ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - שעח - מעלת תורתו וספריו הקדושים
אות שעח לענין כתיבת ספריו הקדושים שהרבה תורות כתב בעצמו זכרונו לברכה וקצת כתבוהו החברים והשאר כתבתי, אמר שהלשון שלי הוא סמוך להמכון. והוטב בעיניו הלשון שלי, ואמר שאחריו אנכי. הינו לענין צחות הלשון של התורות הלשון שלי היא מעלה מכלם הרבה. אפס הלשון שלו בעצמו טוב ומעלה ביותר בודאי אבל אחר הלשון שלו הוא הלשון שלי שתכף במדרגה שאחריו נגד הלשון של שאר החברים כי לא הוטב בעיניו לשונם כלל בכמה אפנים כי על פי רב לא עמדו על המכון כלל. וגם המעט שהבינו לא היו יכולים לכתב על הספר כל אשר הבינו בלבבם וה' אלהים נתן לי לשון למודים והוטב בעיניו הלשון שלי בעזרת השם יתברך אות שעט פעם אחת היה ספר האלף בית בכתב אצל חברנו רבי נפתלי ורבי נפתלי ישב עמו על העגלה כי היה מלוה אותו כשנסע לנאווריטש. ענה ואמר על ספר האלף בית שראהו ביד רבי נפתלי הנ"ל. [אהובי ורעי המסור, זה עשה אותי ליהודי] הינו שעל ידי אלו הדברים הנאמרים בספר האלף בית על כל מדה ומדה על ידי זה התגבר לשבר כל מדה ומדה עד שזכה למה שזכה אות שפ אמר שהיה לו בהאלף בית אות ר' על רפואה שהיה כתוב שם כל הרפואות ולא היה חולאת בעולם שלא היה כתוב שם רפואתו אך לא רצה להעתיקו ושרפו אות שפא אמר אם היה הבעל שם טוב שומע תורתו היה אצלו גם כן חדוש אם היה רבי שמעון בר יוחאי שומע תורתו היה גם כן חדוש גם אז אות שפב כשרציתי להיות בארץ ישראל אמרתי תורה אחרת אחר כך כשהתחלתי לנסע נשתנה גם כן התורה. למעלה כשהייתי בארץ ישראל אמרתי גם כן תורה אחרת כשחזרתי אמרתי גם כן תורה אחרת. ועקר השגתו התורה הנפלאה והנוראה מאד מאד התחיל אחר שהיה בארץ ישראל עד שהוא מתביש עתה בהתורה שאמר קדם ארץ ישראל. וכל הספר רבו ככלו הוא מתורה שאחר ארץ ישראל רק מעט דמעט מהקדם שלשה או ארבעה דפין או פחות והם באמצע הספר אות שפג שמעתי מפיו הקדוש שפעם אחת דבר מהספר שלו שנדפס ענה ואמר והיה שוחק קצת אז ואמר שידפיסו ספריו ויכתבו על כל ספר וספר שלו בעל המחבר ספר פלוני ופלוני וכו' כדרך שכותבין על המחברים שחברו ספרים הרבה. ורמז לנו בזה שישארו ממנו ספרים הרבה וכן נתקים קצת בעזרת השם אות שפד אמר לא מבעיא דבור שאינו יוצא מפי בלי התחדשות אלא אפילו הבל אינו יוצא מפי בלא התחדשות אות שפה פעם אחת דברתי עמו זכרונו לברכה ואמרתי לפניו ששיחתו הוא תורה ממש, והודה לדברי. ואמר שכמו שלמדן אי אפשר לו לדבר בלי שיבוא בתוך דבריו דברי תורה, איזה דבור של גמרא וכיוצא כדרך הלומדים כמו כן בכל דבריו מכרח שיבוא בתוכם עניני תורה כדרכו. כאשר ראינו בעינינו כמה פעמים שנעשו כמה תורות משיחתו שמאותו השיחה ממש נעשה אחר כך תורה נפלאה וזה מה שראינו בעינינו מלבד הנסתרות רבות שיש בזה שאי אפשר לידע לאנשים כערכנו אות שפז ספר שדרכו היה שהיה מדבר תחנות ובקשות הרבה מאד לפני השם יתברך בישיבתו על השלחן בסעדה שלישית בחדרו בינו לבין עצמו. והיה מרבה לדבר מאד לפני השם יתברך עד שהתחיל לדבר מאליו תורה בלי כונה כלל. והטה אזנו לדברי תורתו שיצאו מפיו אז, וראה שהם דברים יפים וראויים לאמרם. והן הן הדברים שאמרתי לפרקים במוצאי שבת אחר הבדלה הינו שאלו הדברים הם מהתורה שאמר בסעדה שלישית מאליו כנ"ל אות שפז שיך לענין מה שאמר שבמאמר בקרב שם יש כונת קדוש [לעיל אות כ"ב] אחר כך שמעתי שכונות של קדוש הם באמת במאמר בקרב עלי השני בסימן ק"א אות שפח אמר שגם בני אדם השומעים התורה של הצדיק האמת ואינם מבינים אותה, לעתיד בעולם הבא יבינו. כי העקר תורה שלו היא להנשמות שלנו. שכשנבוא לעולם הבא יהיו הנשמות שלנו בקיאים באותן התורות הגבוהים מאד. גם בעולם הזה צריך לקימם בפשיטות על כל פנים לילך בהם כאשר שמענו מפיו הקדוש כמה פעמים שצריכין לילך עם אותם התורות דהינו לילך איזה זמן עם זאת התורה. וכל העבודות שלו מבקר עד ערב יהיו עם הלוך של אותה התורה שהוא הולך בה בעת ההיא. ואחר כך ילך איזה זמן עם תורה ממאמר אחר וכן יתנהג תמיד, עד אשר יעבר וילך עם כל התורות שאמר והשם יתברך יעזר לזה. והעקר לבל יהיה מבהל ומבלבל שלא ירצה לחטף הכל בבת אחת ורק צריך להתנהג בנחת בהדרגה מעט מעט וכו' ועל ידי זה יוכל לזכות למה שיזכה עד שיזכה לקים הכל
אות שעח

