ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שיחות הר"ן - אות עה
בענין התפילה ספר רבנו זכרונו לברכה עמנו הרבה והזהיר מאד להכריח את עצמו להתפלל בכונה גדולה, דהינו לקשר המחשבה אל הדבור בקשר אמיץ וחזק שיטה אזנו היטב היטב וישמע מה שהוא מדבר בתפילה וזה עקר תפילה בכונה ולא היה מצוה להתפלל עם כונות ממש על פי כתבי האר"י זכרונו לברכה אפילו לאותן האנשים שהיו לומדים כתבי האר"י על פי פקדתו ואמר שעקר שלמות התפילה הוא ברוך אתה ה' וכו' וכו' כפשוטו וזה עקר כונת התפילה שיכון פרוש המלות וישמע היטב מה שהוא אומר והיה מתלוצץ מאד מאד מאותן האומרים שאין צריכין להכריח עצמו לתפילה והיה מזהיר מאד להתפלל בכחות להכניס כל כחו באותיות התפילה ועל המחשבות זרות הבאים בתוך התפילה היה מצוה לבלי להשגיח עליהם כלל רק יעשה את שלו ויתפלל כדרכו ואל ישגיח כלל על שום בלבול ואל יחזיר פניו ומחשבתו אליהם כלל וכאשר מבאר מזה בספרים הנדפסים כבר גם אמר רבנו, זכרונו לברכה. שאי אפשר להתפלל כל התפילה בכונה כראוי רק כל אחד ואחד אינו מתפלל כי אם קצת מהתפילה בכונה כנראה בחוש שאחד אומר קטרת בכונה ואחד אומר פסוקי דזמרה בכונה וכו' וכיוצא בזה וראיתי בכתביו תורה על זה, אך לא זכיתי להעתיקה וקצת מה שאני זוכר משם הוא שזה בחינת מה דאיתא בתקונים (תקון י"ח) : דאית מארי דידין ואית מארי דרגלין וכו' זה בחינה הנ"ל שכל אחד מתעורר וזוכה להתפלל בכונה חלק מהתפילה כפי בחינתו על כן אל יפל לב אדם בראותו שזכה להתפלל קצת בכונה איזה חלק מהתפילה ופתאם נפסק ואינו יכול עוד להתפלל כראוי בשום אפן כי זה מכרח כנ"ל וישתדל להתפלל שאר התפילה בפשיטות גמור ואפילו אם לפעמים הוא מיגע עצמו ואינו יכול להתפלל כלל אף על פי כן אל יפל בדעתו מזה כלל כי זה כלל גדול שאסור לפל בדעתו בשום אפן אפילו אם יעבר עליו מה ואפילו אם אינו יכול להתפלל כלל רק יכריח את עצמו על כל פנים לדבר דבורי התפילה בפשיטות גמור כמו תינוק בבית הספר ממש ויאמר כך כמה וכמה דבורים בפשיטות גמור ועל פי הרב יזכה ברחמיו יתברך להתעורר מזה עד שיחזר ויתלהב לבו מאד ויתחיל פתאם להתפלל בהתעוררות רק שלא יעמיד זאת לנסיון כי בודאי כל אחד ואחד כפי מה שיודע בנפשו פחיתותו ראוי לו לדעת שהוא רחוק מאד מאד, מתפילה כי תפילה גבוה מאד מאד וגבוה יותר מלמוד התורה ומהיכן יזכה לעבודה גבוה כזו ?! על כן עליו לעשות את שלו, להתחיל דבורי התפילה בפשיטות גמור: אדון עולם אשר מלך וכו' ויטה אזנו מה שהוא אומר ויצמצם את מחשבתו מאד שלא תתפזר מחשבתו לחוץ רק שתהיה כל מחשבתו בתוך דבורי התפילה ויתפלל כך כסדר בפשיטות גמור אפילו בלי התעוררות וחיות והתלהבות וילך כך בתפילתו כמה וכמה מלות או כמה דפין עד שבתוך כך יעזרו ה' ברחמיו להתעוררות וכו' כנ"ל ואם לפעמים אינו זוכה בכל התפילה להתעוררות מה לעשות אם יזכה יוכל לדבר אחר כך איזה קפיטל תהלים או בקשה ותחנה אחרת בכונה הכלל, שהאדם צריך להכריח עצמו בכל הכחות לכל הדברים שבקדשה מאד בפרט לתפילה ואם אף על פי כן אינו זוכה, אסור לו לפל בדעתו כלל ויחזק את עצמו ויחיה את עצמו בכל מה דאפשר וכבר מבאר מזה הרבה בספרים הנדפסים ויזהר מאד להתפלל בשמחה ולהרגיל עצמו שתהיה התפילה בנגון של שמחה ויראה לשמח את עצמו קדם התפילה ולהחיות את עצמו בכל מה דאפשר ולחפש למצא בעצמו איזה נקדה טובה כדי לזכות לשמחה שיוכל להתפלל בשמחה וכבר מבאר מזה במאמר: אזמרה לאלהי בעודי וכו' עין שם היטב ["לקוטי מוהר"ו" רפ"ב] ויש בענין זה של תפילה הרבה הרבה לספר אך אי אפשר לבאר בכתב כי אם קצת ראשי פרקים והמשכיל החפץ באמת יבין היטב את כל דברינו כי הם עצות נפלאות ונוראות אמתיות ותמימות גם יעין היטב במאמר "תהומות יכסימו" מה שכתב שם על פסוק צהר תעשה לתבה וכו' בסימן ט' ובסימן קי"ב והטה אזנך ושמע ופקח עיניך וראה שם היטב באמת מה דאיתא שם מענין האמת שעקר הוא האמת שכשמבלבלין את האדם בתפילתו ובעבודתו מאד מאד בכמה מיני בלבולים העקר הוא האמת שיראה בתפילתו לדבר על כל פנים הדבור באמת בפשיטות באיזה מדרגה שהוא וכו' עין שם היטב ועל ידי זה תזכה בודאי לתפילה אם תרגיל עצמך לקים מה שנאמר שם באמת גם הוא כלל גדול בכל עבודת ה' כמבאר שם עין שם גם שמעתי שאמר שכל התנועות שעושין בשעת התפילה בידים וכיוצא זה בחינת וידוהי כתבין רזין וכו' הנאמר בתקונים
בְּעִנְיַן הַתְּפִילָּה סִפֵּר רַבֵּנוּ

זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִמָּנוּ הַרְבֵּה וְהִזְהִיר מְאד לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה, דְּהַיְנוּ לְקַשֵּׁר הַמַּחֲשָׁבָה אֶל הַדִּבּוּר בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק

שֶׁיַּטֶּה אָזְנוֹ הֵיטֵב הֵיטֵב וְיִשְׁמַע מַה שֶּׁהוּא מְדַבֵּר בַּתְּפִילָּה

וְזֶה עִקַּר תְּפִילָּה בְּכַוָּנָה

וְלא הָיָה מְצַוֶּה לְהִתְפַּלֵּל עִם כַּוָּנוֹת מַמָּשׁ עַל פִּי כִּתְבֵי הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

אֲפִילּוּ לְאוֹתָן הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ לוֹמְדִים כִּתְבֵי הָאֲרִ"י עַל פִּי פְּקֻדָּתוֹ

וְאָמַר שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִילָּה הוּא בָּרוּךְ אַתָּה ה' וְכוּ' וְכוּ' כִּפְשׁוּטוֹ

וְזֶה עִקַּר כַּוָּנַת הַתְּפִילָּה

שֶׁיְּכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת וְיִשְׁמַע הֵיטֵב מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר

וְהָיָה מִתְלוֹצֵץ מְאד מְאד מֵאוֹתָן הָאוֹמְרִים שֶׁאֵין צְרִיכִין לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ לִתְפִילָּה

וְהָיָה מַזְהִיר מְאד לְהִתְפַּלֵּל בְּכחוֹת לְהַכְנִיס כָּל כּחוֹ בְּאוֹתִיּוֹת הַתְּפִילָּה

וְעַל הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת הַבָּאִים בְּתוֹךְ הַתְּפִילָּה

הָיָה מְצַוֶּה לִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם כְּלָל

רַק יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ וְיִתְפַּלֵּל כְּדַרְכּוֹ וְאַל יַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל שׁוּם בִּלְבּוּל וְאַל יַחֲזִיר פָּנָיו וּמַחֲשַׁבְתּוֹ אֲלֵיהֶם כְּלָל

