ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - שעח - מעלת תורתו וספריו הקדושים
אות שעח לענין כתיבת ספריו הקדושים שהרבה תורות כתב בעצמו זכרונו לברכה וקצת כתבוהו החברים והשאר כתבתי, אמר שהלשון שלי הוא סמוך להמכון. והוטב בעיניו הלשון שלי, ואמר שאחריו אנכי. הינו לענין צחות הלשון של התורות הלשון שלי היא מעלה מכלם הרבה. אפס הלשון שלו בעצמו טוב ומעלה ביותר בודאי אבל אחר הלשון שלו הוא הלשון שלי שתכף במדרגה שאחריו נגד הלשון של שאר החברים כי לא הוטב בעיניו לשונם כלל בכמה אפנים כי על פי רב לא עמדו על המכון כלל. וגם המעט שהבינו לא היו יכולים לכתב על הספר כל אשר הבינו בלבבם וה' אלהים נתן לי לשון למודים והוטב בעיניו הלשון שלי בעזרת השם יתברך אות שעט פעם אחת היה ספר האלף בית בכתב אצל חברנו רבי נפתלי ורבי נפתלי ישב עמו על העגלה כי היה מלוה אותו כשנסע לנאווריטש. ענה ואמר על ספר האלף בית שראהו ביד רבי נפתלי הנ"ל. [אהובי ורעי המסור, זה עשה אותי ליהודי] הינו שעל ידי אלו הדברים הנאמרים בספר האלף בית על כל מדה ומדה על ידי זה התגבר לשבר כל מדה ומדה עד שזכה למה שזכה אות שפ אמר שהיה לו בהאלף בית אות ר' על רפואה שהיה כתוב שם כל הרפואות ולא היה חולאת בעולם שלא היה כתוב שם רפואתו אך לא רצה להעתיקו ושרפו אות שפא אמר אם היה הבעל שם טוב שומע תורתו היה אצלו גם כן חדוש אם היה רבי שמעון בר יוחאי שומע תורתו היה גם כן חדוש גם אז אות שפב כשרציתי להיות בארץ ישראל אמרתי תורה אחרת אחר כך כשהתחלתי לנסע נשתנה גם כן התורה. למעלה כשהייתי בארץ ישראל אמרתי גם כן תורה אחרת כשחזרתי אמרתי גם כן תורה אחרת. ועקר השגתו התורה הנפלאה והנוראה מאד מאד התחיל אחר שהיה בארץ ישראל עד שהוא מתביש עתה בהתורה שאמר קדם ארץ ישראל. וכל הספר רבו ככלו הוא מתורה שאחר ארץ ישראל רק מעט דמעט מהקדם שלשה או ארבעה דפין או פחות והם באמצע הספר אות שפג שמעתי מפיו הקדוש שפעם אחת דבר מהספר שלו שנדפס ענה ואמר והיה שוחק קצת אז ואמר שידפיסו ספריו ויכתבו על כל ספר וספר שלו בעל המחבר ספר פלוני ופלוני וכו' כדרך שכותבין על המחברים שחברו ספרים הרבה. ורמז לנו בזה שישארו ממנו ספרים הרבה וכן נתקים קצת בעזרת השם אות שפד אמר לא מבעיא דבור שאינו יוצא מפי בלי התחדשות אלא אפילו הבל אינו יוצא מפי בלא התחדשות אות שפה פעם אחת דברתי עמו זכרונו לברכה ואמרתי לפניו ששיחתו הוא תורה ממש, והודה לדברי. ואמר שכמו שלמדן אי אפשר לו לדבר בלי שיבוא בתוך דבריו דברי תורה, איזה דבור של גמרא וכיוצא כדרך הלומדים כמו כן בכל דבריו מכרח שיבוא בתוכם עניני תורה כדרכו. כאשר ראינו בעינינו כמה פעמים שנעשו כמה תורות משיחתו שמאותו השיחה ממש נעשה אחר כך תורה נפלאה וזה מה שראינו בעינינו מלבד הנסתרות רבות שיש בזה שאי אפשר לידע לאנשים כערכנו אות שפז ספר שדרכו היה שהיה מדבר תחנות ובקשות הרבה מאד לפני השם יתברך בישיבתו על השלחן בסעדה שלישית בחדרו בינו לבין עצמו. והיה מרבה לדבר מאד לפני השם יתברך עד שהתחיל לדבר מאליו תורה בלי כונה כלל. והטה אזנו לדברי תורתו שיצאו מפיו אז, וראה שהם דברים יפים וראויים לאמרם. והן הן הדברים שאמרתי לפרקים במוצאי שבת אחר הבדלה הינו שאלו הדברים הם מהתורה שאמר בסעדה שלישית מאליו כנ"ל אות שפז שיך לענין מה שאמר שבמאמר בקרב שם יש כונת קדוש [לעיל אות כ"ב] אחר כך שמעתי שכונות של קדוש הם באמת במאמר בקרב עלי השני בסימן ק"א אות שפח אמר שגם בני אדם השומעים התורה של הצדיק האמת ואינם מבינים אותה, לעתיד בעולם הבא יבינו. כי העקר תורה שלו היא להנשמות שלנו. שכשנבוא לעולם הבא יהיו הנשמות שלנו בקיאים באותן התורות הגבוהים מאד. גם בעולם הזה צריך לקימם בפשיטות על כל פנים לילך בהם כאשר שמענו מפיו הקדוש כמה פעמים שצריכין לילך עם אותם התורות דהינו לילך איזה זמן עם זאת התורה. וכל העבודות שלו מבקר עד ערב יהיו עם הלוך של אותה התורה שהוא הולך בה בעת ההיא. ואחר כך ילך איזה זמן עם תורה ממאמר אחר וכן יתנהג תמיד, עד אשר יעבר וילך עם כל התורות שאמר והשם יתברך יעזר לזה. והעקר לבל יהיה מבהל ומבלבל שלא ירצה לחטף הכל בבת אחת ורק צריך להתנהג בנחת בהדרגה מעט מעט וכו' ועל ידי זה יוכל לזכות למה שיזכה עד שיזכה לקים הכל
אות שעח

