...הישר וכו' בודאי אם אפשר לזכות לבנים בגשמיות בודאי מה טוב אבל העקר הוא לשום לב להתקרב להשם יתברך כי זה עקר התולדות וכו' כנזכר לעיל ומאז פסק אותו האיש הנ"ל להפציר אותו עבור בנים והלך ועסק רק בעבודת ה' כדרך אנשי רבנו זכרונו לברכה אחר כך שוב פעם אחת היה רבנו שם ונכנסו גם כן חשוכי בנים אצלו ובקשו אותו זכרונו לברכה, עבור בנים וזה האיש הנ"ל שוב לא פתח פיו לבקש אותו על זה והתחיל רבנו זכרונו לברכה בעצמו, ואמר לו אף על פי כן טוב שיהיה לך בנים ואמר לו: לך והבא לי מאה רובל סוג והלך מהרה והביא לו ובאותו הלילה

...נעשה על ידי שמשבר את לבו כי כשמשבר את לבו בודאי מאנח, ומוציא רוח ומכניס רוח והוא תרין רוחין ושני פעמים רו"ח, גימטריא חת"ך וזהו בחינות נסירה ובא אל בחינות פנים בפנים וזהו בחינות עולה וזהו זבחי אלוהים, הינו בחינות עולה הוא רוח נשברה כנ"ל [מסימן ע"ג כי תעבר עד כאן, הוא לשון החברים גם יש בהם כמה דברים קטנים שנאמרו קדם ארץ ישראל ועל פי הרב הלשון אינו מתקן כלל עד שבכמה מקומות קשה לעמד על המכון ובכל מקום שמצאה ידי לתקן תקנתי קצת, והשאר הנחתי כמו שהוא כי הלשון איך שהוא, יוצא מהם על כל פנים דברי מוסר הרבה

...לבד לא יספיקו אלפים ספרים לבאר עצם רבוי הסודות שיש שם, אשר לא יכילם העיון כידוע לכל גדלת קדשת התקונים הקדוש, אשר כל עורות אילי נביות לא יספיקו לבאר סודותיו ורמיזותיו וכו' וכל ספר התקונים עם כל מה שנכלל בו כנזכר לעיל הוא רק פרוש על תבת בראשית לבד וכן על תבת ברא יכולין גם כן לעשות ספר תקונים עם רבוי סודות וכו' כנ"ל ומזה יכולין להבין ולשער קצת גבהות עמקות תורתנו הקדושה כי כן על כל תבה ותבה של התורה יש סודות רבות כמו אלו הסודות הכלולים ב"ספר התקונים" שהוא על תבת בראשית לבד ועתה, כלליות התורה הקדושה

...בתוך התורה מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'אין מספידין בחנוכה' גם אמר אז שעכשו קשה לומר תורה כי כשנסתלק צדיק קשה לומר תורה כי כל צדיק נסתלק עם כל חלקו שיש לו בהתורה כי כל צדיק וצדיק יש לו חלק בהתורה וכשנסתלק נסתלק עם כל חלקו שיש לו בהתורה על כן קשה אז לומר תורה מה שכתוב שם באות ד' על מאמר רבותינו, זכרונם לברכה: 'מפני מה תלמידי חכמים אין בניהם תלמידי חכמים על שלא ברכו בתורה תחלה' שמעתי ממנו זכרונו לברכה, עוד בזה כי ההולדה נמשכת כפי המאכלים שאכל תחלה וכו' וצריך כל אדם לברך ולקדש את בחינת התחלה דהינו

...בגשמי והן ברוחני כי שם גמר העצה ועל פיהם יהי' כל דבר שבעולם ועל ידם נמתקו הדינים דהנה ידוע כי מקור העצה הוא בהחכמה המתפשט ומתהווה ע"י הדעת ונגמר ע"י הכליות כ"ש שהכליות יועצות כי הכליות הם כלי ההולדה להוציא מכח אל הפועל וע"כ ישאל להצדיק בעצמו או לתלמידי הצדיקים זולת לתלמידים של צדיקי אמת כי האדם אינו שואל בעצה אא"כ צר לו דהיינו כשהוא שרוי בצער ואינו יודע מה לעשות אם כך ואם כך ופעם הוא במקום דחוק יותר אשר אין יכול לנטות ימין ושמאל וכשהוא שואל בעצה להצדיק אז הצדיק יתן לו עצה או ישאל לבני הצדיקים כי

