ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - שנה - מעלת תורתו וספריו הקדושים
אות שנה ספר לי אחד שהיה משבח מאד את תורתו לפניו והפליג מאד בגדלת נפלאות תורתו. ואמר שצריכין להשתדל מאד לקנות ספריו. כי אפילו כשעומדין בתבה ומגדל הם טובה גדולה כי ספריו הם שמירה גדולה בבית לשמר גם העשירות וממון האדם מכל ההזקות. והזכיר אז עשיר אחד שהיה יודעו ומכירו ואמר שגם אליו היא טובה גדולה שיהיה הספר שלי בביתו כי יהיה לו שמירה גדולה לכל דבר ושתתקים עשירותו. והזהיר את האיש שדבר עמו מזה, שיזרז את העשיר הנ"ל שיראה לקנות ספריו. ועין במקום אחר מזה כמה היה משתוקק שיתפשטו ספריו בקרב כל ישראל ולא לכבודו חס ושלום אות שנו אחר שמסר התורה פתח רבי שמעון בלקוטי א' סימן ס' אמר שהיתה חתנה יפה והיה ראוי לבקש השם יתברך עם הפמליא של מעלה על החתנה. אמרתי לו בודאי היה בכאן. השיב מן הסתם [אמר המעתיק שמעתי שאמר אז לאנשי שלומנו שהיה יכול להחזיק אותם בענין אמירת התורה הנ"ל הנ"ל שלשה ימים ושל שה לילות ולא ידעו בין יום ללילה כלל, כמובא בזוהר הקדוש וכו'] אות שנז אמר שכל התורות שגלה קדם שהיה בארץ ישראל אינו רוצה כלל שיהיו כתובים בספריו רק מה שחדש אחר שהיה בארץ ישראל צריכין לכתב הכל אפילו כל שיחה ושיחה הכל צריכין לכתב. וכמה פעמים הזהיר לכתב כל שיחה ושיחה ששומעין מפיו הקדוש ואמר בשלמא דברים הנכתבים בספר אם לא יזכר אותם עכשו יוכל לראותם וללמד בהם בפעם אחר אבל כל הדברים שאתם שומעים מפי שוב לא תשמעו עוד פעם אחרת לעולם. על כן בודאי אתם צריכין לזכר מאד כל דבור ודבור, ולכתב הכל כל שיחה וספור [ומחמת זה התחלתי לכתב קצת שיחות ששמעתי מפיו הקדוש בעצמו או על ידי אחרים, אבל לא נכתב חלק מאלף] אות שנח ואמר רבנו זכרונו לברכה בפרוש שבכל שיחה ושיחה שהיה משיח ומדבר עמנו יכולים להיות על ידה איש כשר ואפילו צדיק גמור כל ימי חייו, כמו שאני רוצה אם ירצה לילך עמה לקים כפי שיחתו הקדושה. ומי שזכה לשמע שיחתו הקדושה מפיו הקדוש הוא יודע זאת באמת ובברור. וגם אפילו עכשו כשלומדין דבריו הקדושים יש להם גם כן כח גדול לעורר להשם יתברך לזכות לדרכי ה' באמת למי שישים לבו היטב לדבריו ולשיחותיו הקדושים הנאמרים בזה הספר, ובשאר ספריו הקדושים. כי כל שיחה שלו היא התעוררות נפלא ונורא מאד ודרך ישרה ונכונה מאד לעבודת השם יתברך לכל אחד לפי מדרגתו יהיה באיזה מדרגה שיהיה. אפילו מי שהוא במדרגה עליונה מאד יכול לקבל דרך ישרה ועצות נפלאות מכל שיחה ושיחה שלו. וכן להפך מי שהוא בתכלית מדרגה התחתונה חס ושלום באיזה מקום שהוא יכול לקבל דרך ישרה ועצות נכונות מכל שיחה ושיחה שלו למלט נפשו מני שחת, ולשוב אל השם באמת אם ישים לבו לדבריו היטב ויקים אותם באמת ובתמימות בלי שום חכמות. אשרי מי שיאחז בהם אות שנט פעם אחת אמר כמתמיה אצל העולם הכל שוין ספר הזוהר והתקונים והמובן מדבריו היה שבאמת יש חלוק גדול ועצום בין ספר הזוהר הקדוש ובין ספר התקונים אף על פי שספר הזוהר הוא קדוש ונורא מאד אין לו שום ערך נגד קדשת וסודות של ספר התקונים אות שס אמר איני אומר לכם מתורתי כי אם הפסלת והיא נמוכה אלפי אלפים ורבי רבבות מדרגות מכפי מה שאני משיגה ואיני יכול לומר נמוך יותר וכבר נרשם מזה במקום אחר אות שסא שמעתי בשמו שאמר כבר, שיש לו תורות בלי לבושים. פרוש, שאינו יכול להלביש אותה בשום לבוש. ואמר קרא אסמכתא בעלמא הוא שסומך התורה על המקרא כמו שסומכין על איזה דבר וכו' כן התורה שלו גבוה מאד עד שאינה יכולה להתלבש כי אם דרך אסמכתא בעלמא והבן. ואמר שמה שמתיגע כל כך קדם התורה הוא מחמת שקשה לו מאד להוריד השגות התורה שלו בלבושים ודבורים שיוכל לאמרה ולגלותה על כן צריך יגיעות גדולות לזה. ועין במקום אחר מזה כי דרכו זכרונו לברכה היה קדם התורה שהיה יושב עמנו כמו שעה ושתים והיה מתיגע מאד בכמה תנועות וגניחות. ואף על פי שישב בשתיקה היה נכר מתנועותיו שיש לו יגיעות גדולות מאד. ואחר כך פתח פיו והתחיל לומר. ופעם אחת ראיתי בעיני בשעה שהתחיל לומר התורה תשעה תקונין יקירין וכו' שהיה כופל אלו התבות תשעה תקונין וכו' כמה פעמים. ובכל פעם תפס בכח בזקנו בשתי ידיו בשני צדדי זקנו שעל הלחיים וכמעט שהיה תולשם מגדל היראה והמסירות נפש העצום עד אין סוף שהיה לו אז. וכבר נרשם שאמר שכל דבר שעושה ברבים קשה עליו מאד מאד וכשאומר תורה נדמה לו שתכף שיוציא מפיו הדבור הראשון מיד תצא נפשו וכן בהקדוש נדמה לו גם כן שתכף שיוציא מפיו ויאמר הדבור הראשון תצא נפשו
אות שנה