לְעִנְיַן כְּתִיבַת סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים

שֶׁהַרְבֵּה תּוֹרוֹת כָּתַב בְּעַצְמוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וּקְצָת כְּתָבוּהוּ הַחֲבֵרִים

וְהַשְּׁאָר כָּתַבְתִּי, אָמַר שֶׁהַלָּשׁוֹן שֶׁלִּי הוּא סָמוּךְ לְהַמְכֻוָּן.

וְהוּטַב בְּעֵינָיו הַלָּשׁוֹן שֶׁלִּי, וְאָמַר שֶׁאַחֲרָיו אָנכִי.

הַיְנוּ לְעִנְיַן צַחוּת הַלָּשׁוֹן שֶׁל הַתּוֹרוֹת הַלָּשׁוֹן שֶׁלִּי הִיא מְעֻלָּה מִכֻּלָּם הַרְבֵּה.

אֶפֶס הַלָּשׁוֹן שֶׁלּוֹ בְּעַצְמוֹ טוֹב וּמְעֻלֶּה בְּיוֹתֵר בְּוַדַּאי

אֲבָל אַחַר הַלָּשׁוֹן שֶׁלּוֹ הוּא הַלָּשׁוֹן שֶׁלִּי

שֶׁתֵּכֶף בַּמַּדְרֵגָה שֶׁאַחֲרָיו נֶגֶד הַלָּשׁוֹן שֶׁל שְׁאָר הַחֲבֵרִים

כִּי לא הוּטַב בְּעֵינָיו לְשׁוֹנָם כְּלָל בְּכַמָּה אֳפָנִים

כִּי עַל פִּי רב לא עָמְדוּ עַל הַמְכֻוָּן כְּלָל.

וְגַם הַמְעַט שֶׁהֵבִינוּ

לא הָיוּ יְכוֹלִים לִכְתּב עַל הַסֵּפֶר כָּל אֲשֶׁר הֵבִינוּ בִּלְבָבָם

וַה' אֱלהִים נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים

וְהוּטַב בְּעֵינָיו הַלָּשׁוֹן שֶׁלִּי בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

אות שעט

פַּעַם אַחַת הָיָה סֵפֶר הָאָלֶף בֵּית בִּכְתָב אֵצֶל חֲבֵרֵנוּ רַבִּי נַפְתָּלִי

וְרַבִּי נַפְתָּלִי יָשַׁב עִמּוֹ עַל הָעֲגָלָה

כִּי הָיָה מְלַוֶּה אוֹתוֹ כְּשֶׁנָּסַע לְנָאוְורִיטְשׁ.

עָנָה וְאָמַר עַל סֵפֶר הָאָלֶף בֵּית שֶׁרָאָהוּ בְּיַד רַבִּי נַפְתָּלִי הַנַּ"ל.

