ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כג
ובבקר שהוא ערב פסח נסע הקפיטן עם כמה ישמעאלים על הספינה קטנה לתוך העיר ובאו לפניו ובקשו ממנו לחם לאכל ודברו עמו ברמיזה והשיב להם ברמיזה והודיעם שיש כאן יהודים ויכולים אתם לקנות לכם לחם והשם יתברך ברחמיו אשר בידו לב מלכים ושרים הסיר לבו ובלבל דעתו עד שיצא מפיו בלי ישוב הדעת ואמר שיקח אחד מהם כדי לקנות לחם עבורם ונסע מיד עמו האיש של רבנו זכרונו לברכה ובא אל העיר והלך אחריו אחד מהישמעאלים שלו לשמרו שלא יברח ודרך הליכתו לעיר היה גם כן סכנה גדולה כי אז היה שעת מלחמה גדולה ובקל היו יכולים לתפסו שהוא אחד מהמרגלים כי נכר בו שאינו ממדינתם כי אם ממדינה רחוקה מאד אך בחסדי ה' עבר על כל שומרי השערים, ולא עשו לו מאומה עד שבא אל החכם הכולל וספר לו מה שארע להם ושהם נלכדו בספינה של מלחמה אך הוא בעצמו לא ידע מה לספר כי הם בעצמן לא ידעו כונת הקפיטן מה הוא רוצה לעשות עמהם אך בדרך כלל ספר לו שהם כמעט בשביה, חס ושלום, והם בסכנה ואצלו היתה השעה הזאת גדולה כמו כמה שעות והחכם היה מתאוה לשמע ספורי מעשיות מהמלחמות וכיוצא ואמר לו בכל פעם: לא תפחד והיה לו צער גדול והיה בדעתו לקנות מצות ויין ולחזר את עצמו להספינה אך השם יתברך שלח לו במחשבתו היות שבהיותם באכסניא בטבריה שמעו מרבי צבי הארקער שאשתו ממשפחת פרענקען ושהיא מיחסת גדולה ואמר שיש לה אח בראדיש חכם גדול וצדיק ועלה זאת על דעתו אך לא ידע שמו רק שמה של אשת רבי צבי הנ"ל ידע ותכף ומיד שאל על זה החכם שיש לו אחות בטבריה ומיד שלחו אל החכם הנ"ל ובא אצלו האיש של רבנו זכרונו לברכה וכבר ספרו להחכם כל מה ששמעו מפי האיש מבית החכם הראשון הנ"ל ותכף בבואו אצל החכם הזה אמר לו. אין שום פחד בזה וספור מעשיות תספר לי אם ירצה השם על הסדר והיה בלבו תמיהה גדולה כי לא עלתה על דעתו שתהיה הישועה כל כך במהרה עד שיזכה להיות כאן על הסדר ואמר לו החכם הזה. תדע שזה הקפיטן כבר עקלנו אותו עם הספינה עד שיניח אתכם לצאת מספינתו ומעות צריכים לתן לו כמה שירצה וטוב להודות לה' אשר הציל אתכם והפליא עמכם נסים ונפלאות שזכיתם לבוא לכאן ושהקפיטן יבלבל דעתו ויניח אותך לכנס אל העיר כי זה הקפיטן הוא גזלן מפרסם והוא משרש ברשעתו כי יחוסו הוא מחמשת סרני פלשתים כי כך הוא חותם עצמו ועכשו אין פנאי לשמע ספורי מעשיות לך עמי לרופא לגלח אותך לכבוד יום טוב וכך היה הוליכוהו מיד וגלחו אותו ורחצו אותו ונתן לו קאווע לשתות ושאל אותו מי הוא השני ואמר לו שמעתם מהבעל שם טוב ? והשיב: הן, כי הספרים של הגאון החסיד אב בית דין דקהלת קדש פולנאה נמצאים שם ואמר לו שהוא נכדו, וגם הוא נכד לרבי נחמן הרידנקער ובעצמו הוא חכם כאשר תראו בעיניכם והיה לזה החכם שמחה כפולה כי אמר, אפילו לפדות אנשים פשוטים הוא מצוה רבה ובפרט שהזמין לו ה' לפדות אדם גדול כזה ומיחס מגזע