ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 סיפורי מעשיות - מעשה ג - מעשה מחיגר
מעשה בחכם אחד קדם מותו קרא את בניו ומשפחתו וצוה אותם להשקות אילנות גם יש לכם רשות לעסק בשאר פרנסות אבל בזה תשתדלו להשקות אילנות אחר כך נפטר החכם והניח בנים והיה לו בן אחד שלא היה יכול לילך והיה יכול לעמד, רק שלא היה יכול לילך והיו אחיו נותנים לו ספוק די פרנסתו והיו מספיקים אותו כל כך עד שנשאר לו והיה אותו הבן [שלא היה יכול לילך] מקבץ על יד על יד ממה שנשאר לו מפרנסתו עד שקבץ סך מסים וישב עצמו: למה לי לקבל הספקה מהם? טוב שאתחיל לעשות איזה משא ומתן ואף שאינו יכול לילך יעץ בדעתו לשכר לו עגלה ונאמן ובעל עגלה ויסע עמהם לליפסיק [עיר] ויוכל לעשות המשא ומתן, אף שאינו יכול לילך כששמעו המשפחה זאת, הוטב בעיניהם ואמרו: למה לנו לתן לו הספקה? טוב שיהיה לו פרנסה והלוו לו עוד מעות, כדי שיוכל לנהג המשא ומתן ושכר לו עגלה ונאמן ובעל עגלה ונסע ובא לאכסניה ואמר הנאמן שילינו שם ולא רצה והפצירו בו והוא עקש אותם ונסעו משם ותעו ביער ונפלו עליהם גזלנים ואותן הגזלנים נעשו על ידי שהיה פעם אחת רעב ובא אחד לעיר והכריז: מי שרוצה מזונות יבוא אליו ונתקבצו אליו כמה אנשים והוא עשה בערמה ומי שהיה מבין בו שאין בו צרך אליו, דחה אותו ולאחד היה אומר: אתה תוכל להיות בעל מלאכה ולזה אמר: אתה תוכל להיות ברחים ובירר רק אנשים חכמים, והלך עמהם ליער ואמר להם שיהיו נעשים גזלנים באשר שמכאן הולכים הדרכים לליפסיק, לברעסלא [עיר] ולשאר מקומות ונוסעים בכאן סוחרים, ונגזל אותם ונקבץ מעות ונפלו עליהם [הינו אלו הגזלנים הנ"ל נפלו על הבן הנ"ל, שלא היה יכול לילך ועל האנשים שלו, דהינו הנאמן והבעל עגלה] הבעל עגלה והנאמן, שהיו יכולים לברח ברחו, והוא נשאר על העגלה ובאו ולקחו התבה של המעות ושאלו אותו: למה אתה יושב? והשיב שאינו יכול לילך וגזלו התבה והסוסים, והוא נשאר על העגלה והנאמן והבעל עגלה [שברחו למקום שברחו] ישבו עצמם באשר שלקחו התחיבויות כספיות [הלוואות] מפריצים ולמה להם לשוב לביתם, שיוכלו לבוא בשלשלאות? טוב להם לשאר שם [במקום שברחו לשם] ויהיו בכאן נאמן ובעל עגלה והבן הנ"ל כל זמן שהיה לו המאכל שלקח מביתו לחם יבש שהיה בעגלה אכל אותם ואחר כך כשכלה ולא היה לו לאכל ישב עצמו מה לעשות והשליך עצמו מהעגלה לאכל עשבים והיה לן יחידי בשדה ונפחד ונטל ממנו הכח עד שלא היה יכול אפילו לעמד רק לרחש [לזחול] והיה אוכל העשב סביבותיו וכל זמן שהיה יכול להושיט ולאכל היה אוכל שם ואחר כך, כשכלה העשב סביבו עד שלא היה יכול להושיט היה מנתק עצמו להלן ואכל שם, והיה אוכל העשב איזה זמן פעם אחד בא לעשב אחד שעדין לא אכל עשב כזה והוטב בעיניו אותו העשב מחמת שהיה אוכל זמן רב עשבים והיה מכיר בהם ועדין לא ראה עשב כזה וישב עצמו לעקרו עם שרשו והיה תחת השרש אבן טובה והאבן טובה היה מרבע וכל צד היה לו סגלה אחרת ובצד אחד היה כתוב שמי שיאחז אותו צד ישא אותו למקום שיום ולילה נתקבצים ביחד שהשמש והירח נתקבצים שם ביחד וכשעקר העשב עם השרש שהיה שם האבן טובה נזדמן שאחז באותו הצד [המסגל לשא אותו למקום שיום ולילה מתקבצים כנ"ל] ונשא אותו ובא למקום שיום ולילה נתועדים יחד והסתכל והנה הוא שם במקום ששמש וירח באים ביחד כנ"ל ושמע שהשמש עם הירח מדברים והיה השמש קובל לפני הירח באשר שיש אילן שיש לו ענפים רבים ופריו ועליו וכל ענף וענף ופרי ועלה יש לו סגלה מיחדת שזה מסגל לבנים וזה מסגל לפרנסה וזה מסגל לרפואת חולאת זה, וזה לחולאת אחרת כל אחד ואחד מסגל לדבר אחר וזה האילן היו צריכין להשקותו ואם היו משקין אותו היה מסגל מאד ולא די שאין אני משקה אותו אלא שעל ידי שאני מזריח עליו אני מיבש אותו ענתה הלבנה ואמרה אתה דואג דאגות אחרים, אני אספר לך עסק שלי היות שיש לי אלף הרים וסביבות האלף הרים יש עוד אלף הרים ושם מקום שדים והשדים יש להם רגלי תרנגולים ואין להם כח ברגליהם ויונקים מרגלי ומחמת זה אין לי כח ברגלי ויש לי אבק, הינו פול, שהוא רפואה לרגלי ובא רוח ונושא אותו ענתה החמה. את זה אתה דואג? [בלשון תמה] אגיד לך רפואה באשר שיש דרך ומאותו הדרך מתפצלים כמה דרכים דרך אחד של צדיקים אפילו הצדיק שהוא בכאן מפזרים תחתיו אותו האבק שבאותו הדרך הנ"ל בכל פסיעה וכל פסיעה שהוא פוסע הוא דורך באותו האבק ויש דרך של אפיקורסים אפילו אפיקורס שבכאן מפזרים תחתיו בכל פסיעה מאותו האבק כנ"ל ויש דרך של משגעים אפילו משגע שבכאן, מפזרים תחתיו כנ"ל וכן יש כמה דרכים ויש דרך אחר באשר שיש צדיקים, שמקבלים על עצמם יסורים ומוליכים אותם הפריצים בשלשלאות ואין להם כח ברגליהם ומפזרים תחתיהם מאותו האבק של אותו הדרך ויש להם כח ברגליהם על כן תלך לשם, שיש שם הרבה אבק, ויהיה לך רפואה על רגליך [כל זה דברי החמה אל הלבנה] והוא שמע כל זה בתוך כך נסתכל על האבן טובה בצד אחר וראה כתוב שם שמי שיאחז באותו הצד שישא אותו להדרך שיוצאים ממנו כמה דרכים כנ"ל ואחז באותו הצד, ונשא אותו לשם ונתן רגליו באותו הדרך שהאבק רפואה לרגלים ונתרפא מיד והלך ונטל האבק מכל הדרכים ועשה לו אגדות שאגד הפול של הדרך של צדיקים לבדו וכן הפול של שאר הדרכים אגד כל אחד לבדו ולקחם אתו וישב עצמו והלך לאותו היער שגזלו אותו שם כשבא לשם, בחר לו אילן גבוה שהוא סמוך להדרך שיוצאים שם הגזלנים לגזל ולקח הפול של צדיקים והפול של משגעים וערבם יחד ופזר אותם על הדרך והוא עלה על האילן וישב שם לראות מה יהיה נעשה בהם והיו יוצאים שם גזלנים ששלח אותן הגזלן הגדול שבהם הנ"ל לצאת ולגזל וכשבאו לאותו הדרך, תכף כשדרכו על הפול הנ"ל נעשו צדיקים והתחילו לצעק על נפשם על שגזלו עד הנה והרגו כמה נפשות אבל מחמת שהיה מערב שם פול של משגעים, נעשו צדיקים משגעים והתחילו להתקוטט זה עם זה זה אמר: בשבילך גזלנו, וזה אמר: על ידך גזלנו עד שהרגו זה את זה והיה שולח כת אחרת, והיה גם כן כנ"ל והרגו זה את זה כנ"ל וכן היה אחר כך, עד שנהרגו כלם עד שהבין שלא נשארו כי אם הוא בעצמו עם עוד אחד [הינו שהבן הנ"ל הבין שכבר נהרגו כל הגזלנים הנ"ל ולא נשאר כי אם הגזלן הגדול בעצמו עם עוד אחד] וירד מהאילן, וכבד משם את הפול הנ"ל מן הדרך ופזר את הפול של צדיקים בעצמו והלך וישב על האילן ואותו הגזלן [הינו הגדול שבהם] תמה ששולח כל הגזלנים ואין אחד מהם שב אליו והלך הוא בעצמו עם האחד שנשאר אצלו ותכף כשבא על אותו הדרך [שפזר שם הבן הנ"ל הפול של צדיקים לבדו] נעשה צדיק והתחיל לצעק לחברו על נפשו על שהרג כל כך נפשות וגזל כל כך והיה תולש קברים והיה שב בתשובה ומתחרט מאד וכיון שראה [הבן הנ"ל שהיה יושב על האילן] שהוא מתחרט ושב בתשובה כל כך ירד מהאילן כיון שראה הגזלן שמצא אדם התחיל לצעק: אוי על נפשי, כזאת וכזאת עשיתי, אהה! תן לי תשובה! ענה לו: החזר לי התבה שגזלתם ממני כי כתוב אצלם על כל גזלה באותו היום שנגזל ואצל מי נגזל אמר לו: אני מחזיר לך תכף ואני נותן לך אפילו כל