ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סז - בְּרֵאשִׁית לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל
[חבור התחלת התורה בסופה] "בראשית לעיני כל ישראל" כי יש עננין דמכסין על עינא, שהם רומי רבתי ורומי זעירתא כמובא (ברעיא מהימנא, פינחס דף רנב קהלת י"ב) : "ושבו העבים אחר הגשם" 'זה מאור עינים, שהולך אחר הבכיה' כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת קנא:), שעל ידי הבכי הולך ומסתלק מאור עינים וזה בחינת שקיעת האור במערב כי במזרח חמה זורחת ובמערב שוקעת נמצא שמערב הוא שקיעת האור וכל זה על ידי בחינת הבכי, שעל ידו מסתלק מאור העינים כנ"ל שזה בחינת שקיעת האור כנ"ל כי מערב ראשי תבות: "רחל מבכה על בניה" (ירמיה ל"א), (כמובא בכתבי האריז"ל) כי שכינה במערב (בבא בתרא כה) והשכינה בוכה ומיללת, כביכול על ישראל בחינת (ירמיה ל"א) : "רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה כי איננו" שהיא בוכה על צרת ישראל, המפזרים בגויים ואינם על מקומם ועל כן שקיעת האור במערב כי על ידי הבכיה מסתלק מאור עינים שזה בחינת שקיעת האור כנ"ל וזה בחינת 'כתל המערבי' ששם השכינה בוכה ומיללת על חרבן בית המקדש כי ב"מערב" שם רחל מבכה על בניה, כנ"ל ויש 'מאורי אור ומאורי אש' (עין זוהר בראשית כ:) והם זה לעמת זה שכשיש כח ל'מאורי אור', אזי נכנעין 'מאורי אש' וכן להפך, חס ושלום שכשנכנעין ונסתלקין מאורי אור, חס ושלום אזי מתגברין 'מאורי אש' וזה בחינת חרבן בית המקדש, בחינת (איכה א) : "ממרום שלח אש בעצמתי" כי נתגברו מאורי אש על ידי שנסתלקו מאורי אור בבחינת "רחל מבכה על בניה" כי הבכיה הוא בחינת הסתלקות מאורי אור כנ"ל ואזי מתגברין, חס ושלום, מאורי אש בחינת: "ממרום שלח אש" וכו' כנ"ל וזה בחינת ההעלמה, שנתעלם היפי והפאר של כל העולם כי יש צדיק, שהוא היפי והפאר והחן של כל העולם כלו בבחינת (בראשית ל"ט) : "ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה" בחינת (תהלים מ"ח) : "יפה נוף משוש כל הארץ" (ועין זוהר ויגש רו:) כי זה הצדיק האמתי שהוא בחינת יוסף הוא ההדור והיפי של כל העולם וכשזה היפי והפאר נתגלה בעולם דהינו כשזה הצדיק שהוא היפי של כל העולם, נתפרסם ונתגדל בעולם אזי נפתחין העינים של העולם שכל מי שנכלל בזה החן האמת של זה הצדיק שהוא החן והיפי של העולם דהינו שמתקרב אליו ונכלל בו נפתחין עיניו ויכול לראות והעקר להסתכל על עצמו [בסימן סו] שעל ידי שמתקרב לצדיק אמתי, שהוא בחינת (משלי י) "צדיק יסוד עולם" בחינת יסוד הפשוט, שממנו נמשכין כל הארבעה יסודות בבחינת (בראשית ב) : "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים" 'נהר יוצא מעדן' זה בחינת: 'צדיק יסוד עולם' שהוא בחינת יסוד הפשוט אשר "משם יפרד והיה לארבעה ראשים" הינו בחינת הארבעה יסודות, שנמשכין מן הצדיק כנ"ל וכשמתקרב אליו על ידי זה ראוי לו להסתכל בעצמו על כל המדות, איך הוא אוחז בהם כי כל המדות נמשכין מן הארבעה יסודות, כידוע [עיין בלקו"א סי' ד' אות ה'] והארבעה יסודות נמשכין מן הצדיק כנ"ל ועל כן כשנתגלה זה הצדיק, שהוא החן והיפי של העולם כל מי שמתקרב ונכלל בזה החן האמת נפתחין עיניו ורואה ומסתכל על עצמו איך הוא אוחז בכל המדות, שנמשכין מארבעה יסודות שהם נמשכין מהצדיק כנ"ל וגם יכול לראות ולהסתכל בגדלת השם ולהסתכל בעולם על ידי שנפתחו עיניו על ידי התגלות הפאר של הצדיק האמת כנ"ל כי כשזה הצדיק נתגלה ונתפרסם בעולם, זה בחינת 'שם' דהינו שנתפרסם ויש לו שם בעולם ובתוך זה השם של הצדיק האמת מלבש ומשתף שמו יתברך כי 'שמו משתף בשמנו' [מצויין לעיל בסי' סו בפנים] נמצא כשנתגדל שם הצדיק, נתגדל שמו יתברך וכל מה שנתגדל יותר שם הצדיק, נתגדל יותר שמו יתברך, כביכול כי שמו משתף בשמנו כנ"ל (זכריה י"ד) : "ה' אחד ושמו אחד" כי שמו יתברך הוא אחדות פשוט אך למטה משתלשל משמו יתברך בחינת הארבעה יסודות כי 'שמו אחד' יתברך, הוא בחינת ארבע אותיות השם ועל כן למטה נשתלשל משמו יתברך בחינת הארבעה יסודות ומתחלה משתלשל מארבע אותיות השם בחינת תלת גונין דעינא ובת עין ואחר כך משתלשל לארבעה יסודות ומקדם משתלשל לבחינת: 'צדיק יסוד עולם', שממנו נמשכין כל הארבעה יסודות (שמות ל"ה) (ועין זוהר תרומה קנב) 'ראו' דיקא כי על ידי שנתגלה ונתגדל שם בצלאל על ידי זה 'ראו' כי על ידי זה נפתחין העינים ורואים כנ"ל וזה: "כי קרא ה' בשם בצלאל" הינו כי ה' הוא בשם בצלאל, כי שמו משתף בשמנו ועל ידי זה ראו כנ"ל כי כח הראות נמשך גם כן מבחינת השם שהוא בחינת ארבע אותיות שמשם נמשך תלת גונין דעינא ובת עין כנ"ל וזה בחינת שבת שין בת שין תלת גונין דעינא, ב"ת עין (תקון ע) כי 'שבת שמא דקדשא בריך הוא' (זהר יתרו דף פח:) גם הצדיק הוא בחינת שבת, כמו שכתוב (בזוהר נשא דף ק:) 'אנת הוא שבת דכלהי יומי' וזה: "ראו כי ה' נתן לכם את השבת" (שמות ט"ז) 'ראו' דיקא, כי שבת, שהוא שמא דקדשא בריך הוא הוא בחינת כח הראות בחינת תלת גונין דעינא ובת עין כנ"ל ועל כן בכל מקום שנזכר בנין בית המקדש, נזכר שבת כמו שכתוב (ויקרא י"ט) : "את שבתתי תשמרו, ומקדשי תיראו" וכן בכל מקום שהזהיר על מלאכת המשכן, הזהיר מקדם על שבת כי שבת מאיר להבית המקדש כי המקדש הוא גם כן בחינת עינים, כמו שכתוב (יחזקאל כ"ד) : "גאון עזכם, מחמד עיניכם" (עין בבא בתרא ד) ושבת הוא בחינת הגונין המאירין במקדש כי שבת הוא בחינת כח הראות שהם תלת גונין דעינא ובת עין המאירין לבית המקדש שהוא בחינת עינים וזה בחינת מחין כי מתחלה נעשה מבחינת שם ה', שהוא ארבע אותיות, בחינת ארבעה מחין בחינת (שמות ל"א) : "ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה" 'חכמה, תבונה ודעת וכל מלאכה' זה בחינת ארבעה מחין (כמו שמובא בתקוני זוהר דף יג. בהקדמה) שהם נעשין מבחינת שם ה' כמו שכתוב: 'ראו כי קרא ה' בשם בצלאל, ואמלא אותו וכו' בחכמה ובתבונה" וכו' ואחר כך נעשה בחינת תלת גונין דעינא ובת עין ואחר כך ארבעה יסודות כנ"ל ובשביל זה נקראים הצדיקים "עיני העדה" (במדבר טו) (עין בבא