ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨סיפורי מעשיות - מעשה ז - מעשה מזבוב ועכביש
ענה ואמר אספר לכם כל הנסיעה שלי שהיה לי מעשה במלך אחד שהיו עליו כמה מלחמות כבדות וכבש אותם, ולקח שבויים הרבה [בתוך דבריו שהתחיל לספר זאת המעשה ענה ואמר בזו הלשון תאמרו שאספר לכם הכל ותוכלו להבין] והיה המלך עושה סעדה גדולה, בכל שנה באותו היום שכבש המלחמה והיו שם על הסעדה גדולה כל השרי מלוכה וכל השרים כדרך המלכים והיו עושין שם עניני צחוק, [שקורין קומדיות, הצגות] והיו משחקים וצוחקים מכל האמות, מהישמעאל ומכל האמות והיו עושים ומעקמים בדרך שחוק כדרך הנמוס וההנהגה של כל אמה ומן הסתם מישראל גם כן היו עושין השחוק וצוה המלך להביא לו הספר שהיה כתוב בו הנמוסים וההנהגה של כל אמה ואמה ובכל מקום שהיה פותח את הספר, היה רואה שכתוב בו ההנהגה והנמוסים של האמה כדרך שהיו עושין בעלי השחוק ממש כי מסתמא גם זה שעשה הצחוק והקומדיה ראה גם כן את הספר הנ"ל ובתוך שהיה המלך יושב על הספר ראה שהיה עכביש, שהיה מרחש על צדי הספר דהינו על חדי הדפין ומצד השני היה עומד זבוב מן הסתם להיכן הולך העכביש? אל הזבוב ובתוך שהיה העכביש מרחש והולך אל הזבוב בא רוח והרים את הדף מן הספר ולא היה העכביש יכול לילך אל הזבוב וחזרה לאחוריה ועשתה עצמה בערמה כאלו היא חוזרת ואינה רוצה עוד לילך אל הזבוב וחזר הדף למקומה וחזרה העכביש לילך אל הזבוב ואזי שוב הרים הדף ולא הניחה [הינו שהדף חזר והרים את עצמו, ולא הניח את העכביש לילך אל הזבוב] וחזרה וכן היה כמה פעמים אחר כך שוב חזרה העכביש לילך אל הזבוב והיתה מרחשת והולכת עד שכבר חטפה עצמה ברגל אחד על הדף ושוב הרים הדף את עצמו והיא כבר היתה על הדף קצת ואזי הניח הדף את עצמו לגמרי עד שנשארה העכביש תחתיו בחלל בין דף לדף והיתה מרחשת שם, ונשארה מטה מטה עד שלא נשאר ממנה כלום [והזבוב לא אספר לכם מה שהיה בה] והמלך היה רואה כל זה והיה מתמיה עצמו והבין שאין זה דבר ריק, רק שמראין לו איזה דבר [וכל השרים ראו שהמלך מסתכל ומתמיה על זה] והתחיל לחשב בזה, מה זה ועל מה זה ונתנמנם על הספר וחלם לו שהיה בידו אבן טוב והיה מסתכל בו והיו יוצאין ממנו גזמות אנשים והשליך מידו האבן טוב והדרך אצל המלכים שתולה על גביהם התמונת דיוקן שלו ועל גבי התמונת דיוקן תולה הכתר והיו אותן האנשים, היוצאין מן האבן טוב לוקחין את התמונת דיוקן וחתכו את ראשו ואחר כך לקחו את הכתר והשליכו לתוך הרפש [כל זה חלם לו] והיו אותן האנשים רצים אליו להרגו והרים עצמו דף מן הספר הנ"ל, שהיה שוכב עליו, והגן לפניו ולא יכלו לעשות לו מאומה והלכו ממנו ואחר כך חזר הדף למקומו ושוב היו רצים להרגו וחזר והרים הדף כנ"ל וכן היה כמה פעמים והיה משתוקק מאד לראות איזה דף שמגן עליו מאיזה נמוסים של איזה אמה כתוב עליו והיה מתירא להסתכל והתחיל לצעק: חבל, חבל ושמעו כל השרים שהיו יושבים שם והיו חפצים להקיצו אך אין זה נמוס להקיץ את המלך והיו מכים סביבותיו כדי להקיצו ולא היה שומע בתוך כך בא אליו הר גבוה ושאל אותו. מה אתה צועק כל כך שזה זמן רב שאני ישן, ולא הקיץ אותי כלום, שום דבר ואתה הקיצות אותי? אמר לו: ולא אצעק? שהם קמים עלי להרגני, רק שזה הדף מגן עלי השיב לו ההר אם זה הדף מגן עליך, אין אתה צריך להתירא משום דבר כי גם עלי קמים הרבה שונאים, רק זה הדף מגן עלי בוא ואראך והראה לו שסביב ההר עומדים אלפים ורבבות שונאים ועושים סעדות ושמחים וכלי זמר מזמרים ומרקדין והשמחה היא שאיזה כת מהם חושב אחד ובא על איזה חכמה איך לעלות אל ההר ואזי עושים שמחה גדולה וסעדה ומזמרים וכו' וכן כל כת וכת מהם רק שזה הדף של אלו