ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 סיפורי מעשיות - מעשה שיחות שאחר סיפורי המעשיות
-> מעשה אחד הלך מאביו והיה במדינות אחרות ימים רבים אצל אחרים ולזמן בא לאביו והתפאר בעצמו שלמד שם אמנות גדול לעשות מנורה התלויה (שקורין הענג לייכטער) וצוה להתאסף כל בעלי אמניות הזה והוא יראה להם חכמתו בזה האמנות וכן עשה אביו וקבץ כל הבעלי אמניות הזאת לראות גדלת הבן מה שפעל בכל הימים האלו שהיה ביד אחרים והבן הוציא מנורה אחת שעשה והיתה מגנה מאד בעיני כלם ואביו הלך אצלם, ובקש מאתם שיגלו לו האמת והכרחו להודיע לו האמת שהיא מגנה מאד והבן התפאר: הלא ראיתם חכמת אמנותי והודיע לו אביו שלא נראה יפה בעיני כלם השיב לו הבן: אדרבא! בזה הראיתי גדלתי כי הראיתי לכלם חסרונם כי בזאת המנורה נמצאים החסרונות של כל אחד מהבעלי אמנות הנמצאים כאן הלא תראה שאצל זה, מגנה חתיכה זו אבל חתיכה אחרת יפה אצלו מאד ואצל אחר להפך אדרבא, זאת החתיכה שהיא מגנה אצל חברו היא יפה ונפלאה בעיניו, רק זאת החתיכה מגנה וכן אצל כלם מה שרע בעיני זה היא יפה בעיני חברו, וכן להפך ועשיתי מנורה זאת מחסרונות לבדם להראות לכלם שאין להם שלמות ויש לכל אחד חסרון כי מה שיפה בעיניו הוא חסרון בעיני חברו אבל באמת אני יכול לעשות כתקונו -> אם היו יודעים כל החסרונות והנמנעים של הדבר היו יודעים מהות הדבר, אף שלא ראו אותו מעולם -> גדולים מעשי השם אין אדם דומה לחברו וכל הצורות היו באדם הראשון הינו, בתבת אדם לבד, היו נכללין כל הצורות הללו וכן בשאר דברים כל המאורות היו נכללין בתבת "אור" לבד וכן כלם, הינו כל מעשה בראשית ואפילו העלין של האילן אין אחד דומה לחברו וכו' -> והאריך בענין זה הרבה מאד ואמר אז, שיש חכמות בזה העולם שיכולים לחיות עם החכמות לבד, בלי שום אכילה ושתיה -> והאריך אז בשיחה נפלאה ונוראה לענין שהיו מספרים מאחד, שהיה אז בכרך גדול של עירות העובדי כוכבים ונתעכב שם הרבה מחמת שנדמה לו בכל פעם שעכשו יפעל וכן בכל פעם, עד שנתעכב הרבה שם ואמר, שכן הדרך כשבאין למקומות כאלו שנדמה בכל פעם עתה אפעל עתה אפעל וכו' וכו' וספר מעשה שהיה איש אחד שלא האמין במה שאומרים העולם, שיש לצים מסטרא אחרא שבאים לפעמים ומטעין בני אדם כמו שארע כמה פעמים והוא לא האמין בזה פעם אחד בלילה בא אצלו לץ אחד וקראו אל החוץ שיצא ויצא לחוץ והראה לו הלץ שיש לו סוס נאה למכר וירא, והנה הוא סוס נאה מאד ושאלו: כמה אתה רוצה? השיב הלץ: ארבעה אדומים וראה שהוא שוה בשפי שמונה אדומים כי הוא סוס מבחר וטוב מאד וקנה אצלו הסוס בעד ארבעה אדומים והיה אצלו מציאה גדולה למחר הוציא הסוס למכר ועמדו על המקח ורצו לתן לו איזה סך אמר: מסתמא אם נותנין לי סך כזה, הוא שוה כפלים! ולא נתרצה והוליך הסוס להלן ורצו לתן לו גם כפלים כרצונו אמר: מסתמא שוה יותר כפלים מזה הסך וכן הוליך הסוס להלן עד שנכנס סך מכירת הסוס לאלפים ולא נתרצה עם אחד למכרו כי כל מה שרצו לתן לו אמר: מסתמא שוה יותר בכפלים עד שלא נמצא מי שיקחהו, [אלא] רק המלך והוליכו להמלך ורצה לתן לו המלך סך עצום כי הסוס הוטב מאד מאד בעיני כל ולא נתרצה עם המלך גם כן כי אמר: מסתמא שוה יותר עד שגם המלך לא קנה הסוס והלך מהמלך עם הסוס להשקותו והיה שם פלומפ [משאבה] שמשם משקין וקפץ הסוס לתוך הפלומפ, ונתעלם ואיננו [הינו שנדמה לו כך כי היה מעשה לצים כל הענין של הסוס] וצעק מאד על זה ונתקבצו אליו בני העולם לקול זעקתו ושאלו אותו: מה אתה צועק? השיב, שהסוס שלו קפץ לתוך הפלומפ והכו אותו הכה ופצוע כי נדמה למשגע כי נקב הפלומפ צר מאד, ואיך אפשר שיקפץ הסוס לשם?! וראה שמכין אותו והוא נראה כמשגע, ורצה לילך משם בתוך שרצה לילך משם והנה הסוס מתחיל להושיט ראשו מתוך הפלומפ והתחיל לצעק שנית: אהה אהה! מחמת שנדמה לו שיש שם סוסו ונתקבצו שוב אצלו בני העולם, והכו אותו שנית, כי הוא משגע כנ"ל ורצה שוב לילך משם כיון שרצה לילך והנה מושיט שוב הסוס את ראשו מן הפלומפ והתחיל לצעק עוד כנ"ל ונתקבצו שוב אליו והכוהו כנ"ל כך הסטרא אחרא מטעה את האדם בכל פעם על לא דבר, בשקר גמור שאין בו ממש והוא נסת אחריה, והולך אחריה ונדמה לו בכל פעם שירויח יותר וימלא תאוותו יותר ורץ אחריהם כמה עתים, ופתאם נתעלמו ובורחים ומסתלקים ממנו כל התאוות כאשר מזדמן לפעמים, שהתאוות מסתלקים קצת וכאשר האדם רוצה לפרד מהם אזי חוזרים ומושיטים ראשם והוא חוזר ורודף אחריהם וכן מתנהג להלן שתכף שמושיטים ראשם הוא חוזר לרדף אחריהם ולא באר הענין יותר והבן היטב -> מעשה בצדיק אחד שהיה צדיק גדול מאד שיצא מתאוה הידוע לגמרי לגמרי כראוי בשלמות ועלה לעולמות עליונים וראה שמנח ביורה חתיכות בשר ועצמות ושאל: מה זאת? והשיבו לו, שזאת היתה אשה יפה מאד מאד ועל כן, מחמת שהיתה מחממת גופה לעברה על כן מחממין אותה כאן ורצה לראותה ומסרו לו שמות שתחזור ותתחבר כבתחלה וראה שהיתה יפת תאר גדולה מאד ומזה ראוי לראות גנות התאוה הזאת אם חותכין אותה לחתיכות חתיכות האם יהיה שיך התאוה וכו' -> ידוע שעצבות היא מדה מגנה מאד וצריך להתרחק ממנה מאד וראוי לחיות ולהרים עצמו כי ידע שכל תנועה והעתקה שאדם מניע ומעתיק עצמו כשנכנס לעבודת השם היא יקרה מאד בעיני השם אפילו הוא מניע עצמו רק כחוט השערה כי מחמת שהאדם הוא בגוף, בעולם העשיה קשה מאד עליו כל תנועה והעתקה על כן היא יקרה מאד בעיני השם -> ומעשה היה בצדיק אחד, שנפל עליו עצבות וכבדות גדול והעצבות והכבדות כשמתגברת על הצדיק היא קשה מאד עליו, כי עליו מתחזקת יותר ויותר עד שנפל עליו עצלות וכבדות כל כך עד שלא היה אפשר לו כלל לזוז ממקומו ממש מחמת גדל הכבדות והעצבות שהתגבר עליו מאד ורצה לשמח עצמו ולהרים עצמו ולא היה אפשר לו בשום דבר לשמח ולהרים עצמו כי בכל דבר שרצה לשמח עצמו מצא לו הבעל דבר בתוכו עצבות עד שלא היה אפשר לו בשום דבר לשמח את עצמו כי בכל שמחה שרצה לשמח ולהרים עצמו מצא לו עצבות בתוכה והתחיל לשמח עצמו בשמחת "שלא עשני גוי" וזה בודאי שמחה גדולה שאין לה שעור כי אין לשער ההפרש וההבדל, אלף אלפי אלפים הבדלות שיש בין קדשת ישראל, הפחות שבפחותים לבין זהמת טמאת העובדי כוכבים וכשיזכר היטב חסד השם יתברך עליו, שלא עשהו גוי בודאי ראוי שתגדל שמחתו מאד והיא שמחה שאין עליה עצבות כי בשלמא כשמשמח עצמו בדבר שעשהו הוא עצמו על זה אפשר למצא עצבות על כל שמחה כי ימצא לו חסרונות בכל דבר כדי שלא להניחו להרים ולשמח עצמו אבל בזה, שלא עשני גוי, שהוא רק מהשם יתברך שהשם יתברך עשה כך וחמל עליו ולא עשהו גוי איך אפשר למצא