ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שיחות הר"ן - אות עה
בענין התפילה ספר רבנו זכרונו לברכה עמנו הרבה והזהיר מאד להכריח את עצמו להתפלל בכונה גדולה, דהינו לקשר המחשבה אל הדבור בקשר אמיץ וחזק שיטה אזנו היטב היטב וישמע מה שהוא מדבר בתפילה וזה עקר תפילה בכונה ולא היה מצוה להתפלל עם כונות ממש על פי כתבי האר"י זכרונו לברכה אפילו לאותן האנשים שהיו לומדים כתבי האר"י על פי פקדתו ואמר שעקר שלמות התפילה הוא ברוך אתה ה' וכו' וכו' כפשוטו וזה עקר כונת התפילה שיכון פרוש המלות וישמע היטב מה שהוא אומר והיה מתלוצץ מאד מאד מאותן האומרים שאין צריכין להכריח עצמו לתפילה והיה מזהיר מאד להתפלל בכחות להכניס כל כחו באותיות התפילה ועל המחשבות זרות הבאים בתוך התפילה היה מצוה לבלי להשגיח עליהם כלל רק יעשה את שלו ויתפלל כדרכו ואל ישגיח כלל על שום בלבול ואל יחזיר פניו ומחשבתו אליהם כלל וכאשר מבאר מזה בספרים הנדפסים כבר גם אמר רבנו, זכרונו לברכה. שאי אפשר להתפלל כל התפילה בכונה כראוי רק כל אחד ואחד אינו מתפלל כי אם קצת מהתפילה בכונה כנראה בחוש שאחד אומר קטרת בכונה ואחד אומר פסוקי דזמרה בכונה וכו' וכיוצא בזה וראיתי בכתביו תורה על זה, אך לא זכיתי להעתיקה וקצת מה שאני זוכר משם הוא שזה בחינת מה דאיתא בתקונים (תקון י"ח) : דאית מארי דידין ואית מארי דרגלין וכו' זה בחינה הנ"ל שכל אחד מתעורר וזוכה להתפלל בכונה חלק מהתפילה כפי בחינתו על כן אל יפל לב אדם בראותו שזכה להתפלל קצת בכונה איזה חלק מהתפילה ופתאם נפסק ואינו יכול עוד להתפלל כראוי בשום אפן כי זה מכרח כנ"ל וישתדל להתפלל שאר התפילה בפשיטות גמור ואפילו אם לפעמים הוא מיגע עצמו ואינו יכול להתפלל כלל אף על פי כן אל יפל בדעתו מזה כלל כי זה כלל גדול שאסור לפל בדעתו בשום אפן אפילו אם יעבר עליו מה ואפילו אם אינו יכול להתפלל כלל רק יכריח את עצמו על כל פנים לדבר דבורי התפילה בפשיטות גמור כמו תינוק בבית הספר ממש ויאמר כך כמה וכמה דבורים בפשיטות גמור ועל פי הרב יזכה ברחמיו יתברך להתעורר מזה עד שיחזר ויתלהב לבו מאד ויתחיל פתאם להתפלל בהתעוררות רק שלא יעמיד זאת לנסיון כי בודאי כל אחד ואחד כפי מה שיודע בנפשו פחיתותו ראוי לו לדעת שהוא רחוק מאד מאד, מתפילה כי תפילה גבוה מאד מאד וגבוה יותר מלמוד התורה ומהיכן יזכה לעבודה גבוה כזו ?! על כן עליו לעשות את שלו, להתחיל דבורי התפילה בפשיטות גמור: אדון עולם אשר מלך וכו' ויטה אזנו מה שהוא אומר ויצמצם את מחשבתו מאד שלא תתפזר מחשבתו לחוץ רק שתהיה כל מחשבתו בתוך דבורי התפילה ויתפלל כך כסדר בפשיטות גמור אפילו בלי התעוררות וחיות והתלהבות וילך כך בתפילתו כמה וכמה מלות או כמה דפין עד שבתוך כך יעזרו ה' ברחמיו להתעוררות וכו' כנ"ל ואם לפעמים אינו זוכה בכל התפילה להתעוררות מה לעשות אם יזכה יוכל לדבר אחר כך איזה קפיטל תהלים או בקשה ותחנה אחרת בכונה הכלל, שהאדם צריך להכריח עצמו בכל הכחות לכל הדברים שבקדשה מאד בפרט לתפילה ואם אף על פי כן אינו זוכה, אסור לו לפל בדעתו כלל ויחזק את עצמו ויחיה את עצמו בכל מה דאפשר וכבר מבאר מזה הרבה בספרים הנדפסים ויזהר מאד להתפלל בשמחה ולהרגיל עצמו שתהיה התפילה בנגון של שמחה ויראה לשמח את עצמו קדם התפילה ולהחיות את עצמו בכל מה דאפשר ולחפש למצא בעצמו איזה נקדה טובה כדי לזכות לשמחה שיוכל להתפלל בשמחה וכבר מבאר מזה במאמר: אזמרה לאלהי בעודי וכו' עין שם היטב ["לקוטי מוהר"ו" רפ"ב] ויש בענין זה של תפילה הרבה הרבה לספר אך אי אפשר לבאר בכתב כי אם קצת ראשי פרקים והמשכיל החפץ באמת יבין היטב את כל דברינו כי הם עצות נפלאות ונוראות אמתיות ותמימות גם יעין היטב במאמר "תהומות יכסימו" מה שכתב שם על פסוק צהר תעשה לתבה וכו' בסימן ט' ובסימן קי"ב והטה אזנך ושמע ופקח עיניך וראה שם היטב באמת מה דאיתא שם מענין האמת שעקר הוא האמת שכשמבלבלין את האדם בתפילתו ובעבודתו מאד מאד בכמה מיני בלבולים העקר הוא האמת שיראה בתפילתו לדבר על כל פנים הדבור באמת בפשיטות באיזה מדרגה שהוא וכו' עין שם היטב ועל ידי זה תזכה בודאי לתפילה אם תרגיל עצמך לקים מה שנאמר שם באמת גם הוא כלל גדול בכל עבודת ה' כמבאר שם עין שם גם שמעתי שאמר שכל התנועות שעושין בשעת התפילה בידים וכיוצא זה בחינת וידוהי כתבין רזין וכו' הנאמר בתקונים
בְּעִנְיַן הַתְּפִילָּה סִפֵּר רַבֵּנוּ

זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִמָּנוּ הַרְבֵּה וְהִזְהִיר מְאד לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה, דְּהַיְנוּ לְקַשֵּׁר הַמַּחֲשָׁבָה אֶל הַדִּבּוּר בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק

שֶׁיַּטֶּה אָזְנוֹ הֵיטֵב הֵיטֵב וְיִשְׁמַע מַה שֶּׁהוּא מְדַבֵּר בַּתְּפִילָּה

וְזֶה עִקַּר תְּפִילָּה בְּכַוָּנָה

וְלא הָיָה מְצַוֶּה לְהִתְפַּלֵּל עִם כַּוָּנוֹת מַמָּשׁ עַל פִּי כִּתְבֵי הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

אֲפִילּוּ לְאוֹתָן הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ לוֹמְדִים כִּתְבֵי הָאֲרִ"י עַל פִּי פְּקֻדָּתוֹ

וְאָמַר שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִילָּה הוּא בָּרוּךְ אַתָּה ה' וְכוּ' וְכוּ' כִּפְשׁוּטוֹ

וְזֶה עִקַּר כַּוָּנַת הַתְּפִילָּה

שֶׁיְּכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת וְיִשְׁמַע הֵיטֵב מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר

וְהָיָה מִתְלוֹצֵץ מְאד מְאד מֵאוֹתָן הָאוֹמְרִים שֶׁאֵין צְרִיכִין לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ לִתְפִילָּה

וְהָיָה מַזְהִיר מְאד לְהִתְפַּלֵּל בְּכחוֹת לְהַכְנִיס כָּל כּחוֹ בְּאוֹתִיּוֹת הַתְּפִילָּה

וְעַל הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת הַבָּאִים בְּתוֹךְ הַתְּפִילָּה

הָיָה מְצַוֶּה לִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם כְּלָל

רַק יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ וְיִתְפַּלֵּל כְּדַרְכּוֹ וְאַל יַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל שׁוּם בִּלְבּוּל וְאַל יַחֲזִיר פָּנָיו וּמַחֲשַׁבְתּוֹ אֲלֵיהֶם כְּלָל

וְכַאֲשֶׁר מְבאָר מִזֶּה בַּסְּפָרִים הַנִּדְפָּסִים כְּבָר

גַּם אָמַר רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל כָּל הַתְּפִילָּה בְּכַוָּנָה כָּרָאוּי