הנמוסים שמגן עליך, מגן עלי ובראש ההר היה נסר, [שקורין לוח] והיה כתוב שם הנמוסים של הדף המגן עליו מאיזה אמה הוא רק מחמת שההר גבוה אין יכולים לקרות אותו הכתב רק למטה היה לוח והיה כתוב שם, שמי שיש לו כל השנים יכול לעלות אל ההר ונתן השם יתברך שגדל עשב במקום שצריכין לעלות אל ההר ומי שבא לשם היה נופלים לו כל השנים הן שהיה הולך ברגליו, הן שהיה רוכב, הן שהלך בעגלה עם בהמות היה נופלים כל השנים והיו מנחים שם חמרים חמרים של שנים כמו הרים הרים אחר כך לקחו אותן האנשים הנ"ל וחזרו והעמידו יחד את התמונת דיוקן כבראשונה ואת הכתר לקחו ורחצו אותו וחזרו ותלאום במקומם והקיץ המלך והסתכל תכף על הדף שהגן עליו מאיזה נמוס של איזה אמה הוא וראה שכתוב בו הנמוס של ישראל והתחיל להסתכל [על הדף] בדרך אמת והבין האמת לאמתו וישב עצמו, שהוא עצמו בודאי יהיה ישראל רק מה עושין להחזיר למוטב כלם להביאם להאמת? וישב עצמו שילך ויסע לבקש חכם שיפתר לו החלום כהויתו ולקח עמו שני אנשים ונסע להעולם לא כדרך המלך, רק כאיש פשוט והיה נוסע מעיר לעיר וממדינה למדינה ושאל, איך נמצא חכם שיוכל לפתר חלום כהויתו והודיעו לו ששם ושם נמצא חכם כזה ונסע לשם ובא אל החכם, וספר לו האמת, איך שהוא מלך וכבש מלחמות וכל המעשה שהיה כנ"ל ובקש ממנו לפתר חלומו והשיב לו: אני בעצמי איני יכול לפתר רק שיש זמן באותו יום באותו חדש ואזי אני מקבץ כל סממני הקטרת ועושה מהם מרכב ומעשנין את האדם באלו הקטרת ואותו האדם חושב במחשבתו מה שרוצה לראות ולידע ואזי ידע הכל וישב המלך עצמו מאחר שכבר כלה זמן רב בשביל זה שימתין עוד עד אותו היום ואותו החדש ואזי עשה לו החכם כן כנ"ל, ועשן אותו עם הקטרת כנ"ל והתחיל לראות אפילו מה שהיה נעשה עמו קדם הלדה, בעת שהיה הנשמה בעולם העליון וראה שהיו מוליכין הנשמה שלו דרך כל העולמות והיו מכריזין ושואלין מי שיש לו ללמד חוב על זאת הנשמה יבוא ולא היה נמצא אחד ללמד חוב עליה בתוך כך בא אחד ורץ וצעק: רבונו של עולם! שמע תפילתי אם זה יבוא לעולם, מה לי לעשות עוד, ועל מה בראתני? וזה היה הסמ"ך מ"ם [הינו זה שצעק כל זה היה הסמ"ך מ"ם בעצמו] והשיבו לו: זאת הנשמה צריכה לירד להעולם בודאי ואתה חשב לך עצה והלך לו והוליכו את הנשמה עוד דרך עולמות עד שהביאו אותה להבית דין של מעלה כדי להשביע אותה שתרד להעולם ואותו האיש עדין לא בא ושלחו אחריו שליח ובא והביא עמו זקן אחד, שהיה כפוף כדרך הזקן, שהיה מכיר עמו מכבר [הינו שהבעל דבר היה לו הכרות עם זה הזקן הכפוף מכבר] ושחק ואמר: כבר נתתי לי עצה רשאי הוא לילך להעולם והניחו את הנשמה וירדה להעולם והיה רואה כל מה שעבר עליו מתחלה ועד סוף ואיך נעשה מלך והמלחמות שהיה לו וכו' [ולקח שבויים ובתוכם היה יפת תאר, שהיה לה כל מיני חן שבעולם רק שזה החן לא היה מעצמה רק שהיה תולה עליה אבן טוב, ואותו האבן טוב היה לו כל מיני חן ומחמת זה נדמה שיש לה כל מיני חן ועל אותו ההר אינם יכולים לבוא, רק חכמים ועשירים וכו'] [ויותר לא הגיד] ויש עוד הרבה מאד בזה [מן ולקח שבויים עד הסוף לא נכתב כראוי כמו שספר] מזמור לדוד בברחו וכו' ה' מה רבו צרי, רבים קמים עלי וכו' ואתה ה' מגן בעדי, כבודי ומרים ראשי קולי אל ה' אקרא, ויענני מהר קדשו סלה הר הנ"ל אני שכבתי ואישנה כנ"ל הקצותי וכו' לא אירא מרבבות עם וכו' כי הכית את כל אויבי לחי, שני רשעים שברת כי היו נופלים להם השנים כשרצו לעלות אל ההר על עמך ברכתך סלה (תהלים ג) עמד והתבונן נפלאות אלו: אם בעל נפש אתה, תשא בשרך בשניך, ונפשך תשים בכפך תעמד מרעיד ומשתומם, תסמר שערות ראשך ותשוב תתפלא בדברים האלה, העומדים בגבהי מרומים
עָנָה וְאָמַר