חסרון בזו השמחה מאחר שהוא רק מעשה השם יתברך כי בודאי איך שיהיה על כל פנים הוא הפרש גדול בינו לבין עובדי כוכבים אשר אין שעור וערך והצדיק הנ"ל התחיל לשמח עצמו בזה והתחיל לשמח ולהרים עצמו מעט מעט ובכל פעם הרים ושמח עצמו ביותר עד שבא לשמחה גדולה כל כך עד שהגיע להשמחה שהיה למשה רבנו, עליו השלום בעת שעלה לקבל הלוחות ובתוך שהרים ושמח עצמו, פרח בעולמות כמה וכמה אלפים פרסאות ובתוך כך הביט בעצמו והנה הוא רחוק מאד ממקום שהיה בתחלה והיה לו צער גדול. כי היה סבור שיפל לאיזה מקום אחר ויהיה תמיהה גדולה עליו שנעלם פתאם והצדיק חפץ תמיד להיות הצנע לכת והשמחה התחילה לפסק כי השמחה יש לה גבול שמתחלת עצמה ומסימת עצמה וכשהתחילה השמחה לפסק פסקה מעט מעט, ונשפל מעט מעט וכשחזר וירד ונשפל ממקום שפרח לשם בשעת השמחה לא חזר תחלה למקומו הראשון שפרח משם, כדרך פריחתו רק שירד מיד למטה במקום שפרח לשם ועל כן היה פליאה גדולה על שמצא את עצמו אחר שירד למטה במקומו הראשון והבן היטב עד שחזר למקום שהיה בתחלה והביט בעצמו, וראה שהוא ממש במקום שהיה בתחלה ולא נעתק ממקומו כלל, רק אפשר כחוט השערה שאי אפשר לאדם לשער, רק השם יתברך והיה תמיה גדולה בעיני הצדיק שפרח כל כך בעולמות וכאן למטה לא נעתק כלל והראו לו, שכל כך יקר בעיני השם יתברך תנועה והעתקה קטנה שאדם מעתיק עצמו בזה העולם אפילו פחות מחוט השערה עד שאין כדאי נגד זה כמה וכמה אלפים עולמות ופרסאות ולהבין זה כי ידוע שהעולם הגשמי הזה הוא רק נקדת המרכז בתוך הגלגלים, כמבאר לבעלי תכונה ומכל שכן נגד עולמות עליונים בודאי אינה נחשבת כל הארץ יותר מנקדה וידוע שכל הקוים שתמשך מנקדת המרכז הנה הם אצל הנקדה סמוכים כל הקוים זה לזה וכל מה שמתרחקים מהנקדה הם מתרחקים זה מזה יותר וכן כשיתרחקו הקוים הרבה מאד מהנקדה יתרחקו גם כן הקוים זה מזה מאד אף שלמטה אצל הנקדה הם סמוכים זה לזה כזה: [ציור] נמצא, אם ישער בדעתו קוים נמשכים מהארץ התחתונה אפילו רק עד הגלגלים נמצא אפילו אם אינו הולך ממקומו, רק כמלא החוט אף על פי כן במקום הגלגלים נתרחק ממקום שהיה נגד ראשו תחלה נתרחק עתה כמה וכמה אלפים פרסאות לפי ערך גדל הגלגל העליון נגד הארץ התחתונה כידוע כי שם קבועים כוכבים אין מספר וכל כוכב הוא בערך גדל זה העולם ויותר מכל שכן וכל שכן כשישער בדעתו הקוים נמשכים עד עולמות עליונים אשר כל הגלגלים נגדם אינם נחשבים כלום נמצא שאין שעור להרחוק שנתרחק שם בעולמות עליונים על ידי הרחוק כל שהוא אפילו פחות מחוט השערה שנתרחק והלך ממקום שהיה בתחלה כי אף שבכאן בהארץ התחתונה לא נתרחק והלך רק פחות מחוט השערה שבעיניו לא נתרחק כלום כי זה אי אפשר לשער, רק השם יתברך עם כל זה, שם בעולמות עליונים נתרחק כמה וכמה אלפים עולמות ופרסאות מכל שכן וכל שכן כשאדם הולך פרסה או כמה פרסאות בעבודת השם עין לא ראתה וכו' -> דע שיש שני מיני פלטין ושני הפלטין דומין זה לזה באחד דר בו מלך, ובהשני דר עבד ובודאי, באמת הוא חלוק גדול בין הפלטין של מלך לפלטין של עבד רק אף על פי כן, אפשר לטעות ביניהם כי יש קשר שמתקשרין הרבה נפשות עד שנעשה מהם בית ופלטין כי מתקשרין אחד באחד ואחד באחד עד שנעשה מהם יסוד ואחר כך נעשה אהל עד שנבנה מהם בית ומדור וזה המדור הוא מדור לאמת וכשצריכין לבקש אמת מוצאין שם באותו המדור הינו, בתוך הקשר של הנפשות הנ"ל, שמהם נעשה מדור להאמת כנ"ל ועל כן צותה התורה (שמות כג) : "אחרי רבים להטות" כי מאחר שרבים נתקשרו כאחד בודאי שם האמת כנ"ל וזה בחינת (בראשית מו) : "כל הנפש הבאה לבית יעקב" הינו שמהנפשות נעשה בית יעקב הינו בית מדור לאמת, שהוא בחינת יעקב כמו שכתוב (מיכה כ) : "תתן אמת ליעקב" אבל דע, שיש כנגד זה קשר של רשעים שמתקשרין יחד הרבה נפשות של רשעים ונעשה מהם בית ומדור לשקר ועל זה הזהיר הנביא (ישעיה ח) : "לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר" כי קשר רשעים אינו מן המנין ועל זה כתיב (שמות כג) : "לא תהיה אחרי רבים לרעת" והנה, בין שני הבתים הנ"ל אפשר לטעות הינו, בין האמת והשקר כי השקר מדמה עצמו להאמת כי גם שם יש קשר מנפשות רבים ואפשר לאדם לטעות ואינו יודע היכן האמת ולהיכן יקרב עצמו ודע, שעל ידי מצות פדיון שבויים זוכה להבין בין שני הבתים הנ"ל בין אמת לשקר בין מלך לעבד כי השקר הוא בחינת עבד, בחינת ארור, בחינת (בראשית ט) : "ארור כנען עבד עבדים" וכו' -> ודע שיש שני שכליות והם בחינת אחור וקדם הינו שיש שכל שמגיע לאדם לפי הזמן וכל מה שנזקן ובא בימים יותר הוא יודע יותר, בבחינת (איוב לב) : ימים ידברו וזה השכל הוא בחינת אחור שבא באחור הזמן כי לזה השכל צריך זמן אבל יש שכל שבא לאדם בשפע גדול במהירות גדול בפחות מרגע כי הוא למעלה מהזמן ואין צריך שום זמן לזה השכל וזה השכל הוא בחינת פנים והוא בחינת יעקב בחינת אמת בבחינת (תהלים כד) : מבקשי פניך יעקב סלה -> אחר שבת פרשת ויחי אמר בשלש סעדות זה נודע לי סגלה לפאקין [אבעבועות] לקח קרייד [נתר], ושלש פעמים כמו משקל הקרייד יקח זייף [סבון] ויעשה משניהם מרחץ לרחץ התינוק (שקורין באד) וצריך לעשות תכף ומיד כשמתחיל התינוק להתחמם ולבער על זה ויועיל בעזרת ה' אם אין הגזרה חזקה אבל אם הגזרה חזקה חס ושלום, לא יועיל ואמר כי חלי הפאקין נעשה מחטא העגל ובענין הזה קשה: הלא גם אצל אמות העולם יש חלי זה?! אך איתא במדרש (בראשית רבה פרשה פח) : שאמות העולם היו ראויים שלא יהיה להם שום חלי [מאחר שנתן לחלקם העולם הזה] אך כדי שלא יהיו מונין ומתגרין בישראל נתן להם כל החלאים שיש לישראל וכמו שפרש רש"י על פסוק (תהלים לט) : "חרפת נבל אל תשימני". "הבא גם עליו נגעים ומכאובות, כדי שלא יוכל לומר לי אתם לוקים ואנו אין אנו לוקים" והתפילה הזאת גרמה להביא יסורי חלאים על האמות וגם לכאורה קשה: הלא גם קדם חטא העגל בודאי היה חלי זה אך קדם לא היה חלי קשה רק שהיו הפאקין מחמת הדמים שהתינוק יונק במעי אמו כידוע לחכמי הרופאים אבל לא היה חלי קשה שיהא מסכן למות, חס ושלום, כמו עכשו וזה נעשה מחטא הנ"ל גם נרמז קצת בירמיה (פרק ב) נזכרים כלם בפסוק אחד "גם כי תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני" פרוש רש"י על עוון העגל נתר פרוש בלעז קרייד בורית זייף [נמצא שמרמז כאן סוד הסגלה הנ"ל הבא מחטא העגל דהינו לכבס בנתר שהוא קרייד ולהרבות בורית שהוא זייף] והבן נפלאות -> מימי ילדותו פעם אחת באו אליו עם פדיון להתפלל על ילדה "שרה אסתר בת יהודית", ואמר שתמות וכן הוה ואמר, שידע זאת מהתורה הקדושה שראה אז פסוק (שמות ז) : "והדגה אשר ביאר מתה ויבאש" ובאלו התבות "מתה" "ויבאש" נתגלה לו זאת "מת"ה ו"י"ב"א"ש", ראשי תבות: שרה אסתר בת יהודית וי מתה ה' ישמרנו -> הזהיר לאנשיו שכשיקרה להם מקרה בלתי טהור, חס ושלום שילכו תכף ומיד למקוה לטבל כי על ידי המקרה, חס ושלום נעשה מה שנעשה על כן טוב מאד שקדם שמתחיל להעשות מזה איזה דבר, חס ושלום שיקדים עצמו האדם ויטבל ויטהר עצמו והזהיר מאד לבל יתפחד האדם מזה כלל כי הפחד והדאגות והמרה שחורות בענין זה מזיק מאד מאד בפרט אחר שגלה אלו העשרה קפיטל תהלים, המסגלים לתקון חטא זה והם: ט"ז ל"ב מ"א מ"ב נ"ט ע"ז צ' ק"ה קל"ז ק"ו כמבאר בספרים הנדפסים כבר אז אמר: שמי שיזכה לקים זאת לומר אלו העשרה קפיטל תהלים הנ"ל באותו היום שיקרה לו, חס ושלום אזי בודאי יתקן חטאו ושוב אל ידאג כלל -> גם היה מתלוצץ מאלו החסידים והיראים שכשמגיע להם איזה הרהור אזי הם מתפחדים שלא יבואו לידי מקרה ומחמת זה הם רגילים בהתר מחמת פחד, שלא יבואו לידי מקרה והוא ז"ל היה מתלוצץ מזה ועקר כונתו היה שהאדם צריך לבלי להתפחד ולהתירא כלל מדברים כאלו ולבלי לחשב מחשבות כלל בענין זה רק יהיה כגבור חיל לעמד כנגד תאוותו ויסיח דעתו מזה לגמרי, ואל יתפחד כלל וה' הטוב בעיניו יעשה עמו מה שהוא יתברך חפץ ורמז בדבריו שזה בחינת פגם של דוד המלך, עליו השלום, בבת שבע וכו' ולא באר הדבר היטב ומאד מאד צריכין להתחזק בשמחה תמיד ואל יפל בדעתו כלל משום דבר שבעולם, אף אם יעבר עליו מה ואם יהיה חזק בדעתו ולא יתפחד כלל, ולא יחשב מחשבות כלל (שקורין איבער טראכטין) וילך בתמו בשמחה יזכה לסוף לעבר על הכל בשלום ודברים כאלו אי אפשר לבאר בכתב וערום יבין לאשורו -> עוד מה שספר בשבת חנוכה ונשכח מבן מלך שנתרחק מאביו וכו' והיה מתגעגע מאד מאד וכו' וכו' והגיע לו כתב מאביו והיה משתעשע בו מאד מאד והיה מתגעגע עדין מאד והיה מתגעגע על כל פנים שיושיט לו יד ואם היה מושיט לו יד, היה מחבקה ומנשקה אחר כך ישב עצמו: הלא זה הכתב הוא כתב יד המלך בעצמו ואם כן הוא יד המלך וכו' וכו' [כל זה לא נכתב כראוי כי נשכח כי לא נכתב בזמנו] תם ונשלם שבח לאל בורא עולם ברוך הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה
-> מַעֲשֶׂה אֶחָד הָלַךְ מֵאָבִיו
וְהָיָה בִּמְדִינוֹת אֲחֵרוֹת יָמִים רַבִּים אֵצֶל אֲחֵרִים
וְלִזְמַן בָּא לְאָבִיו
וְהִתְפָּאֵר בְּעַצְמוֹ שֶׁלָּמַד שָׁם אָמָּנוּת גָּדוֹל
לַעֲשׂוֹת מְנוֹרָה הַתְּלוּיָה
וְצִוָּה לְהִתְאַסֵּף כָּל בַּעֲלֵי אָמָּנֻיּוֹת הַזֶּה
וְהוּא יַרְאֶה לָהֶם חָכְמָתוֹ בְּזֶה הָאָמָּנוּת
וְכֵן עָשָׂה אָבִיו
וְקִבֵּץ כָּל הַבַּעֲלֵי אָמָּנֻיּוֹת הַזּאת לִרְאוֹת גְּדֻלַּת הַבֵּן
מַה שֶּׁפָּעַל בְּכָל הַיָּמִים הָאֵלּוּ שֶׁהָיָה בְּיַד אֲחֵרִים
וְהַבֵּן הוֹצִיא מְנוֹרָה אַחַת שֶׁעָשָׂה
וְהָיְתָה מְגֻנָּה מְאד בְּעֵינֵי כֻּלָּם
וְאָבִיו הָלַךְ אֶצְלָם, וּבִקֵּשׁ מֵאִתָּם שֶׁיְּגַלּוּ לוֹ הָאֱמֶת
וְהֻכְרְחוּ לְהוֹדִיעַ לוֹ הָאֱמֶת שֶׁהִיא מְגֻנָּה מְאד
וְהַבֵּן הִתְפָּאֵר: הֲלא רְאִיתֶם חָכְמַת אָמָּנוּתִי
וְהוֹדִיעַ לוֹ אָבִיו שֶׁלּא נִרְאָה יָפָה בְּעֵינֵי כֻּלָּם
הֵשִׁיב לוֹ הַבֵּן: אַדְּרַבָּא! בָּזֶה הֶרְאֵיתִי גְּדֻלָּתִי
כִּי הֶרְאֵיתִי לְכֻלָּם חֶסְרוֹנָם
כִּי בְּזאת הַמְּנוֹרָה נִמְצָאִים הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהַבַּעֲלֵי אָמָּנוּת הַנִּמְצָאִים
כָּאן הֲלא תִּרְאֶה שֶׁאֵצֶל זֶה, מְגֻנָּה חֲתִיכָה זוֹ
אֲבָל חֲתִיכָה אַחֶרֶת יָפָה אֶצְלוֹ מְאד
וְאֵצֶל אַחֵר לְהֵפֶךְ אַדְּרַבָּא, זאת הַחֲתִיכָה שֶׁהִיא מְגֻנָּה אֵצֶל חֲבֵרוֹ
הִיא יָפָה וְנִפְלָאָה בְּעֵינָיו, רַק זאת הַחֲתִיכָה מְגֻנָּה
וְכֵן אֵצֶל כֻּלָּם
מַה שֶּׁרַע בְּעֵינֵי זֶה הִיא יָפָה בְּעֵינֵי חֲבֵרוֹ, וְכֵן לְהֵפֶךְ
וְעָשִׂיתִי מְנוֹרָה זאת מֵחֶסְרוֹנוֹת לְבַדָּם
לְהַרְאוֹת לְכֻלָּם שֶׁאֵין לָהֶם שְׁלֵמוּת
וְיֵשׁ לְכָל אֶחָד חִסָּרוֹן
כִּי מַה שֶּׁיָּפֶה בְּעֵינָיו הוּא חִסָּרוֹן בְּעֵינֵי חֲבֵרוֹ
אֲבָל בֶּאֱמֶת אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כְּתִקּוּנוֹ
-> אִם הָיוּ יוֹדְעִים כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת וְהַנִּמְנָעִים שֶׁל הַדָּבָר
הָיוּ יוֹדְעִים מַהוּת הַדָּבָר, אַף שֶׁלּא רָאוּ אוֹתוֹ מֵעוֹלָם
-> גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂי הַשֵּׁם
אֵין אָדָם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ
וְכָל הַצּוּרוֹת הָיוּ בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן
הַיְנוּ, בְּתֵבַת אָדָם לְבַד, הָיוּ נִכְלָלִין כָּל הַצּוּרוֹת הַלָּלוּ
וְכֵן בִּשְׁאָר דְּבָרִים
כָּל הַמְּאוֹרוֹת הָיוּ נִכְלָלִין בְּתֵבַת "אוֹר" לְבַד
וְכֵן כֻּלָּם, הַיְנוּ כָּל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית
וַאֲפִילּוּ הֶעָלִין שֶׁל הָאִילָן אֵין אֶחָד דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ וְכוּ'
-> וְהֶאֱרִיךְ בְּעִנְיָן זֶה הַרְבֵּה מְאד
וְאָמַר אָז, שֶׁיֵּשׁ חָכְמוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם
שֶׁיְּכוֹלִים לִחְיוֹת עִם הַחָכְמוֹת לְבַד, בְּלִי שׁוּם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה
-> וְהֶאֱרִיךְ אָז בְּשִׂיחָה נִפְלָאָה וְנוֹרָאָה
לְעִנְיָן שֶׁהָיוּ מְסַפְּרִים מֵאֶחָד, שֶׁהָיָה אָז בִּכְרַךְ גָּדוֹל שֶׁל עֲיָרוֹת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים
וְנִתְעַכֵּב שָׁם הַרְבֵּה מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמָה לוֹ בְּכָל פַּעַם שֶׁעַכְשָׁו יִפְעל
וְכֵן בְּכָל פַּעַם, עַד שֶׁנִּתְעַכֵּב הַרְבֵּה שָׁם
וְאָמַר, שֶׁכֵּן הַדֶּרֶךְ כְּשֶׁבָּאִין לִמְקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁנִּדְמֶה בְּכָל פַּעַם עַתָּה אֶפְעל עַתָּה אֶפְעל וְכוּ' וְכוּ'
וְסִפֵּר מַעֲשֶׂה
שֶׁהָיָה אִישׁ אֶחָד שֶׁלּא הֶאֱמִין בַּמֶּה שֶּׁאוֹמְרִים הָעוֹלָם, שֶׁיֵּשׁ לֵצִים מִסִּטְרָא אָחֳרָא
שֶׁבָּאִים לִפְעָמִים וּמַטְעִין בְּנֵי אָדָם
כְּמוֹ שֶׁאֵרַע כַּמָּה פְּעָמִים
וְהוּא לא הֶאֱמִין בָּזֶה
פַּעַם אֶחָד בַּלַּיְלָה בָּא אֶצְלוֹ לֵץ אֶחָד
וּקְרָאוֹ אֶל הַחוּץ שֶׁיֵּצֵא וְיָצָא לַחוּץ
וְהֶרְאָה לוֹ הַלֵּץ שֶׁיֵּשׁ לוֹ סוּס נָאֶה לִמְכּר
וַיַּרְא, וְהִנֵּה הוּא סוּס נָאֶה מְאד
וּשְׁאָלוֹ: כַּמָּה אַתָּה רוֹצֶה?
