ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נ - כָּל הַפּוֹגֵם בַּבְּרִית, אֵין יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] הצילה מחרב נפשי מיד כלב וכו' (תהלים כ"ב) כי כל הפוגם בברית, אין יכול להתפלל בבחינת: "כל עצמותי תאמרנה" (תהלים ל"ה) וכשאין מתפלל בבחינת: "כל עצמותי" 'אזי כלבא נחת ואכל קרבנו' (עיין תקו"ז תי' כ"א דמ"ה ודס"ב:) הינו תפילתו וכשמתפלל וטועם מתיקות בדבורי התפילה זאת הבחינה נקראת "כל עצמותי תאמרנה" ואין יכול לטעם מתיקות בתפילה אלא כשתקן פגם הברית כי מיין מתיקין, זה בחינת מיין דדכין, (עיין זוהר שמות ו ובזוהר נשא קכ"ד קכ"ה: ישעיה יג) ומי שהוא בבחינת מיין מתיקין, אזי דבוריו מתוקים וטובים וכשיוצאים מפיו ומשמיע לאזניו, כמו שאמרו (ברכות ט"ו) : 'השמע לאזנך' וכו' אזי נכנסים מתיקות המיין לתוך עצמותיו, בבחינת (משלי ט"ו) : "ושמועה טובה תדשן עצם" וכשעצמות מרגישין מתיקות הדבורים, זה בחינת: "כל עצמותי תאמרנה" ואז אריה נחת ואכל קרבנה כי עצם זה בחינת אריה (כמו שכתוב בתקונים תקון ג' בהי"א תקונים האחרונים) אבל מי שפגם בבריתו, הוא בבחינת מיין מרירין בבחינת (שמות ט"ו) "ולא יכלו לשתות מים ממרה מיין מסאבין, זרע טמא אזי אין יכול להתפלל בבחינת: "כל עצמותי תאמרנה" ואז כלבא נחת שהוא בחינת מיין מרירין, שצווח הב הב והוא בחינת מרה דאית לה תרי פיות והוא בחינת: "חרב פיות" (משלי ה') בחינת גיהנום דאית לה תרי בנות, שצווחין הב הב (כמו שכתוב בתקונים שם) וזה בחינת חולאת שקורין ברעכניש, רחמנא לצלן, ששובר עצמות של אדם וזה מחמת קלקול המח שבעצמות בחינת מיין מסאבין, מיין מרירין שבא החולאת הזאת מחמת תאוות ניאוף וזה שנצטוינו בקרבן פסח (שמות י"ב) : "ועצם לא תשברו בו" [וכתוב בזוהר (בא מ"א:) : שהיו מקימין בעצמות "לכלב תשליכון אותו" וזה היה קשה מאד להמצרים עין שם] כדי שיבחינו כל אחד מישראל את עצמו, אם בריתו על תקונו כי בפסח כתיב בו (שם) : "וכל ערל לא יאכל בו" כי עקר הפסח תלוי במצות מילה כידוע וכשהשליכו את עצמותיו לכלבים וראו אם שלטו בהם הכלבים, חס ושלום היו יודעים שאין הברית, חס ושלום, על תקונו וזה מה דאיתא בזוהר (פרשת קדושים דף פ:) "אל תהיו כסוס כפרד" לענין טמאת הברית "אין הבין", ומביא הפסוק: "והכלבים עזי נפש" עין שם וזה:הצילה מחרב נפשי ומיד כלב (עיין רע"מ פנחס רכ"ד:) אבל 'הושיעני מפי אריה' הינו כשאריה יאכל קרבני, זה לי לישועה וזהו אצל חרב וכלב כתוב לשון הצלה, ואצל אריה כתיב ישועה. ודע שעזי פנים שיש בדור הן הן הכלבים, כמו שכתוב (ישעיה נ"ו) : "והכלבים עזי נפש" והן עומדין וחולקים על תפילת איש הישראלי שעדין לא תקן בריתו בשלמות וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (תענית י"א:). 'צורבא מרבנן דיתיב בתעניתא, ליכול כלבא שירותא' כי בודאי הצדיק אכילתו היא יקר הערך כי משביע את נפש דקדשה כמו שכתוב (משלי י"ג) : "צדיק אכל לשבע נפשו" והאי צורבא מרבנן דמרעיב את נפשו, ואין יודע להשביע נפשו בשביל זה ליכול כלבא שירותא, שגם בהם כתיב: "לא ידעו שבעה" כי גם הוא אין יודע איך להשביע את נפשו היקרה. ובשביל זה נקרא כלב בשם שגל (ראש השנה ד) כי הוא בא על תאוות המשגל כנ"ל ודוקא שאין צריך להתענות ומתענה אזי ליכול כלבא שירותא אבל מי שצריך להתענות בודאי צריך להתענות ומצוה הוא (עיין ב"ח או"ח סי' תקע"א) וזה בחינת דיתיב בתעניתא, יתיב דיקא יתיב, הוא מורה על הדבר שאין משתנה כמובא [עד כאן לשונו ז"ל]
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב וְכוּ'