האוצרות של גזלה שיש לי רק תן לי תשובה אמר לו: תשובתך היא רק שתלך אל העיר ותצעק ותתודה. אני הוא שהכרזתי אז ועשיתי כמה גזלנים והרגתי וגזלתי כמה נפשות זה היא תשובתך ונתן לו כל האוצרות והלך עמו אל העיר ועשה כן ופסקו שם באותו העיר באשר שהרג כל כך נפשות על כן יתלו אותו, למען ידעו אחר כך ישב עצמו הבן הנ"ל לילך אל השני אלף הרים [הנ"ל] להסתכל מה נעשה שם כשבא לשם, עמד מרחוק מהשני אלף הרים וראה שיש שם כמה וכמה אלף אלפים ורבי רבבות משפחות של שדים כי הם פרים ורבים כבני אדם, והם רבים מאד וראה המלכות שלהם יושב על כסא ששום ילוד אשה אינו יושב על כסא כזו וראה אותם שעושים ליצנות. זה מספר שהזיק לזה תינוק וזה אומר שהזיק לזה יד וזה מספר שהזיק רגל, וכן שאר ליצנות בתוך כך נסתכל וראה אב ואם הולכים ובוכים ושאלו אותם: למה אתם בוכים? והשיבו שיש להם בן והיה דרכו לילך לדרכו, והיה שב באותו הזמן ועכשיו הוא זמן רב ועדין לא בא והביאו אותם למלך וצוה המלך לשלח שלוחים לכל העולם למצאו והיו האב ואם חוזרים ופגעו באחד שהיה הולך ביחד עם בנם הנ"ל [הינו שאותו האחד שפגעו בו היה החבר של בנם והיה הולך ביחד עם בנם בתחלה אבל עכשו פגעו בו לבדו] ושאל אותם: על מה אתם בוכים? וספרו לו כנ"ל השיב להם: אני אודיע לכם היות שהיה לנו אי אחד בים, שהיה שם מקום שלנו ואחר כך הלך המלך שהיה שיך לו האי הנ"ל ורצה לבנות שם בנינים והניח יסודות ואמר הבן הנ"ל [הינו הבן של השדים הנ"ל שנאבד] אלי שנזיק אותו והלכנו ולקחנו הכח מהמלך והיה עוסק בדאקטורים, ולא היו יכולים לעזר לו והתחיל לעסק במכשפים והיה שם מכשף אחד שהיה יודע משפחתו, ואת משפחתי לא ידע על כן לא היה יכול לעשות לי דבר אבל משפחתו היה יודע ותפס אותו ומענה אותו כל כך והביאו אותו אל המלך [הינו זה השד, שספר כל זה, הביאו אותו אל המלך שלהם] וספר זאת לפני המלך אמר המלך: ישיבו לו הכח! ענה ואמר, שהיה אצלנו אחד, שלא היה לו כח, ונתננו לו הכח אמר המלך: יקחו ממנו הכח ויחזירו להמלך השיבו להמלך כי נעשה ענן אמר המלך שיקראו הענן ויביאו אותו לכאן ושלחו שליח אחריו אמר אותו האיש הבן הנ"ל [הינו זה הבן, שלא היה לו כח ברגליו בתחלה, שבא לכאן וראה כל זה]. אלך ואראה הענין איך נעשה מהאנשים אלו ענן והלך אחרי השליח ובא אל העיר שהיה שם הענן ושאל את אנשי העיר: מפני מה כסה הענן כל כך בתוך העיר? והשיבו לו: בכאן אדרבא, שמעולם אין כאן ענן, וזה זמן שכסה הענן ובא השליח וקרא את הענן והלך משם וישב עצמו האיש הנ"ל לילך אחריהם לשמע מה הם מדברים ושמע שהשליח שאל אותו: איך אתה בא להיות בכאן ענן? והשיב לו: אספר לך מעשה פעם אחת היה חכם אחד והקיסר מהמדינה היה אפיקורס גדול ועשה את כל המדינה לאפיקורסים והלך החכם וקרא את כל בני משפחתו ענה ואמר להם: הלא אתם רואים שהקיסר הוא אפיקורס גדול ועשה את כל המדינה אפיקורסים וקצת ממשפחתנו עשה גם כן לאפיקורסים בכן נפרש אל המדבר, כדי שנשאר בהאמונה בהשם יתברך והסכימו עמו ואמר החכם שם [הינו שהזכיר איזה שם מן השמות] והביא אותם אל המדבר ולא הוטב בעיניו אותו המדבר ואמר שם ונשא אותם אל מדבר אחר, ולא הוטב בעיניו גם כן ואמר עוד שם, והביא אותם אל מדבר אחר, והוטב בעיניו ואותו המדבר היתה סמוכה אל השני אלף הרים והלך [אותו החכם הנ"ל] ועשה עגול סביבותם שלא יוכל שום אחד להתקרב אליהם ויש אילן שאם היה אותו האילן נשקה לא היה נשאר ממנו [הינו מן השדים] כלום על כן עומדים יום ולילה מאתנו שחופרים, ואינם מניחים מים להאילן ושאל אותו: למה עומדים יום ולילה? כיון שחופרים פעם אחת למנע המים, די השיב לו: שיש בינינו מדברים ואלו המדברים הולכים ועושים מחלקת בין מלך זה למלך אחר ועל ידי זה נעשה מלחמה ועל ידי זה נעשה רעידת הארץ ונופל האדמה שסביבות החפירה ויוכל לבוא מים להאילן על כן עומדים תמיד לחפר כנ"ל וכשנעשה מלך בינינו, עושים לפניו כל הליצנות ושמחים זה מתלוצץ איך הזיק תינוק, והיולדת מתאבלת עליו וזה מראה ליצנות אחרות, וכן כמה מיני ליצנות וכשהמלך בא בתוך השמחה הוא הולך ומטיל עם השרי מלוכה שלו ומנסה עצמו לעקר האילן כי אם לא היה האילן כלל, היה טוב לנו מאד ומחזק לבו מאד כדי לעקר האילן כלו וכשבא אל האילן אזי האילן צועק מאד ואזי נופל עליו פחד וחוזר לאחוריו פעם אחת נעשה מלך חדש ביניהם ועשו לפניו ליצנות גדולות כנ"ל ובא בשמחה גדולה ועשה לעצמו אבירות לב מאד ואמר לעקר את האילן כלו לגמרי ויצא לטיל עם שריו וחזק לבו מאד ורץ לעקר האילן לגמרי וכשבא אליו, נתן קול גדול, ונפל עליו פחד, וחזר לאחוריו ובא בכעס גדול וחזר והיה הולך בתוך כך נסתכל וראה בני אדם יושבים [הינו הכת אנשים של החכם הנ"ל] ושלח איזה אנשים מאנשיו לעשות להם כראוי כדרכם תמיד [הינו שזה המלך שלח להזיקם כדרכם] וכיון שראו אותם אותה המשפחה של בני אדם הנ"ל נפל עליהם פחד ואמר להם הזקן הנ"ל: אל תפחדו וכשנתקרבו השדים לשם לא היו יכולים להתקרב אליהם מחמת העגול הנ"ל שהיה סביבותם ושלח שלוחים אחרים, ולא היו יכולים גם כן ובא בכעס גדול, והלך בעצמו, ולא היה יכול גם הוא לקרב אליהם ובקש מהזקן שיניחנו לכנס לשם ואמר לו: מאחר שאתה מבקש, אניח אותך לכנס אבל אין דרך שילך המלך יחידי, ואניח אותך עם עוד אחד לכנס ופתח להם פתח ונכנסו וחזר וסגר העגול אמר המלך להזקן: איך אתה בא לישב על מקום שלנו? אמר לו: מפני מה הוא מקומך? הוא מקום שלי! אמר לו: אין אתה מתירא ממני? השיב לו: לאו! אמר לו: אין אתה מתירא? ופשט עצמו ונעשה גדול מאד עד השמים ורצה לבלעו אמר הזקן אף על פי כן איני מתירא כלל אך אם אני רוצה תהיה אתה מתירא ממני והלך והתפלל קצת ונעשה עב וענן גדול, והיו רעמים גדולים והרעם הורג אותם ונהרגו כל השרי מלוכה שלו שהיו עמו ולא נשארו כי אם הוא עם האחד שהיה עמו שם בתוך העגול ובקש אותו שיפסק הרעם, ופסק ענה המלך ואמר: מאחר שאתה איש כזה אתן לך ספר מכל המשפחות של שדים כי יש בעלי שמות שאינם יודעים רק ממשפחה אחת ואפילו אותה המשפחה אינם יודעים בשלמות אני אתן לך ספר שכתוב בו כל המשפחות כי אצל המלך כתובים כלם ואפילו מי שנולד נכתב אצל המלך ושלח את האחד, שהיה עמו אחר הספר [הינו שהמלך של השדים שלח את האחד, שהיה עמו בתוך העגול אחר הספר נמצא, שטוב עשה שהניח אותו עם עוד אחד לכנס כי אם לאו, את מי היה שולח? ] והביא לו הספר ופתח את הספר וראה כתוב בו אלף אלפים ורבי רבבות משפחות שלהם והבטיח המלך שלא יזיקו לעולם את כל משפחתו של אותו הזקן הנ"ל וצוה להביא כל הפאטרעטין [דמות דיוקן] של כל בני משפחתו ואפילו אם יהיה נולד להם [איזה ילד] יביאו תכף הפאטרעט שלו, כדי שלא יהיה נזוק שום אחד ממשפחת הזקן אחר כך, כשהגיע זמנו של הזקן לפטר מן העולם קרא לבניו וצוה להם ואמר להם אני מניח לכם זה הספר. והלא אתם רואים שיש לי כח להשתמש עם זה הספר בקדשה ואף על פי כן איני משתמש בו רק יש לי אמונה בהשם יתברך גם אתם אל תשתמשו בו אפילו אם ימצא אחד מכם שיוכל להשתמש