ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קנא - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד
אות קנא בשנת תקס"ו היא שנת ארבע לישיבתו פה ברסלב שהיא שנה הרביעית להתקרבותי אליו כי בכניסתו לפה נתקרבתי אליו מיד בסמוך כנזכר לעיל אז בקיץ בשנת תקס"ו בחדש סיון נפטר בנו הילד שלמה אפרים זכרונו לברכה. וכבר מבאר במקום אחר מענין הילד היקר הקדוש הזה מה שאמר רבנו זכרונו לברכה שכבר היה מוכן וכו'. ואז אחר פטירת הילד הנ"ל כשבאנו אליו אז התחיל לדבר עמנו מענין תקון הנשמות מענין הבעל שדה שיש שדה שגדלים בו נשמות וצריכין בעל השדה לתקנם וזה שחוגר מתניו להיות בעל השדה יש עליו יסורים הרבה בלי שעור כמבאר בהתורה ויאמר בעז אל רות בלקוטי א' סימן ס"ה עין שם ומאז דבר הרבה מענין תקון הנשמות ובפרט אחר שבא מלמברג בפרט בכניסתו לאומין שכל כניסתו לשם ומה שבחר להסתלק שם ולשכב שם הכל היה מחמת זה בשביל תקון הנשמות הצריכים תקון מכמה מאות שנים. כי שם באומין נהרגו נפשות רבות בלי שעור וכמה ילדים אלפים ורבבות, שנהרגו קדם זמנן וכו' וכמובן משיחותיו באומין, וקצתם נכתבו במקום אחר. ואז, באותה השנה, התחיל לספר ספורי מעשיות הנדפסים עתה ואמר: עתה אתחיל לספר מעשיות ואז אמר בראש השנה שאחריו מיד שהוא ראש השנה תקס"ז התורה פתח רבי שמעון בסימן ס שמדברת מספורי מעשיות וכו'. ואז באותו יום כפור היתה השרפה רחמנא לצלן פה ברסלב בעת תפילת כל נדרי בשעה שהתחיל החזן הפיוטים שאחר ערבית שהיא יעלה וכו' ונתפזרנו כלנו להציל ביתו ורכושו ונתבלבלה התפילה. רק אחר גמר השרפה בלילה נתקבצו כמו מנין וגם רבנו זכרונו לברכה היה עמנו וגמרנו הפיוטים. ואז במוצאי יום כפור אמר רבנו זכרונו לברכה שבאותו יום כפור רצה לפעל דבר אצל השם יתברך וכו' והיו לו כמה טענות על זה שאלו היו נכתבים היו נכתבים כמה בוגין [גליונות] ועשיתי לי סדר גדול על הנ"ל. אך על ידי השרפה נתבלבל הדבר. וגם אחר שבא מלמברג דבר מענין זה והיה מובן מדבריו שמאז שרצה ביום כפור לפעל זאת מחמת זה יש עליו קטרוג גדול למעלה ושהחולאת והיסורים שהיו לו ושיש לו עדין הוא מחמת זה ואמר אף על פי שכונתי בודאי לשם שמים אף על פי כן וכו'. וספר אז מעשה מבנו של הרב משפיטיבקע שהיה חולה וידע שהיא מחמת חטא שפגם בכבוד אב ואף על פי כן הבין בלבו שאינו מתחרט וכו'. וספר זאת כנגד עצמו שאף על פי שיודע שהיסורים והחולאת שלו הוא מחמת הנ"ל אף על פי כן אינו מתחרט בלבו. ואמר שרבי שמואל יצחק שהוא כעת הרב בטשערין הודיע לו מקדם השרפה שיהיה גם במעדוועדיווקע היתה שרפה והיה אז גם כן רבי שמואל יצחק והודיע לי מקדם שמואל יצחק בגימטריא שרפה כנכתב בתורה חסר ואז באותה השנה הכרחתי לנוד ממקומי מנעמריב למאהליב ובאותה השנה נתבלבלו