ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה בּא אֶל פַּרְעה
ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני יי וכו' הנני מביא מחר ארבה בגבולך (שמות י) [עיין התו' הזאת בנ"א מכת"י רבינו ז"ל בעצמו] א. כי השם יתברך מחמת רחמנותו ברא את העולם כי רצה לגלות רחמנותו ואם לא היה בריאת העולם על מי היה מראה רחמנותו ועל כן ברא את כל הבריאה מתחלת האצילות עד סוף נקדת המרכז של עולם הגשמי, כדי להראות רחמנותו וכאשר רצה השם יתברך לברא את העולם לא היה מקום לבראו מחמת שהיה הכל אין סוף על כן צמצם את האור לצדדין ועל ידי הצמצום הזה נעשה חלל הפנוי ובתוך החלל הפנוי הזה, נתהוו כל הימים והמדות שהם בריאת העולם (כמו שכתוב בעץ חיים בתחלתו) וזה החלל הפנוי היה מכרח לבריאת העולם כי בלתי החלל הפנוי, לא היה שום מקום לבריאת העולם כנ"ל וזה הצמצום של החלל הפנוי אי אפשר להבין ולהשיג, כי אם לעתיד לבוא כי צריך לומר בו שני הפכים, יש ואין כי החלל הפנוי הוא על ידי הצמצום שכביכול צמצם אלקותו משם ואין שם אלקות כביכול כי אם לא כן אינו פנוי, והכל אין סוף, ואין מקום לבריאת העולם כלל אבל באמת לאמתו, בודאי אף על פי כן יש שם גם כן אלקות כי בודאי אין שום דבר בלעדי חיותו ועל כן אי אפשר להשיג כלל בחינת חלל הפנוי, עד לעתיד לבוא. ב. ודע, שיש שני מיני אפיקורסית יש אפיקורסית, שבא מחכמות חיצוניות ועליו נאמר (אבות פרק ב) : 'ודע מה שתשיב לאפיקורוס' כי האפיקורסית הזאת יש עליה תשובה כי זאת האפיקורסית בא מחכמות חיצוניות שהם באים ממותרות מבחינות שבירת כלים כי מחמת רבוי האור נשתברו הכלים ומשם נתהוו הקליפות כידוע וחכמות חיצוניות באים משם, הינו משבירת כלים, ממותרות פסלת הקדשה כמו אצל האדם, יש כמה מיני מותרות ופסלת כגון צפרנים ושער וזעה, ושאר פסלת ומותרות כן כל חכמה חיצונה בא ממותרות ופסלת ידועה של הקדשה וכן כשוף בא ממותרות ופסלת ידוע ועל כן מי שנופל לאפיקורסית הזאת אף שבודאי צריך לברח ולהמלט משם אך אף על פי כן מי שנופל לשם, אפשר לו למצא הצלה לצאת משם כי יוכל למצא שם את השם יתברך, אם יבקשהו וידרשהו שם כי מאחר שהם באים משבירת כלים יש שם כמה ניצוצות הקדשה וכמה אותיות שנשברו ונפלו לשם כידוע ועל כן יוכל למצא שם אלקות ושכל לישב הקשיות של האפיקורסית הזאת הבא מחכמות חיצוניות שהם באים ממותרות משבירת כלים כי יש שם חיות אלקות הינו שכל ואותיות שנשברו ונפלו לשם ועל כן האפיקורסית הזאת יש עליה תשובה ועליו נאמר ודע מה שתשיב לאפיקורוס אבל יש עוד מין אפיקורסית והם החכמות שאינם חכמות אלא מחמת שהם עמקים ואינם משיגים אותם ומחמת זה נראים כחכמות כמו למשל כשאחד אומר סברא שקר בגמפ"ת [גמרא, פרוש רש"י, תוספות] ומחמת שאין למדן לישב הקשיא שבא על ידי סברא זו על ידי זה נדמה שאמר סברא וחכמה גדולה אף שבאמת אינו סברא כלל כן יש כמה מבוכות וקשיות אצל המחקרים שבאמת אינם שום חכמה והקשיות בטלים מעקרא אך מחמת שאין בהשכל אנושי לישבם על ידי זה נדמים לחכמות וקשיות ובאמת אי אפשר לישב אלו הקשיות כי אלו הקשיות של אפיקורסית הזאת, באים מחלל הפנוי אשר שם בתוך החלל הפנוי אין שם אלקות כביכול ועל כן אלו הקשיות הבאים משם, מבחינת חלל הפנוי אי אפשר בשום אפן למצא להם תשובה הינו למצא שם את השם יתברך כי אלו היה מוצא שם גם כן את השם יתברך אם כן לא היה פנוי, והיה הכל אין סוף כנ"ל ועל כן על האפיקורסית הזאת, נאמר (משלי ב) : "כל באיה לא ישובון" כי אין שום תשובה על האפיקורסית הזאת מאחר שבא מחלל הפנוי שמשם צמצם אלקותו כביכול רק ישראל על ידי אמונה עוברים על כל החכמות ואפילו על האפיקורסית הזאת הבא מחלל הפנוי שום חקירה וחכמה, רק באמונה שלמה כי השם יתברך 'ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין' (רע"מ פנחס רכ"ה) נמצא שהוא כביכול בתוך כל העולמות, וסביב כל העולמות וצריך להיות הפרש כביכול, בין המלוי והסיבוב שאם לאו, אם כן הכל אחד אך על ידי בחינת החלל הפנוי שמשם צמצם אלקותו כביכול ובתוכו ברא את כל הבריאה נמצא שהחלל הפנוי מקיף את כל העולם והשם יתברך שהוא סובב כל עלמין מסבב גם על החלל הפנוי ועל כן שיך לומר ממלא כל עלמין הינו כל הבריאה שנברא בתוך החלל הפנוי וגם סובב כל עלמין הינו שמסבב גם על החלל הפנוי ובאמצע מפסיק החלל הפנוי שכביכול צמצם משם אלקותו והנה על ידי אמונה שמאמינים שהשם יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ומאחר שהוא סובב כל עלמין אם כן שגם החלל הפנוי בעצמו נתהוה מחכמתו יתברך ובודאי באמת לאמתו יש שם אלקותו יתברך רק שאי אפשר להשיג זאת, ולמצא שם השם יתברך כנ"ל על כן הם עוברים על כל החכמות והקשיות והאפיקורסית הבא משם מחלל הפנוי כי יודעים שבודאי אי אפשר למצא להם תשובה כי אם היה מוצא עליהם תשובה הינו שהיה מוצא בהם את השם יתברך אם כן לא היה חלל הפנוי ולא היה אפשר להתהוות הבריאה אבל באמת לאמתו בודאי יש עליהם תשובה ובודאי יש שם אלקותו יתברך אבל על ידי חקירות נשקעים שם כי אי אפשר למצא שם את השם יתברך מאחר שהוא בחינת חלל הפנוי רק צריכין להאמין שהשם יתברך סובב גם עליו ובודאי באמת גם שם יש אלקותו יתברך ועל כן ישראל נקראים עבריים על שם שהם עוברים באמונתם על כל החכמות ואפילו על החכמות שאינם חכמות הינו האפיקורסית השנית הבא מחלל הפנוי כנ"ל ועל כן השם יתברך נקרא "אלקי העבריים" (שמות ג), מלשון (יהושע כ"ד) "עבר הנהר" (רש"י בראשית ל"ט ע"פ איש עברי) 'לשון צדדין' הינו שאלקותו מסבב גם על החלל הפנוי הבא על ידי הצמצום שצמצם האור לצדדין ועל כן ישראל נקראים עבריים שעל ידי אמונתם שמאמינים שהשם יתברך אלקי העבריים כנ"ל הם עוברים על כל החכמות ועל מה שאינם חכמות הינו האפיקורסית השנית כנ"ל ועל כן בודאי מזה האפיקורסית השנית בודאי צריך לזהר יותר ויותר, לברח ולהמלט משם, לבלי לעין ולהביט בדבריהם כלל כי חס ושלום, בודאי ישקע שם, כי עליו נאמר: "כל באיה לא ישובון" וכו' כנ"ל ג. אך דע, אם יש צדיק גדול שהוא בחינת משה הוא צריך דוקא לעין בדברי האפיקורסית אלו ואף שאי אפשר לישבם כנ"ל על כל זה על ידי עיונו שמעין שם הוא מעלה משם כמה נשמות שנפלו ונשקעו בתוך האפיקורסית הזאת כי אלו המבוכות והקשיות של האפיקורסית הזאת הבא מחלל הפנוי הם בבחינת שתיקה מאחר שאין עליהם שכל ואותיות לישבם כנ"ל (תהלים ל"ג) : "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם" ובהדבור יש חכמה כי כלל הדבור הוא רק חמשת מוצאות הפה ועל ידם נתהוו כל הדברים של כל הבריאה וכמו שכתוב (שם ק"ד) "כלם בחכמה עשית" והדבור הוא הגבול של כל הדברים כי הגביל חכמתו בהאותיות שאותיות אלו הם גבול לזה, ואותיות אלו הם גבול לזה אבל בהחלל הפנוי שהוא מקיף כל העולמות כנ"ל והוא פנוי מכל כביכול כנ"ל אין שם שום דבור, ואפילו שכל בלא אותיות כנ"ל ועל כן המבוכות הבאים משם, הם בבחינת שתיקה (מנחות כ"ט) 'כששאל על מיתת רבי עקיבא, זו תורה וזה שכרה השיבו לו: שתק כך עלה במחשבה' הינו שאתה צריך לשתק, ולבלי לשאל תשובה ותרוץ על קשיא