אֲסַפֵּר לָכֶם כָּל הַנְּסִיעָה שֶׁלִּי שֶׁהָיָה לִי

מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ אֶחָד

שֶׁהָיוּ עָלָיו כַּמָּה מִלְחָמוֹת כְּבֵדוֹת וְכָבַשׁ אוֹתָם, וְלָקַח שְׁבוּיִים הַרְבֵּה

[בְּתוֹךְ דְּבָרָיו שֶׁהִתְחִיל לְסַפֵּר זאת הַמַּעֲשֶׂה עָנָה וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן

תּאמְרוּ שֶׁאֲסַפֵּר לָכֶם הַכּל וְתוּכְלוּ לְהָבִין]

וְהָיָה הַמֶּלֶךְ עוֹשֶׂה סְעֻדָּה גְדוֹלָה, בְּכָל שָׁנָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁכָּבַשׁ הַמִּלְחָמָה

וְהָיוּ שָׁם עַל הַסְעֻדָּה גְדוֹלָה כָּל הַשָּׂרֵי מְלוּכָה וְכָל הַשָּׂרִים כְּדֶרֶךְ הַמְּלָכִים

וְהָיוּ עוֹשִין שָׁם עִנְיְנֵי צְחוֹק, [שֶׁקּוֹרִין קומדיות, הצגות]

וְהָיוּ מְשַׂחֲקִים וְצוֹחֲקִים מִכָּל הָאֻמּוֹת, מֵהַיִּשְׁמָעֵאל וּמִכָּל הָאֻמּוֹת

וְהָיוּ עוֹשִׂים וּמְעַקְּמִים בְּדֶרֶךְ שְׂחוֹק כְּדֶרֶךְ הַנִּמּוּס וְהַהַנְהָגָה שֶׁל כָּל אֻמָּה

וּמִן הַסְּתָם מִיִּשְׂרָאֵל גַּם כֵּן הָיוּ עוֹשִׂין הַשְּׂחוֹק

וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ לְהָבִיא לוֹ הַסֵּפֶר שֶׁהָיָה כָּתוּב בּוֹ הַנִּמּוּסִים וְהַהַנְהָגָה שֶל כָּל אֻמָּה וְאֻמָּה

וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה פּוֹתֵחַ אֶת הַסֵּפֶר, הָיָה רוֹאֶה שֶׁכָּתוּב בּוֹ הַהַנְהָגָה וְהַנִּמּוּסִים שֶׁל הָאֻמָּה

כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיוּ עוֹשִין בַּעֲלֵי הַשְּׂחוֹק מַמָּשׁ

כִּי מִסְּתָמָא גַּם זֶה שֶׁעָשָׂה הַצְּחוֹק וְהַקומדיה רָאָה גַּם כֵּן אֶת הַסֵּפֶר הַנַּ"ל

וּבְתוֹךְ שֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל הַסֵּפֶר

רָאָה שֶׁהָיָה עַכָּבִישׁ, שֶׁהָיָה מְרַחֵשׁ עַל צִדֵּי הַסֵּפֶר

דְּהַיְנוּ עַל חֻדֵּי הַדַּפִּין

וּמִצַּד הַשֵּׁנִי הָיָה עוֹמֵד זְבוּב מִן הַסְּתָם לְהֵיכָן הוֹלֵךְ הָעַכָּבִישׁ?

אֶל הַזְּבוּב

וּבְתוֹךְ שֶׁהָיָה הָעַכָּבִישׁ מְרַחֵשׁ וְהוֹלֵךְ אֶל הַזְּבוּב

בָּא רוּחַ וְהֵרִים אֶת הַדַּף מִן הַסֵּפֶר

וְלא הָיָה הָעַכָּבִישׁ יָכוֹל לֵילֵךְ אֶל הַזְּבוּב

וְחָזְרָה לַאֲחוֹרֶיהָ

וְעָשְׂתָה עַצְמָהּ בְּעָרְמָה כְּאִלּוּ הִיא חוֹזֶרֶת וְאֵינָהּ רוֹצֶה עוֹד לֵילֵךְ אֶל הַזְּבוּב

וְחָזַר הַדַּף לִמְקוֹמָהּ

וְחָזְרָה הָעַכָּבִישׁ לֵילֵךְ אֶל הַזְּבוּב

וַאֲזַי שׁוּב הֵרִים הַדַּף וְלא הִנִּיחָהּ

[הַיְנוּ שֶׁהַדַּף חָזַר וְהֵרִים אֶת עַצְמוֹ, וְלא הִנִּיחַ אֶת הָעַכָּבִישׁ לֵילֵךְ אֶל הַזְּבוּב]

וְחָזְרָה

וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים

אַחַר כָּךְ שׁוּב חָזְרָה הָעַכָּבִישׁ לֵילֵךְ אֶל הַזְּבוּב

וְהָיְתָה מְרַחֶשֶׁת וְהוֹלֶכֶת עַד שֶׁכְּבָר חָטְפָה עַצְמָהּ בְּרֶגֶל אֶחָד עַל הַדַּף

