ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - שנה - מעלת תורתו וספריו הקדושים
אות שנה ספר לי אחד שהיה משבח מאד את תורתו לפניו והפליג מאד בגדלת נפלאות תורתו. ואמר שצריכין להשתדל מאד לקנות ספריו. כי אפילו כשעומדין בתבה ומגדל הם טובה גדולה כי ספריו הם שמירה גדולה בבית לשמר גם העשירות וממון האדם מכל ההזקות. והזכיר אז עשיר אחד שהיה יודעו ומכירו ואמר שגם אליו היא טובה גדולה שיהיה הספר שלי בביתו כי יהיה לו שמירה גדולה לכל דבר ושתתקים עשירותו. והזהיר את האיש שדבר עמו מזה, שיזרז את העשיר הנ"ל שיראה לקנות ספריו. ועין במקום אחר מזה כמה היה משתוקק שיתפשטו ספריו בקרב כל ישראל ולא לכבודו חס ושלום אות שנו אחר שמסר התורה פתח רבי שמעון בלקוטי א' סימן ס' אמר שהיתה חתנה יפה והיה ראוי לבקש השם יתברך עם הפמליא של מעלה על החתנה. אמרתי לו בודאי היה בכאן. השיב מן הסתם [אמר המעתיק שמעתי שאמר אז לאנשי שלומנו שהיה יכול להחזיק אותם בענין אמירת התורה הנ"ל הנ"ל שלשה ימים ושל שה לילות ולא ידעו בין יום ללילה כלל, כמובא בזוהר הקדוש וכו'] אות שנז אמר שכל התורות שגלה קדם שהיה בארץ ישראל אינו רוצה כלל שיהיו כתובים בספריו רק מה שחדש אחר שהיה בארץ ישראל צריכין לכתב הכל אפילו כל שיחה ושיחה הכל צריכין לכתב. וכמה פעמים הזהיר לכתב כל שיחה ושיחה ששומעין מפיו הקדוש ואמר בשלמא דברים הנכתבים בספר אם לא יזכר אותם עכשו יוכל לראותם וללמד בהם בפעם אחר אבל כל הדברים שאתם שומעים מפי שוב לא תשמעו עוד פעם אחרת לעולם. על כן בודאי אתם צריכין לזכר מאד כל דבור ודבור, ולכתב הכל כל שיחה וספור [ומחמת זה התחלתי לכתב קצת שיחות ששמעתי מפיו הקדוש בעצמו או על ידי אחרים, אבל לא נכתב חלק מאלף] אות שנח ואמר רבנו זכרונו לברכה בפרוש שבכל שיחה ושיחה שהיה משיח ומדבר עמנו יכולים להיות על ידה איש כשר ואפילו צדיק גמור כל ימי חייו, כמו שאני רוצה אם ירצה לילך עמה לקים כפי שיחתו הקדושה. ומי שזכה לשמע שיחתו הקדושה מפיו הקדוש הוא יודע זאת באמת ובברור. וגם אפילו עכשו כשלומדין דבריו הקדושים יש להם גם כן כח גדול לעורר להשם יתברך לזכות לדרכי ה' באמת למי שישים לבו היטב לדבריו ולשיחותיו הקדושים הנאמרים בזה הספר, ובשאר ספריו הקדושים. כי כל שיחה שלו היא התעוררות נפלא ונורא מאד ודרך ישרה ונכונה מאד לעבודת השם יתברך לכל אחד לפי מדרגתו יהיה באיזה מדרגה שיהיה. אפילו מי שהוא במדרגה עליונה מאד יכול לקבל דרך ישרה ועצות נפלאות מכל שיחה ושיחה שלו. וכן להפך מי שהוא בתכלית מדרגה התחתונה חס ושלום באיזה מקום שהוא יכול לקבל דרך ישרה ועצות נכונות מכל שיחה ושיחה שלו למלט נפשו מני שחת, ולשוב אל השם באמת אם ישים לבו לדבריו היטב ויקים אותם באמת ובתמימות בלי שום חכמות. אשרי מי שיאחז בהם אות שנט פעם אחת אמר כמתמיה אצל העולם הכל שוין ספר הזוהר והתקונים והמובן מדבריו היה שבאמת יש חלוק גדול ועצום בין ספר הזוהר הקדוש ובין ספר התקונים אף על פי שספר הזוהר הוא קדוש ונורא מאד אין לו שום ערך נגד קדשת וסודות של ספר התקונים אות שס אמר איני אומר לכם מתורתי כי אם הפסלת והיא נמוכה אלפי אלפים ורבי רבבות מדרגות מכפי מה שאני משיגה ואיני יכול לומר נמוך יותר וכבר נרשם מזה במקום אחר אות שסא שמעתי בשמו שאמר כבר, שיש לו תורות בלי לבושים. פרוש, שאינו יכול להלביש אותה בשום לבוש. ואמר קרא אסמכתא בעלמא הוא שסומך התורה על המקרא כמו שסומכין על איזה דבר וכו' כן התורה שלו גבוה מאד עד שאינה יכולה להתלבש כי אם דרך אסמכתא בעלמא והבן. ואמר שמה שמתיגע כל כך קדם התורה הוא מחמת שקשה לו מאד להוריד השגות התורה שלו בלבושים ודבורים שיוכל לאמרה ולגלותה על כן צריך יגיעות גדולות לזה. ועין במקום אחר מזה כי דרכו זכרונו לברכה היה קדם התורה שהיה יושב עמנו כמו שעה ושתים והיה מתיגע מאד בכמה תנועות וגניחות. ואף על פי שישב בשתיקה היה נכר מתנועותיו שיש לו יגיעות גדולות מאד. ואחר כך פתח פיו והתחיל לומר. ופעם אחת ראיתי בעיני בשעה שהתחיל לומר התורה תשעה תקונין יקירין וכו' שהיה כופל אלו התבות תשעה תקונין וכו' כמה פעמים. ובכל פעם תפס בכח בזקנו בשתי ידיו בשני צדדי זקנו שעל הלחיים וכמעט שהיה תולשם מגדל היראה והמסירות נפש העצום עד אין סוף שהיה לו אז. וכבר נרשם שאמר שכל דבר שעושה ברבים קשה עליו מאד מאד וכשאומר תורה נדמה לו שתכף שיוציא מפיו הדבור הראשון מיד תצא נפשו וכן בהקדוש נדמה לו גם כן שתכף שיוציא מפיו ויאמר הדבור הראשון תצא נפשו
אות שנה