כמה אנשי שלומנו רבי אברהמצי היה בפטערבורג ורבים נתבלבלו מאד. ורבנו זכרונו לברכה בעצמו היה נע ונד באותה השנה בהנסיעה הגדולה שנסע לנאווריטש ולבראד וכו' ונשתהה באותו הנסיעה כמו חצי שנה. ובאותו החרף בעת שהיה בטשערין על שבת שירה ואחר כך בקרימינטשאק כדרכו בכל שנה אז נולד נכדו רבי ישראל זכרונו לברכה בן בתו הצדקת מרת שרה ולדתו היתה קדם שנסע רבנו זכרונו לברכה הנסיעה הנ"ל ותכף אחר שבא מקרימינטשאק נסע הנסיעה הנ"ל. וקדם לדתו ישב כמה שבועות בקרימינטשאק והמתין עד שתלד ובכל אותו העת קדם שילדה לא הראה פנים שוחקות כלל והיה מקפיד כשנתנו לו שני תבשילין בסעדה כי היו רק עיניו כלות כל היום שתלד בשלום בתו תחיה והיה שרוי בצער גדול כל אותו העת עד אותו הלדה שילדה בתו. ואז אחר הלדה נתמלא שמחה תכף וצוה להדליק נרות ולעשות משקה שקורין פאנטש והיה בשמחה גדולה ואחר כך ביום השמיני מל את התינוק נכדו כראוי ואחר הברית מילה היה בשמחה אותו היום ואמר שיש לו נחת מה ששמע מאנשים וכו' שהזכירו אותו ששמו ישראל בן שרה כמו שם הבעל שם טוב זכרונו לברכה אבל אחר כך ביום שלישי למילה נחלשה בתו היולדת הנ"ל והיה לו צער גדול וברח במרוצה גדולה מקרימינטשאק. ואמר שהחיות שלו נפסק מגדל הצער. והאיש שהיה עמו רבי שמואל מטעפליק נתמהמה קצת והניח אותו שם ולא המתין עליו ונסע בלעדיו. והכרח רבי שמואל לשכר עגלה ולרוץ אחריו ואחר כך כשבא מקרימינטשאק נסע לנאווריטש וכל הנסיעה הגדולה הנ"ל ובאותו החרף הייתי חולה שלש פעמים במאהליב וכן זוגתי ובני והיה לרבנו זכרונו לברכה צער גדול מזה. ובחסדי ה' ובכח תפילתו הקדושה נשארתי בחיים תהלה לאל. ובכל ענין זה יש הרבה לספר כי יש בכל זה דברים גנוזים מאד גנזיא דמלכא אשר זכה להשיג בכל הענינים האלה אשר בשביל זה הכרח לטלטל כל כך ולסבל יסורים כל כך והכל בשביל תקון העולמות תקון הנשמות והנפשות של החיים ובפרט נשמות המתים שבזה עסק ביותר בסוף ימיו כאשר אמר בפרוש שמה שעושה עמנו הוא דבר קטן אצלו וזה אנו צריכין לעשות אבל הוא צריך לעסק בתקון נשמות המתים כי יש נשמות ערטילאין וכו' כמבאר במקום אחר. ואם אמנם לא שמענו ולא ידענו בכל זה אפילו כטפה מן הים וגם מעט דמעט שחמל עלינו והודיע לנו גם מזה אי אפשר לבאר כי אם מעט דמעט ברמז אף על פי כן לא נמנעתי מלרשם מה דאפשר כי היא טובה גדולה להחפצים באמת השוקדים על דלתותיו כשיודעים מה שיודעים ממה שעבר עליו ואשר יצא מפיו הקדוש בענינים האלה והמשכילים המעינים בדברינו בעין האמת יבינו מעט גדלת הבורא יתברך על ידי כל זה וגדלת הצדיקים וכמה יסורים וצרות הם סובלים בשביל תקון נפשותינו אולי נתעורר על ידי כל זה לילך בדרכיו הקדושים אשר הורה אותנו בספריו הקדושים ונשוב אל השם באמת במהרה בימינו אמן
אות קנא

