ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כט - הַאי גַּבְרָא דְּאָזֵל בָּעֵי אִתְּתָא וְלָא קָיָהֲבִי לֵהּ
האי גברא דאזל בעי אתתא ולא קיהבי לה, מאי חזי דאזל להיכא דמדלי מנה ? שקל סכתא דצה לתתא, לא עאל, דלי דצה לעלא, עאל. אמר: האי נמי מתרמיא לה בת מזלה. רש"י: דמדליה מנה, שמיחסת מראשונה. ושואל אותו הלא יש לו ללמד, הואיל ולא נתנו לו ראשונה כל שכן זו: סכתא, קבילא: דצה, השפיל ידו במקום שאין חור בכתל ולא על: דלי דצה, הגביה ידו ונעצה במקום נקב ועאל. האי גברא דאזל בעי אתתא ולא קיהבי לה וכו' א. כי לא כל דבור נקרא דבור כי דבור שאינו נשמע ונתקבל אינו נקרא דבור בחינת (תהלים י"ט) : "אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם" ועקר מה שנתקבל הדבור הוא מחמת הטוב שיש בו כי טוב הכל חפצים ועל כן כשיש טוב בהדבור אזי הדבור נשמע ונתקבל אבל כשאין טוב בהדבור אינו נתקבל ואיך עושין הטוב בהדבור ? הוא על ידי שלוקחין הדבור מהדעת אזי יש בו טוב אבל כשהדבור בלא דעת אזי אין בו טוב בבחינת (משלי י"ט) : "גם בלא דעת נפש לא טוב" 'נפש' הוא הדבור כמו שכתוב (בראשית ב') : "ויהי האדם לנפש חיה" ותרגומו: 'לרוח ממללא' ב. ולהקים ולרומם את הדעת הוא על ידי שבח הצדיקים כשמשבחין ומפארים את הצדיקים על ידי זה נתרומם הדעת בבחינת (דברים ל"ב) : "כנשר יעיר קנו" 'נשרא' דא רוחא (כמובא בתקון ג' מהי"א תקונים) דא בחינת צדיק בבחינת (במדבר כ"ז) : "איש אשר רוח בו" יעיר קנו שהוא מעורר המחין מתרדמותן מבחינת מחין דקטנות, מבחינת שנה קנו דא "קנה חכמה קנה בינה" (משלי ד') שהם המחין ואפילו מלאכים כשרוצים לעשות דבור שיהיה נשמע ונתקבל אצלם בבחינת: 'עשי דברו לשמע בקול דברו' אזי הם משבחין ומפארין את השם יתברך תחלה שהוא צדיקו של עולם בחינת (תהלים קמ"ה) : "צדיק ה' בכל דרכיו" ועל ידי זה נעשה הדבור, בבחינת: 'לשמע' וכו' וזה (תהלים ק"ג) : "ברכו ה' מלאכיו" הינו השבח שמשבחין תחלה את השם יתברך שהוא צדיקו של עולם ואחר כך על ידי זה: 'עושה דברו לשמע בקול דברו' שעושין הדבור שהוא נשמע ונתקבל ג. וזה בחינת בגדים לבנים הינו תקון הדבור שהוא בחינת מלכות פה הוא בחינת בגדים לבנים כי צריך לשמר מאד את הבגדים שלא יבזה את הבגדים רק לשמרן כראוי שלא יבוא עליהם שום כתם ורבב וכל מי שהוא גדול יותר צריך לשמר את הבגדים יותר כי כל מי שגדול יותר מדקדקין עמו יותר ועל כן 'תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדיו, חיב מיתה' (שבת קי"ג) כי עמו מדקדקין יותר כי הבגדים בעצמם הם דנין אותו בבחינת דינא דמלכותא כי הבגדים הם בחינת מלכות כי רבי יוחנן קרא למאנה מכבדותא (שבת קי"ג) שזהו בחינת מלכות בחינת (תהלים כ"ד) : "מלך הכבוד" והם בחינת 'צדק מלכותא קדישא' (פתח אליהו) שזה בחינת הבגדים בחינת (איוב כ"ט) : "צדק לבשתי" והמבזה אותם נמצא שהוא כמורד במלכות ואז דינא דמלכותא דן אותו ועל ידי זה עושה פרוד בין קדשא בריך הוא ושכינתה בבחינת 'נחש משיך לה לגבה ואטיל בה זהמא' (עיין זוהר אחרי ע"ט) בבחינת דם נדה בבחינת (ישעיה ס"ג) : "מדוע אדם ללבושך" וזהו בחינת הכתם והרבב שנמצא על בגדו שעל ידי זה נפרדת בחינת המלכות הנ"ל שהיא שכינת עזו מקדשא בריך הוא ואז (ירמיה כ"ה) : "שאג ישאג על נוהו" על נוה דילה (זוהר אחרי ע"ד:) ואז שולטת שפחה בישא שהוא מלכות דסטרא אחרא בבחינת (משלי ל) : "שפחה כי תירש גברתה" שהיא אשה רעה שהיא בחינת עת רעה (עיין זוהר תרומה קנ"ה:) כי יש כ"ח [עשרים ושמונה] עתים עתים לטובה, עתים לרעה (קהלת ג) וצריך להכניע שפחה בישא שהיא עת רעה בבחינת (קהלת ט) : "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" 'בכל עת' דיקא 'בגדיך לבנים' הינו בלא רבב הינו בחינת טהרת השכינה מנדתה בבחינת 'דם נעכר ונעשה חלב' (בכורות ו: נדה ט) והרשעים בעוונותיהם גורמין אפרשותא בין קדשא בריך הוא ושכינתיה כי גורמין לה דם נדה ואז היא נקראת עיר הדמים (יחזקאל כ"ב וכ"ד:) (נחום ג') ועל שם זה רשעים נקראים אנשי דמים (תהלים נה) כי שס"ה לא תעשה תלויים בשס"ה גידים ששם תהלוכת הדמים ולפי בחינת לא תעשה שעוברים כן מעוררים דם נדה להשכינה כי כמה מיני דמים יש (נדה יט) בכן צריך להמתיק את הדמים האלו הינו לתקן הלאוין שהם הגידין ולהמשיך להם לבנונית בבחינת: 'דם נעכר ונעשה חלב' וזהו : בכל עת יהיו בגדיך לבנים בגידיך דיקא להמשיך להם לבנונית ד. ולתקן כל העברות בפרטיות הם רבים מאד וכבד על האדם ואי אפשר לתקן אותם כי יש דקדוקים ופרטים רבים בכל לאו ולאו בכן צריך לתקן כלליות הגידים שהוא בחינת (דברים ד') : "ויגד לכם את בריתו" (עיין זוהר וישלח קע"ו:) ואז, על ידי תקון הברית שהוא כלליות הגידין נתתקן ממילא כל הלאוין שעבר ונמשך להם לבנונית ועל שם זה נקרא כלליות הגידין שהוא הברית קדש, 'שדי' (עיין לעיל בסי' יא אות ג) על שם ששדי ויורה כחץ (עיין רש"י ע"פ ברכות שדים ורחם) לבנונית ותקונין לכל פרט ופרט כפי צרכו ואפילו למקומות הצרים והדקים כי יש מקומות צרים ודקים שאי אפשר לבוא לשם שום תקון כי אם על ידי תקון הכללי שהוא זורק לבנונית ותקונים גם למקומות הצרים והדקים בבחינת (איוב כ"ב) : "והיה שדי בצריך" ששדי ויורה תקונין לכל מקומות הצרים ועל שם זה נקרא ברית: 'זהר הרקיע' (עיין מאורי אור) כי קדם התקון אזי הרקיע הוא בבחינת (איוב כ) : "יגלו שמים עוונו" ואחר התקון, אזי מזהיר ומטהר את הרקיע בבחינת לשון של זהורית שהוא מלבין עוונותיהן של שס"ה לאוין (עיין יומא סז סח) ומשפיע לבנונית בשס"ה גידין בבחינת: 'בכל עת יהיו בגדיך לבנים' כי כל הלבנונית נמשך מן המח בחינת: 'ונוזלים מן לבנון' 'מן לבונא דמחא' (זהר פינחס רל"ה:) ועל ידי תקון כלליות הגידין נתרומם המחין בבחינת: "כנשר יעיר קנו" נשרא דא רוחא שהוא כלליות הגידין בחינת (יהושע ב) : "ולא קמה עוד רוח באיש" (עיין זבחים קטז) יעיר קנו שהוא מעורר 'קנה חכמה קנה בינה', מבחינת שנה על גוזליו ירחף שהוא מרחף ומגן על המחין שהיו מתחלה נגזלין בבחינת (משלי כ"ח) : "גוזל אביו ואמו", הם המחין שהם אב בחכמה (מגילה יג) ואם לבינה (משלי ב ברכות ג) וזה בחינת 'תינוק יונק משדי אמו' (עיין זוהר פנחס רנ"ח:) 'תינוק' הינו המחין דקטנות שהוא יונק ונגדל