זו כי כך עלה במחשבה, שהוא למעלה מן הדבור על כן אתה צריך לשתק על שאלה זו כי הוא בבחינות עלה במחשבה שאין שם דבור לישב אותה וכמו כן אלו הקשיות והמבוכות שבאים מחלל הפנוי שאין שם דבור ולא שכל כנ"ל על כן הם בבחינת שתיקה וצריך רק להאמין ולשתק שם ועל כן אסור לכנס ולעין בדברי האפיקורסית והמבוכות אלו כי אם צדיק שהוא בחינת משה כי משה הוא בחינת שתיקה, בבחינות שנקרא: "כבד פה" (שמות ד) בחינת שתיקה, שהוא למעלה מן הדבור ועל כן הצדיק שהוא בחינות משה, בחינות שתיקה יכול לעין בדברי המבוכות אלו, שהם בחינות שתיקה כנ"ל וצריך דוקא לעין, כדי להעלות הנשמות שנפלו לשם כנ"ל ד. ודע, כי מחלקת היא בחינות בריאת העולם כי עקר בריאת העולם, על ידי חלל הפנוי כנ"ל כי בלא זה היה הכל אין סוף, ולא היה מקום לבריאת העולם כנ"ל ועל כן צמצם האור לצדדין, ונעשה חלל הפנוי ובתוכו ברא את כל הבריאה, הינו הימים והמדות, על ידי הדבור כנ"ל "בדבר ה' שמים נעשו" וכו' וכן הוא בחינת המחלוקות כי אלו היו כל התלמידי חכמים אחד לא היה מקום לבריאת העולם רק על ידי המחלקת שביניהם, והם נחלקים זה מזה וכל אחד מושך עצמו לצד אחר על ידי זה נעשה ביניהם בחינות חלל הפנוי שהוא בחינות צמצום האור לצדדין, שבו הוא בריאת העולם על ידי הדבור כנ"ל כי כל הדברים שכל אחד מהם מדבר הכל הם רק בשביל בריאת העולם שנעשה על ידם בתוך החלל הפנוי שביניהם כי התלמידי חכמים בוראים את הכל על ידי דבריהם (ישעיה נ"א) : "ולאמר לציון עמי אתה" 'אל תקרי עמי אלא עמי, מה אנא עבדי שמיא וארעא במלולי אף אתם כן' (כמו שכתוב בזוהר בהקדמה דף ה). אך צריך לזהר שלא לדבר יותר מדי רק כפי צרך בריאת העולם לא יותר כי על ידי רבוי האור, שלא היו הכלים יכולים לסבל רבוי האור נשתברו, ומשבירת הכלים היה התהוות הקליפות כן אם אחד מרבה לדבר מזה גורם התהוות הקליפות כי הוא בחינת רבוי האור שעל ידי זה היו שבירת הכלים שעל ידי זה התהוות הקליפות וזה פרוש המשנה (אבות פרק א) : כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה ולא המדרש הוא העקר, אלא המעשה וכל המרבה דברים מביא חטא' בין החכמים, הוא בחינת חלל הפנוי שנתהוה ונעשה בין החכמים על ידי הפרוד והמחלקת שיש ביניהם כנ"ל וזה 'בין החכמים' דיקא, הינו שיש פרוד ומחלקת ביניהם כי אם היו כלם אחד, אין שיך לומר בין החכמים ועל ידי המחלקת נעשה בחינות חלל הפנוי ובתוך החלל הפנוי הזה נעשה בריאת העולם הינו הימים והמדות וזה כל ימי גדלתי, שהייתי מגדל ימי ומדותי שהוא בחינת בריאת העולם בין החכמים, בין החכמים דיקא, בתוך החלל הפנוי כנ"ל כי שם נעשה כל הבריאה כנ"ל שהגדלתי ימי ומדותי, מקטנות לגדלות ימי, כי הם ימים שלו, כי הוא בורא את העולם וכו' כנ"ל ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה כי שם בחלל הפנוי אין טוב משתיקה כנ"ל כי אסור לכנס לשם כי אם מי שהוא בבחינות שתיקה, בחינת משה כנ"ל וזה שאמר: 'כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי וכו' כי על ידי שאחז במדרגה זו, בבחינת שתיקה כמו שאמר: שאין טוב משתיקה על כן היה מגדל ימיו ומדותיו שם בחלל הפנוי כי אסור לכנס לשם, כי אם מי שהוא בבחינות שתיקה כנ"ל ולא המדרש הוא העקר אלא המעשה, וכל המרבה דברים מביא חטא כי כל מדרשם ודבריהם שאלו החכמים מדברים אין העקר המדרש בלבד, אלא המעשה שיעשו ויבראו על ידי דבריהם את העולם כנ"ל אל תקרי עמי אלא עמי כנ"ל אך 'כל המרבה דברים מביא חטא' כי מרבוי האור נתהוו הקליפות כנ"ל. ה. ודע, שעל ידי הנגון של הצדיק, שהוא בחינת משה הוא מעלה את הנשמות מן האפיקורסית הזאת של החלל הפנוי שנפלו לשם כי דע, שכל חכמה וחכמה שבעולם יש לה זמר ונגון מיחד שזה הזמר מיחד לחכמה זו, ומזה הזמר נמשכת החכמה הזאת (תהלים מ"ז) "זמרו משכיל", שכל שכל וחכמה יש לו זמר ונגון ואפילו חכמת האפיקורסית, יש לה נגון וזמר המיחד לחכמה האפיקורסית וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (חגיגה ט"ו:) 'אחר מה הוי בה זמרא יוני לא פסק מפמה וכשהיה קם מבית המדרש, כמה ספרי מינין נופלין ממנו' כי זה תלוי בזה כי על ידי זמר הנ"ל שלא פסק מפיו על ידי זה היו הספרי מינין נופלין ממנו כי זה הזמר היה מיחד לזה האפיקורסית והמינות שהיה לו נמצא כל חכמה וחכמה לפי בחינתה ומדרגתה כן יש לה זמר ונגון השיך ומיחד אליו וכן ממדרגה למדרגה כי בחינת החכמה שבמדרגה היותר עליונה יש לה זמר ונגון יותר עליון לפי בחינתה וכן למעלה מעלה עד ראשית נקדת הבריאה שהיא תחילת האצילות ושם אין למעלה ממנה ואין מקיף לאותה חכמה שיש שם כי אם אור האין סוף המקיף לחלל הפנוי שבתוכו כל הבריאות והחכמות ובודאי גם שם יש בחינת חכמה אך החכמה שיש שם באור אין סוף אי אפשר לידע ולהשיג אותה כי אין סוף הוא השם יתברך בעצמו, וחכמתו אי אפשר להשיג כלל ואין שם רק בחינת אמונה שמאמינים בו יתברך שאורו האין סוף מסבב כל עלמין ומקיף הכל ואמונה, יש לה גם כן זמר ונגון המיחד לאמונה וכמו שאנו רואים שאפילו אמונות עכו"ם בדברי טעותם יש לכל אמונה של עכו"ם נגון מיחד, שמזמרין בו ועורכין בו בבית תפילתם כן להפך בקדשה, כל אמונה יש לה זמר ונגון ואותו הזמר המיחד לאמונה הנ"ל שהוא אמונה העליונה מכל המיני חכמות ואמונות שבעולם הינו אמונה בהאור אין סוף עצמו הסובב כל עלמין כנ"ל אותו הזמר הוא גם כן למעלה מכל הנגינות וזמירות שבעולם השיכים לכל חכמה ואמונה וכל הזמירות והנגונים של כל החכמות נמשכין מזה הזמר והנגון שהוא למעלה מכל הזמירות והנגונים של כל החכמות כי הוא הזמר השיך להאמונה בהאור אין סוף עצמו, שהוא למעלה מן הכל. ולעתיד לבוא "שיהפך לכל העמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה'" (צפניה ג) והכל יאמינו בו יתברך אז יתקים (שיר השירים ד) : "תבואי תשורי מראש אמנה" 'מראש אמנה' דיקא, הינו בחינת אמונה עליונה זו הנ"ל שהוא ראש לכל האמונות כנ"ל וזה 'תשורי' דיקא, הינו הנגון והזמר השיך לראש אמונה זו כנ"ל ולבחינת זמר של אמונה העליונה הזאת, אין מי שיזכה כי אם צדיק הדור, שהוא בחינת משה שהוא במדרגת אמונה זו, שהוא בחינת שתיקה בחינת 'שתק כך עלה במחשבה' הנ"ל הינו שהיא עדין למעלה מהדבור כנ"ל וזה (שמות ט"ו) : "אז ישיר משה" ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סנהדרין צ"א:) 'שר לא נאמר, אלא ישיר' מכאן לתחית המתים מן התורה שעתיד משה לשיר לעתיד לבוא גם כן כי כל השירות בין של עולם הזה בין של לעתיד לבוא הוא רק אצל משה, שהוא בחינות שתיקה שזכה לזמר ששיך לאמונה העליונה על הכל ששם נכללין כל הזמירות כי כלם נמשכים ממנה וזה שפרש רש"י: 'ישיר', יו"ד על שם המחשבה נאמרה הינו בחינות 'כך עלה במחשבה' הנ"ל בחינות משה, בחינות שתיקה כנ"ל ועל כן על ידי נגון של הצדיק, שהוא בחינות משה כנ"ל על ידי זה עולים ויוצאים כל הנשמות, שנפלו בתוך האפיקורסית הזאת של חלל הפנוי כי נגונו הוא בבחינות 'ראש אמונה' הינו אמונה העליונה על הכל שעל ידי נגון ואמונה זו נתבטלים כל האפיקורסית ונכללים ונתבטלים כל הנגונים