כִּי כָּל הַפּוֹגֵם בַּבְּרִית, אֵין יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בִּבְחִינַת: "כָּל עַצְמוֹתַי תּאמַרְנָה"

וּכְשֶׁאֵין מִתְפַּלֵּל בִּבְחִינַת: "כָּל עַצְמוֹתַי"

'אֲזַי כַּלְבָּא נָחֵת וְאָכֵל קָרְבָּנוֹ' הַיְנוּ תְּפִילָּתוֹ

וּכְשֶׁמִּתְפַּלֵּל וְטוֹעֵם מְתִיקוּת בְּדִבּוּרֵי הַתְּפִילָּה

זאת הַבְּחִינָה נִקְרֵאת "כָּל עַצְמוֹתַי תּאמַרְנָה"

וְאֵין יָכוֹל לִטְעם מְתִיקוּת בַּתְּפִילָּה

אֶלָּא כְּשֶׁתִּקֵּן פְּגַם הַבְּרִית

כִּי מַיִּין מְתִיקִין, זֶה בְּחִינַת מַיִּין דְּדַכְיָן

וּמִי שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מַיִּין מְתִיקִין, אֲזַי דִּבּוּרָיו מְתוּקִים וְטוֹבִים

וּכְשֶׁיּוֹצְאִים מִפִּיו וּמַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: 'הַשְׁמַע לְאָזְנְך' וְכוּ'

אֲזַי נִכְנָסִים מְתִיקוּת הַמַּיִּין לְתוֹך עַצְמוֹתָיו, בִּבְחִינַת: "וּשְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם"

וּכְשֶׁעֲצָמוֹת מַרְגִּישִׁין מְתִיקוּת הַדִּבּוּרִים, זֶה בְּחִינַת: "כָּל עַצְמוֹתַי תּאמַרְנָה"

וְאָז אַרְיֵה נָחֵת וְאָכֵל קֻרְבָּנֵהּ

כִּי עֶצֶם זֶה בְּחִינַת אַרְיֵה

אֲבָל מִי שֶׁפָּגַם בִּבְרִיתוֹ, הוּא בִּבְחִינַת מַיִּין מְרִירִין

בִּבְחִינַת "וְלא יָכְלוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם מִמָּרָה

מַיִּין מְסָאֳבִין, זֶרַע טָמֵא

אֲזַי אֵין יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בִּבְחִינַת: "כָּל עַצְמוֹתַי תּאמַרְנָה"

וְאָז כַּלְבָּא נָחֵת

שֶׁהוּא בְּחִינַת מַיִּין מְרִירִין, שֶׁצּוֹוֵחַ הַב הַב

וְהוּא בְּחִינַת מָרָה דְּאִית לָהּ תְּרֵי פִּיּוֹת

וְהוּא בְּחִינַת: "חֶרֶב פִּיּוֹת"

בְּחִינַת גֵּיהִנּוֹם דְּאִית לָהּ תְּרֵי בָּנוֹת, שֶׁצּוֹוְחִין הַב הַב

וְזֶה בְּחִינַת חוֹלַאַת שֶׁקּוֹרִין בְּרֶעכֶנִישׁ, רַחֲמָנָא לִצְלָן, שֶׁשּׁוֹבֵר עֲצָמוֹת שֶׁל אָדָם

