ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨סיפורי מעשיות - מעשה ז - מעשה מזבוב ועכביש
ענה ואמר אספר לכם כל הנסיעה שלי שהיה לי מעשה במלך אחד שהיו עליו כמה מלחמות כבדות וכבש אותם, ולקח שבויים הרבה [בתוך דבריו שהתחיל לספר זאת המעשה ענה ואמר בזו הלשון תאמרו שאספר לכם הכל ותוכלו להבין] והיה המלך עושה סעדה גדולה, בכל שנה באותו היום שכבש המלחמה והיו שם על הסעדה גדולה כל השרי מלוכה וכל השרים כדרך המלכים והיו עושין שם עניני צחוק, [שקורין קומדיות, הצגות] והיו משחקים וצוחקים מכל האמות, מהישמעאל ומכל האמות והיו עושים ומעקמים בדרך שחוק כדרך הנמוס וההנהגה של כל אמה ומן הסתם מישראל גם כן היו עושין השחוק וצוה המלך להביא לו הספר שהיה כתוב בו הנמוסים וההנהגה של כל אמה ואמה ובכל מקום שהיה פותח את הספר, היה רואה שכתוב בו ההנהגה והנמוסים של האמה כדרך שהיו עושין בעלי השחוק ממש כי מסתמא גם זה שעשה הצחוק והקומדיה ראה גם כן את הספר הנ"ל ובתוך שהיה המלך יושב על הספר ראה שהיה עכביש, שהיה מרחש על צדי הספר דהינו על חדי הדפין ומצד השני היה עומד זבוב מן הסתם להיכן הולך העכביש? אל הזבוב ובתוך שהיה העכביש מרחש והולך אל הזבוב בא רוח והרים את הדף מן הספר ולא היה העכביש יכול לילך אל הזבוב וחזרה לאחוריה ועשתה עצמה בערמה כאלו היא חוזרת ואינה רוצה עוד לילך אל הזבוב וחזר הדף למקומה וחזרה העכביש לילך אל הזבוב ואזי שוב הרים הדף ולא הניחה [הינו שהדף חזר והרים את עצמו, ולא הניח את העכביש לילך אל הזבוב] וחזרה וכן היה כמה פעמים אחר כך שוב חזרה העכביש לילך אל הזבוב והיתה מרחשת והולכת עד שכבר חטפה עצמה ברגל אחד על הדף ושוב הרים הדף את עצמו והיא כבר היתה על הדף קצת ואזי הניח הדף את עצמו לגמרי עד שנשארה העכביש תחתיו בחלל בין דף לדף והיתה מרחשת שם, ונשארה מטה מטה עד שלא נשאר ממנה כלום [והזבוב לא אספר לכם מה שהיה בה] והמלך היה רואה כל זה והיה מתמיה עצמו והבין שאין זה דבר ריק, רק שמראין לו איזה דבר [וכל השרים ראו שהמלך מסתכל ומתמיה על זה] והתחיל לחשב בזה, מה זה ועל מה זה ונתנמנם על הספר וחלם לו שהיה בידו אבן טוב והיה מסתכל בו והיו יוצאין ממנו גזמות אנשים והשליך מידו האבן טוב והדרך אצל המלכים שתולה על גביהם התמונת דיוקן שלו ועל גבי התמונת דיוקן תולה הכתר והיו אותן האנשים, היוצאין מן האבן טוב לוקחין את התמונת דיוקן וחתכו את ראשו ואחר כך לקחו את הכתר והשליכו לתוך הרפש [כל זה חלם לו] והיו אותן האנשים רצים אליו להרגו והרים עצמו דף מן הספר הנ"ל, שהיה שוכב עליו, והגן לפניו ולא יכלו לעשות לו מאומה והלכו ממנו ואחר כך חזר הדף למקומו ושוב היו רצים להרגו וחזר והרים הדף כנ"ל וכן היה כמה פעמים והיה משתוקק מאד לראות איזה דף שמגן עליו מאיזה נמוסים של איזה אמה כתוב עליו והיה מתירא להסתכל והתחיל לצעק: חבל, חבל ושמעו כל השרים שהיו יושבים שם והיו חפצים להקיצו אך אין זה נמוס להקיץ את המלך והיו מכים סביבותיו כדי להקיצו ולא היה שומע בתוך כך בא אליו הר גבוה ושאל אותו. מה אתה צועק כל כך שזה זמן רב שאני ישן, ולא הקיץ אותי כלום, שום דבר ואתה הקיצות אותי? אמר לו: ולא אצעק? שהם קמים עלי להרגני, רק שזה הדף מגן עלי השיב לו ההר אם זה הדף מגן עליך, אין אתה צריך להתירא משום דבר כי גם עלי קמים הרבה שונאים, רק זה הדף מגן עלי בוא ואראך והראה לו שסביב ההר עומדים אלפים ורבבות שונאים ועושים סעדות ושמחים וכלי זמר מזמרים ומרקדין והשמחה היא שאיזה כת מהם חושב אחד ובא על איזה חכמה איך לעלות אל ההר ואזי עושים שמחה גדולה וסעדה ומזמרים וכו' וכן כל כת וכת מהם רק שזה הדף של אלו