וְכַאֲשֶׁר מְבאָר מִזֶּה בַּסְּפָרִים הַנִּדְפָּסִים כְּבָר

גַּם אָמַר רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל כָּל הַתְּפִילָּה בְּכַוָּנָה כָּרָאוּי

רַק כָּל אֶחָד וְאֶחָד אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל כִּי אִם קְצָת מֵהַתְּפִילָּה בְּכַוָּנָה

כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ שֶׁאֶחָד אוֹמֵר קְטרֶת בְּכַוָּנָה וְאֶחָד אוֹמֵר פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה בְּכַוָּנָה וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה

וְרָאִיתִי בִּכְתָבָיו תּוֹרָה עַל זֶה, אַךְ לא זָכִיתִי לְהַעְתִּיקָהּ

וּקְצָת מַה שֶּׁאֲנִי זוֹכֵר מִשָּׁם הוּא

שֶׁזֶּה בְּחִינַת מָה דְּאִיתָא בַּתִּקּוּנִים: דְּאִית מָארֵי דְּיָדִין וְאִית מָארֵי דְרַגְלִין וְכוּ' זֶה בְּחִינָה הַנַּ"ל

שֶׁכָּל אֶחָד מִתְעוֹרֵר וְזוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה חֵלֶק מֵהַתְּפִילָּה כְּפִי בְּחִינָתוֹ

עַל כֵּן אַל יִפּל לֵב אָדָם בִּרְאוֹתוֹ שֶׁזָּכָה לְהִתְפַּלֵּל קְצָת בְּכַוָּנָה אֵיזֶה חֵלֶק מֵהַתְּפִילָּה וּפִתְאם נִפְסָק וְאֵינוֹ יָכוֹל עוֹד לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי בְּשׁוּם אפֶן

כִּי זֶה מֻכְרָח כַּנַּ"ל

וְיִשְׁתַּדֵּל לְהִתְפַּלֵּל שְׁאָר הַתְּפִילָּה בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר

וַאֲפִילּוּ אִם לִפְעָמִים הוּא מְיַגֵּעַ עַצְמוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל

אַף עַל פִּי כֵן אַל יִפּל בְּדַעְתּוֹ מִזֶּה כְּלָל

כִּי זֶה כְּלָל גָּדוֹל שֶׁאָסוּר לִפּל בְּדַעְתּוֹ בְּשׁוּם אפֶן אֲפִילּוּ אִם יַעֲבר עָלָיו מָה

וַאֲפִילּוּ אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל

רַק יַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל פָּנִים לְדַבֵּר דִּבּוּרֵי הַתְּפִילָּה בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר כְּמוֹ תִּינוֹק בְּבֵית הַסֵּפֶר מַמָּשׁ

וְיאמַר כָּךְ כַּמָּה וְכַמָּה דִּבּוּרִים בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר

וְעַל פִּי הָרב יִזְכֶּה בְּרַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ לְהִתְעוֹרֵר מִזֶּה עַד שֶׁיַּחֲזר וְיִתְלַהֵב לִבּוֹ מְאד

וְיַתְחִיל פִּתְאם לְהִתְפַּלֵּל בְּהִתְעוֹרְרוּת

רַק שֶׁלּא יַעֲמִיד זאת לְנִסָּיוֹן

כִּי בְּוַדַּאי כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ פְּחִיתוּתוֹ

רָאוּי לוֹ לָדַעַת שֶׁהוּא רָחוֹק מְאד מְאד, מִתְּפִילָּה

כִּי תְּפִילָּה גָּבוֹהַּ מְאד מְאד וְגָבוֹהַּ יוֹתֵר מִלִּמּוּד הַתּוֹרָה

וּמֵהֵיכָן יִזְכֶּה לַעֲבוֹדָה גָּבוֹהַּ כָּזוּ ?!

