שיחות הר"ן - אות רפ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי בשמו שאמר לענין מה שהצדיקים הם נעים ונדים בדרך אמר שיש נשמות נדחות שאינם יכולים להתעלות כי אם על ידי מה שהצדיק נע ונד ויש צדיק שאינו רוצה להיות נע ונד אבל אף על פי כן הוא נע ונד בביתו הינו, מה שהוא הולך הנה והנה בביתו זהו גם כן בחינת נע ונד

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנח - ראו לפעמים אש בוער מרחוק כמה בני אדם ספרו שראו לפעמים אש בוער מרחוק וקרבו לשם ולא היה כלום וכן נתראה גם כן לפעמים בדרך וגם על הים לפעמים נתראה כך וכבר נודע שזה בא מן האדים...כח של גפרית ועולים איזה אדים ונתקבצים זה עם זה ומכה עליהם רוח קר מלמעלה ונופלים למטה ומתחילין לבער לפי שעה כמו כן יש כמה בני אדם שלפעמים נבער לבו להשם יתברך ומתחיל בעבודת השם יתברך ולאחר שעה נתבטל וחוזר לקדמותו ולפעמים נמשך חצי יום או איזה ימים או איזה שבועות אך לא לנצח ולא לזמן מרבה וזה בא מרשעים הינו ממה שהרשעים

חיי מוהר"ן - קכח - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו אות קכח אחר שבא מלמברג לא נסע עוד על האוקריינע לומר תורה כדרכו מקדם מחמת החולאת ופעם אחת היה מספר בשבת שירה מענין שבימים הקודמין היה נוסע על המדינה...תורה נפלאה וכו'. והיה מספר כמתגעגע ואמר שכשהיה יושב על העגלה היה ענין מיחד וכשהיה בא לעיר שנסע לשם ויצאו לקראתו ועשו לו כבוד היה נעשה ענין אחר כשנכנס אל העיר היה ענין אחר כשאמר תורה שם היה ענין אחר אחר כך כשקבל מעות היה ענין אחר. וחשב כיוצא בזה כמה ענינים שבכל פעם היה ענין אחר והמובן מדבריו שהיה לו בענין הנסיעה עבודה מי

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי...הנני מביא מחר ארבה בגבולך [עיין התו' הזאת בנ"א מכת"י רבינו ז"ל בעצמו] א. כי השם יתברך מחמת רחמנותו ברא את העולם כי רצה לגלות רחמנותו ואם לא היה בריאת העולם על מי היה מראה רחמנותו ועל כן ברא את כל הבריאה מתחלת האצילות עד סוף נקדת המרכז של עולם הגשמי, כדי להראות רחמנותו וכאשר רצה השם יתברך לברא את העולם לא היה מקום

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיב - אם אתה מאמין, שיכולין לקלקל, תאמין שיכולין לתקן לענין התחזקות לבל יפל האדם בדעתו מחמת רבוי הפגמים והקלקולים שקלקל על ידי מעשיו ענה ואמר אם אתה מאמין, שיכולין לקלקל, תאמין שיכולין לתקן.

שיחות הר"ן - אות מג על ידי מרה שחורה ועצבות אינם יודעים משמו ואמר בדרך צחות שהמת כששואלין אותו שיאמר שמו הוא שוכח את שמו כמובא וזה מחמת שהמת הוא בעצבות ומרה שחורה מאד על כן אינו יודע משמו והכלל שצריך...בשמחה תמיד ואפילו אם הוא כמו שהוא, דהינו שהוא, חס ושלום, רחוק מאד מהשם יתברך אף על פי כן יש לו לשמח מאד שלא עשהו גוי וכבר מבאר שעל עניני מעשיו אשר אינם כראוי נגדו יתברך על זה צריכין ליחד שעה ביום להתבודד ולשבר לבו לפניו יתברך כמבאר במקום אחר וגם אותה השעה אסור שיהיה לו עצבות רק לב נשבר אבל שאר כל היום יהיה רק בשמחה גם על ידי השמח

סיפורי מעשיות - מעשה ד - ממלך שגזר שמד פעם אחת היה מלך וגזר על המדינה גרוש בגזרות שמד שמי שירצה לשאר במדינה ימיר דתו ואם לאו יהיה נתגרש מהמדינה והיו קצת מהם שהפקירו כל רכושם ועשירות שלהם ויצאו משם בדלות...ועשירותם ונשארו שם והיו אנוסים בצנעא היו נוהגים דת יהודית ובפרהסיא לא היו רשאים [לנהג כמו יהודים] ומת המלך, ונעשה בנו מלך והתחיל לנהג המדינה ביד רמה וכבש כמה מדינות והיה חכם גדול ומחמת שהיה מחזיק בתקף ידו את השרי מלוכה, יעצו עליו ונתקשרו לפל עליו ולהכרית אותו ואת זרעו והיה בין השרים אחד מהאנוסי

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלו - אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו זהו מה שאמרו רז"ל 'הוי דן את כל אדם לכף זכות' כי כשיש מחלקת על אדם צריך לחקר למצא זכות בחברו, במה שחולק עליו...פנים או מחמת שחבירו גדול ממנו במעלה ועל כן חולק עליו על שלא הגיע למדרגתו ואזי צריך להשתדל שיגיע הוא גם כן למדרגת חברו בכדי שיהיו שניהם שוים ואזי לא יהיה מחלקת או לפעמים להפך שהוא גדול מחברו והמחלקת מחמת שחברו מתקנא בו, על שלא הגיע למדרגתו ועל כן צריך לדונו לכף זכות ובזה הוא מעלה חברו לכף זכות ואז הם במק

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יג - כל מה שחולקין עליו יותר, מקרבין אותו יותר להשם יתברך כשחולקין על האדם נמצא שרודפין אותו והוא בורח בכל פעם להשם יתברך וכל מה שחולקין עליו יותר, מקרבין אותו יותר להשם יתברך כי השם יתברך בכל מקום בבחינת: "אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך" נמצא שבכל מקום בורח להשם יתברך וזה בחינת: "ופרעה הקריב" 'שהקריב את ישראל לאביהם שבשמים' שעל ידי רדיפתו אותם נתקרבו יותר להשם יתברך כנ"ל

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נו - כשיש להאדם לב, אין שיך אצלו מקום כלל כשיש להאדם לב, אין שיך אצלו מקום כלל כי אדרבא, הוא מקומו של עולם וכו' כי האלקות הוא בלב, כמו שכתוב: "צור לבבי" ואצל השם יתברך נאמר: "הנה מקום אתי" שהוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו נמצא, מי שיש לו לב ישראלי אין ראוי לו לומר שמקום זה אין טוב לפניו כי אין שיך אצלו מקום כלל כי אדרבא הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו כנ"ל