ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קנא - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד
אות קנא בשנת תקס"ו היא שנת ארבע לישיבתו פה ברסלב שהיא שנה הרביעית להתקרבותי אליו כי בכניסתו לפה נתקרבתי אליו מיד בסמוך כנזכר לעיל אז בקיץ בשנת תקס"ו בחדש סיון נפטר בנו הילד שלמה אפרים זכרונו לברכה. וכבר מבאר במקום אחר מענין הילד היקר הקדוש הזה מה שאמר רבנו זכרונו לברכה שכבר היה מוכן וכו'. ואז אחר פטירת הילד הנ"ל כשבאנו אליו אז התחיל לדבר עמנו מענין תקון הנשמות מענין הבעל שדה שיש שדה שגדלים בו נשמות וצריכין בעל השדה לתקנם וזה שחוגר מתניו להיות בעל השדה יש עליו יסורים הרבה בלי שעור כמבאר בהתורה ויאמר בעז אל רות בלקוטי א' סימן ס"ה עין שם ומאז דבר הרבה מענין תקון הנשמות ובפרט אחר שבא מלמברג בפרט בכניסתו לאומין שכל כניסתו לשם ומה שבחר להסתלק שם ולשכב שם הכל היה מחמת זה בשביל תקון הנשמות הצריכים תקון מכמה מאות שנים. כי שם באומין נהרגו נפשות רבות בלי שעור וכמה ילדים אלפים ורבבות, שנהרגו קדם זמנן וכו' וכמובן משיחותיו באומין, וקצתם נכתבו במקום אחר. ואז, באותה השנה, התחיל לספר ספורי מעשיות הנדפסים עתה ואמר: עתה אתחיל לספר מעשיות ואז אמר בראש השנה שאחריו מיד שהוא ראש השנה תקס"ז התורה פתח רבי שמעון בסימן ס שמדברת מספורי מעשיות וכו'. ואז באותו יום כפור היתה השרפה רחמנא לצלן פה ברסלב בעת תפילת כל נדרי בשעה שהתחיל החזן הפיוטים שאחר ערבית שהיא יעלה וכו' ונתפזרנו כלנו להציל ביתו ורכושו ונתבלבלה התפילה. רק אחר גמר השרפה בלילה נתקבצו כמו מנין וגם רבנו זכרונו לברכה היה עמנו וגמרנו הפיוטים. ואז במוצאי יום כפור אמר רבנו זכרונו לברכה שבאותו יום כפור רצה לפעל דבר אצל השם יתברך וכו' והיו לו כמה טענות על זה שאלו היו נכתבים היו נכתבים כמה בוגין [גליונות] ועשיתי לי סדר גדול על הנ"ל. אך על ידי השרפה נתבלבל הדבר. וגם אחר שבא מלמברג דבר מענין זה והיה מובן מדבריו שמאז שרצה ביום כפור לפעל זאת מחמת זה יש עליו קטרוג גדול למעלה ושהחולאת והיסורים שהיו לו ושיש לו עדין הוא מחמת זה ואמר אף על פי שכונתי בודאי לשם שמים אף על פי כן וכו'. וספר אז מעשה מבנו של הרב משפיטיבקע שהיה חולה וידע שהיא מחמת חטא שפגם בכבוד אב ואף על פי כן הבין בלבו שאינו מתחרט וכו'. וספר זאת כנגד עצמו שאף על פי שיודע שהיסורים והחולאת שלו הוא מחמת הנ"ל אף על פי כן אינו מתחרט בלבו. ואמר שרבי שמואל יצחק שהוא כעת הרב בטשערין הודיע לו מקדם השרפה שיהיה גם במעדוועדיווקע היתה שרפה והיה אז גם כן רבי שמואל יצחק והודיע לי מקדם שמואל יצחק בגימטריא שרפה כנכתב בתורה חסר ואז באותה השנה הכרחתי לנוד ממקומי מנעמריב למאהליב ובאותה השנה נתבלבלו