ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צז - אֱלקִים אַל דֳּמִי לָך אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקט אֵל
[לשון החברים] אלהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקט אל (תהלים פ"ג) הענין הוא כך דידוע הוא שיש מקום למעלה שנקרא אלדד ומידד שמשם השפע יורד לעולם כי השני אותיות א"ל, הם דד, והשני אותיות מ"י הם דד, (כמו שמובא ב"לקוטי תורהלהאר"י, פרשת בהעלותך) והשפע נקראת הא, כמו שכתוב (בראשית מ"ז) : "הא לכם זרע" ונשלם השם אלהים משלם אך לפעמים יש בעוונותינו הרבים הסתלקות השפע ונעשה מן הא דלת, על שם דלית לה מגרמה כלום וצריך כל אחד מישראל לזרז את עצמו שיעשה מן הד' ה' וכיצד עושין מן הד' ה' ? (תהלים ס) : לי גלעד ולי מנשה אפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי הפרוש הוא כך כי קדם בריאת העולם השם יתברך עדן וקשט את עצמו בתפילתן ובמעשים טובים של צדיקים שצפה שיהיו צדיקים, שעל ידי מעשים טובים שלהם ימשלו בתפילתם, ויפעלו כל מה שירצו על דרך: "צדיק מושל יראת אלהים" (שמואל ב כ"ג) (עיין מו"ק טז:). וכל אחד מישראל יכול לבוא למדרגה זו, למשל בתפילתו אלא שיש שני מניעות האחת היא קדם התפילה הינו שעומד להתפלל בגדלות, שהוא מיחס גדול או מחמת שהוא עמל ויגע בעבודת הבורא ומחמת זה אי אפשר שיהיה ממשלה לתפילתו רק צריך לשכח כל זאת, ויהיה נדמה לו כאלו היום נברא, והוא יחיד בעולם וזהו בחינת מנשה, לשון נשיון ושכחה (בראשית מ"א) "כי נשני אלהים את כל בית אבי", זה היחוס "ואת כל עמלי", שעמל בעבודת הבורא. והמניעה השנית, היא בתוך התפילה כי מחמת עוונות הראשונים במזיד, או שהרהר במזיד נופלים לו מחשבות זרות בתפילתו ומחמת המחשבות זרות גם כן אי אפשר למשל בתפילתו על כן צריך לשבר המחשבות זרות, על ידי מחשבות קדושות של התפילה ועל ידי זה הזדונות, דהינו המחשבות זרות נעשין לו כזכיות וזהו בחינת אפרים כמו שכתוב (שם) : "כי הפרני אלהים בארץ עניי" פרוש כי הדבר שהיה בעניות מקדם, דהינו חרב ויבש ועל ידי המחשבות קדושות נעשין לו כזכיות וכשמתפלל בשתי בחינות אלו, מנשה ואפרים הנ"ל ובודאי בא לידי ענווה ושפלות (משלי כ"ב) "עקב ענווה יראת ה'" נמצא מתפלל גם כן ביראה והיראה נקראת מלכות, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (אבות פרק ג) : 'אלמלא מוראה של מלכות' וכו' נמצא שהתפילה יש לה בחינת מלכות, ויש להתפילה כזו בחינת ממשלה וזה תענוג של השם יתברך, ונתמלא רצון הבורא ומה מתחלה שלא היה התענוג הזה רק שהשם יתברך צפה למרחוק, שיהיו צדיקים שיתפללו באפן זה ומזה התענוג נברא העולם בעשרה מאמרות כל שכן עכשו, שבא התענוג הזה, שהשם יתברך מחדש את עולמו בעשרה מאמרות כמו שכתוב: "ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית" וזה פרוש הפסוק, לי גלעד, לשון גל עד שנתגלה התענוג שהיה להשם יתברך קדם בריאת העולם, שעדן וקשט בתפילתן של צדיקים כשיהיה לו השתי בחינות של מנשה ואפרים כנ"ל מעוז ראשי, הינו שיגביר המחשבות קדושות יהודה, הינו התפילה, כמו שכתוב (בראשית כ"ט) : "הפעם אודה" מחוקקי, ופרש רש"י: 'לשון שררה ומלכות' הינו שיהיה להתפילה ממשלה, ויתגלה התענוג הנ"ל, ויחדש עולמו בעשרה מאמרות כנ"ל. ועשרה מאמרות הנ"ל הם יו"ד, יו"ד וד הנ"ל, נעשה ה (תהלים פ"ט) "אמרתי", דהינו המאמרות 'עולם חסד יבנה' וחסד נקרא אל שנאמר (שם נ"ב) : "חסד אל כל היום" וזהו פרוש הפסוק: אלוהים אל דמי לך הינו, כשאתה רואה שמשם אלוהים נעשה אותיות אל דמי דהינו שנעשה מן הה' ד' אמר לך אל תחרש ואל תשקט אל שתראה שתעורר בחינות אל, על ידי התפילה בשתי בחינות הנ"ל ותעשה על ידי זה מן הד' ה' כנ"ל ונעשה א"ל בחינת דד ומ"י בחינת דד וה' היא השפע כי ה' בשלשה ציורין שלה גימטריא חלב, עם ב' הכללות, כידוע ליודעי חן (עיין מאורי אור ערך חלב ועיין בע"ח שער הכללים פ' ג:)
[לְשׁוֹן הַחֲבֵרִים]