בתרא ד) כי על ידם נפתחין העינים כנ"ל ואזי כשנתגלה הפאר והיפי של הצדיק האמת ונתגדל שמו שזה בחינת הגדלת שמו יתברך, כביכול, כנ"ל שעל ידי זה נעשין המחין וכח הראות ונפתחין העינים כנ"ל אזי יש להעולם בעל הבית, שהוא משגיח על העולם וזה בחינת 'בראשי"ת רא"ש בי"ת' (תקוני זוהר תקון ג דף יח) 'ראש' זה בחינת מחין 'בית' זה בחינת בית המקדש, שעקר קיומו על ידי בחינת המחין שהם בחינת תלת גונין דעינא ובת עין בחינת שבת, שמאיר לבית המקדש כנ"ל גם 'בית' זה בחינת הבתים של התפילין ששם הם המחין, בחינת: 'ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה' 'ואמלא' דיקא, בחינת הבתים, שהמחין ממלאין אותם ואזי יש בעל הבית בחינת ראש הבית שהוא מחזק בדקי הבית כי תקון הבית המקדש הוא על ידי זה כנ"ל אבל יש, חס ושלום, ההפך ממש כשנתפרסם, חס ושלום, מי שאין בו שם ה' כלל וכשנתפרסם ונתגדל שמו של זה כביכול נתמעט ונתעלם שם ה' ואזי נתגדלין בעולם בעלי שמות וקדריים, שקורין טאטירין ובאין לעולם, חס ושלום, דברים שאין מועיל להם, כי אם שמות הטומאה, חס ושלום שכל זה הפך שם ה' כי נתעלם שם ה', חס ושלום ואזי נסתלקין ונכנעין מאורי אור חס ושלום שהם בחינת מאור העינים בחינת תלת גונין דעינא ובת עין, שנמשכין משם ה' כנ"ל וכשנכנעין מאורי אור, אזי מתגברין מאורי אש ומזה באין שרפות בעולם, חס ושלום על ידי שמתגברין ונתגדלין בשם אלו המפרסמים של שקר שעל ידי זה נתעלם שם ה', חס ושלום ונכנעים מאורי אור, ומתגברין מאורי אש בחינת: "ממרום שלח אש" שזה בחינת שרפת בית המקדש שנעשין גם כן על ידי הסתלקות מאורי אור שעל ידי זה נתגברו מאורי אש כנ"ל וזה בחינת: "ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה" (איכה ד) 'יסודותיה' זה בחינת ארבעה יסודות שנמשכין מבחינת מאורי אור מבחינת תלת גונין דעינא ובת עין שנאכלו ונשרפו על ידי 'ויצת אש בציון' על ידי ההתגברות מאורי אש כנ"ל. והנה מה שעבר אין, כי כבר נשרף בית מקדשנו אך כעת, שהשם יתברך מצפה לשוב אלינו ולחזר ולבנות בית מקדשנו ראוי לנו שלא לעכב, חס ושלום, בנין בית המקדש רק להשתדל בבנינו על כן מאד צריך לזהר לקום בחצות, להיות מתאבל על חרבן בית המקדש כי אולי בגלגול הראשון היה הוא הגורם שיחרב הבית המקדש ואפילו אם לאו אולי הוא מעכב עתה בנין בית המקדש ונחשב גם כן כאלו הוא גרם להחריבו (עין ירושלמי יומא פ"א ה"א) על כן צריך לזהר מאד לקום בחצות ולהיות מתאבל מאד על חרבן בית המקדש והשם יתברך הבטיח לכל המתאבל על ציון לשום לאבלי ציון "פאר תחת אפר" (ישעיה ס"א) 'פאר תחת אפר' דיקא 'פאר' זה בחינת המחין בחינת תפילין בחינת ראש בית בחינת כלליות הגונין בחינת תלת גונין דעינא ובת עין בחינת מאורי אור בחינת שבת המאיר לבית המקדש כנ"ל 'תחת אפר' 'אפר' זה בחינת מאורי אש, [שהוא ההפך מהנ"ל] הינו שיהיו נכנעין מאורי אש, שעל ידם נשרף הבית המקדש ויתגברו מאורי אור, שהם קיום הבית המקדש כנ"ל וזהו 'פאר תחת אפר', כנ"ל נמצא, שעל ידי שהוא מתאבל על הבית המקדש על ידי זה מכניע מאורי אש, ומתגברין מאורי אור, שהם בחינת שבת כנ"ל מתאבל ראשי תבות: "לא תבערו אש בכל משבתיכם" (שמות ל"ה) כי על ידי שמתאבלין, נכנעין מאורי אש כנ"ל וזהו : "ביום השבת" כי אזי מאירין מאורי אור שהם בחינת שבת בחינת תלת גונין דעינא ובת עין שהם מאירין להבית המקדש בבחינת "את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו" כנ"ל (שמות ל"א) : "לעשות את השבת לדרתם" ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה (זהר פינחס דף רמג: ובתקון כד) : 'לדרתם' כתיב לשון דירה הינו כי על ידי שבת, שהוא בחינת מאורי אור על ידי זה נעשה דירה דהינו בחינת הבית המקדש, שקיומו על ידי שבת כנ"ל גם דירה ממש כי על ידי שבת, שהוא בחינת מאורי אור על ידי זה נכנעין מאורי אש, ונצולין משרפות כנ"ל (עין שבת קיט) נמצא שקיום דירות ישראל הוא על ידי שבת כנ"ל וזהו : 'בראשית ראש בית', בחינת הבעל הבית של העולם הינו הצדיק האמת, שהוא היפי והפאר של העולם שהוא בחינת יוסף, בחינת (בראשית מ"ב) : "ויוסף הוא השליט הוא המשביר" וכו' בחינת ראש בית, בחינת בעל הבית של העולם כי על ידו קיום הבית המקדש וקיום הבתים והדירות של ישראל כנ"ל ועל ידי שנתגדל השם של זה הצדיק, שהוא בחינת ראש בית על ידי זה נפתחין העינים של ישראל כנ"ל וזהו 'בראשית לעיני כל ישראל' 'בראשית', הינו ראש בית, בחינת הצדיק הנ"ל שהוא הפאר של העולם כנ"ל על ידו נפתחין עיני כל ישראל כנ"ל וזה בחינת הספד על סלוק הצדיק כי בראשית הוא הספד על נח הינו מאמר הנ"ל על בראשית הוא הספד על סלוק הצדיק, שהוא בחינת נח כי שם נאמר מבחינת ההעלמה שנתעלם הפאר של ישראל הינו שנסתלק ונתעלם הצדיק שהוא הפאר של ישראל והנה להצדיק שנסתלק, אין לו הפסד כלל במה שנתעלם ונסתלק כי אם נתעלם ונסתלק מכאן, הוא גדול ומפאר שם בעולם הבא בחינת (בראשית ו) "את האלהים התהלך נח" אבל על הדור יתום שנשארו ועל התולדות, דהינו הבנים שנשארו, הוא רחמנות גדול מאד ועליהם נאמר כמקונן : "אלה תולדת נח" כמקונן ואומר 'אלה' הם התולדות והבנים של הצדיק, בחינת נח שנסתלק ואלה הם התולדות היתומים שנשארו כי דע, שכל הדרות כלם נמשכין מן הצדיק שהוא הראש בחינת ראש בית, בחינת הבעל הבית של העולם כנ"ל בבחינת (ישעיה מ"א) : "קורא הדרות מראש" שכל הדרות נמשכין מן הראש דהינו הצדיק הנ"ל ואזי כשיש זה הצדיק שהוא הראש בית אזי יש בחינת 'ראש' ויש בחינת 'בית' ואזי כלנו, דהינו כל בני הדור כלם בחינת בני בית אבל כשנסתלק ונתעלם זה הראש שהוא הפאר, בחינת שם ה' כנ"ל אזי מתגברין, חס ושלום, שמות הטומאה של החיצונים שזה בחינת המפרסמים של שקר כנ"ל והם בחינת ראש של הסטרא אחרא, שהוא כנגד ראש הנ"ל דקדשה בחינת "ראש כל חוצות" שזהו בחינת ראש דסטרא אחרא בחינת מפרסמים של שקר בחינת שם הטומאה של החיצונים, חס ושלום ואזי אין בית, ומתגלגלים בחוצות, חס ושלום ועל כן נקרא ראש כל חוצות כי נתעלם, חס ושלום בחינת ראש בית ואזי אין בית, ומתגלגלים בחוצות, חס ושלום