כמה אנשי שלומנו רבי אברהמצי היה בפטערבורג ורבים נתבלבלו מאד. ורבנו זכרונו לברכה בעצמו היה נע ונד באותה השנה בהנסיעה הגדולה שנסע לנאווריטש ולבראד וכו' ונשתהה באותו הנסיעה כמו חצי שנה. ובאותו החרף בעת שהיה בטשערין על שבת שירה ואחר כך בקרימינטשאק כדרכו בכל שנה אז נולד נכדו רבי ישראל זכרונו לברכה בן בתו הצדקת מרת שרה ולדתו היתה קדם שנסע רבנו זכרונו לברכה הנסיעה הנ"ל ותכף אחר שבא מקרימינטשאק נסע הנסיעה הנ"ל. וקדם לדתו ישב כמה שבועות בקרימינטשאק והמתין עד שתלד ובכל אותו העת קדם שילדה לא הראה פנים שוחקות כלל והיה מקפיד כשנתנו לו שני תבשילין בסעדה כי היו רק עיניו כלות כל היום שתלד בשלום בתו תחיה והיה שרוי בצער גדול כל אותו העת עד אותו הלדה שילדה בתו. ואז אחר הלדה נתמלא שמחה תכף וצוה להדליק נרות ולעשות משקה שקורין פאנטש והיה בשמחה גדולה ואחר כך ביום השמיני מל את התינוק נכדו כראוי ואחר הברית מילה היה בשמחה אותו היום ואמר שיש לו נחת מה ששמע מאנשים וכו' שהזכירו אותו ששמו ישראל בן שרה כמו שם הבעל שם טוב זכרונו לברכה אבל אחר כך ביום שלישי למילה נחלשה בתו היולדת הנ"ל והיה לו צער גדול וברח במרוצה גדולה מקרימינטשאק. ואמר שהחיות שלו נפסק מגדל הצער. והאיש שהיה עמו רבי שמואל מטעפליק נתמהמה קצת והניח אותו שם ולא המתין עליו ונסע בלעדיו. והכרח רבי שמואל לשכר עגלה ולרוץ אחריו ואחר כך כשבא מקרימינטשאק נסע לנאווריטש וכל הנסיעה הגדולה הנ"ל ובאותו החרף הייתי חולה שלש פעמים במאהליב וכן זוגתי ובני והיה לרבנו זכרונו לברכה צער גדול מזה. ובחסדי ה' ובכח תפילתו הקדושה נשארתי בחיים תהלה לאל. ובכל ענין זה יש הרבה לספר כי יש בכל זה דברים גנוזים מאד גנזיא דמלכא אשר זכה להשיג בכל הענינים האלה אשר בשביל זה הכרח לטלטל כל כך ולסבל יסורים כל כך והכל בשביל תקון העולמות תקון הנשמות והנפשות של החיים ובפרט נשמות המתים שבזה עסק ביותר בסוף ימיו כאשר אמר בפרוש שמה שעושה עמנו הוא דבר קטן אצלו וזה אנו צריכין לעשות אבל הוא צריך לעסק בתקון נשמות המתים כי יש נשמות ערטילאין וכו' כמבאר במקום אחר. ואם אמנם לא שמענו ולא ידענו בכל זה אפילו כטפה מן הים וגם מעט דמעט שחמל עלינו והודיע לנו גם מזה אי אפשר לבאר כי אם מעט דמעט ברמז אף על פי כן לא נמנעתי מלרשם מה דאפשר כי היא טובה גדולה להחפצים באמת השוקדים על דלתותיו כשיודעים מה שיודעים ממה שעבר עליו ואשר יצא מפיו הקדוש בענינים האלה והמשכילים המעינים בדברינו בעין האמת יבינו מעט גדלת הבורא יתברך על ידי כל זה וגדלת הצדיקים וכמה יסורים וצרות הם סובלים בשביל תקון נפשותינו אולי נתעורר על ידי כל זה לילך בדרכיו הקדושים אשר הורה אותנו בספריו הקדושים ונשוב אל השם באמת במהרה בימינו אמן
אות קנא