הֵשִׁיב הַלֵּץ: אַרְבָּעָה אֲדוּמִים
וְרָאָה שֶׁהוּא שָׁוֶה בְּשׁפִי שְׁמוֹנָה אֲדוּמִים
כִּי הוּא סוּס מֻבְחָר וְטוֹב מְאד
וְקָנָה אֶצְלוֹ הַסּוּס בְּעַד אַרְבָּעָה אֲדוּמִים
וְהָיָה אֶצְלוֹ מְצִיאָה גְּדוֹלָה
לְמָחָר הוֹצִיא הַסּוּס לִמְכּר
וְעָמְדוּ עַל הַמִּקָּח
וְרָצוּ לִתֵּן לוֹ אֵיזֶה סַךְ
אָמַר: מִסְּתָמָא אִם נוֹתְנִין לִי סַךְ כָּזֶה, הוּא שָׁוֶה כִּפְלַיִם!
וְלא נִתְרַצָּה
וְהוֹלִיךְ הַסּוּס לְהַלָּן
וְרָצוּ לִתֵּן לוֹ גַּם כִּפְלַיִם כִּרְצוֹנוֹ
אָמַר: מִסְּתָמָא שָׁוֶה יוֹתֵר כִּפְלַיִם מִזֶּה הַסַּךְ
וְכֵן הוֹלִיךְ הַסּוּס לְהַלָּן
עַד שֶׁנִּכְנַס סַךְ מְכִירַת הַסּוּס לַאֲלָפִים
וְלא נִתְרַצָּה עִם אֶחָד לְמָכְרוֹ
כִּי כָּל מַה שֶּׁרָצוּ לִתֵּן לוֹ אָמַר: מִסְּתָמָא שָׁוֶה יוֹתֵר בְּכִפְלַיִם
עַד שֶׁלּא נִמְצָא מִי שֶׁיִּקָּחֵהוּ, [אלא] רַק הַמֶּלֶךְ
וְהוֹלִיכוֹ לְהַמֶּלֶךְ
וְרָצָה לִתֵּן לוֹ הַמֶּלֶךְ סַךְ עָצוּם
כִּי הַסּוּס הוּטַב מְאד מְאד בְּעֵינֵי כָּל
וְלא נִתְרַצָּה עִם הַמֶּלֶךְ גַּם כֵּן
כִּי אָמַר: מִסְּתָמָא שָׁוֶה יוֹתֵר
עַד שֶׁגַּם הַמֶּלֶךְ לא קָנָה הַסּוּס
וְהָלַךְ מֵהַמֶּלֶךְ עִם הַסּוּס לְהַשְׁקוֹתוֹ
וְהָיָה שָׁם פְּלוֹמְפְּ [משאבה] שֶׁמִּשָּׁם מַשְׁקִין
וְקָפַץ הַסּוּס לְתוֹךְ הַפְּלוֹמְפְּ, וְנִתְעַלֵּם וְאֵינֶנּוּ
[הַיְנוּ שֶׁנִּדְמֶה לוֹ כָּךְ
כִּי הָיָה מַעֲשֵׂה לֵצִים כָּל הָעִנְיָן שֶׁל הַסּוּס]
וְצָעַק מְאד עַל זֶה
וְנִתְקַבְּצוּ אֵלָיו בְּנֵי הָעוֹלָם לְקוֹל זַעֲקָתוֹ
וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: מָה אַתָּה צוֹעֵק?
הֵשִׁיב, שֶׁהַסּוּס שֶׁלּוֹ קָפַץ לְתוֹךְ הַפְּלוֹמְפְּ
וְהִכּוּ אוֹתוֹ הַכֵּה וּפָצוֹעַ
כִּי נִדְמָה לִמְשֻׁגָּע
כִּי נֶקֶב הַפְּלוֹמְפְּ צַר מְאד, וְאֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיִּקְפּץ הַסּוּס לְשָׁם?!
וְרָאָה שֶׁמַּכִּין אוֹתוֹ וְהוּא נִרְאֶה כִּמְשֻׁגָּע, וְרָצָה לֵילֵךְ מִשָּׁם
בְּתוֹךְ שֶׁרָצָה לֵילֵךְ מִשָּׁם
וְהִנֵּה הַסּוּס מַתְחִיל לְהוֹשִׁיט ראשׁוֹ מִתּוֹךְ הַפְּלוֹמְפְּ
וְהִתְחִיל לִצְעק שֵׁנִית: אֲהָהּ אֲהָהּ!
מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁיֵּשׁ שָׁם סוּסוֹ
וְנִתְקַבְּצוּ שׁוּב אֶצְלוֹ בְּנֵי הָעוֹלָם, וְהִכּוּ אוֹתוֹ שֵׁנִית, כִּי הוּא מְשֻׁגָּע כַּנַּ"ל
וְרָצָה שׁוּב לֵילֵךְ מִשָּׁם
כֵּיוָן שֶׁרָצָה לֵילֵךְ וְהִנֵּה מוֹשִׁיט שׁוּב הַסּוּס אֶת ראשׁוֹ מִן הַפְּלוֹמְפְּ
וְהִתְחִיל לִצְעק עוֹד כַּנַּ"ל
וְנִתְקַבְּצוּ שׁוּב אֵלָיו וְהִכּוּהוּ כַּנַּ"ל
כָּךְ הַסִּטְרָא אָחֳרָא מַטְעָה אֶת הָאָדָם בְּכָל פַּעַם
עַל לא דָּבָר, בְּשֶׁקֶר גָּמוּר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ
וְהוּא נִסָּת אַחֲרֶיהָ, וְהוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ
וְנִדְמֶה לוֹ בְּכָל פַּעַם שֶׁיַּרְוִיחַ יוֹתֵר וִימַלֵּא תַּאֲוָותוֹ יוֹתֵר
וְרָץ אַחֲרֵיהֶם כַּמָּה עִתִּים, וּפִתְאם נִתְעַלְּמוּ
וּבוֹרְחִים וּמִסְתַּלְּקִים מִמֶּנּוּ כָּל הַתַּאֲווֹת
כַּאֲשֶׁר מִזְדַּמֵּן לִפְעָמִים, שֶׁהַתַּאֲווֹת מִסְתַּלְּקִים קְצָת
וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם רוֹצֶה לִפָּרֵד מֵהֶם
אֲזַי חוֹזְרִים וּמוֹשִׁיטִים ראשָׁם
וְהוּא חוֹזֵר וְרוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם
וְכֵן מִתְנַהֵג לְהַלָּן
שֶׁתֵּכֶף שֶׁמּוֹשִׁיטִים ראשָׁם הוּא חוֹזֵר לִרְדּף אַחֲרֵיהֶם
וְלא בִּאֵר הָעִנְיָן יוֹתֵר
וְהָבֵן הֵיטֵב
-> מַעֲשֶׂה בְּצַדִּיק אֶחָד שֶׁהָיָה צַדִּיק גָּדוֹל מְאד
שֶׁיָּצָא מִתַּאֲוָה הַיָּדוּעַ לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי כָּרָאוּי בִּשְׁלֵמוּת
וְעָלָה לְעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים
וְרָאָה שֶׁמֻּנָּח בְּיוֹרָה חֲתִיכוֹת בָּשָׂר וַעֲצָמוֹת
וְשָׁאַל: מַה זּאת?