בתוך הנגון הזה שהוא למעלה מן הכל, שממנו נמשכים כל הנגונים כנ"ל. ו. וזה, ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי וכו' הוא בחינות חלל הפנוי כי פרעה לשון ביטול, מלשון (שמות ה) : "תפריעו את העם" וגם פרעה לשון התגלות הינו בחינת חלל הפנוי, שהוא בטל ופנוי מכל ובתוכו התגלות כל הבריאה כנ"ל ושם בחלל הפנוי יש כבדות לב כי אי אפשר להשיג בחינות החלל הפנוי כנ"ל וכל החכמות הבאים משם, יש בהם כבדות לב שנשארים בקשיא על השם יתברך ואי אפשר למצא שם השם יתברך מחמת שפנה אלקותו משם כביכול כדי שתוכל הבריאה להתהוות כנ"ל "משה בא" וכו' שמשה דיקא, יבוא אל פרעה, בחינות החלל הפנוי כי אסור לכנס לשם כי אם בחינות משה כנ"ל כי אי אפשר למצא שם את השם יתברך כנ"ל וזה, כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו עבדים הם בחינות ההקדמות של כל החכמות כי כל חכמה יש לה הקדמות, והם נקראים עבדים ומשמשים להחכמה הינו שכל החכמות וההקדמות הבאים משם מחלל הפנוי יש בהם כבדות לב שנשארים בקשיא כנ"ל וזהו למען שתי אתתי אלה בקרבו הינו שמה שהכבדתי את לבו וכו' שאי אפשר למצא שם את השם יתברך זה היה "למען שיתי" וכו' כדי שאשית בקרבו האותיות של הבריאה הינו כדי שתוכל הבריאה להתהוות שם בתוך החלל הפנוי שצמצם ופנה אלקותו משם כביכול כי אם לא היה מצמצם אלקותו משם, לא היה מקום לבריאה כנ"ל ולמען תספר וכו', כי שם בתוך הבריאה שנתהוה בתוך חלל הפנוי שם תוכל לספר ולדבר כי יש שם אותיות ודבור, שעל ידם נתהוה הבריאה כנ"ל וזה באזני בנך ובן בנך כי עקר כלל הבריאה היתה בשביל רחמנותו כנ"ל והבריאה היתה על ידי הדבור כנ"ל נמצא שבכל דבר שנברא בתוך החלל הפנוי, יש שם צמצום רחמנותו כי השם יתברך צמצם רחמנותו, וברא את הדבר הזה, בתבנית ודמות הזה כפי הרחמנות שלו שמדת רחמנותו יתברך חיבה, שזה הדבר יהיה כך כי הרחמנות שרש כל הבריאה, כי הכל נברא כדי לגלות רחמנותו כנ"ל וזה: "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך" 'עד כאן רחמי האב על הבן' (ב"ר פ' נ"ד) (כמו שפרש רש"י בראשית כ"א על פסוק: "אם תשקר לי ולניני ולנכדי") כי במה שהוא אחר הבריאה, שם תוכל לספר ולדבר ולהשיג צמצום רחמנותו שיש בכל דבר עד כאן רחמי האב וכו', הינו שבדבר הזה יש כל כך רחמנות ובדבר הזה יש כל כך רחמנות וזה את אשר התעללתי במצרים וכו' זה בחינת הקליפות שבאים מרבוי האור משבירת כלים כי 'התעללתי', פרש רש"י 'שחקתי' הינו שעשיתי שחוק ועוללות בעולם הינו בחינת הקליפות שהן כנגד הקדשה רק כמו מי שמדמה ומשחק ומעקם עצמו לחברו כי הם רק כקוף המשחק ומדמה עצמו לאדם (עיין זוהר תרומה קמ"ח:) ואת אתתי אשר שמתי בם כי יש שם אותיות, כי הם באים מרבוי אור, משבירת כלים כנ"ל וידעתם כי אני ה' כי שם תוכלו להכיר את ה' כי יש שם ניצוצי הקדשה ואותיות כנ"ל הינו, שאפילו בתוך בחינת השחוק, בחינת הקליפות הינו בחינת אפיקורסית הראשונה, שבא מבחינת רבוי אור כנ"ל גם שם תוכל להכיר את ה' כי עליו נאמר: 'ודע מה שתשיב לאפיקורוס' כנ"ל כי אפשר למצא שם אותיות וניצוצות לישבם כי הם באים משבירת כלים כנ"ל וזה, ויבא משה אל פרעה וכו' הנני מביא מחר ארבה בגבולך הוא בחינת לעתיד לבוא, כי מחר לקבל שכר (ערובין כ"ב). בחינת (בראשית ל) : "וענתה בי צדקתי ביום מחר" הינו בחינת קבול השכר לעתיד לבוא ואז יבינו בחינת החלל הפנוי שהוא על ידי הצמצום איך אפשר להיות, שבאמת יש שם אלקות, ואף על פי כן הוא חלל הפנוי כנ"ל וזהו בעצמו הקבול שכר כי עקר הקבול שכר לעתיד הוא, שישיגו השגות ויבינו מה שהיה אי אפשר להבין בעולם הזה ואז ידעו שהחלל הפנוי הוא בבחינת ארבה כההוא קמצא דלבושה מנה ובה (בראשית רבה פרשה כ"א) [כמובא בכל ספרי קבלה שזהו בחינת סוד חלל הפנוי] לבוש, הוא בחינת הצמצום של חלל הפנוי שעל ידו בחינת הלבושין, יבינו שהוא מנה ובה שבאמת יש שם אלקות ואף על פי כן הוא בחינת לבוש בחינת צמצום, בחינת חלל הפנוי וזה בחינת: "וענתה בי צדקתי ביום מחר" (איוב כ"ט) "צדק לבשתי" שאז ביום מחר, שיהיה הקבול שכר יתגלה סוד בחינות הלבושין, בחינת הצמצום של החלל הפנוי כנ"ל כי אז יתגלה ראש אמנה הנ"ל בחינת: "תבואי תשורי מראש אמנה" בחינת הנגון העליון של ראש אמונה הנ"ל שעל ידו נתבטל כל המבוכות של חלל הפנוי כנ"ל וזה הנני מביא מחר ארבה, ראשי תבות אכן רוח הוא באנוש (איוב ל"ב) בחינת נגינה, שהוא בחינת רוח הינו, שאז יתגלה הנגון והזמר של ראש אמונה כנ"ל ועל ידו יתבטלו כל האפיקורסית אפילו של חלל הפנוי כנ"ל
וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה בּא אֶל פַּרְעה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִּנְך וּבֶן בִּנְך אֶת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְיָ וְכוּ' הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבוּלֶך
[עיין התו' הזאת בנ"א מכת"י רבינו ז"ל בעצמו]
א. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מֵחֲמַת רַחֲמָנוּתוֹ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם
כִּי רָצָה לְגַלּוֹת רַחֲמָנוּתוֹ
וְאִם לא הָיָה בְּרִיאַת הָעוֹלָם עַל מִי הָיָה מַרְאֶה רַחֲמָנוּתוֹ
וְעַל כֵּן בָּרָא אֶת כָּל הַבְּרִיאָה מִתְּחִלַּת הָאֲצִילוּת
עַד סוֹף נְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז שֶׁל עוֹלָם הַגַּשְׁמִי, כְּדֵי לְהַרְאוֹת רַחֲמָנוּתוֹ
וְכַאֲשֶׁר רָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַך לִבְרא אֶת הָעוֹלָם
לא הָיָה מָקוֹם לְבָרְאוֹ
מֵחֲמַת שֶׁהָיָה הַכּל אֵין סוֹף
עַל כֵּן צִמְצֵם אֶת הָאוֹר לִצְדָדִין
וְעַל יְדֵי הַצִּמְצוּם הַזֶּה נַעֲשָׂה חָלָל הַפָּנוּי
וּבְתוֹך הֶחָלָל הַפָּנוּי הַזֶּה, נִתְהַוּוּ כָּל הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת
שֶׁהֵם בְּרִיאַת הָעוֹלָם
וְזֶה הֶחָלָל הַפָּנוּי הָיָה מֻכְרָח לִבְרִיאַת הָעוֹלָם
כִּי בִּלְתִּי הֶחָלָל הַפָּנוּי, לא הָיָה שׁוּם מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כַּנַּ"ל
וְזֶה הַצִּמְצוּם שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי
אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג, כִּי אִם לֶעָתִיד לָבוֹא
כִּי צָרִיך לוֹמַר בּוֹ שְׁנֵי הֲפָכִים, יֵשׁ וָאַיִן
כִּי הֶחָלָל הַפָּנוּי הוּא עַל יְדֵי הַצִּמְצוּם
שֶׁכִּבְיָכוֹל צִמְצֵם אֱלקוּתוֹ מִשָּׁם וְאֵין שָׁם אֱלקוּת כִּבְיָכוֹל
כִּי אִם לא כֵן אֵינוֹ פָּנוּי, וְהַכּל אֵין סוֹף, וְאֵין מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּלָל
אֲבָל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, בְּוַדַּאי אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ שָׁם גַּם כֵּן אֱלקוּת
כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדֵי חִיּוּתוֹ
וְעַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלָל בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי, עַד לֶעָתִיד לָבוֹא.