וְשׁוּב הֵרִים הַדַּף אֶת עַצְמוֹ

וְהִיא כְּבָר הָיְתָה עַל הַדַּף קְצָת

וַאֲזַי הִנִּיחַ הַדַּף אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי

עַד שֶׁנִּשְׁאֲרָה הָעַכָּבִישׁ תַּחְתָּיו בֶּחָלָל בֵּין דַּף לְדַף

וְהָיְתָה מְרַחֶשֶׁת שָׁם, וְנִשְׁאֲרָה מַטָּה מַטָּה עַד שֶׁלּא נִשְׁאַר מִמֶּנָּה כְּלוּם

[וְהַזְּבוּב לא אֲסַפֵּר לָכֶם מַה שֶּׁהָיָה בָּהּ]

וְהַמֶּלֶךְ הָיָה רוֹאֶה כָּל זֶה וְהָיָה מַתְמִיהַּ עַצְמוֹ

וְהֵבִין שֶׁאֵין זֶה דָּבָר רֵיק, רַק שֶׁמַּרְאִין לוֹ אֵיזֶה דָּבָר

[וְכָל הַשָּׂרִים רָאוּ שֶׁהַמֶּלֶךְ מִסְתַּכֵּל וּמַתְמִיהַּ עַל זֶה]

וְהִתְחִיל לַחֲשׁב בָּזֶה, מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה

וְנִתְנַמְנֵם עַל הַסֵּפֶר

וְחָלַם לוֹ שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ אֶבֶן טוֹב

וְהָיָה מִסְתַּכֵּל בּוֹ

וְהָיוּ יוֹצְאִין מִמֶּנּוּ גֻּזְמוֹת אֲנָשִׁים

וְהִשְׁלִיךְ מִיָדוֹ הַאֶבֶן טוֹב

וְהַדֶּרֶךְ אֵצֶל הַמְּלָכִים שֶׁתּוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶם הַתמונת דיוקן שֶׁלּוֹ

וְעַל גַּבֵּי הַתמונת דיוקן תּוֹלֶה הַכֶּתֶר

וְהָיוּ אוֹתָן הָאֲנָשִׁים, הַיּוֹצְאִין מִן הַאֶבֶן טוֹב

לוֹקְחִין אֶת הַתמונת דיוקן וְחָתְכוּ אֶת ראשׁוֹ

וְאַחַר כָּךְ לָקְחוּ אֶת הַכֶּתֶר וְהִשְׁלִיכוּ לְתוֹךְ הָרֶפֶשׁ

[כָּל זֶה חָלַם לוֹ]

וְהָיוּ אוֹתָן הָאֲנָשִׁים רָצִים אֵלָיו לְהָרְגוֹ

וְהֵרִים עַצְמוֹ דַּף מִן הַסֵּפֶר הַנַּ"ל, שֶׁהָיָה שׁוֹכֵב עָלָיו, וְהֵגֵן לְפָנָיו

וְלא יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת לוֹ מְאוּמָה וְהָלְכוּ מִמֶּנּוּ

וְאַחַר כָּךְ חָזַר הַדַּף לִמְקוֹמוֹ

וְשׁוּב הָיוּ רָצִים לְהָרְגוֹ

וְחָזַר וְהֵרִים הַדַּף כַּנַּ"ל

וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים

וְהָיָה מִשְׁתּוֹקֵק מְאד לִרְאוֹת אֵיזֶה דַּף שֶׁמֵּגֵן עָלָיו

מֵאֵיזֶה נִמּוּסִים שֶׁל אֵיזֶה אֻמָּה כָּתוּב עָלָיו

וְהָיָה מִתְיָרֵא לְהִסְתַּכֵּל

וְהִתְחִיל לִצְעק: חֲבָל, חֲבָל

וְשָׁמְעוּ כָּל הַשָּׂרִים שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים שָׁם

וְהָיוּ חֲפֵצִים לַהֲקִיצוֹ

אַךְ אֵין זֶה נִמּוּס לְהָקִיץ אֶת הַמֶּלֶךְ

וְהָיוּ מַכִּים סְבִיבוֹתָיו כְּדֵי לַהֲקִיצוֹ

וְלא הָיָה שׁוֹמֵעַ

בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא אֵלָיו הַר גָּבוֹהַּ וְשָׁאַל אוֹתוֹ.

מָה אַתָּה צוֹעֵק כָּל כָּךְ

שֶׁזֶּה זְמַן רַב שֶׁאֲנִי יָשֵׁן, וְלא הֵקִיץ אוֹתִי כְּלוּם, שׁוּם דָּבָר

וְאַתָּה הֲקִיצוֹתָ אוֹתִי?

אָמַר לוֹ: וְלא אֶצְעַק?