וְהֵשִׁיבוּ לוֹ, שֶׁזּאת הָיְתָה אִשָּׁה יָפָה מְאד מְאד
וְעַל כֵּן, מֵחֲמַת שֶׁהָיְתָה מְחַמֶּמֶת גּוּפָהּ לַעֲבֵרָה
עַל כֵּן מְחַמְּמִין אוֹתָהּ כָּאן
וְרָצָה לִרְאוֹתָהּ
וּמָסְרוּ לוֹ שֵׁמוֹת שֶׁתַּחֲזוֹר וְתִתְחַבֵּר כְּבַתְּחִלָּה
וְרָאָה שֶׁהָיְתָה יְפַת תּאַר גְּדוֹלָה מְאד
וּמִזֶּה רָאוּי לִרְאוֹת גְּנוּת הַתַּאֲוָה הַזּאת
אִם חוֹתְכִין אוֹתָהּ לַחֲתִיכוֹת חֲתִיכוֹת
הַאִם יִהְיֶה שַׁיָּךְ הַתַּאֲוָה וְכוּ'
-> יָדוּעַ שֶׁעַצְבוּת הִיא מִדָּה מְגֻנָּה מְאד
וְצָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מִמֶּנָּה מְאד
וְרָאוּי לִחְיוֹת וּלְהָרִים עַצְמוֹ
כִּי יֵדַע שֶׁכָּל תְּנוּעָה וְהַעְתָּקָה שֶׁאָדָם מֵנִיעַ וּמַעְתִּיק עַצְמוֹ כְּשֶׁנִּכְנָס לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם
הִיא יְקָרָה מְאד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם
אֲפִילּוּ הוּא מֵנִיעַ עַצְמוֹ רַק כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה
כִּי מֵחֲמַת שֶׁהָאָדָם הוּא בְּגוּף, בְּעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה
קָשָׁה מְאד עָלָיו כָּל תְּנוּעָה וְהַעְתָּקָה
עַל כֵּן הִיא יְקָרָה מְאד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם
-> וּמַעֲשֶׂה הָיָה בְּצַדִּיק אֶחָד, שֶׁנָּפַל עָלָיו עַצְבוּת וּכְבֵדוּת גָּדוֹל
וְהָעַצְבוּת וְהַכְּבֵדוּת כְּשֶׁמִּתְגַּבֶּרֶת עַל הַצַּדִּיק
הִיא קָשָׁה מְאד עָלָיו, כִּי עָלָיו מִתְחַזֶּקֶת יוֹתֵר וְיוֹתֵר
עַד שֶׁנָּפַל עָלָיו עַצְלוּת וּכְבֵדוּת כָּל כָּךְ
עַד שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ כְּלָל לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ מַמָּשׁ
מֵחֲמַת גּדֶל הַכְּבֵדוּת וְהָעַצְבוּת שֶׁהִתְגַּבֵּר עָלָיו מְאד
וְרָצָה לְשַׂמֵּחַ עַצְמוֹ וּלְהָרִים עַצְמוֹ
וְלא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ בְּשׁוּם דָּבָר לְשַׂמֵּחַ וּלְהָרִים עַצְמוֹ
כִּי בְּכָל דָּבָר שֶׁרָצָה לְשַׂמֵּחַ עַצְמוֹ מָצָא לוֹ הַבַּעַל דָּבָר בְּתוֹכוֹ עַצְבוּת
עַד שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ בְּשׁוּם דָּבָר לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ
כִּי בְּכָל שִׂמְחָה שֶׁרָצָה לְשַׂמֵּחַ וּלְהָרִים עַצְמוֹ
מָצָא לוֹ עַצְבוּת בְּתוֹכָהּ
וְהִתְחִיל לְשַׂמֵּחַ עַצְמוֹ בְּשִׂמְחַת "שֶׁלּא עָשַׂנִי גּוֹי"
וְזֶה בְּוַדַּאי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵין לָהּ שִׁעוּר
כִּי אֵין לְשַׁעֵר הַהֶפְרֵשׁ וְהַהֶבְדֵּל, אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים הַבְדָּלוֹת
שֶׁיֵּשׁ בֵּין קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים
לְבֵין זֻהֲמַת טֻמְאַת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים
וּכְשֶׁיִּזְכּר הֵיטֵב חֶסֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלָיו, שֶׁלּא עָשָׂהוּ גּוֹי
בְּוַדַּאי רָאוּי שֶׁתִּגְדַּל שִׂמְחָתוֹ מְאד
וְהִיא שִׂמְחָה שֶׁאֵין עָלֶיהָ עַצְבוּת
כִּי בִּשְׁלָמָא כְּשֶׁמְּשַׂמֵּחַ עַצְמוֹ בְּדָבָר שֶׁעָשָׂהוּ הוּא עַצְמוֹ
עַל זֶה אֶפְשָׁר לִמְצא עַצְבוּת עַל כָּל שִׂמְחָה
כִּי יִמְצָא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת בְּכָל דָּבָר כְּדֵי שֶׁלּא לְהַנִּיחוֹ לְהָרִים וּלְשַׂמֵּחַ עַצְמוֹ
אֲבָל בָּזֶה, שֶׁלּא עָשַׂנִי גּוֹי, שֶׁהוּא רַק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָשָׂה כָּךְ וְחָמַל עָלָיו וְלא עָשָׂהוּ גּוֹי
אֵיךְ אֶפְשַׁר לִמְצא חִסָּרוֹן בְּזוֹ הַשִּׂמְחָה
מֵאַחַר שֶׁהוּא רַק מַעֲשֵׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
כִּי בְּוַדַּאי אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה עַל כָּל פָּנִים
הוּא הֶפְרֵשׁ גָּדוֹל בֵּינוֹ לְבֵין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים
אֲשֶׁר אֵין שִׁעוּר וָעֵרֶךְ
וְהַצַּדִּיק הַנַּ"ל הִתְחִיל לְשַׂמֵּחַ עַצְמוֹ בָּזֶה
וְהִתְחִיל לִשְׂמחַ וּלְהָרִים עַצְמוֹ מְעַט מְעַט
וּבְכָל פַּעַם הֵרִים וְשִׂמַּח עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר
עַד שֶׁבָּא לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ
עַד שֶׁהִגִּיעַ לְהַשִּׂמְחָה שֶׁהָיָה לְמשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם
בָּעֵת שֶׁעָלָה לְקַבֵּל הַלּוּחוֹת
וּבְתוֹךְ שֶׁהֵרִים וְשִׂמַּח עַצְמוֹ, פָּרַח בְּעוֹלָמוֹת כַּמָּה וְכַמָּה אֲלָפִים פַּרְסָאוֹת
וּבְתוֹךְ כָּךְ הִבִּיט בְּעַצְמוֹ וְהִנֵּה הוּא רָחוֹק מְאד מִמָּקוֹם שֶׁהָיָה בַּתְּחִלָּה
וְהָיָה לוֹ צַעַר גָּדוֹל.
כִּי הָיָה סָבוּר שֶׁיִּפּל לְאֵיזֶה מָקוֹם אַחֵר
וְיִהְיֶה תְּמִיהָה גְּדוֹלָה עָלָיו שֶׁנֶּעְלַם פִּתְאם
וְהַצַּדִּיק חָפֵץ תָּמִיד לִהְיוֹת הַצְנֵעַ לֶכֶת
וְהַשִּׂמְחָה הִתְחִילָה לִפְסֹק
כִּי הַשִּׂמְחָה יֵשׁ לָהּ גְּבוּל
שֶׁמַּתְחֶלֶת עַצְמָהּ וּמְסַיֶּמֶת עַצְמָהּ
וּכְשֶׁהִתְחִילָה הַשִּׂמְחָה לִפְסֹק
פָּסְקָה מְעַט מְעַט, וְנִשְׁפַּל מְעַט מְעַט
וּכְשֶׁחָזַר וְיָרַד וְנִשְׁפַּל מִמָּקוֹם שֶׁפָּרַח לְשָׁם בִּשְׁעַת הַשִּׂמְחָה
לא חָזַר תְּחִלָּה לִמְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּרַח מִשָּׁם, כְּדֶרֶךְ פְּרִיחָתוֹ
רַק שֶׁיָּרַד מִיָּד לְמַטָּה בַּמָּקוֹם שֶׁפָּרַח לְשָׁם
וְעַל כֵּן הָיָה פְּלִיאָה גְּדוֹלָה
עַל שֶׁמָּצָא אֶת עַצְמוֹ אַחַר שֶׁיָּרַד לְמַטָּה בִּמְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן
וְהָבֵן הֵיטֵב
עַד שֶׁחָזַר לַמָּקוֹם שֶׁהָיָה בַּתְּחִלָּה
וְהִבִּיט בְּעַצְמוֹ, וְרָאָה שֶׁהוּא מַמָּשׁ בַּמָּקוֹם שֶׁהָיָה בַּתְּחִלָּה
וְלא נֶעְתַּק מִמְּקוֹמוֹ כְּלָל, רַק אֶפְשָׁר כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה
שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לְשַׁעֵר, רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְהָיָה תְּמִיהָ גְּדוֹלָה בְּעֵינֵי הַצַּדִּיק שֶׁפָּרַח כָּל כָּךְ בָּעוֹלָמוֹת
וְכָאן לְמַטָּה לא נֶעְתַּק כְּלָל
וְהֶרְאוּ לוֹ, שֶׁכָּל כָּךְ יָקָר בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תְּנוּעָה וְהַעְתָּקָה קְטַנָּה שֶׁאָדָם מַעְתִּיק עַצְמוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם
אֲפִילּוּ פָּחוֹת מִחוּט הַשַּׂעֲרָה
עַד שֶׁאֵין כְּדַאי נֶגֶד זֶה כַּמָּה וְכַמָּה אֲלָפִים עוֹלָמוֹת וּפַרְסָאוֹת
וּלְהָבִין זֶה כִּי יָדוּעַ שֶׁהָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי הַזֶּה
הוּא רַק נְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז בְּתוֹךְ הַגַּלְגַּלִים, כַּמְבאָר לְבַעֲלֵי תְּכוּנָה
וּמִכָּל שֶׁכֵּן נֶגֶד עוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים
