ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות טו
ואחר יום או יומים נשארה הספינה, בלי מים שראויין לשתיה כי פסקו אצלם המים של שתיה שהיה על הספינה ולא נשאר להם, כי אם כלי אחת של מים סרוחים ועכורים ותולעים היו מרחשין בהם ואלו המים חלקו לאנשי הספינה במדה לאיש אקי [מדה קטנה] אחת והיה להם סכנה גדולה מהצמאון יותר מכל הסכנות ואזי התפללו אנשים ונשים וטף מקירות לבם ונתעורר עוד הפעם רוח סערה גדולה, והביא הספינה אחר שני מעת לעת לארץ הקדושה לספר ירושלים, לעיר הקדש יפו ורצה רבנו זכרונו לברכה, לירד שם מהספינה ללכת אל ירושלים עם החכם הנ"ל בצותא חדא כנ"ל ומאת ה' היתה סבה, ולא הניחוהו הישמעאלים שיכנס אליהם כי הסתכלו על מלבושיו ועל תאר פניו שיש לו פאות ארכים כנהוג במדינתנו ושאינו יודע לשונם וכיוצא בזה ואמרו שהוא בודאי אחד מהמרגלים של הצרפת ולא הועילו שום פיוס ובקשות ונשאר רבנו, זכרונו לברכה, על הספינה והיה בדעת הקפיטן להתעכב שם עם הספינה להיות עומד לפוש איזה ימים ואז היה שני ימים קדם ראש השנה אך הספינה לא יכלה לעמד שם מחמת גלי הים שרצו להפכה ולא הועיל שום עצה ותחבולה לזה והיה הדבר לפלא גדול בעיני הקפיטן ושאל מה זה, ועל מה זה ? והשיבו החכמים של הספרדים שקבלה בידם איש מפי איש שבזה המקום נשלך יונה בן אמתי הנביא ולא יכלה הספינה לעמד שם אותה הלילה והכרחו לזוז עם הספינה משם והלכו משם ובאו בערב ליל זכור ברית לעיר הקדש חיפה ועמדו אצל הר הכרמל נגד מערת אליהו ובאשמרת הבקר אמרו כל העם סליחות בשמחה גדולה ואחר כך התפללו תפילת שחרית ואחר כך הלכו כלם לעיר הקדש חיפה אנשים ונשים וטף ואז נכנס רבנו הקדוש, זכרונו לברכה, לארץ הקדושה ובא אל המקום אשר נכסף אליו, והשתוקק אליו בהשתוקקות וכסופין וגעגועים גדולים מאד מאד, ומסר נפשו אלפים ורבבות פעמים בשביל זה, והשליך נפשו מנגד עבור זה וגדל עצם השמחה שהיה לו באותו הרגע שנכנס ועמד על אדמת הקדש, אי אפשר לשער במח אלו כל הימים דיו וכו' לא יספיקו לבאר אפס קצה מזה כי תכף ומיד השיג מה שהשיג כי אמר שתכף כשהלך ארבע אמות בארץ ישראל פעל מיד מה שרצה להשיג ואחר חצות היום הלכו למקוה ואחר כך לבית הכנסת, ונתמהמהו עד הלילה וכשבא רבנו, זכרונו לברכה, לביתו אל האכסניא שלו היה לו שמחה גדולה ועצומה עד מאד ובכל רגע ורגע אמר להאיש שהיה עמו אשריך שזכית לכך, להיות עמי כאן וצוה לו לקרות ולהזכיר לפניו מהצעטיל כל הנרשמים שם דהינו כל הנלוים אליו שנתנו לו צעטליך משמותיהם ואכלו שם סעדת הלילה של ראש השנה והכל בשמחה גדולה עד אחר הסעדה עד ששכבו שם לישן ובבקר הלכו לבית הכנסת ואחר שבאו מבית הכנסת נתעורר בו דאגה ולב נשבר מאד בלי ערך ולא דבר מאומה עם שום בן אדם