עַל כֵּן עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ, לְהַתְחִיל דִּבּוּרֵי הַתְּפִילָּה בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר: אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ וְכוּ'

וְיַטֶּה אָזְנוֹ מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר וִיצַמְצֵם אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ מְאד שֶׁלּא תִּתְפַּזֵּר מַחֲשַׁבְתּוֹ לַחוּץ

רַק שֶׁתִּהְיֶה כָּל מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּתוֹךְ דִּבּוּרֵי הַתְּפִילָּה

וְיִתְפַּלֵּל כָּךְ כְּסֵדֶר בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר אֲפִילּוּ בְּלִי הִתְעוֹרְרוּת וְחִיּוּת וְהִתְלַהֲבוּת

וְיֵלֵךְ כָּךְ בִּתְפִילָּתוֹ כַּמָּה וְכַמָּה מִלּוֹת אוֹ כַּמָּה דַפִּין

עַד שֶׁבְּתוֹךְ כָּךְ יַעֲזְרוֹ ה' בְּרַחֲמָיו לְהִתְעוֹרְרוּת וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְאִם לִפְעָמִים אֵינוֹ זוֹכֶה בְּכָל הַתְּפִילָּה לְהִתְעוֹרְרוּת מַה לַּעֲשׂוֹת

אִם יִזְכֶּה יוּכַל לְדַבֵּר אַחַר כָּךְ אֵיזֶה קַפִּיטְל תְּהִלִּים אוֹ בַּקָּשָׁה וּתְחִנָּה אַחֶרֶת בְּכַוָּנָה

הַכְּלָל, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ בְּכָל הַכּחוֹת לְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה מְאד

בִּפְרָט לַתְּפִילָּה

וְאִם אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ זוֹכֶה, אָסוּר לוֹ לִפּל בְּדַעְתּוֹ כְּלָל

וִיחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ וִיחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר

וּכְבָר מְבאָר מִזֶּה הַרְבֵּה בַּסְּפָרִים הַנִּדְפָּסִים

וְיִזָּהֵר מְאד לְהִתְפַּלֵּל בְּשִׂמְחָה

וּלְהַרְגִּיל עַצְמוֹ שֶׁתִּהְיֶה הַתְּפִילָּה בְּנִגּוּן שֶׁל שִׂמְחָה

וְיִרְאֶה לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ קדֶם הַתְּפִילָּה וּלְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר

וּלְחַפֵּשׂ לִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה כְּדֵי לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה שֶׁיּוּכַל לְהִתְפַּלֵּל בְּשִׂמְחָה

וּכְבָר מְבאָר מִזֶּה בַּמַּאֲמָר: אֲזַמְּרָה לֵאלהַי בְּעוֹדִי וְכוּ'

עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב ["לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ו" רפ"ב]

וְיֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל תְּפִילָּה הַרְבֵּה הַרְבֵּה לְסַפֵּר

אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב

כִּי אִם קְצָת רָאשֵׁי פְּרָקִים

וְהַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת יָבִין הֵיטֵב אֶת כָּל דְּבָרֵינוּ

כִּי הֵם עֵצוֹת נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת אֲמִתִּיּוֹת וּתְמִימוֹת

גַּם יְעַיֵּן הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר "תְּהוֹמוֹת יְכַסְיֻמוּ"

מַה שֶּׁכָּתַב שָׁם עַל פָּסוּק צהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְכוּ' בְּסִימָן ט' וּבְסִימָן קי"ב

וְהַטֵּה אָזְנְךָ וּשְׁמַע וּפְקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שָׁם הֵיטֵב בֶּאֱמֶת

מַה דְּאִיתָא שָׁם מֵעִנְיַן הָאֱמֶת

שֶׁעִקָּר הוּא הָאֱמֶת

שֶׁכְּשֶׁמְּבַלְבְּלִין אֶת הָאָדָם בִּתְפִילָּתוֹ וּבַעֲבוֹדָתוֹ מְאד מְאד בְּכַמָּה מִינֵי בִּלְבּוּלִים

הָעִקָּר הוּא הָאֱמֶת

שֶׁיִּרְאֶה בִּתְפִילָּתוֹ לְדַבֵּר עַל כָּל פָּנִים הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת בִּפְשִׁיטוּת בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה שֶׁהוּא וְכוּ' עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב

וְעַל יְדֵי זֶה תִּזְכֶּה בְּוַדַּאי לַתְּפִילָּה

אִם תַּרְגִּיל עַצְמְךָ לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר שָׁם בֶּאֱמֶת

