ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קנא - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד
אות קנא בשנת תקס"ו היא שנת ארבע לישיבתו פה ברסלב שהיא שנה הרביעית להתקרבותי אליו כי בכניסתו לפה נתקרבתי אליו מיד בסמוך כנזכר לעיל אז בקיץ בשנת תקס"ו בחדש סיון נפטר בנו הילד שלמה אפרים זכרונו לברכה. וכבר מבאר במקום אחר מענין הילד היקר הקדוש הזה מה שאמר רבנו זכרונו לברכה שכבר היה מוכן וכו'. ואז אחר פטירת הילד הנ"ל כשבאנו אליו אז התחיל לדבר עמנו מענין תקון הנשמות מענין הבעל שדה שיש שדה שגדלים בו נשמות וצריכין בעל השדה לתקנם וזה שחוגר מתניו להיות בעל השדה יש עליו יסורים הרבה בלי שעור כמבאר בהתורה ויאמר בעז אל רות בלקוטי א' סימן ס"ה עין שם ומאז דבר הרבה מענין תקון הנשמות ובפרט אחר שבא מלמברג בפרט בכניסתו לאומין שכל כניסתו לשם ומה שבחר להסתלק שם ולשכב שם הכל היה מחמת זה בשביל תקון הנשמות הצריכים תקון מכמה מאות שנים. כי שם באומין נהרגו נפשות רבות בלי שעור וכמה ילדים אלפים ורבבות, שנהרגו קדם זמנן וכו' וכמובן משיחותיו באומין, וקצתם נכתבו במקום אחר. ואז, באותה השנה, התחיל לספר ספורי מעשיות הנדפסים עתה ואמר: עתה אתחיל לספר מעשיות ואז אמר בראש השנה שאחריו מיד שהוא ראש השנה תקס"ז התורה פתח רבי שמעון בסימן ס שמדברת מספורי מעשיות וכו'. ואז באותו יום כפור היתה השרפה רחמנא לצלן פה ברסלב בעת תפילת כל נדרי בשעה שהתחיל החזן הפיוטים שאחר ערבית שהיא יעלה וכו' ונתפזרנו כלנו להציל ביתו ורכושו ונתבלבלה התפילה. רק אחר גמר השרפה בלילה נתקבצו כמו מנין וגם רבנו זכרונו לברכה היה עמנו וגמרנו הפיוטים. ואז במוצאי יום כפור אמר רבנו זכרונו לברכה שבאותו יום כפור רצה לפעל דבר אצל השם יתברך וכו' והיו לו כמה טענות על זה שאלו היו נכתבים היו נכתבים כמה בוגין [גליונות] ועשיתי לי סדר גדול על הנ"ל. אך על ידי השרפה נתבלבל הדבר. וגם אחר שבא מלמברג דבר מענין זה והיה מובן מדבריו שמאז שרצה ביום כפור לפעל זאת מחמת זה יש עליו קטרוג גדול למעלה ושהחולאת והיסורים שהיו לו ושיש לו עדין הוא מחמת זה ואמר אף על פי שכונתי בודאי לשם שמים אף על פי כן וכו'. וספר אז מעשה מבנו של הרב משפיטיבקע שהיה חולה וידע שהיא מחמת חטא שפגם בכבוד אב ואף על פי כן הבין בלבו שאינו מתחרט וכו'. וספר זאת כנגד עצמו שאף על פי שיודע שהיסורים והחולאת שלו הוא מחמת הנ"ל אף על פי כן אינו מתחרט בלבו. ואמר שרבי שמואל יצחק שהוא כעת הרב בטשערין הודיע לו מקדם השרפה שיהיה גם במעדוועדיווקע היתה שרפה והיה אז גם כן רבי שמואל יצחק והודיע לי מקדם שמואל יצחק בגימטריא שרפה כנכתב בתורה חסר ואז באותה השנה הכרחתי לנוד ממקומי מנעמריב למאהליב ובאותה השנה נתבלבלו