ב. וְדַע, שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי מִינֵי אֶפִּיקוֹרְסִית
יֵשׁ אֶפִּיקוֹרְסִית, שֶׁבָּא מֵחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת
וְעָלָיו נֶאֱמַר: 'וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס'
כִּי הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת יֵשׁ עָלֶיהָ תְּשׁוּבָה
כִּי זאת הָאֶפִּיקוֹרְסִית בָּא מֵחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת
שֶׁהֵם בָּאִים מִמּוֹתָרוֹת
מִבְּחִינוֹת שְׁבִירַת כֵּלִים
כִּי מֵחֲמַת רִבּוּי הָאוֹר נִשְׁתַּבְּרוּ הַכֵּלִים
וּמִשָּׁם נִתְהַוּוּ הַקְּלִיפּוֹת כַּיָּדוּעַ
וְחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת בָּאִים מִשָּׁם, הַיְנוּ מִשְּׁבִירַת כֵּלִים, מִמּוֹתְרוֹת פְּסֹלֶת הַקְּדֻשָּׁה
כְּמוֹ אֵצֶל הָאָדָם, יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי מוֹתָרוֹת וּפְסֹלֶת
כְּגוֹן צִפָּרְנַיִם וְשֵׂעָר וְזֵעָה, וּשְׁאָר פְּסֹלֶת וּמוֹתָרוֹת
כֵּן כָּל חָכְמָה חִיצוֹנָה בָּא מִמּוֹתָרוֹת וּפְסֹלֶת יְדוּעָה שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה
וְכֵן כִּשּׁוּף בָּא מִמּוֹתָרוֹת וּפְסֹלֶת יָדוּעַ
וְעַל כֵּן מִי שֶׁנּוֹפֵל לָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת
אַף שֶׁבְּוַדַּאי צָרִיך לִבְרחַ וּלְהִמָּלֵט מִשָּׁם
אַך אַף עַל פִּי כֵן מִי שֶׁנּוֹפֵל לְשָׁם, אֶפְשָׁר לוֹ לִמְצא הַצָּלָה לָצֵאת מִשָּׁם
כִּי יוּכַל לִמְצא שָׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, אִם יְבַקְּשֵׁהוּ וְיִדְּרְשֵׁהוּ שָׁם
כִּי מֵאַחַר שֶׁהֵם בָּאִים מִשְּׁבִירַת כֵּלִים
יֵשׁ שָׁם כַּמָּה נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה
וְכַמָּה אוֹתִיּוֹת שֶׁנִּשְׁבְּרוּ וְנָפְלוּ לְשָׁם כַּיָּדוּעַ
וְעַל כֵּן יוּכַל לִמְצא שָׁם אֱלקוּת וְשֵׂכֶל
לְיַשֵּׁב הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת הַבָּא מֵחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת
שֶׁהֵם בָּאִים מִמּוֹתָרוֹת מִשְּׁבִירַת כֵּלִים
כִּי יֵשׁ שָׁם חִיּוּת אֱלקוּת
הַיְנוּ שֵׂכֶל וְאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּשְׁבְּרוּ וְנָפְלוּ לְשָׁם
וְעַל כֵּן הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת יֵשׁ עָלֶיהָ תְּשׁוּבָה
וְעָלָיו נֶאֱמַר וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס
אֲבָל יֵשׁ עוֹד מִין אֶפִּיקוֹרְסִית
וְהֵם הַחָכְמוֹת שֶׁאֵינָם חָכְמוֹת
אֶלָּא מֵחֲמַת שֶׁהֵם עֲמֻקִּים וְאֵינָם מַשִּׂיגִים אוֹתָם
וּמֵחֲמַת זֶה נִרְאִים כְּחָכְמוֹת
כְּמוֹ לְמָשָׁל כְּשֶׁאֶחָד אוֹמֵר סְבָרָא שֶׁקֶר בְּגמפ"ת [גְּמָרָא, פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י, תּוֹסָפוֹת]
וּמֵחֲמַת שֶׁאֵין לַמְדָן לְיַשֵּׁב הַקֻּשְׁיָא שֶׁבָּא עַל יְדֵי סְבָרָא זוֹ
עַל יְדֵי זֶה נִדְמֶה שֶׁאָמַר סְבָרָא וְחָכְמָה גְּדוֹלָה
אַף שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינוֹ סְבָרָא כְּלָל
כֵּן יֵשׁ כַּמָּה מְבוּכוֹת וְקֻשְׁיוֹת אֵצֶל הַמְּחַקְּרִים
שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינָם שׁוּם חָכְמָה
וְהַקֻּשְׁיוֹת בְּטֵלִים מֵעִקָּרָא
אַך מֵחֲמַת שֶׁאֵין בְּהַשֵּׂכֶל אֱנוֹשִׁי לְיַשְּׁבָם
עַל יְדֵי זֶה נִדְמִים לְחָכְמוֹת וְקֻשְׁיוֹת
וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְיַשֵּׁב אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת
כִּי אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל אֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת, בָּאִים מֵחָלָל הַפָּנוּי
אֲשֶׁר שָׁם בְּתוֹך הֶחָלָל הַפָּנוּי אֵין שָׁם אֱלקוּת כִּבְיָכוֹל
וְעַל כֵּן אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת הַבָּאִים מִשָּׁם, מִבְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי
אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אפֶן לִמְצא לָהֶם תְּשׁוּבָה הַיְנוּ לִמְצא שָׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
כִּי אִלּוּ הָיָה מוֹצֵא שָׁם גַּם כֵּן אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
אִם כֵּן לא הָיָה פָּנוּי, וְהָיָה הַכּל אֵין סוֹף כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן עַל הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת, נֶאֱמַר: "כָּל בָּאֶיהָ לא יְשׁוּבוּן"
כִּי אֵין שׁוּם תְּשׁוּבָה עַל הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת
מֵאַחַר שֶׁבָּא מֵחָלָל הַפָּנוּי שֶׁמִּשָּׁם צִמְצֵם אֱלקוּתוֹ כִּבְיָכוֹל
רַק יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי אֱמוּנָה עוֹבְרִים עַל כָּל הַחָכְמוֹת
וַאֲפִילּוּ עַל הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת הַבָּא מֵחָלָל הַפָּנוּי
שׁוּם חֲקִירָה וְחָכְמָה, רַק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה
כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך 'מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין'
נִמְצָא שֶׁהוּא כִּבְיָכוֹל בְּתוֹך כָּל הָעוֹלָמוֹת, וּסְבִיב כָּל הָעוֹלָמוֹת
וְצָרִיך לִהְיוֹת הֶפְרֵשׁ כִּבְיָכוֹל, בֵּין הַמִּלּוּי וְהַסִּיבּוּב
שֶׁאִם לָאו, אִם כֵּן הַכּל אֶחָד
אַך עַל יְדֵי בְּחִינַת הֶחָלָל הַפָּנוּי שֶׁמִּשָּׁם צִמְצֵם אֱלקוּתוֹ כִּבְיָכוֹל
וּבְתוֹכוֹ בָּרָא אֶת כָּל הַבְּרִיאָה
נִמְצָא שֶׁהֶחָלָל הַפָּנוּי מַקִּיף אֶת כָּל הָעוֹלָם
וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך שֶׁהוּא סוֹבֵב כָּל עָלְמִין
מְסַבֵּב גַּם עַל הֶחָלָל הַפָּנוּי
וְעַל כֵּן שַׁיָּך לוֹמַר מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין הַיְנוּ כָּל הַבְּרִיאָה
שֶׁנִּבְרָא בְּתוֹך הֶחָלָל הַפָּנוּי
וְגַם סוֹבֵב כָּל עָלְמִין הַיְנוּ שֶׁמְּסַבֵּב גַּם עַל הֶחָלָל הַפָּנוּי
וּבָאֶמְצַע מַפְסִיק הֶחָלָל הַפָּנוּי
שֶׁכִּבְיָכוֹל צִמְצֵם מִשָּׁם אֱלקוּתוֹ
וְהִנֵּה עַל יְדֵי אֱמוּנָה
שֶׁמַּאֲמִינִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין
וּמֵאַחַר שֶׁהוּא סוֹבֵב כָּל עָלְמִין
אִם כֵּן שֶׁגַּם הֶחָלָל הַפָּנוּי בְּעַצְמוֹ נִתְהַוָּה מֵחָכְמָתוֹ יִתְבָּרַך
וּבְוַדַּאי בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ יֵשׁ שָׁם אֱלקוּתוֹ יִתְבָּרַך
רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג זאת, וְלִמְצא שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כַּנַּ"ל
עַל כֵּן הֵם עוֹבְרִים עַל כָּל הַחָכְמוֹת וְהַקֻּשְׁיוֹת וְהָאֶפִּיקוֹרְסִית הַבָּא מִשָּׁם מֵחָלָל הַפָּנוּי
כִּי יוֹדְעִים שֶׁבְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לִמְצא לָהֶם תְּשׁוּבָה
כִּי אִם הָיָה מוֹצֵא עֲלֵיהֶם תְּשׁוּבָה
הַיְנוּ שֶׁהָיָה מוֹצֵא בָּהֶם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
אִם כֵּן לא הָיָה חָלָל הַפָּנוּי
וְלא הָיָה אֶפְשָׁר לְהִתְהַוּוֹת הַבְּרִיאָה
אֲבָל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ בְּוַדַּאי יֵשׁ עֲלֵיהֶם תְּשׁוּבָה
וּבְוַדַּאי יֵשׁ שָׁם אֱלקוּתוֹ יִתְבָּרַך
אֲבָל עַל יְדֵי חֲקִירוֹת נִשְׁקָעִים שָׁם
כִּי אִי אֶפְשָׁר לִמְצא שָׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
מֵאַחַר שֶׁהוּא בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי
רַק צְרִיכִין לְהַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך סוֹבֵב גַּם עָלָיו
וּבְוַדַּאי בֶּאֱמֶת גַּם שָׁם יֵשׁ אֱלקוּתוֹ יִתְבָּרַך
וְעַל כֵּן יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים עִבְרִיִּים
עַל שֵׁם שֶׁהֵם עוֹבְרִים בֶּאֱמוּנָתָם עַל כָּל הַחָכְמוֹת
וַאֲפִילּוּ עַל הַחָכְמוֹת שֶׁאֵינָם חָכְמוֹת
הַיְנוּ הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַשֵּׁנִית הַבָּא מֵחָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך נִקְרָא "אֱלקֵי הָעִבְרִיִּים", מִלְּשׁוֹן "עֵבֶר הַנָּהָר" 'לְשׁוֹן צְדָדִין'
הַיְנוּ שֶׁאֱלקוּתוֹ מְסַבֵּב גַּם עַל הֶחָלָל הַפָּנוּי
הַבָּא עַל יְדֵי הַצִּמְצוּם
שֶׁצִּמְצֵם הָאוֹר לִצְדָדִין
וְעַל כֵּן יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים עִבְרִיִּים
שֶׁעַל יְדֵי אֱמוּנָתָם שֶׁמַּאֲמִינִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֱלקֵי הָעִבְרִיִּים כַּנַּ"ל
הֵם עוֹבְרִים עַל כָּל הַחָכְמוֹת
וְעַל מַה שֶּׁאֵינָם חָכְמוֹת
הַיְנוּ הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַשֵּׁנִית כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן בְּוַדַּאי מִזֶּה הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַשֵּׁנִית
בְּוַדַּאי צָרִיך לִזָּהֵר יוֹתֵר וְיוֹתֵר, לִבְרחַ וּלְהִמָּלֵט מִשָּׁם, לִבְלִי לְעַיֵּן וּלְהַבִּיט בְּדִבְרֵיהֶם כְּלָל
כִּי חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי יִשְׁקַע שָׁם, כִּי עָלָיו נֶאֱמַר: "כָּל בָּאֶיהָ לא יְשׁוּבוּן" וְכוּ' כַּנַּ"ל
