ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נ - כָּל הַפּוֹגֵם בַּבְּרִית, אֵין יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] הצילה מחרב נפשי מיד כלב וכו' (תהלים כ"ב) כי כל הפוגם בברית, אין יכול להתפלל בבחינת: "כל עצמותי תאמרנה" (תהלים ל"ה) וכשאין מתפלל בבחינת: "כל עצמותי" 'אזי כלבא נחת ואכל קרבנו' (עיין תקו"ז תי' כ"א דמ"ה ודס"ב:) הינו תפילתו וכשמתפלל וטועם מתיקות בדבורי התפילה זאת הבחינה נקראת "כל עצמותי תאמרנה" ואין יכול לטעם מתיקות בתפילה אלא כשתקן פגם הברית כי מיין מתיקין, זה בחינת מיין דדכין, (עיין זוהר שמות ו ובזוהר נשא קכ"ד קכ"ה: ישעיה יג) ומי שהוא בבחינת מיין מתיקין, אזי דבוריו מתוקים וטובים וכשיוצאים מפיו ומשמיע לאזניו, כמו שאמרו (ברכות ט"ו) : 'השמע לאזנך' וכו' אזי נכנסים מתיקות המיין לתוך עצמותיו, בבחינת (משלי ט"ו) : "ושמועה טובה תדשן עצם" וכשעצמות מרגישין מתיקות הדבורים, זה בחינת: "כל עצמותי תאמרנה" ואז אריה נחת ואכל קרבנה כי עצם זה בחינת אריה (כמו שכתוב בתקונים תקון ג' בהי"א תקונים האחרונים) אבל מי שפגם בבריתו, הוא בבחינת מיין מרירין בבחינת (שמות ט"ו) "ולא יכלו לשתות מים ממרה מיין מסאבין, זרע טמא אזי אין יכול להתפלל בבחינת: "כל עצמותי תאמרנה" ואז כלבא נחת שהוא בחינת מיין מרירין, שצווח הב הב והוא בחינת מרה דאית לה תרי פיות והוא בחינת: "חרב פיות" (משלי ה') בחינת גיהנום דאית לה תרי בנות, שצווחין הב הב (כמו שכתוב בתקונים שם) וזה בחינת חולאת שקורין ברעכניש, רחמנא לצלן, ששובר עצמות של אדם וזה מחמת קלקול המח שבעצמות בחינת מיין מסאבין, מיין מרירין שבא החולאת הזאת מחמת תאוות ניאוף וזה שנצטוינו בקרבן פסח (שמות י"ב) : "ועצם לא תשברו בו" [וכתוב בזוהר (בא מ"א:) : שהיו מקימין בעצמות "לכלב תשליכון אותו" וזה היה קשה מאד להמצרים עין שם] כדי שיבחינו כל אחד מישראל את עצמו, אם בריתו על תקונו כי בפסח כתיב בו (שם) : "וכל ערל לא יאכל בו" כי עקר הפסח תלוי במצות מילה כידוע וכשהשליכו את עצמותיו לכלבים וראו אם שלטו בהם הכלבים, חס ושלום היו יודעים שאין הברית, חס ושלום, על תקונו וזה מה דאיתא בזוהר (פרשת קדושים דף פ:) "אל תהיו כסוס כפרד" לענין טמאת הברית "אין הבין", ומביא הפסוק: "והכלבים עזי נפש" עין שם וזה:הצילה מחרב נפשי ומיד כלב (עיין רע"מ פנחס רכ"ד:) אבל 'הושיעני מפי אריה' הינו כשאריה יאכל קרבני, זה לי לישועה וזהו אצל חרב וכלב כתוב לשון הצלה, ואצל אריה כתיב ישועה. ודע שעזי פנים שיש בדור הן הן הכלבים, כמו שכתוב (ישעיה נ"ו) : "והכלבים עזי נפש" והן עומדין וחולקים על תפילת איש הישראלי שעדין לא תקן בריתו בשלמות וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (תענית י"א:). 'צורבא מרבנן דיתיב בתעניתא, ליכול כלבא שירותא' כי בודאי הצדיק אכילתו היא יקר הערך כי משביע את נפש דקדשה כמו שכתוב (משלי י"ג) : "צדיק אכל לשבע נפשו" והאי צורבא מרבנן דמרעיב את נפשו, ואין יודע להשביע נפשו בשביל זה ליכול כלבא שירותא, שגם בהם כתיב: "לא ידעו שבעה" כי גם הוא אין יודע איך להשביע את נפשו היקרה. ובשביל זה נקרא כלב בשם שגל (ראש השנה ד) כי הוא בא על תאוות המשגל כנ"ל ודוקא שאין צריך להתענות ומתענה אזי ליכול כלבא שירותא אבל מי שצריך להתענות בודאי צריך להתענות ומצוה הוא (עיין ב"ח או"ח סי' תקע"א) וזה בחינת דיתיב בתעניתא, יתיב דיקא יתיב, הוא מורה על הדבר שאין משתנה כמובא [עד כאן לשונו ז"ל]
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב וְכוּ'