בְּוַדַּאי אֵינָהּ נֶחֱשֶׁבֶת כָּל הָאָרֶץ יוֹתֵר מִנְּקֻדָּה
וְיָדוּעַ שֶׁכָּל הַקַּוִּים שֶׁתִּמְשׁךְ מִנְּקֻדַּת הַמֶּרְכָּז
הִנֵּה הֵם אֵצֶל הַנְּקֻדָּה סְמוּכִים כָּל הַקַּוִּים זֶה לָזֶה
וְכָל מַה שֶׁמִּתְרַחֲקִים מֵהַנְּקֻדָּה הֵם מִתְרַחֲקִים זֶה מִזֶּה יוֹתֵר
וְכֵן כְּשֶׁיִּתְרַחֲקוּ הַקַּוִּים הַרְבֵּה מְאד מֵהַנְּקֻדָּה
יִתְרַחֲקוּ גַּם כֵּן הַקַּוִּים זֶה מִזֶּה מְאד
אַף שֶׁלְּמַטָּה אֵצֶל הַנְּקֻדָּה הֵם סְמוּכִים זֶה לָזֶה
כָּזֶה: [ציור]
נִמְצָא, אִם יְשַׁעֵר בְּדַעְתּוֹ קַוִּים נִמְשָׁכִים מֵהָאָרֶץ הַתַּחְתּוֹנָה
אֲפִילּוּ רַק עַד הַגַּלְגַּלִים
נִמְצָא אֲפִילּוּ אִם אֵינוֹ הוֹלֵךְ מִמְּקוֹמוֹ, רַק כִּמְלא הַחוּט
אַף עַל פִּי כֵן בִּמְקוֹם הַגַּלְגַּלִים נִתְרַחֵק מִמָּקוֹם שֶׁהָיָה נֶגֶד ראשׁוֹ תְּחִלָּה
נִתְרַחֵק עַתָּה כַּמָּה וְכַמָּה אֲלָפִים פַּרְסָאוֹת
לְפִי עֵרֶךְ גּדֶל הַגַּלְגַּל הָעֶלְיוֹן נֶגֶד הָאָרֶץ הַתַּחְתּוֹנָה כַּיָּדוּעַ
כִּי שָׁם קְבוּעִים כּוֹכָבִים אֵין מִסְפָּר
וְכָל כּוֹכָב הוּא בְּעֵרֶךְ גּדֶל זֶה הָעוֹלָם וְיוֹתֵר
מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁיְּשַׁעֵר בְּדַעְתּוֹ הַקַּוִּים נִמְשָׁכִים עַד עוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים
אֲשֶׁר כָּל הַגַּלְגַּלִים נֶגְדָּם אֵינָם נֶחֱשָׁבִים כְּלוּם
נִמְצָא שֶׁאֵין שִׁעוּר לְהָרִחוּק שֶׁנִּתְרַחֵק שָׁם בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים
עַל יְדֵי הָרִחוּק כָּל שֶׁהוּא
אֲפִילּוּ פָּחוֹת מִחוּט הַשַּׂעֲרָה שֶׁנִּתְרַחֵק וְהָלַךְ מִמָּקוֹם שֶׁהָיָה בַּתְּחִלָּה
כִּי אַף שֶׁבְּכָאן בְּהָאָרֶץ הַתַּחְתּוֹנָה לא נִתְרַחֵק
וְהָלַךְ רַק פָּחוֹת מִחוּט הַשַּׂעֲרָה
שֶׁבְּעֵינָיו לא נִתְרַחֵק כְּלוּם
כִּי זֶה אִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר, רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
עִם כָּל זֶה, שָׁם בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים נִתְרַחֵק כַּמָּה וְכַמָּה אֲלָפִים עוֹלָמוֹת וּפַרְסָאוֹת
מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ פַּרְסָה אוֹ כַּמָּה פַּרְסָאוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם עַיִן לא רָאֲתָה וְכוּ'
-> דַּע שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי מִינֵי פָּלָטִין
וּשְׁנֵי הַפָּלָטִין דּוֹמִין זֶה לָזֶה
בְּאֶחָד דָּר בּוֹ מֶלֶךְ, וּבְהַשֵּׁנִי דָּר עֶבֶד
וּבְוַדַּאי, בֶּאֱמֶת הוּא חִלּוּק גָּדוֹל בֵּין הַפָּלָטִין שֶׁל מֶלֶךְ לְפָלָטִין שֶׁל עֶבֶד
רַק אַף עַל פִּי כֵן, אֶפְשָׁר לִטְעוֹת בֵּינֵיהֶם
כִּי יֵשׁ קֶשֶׁר שֶׁמִּתְקַשְּׁרִין הַרְבֵּה נְפָשׁוֹת
עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהֶם בַּיִת וּפָלָטִין
כִּי מִתְקַשְּׁרִין אֶחָד בְּאֶחָד וְאֶחָד בְּאֶחָד עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהֶם יְסוֹד
וְאַחַר כָּךְ נַעֲשֶׂה אהֶל
עַד שֶׁנִּבְנֶה מֵהֶם בַּיִת וּמָדוֹר
וְזֶה הַמָּדוֹר הוּא מָדוֹר לָאֱמֶת
וּכְשֶׁצְּרִיכִין לְבַקֵּשׁ אֱמֶת מוֹצְאִין שָׁם בְּאוֹתוֹ הַמָּדוֹר
הַיְנוּ, בְּתוֹךְ הַקֶּשֶׁר שֶׁל הַנְּפָשׁוֹת הַנַּ"ל, שֶׁמֵּהֶם נַעֲשֶׂה מָדוֹר לְהָאֱמֶת כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן צִוְּתָה הַתּוֹרָה: "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת"
כִּי מֵאַחַר שֶׁרַבִּים נִתְקַשְּׁרוּ כְּאֶחָד בְּוַדַּאי שָׁם הָאֱמֶת כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: "כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְבֵית יַעֲקב"
הַיְנוּ שֶׁמֵּהַנְּפָשׁוֹת נַעֲשֶׂה בֵּית יַעֲקב
הַיְנוּ בֵּית מָדוֹר לָאֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת יַעֲקב
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב"
אֲבָל דַּע, שֶׁיֵּשׁ כְּנֶגֶד זֶה קֶשֶׁר שֶׁל רְשָׁעִים
שֶׁמִּתְקַשְּׁרִין יַחַד הַרְבֵּה נְפָשׁוֹת שֶׁל רְשָׁעִים
וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם בַּיִת וּמָדוֹר לַשֶּׁקֶר
וְעַל זֶה הִזְהִיר הַנָּבִיא: "לא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר לְכָל אֲשֶׁר יאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר"
כִּי קֶשֶׁר רְשָׁעִים אֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן
וְעַל זֶה כְּתִיב: "לא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעת"
וְהִנֵּה, בֵּין שְׁנֵי הַבָּתִּים הַנַּ"ל אֶפְשָׁר לִטְעוֹת
הַיְנוּ, בֵּין הָאֱמֶת וְהַשֶּׁקֶר
כִּי הַשֶּׁקֶר מְדַמֶּה עַצְמוֹ לְהָאֱמֶת
כִּי גַּם שָׁם יֵשׁ קֶשֶׁר מִנְּפָשׁוֹת רַבִּים
וְאֶפְשָׁר לָאָדָם לִטְעוֹת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן הָאֱמֶת וּלְהֵיכָן יְקָרֵב עַצְמוֹ
וְדַע, שֶׁעַל יְדֵי מִצְוַת פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים זוֹכֶה לְהָבִין בֵּין שְׁנֵי הַבָּתִּים הַנַּ"ל
בֵּין אֱמֶת לְשֶׁקֶר
בֵּין מֶלֶךְ לְעֶבֶד
כִּי הַשֶּׁקֶר הוּא בְּחִינַת עֶבֶד, בְּחִינַת אָרוּר, בְּחִינַת: "אָרוּר כְּנַעַן עֶבֶד עֲבָדִים" וְכוּ'
-> וְדַע שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי שִׂכְלִיּוֹת וְהֵם בְּחִינַת אָחוֹר וָקֶדֶם
הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ שֵׂכֶל שֶׁמַּגִּיעַ לָאָדָם לְפִי הַזְּמַן
וְכָל מַה שֶּׁנִּזְקַן וּבָא בַּיָּמִים יוֹתֵר הוּא יוֹדֵעַ יוֹתֵר, בִּבְחִינַת: יָמִים יְדַבֵּרוּ
וְזֶה הַשֵּׂכֶל הוּא בְּחִינַת אָחוֹר
שֶׁבָּא בְּאִחוּר הַזְּמַן
כִּי לָזֶה הַשֵּׂכֶל צָרִיךְ זְמַן
אֲבָל יֵשׁ שֵׂכֶל שֶׁבָּא לָאָדָם בְּשֶׁפַע גָּדוֹל בִּמְהִירוּת גָּדוֹל בְּפָחוֹת מֵרֶגַע
כִּי הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן
וְאֵין צָרִיךְ שׁוּם זְמַן לְזֶה הַשֵּׂכֶל
וְזֶה הַשֵּׂכֶל הוּא בְּחִינַת פָּנִים
וְהוּא בְּחִינַת יַעֲקב בְּחִינַת אֱמֶת בִּבְחִינַת: מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקב סֶלָה
-> אַחַר שַׁבָּת פָּרָשַׁת וַיְחִי אָמַר
בְּשָׁלשׁ סְעֻדּוֹת זֶה נוֹדַע לִי סְגֻלָּה לְפָּאקִין [אבעבועות]
לִקַּח קְרַייד [נתר], וְשָׁלשׁ פְּעָמִים כְּמוֹ מִשְׁקָל הַקְּרַייד יִקַּח זֵייף [סבון]
וְיַעֲשֶׂה מִשְּׁנֵיהֶם מֶרְחָץ לִרְחֹץ הַתִּינוֹק
וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת תֵּכֶף וּמִיָּד כְּשֶׁמַּתְחִיל הַתִּינוֹק לְהִתְחַמֵּם וְלִבְער עַל זֶה
וְיוֹעִיל בְּעֶזְרַת ה' אִם אֵין הַגְּזֵרָה חֲזָקָה
אֲבָל אִם הַגְּזֵרָה חֲזָקָה חַס וְשָׁלוֹם, לא יוֹעִיל
וְאָמַר כִּי חֳלִי הַפָּאקִין נַעֲשֶׂה מֵחֵטְא הָעֵגֶל
וּבְעִנְיָן הַזֶּה קָשֶׁה: הֲלא גַּם אֵצֶל אֻמּוֹת הָעוֹלָם יֵשׁ חֹלִי זֶה?!