קדושים כאלה וזרז את עצמו עם עוד אנשים לנסע אליו אך בתוך כך נזדמן שפגעו ישמעאלים זה בזה ונתקוטטו אחד עם חברו עד שנהרגו ביניהם כמה ישמעאלים בשוק ותכף כששמעו זאת ברח החכם הנ"ל עם כל האנשים לחצרו וגם את האיש של רבנו הנ"ל לקחו עמהם גם כן וסגרו את עצמם סגור ומסגר ולא יצאו החוצה בערך כמה שעות ולא יכלו לנסע אליו כי כבר פנה היום וענה החכם ואמר לו תדע שאני מנעורי עוסק בתורה ועבודה ובמצוות ומעשים טובים ומן הסתם יש לי שכר בשביל זה חוץ חלק עולם הבא שיש לי בכלל ישראל זאת לכם במשכון באם חס ושלום, לא אשתדל ואתאמץ את עצמי להוציא אתכם יאבד הכל כאשר לכל ואין כונתי להתפאר לפניך רק כדי שתאמין לי שאין אני מפקיר אתכם חס ושלום אך אין פנאי לעסק בזה היום בכן תקח עמך מצות הן מצה שמורה הן שאר מצות אם תרצו לאכל ויין טוב מהמבחר, וירקות ושאר דברים השיכים להסדר ונסע בעצמו האיש הנ"ל וחזר אל הספינה הגדולה שהיה שם רבנו זכרונו לברכה לבדו ובבואו לשם אל הספינה הגדולה שהיתה עומדת רחוק מן העיר תכף כששמע רבנו את קולו שמח מאד שמחה גדולה ורץ לנגדו, ואמר לו: ברוך ה' שאני רואה אותך בחיים כי אמרתי אולי טבעו אותך בים וגם אותי יטבעו בים ועכשו ברוך השם הנותן ליעף כח כי לא היה לי עוד כח לסבל היסורים עד בואך כי אמרתי אמות עד בואך כי היה לרבנו זכרונו לברכה, כליון עינים מאד בכל אותן השעות שנפרד האיש ממנו ונשאר לבדו על הספינה והיה עומד ומצפה ועיניו כלות כל היום על ביאתו והתפללו, וסדרו את הסדר כראוי, ואכלו ושתו וספר לו האיש כל הדברים הנ"ל ושמח שמחה גדולה וביום ראשון של פסח באה הפקדה שיוליכו את הספינה אל העיר ולקשר אותה אל הספר והיו שם גם כן לילה שניה בספינה וביום השני הלך האיש של רבנו זכרונו לברכה, אל העיר לבית הכנסת להתפלל ואחר יציאתו מבית הכנסת הלך עם החכם לביתו לאכל סעדת יום טוב, ואכלו ושתו ובשעת הסעדה אמר החכם תורה מה שחדש בעצמו וגם בשם אחרים, וגם מצדיקי דורנו שבמדינתנו ובקש מהאיש הנ"ל שיאמר גם כן תורה מרבנו זכרונו לברכה ואמר לו איזה דבר בשמו, והיה לו נחת גדול מאד ואמר שישו בני מעי וכו' ואחר הסעדה חזר אל הספינה והגבאי הלך אחריו ונשא מאכלים טובים לרבנו זכרונו לברכה ובבוא האיש הנ"ל על הספינה היה נראה פניו כמו מי שהוא בעצבות ומרה שחורה וכראות אותו רבנו זכרונו לברכה, נדמה לו שמכרח להיות שנתהפך הדבר ומי יודע מה נולד היום ולא יכול לאכל מחמת צער ובאמת, היה מחמת שהחכם אנס אותו שם לשתות יין הרבה ונשתכר, ומחמת זה היו נראין פניו זועפות כשבא אל רבנו ורבנו שאל אותו והוא לא השיב כלום רק אחר כך הניח עצמו האיש לישן איזה שעות ואחר כך קם מהשנה בשחוק ואמר לרבנו לא ידעתם שהם שכרו אותי כי אנסוני לשתות יותר מדי מחמת שמחתו וספר לו כל הדברים, איך שהיה נוהג עמו החכם והיה לו נחת ושמחה ואז אכל סעדתו
וּבַבּקֶר שֶׁהוּא עֶרֶב פֶּסַח