שֶׁהֵם קָמִים עָלַי לְהָרְגֵנִי, רַק שֶׁזֶּה הַדַּף מֵגֵן עָלַי

הֵשִׁיב לוֹ הָהָר

אִם זֶה הַדַּף מֵגֵן עָלֶיךָ, אֵין אַתָּה צָרִיךְ לְהִתְיָרֵא מִשּׁוּם דָּבָר

כִּי גַּם עָלַי קָמִים הַרְבֵּה שׂוֹנְאִים, רַק זֶה הַדַּף מֵגֵן עָלַי

בּוֹא וְאַרְאֶךָּ

וְהֶרְאָה לוֹ שֶׁסְּבִיב הָהָר עוֹמְדִים אֲלָפִים וְרִבְבוֹת שׂוֹנְאִים

וְעוֹשִׂים סְעֻדּוֹת וּשְׂמֵחִים

וּכְלֵי זֶמֶר מְזַמְּרִים וּמְרַקְּדִין

וְהַשִּׂמְחָה הִיא

שֶׁאֵיזֶה כַּת מֵהֶם חוֹשֵׁב אֶחָד וּבָא עַל אֵיזֶה חָכְמָה אֵיךְ לַעֲלוֹת אֶל הָהָר

וַאֲזַי עוֹשִׂים שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּסְעֻדָּה וּמְזַמְּרִים וְכוּ'

וְכֵן כָּל כַּת וְכַת מֵהֶם

רַק שֶׁזֶּה הַדַּף שֶׁל אֵלּוּ הַנִּמּוּסִים שֶׁמֵּגֵן עָלֶיךָ, מֵגֵן עָלַי

וּבְראשׁ הָהָר הָיָה נֶסֶר, [שֶׁקּוֹרִין לוח]

וְהָיָה כָּתוּב שָׁם הַנִּמּוּסִים שֶׁל הַדַּף הַמֵּגֵן עָלָיו מֵאֵיזֶה אֻמָּה הוּא

רַק מֵחֲמַת שֶׁהָהָר גָּבוֹהַּ אֵין יְכוֹלִים לִקְרוֹת אוֹתוֹ הַכְּתָב

רַק לְמַטָּה הָיָה לוח

וְהָיָה כָּתוּב שָׁם, שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּל הַשִּׁנַּיִם

יָכוֹל לַעֲלוֹת אֶל הָהָר

וְנָתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁגָּדֵל עֵשֶׂב בַּמָּקוֹם שֶׁצְּרִיכִין לַעֲלוֹת אֶל הָהָר

וּמִי שֶׁבָּא לְשָׁם

הָיָה נוֹפְלִים לוֹ כָּל הַשִּׁנַּיִם

הֵן שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בְּרַגְלָיו, הֵן שֶׁהָיָה רוֹכֵב, הֵן שֶׁהָלַךְ בַּעֲגָלָה עִם בְּהֵמוֹת

הָיָה נוֹפְלִים כָּל הַשִּׁנַּיִם

וְהָיוּ מֻנָּחִים שָׁם חֳמָרִים חֳמָרִים שֶׁל שִׁנַּיִם כְּמוֹ הָרִים הָרִים

אַחַר כָּךְ לָקְחוּ אוֹתָן הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל

וְחָזְרוּ וְהֶעֱמִידוּ יַחַד אֶת הַתמונת דיוקן כְּבָרִאשׁוֹנָה

וְאֶת הַכֶּתֶר לָקְחוּ וְרָחֲצוּ אוֹתוֹ

וְחָזְרוּ וּתְלָאוּם בִּמְקוֹמָם

וְהֵקִיץ הַמֶּלֶךְ

וְהִסְתַּכֵּל תֵּכֶף עַל הַדַּף שֶׁהֵגֵן עָלָיו מֵאֵיזֶה נִמּוּס שֶׁל אֵיזֶה אֻמָּה הוּא

וְרָאָה שֶׁכָּתוּב בּוֹ הַנִּמּוּס שֶׁל יִשְׂרָאֵל

וְהִתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל [עַל הַדַּף] בְּדֶרֶךְ אֱמֶת

וְהֵבִין הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ, שֶׁהוּא עַצְמוֹ בְּוַדַּאי יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל

רַק מָה עוֹשִׂין לְהַחֲזִיר לְמוּטָב כֻּלָּם לַהֲבִיאָם לְהָאֱמֶת?

וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ שֶׁיֵּלֵךְ וְיִסַּע לְבַקֵּשׁ חָכָם שֶׁיִפְתּר לוֹ הַחֲלוֹם כַּהֲוָיָתוֹ

וְלָקַח עִמּוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים

וְנָסַע לְהָעוֹלָם לא כְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ, רַק כְּאִישׁ פָּשׁוּט

וְהָיָה נוֹסֵעַ מֵעִיר לְעִיר וּמִמְּדִינָה לִמְדִינָה

וְשָׁאַל, אֵיךְ נִמְצָא חָכָם שֶׁיּוּכַל לִפְתּר חֲלוֹם כַּהֲוָיָתוֹ

וְהוֹדִיעוּ לוֹ שֶׁשָּׁם וְשָׁם נִמְצָא חָכָם כָּזֶה

וְנָסַע לְשָׁם

וּבָא אֶל הֶחָכָם, וְסִפֵּר לוֹ הָאֱמֶת, אֵיךְ שֶׁהוּא מֶלֶךְ וְכָבַשׁ מִלְחָמוֹת וְכָל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כַּנַּ"ל

וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִפְתּר חֲלוֹמוֹ

וְהֵשִׁיב לוֹ: אֲנִי בְּעַצְמִי אֵינִי יָכוֹל לִפְתּר

רַק שֶׁיֵּשׁ זְמַן בְּאוֹתוֹ יוֹם בְּאוֹתוֹ חֹדֶשׁ

וַאֲזַי אֲנִי מְקַבֵּץ כָּל סַמְמָנֵי הַקְּטרֶת וְעוֹשֶׂה מֵהֶם מֻרְכָּב

וּמְעַשְּׁנִין אֶת הָאָדָם בְּאֵלּוּ הַקְּטרֶת

וְאוֹתוֹ הָאָדָם חוֹשֵׁב בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מַה שֶּׁרוֹצֶה לִרְאוֹת וְלֵידַע

וַאֲזַי יֵדַע הַכּל

וְיִשֵּׁב הַמֶּלֶךְ עַצְמוֹ

מֵאֲחַר שֶׁכְּבָר כִּלָּה זְמַן רַב בִּשְׁבִיל זֶה

שֶׁיַּמְתִּין עוֹד עַד אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הַחֹדֶשׁ

וַאֲזַי עָשָׂה לוֹ הֶחָכָם כֵּן כַּנַּ"ל, וְעִשֵּׁן אוֹתוֹ עִם הַקְּטרֶת כַּנַּ"ל

וְהִתְחִיל לִרְאוֹת אֲפִילּוּ מַה שֶּׁהָיָה נַעֲשָׂה עִמּוֹ קדֶם הַלֵּדָה, בְּעֵת שֶׁהָיָה הַנְּשָׁמָה בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן

וְרָאָה שֶׁהָיוּ מוֹלִיכִין הַנְּשָׁמָה שֶׁלּוֹ דֶּרֶךְ כָּל הָעוֹלָמוֹת

וְהָיוּ מַכְרִיזִין וְשׁוֹאֲלִין

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְלַמֵּד חוֹב עַל זאת הַנְּשָׁמָה יָבוֹא

וְלא הָיָה נִמְצָא אֶחָד לְלַמֵּד חוֹב עָלֶיהָ

בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא אֶחָד וְרָץ וְצָעַק: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!

שְׁמַע תְּפִילָּתִי

אִם זֶה יָבוֹא לָעוֹלָם, מַה לִּי לַעֲשׂוֹת עוֹד, וְעַל מַה בְּרָאתַנִי?

וְזֶה הָיָה הַסָּמֶ"ךְ מֵ"ם

[הַיְנוּ זֶה שֶׁצָּעַק כָּל זֶה הָיָה הַסָּמֶ"ךְ מֵ"ם בְּעַצְמוֹ]

וְהֵשִׁיבוּ לוֹ: זאת הַנְּשָׁמָה צְרִיכָה לֵירֵד לְהָעוֹלָם בְּוַדַּאי

וְאַתָּה חֲשׁב לְךָ עֵצָה וְהָלַךְ לוֹ

וְהוֹלִיכוּ אֶת הַנְּשָׁמָה עוֹד דֶּרֶךְ עוֹלָמוֹת

עַד שֶׁהֵבִיאוּ אוֹתָהּ לְהַבֵּית דִּין שֶׁל מַעֲלָה כְּדֵי לְהַשְׁבִּיעַ אוֹתָהּ שֶׁתֵּרֵד לְהָעוֹלָם

וְאוֹתוֹ הָאִישׁ עֲדַיִן לא בָּא

וְשָׁלְחוּ אַחֲרָיו שָׁלִיחַ

וּבָא וְהֵבִיא עִמּוֹ זָקֵן אֶחָד, שֶׁהָיָה כָּפוּף כְּדֶרֶךְ הַזָּקֵן, שֶׁהָיָה מַכִּיר עִמּוֹ מִכְּבָר

[הַיְנוּ שֶׁהַבַּעַל דָּבָר הָיָה לוֹ הֶכֵּרוּת עִם זֶה הַזָּקֵן הַכָּפוּף מִכְּבָר]

וְשָׂחַק וְאָמַר: כְּבָר נָתַתִּי לִי עֵצָה

רַשַּׁאי הוּא לֵילֵךְ לְהָעוֹלָם

וְהִנִּיחוּ אֶת הַנְּשָׁמָה וְיָרְדָה לְהָעוֹלָם

וְהָיָה רוֹאֶה כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף

וְאֵיךְ נַעֲשָׂה מֶלֶךְ

וְהַמִּלְחָמוֹת שֶׁהָיָה לוֹ וְכוּ'

[וְלָקַח שְׁבוּיִים

וּבְתוֹכָם הָיָה יְפַת תּאַר, שֶׁהָיָה לָהּ כָּל מִינֵי חֵן שֶׁבָּעוֹלָם

רַק שֶׁזֶּה הַחֵן לא הָיָה מֵעַצְמָהּ

רַק שֶׁהָיָה תּוֹלֶה עָלֶיהָ אֶבֶן טוֹב, וְאוֹתוֹ הַאֶבֶן טוֹב הָיָה לוֹ כָּל מִינֵי חֵן