אַךְ אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ: שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם הָיוּ רְאוּיִים שֶׁלּא יִהְיֶה לָהֶם שׁוּם חֹלִי
[מֵאַחַר שֶׁנִּתַּן לְחֶלְקָם הָעוֹלָם הַזֶּה]
אַךְ כְּדֵי שֶׁלּא יִהְיוּ מוֹנִין וּמִתְגָּרִין בְּיִשְׂרָאֵל
נִתַּן לָהֶם כָּל הֶחֳלָאִים שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל
וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עַל פָּסוּק: "חֶרְפַּת נָבָל אַל תְּשִׂימֵנִי".
"הָבֵא גַּם עָלָיו נְגָעִים וּמַכְאוֹבוֹת, כְּדֵי שֶׁלּא יוּכַל לוֹמַר לִי אַתֶּם לוֹקִים וְאָנוּ אֵין אָנוּ לוֹקִים"
וְהַתְּפִילָּה הַזּאת גָּרְמָה לְהָבִיא יִסּוּרֵי חֳלָאִים עַל הָאֻמּוֹת
וְגַם לִכְאוֹרָה קָשֶׁה: הֲלא גַּם קדֶם חֵטְא הָעֵגֶל בְּוַדַּאי הָיָה חֹלִי זֶה
אַךְ קדֶם לא הָיָה חֹלִי קָשֶׁה
רַק שֶׁהָיוּ הַפָּאקִין מֵחֲמַת הַדָּמִים שֶׁהַתִּינוֹק יוֹנֵק בִּמְעֵי אִמּוֹ
כַּיָּדוּעַ לְחַכְמֵי הָרוֹפְאִים
אֲבָל לא הָיָה חֹלִי קָשֶׁה שֶׁיְּהֵא מְסֻכָּן לָמוּת, חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ עַכְשָׁו
וְזֶה נַעֲשָׂה מֵחֵטְא הַנַּ"ל
גַּם נִרְמַז קְצַת בְּיִרְמְיָה נִזְכָּרִים כֻּלָּם בְּפָסוּק אֶחָד
"גַּם כִּי תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וְתַרְבִּי לָךְ בּוֹרִית נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי"
פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י עַל עֲווֹן הָעֵגֶל
נֶתֶר פֵּרוּשׁ בְּלַעַז קְרַייד בּוֹרִית זֵייף
[נִמְצָא שֶׁמְּרֻמָּז כָּאן סוֹד הַסְּגֻלָּה הַנַּ"ל הַבָּא מֵחֵטְא הָעֵגֶל דְּהַיְנוּ לְכַבֵּס בְּנֶתֶר שֶׁהוּא קְרַייד וּלְהַרְבּוֹת בּוֹרִית שֶׁהוּא זֵייף]
וְהָבֵן נִפְלָאוֹת
-> מִימֵי יַלְדוּתוֹ
פַּעַם אַחַת בָּאוּ אֵלָיו עִם פִּדְיוֹן לְהִתְפַּלֵּל עַל יַלְדָּה
"שָׂרָה אֶסְתֵּר בַּת יְהוּדִית", וְאָמַר שֶׁתָּמוּת
וְכֵן הֲוָה
וְאָמַר, שֶׁיָּדַע זאת מֵהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה
שֶׁרָאָה אָז פָּסוּק: "וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאר מֵתָה וַיִּבְאַשׁ"
וּבְאֵלּוּ הַתֵּבוֹת "מֵתָה" "וַיִּבְאַשׁ" נִתְגַּלָּה לוֹ זאת
"מת"ה ו"י"ב"א"ש", רָאשֵׁי תֵּבוֹת: שָׂרָה אֶסְתֵּר בַּת יְהוּדִית וַי מֵתָה
ה' יִשְׁמְרֵנוּ
-> הִזְהִיר לַאֲנָשָׁיו שֶׁכְּשֶׁיִּקְרֶה לָהֶם מִקְרֶה בִּלְתִּי טָהוֹר, חַס וְשָׁלוֹם
שֶׁיֵּלְכוּ תֵּכֶף וּמִיָּד לְמִקְוֶה לִטְבּל
כִּי עַל יְדֵי הַמִּקְרֶה, חַס וְשָׁלוֹם נַעֲשֶׂה מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה
עַל כֵּן טוֹב מְאד שֶׁקּדֶם שֶׁמַּתְחִיל לְהֵעָשׂוֹת מִזֶּה אֵיזֶה דָּבָר, חַס וְשָׁלוֹם
שֶׁיַּקְדִּים עַצְמוֹ הָאָדָם וְיִטְבּל וִיטַהֵר עַצְמוֹ
וְהִזְהִיר מְאד לְבַל יִתְפַּחֵד הָאָדָם מִזֶּה כְּלָל
כִּי הַפַּחַד וְהַדְּאָגוֹת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרוֹת בְּעִנְיָן זֶה מַזִּיק מְאד מְאד
בִּפְרָט אַחַר שֶׁגִּלָּה אֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים, הַמְסֻגָּלִים לְתִקּוּן חֵטְא זֶה
וְהֵם: ט"ז ל"ב מ"א מ"ב נ"ט ע"ז צ' ק"ה קל"ז ק"ו כַּמְבאָר בַּסְּפָרִים הַנִּדְפָּסִים כְּבָר
אָז אָמַר: שֶׁמִּי שֶׁיִּזְכֶּה לְקַיֵּם זאת
לוֹמַר אֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים הַנַּ"ל בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁיִּקְרֶה לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם
אֲזַי בְּוַדַּאי יְתֻקַּן חֶטְאוֹ וְשׁוּב אַל יִדְאַג כְּלָל
-> גַּם הָיָה מִתְלוֹצֵץ מֵאֵלּוּ הַחֲסִידִים וְהַיְרֵאִים
שֶׁכְּשֶׁמַּגִּיעַ לָהֶם אֵיזֶה הִרְהוּר אֲזַי הֵם מִתְפַּחֲדִים שֶׁלּא יָבוֹאוּ לִידֵי מִקְרֶה
וּמֵחֲמַת זֶה הֵם רְגִילִים בְּהֶתֵּר
מֵחֲמַת פַּחַד, שֶׁלּא יָבוֹאוּ לִידֵי מִקְרֶה
וְהוּא זַ"ל הָיָה מִתְלוֹצֵץ מִזֶּה
וְעִקַּר כַּוָּנָתוֹ הָיָה שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִבְלִי לְהִתְפַּחֵד וּלְהִתְיָרֵא כְּלָל מִדְּבָרִים כָּאֵלּוּ
וְלִבְלִי לַחֲשׁב מַחֲשָׁבוֹת כְּלָל בְּעִנְיַן זֶה
רַק יִהְיֶה כְּגִבּוֹר חַיִל לַעֲמד כְּנֶגֶד תַּאֲוָותוֹ
וְיַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִזֶּה לְגַמְרֵי, וְאַל יִתְפַּחֵד כְּלָל
וַה' הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה עִמּוֹ מַה שֶּׁהוּא יִתְבָּרַךְ חָפֵץ
וְרָמַז בִּדְבָרָיו שֶׁזֶּה בְּחִינַת פְּגַם שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּבַת שֶׁבַע וְכוּ'
וְלא בֵּאֵר הַדָּבָר הֵיטֵב
וּמְאד מְאד צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק בְּשִׂמְחָה תָּמִיד
וְאַל יִפּל בְּדַעְתּוֹ כְּלָל מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, אַף אִם יַעֲבר עָלָיו מָה
וְאִם יִהְיֶה חָזָק בְּדַעְתּוֹ וְלא יִתְפַּחֵד כְּלָל, וְלא יַחֲשׁב מַחֲשָׁבוֹת כְּלָל
וְיֵלֵךְ בְּתֻמּוֹ בְּשִׂמְחָה
יִזְכֶּה לַסּוֹף לַעֲבר עַל הַכּל בְּשָׁלוֹם
וּדְבָרִים כָּאֵלּוּ אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב
וְעָרוּם יָבִין לַאֲשׁוּרוֹ
-> עוֹד מַה שֶּׁסִּפֵּר בְּשַׁבָּת חֲנוּכָּה וְנִשְׁכַּח
מִבֶּן מֶלֶךְ שֶׁנִּתְרַחֵק מֵאָבִיו וְכוּ'
וְהָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ מְאד מְאד וְכוּ' וְכוּ'
וְהִגִּיעַ לוֹ כְּתָב מֵאָבִיו
וְהָיָה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בּוֹ מְאד מְאד
וְהָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ עֲדַיִן מְאד
וְהָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ עַל כָּל פָּנִים שֶׁיּוֹשִׁיט לוֹ יָד
וְאִם הָיָה מוֹשִׁיט לוֹ יָד, הָיָה מְחַבְּקָהּ וּמְנַשְּׁקָהּ
אַחַר כָּךְ יִשֵּׁב עַצְמוֹ: הֲלא זֶה הַכְּתָב הוּא כְּתַב יַד הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ
וְאִם כֵּן הוּא יַד הַמֶּלֶךְ וְכוּ' וְכוּ'
[כָּל זֶה לא נִכְתַּב כָּרָאוּי כִּי נִשְׁכַּח כִּי לא נִכְתַּב בִּזְמַנּוֹ]
תַּם וְנִשְׁלָם שֶׁבַח לָאֵל בּוֹרֵא עוֹלָם
בָּרוּךְ הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה
ספר המידות - גאוה