בו בקדשה אף על פי כן אל ישתמש בו רק יהיה לו אמונה בהשם יתברך ונפטר החכם, והלך הספר בירשה ובא לבן בנו והיה לו כח להשתמש בו בקדשה רק שהיה לו אמונה בהשם יתברך ולא היה משתמש בו כאשר צוה הזקן והמדברים שיש ביניהם היו מפתים את נכד הזקן הנ"ל. באשר שיש לך בנות גדולות ואין לך לפרנסם ולהשיאם על כן השתמש בזה הספר והוא לא היה יודע שהם מפתים אותו וסבר שלבו מיעצו לזה ונסע לאביו זקנו על קברו, ושאל אותו. באשר שהנחת צואה שלא להשתמש עם הספר רק שיהיה לנו אמונה בהשם יתברך ועתה הלב מפתה אותי להשתמש בו ענה אותו [הזקן הנפטר הנ"ל] אף על פי שיש לך כח להשתמש בו בקדשה מוטב שיהיה לך אמונה בהשם יתברך ואל תשתמש בו והשם יתברך יעזר לך ועשה כן [ויהי היום] והיה המלך חולה באותה מדינה שיושב בה הנכד של הזקן הנ"ל ועסק בדאקטורים ולא היו יכולים לעשות רפואה מחמת גדל החמימות שהיה שם באותה המדינה לא היו מועילים הרפואות וגזר המלך שישראל יתפללו בעדו אמר המלך שלנו. באשר שזה הנכד הנ"ל יש לו כח להשתמש עם הספר בקדשה ואינו משתמש בו על כן נעשה לטובתו וצוה עלי להיות שם ענן כדי שיהיה להמלך רפואה מהרפואות שלקח כבר ומהרפואות שיקח עוד והנכד הנ"ל לא ידע כלל מזה ומחמת זה אני הייתי בכאן ענן [כל זה היה מספר הענן להשליח] וזה הבן הנ"ל [הינו זה שלא היה לו כח ברגליו בתחלה] היה הולך אחריהם ושומע והביאו אותו למלך וצוה המלך שיקחו הכח ויחזירו להמלך הנ"ל והחזירו לו הכח ואז חזר הבן של השדים הנ"ל כנ"ל ובא מיסר מאד בלא כח, כי ענו אותו מאד שם וחרה לו מאד על המכשף שענה אותו כל כך וצוה לבניו ומשפחתו שיהיו אורבים תמיד על המכשף הנ"ל ויש ביניהם מדברים והלכו והגידו להמכשף שישמר עצמו כי הם אורבים עליו ועשה המכשף תחבולות וקרא עוד מכשפים שיודעים משפחות כדי לשמר מהם וחרה מאד להבן הנ"ל ולמשפחתו על המדברים על שגלו סודו להמכשף פעם אחת נזדמן שהלכו יחד ממשפחה של הבן הנ"ל ומהמדברים על המשמר אצל המלך והלכו בני המשפחה הנ"ל ועשו עלילה על המדברים והרג המלך את המדברים וחרה להמדברים הנשארים והלכו ועשו מרידה בין כל המלכים והיה בין השדים רעב וחלשות וחרב ודבר ונעשה מלחמות בין כל המלכים ועל ידי זה נעשה רעידת הארץ ונפלה הארץ כלה ונשקה האילן כלו ולא נשאר מהם כלל, ונעשו כלא היו אמן סוד מעשה זו מרמז בקפיטל א' שבתהלים אשרי האיש וכו', דרך רשעים דרך צדיקים וכו' הינו בחינת הדרכים הנ"ל שיש בהם האבק שמפזרים וכו' והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו וכו' וכל אשר יעשה יצליח הינו האילן הנ"ל שכל פריו ועליו הכל כאשר לכל מסגל מאד כנ"ל דוק ותשכח עוד איזה רמזים אשרי האיש אשר לא הלך כי בתחילה לא היה יכול לילך לא עמד, כי אחר כך לא היה יכול לעמד גם כן. ובמושב לצים הינו מושב לצים הנ"ל שעושין ליצנות וכו' כנ"ל. כמוץ אשר תדפנו רוח, הינו הרוח שנושא הפול הנ"ל. וכל זה הוא רק רמזים בעלמא שהאיר עינינו קצת למען נבין ונשכיל קצת עד היכן הדברים מגיעים אבל הדברים סתומים עדין בתכלית ההעלם. כי כל אלו המעשיות שספר גבהו מאד מאד מדעת אנושי ונעלמים מעין כל חי וכו'
מַעֲשֶׂה בְּחָכָם אֶחָד
קדֶם מוֹתוֹ קָרָא אֶת בָּנָיו וּמִשְׁפַּחְתּוֹ וְצִוָּה אוֹתָם לְהַשְׁקוֹת אִילָנוֹת
גַּם יֵשׁ לָכֶם רְשׁוּת לַעֲסֹק בִּשְׁאָר פַּרְנָסוֹת
אֲבָל בָּזֶה תִּשְׁתַּדְּלוּ לְהַשְׁקוֹת אִילָנוֹת
אַחַר כָּךְ נִפְטַר הֶחָכָם וְהִנִּיחַ בָּנִים
וְהָיָה לוֹ בֵּן אֶחָד שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל לֵילֵךְ
וְהָיָה יָכוֹל לַעֲמד, רַק שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל לֵילֵךְ
וְהָיוּ אֶחָיו נוֹתְנִים לוֹ סִפּוּק דֵּי פַּרְנָסָתוֹ
וְהָיוּ מַסְפִּיקִים אוֹתוֹ כָּל כָּךְ עַד שֶׁנִּשְׁאַר לוֹ
וְהָיָה אוֹתוֹ הַבֵּן [שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל לֵילֵךְ]
מְקַבֵּץ עַל יָד עַל יָד מִמַּה שֶּׁנִּשְׁאַר לוֹ מִפַּרְנָסָתוֹ
עַד שֶׁקִּבֵּץ סַךְ מְסֻיָּם
וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ: לָמָּה לִי לְקַבֵּל הַסְפָּקָה מֵהֶם?
טוֹב שֶׁאַתְחִיל לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה מַשָּׂא וּמַתָּן
וְאַף שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ
יָעַץ בְּדַעְתּוֹ לִשְׂכּר לוֹ עֲגָלָה וְנֶאֱמָן וּבַעַל עֲגָלָה
וְיִסַּע עִמָּהֶם לְלַיְפְּסִיק [עיר]
וְיוּכַל לַעֲשׂוֹת הַמַשָּׂא וּמַתָּן, אַף שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ
כְּשֶׁשָּׁמְעוּ הַמִּשְׁפָּחָה זאת, הוּטַב בְּעֵינֵיהֶם
וְאָמְרוּ: לָמָּה לָנוּ לִתֵּן לוֹ הַסְפָּקָה?
טוֹב שֶׁיִּהְיֶה לוֹ פַּרְנָסָה
וְהִלְווּ לוֹ עוֹד מָעוֹת, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִנְהג הַמַשָּׂא וּמַתָּן
וְשָׂכַר לוֹ עֲגָלָה וְנֶאֱמָן וּבַעַל עֲגָלָה
וְנָסַע וּבָא לִאכסניה וְאָמַר הַנֶּאֱמָן שֶׁיָּלִינוּ שָׁם
וְלא רָצָה
וְהִפְצִירוּ בּוֹ
וְהוּא עִקֵּשׁ אוֹתָם וְנָסְעוּ מִשָּׁם
וְתָעוּ בַּיַּעַר וְנָפְלוּ עֲלֵיהֶם גַּזְלָנִים
וְאוֹתָן הַגַּזְלָנִים נַעֲשׂוּ
עַל יְדֵי שֶׁהָיָה פַּעַם אַחַת רָעָב
וּבָא אֶחָד לָעִיר וְהִכְרִיז: מִי שֶׁרוֹצֶה מְזוֹנוֹת יָבוֹא אֵלָיו
וְנִתְקַבְּצוּ אֵלָיו כַּמָּה אֲנָשִׁים
וְהוּא עָשָׂה בְּעָרְמָה
וּמִי שֶׁהָיָה מֵבִין בּוֹ שֶׁאֵין בּוֹ צרֶךְ אֵלָיו, דָּחָה אוֹתוֹ
וּלְאֶחָד הָיָה אוֹמֵר: אַתָּה תּוּכַל לִהְיוֹת בַּעַל מְלָאכָה
וְלָזֶה אָמַר: אַתָּה תּוּכַל לִהְיוֹת בָּרֵחַיִם
וּבִירֵר רַק אֲנָשִׁים חֲכָמִים, וְהָלַךְ עִמָּהֶם לַיַּעַר
וְאָמַר לָהֶם שֶׁיִּהְיוּ נַעֲשִׂים גַּזְלָנִים
בַּאֲשֶׁר שֶׁמִּכָּאן הוֹלְכִים הַדְּרָכִים לְלַיְפְּסִיק, לִבְרֶעסְלָא [עיר] וְלִשְׁאָר מְקוֹמוֹת
וְנוֹסְעִים בְּכָאן סוֹחֲרִים, וְנִגְזל אוֹתָם וּנְקַבֵּץ מָעוֹת
וְנָפְלוּ עֲלֵיהֶם [הַיְנוּ אֵלּוּ הַגַּזְלָנִים הַנַּ"ל
נָפְלוּ עַל הַבֵּן הַנַּ"ל, שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל לֵילֵךְ
וְעַל הָאֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ, דְּהַיְנוּ הַנֶּאֱמָן וְהַבַּעַל עַגָּלָה]
הַבַּעַל עַגָּלָה וְהַנֶּאֱמָן, שֶׁהָיוּ יְכוֹלִים לִבְרחַ בָּרְחוּ, וְהוּא נִשְׁאַר עַל הָעֲגָלָה
וּבָאוּ וְלָקְחוּ הַתֵּבָה שֶׁל הַמָּעוֹת
וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: לָמָּה אַתָּה יוֹשֵׁב?
וְהֵשִׁיב שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ
וְגָזְלוּ הַתֵּבָה וְהַסּוּסִים, וְהוּא נִשְׁאַר עַל הָעֲגָלָה
וְהַנֶּאֱמָן וְהַבַּעַל עֲגָלָה [שֶׁבָּרְחוּ לְמָקוֹם שֶׁבָּרְחוּ] יִשְּׁבוּ עַצְמָם
בַּאֲשֶׁר שֶׁלָּקְחוּ התחיבויות כספיות [הלוואות] מִפָּרִיצִים
וְלָמָּה לָהֶם לָשׁוּב לְבֵיתָם, שֶׁיּוּכְלוּ לָבוֹא בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת?