מקטנותו, על ידי תקון הכללי שהוא שדי ויורה כחץ וזה: אמו, דא כנסיה כמו שכתוב (משלי כ"ג) : "אל תבוז כי זקנה אמך" (עיין רש"י משלי א' פסוק ח' ורש"י ברכות נ"ד ד"ה ואומר:) ששם נתכנסין ונכללין כל התקונים. וזה עקר התקרבות ישראל לאביהם שבשמים הינו על ידי תקון הברית על ידי זה עקר ההתקרבות של ישראל לאביהם שבשמים בבחינת (שמות י"ט) : "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי" 'נשרא' זה תקון הכללי שהוא בחינת: "ויגד לכם את בריתו" כנ"ל הינו תקון הברית על ידי זה דיקא, "ואבא אתכם אלי" שנתקרבו אליו יתברך כי עקר ההתקרבות להשם יתברך הוא על ידי תקון הברית כנ"ל ה. ובזה תלוי פרנסה בלי טרח שהוא בחינת (שם ט"ז) : "לחם מן השמים" הינו על ידי תקון הכללי, שהוא תקון הברית שהוא בחינת (משלי ל) : "דרך הנשר בשמים" וזה (במדבר י"א) : "והמן כזרע גד הוא" 'זרע גד', דא טפה חורתא (תקונים תקון כ"א נ"ב:) הינו בחינת: 'ונוזלים מן לבנון' שזה בחינת תקון הברית שבזה תלוי פרנסה בלי טרח שהוא בחינת מן בחינת: 'לחם מן השמים' כנ"ל כי פרנסה שהוא בטרחא ובכבדות הוא מחמת שלא תקן תקון הכללי שהוא תקון הברית כי מאן דזרק פרורין דנהמא, עניות רדף אבתרה כל שכן מאן דזרק פרורין דמחא (זהר פינחס רמ"ד:) וזה (ויקרא י"ט) "לא תאכלו על הדם" הינו על ידי הדמים שהם גורמים לשכינה בחינת דם נדה בבחינת עיר הדמים בבחינת: 'מדוע אדם ללבושך' בבחינת 'שנמצא רבב על בגדיו' הינו על ידי פגם הברית שהוא בחינת פגם כלליות הגידין שזהו בחינת פגם הבגדים כנ"ל על ידי זה: 'לא תאכלו' הינו פרנסה בטרח וזה "לא תנחשו ולא תעוננו" שהם גורמים בחינת נחש משיך לה לגבה וגורמים שליטת השפחה בישא, שהיא עת רעה וזה לא תנחשו שלא לגרם, חס ושלום, נחש משיך לה לגבה וכו' כנ"ל ולא תעוננו שהוא לשון עת ועונה הינו שלא לגרם, חס ושלום שליטת העת רעה של הכ"ח עתים וכנ"ל. וזה שבקש יעקב (בראשית כ"ח) : "ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש" כי זה תלוי בזה כי פרנסה תלוי בבחינת בגדים לבנים וזה (ישעיה כ"ג) : "לאכל לשבעה ולמכסה עתיק" ויעקב שהמשיך לבנונית בבחינת (בראשית ל) : "מחשף הלבן" על ידי תקון הכללי כמו שכתוב (שם מ"ט) : "ראשית אוני" נאמר בו (שם כ"ה) : "יושב אהלים" הינו בחינת שמים כמו שכתוב (ישעיה מ) : "וימתחם כאהל לשבת" הינו בחינת: 'דרך הנשר בשמים' בחינת 'זהר הרקיע' בחינת 'לשון של זהורית' שמלבין עוונותיהן והדמים של שס"ה גידין בבחינת (שם א) : "אם יאדימו כתולע כצמר יהיו" ו. וכל זמן שלא תקן תקון הכללי והשכינה היא בבחינת: "מדוע אדם ללבושך" בחינת דם נדה אזי הדבור אסור בבחינת (תהלים ל"ט) : "נאלמתי דומיה" שמאלו הדמים נעשה בבחינת 'דומיה' כי עקר הדבור תלוי בתקון הכללי שהוא בחינת: "ויגד לכם את בריתו" כנ"ל וזה בחינת: 'בתר דשכיב רבי שמעון הוה אמר חד לחברה: אל תתן את פיך לחטיא את בשרך' (זהר ויקרא ע"ט) כי רבי שמעון היה קשת הברית (עיין ב"ר פ' ל"ה) בחינת: "ויגד לכם את בריתו", הינו כלליות הגידין וכשאין תקון הכללי, אזי הדבור אסור בבחינת: 'נאלמתי דומיה', בחינת: 'אל תתן את פיך' כנ"ל ומי שהוא מדבר אז כשאין תקון הכללי הוא עובר על: "לא תלך רכיל בעמך" (ויקרא י"ט) והוא "הולך רכיל מגלה סוד" (משלי י"א) אבל ביומוי דרבי שמעון, הוה אמר חד לחברה: 'פתח פיך' כי כשיש תקון הכללי שהוא קשת הברית, אזי הדבור מתר כי הדמים כבר נתתקנו בבחינת: 'דם נעכר ונעשה חלב' בבחינת: 'בכל עת יהיו בגדיך לבנים'. וזה (תהלים ל) : "למען יזמרך כבוד ולא ידם" 'כבוד', זה בחינת בגדים כנ"ל שנתלבנין מבחינת: 'מדוע אדם ללבושך' מבחינת 'דם נדה' ואז: 'ולא ידם' כי נמשך לבנונית בהדמים מבחינת: "ונוזלים מן לבנון" כנ"ל ואז הדבור מתר, בבחינת: 'פתח פיך' ז. וזה בחינת חלי נופל, רחמנא לצלן הינו כשהדמים מתגברין והם מתיזין להמח ועל ידי זה נלחץ המחין ועל ידי לחיצת המחין, רועשין האיברים כי המח הוא שר צבא וכשהשונא בא על השר צבא אזי רועשים כל צבאיו, כי כלם תלויים בו ואזי השכינה נופלת חס ושלום בבחינת (עמוס ט) : "סכת דוד הנופלת" ועל ידי תקון הכללי שמעורר המחין כנ"ל וממשיך לבנונית להגידין בבחינת: 'בכל עת יהיו בגדיך לבנים' אזי נתרפאת מחולאת הנפילה ואז: "נפלה ולא תוסיף, קום בתולת ישראל" (שם ה) ואז הדבור מתר, בבחינת: 'פתח פיך'. וזהו : "לא תלך רכיל, ולא תעמד על דם רעך" 'רעך', הינו המחין שהם 'תרין רעין דלא מתפרשין' (זוהר ויקרא דף ד:) כשהם אינם עומדים ונתבטלין מלעשות פעלתם על ידי תגברת הדמים הלוחצים את המחין על ידי זה לא תעבר על: "לא תלך רכיל" כי אז הדבור מתר בחינת 'פתח פיך, ביומוי דרבי שמעון' וכו' ח. וזה בחינת (חבקוק ב) : "ואף כי היין בוגד" 'בוגד', הינו בחינת גידין הנ"ל שעל ידו 'הולך רכיל מגלה סוד' בבחינת: 'נכנס יין יצא סוד' (סנהדרין ל"ח) כי היין הוא בחינת גידין התגברות הדמים בבחינת (משלי כ"ג) : 'אל תרא יין כי יתאדם', שאחריתו דם (סנהדרין ע) ועל שם זה נקרא "תירוש" ולמדו רבותינו, זכרונם לברכה, מזה (יומא ע"ו:). 'זכה נעשה ראש, לא זכה נעשה רש' הינו כשלא זכה, שאינו מזכך את הדמים על ידי זה נעשה רש שאין לו לחם מן השמים כנ"ל אבל זכה נעשה ראש, בבחינת מחין הינו בחינת המשכת הלבנונית מן המחין בבחינת: 'ונוזלים מן לבנון' כנ"ל ט. וזה בחינת משא ומתן באמונה כי מי שאינו עושה משא ומתן באמונה והוא משקע בתאוות ממון, וגוזל את חברו אזי הוא מעורר דמים הנ"ל בבחינת: מדוע אדם ללבושך הנ"ל וגורם דם נדה לשכינה, בבחינת (יחזקאל ז) : "וזהבם לנדה" (מגלה י"ד:, ועין חדושי אגדות שבת קל"ט ד"ה כי כפיכם) הינו דם נדה על ידי הממון בשביל זה נקרא 'גזלה' בחינת 'בגד' כמו שכתוב (ישעיה כ"ד) : "ובגד בוגדים בגדו" הינו פגם הבגדים הנ"ל בחינת 'שנמצא רבב על בגדיו' (על פסוק ובגד בוגדים בגדו הנ"ל ובסנהדרין צ"ד). 