בִּשְׁנַת תקס"ו הִיא שְׁנַת אַרְבַּע לִישִׁיבָתוֹ פּה בְּרֶסְלַב שֶׁהִיא שָׁנָה הָרְבִיעִית לְהִתְקָרְבוּתִי אֵלָיו

כִּי בִּכְנִיסָתוֹ לְפה נִתְקָרַבְתִּי אֵלָיו מִיָּד בְּסָמוּךְ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

אָז בַּקַּיִץ בִּשְׁנַת תקס"ו בְּחֹדֶשׁ סִיוָן נִפְטַר בְּנוֹ הַיֶּלֶד שְׁלמה אֶפְרַיִם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וּכְבָר מְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר מֵעִנְיַן הַיֶּלֶד הַיָּקָר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה

מַה שֶּׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁכְּבָר הָיָה מוּכָן וְכוּ'.

וְאָז אַחַר פְּטִירַת הַיֶּלֶד הַנַּ"ל כְּשֶׁבָּאנוּ אֵלָיו

אָז הִתְחִיל לְדַבֵּר עִמָּנוּ מֵעִנְיַן תִּקּוּן הַנְּשָׁמוֹת מֵעִנְיַן הַבַּעַל שָׂדֶה

שֶׁיֵּשׁ שָׂדֶה שֶׁגְּדֵלִים בּוֹ נְשָׁמוֹת

וּצְרִיכִין בַּעַל הַשָּׂדֶה לְתַקְּנָם

וְזֶה שֶׁחוֹגֵר מָתְנָיו לִהְיוֹת בַּעַל הַשָּׂדֶה יֵשׁ עָלָיו יִסּוּרִים הַרְבֵּה בְּלִי שִׁעוּר כַּמְבאָר בְּהַתּוֹרָה וַיּאמֶר בּעַז אֶל רוּת בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ס"ה עַיֵּן שָׁם

וּמֵאָז דִּבֵּר הַרְבֵּה מֵעִנְיַן תִּקּוּן הַנְּשָׁמוֹת

וּבִפְרָט אַחַר שֶׁבָּא מִלֶּמְבֶּרְגְּ בִּפְרָט בִּכְנִיסָתוֹ לְאוּמֶין

שֶׁכָּל כְּנִיסָתוֹ לְשָׁם וּמַה שֶּׁבָּחַר לְהִסְתַּלֵּק שָׁם וְלִשְׁכַּב שָׁם הַכּל הָיָה מֵחֲמַת זֶה בִּשְׁבִיל תִּקּוּן הַנְּשָׁמוֹת הַצְּרִיכִים תִּקּוּן מִכַּמָּה מְאוֹת שָׁנִים.

כִּי שָׁם בְּאוּמֶין נֶהֶרְגוּ נְפָשׁוֹת רַבּוֹת בְּלִי שִׁעוּר

וְכַמָּה יְלָדִים אֲלָפִים וּרְבָבוֹת, שֶׁנֶּהֶרְגוּ קדֶם זְמַנָּן וְכוּ'

וְכַמּוּבָן מִשִּׂיחוֹתָיו בְּאוּמֶין, וּקְצָתָם נִכְתְּבוּ בְּמָקוֹם אַחֵר.

וְאָז, בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה, הִתְחִיל לְסַפֵּר סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת הַנִּדְפָּסִים עַתָּה

וְאָמַר: עַתָּה אַתְחִיל לְסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת

וְאָז אָמַר בְּראשׁ הַשָּׁנָה שֶׁאַחֲרָיו מִיָּד שֶׁהוּא ראשׁ הַשָּׁנָה תקס"ז הַתּוֹרָה פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּסִימָן ס שֶׁמְּדַבֶּרֶת מִסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת וְכוּ'.

וְאָז בְּאוֹתוֹ יוֹם כִּפּוּר

הָיְתָה הַשְּׂרֵפָה רַחֲמָנָא לִצְלַן פּה בְּרֶסְלַב בְּעֵת תְּפִילַּת כָּל נִדְרֵי

בְּשָׁעָה שֶׁהִתְחִיל הַחַזָּן הַפִּיּוּטִים שֶׁאַחַר עַרְבִית שֶׁהִיא יַעֲלֶה וְכוּ'

וְנִתְפַּזַּרְנוּ כֻּלָּנוּ לְהַצִּיל בֵּיתוֹ וּרְכוּשׁוֹ וְנִתְבַּלְבְּלָה הַתְּפִילָּה.