ג. אַך דַּע, אִם יֵשׁ צַדִּיק גָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה
הוּא צָרִיך דַּוְקָא לְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הָאֶפִּיקוֹרְסִית אֵלּוּ
וְאַף שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָם כַּנַּ"ל
עַל כָּל זֶה עַל יְדֵי עִיּוּנוֹ שֶׁמְּעַיֵּן שָׁם
הוּא מַעֲלֶה מִשָּׁם כַּמָּה נְשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ וְנִשְׁקְעוּ בְּתוֹך הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת
כִּי אֵלּוּ הַמְּבוּכוֹת וְהַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת הַבָּא מֵחָלָל הַפָּנוּי
הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה
מֵאַחַר שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם שֵׂכֶל וְאוֹתִיּוֹת לְיַשְׁבָם כַּנַּ"ל
"בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם"
וּבְהַדִּבּוּר יֵשׁ חָכְמָה
כִּי כְּלָל הַדִּבּוּר הוּא רַק חֲמֵשֶׁת מוֹצָאוֹת הַפֶּה
וְעַל יָדָם נִתְהַוּוּ כָּל הַדְּבָרִים שֶׁל כָּל הַבְּרִיאָה
וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ"
וְהַדִּבּוּר הוּא הַגְּבוּל שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים
כִּי הִגְבִּיל חָכְמָתוֹ בְּהָאוֹתִיּוֹת
שֶׁאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ הֵם גְּבוּל לָזֶה, וְאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ הֵם גְּבוּל לָזֶה
אֲבָל בְּהֶחָלָל הַפָּנוּי שֶׁהוּא מַקִּיף כָּל הָעוֹלָמוֹת כַּנַּ"ל
וְהוּא פָּנוּי מִכּל כִּבְיָכוֹל כַּנַּ"ל
אֵין שָׁם שׁוּם דִּבּוּר, וַאֲפִילּוּ שֵׂכֶל בְּלא אוֹתִיּוֹת כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן הַמְּבוּכוֹת הַבָּאִים מִשָּׁם, הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה
'כְּשֶׁשָּׁאַל עַל מִיתַת רַבִּי עֲקִיבָא, זוֹ תּוֹרָה וְזֶה שְׂכָרָהּ
הֵשִׁיבוּ לוֹ: שְׁתֹק כָּך עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה'
הַיְנוּ שֶׁאַתָּה צָרִיך לִשְׁתּק, וְלִבְלִי לִשְׁאל תְּשׁוּבָה וְתֵרוּץ עַל קֻשְׁיָא זוֹ
כִּי כָּך עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַדִּבּוּר
עַל כֵּן אַתָּה צָרִיך לִשְׁתּק עַל שְׁאֵלָה זוֹ
כִּי הוּא בִּבְחִינוֹת עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה
שֶׁאֵין שָׁם דִּבּוּר לְיַשֵּׁב אוֹתָהּ
וּכְמוֹ כֵן אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת וְהַמְּבוּכוֹת שֶׁבָּאִים מֵחָלָל הַפָּנוּי
שֶׁאֵין שָׁם דִּבּוּר וְלא שֵׂכֶל כַּנַּ"ל
עַל כֵּן הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה
וְצָרִיך רַק לְהַאֲמִין וְלִשְׁתּק שָׁם
וְעַל כֵּן אָסוּר לִכְנס וּלְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הָאֶפִּיקוֹרְסִית וְהַמְּבוּכוֹת אֵלּוּ
כִּי אִם צַדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה
כִּי משֶׁה הוּא בְּחִינַת שְׁתִיקָה, בִּבְחִינוֹת שֶׁנִּקְרָא: "כְּבַד פֶּה"
בְּחִינַת שְׁתִיקָה, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַדִּבּוּר
וְעַל כֵּן הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינוֹת משֶׁה, בְּחִינוֹת שְׁתִיקָה
יָכוֹל לְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הַמְּבוּכוֹת אֵלּוּ, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת שְׁתִיקָה כַּנַּ"ל
וְצָרִיך דַּוְקָא לְעַיֵּן, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת הַנְּשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ לְשָׁם כַּנַּ"ל
ד. וְדַע, כִּי מַחֲלקֶת הִיא בְּחִינוֹת בְּרִיאַת הָעוֹלָם
כִּי עִקַּר בְּרִיאַת הָעוֹלָם, עַל יְדֵי חָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל
כִּי בְּלא זֶה הָיָה הַכּל אֵין סוֹף, וְלא הָיָה מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן צִמְצֵם הָאוֹר לִצְדָדִין, וְנַעֲשָׂה חָלָל הַפָּנוּי
וּבְתוֹכוֹ בָּרָא אֶת כָּל הַבְּרִיאָה, הַיְנוּ הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת, עַל יְדֵי הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל
"בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ" וְכוּ'
וְכֵן הוּא בְּחִינַת הַמַּחֲלוֹקוֹת
כִּי אִלּוּ הָיוּ כָּל הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֶחָד
לא הָיָה מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם
רַק עַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת שֶׁבֵּינֵיהֶם, וְהֵם נֶחֱלָקִים זֶה מִזֶּה
וְכָל אֶחָד מוֹשֵׁך עַצְמוֹ לְצַד אַחֵר
עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בֵּינֵיהֶם בְּחִינוֹת חָלָל הַפָּנוּי
שֶׁהוּא בְּחִינוֹת צִמְצוּם הָאוֹר לִצְדָדִין, שֶׁבּוֹ הוּא בְּרִיאַת הָעוֹלָם עַל יְדֵי הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל
כִּי כָּל הַדְּבָרִים שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם מְדַבֵּר
הַכּל הֵם רַק בִּשְׁבִיל בְּרִיאַת הָעוֹלָם
שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יָדָם בְּתוֹך הֶחָלָל הַפָּנוּי שֶׁבֵּינֵיהֶם
כִּי הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים בּוֹרְאִים אֶת הַכּל עַל יְדֵי דִּבְרֵיהֶם
"וְלֵאמר לְצִיּוֹן עַמִּי אַתָּה"
'אַל תִּקְרֵי עַמִּי אֶלָּא עִמִּי, מָה אֲנָא עֲבַדִי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא בְּמִלּוּלִי אַף אַתֶּם כֵּן' .
אַך צָרִיך לִזָּהֵר שֶׁלּא לְדַבֵּר יוֹתֵר מִדַּי
רַק כְּפִי צרֶך בְּרִיאַת הָעוֹלָם לא יוֹתֵר
כִּי עַל יְדֵי רִבּוּי הָאוֹר, שֶׁלּא הָיוּ הַכֵּלִים יְכוֹלִים לִסְבּל רִבּוּי הָאוֹר
נִשְׁתַּבְּרוּ, וּמִשְּׁבִירַת הַכֵּלִים הָיָה הִתְהַוּוּת הַקְּלִיפּוֹת
כֵּן אִם אֶחָד מַרְבֶּה לְדַבֵּר
מִזֶּה גּוֹרֵם הִתְהַוּוּת הַקְּלִיפּוֹת
כִּי הוּא בְּחִינַת רִבּוּי הָאוֹר
שֶׁעַל יְדֵי זֶה הָיוּ שְׁבִירַת הַכֵּלִים
שֶׁעַל יְדֵי זֶה הִתְהַוּוּת הַקְּלִיפּוֹת
וְזֶה פֵּרוּשׁ הַמִּשְׁנָה: כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב מִשְּׁתִיקָה
וְלא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶּׂה וְכָל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים מֵבִיא חֵטְא'
בֵּין הַחֲכָמִים, הוּא בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי
שֶׁנִּתְהַוָּה וְנַעֲשָׂה בֵּין הַחֲכָמִים
עַל יְדֵי הַפֵּרוּד וְהַמַּחֲלקֶת שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם כַּנַּ"ל
וְזֶה 'בֵּין הַחֲכָמִים' דַּיְקָא, הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ פֵּרוּד וּמַחֲלקֶת בֵּינֵיהֶם
כִּי אִם הָיוּ כֻּלָּם אֶחָד, אֵין שַׁיָּך לוֹמַר בֵּין הַחֲכָמִים
וְעַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת נַעֲשָׂה בְּחִינוֹת חָלָל הַפָּנוּי
וּבְתוֹך הֶחָלָל הַפָּנוּי הַזֶּה נַעֲשָׂה בְּרִיאַת הָעוֹלָם הַיְנוּ הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת
וְזֶה כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי, שֶׁהָיִיתִי מְגַדֵּל יָמַי וּמִדּוֹתַי שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם
בֵּין הַחֲכָמִים, בֵּין הַחֲכָמִים דַּיְקָא, בְּתוֹך הֶחָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל
כִּי שָׁם נַעֲשָׂה כָּל הַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל
שֶׁהִגְדַּלְתִּי יָמַי וּמִדּוֹתַי, מִקַּטְנוּת לְגַדְלוּת
יָמַי, כִּי הֵם יָמִים שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא בּוֹרֵא אֶת הָעוֹלָם וְכוּ' כַּנַּ"ל
וְלא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב מִשְּׁתִיקָה
כִּי שָׁם בֶּחָלָל הַפָּנוּי אֵין טוֹב מִשְּׁתִיקָה כַּנַּ"ל
כִּי אָסוּר לִכְנס לְשָׁם
כִּי אִם מִי שֶׁהוּא בִּבְחִינוֹת שְׁתִיקָה, בְּחִינַת משֶׁה כַּנַּ"ל
וְזֶה שֶׁאָמַר: 'כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים וְלא מָצָאתִי וְכוּ'
כִּי עַל יְדֵי שֶׁאָחַז בְּמַדְרֵגָה זוֹ, בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה
כְּמוֹ שֶׁאָמַר: שֶׁאֵין טוֹב מִשְּׁתִיקָה
עַל כֵּן הָיָה מְגַדֵּל יָמָיו וּמִדּוֹתָיו שָׁם בֶּחָלָל הַפָּנוּי
כִּי אָסוּר לִכְנס לְשָׁם, כִּי אִם מִי שֶׁהוּא בִּבְחִינוֹת שְׁתִיקָה כַּנַּ"ל
וְלא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה, וְכָל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים מֵבִיא חֵטְא
כִּי כָּל מִדְרָשָׁם וְדִבְרֵיהֶם שֶׁאֵלּוּ הַחֲכָמִים מְדַבְּרִים
אֵין הָעִקָּר הַמִּדְרָשׁ בִּלְבַד, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה
שֶׁיַּעֲשׂוּ וְיִבְרְאוּ עַל יְדֵי דִּבְרֵיהֶם אֶת הָעוֹלָם כַּנַּ"ל
אַל תִּקְרֵי עַמִּי אֶלָּא עִמִּי כַּנַּ"ל
אַך 'כָּל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים מֵבִיא חֵטְא'
כִּי מֵרִבּוּי הָאוֹר נִתְהַוּוּ הַקְּלִיפּוֹת כַּנַּ"ל.