אֱלהִים אַל דֳּמִי לָך אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקט אֵל

הָעִנְיָן הוּא כָּך

דְּיָדוּעַ הוּא שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם לְמַעְלָה שֶׁנִּקְרָא אֶלְדָּד וּמֵידָד

שֶׁמִּשָּׁם הַשֶּׁפַע יוֹרֵד לָעוֹלָם

כִּי הַשְּׁנֵי אוֹתִיּוֹת א"ל, הֵם דָּד, וְהַשְּׁנֵי אוֹתִיּוֹת מ"י הֵם דָּד

וְהַשֶּׁפַע נִקְרֵאת הֵא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הֵא לָכֶם זֶרַע"

וְנִשְׁלָם הַשֵּׁם אֱלהִים מִשָּׁלֵם

אַך לִפְעָמִים יֵשׁ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים הִסְתַּלְּקוּת הַשֶּׁפַע

וְנַעֲשֶׂה מִן הֵא דָּלֶת, עַל שֵׁם דְּלֵית לָהּ מִגַּרְמַהּ כְּלוּם

וְצָרִיך כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְזָרֵז אֶת עַצְמוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה מִן הַד' ה'

וְכֵיצַד עוֹשִׂין מִן הַד' ה' ?

לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה אֶפְרַיִם מָעוֹז ראשִׁי יְהוּדָה מְחוֹקְקִי

הַפֵּרוּשׁ הוּא כָּך

כִּי קדֶם בְּרִיאַת הָעוֹלָם

הַשֵּׁם יִתְבָּרַך עִדֵּן וְקִשֵּׁט אֶת עַצְמוֹ בִּתְפִילָּתָן וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁל צַדִּיקִים

שֶׁצָּפָה שֶׁיִּהְיוּ צַדִּיקִים, שֶׁעַל יְדֵי מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁלָּהֶם יִמְשְׁלוּ בִּתְפִילָּתָם, וְיִפְעֲלוּ כָּל מַה שֶּׁיִּרְצוּ

עַל דֶּרֶךְ: "צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלהִים" .

וְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יָכוֹל לָבוֹא לְמַדְרֵגָה זוֹ, לִמְשׁל בִּתְפִילָּתוֹ

אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי מְנִיעוֹת

הָאַחַת הִיא קדֶם הַתְּפִילָּה

הַיְנוּ שֶׁעוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל בְּגַדְלוּת, שֶׁהוּא מְיֻחָס גָּדוֹל

אוֹ מֵחֲמַת שֶׁהוּא עָמֵל וְיָגֵעַ בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא

וּמֵחֲמַת זֶה אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה מֶמְשָׁלָה לִתְפִילָּתוֹ

רַק צָרִיך לִשְׁכּחַ כָּל זאת, וְיִהְיֶה נִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ הַיּוֹם נִבְרָא, וְהוּא יָחִיד בָּעוֹלָם

וְזֶהוּ בְּחִינַת מְנַשֶּׁה, לְשׁוֹן נִשְׁיוֹן וְשִׁכְחָה

"כִּי נַשַּׁנִי אֱלהִים אֶת כָּל בֵּית אָבִי", זֶה הַיִּחוּס

"וְאֶת כָּל עֲמָלִי", שֶׁעָמַל בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא.