ועל זה נאמר: "תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות, בני ציון היקרים המסלאים בפז" וכו' (איכה ד) דהינו שישראל קדושים מתגלגלים, חס ושלום, 'בראש כל חוצות' כי נסתלק ונתעלם הראש בית, דהינו הצדיק האמתי ונתגבר, חס ושלום, ההפך שהוא בחינת שם של הטומאה של החיצונים, בחינת 'ראש כל חוצות' כנ"ל וירמיהו הנביא היה מקונן ומחבב דם ישראל שנשפך והיה משתתף בצרתן והיה רואה ישראל מוליכים בקולרין, וידיהון מהדקין לאחורא, ורחיא על צואריהון והיה משתתף עמהם והיה מקונן על כל טפה דם של ישראל "בני ציון היקרים המסלאים בפז וכו' תשתפכנה אבני קדש" וכו' וזהו : "אלה תולדת נח" הינו כמקונן על התולדות שנשארו כנ"ל וזהו : "נח איש צדיק תמים היה", הינו שהיה ונסתלק וכו' כנ"ל. והנה כל הדרות כלם נמשכין מן הצדיק שהוא הראש, בחינת "קורא הדרות מראש" כנ"ל וזה בחינת: "אלה תולדת נח" שכל התולדות, דהינו הדרות, כלם נמשכין מן נח שהוא בחינת הצדיק, בחינת הראש, בחינת 'קורא הדרות מראש', כנ"ל ודע, שגם הדור האתרוג נמשך גם כן מן הראש הנ"ל וזה בחינת 'קורא הדרות מראש' בחינת הדור האתרוג, שנמשך גם כן מהראש הנ"ל דהינו הצדיק הנ"ל, שהוא הראש והפאר וההדור של העולם כנ"ל והנה עקר ההדור הם ישראל כי אף על פי שגם חם ויפת הם תולדות נח אף על פי כן עקר ההדור הם ישראל שבאים מבני שם וזה בחינת 'הדור מצוה עד שליש' (בבא קמא ט: ושלחן ערוך ארח חיים סימן תרנו) זה בחינת שם, שהוא השליש משלשה בני נח [ועין בסנהדרין מה שדרשו על פסוק: "והשלישית יותר בה" שלישי של נח, שלישי של שם] שהוא עקר ההדור והפאר כנ"ל והוא בחינת שם, שם דיקא, בחינת שם הקדש, שהוא בחינת פאר והדור כנ"ל [והבן היטב לקשר כל זה עם מה שמבאר לעיל במאמר בראשית, ובסימן סו, כי הכל מקשר יחד, עין שם היטב] שיך לעיל: "רחל מבכה על בניה" זה בחינת 'עולמתא שפירתא דלית לה עינין' (זהר משפטים דף צה) כי "רחל היתה יפת תאר ויפת מראה" (בראשית כ"ט) ועל כן עקר ההולדה של הצדיק שהוא בחינת יוסף, שהיה יפה תאר ויפה מראה בחינת הפאר והיפי של העולם כנ"ל הוא מרחל אבל עכשו בגלות, אחר החרבן היא בבחינת 'רחל מבכה על בניה' ועל כן היא בחינת 'עולמתא שפירתא דלית לה עינין' כי מאור עינים נסתלקין על ידי הבכי כנ"ל, והבן היטב ועל ידי זה מקשר היטב מאמר הנ"ל שמתחיל לדבר מענין 'רחל מבכה על בניה' ואחר כך מדבר מההעלמה, שנתעלם הצדיק, שהוא הפאר והיפי בחינת יוסף בחינת: "ויוסף היה יפה תאר" וכו' כי הכל ענין אחד כי עקר הולדת הצדיק, שהוא בחינת יוסף וכו' כנ"ל הוא מרחל וכו' כנ"ל.
[חִבּוּר הַתְחָלַת הַתּוֹרָה בְּסוֹפָהּ]
"בְּרֵאשִׁית לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל"
כִּי יֵשׁ עֲנָנִין דִּמְכַסְיָן עַל עֵינָא, שֶׁהֵם רוֹמִי רַבָּתִי וְרוֹמִי זְעִירָתָא
כַּמּוּבָא: "וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם" 'זֶה מְאוֹר עֵינַיִם, שֶׁהוֹלֵך אַחַר הַבְּכִיָּה'
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁעַל יְדֵי הַבְּכִי הוֹלֵך וּמִסְתַּלֵּק מְאוֹר עֵינַיִם
וְזֶה בְּחִינַת שְׁקִיעַת הָאוֹר בְּמַעֲרָב
כִּי בְּמִזְרָח חַמָּה זוֹרַחַת וּבְמַעֲרָב שׁוֹקַעַת
נִמְצָא שֶׁמַּעֲרָב הוּא שְׁקִיעַת הָאוֹר
וְכָל זֶה עַל יְדֵי בְּחִינַת הַבְּכִי, שֶׁעַל יָדוֹ מִסְתַּלֵּק מְאוֹר הָעֵינַיִם כַּנַּ"ל
שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁקִיעַת הָאוֹר כַּנַּ"ל
כִּי מַעֲרָב רָאשֵׁי תֵבוֹת: "רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ"
כִּי שְׁכִינָה בְּמַעֲרָב
וְהַשְּׁכִינָה בּוֹכָה וּמְיַלֶּלֶת, כִּבְיָכוֹל עַל יִשְׂרָאֵל
בְּחִינַת: "רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ"
שֶׁהִיא בּוֹכָה עַל צָרַת יִשְׂרָאֵל, הַמְפֻזָּרִים בַּגּוֹיִים וְאֵינָם עַל מְקוֹמָם
וְעַל כֵּן שְׁקִיעַת הָאוֹר בְּמַעֲרָב
כִּי עַל יְדֵי הַבְּכִיָּה מִסְתַּלֵּק מְאוֹר עֵינַיִם
שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁקִיעַת הָאוֹר כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת 'כּתֵל הַמַּעֲרָבִי'
שֶׁשָּׁם הַשְּׁכִינָה בּוֹכָה וּמְיַלֶּלֶת עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ
כִּי בְּ"מַעֲרָב" שָׁם רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, כַּנַּ"ל
וְיֵשׁ 'מְאוֹרֵי אוֹר וּמְאוֹרֵי אֵשׁ'
וְהֵם זֶה לְעֻמַּת זֶה
שֶׁכְּשֶׁיֵּשׁ כּחַ לִ'מְאוֹרֵי אוֹר', אֲזַי נִכְנָעִין 'מְאוֹרֵי אֵשׁ'
וְכֵן לְהֵפֶך, חַס וְשָׁלוֹם
שֶׁכְּשֶׁנִּכְנָעִין וְנִסְתַּלְּקִין מְאוֹרֵי אוֹר, חַס וְשָׁלוֹם
אֲזַי מִתְגַּבְּרִין 'מְאוֹרֵי אֵשׁ'
וְזֶה בְּחִינַת חֻרְבַּן בֵּית הַמִקְדָּשׁ, בְּחִינַת: "מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בָּעַצְמתַי"
כִּי נִתְגַּבְּרוּ מְאוֹרֵי אֵשׁ עַל יְדֵי שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ מְאוֹרֵי אוֹר
בִּבְחִינַת "רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ"
כִּי הַבְּכִיָּה הוּא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת מְאוֹרֵי אוֹר כַּנַּ"ל
וַאֲזַי מִתְגַּבְּרִין, חַס וְשָׁלוֹם, מְאוֹרֵי אֵשׁ
בְּחִינַת: "מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ" וְכוּ' כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת הַהַעֲלָמָה, שֶׁנִּתְעַלֵּם הַיּפִי וְהַפְּאֵר שֶׁל כָּל הָעוֹלָם
כִּי יֵשׁ צַדִּיק, שֶׁהוּא הַיּפִי וְהַפְּאֵר וְהַחֵן שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ
בִּבְחִינַת: "וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה"
בְּחִינַת: "יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ"
כִּי זֶה הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹסֵף
הוּא הַהִדּוּר וְהַיּפִי שֶׁל כָּל הָעוֹלָם
וּכְשֶׁזֶּה הַיּפִי וְהַפְּאֵר נִתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם
דְּהַיְנוּ כְּשֶׁזֶּה הַצַדִּיק שֶׁהוּא הַיּפִי שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, נִתְפַּרְסֵם וְנִתְגַּדֵּל בָּעוֹלָם
אֲזַי נִפְתָּחִין הָעֵינַיִם שֶׁל הָעוֹלָם
שֶׁכָּל מִי שֶׁנִּכְלָל בְּזֶה הַחֵן הָאֱמֶת שֶׁל זֶה הַצַּדִּיק
שֶׁהוּא הַחֵן וְהַיּפִי שֶׁל הָעוֹלָם
דְּהַיְנוּ שֶׁמִּתְקָרֵב אֵלָיו וְנִכְלָל בּוֹ
נִפְתָּחִין עֵינָיו וְיָכוֹל לִרְאוֹת
וְהָעִקָּר לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ [בְּסִימָן סו]
שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמִּתְקָרֵב לַצַּדִּיק אֲמִתִּי, שֶׁהוּא בְּחִינַת "צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם"
בְּחִינַת יְסוֹד הַפָּשׁוּט, שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְשָׁכִין כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת
בִּבְחִינַת: "וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן, וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים"
'נָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן' זֶה בְּחִינַת: 'צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם'
שֶׁהוּא בְּחִינַת יְסוֹד הַפָּשׁוּט
אֲשֶׁר "מִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים"
הַיְנוּ בְּחִינַת הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, שֶׁנִּמְשָׁכִין מִן הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל
וּכְשֶׁמִּתְקָרֵב אֵלָיו
עַל יְדֵי זֶה רָאוּי לוֹ לְהִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ עַל כָּל הַמִּדּוֹת, אֵיך הוּא אוֹחֵז בָּהֶם
כִּי כָל הַמִּדּוֹת נִמְשָׁכִין מִן הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, כַּיָּדוּעַ
[עיין בלקו"א סי' ד' אות ה']
וְהָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת נִמְשָׁכִין מִן הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן כְּשֶׁנִּתְגַּלֶּה זֶה הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא הַחֵן וְהַיּפִי שֶׁל הָעוֹלָם
כָּל מִי שֶׁמִּתְקָרֵב וְנִכְלָל בְּזֶה הַחֵן הָאֱמֶת
נִפְתָּחִין עֵינָיו
וְרוֹאֶה וּמִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ
אֵיך הוּא אוֹחֵז בְּכָל הַמִּדּוֹת, שֶׁנִּמְשָׁכִין מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת
שֶׁהֵם נִמְשָׁכִין מֵהַצַּדִּיק כַּנַּ"ל
וְגַם יָכוֹל לִרְאוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל בִּגְדֻלַּת הַשֵּׁם וּלְהִסְתַּכֵּל בָּעוֹלָם
עַל יְדֵי שֶׁנִּפְתְּחוּ עֵינָיו עַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַפְּאֵר שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת כַּנַּ"ל
כִּי כְּשֶׁזֶּה הַצַּדִּיק נִתְגַּלֶּה וְנִתְפַּרְסֵם בָּעוֹלָם, זֶה בְּחִינַת 'שֵׁם'
דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְפַּרְסֵם וְיֵשׁ לוֹ שֵׁם בָּעוֹלָם
וּבְתוֹך זֶה הַשֵּׁם שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת מְלֻבָּשׁ וּמְשֻׁתָּף שְׁמוֹ יִתְבָּרַך
כִּי 'שְׁמוֹ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ'
[מצויין לעיל בסי' סו בפנים]
נִמְצָא כְּשֶׁנִּתְגַּדֵּל שֵׁם הַצַּדִּיק, נִתְגַּדֵּל שְׁמוֹ יִתְבָּרַך
וְכָל מַה שֶּׁנִּתְגַּדֵּל יוֹתֵר שֵׁם הַצַּדִּיק, נִתְגַּדֵּל יוֹתֵר שְׁמוֹ יִתְבָּרַך, כִּבְיָכוֹל
כִּי שְׁמוֹ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ כַּנַּ"ל
"ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" כִּי שְׁמוֹ יִתְבָּרַך הוּא אַחְדוּת פָּשׁוּט
אַך לְמַטָּה מִשְׁתַּלְשֵׁל מִשְּׁמוֹ יִתְבָּרַך בְּחִינַת הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת
כִּי 'שְׁמוֹ אֶחָד' יִתְבָּרַך, הוּא בְּחִינַת אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם
וְעַל כֵּן לְמַטָּה נִשְׁתַּלְשֵׁל מִשְּׁמוֹ יִתְבָּרַך בְּחִינַת הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת
וּמִתְּחִלָּה מִשְׁתַּלְשֵׁל מֵאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם בְּחִינַת תְּלָת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן
וְאַחַר כָּך מִשְׁתַּלְשֵׁל לְאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת
וּמִקּדֶם מִשְׁתַּלְשֵׁל לִבְחִינַת: 'צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם', שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְשָׁכִין כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת
'רְאוּ' דַּיְקָא
כִּי עַל יְדֵי שֶׁנִּתְגַּלֶּה וְנִתְגַּדֵּל שֵׁם בְּצַלְאֵל עַל יְדֵי זֶה 'רְאוּ'
כִּי עַל יְדֵי זֶה נִפְתָּחִין הָעֵינַיִם וְרוֹאִים כַּנַּ"ל
וְזֶה: "כִּי קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל"
הַיְנוּ כִּי ה' הוּא בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל, כִּי שְׁמוֹ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ
וְעַל יְדֵי זֶה רְאוּ כַּנַּ"ל
כִּי כּחַ הָרְאוּת נִמְשָׁך גַם כֵּן מִבְּחִינַת הַשֵּׁם
שֶׁהוּא בְּחִינַת אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת
שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁך תְּלָת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת שַׁבָּת
שִׁין בַּת
שִׁין תְּלָת גְּוָנִין דְּעֵינָא, בַּ"ת עַיִן
כִּי 'שַׁבָּת שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא'
גַּם הַצַּדִּיק הוּא בְּחִינַת שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב 'אַנְתְּ הוּא שַׁבָּת דְּכּלְהֵי יוֹמֵי'
וְזֶה: "רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם אֶת הַשַּׁבָּת"
'רְאוּ' דַּיְקָא, כִּי שַׁבָּת, שֶׁהוּא שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא
הוּא בְּחִינַת כּחַ הָרְאוּת