'בזוזי ובזוזי דבזוזי', הינו בחינת תאוות ממון שכל מה שיש לו יותר הוא חומד יותר (קה"ר פ"א, ל"א). וזה עקר תקונו של המשא ומתן שיכון בכל הלוך והלוך, ובכל דבור ודבור שהוא הולך ומדבר בשעת המשא ומתן שכונתו כדי שירויח כדי שיתן צדקה וזהו בחינת תיקון הכללי של הדמים כי הצדקה הוא בחינת כלליות הגידין בבחינת (הושע י) : "זרעו לכם לצדקה" בבחינת 'זרע גד' הוא טפה חורתא שעל ידי התקון הזה נתרומם המחין בבחינת: 'מחא חורתא ככספא' (תיקון ע) ועל שם זה נקרא משא ומתן להורות שיש בו תקון לבחינת בגדים הנ"ל, לבחינת דמים הנ"ל 'משא' זה בחינת (תהלים ל"ח) : "כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני" שהם השס"ה לאוין הנ"ל שמתגברין על הראש שהוא המחין בבחינת: "לא תעמד על דם רעך" כנ"ל והוא בחינת פגם הבגדים הנ"ל כנ"ל וזה: 'כבד יכבדו', הינו בחינת מלך הכבוד הנ"ל 'כבד', הינו בחינת הדמים שהכבד מלא דם, שהוא בחינת דם נדה הנ"ל 'ומתן', הוא בחינת תקון הכללי שהוא הצדקה בחינת (משלי י"ח) : "מתן אדם ירחיב לו" בחינת קשת הברית שהוא הצדיק בחינת (תהלים ל"ז) : "צדיק חונן ונותן" וזהו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה. (ראש השנה ו) : 'בפיך' זו צדקה, שאז הדבור מתר י. והנה הכלל שצריך לתקן תחלה 'תקון הכללי' ועל ידי זה ממילא יתקן הכל בפרט ואף שתקון הכללי הוא גבוה ומרומם יותר מתקון כל דבר בפרט עם כל זה מחמת שתקון כל דבר, תלוי בהמח דהינו להמשיך לבנונית מן המח בבחינת: 'ונוזלים מן לבנון' ולרומם המח אי אפשר כי אם על ידי תקון הכללי בבחינת: 'כנשר יעיר קנו' כנ"ל על כן צריך לילך מתחלה אל המדרגה היותר עליונה מזה דהינו תקון הכללי כדי לתקן ולרומם המח ועל ידי זה נתקן הכל ממילא כנ"ל וזה פרוש: האי גברא דאזל בעי אתתא, ולא קיהבו לה הינו בחינת "אשה יראת ה'" (משלי ל"א) הינו מי שפגם בעוונות, וגרם דם נדה לשכינה כנ"ל שעל ידי זה נחש משיך לה לגבה וכו' ונעשה פרוד בין קדשא בריך הוא ושכינתה וזהו : ולא קיהבי לה בחינת 'שאג ישאג על נוהו' כנ"ל מאי חזא דאזל להיכא דמדלי מנה הינו כשרוצה לטהר את המלכות מהדמים הוא הולך אל המדרגה היותר עליונה הינו תקון הכללי שהוא למעלה מאשה יראת ה' בחינת (שמואל ב כ"ג) : "צדיק מושל ביראת אלהים" כי הצדיק שהוא בחינות תקון הכללי הוא למעלה והוא מושל ביראת אלהים שהוא בחינת מלכות כמו שכתוב (אבות פרק ג) : 'אלמלא מוראה של מלכות' וזהו : שקל סכתא דצה לתתא וכו' סכתא הם יתדות ומסמרות, כמו שפרש רש"י הינו בחינת דברי תורה כמו שכתוב (קהלת י"ב) : "דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות" דצה לתתא הינו בחינת מדרגות התחתונות כשאין תקון הכללי בחינת: בתר דאסתלק רבי שמעון, שאז הדבור אסור ולא עאל הינו שלא היה אפשר אז לדבר דברי תורה כנ"ל דצה לעלא ועאל הינו בחינות ביומוי דרבי שמעון שהוא קשת הברית שהוא תקון הכללי שאז הדבור מתר הינו שהראה להם שאי אפשר לתקן הדבור כי אם על ידי שבח הצדיקים שהוא תקון הכללי להדבור והוא הדיןכל הדברים אי אפשר לתקן כי אם על ידי תקון הכללי כדי להרים את המח שמשם נמשך כל הלבנונית כנ"ל וזה: האי נמי אתרמיא לה בת מזלה הינו בחינת המחין בחינת 'ונוזלים מן לבנון' הינו שתפס להם לדגמא את הדבור והראה להם, שאי אפשר לתקן כי אם על ידי תקון הכללי והראיה, כי בימי רבי שמעון היה הדבור על תקונו ובתר דאסתלק נאמר: 'אל תתן את פיך' וגו' וזהו : 'דצה לתתא' וכו' כנ"ל וכמו כן כל הדברים צריך לתקן על ידי תקון הכללי השיך לו כגון משא ומתן על ידי צדקה וכן כלם צריך לתקן כל דבר על ידי תקון הכללי השיך לו וזה מחמת שצריך להרים את המחין להמשיך משם לבנונית לתקן וללבן כל הפגמים וזה אי אפשר כי אם על ידי תקון הכללי כנ"ל וזה בחינת: 'האי נמי אתרמי לה בת מזלה' בחינת: 'ונוזלים מן לבנון', מן לבונא דמחא כנ"ל (משלי י) : כס"ף נבח"ר לשו"ו צדי"ק. [באור זה הענין ומה שיכות יש לפסוק זה להתורה הנ"ל יתבאר במקום אחר] [שיך לאות ח] ועל כן אשה שדמיה מרבים ואין לה וסת אף שיין מזיק לה כנ"ל בחינת: 'יין כי יתאדם', שאחריתו דם בחינת: 'נכנס יין יצא סוד' כנ"ל עם כל זה רפואתה על ידי יין שהסתכל בו צדיק אמתי כי העינים הם בחינת שערות (בהקדמת התקונים י"ב ובתקון ע') הם בחינת (שופטים ט"ז) : 'שבע מחלפות ראשו' והם בחינת המחין כי השערות הם מותרי מחין ועל כן הם בחינת שבע מחלפות וכו' בחינת שבע מדות שחולפין ועוברין במחשבה שבמח כי המחשבה שבמח הוא כפי המדות שבאדם וכפי המדה שהאדם אוחז בה כן חולפין ועוברין עליו המחשבות שבמח וזה: 'שבע מחלפות ראשו' לשון חלף ועבר כנ"ל וכשפוגמין בהשערות נפגם הראיה שהיא 'שבע גלדי עינא' ועל כן שמשון שפגם בשבע מחלפות ראשו נאמר בו (שם) : 'וינקרו פלשתים את עיניו' ועל כן על ידי 'שבעה גלדי עינא' מתקנין בחינת שבע מחלפות ראשו שהם השערות בבחינת (דניאל ז) : "ושער ראשה כעמר נקא" בבחינת 'לשון של זהורית' שהוא מלבין האדמימות של השס"ה גידין בבחינת: 'אם יאדימו כתולע כצמר יהיו' נמצא שנתתקן על ידי זה האדמימות שהוא בחינת דם נדה כנ"ל וזה בחינת (תהלים קי"ח) : "מן המצ"ר קראתי יה", אותיות צמ"ר. כמובא בכוונות עיין שם.
הַאי גַּבְרָא דְּאָזֵל בָּעֵי אִתְּתָא וְלָא קָיָהֲבִי לֵהּ, מַאי חָזֵי דְּאָזֵל לְהֵיכָא דְּמִדְלֵי מִנַּהּ ? שְׁקַל סִכְּתָא דָּצָהּ לְתַתָּא, לָא עַאל, דָּלֵי דָּצָהּ לְעֵלָּא, עָאל. אָמַר: הַאי נַמִּי מִתְרַמִיָא לֵהּ בַּת מַזָּלֵהּ.
רַשִׁ"י: דְּמִדְלְיָה מִנַּהּ, שֶׁמְּיֻחֶסֶת מֵרִאשׁוֹנָה. וְשׁוֹאֵל אוֹתוֹ הֲלא יֵשׁ לוֹ לִלְמד, הוֹאִיל וְלא נָתְנוּ לוֹ רִאשׁוֹנָה כָּל שֶׁכֵּן זוֹ: סִכְּתָא, קַבִּילָא: דָּצָהּ, הִשְׁפִּיל יָדוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין חוֹר בַּכּתֶל וְלָא עָל: דָּלֵי דָּצָהּ, הִגְבִּיהַּ יָדוֹ וּנְעָצָהּ בִּמְקוֹם נֶקֶב וְעָאל.
הַאי גַּבְרָא דְּאָזֵל בָּעֵי אִתְּתָא וְלָא קָיָהֲבִי לֵהּ וְכוּ'
א. כִּי לא כָּל דִּבּוּר נִקְרָא דִּבּוּר
כִּי דִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע וְנִתְקַבֵּל אֵינוֹ נִקְרָא דִּבּוּר
בְּחִינַת: "אֵין אמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם"
וְעִקַּר מַה שֶּׁנִּתְקַבֵּל הַדִּבּוּר
הוּא מֵחֲמַת הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ
כִּי טוֹב הַכּל חֲפֵצִים
וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ טוֹב בְּהַדִּבּוּר
אֲזַי הַדִּבּוּר נִשְׁמָע וְנִתְקַבֵּל
אֲבָל כְּשֶׁאֵין טוֹב בְּהַדִּבּוּר אֵינוֹ נִתְקַבֵּל
וְאֵיךְ עוֹשִׂין הַטּוֹב בְּהַדִּבּוּר ?