רַק אַחַר גְּמַר הַשְּׂרֵפָה בַּלַּיְלָה נִתְקַבְּצוּ כְּמוֹ מִנְיָן

וְגַם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה עִמָּנוּ וְגָמַרְנוּ הַפִּיּוּטִים.

וְאָז בְּמוֹצָאֵי יוֹם כִּפּוּר אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁבְּאוֹתוֹ יוֹם כִּפּוּר רָצָה לִפְעל דָּבָר אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכוּ'

וְהָיוּ לוֹ כַּמָּה טְעָנוֹת עַל זֶה שֶׁאִלּוּ הָיוּ נִכְתָּבִים הָיוּ נִכְתָּבִים כַּמָּה בּוֹגִין [גִלְיוֹנוֹת] וְעָשִׂיתִי לִי סֵדֶר גָּדוֹל עַל הַנַּ"ל.

אַךְ עַל יְדֵי הַשְּׂרֵפָה נִתְבַּלְבֵּל הַדָּבָר.

וְגַם אַחַר שֶׁבָּא מִלֶּמְבֶּרְגְּ דִּבֵּר מֵעִנְיָן זֶה

וְהָיָה מוּבָן מִדְּבָרָיו שֶׁמֵּאָז שֶׁרָצָה בְּיוֹם כִּפּוּר לִפְעל זאת מֵחֲמַת זֶה

יֵשׁ עָלָיו קִטְרוּג גָּדוֹל לְמַעְלָה

וְשֶׁהַחוֹלַאַת וְהַיִּסּוּרִים שֶׁהָיוּ לוֹ וְשֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲדַיִן הוּא מֵחֲמַת זֶה

וְאָמַר אַף עַל פִּי שֶׁכַּוָּנָתִי בְּוַדַּאי לְשֵׁם שָׁמַיִם אַף עַל פִּי כֵן וְכוּ'.

וְסִפֵּר אָז מַעֲשֶׂה מִבְּנוֹ שֶׁל הָרַב מִשְּׁפִּיטִיבְקֶע שֶׁהָיָה חוֹלֶה

וְיָדַע שֶׁהִיא מֵחֲמַת חֵטְא שֶׁפָּגַם בְּכִבּוּד אָב

וְאַף עַל פִּי כֵן הֵבִין בְּלִבּוֹ שֶׁאֵינוֹ מִתְחָרֵט וְכוּ'.

וְסִפֵּר זאת כְּנֶגֶד עַצְמוֹ

שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַיִּסּוּרִים וְהַחוֹלַאַת שֶׁלּוֹ הוּא מֵחֲמַת הַנַּ"ל

אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ מִתְחָרֵט בְּלִבּוֹ.

וְאָמַר שֶׁרַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק שֶׁהוּא כָּעֵת הָרַב בִּטְשֶׁערִין

הוֹדִיעַ לוֹ מִקּדֶם הַשְּׂרֵפָה שֶׁיִּהְיֶה

גַּם בְּמֶעדְוֶועדִיוְוקֶע הָיְתָה שְׂרֵפָה

וְהָיָה אָז גַּם כֵּן רַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק וְהוֹדִיעַ לִי מִקּדֶם

שְׁמוּאֵל יִצְחָק בְּגִימַטְרִיָּא שְׂרֵפָה כַּנִּכְתָּב בַּתּוֹרָה חָסֵר

וְאָז בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה הֻכְרַחְתִּי לָנוּד מִמְּקוֹמִי מִנֶּעמְרִיב לְמָאהְלִיב וּבְאוֹתָהּ הַשָּׁנָה נִתְבַּלְבְּלוּ כַּמָּה אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ

רַבִּי אַבְרָהָמְצֶי הָיָה בְּפֶּטֶערְבּוּרְג וְרַבִּים נִתְבַּלְבְּלוּ מְאד.

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ הָיָה נָע וָנָד בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה בְּהַנְּסִיעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁנָּסַע לְנָאוְורִיטְשׁ וְלִבְּרָאד וְכוּ' וְנִשְׁתַּהָה בְּאוֹתוֹ הַנְּסִיעָה כְּמוֹ חֲצִי שָׁנָה.