...השביעה בשבת כי סומא אין לו שבע כמו שלמדו רבותינו, זכרונם לברכה מפסוק "המאכילך מן במדבר למען ענתך" וכו' 'ופסיעה גסה נוטלת מאור עיניו של אדם ומהדר לה בקדושא דבי שמשי' נמצא שעקר שלמות מאור עינים הוא בשבת ועל כן אז השביעה, כי השביעה על ידי ראית עינים כנ"ל וזה 'פוסעים בו פסיעה קטנה סועדים בו לברך שלש פעמים' הינו שבשבת פוסעים פסיעה קטנה שעל ידי זה המאור עינים בשלמות שעל ידי זה השביעה כנ"ל ועל כן מה שסועדים בו שלש פעמים הוא רק לברך, דהינו בגין דיתברכון כל שתא יומין כנ"ל אבל בשביל שבת עצמו לא היה צריך לאכל

...'פעלך', הינו ספורי מעשיות 'בקרב שנים', הינו בחינת מעשיות של השבעים פנים, שהם שבעים שנים כנ"ל הינו שמעוררין אותו על ידי ספורי מעשיות, שהן בקרב שנים הינו המעשיות של השבעים פנים כנ"ל. אבל יש שנפל מכל השבעים פנים עד שאי אפשר לעוררו בשום פנים כי אם על ידי ספורי מעשיות של שנים קדמוניות שכל השבעים פנים, שבעים שנים, מקבלין חיות משם וזה בחינת עתיק, בחינת זקן, בחינת הדרת פנים שכל השבעים פנים מקבלין חיות והדור משם כי הלומד את תלמידו הלכה אחת, הוא עושה עמו חסד כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'כל המונע תלמידו

...חצי הכוס להמלך לשתות וחציה להמלכה ואמר להם שיהיה להם בן שיהיה כלו מאבנים טובות ויהיו בו כל הסגלות של כל האבנים טובות והלך למקומו וילדה בן ונעשה שמחה גדולה על המלך והבן הנולד לא היה מאבנים טובות כשהיה הבן בן ארבע שנים היה יפה תאר מאד וחכם גדול בכל החכמות, והיה יודע כל הלשונות והיו נוסעים מלכים לראותו והבת מלכה ראתה שאינה חשובה כל כך ונתקנאה בו רק זאת היה נחמתה באשר שאותו הצדיק אמר שיהיה כלו מאבנים טובות טוב שאינו מאבנים טובות פעם אחת היה הבן מלך מחתך עצים ונקף באצבעו ורצתה הבת מלכה לכרך את אצבעו

...מה שלא האמינו בהם בעצמן ויש לכון גם פרוש רש"י לזה והכלל המובן מדבריו שהאדם צריך שיהיה לו אמונה בעצמו שגם הוא חביב בעיני השם יתברך כי לפי גדלת טובתו של השם יתברך גם הוא גדול וחשוב בעיניו יתברך וכבר מבאר ענין זה כמה פעמים שאין זה ענווה להיות במחין דקטנות חס ושלום וצריכין לבקש הרבה מהשם יתברך לזכות לדרכי ענווה באמת וכו' [עין ב"לקוטי תנינא" סימן כ"ב ובסימן ע"ב] ועוד בכמה מקומות גם אחר כך בסמוך אחר שאמר ענין הנ"ל, הגיע ראש השנה ואמר אז התורה חדי רבי שמעון סימן ס"א בחלק ראשון ושם הזכיר ענין חסרון אמונה

...רבנו, זכרונו לברכה] על ידי משא ומתן באמונה הוא מקים "ואהבת" כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: "ואהבת" 'שיהא שם שמים מתאהב על ידיך' וכו' וכשמקים "ואהבת" על ידי זה יהיה לו פרנסה בלא יגיעה וטרח כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'קשין מזונותיו כקריעת ים סוף' וקריעת ים סוף היה על ידי זכות אברהם בחינת "ואהבת" כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: "וישב הים לפנות בקר" 'דא בקר דאברהם' נמצא כשהגיע עת הבקר בחינת אברהם אזי יצא מקשוי לקל כי עד הבקר היה קשה לפניו קריעת ים סוף נמצא על ידי משא ומתן באמונה אחוז בבחינת "ואהבת"