כמה אנשי שלומנו רבי אברהמצי היה בפטערבורג ורבים נתבלבלו מאד. ורבנו זכרונו לברכה בעצמו היה נע ונד באותה השנה בהנסיעה הגדולה שנסע לנאווריטש ולבראד וכו' ונשתהה באותו הנסיעה כמו חצי שנה. ובאותו החרף בעת שהיה בטשערין על שבת שירה ואחר כך בקרימינטשאק כדרכו בכל שנה אז נולד נכדו רבי ישראל זכרונו לברכה בן בתו הצדקת מרת שרה ולדתו היתה קדם שנסע רבנו זכרונו לברכה הנסיעה הנ"ל ותכף אחר שבא מקרימינטשאק נסע הנסיעה הנ"ל. וקדם לדתו ישב כמה שבועות בקרימינטשאק והמתין עד שתלד ובכל אותו העת קדם שילדה לא הראה פנים שוחקות כלל והיה מקפיד כשנתנו לו שני תבשילין בסעדה כי היו רק עיניו כלות כל היום שתלד בשלום בתו תחיה והיה שרוי בצער גדול כל אותו העת עד אותו הלדה שילדה בתו. ואז אחר הלדה נתמלא שמחה תכף וצוה להדליק נרות ולעשות משקה שקורין פאנטש והיה בשמחה גדולה ואחר כך ביום השמיני מל את התינוק נכדו כראוי ואחר הברית מילה היה בשמחה אותו היום ואמר שיש לו נחת מה ששמע מאנשים וכו' שהזכירו אותו ששמו ישראל בן שרה כמו שם הבעל שם טוב זכרונו לברכה אבל אחר כך ביום שלישי למילה נחלשה בתו היולדת הנ"ל והיה לו צער גדול וברח במרוצה גדולה מקרימינטשאק. ואמר שהחיות שלו נפסק מגדל הצער. והאיש שהיה עמו רבי שמואל מטעפליק נתמהמה קצת והניח אותו שם ולא המתין עליו ונסע בלעדיו. והכרח רבי שמואל לשכר עגלה ולרוץ אחריו ואחר כך כשבא מקרימינטשאק נסע לנאווריטש וכל הנסיעה הגדולה הנ"ל ובאותו החרף הייתי חולה שלש פעמים במאהליב וכן זוגתי ובני והיה לרבנו זכרונו לברכה צער גדול מזה. ובחסדי ה' ובכח תפילתו הקדושה נשארתי בחיים תהלה לאל. ובכל ענין זה יש הרבה לספר כי יש בכל זה דברים גנוזים מאד גנזיא דמלכא אשר זכה להשיג בכל הענינים האלה אשר בשביל זה הכרח לטלטל כל כך ולסבל יסורים כל כך והכל בשביל תקון העולמות תקון הנשמות והנפשות של החיים ובפרט נשמות המתים שבזה עסק ביותר בסוף ימיו כאשר אמר בפרוש שמה שעושה עמנו הוא דבר קטן אצלו וזה אנו צריכין לעשות אבל הוא צריך לעסק בתקון נשמות המתים כי יש נשמות ערטילאין וכו' כמבאר במקום אחר. ואם אמנם לא שמענו ולא ידענו בכל זה אפילו כטפה מן הים וגם מעט דמעט שחמל עלינו והודיע לנו גם מזה אי אפשר לבאר כי אם מעט דמעט ברמז אף על פי כן לא נמנעתי מלרשם מה דאפשר כי היא טובה גדולה להחפצים באמת השוקדים על דלתותיו כשיודעים מה שיודעים ממה שעבר עליו ואשר יצא מפיו הקדוש בענינים האלה והמשכילים המעינים בדברינו בעין האמת יבינו מעט גדלת הבורא יתברך על ידי כל זה וגדלת הצדיקים וכמה יסורים וצרות הם סובלים בשביל תקון נפשותינו אולי נתעורר על ידי כל זה לילך בדרכיו הקדושים אשר הורה אותנו בספריו הקדושים ונשוב אל השם באמת במהרה בימינו אמן
אות קנא