ה. וְדַע, שֶׁעַל יְדֵי הַנִּגּוּן שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה
הוּא מַעֲלֶה אֶת הַנְּשָׁמוֹת מִן הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי שֶׁנָּפְלוּ לְשָׁם
כִּי דַּע, שֶׁכָּל חָכְמָה וְחָכְמָה שֶׁבָּעוֹלָם
יֵשׁ לָהּ זֶמֶר וְנִגּוּן מְיֻחָד שֶׁזֶּה הַזֶּמֶר מְיֻחָד לְחָכְמָה זוֹ, וּמִזֶּה הַזֶּמֶר נִמְשֶׁכֶת הַחָכְמָה הַזּאת
"זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל", שֶׁכָּל שֵׂכֶל וְחָכְמָה יֵשׁ לוֹ זֶמֶר וְנִגּוּן
וַאֲפִילּוּ חָכְמַת הָאֶפִּיקוֹרְסִית, יֵשׁ לָהּ נִגּוּן וְזֶמֶר הַמְיֻחָד לַחָכְמָה הָאֶפִּיקוֹרְסִית
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
'אַחֵר מָה הֲוֵי בֵּהּ זִמְרָא יְוָנִי לא פְּסַק מִפֻּמֵּהּ
וּכְשֶׁהָיָה קָם מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ, כַּמָּה סִפְרֵי מִינִין נוֹפְלִין מִמֶּנּוּ'
כִּי זֶה תָּלוּי בָּזֶה
כִּי עַל יְדֵי זֶמֶר הַנַּ"ל שֶׁלּא פָּסַק מִפִּיו
עַל יְדֵי זֶה הָיוּ הַסִּפְרֵי מִינִין נוֹפְלִין מִמֶּנּוּ
כִּי זֶה הַזֶּמֶר הָיָה מְיֻחָד לְזֶה הָאֶפִּיקוֹרְסִית וְהַמִּינוּת שֶׁהָיָה לוֹ
נִמְצָא כָּל חָכְמָה וְחָכְמָה לְפִי בְּחִינָתָהּ וּמַדְרֵגָתָהּ
כֵּן יֵשׁ לָהּ זֶמֶר וְנִגּוּן הַשַּׁיָּך וּמְיֻחָד אֵלָיו
וְכֵן מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה
כִּי בְּחִינַת הַחָכְמָה שֶׁבַּמַּדְרֵגָה הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹנָה
יֵשׁ לָהּ זֶמֶר וְנִגּוּן יוֹתֵר עֶלְיוֹן לְפִי בְּחִינָתָהּ
וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה עַד רֵאשִׁית נְקֻדַּת הַבְּרִיאָה שֶׁהִיא תְּחִילַת הָאֲצִילוּת
וְשָׁם אֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה וְאֵין מַקִּיף לְאוֹתָהּ חָכְמָה שֶׁיֵּשׁ שָׁם
כִּי אִם אוֹר הָאֵין סוֹף הַמַּקִּיף לֶחָלָל הַפָּנוּי
שֶׁבְּתוֹכוֹ כָּל הַבְּרִיאוֹת וְהַחָכְמוֹת
וּבְּוַדַאי גַּם שָׁם יֵשׁ בְּחִינַת חָכְמָה
אַך הַחָכְמָה שֶׁיֵּשׁ שָׁם בְּאוֹר אֵין סוֹף
אִי אֶפְשָׁר לֵידַע וּלְהַשִּׂיג אוֹתָהּ
כִּי אֵין סוֹף הוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּעַצְמוֹ, וְחָכְמָתוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלָל
וְאֵין שָׁם רַק בְּחִינַת אֱמוּנָה
שֶׁמַּאֲמִינִים בּוֹ יִתְבָּרַך שֶׁאוֹרוֹ הָאֵין סוֹף מְסַבֵּב כָּל עָלְמִין וּמַקִּיף הַכּל
וֶאֱמוּנָה, יֵשׁ לָהּ גַּם כֵּן זֶמֶר וְנִגּוּן הַמְיֻחָד לֶאֱמוּנָה
וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁאֲפִילּוּ אֱמוּנוֹת עַכּוּ"ם בְּדִבְרֵי טָעוּתָם
יֵשׁ לְכָל אֱמוּנָה שֶׁל עַכּוּ"ם נִגּוּן מְיֻחָד, שֶׁמְּזַמְּרִין בּוֹ וְעוֹרְכִין בּוֹ בְּבֵית תְּפִילָּתָם
כֵּן לְהֵפֶך בִּקְדֻשָּׁה, כָּל אֱמוּנָה יֵשׁ לָהּ זֶמֶר וְנִגּוּן
וְאוֹתוֹ הַזֶּמֶר הַמְּיֻחָד לָאֱמוּנָה הַנַּ"ל
שֶׁהוּא אֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה מִכָּל הַמִּינֵי חָכְמוֹת וֶאֱמוּנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם
הַיְנוּ אֱמוּנָה בְּהָאוֹר אֵין סוֹף עַצְמוֹ הַסּוֹבֵב כָּל עָלְמִין כַּנַּ"ל
אוֹתוֹ הַזֶּמֶר הוּא גַּם כֵּן לְמַעְלָה מִכָּל הַנְּגִינוֹת וּזְמִירוֹת שֶׁבָּעוֹלָם
הַשַּׁיָּכִים לְכָל חָכְמָה וֶאֱמוּנָה
וְכָל הַזְּמִירוֹת וְהַנִּגּוּנִים שֶׁל כָּל הַחָכְמוֹת
נִמְשָׁכִין מִזֶּה הַזֶּמֶר וְהַנִּגּוּן
שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִכָּל הַזְּמִירוֹת וְהַנִּגּוּנִים שֶׁל כָּל הַחָכְמוֹת
כִּי הוּא הַזֶּמֶר הַשַּׁיָּך לְהָאֱמוּנָה בְּהָאוֹר אֵין סוֹף עַצְמוֹ, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַכּל.
וְלֶעָתִיד לָבוֹא "שֶׁיַּהְפּך לְכָל הָעַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרא כֻּלָּם בְּשֵׁם ה'"
וְהַכּל יַאֲמִינוּ בּוֹ יִתְבָּרַך
אָז יִתְקַיֵּם: "תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵראשׁ אֲמָנָה"
'מֵראשׁ אֲמָנָה' דַּיְקָא, הַיְנוּ בְּחִינַת אֱמוּנָה עֶלְיוֹנָה זוֹ הַנַּ"ל
שֶׁהוּא ראשׁ לְכָל הָאֱמוּנוֹת כַּנַּ"ל
וְזֶה 'תָּשׁוּרִי' דַּיְקָא, הַיְנוּ הַנִּגּוּן וְהַזֶמֶר הַשַּׁיָּך לראשׁ אֱמוּנָה זוֹ כַּנַּ"ל
וְלִבְחִינַת זֶמֶר שֶׁל אֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה הַזּאת, אֵין מִי שֶׁיִּזְכֶּה
כִּי אִם צַדִּיק הַדּוֹר, שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה
שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגַת אֱמוּנָה זוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁתִיקָה
בְּחִינַת 'שְׁתֹק כָּך עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה' הַנַּ"ל
הַיְנוּ שֶׁהִיא עֲדַיִן לְמַעְלָה מֵהַדִּבּוּר כַּנַּ"ל
וְזֶה: "אָז יָשִׁיר משֶׁה"
וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'שָׁר לא נֶאֱמַר, אֶלָּא יָשִׁיר'
מִכָּאן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה
שֶׁעָתִיד משֶׁה לָשִׁיר לֶעָתִיד לָבוֹא גַּם כֵּן כִּי כָּל הַשִּׁירוֹת
בֵּין שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה בֵּין שֶׁל לֶעָתִיד לָבוֹא
הוּא רַק אֵצֶל משֶׁה, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת שְׁתִיקָה
שֶׁזָּכָה לַזֶּמֶר שֶׁשַּׁיָּך לָאֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה עַל הַכּל
שֶׁשָּׁם נִכְלָלִין כָּל הַזְּמִירוֹת
כִּי כֻלָּם נִמְשָׁכִים מִמֶּנָּה
וְזֶה שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: 'יָשִׁיר', יוּ"ד עַל שֵׁם הַמַּחֲשָׁבָה נֶאֶמְרָה
הַיְנוּ בְּחִינוֹת 'כָּך עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה' הַנַּ"ל
בְּחִינוֹת משֶׁה, בְּחִינוֹת שְׁתִיקָה כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן עַל יְדֵי נִגּוּן שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת משֶׁה כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה עוֹלִים וְיוֹצְאִים כָּל הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁנָּפְלוּ בְּתוֹך הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי
כִּי נִגּוּנוֹ הוּא בִּבְחִינוֹת 'ראשׁ אֱמוּנָה'
הַיְנוּ אֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה עַל הַכּל
שֶׁעַל יְדֵי נִגּוּן וֶאֱמוּנָה זוֹ נִתְבַּטְּלִים כָּל הָאֶפִּיקוֹרְסִית
וְנִכְלָלִים וְנִתְבַּטְּלִים כָּל הַנִּגּוּנִים בְּתוֹך הַנִּגּוּן הַזֶּה
שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַכּל, שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְשָׁכִים כָּל הַנִּגּוּנִים כַּנַּ"ל.
