ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ע - וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה
ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל: (ויקרא ט) ויהי ביום השמיני כי כל הדברים הם על הארץ כמו שאנו רואין בחוש, שהכל גדל מן הארץ וכל הדברים והבריות הולכים ומנחים על הארץ ואי אפשר שיפסקו ויתרחקו מהארץ אם לא על ידי כח המכריח הינו על ידי שיש מי שמכריח הדבר ונוטלו ממקומו מהארץ, ומרחיקו ממנה וכפי כח המכריח, כן נתרחק הדבר מהארץ ואחר כך כשנפסק כח המכריח, חוזר הדבר להארץ כגון : אם זורק אדם דבר למעלה אזי על ידי כחו, מכריח הדבר ומפסיקו מהארץ וכפי כחו, כן מכריח הדבר וזורקו למעלה יותר ואחר כך כשנפסק כחו, שהוא כח המכריח חוזר הדבר ונופל להארץ כי הארץ יש לה כח המושך, וממשכת כל הדברים לעצמה כי אם לאו, לא היו יכולים להתקים עליה כי היה ראוי לפל ממנה, מחמת שהיא כדורית וכל בני העולם עומדים סביבה כידוע אך שיש לה כח המושך ועל כן כשנפסק כח המכריח וחוזר הדבר ונופל למטה להארץ כל מה שמתקרב יותר למטה הוא פורח ונופל למטה במהירות יותר זה מחמת שמתקרב להכח המושך של הארץ על כן נופל במהירות יותר למטה והצדיק הוא בחינת עפר הנ"ל כי הצדיק הוא יסוד עולם כמו שכתוב (משלי י) : "וצדיק יסוד עולם" וכל הדברים עומדים עליו ויש לו כח המושך, להמשיך כל הדברים אליו כי זה הצדיק, הוא רק יחיד בעולם, שהוא יסוד עולם שכל הדברים נמשכים ממנו ואפילו כל הצדיקים הם רק ענפים ממנו, כל אחד לפי בחינתו יש שהוא בחינות ענף, ממנו ויש שהוא בחינות ענף מן הענף כי זה הצדיק היחיד בעולם, הוא ענו ושפל ומשים עצמו כעפר, בבחינות (בראשית י"ח) : "ואנכי עפר ואפר" ועל כן הוא יסוד עולם, הינו בחינת עפר, שכל הדברים הם עליו כנ"ל וזה שאנו מבקשים : 'ונפשי כעפר לכל תהיה' הינו שיהיה לה כח המושך, להמשיך הכל אליו כעפר כנ"ל וזה הצדיק, ממשיך כל ההשפעות לעולם בבחינות (איוב כ"ח) : "ועפרות זהב" שכל ההשפעות נמשכין מבחינות עפר, מהצדיק הנ"ל ועל כן אם נותנין צדקה לזה הצדיק הוא מתברך מיד כי הוא בחינת זריעה על העפר, שמצמחת כפל כפלים בבחינות (הושע י) : "זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד" אבל אם נותן צדקה למי שאינו בחינת עפר כלל אינו עושה פרות וזה שקלל ירמיה את אנשי ענתות: "בעת אפך עשה בהם" 'הכשילם בעניים שאינם מהגנים' (בבא קמא ט"ז:) הינו שאינם בבחינת עפר כלל ועל כן הצדקה שנותנים להם אינה בחינת זריעה כלל והנה היה ראוי שימשכו כל בני אדם לזה הצדיק שהוא בחינת עפר שיש לו כח המושך כנ"ל אך על ידי כח המכריח, מפסיקין ומרחיקין ממנו הינו, שיש בני אדם, שעל ידי דבורם ומעשיהם הם מכריחים את בני אדם, להפסיקם ולהרחיקם מהצדיק הנ"ל ולפי כח המכריח, כן מרחיק מהצדיק כנ"ל ואחר כך כשיפסיק כח המכריח יחזר וימשיך עצמו ויתקרב להצדיק שהוא בחינת עפר כנ"ל כי כשיפסיק המכריח ישוב להעפר להצדיק הנ"ל שיש לו כח המושך כנ"ל ועל כן יש בני אדם שהם רחוקים מאד מהצדיק מחמת שהם עדין בכח המכריח המרחיק אותם אבל אחר כך כשיפסיק כח המכריח, יחזרו ויתקרבו כנ"ל וזה שאנו רואין כשאדם נוסע