הנמוסים שמגן עליך, מגן עלי ובראש ההר היה נסר, [שקורין לוח] והיה כתוב שם הנמוסים של הדף המגן עליו מאיזה אמה הוא רק מחמת שההר גבוה אין יכולים לקרות אותו הכתב רק למטה היה לוח והיה כתוב שם, שמי שיש לו כל השנים יכול לעלות אל ההר ונתן השם יתברך שגדל עשב במקום שצריכין לעלות אל ההר ומי שבא לשם היה נופלים לו כל השנים הן שהיה הולך ברגליו, הן שהיה רוכב, הן שהלך בעגלה עם בהמות היה נופלים כל השנים והיו מנחים שם חמרים חמרים של שנים כמו הרים הרים אחר כך לקחו אותן האנשים הנ"ל וחזרו והעמידו יחד את התמונת דיוקן כבראשונה ואת הכתר לקחו ורחצו אותו וחזרו ותלאום במקומם והקיץ המלך והסתכל תכף על הדף שהגן עליו מאיזה נמוס של איזה אמה הוא וראה שכתוב בו הנמוס של ישראל והתחיל להסתכל [על הדף] בדרך אמת והבין האמת לאמתו וישב עצמו, שהוא עצמו בודאי יהיה ישראל רק מה עושין להחזיר למוטב כלם להביאם להאמת? וישב עצמו שילך ויסע לבקש חכם שיפתר לו החלום כהויתו ולקח עמו שני אנשים ונסע להעולם לא כדרך המלך, רק כאיש פשוט והיה נוסע מעיר לעיר וממדינה למדינה ושאל, איך נמצא חכם שיוכל לפתר חלום כהויתו והודיעו לו ששם ושם נמצא חכם כזה ונסע לשם ובא אל החכם, וספר לו האמת, איך שהוא מלך וכבש מלחמות וכל המעשה שהיה כנ"ל ובקש ממנו לפתר חלומו והשיב לו: אני בעצמי איני יכול לפתר רק שיש זמן באותו יום באותו חדש ואזי אני מקבץ כל סממני הקטרת ועושה מהם מרכב ומעשנין את האדם באלו הקטרת ואותו האדם חושב במחשבתו מה שרוצה לראות ולידע ואזי ידע הכל וישב המלך עצמו מאחר שכבר כלה זמן רב בשביל זה שימתין עוד עד אותו היום ואותו החדש ואזי עשה לו החכם כן כנ"ל, ועשן אותו עם הקטרת כנ"ל והתחיל לראות אפילו מה שהיה נעשה עמו קדם הלדה, בעת שהיה הנשמה בעולם העליון וראה שהיו מוליכין הנשמה שלו דרך כל העולמות והיו מכריזין ושואלין מי שיש לו ללמד חוב על זאת הנשמה יבוא ולא היה נמצא אחד ללמד חוב עליה בתוך כך בא אחד ורץ וצעק: רבונו של עולם! שמע תפילתי אם זה יבוא לעולם, מה לי לעשות עוד, ועל מה בראתני? וזה היה הסמ"ך מ"ם [הינו זה שצעק כל זה היה הסמ"ך מ"ם בעצמו] והשיבו לו: זאת הנשמה צריכה לירד להעולם בודאי ואתה חשב לך עצה והלך לו והוליכו את הנשמה עוד דרך עולמות עד שהביאו אותה להבית דין של מעלה כדי להשביע אותה שתרד להעולם ואותו האיש עדין לא בא ושלחו אחריו שליח ובא והביא עמו זקן אחד, שהיה כפוף כדרך הזקן, שהיה מכיר עמו מכבר [הינו שהבעל דבר היה לו הכרות עם זה הזקן הכפוף מכבר] ושחק ואמר: כבר נתתי לי עצה רשאי הוא לילך להעולם והניחו את הנשמה וירדה להעולם והיה רואה כל מה שעבר עליו מתחלה ועד סוף ואיך נעשה מלך והמלחמות שהיה לו וכו' [ולקח שבויים ובתוכם היה יפת תאר, שהיה לה כל מיני חן שבעולם רק שזה החן לא היה מעצמה רק שהיה תולה עליה אבן טוב, ואותו האבן טוב היה לו כל מיני חן ומחמת זה נדמה שיש לה כל מיני חן ועל אותו ההר אינם יכולים לבוא, רק חכמים ועשירים וכו'] [ויותר לא הגיד] ויש עוד הרבה מאד בזה [מן ולקח שבויים עד הסוף לא נכתב כראוי כמו שספר] מזמור לדוד בברחו וכו' ה' מה רבו צרי, רבים קמים עלי וכו' ואתה ה' מגן בעדי, כבודי ומרים ראשי קולי אל ה' אקרא, ויענני מהר קדשו סלה הר הנ"ל אני שכבתי ואישנה כנ"ל הקצותי וכו' לא אירא מרבבות עם וכו' כי הכית את כל אויבי לחי, שני רשעים שברת כי היו נופלים להם השנים כשרצו לעלות אל ההר על עמך ברכתך סלה (תהלים ג) עמד והתבונן נפלאות אלו: אם בעל נפש אתה, תשא בשרך בשניך, ונפשך תשים בכפך תעמד מרעיד ומשתומם, תסמר שערות ראשך ותשוב תתפלא בדברים האלה, העומדים בגבהי מרומים
עָנָה וְאָמַר