טוֹב לָהֶם לִשָּׁאֵר שָׁם [בַּמָּקוֹם שֶׁבָּרְחוּ לְשָׁם]
וְיִהְיוּ בְּכָאן נֶאֱמָן וּבַעַל עֲגָלָה
וְהַבֵּן הַנַּ"ל
כָּל זְמַן שֶׁהָיָה לוֹ הַמַּאֲכָל שֶׁלָּקַח מִבֵּיתוֹ
לֶחֶם יָבֵשׁ שֶׁהָיָה בָּעֲגָלָה
אָכַל אוֹתָם
וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁכָּלָה וְלא הָיָה לוֹ לֶאֱכל
יִשֵּׁב עַצְמוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת
וְהִשְׁלִיךְ עַצְמוֹ מֵהָעֲגָלָה לֶאֱכל עֲשָׂבִים
וְהָיָה לָן יְחִידִי בַּשָּׂדֶה וְנִפְחַד
וְנִטַּל מִמֶּנּוּ הַכּחַ
עַד שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל אֲפִילּוּ לַעֲמד
רַק לִרְחֹשׁ [לזחול]
וְהָיָה אוֹכֵל הָעֵשֶׂב סְבִיבוֹתָיו
וְכָל זְמַן שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהוֹשִׁיט וְלֶאֱכל
הָיָה אוֹכֵל שָׁם
וְאַחַר כָּךְ, כְּשֶׁכָּלָה הָעֵשֶׂב סְבִיבוֹ עַד שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל לְהוֹשִׁיט
הָיָה מְנַתֵּק עַצְמוֹ לְהַלָּן וְאָכַל שָׁם, וְהָיָה אוֹכֵל הָעֵשֶׂב אֵיזֶה זְמַן
פַּעַם אֶחָד בָּא לְעֵשֶׂב אֶחָד שֶׁעֲדַיִן לא אָכַל עֵשֶׂב כָּזֶה
וְהוּטַב בְּעֵינָיו אוֹתוֹ הָעֵשֶׂב
מֵחֲמַת שֶׁהָיָה אוֹכֵל זְמַן רַב עֲשָׂבִים
וְהָיָה מַכִּיר בָּהֶם
וַעֲדַיִן לא רָאָה עֵשֶׂב כָּזֶה
וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ לְעָקְרוֹ עִם שָׁרְשׁוֹ
וְהָיָה תַּחַת הַשּׁרֶשׁ אבן טובה
וְהַאבן טובה הָיָה מְרֻבָּע
וְכָל צַד הָיָה לוֹ סְגֻלָּה אַחֶרֶת
וּבְצַד אֶחָד הָיָה כָּתוּב
שֶׁמִּי שֶׁיּאחֵז אוֹתוֹ צַד
יִשָּׂא אוֹתוֹ לְמָקוֹם שֶׁיּוֹם וָלַיְלָה נִתְקַבְּצִים בְּיַחַד
שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ נִתְקַבְּצִים שָׁם בְּיַחַד
וּכְשֶׁעָקַר הָעֵשֶׂב עִם הַשּׁרֶשׁ שֶׁהָיָה שָׁם הַאבן טובה
נִזְדַּמֵּן שֶׁאָחַז בְּאוֹתוֹ הַצַּד
[הַמְסֻגָּל לִשָּׂא אוֹתוֹ לְמָקוֹם שֶׁיּוֹם וָלַיְלָה מִתְקַבְּצִים כַּנַּ"ל]
וְנָשָׂא אוֹתוֹ
וּבָא לְמָקוֹם שֶׁיּוֹם וָלַיְלָה נִתְוַעֲדִים יַחַד
וְהִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הוּא שָׁם בַּמָּקוֹם שֶׁשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ בָּאִים בְּיַחַד כַּנַּ"ל
וְשָׁמַע שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ עִם הַיָּרֵחַ מְדַבְּרִים
וְהָיָה הַשֶּׁמֶשׁ קוֹבֵל לִפְנֵי הַיָּרֵחַ
בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ אִילָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲנָפִים רַבִּים
וּפִרְיוֹ וְעָלָיו וְכָל עָנָף וְעָנָף וּפְרִי וְעָלֶה יֵשׁ לוֹ סְגֻלָּה מְיֻחֶדֶת
שֶׁזֶּה מְסֻגָּל לְבָנִים וְזֶה מְסֻגָּל לְפַרְנָסָה
וְזֶה מְסֻגָּל לִרְפוּאַת חוֹלַאַת זֶה, וְזֶה לְחוֹלַאַת אַחֶרֶת
כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְסֻגָּל לְדָבָר אַחֵר
וְזֶה הָאִילָן הָיוּ צְרִיכִין לְהַשְׁקוֹתוֹ
וְאִם הָיוּ מַשְׁקִין אוֹתוֹ הָיָה מְסֻגָּל מְאד
וְלא דַּי שֶׁאֵין אֲנִי מַשְׁקֶה אוֹתוֹ
אֶלָּא שֶׁעַל יְדֵי שֶׁאֲנִי מַזְרִיחַ עָלָיו אֲנִי מְיַבֵּשׁ אוֹתוֹ
עָנְתָה הַלְּבָנָה וְאָמְרָה
אַתָּה דּוֹאֵג דְּאָגוֹת אֲחֵרִים, אֲנִי אֲסַפֵּר לְךָ עֵסֶק שֶׁלִּי
הֱיוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי אֶלֶף הָרִים
וּסְבִיבוֹת הָאֶלֶף הָרִים יֵשׁ עוֹד אֶלֶף הָרִים
וְשָׁם מְקוֹם שֵׁדִים
וְהַשֵּׁדִים יֵשׁ לָהֶם רַגְלֵי תַּרְנְגוֹלִים
וְאֵין לָהֶם כּחַ בְּרַגְלֵיהֶם וְיוֹנְקִים מֵרַגְלַי
וּמֵחֲמַת זֶה אֵין לִי כּחַ בְּרַגְלַי
וְיֵשׁ לִי אָבָק, הַיְנוּ פּוּל, שֶׁהוּא רְפוּאָה לְרַגְלַי
וּבָא רוּחַ וְנוֹשֵׂא אוֹתוֹ
עָנְתָה הַחַמָּה.
אֶת זֶה אַתָּה דּוֹאֵג? [בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ]
אַגִּיד לְךָ רְפוּאָה
בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ דֶּרֶךְ
וּמֵאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ מִתְפַּצְּלִים כַּמָּה דְּרָכִים
דֶּרֶךְ אֶחָד שֶׁל צַדִּיקִים
אֲפִילּוּ הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּכָאן
מְפַזְּרִים תַּחְתָּיו אוֹתוֹ הָאָבָק שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ הַנַּ"ל
בְּכָל פְּסִיעָה וְכָל פְּסִיעָה שֶׁהוּא פּוֹסֵעַ
הוּא דּוֹרֵךְ בְּאוֹתוֹ הָאָבָק
וְיֵשׁ דֶּרֶךְ שֶׁל אֶפִּיקוֹרְסִים
אֲפִילּוּ אֶפִּיקוֹרְס שֶׁבְּכָאן
מְפַזְּרִים תַּחְתָּיו בְּכָל פְּסִיעָה מְאוֹתוֹ הָאָבָק כַּנַּ"ל
וְיֵשׁ דֶּרֶךְ שֶׁל מְשֻׁגָּעִים
אֲפִילוּ מְשֻׁגָּע שֶׁבְּכָאן, מְפַזְּרִים תַּחְתָּיו כַּנַּ"ל
וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה דְּרָכִים
וְיֵשׁ דֶּרֶךְ אַחֵר
בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים, שֶׁמְּקַבְּלִים עַל עַצְמָם יִסּוּרִים
וּמוֹלִיכִים אוֹתָם הַפָּרִיצִים בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת
וְאֵין לָהֶם כּחַ בְּרַגְלֵיהֶם
וּמְפַזְּרִים תַּחְתֵּיהֶם מֵאוֹתוֹ הָאָבָק שֶׁל אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ
וְיֵשׁ לָהֶם כּחַ בְּרַגְלֵיהֶם
עַל כֵּן תֵּלֵךְ לְשָׁם, שֶׁיֵּשׁ שָׁם הַרְבֵּה אָבָק, וְיִהְיֶה לְךָ רְפוּאָה עַל רַגְלֶיךָ
[כָּל זֶה דִּבְרֵי הַחַמָּה אֶל הַלְּבָנָה]
וְהוּא שָׁמַע כָּל זֶה
בְּתוֹךְ כָּךְ נִסְתַּכֵּל עַל הַאבן טובה בְּצַד אַחֵר
וְרָאָה כָּתוּב שָׁם
שֶׁמִּי שֶׁיּאחֵז בְּאוֹתוֹ הַצַּד
שֶׁיִּשָּׂא אוֹתוֹ לְהַדֶּרֶךְ שֶׁיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ כַּמָּה דְּרָכִים כַּנַּ"ל
וְאָחַז בְּאוֹתוֹ הַצַּד, וְנָשָׂא אוֹתוֹ לְשָׁם
וְנָתַן רַגְלָיו בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁהָאָבָק רְפוּאָה לָרַגְלַיִם
וְנִתְרַפֵּא מִיָּד
וְהָלַךְ וְנָטַל הָאָבָק מִכָּל הַדְּרָכִים
וְעָשָׂה לוֹ אֲגֻדּוֹת
שֶׁאָגַד הַפּוּל שֶׁל הַדֶּרֶךְ שֶׁל צַדִּיקִים לְבַדּוֹ
וְכֵן הַפּוּל שֶׁל שְׁאָר הַדְּרָכִים
אָגַד כָּל אֶחָד לְבַדּוֹ וּלְקָחָם אִתּוֹ
וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ
וְהָלַךְ לְאוֹתוֹ הַיַּעַר שֶׁגָּזְלוּ אוֹתוֹ שָׁם
כְּשֶׁבָּא לְשָׁם, בָּחַר לוֹ אִילָן גָבוֹהַּ
שֶׁהוּא סָמוּךְ לְהַדֶּרֶךְ שֶׁיּוֹצְאִים שָׁם הַגַּזְלָנִים לִגְזל
וְלָקַח הַפּוּל שֶׁל צַדִּיקִים וְהַפּוּל שֶׁל מְשֻׁגָּעִים וְעִרְבָם יַחַד
וּפִזֵּר אוֹתָם עַל הַדֶּרֶךְ
וְהוּא עָלָה עַל הָאִילָן וְיָשַׁב שָׁם לִרְאוֹת מַה יִּהְיֶה נַעֲשֶׂה בָּהֶם
וְהָיוּ יוֹצְאִים שָׁם גַּזְלָנִים
שֶׁשָּׁלַח אוֹתָן הַגַּזְלָן הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם הַנַּ"ל לָצֵאת וְלִגְזל
וּכְשֶׁבָּאוּ לְאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ, תֵּכֶף כְּשֶׁדָּרְכוּ עַל הַפּוּל הַנַּ"ל נַעֲשׂוּ צַדִּיקִים
וְהִתְחִילוּ לִצְעק עַל נַפְשָׁם עַל שֶׁגָּזְלוּ עַד הֵנָּה וְהָרְגוּ כַּמָּה נְפָשׁוֹת
אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁהָיָה מְערָב שָׁם פּוּל שֶׁל מְשֻׁגָּעִים, נַעֲשׂוּ צַדִּיקִים מְשֻׁגָּעִים
וְהִתְחִילוּ לְהִתְקוֹטֵט זֶה עִם זֶה
זֶה אָמַר: בִּשְׁבִילְךָ גָּזַלְנוּ, וְזֶה אָמַר: עַל יָדְךָ גָּזַלְנוּ
עַד שֶׁהָרְגוּ זֶה אֶת זֶה
וְהָיָה שׁוֹלֵחַ כַּת אַחֶרֶת, וְהָיָה גַּם כֵּן כַּנַּ"ל וְהָרְגוּ זֶה אֶת זֶה כַּנַּ"ל
וְכֵן הָיָה אַחַר כָּךְ, עַד שֶׁנֶּהֶרְגוּ כֻּלָּם
עַד שֶׁהֵבִין שֶׁלּא נִשְׁאֲרוּ כִּי אִם הוּא בְּעַצְמוֹ עִם עוֹד אֶחָד
[הַיְנוּ שֶׁהַבֵּן הַנַּ"ל הֵבִין שֶׁכְּבָר נֶהֶרְגוּ כָּל הַגַּזְלָנִים הַנַּ"ל
וְלא נִשְׁאַר כִּי אִם הַגַּזְלָן הַגָּדוֹל בְּעַצְמוֹ עִם עוֹד אֶחָד]
וְיָרַד מֵהָאִילָן, וְכִבֵּד מִשָּׁם אֶת הַפּוּל הַנַּ"ל מִן הַדֶּרֶךְ
וּפִזֵּר אֶת הַפּוּל שֶׁל צַדִּיקִים בְּעַצְמוֹ
וְהָלַךְ וְיָשַׁב עַל הָאִילָן
וְאוֹתוֹ הַגַּזְלָן [הַיְנוּ הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם] תָּמַהּ
שֶׁשּׁוֹלֵחַ כָּל הַגַּזְלָנִים
וְאֵין אֶחָד מֵהֶם שָׁב אֵלָיו
וְהָלַךְ הוּא בְּעַצְמוֹ עִם הָאֶחָד שֶׁנִּשְׁאַר אֶצְלוֹ
וְתֵכֶף כְּשֶׁבָּא עַל אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ
[שֶׁפִּזֵּר שָׁם הַבֵּן הַנַּ"ל הַפּוּל שֶׁל צַדִּיקִים לְבַדּוֹ]
נַעֲשָׂה צַדִּיק
וְהִתְחִיל לִצְעק לַחֲבֵרוֹ עַל נַפְשׁוֹ עַל שֶׁהָרַג כָּל כָּךְ נְפָשׁוֹת וְגָזַל כָּל כָּךְ
וְהָיָה תּוֹלֵשׁ קְבָרִים
וְהָיָה שָׁב בִּתְשׁוּבָה וּמִתְחָרֵט מְאד
וְכֵיוָן שֶׁרָאָה [הַבֵּן הַנַּ"ל שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל הָאִילָן]
שֶׁהוּא מִתְחָרֵט וְשָׁב בִּתְשׁוּבָה כָּל כָּךְ
יָרַד מֵהָאִילָן
כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַגַּזְלָן שֶׁמָּצָא אָדָם
הִתְחִיל לִצְעק: אוֹי עַל נַפְשִׁי, כָּזאת וְכָזאת עָשִׂיתִי, אֲהָהּ! תֵּן לִי תְּשׁוּבָה!