נָסַע הַקַּפִּיטָן עִם כַּמָּה יִשְׁמְעֵאלִים עַל הַסְּפִינָה קְטַנָּה לְתוֹךְ הָעִיר

וּבָאוּ לְפָנָיו וּבִקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ לֶחֶם לֶאֱכל

וְדִבְּרוּ עִמּוֹ בִּרְמִיזָה

וְהֵשִׁיב לָהֶם בִּרְמִיזָה

וְהוֹדִיעָם שֶׁיֵּשׁ כָּאן יְהוּדִים וִיכוֹלִים אַתֶּם לִקְנוֹת לָכֶם לֶחֶם

וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו אֲשֶׁר בְּיָדוֹ לֵב מְלָכִים וְשָׂרִים

הֵסִיר לִבּוֹ וּבִלְבֵּל דַּעְתּוֹ עַד שֶׁיָּצָא מִפִּיו בְּלִי יִשּׁוּב הַדַּעַת

וְאָמַר שֶׁיִּקַּח אֶחָד מֵהֶם כְּדֵי לִקְנוֹת לֶחֶם עֲבוּרָם

וְנָסַע מִיָּד עִמּוֹ הָאִישׁ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וּבָא אֶל הָעִיר

וְהָלַךְ אַחֲרָיו אֶחָד מֵהַיִּשְׁמְעֵאלִים שֶׁלּוֹ לְשָׁמְרוֹ שֶׁלּא יִבְרַח

וְדֶרֶךְ הֲלִיכָתוֹ לָעִיר הָיָה גַּם כֵּן סַכָּנָה גְּדוֹלָה

כִּי אָז הָיָה שְׁעַת מִלְחָמָה גְּדוֹלָה

וּבְקַל הָיוּ יְכוֹלִים לְתָפְסוֹ שֶׁהוּא אֶחָד מֵהַמְרַגְּלִים

כִּי נִכָּר בּוֹ שֶׁאֵינוֹ מִמְּדִינָתָם כִּי אִם מִמְּדִינָה רְחוֹקָה מְאד

אַךְ בְּחַסְדֵּי ה' עָבַר עַל כָּל שׁוֹמְרֵי הַשְּׁעָרִים, וְלא עָשׂוּ לוֹ מְאוּמָה

עַד שֶׁבָּא אֶל הֶחָכָם הַכּוֹלֵל וְסִפֵּר לוֹ מַה שֶּׁאֵרַע לָהֶם וְשֶׁהֵם נִלְכְּדוּ בִּסְפִינָה שֶׁל מִלְחָמָה

אַךְ הוּא בְּעַצְמוֹ לא יָדַע מַה לְּסַפֵּר

כִּי הֵם בְּעַצְמָן לא יָדְעוּ כַּוָּנַת הַקַּפִּיטָן מַה הוּא רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶם

אַךְ בְּדֶרֶךְ כְּלָל סִפֵּר לוֹ שֶׁהֵם כִּמְעַט בְּשִׁבְיָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְהֵם בְּסַכָּנָה

וְאֶצְלוֹ הָיְתָה הַשָּׁעָה הַזּאת גְּדוֹלָה כְּמוֹ כַּמָּה שָׁעוֹת

וְהֶחָכָם הָיָה מִתְאַוֶּה לִשְׁמעַ סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מֵהַמִּלְחָמוֹת וְכַיּוֹצֵא

וְאָמַר לוֹ בְּכָל פַּעַם: לא תִּפְחַד

וְהָיָה לוֹ צַעַר גָּדוֹל

וְהָיָה בְּדַעְתּוֹ לִקְנוֹת מַצּוֹת וָיַיִן וְלַחֲזר אֶת עַצְמוֹ לְהַסְּפִינָה

אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שָׁלַח לוֹ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ

הֱיוֹת שֶׁבִּהְיוֹתָם בָּאַכְסַנְיָא בִּטְבֶרְיָה שָׁמְעוּ מֵרַבִּי צְבִי הָארְקֶער

שֶׁאִשְׁתּוֹ מִמִּשְׁפַּחַת פְרֶענְקֶען וְשֶׁהִיא מְיֻחֶסֶת גְּדוֹלָה

וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ לָהּ אָח בְּרַאדִישׁ חָכָם גָּדוֹל וְצַדִּיק