אֲסַפֵּר לָכֶם כָּל הַנְּסִיעָה שֶׁלִּי שֶׁהָיָה לִי

מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ אֶחָד

שֶׁהָיוּ עָלָיו כַּמָּה מִלְחָמוֹת כְּבֵדוֹת וְכָבַשׁ אוֹתָם, וְלָקַח שְׁבוּיִים הַרְבֵּה

[בְּתוֹךְ דְּבָרָיו שֶׁהִתְחִיל לְסַפֵּר זאת הַמַּעֲשֶׂה עָנָה וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן

תּאמְרוּ שֶׁאֲסַפֵּר לָכֶם הַכּל וְתוּכְלוּ לְהָבִין]

וְהָיָה הַמֶּלֶךְ עוֹשֶׂה סְעֻדָּה גְדוֹלָה, בְּכָל שָׁנָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁכָּבַשׁ הַמִּלְחָמָה

וְהָיוּ שָׁם עַל הַסְעֻדָּה גְדוֹלָה כָּל הַשָּׂרֵי מְלוּכָה וְכָל הַשָּׂרִים כְּדֶרֶךְ הַמְּלָכִים

וְהָיוּ עוֹשִין שָׁם עִנְיְנֵי צְחוֹק, [שֶׁקּוֹרִין קומדיות, הצגות]

וְהָיוּ מְשַׂחֲקִים וְצוֹחֲקִים מִכָּל הָאֻמּוֹת, מֵהַיִּשְׁמָעֵאל וּמִכָּל הָאֻמּוֹת

וְהָיוּ עוֹשִׂים וּמְעַקְּמִים בְּדֶרֶךְ שְׂחוֹק כְּדֶרֶךְ הַנִּמּוּס וְהַהַנְהָגָה שֶׁל כָּל אֻמָּה

וּמִן הַסְּתָם מִיִּשְׂרָאֵל גַּם כֵּן הָיוּ עוֹשִׂין הַשְּׂחוֹק

וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ לְהָבִיא לוֹ הַסֵּפֶר שֶׁהָיָה כָּתוּב בּוֹ הַנִּמּוּסִים וְהַהַנְהָגָה שֶל כָּל אֻמָּה וְאֻמָּה

וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה פּוֹתֵחַ אֶת הַסֵּפֶר, הָיָה רוֹאֶה שֶׁכָּתוּב בּוֹ הַהַנְהָגָה וְהַנִּמּוּסִים שֶׁל הָאֻמָּה

כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיוּ עוֹשִין בַּעֲלֵי הַשְּׂחוֹק מַמָּשׁ

כִּי מִסְּתָמָא גַּם זֶה שֶׁעָשָׂה הַצְּחוֹק וְהַקומדיה רָאָה גַּם כֵּן אֶת הַסֵּפֶר הַנַּ"ל

וּבְתוֹךְ שֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל הַסֵּפֶר

רָאָה שֶׁהָיָה עַכָּבִישׁ, שֶׁהָיָה מְרַחֵשׁ עַל צִדֵּי הַסֵּפֶר

דְּהַיְנוּ עַל חֻדֵּי הַדַּפִּין

וּמִצַּד הַשֵּׁנִי הָיָה עוֹמֵד זְבוּב מִן הַסְּתָם לְהֵיכָן הוֹלֵךְ הָעַכָּבִישׁ?

אֶל הַזְּבוּב

וּבְתוֹךְ שֶׁהָיָה הָעַכָּבִישׁ מְרַחֵשׁ וְהוֹלֵךְ אֶל הַזְּבוּב

בָּא רוּחַ וְהֵרִים אֶת הַדַּף מִן הַסֵּפֶר

וְלא הָיָה הָעַכָּבִישׁ יָכוֹל לֵילֵךְ אֶל הַזְּבוּב

וְחָזְרָה לַאֲחוֹרֶיהָ

וְעָשְׂתָה עַצְמָהּ בְּעָרְמָה כְּאִלּוּ הִיא חוֹזֶרֶת וְאֵינָהּ רוֹצֶה עוֹד לֵילֵךְ אֶל הַזְּבוּב

וְחָזַר הַדַּף לִמְקוֹמָהּ

וְחָזְרָה הָעַכָּבִישׁ לֵילֵךְ אֶל הַזְּבוּב

וַאֲזַי שׁוּב הֵרִים הַדַּף וְלא הִנִּיחָהּ

[הַיְנוּ שֶׁהַדַּף חָזַר וְהֵרִים אֶת עַצְמוֹ, וְלא הִנִּיחַ אֶת הָעַכָּבִישׁ לֵילֵךְ אֶל הַזְּבוּב]

וְחָזְרָה

וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים

אַחַר כָּךְ שׁוּב חָזְרָה הָעַכָּבִישׁ לֵילֵךְ אֶל הַזְּבוּב

וְהָיְתָה מְרַחֶשֶׁת וְהוֹלֶכֶת עַד שֶׁכְּבָר חָטְפָה עַצְמָהּ בְּרֶגֶל אֶחָד עַל הַדַּף