לְעִנְיַן כְּתִיבַת סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים

שֶׁהַרְבֵּה תּוֹרוֹת כָּתַב בְּעַצְמוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וּקְצָת כְּתָבוּהוּ הַחֲבֵרִים

וְהַשְּׁאָר כָּתַבְתִּי, אָמַר שֶׁהַלָּשׁוֹן שֶׁלִּי הוּא סָמוּךְ לְהַמְכֻוָּן.

וְהוּטַב בְּעֵינָיו הַלָּשׁוֹן שֶׁלִּי, וְאָמַר שֶׁאַחֲרָיו אָנכִי.

הַיְנוּ לְעִנְיַן צַחוּת הַלָּשׁוֹן שֶׁל הַתּוֹרוֹת הַלָּשׁוֹן שֶׁלִּי הִיא מְעֻלָּה מִכֻּלָּם הַרְבֵּה.

אֶפֶס הַלָּשׁוֹן שֶׁלּוֹ בְּעַצְמוֹ טוֹב וּמְעֻלֶּה בְּיוֹתֵר בְּוַדַּאי

אֲבָל אַחַר הַלָּשׁוֹן שֶׁלּוֹ הוּא הַלָּשׁוֹן שֶׁלִּי

שֶׁתֵּכֶף בַּמַּדְרֵגָה שֶׁאַחֲרָיו נֶגֶד הַלָּשׁוֹן שֶׁל שְׁאָר הַחֲבֵרִים

כִּי לא הוּטַב בְּעֵינָיו לְשׁוֹנָם כְּלָל בְּכַמָּה אֳפָנִים

כִּי עַל פִּי רב לא עָמְדוּ עַל הַמְכֻוָּן כְּלָל.