בְּחִינַת תְּלָת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּזְכָּר בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נִזְכָּר שַׁבָּת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ"
וְכֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִזְהִיר עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, הִזְהִיר מִקּדֶם עַל שַׁבָּת
כִּי שַׁבָּת מֵאִיר לְהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ
כִּי הַמִּקְדָּשׁ הוּא גַם כֵּן בְּחִינַת עֵינַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "גְּאוֹן עֻזְּכֶם, מַחְמַד עֵינֵיכֶם"
וְשַׁבָּת הוּא בְּחִינַת הַגְּוָנִין הַמְּאִירִין בַּמִּקְדָּשׁ
כִּי שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת כּחַ הָרְאוּת
שֶׁהֵם תְּלָת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן הַמְּאִירִין לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ
שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵינַיִם
וְזֶה בְּחִינַת מחִין
כִּי מִתְּחִלָּה נַעֲשֶׂה מִבְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁהוּא אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת, בְּחִינַת אַרְבָּעָה מחִין
בְּחִינַת: "וַאֲמַלֵּא אתוֹ רוּחַ אֱלהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה"
'חָכְמָה, תְּבוּנָה וְדַעַת וְכָל מְלָאכָה' זֶה בְּחִינַת אַרְבָּעָה מחִין
שֶׁהֵם נַעֲשִׂין מִבְּחִינַת שֵׁם ה'
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'רְאוּ כִּי קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל, וַאֲמַלֵּא אוֹתוֹ וְכוּ' בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה" וְכוּ'
וְאַחַר כָּך נַעֲשֶׂה בְּחִינַת תְּלָת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן
וְאַחַר כָּך אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת כַּנַּ"ל
וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָאִים הַצַּדִּיקִים "עֵינֵי הָעֵדָה"
כִּי עַל יָדָם נִפְתָּחִין הָעֵינַיִם כַּנַּ"ל
וַאֲזַי כְּשֶׁנִּתְגַּלֶּה הַפְּאֵר וְהַיּפִי שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְנִתְגַּדֵּל שְׁמוֹ
שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַגְדָּלַת שְׁמוֹ יִתְבָּרַך, כִּבְיָכוֹל, כַּנַּ"ל
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין הַמּחִין וְכחַ הָרְאוּת וְנִפְתָּחִין הָעֵינַיִם כַּנַּ"ל
אֲזַי יֵשׁ לְהָעוֹלָם בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁהוּא מַשְׁגִּיחַ עַל הָעוֹלָם
וְזֶה בְּחִינַת 'בְּרֵאשִׁי"ת רא"שׁ בַּיִ"ת'
'ראשׁ' זֶה בְּחִינַת מחִין
'בַּיִת' זֶה בְּחִינַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁעִקָּר קִיּוּמוֹ עַל יְדֵי בְּחִינַת הַמּחִין
שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּלָת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן
בְּחִינַת שַׁבָּת, שֶׁמֵּאִיר לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ כַּנַּ"ל
גַּם 'בַּיִת' זֶה בְּחִינַת הַבָּתִּים שֶׁל הַתְּפִילִּין
שֶׁשָּׁם הֵם הַמּחִין, בְּחִינַת: 'וַאֲמַלֵּא אוֹתוֹ רוּחַ אֱלהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה'
'וַאֲמַלֵּא' דַּיְקָא, בְּחִינַת הַבָּתִּים, שֶׁהַמּחִין מְמַלְּאִין אוֹתָם
וַאֲזַי יֵשׁ בַּעַל הַבַּיִת בְּחִינַת ראשׁ הַבַּיִת
שֶׁהוּא מְחַזֵּק בִּדְקֵי הַבַּיִת
כִּי תִּקּוּן הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא עַל יְדֵי זֶה כַּנַּ"ל
אֲבָל יֵשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, הַהֵפֶך מַמָּשׁ
כְּשֶׁנִּתְפַּרְסֵם, חַס וְשָׁלוֹם, מִי שֶׁאֵין בּוֹ שֵׁם ה' כְּלָל
וּכְשֶׁנִּתְפַּרְסֵם וְנִתְגַּדֵּל שְׁמוֹ שֶׁל זֶה
כִּבְיָכוֹל נִתְמַעֵט וְנִתְעַלֵּם שֵׁם ה'
וַאֲזַי נִתְגַּדְּלִין בָּעוֹלָם בַּעֲלֵי שֵׁמוֹת וְקֵדָרִיִּים, שֶׁקּוֹרִין טַאטֶירִין
וּבָאִין לָעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם, דְּבָרִים שֶׁאֵין מוֹעִיל לָהֶם, כִּי אִם שְׁמוֹת הַטומְאָה, חַס וְשָׁלוֹם
שֶׁכָּל זֶה הֵפֶך שֵׁם ה'
כִּי נִתְעַלֵּם שֵׁם ה', חַס וְשָׁלוֹם
וַאֲזַי נִסְתַּלְּקִין וְנִכְנָעִין מְאוֹרֵי אוֹר חַס וְשָׁלוֹם
שֶׁהֵם בְּחִינַת מְאוֹר הָעֵינַיִם
בְּחִינַת תְּלָת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן, שֶׁנִּמְשָׁכִין מִשֵּׁם ה' כַּנַּ"ל
וּכְשֶׁנִּכְנָעִין מְאוֹרֵי אוֹר, אֲזַי מִתְגַּבְּרִין מְאוֹרֵי אֵשׁ
וּמִזֶּה בָּאִין שְׂרֵפוֹת בָּעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם
עַל יְדֵי שֶׁמִּתְגַּבְּרִין וְנִתְגַּדְּלִין בְּשֵׁם אֵלּוּ הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְעַלֵּם שֵׁם ה', חַס וְשָׁלוֹם
וְנִכְנָעִים מְאוֹרֵי אוֹר, וּמִתְגַּבְּרִין מְאוֹרֵי אֵשׁ
בְּחִינַת: "מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ"
שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׂרֵפַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ
שֶׁנַּעֲשִׂין גַם כֵּן עַל יְדֵי הִסְתַּלְּקוּת מְאוֹרֵי אוֹר
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְגַּבְּרוּ מְאוֹרֵי אֵשׁ כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: "וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתּאכַל יְסוֹדוֹתֶיהָ"
'יְסוֹדוֹתֶיהָ' זֶה בְּחִינַת אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת
שֶׁנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת מְאוֹרֵי אוֹר
מִבְּחִינַת תְּלָת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן
שֶׁנֶּאֶכְלוּ וְנִשְׂרְפוּ עַל יְדֵי 'וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן'
עַל יְדֵי הַהִתְגַּבְּרוּת מְאוֹרֵי אֵשׁ כַּנַּ"ל.
וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ
אַך כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזר וְלִבְנוֹת בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ
רָאוּי לָנוּ שֶׁלּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ
רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ
עַל כֵּן מְאד צָרִיך לִזָּהֵר לָקוּם בַּחֲצוֹת, לִהְיוֹת מִתְאַבֵּל עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ
כִּי אוּלַי בַּגִּלְגּוּל הָרִאשׁוֹן הָיָה הוּא הַגּוֹרֵם שֶׁיֶּחֱרַב הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ
וַאֲפִילּוּ אִם לָאו
אוּלַי הוּא מְעַכֵּב עַתָּה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ
וְנֶחֱשָׁב גַם כֵּן כְּאִלּוּ הוּא גָּרַם לְהַחֲרִיבוֹ
עַל כֵּן צָרִיך לִזָּהֵר מְאד לָקוּם בַּחֲצוֹת
וְלִהְיוֹת מִתְאַבֵּל מְאד עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ
וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך הִבְטִיחַ לְכָל הַמִּתְאַבֵּל עַל צִיּוֹן
לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן "פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר"
'פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר' דַּיְקָא
'פְּאֵר' זֶה בְּחִינַת הַמּחִין
בְּחִינַת תְּפִילִּין
בְּחִינַת ראשׁ בַּיִת
בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין
בְּחִינַת תְּלָת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן
בְּחִינַת מְאוֹרֵי אוֹר
בְּחִינַת שַׁבָּת הַמֵּאִיר לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ כַּנַּ"ל
'תַּחַת אֵפֶר' 'אֵפֶר' זֶה בְּחִינַת מְאוֹרֵי אֵשׁ, [שֶׁהוּא הַהֵפֶך מֵהַנַּ"ל]
הַיְנוּ שֶׁיִּהְיוּ נִכְנָעִין מְאוֹרֵי אֵשׁ, שֶׁעַל יָדָם נִשְׂרַף הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ
וְיִתְגַּבְּרוּ מְאוֹרֵי אוֹר, שֶׁהֵם קִיּוּם הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ 'פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר', כַּנַּ"ל
נִמְצָא, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהוּא מִתְאַבֵּל עַל הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ
עַל יְדֵי זֶה מַכְנִיעַ מְאוֹרֵי אֵשׁ, וּמִתְגַּבְּרִין מְאוֹרֵי אוֹר, שֶׁהֵם בְּחִינַת שַׁבָּת כַּנַּ"ל
מִתְאַבֵּל רָאשֵׁי תֵבוֹת: "לא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכל משְׁבתֵיכֶם"
כִּי עַל יְדֵי שֶׁמִּתְאַבְּלִין, נִכְנָעִין מְאוֹרֵי אֵשׁ כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: "בְּיוֹם הַשַּׁבָּת"
כִּי אֲזַי מְאִירִין מְאוֹרֵי אוֹר שֶׁהֵם בְּחִינַת שַׁבָּת
בְּחִינַת תְּלָת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן
שֶׁהֵם מְאִירִין לְהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ
בִּבְחִינַת "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" כַּנַּ"ל
"לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדרתָם"
וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'לְדרָתָם' כְּתִיב לְשׁוֹן דִּירָה
הַיְנוּ כִּי עַל יְדֵי שַׁבָּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְאוֹרֵי אוֹר
עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה דִּירָה
דְּהַיְנוּ בְּחִינַת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁקִּיּוּמוֹ עַל יְדֵי שַׁבָּת כַּנַּ"ל
גַּם דִּירָה מַמָּשׁ
כִּי עַל יְדֵי שַׁבָּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְאוֹרֵי אוֹר
עַל יְדֵי זֶה נִכְנָעִין מְאוֹרֵי אֵשׁ, וְנִצּוֹלִין מִשְּׂרֵפוֹת כַּנַּ"ל
נִמְצָא שֶׁקִּיּוּם דִּירוֹת יִשְׂרָאֵל הוּא עַל יְדֵי שַׁבָּת כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: 'בְּרֵאשִׁית ראשׁ בַּיִת', בְּחִינַת הַבַּעַל הַבַּיִת שֶׁל הָעוֹלָם
הַיְנוּ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהוּא הַיּפִי וְהַפְּאֵר שֶׁל הָעוֹלָם
שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹסֵף, בְּחִינַת: "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט הוּא הַמַּשְׁבִּיר" וְכוּ'
בְּחִינַת ראשׁ בַּיִת, בְּחִינַת בַּעַל הַבַּיִת שֶׁל הָעוֹלָם
כִּי עַל יָדוֹ קִיּוּם הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְקִיּוּם הַבָּתִּים וְהַדִּירוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי שֶׁנִּתְגַּדֵּל הַשֵּׁם שֶׁל זֶה הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת ראשׁ בַּיִת
עַל יְדֵי זֶה נִפְתָּחִין הָעֵינַיִם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ 'בְּרֵאשִׁית לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל'
'בְּרֵאשִׁית', הַיְנוּ ראשׁ בַּיִת, בְּחִינַת הַצַּדִּיק הַנַּ"ל
שֶׁהוּא הַפְּאֵר שֶׁל הָעוֹלָם כַּנַּ"ל
עַל יָדוֹ נִפְתָּחִין עֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת הֶסְפֵּד עַל סִלּוּק הַצַּדִּיק
כִּי בְּרֵאשִׁית הוּא הֶסְפֵּד עַל נחַ
הַיְנוּ מַאֲמָר הַנַּ"ל עַל בְּרֵאשִׁית
הוּא הֶסְפֵּד עַל סִלּוּק הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת נחַ
כִּי שָׁם נֶאֱמַר מִבְּחִינַת הַהַעֲלָמָה שֶׁנִּתְעַלֵּם הַפְּאֵר שֶׁל יִשְׂרָאֵל
הַיְנוּ שֶׁנִּסְתַּלֵּק וְנִתְעַלֵּם הַצַּדִּיק שֶׁהוּא הַפְּאֵר שֶׁל יִשְׂרָאֵל
וְהִנֵּה לְהַצַּדִּיק שֶׁנִּסְתַּלֵּק, אֵין לוֹ הֶפְסֵד כְּלָל בַּמֶּה שֶׁנִּתְעַלֵּם וְנִסְתַּלֵּק
כִּי אִם נִתְעַלֵּם וְנִסְתַּלֵּק מִכָּאן, הוּא גָּדוֹל וּמְפאָר שָׁם בָּעוֹלָם הַבָּא
בְּחִינַת "אֶת הָאֱלהִים הִתְהַלֶּך נחַ"
אֲבָל עַל הַדּוֹר יָתוֹם שֶׁנִּשְׁאֲרוּ
וְעַל הַתּוֹלָדוֹת, דְּהַיְנוּ הַבָּנִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ, הוּא רַחֲמָנוּת גָּדוֹל מְאד
וְעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר כִּמְקוֹנֵן: "אֵלֶּה תּוֹלְדת נחַ"
כִּמְקוֹנֵן וְאוֹמֵר 'אֵלֶּה' הֵם הַתּוֹלָדוֹת וְהַבָּנִים
שֶׁל הַצַּדִּיק, בְּחִינַת נחַ שֶׁנִּסְתַּלֵּק
וְאֵלֶּה הֵם הַתּוֹלָדוֹת הַיְתוֹמִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ
כִּי דַּע, שֶׁכָּל הַדּרוֹת כֻּלָּם נִמְשָׁכִין מִן הַצַּדִּיק שֶׁהוּא הָראשׁ
בְּחִינַת ראשׁ בַּיִת, בְּחִינַת הַבַּעַל הַבַּיִת שֶׁל הָעוֹלָם כַּנַּ"ל
בִּבְחִינַת: "קוֹרֵא הַדּרוֹת מֵראשׁ"
שֶׁכָּל הַדּרוֹת נִמְשָׁכִין מִן הָראשׁ דְּהַיְנוּ הַצַּדִּיק הַנַּ"ל
וַאֲזַי כְּשֶׁיֵּשׁ זֶה הַצַּדִּיק שֶׁהוּא הָראשׁ בַּיִת
אֲזַי יֵשׁ בְּחִינַת 'ראשׁ' וְיֵשׁ בְּחִינַת 'בַּיִת'
וַאֲזַי כֻּלָּנוּ, דְּהַיְנוּ כָּל בְּנֵי הַדּוֹר כֻּלָּם בְּחִינַת בְּנֵי בַּיִת
אֲבָל כְּשֶׁנִּסְתַּלֵּק וְנִתְעַלֵּם זֶה הָראשׁ שֶׁהוּא הַפְּאֵר, בְּחִינַת שֵׁם ה' כַּנַּ"ל
אֲזַי מִתְגַּבְּרִין, חַס וְשָׁלוֹם, שְׁמוֹת הַטומְאָה שֶׁל הַחִיצוֹנִים
שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר כַּנַּ"ל
וְהֵם בְּחִינַת ראשׁ שֶׁל הַסִּטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהוּא כְּנֶגֶד ראשׁ הַנַּ"ל דִּקְדֻשָּׁה
בְּחִינַת "ראשׁ כָּל חוּצוֹת"
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ראשׁ דְּסִטְרָא אָחָרֳא
בְּחִינַת מְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר
בְּחִינַת שֵׁם הַטומְאָה שֶׁל הַחִיצוֹנִים, חַס וְשָׁלוֹם
וַאֲזַי אֵין בַּיִת, וּמִתְגַּלְגְּלִים בַּחוּצוֹת, חַס וְשָׁלוֹם
וְעַל כֵּן נִקְרָא ראשׁ כָּל חוּצוֹת
כִּי נִתְעַלֵּם, חַס וְשָׁלוֹם בְּחִינַת ראשׁ בַּיִת
וַאֲזַי אֵין בַּיִת, וּמִתְגַּלְגְּלִים בַּחוּצוֹת, חַס וְשָׁלוֹם
וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קדֶשׁ בְּראשׁ כָּל חוּצוֹת, בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז" וְכוּ'
דְּהַיְנוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים מִתְגַּלְגְּלִים, חַס וְשָׁלוֹם, 'בְּראשׁ כָּל חוּצוֹת'
כִּי נִסְתַּלֵּק וְנִתְעַלֵּם הָראשׁ בַּיִת, דְּהַיְנוּ הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי
וְנִתְגַּבֵּר, חַס וְשָׁלוֹם, הַהֵפֶך
שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁם שֶׁל הַטומְאָה שֶׁל הַחִיצוֹנִים, בְּחִינַת 'ראשׁ כָּל חוּצוֹת' כַּנַּ"ל
וְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא הָיָה מְקוֹנֵן וּמְחַבֵּב דַּם יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשְׁפַּך
וְהָיָה מִשְׁתַּתֵּף בְּצָרָתָן
וְהָיָה רוֹאֶה יִשְׂרָאֵל מוֹלִיכִים בְּקוֹלָרִין, וִידֵיהוֹן מְהָדְקִין לַאֲחוֹרָא, וְרֵחַיָּא עַל צַוְּארֵיהוֹן
וְהָיָה מִשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶם
וְהָיָה מְקוֹנֵן עַל כָּל טִפָּה דָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל
"בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז וְכוּ' תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קדֶשׁ" וְכוּ'
וְזֶהוּ: "אֵלֶּה תּוֹלְדת נחַ"
הַיְנוּ כִּמְקוֹנֵן עַל הַתּוֹלָדוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: "נחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה", הַיְנוּ שֶׁהָיָה וְנִסְתַּלֵּק וְכוּ' כַּנַּ"ל.
וְהִנֵּה כָּל הַדּרוֹת כֻּלָּם נִמְשָׁכִין מִן הַצַּדִּיק שֶׁהוּא הָראשׁ, בְּחִינַת "קוֹרֵא הַדּרוֹת מֵראשׁ" כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: "אֵלֶּה תּוֹלְדת נחַ"
שֶׁכָּל הַתּוֹלָדוֹת, דְּהַיְנוּ הַדּרוֹת, כֻּלָּם נִמְשָׁכִין מִן נחַ
שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק, בְּחִינַת הָראשׁ, בְּחִינַת 'קוֹרֵא הַדּרוֹת מֵראשׁ', כַּנַּ"ל
וְדַע, שֶׁגַּם הִדּוּר הָאֶתְרוֹג נִמְשָׁך גַם כֵּן מִן הָראשׁ הַנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת 'קוֹרֵא הַדּרוֹת מֵראשׁ'
בְּחִינַת הִדּוּר הָאֶתְרוֹג, שֶׁנִּמְשָׁך גַם כֵּן מֵהָראשׁ הַנַּ"ל
דְּהַיְנוּ הַצַּדִּיק הַנַּ"ל, שֶׁהוּא הָראשׁ וְהַפְּאֵר וְהַהִדּוּר שֶׁל הָעוֹלָם כַּנַּ"ל
וְהִנֵּה עִקָּר הַהִדּוּר הֵם יִשְׂרָאֵל
כִּי אַף עַל פִּי שֶׁגַּם חָם וְיֶפֶת הֵם תּוֹלְדוֹת נחַ
אַף עַל פִּי כֵן עִקָּר הַהִדּוּר הֵם יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּאִים מִבְּנֵי שֵׁם
וְזֶה בְּחִינַת 'הִדּוּר מִצְוָה עַד שְׁלִישׁ'
זֶה בְּחִינַת שֵׁם, שֶׁהוּא הַשְּׁלִישׁ מִשְּׁלשָׁה בְּנֵי נחַ
[וְעַיֵּן בְּסַנְהֶדְרִין מַה שֶּׁדָּרְשׁוּ עַל פָּסוּק: "וְהַשְּׁלִישִׁית יִוָּתֵר בָּהּ" שְׁלִישִׁי שֶׁל נחַ, שְׁלִישִׁי שֶׁל שֵׁם]
שֶׁהוּא עִקָּר הַהִדּוּר וְהַפְּאֵר כַּנַּ"ל
וְהוּא בְּחִינַת שֵׁם, שֵׁם דַּיְקָא, בְּחִינַת שֵׁם הַקּדֶשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּאֵר וְהִדּוּר כַּנַּ"ל
[וְהָבֵן הֵיטֵב לְקַשֵּׁר כָּל זֶה עִם מַה שֶּׁמְבאָר לְעֵיל בְּמַאֲמָר בְּרֵאשִׁית, וּבְסִימָן סו, כִּי הַכּל מְקֻשָּׁר יַחַד, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב]
שַׁיָּך לְעֵיל: "רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ" זֶה בְּחִינַת 'עוּלִמְתָּא שַׁפִּירְתָּא דְּלֵית לָהּ עֵינִין'
כִּי "רָחֵל הָיְתָה יְפַת תּאַר וִיפַת מַרְאֶה"
וְעַל כֵּן עִקָּר הַהוֹלָדָה שֶׁל הַצַּדִּיק
שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹסֵף, שֶׁהָיָה יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה
בְּחִינַת הַפְּאֵר וְהַיּפִי שֶׁל הָעוֹלָם כַּנַּ"ל
הוּא מֵרָחֵל
אֲבָל עַכְשָׁו בַּגָּלוּת, אַחַר הַחֻרְבָּן
הִיא בִּבְחִינַת 'רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ'
וְעַל כֵּן הִיא בְּחִינַת 'עוּלִמְתָּא שַׁפִּירְתָּא דְּלֵית לָהּ עֵינִין'
כִּי מְאוֹר עֵינַיִם נִסְתַּלְּקִין עַל יְדֵי הַבְּכִי כַּנַּ"ל, וְהָבֵן הֵיטֵב
וְעַל יְדֵי זֶה מְקֻשָּׁר הֵיטֵב מַאֲמָר הַנַּ"ל שֶׁמַּתְחִיל לְדַבֵּר מֵעִנְיַן 'רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ'
וְאַחַר כָּך מְדַבֵּר מֵהַהַעֲלָמָה, שֶׁנִּתְעַלֵּם הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא הַפְּאֵר וְהַיּפִי
בְּחִינַת יוֹסֵף בְּחִינַת: "וְיוֹסֵף הָיָה יְפֵה תֹאַר" וְכוּ'
כִּי הַכּל עִנְיָן אֶחָד
כִּי עִקָּר הוֹלָדַת הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹסֵף וְכוּ' כַּנַּ"ל
הוּא מֵרָחֵל וְכוּ' כַּנַּ"ל.