וּבְאוֹתוֹ הַחֹרֶף בְּעֵת שֶׁהָיָה בִּטְשֶׁערִין עַל שַׁבַּת שִׁירָה וְאַחַר כָּךְ בִּקְרִימִינְטְשַׁאק כְּדַרְכּוֹ בְּכָל שָׁנָה

אָז נוֹלַד נֶכְדּוֹ רַבִּי יִשְׂרָאֵל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בֶּן בִּתּוֹ הַצַּדֶּקֶת מָרַת שָׂרָה

וְלֵדָתוֹ הָיְתָה קדֶם שֶׁנָּסַע רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַנְּסִיעָה הַנַּ"ל

וְתֵכֶף אַחַר שֶׁבָּא מִקְּרִימֶינְטְשַׁאק נָסַע הַנְּסִיעָה הַנַּ"ל.

וְקדֶם לֵדָתוֹ יָשַׁב כַּמָּה שָׁבוּעוֹת בִּקְרִימִינְטְשַׁאק

וְהִמְתִּין עַד שֶׁתֵּלֵד

וּבְכָל אוֹתוֹ הָעֵת קדֶם שֶׁיָּלְדָה לא הֶרְאָה פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת כְּלָל

וְהָיָה מַקְפִּיד כְּשֶׁנָּתְנוּ לוֹ שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין בִּסְעֻדָּה

כִּי הָיוּ רַק עֵינָיו כָּלוֹת כָּל הַיּוֹם שֶׁתֵּלֵד בְּשָׁלוֹם בִּתּוֹ תִּחְיֶה

וְהָיָה שָׁרוּי בְּצַעַר גָּדוֹל כָּל אוֹתוֹ הָעֵת עַד אוֹתוֹ הַלֵּדָה שֶׁיָּלְדָה בִּתּוֹ.

וְאָז אַחַר הַלֵּדָה נִתְמַלֵּא שִׂמְחָה תֵּכֶף

וְצִוָּה לְהַדְלִיק נֵרוֹת וְלַעֲשׂוֹת מַשְׁקֶה שֶׁקּוֹרִין פָּאנְטְשׁ

וְהָיָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה

וְאַחַר כָּךְ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מָל אֶת הַתִּינוֹק נֶכְדּוֹ כָּרָאוּי

וְאַחַר הַבְּרִית מִילָה הָיָה בְּשִׂמְחָה אוֹתוֹ הַיּוֹם

וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ נַחַת מַה שֶּׁשָּׁמַע מֵאֲנָשִׁים וְכוּ'

שֶׁהִזְכִּירוּ אוֹתוֹ שֶׁשְּׁמוֹ יִשְׂרָאֵל בֶּן שָׂרָה

כְּמוֹ שֵׁם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

אֲבָל אַחַר כָּךְ בְּיוֹם שְׁלִישִׁי לַמִּילָה נֶחְלְשָׁה בִּתּוֹ הַיּוֹלֶדֶת הַנַּ"ל

וְהָיָה לוֹ צַעַר גָּדוֹל

וּבָרַח בִּמְרוּצָה גְּדוֹלָה מִקְּרִימֶינְטְשַׁאק.

וְאָמַר שֶׁהַחִיּוּת שֶׁלּוֹ נִפְסַק מִגּדֶל הַצַּעַר.

וְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ רַבִּי שְׁמוּאֵל מִטֶּעפְּלִיק נִתְמַהֲמַהּ קְצָת

וְהִנִּיחַ אוֹתוֹ שָׁם וְלא הִמְתִּין עָלָיו וְנָסַע בִּלְעָדָיו.

וְהֻכְרַח רַבִּי שְׁמוּאֵל לִשְׂכּר עֲגָלָה וְלָרוּץ אַחֲרָיו

וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא מִקְּרִימֶינְטְשַׁאק נָסַע לְנַאוְורִיטְשׁ וְכָל הַנְּסִיעָה הַגְּדוֹלָה הַנַּ"ל

וּבְאוֹתוֹ הַחֹרֶף הָיִיתִי חוֹלֶה שָׁלשׁ פְּעָמִים בְּמָאהְלִיב

וְכֵן זוּגָתִי וּבָנַי

וְהָיָה לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה.