[אֲהוּבִי וְרֵעִי הַמָּסוּר, זֶה עָשָׂה אוֹתִי לִיהוּדִי]

הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי אֵלּוּ הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בְּסֵפֶר הָאָלֶף בֵּית עַל כָּל מִדָּה וּמִדָּה

עַל יְדֵי זֶה הִתְגַבֵּר לְשַׁבֵּר כָּל מִדָּה וּמִדָּה עַד שֶׁזָּכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה

אות שפ

אָמַר שֶׁהָיָה לוֹ בְּהָאָלֶף בֵּית אוֹת ר' עַל רְפוּאָה

שֶׁהָיָה כָּתוּב שָׁם כָּל הָרְפוּאוֹת

וְלא הָיָה חוֹלַאַת בָּעוֹלָם שֶׁלּא הָיָה כָּתוּב שָׁם רְפוּאָתוֹ

אַךְ לא רָצָה לְהַעְתִּיקוֹ וּשְׂרָפוֹ

אות שפא

אָמַר אִם הָיָה הַבַּעַל שֵׁם טוֹב שׁוֹמֵעַ תּוֹרָתוֹ

הָיָה אֶצְלוֹ גַּם כֵּן חִדּוּשׁ

אִם הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שׁוֹמֵעַ תּוֹרָתוֹ

הָיָה גַּם כֵּן חִדּוּשׁ גַּם אָז

אות שפב

כְּשֶׁרָצִיתִי לִהְיוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָמַרְתִּי תּוֹרָה אַחֶרֶת

אַחַר כָּךְ כְּשֶׁהִתְחַלְתִּי לִנְסֹעַ נִשְׁתַּנָּה גַּם כֵּן הַתּוֹרָה.

לְמַעְלָה כְּשֶׁהָיִיתִי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָמַרְתִּי גַּם כֵּן תּוֹרָה אַחֶרֶת

כְּשֶׁחָזַרְתִּי אָמַרְתִּי גַּם כֵּן תּוֹרָה אַחֶרֶת.

וְעִקַּר הַשָּׂגָתוֹ הַתּוֹרָה הַנִּפְלָאָה וְהַנּוֹרָאָה מְאד מְאד

הִתְחִיל אַחַר שֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

עַד שֶׁהוּא מִתְבַּיֵּשׁ עַתָּה בְּהַתּוֹרָה שֶׁאָמַר קדֶם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וְכָל הַסֵּפֶר רֻבּוֹ כְּכֻלּוֹ הוּא מִתּוֹרָה שֶׁאַחַר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

רַק מְעַט דִּמְעַט מֵהַקּדֶם

שְׁלשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה דַּפִּין אוֹ פָּחוֹת

וְהֵם בְּאֶמְצַע הַסֵּפֶר

אות שפג

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁפַּעַם אַחַת דִּבֵּר מֵהַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ שֶׁנִּדְפַּס

עָנָה וְאָמַר וְהָיָה שׂוֹחֵק קְצָת אָז

וְאָמַר שֶׁיַּדְפִּיסוּ סְפָרָיו וְיִכְתְּבוּ עַל כָּל סֵפֶר וְסֵפֶר שֶׁלּוֹ בַּעַל הַמְחַבֵּר סֵפֶר פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְכוּ' כְּדֶרֶךְ שֶׁכּוֹתְבִין עַל הַמְחַבְּרִים שֶׁחִבְּרוּ סְפָרִים הַרְבֵּה.

וְרִמֵּז לָנוּ בָּזֶה שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ מִמֶּנּוּ סְפָרִים הַרְבֵּה

וְכֵן נִתְקַיֵּם קְצָת בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם

אות שפד

אָמַר לָא מִבָּעֲיָא דִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִפִּי בְּלִי הִתְחַדְּשׁוּת

אֶלָּא אֲפִילּוּ הֶבֶל אֵינוֹ יוֹצֵא מִפִּי בְּלא הִתְחַדְּשׁוּת

אות שפה

פַּעַם אַחַת דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַרְתִּי לְפָנָיו שֶׁשִּׂיחָתוֹ הוּא תּוֹרָה מַמָּשׁ, וְהוֹדָה לִדְבָרַי.