ו. וְזֶה, וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה בּא אֶל פַּרְעה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי וְכוּ'
הוּא בְּחִינוֹת חָלָל הַפָּנוּי
כִּי פַּרְעה לְשׁוֹן בִּיטּוּל, מִלְשׁוֹן: "תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם"
וְגַם פַּרְעה לְשׁוֹן הִתְגַּלּוּת
הַיְנוּ בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי, שֶׁהוּא בָּטֵל וּפָנוּי מִכּל
וּבְתוֹכוֹ הִתְגַּלּוּת כָּל הַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל
וְשָׁם בֶּחָלָל הַפָּנוּי יֵשׁ כְּבֵדוּת לֵב
כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג בְּחִינוֹת הֶחָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל
וְכָל הַחָכְמוֹת הַבָּאִים מִשָּׁם, יֵשׁ בָּהֶם כְּבֵדוּת לֵב
שֶׁנִּשְׁאָרִים בְּקֻשְׁיָא עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וְאִי אֶפְשָׁר לִמְצא שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
מֵחֲמַת שֶׁפִּנָּה אֱלקוּתוֹ מִשָּׁם כִּבְיָכוֹל
כְּדֵי שֶׁתּוּכַל הַבְּרִיאָה לְהִתְהַוּוֹת כַּנַּ"ל
"משֶׁה בּא" וְכוּ' שֶׁמּשֶׁה דַּיְקָא, יָבוֹא אֶל פַּרְעה, בְּחִינוֹת הֶחָלָל הַפָּנוּי
כִּי אָסוּר לִכְנס לְשָׁם כִּי אִם בְּחִינוֹת משֶׁה כַּנַּ"ל
כִּי אִי אֶפְשָׁר לִמְצא שָׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כַּנַּ"ל
וְזֶה, כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו
עֲבָדִים הֵם בְּחִינוֹת הַהַקְדָּמוֹת שֶׁל כָּל הַחָכְמוֹת
כִּי כָּל חָכְמָה יֵשׁ לָהּ הַקְדָּמוֹת, וְהֵם נִקְרָאִים עֲבָדִים
וּמְשַׁמְּשִׁים לְהַחָכְמָה
הַיְנוּ שֶׁכָּל הַחָכְמוֹת וְהַהַקְדָּמוֹת הַבָּאִים מִשָּׁם מֵחָלָל הַפָּנוּי
יֵשׁ בָּהֶם כְּבֵדוּת לֵב שֶׁנִּשְׁאָרִים בְּקֻשְׁיָא כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ לְמַעַן שִׁתִי אתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ
הַיְנוּ שֶׁמַּה שֶּׁהִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְכוּ'
שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִמְצא שָׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
זֶה הָיָה "לְמַעַן שִׁיתִי" וְכוּ'
כְּדֵי שֶׁאָשִׁית בְּקִרְבּוֹ הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הַבְּרִיאָה
הַיְנוּ כְּדֵי שֶׁתּוּכַל הַבְּרִיאָה לְהִתְהַוּוֹת שָׁם בְּתוֹך הֶחָלָל הַפָּנוּי
שֶׁצִּמְצֵם וּפִנָּה אֱלקוּתוֹ מִשָּׁם כִּבְיָכוֹל
כִּי אִם לא הָיָה מְצַמְצֵם אֱלקוּתוֹ מִשָּׁם, לא הָיָה מָקוֹם לַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל
וּלְמַעַן תְּסַפֵּר וְכוּ', כִּי שָׁם בְּתוֹך הַבְּרִיאָה שֶׁנִּתְהַוָּה בְּתוֹך חָלָל הַפָּנוּי
שָׁם תּוּכַל לְסַפֵּר וּלְדַבֵּר
כִּי יֵשׁ שָׁם אוֹתִיּוֹת וְדִבּוּר, שֶׁעַל יָדָם נִתְהַוָּה הַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּאָזְנֵי בִנְך וּבֶן בִּנְך
כִּי עִקַּר כְּלַל הַבְּרִיאָה הָיְתָה בִּשְׁבִיל רַחֲמָנוּתוֹ כַּנַּ"ל
וְהַבְּרִיאָה הָיְתָה עַל יְדֵי הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל
נִמְצָא שֶׁבְּכָל דָּבָר שֶׁנִּבְרָא בְּתוֹך הֶחָלָל הַפָּנוּי, יֵשׁ שָׁם צִמְצוּם רַחֲמָנוּתוֹ
כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך צִמְצֵם רַחֲמָנוּתוֹ, וּבָרָא אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, בְּתַבְנִית וּדְמוּת הַזֶּה
כְּפִי הָרַחֲמָנוּת שֶׁלּוֹ
שֶׁמִּדַּת רַחֲמָנוּתוֹ יִתְבָּרַך חִיְּבָה, שֶׁזֶּה הַדָּבָר יִהְיֶה כָּך
כִּי הָרַחֲמָנוּת שׁרֶשׁ כָּל הַבְּרִיאָה, כִּי הַכּל נִבְרָא כְּדֵי לְגַלּוֹת רַחֲמָנוּתוֹ כַּנַּ"ל
וְזֶה: "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְך וּבֶן בִּנְך" 'עַד כָּאן רַחֲמֵי הָאָב עַל הַבֵּן'
כִּי בַּמֶּה שֶּׁהוּא אַחַר הַבְּרִיאָה, שָׁם תוּכַל לְסַפֵּר וּלְדַבֵּר
וּלְהַשִּׂיג צִמְצוּם רַחֲמָנוּתוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר
עַד כָּאן רַחֲמֵי הָאָב וְכוּ', הַיְנוּ שֶׁבַּדָּבָר הַזֶּה יֵשׁ כָּל כָּך רַחֲמָנוּת
וּבַדָּבָר הַזֶּה יֵשׁ כָּל כָּך רַחֲמָנוּת
וְזֶה אֶת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְכוּ'
זֶה בְּחִינַת הַקְּלִיפּוֹת שֶׁבָּאִים מֵרִבּוּי הָאוֹר מִשְּׁבִירַת כֵּלִים
כִּי 'הִתְעַלַּלְתִּי', פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י 'שִׂחַקְתִּי'
הַיְנוּ שֶׁעָשִׂיתִי שְׂחוֹק וְעוֹלֵלוּת בָּעוֹלָם
הַיְנוּ בְּחִינַת הַקְּלִיפּוֹת שֶׁהֵן כְּנֶגֶד הַקְּדֻשָּׁה
רַק כְּמוֹ מִי שֶׁמְּדַמֶּה וּמְשַׂחֵק וּמְעַקֵּם עַצְמוֹ לַחֲבֵרוֹ
כִּי הֵם רַק כְּקוֹף הַמְשַׂחֵק וּמְדַמֶּה עַצְמוֹ לְאָדָם
וְאֶת אתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם
כִּי יֵשׁ שָׁם אוֹתִיּוֹת, כִּי הֵם בָּאִים מֵרִבּוּי אוֹר, מִשְּׁבִירַת כֵּלִים כַּנַּ"ל
וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' כִּי שָׁם תּוּכְלוּ לְהַכִּיר אֶת ה'
כִּי יֵשׁ שָׁם נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה וְאוֹתִיּוֹת כַּנַּ"ל
הַיְנוּ, שֶׁאֲפִילּוּ בְּתוֹך בְּחִינַת הַשְּׂחוֹק, בְּחִינַת הַקְּלִיפּוֹת
הַיְנוּ בְּחִינַת אֶפִּיקוֹרְסִית הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁבָּא מִבְּחִינַת רִבּוּי אוֹר כַּנַּ"ל
גַּם שָׁם תּוּכַל לְהַכִּיר אֶת ה'
כִּי עָלָיו נֶאֱמַר: 'וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס' כַּנַּ"ל
כִּי אֶפְשָׁר לִמְצא שָׁם אוֹתִיּוֹת וְנִיצוֹצוֹת לְיַשְּׁבָם
כִּי הֵם בָּאִים מִשְּׁבִירַת כֵּלִים כַּנַּ"ל
וְזֶה, וַיָּבא משֶׁה אֶל פַּרְעה וְכוּ'
הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבוּלֶך
הוּא בְּחִינַת לֶעָתִיד לָבוֹא, כִּי מָחָר לְקַבֵּל שָׂכָר .