בִּשְׁנַת תקס"ו הִיא שְׁנַת אַרְבַּע לִישִׁיבָתוֹ פּה בְּרֶסְלַב שֶׁהִיא שָׁנָה הָרְבִיעִית לְהִתְקָרְבוּתִי אֵלָיו

כִּי בִּכְנִיסָתוֹ לְפה נִתְקָרַבְתִּי אֵלָיו מִיָּד בְּסָמוּךְ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

אָז בַּקַּיִץ בִּשְׁנַת תקס"ו בְּחֹדֶשׁ סִיוָן נִפְטַר בְּנוֹ הַיֶּלֶד שְׁלמה אֶפְרַיִם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וּכְבָר מְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר מֵעִנְיַן הַיֶּלֶד הַיָּקָר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה

מַה שֶּׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁכְּבָר הָיָה מוּכָן וְכוּ'.

וְאָז אַחַר פְּטִירַת הַיֶּלֶד הַנַּ"ל כְּשֶׁבָּאנוּ אֵלָיו

אָז הִתְחִיל לְדַבֵּר עִמָּנוּ מֵעִנְיַן תִּקּוּן הַנְּשָׁמוֹת מֵעִנְיַן הַבַּעַל שָׂדֶה

שֶׁיֵּשׁ שָׂדֶה שֶׁגְּדֵלִים בּוֹ נְשָׁמוֹת

וּצְרִיכִין בַּעַל הַשָּׂדֶה לְתַקְּנָם

וְזֶה שֶׁחוֹגֵר מָתְנָיו לִהְיוֹת בַּעַל הַשָּׂדֶה יֵשׁ עָלָיו יִסּוּרִים הַרְבֵּה בְּלִי שִׁעוּר כַּמְבאָר בְּהַתּוֹרָה וַיּאמֶר בּעַז אֶל רוּת בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ס"ה עַיֵּן שָׁם

וּמֵאָז דִּבֵּר הַרְבֵּה מֵעִנְיַן תִּקּוּן הַנְּשָׁמוֹת

וּבִפְרָט אַחַר שֶׁבָּא מִלֶּמְבֶּרְגְּ בִּפְרָט בִּכְנִיסָתוֹ לְאוּמֶין

שֶׁכָּל כְּנִיסָתוֹ לְשָׁם וּמַה שֶּׁבָּחַר לְהִסְתַּלֵּק שָׁם וְלִשְׁכַּב שָׁם הַכּל הָיָה מֵחֲמַת זֶה בִּשְׁבִיל תִּקּוּן הַנְּשָׁמוֹת הַצְּרִיכִים תִּקּוּן מִכַּמָּה מְאוֹת שָׁנִים.

כִּי שָׁם בְּאוּמֶין נֶהֶרְגוּ נְפָשׁוֹת רַבּוֹת בְּלִי שִׁעוּר

וְכַמָּה יְלָדִים אֲלָפִים וּרְבָבוֹת, שֶׁנֶּהֶרְגוּ קדֶם זְמַנָּן וְכוּ'

וְכַמּוּבָן מִשִּׂיחוֹתָיו בְּאוּמֶין, וּקְצָתָם נִכְתְּבוּ בְּמָקוֹם אַחֵר.

וְאָז, בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה, הִתְחִיל לְסַפֵּר סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת הַנִּדְפָּסִים עַתָּה

וְאָמַר: עַתָּה אַתְחִיל לְסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת

וְאָז אָמַר בְּראשׁ הַשָּׁנָה שֶׁאַחֲרָיו מִיָּד שֶׁהוּא ראשׁ הַשָּׁנָה תקס"ז הַתּוֹרָה פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּסִימָן ס שֶׁמְּדַבֶּרֶת מִסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת וְכוּ'.

וְאָז בְּאוֹתוֹ יוֹם כִּפּוּר

הָיְתָה הַשְּׂרֵפָה רַחֲמָנָא לִצְלַן פּה בְּרֶסְלַב בְּעֵת תְּפִילַּת כָּל נִדְרֵי

בְּשָׁעָה שֶׁהִתְחִיל הַחַזָּן הַפִּיּוּטִים שֶׁאַחַר עַרְבִית שֶׁהִיא יַעֲלֶה וְכוּ'

וְנִתְפַּזַּרְנוּ כֻּלָּנוּ לְהַצִּיל בֵּיתוֹ וּרְכוּשׁוֹ וְנִתְבַּלְבְּלָה הַתְּפִילָּה.

רַק אַחַר גְּמַר הַשְּׂרֵפָה בַּלַּיְלָה נִתְקַבְּצוּ כְּמוֹ מִנְיָן

וְגַם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה עִמָּנוּ וְגָמַרְנוּ הַפִּיּוּטִים.