בִּשְׁנַת תקס"ו הִיא שְׁנַת אַרְבַּע לִישִׁיבָתוֹ פּה בְּרֶסְלַב שֶׁהִיא שָׁנָה הָרְבִיעִית לְהִתְקָרְבוּתִי אֵלָיו

כִּי בִּכְנִיסָתוֹ לְפה נִתְקָרַבְתִּי אֵלָיו מִיָּד בְּסָמוּךְ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

אָז בַּקַּיִץ בִּשְׁנַת תקס"ו בְּחֹדֶשׁ סִיוָן נִפְטַר בְּנוֹ הַיֶּלֶד שְׁלמה אֶפְרַיִם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וּכְבָר מְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר מֵעִנְיַן הַיֶּלֶד הַיָּקָר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה

מַה שֶּׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁכְּבָר הָיָה מוּכָן וְכוּ'.

וְאָז אַחַר פְּטִירַת הַיֶּלֶד הַנַּ"ל כְּשֶׁבָּאנוּ אֵלָיו

אָז הִתְחִיל לְדַבֵּר עִמָּנוּ מֵעִנְיַן תִּקּוּן הַנְּשָׁמוֹת מֵעִנְיַן הַבַּעַל שָׂדֶה

שֶׁיֵּשׁ שָׂדֶה שֶׁגְּדֵלִים בּוֹ נְשָׁמוֹת

וּצְרִיכִין בַּעַל הַשָּׂדֶה לְתַקְּנָם

וְזֶה שֶׁחוֹגֵר מָתְנָיו לִהְיוֹת בַּעַל הַשָּׂדֶה יֵשׁ עָלָיו יִסּוּרִים הַרְבֵּה בְּלִי שִׁעוּר כַּמְבאָר בְּהַתּוֹרָה וַיּאמֶר בּעַז אֶל רוּת בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ס"ה עַיֵּן שָׁם

וּמֵאָז דִּבֵּר הַרְבֵּה מֵעִנְיַן תִּקּוּן הַנְּשָׁמוֹת

וּבִפְרָט אַחַר שֶׁבָּא מִלֶּמְבֶּרְגְּ בִּפְרָט בִּכְנִיסָתוֹ לְאוּמֶין

שֶׁכָּל כְּנִיסָתוֹ לְשָׁם וּמַה שֶּׁבָּחַר לְהִסְתַּלֵּק שָׁם וְלִשְׁכַּב שָׁם הַכּל הָיָה מֵחֲמַת זֶה בִּשְׁבִיל תִּקּוּן הַנְּשָׁמוֹת הַצְּרִיכִים תִּקּוּן מִכַּמָּה מְאוֹת שָׁנִים.

כִּי שָׁם בְּאוּמֶין נֶהֶרְגוּ נְפָשׁוֹת רַבּוֹת בְּלִי שִׁעוּר

וְכַמָּה יְלָדִים אֲלָפִים וּרְבָבוֹת, שֶׁנֶּהֶרְגוּ קדֶם זְמַנָּן וְכוּ'

וְכַמּוּבָן מִשִּׂיחוֹתָיו בְּאוּמֶין, וּקְצָתָם נִכְתְּבוּ בְּמָקוֹם אַחֵר.

וְאָז, בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה, הִתְחִיל לְסַפֵּר סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת הַנִּדְפָּסִים עַתָּה

וְאָמַר: עַתָּה אַתְחִיל לְסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת

וְאָז אָמַר בְּראשׁ הַשָּׁנָה שֶׁאַחֲרָיו מִיָּד שֶׁהוּא ראשׁ הַשָּׁנָה תקס"ז הַתּוֹרָה פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּסִימָן ס שֶׁמְּדַבֶּרֶת מִסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת וְכוּ'.