...הר"ן - אות רפג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי בשמו שאמר לענין בני הנעורים שעל פי הרב מבלבל אותם בתפילתם מחמת שלא זכו להתקדש כראוי בקדשת הזווג ועל כן כשעומדין אחר כך להתפלל קשה עליהם מאד להתפלל והוא זכרונו לברכה, הזהיר על זה כמה פעמים לבלי לפל בדעתו מזה כלל ומה דהוה הוה ובשעת התפילה צריכין לשכח הכל לגמרי ולהתגבר להתפלל בשמחה כראוי תמיד איך שהוא ואמר: שעל זה 'הצטער אבא בנימין, על תפילתי שתהא סמוכה למטתי' 'מטה' הוא לשון זווג וזהו 'על תפילתי שתהא סמוכה למטתי' שאוכל להתפלל אחר כך בסמוך מיד ולא יבלבל

...צער לעולם, יחשב שבשביל חטאו בא זאת הצרה. טו. המלבושין שעושין לצדיק, כל מלבוש יש לו סגלה בפני עצמו לכפר. טז. כיון שנשא אדם אשה, עוונותיו מתפקקין. יז. כשרואה או ששמע איזה יסורים, שבא על גוי, יהרהר בתשובה. יח. הדר בארץ ישראל, שרוי בלא עוון. יט. יש להקל אפן התשובה על החוטאים. כ. העוון מכחיש כחו של אדם. כא. כשבאין שני מצוות לידך, תעשה זאת המצוה שיש בה כפית היצר יותר. כב. צריכין להתענות, כשמצערין את הצדיק. כג. צער הלב הוא קרוב להוריד דמעות. כד. המחזיר בני אדם, בתשובה זוכה ויושב בישיבה של מעלה, והקדוש

...מסכים עם זה. תשובה על תשובה, זה רק אחרי שאדם עשה כבר תשובה שלמה. דהיינו נכלל בא"ס לגמרי. ולמדרגה הזאת רבי נחמן מברסלב זכה רק אחרי שהוא חזר מארץ ישראל בלבד. שאז באמת הוא זכה להוריד תורה חדשה וכולי. אך עד אז, למרות כל מה שזכה רבי נחמן מברסלב, הוא עדיין היה אדם רגיל לגמרי, עם כל התאוות וכולי. וכפי שרבי נחמן מברסלב מביא את זה ב 2 מקומות. 1 - לגבי אלו שעושים תעניות וכולי אך כל התאוות קשורות בגופם וכולי. 2 - לגבי זה שכדי להגיע להיכלי התמורות לפני הפרי, גם שם צריך תעניות וכולי. כך שבכל מקרה גם רבי נחמן

...כשנגזר על האדם, חס ושלום, איזה גזרה 'ואף על גב דאיהו לא חזי מזלה חזי' ומחמת זה רוצה להסתיר את עצמו ומזה בא שלפעמים פתאם האדם נוסע לאיזה מקום רחוק זהו כדי להסתיר את עצמו ואף על פי שהוא אינו יודע מזה, עם כל זה הנפש יודעת מזה על כן בא לו רצון לנסע לשם ולפעמים כשבא לשם הוא נתפרסם שם ביותר, ואז יוכל להזיק לו מאד, חס ושלום ומזה היה הסתלקות צדיק גדול מאד שפתאם רצה לנסע לארץ ישראל והוא היה בעצמו יודע מזה שהיה צריך להסתיר את עצמו ונסע על המדינה והיה פרסום גדול, ונסתלק באותו הדרך וכן ארע בזמננו בסמוך השם

...מי ששמח מכל הדברים הנ"ל אף על פי כן אין השמחה מכל הדברים ביחד רק מכל אחד בפני עצמו בזה אחר זה גם יש אחד, שאין לו שום שמחה כלל לא מן האכילה ושתיה ולא משאר דברים ואדרבא, יש לו קנאה וצער שמקנא על השדוך, על שזה נשתדך בזה אבל שלמות וגדלות השמחה היא מי שזוכה לשמח מכל הטובות ביחד וזה אי אפשר כי אם כשמסתכל למעלה על כל הטובה דהינו על השרש, שמשם נמשכין כל הטובות ושם בהשרש הכל אחד ואזי שמחתו מכל הטובות ביחד ואז השמחה גדולה מאד ומאירה באור גדול מאד כי על ידי הכלליות שנכלל שמחה בחברתה נגדל ביותר אור השמחות וכן