וּמֵחֲמַת זֶה נִדְמֶה שֶׁיֵּשׁ לָהּ כָּל מִינֵי חֵן

וְעַל אוֹתוֹ הָהָר אֵינָם יְכוֹלִים לָבוֹא, רַק חֲכָמִים וַעֲשִׁירִים וְכוּ']

[וְיוֹתֵר לא הִגִּיד]

וְיֵשׁ עוֹד הַרְבֵּה מְאד בָּזֶה

[מִן וְלָקַח שְׁבוּיִים עַד הַסּוֹף לא נִכְתַּב כָּרָאוּי כְּמוֹ שֶׁסִּפֵּר]

מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ וְכוּ' ה' מָה רַבּוּ צָרָי, רַבִּים קָמִים עָלָי וְכוּ' וְאַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי, כְּבוֹדִי וּמֵרִים ראשִׁי קוֹלִי אֶל ה' אֶקְרָא, וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה הַר הַנַּ"ל אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה כַּנַּ"ל הֱקִצוֹתִי וְכוּ' לא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם וְכו' כִּי הִכִּיתָ אֶת כָּל אוֹיְבַי לֶחִי, שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ כִּי הָיוּ נוֹפְלִים לָהֶם הַשִּׁנַּיִם כְּשֶׁרָצוּ לַעֲלוֹת אֶל הָהָר עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה

עֲמד וְהִתְבּוֹנֵן נִפְלָאוֹת אֵלּוּ: אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אַתָּה, תִּשָּׂא בְּשָׂרְךָ בְּשִׁנֶּיךָ, וְנַפְשְׁךָ תָּשִׂים בְּכַפֶּךָ תַּעֲמד מַרְעִיד וּמִשְׁתּוֹמֵם, תִּסְמַּר שַׂעֲרוֹת ראשֶׁךָ וְתָשׁוּב תִּתְפַּלֵּא בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הָעוֹמְדִים בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים
שיחות הר"ן - אות קלח
שיחות הר"ן - אות קלח שמעתי מפיו הקדוש בעת שדבר עמנו מגדל הענין של ספורי מעשיות מצדיקים שנדפס בספריו הקדושים [בסימן רל"ד חלק א'] ואמר אז שהוא בעצמו זכרונו לברכה עקר התעוררותו לעבודת השם יתברך באמת היה על ידי ספורי מעשיות מצדיקים וספר שבבית אביו ואמו הצדיקים זכרונם לברכה היו שכיחים שם כל הצדיקים כי כל הצדיקים היו מצויים בקהלת מעז'בוז' מחמת שהוא מקום הבעל שם טוב זכרונו לברכה ורבם ככלם התאכסנו בבית אביו זכרונו לברכה ושמע הרבה מעשיות מצדיקים ועל ידי זה היה עקר התעוררותו להשם יתברך עד שזכה למה שזכה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מד - הָאֱמוּנָה תּוֹלָה בְּפֶה שֶׁל אָדָם
...של אדם האמונה תולה בפה של אדם בבחינת: "אודיע אמונתך בפי" הינו על ידי שמדברין האמונה בפה, זהו בעצמו אמונה וגם על ידי זה באים לאמונה ומחמת זה צריך לזהר מאד מדבורים של כפירה ואפיקורסות אף על פי שאינו אומרם מלבו הינו שהוא בעצמו מאמין ואינו כופר, חס ושלום רק שהוא חוזר ואומר דברי אפיקורסות ששמע בשם אחרים, שהם אפיקורסים והוא מתלוצץ מהם אף על פי כן גם מזה צריך לזהר מאד כי הדבור הזה של כפירה מזיק לאמונה גם, הוא אסור גמור כי על השם יתברך, ברוך הוא, אסור לומר דברי הלצות אפילו בדרך שחוק וכבר מבאר בספרים ובד...
חזרה בתשובה. מהו שורש העניין?
...רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=307 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לה - אשרי העם ידעי תרועה דע כי תשובה היא לשוב את הדבר למקום שנטל משם והוא בחינת זרקא המובא בזוהר הקדוש 'דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן' ומאן ההוא אתר, הוא חכמה' כי חכמה היא שרש כל הדברים כמו שכתוב: "כלם בחכמה עשית" וכאן breslev.eip.co.il/?key=33 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ד - אנכי ה' אלהיך מובא: והתלמיד חכם הוא בחינת משה, שהוא בחינת אין כמו שכתוב: "והחכמה מאין תמצא" ועל ידי זה אתה נכלל באין סוף וזה בחינת 'זרקא דאזדריקת לאתר דאתנטילת...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סד - כָּל הַנְּגִידִים הַגְּדוֹלִים, כִּמְעַט כֻּלָּם, הֵם מְשֻׁגָּעִים מַמָּשׁ
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סד - כל הנגידים הגדולים, כמעט כלם, הם משגעים ממש מה שאנו רואים, שכל הנגידים הגדולים, כמעט כלם, הם משגעים ממש כמו שאנו רואין בחוש שכל מי שהוא עשיר, יש לו שגעון גדול דע, כי הממון עושה אותו משגע כי הממון הוא מנפילת העשירות של הנביאים כי 'כל הנביאים היו עשירים' והנבואה כשבאה על הנביא, היה כמו משתגע כמו שפרש רש"י: "ויתנבא" 'ואשתטי' . ואצל הנגידים הנ"ל נעשה על ידי הממון שגעון גמור ועל כן הם נעשים משגעים על ידי העשירות שלהם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריד - בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים כְּשֶׁהָיוּ יוֹדְעִים יוֹם מִיתָתָם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריד - בדורות הראשונים כשהיו יודעים יום מיתתם בדורות הראשונים כשהיו יודעים יום מיתתם היו עוסקים בתורה כל היום ולא היה שליטה להבעל דבר עליהם ועכשו מצינו בני אדם שמתו באמצע למודם דע שאם הלמוד כהגן, בודאי אין לו שום כח אבל אם אין הלמוד כראוי, בפרט למוד גמרא אם אין הלמוד כראוי אזי הוא מקבל יותר כח מהלמוד כי תלמוד בגימטריא אותיות של שמה לילית על כן יש כח בלמוד התלמוד או להכניע אותה, או להפך, חס ושלום
שיחות הר"ן - אות קלה
שיחות הר"ן - אות קלה דבר עם איש אחד שהיה רחוק מהשם יתברך מאד ואמר לו שירגיל עצמו להתאנח על ענינו ואמר אז התורה יש הבל שנעשה על הארץ וכו' [בסימן ק"ט חלק ראשון] שמבאר שם שעל ידי אנחה שמתאנחין לשוב אליו יתברך נפסקין מחבל הטומאה ונתקשרין לחבל דקדשה וכן אמר אחר כך עוד כמה תורות על אנחה שהיא יקרה מאד
חיי מוהר"ן - צא - סיפורים חדשים
...אות צא כסלו תק"ע פה ברסלב חלום הייתי יושב בביתי [הינו בבית הקטן שהוא יושב בו] ולא היה שום אדם נכנס אצלי, והיה תמוה בעיני. ויצאתי לחדר השני, וגם שם לא היה שום אדם. ויצאתי לבית הגדול ולבית המדרש ולא היה שם גם כן שום אדם. וישבתי בדעתי לצאת אל החוץ. ויצאתי לחוץ וראיתי שעומדים בני אדם עגולים עגולים ומתלחשים זה עם זה וזה מתלוצץ ממני וזה משחק בי וזה מעז פנים נגדי וכיוצא. ואפילו האנשים שלי היו גם כן כנגדי קצת העזו נגדי וקצת התלחשו בסוד ממני וכיוצא כנ"ל. וקראתי לאחד מאנשי ושאלתי אותו מה זאת. והשיב איך עשיתם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יט - תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק
...לחבקוק ספרא דצניעותא תפילה לחבקוק הנביא על שגינות וכו' איתא בספרא דצניעותא, פרקא קדמאה עד לא הוי מתקלא, לא הוי משגיחין אפין באפין א. כי קשה להעולם על מה צריך לנסע להצדיק לשמע מפיו הלא אפשר לעין בספרים דברי מוסר ? אך באמת הוא תועלת גדול כי יש חלוק גדול בין השומע מפי הצדיק האמת בעצמו ובין השומע מפי אחר האומר בשמו מכל שכן כששומע מפי ששמע מפי השומע כי יורד בכל פעם מדרגא לדרגא רחוק מפי הצדיק וכן בין השומע מפי הצדיק למעין בספר הוא חלוק גדול ביותר ב. כי צריך לזכך את הפנים שיוכל כל אחד לראות את פניו [של...
אילנות בסיפורי מעשיות
...מסופר על המשנה למלך שפגש איש שנושא אילן... גם בסיפור על החיגר מסופר על האילן שהשדים ניסו לעקור. גם בסיפור על הקבצנים, מסופר על זה שיש אילן שתחתיו נמצאים כל הציפורים והחיות וכולי בשלום. מה הקשר בין האילנות האלו? מהו הנמשל של האילן? תשובה: אילן פירושו שכל. כגודל וכעומק השכל, כך חוזקו וכולי של האילן. ראה כאן breslev.eip.co.il/?key=44 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז והעניין הוא: כאשר המשנה למלך באבידת בת המלך פגש אדם שנושא אילן, הנמשל הוא שהמשנה למך הגיע לשכל ולתובנה כלשהי...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יא
...ומיד אחר נסיעתם מסטנבול, בא אליו הסרסור הנ"ל והראה לו אגרות הרבה מצדיקי דורנו ששלחו אליו בקשתם להיות לעזר לאנשים הנוסעים מהכא להתם כי הוא חשוב בעיני השרי מלוכה בכן תדעו, אם תגלו לי מי אתם ומאיזה משפחה אתם הרי טוב ואם לאו יש לאל ידי לעשות עמכם רעה אשר לא תוכלו כפרה ולא יועיל הון לשחד בממון ולא די שלא תסעו לארץ הקדש גם תהיו בבית האסורים וכיוצא בדברים אלה וכאשר שמע זאת רבנו זכרונו לברכה מיד אמר לו האמת ששמו רבי נחמן, והוא נכד להבעל שם טוב זכרונו לברכה, ולרבי נחמן מהרידענקא, זכרונו לברכה מיד נסוג אח...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 18_09_2025 השעה 19:32:57 - wesi2