וְאָמַר שֶׁכְּמוֹ שֶׁלַּמְדָן אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְדַבֵּר בְּלִי שֶׁיָּבוֹא בְּתוֹךְ דְּבָרָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה, אֵיזֶה דִּבּוּר שֶׁל גְּמָרָא וְכַיּוֹצֵא כְּדֶרֶךְ הַלּוֹמְדִים

כְּמוֹ כֵן בְּכָל דְּבָרָיו מֻכְרָח שֶׁיָּבוֹא בְּתוֹכָם עִנְיְנֵי תּוֹרָה כְּדַרְכּוֹ.

כַּאֲשֶׁר רָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁנַּעֲשׂוּ כַּמָּה תּוֹרוֹת מִשִּׂיחָתוֹ

שֶׁמֵּאוֹתוֹ הַשִּׂיחָה מַמָּשׁ נַעֲשָׂה אַחַר כָּךְ תּוֹרָה נִפְלָאָה

וְזֶה מַה שֶּׁרָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ

מִלְּבַד הַנִּסְתָּרוֹת רַבּוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לֵידַע לַאֲנָשִׁים כְּעֶרְכֵּנוּ

אות שפז

סִפֵּר שֶׁדַּרְכּוֹ הָיָה שֶׁהָיָה מְדַבֵּר תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת הַרְבֵּה מְאד לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּישִׁיבָתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן בִסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית בְּחַדְרוֹ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ.

וְהָיָה מַרְבֶּה לְדַבֵּר מְאד לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

עַד שֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר מֵאֵלָיו תּוֹרָה בְּלִי כַּוָּנָה כְּלָל.

וְהִטָּה אָזְנוֹ לְדִבְרֵי תוֹרָתוֹ שֶׁיָּצְאוּ מִפִּיו אָז, וְרָאָה שֶׁהֵם דְּבָרִים יָפִים וּרְאוּיִים לְאָמְרָם.

וְהֵן הֵן הַדְּבָרִים שֶׁאָמַרְתִּי לִפְרָקִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אַחַר הַבְדָּלָה

הַיְנוּ שֶׁאֵלּוּ הַדְּבָרִים הֵם מֵהַתּוֹרָה שֶׁאָמַר בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית מֵאֵלָיו כַּנַּ"ל

אות שפז

שַׁיָּךְ לְעִנְיַן מַה שֶּׁאָמַר שֶׁבַּמַּאֲמָר בִּקְרב שָׁם יֵשׁ כַּוָּנַת קִדּוּשׁ [לְעֵיל אוֹת כ"ב]

אַחַר כָּךְ שָׁמַעְתִּי שֶׁכַּוָּנוֹת שֶׁל קִדּוּשׁ הֵם בֶּאֱמֶת בַּמַּאֲמָר בִּקְרב עָלַי הַשֵּׁנִי בְּסִימָן ק"א

אות שפח

אָמַר שֶׁגַּם בְּנֵי אָדָם הַשּׁוֹמְעִים הַתּוֹרָה שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְאֵינָם מְבִינִים אוֹתָהּ, לֶעָתִיד בָּעוֹלָם הַבָּא יָבִינוּ.

כִּי הָעִקָּר תּוֹרָה שֶׁלּוֹ הִיא לְהַנְּשָׁמוֹת שֶׁלָּנוּ.

שֶׁכְּשֶׁנָּבוֹא לָעוֹלָם הַבָּא יִהְיוּ הַנְּשָׁמוֹת שֶׁלָּנוּ בְּקִיאִים בְּאוֹתָן הַתּוֹרוֹת הַגְּבוֹהִים מְאד.

גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה צָרִיךְ לְקַיְּמָם בִּפְשִׁיטוּת עַל כָּל פָּנִים לֵילֵךְ בָּהֶם

כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כַּמָּה פְּעָמִים

שֶׁצְּרִיכִין לֵילֵךְ עִם אוֹתָם הַתּוֹרוֹת

דְּהַיְנוּ לֵילֵךְ אֵיזֶה זְמַן עִם זאת הַתּוֹרָה.

וְכָל הָעֲבוֹדוֹת שֶׁלּוֹ מִבּקֶר עַד עֶרֶב יִהְיוּ עִם הִלוּךְ שֶׁל אוֹתָהּ הַתּוֹרָה שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בָּהּ בָּעֵת הַהִיא.

וְאַחַר כָּךְ יֵלֵךְ אֵיזֶה זְמַן עִם תּוֹרָה מִמַּאֲמָר אַחֵר

וְכֵן יִתְנַהֵג תָּמִיד, עַד אֲשֶׁר יַעֲבר וְיֵלֵךְ עִם כָּל הַתּוֹרוֹת שֶׁאָמַר

וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעְזר לָזֶה.