וְאָז בְּאוֹתוֹ יוֹם כִּפּוּר

הָיְתָה הַשְּׂרֵפָה רַחֲמָנָא לִצְלַן פּה בְּרֶסְלַב בְּעֵת תְּפִילַּת כָּל נִדְרֵי

בְּשָׁעָה שֶׁהִתְחִיל הַחַזָּן הַפִּיּוּטִים שֶׁאַחַר עַרְבִית שֶׁהִיא יַעֲלֶה וְכוּ'

וְנִתְפַּזַּרְנוּ כֻּלָּנוּ לְהַצִּיל בֵּיתוֹ וּרְכוּשׁוֹ וְנִתְבַּלְבְּלָה הַתְּפִילָּה.

רַק אַחַר גְּמַר הַשְּׂרֵפָה בַּלַּיְלָה נִתְקַבְּצוּ כְּמוֹ מִנְיָן

וְגַם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה עִמָּנוּ וְגָמַרְנוּ הַפִּיּוּטִים.

וְאָז בְּמוֹצָאֵי יוֹם כִּפּוּר אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁבְּאוֹתוֹ יוֹם כִּפּוּר רָצָה לִפְעל דָּבָר אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכוּ'

וְהָיוּ לוֹ כַּמָּה טְעָנוֹת עַל זֶה שֶׁאִלּוּ הָיוּ נִכְתָּבִים הָיוּ נִכְתָּבִים כַּמָּה בּוֹגִין [גִלְיוֹנוֹת] וְעָשִׂיתִי לִי סֵדֶר גָּדוֹל עַל הַנַּ"ל.

אַךְ עַל יְדֵי הַשְּׂרֵפָה נִתְבַּלְבֵּל הַדָּבָר.

וְגַם אַחַר שֶׁבָּא מִלֶּמְבֶּרְגְּ דִּבֵּר מֵעִנְיָן זֶה

וְהָיָה מוּבָן מִדְּבָרָיו שֶׁמֵּאָז שֶׁרָצָה בְּיוֹם כִּפּוּר לִפְעל זאת מֵחֲמַת זֶה

יֵשׁ עָלָיו קִטְרוּג גָּדוֹל לְמַעְלָה

וְשֶׁהַחוֹלַאַת וְהַיִּסּוּרִים שֶׁהָיוּ לוֹ וְשֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲדַיִן הוּא מֵחֲמַת זֶה

וְאָמַר אַף עַל פִּי שֶׁכַּוָּנָתִי בְּוַדַּאי לְשֵׁם שָׁמַיִם אַף עַל פִּי כֵן וְכוּ'.

וְסִפֵּר אָז מַעֲשֶׂה מִבְּנוֹ שֶׁל הָרַב מִשְּׁפִּיטִיבְקֶע שֶׁהָיָה חוֹלֶה

וְיָדַע שֶׁהִיא מֵחֲמַת חֵטְא שֶׁפָּגַם בְּכִבּוּד אָב

וְאַף עַל פִּי כֵן הֵבִין בְּלִבּוֹ שֶׁאֵינוֹ מִתְחָרֵט וְכוּ'.

וְסִפֵּר זאת כְּנֶגֶד עַצְמוֹ

שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַיִּסּוּרִים וְהַחוֹלַאַת שֶׁלּוֹ הוּא מֵחֲמַת הַנַּ"ל

אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ מִתְחָרֵט בְּלִבּוֹ.

וְאָמַר שֶׁרַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק שֶׁהוּא כָּעֵת הָרַב בִּטְשֶׁערִין

הוֹדִיעַ לוֹ מִקּדֶם הַשְּׂרֵפָה שֶׁיִּהְיֶה

גַּם בְּמֶעדְוֶועדִיוְוקֶע הָיְתָה שְׂרֵפָה

וְהָיָה אָז גַּם כֵּן רַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק וְהוֹדִיעַ לִי מִקּדֶם

שְׁמוּאֵל יִצְחָק בְּגִימַטְרִיָּא שְׂרֵפָה כַּנִּכְתָּב בַּתּוֹרָה חָסֵר

וְאָז בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה הֻכְרַחְתִּי לָנוּד מִמְּקוֹמִי מִנֶּעמְרִיב לְמָאהְלִיב וּבְאוֹתָהּ הַשָּׁנָה נִתְבַּלְבְּלוּ כַּמָּה אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ

רַבִּי אַבְרָהָמְצֶי הָיָה בְּפֶּטֶערְבּוּרְג וְרַבִּים נִתְבַּלְבְּלוּ מְאד.