כִּי כָּל הַפּוֹגֵם בַּבְּרִית, אֵין יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בִּבְחִינַת: "כָּל עַצְמוֹתַי תּאמַרְנָה"

וּכְשֶׁאֵין מִתְפַּלֵּל בִּבְחִינַת: "כָּל עַצְמוֹתַי"

'אֲזַי כַּלְבָּא נָחֵת וְאָכֵל קָרְבָּנוֹ' הַיְנוּ תְּפִילָּתוֹ

וּכְשֶׁמִּתְפַּלֵּל וְטוֹעֵם מְתִיקוּת בְּדִבּוּרֵי הַתְּפִילָּה

זאת הַבְּחִינָה נִקְרֵאת "כָּל עַצְמוֹתַי תּאמַרְנָה"

וְאֵין יָכוֹל לִטְעם מְתִיקוּת בַּתְּפִילָּה

אֶלָּא כְּשֶׁתִּקֵּן פְּגַם הַבְּרִית

כִּי מַיִּין מְתִיקִין, זֶה בְּחִינַת מַיִּין דְּדַכְיָן

וּמִי שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מַיִּין מְתִיקִין, אֲזַי דִּבּוּרָיו מְתוּקִים וְטוֹבִים

וּכְשֶׁיּוֹצְאִים מִפִּיו וּמַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: 'הַשְׁמַע לְאָזְנְך' וְכוּ'

אֲזַי נִכְנָסִים מְתִיקוּת הַמַּיִּין לְתוֹך עַצְמוֹתָיו, בִּבְחִינַת: "וּשְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם"

וּכְשֶׁעֲצָמוֹת מַרְגִּישִׁין מְתִיקוּת הַדִּבּוּרִים, זֶה בְּחִינַת: "כָּל עַצְמוֹתַי תּאמַרְנָה"

וְאָז אַרְיֵה נָחֵת וְאָכֵל קֻרְבָּנֵהּ

כִּי עֶצֶם זֶה בְּחִינַת אַרְיֵה

אֲבָל מִי שֶׁפָּגַם בִּבְרִיתוֹ, הוּא בִּבְחִינַת מַיִּין מְרִירִין

בִּבְחִינַת "וְלא יָכְלוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם מִמָּרָה

מַיִּין מְסָאֳבִין, זֶרַע טָמֵא

אֲזַי אֵין יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בִּבְחִינַת: "כָּל עַצְמוֹתַי תּאמַרְנָה"

וְאָז כַּלְבָּא נָחֵת

שֶׁהוּא בְּחִינַת מַיִּין מְרִירִין, שֶׁצּוֹוֵחַ הַב הַב

וְהוּא בְּחִינַת מָרָה דְּאִית לָהּ תְּרֵי פִּיּוֹת

וְהוּא בְּחִינַת: "חֶרֶב פִּיּוֹת"

בְּחִינַת גֵּיהִנּוֹם דְּאִית לָהּ תְּרֵי בָּנוֹת, שֶׁצּוֹוְחִין הַב הַב

וְזֶה בְּחִינַת חוֹלַאַת שֶׁקּוֹרִין בְּרֶעכֶנִישׁ, רַחֲמָנָא לִצְלָן, שֶׁשּׁוֹבֵר עֲצָמוֹת שֶׁל אָדָם

וְזֶה מֵחֲמַת קִלְקוּל הַמּחַ שֶׁבָּעֲצָמוֹת

בְּחִינַת מַיִּין מְסָאֳבִין, מַיִּין מְרִירִין

שֶׁבָּא הַחוֹלַאַת הַזּאת מֵחֲמַת תַּאֲוָות נִיאוּף

וְזֶה שֶׁנִּצְטַוִּינוּ בְּקָרְבַּן פֶּסַח: "וְעֶצֶם לא תִשְׁבְּרוּ בוֹ"