וְהָעִקָּר לְבַל יִהְיֶה מְבהָל וּמְבֻלְבָּל

שֶׁלּא יִרְצֶה לַחְטף הַכּל בְּבַת אַחַת

וְרַק צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג בְּנַחַת בְּהַדְרָגָה מְעַט מְעַט וְכוּ'

וְעַל יְדֵי זֶה יוּכַל לִזְכּוֹת לְמַה שֶּׁיִּזְכֶּה

עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְקַיֵּם הַכּל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה בּא אֶל פַּרְעה
...אל משה בא אל פרעה ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני יי וכו' הנני מביא מחר ארבה בגבולך [עיין התו' הזאת בנ"א מכת"י רבינו ז"ל בעצמו] א. כי השם יתברך מחמת רחמנותו ברא את העולם כי רצה לגלות רחמנותו ואם לא היה בריאת העולם על מי היה מראה רחמנותו ועל כן ברא את כל הבריאה מתחלת האצילות עד סוף נקדת המרכז של עולם הגשמי, כדי להראות רחמנותו וכאשר רצה השם יתברך לברא את העולם...
שיחות הר"ן - אות קלב
...ראשון סימן י"ד המתחלת תקעו וכו' להמשיך שלום זאת התורה אמר בשבת חנוכה ואז באותו העת נפטר הרב החסיד המפרסם מורנו הרב רבי גדליהו זכר צדיק לברכה, אב בית דין דקהלת ליניץ ורמז באותה התורה הספד להרב הנ"ל כי הזכיר אז בתוך התורה מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'אין מספידין בחנוכה' גם אמר אז שעכשו קשה לומר תורה כי כשנסתלק צדיק קשה לומר תורה כי כל צדיק נסתלק עם כל חלקו שיש לו בהתורה כי כל צדיק וצדיק יש לו חלק בהתורה וכשנסתלק נסתלק עם כל חלקו שיש לו בהתורה על כן קשה אז לומר תורה מה שכתוב שם באות ד' על מאמר רבותינו...
ספר המידות - קנאה
ספר המידות - קנאה חלק א' א. כשיתבטל הקנאה, אזי יהיה קבוץ גליות. ב. על ידי קנאה בא שרפה. ג. על ידי קנאה בא שפיכות דמים. ד. על ידי קנאה בממון חברו נעשה שוטה. ה. על ידי ביאתך לצדיק יתבטל ממך הקנאה. ו. על ידי קנאה עצמותיו מרקיבין. ז. השום מוציא קנאה. ח. דפרע קנאה מחריב ביתו. ט. על ידי קנאה בא תשישות כח.
מהי תכלית הבריאה? להחזיר את הבריאה ללפני הבריאה?
...הבריאה? שאלה: אחד מהרעיונות שחוזרים על עצמם, הוא שהתכלית היא להחזיר את הבריאה למצב שבו היא היתה לפני הבריאה. אפילו המושג חזרה בתשובה הוסבר בצורה הזאת, שהוא להחזיר את הדבר לשורש שלו שהוא בעצמם לפני הבריאה. ויש כאן כמה שאלות. 1 - מה הפשט של להחזיר את הבריאה למצב של לפני הבריאה? מה זה אומר פרקטית? ו2 - שזאת השאלה החשובה יותר, מדוע בעצם להחזיר את הבריאה ללפני הבריאה, הרי הבורא ברא את הבריאה כדי שתהיה בריאה! הלא כן?! ז"א מאיפה צץ הרעיון הזה שצריך לקשר את הבריאה ללפני הבריאה, הרי כל הרעיון של הבריאה על...
שיחות הר"ן - אות קעב - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
שיחות הר"ן - אות קעב - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' שמעתי בשמו שפעם אחד נתן הטלית הישן שלו במתנה לאחד מחשוביו ענה ואמר רבנו זכרונו לברכה, להאיש הזה שנתן לו הטלית שלו הזהר מאד לכבד הטלית הזה כי כמו מספר שערות שיש בהטלית כל כך דמעות שפכתי עד שידעתי מהו טלית
חיי מוהר"ן - קח - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
...לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו אות קח אחר כך נתגלגל הדבר והיה מכרח להסתלק משלחן חותנו כי חמותו נפטרה ולקח חותנו אשה אחרת מקהלת קדש מאהליב ורבנו זכרונו לברכה בעצמו השיאה לו כי הוא זכרונו לברכה נסע עמו לעיר מאהליב ועל ידו נגמר השדוך ונשאת לו. כי אף על פי שהיה עדין בימי נעוריו ממש וכמדמה ששמעתי שהיה אז בערך שמונה עשרה שנים אף על פי כן נשאו לו פנים קצת אנשים מחמת שהיה נכד הבעל שם טוב זכרונו לברכה וגם ראו והבינו בו בעצמו שהוא כלי יקר מפז ומפנינים. והמשכילים הבינו גם אז שכאשר יתגדל יהיה חדוש בעולם....
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסג - לִפְעָמִים מֻנָּח הַדִּבּוּר וּמוּכָן לָצֵאת
...מנח הדבור ומוכן לצאת לפעמים מנח הדבור ומוכן לצאת, ואינו יוצא דרך הפה כי אם דרך הערף [וממש אפשר לשמע כמה פעמים שהדבור אינו יוצא דרך הפה רק דרך הערף] כי יש שלש קליפות והקליפות רוצים תמיד לתפס הדבור לעצמם בפרט דבור הקדוש מאדם גדול כי אצלם כל הדבורים יפים ונאים וחשובים, ורוצים לתפסם מכל שכן כשהדבור נאה באמת כי המצריים שהיו כלם שחורים אלו לא היתה שרה יפת תאר כל כך, גם כן היתה חשובה בעיניהם מאד והדבור הוא בחינות שרה לכל אחד לפי ערכו יש שהוא בחינות שרה לאמתי: שהוא מושל בדבור שלו על עיר ומדינה ויש שהוא...
ספר המידות - תשובה
...ב. מי שהוא ערום ממעשים טובים, אינו יכול להפריש אחרים מרשעתם. ג. התענית קשה מחרב. ד. התשובה ראוי, שתהיה באותו דבר עצמו. ה. כשאדם חושב: כך וכך אעשה, כך וכך תעלה בידי, על ידי זה אין מחשבתו נתקים. ו. גלות מכפרת על הכל. ז. מי שדעתו שפלה, כאלו הקריב כל הקרבנות. ח. כל המתודה, יש לו חלק לעולם הבא. ט. המלמד את בן חברו תורה, כאלו עשאו וכאלו עשאו לדברי תורה וכאלו עשאו לעצמו. י. רב פפא יתיב בתעניתא, על שקרא לתלמיד חכם בלשון גנאי. יא. ישמר אדם את פיו מלומר: אעשה העברה הזאת אפילו בדרך ליצנות, כי דבורו מכריח...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מד - מַה שֶּׁמַּכִּין כַּף אֶל כַּף בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה
...מד - מה שמכין כף אל כף בשעת התפלה [לשון רבנו, זכרונו לברכה] מה שמכין כף אל כף בשעת התפילה כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'למה התחילה התורה מבראשית כי העכו"ם יאמרו לנו גזלנים אתם, שכבשתם ארץ שבעה עממין בשביל זה, כח מעשיו הגיד לעמו שהגיד שכל העולמות הכל מעשי ידיו ולמי שהקדוש ברוך הוא רוצה הוא נותן וזה, לתת להם נחלת גוים, כי בידו הכל' וכל הדברים נקראים כח מעשיו כנגד כ"ח אתון דעבדא דבראשית, כנגד כ"ח פרקין דידים וזה ידוע כי אוירא דארץ עממין היא טמאה ואוירא דארץ ישראל הוא קדוש וטהור כי הוציא הקדוש ברוך...
ספר המידות - צדקה
...צדקה א. כל צדקה וחסד שישראל עושין בעולם הזה, שלום גדול ומליצי ישר בין ישראל לאביהם שבשמים. ב. גדולה צדקה שמקרבת את הגאלה. ג. ומצלת מן המיתה. ד. ומקבל פני השכינה. ה. ונעשה מלוה להקדוש ברוך הוא. ו. ונתרומם מזלו. ז. ונקרא צדיק גמור. ח. על ידי צדקה נעשה סור מרע. ט. מצוה לזון אלו שעוסקים בתורה יותר מאלו שאין עוסקין, אבל לענין דינא אין לחלק. י. כשמוציא גזלה מתחת יד חברו, כאלו נתן צדקה. יא. הפשרה היא משפט, שיש בו צדקה. יב. הנותן צדקה לעני שאינו הגון, אין מקבל על זה שכר. יג. צריך להחזיק טובה לנותן, ואל...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0928 שניות - עכשיו 27_10_2025 השעה 01:45:18 - wesi2