וְאָז בְּמוֹצָאֵי יוֹם כִּפּוּר אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁבְּאוֹתוֹ יוֹם כִּפּוּר רָצָה לִפְעל דָּבָר אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכוּ'

וְהָיוּ לוֹ כַּמָּה טְעָנוֹת עַל זֶה שֶׁאִלּוּ הָיוּ נִכְתָּבִים הָיוּ נִכְתָּבִים כַּמָּה בּוֹגִין [גִלְיוֹנוֹת] וְעָשִׂיתִי לִי סֵדֶר גָּדוֹל עַל הַנַּ"ל.

אַךְ עַל יְדֵי הַשְּׂרֵפָה נִתְבַּלְבֵּל הַדָּבָר.

וְגַם אַחַר שֶׁבָּא מִלֶּמְבֶּרְגְּ דִּבֵּר מֵעִנְיָן זֶה

וְהָיָה מוּבָן מִדְּבָרָיו שֶׁמֵּאָז שֶׁרָצָה בְּיוֹם כִּפּוּר לִפְעל זאת מֵחֲמַת זֶה

יֵשׁ עָלָיו קִטְרוּג גָּדוֹל לְמַעְלָה

וְשֶׁהַחוֹלַאַת וְהַיִּסּוּרִים שֶׁהָיוּ לוֹ וְשֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲדַיִן הוּא מֵחֲמַת זֶה

וְאָמַר אַף עַל פִּי שֶׁכַּוָּנָתִי בְּוַדַּאי לְשֵׁם שָׁמַיִם אַף עַל פִּי כֵן וְכוּ'.

וְסִפֵּר אָז מַעֲשֶׂה מִבְּנוֹ שֶׁל הָרַב מִשְּׁפִּיטִיבְקֶע שֶׁהָיָה חוֹלֶה

וְיָדַע שֶׁהִיא מֵחֲמַת חֵטְא שֶׁפָּגַם בְּכִבּוּד אָב

וְאַף עַל פִּי כֵן הֵבִין בְּלִבּוֹ שֶׁאֵינוֹ מִתְחָרֵט וְכוּ'.

וְסִפֵּר זאת כְּנֶגֶד עַצְמוֹ

שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַיִּסּוּרִים וְהַחוֹלַאַת שֶׁלּוֹ הוּא מֵחֲמַת הַנַּ"ל

אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ מִתְחָרֵט בְּלִבּוֹ.

וְאָמַר שֶׁרַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק שֶׁהוּא כָּעֵת הָרַב בִּטְשֶׁערִין

הוֹדִיעַ לוֹ מִקּדֶם הַשְּׂרֵפָה שֶׁיִּהְיֶה

גַּם בְּמֶעדְוֶועדִיוְוקֶע הָיְתָה שְׂרֵפָה

וְהָיָה אָז גַּם כֵּן רַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק וְהוֹדִיעַ לִי מִקּדֶם

שְׁמוּאֵל יִצְחָק בְּגִימַטְרִיָּא שְׂרֵפָה כַּנִּכְתָּב בַּתּוֹרָה חָסֵר

וְאָז בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה הֻכְרַחְתִּי לָנוּד מִמְּקוֹמִי מִנֶּעמְרִיב לְמָאהְלִיב וּבְאוֹתָהּ הַשָּׁנָה נִתְבַּלְבְּלוּ כַּמָּה אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ

רַבִּי אַבְרָהָמְצֶי הָיָה בְּפֶּטֶערְבּוּרְג וְרַבִּים נִתְבַּלְבְּלוּ מְאד.

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ הָיָה נָע וָנָד בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה בְּהַנְּסִיעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁנָּסַע לְנָאוְורִיטְשׁ וְלִבְּרָאד וְכוּ' וְנִשְׁתַּהָה בְּאוֹתוֹ הַנְּסִיעָה כְּמוֹ חֲצִי שָׁנָה.