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ הָיָה נָע וָנָד בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה בְּהַנְּסִיעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁנָּסַע לְנָאוְורִיטְשׁ וְלִבְּרָאד וְכוּ' וְנִשְׁתַּהָה בְּאוֹתוֹ הַנְּסִיעָה כְּמוֹ חֲצִי שָׁנָה.

וּבְאוֹתוֹ הַחֹרֶף בְּעֵת שֶׁהָיָה בִּטְשֶׁערִין עַל שַׁבַּת שִׁירָה וְאַחַר כָּךְ בִּקְרִימִינְטְשַׁאק כְּדַרְכּוֹ בְּכָל שָׁנָה

אָז נוֹלַד נֶכְדּוֹ רַבִּי יִשְׂרָאֵל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בֶּן בִּתּוֹ הַצַּדֶּקֶת מָרַת שָׂרָה

וְלֵדָתוֹ הָיְתָה קדֶם שֶׁנָּסַע רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַנְּסִיעָה הַנַּ"ל

וְתֵכֶף אַחַר שֶׁבָּא מִקְּרִימֶינְטְשַׁאק נָסַע הַנְּסִיעָה הַנַּ"ל.

וְקדֶם לֵדָתוֹ יָשַׁב כַּמָּה שָׁבוּעוֹת בִּקְרִימִינְטְשַׁאק

וְהִמְתִּין עַד שֶׁתֵּלֵד

וּבְכָל אוֹתוֹ הָעֵת קדֶם שֶׁיָּלְדָה לא הֶרְאָה פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת כְּלָל

וְהָיָה מַקְפִּיד כְּשֶׁנָּתְנוּ לוֹ שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין בִּסְעֻדָּה

כִּי הָיוּ רַק עֵינָיו כָּלוֹת כָּל הַיּוֹם שֶׁתֵּלֵד בְּשָׁלוֹם בִּתּוֹ תִּחְיֶה

וְהָיָה שָׁרוּי בְּצַעַר גָּדוֹל כָּל אוֹתוֹ הָעֵת עַד אוֹתוֹ הַלֵּדָה שֶׁיָּלְדָה בִּתּוֹ.

וְאָז אַחַר הַלֵּדָה נִתְמַלֵּא שִׂמְחָה תֵּכֶף

וְצִוָּה לְהַדְלִיק נֵרוֹת וְלַעֲשׂוֹת מַשְׁקֶה שֶׁקּוֹרִין פָּאנְטְשׁ

וְהָיָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה

וְאַחַר כָּךְ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מָל אֶת הַתִּינוֹק נֶכְדּוֹ כָּרָאוּי

וְאַחַר הַבְּרִית מִילָה הָיָה בְּשִׂמְחָה אוֹתוֹ הַיּוֹם

וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ נַחַת מַה שֶּׁשָּׁמַע מֵאֲנָשִׁים וְכוּ'

שֶׁהִזְכִּירוּ אוֹתוֹ שֶׁשְּׁמוֹ יִשְׂרָאֵל בֶּן שָׂרָה

כְּמוֹ שֵׁם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

אֲבָל אַחַר כָּךְ בְּיוֹם שְׁלִישִׁי לַמִּילָה נֶחְלְשָׁה בִּתּוֹ הַיּוֹלֶדֶת הַנַּ"ל

וְהָיָה לוֹ צַעַר גָּדוֹל

וּבָרַח בִּמְרוּצָה גְּדוֹלָה מִקְּרִימֶינְטְשַׁאק.

וְאָמַר שֶׁהַחִיּוּת שֶׁלּוֹ נִפְסַק מִגּדֶל הַצַּעַר.

וְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ רַבִּי שְׁמוּאֵל מִטֶּעפְּלִיק נִתְמַהֲמַהּ קְצָת

וְהִנִּיחַ אוֹתוֹ שָׁם וְלא הִמְתִּין עָלָיו וְנָסַע בִּלְעָדָיו.

וְהֻכְרַח רַבִּי שְׁמוּאֵל לִשְׂכּר עֲגָלָה וְלָרוּץ אַחֲרָיו

וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא מִקְּרִימֶינְטְשַׁאק נָסַע לְנַאוְורִיטְשׁ וְכָל הַנְּסִיעָה הַגְּדוֹלָה הַנַּ"ל

וּבְאוֹתוֹ הַחֹרֶף הָיִיתִי חוֹלֶה שָׁלשׁ פְּעָמִים בְּמָאהְלִיב

וְכֵן זוּגָתִי וּבָנַי

וְהָיָה לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה.

וּבְחַסְדֵי ה' וּבְכחַ תְּפִילָּתוֹ הַקְּדוֹשָׁה נִשְׁאַרְתִּי בַּחַיִּים תְּהִלָּה לָאֵל.

וּבְכָל עִנְיָן זֶה יֵשׁ הַרְבֵּה לְסַפֵּר

כִּי יֵשׁ בְּכָל זֶה דְּבָרִים גְּנוּזִים מְאד גִּנְזַיָּא דְּמַלְכָּא אֲשֶׁר זָכָה לְהַשִּׂיג בְּכָל הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה

אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה הֻכְרַח לְטַלְטֵל כָּל כָּךְ וְלִסְבּל יִסּוּרִים כָּל כָּךְ

וְהַכּל בִּשְׁבִיל תִּקּוּן הָעוֹלָמוֹת תִּקּוּן הַנְּשָׁמוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת שֶׁל הַחַיִּים

וּבִפְרָט נִשְׁמוֹת הַמֵּתִים שֶׁבָּזֶה עָסַק בְּיוֹתֵר בְּסוֹף יָמָיו

כַּאֲשֶׁר אָמַר בְּפֵרוּשׁ

שֶׁמַּה שֶּׁעוֹשֶׂה עִמָּנוּ הוּא דָּבָר קָטָן אֶצְלוֹ

וְזֶה אָנוּ צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת

אֲבָל הוּא צָרִיךְ לַעֲסֹק בְּתִקּוּן נִשְׁמוֹת הַמֵּתִים

כִּי יֵשׁ נְשָׁמוֹת עַרְטִילָאִין וְכוּ' כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.

וְאִם אָמְנָם לא שָׁמַעְנוּ וְלא יָדַעְנוּ בְּכָל זֶה אֲפִילּוּ כְּטִפָּה מִן הַיָּם

וְגַם מְעַט דִּמְעַט שֶׁחָמַל עָלֵינוּ וְהוֹדִיעַ לָנוּ גַּם מִזֶּה

אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר כִּי אִם מְעַט דִּמְעַט בְּרֶמֶז

אַף עַל פִּי כֵן לא נִמְנַעְתִּי מִלִּרְשׁם מַה דְּאֶפְשָׁר

כִּי הִיא טוֹבָה גְּדוֹלָה לְהַחֲפֵצִים בֶּאֱמֶת הַשּׁוֹקְדִים עַל דַּלְתוֹתָיו כְּשֶׁיּוֹדְעִים מַה שֶׁיּוֹדְעִים מִמַּה שֶּׁעָבַר עָלָיו וַאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעִנְיָנִים הָאֵלֶּה

וְהַמַּשְׂכִּילִים הַמְעַיְּנִים בִּדְבָרֵינוּ בְּעֵין הָאֱמֶת יָבִינוּ מְעַט גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי כָּל זֶה וּגְדֻלַּת הַצַּדִּיקִים

וְכַמָּה יִסּוּרִים וְצָרוֹת הֵם סוֹבְלִים בִּשְׁבִיל תִּקּוּן נַפְשׁוֹתֵינוּ

אוּלַי נִתְעוֹרֵר עַל יְדֵי כָּל זֶה לֵילֵךְ בִּדְרָכָיו הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר הוֹרָה אוֹתָנוּ בִּסְפָרָיו הַקָּדוֹשִׁים

וְנָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלח - כְּשֶׁשְּׁנֵי אֲנָשִׁים מְחֻלָּקִים בֵּינֵיהֶם עַל אֵיזֶה עִנְיָן
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלח - כששני אנשים מחלקים ביניהם על איזה ענין כששני אנשים מחלקים ביניהם על איזה ענין וכשיבוא השלישי אף שאינו יודע כלל מענינם אזי יסכים עם אחד יותר מעם חברו זה מחמת שהאחד סמוך לשרשו יותר מחברו כי בודאי אי אפשר שיהיו שוים לו כאחד כי אין שני אנשים שוין ואם כן בודאי אחד סמוך יותר ומזה בא שהוא מסכים עם זה והבן
סודות התורה / סתרי תורה בעמקי הקליפות. מה הם?
...מה הם? שאלה: אשמח לקבל הסבר על העניין שמובא אצל רבי נחמן מספר פעמים, לגבי סתרי תורה וסודות התורה שמסתתרים בעמקי הקליפות. מה הם הסתרי תורה האלו? ואיך אפשר ללמוד / לדעת אותם? תודה. תשובה: ראשית יש להבין, כי רק מי שנכלל בא"ס לגמרי, רק הוא מבין את העניין הזה בשלמות. כי את העניין הזה א"א להסביר במילים מה הוא ממש, אלא רק ניתן לרמוז אליו, וכל אחד ואחד יבין אותו לפי מה שהוא משער בליבו. והעניין הוא כדלקמן: סתרי התורה שמלובשים בבריאה, הם בעצם השכל של השי"ת עצמו שמחייה את כל העולמות כולם בכל רגע ורגע. סתרי...
שבחי הר"ן - אות ט
שבחי הר"ן - אות ט והיה מתענה הרבה מאד וכמה פעמים התענה משבת לשבת והכל בימי נעוריו ממש קדם היותו בן עשרים שנה ולפעמים התענה שני פעמים משבת לשבת רצופים זה לזה ואף על פי שהיה "ילד שעשועים" ומגדל בתפנוק והיה אדם דק מאד אף על פי כן לא היה חס על עצמו כלל והתענה וסגף עצמו מאד והתענה ח"י [שמונה עשרה] פעמים משבת לשבת בשנה אחת
מהו עניין נוקם ונוטר?
...breslev.eip.co.il/?key=2249 - שיחות הר"ו - אות צג דע שיש אור שהוא מאיר באלף עולמות וזה האור אין אדם פשוט יכול לקבל מחמת גדלו וצריך לזה חכם גדול שיוכל לחלק אלפים למאות דהינו שיוכל לחלק האור הגדול לחלקים קטנים כדי שיוכלו הקטנים במעלה לקבלו מעט מעט ... אך תלמיד חכם שהוא נוקם ונוטר הוא יכול לחלק אלפים למאות דהינו לחלק האור גדול לחלקים כדי שיוכלו לקבלו כנזכר לעיל וענין זה שתלמיד חכם שנוקם ונוטר יכול לחלק אלפים למאות ... אבל תלמיד חכם צריך דיקא להיות נוקם ונוטר כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "כל תלמיד...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעז - וַיּאמֶר י"י סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶיך
...כדבריך ויאמר י"י סלחתי כדבריך ראשי תבות כוסי כדברך דבר ראשי תבות דשנת בשמן ראשי כי יש צדיקים אמתים שיש להם כח, כששותין יין לפעמים למחל עוונות על ידי זה כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה . שיין יש לו שני בחינות זכה נעשה ראש וכשנעשה ראש שהוא בחינות מחין על ידי זה הוא יכול לכפר עוונות כמו שכתוב: "ואיש חכם יכפרנה" וזהו: "ויאמר ה' סלחתי כדברך" כי דבר הוא ראשי תבות "דשנת בשמן ראשי" כנ"ל שהיא בחינת שלמות המחין [שהם בחינת: "שמן משחת קדש" בחינת "כשמן הטוב על הראש" כידוע] וזה: "ויאמר ה' סלחתי כדברך" שהוא ראשי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסא - כְּשֶׁנּוֹפֵל אָדָם מִמַּדְרֵגָתוֹ יֵדַע שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם הוּא