וְאַחַר יוֹם אוֹ יוֹמַיִם נִשְׁאֲרָה הַסְּפִינָה, בְּלִי מַיִם שֶׁרְאוּיִין לִשְׁתִיָּה
כִּי פָּסְקוּ אֶצְלָם הַמַּיִם שֶׁל שְׁתִיָּה שֶׁהָיָה עַל הַסְּפִינָה
וְלא נִשְׁאַר לָהֶם, כִּי אִם כְּלִי אַחַת שֶׁל מַיִם סְרוּחִים וַעֲכוּרִים
וְתוֹלָעִים הָיוּ מְרַחֲשִׁין בָּהֶם
וְאֵלּוּ הַמַּיִם חִלְּקוּ לְאַנְשֵׁי הַסְּפִינָה בַּמִּדָּה
לָאִישׁ אַקִי [מִדָּה קְטַנָּה] אַחַת
וְהָיָה לָהֶם סַכָּנָה גְּדוֹלָה מֵהַצִּמָּאוֹן יוֹתֵר מִכָּל הַסַּכָּנוֹת
וַאֲזַי הִתְפַּלְּלוּ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטַף מִקִּירוֹת לִבָּם
וְנִתְעוֹרֵר עוֹד הַפַּעַם רוּחַ סְעָרָה גְּדוֹלָה, וְהֵבִיא הַסְּפִינָה אַחַר שְׁנֵי מֵעֵת לְעֵת לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה לִסְפַר יְרוּשָׁלַיִם, לְעִיר הַקּדֶשׁ יָפוֹ
וְרָצָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לֵירֵד שָׁם מֵהַסְּפִינָה לָלֶכֶת אֶל יְרוּשָׁלַיִם עִם הֶחָכָם הַנַּ"ל בְּצַוְתָּא חֲדָא כַּנַּ"ל
וּמֵאֵת ה' הָיְתָה סִבָּה, וְלא הִנִּיחוּהוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים שֶׁיִּכָּנֵס אֲלֵיהֶם
כִּי הִסַתַּכְּלוּ עַל מַלְבּוּשָׁיו וְעַל תּאַר פָּנָיו שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֵּאוֹת אֲרֻכִּים כַּנָּהוּג בִּמְדִינָתֵנוּ
וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְשׁוֹנָם וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה
וְאָמְרוּ שֶׁהוּא בְּוַדַּאי אֶחָד מֵהַמְרַגְּלִים שֶׁל הַצָּרְפַת
וְלא הוֹעִילוּ שׁוּם פִּיּוּס וּבַקָּשׁוֹת
וְנִשְׁאַר רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עַל הַסְּפִינָה
וְהָיָה בְּדַעַת הַקַּפִּיטָן לְהִתְעַכֵּב שָׁם עִם הַסְּפִינָה לִהְיוֹת עוֹמֵד לָפוּשׁ אֵיזֶה יָמִים
וְאָז הָיָה שְׁנֵי יָמִים קדֶם ראשׁ הַשָּׁנָה
אַךְ הַסְּפִינָה לא יָכְלָה לַעֲמד שָׁם מֵחֲמַת גַּלֵּי הַיָּם שֶׁרָצוּ לְהָפְכָהּ
וְלא הוֹעִיל שׁוּם עֵצָה וְתַחְבּוּלָה לָזֶה
וְהָיָה הַדָּבָר לְפֶלֶא גָּדוֹל בְּעֵינֵי הַקַּפִּיטָן וְשָׁאַל מַה זֶּה, וְעַל מַה זֶּה ?