וְשׁוּב הֵרִים הַדַּף אֶת עַצְמוֹ

וְהִיא כְּבָר הָיְתָה עַל הַדַּף קְצָת

וַאֲזַי הִנִּיחַ הַדַּף אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי

עַד שֶׁנִּשְׁאֲרָה הָעַכָּבִישׁ תַּחְתָּיו בֶּחָלָל בֵּין דַּף לְדַף

וְהָיְתָה מְרַחֶשֶׁת שָׁם, וְנִשְׁאֲרָה מַטָּה מַטָּה עַד שֶׁלּא נִשְׁאַר מִמֶּנָּה כְּלוּם

[וְהַזְּבוּב לא אֲסַפֵּר לָכֶם מַה שֶּׁהָיָה בָּהּ]

וְהַמֶּלֶךְ הָיָה רוֹאֶה כָּל זֶה וְהָיָה מַתְמִיהַּ עַצְמוֹ

וְהֵבִין שֶׁאֵין זֶה דָּבָר רֵיק, רַק שֶׁמַּרְאִין לוֹ אֵיזֶה דָּבָר

[וְכָל הַשָּׂרִים רָאוּ שֶׁהַמֶּלֶךְ מִסְתַּכֵּל וּמַתְמִיהַּ עַל זֶה]

וְהִתְחִיל לַחֲשׁב בָּזֶה, מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה

וְנִתְנַמְנֵם עַל הַסֵּפֶר

וְחָלַם לוֹ שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ אֶבֶן טוֹב

וְהָיָה מִסְתַּכֵּל בּוֹ

וְהָיוּ יוֹצְאִין מִמֶּנּוּ גֻּזְמוֹת אֲנָשִׁים

וְהִשְׁלִיךְ מִיָדוֹ הַאֶבֶן טוֹב

וְהַדֶּרֶךְ אֵצֶל הַמְּלָכִים שֶׁתּוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶם הַתמונת דיוקן שֶׁלּוֹ

וְעַל גַּבֵּי הַתמונת דיוקן תּוֹלֶה הַכֶּתֶר

וְהָיוּ אוֹתָן הָאֲנָשִׁים, הַיּוֹצְאִין מִן הַאֶבֶן טוֹב

לוֹקְחִין אֶת הַתמונת דיוקן וְחָתְכוּ אֶת ראשׁוֹ

וְאַחַר כָּךְ לָקְחוּ אֶת הַכֶּתֶר וְהִשְׁלִיכוּ לְתוֹךְ הָרֶפֶשׁ

[כָּל זֶה חָלַם לוֹ]

וְהָיוּ אוֹתָן הָאֲנָשִׁים רָצִים אֵלָיו לְהָרְגוֹ

וְהֵרִים עַצְמוֹ דַּף מִן הַסֵּפֶר הַנַּ"ל, שֶׁהָיָה שׁוֹכֵב עָלָיו, וְהֵגֵן לְפָנָיו

וְלא יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת לוֹ מְאוּמָה וְהָלְכוּ מִמֶּנּוּ

וְאַחַר כָּךְ חָזַר הַדַּף לִמְקוֹמוֹ

וְשׁוּב הָיוּ רָצִים לְהָרְגוֹ

וְחָזַר וְהֵרִים הַדַּף כַּנַּ"ל

וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים

וְהָיָה מִשְׁתּוֹקֵק מְאד לִרְאוֹת אֵיזֶה דַּף שֶׁמֵּגֵן עָלָיו

מֵאֵיזֶה נִמּוּסִים שֶׁל אֵיזֶה אֻמָּה כָּתוּב עָלָיו

וְהָיָה מִתְיָרֵא לְהִסְתַּכֵּל

וְהִתְחִיל לִצְעק: חֲבָל, חֲבָל

וְשָׁמְעוּ כָּל הַשָּׂרִים שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים שָׁם

וְהָיוּ חֲפֵצִים לַהֲקִיצוֹ

אַךְ אֵין זֶה נִמּוּס לְהָקִיץ אֶת הַמֶּלֶךְ

וְהָיוּ מַכִּים סְבִיבוֹתָיו כְּדֵי לַהֲקִיצוֹ

וְלא הָיָה שׁוֹמֵעַ

בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא אֵלָיו הַר גָּבוֹהַּ וְשָׁאַל אוֹתוֹ.

מָה אַתָּה צוֹעֵק כָּל כָּךְ

שֶׁזֶּה זְמַן רַב שֶׁאֲנִי יָשֵׁן, וְלא הֵקִיץ אוֹתִי כְּלוּם, שׁוּם דָּבָר

וְאַתָּה הֲקִיצוֹתָ אוֹתִי?

אָמַר לוֹ: וְלא אֶצְעַק?