וְזֶה מֵחֲמַת קִלְקוּל הַמּחַ שֶׁבָּעֲצָמוֹת

בְּחִינַת מַיִּין מְסָאֳבִין, מַיִּין מְרִירִין

שֶׁבָּא הַחוֹלַאַת הַזּאת מֵחֲמַת תַּאֲוָות נִיאוּף

וְזֶה שֶׁנִּצְטַוִּינוּ בְּקָרְבַּן פֶּסַח: "וְעֶצֶם לא תִשְׁבְּרוּ בוֹ"

[וְכָתוּב בַּזוהַר: שֶׁהָיוּ מְקַיְּמִין בָּעֲצָמוֹת "לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ"

וְזֶה הָיָה קָשֶׁה מְאד לְהַמִּצְרִים עַיֵּן שָׁם]

כְּדֵי שֶׁיַּבְחִינוּ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֶת עַצְמוֹ, אִם בְּרִיתוֹ עַל תִּקּוּנוֹ

כִּי בַּפֶּסַח כְּתִיב בּוֹ: "וְכָל עָרֵל לא יאכַל בּוֹ"

כִּי עִקַּר הַפֶּסַח תָּלוּי בְּמִצְוַת מִילָה כַּיָּדוּעַ

וּכְשֶׁהִשְׁלִיכוּ אֶת עַצְמוֹתָיו לַכְּלָבִים

וְרָאוּ אִם שָׁלְטוּ בָּהֶם הַכְּלָבִים, חַס וְשָׁלוֹם

הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁאֵין הַבְּרִית, חַס וְשָׁלוֹם, עַל תִּקּוּנוֹ

וְזֶה מַה דְּאִיתָא בַּזוהַר "אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד" לְעִנְיַן טֻמְאַת הַבְּרִית

"אֵין הָבִין", וּמֵבִיא הַפָּסוּק: "וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ" עַיֵּן שָׁם

וְזֶה:הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי וּמִיַּד כֶּלֶב

אֲבָל 'הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה'

הַיְנוּ כְּשֶׁאַרְיֵה יאכַל קָרְבָּנִי, זֶה לִי לִישׁוּעָה

וְזֶהוּ אֵצֶל חֶרֶב וְכֶלֶב כָּתוּב לְשׁוֹן הַצָּלָה, וְאֵצֶל אַרְיֵה כְּתִיב יְשׁוּעָה.

וְדַע שֶׁעַזֵּי פָּנִים שֶׁיֵּשׁ בַּדּוֹר

הֵן הֵן הַכְּלָבִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ"

וְהֵן עוֹמְדִין וְחוֹלְקִים עַל תְּפִילַּת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי

שֶׁעֲדַיִן לא תִּקֵּן בְּרִיתוֹ בִּשְׁלֵמוּת

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

'צוֹרְבָא מֵרַבָּנָן דִּיתִיב בְּתַעֲנִיתָא, לֵיכוּל כַּלְבָּא שִׁירוּתָא'

כִּי בְּוַדַּאי הַצַּדִּיק אֲכִילָתוֹ הִיא יְקַר הָעֵרֶך

כִּי מַשְׂבִּיעַ אֶת נֶפֶשׁ דִּקְדֻשָּׁה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צַדִּיק אכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ"

וְהַאי צוֹרְבָא מֵרַבָּנָן דְּמַרְעִיב אֶת נַפְשׁוֹ, וְאֵין יוֹדֵעַ לְהַשְׂבִּיעַ נַפְשׁוֹ

בִּשְׁבִיל זֶה לֵיכוּל כַּלְבָּא שִׁירוּתָא, שֶׁגַּם בָּהֶם כְּתִיב: "לא יָדְעוּ שָׂבְעָה"

כִּי גַּם הוּא אֵין יוֹדֵעַ אֵיך לְהַשְׂבִּיעַ אֶת נַפְשׁוֹ הַיְקָרָה.

וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָא כֶּלֶב בְּשֵׁם שֵׁגָל

כִּי הוּא בָּא עַל תַּאֲוָות הַמִּשְׁגָּל כַּנַּ"ל

וְדַוְקָא שֶׁאֵין צָרִיך לְהִתְעַנּוֹת וּמִתְעַנֶּה

אֲזַי לֵיכוּל כַּלְבָּא שִׁירוּתָא

אֲבָל מִי שֶׁצָּרִיך לְהִתְעַנּוֹת

בְּוַדַּאי צָרִיך לְהִתְעַנּוֹת וּמִצְוָה הוּא

וְזֶה בְּחִינַת דִּיתִיב בְּתַעֲנִיתָא, יְתִיב דַּיְקָא

יְתִיב, הוּא מוֹרֶה עַל הַדָּבָר שֶׁאֵין מִשְׁתַּנֶּה כַּמּוּבָא

[עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ זַ"ל]
ספר המידות - משיח
ספר המידות - משיח חלק שני א. על ידי ספורי מעשיות של צדיקים ממשיכין אור של משיח בעולם, ודוחה הרבה חשך וצרות מן העולם, גם זוכה לבגדים נאים. ב. על ידי תשובה הרוח של משיח מנשבת על גזרות המלכיות ומבטלן. ג. עתיד דור אחד שיהיה בעולם, שיהיה כלו זכאי. ד. על ידי אמת בא הקץ. ה. על ידי שמירת שבת ממשיך על עצמו אור של משיח גם על ידי תשובה.
שיחות הר"ן - אות ו
...מי שהולך ורץ בין בני אדם, וידו סגורה ואין אדם יודע מה בתוכה והוא מרמה בני אדם ושואל לכל אחד מה אני אוחז ? ולכל אחד נדמה כאלו הוא אוחז מה שהוא מתאוה ועל כן הכל רצים אחריו כי כל אחד סובר שיש בידו מה שהוא חפץ ואחר כך הוא פותח את ידו ואין בה כלום כמו כן ממש היצר הרע שהוא מרמה את כל העולם והכל רצים אחריו ומרמה לכל אחד ואחד עד שנדמה לכל אחד ואחד כאלו יש בידו מה שהוא חפץ כל אחד כפי שטותו ותאוותו ואחר כך בסוף הוא פותח את ידו ואין בה כלום כי אין מי שימלא תאוותו אצלו גם נדמו כל התאוות של העולם כמו עמודי אור...
חיי מוהר"ן - צח - סיפורים חדשים
...חדשים אות צח מעשה במלך אחד שבנה לעצמו פלטין וקרא לשני אנשים וצוה אותם שיצירו את הפלטין שלו וחלק להם את הפלטין לשני חלקים. הינו שמחצה הפלטין יהיה מטל על האחד לצירו ומחצה השני יהיה מטל על השני לצירו. וקבע להם זמן שעד אותו הזמן מחיבים הם לצירו והלכו להם אלו השני אנשים. והלך אחד מהם ויגע וטרח מאד ולמד עצמו זאת האמנות של ציור וכיור היטב היטב עד שציר את חלקו שהיה מטל עליו בציור יפה ונפלא מאד. וציר שם חיות ועופות וכיוצא בזה בציורים נפלאים ונאים מאד. והשני לא שם אל לבו גזרת המלך ולא עסק בזה כלל. וכאשר הגיע...
חיי מוהר"ן - מא - שיחות השיכים להתורות
...להתורות אות מא קדם שאמר התורה הגדולה תקעו אמונה בלקוטי תנינא בסימן ה' בראש השנה תק"ע, דבר עמנו קדם אותו ראש השנה וספר שהרבה אנשים קבלו לפניו בקובלנא רבה על חסרון אמונה וכמה סובלי חלאים היו מהם שקבלו גם כן לפניו על חסרון אמונה אחר כך אמר התורה הנ"ל שמדבר מכל זה. גם קדם ראש השנה הנ"ל בעת החזרה מהטיול היה משיח עמנו מענין המגני ארץ שקרא אותנו הזקן הידוע וכו' וגם זה נזכר בהתורה ההיא עין שם באות ז'. ואז ראיתי מרחוק נפלאות ה' אשר עדין אני רחוק מלהשיגם אפס קצתם. גם בראש השנה קדם שאמר התורה הנ"ל הלך לומר...
שיחות הר"ן - אות יד