הוּא עַל יְדֵי שֶׁלּוֹקְחִין הַדִּבּוּר מֵהַדַּעַת
אֲזַי יֵשׁ בּוֹ טוֹב
אֲבָל כְּשֶׁהַדִּבּוּר בְּלא דַּעַת
אֲזַי אֵין בּוֹ טוֹב
בבחינת: "גַּם בְּלא דַּעַת נֶפֶשׁ לא טוֹב"
'נֶפֶשׁ' הוּא הַדִּבּוּר
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה"
וְתַרְגּוּמוֹ: 'לְרוּחַ מְמַלְּלָא'
ב. וּלְהָקִים וּלְרוֹמֵם אֶת הַדַּעַת
הוּא עַל יְדֵי שֶׁבַח הַצַּדִּיקִים
כְּשֶׁמְּשַׁבְּחִין וּמְפָאֲרִים אֶת הַצַּדִּיקִים
עַל יְדֵי זֶה נִתְרוֹמֵם הַדַּעַת
בבחינת: "כַּנֶּשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ"
'נִשְׁרָא' דָּא רוּחָא
דָּא בְּחִינַת צַדִּיק
בִּבְחִינַת: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ"
יָעִיר קִנּוֹ
שֶׁהוּא מְעוֹרֵר הַמּחִין מִתַּרְדֵּמוּתָן
מִבְּחִינַת מחִין דְּקַטְנוּת, מִבְּחִינַת שֵׁנָה
קִנּוֹ דָּא "קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִּינָה"
שֶׁהֵם הַמּחִין
וַאֲפִילּוּ מַלְאָכִים
כְּשֶׁרוֹצִים לַעֲשׂוֹת דִּבּוּר שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁמָע וְנִתְקַבֵּל אֶצְלָם
בִּבְחִינַת: 'עשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמעַ בְּקוֹל דְבָרוֹ'
אֲזַי הֵם מְשַׁבְּחִין וּמְפָאֲרִין אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תְּחִלָּה
שֶׁהוּא צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם
בְּחִינַת: "צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו"
וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה הַדִּבּוּר, בִּבְחִינַת: 'לִשְׁמעַ' וְכוּ'
וזה: "בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו"
הַיְנוּ הַשֶּׁבַח שֶׁמְּשַׁבְּחִין תְּחִלָּה אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
שֶׁהוּא צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם
וְאַחַר כָּךְ עַל יְדֵי זֶה: 'עוֹשֶׂה דְבָרוֹ לִשְׁמעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ'
שֶׁעוֹשִׂין הַדִּבּוּר שֶׁהוּא נִשְׁמָע וְנִתְקַבֵּל
ג. וְזֶה בְּחִינַת בְּגָדִים לְבָנִים
הַיְנוּ תִּקּוּן הַדִּבּוּר
שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת פֶּה
הוּא בְּחִינַת בְּגָדִים לְבָנִים
כִּי צָרִיךְ לִשְׁמר מְאד אֶת הַבְּגָדִים
שֶׁלּא יְבַזֶּה אֶת הַבְּגָדִים
רַק לְשָׁמְרָן כָּרָאוּי
שֶׁלּא יָבוֹא עֲלֵיהֶם שׁוּם כֶּתֶם וּרְבָב
וְכָל מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל יוֹתֵר
צָרִיךְ לִשְׁמר אֶת הַבְּגָדִים יוֹתֵר
כִּי כָל מִי שֶׁגָּדוֹל יוֹתֵר
מְדַקְדְּקִין עִמּוֹ יוֹתֵר
וְעַל כֵּן 'תַּלְמִיד חָכָם שֶׁנִּמְצָא רְבָב עַל בְּגָדָיו, חַיָּב מִיתָה'
כִּי עִמּוֹ מְדַקְדְּקִין יוֹתֵר
כִּי הַבְּגָדִים בְּעַצְמָם הֵם דָּנִין אוֹתוֹ
בִּבְחִינַת דִּינָא דְּמַלְכוּתָא
כִּי הַבְּגָדִים הֵם בְּחִינַת מַלְכוּת
כִּי רַבִּי יוֹחָנָן קָרָא לְמָאנֵהּ מְכַבְּדוּתָא
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַלְכוּת
בְּחִינַת: "מֶלֶךְ הַכָּבוֹד"
וְהֵם בְּחִינַת 'צֶדֶק מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא'
שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַבְּגָדִים
בְּחִינַת: "צֶדֶק לָבַשְׁתִּי"
וְהַמְבַזֶּה אוֹתָם
נִמְצָא שֶׁהוּא כְּמוֹרֵד בְּמַלְכוּת
וְאָז דִּינָא דְּמַלְכוּתָא דָּן אוֹתוֹ
וְעַל יְדֵי זֶה עוֹשֶׂה פֵּרוּד בֵּין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ
בִּבְחִינַת 'נָחָשׁ מַשִּׁיךְ לָהּ לְגַבַּהּ וְאַטִּיל בַּהּ זֻהֲמָא'
בִּבְחִינַת דַּם נִדָּה
בִּבְחִינַת: "מַדּוּעַ אָדם לִלְבוּשֶׁךָ"
וְזֶהוּ בְּחִינַת הַכֶּתֶם וְהָרְבָב שֶׁנִּמְצָא עַל בִּגְדוֹ
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִפְרֶדֶת בְּחִינַת הַמַּלְכוּת הַנַּ"ל
שֶׁהִיא שְׁכִינַת עֻזּוֹ
מִקֻּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא
וְאָז: "שָׁאג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ"
עַל נָוֶה דִּילֵהּ
וְאָז שׁוֹלֶטֶת שִׁפְחָה בִּישָׁא
שֶׁהוּא מַלְכוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא
בבחינת: "שִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ"
שֶׁהִיא אִשָּׁה רָעָה
שֶׁהִיא בְּחִינַת עֵת רָעָה
כִּי יֵשׁ כ"ח [עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה] עִתִּים
עִתִּים לְטוֹבָה, עִתִּים לְרָעָה
וְצָרִיךְ לְהַכְנִיעַ שִׁפְחָה בִּישָׁא
שֶׁהִיא עֵת רָעָה
בבחינת: "בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים"
'בְּכָל עֵת' דַּיְקָא
'בְגָדֶיךָ לְבָנִים'
הַיְנוּ בְּלא רְבָב
הַיְנוּ בְּחִינַת טָהֳרַת הַשְּׁכִינָה מִנִּדָּתָהּ
בִּבְחִינַת 'דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב'
וְהָרְשָׁעִים בַּעֲווֹנוֹתֵיהֶם
גּוֹרְמִין אַפְרָשׁוּתָא בֵּין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ
כִּי גּוֹרְמִין לָהּ דַּם נִדָּה
וְאָז הִיא נִקְרֵאת עִיר הַדָּמִים
וְעַל שֵׁם זֶה רְשָׁעִים נִקְרָאִים אַנְשֵׁי דָּמִים
כִּי שְׁסָ"ה לא תַעֲשֶׂה
תְּלוּיִים בִּשְׁסָ"ה גִּידִים
שֶׁשָּׁם תַּהֲלוּכַת הַדָּמִים
וּלְפִי בְּחִינַת לא תַעֲשֶׂה שֶׁעוֹבְרִים
כֵּן מְעוֹרְרִים דַּם נִדָּה לְהַשְּׁכִינָה
כִּי כַּמָּה מִינֵי דָּמִים יֵשׁ
בְּכֵן צָרִיךְ לְהַמְתִּיק אֶת הַדָּמִים הָאֵלּוּ
הַיְנוּ לְתַקֵּן הַלָּאוִין שֶׁהֵם הַגִּידִין
וּלְהַמְשִׁיךְ לָהֶם לַבְנוּנִית
בִּבְחִינַת: 'דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב'
וְזֶהוּ: בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים
בְּגִידֶיךָ דַּיְקָא
לְהַמְשִׁיךְ לָהֶם לַבְנוּנִית
ד. וּלְתַקֵּן כָּל הָעֲבֵרוֹת בִּפְרָטִיּוּת הֵם רַבִּים מְאד
וְכָבֵד עַל הָאָדָם
וְאִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן אוֹתָם
כִּי יֵשׁ דִּקְדּוּקִים וּפְרָטִים רַבִּים בְּכָל לָאו וָלָאו
בְּכֵן צָרִיךְ לְתַקֵּן כְּלָלִיּוּת הִגִּידִים
שֶׁהוּא בְּחִינַת: "וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ"
וְאָז, עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית
שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הַגִּידִין
נִתְתַּקֵּן מִמֵּילָא כָּל הַלָּאוִין שֶׁעָבַר
וְנִמְשָׁךְ לָהֶם לַבְנוּנִית
וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא כְּלָלִיּוּת הַגִּידִין שֶׁהוּא הַבְּרִית קדֶשׁ, 'שַׁדַּי'
עַל שֵׁם שֶׁשָּׁדֵי וְיוֹרֶה כְּחֵץ
לַבְנוּנִית וְתִקּוּנִין לְכָל פְּרָט וּפְרָט כְּפִי צָרְכּוֹ
וַאֲפִילּוּ לַמְּקוֹמוֹת הַצָּרִים וְהַדַּקִּים
כִּי יֵשׁ מְקוֹמוֹת צָרִים וְדַקִּים
שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְשָׁם שׁוּם תִּקּוּן
כִּי אִם עַל יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי
שֶׁהוּא זוֹרֵק לַבְנוּנִית וְתִקּוּנִים
גַּם לַמְּקוֹמוֹת הַצָּרִים וְהַדַּקִּים
בבחינת: "וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ"
שֶׁשָּׁדֵי וְיוֹרֶה תִּקּוּנִין לְכָל מְקוֹמוֹת הַצָּרִים
וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא בְּרִית: 'זהַר הָרָקִיעַ'
כִּי קדֶם הַתִּקּוּן
אֲזַי הָרָקִיעַ הוּא בִּבְחִינַת: "יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲווֹנוֹ"
וְאַחַר הַתִּקּוּן, אֲזַי מַזְהִיר וּמְטַהֵר אֶת הָרָקִיעַ
בִּבְחִינַת לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית
שֶׁהוּא מַלְבִּין עֲווֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל שְׁסָ"ה לָאוִין
וּמַשְׁפִּיעַ לַבְנוּנִית בִּשְׁסָ"ה גִּידִין
בִּבְחִינַת: 'בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְּגָדֶיךָ לְבָנִים'
כִּי כָּל הַלַּבְנוּנִית נִמְשָׁךְ מִן הַמּחַ
בְּחִינַת: 'וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן' 'מִן לִבּוּנָא דְּמחָא'
וְעַל יְדֵי תִּקּוּן כְּלָלִיּוּת הַגִּידִין נִתְרוֹמֵם הַמּחִין
בִּבְחִינַת: "כַּנֶּשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ"
נִשְׁרָא דָּא רוּחָא
שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הַגִּידִין
בְּחִינַת: "וְלא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ"
יָעִיר קִנּוֹ
שֶׁהוּא מְעוֹרֵר 'קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִּינָה', מִבְּחִינַת שֵׁנָה
עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף
שֶׁהוּא מְרַחֵף וּמֵגֵן עַל הַמּחִין שֶׁהָיוּ מִתְּחִלָּה נִגְזָלִין
בִּבְחִינַת: "גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ", הֵם הַמּחִין
שֶׁהֵם אָב בְּחָכְמָה וְאֵם לַבִּינָה
וזה בחינת 'תִּינוֹק יוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ'
'תִּינוֹק' הַיְנוּ הַמּחִין דְּקַטְנוּת
שֶׁהוּא יוֹנֵק וְנִגְדָּל מִקַּטְנוּתוֹ, עַל יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי
שֶׁהוּא שָׁדֵי וְיוֹרֶה כְּחֵץ
וְזֶה: אִמּוֹ, דָּא כְּנֵסִיָּה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ"
שֶׁשָּׁם נִתְכַּנְּסִין וְנִכְלָלִין כָּל הַתִּקּוּנִים.
וְזֶה עִקַּר הִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם
הַיְנוּ עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית
עַל יְדֵי זֶה עִקַּר הַהִתְקָרְבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם
בִּבְחִינַת: "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי"
'נִשְׁרָא' זֶה תִּקּוּן הַכְּלָלִי
שֶׁהוּא בְּחִינַת: "וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ" כַּנַּ"ל
הַיְנוּ תִּקּוּן הַבְּרִית
עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא, "וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי"
שֶׁנִּתְקָרְבוּ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ
כִּי עִקַּר הַהִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
הוּא עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית כַּנַּ"ל
ה. וּבָזֶה תָּלוּי פַּרְנָסָה בְּלִי טרַח
שֶׁהוּא בְּחִינַת: "לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם"
הַיְנוּ עַל יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי, שֶׁהוּא תִּקּוּן הַבְּרִית
שֶׁהוּא בְּחִינַת: "דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם"
וזה: "וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא"
'זֶרַע גַּד', דָּא טִפָּה חִוַּרְתָּא
הַיְנוּ בְּחִינַת: 'וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן'
שֶׁזֶּה בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית
שֶׁבָּזֶה תָּלוּי פַּרְנָסָה בְּלִי טרַח
שֶׁהוּא בְּחִינַת מָן
בְּחִינַת: 'לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם' כַּנַּ"ל
כִּי פַּרְנָסָה שֶׁהוּא בְּטִרְחָא וּבִכְבֵדוּת
הוּא מֵחֲמַת שֶׁלּא תִּקֵּן תִּקּוּן הַכְּלָלִי
שֶׁהוּא תִּקּוּן הַבְּרִית
כִּי מָאן דְּזָרֵק פֵּרוּרִין דְּנַהֲמָא, עֲנִיּוּת רָדֵף אַבַּתְרֵהּ
כָּל שֶׁכֵּן מָאן דְּזָרֵק פֵּרוּרִין דְּמחָא
וְזֶה "לא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם"
הַיְנוּ עַל יְדֵי הַדָּמִים
שֶׁהֵם גּוֹרְמִים לַשְּׁכִינָה בְּחִינַת דָּם נִדָּה
בִּבְחִינַת עִיר הַדָּמִים
בִּבְחִינַת: 'מַדּוּעַ אָדם לִלְבוּשֶׁךְ'
בִּבְחִינַת 'שֶׁנִּמְצָא רְבָב עַל בְּגָדָיו'
הַיְנוּ עַל יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית
שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם כְּלָלִיּוּת הַגִּידִין
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת פְּגַם הַבְּגָדִים כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה: 'לא תֹאכְלוּ' הַיְנוּ פַּרְנָסָה בְּטרַח
וזה "לא תְנַחֲשׁוּ וְלא תְעוֹנֵנוּ"
שֶׁהֵם גּוֹרְמִים בְּחִינַת נָחָשׁ מַשִּׁיךְ לָהּ לְגַבַּהּ
וְגוֹרְמִים שְׁלִיטַת הַשִּׁפְחָה בִּישָׁא, שֶׁהִיא עֵת רָעָה
וזה לא תְנַחֲשׁוּ
שֶׁלּא לִגְרם, חַס וְשָׁלוֹם, נָחָשׁ מַשִּׁיךְ לָהּ לְגַבַּהּ וְכוּ' כַּנַּ"ל
וְלא תְעוֹנֵנוּ שֶׁהוּא לְשׁוֹן עֵת וְעוֹנָה
הַיְנוּ שֶׁלּא לִגְרם, חַס וְשָׁלוֹם
שְׁלִיטַת הָעֵת רָעָה שֶׁל הַכ"ח עִתִּים
וְכַנַּ"ל.
וְזֶה שֶׁבִּקֵּשׁ יַעֲקב: "וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכל וּבֶגֶד לִלְבּשׁ"
כִּי זֶה תָּלוּי בָּזֶה
כִּי פַּרְנָסָה תָּלוּי בִּבְחִינַת בְּגָדִים לְבָנִים
וזה: "לֶאֱכל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק"
וְיַעֲקב שֶׁהִמְשִׁיךְ לַבְנוּנִית
בִּבְחִינַת: "מַחְשׂף הַלָּבָן"
עַל יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "רֵאשִׁית אוֹנִי"
נֶאֱמַר בּוֹ: "יוֹשֵׁב אהָלִים"
הַיְנוּ בְּחִינַת שָׁמַיִם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיִּמְתָּחֵם כָּאהֶל לָשָׁבֶת"
הַיְנוּ בְּחִינַת: 'דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם'
בְּחִינַת 'זהַר הָרָקִיעַ'
בְּחִינַת 'לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית'
שֶׁמַּלְבִּין עֲווֹנוֹתֵיהֶן וְהַדָּמִים שֶׁל שְׁסָ"ה גִּידִין
בִּבְחִינַת: "אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ"
ו. וְכָל זְמַן שֶׁלּא תִּקֵּן תִּקּוּן הַכְּלָלִי
וְהַשְּׁכִינָה הִיא בִּבְחִינַת: "מַדּוּעַ אָדם לִלְבוּשֶׁךָ"
בְּחִינַת דַּם נִדָּה
אֲזַי הַדִּבּוּר אָסוּר
בִּבְחִינַת: "נֶאֱלַמְתִּי דּוּמִיָּה"
שֶׁמֵּאֵלּוּ הַדָּמִים נַעֲשֶׂה בִּבְחִינַת 'דּוּמִיָּה'
כִּי עִקַּר הַדִּבּוּר תָּלוּי בַּתִּקּוּן הַכְּלָלִי
שֶׁהוּא בְּחִינַת: "וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ" כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: 'בָּתַר דִּשְׁכִיב רַבִּי שִׁמְעוֹן הֲוָה אָמַר חַד לְחַבְרֵהּ: אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ'
כִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה קֶשֶׁת הַבְּרִית
בְּחִינַת: "וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ", הַיְנוּ כְּלָלִיּוּת הַגִּידִין
וּכְשֶׁאֵין תִּקּוּן הַכְּלָלִי, אֲזַי הַדִּבּוּר אָסוּר
בִּבְחִינַת: 'נֶאֱלַמְתִּי דּוּמִיָּה', בְּחִינַת: 'אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ' כַּנַּ"ל
וּמִי שֶׁהוּא מְדַבֵּר אָז כְּשֶׁאֵין תִּקּוּן הַכְּלָלִי
הוּא עוֹבֵר עַל: "לא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ"
וְהוּא "הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סוֹד"
אֲבָל בְּיוֹמוֹי דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, הֲוָה אָמַר חַד לְחַבְרֵהּ: 'פְּתַח פִּיךָ'
כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ תִּקּוּן הַכְּלָלִי שֶׁהוּא קֶשֶׁת הַבְּרִית, אֲזַי הַדִּבּוּר מֻתָּר
כִּי הַדָּמִים כְּבָר נִתְתַּקְּנוּ
בִּבְחִינַת: 'דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב'
בִּבְחִינַת: 'בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְּגָדֶיךָ לְבָנִים'.