וְעָלָה זאת עַל דַּעְתּוֹ

אַךְ לא יָדַע שְׁמוֹ רַק שְׁמָהּ שֶׁל אֵשֶׁת רַבִּי צְבִי הַנַּ"ל יָדַע

וְתֵכֶף וּמִיָּד שָׁאַל עַל זֶה הֶחָכָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָחוֹת בִּטְבֶרְיָה

וּמִיָּד שָׁלְחוּ אֶל הֶחָכָם הַנַּ"ל וּבָא אֶצְלוֹ הָאִישׁ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וּכְבָר סִפְּרוּ לְהֶחָכָם כָּל מַה שֶּׁשָּׁמְעוּ מִפִּי הָאִישׁ מִבֵּית הֶחָכָם הָרִאשׁוֹן הַנַּ"ל

וְתֵכֶף בְּבוֹאוֹ אֵצֶל הֶחָכָם הַזֶּה אָמַר לוֹ.

אֵין שׁוּם פַּחַד בָּזֶה

וְסִפּוּר מַעֲשִׂיּוֹת תְּסַפֵּר לִי אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם עַל הַסֵּדֶר

וְהָיָה בְּלִבּוֹ תְּמִיהָה גְּדוֹלָה

כִּי לא עָלְתָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁתִּהְיֶה הַיְּשׁוּעָה כָּל כָּךְ בִּמְהֵרָה עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִהְיוֹת כָּאן עַל הַסֵּדֶר

וְאָמַר לוֹ הֶחָכָם הַזֶּה.

תֵּדַע שֶׁזֶּה הַקַּפִּיטָן כְּבָר עִקַּלְנוּ אוֹתוֹ עִם הַסְּפִינָה עַד שֶׁיַּנִּיחַ אֶתְכֶם לָצֵאת מִסְּפִינָתוֹ

וּמָעוֹת צְרִיכִים לִתֵּן לוֹ כַּמָּה שֶׁיִּרְצֶה

וְטוֹב לְהוֹדוֹת לַה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם וְהִפְלִיא עִמָּכֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁזְּכִיתֶם לָבוֹא לְכָאן

וְשֶׁהַקַּפִּיטָן יְבֻלְבַּל דַּעְתּוֹ וְיַנִּיחַ אוֹתְךָ לִכְנס אֶל הָעִיר

כִּי זֶה הַקַּפִּיטָן הוּא גַּזְלָן מְפֻרְסָם וְהוּא מֻשְׁרָשׁ בְּרִשְׁעָתוֹ

כִּי יִחוּסוֹ הוּא מֵחֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְּלִשְׁתִּים כִּי כָּךְ הוּא חוֹתֵם עַצְמוֹ

וְעַכְשָׁו אֵין פְּנַאי לִשְׁמעַ סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת

לֵךְ עִמִּי לְרוֹפֵא לְגַלֵּחַ אוֹתְךָ לִכְבוֹד יוֹם טוֹב וְכָךְ הָיָה

הוֹלִיכוּהוּ מִיָּד וְגִלְּחוּ אוֹתוֹ וְרָחֲצוּ אוֹתוֹ

וְנָתַן לוֹ קַאוֶוע לִשְׁתּוֹת

וְשָׁאַל אוֹתוֹ מִי הוּא הַשֵּׁנִי

וְאָמַר לוֹ שְׁמַעתֶּם מֵהַבַּעַל שֵׁם טוֹב ?

וְהֵשִׁיב: הֵן, כִּי הַסְּפָרִים שֶׁל הַגָּאוֹן הֶחָסִיד אַב בֵּית דִּין דִּקְהִלַּת קדֶשׁ פּוּלְנָאָה נִמְצָאִים שָׁם

וְאָמַר לוֹ שֶׁהוּא נֶכְדּוֹ, וְגַם הוּא נֶכֶד לְרַבִּי נַחְמָן הָרִידֶנְקֶער

וּבְעַצְמוֹ הוּא חָכָם כַּאֲשֶׁר תִּרְאוּ בְּעֵינֵיכֶם

וְהָיָה לְזֶה הֶחָכָם שִׂמְחָה כְּפוּלָה

כִּי אָמַר, אֲפִילּוּ לִפְדּוֹת אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים הוּא מִצְוָה רַבָּה