סִפֵּר לִי אֶחָד שֶׁהָיָה מְשַׁבֵּחַ מְאד אֶת תּוֹרָתוֹ לְפָנָיו

וְהִפְלִיג מְאד בִּגְדֻלַּת נִפְלְאוֹת תּוֹרָתוֹ.

וְאָמַר שֶׁצְּרִיכִין לְהִשְׁתַּדֵּל מְאד לִקְנוֹת סְפָרָיו.

כִּי אֲפִילּוּ כְּשֶׁעוֹמְדִין בְּתֵבָה וּמִגְדָּל הֵם טוֹבָה גְּדוֹלָה

כִּי סְפָרָיו הֵם שְׁמִירָה גְּדוֹלָה בַּבַּיִת לִשְׁמר גַּם הָעֲשִׁירוּת וּמָמוֹן הָאָדָם מִכָּל הַהֶזֵּקוֹת.

וְהִזְכִּיר אָז עָשִׁיר אֶחָד שֶׁהָיָה יוֹדְעוֹ וּמַכִּירוֹ

וְאָמַר שֶׁגַּם אֵלָיו הִיא טוֹבָה גְּדוֹלָה שֶׁיִּהְיֶה הַסֵּפֶר שֶׁלִּי בְּבֵיתוֹ

כִּי יִהְיֶה לוֹ שְׁמִירָה גְּדוֹלָה לְכָל דָּבָר וְשֶׁתִּתְקַיֵּם עֲשִׁירוּתוֹ.

וְהִזְהִיר אֶת הָאִישׁ שֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ מִזֶּה, שֶׁיְּזָרֵז אֶת הֶעָשִׁיר הַנַּ"ל שֶׁיִּרְאֶה לִקְנוֹת סְפָרָיו.

וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה כַּמָּה הָיָה מִשְׁתּוֹקֵק שֶׁיִּתְפַּשְּׁטוּ סְפָרָיו בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל וְלא לִכְבוֹדוֹ חַס וְשָׁלוֹם

אות שנו

אַחַר שֶׁמָּסַר הַתּוֹרָה פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ס'

אָמַר שֶׁהָיְתָה חֲתֻנָּה יָפָה

וְהָיָה רָאוּי לְבַקֵּשׁ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם הַפָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה עַל הַחֲתֻנָּה.