בְּחִינַת: "וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר"
הַיְנוּ בְּחִינַת קִבּוּל הַשָּׂכָר לֶעָתִיד לָבוֹא
וְאָז יָבִינוּ בְּחִינַת הֶחָלָל הַפָּנוּי שֶׁהוּא עַל יְדֵי הַצִּמְצוּם
אֵיך אֶפְשָׁר לִהְיוֹת, שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ שָׁם אֱלקוּת, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא חָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ הַקִּבּוּל שָׂכָר
כִּי עִקַּר הַקִּבּוּל שָׂכָר לֶעָתִיד הוּא, שֶׁיַּשִּׂיגוּ הַשָּׂגוֹת
וְיָבִינוּ מַה שֶּׁהָיָה אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בָּעוֹלָם הַזֶּה
וְאָז יֵדְעוּ שֶׁהֶחָלָל הַפָּנוּי הוּא בִּבְחִינַת אַרְבֶּה
כְּהַהוּא קַמְצָא דִּלְבוּשֵׁהּ מִנֵּהּ וּבֵהּ
[כַּמּוּבָא בְּכָל סִפְרֵי קַבָּלָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת סוֹד חָלָל הַפָּנוּי]
לְבוּשׁ, הוּא בְּחִינַת הַצִּמְצוּם שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי
שֶׁעַל יָדוֹ בְּחִינַת הַלְּבוּשִׁין, יָבִינוּ שֶׁהוּא מִנֵּהּ וּבֵהּ
שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ שָׁם אֱלקוּת וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא בְּחִינַת לְבוּשׁ
בְּחִינַת צִמְצוּם, בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי
וְזֶה בְּחִינַת: "וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר" "צֶדֶק לָבַשְׁתִּי"
שֶׁאָז בְּיוֹם מָחָר, שֶׁיִּהְיֶה הַקִּבּוּל שָׂכָר
יִתְגַּלֶּה סוֹד בְּחִינוֹת הַלְּבוּשִׁין, בְּחִינַת הַצִּמְצוּם שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל
כִּי אָז יִתְגַּלֶּה ראשׁ אֲמָנָה הַנַּ"ל
בְּחִינַת: "תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵראשׁ אֲמָנָה"
בְּחִינַת הַנִּגּוּן הָעֶלְיוֹן שֶׁל ראשׁ אֱמוּנָה הַנַּ"ל
שֶׁעַל יָדוֹ נִתְבַּטֵּל כָּל הַמְּבוּכוֹת שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל
וְזֶה הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אָכֵן רוּחַ הוּא בֶּאֱנוֹשׁ
בְּחִינַת נְגִינָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ
הַיְנוּ, שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה הַנִּגּוּן וְהַזֶּמֶר שֶׁל ראשׁ אֱמוּנָה כַּנַּ"ל
וְעַל יָדוֹ יִתְבַּטְּלוּ כָּל הָאֶפִּיקוֹרְסִית אֲפִילּוּ שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל
סודות התורה / סתרי תורה בעמקי הקליפות. מה הם?
.../ סתרי תורה בעמקי הקליפות. מה הם? שאלה: אשמח לקבל הסבר על העניין שמובא אצל רבי נחמן מספר פעמים, לגבי סתרי תורה וסודות התורה שמסתתרים בעמקי הקליפות. מה הם הסתרי תורה האלו? ואיך אפשר ללמוד / לדעת אותם? תודה. תשובה: ראשית יש להבין, כי רק מי שנכלל בא"ס לגמרי, רק הוא מבין את העניין הזה בשלמות. כי את העניין הזה א"א להסביר במילים מה הוא ממש, אלא רק ניתן לרמוז אליו, וכל אחד ואחד יבין אותו לפי מה שהוא משער בליבו. והעניין הוא כדלקמן: סתרי התורה שמלובשים בבריאה...
חיי מוהר"ן - תקלא - עבודת השם
...אנשיו של הצדיק לשמש את הצדיק בכל צרכיו ולעשות לו כל מה שהוא היה צריך לעשות. ואמר שזה מרמז בפסוק: "צדיק ה' בכל דרכיו" הינו מתי זוכה הצדיק שיהיה ה' בכל דרכיו בחינת "בכל דרכיך דעהו" מתי יוכל הצדיק לקים שיהיה ה' בכל דרכיו כד "וחסיד בכל מעשיו" כשהחסיד בכל מעשיו. הינו שאנשיו של הצדיק שהם נקראים חסידים כשהם עוסקים בכל מעשיו של הצדיק. כי אין צריך לפנות לשום דבר כי אנשיו עושין לו מה שצריך אות תקלב "משך חסדך ליודעיך אל קנא ונוקם" הינו שאנו מבקשים שהשם יתברך...
ספר המידות - ענוה
...שמשתף את עצמו בצרות ישראל ומתפלל עליהם, על ידי זה בא לענוה. ב. על ידי אמת יזכה לענוה. ג. על ידי אמונה בא הכנעה. ד. על ידי קביעות מקום לתפלה בא לידי ענוה וחסידות. ה. על ידי ענוה תפלתו נשמעת, וכאלו הקריב כל הקרבנות. ו. על ידי ענוה מוסיפין לו גדלה על גדלתו. ז. על ידי ענוה מאריך ימים. ח. על ידי ענוה אין מדקדקין אחר מעשיו. ט. יום שאתה מקטין את עצמך, יום הזה מוסיף כח וגבורה והתרוממות בקדשה של מעלה. י. כשאתה רואה שענוה נתרבה בעולם, תצפה לרגלי דמשיחא. יא...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צה - לְעִנְיַן הִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ
...- לענין התבודדות ושיחה בינו לבין קונו לענין התבודדות ושיחה בינו לבין קונו ואמירת תהלים ותחינות ובקשות טוב מאד כשזוכין לאמרם בלב שלם באמת עד שיזכה לבכות לפני השם יתברך כבן הבוכה לפני אביו אבל אמר: שכשהאדם אומר תחנות ובקשות וחושב בלבו ומצפה שיבכה זאת המחשבה אינה טובה, והיא מבלבלת גם כן את דעתו כי מחמת זה אינו יכול לומר הבקשות בלב שלם בשלמות כי צריכין בשעת אמירת תחנות ובקשות להרחיק מעצמו כל מיני מחשבות חוץ שבעולם רק לכון דעתו אל הדבורים, שהוא מדבר לפני...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קד - הָיָה אוֹהֵב מְאד אֶת הָעֲבוֹדוֹת הַפְּשׁוּטוֹת
...אוהב מאד את העבודות הפשוטות של סתם בני אדם האנשים הפשוטים הכשרים והיה אוהב מאד מי שיכול לומר הרבה תחנות ובקשות בתוך הסדורים הגדולים כדרך ההמון עם הכשרים והיה מזהיר ומוכיח אותנו כמה פעמים, לזמר זמירות בשבת והיה מקפיד וכועס מאד על מי שהוא חכם בעיניו ואינו מתאמץ לזמר זמירות בשבת ובמוצאי שבת או שאר עבודות פשוטות כי עקר היהדות הוא בפשיטות ובתמימות גמור בלי שום חכמות כמבאר אצלנו כבר כמה פעמים וגם הוא בעצמו, זכרונו לברכה קדם שהגיע לו החולאת הכבד שנסתלק...
ספר המידות - הרהורים
...עבודה זרה. ב. כשאתה מתפלל ונופל לך הרהורי עבודה זרה תכון בשם "אלקינו". ג. מחשבות טובות באים על ידי ודוי, שמתודים לפני התלמיד חכם. ד. מי שמספר מעשיות שארעו לצדיקים, על ידי זה נמשכין לו מחשבות טובות. ה. מי שיש לו מחשבות רעות, ידין את כל בני אדם לכף זכות תמיד. ו. על ידי דמעה נמאסים כל התאוות. ז. מי שאינו מאמין בצדיק, על ידי זה אין לבו נכון עם השם יתברך. ח. החגורה שחגור בה איזה צדיק כשתחגר בה הוא סגלה לבטל הרהורים. ט. על ידי שקר נתחלל הברית קדש. י. מי...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ב
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ב ואמר רבנו זכרונו לברכה. מי שיודע מפני מה היתה ארץ ישראל תחלה ביד כנען ואחר כך באה ליד ישראל הוא יודע מפני מה הוא היה תחלה בקאמיניץ ואחר כך בארץ ישראל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפח - צָּרִיך לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק לַחֲזר עַל אֲבֵדָתוֹ
...על אבדתו דע שצריך לנסע להצדיק לחזר על אבדתו כי קדם שיוצא האדם לאויר העולם מלמדין ומראין לו כל מה שצריך לעשות ולעבד ולהשיג בזה העולם וכיון שיצא לאויר העולם מיד נשכח מאתו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה והשכחה היא בחינת אבדה, כמו שקראו רבותינו, זכרונם לברכה, את השוכח אובד כמאמרם, זכרונם לברכה: 'מהיר לשמע ומהיר לאבד' וכו' וצריך לחזר ולבקש אבדתו והאבדה שלו היא אצל הצדיק כי הצדיק חוזר על אבדתו עד שמוצאה ואחר שמוצאה חוזר ומבקש אחר אבדות אחרים עד שמוצא...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עא - יֵשׁ מחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ מחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ
...דע כי יש מחין של ארץ ישראל ויש מחין של חוץ לארץ וגם המחין של חוץ לארץ הם מקבלים ויונקים גם כן מהמחין של ארץ ישראל כי עקר המח והחכמה היא בארץ ישראל כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה במדרש: 'אין חכמה כחכמת ארץ ישראל' וכו' וכל אחד מישראל יש לו חלק בארץ ישראל וכל אחד כפי חלקו שיש לו בארץ ישראל כן הוא מקבל ויונק מהמחין של ארץ ישראל נמצא שכל המחין הם בחינת מחין של ארץ ישראל כי כלם מקבלים משם כי שם בארץ ישראל עקר המח והחכמה כנ"ל אבל אף על פי כן יש מחין של...
ספר המידות - צדקה
...לאביהם שבשמים. ב. גדולה צדקה שמקרבת את הגאלה. ג. ומצלת מן המיתה. ד. ומקבל פני השכינה. ה. ונעשה מלוה להקדוש ברוך הוא. ו. ונתרומם מזלו. ז. ונקרא צדיק גמור. ח. על ידי צדקה נעשה סור מרע. ט. מצוה לזון אלו שעוסקים בתורה יותר מאלו שאין עוסקין, אבל לענין דינא אין לחלק. י. כשמוציא גזלה מתחת יד חברו, כאלו נתן צדקה. יא. הפשרה היא משפט, שיש בו צדקה. יב. הנותן צדקה לעני שאינו הגון, אין מקבל על זה שכר. יג. צריך להחזיק טובה לנותן, ואל תאמר שלא נתן לך משלו. יד....
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0625 שניות - עכשיו 02_12_2020 השעה 20:05:22 - wesi2