וּבִפְרָט שֶׁהִזְמִין לוֹ ה' לִפְדּוֹת אָדָם גָּדוֹל כָּזֶה וּמְיֻחָס מִגֶּזַע קְדוֹשִׁים כָּאֵלֶּה

וְזֵרַז אֶת עַצְמוֹ עִם עוֹד אֲנָשִׁים לִנְסֹעַ אֵלָיו

אַךְ בְּתוֹךְ כָּךְ נִזְדַּמֵּן שֶׁפָּגְעוּ יִשְׁמְעֵאלִים זֶה בָּזֶה וְנִתְקוֹטְטוּ אֶחָד עִם חֲבֵרוֹ עַד שֶׁנֶּהֶרְגוּ בֵּינֵיהֶם כַּמָּה יִשְׁמְעֵאלִים בַּשּׁוּק

וְתֵכֶף כְּשֶׁשָּׁמְעוּ זאת בָּרַח הֶחָכָם הַנַּ"ל עִם כָּל הָאֲנָשִׁים לַחֲצֵרוֹ

וְגַם אֶת הָאִישׁ שֶׁל רַבֵּנוּ הַנַּ"ל לָקְחוּ עִמָּהֶם גַּם כֵּן

וְסָגְרוּ אֶת עַצְמָם סָגוֹר וּמְסֻגָּר וְלא יָצְאוּ הַחוּצָה בְּעֶרֶךְ כַּמָּה שָׁעוֹת

וְלא יָכְלוּ לִנְסֹעַ אֵלָיו כִּי כְּבָר פָּנָה הַיּוֹם

וְעָנָה הֶחָכָם וְאָמַר לוֹ

תֵּדַע שֶׁאֲנִי מִנְּעוּרַי עוֹסֵק בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה וּבְמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים

וּמִן הַסְּתָם יֵשׁ לִי שָׂכָר בִּשְׁבִיל זֶה

חוּץ חֵלֶק עוֹלָם הַבָּא שֶׁיֵּשׁ לִי בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל זאת לָכֶם בְּמַשְׁכּוֹן

בְּאִם חַס וְשָׁלוֹם, לא אֶשְׁתַּדֵּל וְאֶתְאַמֵּץ אֶת עַצְמִי לְהוֹצִיא אֶתְכֶם

יאבַד הַכּל כַּאֲשֶׁר לַכּל

וְאֵין כַּוָּנָתִי לְהִתְפָּאֵר לְפָנֶיךָ

רַק כְּדֵי שֶׁתַּאֲמִין לִי שֶׁאֵין אֲנִי מַפְקִיר אֶתְכֶם חַס וְשָׁלוֹם

אַךְ אֵין פְּנַאי לַעֲסֹק בָּזֶה הַיּוֹם

בְּכֵן תִּקַּח עִמְּךָ מַצּוֹת הֵן מַצָּה שֶׁמוּרָה הֵן שְׁאָר מַצּוֹת אִם תִּרְצוּ לֶאֱכל

וְיַיִן טוֹב מֵהַמֻּבְחָר, וִירָקוֹת וּשְׁאָר דְּבָרִים הַשַּׁיָּכִים לְהַסֵּדֶר

וְנָסַע בְּעַצְמוֹ הָאִישׁ הַנַּ"ל וְחָזַר אַל הַסְּפִינָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיָה שָׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְבַדּוֹ

וּבְּבוֹאוֹ לְשָׁם אֶל הַסְּפִינָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה עוֹמֶדֶת רָחוֹק מִן הָעִיר

תֵּכֶף כְּשֶׁשָּׁמַע רַבֵּנוּ אֶת קוֹלוֹ שָׂמַח מְאד שִׂמְחָה גְּדוֹלָה

וְרָץ לְנֶגְדּוֹ, וְאָמַר לוֹ: בָּרוּךְ ה' שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ בַּחַיִּים

כִּי אָמַרְתִּי אוּלַי טִבְּעוּ אוֹתְךָ בַּיָּם וְגַם אוֹתִי יְטַבְּעוּ בַּיָּם

וְעַכְשָׁו בָּרוּךְ הַשֵּׁם הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כּחַ