וְהַמְּנִיעָה הַשֵּׁנִית, הִיא בְּתוֹך הַתְּפִילָּה

כִּי מֵחֲמַת עֲווֹנוֹת הָרִאשׁוֹנִים בְּמֵזִיד, אוֹ שֶׁהִרְהֵר בְּמֵזִיד

נוֹפְלִים לוֹ מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת בִּתְפִילָּתוֹ

וּמֵחֲמַת הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת גַּם כֵּן אִי אֶפְשָׁר לִמְשׁל בִּתְפִילָּתוֹ

עַל כֵּן צָרִיך לְשַׁבֵּר הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, עַל יְדֵי מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁל הַתְּפִילָּה

וְעַל יְדֵי זֶה הַזְּדוֹנוֹת, דְּהַיְנוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת נַעֲשִׂין לוֹ כִּזְכֻיּוֹת

וְזֶהוּ בְּחִינַת אֶפְרַיִם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי הִפְרַנִי אֱלהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי"

פֵּרוּשׁ כִּי הַדָּבָר שֶׁהָיָה בַּעֲנִיּוּת מִקּדֶם, דְּהַיְנוּ חָרֶב וְיָבֵשׁ

וְעַל יְדֵי הַמַּחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת נַעֲשִׂין לוֹ כִּזְכֻיּוֹת

וּכְשֶׁמִּתְפַּלֵּל בִּשְׁתֵּי בְּחִינוֹת אֵלּוּ, מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם הַנַּ"ל

וּבְוַדַּאי בָּא לִידֵי עֲנָוָוה וְשִׁפְלוּת

"עֵקֶב עֲנָוָוה יִרְאַת ה'"

נִמְצָא מִתְפַּלֵּל גַּם כֵּן בְּיִרְאָה

וְהַיִּרְאָה נִקְרֵאת מַלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ שֶׁל מַלְכוּת' וְכוּ'

נִמְצָא שֶׁהַתְּפִילָּה יֵשׁ לָהּ בְּחִינַת מַלְכוּת, וְיֵשׁ לְהַתְּפִילָּה כָּזוֹ בְּחִינַת מֶמְשָׁלָה

וְזֶה תַּעֲנוּג שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, וְנִתְמַלֵּא רְצוֹן הַבּוֹרֵא

וּמַה מִתְּחִלָּה שֶׁלּא הָיָה הַתַּעֲנוּג הַזֶּה

רַק שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך צָפָה לְמֵרָחוֹק, שֶׁיִּהְיוּ צַדִּיקִים שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ בְּאפֶן זֶה

וּמִזֶּה הַתַּעֲנוּג נִבְרָא הָעוֹלָם בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת

כָּל שֶׁכֵּן עַכְשָׁו, שֶׁבָּא הַתַּעֲנוּג הַזֶּה, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך מְחַדֵּשׁ אֶת עוֹלָמוֹ בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית"

וְזֶה פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק, לִי גִלְעָד, לְשׁוֹן גַּל עַד

שֶׁנִּתְגַּלָּה הַתַּעֲנוּג שֶׁהָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך קדֶם בְּרִיאַת הָעוֹלָם, שֶׁעִדֵּן וְקִשֵּׁט בִּתְפִילָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים

כְּשֶׁיִּהְיֶה לוֹ הַשְּׁתֵּי בְּחִינוֹת שֶׁל מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם כַּנַּ"ל

מָעוֹז ראשִׁי, הַיְנוּ שֶׁיַּגְבִּיר הַמַּחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת

יְהוּדָה, הַיְנוּ הַתְּפִילָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַפַּעַם אוֹדֶה"

מְחוֹקְקִי, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'לְשׁוֹן שְׂרָרָה וּמַלְכוּת'

הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לְהַתְּפִילָּה מֶמְשָׁלָה, וְיִתְגַּלֶּה הַתַּעֲנוּג הַנַּ"ל, וִיחַדֵּשׁ עוֹלָמוֹ בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת כַּנַּ"ל.

וַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת הַנַּ"ל הֵם יוּ"ד, יוּ"ד וְד הַנַּ"ל, נַעֲשֶׂה ה

"אָמַרְתִּי", דְּהַיְנוּ הַמַּאֲמָרוֹת

'עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה'

וְחֶסֶד נִקְרָא אֵל שֶׁנֶּאֱמַר: "חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם"

וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק: אֱלוהִים אַל דֳּמִי לָך

הַיְנוּ, כְּשֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁמִּשֵּׁם אֱלוהִים נַעֲשֶׂה אוֹתִיּוֹת אַל דֳּמִי

דְּהַיְנוּ שֶׁנַּעֲשֶׂה מִן הַה' ד'