שֶׁהֵם קָמִים עָלַי לְהָרְגֵנִי, רַק שֶׁזֶּה הַדַּף מֵגֵן עָלַי

הֵשִׁיב לוֹ הָהָר

אִם זֶה הַדַּף מֵגֵן עָלֶיךָ, אֵין אַתָּה צָרִיךְ לְהִתְיָרֵא מִשּׁוּם דָּבָר

כִּי גַּם עָלַי קָמִים הַרְבֵּה שׂוֹנְאִים, רַק זֶה הַדַּף מֵגֵן עָלַי

בּוֹא וְאַרְאֶךָּ

וְהֶרְאָה לוֹ שֶׁסְּבִיב הָהָר עוֹמְדִים אֲלָפִים וְרִבְבוֹת שׂוֹנְאִים

וְעוֹשִׂים סְעֻדּוֹת וּשְׂמֵחִים

וּכְלֵי זֶמֶר מְזַמְּרִים וּמְרַקְּדִין

וְהַשִּׂמְחָה הִיא

שֶׁאֵיזֶה כַּת מֵהֶם חוֹשֵׁב אֶחָד וּבָא עַל אֵיזֶה חָכְמָה אֵיךְ לַעֲלוֹת אֶל הָהָר

וַאֲזַי עוֹשִׂים שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּסְעֻדָּה וּמְזַמְּרִים וְכוּ'

וְכֵן כָּל כַּת וְכַת מֵהֶם

רַק שֶׁזֶּה הַדַּף שֶׁל אֵלּוּ הַנִּמּוּסִים שֶׁמֵּגֵן עָלֶיךָ, מֵגֵן עָלַי

וּבְראשׁ הָהָר הָיָה נֶסֶר, [שֶׁקּוֹרִין לוח]

וְהָיָה כָּתוּב שָׁם הַנִּמּוּסִים שֶׁל הַדַּף הַמֵּגֵן עָלָיו מֵאֵיזֶה אֻמָּה הוּא

רַק מֵחֲמַת שֶׁהָהָר גָּבוֹהַּ אֵין יְכוֹלִים לִקְרוֹת אוֹתוֹ הַכְּתָב

רַק לְמַטָּה הָיָה לוח

וְהָיָה כָּתוּב שָׁם, שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּל הַשִּׁנַּיִם

יָכוֹל לַעֲלוֹת אֶל הָהָר

וְנָתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁגָּדֵל עֵשֶׂב בַּמָּקוֹם שֶׁצְּרִיכִין לַעֲלוֹת אֶל הָהָר

וּמִי שֶׁבָּא לְשָׁם

הָיָה נוֹפְלִים לוֹ כָּל הַשִּׁנַּיִם

הֵן שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בְּרַגְלָיו, הֵן שֶׁהָיָה רוֹכֵב, הֵן שֶׁהָלַךְ בַּעֲגָלָה עִם בְּהֵמוֹת

הָיָה נוֹפְלִים כָּל הַשִּׁנַּיִם

וְהָיוּ מֻנָּחִים שָׁם חֳמָרִים חֳמָרִים שֶׁל שִׁנַּיִם כְּמוֹ הָרִים הָרִים

אַחַר כָּךְ לָקְחוּ אוֹתָן הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל

וְחָזְרוּ וְהֶעֱמִידוּ יַחַד אֶת הַתמונת דיוקן כְּבָרִאשׁוֹנָה

וְאֶת הַכֶּתֶר לָקְחוּ וְרָחֲצוּ אוֹתוֹ

וְחָזְרוּ וּתְלָאוּם בִּמְקוֹמָם

וְהֵקִיץ הַמֶּלֶךְ

וְהִסְתַּכֵּל תֵּכֶף עַל הַדַּף שֶׁהֵגֵן עָלָיו מֵאֵיזֶה נִמּוּס שֶׁל אֵיזֶה אֻמָּה הוּא

וְרָאָה שֶׁכָּתוּב בּוֹ הַנִּמּוּס שֶׁל יִשְׂרָאֵל

וְהִתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל [עַל הַדַּף] בְּדֶרֶךְ אֱמֶת

וְהֵבִין הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ, שֶׁהוּא עַצְמוֹ בְּוַדַּאי יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל

רַק מָה עוֹשִׂין לְהַחֲזִיר לְמוּטָב כֻּלָּם לַהֲבִיאָם לְהָאֱמֶת?

וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ שֶׁיֵּלֵךְ וְיִסַּע לְבַקֵּשׁ חָכָם שֶׁיִפְתּר לוֹ הַחֲלוֹם כַּהֲוָיָתוֹ

וְלָקַח עִמּוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים

וְנָסַע לְהָעוֹלָם לא כְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ, רַק כְּאִישׁ פָּשׁוּט

וְהָיָה נוֹסֵעַ מֵעִיר לְעִיר וּמִמְּדִינָה לִמְדִינָה

וְשָׁאַל, אֵיךְ נִמְצָא חָכָם שֶׁיּוּכַל לִפְתּר חֲלוֹם כַּהֲוָיָתוֹ

וְהוֹדִיעוּ לוֹ שֶׁשָּׁם וְשָׁם נִמְצָא חָכָם כָּזֶה

וְנָסַע לְשָׁם

וּבָא אֶל הֶחָכָם, וְסִפֵּר לוֹ הָאֱמֶת, אֵיךְ שֶׁהוּא מֶלֶךְ וְכָבַשׁ מִלְחָמוֹת וְכָל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כַּנַּ"ל

וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִפְתּר חֲלוֹמוֹ

וְהֵשִׁיב לוֹ: אֲנִי בְּעַצְמִי אֵינִי יָכוֹל לִפְתּר

רַק שֶׁיֵּשׁ זְמַן בְּאוֹתוֹ יוֹם בְּאוֹתוֹ חֹדֶשׁ

וַאֲזַי אֲנִי מְקַבֵּץ כָּל סַמְמָנֵי הַקְּטרֶת וְעוֹשֶׂה מֵהֶם מֻרְכָּב

וּמְעַשְּׁנִין אֶת הָאָדָם בְּאֵלּוּ הַקְּטרֶת

וְאוֹתוֹ הָאָדָם חוֹשֵׁב בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מַה שֶּׁרוֹצֶה לִרְאוֹת וְלֵידַע

וַאֲזַי יֵדַע הַכּל

וְיִשֵּׁב הַמֶּלֶךְ עַצְמוֹ

מֵאֲחַר שֶׁכְּבָר כִּלָּה זְמַן רַב בִּשְׁבִיל זֶה

שֶׁיַּמְתִּין עוֹד עַד אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הַחֹדֶשׁ

וַאֲזַי עָשָׂה לוֹ הֶחָכָם כֵּן כַּנַּ"ל, וְעִשֵּׁן אוֹתוֹ עִם הַקְּטרֶת כַּנַּ"ל

וְהִתְחִיל לִרְאוֹת אֲפִילּוּ מַה שֶּׁהָיָה נַעֲשָׂה עִמּוֹ קדֶם הַלֵּדָה, בְּעֵת שֶׁהָיָה הַנְּשָׁמָה בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן

וְרָאָה שֶׁהָיוּ מוֹלִיכִין הַנְּשָׁמָה שֶׁלּוֹ דֶּרֶךְ כָּל הָעוֹלָמוֹת

וְהָיוּ מַכְרִיזִין וְשׁוֹאֲלִין

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְלַמֵּד חוֹב עַל זאת הַנְּשָׁמָה יָבוֹא

וְלא הָיָה נִמְצָא אֶחָד לְלַמֵּד חוֹב עָלֶיהָ

בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא אֶחָד וְרָץ וְצָעַק: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!

שְׁמַע תְּפִילָּתִי

אִם זֶה יָבוֹא לָעוֹלָם, מַה לִּי לַעֲשׂוֹת עוֹד, וְעַל מַה בְּרָאתַנִי?

וְזֶה הָיָה הַסָּמֶ"ךְ מֵ"ם

[הַיְנוּ זֶה שֶׁצָּעַק כָּל זֶה הָיָה הַסָּמֶ"ךְ מֵ"ם בְּעַצְמוֹ]

וְהֵשִׁיבוּ לוֹ: זאת הַנְּשָׁמָה צְרִיכָה לֵירֵד לְהָעוֹלָם בְּוַדַּאי

וְאַתָּה חֲשׁב לְךָ עֵצָה וְהָלַךְ לוֹ

וְהוֹלִיכוּ אֶת הַנְּשָׁמָה עוֹד דֶּרֶךְ עוֹלָמוֹת

עַד שֶׁהֵבִיאוּ אוֹתָהּ לְהַבֵּית דִּין שֶׁל מַעֲלָה כְּדֵי לְהַשְׁבִּיעַ אוֹתָהּ שֶׁתֵּרֵד לְהָעוֹלָם

וְאוֹתוֹ הָאִישׁ עֲדַיִן לא בָּא

וְשָׁלְחוּ אַחֲרָיו שָׁלִיחַ

וּבָא וְהֵבִיא עִמּוֹ זָקֵן אֶחָד, שֶׁהָיָה כָּפוּף כְּדֶרֶךְ הַזָּקֵן, שֶׁהָיָה מַכִּיר עִמּוֹ מִכְּבָר

[הַיְנוּ שֶׁהַבַּעַל דָּבָר הָיָה לוֹ הֶכֵּרוּת עִם זֶה הַזָּקֵן הַכָּפוּף מִכְּבָר]

וְשָׂחַק וְאָמַר: כְּבָר נָתַתִּי לִי עֵצָה

רַשַּׁאי הוּא לֵילֵךְ לְהָעוֹלָם

וְהִנִּיחוּ אֶת הַנְּשָׁמָה וְיָרְדָה לְהָעוֹלָם

וְהָיָה רוֹאֶה כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף

וְאֵיךְ נַעֲשָׂה מֶלֶךְ

וְהַמִּלְחָמוֹת שֶׁהָיָה לוֹ וְכוּ'

[וְלָקַח שְׁבוּיִים

וּבְתוֹכָם הָיָה יְפַת תּאַר, שֶׁהָיָה לָהּ כָּל מִינֵי חֵן שֶׁבָּעוֹלָם

רַק שֶׁזֶּה הַחֵן לא הָיָה מֵעַצְמָהּ

רַק שֶׁהָיָה תּוֹלֶה עָלֶיהָ אֶבֶן טוֹב, וְאוֹתוֹ הַאֶבֶן טוֹב הָיָה לוֹ כָּל מִינֵי חֵן