רַק כָּל אֶחָד וְאֶחָד אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל כִּי אִם קְצָת מֵהַתְּפִילָּה בְּכַוָּנָה

כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ שֶׁאֶחָד אוֹמֵר קְטרֶת בְּכַוָּנָה וְאֶחָד אוֹמֵר פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה בְּכַוָּנָה וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה

וְרָאִיתִי בִּכְתָבָיו תּוֹרָה עַל זֶה, אַךְ לא זָכִיתִי לְהַעְתִּיקָהּ

וּקְצָת מַה שֶּׁאֲנִי זוֹכֵר מִשָּׁם הוּא

שֶׁזֶּה בְּחִינַת מָה דְּאִיתָא בַּתִּקּוּנִים: דְּאִית מָארֵי דְּיָדִין וְאִית מָארֵי דְרַגְלִין וְכוּ' זֶה בְּחִינָה הַנַּ"ל

שֶׁכָּל אֶחָד מִתְעוֹרֵר וְזוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה חֵלֶק מֵהַתְּפִילָּה כְּפִי בְּחִינָתוֹ

עַל כֵּן אַל יִפּל לֵב אָדָם בִּרְאוֹתוֹ שֶׁזָּכָה לְהִתְפַּלֵּל קְצָת בְּכַוָּנָה אֵיזֶה חֵלֶק מֵהַתְּפִילָּה וּפִתְאם נִפְסָק וְאֵינוֹ יָכוֹל עוֹד לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי בְּשׁוּם אפֶן

כִּי זֶה מֻכְרָח כַּנַּ"ל

וְיִשְׁתַּדֵּל לְהִתְפַּלֵּל שְׁאָר הַתְּפִילָּה בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר

וַאֲפִילּוּ אִם לִפְעָמִים הוּא מְיַגֵּעַ עַצְמוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל

אַף עַל פִּי כֵן אַל יִפּל בְּדַעְתּוֹ מִזֶּה כְּלָל

כִּי זֶה כְּלָל גָּדוֹל שֶׁאָסוּר לִפּל בְּדַעְתּוֹ בְּשׁוּם אפֶן אֲפִילּוּ אִם יַעֲבר עָלָיו מָה

וַאֲפִילּוּ אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל

רַק יַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל פָּנִים לְדַבֵּר דִּבּוּרֵי הַתְּפִילָּה בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר כְּמוֹ תִּינוֹק בְּבֵית הַסֵּפֶר מַמָּשׁ

וְיאמַר כָּךְ כַּמָּה וְכַמָּה דִּבּוּרִים בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר

וְעַל פִּי הָרב יִזְכֶּה בְּרַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ לְהִתְעוֹרֵר מִזֶּה עַד שֶׁיַּחֲזר וְיִתְלַהֵב לִבּוֹ מְאד

וְיַתְחִיל פִּתְאם לְהִתְפַּלֵּל בְּהִתְעוֹרְרוּת

רַק שֶׁלּא יַעֲמִיד זאת לְנִסָּיוֹן

כִּי בְּוַדַּאי כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ פְּחִיתוּתוֹ

רָאוּי לוֹ לָדַעַת שֶׁהוּא רָחוֹק מְאד מְאד, מִתְּפִילָּה

כִּי תְּפִילָּה גָּבוֹהַּ מְאד מְאד וְגָבוֹהַּ יוֹתֵר מִלִּמּוּד הַתּוֹרָה

וּמֵהֵיכָן יִזְכֶּה לַעֲבוֹדָה גָּבוֹהַּ כָּזוּ ?!

עַל כֵּן עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ, לְהַתְחִיל דִּבּוּרֵי הַתְּפִילָּה בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר: אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ וְכוּ'

וְיַטֶּה אָזְנוֹ מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר וִיצַמְצֵם אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ מְאד שֶׁלּא תִּתְפַּזֵּר מַחֲשַׁבְתּוֹ לַחוּץ

רַק שֶׁתִּהְיֶה כָּל מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּתוֹךְ דִּבּוּרֵי הַתְּפִילָּה

וְיִתְפַּלֵּל כָּךְ כְּסֵדֶר בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר אֲפִילּוּ בְּלִי הִתְעוֹרְרוּת וְחִיּוּת וְהִתְלַהֲבוּת