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסא - כשנופל אדם ממדרגתו ידע שמן השמים הוא כשנופל אדם ממדרגתו ידע שמן השמים הוא כי התרחקות תחלת התקרבות על כן נפל שיתעורר יותר להתקרב להשם יתברך ועצתו שיתחיל מחדש לכנס בעבודת ה' כאלו לא התחיל עדין כלל מעולם וזה כלל גדול בעבודת ה' שצריכין ממש בכל יום להתחיל מחדש. [ועין ענין זה עוד בכמה מקומות בספרי רבנו, זכרונו לברכה כמה צריך האדם להתחזק בעבודת ה' ולבלי לפל משום דבר שבעולם רק להתחיל בכל פעם מחדש עין היטב בענין זה, ויערב לך לעד].
ספר המידות - אמונה
...אמונה חלק א' א. צריך להאמין בהשם יתברך בדרך אמונה ולא בדרך מופת. ב. על ידי ענווה תזכה לאמונה. ג. בראותך שנוי מעשה, אל תאמר מקרה הוא, אלא תאמין כי זה השגחת השם יתברך. ד. יש דברים שהם מביאים הזק גדול לעולם. והדבר קשה: למה נבראו ? תדע, שבודאי יש בהם צד אחד לטובה. ה. מי שיש לו הנאה מדבור של אפיקורוס אפילו שאינו מדברי אפיקורסות, על ידי זה בא להרהורי עבודה זרה. ו. על ידי אמונה האדם חביב להשם יתברך כאשה לבעלה. ז. מי שאינו מכין את לבו, אינו יכול לבוא לאמונה. ח. מי שנאבד לו איזהו דבר, בידוע שנפל מאמונתו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יא - כְּשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל בַּשָּׂדֶה
...יא - כשאדם מתפלל בשדה דע, כשאדם מתפלל בשדה אזי כל העשבים כלם באין בתוך התפילה ומסיעין לו, ונותנין לו כח בתפילתו וזה בחינת שנקראת התפילה שיחה, בחינת: "שיח השדה" שכל שיח השדה נותנין כח וסיוע בתפילתו "ויצא יצחק לשוח בשדה" שתפילתו היתה עם סיוע וכח השדה שכל עשבי השדה נתנו כח וסיוע בתפילתו כנ"ל שבשביל זה נקראת התפילה שיחה כנ"ל ועל כן בקללה נאמר: "והאדמה לא תתן את יבולה" כי כל יבול הארץ צריכין לתן כח וסיוע בתוך התפילה וכשיש פגם ועכוב על זה, אזי נאמר: "והאדמה לא תתן את יבולה" כי אפילו כשאינו מתפלל בשדה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סה - כְּשֶׁמְּקַנְּאִין קִנְאַת ה' צְבָאוֹת, נֶחֱשָׁב כְּמוֹ צְדָקָה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סה - כשמקנאין קנאת ה' צבאות, נחשב כמו צדקה כשמקנאין קנאת ה' צבאות, נחשב כמו צדקה כמו שכתבו התוספות בפרק השתפין על מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "צדקה תרומם גוי" 'אלו ישראל', "וחסד לאמים חטאת" 'אלו העכו"ם' שכל חסד שעושין וכו' והביאו ראיה מנבוזראדן, עין שם וכתבו התוספות שם: 'ונבוזראדן עשה אז צדקה, שקנא להקדוש ברוך הוא'
שיחות הר"ן - אות רעז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רעז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר: שמעולם לא שתה אפילו מים קדם התפילה והקפיד מאד על אלו השותין קפה וכיוצא בזה קדם התפילה
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 30_12_2025 השעה 03:30:39 - wesi2