[וְכָתוּב בַּזוהַר: שֶׁהָיוּ מְקַיְּמִין בָּעֲצָמוֹת "לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ"

וְזֶה הָיָה קָשֶׁה מְאד לְהַמִּצְרִים עַיֵּן שָׁם]

כְּדֵי שֶׁיַּבְחִינוּ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֶת עַצְמוֹ, אִם בְּרִיתוֹ עַל תִּקּוּנוֹ

כִּי בַּפֶּסַח כְּתִיב בּוֹ: "וְכָל עָרֵל לא יאכַל בּוֹ"

כִּי עִקַּר הַפֶּסַח תָּלוּי בְּמִצְוַת מִילָה כַּיָּדוּעַ

וּכְשֶׁהִשְׁלִיכוּ אֶת עַצְמוֹתָיו לַכְּלָבִים

וְרָאוּ אִם שָׁלְטוּ בָּהֶם הַכְּלָבִים, חַס וְשָׁלוֹם

הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁאֵין הַבְּרִית, חַס וְשָׁלוֹם, עַל תִּקּוּנוֹ

וְזֶה מַה דְּאִיתָא בַּזוהַר "אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד" לְעִנְיַן טֻמְאַת הַבְּרִית

"אֵין הָבִין", וּמֵבִיא הַפָּסוּק: "וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ" עַיֵּן שָׁם

וְזֶה:הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי וּמִיַּד כֶּלֶב

אֲבָל 'הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה'

הַיְנוּ כְּשֶׁאַרְיֵה יאכַל קָרְבָּנִי, זֶה לִי לִישׁוּעָה

וְזֶהוּ אֵצֶל חֶרֶב וְכֶלֶב כָּתוּב לְשׁוֹן הַצָּלָה, וְאֵצֶל אַרְיֵה כְּתִיב יְשׁוּעָה.

וְדַע שֶׁעַזֵּי פָּנִים שֶׁיֵּשׁ בַּדּוֹר

הֵן הֵן הַכְּלָבִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ"

וְהֵן עוֹמְדִין וְחוֹלְקִים עַל תְּפִילַּת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי

שֶׁעֲדַיִן לא תִּקֵּן בְּרִיתוֹ בִּשְׁלֵמוּת

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

'צוֹרְבָא מֵרַבָּנָן דִּיתִיב בְּתַעֲנִיתָא, לֵיכוּל כַּלְבָּא שִׁירוּתָא'

כִּי בְּוַדַּאי הַצַּדִּיק אֲכִילָתוֹ הִיא יְקַר הָעֵרֶך

כִּי מַשְׂבִּיעַ אֶת נֶפֶשׁ דִּקְדֻשָּׁה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צַדִּיק אכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ"

וְהַאי צוֹרְבָא מֵרַבָּנָן דְּמַרְעִיב אֶת נַפְשׁוֹ, וְאֵין יוֹדֵעַ לְהַשְׂבִּיעַ נַפְשׁוֹ

בִּשְׁבִיל זֶה לֵיכוּל כַּלְבָּא שִׁירוּתָא, שֶׁגַּם בָּהֶם כְּתִיב: "לא יָדְעוּ שָׂבְעָה"

כִּי גַּם הוּא אֵין יוֹדֵעַ אֵיך לְהַשְׂבִּיעַ אֶת נַפְשׁוֹ הַיְקָרָה.

וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָא כֶּלֶב בְּשֵׁם שֵׁגָל

כִּי הוּא בָּא עַל תַּאֲוָות הַמִּשְׁגָּל כַּנַּ"ל

וְדַוְקָא שֶׁאֵין צָרִיך לְהִתְעַנּוֹת וּמִתְעַנֶּה

אֲזַי לֵיכוּל כַּלְבָּא שִׁירוּתָא

אֲבָל מִי שֶׁצָּרִיך לְהִתְעַנּוֹת

בְּוַדַּאי צָרִיך לְהִתְעַנּוֹת וּמִצְוָה הוּא

וְזֶה בְּחִינַת דִּיתִיב בְּתַעֲנִיתָא, יְתִיב דַּיְקָא

יְתִיב, הוּא מוֹרֶה עַל הַדָּבָר שֶׁאֵין מִשְׁתַּנֶּה כַּמּוּבָא

[עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ זַ"ל]
שיחות הר"ן - אות קפט - גדולות נוראות השגתו
...השגתו פעם אחת היה נכדו זכרונו לברכה, מטל על ערש מחלי הפאקין [אבעבועות שחורות] רחמנא לצלן והיה קובל לפני מאד שיש לו צער גדול מזה מאד וספר לי אז ואמר שיש דרכי ה' שאי אפשר להבינם כי איתא שאצל האר"י זכרונו לברכה, נסתלק בן אחד ואמר, שנסתלק בשביל הסוד שגלה לתלמידו רבי חיים ויטאל זכרונו לברכה והלא באמת האר"י היה מכרח לגלות לו כי רבי חיים ויטאל הפציר בו מאד וכשהפציר בו היה מכרח לגלות לו כי אמר שלא בא לעולם כי אם לתקן נשמתו של רבי חיים ויטאל זכרונו לברכה נמצא שהיה מכרח מן השמים לגלות לו הסוד ואף על פי כן...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו'
...אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו' [הוספות לתורות מכתב יד רבנו ז"ל] בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו'. כי כשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות כדי להיטב לזולתו כי מידתו להיטב והיה אורו מתפשט לאין סוף וצמצם את אורו לצדדין ונשאר חלל פנוי ובתוך החלל ברא כל העולמות בדבורו ובחכמתו כ"ש בדבר ה' שמים נעשו וכו' וכ"ש כולם בחכמה עשית והחלל הפנוי מכונה בשם פרעה כי שם גילה אורותיו אח"כ וקודם הבריאה היה להשי"ת כל המידות הן רחמים הן חכמה אבל היו בבחי' אין סוף כי לא היו מוגבלים וע"י הצמצום עשה אח"כ גבול לכל המידות...
בחירה חופשית - מתי נבין את הסוד הזה?
...מתי נבין את הסוד הזה? שאלה: קראתי בשם רבי נחמן מברסלב, שאחרי 120 שהאדם נפטר, אח"כ הוא זוכה להבין את השכל של הידיעה והבחירה. השאלה שלי היא האם אחרי שבן אדם עוזב את הגוף, האם הוא באמת זוכה לקבל תשובה לשאלה הזאת? או שאולי רק הקב"ה עצמו יודע את התשובה וגם אחרי הפטירה גם אז האדם עדיין לא יודע את התשובה? אשמח גם לקבל מקור לכך בדברי רבני נחמן מברסלב. האם הוא אמר את זה בפירוש? או שאולי זאת המצאה... בקיצור, מהי האמת בעניין הזה? תשובה: אין שום קשר מכל סוג שהוא, בין הפטירה של האדם מהגוף, לבין הבנת השכל של...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמו - עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה
...[לשון רבנו, זכרונו לברכה] עדות ה' נאמנה וכו' כי הדבר קשה איך התורה הנקראת אשה יכולה להעיד הלא אשה פסולה לעדות מחכימת פתי בשביל זה יכולה להעיד כמו שמובא, 'תקנת קדמונים הוא, דבמקום שאין אנשים רגילים להיות נשים נאמנות' וזה ידוע, שעקר תאוות הם בסתר, בבחינת "מים גנובים ימתקו" וכו' ואין בני אדם רגילים שם אבל התורה היא עומדת שם וקוראת אותו מי פתי יסור הנה וכו' ומחמת תשוקת תאוותו אינו שומע קריאתה ואחר גמר תאוותו הוא מרגיש תכף קריאתה ומתחרט תכף על העברה וזאת החרטה זה בחינת "מחכימת פתי" כי בשעת העברה היה...
חיי מוהר"ן - רכה - נסיעתו וישיבתו באומן
...אות רכה כבר הבטיח רבנו זכרונו לברכה בחייו ויחד שני עדים כשרים על זה שכשיסתלק כשיבואו על קברו ויתנו פרוטה לצדקה [אמר המעתיק: שמעתי מהרב רבי נפתלי זכרונו לברכה שהוא היה אחד משני העדים שיחד רבנו זכרונו לברכה על ענין זה הינו הרב מורנו רבי אהרון זכרונו לברכה והרב רבי נפתלי כנ"ל. ] ואמר אז רבנו זכרונו לברכה בזו הלשון כשיבואו על קברי ויתנו פרוטה לצדקה בעבורי [רצונו לומר בעבור הזכרת נשמתו הקדושה כנהוג] ויאמרו אלו העשרה קפיטל תהלים הנרשמים אצלנו בשביל תקון למקרה לילה רחמנא לצלן אז יניח רבנו עצמו לארך ולרחב...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמא - אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו
...באמת כאב חטאיו אם יזכה שירגיש באמת כאב חטאיו הינו כשימול את ערלת לבבו כי כל זמן שלבו ערל ואטום, אי אפשר לו להרגיש באמת רק כשימול את ערלת לבבו, ויהיה לו חלל בלב ואזי ירגיש לבבו באמת גדל כאבו, ויצטער ויתחרט באמת ואזי מגדל החרטה ירגישו גם כל הלבבות של כל הטפות שנמשכו ממנו ולכל מקום שנמשכו, ירגישו שם במקום שהם הן אותם שנמשכו ממנו ונתהוו מהם בניו ממין בני אדם והן אותם שנמשכו ממנו למקום אחר חס ושלום וגם שם יש להם לב ושאר איברים ואזי כשימול את לבבו, וירגיש לבבו גדל כאבו ויתחיל להצטער ולהתחרט באמת אזי י...
אמת - הדרך לפתור את כל הבעיות
...מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=386 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קיב - צהר תעשה לתבה אך איך יזכה לזה? העקר שהכל תלוי בו הוא אמת לילך בדרך אמת לפי מדרגתו כי 'חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת' והוא יסוד הכל כי אמת הוא ראש תוך סוף וכיון שהוא במדרגת אמת אזי כביכול נתלבש בו אור השם יתברך בעצמו, אשר חותמו אמת ואז נאמר עליו: "ה' אורי וישעי" וכיון שה' אור לו יוכל למצא פתחים הרבה לצאת מהחשך והגלות שהוא סגור שם כי באמת יש שם פתחים הרבה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'הבא לטמא פותחין לו, יש לו פתחים הרבה' וכיון...
שבחי הר"ן - אות י
...עקר עבודתו אשר על ידה זכה למה שזכה היה רק רבוי התפילות והתחנות והבקשות והרצויים והפיוסים שהיה רגיל מאד להתפלל ולהתחנן לפניו יתברך והיה מרצה ומפיס אותו יתברך בכמה מיני תחנות ובקשות שיזכהו ברחמיו לקרבו לעבודתו יתברך ועקר מה שהועיל לו היו התפילות שהתפלל בלשון אשכנז שהיה רגיל מאד ליחד לו איזה מקום שמצא שאין שם בני אדם והיה מפרש שיחתו לפני השם יתברך בלשון שמדברים בו דהינו בלשון אשכנז והיה מרצה ומפיס אותו יתברך ומבקש ומתחנן לפניו יתברך בכמה וכמה מיני טענות ואמתלאות שראוי לו יתברך שיקרבו לעבודתו והיה רגיל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמה - דַּע שֶׁיֵּשׁ חַדְרֵי תּוֹרָה
...רמה - דע שיש חדרי תורה דע שיש חדרי תורה ומי שזוכה להם כשמתחיל לחדש בתורה, הוא נכנס בהחדרים ונכנס מחדר לחדר ומחדר לחדר כי בכל חדר וחדר יש כמה וכמה פתחים לחדרים אחרים וכן מאותן החדרים לחדרים אחרים והוא נכנס ומטיל בכלם, ומלקט משם אוצרות וסגלות יקרות וחמודות מאד אשרי חלקו אבל דע, שצריך לזהר מאד, לבל יטעה בעצמו, כי לא במהרה זוכין לזה כי יש כמה וכמה חדושין שאינם באים משם רק מהיכלי התמורות כי את זה לעמת זה עשה אלהים ואף שנדמה לאדם להשגה גדולה אף על פי כן, גם שם יש חדושים נאים שנדמין להשגות וגם בזה יש כמה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יג - כָל מַה שֶּׁחוֹלְקִין עָלָיו יוֹתֵר, מְקָרְבִין אוֹתוֹ יוֹתֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יג - כל מה שחולקין עליו יותר, מקרבין אותו יותר להשם יתברך כשחולקין על האדם נמצא שרודפין אותו והוא בורח בכל פעם להשם יתברך וכל מה שחולקין עליו יותר, מקרבין אותו יותר להשם יתברך כי השם יתברך בכל מקום בבחינת: "אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך" נמצא שבכל מקום בורח להשם יתברך וזה בחינת: "ופרעה הקריב" 'שהקריב את ישראל לאביהם שבשמים' שעל ידי רדיפתו אותם נתקרבו יותר להשם יתברך כנ"ל
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1641 שניות - עכשיו 04_02_2026 השעה 20:11:28 - wesi2