וְגַם הַמְעַט שֶׁהֵבִינוּ

לא הָיוּ יְכוֹלִים לִכְתּב עַל הַסֵּפֶר כָּל אֲשֶׁר הֵבִינוּ בִּלְבָבָם

וַה' אֱלהִים נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים

וְהוּטַב בְּעֵינָיו הַלָּשׁוֹן שֶׁלִּי בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

אות שעט

פַּעַם אַחַת הָיָה סֵפֶר הָאָלֶף בֵּית בִּכְתָב אֵצֶל חֲבֵרֵנוּ רַבִּי נַפְתָּלִי

וְרַבִּי נַפְתָּלִי יָשַׁב עִמּוֹ עַל הָעֲגָלָה

כִּי הָיָה מְלַוֶּה אוֹתוֹ כְּשֶׁנָּסַע לְנָאוְורִיטְשׁ.

עָנָה וְאָמַר עַל סֵפֶר הָאָלֶף בֵּית שֶׁרָאָהוּ בְּיַד רַבִּי נַפְתָּלִי הַנַּ"ל.

[אֲהוּבִי וְרֵעִי הַמָּסוּר, זֶה עָשָׂה אוֹתִי לִיהוּדִי]

הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי אֵלּוּ הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בְּסֵפֶר הָאָלֶף בֵּית עַל כָּל מִדָּה וּמִדָּה

עַל יְדֵי זֶה הִתְגַבֵּר לְשַׁבֵּר כָּל מִדָּה וּמִדָּה עַד שֶׁזָּכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה

אות שפ

אָמַר שֶׁהָיָה לוֹ בְּהָאָלֶף בֵּית אוֹת ר' עַל רְפוּאָה

שֶׁהָיָה כָּתוּב שָׁם כָּל הָרְפוּאוֹת

וְלא הָיָה חוֹלַאַת בָּעוֹלָם שֶׁלּא הָיָה כָּתוּב שָׁם רְפוּאָתוֹ

אַךְ לא רָצָה לְהַעְתִּיקוֹ וּשְׂרָפוֹ

אות שפא

אָמַר אִם הָיָה הַבַּעַל שֵׁם טוֹב שׁוֹמֵעַ תּוֹרָתוֹ

הָיָה אֶצְלוֹ גַּם כֵּן חִדּוּשׁ

אִם הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שׁוֹמֵעַ תּוֹרָתוֹ

הָיָה גַּם כֵּן חִדּוּשׁ גַּם אָז

אות שפב

כְּשֶׁרָצִיתִי לִהְיוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָמַרְתִּי תּוֹרָה אַחֶרֶת

אַחַר כָּךְ כְּשֶׁהִתְחַלְתִּי לִנְסֹעַ נִשְׁתַּנָּה גַּם כֵּן הַתּוֹרָה.

לְמַעְלָה כְּשֶׁהָיִיתִי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָמַרְתִּי גַּם כֵּן תּוֹרָה אַחֶרֶת

כְּשֶׁחָזַרְתִּי אָמַרְתִּי גַּם כֵּן תּוֹרָה אַחֶרֶת.

וְעִקַּר הַשָּׂגָתוֹ הַתּוֹרָה הַנִּפְלָאָה וְהַנּוֹרָאָה מְאד מְאד

הִתְחִיל אַחַר שֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

עַד שֶׁהוּא מִתְבַּיֵּשׁ עַתָּה בְּהַתּוֹרָה שֶׁאָמַר קדֶם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וְכָל הַסֵּפֶר רֻבּוֹ כְּכֻלּוֹ הוּא מִתּוֹרָה שֶׁאַחַר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

רַק מְעַט דִּמְעַט מֵהַקּדֶם

שְׁלשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה דַּפִּין אוֹ פָּחוֹת

וְהֵם בְּאֶמְצַע הַסֵּפֶר

אות שפג

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁפַּעַם אַחַת דִּבֵּר מֵהַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ שֶׁנִּדְפַּס