אמַר לְך אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקט אֵל

שֶׁתִּרְאֶה שֶׁתְּעוֹרֵר בְּחִינוֹת אֵל, עַל יְדֵי הַתְּפִילָּה בִּשְׁתֵּי בְּחִינוֹת הַנַּ"ל

וְתַעֲשֶׂה עַל יְדֵי זֶה מִן הַד' ה' כַּנַּ"ל

וְנַעֲשֶׂה א"ל בְּחִינַת דַּד

וּמ"י בְּחִינַת דַּד

וְה' הִיא הַשֶּׁפַע

כִּי ה' בִּשְׁלֹשָׁה צִיּוּרִין שֶׁלָּהּ גִּימַטְרִיָּא חָלָב, עִם ב' הַכְּלָלוֹת, כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלה - מִּי שֶׁהוֹלֵך וְנֶחֱלָק וְנוֹפֵל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלה - מי שהולך ונחלק ונופל דע שמי שהולך ונחלק ונופל ואזי העולם שוחקין ממנו, והוא מתביש מזה זה בא על ידי שפגם בשמחת יום טוב כי יום טוב נקרא רגל, וגם נקרא מועד ועל ידי שפגם בשמחת יום טוב, נעשה מזה רגל מועד על כן רגלו מועדה ונפל וזה השחוק ששוחקין, הוא בחינת השמחות נפולות מפגם שמחת יום טוב ועל כן מתביש כי עבודת אלילים נקרא בשת 'והמבזה את המועדות כאלו עובד עבודת אלילים' על כן באה עליו בושה ולפעמים הוא לו לכפרה ולפעמים אין נתכפר לו בזה רק כדי להזכירו שישוב.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנד - דַּע כִּי יֵשׁ יִרְאוֹת נְפוּלוֹת
...כי יש יראות נפולות דע כי יש יראות נפולות וכל היסורים והדינים שיש לאדם כלם הם מהיראות הנפולות שנפלו לתוך זה הדבר שהוא מתפחד ויש לו יסורים ממנו חמש אימות אימת חלש על הגבור שאף שהוא נגד הטבע, שהגבור יפחד מהחלש אך שהוא מחמת היראה העליונה שנפלה ונתלבשה באלו הדברים ועל כן הם במספר חמש כנגד חמש גבורות שהם חמש אותיות מנצפ"ך כפולים וצריך להעלות היראות הנפולות, לשרשם למקומם ומקום היראה היא בלב כמו שפרש רש"י: דבר המסור ללבו של אדם נאמר בו "ויראת" והיראה צריכה להיות עם דעת כי בלא דעת נאמר: "הלא יראתך כסלתך"...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלז - עִקַּר הַנִּגּוּן וְהַכְּלֵי שִׁיר, הֵבִיא לֵוִי לָעוֹלָם
...והכלי שיר, הביא לוי לעולם עקר הנגון והכלי שיר, הביא לוי לעולם כמובא בזוהר שעקר הנגון מסטרא דלואי וזה שאמרה לאה: "הפעם ילוה אישי אלי" שעתה הפעם שנולד לוי שעל ידו בא בחינת הנגון וכלי שיר לעולם 'הפעם ילוה אישי אלי' בודאי כי התחברות שני דברים הוא על ידי נגון וכלי שיר, והבן וזה בחינת כלי זמר שמנגנין על חתנה שרים רדפוני חנם ראשי תבות רחש [זה הענין הם דברי צחות שאמר על עצמו שהיו נוהגין לתן לו רחש המגיע להרב ופעם אחת עמדנו לפניו בעת שהיה חתנה בעיר ואמר אז ענין הנ"ל מענין כלי זמר שמנגנין על החתנה כנ"ל [כי...
לימוד ליקוטי מוהר"ן! איך ללמוד ולהבין את הספר ליקוטי מוהר"ן? - חלק 1
...מוהר"ן! איך ללמוד ולהבין את הספר ליקוטי מוהר"ן? - חלק 1 רבות נכתב בשבח ובמעלת הלימוד של הספר ליקוטי מוהר"ן (ראה כאן). יחד עם זאת לכל אחד ישנם קשיים שונים ללמוד את הספר ליקוטי מוהר"ו, כל אחד ומניעותיו הוא. מי שיתבונן בעניין יראה, כי אחת מהמניעות הגדולות ביותר ללמוד את הספר ליקוטי מוהר"ו, מגיעה דווקא מהצד של ה"יצר הטוב". וכמו שאמר רבנו מתחלה היצר הרע מתלבש עצמו במצוות ומטעה את האדם כאלו מסיתו לעשות מצוה . דהיינו שהיצר הרע מפיל את האדם על ידי זה שהוא מציע לו לעשות דברים "חיוביים" שונים שגורמים לו לבסוף...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפו - יֵשׁ גַּן עֵדֶן, וְהֵם שְׁנֵי בְּחִינוֹת: גַּן וְעֵדֶן