כִּי לא הָיָה לִי עוֹד כּחַ לִסְבּל הַיִּסּוּרִים עַד בּוֹאֲךָ

כִּי אָמַרְתִּי אָמוּת עַד בּוֹאֲךָ

כִּי הָיָה לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כִּלְיוֹן עֵינַיִם מְאד בְּכָל אוֹתָן הַשָּׁעוֹת שֶׁנִּפְרַד הָאִישׁ מִמֶּנּוּ וְנִשְׁאַר לְבַדּוֹ עַל הַסְּפִינָה

וְהָיָה עוֹמֵד וּמְצַפֶּה וְעֵינָיו כָּלוֹת כָּל הַיּוֹם עַל בִּיאָתוֹ

וְהִתְפַּלְּלוּ, וְסִדְּרוּ אֶת הַסֵּדֶר כָּרָאוּי, וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ

וְסִפֵּר לוֹ הָאִישׁ כָּל הַדְּבָרִים הַנַּ"ל

וְשָׂמַח שִׂמְחָה גְּדוֹלָה

וּבְיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח בָּאָה הַפְּקֻדָּה שֶׁיּוֹלִיכוּ אֶת הַסְּפִינָה אֶל הָעִיר וְלִקְשׁר אוֹתָהּ אֶל הַסְּפָר

וְהָיוּ שָׁם גַּם כֵּן לַיְלָה שְׁנִיָּה בַּסְּפִינָה

וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי הָלַךְ הָאִישׁ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אֶל הָעִיר לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל

וְאַחַר יְצִיאָתוֹ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת הָלַךְ עִם הֶחָכָם לְבֵיתוֹ לֶאֱכל סְעֻדַּת יוֹם טוֹב, וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ

וּבִשְׁעַת הַסְּעֻדָּה אָמַר הֶחָכָם תּוֹרָה מַה שֶּׁחִדֵּשׁ בְּעַצְמוֹ

וְגַם בְּשֵׁם אֲחֵרִים, וְגַם מִצַּדִּיקֵי דּוֹרֵנוּ שֶׁבִּמְדִינָתֵנוּ

וּבִקֵּשׁ מֵהָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁיּאמַר גַּם כֵּן תּוֹרָה מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְאָמַר לוֹ אֵיזֶה דָּבָר בִּשְׁמוֹ, וְהָיָה לוֹ נַחַת גָּדוֹל מְאד

וְאָמַר שִׂישׂוּ בְּנֵי מֵעַי וְכוּ'

וְאַחַר הַסְּעֻדָּה חָזַר אֶל הַסְּפִינָה

וְהַגַּבַּאי הָלַךְ אַחֲרָיו וְנָשָׂא מַאֲכָלִים טוֹבִים לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וּבְבוֹא הָאִישׁ הַנַּ"ל עַל הַסְּפִינָה הָיָה נִרְאֶה פָּנָיו כְּמוֹ מִי שֶׁהוּא בְּעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה

וְכִרְאוֹת אוֹתוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, נִדְמָה לוֹ שֶׁמֻּכְרָח לִהְיוֹת שֶׁנִּתְהַפֵּךְ הַדָּבָר וּמִי יוֹדֵעַ מַה נּוֹלַד הַיּוֹם

וְלא יָכוֹל לֶאֱכל מֵחֲמַת צַעַר

וּבֶאֱמֶת, הָיָה מֵחֲמַת שֶׁהֶחָכָם אָנַס אוֹתוֹ שָׁם לִשְׁתּוֹת יַיִן הַרְבֵּה

וְנִשְׁתַּכֵּר, וּמֵחֲמַת זֶה הָיוּ נִרְאִין פָּנָיו זוֹעֲפוֹת כְּשֶׁבָּא אֶל רַבֵּנוּ