וְיֵלֵךְ כָּךְ בִּתְפִילָּתוֹ כַּמָּה וְכַמָּה מִלּוֹת אוֹ כַּמָּה דַפִּין

עַד שֶׁבְּתוֹךְ כָּךְ יַעֲזְרוֹ ה' בְּרַחֲמָיו לְהִתְעוֹרְרוּת וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְאִם לִפְעָמִים אֵינוֹ זוֹכֶה בְּכָל הַתְּפִילָּה לְהִתְעוֹרְרוּת מַה לַּעֲשׂוֹת

אִם יִזְכֶּה יוּכַל לְדַבֵּר אַחַר כָּךְ אֵיזֶה קַפִּיטְל תְּהִלִּים אוֹ בַּקָּשָׁה וּתְחִנָּה אַחֶרֶת בְּכַוָּנָה

הַכְּלָל, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ בְּכָל הַכּחוֹת לְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה מְאד

בִּפְרָט לַתְּפִילָּה

וְאִם אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ זוֹכֶה, אָסוּר לוֹ לִפּל בְּדַעְתּוֹ כְּלָל

וִיחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ וִיחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר

וּכְבָר מְבאָר מִזֶּה הַרְבֵּה בַּסְּפָרִים הַנִּדְפָּסִים

וְיִזָּהֵר מְאד לְהִתְפַּלֵּל בְּשִׂמְחָה

וּלְהַרְגִּיל עַצְמוֹ שֶׁתִּהְיֶה הַתְּפִילָּה בְּנִגּוּן שֶׁל שִׂמְחָה

וְיִרְאֶה לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ קדֶם הַתְּפִילָּה וּלְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר

וּלְחַפֵּשׂ לִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה כְּדֵי לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה שֶׁיּוּכַל לְהִתְפַּלֵּל בְּשִׂמְחָה

וּכְבָר מְבאָר מִזֶּה בַּמַּאֲמָר: אֲזַמְּרָה לֵאלהַי בְּעוֹדִי וְכוּ'

עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב ["לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ו" רפ"ב]

וְיֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל תְּפִילָּה הַרְבֵּה הַרְבֵּה לְסַפֵּר

אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב

כִּי אִם קְצָת רָאשֵׁי פְּרָקִים

וְהַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת יָבִין הֵיטֵב אֶת כָּל דְּבָרֵינוּ

כִּי הֵם עֵצוֹת נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת אֲמִתִּיּוֹת וּתְמִימוֹת

גַּם יְעַיֵּן הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר "תְּהוֹמוֹת יְכַסְיֻמוּ"

מַה שֶּׁכָּתַב שָׁם עַל פָּסוּק צהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְכוּ' בְּסִימָן ט' וּבְסִימָן קי"ב

וְהַטֵּה אָזְנְךָ וּשְׁמַע וּפְקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שָׁם הֵיטֵב בֶּאֱמֶת

מַה דְּאִיתָא שָׁם מֵעִנְיַן הָאֱמֶת

שֶׁעִקָּר הוּא הָאֱמֶת

שֶׁכְּשֶׁמְּבַלְבְּלִין אֶת הָאָדָם בִּתְפִילָּתוֹ וּבַעֲבוֹדָתוֹ מְאד מְאד בְּכַמָּה מִינֵי בִּלְבּוּלִים

הָעִקָּר הוּא הָאֱמֶת

שֶׁיִּרְאֶה בִּתְפִילָּתוֹ לְדַבֵּר עַל כָּל פָּנִים הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת בִּפְשִׁיטוּת בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה שֶׁהוּא וְכוּ' עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב

וְעַל יְדֵי זֶה תִּזְכֶּה בְּוַדַּאי לַתְּפִילָּה

אִם תַּרְגִּיל עַצְמְךָ לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר שָׁם בֶּאֱמֶת

גַּם הוּא כְּלָל גָּדוֹל בְּכָל עֲבוֹדַת ה' כַּמְבאָר שָׁם עַיֵּן שָׁם

גַּם שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר

שֶׁכָּל הַתְּנוּעוֹת שֶׁעוֹשִׂין בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה בַּיָּדַיִם וְכַיּוֹצֵא