עָנָה לוֹ: הַחֲזֵר לִי הַתֵּבָה שֶׁגְּזַלְתֶּם מִמֶּנִּי
כִּי כָּתוּב אֶצְלָם עַל כָּל גְּזֵלָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּגְזַל וְאֵצֶל מִי נִגְזַל
אָמַר לוֹ: אֲנִי מַחֲזִיר לְךָ תֵּכֶף
וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ אֲפִילּוּ כָּל הָאוֹצָרוֹת שֶׁל גְּזֵלָה שֶׁיֵּשׁ לִי
רַק תֵּן לִי תְּשׁוּבָה
אָמַר לוֹ: תְּשׁוּבָתְךָ הִיא רַק שֶׁתֵּלֵךְ אֶל הָעִיר
וְתִצְעַק וְתִתְוַדֶּה.
אֲנִי הוּא שֶׁהִכְרַזְתִּי אָז
וְעָשִׂיתִי כַּמָּה גַּזְלָנִים וְהָרַגְתִּי וְגָזַלְתִּי כַּמָּה נְפָשׁוֹת
זֶה הִיא תְּשׁוּבָתְךָ
וְנָתַן לוֹ כָּל הָאוֹצָרוֹת
וְהָלַךְ עִמּוֹ אֶל הָעִיר וְעָשָׂה כֵּן
וּפָסְקוּ שָׁם בְּאוֹתוֹ הָעִיר בַּאֲשֶׁר שֶׁהָרַג כָּל כָּךְ נְפָשׁוֹת
עַל כֵּן יִתְלוּ אוֹתוֹ, לְמַעַן יֵדְעוּ
אַחַר כָּךְ יִשֵּׁב עַצְמוֹ הַבֵּן הַנַּ"ל לֵילֵךְ אֶל הַשְּׁנֵי אֶלֶף הָרִים [הַנַּ"ל]
לְהִסְתַּכֵּל מַה נַּעֲשֶׂה שָׁם
כְּשֶׁבָּא לְשָׁם, עָמַד מֵרָחוֹק מֵהַשְּׁנֵי אֶלֶף הָרִים
וְרָאָה שֶׁיֵּשׁ שָׁם
כַּמָּה וְכַמָּה אֶלֶף אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת מִשְׁפָּחוֹת שֶׁל שֵׁדִים
כִּי הֵם פָּרִים וְרָבִים כִּבְנֵי אָדָם, וְהֵם רַבִּים מְאד
וְרָאָה הַמַּלְכוּת שֶׁלָּהֶם יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא
שֶׁשּׁוּם יְלוּד אִשָּׁה אֵינוֹ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא כָּזוֹ
וְרָאָה אוֹתָם שֶׁעוֹשִׁים לֵיצָנוּת.
זֶה מְסַפֵּר שֶׁהִזִּיק לְזֶה תִּינוֹק
וְזֶה אוֹמֵר שֶׁהִזִּיק לְזֶה יָד
וְזֶה מְסַפֵּר שֶׁהִזִּיק רֶגֶל, וְכֵן שְׁאָר לֵיצָנוּת
בְּתוֹךְ כָּךְ נִסְתַּכֵּל וְרָאָה אָב וָאֵם הוֹלְכִים וּבוֹכִים
וְשָׁאֲלוּ אוֹתָם: לָמָּה אַתֶּם בּוֹכִים?
וְהֵשִׁיבוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בֵּן
וְהָיָה דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ לְדַרְכּוֹ, וְהָיָה שָׁב בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן
וְעַכְשָׁיו הוּא זְמַן רַב וַעֲדַיִן לא בָּא
וְהֵבִיאוּ אוֹתָם לַמֶּלֶךְ
וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ לִשְׁלחַ שְׁלוּחִים לְכָל הָעוֹלָם לְמָצְאוֹ
וְהָיוּ הָאָב וָאֵם חוֹזְרִים
וּפָגְעוּ בְּאֶחָד שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בְּיַחַד עִם בְּנָם הַנַּ"ל
[הַיְנוּ שֶׁאוֹתוֹ הָאֶחָד שֶׁפָּגְעוּ בּוֹ הָיָה הֶחָבֵר שֶׁל בְּנָם
וְהָיָה הוֹלֵךְ בְּיַחַד עִם בְּנָם בִּתְחִלָּה
אֲבָל עַכְשָׁו פָּגְעוּ בּוֹ לְבַדּוֹ]
וְשָׁאַל אוֹתָם: עַל מָה אַתֶּם בּוֹכִים? וְסִפְּרוּ לוֹ כַּנַּ"ל
הֵשִׁיב לָהֶם: אֲנִי אוֹדִיעַ לָכֶם
הֱיוֹת שֶׁהָיָה לָנוּ אִי אֶחָד בַּיָּם, שֶׁהָיָה שָׁם מָקוֹם שֶׁלָּנוּ
וְאַחַר כָּךְ הָלַךְ הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה שַׁיָּךְ לוֹ הָאִי הַנַּ"ל
וְרָצָה לִבְנוֹת שָׁם בִּנְיָנִים וְהִנִּיח יְסוֹדוֹת
וְאָמַר הַבֵּן הַנַּ"ל [הַיְנוּ הַבֵּן שֶׁל הַשֵּׁדִים הַנַּ"ל שֶׁנֶּאֱבַד] אֵלַי שֶׁנַּזִּיק אוֹתוֹ
וְהָלַכְנוּ וְלָקַחְנוּ הַכּחַ מֵהַמֶּלֶךְ
וְהָיָה עוֹסֵק בְּדָאקְטוֹרִים, וְלא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲזר לוֹ
וְהִתְחִיל לַעֲסֹק בִּמְכַשְּׁפִים
וְהָיָה שָׁם מְכַשֵּׁף אֶחָד
שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְאֶת מִשְׁפַּחְתִּי לא יָדַע
עַל כֵּן לא הָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לִי דָּבָר
אֲבָל מִשְׁפַּחְתּוֹ הָיָה יוֹדֵעַ
וְתָפַס אוֹתוֹ וּמְעַנֶּה אוֹתוֹ כָּל כָּךְ
וְהֵבִיאוּ אוֹתוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ
[הַיְנוּ זֶה הַשֵּׁד, שֶׁסִּפֵּר כָּל זֶה, הֵבִיאוּ אוֹתוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּהֶם]
וְסִפֵּר זאת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ
אָמַר הַמֶּלֶךְ: יָשִׁיבוּ לוֹ הַכּחַ!
עָנָה וְאָמַר, שֶׁהָיָה אֶצְלֵנוּ אֶחָד, שֶׁלּא הָיָה לוֹ כּחַ, וְנָתַנְנּוּ לוֹ הַכּחַ
אָמַר הַמֶּלֶךְ: יִקְחוּ מִמֶּנּוּ הַכּחַ וְיַחֲזִירוּ לְהַמֶּלֶךְ
הֵשִׁיבוּ לְהַמֶּלֶךְ כִּי נַעֲשָׂה עָנָן
אָמַר הַמֶּלֶךְ שֶׁיִּקְרְאוּ הֶעָנָן וְיָבִיאוּ אוֹתוֹ לְכָאן
וְשָׁלְחוּ שָׁלִיחַ אַחֲרָיו
אָמַר אוֹתוֹ הָאִישׁ הַבֵּן הַנַּ"ל
[הַיְנוּ זֶה הַבֵּן, שֶׁלּא הָיָה לוֹ כּחַ בְּרַגְלָיו בִּתְחִלָּה, שֶׁבָּא לְכָאן וְרָאָה כָּל זֶה].
אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה הָעִנְיָן
אֵיךְ נַעֲשָׂה מֵהָאֲנָשִׁים אֵלּוּ עָנָן
וְהָלַךְ אַחֲרֵי הַשָּׁלִיחַ
וּבָא אֶל הָעִיר שֶׁהָיָה שָׁם הֶעָנָן
וְשָׁאַל אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר: מִפְּנֵי מָה כִּסָה הֶעָנָן כָּל כָּךְ בְּתוֹךְ הָעִיר?
וְהֵשִׁיבוּ לוֹ: בְּכָאן אַדְּרַבָּא, שֶׁמֵּעוֹלָם אֵין כָּאן עָנָן, וְזֶה זְמַן שֶׁכִּסָּה הֶעָנָן
וּבָא הַשָּׁלִיחַ וְקָרָא אֶת הֶעָנָן וְהָלַךְ מִשָּׁם
וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ הָאִישׁ הַנַּ"ל לֵילֵךְ אַחֲרֵיהֶם לִשְׁמעַ מַה הֵם מְדַבְּרִים
וְשָׁמַע שֶׁהַשָּׁלִיחַ שָׁאַל אוֹתוֹ: אֵיךְ אַתָּה בָּא לִהְיוֹת בְּכָאן עָנָן?
וְהֵשִׁיב לוֹ: אֲסַפֵּר לְךָ מַעֲשֶׂה
פַּעַם אַחַת הָיָה חָכָם אֶחָד
וְהַקֵּיסָר מֵהַמְּדִינָה הָיָה אֶפִּיקוֹרְס גָּדוֹל
וְעָשָׂה אֶת כָּל הַמְּדִינָה לְאֶפִּיקוֹרְסִים
וְהָלַךְ הֶחָכָם וְקָרָא אֶת כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ
עָנָה וְאָמַר לָהֶם: הֲלא אַתֶּם רוֹאִים שֶׁהַקֵּיסָר הוּא אֶפִּיקוֹרְס גָּדוֹל
וְעָשָׂה אֶת כָּל הַמְּדִינָה אֶפִּיקוֹרְסִים
וּקְצָת מִמִּשְׁפַּחְתֵּנוּ עָשָׂה גַּם כֵּן לְאֶפִּיקוֹרְסִים
בְּכֵן נִפְרשׁ אֶל הַמִּדְבָּר, כְּדֵי שֶׁנִּשָּׁאֵר בְּהָאֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְהִסְכִּימוּ עִמּוֹ
וְאָמַר הֶחָכָם שֵׁם [הַיְנוּ שֶׁהִזְכִּיר אֵיזֶה שֵׁם מִן הַשֵּׁמוֹת]
וְהֵבִיא אוֹתָם אֶל הַמִּדְבָּר
וְלא הוּטַב בְּעֵינָיו אוֹתוֹ הַמִּדְבָּר
וְאָמַר שֵׁם וְנָשָׂא אוֹתָם אֶל מִדְבָּר אַחֵר, וְלא הוּטַב בְּעֵינָיו גַּם כֵּן
וְאָמַר עוֹד שֵׁם, וְהֵבִיא אוֹתָם אֶל מִדְבָּר אַחֵר, וְהוּטַב בְּעֵינָיו
וְאוֹתוֹ הַמִּדְבָּר הָיְתָה סְמוּכָה אֶל הַשְּׁנֵי אֶלֶף הָרִים
וְהָלַךְ [אוֹתוֹ הֶחָכָם הַנַּ"ל] וְעָשָׂה עִגּוּל סְבִיבוֹתָם
שֶׁלּא יוּכַל שׁוּם אֶחָד לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם
וְיֵשׁ אִילָן
שֶׁאִם הָיָה אוֹתוֹ הָאִילָן נִשְׁקֶה
לא הָיָה נִשְׁאָר מִמֶּנּוּ [הַיְנוּ מִן הַשֵּׁדִים] כְּלוּם
עַל כֵּן עוֹמְדִים יוֹם וָלַיְלָה מֵאִתָּנוּ
שֶׁחוֹפְרִים, וְאֵינָם מַנִּיחִים מַיִם לְהָאִילָן
וְשָׁאַל אוֹתוֹ: לָמָּה עוֹמְדִים יוֹם וָלַיְלָה?
כֵּיוָן שֶׁחוֹפְרִים פַּעַם אַחַת לִמְנעַ הַמַּיִם, דַּי
הֵשִׁיב לוֹ: שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵינוּ מְדַבְּרִים
וְאֵלּוּ הַמְדַבְּרִים הוֹלְכִים וְעוֹשִׂים מַחֲלקֶת בֵּין מֶלֶךְ זֶה לְמֶלֶךְ אַחֵר
וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה מִלְחָמָה
וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה רְעִידַת הָאָרֶץ
וְנוֹפֵל הָאֲדָמָה שֶׁסְּבִיבוֹת הַחֲפִירָה
וְיוּכַל לָבוֹא מַיִם לְהָאִילָן
עַל כֵּן עוֹמְדִים תָּמִיד לַחְפּר כַּנַּ"ל
וּכְשֶׁנַּעֲשֶׂה מֶלֶךְ בֵּינֵינוּ, עוֹשִׂים לְפָנָיו כָּל הַלֵּיצָנוּת וּשְׂמֵחִים
זֶה מִתְלוֹצֵץ אֵיךְ הִזִּיק תִּינוֹק, וְהַיּוֹלֶדֶת מִתְאַבֶּלֶת עָלָיו
וְזֶה מַרְאֶה לֵיצָנוּת אֲחֵרוֹת, וְכֵן כַּמָּה מִינֵי לֵיצָנוּת
וּכְשֶׁהַמֶּלֶךְ בָּא בְּתוֹךְ הַשִּׂמְחָה
הוּא הוֹלֵךְ וּמְטַיֵּל עִם הַשָּׂרֵי מְלוּכָה שֶׁלּוֹ
וּמְנַסֶּה עַצְמוֹ לַעֲקר הָאִילָן
כִּי אִם לא הָיָה הָאִילָן כְּלָל, הָיָה טוֹב לָנוּ מְאד
וּמְחַזֵּק לִבּוֹ מְאד כְּדֵי לַעֲקר הָאִילָן כֻּלּוֹ
וּכְשֶׁבָּא אֶל הָאִילָן
אֲזַי הָאִילָן צוֹעֵק מְאד
וַאֲזַי נוֹפֵל עָלָיו פַּחַד וְחוֹזֵר לַאֲחוֹרָיו
פַּעַם אַחַת נַעֲשָׂה מֶלֶךְ חָדָשׁ בֵּינֵיהֶם
וְעָשׂוּ לְפָנָיו לֵיצָנוּת גְּדוֹלוֹת כַּנַּ"ל
וּבָא בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה
וְעָשָׂה לְעַצְמוֹ אַבִּירוּת לֵב מְאד
וְאָמַר לַעֲקר אֶת הָאִילָן כֻּלּוֹ לְגַמְרֵי
וְיָצָא לְטַיֵּל עִם שָׂרָיו וְחִזֵּק לִבּוֹ מְאד
וְרָץ לַעֲקר הָאִילָן לְגַמְרֵי
וּכְשֶׁבָּא אֵלָיו, נָתַן קוֹל גָּדוֹל, וְנָפַל עָלָיו פַּחַד, וְחָזַר לַאֲחוֹרָיו
וּבָא בְּכַעַס גָּדוֹל
וְחָזַר וְהָיָה הוֹלֵךְ
בְּתוֹךְ כָּךְ נִסְתַּכֵּל וְרָאָה בְּנֵי אָדָם יוֹשְׁבִים
[הַיְנוּ הַכַּת אֲנָשִׁים שֶׁל הֶחָכָם הַנַּ"ל]
וְשָׁלַח אֵיזֶה אֲנָשִׁים מֵאֲנָשָׁיו לַעֲשׂוֹת לָהֶם כָּרָאוּי
כְּדַרְכָּם תָּמִיד
[הַיְנוּ שֶׁזֶּה הַמֶּלֶךְ שָׁלַח לְהַזִּיקָם כְּדַרְכָּם]
וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתָם אוֹתָהּ הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם הַנַּ"ל
נָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד
וְאָמַר לָהֶם הַזָּקֵן הַנַּ"ל: אַל תִּפְחֲדוּ
וּכְשֶׁנִּתְקָרְבוּ הַשֵּׁדִים לְשָׁם
לא הָיוּ יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם מֵחֲמַת הָעִגּוּל הַנַּ"ל שֶׁהָיָה סְבִיבוֹתָם
וְשָׁלַח שְׁלוּחִים אֲחֵרִים, וְלא הָיוּ יְכוֹלִים גַּם כֵּן
וּבָא בְּכַעַס גָּדוֹל, וְהָלַךְ בְּעַצְמוֹ, וְלא הָיָה יָכוֹל גַּם הוּא לִקְרַב אֲלֵיהֶם
וּבִקֵּשׁ מֵהַזָּקֵן שֶׁיַּנִּיחֶנּוּ לִכָּנֵס לְשָׁם
וְאָמַר לוֹ: מֵאַחַר שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ, אַנִּיחַ אוֹתְךָ לִכָּנֵס
אֲבָל אֵין דֶּרֶךְ שֶׁיֵּלֵךְ הַמֶּלֶךְ יְחִידִי, וְאַנִּיחַ אוֹתְךָ עִם עוֹד אֶחָד לִכָּנֵס
וּפָתַח לָהֶם פֶּתַח וְנִכְנְסוּ
וְחָזַר וְסָגַר הָעִגּוּל
אָמַר הַמֶּלֶךְ לְהַזָּקֵן: אֵיךְ אַתָּה בָּא לֵישֵׁב עַל מָקוֹם שֶׁלָּנוּ?
אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מַה הוּא מְקוֹמְךָ? הוּא מָקוֹם שֶׁלִּי!
אָמַר לוֹ: אֵין אַתָּה מִתְיָרֵא מִמֶּנִּי? הֵשִׁיב לוֹ: לָאו!
אָמַר לוֹ: אֵין אַתָּה מִתְיָרֵא?