אָמַרְתִּי לוֹ בְּוַדַּאי הָיָה בְּכָאן.

הֵשִׁיב מִן הַסְּתָם

[אָמַר הַמַּעְתִּיק שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר אָז לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ

שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהַחֲזִיק אוֹתָם בְּעִנְיַן אֲמִירַת הַתּוֹרָה הַנַּ"ל הַנַּ"ל שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁל שָׁה לֵילוֹת וְלא יֵדְעוּ בֵּין יוֹם לְלַיְלָה כְּלָל, כַּמּוּבָא בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ וְכוּ']

אות שנז

אָמַר שֶׁכָּל הַתּוֹרוֹת שֶׁגִּלָּה קדֶם שֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

אֵינוֹ רוֹצֶה כְּלָל שֶׁיִּהְיוּ כְּתוּבִים בִּסְפָרָיו

רַק מַה שֶׁחִדֵּשׁ אַחַר שֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לִכְתּב הַכּל

אֲפִילּוּ כָּל שִׂיחָה וְשִׂיחָה הַכּל צְרִיכִין לִכְתּב.

וְכַמָּה פְּעָמִים הִזְהִיר לִכְתּב כָּל שִׂיחָה וְשִׂיחָה שֶׁשּׁוֹמְעִין מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ

וְאָמַר בִּשְׁלָמָא דְּבָרִים הַנִּכְתָּבִים בְּסֵפֶר

אִם לא יִזְכּר אוֹתָם עַכְשָׁו יוּכַל לִרְאוֹתָם וְלִלְמד בָּהֶם בְּפַעַם אַחֵר

אֲבָל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאַתֶּם שׁוֹמְעִים מִפִּי

שׁוּב לא תִּשְׁמְעוּ עוֹד פַּעַם אַחֶרֶת לְעוֹלָם.

עַל כֵּן בְּוַדַּאי אַתֶּם צְרִיכִין לִזְכּר מְאד כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר, וְלִכְתּב הַכּל כָּל שִׂיחָה וְסִפּוּר

[וּמֵחֲמַת זֶה הִתְחַלְתִּי לִכְתּב קְצָת שִׂיחוֹת שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ אוֹ עַל יְדֵי אֲחֵרִים, אֲבָל לא נִכְתַּב חֵלֶק מֵאֶלֶף]

אות שנח

וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּפֵרוּשׁ

שֶׁבְּכָל שִׂיחָה וְשִׂיחָה שֶׁהָיָה מֵשִׂיחַ וּמְדַבֵּר עִמָּנוּ

יְכוֹלִים לִהְיוֹת עַל יָדָהּ אִישׁ כָּשֵׁר

וַאֲפִילּוּ צַדִּיק גָּמוּר כָּל יְמֵי חַיָּיו, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה

אִם יִרְצֶה לֵילֵךְ עִמָּהּ לְקַיֵּם כְּפִי שִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה.

וּמִי שֶׁזָּכָה לִשְׁמעַ שִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ

הוּא יוֹדֵעַ זאת בֶּאֱמֶת וּבְבֵרוּר.

וְגַם אֲפִילּוּ עַכְשָׁו כְּשֶׁלּוֹמְדִין דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים יֵשׁ לָהֶם גַּם כֵּן כּחַ גָּדוֹל לְעוֹרֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לְדַרְכֵי ה' בֶּאֱמֶת

לְמִי שֶׁיָּשִׂים לִבּוֹ הֵיטֵב לִדְבָרָיו וּלְשִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים הַנֶּאֱמָרִים בְּזֶה הַסֵּפֶר, וּבִשְׁאָר סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים.

כִּי כָּל שִׂיחָה שֶׁלּוֹ הִיא הִתְעוֹרְרוּת נִפְלָא וְנוֹרָא מְאד וְדֶרֶךְ יְשָׁרָה וּנְכוֹנָה מְאד לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְכָל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ יִהְיֶה בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה שֶׁיִּהְיֶה.

אֲפִילּוּ מִי שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה מְאד יָכוֹל לְקַבֵּל דֶּרֶךְ יְשָׁרָה וְעֵצוֹת נִפְלָאוֹת מִכָּל שִׂיחָה וְשִׂיחָה שֶׁלּוֹ.