זֶה בְּחִינַת וְיָדוֹהִי כָּתְבִין רָזִין וְכוּ' הַנֶּאֱמָר בַּתִּקּוּנִים
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעט - כְּנֶגֶד כָּל מִינֵי מַחֲלקֶת הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת הֵן בְּרוּחָנִיּוּת
...מיני מחלקת הן בגשמיות הן ברוחניות דע שכנגד כל מיני מחלקת הן בגשמיות הן ברוחניות שאינו יכול להתפלל או לעשות מה שצריך בעבודת השם הכל בכלל מחלקת שעומדים וחולקים עליו ורוצים לבטל דעתו ורצונו מה שרוצה לעשות וכדי לבטל המחלקת מאיזה בחינה שתהיה ולעשות שלום על זה צריך תענית וזה מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "מרבה צדקה מרבה שלום" צדקה הוא בחינת תענית כי עקר התענית הוא צדקה כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה . 'אגרא דתעניתא צדקתא' כי בחינת המחלקת, הוא רצון אחר, שעומדים עליו לבטל רצונו וסגלת התענית איתא בזוהר "בעצם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פט - וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלקִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ
...וכבוד והדר תעטרהו [לשון החברים] ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו הנה ידוע כי כל מה שחסר לאדם הן ברוחני הן בגשמי החסרון הוא בהשכינה, שהוא בחינת אלהים וזהו ותחסרהו בודאי מעט מאלהים הינו החסרון בודאי מאלהים, הינו בהשכינה אך כשידע זאת, שהחסרון הוא למעלה ולמטה בודאי יהיה לו צער גדול ועצבות, ולא יוכל לעבד השם יתברך בשמחה לכך צריך להשיב לעצמו, מה אני ומה חיי כי המלך בעצמו מספר לי החסרון שלו וכי יש כבוד גדול מזה מתוך כך בא לשמחה גדולה, ונתחדשו המחין שלו וכבוד והדר תעטרהו הינו על ידי כבוד והדר שיש לו...
שיחות הר"ן - אות רפד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...מורנו הרב רבי נחמן אמר לענין בני הנעורים הכשרים והמתפללים בכונה ובהתלהבות ויש בני אדם המבלבלים אותם ועושים להם יסורים וכשאלו המתפללים מתחילים להקפיד ולהתקוטט עמהם עם אלו המצערים אותם ומבלבלים אותם אזי אומרים המבלבלים אם אתם מתפללים בכונה גדולה באמת לאמתו ואתם טרודים וקשורים בתפילתכם בכונה באמת מדוע אתם שומעים הבלבולים ? כי מחמת גדל כונת התפילה ראוי לכם לבלי לשמע שום בלבול כלל אמר רבנו זכרונו לברכה, שהאמת אינו כן כי באמת אפילו צדיק גדול אמתי מגדולי המפרסמים באמת המתפללים בכח ובדבקות גדול אף על פי...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - רב לכם סוב את ההר פנו לכם צפונה
...מכת"י - רב לכם סוב את ההר פנו לכם צפונה [הוספות לתורות מכתב יד רבנו ז"ל] רב לכם סוב את ההר פנו לכם צפונה הנה הגדלות מפיל את האדם ומשפילו הן בגשמיות והן ברוחניות כי איש ישראל אם הוא דבוק בהשי"ת ובאמונתו הקדושה אזי אינו יכול לשלוט עליו שום דין ולא יהי' לו שום נפילה כי מי יוכל ליגע בו באשר הוא קרוב אל המלך ובאיזה מקום אשר הוא חונה שם הר אלהים וממשלת הקב"ה עליו אבל אם הוא נופל מאמונה היינו שנפל בגדלות ואזי הוא מובדל מהקב"ה ואז אין אני והוא יכולין לדור במקום אחד ואז כל הדינין שורין עליו ומאין בא לו הגדלות...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ח - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר
...בחדש שופר בכסא ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב א. אף על פי שתוכחה הוא דבר גדול ומטל על כל אחד מישראל להוכיח את חברו כשרואה בו שאינו מתנהג כשורה, כמו שכתוב: "הוכח תוכיח את עמיתך" אף על פי כן לאו כל אדם ראוי להוכיח כמו שאמר רבי עקיבא 'תמה אני, אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח' ואם רבי עקיבא אמר זאת בדורו, כל שכן בדור הזה של עכשו כי כשהמוכיח אינו ראוי להוכיח אזי לא די שאינו מועיל בתוכחתו אף גם הוא מבאיש ריח של הנשמות השומעים תוכחתו כי על ידי תוכחתו הוא מעורר הריח רע של המעשים רעים ומדות רע...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רטו - דַּע שֶׁיֵּשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי פִּדְיוֹנוֹת