וְהֵשִׁיבוּ הַחֲכָמִים שֶׁל הַסְּפָרַדִּים
שֶׁקַּבָּלָה בְּיָדָם אִישׁ מִפִּי אִישׁ שֶׁבְּזֶה הַמָּקוֹם נִשְׁלַךְ יוֹנָה בֶּן אֲמִתִּי הַנָּבִיא
וְלא יָכְלָה הַסְּפִינָה לַעֲמד שָׁם אוֹתָהּ הַלַּיְלָה
וְהֻכְרְחוּ לָזוּז עִם הַסְּפִינָה מִשָּׁם
וְהָלְכוּ מִשָּׁם וּבָאוּ בָּעֶרֶב לֵיל זְכוֹר בְּרִית לְעִיר הַקּדֶשׁ חֵיפָה
וְעָמְדוּ אֵצֶל הַר הַכַּרְמֶל נֶגֶד מְעָרַת אֵלִיָּהוּ
וּבְאַשְׁמרֶת הַבּקֶר אָמְרוּ כָּל הָעָם סְלִיחוֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה
וְאַחַר כָּךְ הִתְפַּלְּלוּ תְּפִילַּת שַׁחֲרִית
וְאַחַר כָּךְ הָלְכוּ כֻּלָּם לְעִיר הַקּדֶשׁ חֵיפָה אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטַף
וְאָז נִכְנַס רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה
וּבָא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִכְסַף אֵלָיו, וְהִשְׁתּוֹקֵק אֵלָיו בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִין וְגַעְגּוּעִים גְּדוֹלִים מְאד מְאד, וּמָסַר נַפְשׁוֹ אֲלָפִים וְרִבְבוֹת פְּעָמִים בִּשְׁבִיל זֶה, וְהִשְׁלִיךְ נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד עֲבוּר זֶה
וְגדֶל עצֶם הַשִּׂמְחָה שֶׁהָיָה לוֹ בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע שֶׁנִּכְנַס וְעָמַד עַל אַדְמַת הַקּדֶשׁ, אִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר בַּמּחַ
אִלּוּ כָּל הַיַּמִּים דְּיוֹ וְכוּ' לא יַסְפִּיקוּ לְבָאֵר אֶפֶס קָצֶה מִזֶּה
כִּי תֵּכֶף וּמִיָּד הִשִּׂיג מַה שֶּׁהִשִּׂיג
כִּי אָמַר שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁהָלַךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל פָּעַל מִיָּד מַה שֶׁרָצָה לְהַשִּׂיג
וְאַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם הָלְכוּ לַמִּקְוֶה
וְאַחַר כָּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְנִתְמַהְמְהוּ עַד הַלַּיְלָה
וּכְשֶׁבָּא רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לְבֵיתוֹ אֶל הָאַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ
הָיָה לוֹ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה עַד מְאד
וּבְכָל רֶגַע וָרֶגַע אָמַר לְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ
אַשְׁרֶיךָ שֶׁזָּכִיתָ לְכָךְ, לִהְיוֹת עִמִּי כָּאן
וְצִוָּה לוֹ לִקְרוֹת וּלְהַזְכִּיר לְפָנָיו מֵהַצֶּעטִיל כָּל הַנִּרְשָׁמִים שָׁם
דְּהַיְנוּ כָּל הַנִּלְוִים אֵלָיו שֶׁנָּתְנוּ לוֹ צֶעטְלִיךְ מִשְּׁמוֹתֵיהֶם
וְאָכְלוּ שָׁם סְעֻדַּת הַלַּיְלָה שֶׁל ראשׁ הַשָּׁנָה
וְהַכּל בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַד אַחַר הַסְּעֻדָּה עַד שֶׁשָּׁכְבוּ שָׁם לִישׁן
וּבַבּקֶר הָלְכוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת
וְאַחַר שֶׁבָּאוּ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת
נִתְעוֹרֵר בּוֹ דְּאָגָה וְלֵב נִשְׁבָּר מְאד בְּלִי עֵרֶךְ
וְלא דִּבֵּר מְאוּמָה עִם שׁוּם בֶּן אָדָם
שיחות הר"ן - אות פז