עָנָה וְאָמַר וְהָיָה שׂוֹחֵק קְצָת אָז

וְאָמַר שֶׁיַּדְפִּיסוּ סְפָרָיו וְיִכְתְּבוּ עַל כָּל סֵפֶר וְסֵפֶר שֶׁלּוֹ בַּעַל הַמְחַבֵּר סֵפֶר פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְכוּ' כְּדֶרֶךְ שֶׁכּוֹתְבִין עַל הַמְחַבְּרִים שֶׁחִבְּרוּ סְפָרִים הַרְבֵּה.

וְרִמֵּז לָנוּ בָּזֶה שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ מִמֶּנּוּ סְפָרִים הַרְבֵּה

וְכֵן נִתְקַיֵּם קְצָת בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם

אות שפד

אָמַר לָא מִבָּעֲיָא דִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִפִּי בְּלִי הִתְחַדְּשׁוּת

אֶלָּא אֲפִילּוּ הֶבֶל אֵינוֹ יוֹצֵא מִפִּי בְּלא הִתְחַדְּשׁוּת

אות שפה

פַּעַם אַחַת דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַרְתִּי לְפָנָיו שֶׁשִּׂיחָתוֹ הוּא תּוֹרָה מַמָּשׁ, וְהוֹדָה לִדְבָרַי.

וְאָמַר שֶׁכְּמוֹ שֶׁלַּמְדָן אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְדַבֵּר בְּלִי שֶׁיָּבוֹא בְּתוֹךְ דְּבָרָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה, אֵיזֶה דִּבּוּר שֶׁל גְּמָרָא וְכַיּוֹצֵא כְּדֶרֶךְ הַלּוֹמְדִים

כְּמוֹ כֵן בְּכָל דְּבָרָיו מֻכְרָח שֶׁיָּבוֹא בְּתוֹכָם עִנְיְנֵי תּוֹרָה כְּדַרְכּוֹ.

כַּאֲשֶׁר רָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁנַּעֲשׂוּ כַּמָּה תּוֹרוֹת מִשִּׂיחָתוֹ

שֶׁמֵּאוֹתוֹ הַשִּׂיחָה מַמָּשׁ נַעֲשָׂה אַחַר כָּךְ תּוֹרָה נִפְלָאָה

וְזֶה מַה שֶּׁרָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ

מִלְּבַד הַנִּסְתָּרוֹת רַבּוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לֵידַע לַאֲנָשִׁים כְּעֶרְכֵּנוּ

אות שפז

סִפֵּר שֶׁדַּרְכּוֹ הָיָה שֶׁהָיָה מְדַבֵּר תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת הַרְבֵּה מְאד לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּישִׁיבָתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן בִסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית בְּחַדְרוֹ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ.

וְהָיָה מַרְבֶּה לְדַבֵּר מְאד לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

עַד שֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר מֵאֵלָיו תּוֹרָה בְּלִי כַּוָּנָה כְּלָל.

וְהִטָּה אָזְנוֹ לְדִבְרֵי תוֹרָתוֹ שֶׁיָּצְאוּ מִפִּיו אָז, וְרָאָה שֶׁהֵם דְּבָרִים יָפִים וּרְאוּיִים לְאָמְרָם.