וְזֶה: "לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלא יִדּם"
'כָּבוֹד', זֶה בְּחִינַת בְּגָדִים כַּנַּ"ל
שֶׁנִּתְלַבְּנִין מִבְּחִינַת: 'מַדּוּעַ אָדם לִלְבוּשֶׁךָ'
מִבְּחִינַת 'דַּם נִדָּה'
וְאָז: 'וְלא יִדּם'
כִּי נִמְשָׁךְ לַבְנוּנִית בְּהַדָּמִים
מִבְּחִינַת: "וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן" כַּנַּ"ל
וְאָז הַדִּבּוּר מֻתָּר, בִּבְחִינַת: 'פְּתַח פִּיךָ'
ז. וְזֶה בְּחִינַת חֳלִי נוֹפֵל, רַחֲמָנָא לִצְלָן
הַיְנוּ כְּשֶׁהַדָּמִים מִתְגַּבְּרִין וְהֵם מַתִּיזִין לְהַמּחַ
וְעַל יְדֵי זֶה נִלְחָץ הַמּחִין
וְעַל יְדֵי לְחִיצַת הַמּחִין, רוֹעֲשִׁין הָאֵיבָרִים
כִּי הַמּחַ הוּא שַׂר צָבָא
וּכְשֶׁהַשּׂוֹנֵא בָּא עַל הַשַּׂר צָבָא
אֲזַי רוֹעֲשִׁים כָּל צְבָאָיו, כִּי כֻּלָּם תְּלוּיִים בּוֹ
ואזי השכינה נופלת חס ושלום בבחינת: "סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפָלֶת"
וְעַל יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי שֶׁמְּעוֹרֵר הַמּחִין כַּנַּ"ל
וּמַמְשִׁיךְ לַבְנוּנִית לְהַגִּידִין
בִּבְחִינַת: 'בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים'
אֲזַי נִתְרַפֵּאת מֵחוֹלַאַת הַנְּפִילָה
וְאָז: "נָפְלָה וְלא תּוֹסִיף, קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל"
וְאָז הַדִּבּוּר מֻתָּר, בִּבְחִינַת: 'פְּתַח פִּיךָ'.
וְזֶהוּ: "לא תֵלֵךְ רָכִיל, וְלא תַעֲמד עַל דַּם רֵעֶךָ"
'רֵעֶךָ', הַיְנוּ הַמּחִין
שֶׁהֵם 'תְּרֵין רֵעִין דְּלָא מִתְפָּרְשִׁין'
כְּשֶׁהֵם אֵינָם עוֹמְדִים וְנִתְבַּטְּלִין מִלַּעֲשׂוֹת פְּעֻלָּתָם
עַל יְדֵי תִּגְבּרֶת הַדָּמִים הַלּוֹחֲצִים אֶת הַמּחִין
עַל יְדֵי זֶה לא תַּעֲבר עַל: "לא תֵלֵךְ רָכִיל"
כִּי אָז הַדִּבּוּר מֻתָּר
בְּחִינַת 'פְּתַח פִּיךָ, בְּיוֹמוֹי דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן' וְכוּ'
ח. וְזֶה בְּחִינַת: "וְאַף כִּי הַיַּיִן בּוֹגֵד"
'בּוֹגֵד', הַיְנוּ בְּחִינַת גִּידִין הַנַּ"ל
שֶׁעַל יָדוֹ 'הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סוֹד'
בִּבְחִינַת: 'נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד'
כִּי הַיַּיִן הוּא בְּחִינַת גִּידִין
הִתְגַּבְּרוּת הַדָּמִים
בבחינת: 'אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם', שֶׁאַחֲרִיתוֹ דָּם
וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא "תִּירוֹשׁ"
וְלָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מִזֶּה .
'זָכָה נַעֲשֶׂה ראשׁ, לא זָכָה נַעֲשֶׂה רָשׁ'
הַיְנוּ כְּשֶׁלּא זָכָה, שֶׁאֵינוֹ מְזַכֵּךְ אֶת הַדָּמִים
עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה רָשׁ
שֶׁאֵין לוֹ לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם כַּנַּ"ל
אֲבָל זָכָה נַעֲשֶׂה ראשׁ, בִּבְחִינַת מחִין
הַיְנוּ בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַלַּבְנוּנִית מִן הַמּחִין
בִּבְחִינַת: 'וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן' כַּנַּ"ל
ט. וְזֶה בְּחִינַת מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה
כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה
וְהוּא מְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַות מָמוֹן, וְגוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ
אֲזַי הוּא מְעוֹרֵר דָּמִים הַנַּ"ל
בִּבְחִינַת: מַדּוּעַ אָדם לִלְבוּשֶׁךָ הַנַּ"ל
וְגוֹרֵם דַּם נִדָּה לַשְּׁכִינָה, בִּבְחִינַת: "וּזְהָבָם לְנִדָּה"
הַיְנוּ דַּם נִדָּה עַל יְדֵי הַמָּמוֹן
בִּשְׁבִיל זֶה נִקְרָא 'גְּזֵלָה' בְּחִינַת 'בֶּגֶד'
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ"
הַיְנוּ פְּגַם הַבְּגָדִים הַנַּ"ל
בְּחִינַת 'שֶׁנִּמְצָא רְבָב עַל בְּגָדָיו' .
'בָּזוּזֵי וּבָזוּזֵי דְּבָזוּזֵי', הַיְנוּ בְּחִינַת תַאֲוַות מָמוֹן
שֶׁכָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ יוֹתֵר הוּא חוֹמֵד יוֹתֵר .
וְזֶה עִקַּר תִּקּוּנוֹ שֶׁל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן
שֶׁיְּכַוֵּן בְּכָל הִלּוּךְ וְהִלּוּךְ, וּבְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר
שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וּמְדַבֵּר בִּשְׁעַת הַמַּשָּׂא וּמַתָּן
שֶׁכַּוָּנָתוֹ כְּדֵי שֶׁיַּרְוִיחַ כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן צְדָקָה
וזהו בחינת תיקון הכללי שֶׁל הַדָּמִים
כִּי הַצְּדָקָה הוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַגִּידִין
בִּבְחִינַת: "זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה"
בִּבְחִינַת 'זֶרַע גַּד'
הוּא טִפָּה חִוַּרְתָּא
שֶׁעַל יְדֵי הַתִּקּוּן הַזֶּה נִתְרוֹמֵם הַמּחִין
בִּבְחִינַת: 'מחָא חִוַּרְתָּא כְּכַסְפָּא'
וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא מַשָּׂא וּמַתָּן
לְהוֹרוֹת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תִּקּוּן לִבְחִינַת בְּגָדִים הַנַּ"ל, לִבְחִינַת דָּמִים הַנַּ"ל
'משא' זה בחינת: "כִּי עֲוֹנוֹתַי עָבְרוּ ראשִׁי כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי"
שֶׁהֵם הַשְּׁסָ"ה לָאוִין הַנַּ"ל
שֶׁמִּתְגַּבְּרִין עַל הָראשׁ שֶׁהוּא הַמּחִין
בִּבְחִינַת: "לא תַעֲמד עַל דַּם רֵעֶךָ" כַּנַּ"ל
וְהוּא בְּחִינַת פְּגַם הַבְּגָדִים הַנַּ"ל כַּנַּ"ל
וְזֶה: 'כָבֵד יִכְבְּדוּ', הַיְנוּ בְּחִינַת מֶלֶךְ הַכָּבוֹד הַנַּ"ל
'כָּבֵד', הַיְנוּ בְּחִינַת הַדָּמִים
שֶׁהַכָּבֵד מָלֵא דָּם, שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּם נִדָּה הַנַּ"ל
'וּמַתָּן', הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַכְּלָלִי
שֶׁהוּא הַצְּדָקָה
בְּחִינַת: "מַתַּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ"
בְּחִינַת קֶשֶׁת הַבְּרִית שֶׁהוּא הַצַּדִּיק
בְּחִינַת: "צַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן"
וזהו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה.