וּבְחַסְדֵי ה' וּבְכחַ תְּפִילָּתוֹ הַקְּדוֹשָׁה נִשְׁאַרְתִּי בַּחַיִּים תְּהִלָּה לָאֵל.

וּבְכָל עִנְיָן זֶה יֵשׁ הַרְבֵּה לְסַפֵּר

כִּי יֵשׁ בְּכָל זֶה דְּבָרִים גְּנוּזִים מְאד גִּנְזַיָּא דְּמַלְכָּא אֲשֶׁר זָכָה לְהַשִּׂיג בְּכָל הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה

אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה הֻכְרַח לְטַלְטֵל כָּל כָּךְ וְלִסְבּל יִסּוּרִים כָּל כָּךְ

וְהַכּל בִּשְׁבִיל תִּקּוּן הָעוֹלָמוֹת תִּקּוּן הַנְּשָׁמוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת שֶׁל הַחַיִּים

וּבִפְרָט נִשְׁמוֹת הַמֵּתִים שֶׁבָּזֶה עָסַק בְּיוֹתֵר בְּסוֹף יָמָיו

כַּאֲשֶׁר אָמַר בְּפֵרוּשׁ

שֶׁמַּה שֶּׁעוֹשֶׂה עִמָּנוּ הוּא דָּבָר קָטָן אֶצְלוֹ

וְזֶה אָנוּ צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת

אֲבָל הוּא צָרִיךְ לַעֲסֹק בְּתִקּוּן נִשְׁמוֹת הַמֵּתִים

כִּי יֵשׁ נְשָׁמוֹת עַרְטִילָאִין וְכוּ' כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.

וְאִם אָמְנָם לא שָׁמַעְנוּ וְלא יָדַעְנוּ בְּכָל זֶה אֲפִילּוּ כְּטִפָּה מִן הַיָּם

וְגַם מְעַט דִּמְעַט שֶׁחָמַל עָלֵינוּ וְהוֹדִיעַ לָנוּ גַּם מִזֶּה

אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר כִּי אִם מְעַט דִּמְעַט בְּרֶמֶז

אַף עַל פִּי כֵן לא נִמְנַעְתִּי מִלִּרְשׁם מַה דְּאֶפְשָׁר

כִּי הִיא טוֹבָה גְּדוֹלָה לְהַחֲפֵצִים בֶּאֱמֶת הַשּׁוֹקְדִים עַל דַּלְתוֹתָיו כְּשֶׁיּוֹדְעִים מַה שֶׁיּוֹדְעִים מִמַּה שֶּׁעָבַר עָלָיו וַאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעִנְיָנִים הָאֵלֶּה

וְהַמַּשְׂכִּילִים הַמְעַיְּנִים בִּדְבָרֵינוּ בְּעֵין הָאֱמֶת יָבִינוּ מְעַט גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי כָּל זֶה וּגְדֻלַּת הַצַּדִּיקִים

וְכַמָּה יִסּוּרִים וְצָרוֹת הֵם סוֹבְלִים בִּשְׁבִיל תִּקּוּן נַפְשׁוֹתֵינוּ

אוּלַי נִתְעוֹרֵר עַל יְדֵי כָּל זֶה לֵילֵךְ בִּדְרָכָיו הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר הוֹרָה אוֹתָנוּ בִּסְפָרָיו הַקָּדוֹשִׁים

וְנָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן
שיחות הר"ן - אות נא
...הר"ן - אות נא העולם הזה אינו כלום רק למשך אל התכלית הנצחי ואין להסתכל אם יהיה לו מעות אם לאו כי בין כך ובין כך יבלה ימיו בשוה כי העולם הזה מטעה אותנו לגמרי שמראה אל האדם כאלו הוא מרויח בכל פעם ובסוף אינו כלום כאשר נראה בחוש ברב בני אדם שעוסקים ועובדים ימים ושנים בסחורות ומשא ומתן ולבסוף כשבאין לחשבון אין נשאר בידם כלום ואם אפילו משיג מעות לוקחין אותו מן המעות והכלל ששניהם אין להם קיום ביחד דהינו האדם עם המעות רק או שלוקחין המעות מן האדם, או שלוקחין האדם מהמעות ומעולם לא נמצא שישאר אחד עם המעות רק...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לב - יֵשׁ צַדִּיקִים גְּנוּזִים
...גנוזים יש צדיקים גנוזים, והם יודעים פנים בתורה אך הם צריכים להעלים תורתם וכמו שמספרין מעשה מהבעל שם טוב עם הדרשן וגם אצלו יש לפעמים, שיודע תורה שיש לה פנים, דהינו פנים בתורה והוא צריך להעלימה, ואינו אומרה ולפעמים אינו כותבה כלל ולפעמים כותבה ואחר כך שורפה ובאמת אם היתה נכתבת, היה מזה ספר והיה בא בתוך העולם וגם יש בהם שמות בחינת שמי שנכתב בקדשה אך העולם מקלקלין זאת, וצריכין להעלימה ולשורפה אבל הוא טובה להעולם, מה שנעלם ונשרף תורות וספרים הללו כי גם יש כמה ספרים, שכבר נעשו ספרים ונמחו ונאבדו מן העולם...
כוורא דאפיק רישה ממיא - לקו"מ ח"א טז
...טז breslev.eip.co.il/?key=45 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טז - האי כורא דאפיק רישה ממיא וחזינא האי כורא שהוא הצדיק, המכנה בשם דג, כידוע דאפיק רישה ממיא, ודמיא עינה כתרי סהרי, ונפיץ מיא מתרי אוסיא כתרי מברי דסורא כי אי אפשר לצדיק להיות מחשבתו משוטט תמיד בחכמות עליונות כי לפעמים צריך לצאת לחוץ לעסק בדברי העולם כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה 'פעמים ביטולה של תורה זו היא קיומה' וכד אפיק רישא ממיא הינו כד מפיק את עצמו מחכמות עליונות אזי: ודמיא עינה כתרי סהרי כי פקיחת עינים מכנים על שם החכמה כמו שכתוב:...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ו - קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ
...ו - קרא את יהושע [לשון רבנו, זכרונו לברכה] ויאמר ה' אל משה, קרא את יהושע וכו' א. כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום כי מי שרודף אחר הכבוד אינו זוכה לכבוד אלהים אלא לכבוד של מלכים, שנאמר בו: "כבד מלכים חקר דבר" והכל חוקרים אחריו ושואלים. מי הוא זה ואיזהו, שחולקים לו כבוד הזה וחולקים עליו שאומרים שאינו ראוי לכבוד הזה אבל מי שבורח מן הכבוד שממעט בכבוד עצמו ומרבה בכבוד המקום אזי הוא זוכה לכבוד אלוהים ואז אין בני אדם חוקרים על כבודו אם הוא ראוי אם לאו ועליו נאמר: "כבד אלוהים הסתר דבר"...
חיי מוהר"ן - קסד - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד
...לזאסלאב, לדובנא ולבראד אות קסד בסוכות תקס"ח בעת שהתחיל אצלו חלי ההוסט קדם שנסע ללמברג אז נשמע מפיו הקדוש בלילה הראשונה של סוכות ששאל תבת הוסט מה היא בלשון נכרים ובתחלה לא הבינו כונתו ואחר כך דבר מזה שבלשונם אשפיזא [אורח] נקרא הוסט. ושוב לא דבר בענין זה והזכיר אז מאמר רבותינו זכרונם לברכה שהיו רגילים לדבר בלשון חכמה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: רבי אבהו כד הוי משתעי בלשון חכמה וכו' וכיוצא בזה והנראה היה שרמז בשיחתו הקדושה לענין האשפיזין עלאין שנכנסו אל הסכה, ואין אתנו יודע עד מה. כי זה ידוע לנו...