וּבְאוֹתוֹ הַחֹרֶף בְּעֵת שֶׁהָיָה בִּטְשֶׁערִין עַל שַׁבַּת שִׁירָה וְאַחַר כָּךְ בִּקְרִימִינְטְשַׁאק כְּדַרְכּוֹ בְּכָל שָׁנָה

אָז נוֹלַד נֶכְדּוֹ רַבִּי יִשְׂרָאֵל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בֶּן בִּתּוֹ הַצַּדֶּקֶת מָרַת שָׂרָה

וְלֵדָתוֹ הָיְתָה קדֶם שֶׁנָּסַע רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַנְּסִיעָה הַנַּ"ל

וְתֵכֶף אַחַר שֶׁבָּא מִקְּרִימֶינְטְשַׁאק נָסַע הַנְּסִיעָה הַנַּ"ל.

וְקדֶם לֵדָתוֹ יָשַׁב כַּמָּה שָׁבוּעוֹת בִּקְרִימִינְטְשַׁאק

וְהִמְתִּין עַד שֶׁתֵּלֵד

וּבְכָל אוֹתוֹ הָעֵת קדֶם שֶׁיָּלְדָה לא הֶרְאָה פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת כְּלָל

וְהָיָה מַקְפִּיד כְּשֶׁנָּתְנוּ לוֹ שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין בִּסְעֻדָּה

כִּי הָיוּ רַק עֵינָיו כָּלוֹת כָּל הַיּוֹם שֶׁתֵּלֵד בְּשָׁלוֹם בִּתּוֹ תִּחְיֶה

וְהָיָה שָׁרוּי בְּצַעַר גָּדוֹל כָּל אוֹתוֹ הָעֵת עַד אוֹתוֹ הַלֵּדָה שֶׁיָּלְדָה בִּתּוֹ.

וְאָז אַחַר הַלֵּדָה נִתְמַלֵּא שִׂמְחָה תֵּכֶף

וְצִוָּה לְהַדְלִיק נֵרוֹת וְלַעֲשׂוֹת מַשְׁקֶה שֶׁקּוֹרִין פָּאנְטְשׁ

וְהָיָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה

וְאַחַר כָּךְ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מָל אֶת הַתִּינוֹק נֶכְדּוֹ כָּרָאוּי

וְאַחַר הַבְּרִית מִילָה הָיָה בְּשִׂמְחָה אוֹתוֹ הַיּוֹם

וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ נַחַת מַה שֶּׁשָּׁמַע מֵאֲנָשִׁים וְכוּ'

שֶׁהִזְכִּירוּ אוֹתוֹ שֶׁשְּׁמוֹ יִשְׂרָאֵל בֶּן שָׂרָה

כְּמוֹ שֵׁם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

אֲבָל אַחַר כָּךְ בְּיוֹם שְׁלִישִׁי לַמִּילָה נֶחְלְשָׁה בִּתּוֹ הַיּוֹלֶדֶת הַנַּ"ל

וְהָיָה לוֹ צַעַר גָּדוֹל

וּבָרַח בִּמְרוּצָה גְּדוֹלָה מִקְּרִימֶינְטְשַׁאק.

וְאָמַר שֶׁהַחִיּוּת שֶׁלּוֹ נִפְסַק מִגּדֶל הַצַּעַר.

וְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ רַבִּי שְׁמוּאֵל מִטֶּעפְּלִיק נִתְמַהֲמַהּ קְצָת

וְהִנִּיחַ אוֹתוֹ שָׁם וְלא הִמְתִּין עָלָיו וְנָסַע בִּלְעָדָיו.

וְהֻכְרַח רַבִּי שְׁמוּאֵל לִשְׂכּר עֲגָלָה וְלָרוּץ אַחֲרָיו

וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא מִקְּרִימֶינְטְשַׁאק נָסַע לְנַאוְורִיטְשׁ וְכָל הַנְּסִיעָה הַגְּדוֹלָה הַנַּ"ל

וּבְאוֹתוֹ הַחֹרֶף הָיִיתִי חוֹלֶה שָׁלשׁ פְּעָמִים בְּמָאהְלִיב

וְכֵן זוּגָתִי וּבָנַי

וְהָיָה לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה.

וּבְחַסְדֵי ה' וּבְכחַ תְּפִילָּתוֹ הַקְּדוֹשָׁה נִשְׁאַרְתִּי בַּחַיִּים תְּהִלָּה לָאֵל.