...בחינת הימים נוראים ראוי שיהיה לנו אתרוג נאה כי אמרי אנשי: 'כל נער יש לו אשה נאה' והאתרוג הוא בחינת אשה כמו שכתוב בזוהר שהאתרוג הוא בחינת: "כלך יפה רעיתי ומום אין בך" ובימים נוראים ישראל הם בבחינת נער כי אזי הם בבחינת: "והנה נער בוכה" מיד: "ותחמל עליו" כמו שכתוב בתקונים ועל כן ראוי שיהיה לישראל אתרוג נאה כנ"ל ומי שבוכה ביותר ונכנס ביותר בבחינת "נער בוכה" ראוי שיהיה לו אתרוג נאה ביותר כנ"ל כי זה שאומרים העולם שכל נער יש לו אשה נאה זה יש להבין כי עקר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכו - נִגּוּנִים שֶׁל יְלָלָה וְעַצְבוּת
...יללה ועצבות מה שהרשעים על פי רב הם מזמרים נגונים של יללה ועצבות כי הם בחינת נשמת ערב רב ואמא דערב רב היא לילית שהיא מיללת תמיד ועל כן הם עושים נגונים של יללה כנ"ל ומה שדרך בני אדם למשך אל נגונים הללו כי יניקתם מבחינת "ועיני לאה רכות" מבחינת קלקול הראות, בבחינת מארת חסר כמו שכתוב "יהי מארת" חסר דא לילית ועקר הנגון הוא מבחינת שבט לוי שהיו מנצחים בשיר, שהם מבני לאה ואז כשנולד לוי נאמר: "הפעם ילוה אישי אלי" כי על ידי שנולד לוי שהוא סטרא דנגונא על ידי...
שיחות הר"ן - אות קלא - שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים וְעִנְיָנִים שֶׁהָיָה בְּכָל תּוֹרָה וּמַעֲשֶׂה
...ואלה המשפטים [סימן י' חלק ראשון מלקוטי מוהר"ו] המתחלת: כשיש דינים חס ושלום, על ישראל, על ידי רקודין והמחאת כף נעשה המתקת הדינים וכו' אמר לי: כך אמרתי שעכשו נשמע גזרות חס ושלום, על ישראל והנה הולכים וממשמשים לבוא ימי הפורים האלה [כי התורה הזאת נאמרה סמוך לפורים] ויהיו ישראל מרקדים וימחאו כף ועל ידי זה ימתיקו הדינים וחזר וכפל דבריו ואמר בפה מלא: כך אמרתי וכונתו היתה להעיר לבבנו שנדע ונבין שכל דברי תורתו הקדושה אף על פי שיש בה עמקות גדול ונורא מאד מאד...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ו - עַל יְדֵי זֵעָה טוֹבָה, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה שִׂמְחָה
...על ידי זעה טובה [כגון כשמזיעין על ידי דבר שבקדשה] על ידי זה נעשה שמחה, בחינת: "ושמחת בחגך" בחינת שמחה של יום טוב [ולאו דוקא יום טוב ממש אלא כל יום שהוא בחינת טוב, נקרא יום טוב] כי השמחה על ידי הדמים כי העצבות מן הטחול, וטחול היא עכירות הדמים וכשמתגבר, חס ושלום, עכירת הדמים של הטחול על ידי זה באין חלשות, חס ושלום כי כשהעכירת הדמים הוא במדה בטחול אזי אדרבא הוא טובה מה שהטחול מקבל העכירת הדמים כי נשארין הדמים זכים אבל כשעכירת הדמים של הטחול מתגבר, חס...
חשק חושק ונחשק - נחשק מעל נחשק
...מעל נחשק אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=337 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סו - ויהי נא פי שנים ברוחך אלי וכל מה שהדבר הנחשק גדול ביותר, המניעה יותר גדולה כי יש חשק וחושק ונחשק דהינו האדם החושק והדבר הנחשק והחשק שחושקין לדבר הנחשק וכפי מעלת הנחשק כן צריך להיות גדל החשק ועל כן כשהנחשק גדול מאד נמצא שצריך שיהיה לו חשק גדול מאד אזי יש לו מניעה גדולה ביותר שעל ידי זה החשק גדול ביותר כי כל מה שהמניעה יותר גדול החשק מתגבר ביותר כנ"ל ... והנה הכלל...