...רוחניות ואשר זך וישר פעלו ושכלו רוחני יכול לתפס כל התורה כלה ולא ישכח דבר כי דבר רוחני אינו תופס מקום ויכולה התורה להתפשט ולשכן בשכלו אך מי שהוא מגשם דברי התורה ועושה ממנה ממשות אזי יש לה שעור וקצבה כמה הוא יכול לתפס בשכלו ולא יותר ואם ירצה להשיג יותר, אזי ידחה מה שכבר נכנס בשכלו כדרך כל דבר גשמי אם הוא כבר מלא, אם ימלאנו יותר, ידחה מה שהיה בו כבר וזהו: "לא ימוש ספר התורה": "וימש חשך" כלומר הזהר שלא תהיה ממשות וגשמיות בדברי התורה 'מפיך' כלומר מחמת פיך שיוצא מאתך יהיה לה ממשות וגשמיות תזהר מזה וזה

...ואש. אבל לא היו יכולים לעשות כלום. אך שיש אבנים טובות שהם גדלים מאוירים ואדים. והיה אבן טוב שהיה גדל באויר אך עדין לא היה לו כל השלמות לגמרי ועל ידי שהיו רובים החצים אליו כנ"ל על ידי זה השליכו האבן טוב ונפל על המגדל. והאבן הטוב הזה היה של חן ותכף שנפל על המגדל אזי תכף נפלו לפניו ואמרו יחי המלך יחי המלך. אך הנשמות קטנות כמותכם שנופלים על ידי המלחמות הם בבחינת: "תשתפכנה אבני קדש" ונקרא שפיכה מחמת שעדין אין להם כל השלמות ונופלים קדם שנשלמים. אבל הנשמה גדולה הנ"ל אבן הטוב הנ"ל הבחינה של חן היו לו בשלמות

...החושק והדבר הנחשק והחשק שחושקין לדבר הנחשק וכפי מעלת הנחשק כן צריך להיות גדל החשק ועל כן כשהנחשק גדול מאד נמצא שצריך שיהיה לו חשק גדול מאד אזי יש לו מניעה גדולה ביותר שעל ידי זה החשק גדול ביותר כי כל מה שהמניעה יותר גדול החשק מתגבר ביותר כנ"ל ... והנה הכלל, שכל המניעות הם רק בשביל החשק כדי שעל ידי זה יהיה לו חשק גדול ביותר כנ"ל ועל כן כשאדם חושק ביותר בודאי יוכל לעשות הדבר ויוכל להוציאו מכח אל הפעל כי על ידי החשק נעשין נקדות שעל ידי זה מוציאין מכח אל הפעל כנ"ל כי החשק משבר המניעה כי עקר המניעה אינו

שיחות הר"ן - אות ריד - לענין המחלוקת שעליו שמעתי בשמו שאמר. כשאדם שואל להצדיק אם לעשות דבר שיש בו מסירת נפש בשביל השם יתברך הוא ראוי לו להשיב ולצוות עליו שלא לעשות ואף על פי כן השואל אין צריך לקים דבריו כן שמעתי בשמו עוד שמעתי בענין אחר: כל מה שהצדיק מצוה לעשות צריך לקים רק כשמצוה שלא לסע על ראש השנה אצלו זה אין צריך לקים ערב ראש השנה ראוי לתן על פדיון

...מוהר"ן ח"א - תורה רעח - דע שעל חליף [סכין שחיטה] טוב דע שעל חליף [סכין שחיטה] טוב יכולין לראות כל הכלים של הבית המקדש איזה פנים יש להם וזה שכתוב כשאמר יצחק לעשו שיבדק הסכין וישחט יפה "שא נא כליך" רמז על כלים של בית המקדש שהם נראים על הסכין היפה כנ"ל וכן איתא במדרש שכליך רמז על כלים של בית המקדש כמו שאמרו שם: 'כליך זה בבל' שנאמר: "ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו" נמצא שכליך מרמז על כלים של בית המקדש "בקנאו את קנאתי" בחינת הצדיק שאינו מקנא שום צדיק לא בעולם הזה ולא בעולם הבא רק אותו לבדו יתברך.