חיי מוהר"ן - של - מעלת המתקרבים אליו
...אליו אות של אמר אני יכול לעשות מכלכם צדיקים גמורים נוראים אבל מה יהיה אם כן יעבד השם יתברך בעצמו את עצמו [כלומר שרצונו הוא שאנחנו בעצמנו נתיגע בכחו ועצותיו הקדושים להשיג עבודת השם. אבל לא שהוא יתן הכל לגמרי]. וכן שמעתי עוד בכמה לשונות שאמר אני יכול לתן יראה להאדם עד שיצא מחייו ויתבטל במציאות. ופעם אחת בקש מאתו אחד מאנשי שלומנו הרבה בענין זה שיתן לו יראה. [כמדמה לי הכותב שזה היה ר' שמעון המשמש שלו] ודבר עמו רבנו זכרונו לברכה דברים כעין הנ"ל שבודאי יכול לתן [לו] יראה עצומה רק שאין זה תכלית, כי אם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ער - כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ הִתְעוֹרְרוּת מֵאָדָם לַחֲבֵרוֹ
...לחברו כמו שיש התעוררות מאדם לחברו כגון כשרואין שאחד אומר בקשות וסליחות בהתעוררות בלב נשבר אזי חברו מתעורר ממנו גם כן כי מתעורר מחברו ומתחיל להסתכל על עצמו ונתעורר גם כן, ומתחיל לומר גם כן בקשות בהתעוררות הלב כמו כן יש אצל האדם עצמו התעוררות מנה ובה שמתעורר מתוך דברי עצמו דהינו שאומר בקשות ותחנות בהתעוררות וצועק וי לי ובתוך כך נתעורר מזה ומתחיל להסתכל על עצמו היכן אני ומי צועק כך הלא וי לי, לי ממש ומתחיל שנית לצעק וי לי, לי דיקא ואף שבתחלה נדמה לו כאלו גם כן אומר באמת כראוי עם כל זה אחר כך רואי
ספר המידות - שינה
ספר המידות - שינה חלק שני א. מי שהוא מקדש יותר, הוא רחוק מהשנה יותר. ב. על ידי רבוי השנה והתנומה, על ידי זה דוחפין אותו ממרכבה דקדשה, ונשתנה פניו, ונתקלקל צלם אלהים. ג. חמשה עשר "שיר המעלות" שבתהלים מסגלים לבטל השנה. ד. מי שאינו יכול לישן, יעלה על מחשבתו אמונת תחית המתים.
מדוע ולמה לעתיד לבוא תתבטל הבחירה החופשית?
...ולמה לעתיד לבוא תתבטל הבחירה החופשית? כאן breslev.eip.co.il/?key=69 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עתיקא טמיר וסתים מבואר כי הסיבה שיש לאדם בחירה חופשית, היא רק משום שהשכל שלו קטן ולא מבין את הסוד של הבחירה והידיעה. ולעתיד לבוא כאשר יהיה לבני האדם שכל גדול, באותו הרגע כבר לא תהיה להם בחירה חופשית כלל. בדיוק כמו שמלאכים אין בחירה חופשית... ודע, שזה עקר כח הבחירה כל זמן שהשכל אין כל כך גדול להבין הידיעה והבחירה אזי כח הבחירה על מקומו כי יש בידו כח לבחר החיים או הפוכו אבל כשיכנס המקיף הזה לפנים ואז...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סט - מַה שֶּׁנּוֹהֲגִים לִתֵּן בְּרָכָה
...לתן ברכה מה שנוהגים לתן ברכה להאיש, המביא המשקה לאורחים או על החתנה וכיוצא [הינו כשנושאין יין או דבש לאורחים או על חתנה אזי נוהגין לתן מן המשקה להשליח, הנושא את המשקה לעשות ברכה] הוא על פי מה שכתוב בזוהר שיש כמה דברים שהם נשאים ונושאים וחושב שם כמה דברים שהם נשאים דהינו שנושאים אותם ובאמת אלו הדברים הם נושאים כגון המרכבה, שהיא נשאת ונושאת וכן הארון, שהיו נושאים אותו "והוא נשא את נושאיו" וכו' וזה בחינת ברכה שנותנין כנ"ל כי ברכה ראשי תבות: "כי רוח החיה באופנים" בחינת נשאת ונושאת כי האופנים נושאים...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.3438 שניות - עכשיו 13_02_2026 השעה 06:45:46 - wesi2