וְהֵן הֵן הַדְּבָרִים שֶׁאָמַרְתִּי לִפְרָקִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אַחַר הַבְדָּלָה

הַיְנוּ שֶׁאֵלּוּ הַדְּבָרִים הֵם מֵהַתּוֹרָה שֶׁאָמַר בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית מֵאֵלָיו כַּנַּ"ל

אות שפז

שַׁיָּךְ לְעִנְיַן מַה שֶּׁאָמַר שֶׁבַּמַּאֲמָר בִּקְרב שָׁם יֵשׁ כַּוָּנַת קִדּוּשׁ [לְעֵיל אוֹת כ"ב]

אַחַר כָּךְ שָׁמַעְתִּי שֶׁכַּוָּנוֹת שֶׁל קִדּוּשׁ הֵם בֶּאֱמֶת בַּמַּאֲמָר בִּקְרב עָלַי הַשֵּׁנִי בְּסִימָן ק"א

אות שפח

אָמַר שֶׁגַּם בְּנֵי אָדָם הַשּׁוֹמְעִים הַתּוֹרָה שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְאֵינָם מְבִינִים אוֹתָהּ, לֶעָתִיד בָּעוֹלָם הַבָּא יָבִינוּ.

כִּי הָעִקָּר תּוֹרָה שֶׁלּוֹ הִיא לְהַנְּשָׁמוֹת שֶׁלָּנוּ.

שֶׁכְּשֶׁנָּבוֹא לָעוֹלָם הַבָּא יִהְיוּ הַנְּשָׁמוֹת שֶׁלָּנוּ בְּקִיאִים בְּאוֹתָן הַתּוֹרוֹת הַגְּבוֹהִים מְאד.

גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה צָרִיךְ לְקַיְּמָם בִּפְשִׁיטוּת עַל כָּל פָּנִים לֵילֵךְ בָּהֶם

כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כַּמָּה פְּעָמִים

שֶׁצְּרִיכִין לֵילֵךְ עִם אוֹתָם הַתּוֹרוֹת

דְּהַיְנוּ לֵילֵךְ אֵיזֶה זְמַן עִם זאת הַתּוֹרָה.

וְכָל הָעֲבוֹדוֹת שֶׁלּוֹ מִבּקֶר עַד עֶרֶב יִהְיוּ עִם הִלוּךְ שֶׁל אוֹתָהּ הַתּוֹרָה שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בָּהּ בָּעֵת הַהִיא.

וְאַחַר כָּךְ יֵלֵךְ אֵיזֶה זְמַן עִם תּוֹרָה מִמַּאֲמָר אַחֵר

וְכֵן יִתְנַהֵג תָּמִיד, עַד אֲשֶׁר יַעֲבר וְיֵלֵךְ עִם כָּל הַתּוֹרוֹת שֶׁאָמַר

וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעְזר לָזֶה.

וְהָעִקָּר לְבַל יִהְיֶה מְבהָל וּמְבֻלְבָּל

שֶׁלּא יִרְצֶה לַחְטף הַכּל בְּבַת אַחַת

וְרַק צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג בְּנַחַת בְּהַדְרָגָה מְעַט מְעַט וְכוּ'