...א' א. אין משיח בא, עד שיכלה [כל] גאוה מן העולם. ב. על ידי גאוה בא לידי תאוות משכב זכר גם בא לידי כעס, גם לפעמים אין אשה מתעברת מחמת שהיא מקשטת והיא בעלת גאוה. ג. על ידי גאוה בא רעב לעולם. ד. על ידי גאוה בא לשכרות והוא הדין להפך. ה. על ידי גאוה בא לפחד. ו. סגלה לבטל גאוה, לתן צדקה. ז. מי שנוהג רבנות בעל כרחם בגאוה, הקדוש ברוך הוא מעורר עליו שונאים. ח. מי שלבו רם עליו, ידע שהשעה מצלחת עליו. ט. מי שמושיע לעניים, יש בו כח בהסתכלות על בעלי גאוה להשפיל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלג - וְארַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נגַהּ
...כי השמש בעצמה מאירה במקומה בשוה בתחלת היום ובאמצע היום רק המניעה הוא מחמת הארץ המפסקת בין בני אדם ובין השמש על כן אין האור מתפשט כל כך בתחלת היום רק מקצת מקצת עד שנתפשט על הארץ כן הצדיק הוא בעצמו מאיר תמיד רק המניעה מחמת המקבלים והמניעה הוא מחמת הארץ המפסקת, הינו העולם הזה כי בני אדם משקעים בעולם הזה ועל כן אינם יכולים לקבל אור הצדיק והוא ענין שאמרו בגמרא על פסוק: "מגלה עפה כד עיפת לה וכו' כד קלפת לה" וכו' נמצא כל העולם כלו כזרת אחת משלשת אלפים ו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צח - נָתַן בּוֹ עֵינָיו וְנַעֲשָׂה גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת
...פעמים נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות מה הלשון נתן עיניו בו, ומה נעשה גל של עצמות אך, הנה האדם אינו רואה עד היכן הפגם מגיע, אם עבר עברה והצדיק רואה, כי הצדיק יש לו עיני ה' כמו שכתוב: "עיני ה' אל צדיקים" שהצדיק יש לו עיני ה' "ועיני ה' המה משוטטות בכל הארץ" נמצא הצדיק רואה עד היכן הפגם מגיע נתן עיניו בו, כלומר שיהיה רואה בעיניהם של צדיקים ונעשה גל של עצמות גל מלשון התגלות ועצמות מלשון: "עוצם עיניו מראות ברע" דהינו שהוא רואה מה שפגם, שהיה נסתר ממנו מ...
ספר המידות - בנים
...בנים חלק א' א. כל הבוכה ומתאבל על אדם כשר, זוכה לגדל את בניו. ב. צריך לשמר את התינוק, שלא ילך בגלוי הראש. ג. אין צריך לאדם לדאג על פרנסת בניו, כי כשהם גדלים גדלה פרנסתם עמהם. ד. מי שמבטל את חברו מפריה ורביה, הולך לשאול בלא ולד. ה. כל הכופה אשתו לדבר מצוה, הוי לה בנים שאינם מהגנים. ו. אשה שדמיה מרבים צער גדול בנים שלה יותר בעצבון. ז. בת כהן לישראל, בת תלמיד חכם לעם הארץ זרע אין לה. ח. התענית של חמישי בשבת מסגל לגדול בנים. ט. צניעות שבאשה מזכה לה לבנים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנז - כִּי תָבא בְּכֶרֶם רֵעֶך
...לו אמו צואה שמי שאינו יכול לסבלו לא יניחנו להיות אצלו ואם לאו, יצטרך לעזר מהרחוקים על הקרובים אצלו וכו' כי כשאוכל יותר מצרכו זה המאכל מזיק לו כי כל דבר יש לו שרש שיש לו חיות ממנו כגון הסמים יש להם חיות ממה שהאדם לוקח אותם לרפואה וכן המאכלים יש להם חיות מזה שהאדם אוכל אותם ומקבל חיות מהם מזה יש חיות להמאכלים אבל כשאוכל יותר מצרכו אין לזה המאכל ממי לקבל חיות מאחר שאין האדם צריך אליו והוא דומה כאלו הניחו האדם לתוך כלי שבודאי אינו מקבל חיות משם ועל כן...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנח - רָאוּ לִפְעָמִים אֵשׁ בּוֹעֵר מֵרָחוֹק
...ראו לפעמים אש בוער מרחוק כמה בני אדם ספרו שראו לפעמים אש בוער מרחוק וקרבו לשם ולא היה כלום וכן נתראה גם כן לפעמים בדרך וגם על הים לפעמים נתראה כך וכבר נודע שזה בא מן האדים העולים מן הארץ ויש אדים שיש להם כח של גפרית ועולים איזה אדים ונתקבצים זה עם זה ומכה עליהם רוח קר מלמעלה ונופלים למטה ומתחילין לבער לפי שעה כמו כן יש כמה בני אדם שלפעמים נבער לבו להשם יתברך ומתחיל בעבודת השם יתברך ולאחר שעה נתבטל וחוזר לקדמותו ולפעמים נמשך חצי יום או איזה ימים או...
שיחות הר"ן - אות פח
...כי עדין לא יצא הדבור מהגלות עד פסח שאז יצא הדבור מהגלות בחינת "פה סח" כידוע שזה עקר בחינת יציאת מצרים שיצא הדבור מהגלות והשלחן הוא בחינת הדבור בחינת: "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'" 'וידבר אלי' דיקא כי עקר הפרנסה והאכילה שהוא בחינת שלחן הוא משם מבחינת דבור בחינת: "כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" וכשאין הדבור בגלות אז השלחן שהוא בחינת דבור בבחינת פנים בבחינת: "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'" דיקא בחינת פנים ועל כן בשבת הגדול שאז הוא קדם יציאת מצרים...
שיחות הר"ן - אות צט
...האור חוזר קדם האור ישר כשהמקבל יש לו מח קטן ואין יכול לקבל דברי חברו כי אז קדם שמקבל חברו ממנו שזהו בחינת אור ישר קדם לזה מקבל הוא מחברו ואז האור חוזר קדם לאור ישר כי כשמדברין עם חברו ביראת שמים אף שאין חברו מקבל ממנו אף על פי כן הוא מקבל התעוררות מחברו כי על ידי ההכאה שיצאו הדבורים מפיו לחברו על ידי זה חוזר האור אליו [וזהו בחינת אור חוזר ממש המובא בכתבים עין שם] כמו מי שמכה בכתל שחוזר הדבר אליו כמו כן כשמדבר לחברו אף על פי שאין חברו מקבל ממנו אף...
חיי מוהר"ן - שסב - מעלת תורתו וספריו הקדושים
...הקדושים אות שסב התורות והמאמרים שבספריו הקדושים הם כלליות וכל מה שאתה ממשמש בהם אתה מוצא בהם טעם נפלא וחדש ומתוק לחך ומאיר עינים מאד ויש בהם עמקות גדול בדרך פשט ובדרך סוד ונסתר. כי כל התורות יש בהם סודות נסתרים ונפלאים ונוראים מאד מאד. ואי אפשר לבאר זאת. גם בכל מאמר יש כונות של מצוות שכל מאמר שיך לאיזה כונות המבארים בכתבים ב"עץ חיים" ו"פרי עץ חיים". כגון התורה של מי האיש החפץ חיים [בלקוטי א' סימן ל"ג] יש בו סוד כונת לולב אף על פי שלא נזכר בו דבר...
שיחות הר"ן - אות רד - גדולות נוראות השגתו
...ובשיחותיו הקדושות דהינו בספריו הקדושים ראוי לו למצא כל שיחות העולם בתוך תורתו הקדושה ואין שום שיחה וענין בעולם שלא יוכל השלם למצא בתוך תורתו [פרוש כי בודאי באמת בכל הדבורים ושיחות של העולם בודאי יש בהם תורה בהעלם אבל אין מי שיזכה לגלות זאת לידע הנסתרות שנעלם בשיחות בני אדם כי אם אנשים גדולים במעלה מאד מאד אבל על ידי התגלות תורתו הקדושה והנוראה של רבנו זכרונו לברכה מי שבקי בספריו היטב היטב, ויש לו שכל קצת יוכל למצא בכל שיחות העולם רמזים בהתורה הקדושה...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1709 שניות - עכשיו 29_03_2024 השעה 03:51:40 - wesi2