גַּם הוּא כְּלָל גָּדוֹל בְּכָל עֲבוֹדַת ה' כַּמְבאָר שָׁם עַיֵּן שָׁם

גַּם שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר

שֶׁכָּל הַתְּנוּעוֹת שֶׁעוֹשִׂין בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה בַּיָּדַיִם וְכַיּוֹצֵא

זֶה בְּחִינַת וְיָדוֹהִי כָּתְבִין רָזִין וְכוּ' הַנֶּאֱמָר בַּתִּקּוּנִים
סיפורי מעשיות - מעשה מעני אחד שהיה מתפרנס מטיט
...אחד שהיה מתפרנס מטיט מעשה בעני אחד שהיה מתפרנס מטיט שהיה חופר טיט ומוכרם פעם אחת כשחפר מצא אבן טוב שהיה שויו הון רב מאד ולא ידע כמה שויו והלך לסוחר שיאמוד אותה בשויה וענה לו הסוחר שאין בזה המדינה אדם שיוכל לשלם שוויו כי הוא שוה הון רב וצריך ליסע עבור מכירתה ללונדון לעיר המלוכה אולם הוא היה עני ולא היה לו כסף ליסע והלך ומכר את רכושו הדל והלך מבית לבית לאסוף נדבות עד שהספיק לו ליסע עד הים ורצה לעלות על הספינה אולם לא היו לו מספיק מעות והלך להקאפיטאן והראה לו המרגלית כשראה הקאפיטאן את האבן הבין שאדם...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לט - לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה', אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ
...ח"ב - תורה לט - לכו חזו מפעלות ה', אשר שם שמות בארץ "לכו חזו מפעלות ה', אשר שם שמות בארץ" כי באמת הדבר נפלא ונורא מאד אשר ברא השם יתברך את כל הבריאה שיש בה כמה וכמה דברים נפלאים ונוראים הרבה מאד מאד מה רבו מעשי ה' ! ואפילו בזה העולם לבד עצמו נפלאות ה' אשר ברא דוממים וצומחים וכו' ומי יוכל לשער גדלת ה' שיש בבריות של זה העולם מכל שכן שאר העולמות והכל כאשר לכל לא נברא אלא בשביל ישראל וישראל בעצמן, עקר בריאתן בשביל בחינת שבת, שהוא התכלית כי שבת הוא תכלית מעשה שמים וארץ שהוא בחינת עולם הנשמות שהוא עולם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמא - כְּשֶׁיֵּשׁ דִּינִים, חַס וְשָׁלוֹם
...ושלום כשיש דינים, חס ושלום אזי המדת הדין היה מכלה את האדם, חס ושלום אבל המדת הדין אין לה כח לכלות לגמרי כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'חצי כלים והם אינם כלים' אבל האדם יש לו כח לכלות לגמרי את חברו, חס ושלום ועל כן כשיש דינים על אדם אחד, חס ושלום ובא אדם אחר ועומד וחולק עליו אזי מדת הדין מסתלק ממנו כי הם רוצים יותר שינקם בו האדם כי יש לו כח כנ"ל על כן מי שהוא צדיק גדול ומשגיח בתקון העולם הוא חולק לפעמים בכונה על צדיק אחד כדי לסלק מעליו מדת הדין כנ"ל כי יסמכו עליו שהוא ינקם יותר אבל אחר כך הוא...
חיי מוהר"ן - עא - שיחות השיך לספורי מעשיות
...- עא - שיחות השיך לספורי מעשיות אות עא שיך ללקוטי מוהר"ו שאצל המעשיות [שיחות הר"ו פ"ט] למאמר המתחיל דע שיש חבילות וכו' וחסר שם משורה ט' עד שורה ה' שבדף י"ד הסמוך וכן צריך להיות מעביר ראשון ראשון הינו עוון ראשון שבכל חבילה [ובזה מדיק מאד לשון ראשון ראשון. כי על פי פשוטו תמוה איך שיך שתי פעמים ראשון כי אין ראשון אלא אחד אך על פי הנ"ל מדיק היטב כי הינו עוון ראשון ראשון שבכל חבילה וחבילה כנ"ל] ואזי כשהקדוש ברוך הוא מעביר עוון ראשון ראשון שבכל חבילה וחבילה, שכל שארי העוונות שבכל חבילה וחבילה היו תלויים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמד - אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ
...תורה קמד - אין אדם מת וחצי תאותו בידו [לשון רבנו, זכרונו לברכה] אין אדם מת וחצי תאוותו בידו כי אצל הצדיק אין חלוק בין החיים ובין לאחר מיתה כי גם לאחר מיתה הוא עובד את השם יתברך ואין זה החלוק אלא אצל זה האדם שנמשך אחר תאוות אכילה ושתיה כל ימיו ולאחר מיתה אין אוכל ושותה זה נקרא מת, והמיתה נכרת אצלו ויש ימים שהתרה אכילה ושתיה, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'חציו לה' וחציו לכם' והצדיק, אפילו בזאת החצי הוא כובש את יצרו, ואוחז את תאוותו בידו וחצי תאוותו בידו אפילו זאת החצי שהתר לו, אפילו בזה הוא אוחז...
ספר המידות - משקה
ספר המידות - משקה חלק א' א. על ידי גנבה המשקות מתקלקלין. ב. גם על ידי גאוה.
ספר המידות - פרישות
ספר המידות - פרישות חלק שני א. אדם המתנהג בפרישות ואחר כך חוזר מפרישותו, על ידי זה הוא נופל לתאוה נוספת ממה שהיה לו קדם פרישותו. ב. הפרישות מביא שבע. ג. פרישות מתשמיש חשוב כמו תענית. ד. חולאת של רקיקת דם בא, על ידי שמבטל עונה של ליל טבילה.
חיי מוהר"ן - צב - סיפורים חדשים
...חדשים אות צב ספר שהיה רגיל לאכל הרבה מאד בימי נעוריו והיו לו יסורים מזה. והשליך זאת. וראה אחר כך שיש לו תאוה גם לאותו המעט שאוכל ונתישב והתחיל שוב לאכל כי מה לו כשאוכל מעט עם תאוה או הרבה. ולמה לו להפסיד גופו בחנם והיה מניח כל התאוות בתוך תאוה זו של אכילה. פעם אחת היה יושב על השלחן אצל חמיו בשעת הסעדה שלישית של שבת, וישב בזוית והיה חשך בבית. והוא היה דרכו תמיד לעשות את שלו כדרכו והתחיל לבקש שיראה לו השם יתברך את האבות אברהם יצחק ויעקב. והבטיח להשם יתברך כשתראה לי זאת. אשליך גם זאת התאוה [הינו של...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יז - וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם
...מוהר"ן ח"א - תורה יז - ויהי הם מריקים שקיהם ויהי הם מריקים שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו, ויראו את צררות כספיהם המה ואביהם וייראו. ויאמר להם יעקב אביהם אתי שכלתם, יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימן תקחו עלי היו כלנה א. כי יראה ואהבה אי אפשר לקבל כי אם על ידי צדיקי הדור כי הצדיק הדור הוא המגלה היראה והאהבה כי הצדיק מבקש ומחפש תמיד לגלות הרצונות של השם יתברך כי יש בכל דבר רצון השם יתברך הן בכלל הבריאה דהינו מה שהשם יתברך רצה לברא את העולם בכלל וכן בפרטי הבריאה בכל דבר ודבר בפרט, יש רצון השם יתברך דהינו...
חיי מוהר"ן - קצח - נסיעתו וישיבתו באומן
...- נסיעתו וישיבתו באומן אות קצח אמר משל לענין אנשים הידועים הנכנסים אצלו שהם חכמים בעיניהם וספרו לפניו כמה מעשיות של שטות הנמצאים בספריהם אמר בקרוב יכלה אצלם הכל כי קל ומהרה לא יהיה להם מה לספר. ואמר משל נאה מה שמספרים מאחד שפגע בו גזלן ורצה לגזלו ושאל אותו הגזלן יש לך מעות השיב יש לי בודאי אתן לך כל הממון בשביל נפשי וגזל אותו הגזלן אחר כך אמר זה הנגזל אל הגזלן איך אבוא לביתי בלי ממון כי הייתי נע ונד מביתי כל כך זמן ועתה איך אבוא ריקם לביתי בכן אני מבקש ממך שתהיה מורה בקנה שרפה שלך את הכובע שלי כדי...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 06_01_2026 השעה 11:04:37 - wesi2