וְכֵן לְהֵפֶךְ מִי שֶׁהוּא בְּתַכְלִית מַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה חַס וְשָׁלוֹם בְּאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁהוּא

יָכוֹל לְקַבֵּל דֶּרֶךְ יְשָׁרָה וְעֵצוֹת נְכוֹנוֹת מִכָּל שִׂיחָה וְשִׂיחָה שֶׁלּוֹ לְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִנִּי שַׁחַת, וְלָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת

אִם יָשִׂים לִבּוֹ לִדְבָרָיו הֵיטֵב

וִיקַיֵּם אוֹתָם בֶּאֱמֶת וּבִתְמִימוּת בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת.

אַשְׁרֵי מִי שֶׁיּאחַז בָּהֶם

אות שנט

פַּעַם אַחַת אָמַר כְּמַתְמִיהַּ

אֵצֶל הָעוֹלָם הַכּל שָׁוִין סֵפֶר הַזוהַר וְהַתִּקּוּנִים

וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ חִלּוּק גָּדוֹל וְעָצוּם בֵּין סֵפֶר הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ וּבֵין סֵפֶר הַתִּקּוּנִים

אַף עַל פִּי שֶׁסֵּפֶר הַזוהַר הוּא קָדוֹשׁ וְנוֹרָא מְאד

אֵין לוֹ שׁוּם עֵרֶךְ נֶגֶד קְדֻשַּׁת וְסוֹדוֹת שֶׁל סֵפֶר הַתִּקּוּנִים

אות שס

אָמַר אֵינִי אוֹמֵר לָכֶם מִתּוֹרָתִי כִּי אִם הַפְּסֹלֶת

וְהִיא נְמוּכָה אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבְבוֹת מַדְרֵגוֹת מִכְּפִי מַה שֶּׁאֲנִי מַשִּׂיגָהּ

וְאֵינִי יָכוֹל לוֹמַר נָמוֹךְ יוֹתֵר וּכְבָר נִרְשַׁם מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר

אות שסא

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר כְּבָר, שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹרוֹת בְּלִי לְבוּשִׁים.

פֵּרוּשׁ, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַלְבִּישׁ אוֹתָהּ בְּשׁוּם לְבוּשׁ.

וְאָמַר קְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא הוּא

שֶׁסּוֹמֵךְ הַתּוֹרָה עַל הַמִּקְרָא כְּמוֹ שֶׁסּוֹמְכִין עַל אֵיזֶה דָּבָר וְכוּ'

כֵּן הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ גָּבוֹהַּ מְאד

עַד שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְלַבֵּשׁ כִּי אִם דֶּרֶךְ אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא

וְהָבֵן.

וְאָמַר שֶׁמַּה שֶּׁמִּתְיַגֵּעַ כָּל כָּךְ קדֶם הַתּוֹרָה

הוּא מֵחֲמַת שֶׁקָּשֶׁה לוֹ מְאד לְהוֹרִיד הַשָּׂגוֹת הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ בִּלְבוּשִׁים וְדִבּוּרִים שֶׁיּוּכַל לְאָמְרָהּ וּלְגַלּוֹתָהּ

עַל כֵּן צָרִיךְ יְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת לָזֶה.

וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה כִּי דַּרְכּוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה קדֶם הַתּוֹרָה שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עִמָּנוּ כְּמוֹ שָׁעָה וּשְׁתַּיִם

וְהָיָה מִתְיַגֵּעַ מְאד בְּכַמָּה תְּנוּעוֹת וּגְנִיחוֹת.

וְאַף עַל פִּי שֶׁיָּשַׁב בִּשְׁתִיקָה

הָיָה נִכָּר מִתְּנוּעוֹתָיו שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד.

וְאַחַר כָּךְ פָּתַח פִּיו וְהִתְחִיל לוֹמַר.

וּפַעַם אַחַת רָאִיתִי בְּעֵינַי בְּשָׁעָה שֶׁהִתְחִיל לוֹמַר הַתּוֹרָה תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין יַקִּירִין וְכוּ' שֶׁהָיָה כּוֹפֵל אֵלּוּ הַתֵּבוֹת תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין וְכוּ' כַּמָּה פְּעָמִים.

וּבְכָל פַּעַם תָּפַס בְּכחַ בִּזְקָנוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו בִּשְׁנֵי צְדָדֵי זְקָנוֹ שֶׁעַל הַלְּחָיַיִם

וְכִמְעַט שֶׁהָיָה תּוֹלְשָׁם מִגּדֶל הַיִּרְאָה וְהַמְּסִירוּת נֶפֶשׁ הֶעָצוּם עַד אֵין סוֹף שֶׁהָיָה לוֹ אָז.