...יד אני מקנא מאד איש כשר [שקורין ערליכר יהודי] כי נדמה שהולך בן אדם עם דקין וכרכשות ואברים כשאר כל העולם ואף על פי כן באמת הוא ענין אחר לגמרי כי איש כשר יקר מאד אשרי לו והעקר הוא הרצון והכסופין ואף על פי שאין לצאת בזה [כמבאר במאמר ויהיו נא פי שנים, ב"לקוטי מוהר"ו ס"ו] כי צריכין להוציא מכח אל הפעל דוקא כי אף על פי שאנס רחמנא פטרה עם כל זה זהו למי שרוצה לצאת החוב אבל צריך שלא לקרר דעתו בזה במה שהוא פטור מחמת האנס רק לעשות עבודת ה' בפעל [כמבאר כל זה במאמר הנזכר לעיל עין שם] אף על פי כן גם זה טוב כשאוחזין...
ספר המידות - שוחד
ספר המידות - שוחד חלק א' א. עיר שיש בה קבלת שחד, חילות באין עליה. ב. על ידי שחד גדלתו מסתלקת. ג. על ידי שחד בא שרפה.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לט - וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְך לִבְהֶמְתֶּך
...ח"א - תורה לט - ונתתי עשב בשדך לבהמתך [לשון רבנו, זכרונו לברכה] "ונתתי עשב בשדך לבהמתך" . עשב ראשי תבות עושה שלום במרומיו 'בשדך', לשון שדוד ושבירה כשאדם מרגיש איזה רעבון, שמתגבר עליו תאוות אכילה ידע שיש לו שונאים "השם גבולך שלום" ומי שיש לו רשים מלמטה, בידוע שיש לו רשים מלמעלה בכן צריך לשדד ולשבר הבהמיות שלו המתאוה לאכל כי עקר הרעבון הוא לבהמיות 'בא זדון ויבוא קלון, דא קלונו של רעב', כמו שכתוב "אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים" נמצא המחלקת, הינו מה שמחרפין לאדם בא על ידי זה בחינת רעב ורעב הזה, הינו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכו - נִגּוּנִים שֶׁל יְלָלָה וְעַצְבוּת
...יללה ועצבות מה שהרשעים על פי רב הם מזמרים נגונים של יללה ועצבות כי הם בחינת נשמת ערב רב ואמא דערב רב היא לילית שהיא מיללת תמיד ועל כן הם עושים נגונים של יללה כנ"ל ומה שדרך בני אדם למשך אל נגונים הללו כי יניקתם מבחינת "ועיני לאה רכות" מבחינת קלקול הראות, בבחינת מארת חסר כמו שכתוב "יהי מארת" חסר דא לילית ועקר הנגון הוא מבחינת שבט לוי שהיו מנצחים בשיר, שהם מבני לאה ואז כשנולד לוי נאמר: "הפעם ילוה אישי אלי" כי על ידי שנולד לוי שהוא סטרא דנגונא על ידי זה בחינת ההמשכה, שילוה וימשך אליה ועל כן נגינה שהוא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנח - כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלקֶת עַל הָאָדָם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנח - כשיש מחלקת על האדם כשיש מחלקת על האדם יכולים להטות אותו מדרך השם יתברך ולהפילו ממדרגתו, חס ושלום וזה שהתפאר דוד המלך, עליו השלום . "רבים רודפי וצרי, מעדותיך לא נטיתי" שאף שהיה עליו מחלקת רבים עם כל זה לא נטה מדרך השם יתברך
שיחות הר"ן - אות נד
שיחות הר"ן - אות נד השם יתברך אינו עושה שני פעמים דבר אחד כי אפילו גלגולים אין זאת הנשמה נתגלגלת פעם שניה כמות שהיא רק זאת הנפש עם זה הרוח וכיוצא בזה כידוע נמצא שעכשו כשזה הנפש מתקבץ עם רוח אחר וכיוצא בזה שוב אין זה מה שהיה קדם כי אין השם יתברך עושה שני פעמים דבר אחד
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 01_11_2025 השעה 18:36:47 - wesi2