וּפָשַׁט עַצְמוֹ וְנַעֲשָׂה גָּדוֹל מְאד עַד הַשָּׁמַיִם
וְרָצָה לְבָלְעוֹ
אָמַר הַזָּקֵן
אַף עַל פִּי כֵן אֵינִי מִתְיָרֵא כְּלָל
אַךְ אִם אֲנִי רוֹצֶה
תִּהְיֶה אַתָּה מִתְיָרֵא מִמֶּנִּי
וְהָלַךְ וְהִתְפַּלֵּל קְצָת
וְנַעֲשָׂה עָב וְעָנָן גָּדוֹל, וְהָיוּ רְעָמִים גְּדוֹלִים
וְהָרַעַם הוֹרֵג אוֹתָם
וְנֶהֶרְגוּ כָּל הַשָּׂרֵי מְלוּכָה שֶׁלּוֹ שֶׁהָיוּ עִמּוֹ
וְלא נִשְׁאֲרוּ כִּי אִם הוּא עִם הָאֶחָד שֶׁהָיָה עִמּוֹ שָׁם בְּתוֹךְ הָעִגּוּל
וּבִקֵּשׁ אוֹתוֹ שֶׁיִּפְסֹק הָרַעַם, וּפָסַק
עָנָה הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: מֵאַחַר שֶׁאַתָּה אִישׁ כָּזֶה
אֶתֵּן לְךָ סֵפֶר מִכָּל הַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁל שֵׁדִים
כִּי יֵשׁ בַּעֲלֵי שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים רַק מִמִּשְׁפָּחָה אַחַת
וַאֲפִילּוּ אוֹתָהּ הַמִּשְׁפָּחָה אֵינָם יוֹדְעִים בִּשְׁלֵמוּת
אֲנִי אֶתֵּן לְךָ סֵפֶר שֶׁכָּתוּב בּוֹ כָּל הַמִּשְׁפָּחוֹת
כִּי אֵצֶל הַמֶּלֶךְ כְּתוּבִים כֻּלָּם
וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁנּוֹלַד נִכְתַּב אֵצֶל הַמֶּלֶךְ
וְשָׁלַח אֶת הָאֶחָד, שֶׁהָיָה עִמּוֹ אַחַר הַסֵּפֶר
[הַיְנוּ שֶׁהַמֶּלֶךְ שֶׁל הַשֵּׁדִים
שָׁלַח אֶת הָאֶחָד, שֶׁהָיָה עִמּוֹ בְּתוֹךְ הָעִגּוּל אַחַר הַסֵּפֶר
נִמְצָא, שֶׁטּוֹב עָשָׂה שֶׁהִנִּיחַ אוֹתוֹ עִם עוֹד אֶחָד לִכָּנֵס
כִּי אִם לָאו, אֶת מִי הָיָה שׁוֹלֵחַ? ]
וְהֵבִיא לוֹ הַסֵּפֶר
וּפָתַח אֶת הַסֵּפֶר
וְרָאָה כָּתוּב בּוֹ אֶלֶף אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת מִשְׁפָּחוֹת שֶׁלָּהֶם
וְהִבְטִיחַ הַמֶּלֶךְ שֶׁלּא יַזִּיקוּ לְעוֹלָם אֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הַזָּקֵן הַנַּ"ל
וְצִוָּה לְהָבִיא כָּל הַפַּאטְרֶעטִין [דמות דיוקן] שֶׁל כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ
וַאֲפִילּוּ אִם יִהְיֶה נוֹלָד לָהֶם [אֵיזֶה יֶלֶד] יָבִיאוּ
תֵּכֶף הַפַּאטְרֶעט שֶׁלּוֹ, כְּדֵי שֶׁלּא יִהְיֶה נִזּוֹק שׁוּם אֶחָד מִמִּשְׁפַּחַת הַזָּקֵן
אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל הַזָּקֵן לִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם
קָרָא לְבָנָיו וְצִוָּה לָהֶם וְאָמַר לָהֶם
אֲנִי מַנִּיחַ לָכֶם זֶה הַסֵּפֶר.
וַהֲלּא אַתֶּם רוֹאִים שֶׁיֵּשׁ לִי כּחַ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם זֶה הַסֵּפֶר בִּקְדֻשָּׁה
וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינִי מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ
רַק יֵשׁ לִי אֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
גַּם אַתֶּם אַל תִּשְׁתַּמְשׁוּ בּוֹ
אֲפִילּוּ אִם יִמָּצֵא אֶחָד מִכֶּם שֶׁיּוּכַל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בִּקְדֻשָּׁה
אַף עַל פִּי כֵן אַל יִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ
רַק יִהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְנִפְטַר הֶחָכָם, וְהָלַךְ הַסֵּפֶר בִּירֻשָּׁה וּבָא לְבֶן בְּנוֹ
וְהָיָה לוֹ כּחַ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בִּקְדֻשָּׁה
רַק שֶׁהָיָה לוֹ אֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְלא הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ
כַּאֲשֶׁר צִוָּה הַזָּקֵן
וְהַמְדַבְּרִים שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם
הָיוּ מְפַתִּים אֶת נֶכֶד הַזָּקֵן הַנַּ"ל.
בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ לְךָ בָּנוֹת גְּדוֹלוֹת וְאֵין לְךָ לְפַרְנְסָם וּלְהַשִּׂיאָם
עַל כֵּן הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּזֶה הַסֵּפֶר
וְהוּא לא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהֵם מְפַתִּים אוֹתוֹ
וְסָבַר שֶׁלִּבּוֹ מְיַעֲצוֹ לָזֶה
וְנָסַע לְאָבִיו זְקֵנוֹ עַל קִבְרוֹ, וְשָׁאַל אוֹתוֹ.
בַּאֲשֶׁר שֶׁהִנַּחְתָּ צַוָּאָה שֶׁלּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַסֵּפֶר
רַק שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ אֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְעַתָּה הַלֵּב מְפַתֶּה אוֹתִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ
עָנָה אוֹתוֹ [הַזָּקֵן הַנִּפְטָר הַנַּ"ל]
אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לְךָ כּחַ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בִּקְדֻשָּׁה
מוּטָב שֶׁיִּהְיֶה לְךָ אֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאַל תִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ
וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲזר לְךָ
וְעָשָׂה כֵּן
[וַיְהִי הַיּוֹם] וְהָיָה הַמֶּלֶךְ חוֹלֶה
בְּאוֹתָהּ מְדִינָה שֶׁיּוֹשֵׁב בָּהּ הַנֶּכֶד שֶׁל הַזָּקֵן הַנַּ"ל
וְעָסַק בְּדָאקְטוֹרִים
וְלא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת רְפוּאָה
מֵחֲמַת גּדֶל הַחֲמִימוּת שֶׁהָיָה שָׁם בְּאוֹתָהּ הַמְּדִינָה
לא הָיוּ מוֹעִילִים הָרְפוּאוֹת
וְגָזַר הַמֶּלֶךְ שֶׁיִּשְׂרָאֵל יִתְפַּלְּלוּ בַּעֲדוֹ
אָמַר הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּנוּ.
בַּאֲשֶׁר שֶׁזֶּה הַנֶּכֶד הַנַּ"ל יֵשׁ לוֹ כּחַ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַסֵּפֶר בִּקְדֻשָּׁה
וְאֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ
עַל כֵּן נַעֲשֶׂה לְטוֹבָתוֹ
וְצִוָּה עָלַי לִהְיוֹת שָׁם עָנָן
כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לְהַמֶּלֶךְ רְפוּאָה מֵהָרְפוּאוֹת שֶׁלָּקַח כְּבָר
וּמֵהָרְפוּאוֹת שֶׁיִּקַּח עוֹד
וְהַנֶּכֶד הַנַּ"ל לא יָדַע כְּלָל מִזֶּה
וּמֵחֲמַת זֶה אֲנִי הָיִיתִי בְּכָאן עָנָן
[כָּל זֶה הָיָה מְסַפֵּר הֶעָנָן לְהַשָּׁלִיחַ]
וְזֶה הַבֵּן הַנַּ"ל [הַיְנוּ זֶה שֶׁלּא הָיָה לוֹ כּחַ בְּרַגְלָיו בִּתְחִלָּה]
הָיָה הוֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם וְשׁוֹמֵעַ
וְהֵבִיאוּ אוֹתוֹ לַמֶּלֶךְ
וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ שֶׁיִקְּחוּ הַכּחַ וְיַחֲזִירוּ לְהַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל
וְהֶחֱזִירוּ לוֹ הַכּחַ
וְאָז חָזַר הַבֵּן שֶׁל הַשֵּׁדִים הַנַּ"ל כַּנַּ"ל
וּבָא מְיֻסָּר מְאד בְּלא כּחַ, כִּי עִנּוּ אוֹתוֹ מְאד שָׁם
וְחָרָה לוֹ מְאד עַל הַמְכַשֵּׁף שֶׁעִנָּה אוֹתוֹ כָּל כָּךְ
וְצִוָּה לְבָנָיו וּמִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁיִּהְיוּ אוֹרְבִים תָּמִיד עַל הַמְכַשֵּׁף הַנַּ"ל
וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם מְדַבְּרִים
וְהָלְכוּ וְהִגִּידוּ לְהַמְכַשֵּׁף שֶׁיִּשְׁמר עַצְמוֹ
כִּי הֵם אוֹרְבִים עָלָיו
וְעָשָׂה הַמְכַשֵּׁף תַּחְבּוּלוֹת
וְקָרָא עוֹד מְכַשְּׁפִים שֶׁיּוֹדְעִים מִשְׁפָּחוֹת כְּדֵי לִשְׁמר מֵהֶם
וְחָרָה מְאד לְהַבֵּן הַנַּ"ל וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ עַל הַמְדַבְּרִים
עַל שֶׁגִּלּוּ סוֹדוֹ לְהַמְכַשֵּׁף
פַּעַם אַחַת נִזְדַּמֵּן
שֶׁהָלְכוּ יַחַד
מִמִּשְׁפָּחָה שֶׁל הַבֵּן הַנַּ"ל וּמֵהַמְדַבְּרִים
עַל הַמִּשְׁמָר אֵצֶל הַמֶּלֶךְ
וְהָלְכוּ בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הַנַּ"ל
וְעָשׂוּ עֲלִילָה עַל הַמְדַבְּרִים
וְהָרַג הַמֶּלֶךְ אֶת הַמְדַבְּרִים
וְחָרָה לְהַמְדַבְּרִים הַנִּשְׁאָרִים
וְהָלְכוּ וְעָשׂוּ מְרִידָה בֵּין כָּל הַמְּלָכִים
וְהָיָה בֵּין הַשֵּׁדִים רָעָב וְחֻלְשׁוֹת וְחֶרֶב וְדֶבֶר
וְנַעֲשָׂה מִלְחָמוֹת בֵּין כָּל הַמְּלָכִים
וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשָׂה רְעִידַת הָאָרֶץ
וְנָפְלָה הָאָרֶץ כֻּלָּהּ
וְנִשְׁקָה הָאִילָן כֻּלּוֹ
וְלא נִשְׁאַר מֵהֶם כְּלָל, וְנַעֲשׂוּ כְּלא הָיוּ אָמֵן
סוֹד מַעֲשֶׂה זוֹ מְרֻמָּז בְּקַפִּיטְל א' שֶׁבַּתְּהִלִּים
אַשְׁרֵי הָאִישׁ וְכוּ', דֶּרֶךְ רְשָׁעִים דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְכוּ'
הַיְנוּ בְּחִינַת הַדְּרָכִים הַנַּ"ל שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הָאָבָק שֶׁמְּפַזְּרִים וְכוּ'
וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ וְכוּ'
וְכל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ
הַיְנוּ הָאִילָן הַנַּ"ל שֶׁכָּל פִּרְיוֹ וְעָלָיו הַכּל כַּאֲשֶׁר לַכּל מְסֻגָּל מְאד כַּנַּ"ל
דּוֹק וְתִשְׁכַּח עוֹד אֵיזֶה רְמָזִים
אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לא הָלַךְ
כִּי בַּתְּחִילָה לא הָיָה יָכוֹל לֵילֵךְ
לא עָמַד, כִּי אַחַר כָּךְ לא הָיָה יָכוֹל לַעֲמד גַּם כֵּן.