וְעַל יְדֵי זֶה יוּכַל לִזְכּוֹת לְמַה שֶּׁיִּזְכֶּה

עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְקַיֵּם הַכּל
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פד - עִקָּר הִתְחַבְּרוּת וּדְבֵקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך הוּא עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה
...ח"ב - תורה פד - עקר התחברות ודבקות להשם יתברך הוא על ידי התפלה [לשון רבנו, זכרונו לברכה] דע, שעקר התחברות ודבקות להשם יתברך הוא על ידי התפילה כי התפילה הוא שער, שדרך שם נכנסין להשם יתברך ומשם אשתמודעין לה כי תפילה היא מלכות, כמו שכתוב "ואני תפילה" ותפילה לשון התחברות כמו שכתוב "נפתולי אלהים נפתלתי", תרגומו 'לשון התחברות' ובשביל זה על פי רב כשאדם מתפלל נופלים לו מחשבות של גדלות כי התפילה, הינו בחינת מלכות, בחינת אני היא בגלות בתוך מלכות הרשעה, כמו שכתוב: "ואני בתוך הגולה" וכשהיא רוצה לצאת אזי מתאחזת...
שיחות הר"ן - אות רכח - מדבר ממעלת ההתבודדות
שיחות הר"ן - אות רכח - מדבר ממעלת ההתבודדות שמעתי בשמו שאמר בודאי נמצאים כשרים אף על פי שאין להם התבודדות אבל אני קורא אותם "פלייטיס" מבהלים ומבלבלים ופתאם כשיבוא משיח ויקרא אותם יהיו מערבבים ומבלבלים אבל אנחנו נהיה דומים כמו האדם אחר השנה שדעתו נוחה ומישבת היטב כן תהיה דעתנו נוחה ומישבת עלינו בלי מהומה ובלבול
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מח - כְּשֶׁאָדָם נִכְנָס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אֲזַי מַּרְאִין לוֹ הִתְרַחֲקוּת
...ח"ב - תורה מח - כשאדם נכנס בעבודת השם, אזי מראין לו התרחקות כשאדם נכנס בעבודת השם אזי הדרך שמראין לו התרחקות ונדמה לו שמרחיקין אותו מלמעלה ואין מניחין אותו כלל לכנס לעבודת השם ובאמת כל ההתרחקות הוא רק כלו התקרבות וצריך התחזקות גדול מאד מאד לבלי לפל בדעתו, חס ושלום כשרואה שעוברים כמה וכמה ימים ושנים שהוא מתיגע ביגיעות גדולות בשביל עבודות השם ועדין הוא רחוק מאד, ולא התחיל כלל לכנס לשערי הקדשה כי רואה עצמו שהוא מלא עדין עביות וגשמיות והרהורים ובלבולים גדולים וכל מה שהוא רוצה לעשות בעבודת השם איזה דבר...
ספר המידות - שבועה
...- שבועה חלק א' א. עיר שיש בה שבועות תחרב ותהרס חס ושלום. ב. על ידי שבועות שקר נופלים מאמונה. ג. למוד מסכת שבועות מסגל לירידת הגשם. ד. על ידי שבועת שקר באין הרהורי ניאוף. ה. מי שהוא רגיל בשבועות, מחשבות רעות באים לו תמיד. ו. על ידי העברת השבועה אין תקומה במלחמה. ז. מי שעובר על השבועה, בידוע שאינו מכבד יראי השם. ח. על כל עברות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו וממשפחתו ומכל העולם כלו, וממנו נפרעין לאלתר. ט. דברים שאין אש ומים מכלין אותם, שבועות שקר מכלין אותן. י. מלאך גבריאל הוא ממנה על השרפה לשרף גם...
חיי מוהר"ן - תכו - דברי צחות שלו
...צחות שלו אות תכו אמר בקש שלום במקומך, ורדפהו ממקום אחר. כלומר שלפעמים צריך דיקא שיהיה לו שלום עם שונאי ה' ועל ידי זה דיקא ירדפהו ממקום אחר והבן אות תכז שמעתי בשמו שאמר שחלם לו דברי צחות והם אלו 'זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא כל שכן'. הינו שמקשה: זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא הינו מאחר שזונות מפרכסות זו את זו מפני מה תלמידי חכמים לא יכבדו זה את זה. והתרוץ הוא כל שכן הינו בשביל כל שכן בשביל הממון הנקרא כל שכן כי כל שכן עשר וכבוד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק: "ארך ימים...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיח - לְעִנְיַן חִדּוּשֵׁי תוֹרָה