להצדיק, כל מה שמתקרב למקום הצדיק יותר יש לו חשק יותר, מחמת שמתקרב יותר להכח המושך כנ"ל וזה בחינת משכן כי משכן היה לו כח המושך להמשיך אלקות למקום שהיה עומד שם בחינת (שיר השירים א) "משכני אחריך נרוצה" 'אחריך נרוצה' דיקא כי כל מה שמתקרב יותר אליו, הוא רץ ביותר כנ"ל מחמת הכח המושך כנ"ל וכמובא במדרש (שמות פרק ל"א) שהמשכן הוא לשון משכון שהוא משכון לישראל שתשרה שכינה אצלם אפילו אם יחטאו, חס ושלום כמו שכתוב (ויקרא כ"ו) : "ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם" נמצא שעל ידי המשכן, השכינה שורה בישראל הינו כנ"ל כי משכן לשון משכני וכו' שיש לו בחינת כח המושך להמשיך אלקות למקום שהיה עומד שם כנ"ל ועל כן אי אפשר להקים את המשכן אלא הצדיק שהוא בחינת עפר, בחינת משה שהיה ענו מכל האדם, כמו שכתוב (שמות מ) : "ויקם משה את המשכן" ואחר לא היה יכול להקימו כי דוקא זה הצדיק, שהוא בחינת עפר, בחינת כח המושך יכול להקים המשכן, שהוא בחינת כח המושך, להמשיך האלקות כנ"ל וזה שכתוב (דברים ז) : "לא מרבכם חשק ה' בכם כי אתם המעט" ודרשו רז"ל (חלין פ"ט והובא בפרש"י שם) "לא וכו' רק מחמת שאתם ממעיטין עצמכם וכו', חשק ה' בכם" כי מחמת שהם ממעיטין ומקטינים עצמן על ידי זה הם בבחינת עפר, שיש לו כח המושך בחינת משכן, שמושך האלקות כנ"ל ועל כן חשק ה' בכם וזה בחינת (ישעיה נ"ז) : "אשכן את דכא" כי על ידי שפלות, שמשים עצמו כעפר על ידי זה יש לו כח המושך, להמשיך השם יתברך אצלו שזהו בחינת המשכן כנ"ל וזה בחינת הכבוד הנאמר אצל המשכן כמו שכתוב (שמות כ"ט) : "ונקדש בכבודי" וכמו שכתוב (שם מ) : "וכבוד ה' מלא את המשכן" כי כל הכבוד שיש לכל אדם שבעולם, מקטן ועד גדול כלם הם מקבלים רק מזה הצדיק שהוא בחינת עפר, בחינת משכן שממנו נמשך הכל כי כל הכבוד והגדלה, הוא רק אצל זה הצדיק וכלם מקבלים ממנו כמו שכתוב (מגלה ל"א) : 'כל מקום שאתה מוצא גדלתו שם אתה מוצא ענותנותו' נמצא, שבמקום השפלות והקטנות שם שורה כל הכבוד והגדלה כמו שכתוב: "אשכן את דכא" ועל כן כל הראשים שבעולם מקבלים כבודם מזה הצדיק, שהוא בחינת עפר וכן התחדשות הכבוד כי בכל פעם נתחדש הכבוד שזה הממנה בא להתמנות אחר, ונתחדש הראשיות והכבוד הוא הכל על ידי זה הצדיק כי כפי הקמתו את המשכן בכל פעם שמשם בא הכבוד בבחינות: "וכבוד ה' מלא את המשכן" כנ"ל כן נתחדש כל הכבוד והראשיות כנ"ל וזה "ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל" כי כשהצדיק צריך לקרות את ראשי העם הוא קורא אותם בזה שהוא מקים את המשכן, ששם הכבוד כנ"ל ועל ידי זה קורא אותם, כי כלם באים אליו לקבל הכבוד ממנו וזה 'ביום השמיני', שהקים משה את המשכן על ידי זה, 'קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל' שהם כלל ראשי העם, מקטן ועד גדול כי על ידי הקמת המשכן קרא את כל ראשי העם, שהם בחינת אהרון ובניו וכו' כנ"ל וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ראש השנה א) : 'שניסן ראש השנה למלכים' כי אז היה הקמת המשכן שמשם נמשך הכבוד של מלכים של כל הממנים והראשים כנ"ל ועל כן היה הקמת המשכן בראש חדש ניסן דוקא כי זה בחינת ראש חדש, שעל ידי זה נתחדשים כל הראשים כנ"ל וזהו בחינת ראש חדש ניסן, ראש השנה למלכים כנ"ל