וּמֵחֲמַת זֶה נִדְמֶה שֶׁיֵּשׁ לָהּ כָּל מִינֵי חֵן

וְעַל אוֹתוֹ הָהָר אֵינָם יְכוֹלִים לָבוֹא, רַק חֲכָמִים וַעֲשִׁירִים וְכוּ']

[וְיוֹתֵר לא הִגִּיד]

וְיֵשׁ עוֹד הַרְבֵּה מְאד בָּזֶה

[מִן וְלָקַח שְׁבוּיִים עַד הַסּוֹף לא נִכְתַּב כָּרָאוּי כְּמוֹ שֶׁסִּפֵּר]

מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ וְכוּ' ה' מָה רַבּוּ צָרָי, רַבִּים קָמִים עָלָי וְכוּ' וְאַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי, כְּבוֹדִי וּמֵרִים ראשִׁי קוֹלִי אֶל ה' אֶקְרָא, וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה הַר הַנַּ"ל אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה כַּנַּ"ל הֱקִצוֹתִי וְכוּ' לא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם וְכו' כִּי הִכִּיתָ אֶת כָּל אוֹיְבַי לֶחִי, שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ כִּי הָיוּ נוֹפְלִים לָהֶם הַשִּׁנַּיִם כְּשֶׁרָצוּ לַעֲלוֹת אֶל הָהָר עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה

עֲמד וְהִתְבּוֹנֵן נִפְלָאוֹת אֵלּוּ: אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אַתָּה, תִּשָּׂא בְּשָׂרְךָ בְּשִׁנֶּיךָ, וְנַפְשְׁךָ תָּשִׂים בְּכַפֶּךָ תַּעֲמד מַרְעִיד וּמִשְׁתּוֹמֵם, תִּסְמַּר שַׂעֲרוֹת ראשֶׁךָ וְתָשׁוּב תִּתְפַּלֵּא בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הָעוֹמְדִים בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים
שיחות הר"ן - אות רלה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הרב רבי נחמן כבר מבאר ב"לקוטי תנינא" סימן מ"ד שרבנו, זכרונו לברכה, הזהיר מאד לבלי להחמיר חמרות יתרות בשום דבר כי 'אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו' ולא נתנה התורה למלאכי השרת וכו' ואמר אז שאיתא שראוי לכל אדם שיבחר לעצמו מצוה אחת שבאותה המצוה ידקדק הרבה ויקים אותה המצוה עם כל החמרות והדקדוקים וכעין שמצינו בגמרא: 'אביך במאי זהיר טפי' וכו' ואף על פי כן גם באותה המצוה אל יכנס בחמרות של שגעון ושטות ומרה שחורות רק ידקדק בה בלי שגעון בכל החמרות אבל בשאר כל המצוות אין צריכין להחמיר כלל והלואי שנזכה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לא - עַל יְדֵי הַנְּגִינָה אָדָם נִכָּר
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לא - על ידי הנגינה אדם נכר על ידי הנגינה אדם נכר, אם קבל עליו על תורה וסימן "בכתף ישאו" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אין ישאו אלא לשון שירה' שנאמר: "שאו זמרה ותנו תף" ומקרא זה נאמר במשא בני קהת שהיו נושאין בכתף את הארון הינו בחינת על תורה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כ - עַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, נַעֲשִׂין מְפֻרְסָמִים קדֶם זְמַנָּם
...המחלקת שיש בעולם, נעשין מפרסמים קדם זמנם שיך לא"ב חדש, מריבה, אות י על ידי המחלקת שיש בעולם על ידי זה נעשין מפרסמים קדם זמנם הינו כי כשאחד נכנס בעבודת השם הוא צריך לשהות ולהתמהמה עד שיתפרסם בעולם ועל ידי פגם המחלקת נתפרסם קדם זמנו ועל ידי זה הם גורמים הזק והפסד להאיש הזה שנעשה מפרסם קדם זמנו או גם להדרך לעבודת השם, שהיה זה רוצה לגלות בעולם ואזי גורמין מיתה לבעלי המחלקת ולפעמים, שאין הפגם גדול כל כך אזי גורמין עניות וזה הסוד מבאר בתורה בפסוק "וכי ינצו אנשים יחדו ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה" וכו' כי...
שיחות הר"ן - אות ריב - לענין המחלוקת שעליו
שיחות הר"ן - אות ריב - לענין המחלוקת שעליו פעם אחת אמר הלכה כרב נחמן בדיני הינו לענין המתנגדים שחלקו עליו בודאי הלכה כמותו כי הלכה כרב נחמן בדיני כי דיני הוא לשון מחלקת ששני בני אדם מחלקין לפני הבית דין על איזה דבר [זה שמעתי בשמו] ועין בגטין פרק השולח שאמרו שם שלש פעמים הלכה כרב נחמן והלכא כרב נחמן והלכא כנחמני
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עה - יְבָרְכֵנוּ אֱלקִים וְיִירְאוּ אתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ
...עה - יברכנו אלקים וייראו אתו כל אפסי ארץ [לשון החברים] יברכנו אלהים וייראו אתו כל אפסי ארץ דהנה, יש מדת נצחון ומחלקת ומלחמה ומהיכן בא מדה זו ? מדמים שעדין לא עבד בהם השם יתברך כמו שכתוב: "ויז נצחם" ופרש רש"י: 'דמים' 'ולא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום' וכו' ובמחלקת יש בחינת העושה שלום והוא בחינת העלאת מיין נוקבין למשל, כשנופל לאדם איזה קשיא, הוא בחינות מחלקת והתרוץ, הוא בחינת העושה שלום והוא העלאת מיין נוקבין ולפעמים, שלום עושה שלום במקום אחר והוא העלאת מיין נוקבין למקום אחר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קז - כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל איְבֶיך וְכוּ' וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קז - כי תצא למלחמה על איביך וכו' ושבית שביו [לשון החברים] כי תצא למלחמה על איביך וכו' ושבית שביו . פרוש, כי תצא למלחמה על איביך, שהוא היצר הרע ונתנו ה' אלקיך בידיך כלומר היצר הרע יתן, כמו ימסר 'את ה' אלקיך בידיך' על דרך "צדיק מושל ביראת אלהים" נותנת התורה עצה על זה ושבית שביו כלומר עם מה שהוא רוצה להתגבר עליך, הינו בגדלות בזה תתגבר עליו הינו שתאמר לו איך אני מושל כשיש לי גאוה ואין הקדוש ברוך הוא שורה עמי ודי למבין
סודות התורה / סתרי תורה בעמקי הקליפות. מה הם?
...בעמקי הקליפות. מה הם? שאלה: אשמח לקבל הסבר על העניין שמובא אצל רבי נחמן מספר פעמים, לגבי סתרי תורה וסודות התורה שמסתתרים בעמקי הקליפות. מה הם הסתרי תורה האלו? ואיך אפשר ללמוד / לדעת אותם? תודה. תשובה: ראשית יש להבין, כי רק מי שנכלל בא"ס לגמרי, רק הוא מבין את העניין הזה בשלמות. כי את העניין הזה א"א להסביר במילים מה הוא ממש, אלא רק ניתן לרמוז אליו, וכל אחד ואחד יבין אותו לפי מה שהוא משער בליבו. והעניין הוא כדלקמן: סתרי התורה שמלובשים בבריאה, הם בעצם השכל של השי"ת עצמו שמחייה את כל העולמות כולם בכל...
שיחות הר"ן - אות ק
...אות ק [שמעתי בשם רבנו זכרונו לברכה מכבר] "ותתפשהו בבגדו" שהבעל דבר והסטרא אחרא תופסת את האדם בבגדו דהינו שמטריד אותו בטרדת בגדיו ומלבושיו כי טרדת הצטרכות מלבושים ובגדים של אדם הם מבלבלין מאד את האדם ומונעים אותו על ידי זה מעבודת השם יתברך וזהו "ותתפשהו בבגדו" אך מי שהוא בעל נפש ולבו חזק בה', אינו משגיח גם על זה אף על פי שאין לו בגד ללבש אף על פי כן אינו מטריד עצמו בזה ואינו רוצה להניח עצמו לבלבל בזה וזהו "וינח בגדו אצלה וינס" וכו' שמניח בגדו ומלבושו ונס ובורח מהם ואינו משגיח כלל על זה רק עושה את...
שיחות הר"ן - אות רמה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...רבי נחמן ספר עמי לענין חדושי תורה מי שזוכה לחדש איזה דבר בתורה אמר בלשון תמה וחדוש: מהיכן לוקחין החדוש ? כי באמת ענין חדושין מי שזוכה לחדש הוא דבר נפלא ונעלם מאד מאד, כי מהיכן לוקחין זאת ?! והמובן מדבריו היה שבזה שזוכין לחדש, בזה רואין התגלות אלקותו יתברך שהוא יתברך ממציא מאין ליש כי בתחלה לא היה יודע כלל זאת החדוש רק עכשו הוא לוקח ושואב ממקור החכמה שהוא בחינת אין, הינו מאין סוף ובזה אנו רואין בעיני השכל התגלות הבורא יתברך ואחר כך דברתי עמו, ואמרתי: הלא רואין זאת כי לפעמים אני מתיגע קדם שאני מוציא...
חיי מוהר"ן - קצח - נסיעתו וישיבתו באומן
...וישיבתו באומן אות קצח אמר משל לענין אנשים הידועים הנכנסים אצלו שהם חכמים בעיניהם וספרו לפניו כמה מעשיות של שטות הנמצאים בספריהם אמר בקרוב יכלה אצלם הכל כי קל ומהרה לא יהיה להם מה לספר. ואמר משל נאה מה שמספרים מאחד שפגע בו גזלן ורצה לגזלו ושאל אותו הגזלן יש לך מעות השיב יש לי בודאי אתן לך כל הממון בשביל נפשי וגזל אותו הגזלן אחר כך אמר זה הנגזל אל הגזלן איך אבוא לביתי בלי ממון כי הייתי נע ונד מביתי כל כך זמן ועתה איך אבוא ריקם לביתי בכן אני מבקש ממך שתהיה מורה בקנה שרפה שלך את הכובע שלי כדי שיהיה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1560 שניות - עכשיו 06_05_2026 השעה 00:22:29 - wesi2