'בְּפִיךָ' זוֹ צְדָקָה, שֶׁאָז הַדִּבּוּר מֻתָּר
י. וְהִנֵּה הַכְּלָל שֶׁצָּרִיךְ לְתַקֵּן תְּחִלָּה 'תִּקּוּן הַכְּלָלִי'
וְעַל יְדֵי זֶה מִמֵּילָא יְתֻקַּן הַכּל בִּפְרָט
וְאַף שֶׁתִּקּוּן הַכְּלָלִי הוּא גָּבוֹהַּ וּמְרוֹמָם יוֹתֵר מִתִּקּוּן כָּל דָּבָר בִּפְרָט
עִם כָּל זֶה מֵחֲמַת שֶׁתִּקּוּן כָּל דָּבָר, תָּלוּי בְּהַמּחַ
דְּהַיְנוּ לְהַמְשִׁיךְ לַבְנוּנִית מִן הַמּחַ
בִּבְחִינַת: 'וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן'
וּלְרוֹמֵם הַמּחַ אִי אֶפְשָׁר
כִּי אִם עַל יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי
בִּבְחִינַת: 'כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ' כַּנַּ"ל
עַל כֵּן צָרִיךְ לֵילֵךְ מִתְּחִלָּה
אֶל הַמַּדְרֵגָה הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹנָה מִזֶּה
דְּהַיְנוּ תִּקּוּן הַכְּלָלִי
כְּדֵי לְתַקֵּן וּלְרוֹמֵם הַמּחַ
וְעַל יְדֵי זֶה נִתַּקֵּן הַכּל מִמֵּילָא כַּנַּ"ל
וְזֶה פֵּרוּשׁ: הַאי גַּבְרָא דְּאָזֵל בָּעֵי אִתְּתָא, וְלָא קָיָהֲבוּ לֵהּ
הַיְנוּ בְּחִינַת "אִשָּׁה יִרְאַת ה'"
הַיְנוּ מִי שֶׁפָּגַם בַּעֲווֹנוֹת, וְגָרַם דַּם נִדָּה לַשְּׁכִינָה כַּנַּ"ל
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נָחָשׁ מַשִּׁיךְ לָהּ לְגַבַּהּ וְכוּ'
וְנַעֲשֶׂה פֵּרוּד בֵּין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ
וְזֶהוּ: וְלָא קָיָהֲבִי לֵהּ
בְּחִינַת 'שָׁאג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ' כַּנַּ"ל
מַאי חֲזָא דְּאָזֵל לְהֵיכָא דְּמִדְלֵי מִנַּהּ
הַיְנוּ כְּשֶׁרוֹצֶה לְטַהֵר אֶת הַמַּלְכוּת מֵהַדָּמִים
הוּא הוֹלֵךְ אֶל הַמַּדְרֵגָה הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹנָה
הַיְנוּ תִּקּוּן הַכְּלָלִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵאִשָּׁה יִרְאַת ה'
בְּחִינַת: "צַדִּיק מוֹשֵׁל בְּיִרְאַת אֱלהִים"
כִּי הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינוֹת תִּקּוּן הַכְּלָלִי הוּא לְמַעְלָה
וְהוּא מוֹשֵׁל בְּיִרְאַת אֱלהִים
שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'אִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ שֶׁל מַלְכוּת'
וְזֶהוּ: שְׁקַל סִכְּתָא דָּצָהּ לְתַתָּא וְכוּ'
סִכְּתָא הֵם יְתֵדוֹת וּמַסְמְרוֹת, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י
הַיְנוּ בְּחִינַת דִּבְרֵי תּוֹרָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבוֹנוֹת וּכְמַסְמְרוֹת"
דָּצָהּ לְתַתָּא הַיְנוּ בְּחִינַת מַדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת
כְּשֶׁאֵין תִּקּוּן הַכְּלָלִי
בְּחִינַת: בָּתַר דְּאִסְתְּלֵק רַבִּי שִׁמְעוֹן, שֶׁאָז הַדִּבּוּר אָסוּר
וְלָא עָאל
הַיְנוּ שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר אָז לְדַבֵּר דִּבְרֵי תּוֹרָה כַּנַּ"ל
דָּצָהּ לְעֵלָּא וְעָאל
הַיְנוּ בְּחִינוֹת בְּיוֹמוֹי דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן
שֶׁהוּא קֶשֶׁת הַבְּרִית
שֶׁהוּא תִּקּוּן הַכְּלָלִי
שֶׁאָז הַדִּבּוּר מֻתָּר
הַיְנוּ שֶׁהֶרְאָה לָהֶם
שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן הַדִּבּוּר
כִּי אִם עַל יְדֵי שֶׁבַח הַצַּדִּיקִים
שֶׁהוּא תִּקּוּן הַכְּלָלִי לְהַדִּבּוּר
וְהוּא הַדִּיןכָּל הַדְּבָרִים
אִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן כִּי אִם עַל יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי
כְּדֵי לְהָרִים אֶת הַמּחַ
שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ כָּל הַלַּבְנוּנִית כַּנַּ"ל
וְזֶה: הַאי נַמִּי אִתְרַמְיָא לֵהּ בַּת מַזְלֵהּ
הַיְנוּ בְּחִינַת הַמּחִין
בְּחִינַת 'וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן'
הַיְנוּ שֶׁתָּפַס לָהֶם לְדֻגְמָא אֶת הַדִּבּוּר
וְהֶרְאָה לָהֶם, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן
כִּי אִם עַל יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי
וְהָרְאָיָה, כִּי בִּימֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה הַדִּבּוּר עַל תִּקּוּנוֹ
וּבָתַר דְּאִסְתְּלֵק נֶאֱמַר: 'אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ' וְגוֹ'
וְזֶהוּ: 'דָּצָהּ לְתַתָּא' וְכוּ' כַּנַּ"ל
וּכְמוֹ כֵן כָּל הַדְּבָרִים
צָרִיךְ לְתַקֵּן עַל יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי הַשַּׁיָּךְ לוֹ
כְּגוֹן מַשָּׂא וּמַתָּן עַל יְדֵי צְדָקָה
וְכֵן כֻּלָּם צָרִיךְ לְתַקֵּן כָּל דָּבָר עַל יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי הַשַּׁיָּךְ לוֹ
וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁצָּרִיךְ לְהָרִים אֶת הַמּחִין
לְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם לַבְנוּנִית
לְתַקֵּן וּלְלַבֵּן כָּל הַפְּגָמִים
וְזֶה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: 'הַאי נַמִּי אִתְרַמֵי לֵהּ בַּת מַזָּלֵהּ'
בְּחִינַת: 'וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן', מִן לִבּוּנָא דְּמחָא כַּנַּ"ל
כֶּסֶ"ף נִבְחָ"ר לְשׁוֹ"ו צַדִּי"ק.
[בֵּאוּר זֶה הָעִנְיָן וּמַה שַּׁיָּכוּת יֵשׁ לְפָסוּק זֶה לְהַתּוֹרָה הַנַּ"ל יִתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר]
[שַׁיָּךְ לְאוֹת ח]
וְעַל כֵּן אִשָּׁה שֶׁדָּמֶיהָ מְרֻבִּים וְאֵין לָהּ וֶסֶת
אַף שֶׁיַּיִן מַזִּיק לָהּ כַּנַּ"ל
בְּחִינַת: 'יַיִן כִּי יִתְאַדָּם', שֶׁאַחֲרִיתוֹ דָּם
בְּחִינַת: 'נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד' כַּנַּ"ל
עִם כָּל זֶה רְפוּאָתָהּ עַל יְדֵי יַיִן שֶׁהִסְתַּכֵּל בּוֹ צַדִּיק אֲמִתִּי
כִּי הָעֵינַיִם הֵם בְּחִינַת שְׂעָרוֹת
הֵם בְּחִינַת: 'שֶׁבַע מַחְלְפוֹת ראשׁוֹ'
וְהֵם בְּחִינַת הַמּחִין
כִּי הַשְּׂעָרוֹת הֵם מוֹתְרֵי מחִין
וְעַל כֵּן הֵם בְּחִינַת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת וְכוּ'
בְּחִינַת שֶׁבַע מִדּוֹת
שֶׁחוֹלְפִין וְעוֹבְרִין בַּמַּחֲשָׁבָה שֶׁבַּמּחַ
כִּי הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁבַּמּחַ הוּא כְּפִי הַמִּדּוֹת שֶׁבָּאָדָם
וּכְפִי הַמִּדָּה שֶׁהָאָדָם אוֹחֵז בָּהּ
כֵּן חוֹלְפִין וְעוֹבְרִין עָלָיו הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבַּמּחַ
וְזֶה: 'שֶׁבַע מַחְלְפוֹת ראשׁוֹ' לְשׁוֹן חָלַף וְעָבַר כַּנַּ"ל
וּכְשֶׁפּוֹגְמִין בְּהַשְּׂעָרוֹת
נִפְגָּם הָרְאִיָּה שֶׁהִיא 'שֶׁבַע גִּלְדֵי עֵינָא'
וְעַל כֵּן שִׁמְשׁוֹן שֶׁפָּגַם בְּשֶׁבַע מַחְלְפוֹת ראשׁוֹ
נֶאֱמַר בּוֹ: 'וַיְנַקְּרוּ פְלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו'
וְעַל כֵּן עַל יְדֵי 'שִׁבְעָה גִּלְדֵי עֵינָא'
מְתַקְּנִין בְּחִינַת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת ראשׁוֹ
שֶׁהֵם הַשְּׂעָרוֹת
בִּבְחִינַת: "וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא"
בִּבְחִינַת 'לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית'
שֶׁהוּא מַלְבִּין הָאַדְמִימוּת שֶׁל הַשְּׁסָ"ה גִּידִין
בִּבְחִינַת: 'אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ'
נִמְצָא שֶׁנִּתְתַּקֵּן עַל יְדֵי זֶה הָאַדְמִימוּת
שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּם נִדָּה כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: "מִן הַמֵּצַ"ר קָרָאתִי יָהּ", אוֹתִיּוֹת צֶמֶ"ר.