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה לְאַהֲרון וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי
כִּי כָּל הַדְּבָרִים הֵם עַל הָאָרֶץ
כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁהַכּל גָּדֵל מִן הָאָרֶץ
וְכָל הַדְּבָרִים וְהַבְּרִיּוֹת הוֹלְכִים וּמֻנָּחִים עַל הָאָרֶץ
וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּפָּסְקוּ וְיִתְרַחֲקוּ מֵהָאָרֶץ
אִם לא עַל יְדֵי כּחַ הַמַּכְרִיחַ
הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁמַּכְרִיחַ הַדָּבָר
וְנוֹטְלוֹ מִמְּקוֹמוֹ מֵהָאָרֶץ, וּמַרְחִיקוֹ מִמֶּנָּה
וּכְפִי כּחַ הַמַּכְרִיחַ, כֵּן נִתְרַחֵק הַדָּבָר מֵהָאָרֶץ
וְאַחַר כָּך כְּשֶׁנִּפְסָק כּחַ הַמַּכְרִיחַ, חוֹזֵר הַדָּבָר לְהָאָרֶץ
כְּגוֹן: אִם זוֹרֵק אָדָם דָּבָר לְמַעְלָה
אֲזַי עַל יְדֵי כּחוֹ, מַכְרִיחַ הַדָּבָר וּמַפְסִיקוֹ מֵהָאָרֶץ
וּכְפִי כּחוֹ, כֵּן מַכְרִיחַ הַדָּבָר וְזוֹרְקוֹ לְמַעְלָה יוֹתֵר
וְאַחַר כָּך כְּשֶׁנִּפְסָק כּחוֹ, שֶׁהוּא כּחַ הַמַּכְרִיחַ
חוֹזֵר הַדָּבָר וְנוֹפֵל לְהָאָרֶץ
כִּי הָאָרֶץ יֵשׁ לָהּ כּחַ הַמּוֹשֵׁך, וּמַמְשֶׁכֶת כָּל הַדְּבָרִים לְעַצְמָהּ
כִּי אִם לָאו, לא הָיוּ יְכוֹלִים לְהִתְקַיֵּם עָלֶיהָ
כִּי הָיָה רָאוּי לִפּל מִמֶּנָּה, מֵחֲמַת שֶׁהִיא כַּדּוּרִית
וְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם עוֹמְדִים סְבִיבָהּ כַּיָּדוּעַ
אַך שֶׁיֵּשׁ לָהּ כּחַ הַמּוֹשֵׁך
וְעַל כֵּן כְּשֶׁנִּפְסָק כּחַ הַמַּכְרִיחַ
וְחוֹזֵר הַדָּבָר וְנוֹפֵל לְמַטָּה לְהָאָרֶץ
כָּל מַה שֶּׁמִּתְקָרֵב יוֹתֵר לְמַטָּה
הוּא פּוֹרֵחַ וְנוֹפֵל לְמַטָּה בִּמְהִירוּת יוֹתֵר
זֶה מֵחֲמַת שֶׁמִּתְקָרֵב לְהַכּחַ הַמּוֹשֵׁך שֶׁל הָאָרֶץ
עַל כֵּן נוֹפֵל בִּמְהִירוּת יוֹתֵר לְמַטָּה
וְהַצַּדִּיק הוּא בְּחִינַת עָפָר הַנַּ"ל
כִּי הַצַּדִּיק הוּא יְסוֹד עוֹלָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם"
וְכָל הַדְּבָרִים עוֹמְדִים עָלָיו
וְיֵשׁ לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך, לְהַמְשִׁיך כָּל הַדְּבָרִים אֵלָיו
כִּי זֶה הַצַּדִּיק, הוּא רַק יָחִיד בָּעוֹלָם, שֶׁהוּא יְסוֹד עוֹלָם
שֶׁכָּל הַדְּבָרִים נִמְשָׁכִים מִמֶּנּוּ
וַאֲפִילּוּ כָּל הַצַּדִּיקִים הֵם רַק עֲנָפִים מִמֶּנּוּ, כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ
יֵשׁ שֶׁהוּא בְּחִינוֹת עָנָף, מִמֶּנּוּ
וְיֵשׁ שֶׁהוּא בְּחִינוֹת עָנָף מִן הֶעָנָף
כִּי זֶה הַצַּדִּיק הַיָּחִיד בָּעוֹלָם, הוּא עָנָו וְשָׁפָל
וּמֵשִׂים עַצְמוֹ כְּעָפָר, בִּבְחִינוֹת: "וְאָנכִי עָפָר וָאֵפֶר"
וְעַל כֵּן הוּא יְסוֹד עוֹלָם, הַיְנוּ בְּחִינַת עָפָר, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הֵם עָלָיו כַּנַּ"ל
וְזֶה שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים: 'וְנַפְשִׁי כְּעָפָר לַכּל תִּהְיֶה'
הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לָהּ כּחַ הַמּוֹשֵׁך, לְהַמְשִׁיך הַכּל אֵלָיו כְּעָפָר כַּנַּ"ל
וזה הצדיק, ממשיך כל ההשפעות לעולם
בבחינות: "וְעַפְרוֹת זָהָב"
שֶׁכָּל הַהַשְׁפָּעוֹת נִמְשָׁכִין מִבְּחִינוֹת עָפָר, מֵהַצַּדִּיק הַנַּ"ל
וְעַל כֵּן אִם נוֹתְנִין צְדָקָה לְזֶה הַצַּדִּיק
הוּא מִתְבָּרֵך מִיָּד
כִּי הוּא בְּחִינַת זְרִיעָה עַל הֶעָפָר, שֶׁמַּצְמַחַת כֶּפֶל כִּפְלַיִם
בִּבְחִינוֹת: "זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה וְקִצְרוּ לְפִי חָסֶד"
אֲבָל אִם נוֹתֵן צְדָקָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ בְּחִינַת עָפָר כְּלָל
אֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת
וְזֶה שֶׁקִּלֵּל יִרְמְיָה אֶת אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת: "בְּעֵת אַפְּך עֲשֵׂה בָּהֶם"
'הַכְשִׁילֵם בַּעֲנִיִּים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים'
הַיְנוּ שֶׁאֵינָם בִּבְחִינַת עָפָר כְּלָל
וְעַל כֵּן הַצְּדָקָה שֶׁנּוֹתְנִים לָהֶם אֵינָהּ בְּחִינַת זְרִיעָה כְּלָל
וְהִנֵּה הָיָה רָאוּי שֶׁיִּמָּשְׁכוּ כָּל בְּנֵי אָדָם
לְזֶה הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר
שֶׁיֵּשׁ לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך כַּנַּ"ל
אַך עַל יְדֵי כּחַ הַמַּכְרִיחַ, מַפְסִיקִין וּמַרְחִיקִין מִמֶּנּוּ
הַיְנוּ, שֶׁיֵּשׁ בְּנֵי אָדָם, שֶׁעַל יְדֵי דִּבּוּרָם וּמַעֲשֵׂיהֶם
הֵם מַכְרִיחִים אֶת בְּנֵי אָדָם, לְהַפְסִיקָם וּלְהַרְחִיקָם מֵהַצַּדִּיק הַנַּ"ל
וּלְפִי כּחַ הַמַּכְרִיחַ, כֵּן מַרְחִיק מֵהַצַּדִּיק כַּנַּ"ל
וְאַחַר כָּך כְּשֶׁיַּפְסִיק כּחַ הַמַּכְרִיחַ
יַחֲזר וְיַמְשִׁיך עַצְמוֹ וְיִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר כַּנַּ"ל
כִּי כְּשֶׁיַּפְסִיק הַמַּכְרִיחַ יָשׁוּב לְהֶעָפָר לְהַצַּדִּיק הַנַּ"ל
שֶׁיֵּשׁ לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם רְחוֹקִים מְאד מֵהַצַּדִּיק
מֵחֲמַת שֶׁהֵם עֲדַיִן בַּכּחַ הַמַּכְרִיחַ הַמַּרְחִיק אוֹתָם
אֲבָל אַחַר כָּך כְּשֶׁיַּפְסִיק כּחַ הַמַּכְרִיחַ, יַחְזְרוּ וְיִתְקָרְבוּ כַּנַּ"ל
וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִין
כְּשֶׁאָדָם נוֹסֵעַ לְהַצַּדִּיק, כָּל מַה שֶּׁמִּתְקָרֵב לִמְקוֹם הַצַּדִּיק יוֹתֵר
יֵשׁ לוֹ חֵשֶׁק יוֹתֵר, מֵחֲמַת שֶׁמִּתְקָרֵב יוֹתֵר לְהַכּחַ הַמּוֹשֵׁך כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת מִשְׁכָּן
כִּי מִשְׁכָּן הָיָה לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך
לְהַמְשִׁיך אֱלקוּת לַמָּקוֹם שֶׁהָיָה עוֹמֵד שָׁם
בחינת "מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיך נָּרוּצָה"
'אַחֲרֶיך נָּרוּצָה' דַּיְקָא
כִּי כָּל מַה שֶּׁמִּתְקָרֵב יוֹתֵר אֵלָיו, הוּא רָץ בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל
מֵחֲמַת הַכּחַ הַמּוֹשֵׁך כַּנַּ"ל
וכמובא במדרש שֶׁהַמִּשְׁכָּן הוּא לְשׁוֹן מַשְׁכּוֹן
שֶׁהוּא מַשְׁכּוֹן לְיִשְׂרָאֵל
שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה אֶצְלָם אֲפִילּוּ אִם יֶחֶטְאוּ, חַס וְשָׁלוֹם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם"
נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי הַמִּשְׁכָּן, הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל הַיְנוּ כַּנַּ"ל
כִּי מִשְׁכָּן לְשׁוֹן מָשְׁכֵנִי וְכוּ'
שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינַת כּחַ הַמּוֹשֵׁך
לְהַמְשִׁיך אֱלקוּת לַמָּקוֹם שֶׁהָיָה עוֹמֵד שָׁם כַּנַּ"ל
ועל כן אי אפשר להקים את הַמִּשְׁכָּן
אֶלָּא הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר, בְּחִינַת משֶׁה
שֶׁהָיָה עָנָו מִכָּל הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיָּקֶם משֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן"
וְאַחֵר לא הָיָה יָכוֹל לַהֲקִימוֹ
כִּי דַּוְקָא זֶה הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר, בְּחִינַת כּחַ הַמּוֹשֵׁך
יָכוֹל לְהָקִים הַמִּשְׁכָּן, שֶׁהוּא בְּחִינַת כּחַ הַמּוֹשֵׁך, לְהַמְשִׁיך הָאֱלקוּת כַּנַּ"ל
וְזֶה שֶׁכָּתוּב: "לא מֵרֻבְּכֶם חָשַׁק ה' בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְּעַט"
וְדָרְשׁוּ רַזַ"ל "לא וְכוּ' רַק מֵחֲמַת שֶׁאַתֶּם מַמְעִיטִין עַצְמְכֶם וְכוּ', חָשַׁק ה' בָּכֶם"
כִּי מֵחֲמַת שֶׁהֵם מַמְעִיטִין וּמַקְטִינִים עַצְמָן
עַל יְדֵי זֶה הֵם בִּבְחִינַת עָפָר, שֶׁיֵּשׁ לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך
בְּחִינַת מִשְׁכָּן, שֶׁמּוֹשֵׁך הָאֱלקוּת כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן חָשַׁק ה' בָּכֶם
וזה בחינת: "אֶשְׁכּן אֶת דַּכָּא"
כִּי עַל יְדֵי שִׁפְלוּת, שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּעָפָר
עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך, לְהַמְשִׁיך הַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֶצְלוֹ
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַמִּשְׁכָּן כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת הַכָּבוֹד הַנֶּאֱמַר אֵצֶל הַמִּשְׁכָּן
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנִקְדַּשׁ בִּכְבוֹדִי"
וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן"
כִּי כָּל הַכָּבוֹד שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, מִקָּטן וְעַד גָּדוֹל
כֻּלָּם הֵם מְקַבְּלִים רַק מִזֶּה הַצַּדִּיק
שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר, בְּחִינַת מִשְׁכָּן
שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְשָׁך הַכּל
כִּי כָּל הַכָּבוֹד וְהַגְּדֻלָּה, הוּא רַק אֵצֶל זֶה הַצַּדִּיק
וְכֻלָּם מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ'
נִמְצָא, שֶׁבִּמְקוֹם הַשִּׁפְלוּת וְהַקַּטְנוּת
שָׁם שׁוֹרֶה כָּל הַכָּבוֹד וְהַגְּדֻלָּה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֶשְׁכּן אֶת דַּכָּא"
