבי נחמן מברסלב עצמו. הצדיק הזה הוא השי"ת עצמו, שהוא ורק הוא נקרא צדיקו של עולם, ורק הוא הצדיק האמת של כל דור ודור. כמובא כאן: breslev.eip.co.il/?key=171 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כט - האי גברא דאזל בעי אתתא ולא קיהבי לה ואפילו...
היכלות. מה הם ההיכלות?
...שאלה: רבי נחמן בספריו מדבר במספר מקומות על היכלות שונים שבהם הוא מטייל. מה הם ההיכלות האלו? תשובה: ההיכלות האלו הם מה שנקרא אצלנו "תובנות" "שכלים". ההיכלות שרבי נחמן מדבר עליהם, הם תובנות והבנות עמוקות שיש לצדיק על השי"ת / העולם וכיו"ב. מה שנקרא גם "השגות" רוחניות. היכלי התמורות לדוגמא, היינו השכל שבו צריך לעבור האדם לפני שהוא מגיע לשכל האמיתי של השי"ת (ראה כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=121 - היכלי התמורות. כיצד תדע שיצאת מהיכלי התמורות?). וראה כיו"ב כאן: breslev.eip.co.il/?key=573 - חיי...
שיחות הר"ן - אות עג
שיחות הר"ן - אות עג יש צדיקים שמגלין ואומרים תכף מה שהם רואים ואלו הצדיקים נשמתם היא מבחינת אותיות מנצפ"ך וזהו: "מנצפ"ך צופים אמרום" אלו שהם מבחינת מנצפ"ך, שהוא בחינת צמצום כידוע מה שרואים וצופים, הם אומרים ואינם יכולים להחזיק אצלם אבל יש צדיקים ששרשם מבחינה גבוה יותר שהוא בחינת הרחבה הם יכולים להחזיק אצלם כל מה שרואין
החלל הפנוי - למה בעצם להאמין?
...למה בעצם להאמין? שאלה: קראתי בליקוטי מוהרן את העניין הזה שיש שאלות באמונה שאין עליהן תשובה, ושאפילו משה רבנו לא ידע עליהן תשובה, ושלאף אחד בעולם לא היה ולא תהיה עליהן תשובה, ושכל מי שנכנס לשאלות האלו עם השכל שלו עוזב את האמונה. והשאלה שלי היא, מדוע בעצם להאמין? ז"א אם באמת זה נגד השכל האנושי, אז מדוע בעצם להאמין למשהו שהוא נגד השכל האנושי? האם יש עניין ללכת נגד השכל? אם בשכל מבינים שמשהו הוא לא נכון, אז מדוע להאמין בו? האם האמונה היא שגעון? כי הרי היא נגד השכל... ובכלל, מי בכלל אומר שזאת האמת, אם...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2188 שניות - עכשיו 07_10_2025 השעה 15:33:39 - wesi2