...לענין חדושי תורה שיש גדולים, שהיו משבחים אותם שאומרים תורה בלי מחשבה ועיון מקדם אמר שאין זה מעלה כל כך כי בודאי יכולים לומר תורה בלי מחשבה ועיון כי יכולין לקשר המחשבה והדבור להשם יתברך ולומר תורה בלי מחשבה ועיון מקדם אבל טוב יותר כשחושבין תורה שהשם יתברך כשרוצה לגלות תורה, הוא חוזרה ארבע פעמים קדם שאומרה ולמדו מפסוק: "אז ראה ויספרה, הכינה וגם חקרה" שנכתב בכאן ארבע בחינות: "ראה ויספרה" וכו' שהשם יתברך, כביכול, רואה וסופר ומכין וחוקר דברי התורה ארבע פעמים קדם שאומרה ואחר כך מגלה אותה להעולם מכל שכ...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפד - הוֹכִיחַ אֶת אֶחָד שֶׁאָמַר לוֹ, שֶׁאֵין לוֹ פְּנַאי לִלְמד
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפד - הוכיח את אחד שאמר לו, שאין לו פנאי ללמד שמעתי בשמו, שהוכיח את אחד שאמר לו שאין לו פנאי ללמד מחמת שעוסק במשא ומתן אמר: שאף על פי כן ראוי לו לחטף איזה זמן לעסק בתורה בכל יום ואמר, שזהו מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ששואלין את האדם: קבעת עתים לתורה ? קבע הוא לשון גזלה, כמו שכתוב: "וקבע את קבעיהם נפש" הינו ששואלין את האדם, אם גזל מן הזמן שהוא טרוד בעסקיו אם גזלת מהן עתים לתורה כי צריך האדם לחטף ולגזל עתים לתורה מתוך הטרדא והעסק
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קיט - הַנִּכְנָס לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה בְּשַׁבָּת
...לבקר את החולה בשבת הנכנס לבקר את החולה בשבת אומר: יכולה היא שתרחם כי כשאדם צריך לרחמים השם יתברך שולח לו רחמנות, שהוא ירחם על אחר ועל ידי זה מרחמין עליו 'כל המרחם על הבריות מרחמין עליו' וכמו שכתוב:ונתן לך רחמים ורחמיך בדעת, מי שיש לו דעה יש לו רחמנות כי כעס שהיא הפך הרחמנות, הוא מחמת כסילות כמו שכתוב: "כעס בחיק כסילים ינוח" ועל כן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו' כי אם אין בו דעה אין בו רחמנות כי כעס בחיק כסילים ינוח על כן אסור לרחם עליו כי 'כל המרחם מרחמין עליו' כנ"ל...
שיחות הר"ן - אות רי - גדולות נוראות השגתו
...אמר. כל מה שהוא צריך לעשות ברבים קשה לו מאד מאד וצריך שיהיה לו מסירת נפש ממש על זה וספר שקדם הקדוש כשרוצה להתחיל תבה הראשונה של הקדוש נדמה לו שתצא נפשו ממש וכן קדם אמירת התורה כשרוצה להתחיל לומר תורה אזי נדמה לו שבתבה הראשונה שיאמר תצא נפשו ממש ולא היה מתפלל לפני העמוד בשום פעם ולא עשה שום דבר כיוצא בזה כגון קריאת המגלה וקריאת התורה ואפילו לקרות לפני התוקע ושאר דברים כאלה רק קדוש וזמירות על שלחנו בשבת קדש ואמירת התורה וגם זה היה כבד עליו מאד כנזכר לעיל ואפילו כשהיה צריך לומר קדיש על אמו ביום היארצייט...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כד - מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד
...מוהר"ן ח"ב - תורה כד - מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחרה בכל כחו וכל החולאת הבאין על האדם, כלם באין רק מקלקול השמחה כי יש עשרה מיני נגינה שהם בחינת שמחה כמו שכתוב: "עלי עשור וכו' כי שמחתני ה' בפעלך" וכו' ואלו יוד מיני נגינה באין בתוך עשרה מיני דפקין והם מחיין אותן ועל כן כשיש קלקול ופגם בהשמחה שהיא בחינת יוד מיני נגינה על ידי זה באין חולאת מן היוד מיני דפקין שנתקלקלין על ידי קלקול היוד מיני נגינה שהם השמחה כנ"ל כי כל מיני חולאת כלולים ביוד מיני...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 18_09_2025 השעה 13:41:00 - wesi2