וְעַל כֵּן כָּל הָרָאשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם מְקַבְּלִים כְּבוֹדָם
מִזֶּה הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר
וְכֵן הִתְחַדְּשׁוּת הַכָּבוֹד
כִּי בְּכָל פַּעַם נִתְחַדֵּשׁ הַכָּבוֹד
שֶׁזֶּה הַמְּמֻנֶּה בָּא לְהִתְמַנּוּת אַחֵר, וְנִתְחַדֵּשׁ הָרָאשִׁיּוּת וְהַכָּבוֹד
הוּא הַכּל עַל יְדֵי זֶה הַצַּדִּיק
כִּי כְּפִי הֲקָמָתוֹ אֶת הַמִּשְׁכָּן בְּכָל פַּעַם
שֶׁמִּשָּׁם בָּא הַכָּבוֹד בִּבְחִינוֹת: "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" כַּנַּ"ל
כֵּן נִתְחַדֵּשׁ כָּל הַכָּבוֹד וְהָרָאשִׁיּוּת כַּנַּ"ל
וְזֶה "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה לְאַהֲרון וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל"
כִּי כְּשֶׁהַצַּדִּיק צָרִיך לִקְרוֹת אֶת רָאשֵׁי הָעָם
הוּא קוֹרֵא אוֹתָם בָּזֶה שֶׁהוּא מֵקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁשָּׁם הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה קוֹרֵא אוֹתָם, כִּי כֻּלָּם בָּאִים אֵלָיו לְקַבֵּל הַכָּבוֹד מִמֶּנּוּ
וְזֶה 'בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי', שֶׁהֵקִים משֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן
עַל יְדֵי זֶה, 'קָרָא משֶׁה לְאַהֲרון וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל'
שֶׁהֵם כְּלַל רָאשֵׁי הָעָם, מִקָּטן וְעַד גָּדוֹל
כִּי עַל יְדֵי הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן
קָרָא אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם, שֶׁהֵם בְּחִינַת אַהֲרון וּבָנָיו וְכוּ' כַּנַּ"ל
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'שֶׁנִּיסָן ראשׁ הַשָּׁנָה לִמְלָכִים'
כִּי אָז הָיָה הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן
שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁך הַכָּבוֹד שֶׁל מְלָכִים שֶׁל כָּל הַמְמֻנִּים וְהָרָאשִׁים כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן הָיָה הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן בְּראשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן דַּוְקָא
כִּי זֶה בְּחִינַת ראשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְחַדְּשִׁים כָּל הָרָאשִׁים כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ בְּחִינַת ראשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן, ראשׁ הַשָּׁנָה לִמְלָכִים כַּנַּ"ל
תאוות אכילה / אכילה לשם שמים ועוד
...תאוות אכילה, מבוסס על מ"ש רבי נחמן מברסלב כי אצל הצדיק האמת יש בחינת הארת הרצון בשעת האכילה. כי הצדיק האמת נהנה מהאותיות שיש בכל דבר, דהיינו מהתגלות הרצונות של הבורא שיש בכל דבר. כמו כן אצל הצדיק הגוף קדוש כמו הנשמה, אז הוא אינו חושש מתאוות הגוף, כי אצל הצדיק האמת כל תאוות הגוף הן כולן קודש ואין אצלו חילוק בין תאוות הגוף לתאוות הנשמה, כי הגוף קדוש בקדושת הנשמה. כמו כן במספר מקומות מבואר כי התאוות הן בחינת רעב וצמא. ובכלל, לחם הוא גם בחינת אישה. ואישה...