וְרַבֵּנוּ שָׁאַל אוֹתוֹ וְהוּא לא הֵשִׁיב כְּלוּם

רַק אַחַר כָּךְ הִנִּיחַ עַצְמוֹ הָאִישׁ לִישׁן אֵיזֶה שָׁעוֹת

וְאַחַר כָּךְ קָם מֵהַשֵּׁנָה בִּשְׂחוֹק

וְאָמַר לְרַבֵּנוּ לא יְדַעְתֶּם שֶׁהֵם שִׁכְּרוּ אוֹתִי

כִּי אֲנָסוּנִי לִשְׁתּוֹת יוֹתֵר מִדַּי מֵחֲמַת שִׂמְחָתוֹ

וְסִפֵּר לוֹ כָּל הַדְּבָרִים, אֵיךְ שֶׁהָיָה נוֹהֵג עִמּוֹ הֶחָכָם

וְהָיָה לוֹ נַחַת וְשִׂמְחָה

וְאָז אָכַל סְעֻדָּתוֹ
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יח
...העולם וגם רבנו הלך עמהם, למערה של אליהו הנביא ושם עשו כל העולם שמחה גדולה ורקודין ומחולות והוא לא היה שמח כלל רק ישב שם בהכנעה גדולה ובלב נשבר ושאל הרב רבי זאב הנ"ל את האיש שהיה עמו. מה זה ועל מה זה, שהוא בעצבות מן ראש השנה עד עתה ? ה' יודע אם טוב הדבר וגם בשמחת תורה עשו הקפות ברקודין ושמחה כנהוג בפרט שהיו שם אנשים חסידים והוא זכרונו לברכה, היה גם כן בבית הכנסת ולא רצה לעשות שום הקפה, רק ישב שם בהכנעה ובכפיפת ראש [כאשר דרכו היה כן על פי הרב קדם שזכה...
שבחי הר"ן - אות כו
שבחי הר"ן - אות כו והקפיד מאד על אלו האנשים שסוברים שעקר מעלת הצדיק והשגתו שזוכה הוא מצד הנשמה לבד מחמת שיש לו נשמה גבה מאד ואמר שלא כן הדבר רק העקר תלוי במעשים טובים ויגיעות ועבודות ואמר בפרוש שכל אדם שבעולם יכול לזכות למדרגה הגבה ביותר כי אין הדבר תלוי אלא בבחירת האדם לבד אם ירצה לרחם על עצמו ולישב עצמו היטב היטב מה שטוב לפניו באמת וכו' 'והכל לפי רב המעשה'
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לג - וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה
...מוהר"ן ח"ב - תורה לג - ויחד יתרו על כל הטובה "ויחד יתרו על כל הטובה" וכו' ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, 'שנעשה בשרו חדודין חדודין' כי כל השמחות הם רק בשעתן כגון, למשל שמחה של חתנה או ברית השמחה הוא רק בשעתן ואם יסתכל על הסוף, אין שום שמחה בעולם, כי סוף אדם [למות] וכו' אבל אם יסתכל על הסוף של הסוף אז יש לו לשמח מאד כי סוף כל סוף, דהינו התכלית הוא טוב מאד והנה זהו רק מצד הנשמה, שמצדה המות טוב מאד כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "והנה טוב מאד" זה [מלאך...
שיחות הר"ן - אות רכב - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...אמונה וחזק אותו רבנו זכרונו לברכה ואמר לו שאיתא שכל התהוות מעשה בראשית היה רק בשביל מה שצפה השם יתברך שיהיו אנשים שיהיה להם יסורים בענין האמונה הקדושה מחמת הבלבולים והכפירות העולים על מחשבתם רחמנא לצלן והם יתגברו כנגד אלו המחשבות ויתחזקו באמונה ורק בשביל זה ברא השם יתברך את כל מעשה בראשית ועל ידי דבורים אלו נתחזק זה האיש מאד תמיד בכל עת שבאו עליו בלבולים הנ"ל וכן מבאר בדברי רבנו, זכרונו לברכה כמה פעמים שעקר הבריאה היה בזכות האמונה כמו שכתוב: "וכל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לז - דִּרְשׁוּ יְיָ וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד
...יי ועזו בקשו פניו תמיד א. כי עקר הבריאה היא בגין דישתמודעין לה כמו שכתוב:לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ב. וגוף ונפש, הם בחינת אדם ובהמה, חמר וצורה, חכמה וסכלות בחינת אור וחשך: "כיתרון אור מן החשך" וכו' וכמו שאמרו: 'גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות', שנאמר:" כי אל דעות ה'" . "אל ה ויאר לנו", וכתיב: "לא ידעו ולא יבינו". והם בחינת חיים ומיתה, כמו שכתוב: "החכמה תחיה" וכו' וכתיב: "ימותו ולא בחכמה": "במחשכים הושיבני" וכו'. והם בחינות שכחה וזכרון, כמו שכתוב...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריד - בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים כְּשֶׁהָיוּ יוֹדְעִים יוֹם מִיתָתָם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריד - בדורות הראשונים כשהיו יודעים יום מיתתם בדורות הראשונים כשהיו יודעים יום מיתתם היו עוסקים בתורה כל היום ולא היה שליטה להבעל דבר עליהם ועכשו מצינו בני אדם שמתו באמצע למודם דע שאם הלמוד כהגן, בודאי אין לו שום כח אבל אם אין הלמוד כראוי, בפרט למוד גמרא אם אין הלמוד כראוי אזי הוא מקבל יותר כח מהלמוד כי תלמוד בגימטריא אותיות של שמה לילית על כן יש כח בלמוד התלמוד או להכניע אותה, או להפך, חס ושלום
ספר המידות - נפילה
...א' א. לפעמים אדם נופל ממדרגתו לעת זקנתו. ב. על ידי גבית מס נופל אדם ממדרגתו. ג. על ידי קנאה נופל ממדרגתו. ד. על ידי קנאה אינו הולך בדרך אחד, לפעמים מתפלל בהתלהבות ולומד בהתמדה, ולפעמים התפילה והלמוד עליו כמשא. ה. מי שנמעד בדבורו, ובודאי הרגילות של לשונו היה צריך לדבר כל מה שצריך, אבל מי שנמעד ברגילות לשונו, בידוע שפרנסתו נתמעט והוא צריך לחסד גדול וישועה שיתן לו הקדוש ברוך הוא פרנסה. ו. על ידי השבועה נכרת [נכרת] ההשתוקקות של אדם. ז. כשאדם מחליק ונופל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קע - ה' מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים וְכוּ'
...כי כל אחד לפי נשמתו ולפי עבודתו כך יש לו יסורים יש שיש לו יסורים מבניו ומאביו ומשכן ויש שהוא במדרגה גדולה ממנו ויש לו יסורים משכנים רחוקים ויש גדול ממנו ויש לו יסורים מכל העיר ויש גדול מאד ויש לו יסורים מכל העולם וכל אחד על ידי היסורים, נושא עליו האנשים שיש לו יסורים מהם כי כשיש לו יסורים מהם, הוא נושא אותם עליו אך איך אפשר לחמר לשא עליו כל כך אנשים אך על ידי היסורים נכנע גופו כי כל היסורים נקראים צרות על שם שהם מצרין ומעיקין להגוף וכשנכתת הגוף על...
שיחות הר"ן - אות רמט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...- אות רמט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אחד עמד לפניו בכפר ושמו וכו' והיה מקבל גדול ולמדן אבל דרכו היה שהיה בכעס תמיד על פועליו ומשרתיו וכיוצא, והכה אותם וכיוצא בזה ענה רבנו, זכרונו לברכה ואמר מפני מה כתיב "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה'" ? מדוע רע ולא רשע ? [ועין בזוהר הקדוש שמדקדק גם כן דקדוק זה] אך מי שעובר עברה זו של ער חס ושלום הוא רע תמיד דהינו שהוא איש רע ובכעס תמיד ולא אמר רבנו, זכרונו לברכה יותר ותכף כששמע האיש הנ"ל דבורים אלו נזדעזע לאחוריו...
חיי מוהר"ן - צח - סיפורים חדשים
...חדשים אות צח מעשה במלך אחד שבנה לעצמו פלטין וקרא לשני אנשים וצוה אותם שיצירו את הפלטין שלו וחלק להם את הפלטין לשני חלקים. הינו שמחצה הפלטין יהיה מטל על האחד לצירו ומחצה השני יהיה מטל על השני לצירו. וקבע להם זמן שעד אותו הזמן מחיבים הם לצירו והלכו להם אלו השני אנשים. והלך אחד מהם ויגע וטרח מאד ולמד עצמו זאת האמנות של ציור וכיור היטב היטב עד שציר את חלקו שהיה מטל עליו בציור יפה ונפלא מאד. וציר שם חיות ועופות וכיוצא בזה בציורים נפלאים ונאים מאד. והשני...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1560 שניות - עכשיו 16_07_2025 השעה 00:03:33 - wesi2