...והם שני בחינות: גן ועדן [שמעתי משמו מכבר מה שאמר על פרשת שפטים ושטרים ונשכח הרב וזהו היוצא משם, מה שאנו זוכרים עדין] כי יש גן עדן, והם שני בחינות: גן ועדן והם בחינת חכמה עלאה וחכמה תתאה כי עקר תענוג גן עדן הוא השגת חכמת אלקות הינו חכמה עלאה וחכמה תתאה, שהם בחינת גן עדן כנ"ל אך לזכות לזה אי אפשר כי אם על ידי השערים כי יש שערים, הינו בחינת שערי גן עדן שעל ידי זה זוכין לכנס לגן עדן דהינו להשגת חכמה עלאה וחכמה תתאה אך אלו השערים גנוזים וטמונים בארץ, בחינת: "טבעו בארץ שעריה" וצריכים לזה בעל הבית על הארץ...
שיחות הר"ן - אות קט
שיחות הר"ן - אות קט רבי שמעון בן יוחאי קדש כל כך את לשון התרגום עד שאפילו שאר דברים הנכתבים בלשון תרגום יש להם כח לעורר להשם יתברך
ספר המידות - אלמן
ספר המידות - אלמן א. מי שמתה אשתו, יאמר בכל יום פרשת אשם, עד שישא אשה אחרת. חלק שני א. על ידי שקר דבריו אינם נשמעים, גם על ידי שקר מאלמן, חס ושלום, כמה נשים. ב. כשמתה אשתו של אדם, אזי כאלו נחסר לו עצם מעצמיו, אבל הצדיק, אף על פי שאשתו מתה, אינו נחסר לו עצם. וזהו: אלמן אותיות א'חת מ'הנה ל'א נ'שברה. ארץ ישראל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כג - הֲוֵי לָן כַּדְנַיְתָא וִילַדָה
...כג - הוי לן כדניתא וילדה [לשון רבנו, זכרונו לברכה] סבי דבי אתונא אימא לן מלי דכדיבי, אמר להו הוי לן כדניתא וילדה, והוי תליה לה פתקא וכתיב בה דמסיק בבי אבא מאה אלפי זוזי אמרו לה, וכדניתא מי ילדה אמר להו, הי נינהו מלי דכדיבי: מלחא כי סריא במה מלחי לה, בסילותא דכדניתא ומי איכא סילותא לכדניתא, ומלחא מי סריא רש"י: מלי דכדיבי דבר כזב: כדניתא פרדה: תלא פתקא שטר בצוארו של הולד: הי נינהו מלי דכדיבי אלו הם דברי כזב: סילותא שליא צוית צדק עדתיך ואמונה מאד א. כי יש פנים דקדשה שהם אנפין נהורין בחינת חיים כמו...
אילנות בסיפורי מעשיות
...מסופר על המשנה למלך שפגש איש שנושא אילן... גם בסיפור על החיגר מסופר על האילן שהשדים ניסו לעקור. גם בסיפור על הקבצנים, מסופר על זה שיש אילן שתחתיו נמצאים כל הציפורים והחיות וכולי בשלום. מה הקשר בין האילנות האלו? מהו הנמשל של האילן? תשובה: אילן פירושו שכל. כגודל וכעומק השכל, כך חוזקו וכולי של האילן. ראה כאן breslev.eip.co.il/?key=44 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז והעניין הוא: כאשר המשנה למלך באבידת בת המלך פגש אדם שנושא אילן, הנמשל הוא שהמשנה למך הגיע לשכל ולתובנה כלשהי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלב - יֵשׁ צַדִּיק שֶׁהוּא מְפֻרְסָם גָּדוֹל בִּמְדִינָה אַחַת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלב - יש צדיק שהוא מפרסם גדול במדינה אחת יש צדיק שהוא מפרסם גדול במדינה אחת ובמדינה הסמוכה אינו חשוב כלל ושוב במדינה אחרת הוא מפרסם מעין דנפק מאתר חד ואזלי מתחות לארעא עד שנובע ויוצא ברחוק במקום אחר ואף במקום שהולך תחות ארעא הוא משקה שרשי אילנא.
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2344 שניות - עכשיו 18_09_2025 השעה 06:34:41 - wesi2