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קכד - לִּפְעָמִים מַגִּיעַ לָאָדָם הִרְהוּר תְּשׁוּבָה
...- לפעמים מגיע לאדם הרהור תשובה שמעתי בשמו שאמר שלפעמים מגיע לאדם הרהור תשובה והשתוקקות להשם יתברך באיזה מקום שצריך שם באותו המקום דיקא להתחזק בזה ההרהור תשובה וההשתוקקות כגון לדבר שם איזה דבורים של תחנות ובקשות או דברי השתוקקות בפה ובלב כפי הענין ולא ימתין ולא יזוז ממקומו אף על פי שאין זה המקום מוכן לכך כגון שלא במקום קביעות לתורה ותפילה, רק בדרך הלוכו וכיוצא כי כשיזוז ממקומו, יכול להיות שיפסק וכן ממנו זכרונו לברכה, בעצמו ראינו ענין כזה כמה פעמים...
ספר המידות - לימוד
...- לימוד חלק א' א. מי שעושה תענוג לאב ומשמח אותו, על ידי זה יהיה לו חשק ואהבה ללמד. ב. כשאתה רוצה להחיות איזה דבר באמירת תורתך, אל תדרש מענינים רעים, אלא תדרש פסוקים וענינים של טוב. ג. כשאדם אומר חדושי אוריתא, על ידי זה משמח את השם יתברך. ד. כשהרשע אומר תורה, תדע שהוא מכשיל אותם השומעים תורתו. ה. מי שהוא מבטל את חברו מהלמוד, בידוע שהוא סר מדרך ה'. ו. למוד התורה אפילו מתנמנם הוא טוב. ז. על ידי קבלת היסורים באהבה אינו משכח תלמודו. ח. כל מה שלמד אדם...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות טו
...ישראל - אות טו ואחר יום או יומים נשארה הספינה, בלי מים שראויין לשתיה כי פסקו אצלם המים של שתיה שהיה על הספינה ולא נשאר להם, כי אם כלי אחת של מים סרוחים ועכורים ותולעים היו מרחשין בהם ואלו המים חלקו לאנשי הספינה במדה לאיש אקי [מדה קטנה] אחת והיה להם סכנה גדולה מהצמאון יותר מכל הסכנות ואזי התפללו אנשים ונשים וטף מקירות לבם ונתעורר עוד הפעם רוח סערה גדולה, והביא הספינה אחר שני מעת לעת לארץ הקדושה לספר ירושלים, לעיר הקדש יפו ורצה רבנו זכרונו לברכה, לירד...
החלל הפנוי - מהו?
...החלל הפנוי הוא ביטוי שמוזכר פעמים רבות כאן בפורום, ואכן הגיע הזמן לבאר אותו. העניין הוא כדלקמן: מקור הביטוי החלל הפנוי, הוא מגיע מהתיאור של תורת הקבלה את העניין של בריאת העולם. פירוש, ע"פ התאור הקבלי של בריאת העולם, לפני בריאת העולם כל מה שהיה היא אור אין סוף ולא היו מקום וזמן לבריאת העולם. וכדי לברוא את העולם, לשם כך הוצרך הבורא לצמצם את האור אין סוף שלו לצדדים וליצור מעין חלל פנוי שבו הוא לא יהיה. ובאותו החלל הפנוי בתוכו קיימים הזמן המקום וכל העולם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצו - אַל תַּעַשֶׂה תְּפִלָּתְך קֶבַע אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים
...מתפלל אל תעשה תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים וכו' כי אסור לאדם לעמד עצמו על שום דבר הינו שאסור להתעקש בתפילתו שהקדוש ברוך הוא יעשה לו דוקא את בקשתו כי זה הוא כמו לוקח דבר בחזקה, בגזלה רק צריך להתפלל ולהתחנן לפני השם יתברך ברחמים ותחנונים אם יתן השם יתברך יתן ואם לאו לאו כמובא במקום אחר [בהתורה ט' תיקונין סי' כ'] וזה: 'אל תעשה תפילתך קבע', מלשון גזלה כמו שכתוב: "וקבע את קבעיהם נפש" הינו שכל מה שהוא מבקש, הן פרנסה או בנים או שאר צרכים אסור להתעקש ולעמד...
חיי מוהר"ן - תקמג - עבודת השם
...עבודת השם אות תקמג כמה פעמים היה מדבר הרבה עמנו והזהיר אותנו מאד לקרב נפשות להשם יתברך, להשתדל לדבר הרבה עם בני אדם כדי לעוררם ולהשיבם לקרבם להשם יתברך. ורצונו היה אפילו לדבר עם בני העולם שיחות חלין בעסקי העולם אולי יצמח ויתגלגל מזה דבורים שיעוררו אותם להשם יתברך ואפילו אם לא יפעל כי אם תנועה בעלמא, שיכנס בהם איזה הרהור תשובה או התעוררות לפי שעה, גם כן טוב מאד מכל שכן שיכול להיות שברבות הימים, כשידבר עמהם ויחזר וידבר אולי יזכה לעוררם באמת להשם יתברך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלח - כְּשֶׁשְּׁנֵי אֲנָשִׁים מְחֻלָּקִים בֵּינֵיהֶם עַל אֵיזֶה עִנְיָן
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלח - כששני אנשים מחלקים ביניהם על איזה ענין כששני אנשים מחלקים ביניהם על איזה ענין וכשיבוא השלישי אף שאינו יודע כלל מענינם אזי יסכים עם אחד יותר מעם חברו זה מחמת שהאחד סמוך לשרשו יותר מחברו כי בודאי אי אפשר שיהיו שוים לו כאחד כי אין שני אנשים שוין ואם כן בודאי אחד סמוך יותר ומזה בא שהוא מסכים עם זה והבן...
חיי מוהר"ן - תקפא - עבודת השם
...פעם אחת מכתב לבתו שרה זכרונה לברכה באהבה וחבה גדולה ואיך שהוא משתוקק מאד שתהיה על שלחנו בכדי שיוכל להשתעשע עמה בכל יום, ולקבל מדבוריה חכמה ויראה. הלא את דומה שם כהדס במדבר שאין מי שיקבל ממנו ריחו הטוב וכו' אות תקפב שמעתי מאיש אחד מאנשי שלומנו שעמד אז עם עוד כמה אנשים מאנשי שלומנו בשעה שקבלה את המכתב הנ"ל וקראה אותו ובכתה לפניהם בדמעות שליש ואמרה מסתמא אני עכשו במדרגה פחותה ושפלה מאד כשאבי משבח אותי בעיני כל כך. כי שמעתי מאבי שאמר להרב רבי נתן שלפעמים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנה - כְּשֶׁהָאָדָם הוּא מַאֲמִין בְּהַצַּדִּיק בְּלִי שׁוּם דַּעַת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנה - כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת אפשר לו לפל מהאמונה כי מאמונה לבד אפשר לפל אבל אם יש לו גם דעת שמבין גם בהדעת אזי אי אפשר לו לפל...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות א
...לארץ ישראל היה בקאמיניץ והנסיעה שלו לקאמיניץ היתה פליאה גדולה כי פתאם נסע מביתו ואמר שיש לו דרך לפניו לנסע ונסע מביתו על הדרך שנוסעין למז'בוז' ואמר שהוא בעצמו אינו יודע עדין להיכן הוא נוסע ונסע למז'בוז' ובמז'בוז' נתודע לו מן השמים שהוא צריך לנסע לקאמיניץ ונסע לקאמיניץ וכל נסיעותיו היו בפשיטות כדרך אנשים פשוטים בלי שום התנשאות ובלי שום פרסום אף על פי שאז כבר היה מפרסם בעולם אף על פי כן הזהיר מאד לאנשיו שנסעו עמו שיזהרו לבלי להודיע בשום מקום שהוא נוסע...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.4219 שניות - עכשיו 26_04_2024 השעה 09:11:13 - wesi2