וּבְמוֹשַׁב לֵצִים הַיְנוּ מוֹשַׁב לֵצִים הַנַּ"ל שֶׁעוֹשִׂין לֵיצָנוּת וְכוּ' כַּנַּ"ל.
כְּמוֹץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנוּ רוּחַ, הַיְנוּ הָרוּחַ שֶׁנּוֹשֵׂא הַפּוּל הַנַּ"ל.
וְכָל זֶה הוּא רַק רְמָזִים בְּעָלְמָא שֶׁהֵאִיר עֵינֵינוּ קְצָת
לְמַעַן נָבִין וְנַשְׂכִּיל קְצָת עַד הֵיכָן הַדְּבָרִים מַגִּיעִים
אֲבָל הַדְּבָרִים סְתוּמִים עֲדַיִן בְּתַכְלִית הַהֶעְלֵם.
כִּי כָּל אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁסִּפֵּר
גָּבְהוּ מְאד מְאד מִדַּעַת אֱנוֹשִׁי וְנֶעְלָמִים מֵעֵין כָּל חָי וְכוּ'
חיי מוהר"ן - קא - סיפורים חדשים
...שחלם לו ואינו יודע הפרוש. שאיש אחד שהיה מאנשינו נפטר לעולמו והוא מת באמת אך הוא לא ידע עד אותו היום ונדמה לו בחלומו שכל העולם עומדים סביבו ונוטלין רשות ממנו לנסע לדרכם כנהוג אחר ראש השנה. ואותו האיש הנפטר היה גם כן עומד שם ושאל אותו מדוע לא היית על ראש השנה השיב לו הלא כבר נפטרתי לעולמי. אמרתי לו בשביל כך ואם האדם נפטר אינו רשאי לבוא על ראש השנה, ושתק. ומחמת שכמה בני אדם דברו עמי מאמונה דברתי עמו גם כן מזה. [ונראין הדברים שרבנו זכרונו לברכה הבין...
שיחות הר"ן - אות ל
...נקיות ומאריכין בבית הכסא הקפיד מאד מאד והתלוצץ מאותן האנשים מאד והאריך הרבה בענין זה והכלל 'כי לא נתנה תורה למלאכי השרת' ואין צריך להחמיר יותר מן הדין ועל פי הדין האסור הוא רק כשנצרך לנקביו ממש כמו שכתוב בגמרא: 'הנצרך לנקביו אל יתפלל' 'הנצרך' דיקא ואפילו כשהוא נצרך לנקביו ממש יש גם כן דינים בזה בדיעבד ובשעת הדחק כמובא ב"שלחן ערוך" סימן צ"ב עין שם במגן אברהם שהרי"ף מתיר לכתחלה ביכול לעמד עצמו עד פרסה וכו' נמצא שעל כל פנים כשאינו נצרך לנקביו ממש אין...
שבחי הר"ן - אות יט
...ילדותו לרוץ בכל פעם על קבר הבעל שם טוב, זכר צדיק וקדוש לברכה לבקש מאתו שיעזרו להתקרב להשם יתברך והיה רגיל לילך לשם בלילה ובזמן החרף בעת שהיה הקרירות גדול מאד היה הולך לשם בלילה ומשם חזר והלך אל המקוה והיה שם מקוה חוץ למרחץ ומקוה אחד בתוך המרחץ ובחר לו לילך בהמקוה שחוץ למרחץ, בעת הקרירות גדול וכבר היה קר לו מאד מחמת שבא מהקבר הנ"ל כי היה דרך רחוק בין ביתו להבית עלמין וכן מהבית עלמין למקוה מלבד השהיות שנשתהה הרבה על הקבר אף על פי כן אחר כל זה היה הולך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם
...מאמר, 'ברא' חצי מאמר, אב ובן, סתים וגליא, עדן עלאה דסתים וגניז, עדן תתאה א. דע שיש חותם ויש חותם בתוך חותם הוא כי יש מוכיחי הדור והם בחינות רגלין ונקראים רגלין על שם שהם למודי ה' הינו שלומדין כביכול את ה' שנותנין לו עצות והם הולכים בשליחותו לישראל להוכיחם ולהחזירם להשם יתברך ועל שם זה נקראים בחינות רגלין על שם העצה כמו שפרש רש"י על "וכל העם אשר ברגליך" 'ההולכים אחר עצתך' ועל שם ההליכה שהולכים בשליחותו להוכיח כנ"ל. וכשהשם יתברך גוזר גזר דין בעולם...
להוציא מכח אל הפועל. כן או לא?
...co.il/?key=337 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סו - ויהי נא פי שנים ברוחך אלי רבי נחמן מברסלב מדבר באורך על זה שצריכים להוציא דייקא מכוח אל הפועל, כמו שהבורא ברא את העולם, שהוציא אותו מכוח אל הפועל וכולי. וכן בעוד מקומות מובא שצריך דייקא להוציא מכוח אל הפועל את שכלו / רצונותיו וכולי breslev.eip.co.il/?ftxt=%D7%9E%D7%9B%D7%97+%D7%90%D7%9C+%D7%94%D7%A4%D7%A2%D7%9C&cid=0 אך לעומת זאת, כאן breslev.eip.co.il/?key=323 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נא - כשאתם מגיעין...
להיות לבד - בריא או לא?
...מברסלב: - שיחות הר"ו - אות עז ועל כן לפעמים כשאחד יושב לבדו ביער יכול להיות שיהיה נעשה משגע וזה נעשה מחמת שהוא לבדו ונכללין בו לבד כל האמות והם מתגרין זה בזה והוא מכרח להשתנות בכל פעם לבחינת אמה אחרת כפי התגברות אמה על אמה שהם כלם נכללין בו לבדו ומחמת זה יכול להשתגע לגמרי מחמת התהפכות הדעות שבו על ידי התגרות האמות שנכללין בו לבדו כנ"ל אבל כשהוא בישוב בין אנשים יש מקום להמלחמה להתפשט בכל אחד מהבני בית או בין השכנים כנ"ל מצד שני אמר רבי נחמן מברסלב:...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמה - דַּע שֶׁיֵּשׁ חַדְרֵי תּוֹרָה
...- דע שיש חדרי תורה דע שיש חדרי תורה ומי שזוכה להם כשמתחיל לחדש בתורה, הוא נכנס בהחדרים ונכנס מחדר לחדר ומחדר לחדר כי בכל חדר וחדר יש כמה וכמה פתחים לחדרים אחרים וכן מאותן החדרים לחדרים אחרים והוא נכנס ומטיל בכלם, ומלקט משם אוצרות וסגלות יקרות וחמודות מאד אשרי חלקו אבל דע, שצריך לזהר מאד, לבל יטעה בעצמו, כי לא במהרה זוכין לזה כי יש כמה וכמה חדושין שאינם באים משם רק מהיכלי התמורות כי את זה לעמת זה עשה אלהים ואף שנדמה לאדם להשגה גדולה אף על פי כן, גם...
צדיק מעל או כמו מלאכי השרת?
...או כמו מלאכי השרת? כאן breslev.eip.co.il/?key=178 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה א - תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו כי איש הישראלי נברא, שיהיה לו ממשלה על המלאכים וזה התכלית והסוף של ישראל כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה. 'עתידין צדיקים, שיהיה מחצתן לפנים ממלאכי השרת' שנאמר: "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" שהמלאכים יצטרכו לשאל מישראל, כשירצו לידע מה פעל אל וצריך כל אחד לראות, שיבוא לזה התכלית, שיהיה לו ממשלה על מלאכים היינו ממשלה מעל המלאכים. כאן breslev...
חיי מוהר"ן - תקצ - עבודת השם
...לו מאד להתפלל, כי המחשבות זרות מבלבלין אותו מאד. השיב לו רבנו זכרונו לברכה מקבלין זאת לכפרת עון, וחיך קצת. וקצת היה נראה כונתו בזה כי הלא באמת אלו המחשבות הם בעצמם עוונות, ועל כן חיך קצת. אך אף על פי כן בודאי כל דבריו אמת וצדק כי על כל פנים בזה שאין מהרהר אחריו יתברך חס ושלום ויודע שבודאי השם יתברך רוצה לקרבו ולקבל תפילתו רק שעוונותיו גרמו לו כל אלו המחשבות הבאין לבלבלו ויש לו צער מזה ובורח מהם בכל כחו יכול להיות בודאי שזה בעצמו נחשב לו לכפרת עון...
הצדיק האמת הגדול במעלה - מה מיוחד בו?
...במעלה - מה מיוחד בו? אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=2207 - שיחות הר"ו - אות נא העולם אומרים שאין צריך לבקש גדולות ואני אומר שצריך דוקא לבקש גדולות לבקש ולחפש אחר הצדיק הגדול ביותר דוקא וכבר מבאר מזה בספרים שצריך לחפש דיקא אחר הצדיק והרבי הגדול ביותר וכיו"ב מובא כאן breslev.eip.co.il/?key=172 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ל - מישרא דסכינא וכל מה שהוא קטן ביותר ומרחק ביותר מהשם יתברך הוא צריך רבי גדול ביותר ... כי כל מה שהוא קטן ומרחק ביותר...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1094 שניות - עכשיו 19_03_2024 השעה 13:55:31 - wesi2