כמובא בכוונות עיין שם.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצה - בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצה - בצר הרחבת לי בצר הרחבת לי הינו שגם אפילו בהצרה בעצמה, השם יתברך מרחיב לנו כי אם יסתכל האדם על חסדי ה' יראה שאפילו בעת שהשם יתברך מצר לו גם בהצרה בעצמה, השם יתברך מרחיב לו, ומגדיל חסדו עמו וזה: "בצר הרחבת לי", הינו אפילו בתוך הצרה בעצמה נתת לי הרחבה בתוכה מלבד מה שאנו מצפים שהשם יתברך יושיענו בקרוב מכל הצרות וייטיב עמנו מאד אך אפילו גם בהצרה בעצמה מרחיב לנו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעד - כְּשֶׁהַדִּינִין, חַס וְשָׁלוֹם, גּוֹבְרִים עַל הָאָדָם
...מוהר"ן ח"א - תורה קעד - כשהדינין, חס ושלום, גוברים על האדם כשהדינין, חס ושלום, גוברים על האדם אין להמתפלל עבורו להזכיר שמו שלא יתגברו הדינין, חס ושלום וכמו דאיתא שנח לא קרא לו אביו שם בעת לדתו משום שהיה אז העולם בדינין ועל כן לא רצה אביו לתן לו שם כי על ידי השם יהיה נכר ומסים בין המקטרגים ויוכלו הדינים להתגבר עליו וזהו כשהתפלל משה רבנו, עליו השלום, על מרים לא הזכיר שמה רק אמר סתם "אל נא רפא נא לה" כי מחמת שהיו הדינין גוברים עליה לא רצה להזכיר שמה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יא - אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי
...שמי אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים א. כי יש יחודא עלאה ויחודא תתאה הינו: שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וכל אחד מישראל צריך שיהיה נעשה זאת על ידו על ידי זה יכול לבוא לתבונות התורה לעמקה כי מי שהוא במדרגה פחותה הוא עדין רחוק מתבונות התורה רק על ידי אמצעות הדבור יכול לבוא לתבונות התורה לעמקה הינו על ידי שהוא מדבר בהתורה בדבורים כמו שכתוב: "כי חיים הם למוצאיהם" 'למוציאיהם בפה' מאיר לו הדבור בכל המקומות שצריך לעשות תשובה כמו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עד - אַחַר פּוּרִים קוֹרִין פָּרָשַׁת פָּרָה
...- אחר פורים קורין פרשת פרה אחר פורים קורין פרשת פרה, שהיא הכנה לפסח כי פרשת פרה קורין, כדי שיהיו נזהרין לטהר מטמאת מת כדי שיהיו טהורין לעשות הפסח פור, כי פורים על שם הפר, ואחר כך נעשה פר"ה כי גם פורים הוא בודאי הלוך ודרך לפסח "שפתותיו שושנים נטפות מור עבר" שפתותיו זה בחינת פסח פה סח שושנה היא אסתר, [שושנה גימטריא אסתר] נטפות מור עבר זה בחינת מרדכי מר דרור, לשון חרות, בחינת חרות של פסח ועל כן צרוף של פורים מרמז בפסח, בפסוק: "שבעת ימים תאכל מצות כאשר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפ - מִי שֶׁצָּרִיך לָדוּן לִפְנֵי דַּיָּנִים בְּדִין תּוֹרָה
...בדין תורה זה לו ענש ונקמה שהתורה נוקמת בו כי באמת כל המשא ומתן הוא תורה כי למשל הדין המחליף פרה בחמור הוא תורה ומכל שכן כשעושין הדבר בעצמו הוא בודאי תורה [וכמו שמספרין כל זה בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה] ועל כן כשעושין משא ומתן צריך שיקשר מחשבתו רק בהתורה והדינים המלבשים שם ומי שעוקר המשא ומתן מן התורה, ונופל אל המשא ומתן בעצמו ואינו מקשר מחשבתו אל התורה המלבש שם אזי ענשו, שאחר כך הוא צריך לדון בדין תורה ואזי צריך לחזר ולהביא כל הדברים וכל המחשבות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נג - עִקַּר הוֹלָדָה תָּלוּי בְּהֵ"א
...תלוי בה"א [לשון רבנו, זכרונו לברכה] עקר הולדה תלוי בה"א, בבחינת: "הא לכם זרע" ואברהם ושרה לא הולידו, עד שהגיעו לה"א הזאת כי עקר הולדה על ידי הדעת בבחינת "וידע אדם" וכו', 'וקטן אינו מוליד' ועקר הדעת, הינו שישתמש בדעתו הינו שיוציא את שכלו מכח אל הפעל כי גם לקטן יש דעת אבל אצל הקטן עדין הדעת בכח ולא בפעל כי לא השתמש בדעתו, ולא הוציא אותו מכח אל הפעל ומי שהוא שלם בדעתו שהוציא אותו מכח אל הפעל והשיג בדעתו מה שאפשר לדעת האדם להשיג בדעתו אזי הוא קרוב לדעת...
הנצחנות אינו סובל את האמת
...אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=394 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכב - וגם נצח ישראל לא ישקר וגם נצח ישראל לא ישקר כי זה ידוע, שמדת הנצחון אינה סובלת האמת כי אף אם יראה לעינים דבר אמת ידחה אותו מחמת הנצחון וזה מברר מאד אך לא כמדת בשר ודם מדת הקדוש ברוך הוא כי הקדוש ברוך הוא אף בהנצחון הוא אמת ואינו משקר חס ושלום וכמובן ששורש העניין הוא הגאווה של האדם שהופכת אותו לטיפש ממש וכולי. ורק מי שהוא נכלל בהשי"ת ממש, רק הוא יש לו ענווה בשלמות, והוא...
שיחות הר"ן - אות י
...שהם מתגברים בענין רשעתם, זהו בעצמו חרטה כי מחמת שבא בדעתם חרטות, על כן הם מתגברים ביותר ברשעתם כמו שני אנשים שנלחמים זה כנגד זה שכשאחד רואה שחברו מתגבר נגדו, אזי הוא מתגבר ביותר כנגדו כמו כן ממש כשהרע רואה שמתחיל איזה טוב להתעורר אצלם אזי הוא מתגבר ביותר והבן וזהו כלל גדול בעבודת ה', אפילו לשאר בני אדם, לכל אחד לפי ערכו שכל מה שרוצה יותר לכנס בעבודת ה' מתגבר עליו הבעל דבר ביותר וכבר מבאר מזה במקום אחר וצריך להיות משכיל על דבר זה ובתחבולות תעשה מלחמה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפו - יֵשׁ גַּן עֵדֶן, וְהֵם שְׁנֵי בְּחִינוֹת: גַּן וְעֵדֶן
...על פרשת שפטים ושטרים ונשכח הרב וזהו היוצא משם, מה שאנו זוכרים עדין] כי יש גן עדן, והם שני בחינות: גן ועדן והם בחינת חכמה עלאה וחכמה תתאה כי עקר תענוג גן עדן הוא השגת חכמת אלקות הינו חכמה עלאה וחכמה תתאה, שהם בחינת גן עדן כנ"ל אך לזכות לזה אי אפשר כי אם על ידי השערים כי יש שערים, הינו בחינת שערי גן עדן שעל ידי זה זוכין לכנס לגן עדן דהינו להשגת חכמה עלאה וחכמה תתאה אך אלו השערים גנוזים וטמונים בארץ, בחינת: "טבעו בארץ שעריה" וצריכים לזה בעל הבית על...
שיחות הר"ן - אות קי
שיחות הר"ן - אות קי יש כמה שטותים ובלבולים המתדבקים ומתחברים בהמח ובפרט בלבולי האמונה ועל ידי השנה נפרדים מהמח וביותר מועיל השנה לאמונה כנזכר לעיל...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1641 שניות - עכשיו 02_12_2020 השעה 20:03:07 - wesi2