וּכְבָר נִרְשַׁם שֶׁאָמַר שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה בָּרַבִּים קָשֶׁה עָלָיו מְאד מְאד

וּכְשֶׁאוֹמֵר תּוֹרָה נִדְמֶה לוֹ שֶׁתֵּכֶף שֶׁיּוֹצִיא מִפִּיו הַדִּבּוּר הָרִאשׁוֹן מִיָּד תֵּצֵא נַפְשׁוֹ

וְכֵן בְּהַקִּדּוּשׁ

נִדְמֶה לוֹ גַּם כֵּן שֶׁתֵּכֶף שֶׁיּוֹצִיא מִפִּיו וְיאמַר הַדִּבּוּר הָרִאשׁוֹן תֵּצֵא נַפְשׁוֹ
שיחות הר"ן - אות ט
שיחות הר"ן - אות ט בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה שסכין אין נותנין במתנה הינו שאחד לא יתן לחברו סכין במתנה
שיחות הר"ן - אות רסח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רסח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן "איכה נחרב האולם" וכו' "עד אן יצעק בשבי" וכו' "עד אן" וכו' "בן אמתך" וכו' [תקון חצות] ורמז עלי כמה אני צריך לצעק זאת לפניו יתברך ותפס לדגמא איך הם מעוררים הלב ואמר אותם בנגון חצות בקול נעים עמק מאד גם מהחרוז "דודי ירד לגנו" ספר ושבחו מאד כי הוא מדבר מוכוח של כנסת ישראל עם השם יתברך ומעורר הלב מאד
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכד - שִׁיר מִזְמוֹר לַמְנַצֵּחַ, 'זַמְּרוּ לְמִי שֶׁמְּנַצְּחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ'
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכד - שיר מזמור למנצח, 'זמרו למי שמנצחין אותו ושמח' שיר מזמור למנצח, 'זמרו למי שמנצחין אותו ושמח' כי כשמדבר לפני הקדוש ברוך הוא ומפרש שיחתו בטענות ובקשות רוצה לנצח את הקדוש ברוך הוא כביכול והשם יתברך יש לו תענוג מזה על כן שולח לו דבורים שיוכל לנצח אותו כביכול כדי לקבל התענוג כי בלא זה בודאי לא היה אפשר לבשר ודם לנצח את הקדוש ברוך הוא אך השם יתברך עצמו שולח ומזמין לו דבורים וטענות לנצח אותו כנ"ל
שיחות הר"ן - אות קכח
שיחות הר"ן - אות קכח ספר בשבחו שידע כל דברי ה"עץ חיים ו"פרי עץ החיים" וכל כתבי האר"י, זכרונו לברכה מספר הזוהר והעקר מהתקונים והמובן מדבריו היה שזה היה בימי נעוריו והפליג מאד כמה פעמים בשבח גדלת קדשת התקוני זוהר והיה רגיל לעסק בו ביותר גם בכל השנה אפילו שלא בימי אלול ואמר שבספר התקונים כלולים כל החכמות שבעולם וכו'
חיי מוהר"ן - רד - נסיעתו וישיבתו באומן
...נסיעתו וישיבתו באומן אות רד ליל שבת פרשת חקת ובלק י"ב תמוז תק"ע ספר על השלחן מעניניו ותמה על עצמו על שעושה תמיד דברים משנים ונפלאים מדעת בני אדם על אשר הוא תמיד נע ונד ממקום למקום ומה היה חסר לו במעדוועדיווקע היה ראוי לו לישב שם תמיד כי שם היה יושב בשלוה והשקט. והוא לא רצה לישב בשלוה, ונסע משם וקבע דירתו בזלאטיפאליע והיה לו שם מחלקת גדול ויסורים גדולים מאד ונסע משם וקבע דירתו בברסלב. אחר כך בזה הקיץ נסע מברסלב וקבע דירתו באומין. ועל כל פנים מאחר שבא לאומין היה ראוי לו לבחר דירתו אצל איש הגון, והוא...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ג - כְּשֶׁחָלָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל
...ח"ב - תורה ג - כשחלה רבי אליעזר הגדול כשחלה רבי אליעזר הגדול, אמר לרבי עקיבא: חמה עזה בעולם כי לא היה אז מי שיוכל להמתיק הדין כי היה צריך לפדיון להמתיק הדין ולא נמצא כי באמת אחר ההמתקה והפדיון אז דיקא טוב לרפאות החולה על ידי רפואות כי אזי דיקא אחר הפדיון וההמתקה יש רשות לרופא לרפאות כי הנה באמת איך יכול הרופא לחגר מתניו לרפאות החולה על ידי רפואות וסמים הלא אינו יודע הסם, הצריך לרפואות אותו החולה כי יש סמים הרבה שהם מסגלים לרפואות החולאת אך בודאי החולה אינו יכול להתרפא כי אם על ידי סם פלוני המיחד...
חיי מוהר"ן - נט - שיחות השיכים להתורות
...השיכים להתורות אות נט סדר הזמנים של אמירת המאמרים הנודעים לנו מאמר אקרקתא סימן ג, שמעתי שנאמר בשבת הראשון שנכנס רבנו זכרונו לברכה לברסלב, סוף שנת תקס"ב. מאמר "אנכי", סימן ד, נאמר בזלאטיפליע בשבועות. מאמר "בחצוצרות", סימן ה, נאמר בראש השנה תקס"ג. מאמר "קרא את יהושע", סימן ו, נאמר בשבת תשובה שאחר זה. מאמר "משפטים", סימן ז, נאמר בחרף תקס"ג. מאמר "ראיתי מנורת זהב", סימן ח, נאמר בשבת חנוכה תקס"ג. מאמר תהמת יכסימו", סימן ט, נאמר בשבת שירה תקס"ג. מאמר "משפטים", סימן י, נאמר גם כן בחרף זה בטיראויצע קדם...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כג
...ובבקר שהוא ערב פסח נסע הקפיטן עם כמה ישמעאלים על הספינה קטנה לתוך העיר ובאו לפניו ובקשו ממנו לחם לאכל ודברו עמו ברמיזה והשיב להם ברמיזה והודיעם שיש כאן יהודים ויכולים אתם לקנות לכם לחם והשם יתברך ברחמיו אשר בידו לב מלכים ושרים הסיר לבו ובלבל דעתו עד שיצא מפיו בלי ישוב הדעת ואמר שיקח אחד מהם כדי לקנות לחם עבורם ונסע מיד עמו האיש של רבנו זכרונו לברכה ובא אל העיר והלך אחריו אחד מהישמעאלים שלו לשמרו שלא יברח ודרך הליכתו לעיר היה גם כן סכנה גדולה כי אז היה שעת מלחמה גדולה ובקל היו יכולים לתפסו שהוא א...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קד - בִּשְׁבִיל שֶׁאָמַר משֶׁה לִבְנֵי גָד תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים
...מוהר"ן ח"א - תורה קד - בשביל שאמר משה לבני גד תרבות אנשים חטאים [לשון החברים] איתא במדרש 'בשביל שאמר משה לבני גד תרבות אנשים חטאים נענש שבן בנו עבד לפסל מיכה' והדבר קשה, מה ענין זה של תרבות אנשים חטאים לענש שלו שיעבד בן בנו עבודה זרה 'כל הדר בחוץ לארץ כאלו אין לו אלוה' ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'החושד בכשרים לוקה בגופו' ומשה היה חושד אותם שבני ראובן ובני גד אינם רוצים בארץ ישראל שום חלק נמצא שאין להם אלוה בשביל זה נענש בבן בנו שלא היה לו אלוה כי הם כשרים היו בדבר כי רצו לטל חלק בארץ גם כן כמוב...
ספר המידות - נדה
...א' א. אשה שהיא מרבה בדמים, היא דברנית, ואל תתיפה בעיני בני אדם, גם תרחץ את עצמה במי מעינות, גם אל תיגע את עצמה הרבה, גם בעלה יזהר בנטילת ידים, גם אל תכעס, גם אחר הטבילה תתן צדקה. גם בעלה ילמד מסכת נדה ואחר כך יאמר שיר של יום. גם תרחץ את עצמו בדברים, העולים מתוך המצודה מן הנהר, גם תשתה חלב עז, גם תרחץ בנוצת עזים, גם תעשן את עצמה בלבונה. ב. אשה ששופעת דם, תכתב אותיות "לא אחד" ותשא עליה. ג. אשה שהיא פרוצה, על ידי זה אין לה וסת ומרבה בדמים. ד. נדה שראתה דם דרך מקרה הוא מחמת חטא האיש. חלק שני א. אשה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 31_12_2025 השעה 03:28:59 - wesi2