...מוהר"ן ח"א - תורה רטו - דע שיש עשרים וארבעה מיני פדיונות דע שיש עשרים וארבעה מיני פדיונות כי יש עשרים וארבעה בתי דינים וכנגד כל בית דין ובית דין יש פדיון מיחד להמתיק הדין שיש שם על כן לפעמים אינו מועיל הפדיון שעושין כי לא כל אחד ואחד יודע כל העשרים וארבעה פדיונות ואפילו אם יודע אותם אינו עושה כלם ועל כן כשאינו עושה הפדיון המיחד לאותו הדין על ידי זה אינו מועיל אך דע, שיש פדיון אחד שכולל את כל העשרים וארבעה בתי דינין ויכול להמתיק כל העשרים וארבעה בתי דינים ולזה הפדיון צריך עת רצון בחינת התגלות מצח...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפה - טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ
...מוהר"ן ח"א - תורה רפה - טעמה כי טוב סחרה "טעמה כי טוב סחרה" הינו תכף כשטועמין טעם התורה של הצדיק האמת שוב "לא יכבה בלילה נרה" הינו אף על פי שאחר כך ימנע ולא יתקרב אליו ויהיה רחוק ממנו שזהו בחינת לילה וחשך אף על פי כן לעולם יאיר לו אור התורה שטעם קצת ממנה בהיותו אצלו וזהו: "טעמה כי טוב סחרה" תכף כשטועמין "כי טוב סחרה", שהוא התורה של הצדיק שהסחורה שלו, הינו התורה שלו טעמה טוב אזי שוב לעולם "לא יכבה בלילה נרה" כי תמיד תאיר לו אור התורה שטעם אצלו אפילו בלילה, הינו בעת ההתרחקות, שהיא בחינת לילה כי לא...
שיחות הר"ן - אות סח
...סח הזהיר מאד כמה פעמים על ענין השיחה בינו לבין קונו שכל אדם ידבר וישיח בינו לבין קונו ויישב עצמו היטב מה הוא עושה בעולם הזה וירחם על עצמו ויפרש כפיו בתחנונים ופיוסים לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך שיזכהו ברחמיו המרבים להתקרב לעבודתו יתברך וישתדל להמציא לו טענות ובקשות על זה וענין שיחה זו יהיה בלשון אשכנז שמדברים בו וכבר מבאר זאת בספרים הנדפסים אבל יותר מזה הרבה לדבר עמנו הרבה מאד בענין זה כי מי שירגיל עצמו לנהג הנהגה זו בכל יום על כל פנים שעה אחת בודאי יזכה להתקרב אליו יתברך באמת ואף אם לפעמים הוא רואה...
בגדים - חשוב או לא חשוב?
...על הבעל תפילה מובא breslev.eip.co.il/?key=59 "ועל בגדים לא היה מקפיד כלל" מצד שני כאן: breslev.eip.co.il/?key=171 רבי נחמן מברסלב מדבר הרבה על פגם הבגדים, ושהבגדים נוקמים באדם. אז בגדים זה חשוב או לא? מהו סוד העניין? וכמובן, בגדים זה הרי עניין חיצוני לגמרי, אז מדוע בכלל שהם יהיו חשובים? טיפ ורמז: כאן breslev.eip.co.il/?ftxt=%D7%91%D7%92%D7%93%D7%99%D7%9D&cid=150 אפשר לראות את כל המקומות בליקוטי מוהרן שרבי נחמן מברסלב מדבר על בגדים רמז נוסף לתשובה עצמה: התשובה נמצאת כאן: breslev.eip.co.il/?key=69...
מדוע העולם הזה קיים? הרי התכלית היא העולם הבא!
...כידוע התכלית היא העולם הבא. אז מדוע בעצם הקב"ה ברא את העולם הזה. הרי הוא היה יכול ישר לברוא את העולם הבא. הלא כן? ז"א מאחר שהעולם הבא הוא התכלית הסופית, שבו הכל יהיה טוב וכולי, אז מדוע בכלל העולם הזה קיים? למה לא לברוא ישר את העולם הבא? מה התכלית בכלל של קיומו של העולם הזה. הרי אפשר לברוא ישר את העולם הבא. הלא כן? אשמח לתשובה בעניין. תודה תשובה: השאלה הזאת נכונה, והתשובה עליה יותר פשוטה ממה שנדמה. מצד האמת העולם הזה הוא העולם הבא. מצד האמת כאן ממש זה גן עדן ממש, במציאות הזאת כפי מה שהיא כאן ממ
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0781 שניות - עכשיו 22_11_2025 השעה 05:36:06 - wesi2