וּבְכָל עִנְיָן זֶה יֵשׁ הַרְבֵּה לְסַפֵּר

כִּי יֵשׁ בְּכָל זֶה דְּבָרִים גְּנוּזִים מְאד גִּנְזַיָּא דְּמַלְכָּא אֲשֶׁר זָכָה לְהַשִּׂיג בְּכָל הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה

אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה הֻכְרַח לְטַלְטֵל כָּל כָּךְ וְלִסְבּל יִסּוּרִים כָּל כָּךְ

וְהַכּל בִּשְׁבִיל תִּקּוּן הָעוֹלָמוֹת תִּקּוּן הַנְּשָׁמוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת שֶׁל הַחַיִּים

וּבִפְרָט נִשְׁמוֹת הַמֵּתִים שֶׁבָּזֶה עָסַק בְּיוֹתֵר בְּסוֹף יָמָיו

כַּאֲשֶׁר אָמַר בְּפֵרוּשׁ

שֶׁמַּה שֶּׁעוֹשֶׂה עִמָּנוּ הוּא דָּבָר קָטָן אֶצְלוֹ

וְזֶה אָנוּ צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת

אֲבָל הוּא צָרִיךְ לַעֲסֹק בְּתִקּוּן נִשְׁמוֹת הַמֵּתִים

כִּי יֵשׁ נְשָׁמוֹת עַרְטִילָאִין וְכוּ' כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.

וְאִם אָמְנָם לא שָׁמַעְנוּ וְלא יָדַעְנוּ בְּכָל זֶה אֲפִילּוּ כְּטִפָּה מִן הַיָּם

וְגַם מְעַט דִּמְעַט שֶׁחָמַל עָלֵינוּ וְהוֹדִיעַ לָנוּ גַּם מִזֶּה

אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר כִּי אִם מְעַט דִּמְעַט בְּרֶמֶז

אַף עַל פִּי כֵן לא נִמְנַעְתִּי מִלִּרְשׁם מַה דְּאֶפְשָׁר

כִּי הִיא טוֹבָה גְּדוֹלָה לְהַחֲפֵצִים בֶּאֱמֶת הַשּׁוֹקְדִים עַל דַּלְתוֹתָיו כְּשֶׁיּוֹדְעִים מַה שֶׁיּוֹדְעִים מִמַּה שֶּׁעָבַר עָלָיו וַאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעִנְיָנִים הָאֵלֶּה

וְהַמַּשְׂכִּילִים הַמְעַיְּנִים בִּדְבָרֵינוּ בְּעֵין הָאֱמֶת יָבִינוּ מְעַט גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי כָּל זֶה וּגְדֻלַּת הַצַּדִּיקִים

וְכַמָּה יִסּוּרִים וְצָרוֹת הֵם סוֹבְלִים בִּשְׁבִיל תִּקּוּן נַפְשׁוֹתֵינוּ

אוּלַי נִתְעוֹרֵר עַל יְדֵי כָּל זֶה לֵילֵךְ בִּדְרָכָיו הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר הוֹרָה אוֹתָנוּ בִּסְפָרָיו הַקָּדוֹשִׁים

וְנָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן
שיחות הר"ן - אות קפה - גדולות נוראות השגתו
...רבנו זכרונו לברכה, שהוא יודע כל שרשי נשמות ישראל ומתחלה אמר שיודע אותם מתורה שבכתב ועדין אינו יודע אותם מתורה שבעל פה אחר איזה זמן אמר שכבר זכה לידע את שרשי הנשמות ישראל גם מתורה שבעל פה והיה יודע לתת תקונים לכל אחד ואחד כפי שרש נשמתו וכל הדברים שצוה לא היה עניני סודות לכון כונות ויחודים רק כל ההנהגות שצוה למקרביו היו עניני עבדות לאחד צוה בתחלה להתענות איזה הפסקות והזהיר על מקרביו שלא יתענו מעצמן כלל רק בימים שצוה עליהם ולפעמים צוה לאחד להתענות משבת לשבת וצוה לכמה אנשים שיהיו נעורים לילה אחת בשב...
חיי מוהר"ן - פ - שיחות שהיה אצל כל תורה
...שהיה אצל כל תורה אות פ מה שנאמר שם בסוף על פסוק ויהי מקץ על פי מאמר רבותינו זכרונם לברכה על בר בי רב דחד יומא. זה נתגלגל על ידי איש אחד מבני הנעורים שנסע אליו על שבת חנוכה מברסלב ונתעכב בנעמרוב ולא בא על אותו שבת ואחר שבת בא לכאן ורבנו זכרונו לברכה בעת שאמר התורה ימי חנוכה הנ"ל לא סים לפרש המקרא ויהי מקץ על פי התורה הנ"ל עד שבא האיש הנ"ל אחר שבת אז התחיל לפרש המקרא הנ"ל על פי מאמר רבותינו זכרונם לברכה מענין בר בי רב דחד יומא. והיה מענינו כי זה האיש היה ממש בר בי רב דחד יומא כי בשבת לא היה אצלו רק...
שיחות הר"ן - אות סב
...אדם סגלות גדולות כי יכולין לפעל על ידי מחשבתם מה שהם חושבים ואפילו היקרות חס ושלום, הוא בא ממחשבות בני אדם כי כשהמחשבה היא כלה אחוזה ודבוקה בדבר אחד שיהיה כן דהינו כל הבחינות שיש במחשבה דהינו פנימיות וחיצוניות ושאר הבחינות כלם עד הנקדה וכשכלם כאחד אחוזים ודבוקים וחושבים שיהיה כן בלי בלבול ונטיה למחשבה אחרת על ידי זה הם פועלים שבהכרח יהיה כן כמו שהם חושבים וגם שהמחשבה תהיה בפרטי פרטיות, לא בדרך כלל כגון שיחשב שאם יהיה כן יהיה כך וכך בפרטיות אבל כשחושב בדרך כלל הוא בחינת גלמי כלים ויכול לטעות כמו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לח - מַרְכְּבת פַּרְעה
...[לשון רבנו, זכרונו לברכה] מרכבת פרעה וחילו ירה בים וכו' א. כי צריך כל אדם לפשפש את עצמו בכל עת אם הוא דבוק בהשם יתברך והסימן של דבקות הוא תפילין כי תפילין הם סימן על הדבקות ב. ואי אפשר לבוא לבחינת תפילין אלא שיעלה את הדבור ויתקנהו כי הדבור שהוא רוח פיו של הקדוש ברוך הוא שהוא בחינת מלכות פה הוא בחינת ים, שכל הנחלים הולכים לתוכו כמו שכתוב: כל הנחלים הולכים אל הים והוא בחינת אדני, כמו שכתוב "אדני שפתי תפתח" וכשפוגמין הדבור שהוא אדני אז על ידי הפגם נעשה מרוח פיו, רוח סערה כי כ"ז אותיות כל אחד כלול מעשרה...
סיפורי מעשיות - מעשה ב - מעשה ממלך וקיסר / מעשה במלך וקיסר
...ממלך וקיסר מעשה בקיסר אחד, שלא היה לו בנים גם מלך אחד לא היה לו בנים ונסע הקיסר על הארץ לשוטט לבקש אולי ימצא איזה עצה ותרופה להוליד בנים גם המלך נסע כמו כן ונזדמנו שניהם לפנדק אחד, ולא היו יודעים זה מזה והכיר הקיסר בהמלך, שיש לו נמוס [של מלכות] ושאל אותו והודה לו שהוא מלך גם המלך הכיר בקיסר גם כן, והודה לו גם כן והודיעו זה לזה שנוסעים בשביל בנים ונתקשרו שניהם באם שיבואו לביתם ויולידו נשותיהם זכר ונקבה באפן שיהיו יכולים להתחתן אזי יתחתנו בין שניהם ונסע הקיסר לביתו והוליד בת והמלך נסע לביתו והוליד...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ע - וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה
...משה ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל ויהי ביום השמיני כי כל הדברים הם על הארץ כמו שאנו רואין בחוש, שהכל גדל מן הארץ וכל הדברים והבריות הולכים ומנחים על הארץ ואי אפשר שיפסקו ויתרחקו מהארץ אם לא על ידי כח המכריח הינו על ידי שיש מי שמכריח הדבר ונוטלו ממקומו מהארץ, ומרחיקו ממנה וכפי כח המכריח, כן נתרחק הדבר מהארץ ואחר כך כשנפסק כח המכריח, חוזר הדבר להארץ כגון: אם זורק אדם דבר למעלה אזי על ידי כחו, מכריח הדבר ומפסיקו מהארץ וכפי כחו, כן מכריח הדבר וזורקו למעלה יותר ואחר כך כשנפסק כח
סיפורי מעשיות - מעשה מחוזה בכוכבים
...בכוכבים מעשה מחוזה בכוכבים הנקרא "וירוש ביט" שבא פעם לעיר אחת והלכו אליו כל תושבי העיר כל אחד לשאלו עצה על מצוקתו ומכאוביו. באותה עיר דר עני מרוד וירא שמים, שישב כל ימיו רק על התורה והעבודה, ואחר שהתפרסם שמו של זה החוזה בכוכבים וישועותיו ועצותיו, הפצירה בו זוגתו שילך גם הוא לזה החוזה, ואולי ייעץ לו איזה עצה טובה שיוכלו להגאל מעניותם הקשה והמרה, ומחמת שהיה ירא שמים ובעל אמונה לא שמע לקולה כלל וכלל, אולם אחר שהציקה לו עד מאד לא עמד כנגדה "רצה לא רצה ובכל זאת הלך", בלשון זה אמר רבנו ז"ל בספורו מעשה...
גם לגן עדן צריך להתרגל
...לגן עדן צריך להתרגל איפה רבי נחמן מברסלב כותב כי גם לגן עדן צריך להתרגל? פירוש: כאשר האדם עובר מגהנום לגן עדן, לא כ"כ קל לו להתרגל לגן עדן ויש קשיי הסתגלות גם לגן עדן. איפה רבי נחמן מברסלב כותב משהו כזה? תשובה: כאן breslev.eip.co.il/?key=316 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מד - מה שמכין כף אל כף בשעת התפלה כמו שאנו רואין בחוש, שבני אדם הבאים למדינה שאינם מרגלים באוירה על ידי זה הם נחלשים ומתים אפילו מנוה הרעה לנוה היפה כן הדבר בתפילה אפילו כשעומד להתפלל במקום שהתפלל צדיק אף על פי כן קשה לו מאד להתפלל...
חיי מוהר"ן - פו - סיפורים חדשים
...- פו - סיפורים חדשים אות פו תקס"ט חלם לו שהיה קבוץ אחד של יהודים עם מנהיג אחד שהיה גדול מאד בעולם. וגזרו גזרה להרג את כל היהודים והמנהיג נפל על עצה שצריכין לשנות עצמו לערל. והלך וקרא אמן וגלח לו הזקן עם הפאות. ואחר כך נתברר שהוא שקר שלא נגזר כלל הגזרה הנ"ל. כמה בושה הגיע לאותו מנהיג בודאי לא היה אפשר לו להתראות לפני העולם והצרך לעקר ולברח. ואיך יוצאין מן הפתח ואיך שוכרין עגלה וכיוצא בזה בודאי היה לו בושה וכלמה גדולה מאד אשר אי אפשר לבאר. ובודאי הצרך לישב איזה זמן אצל ערל עד שיצמח זקנו. זה הראו לו...
חיי מוהר"ן - קב - סיפורים חדשים
...קב - סיפורים חדשים אות קב שמעתי בשמו שספר בירושלים יש בית הכנסת שמביאין לשם כל המתים שבעולם ותכף שמת אחד בעולם מביאין לשם תכף אותו המת ושם דנין אותו היכן יהיה מקומו כי יש מתים בארץ ישראל שנושאין אותן לחוץ לארץ וכן להפך כמובא. ושם באותו בית הכנסת יושבין הבית דין שדנין כל אחד ואחד ונותנין לו מקומו הראוי לו. ויש אחד שדנין אותו שלא יהיה לו שום מקום ויהיה נאבד ונשלך בכף הקלע וכשמביאין את המת לשם אזי מביאין אותו במלבושים. ויש אחד שחסר לו מהמלבוש שלו איזה חסרון. כגון לאחד נחסר בית יד אחד מהמלבוש שלו ויש...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2021 שניות - עכשיו 31_08_2026 השעה 03:14:03 - wesi2