חיי מוהר"ן - קצה - נסיעתו וישיבתו באומן
...יום ששי ערב שבת קדש פרשת בחקתי זה שני שבועות שבא לכאן ועדין היה עומד בבית רנ"נ היה מספר ומשיח עמי מענין יראת השם ואם אני בוכה לפרקים וכו'. ענה ואמר: הנה אנחנו עתה אצל הקצה והסוף של ישראל במקום שגבול ישראל כלה כי לכל דבר יש קץ וסוף [פרוש, ואם כן גם לנו ישראל עם קדוש יש איזה סוף גם כן הינו שיש מקום ששם מסים קדשת ישראל, שמשם ולהלאה אין מתפשט קדשת ישראל ובזה המקום היו רחוקים מאד מהשם יתברך ועל כן אמר, שאנו עתה במקום ששם מסים קדשת ישראל] ועל כן צריכין...
שבחי הר"ן - אות יג
...של עבודת השם בלי שום חכמות והכל בהצנע גדול ותכף כשיצא לחוץ היה עושה בכונה כל מיני מעשה נערות כל מיני שחוק וקפיצות ושאר ענינים כאלו עד שלא היה יכול לבוא על דעת שום אדם שהוא רוצה בעבודת השם ובתחלה בימי ילדותו היה נוהג שהיה לוקח איזה גדולים והחליפם על טפלים ונכנס לבית הכנסת בהצנע דרך חלון וכיוצא ולקח עמו הספר "שערי ציון" ואמר הלשם יחוד של עשית מצוה ולקח טפל אחד והשליכה לתוך המתן בסתר ואחר כך חזר ועשה עצמו כאלו הוא מסיח דעתו מזה ואחר כך חזר ואמר לשם...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לד
...מפיו הקדוש שאמר כי יש צדיקים שעבדו וטרחו עד שזכו לאיזה מדרגה ומעלה כל אחד כפי מעלתו כמו למשל אצל מלך ששריו זוכין על ידי עבודתם כל אחד לאיזה מעלה לאיזה התמנות גבה כפי עבודתו אבל על עצמו אמר שאם היה יודע שהוא עכשו באותה המעלה ומדרגה של אשתקד אינו רוצה את עצמו כלל [ואמר בלשון גנאי על עצמו על ענין הנ"ל אם היה נשאר במדרגה של אשתקד] רק בכל פעם הוא עולה ממדרגה למדרגה ויש הרבה מאד בענין זה לספר אך אי אפשר לספר כל זה בכתב כלל כי אם מי שזכה לראות בעיניו ולשמע...