שיחות הר"ן - אות רלט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הר"ן - אות רלט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר: שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם כי האדם כשעושה לעצמו מלבוש, אזי בתחלה כשהוא חדש חשוב אצלו ביותר ואחר כך כל מה שמזקין אצלו המלבוש נתקלקל בכל פעם יותר ונתמעט חשיבותו בכל פעם כשמזקין אבל הקדוש ברוך הוא ברא את העולם ובתחלה היה העולם מקלקל ואחר כך בכל פעם נתתקן העולם ונחשב העולם אצלו יותר כי אחר כך בא אברהם יצחק ויעקב ואחר כך משה רבנו, עליו השלום וכו' וכן בכל פעם באים צדיקים ומתקנים בכל פעם את העולם יותר...
שיחות הר"ן - אות שג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הר"ן - אות שג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת דבר עמי מענין מאוס תאוה הידוע ואמר אז: מי שמהרהר בהרהורי ניאוף הוא שוטה כי הלא אפילו איש פשוט שקורין בעל הבית הוא גם כן אינו חפץ שיהיה נתפס חס ושלום, בענין זה אפילו אם אינו ירא חטא כלל על כל פנים בודאי אינו רוצה שיהיה לו בזיון בזה שיתפסו אותו עם אשה אחרת ואם כן למה לו להרהר ולצער נפשו בחנם ?! וכבר מבאר שהמחשבה ביד האדם להטותה כרצונו וכו' עין בספרים הנדפסים בכמה מקומות מזה ויערב לך לעד אם תרצה לקבלם...
שיחות הר"ן - אות יג
שיחות הר"ן - אות יג יש אנשים כשרים שאין להם פרנסה ויש להם דחק ובלבולים גדולים מזה והוא טובה להעולם ודע שיש דבורים יקרים שיוצאים על ידי בלבולים דיקא אך יש חלוקים בין הבלבולים וכמובא במדרש שיש תרדמה של נבואה כמו שכתוב "ותרדמה נפלה על אברם" ויש תרדמה של שטות וכו' תרדמה הוא בלבול הדעת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעא - צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה לְהָאָדָם עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה
...להאדם עזות דקדשה כמבאר בכמה מקומות: 'הוי עז כנמר', וכמובא לעיל ואפילו נגד הרב בעצמו צריך שיהיה לו עזות שיעז פניו לדבר עמו כל מה שצריך, ולא יתביש וזה שאחד מקרב יותר, הוא רק על ידי שיש לו עזות יותר ומחמת זה מדבר עמו יותר אך זה תלוי בזה שזה שיש לו עזות לדבר הוא מחמת עבודתו שהוא עושה ועובד הרבה את ה' ומחמת זה יש לו עזות לדבר עם הרב ומחמת זה שהוא מדבר עמו על ידי זה עושה ועובד הרבה על ידי שמתעורר ביותר על ידי שמדבר הרבה עמו נמצא שזה תלוי בזה וכן יש כמה...
אשרי תמימי דרך - ליקוטי מוהר"ן ח"א - חלק 2
...- ליקוטי מוהר"ן ח"א - חלק 1. ועל ידי מה נותן כח למלכות דקדשה? על ידי התורה, שהוא עוסק בכח כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, שם: 'לעולם ירגיז וכו' אי אזיל מוטב, ואם לאו יעסק בתורה'. וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אם פגע בך מנול זה, משכהו לבית המדרש'. כי על ידי התורה נותן כח למלכות דקדשה. = היינו על ידי שמעמיק את שכלו בתורה דהיינו בחוכמת השי"ת. דהיינו מחפש וחוקר להבין את רצון השי"ת בכל דבר, מפני מה השי"ת עשה דווקא כך ולא אחרת. ואזי מקבלת המלכות...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0508 שניות - עכשיו 04_12_2023 השעה 11:23:01 - wesi2