שיחות הר"ן - אות סו
...התפילה וכמבאר מזה בספריו הקדושים בכמה מקומות ואמר כמה פעמים שהאדם צריך להכריח עצמו מאד לתפילה לא כמו שאומרים קצת שאין להכריח עצמו לתפילה רק אדרבא צריכין להכריח עצמו מאד מאד בכל הכחות לתפילה שוב אמר: כשאדם מתפלל בכונה דהינו שמקשר המחשבה אל הדבור ומטה אזנו ושומע מה שהוא מדבר אזי הכחות נמשכין ממילא לתוך דבורי התפילה כי כל הכחות מצפין ומסתכלין תמיד על זה שימשכו ויכנסו בתוך דבורים קדושים על כן כשמתפלל בכונה נמשכין ונכנסין כל הכחות שלו ממילא לתוך התפילה...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ג
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ג והנסיעה לקאמיניץ היתה פליאה גדולה מאד וכל העולם אמרו פרושים על זה קצת דורשין לשבח וקצת וכו' אבל כלם טעו אפילו אותן שאמרו לשבח לא כונו כונתו כלל ואפילו אותן שידעו קצת מחמת שהוא בעצמו גלה להם איזה רמז אף על פי כן לא ידעו כונתו בשלמות וכבר אמר דבר נאה על זה על מה שהעולם טועין עצמן בו תמיד בכל מה שהוא עושה וכו'...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכט - דַּע שֶׁיֵּשׁ עֵצִים שֶׁכְּשֶׁעוֹשִין מֵהֶם מִטָּה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכט - דע שיש עצים שכשעושין מהם מטה דע שיש עצים שכשעושין מהם מטה, הם מסגלים להולדת בנים ולגדלם וכן להפך יש שאינם מסגלים וכו' וזה מרמז בפסוק: "שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו" . 'אפילו עצי עריסותינו גלה לנו' כי על ידי עצי המטה על ידי זה סגלת ההולדה כנ"ל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ז - וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים
...לברכה] ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם אמרו חכמינו, זכרונם לברכה: השוו אשה לאיש ואיתא במכילתא: 'יכול יהיו התלמידים לומדין ואינם מבינים תלמוד לומר: "אשר תשים לפניהם" ערכם לפניהם כשלחן ערוך' א. דע, כי עקר הגלות אינו אלא בשביל חסרון אמונה כמו שכתוב: "תבואי, תשורי מראש אמנה" ואמונה הוא בחינת תפילה כמו שכתוב: "ויהי ידיו אמונה", ותרגומו: 'פרישן בצלו' וזה בחינת נסים למעלה מהטבע כי התפילה למעלה מטבע כי הטבע מחיב כן והתפילה משנה הטבע וזה דבר נס ולזה צריך אמונה...
הר של אש - מעשה מבעל תפילה
...breslev.eip.co.il/?key=59 - סיפורי מעשיות - מעשה יב - מבעל תפילה והודיע המלך להגבור המלך זה השי"ת. והגיבור היינו מידת הדין והיראות הנפולות שיש לאדם שהוא צריך להתגבר עליהן. היות שבדרך, שהוא עולה אל החרב הנ"ל הדרך שעולה אל החרב, היינו הדרך להשיג את השכל הנקנה שבו נמתקת היראה של מידת הגבורה והדין. דהיינו השגת האין סוף. כי רק שם כל הדינים נמתקים בשורשם... יש דרך מן הצד היינו צורת מחשבה לא מקובלת, כי הוא שכל מאוד גדול שהוא השכל הנקנה והוא בחינת הדרך מן...
החלל הפנוי - האם באמת אין שם שכל?
...key=335 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה שאלה: מצד אחד מסביר רבי נחמן מברסלב בכל התורה הנ"ל כי בחלל הפנוי אין שום שכל לתרץ את הקושיות שבאות משם. מצד שני הוא כותב שם: אבל יש עוד מין אפיקורסית והם החכמות שאינם חכמות אלא מחמת שהם עמקים ואינם משיגים אותם ומחמת זה נראים כחכמות כמו למשל כשאחד אומר סברא שקר בגמפ"ת [גמרא, פרוש רש"י, תוספות] ומחמת שאין למדן לישב הקשיא שבא על ידי סברא זו על ידי זה נדמה שאמר סברא וחכמה גדולה אף שבאמת...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 19_03_2024 השעה 08:40:50 - wesi2