סִפֵּר לִי אֶחָד שֶׁהָיָה מְשַׁבֵּחַ מְאד אֶת תּוֹרָתוֹ לְפָנָיו

וְהִפְלִיג מְאד בִּגְדֻלַּת נִפְלְאוֹת תּוֹרָתוֹ.

וְאָמַר שֶׁצְּרִיכִין לְהִשְׁתַּדֵּל מְאד לִקְנוֹת סְפָרָיו.

כִּי אֲפִילּוּ כְּשֶׁעוֹמְדִין בְּתֵבָה וּמִגְדָּל הֵם טוֹבָה גְּדוֹלָה

כִּי סְפָרָיו הֵם שְׁמִירָה גְּדוֹלָה בַּבַּיִת לִשְׁמר גַּם הָעֲשִׁירוּת וּמָמוֹן הָאָדָם מִכָּל הַהֶזֵּקוֹת.

וְהִזְכִּיר אָז עָשִׁיר אֶחָד שֶׁהָיָה יוֹדְעוֹ וּמַכִּירוֹ

וְאָמַר שֶׁגַּם אֵלָיו הִיא טוֹבָה גְּדוֹלָה שֶׁיִּהְיֶה הַסֵּפֶר שֶׁלִּי בְּבֵיתוֹ

כִּי יִהְיֶה לוֹ שְׁמִירָה גְּדוֹלָה לְכָל דָּבָר וְשֶׁתִּתְקַיֵּם עֲשִׁירוּתוֹ.

וְהִזְהִיר אֶת הָאִישׁ שֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ מִזֶּה, שֶׁיְּזָרֵז אֶת הֶעָשִׁיר הַנַּ"ל שֶׁיִּרְאֶה לִקְנוֹת סְפָרָיו.

וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה כַּמָּה הָיָה מִשְׁתּוֹקֵק שֶׁיִּתְפַּשְּׁטוּ סְפָרָיו בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל וְלא לִכְבוֹדוֹ חַס וְשָׁלוֹם

אות שנו

אַחַר שֶׁמָּסַר הַתּוֹרָה פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ס'

אָמַר שֶׁהָיְתָה חֲתֻנָּה יָפָה

וְהָיָה רָאוּי לְבַקֵּשׁ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם הַפָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה עַל הַחֲתֻנָּה.

אָמַרְתִּי לוֹ בְּוַדַּאי הָיָה בְּכָאן.

הֵשִׁיב מִן הַסְּתָם

[אָמַר הַמַּעְתִּיק שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר אָז לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ

שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהַחֲזִיק אוֹתָם בְּעִנְיַן אֲמִירַת הַתּוֹרָה הַנַּ"ל הַנַּ"ל שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁל שָׁה לֵילוֹת וְלא יֵדְעוּ בֵּין יוֹם לְלַיְלָה כְּלָל, כַּמּוּבָא בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ וְכוּ']

אות שנז

אָמַר שֶׁכָּל הַתּוֹרוֹת שֶׁגִּלָּה קדֶם שֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

אֵינוֹ רוֹצֶה כְּלָל שֶׁיִּהְיוּ כְּתוּבִים בִּסְפָרָיו

רַק מַה שֶׁחִדֵּשׁ אַחַר שֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לִכְתּב הַכּל

אֲפִילּוּ כָּל שִׂיחָה וְשִׂיחָה הַכּל צְרִיכִין לִכְתּב.

וְכַמָּה פְּעָמִים הִזְהִיר לִכְתּב כָּל שִׂיחָה וְשִׂיחָה שֶׁשּׁוֹמְעִין מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ

וְאָמַר בִּשְׁלָמָא דְּבָרִים הַנִּכְתָּבִים בְּסֵפֶר

אִם לא יִזְכּר אוֹתָם עַכְשָׁו יוּכַל לִרְאוֹתָם וְלִלְמד בָּהֶם בְּפַעַם אַחֵר

אֲבָל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאַתֶּם שׁוֹמְעִים מִפִּי

שׁוּב לא תִּשְׁמְעוּ עוֹד פַּעַם אַחֶרֶת לְעוֹלָם.

עַל כֵּן בְּוַדַּאי אַתֶּם צְרִיכִין לִזְכּר מְאד כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר, וְלִכְתּב הַכּל כָּל שִׂיחָה וְסִפּוּר

[וּמֵחֲמַת זֶה הִתְחַלְתִּי לִכְתּב קְצָת שִׂיחוֹת שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ אוֹ עַל יְדֵי אֲחֵרִים, אֲבָל לא נִכְתַּב חֵלֶק מֵאֶלֶף]

אות שנח

וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּפֵרוּשׁ

שֶׁבְּכָל שִׂיחָה וְשִׂיחָה שֶׁהָיָה מֵשִׂיחַ וּמְדַבֵּר עִמָּנוּ

יְכוֹלִים לִהְיוֹת עַל יָדָהּ אִישׁ כָּשֵׁר

וַאֲפִילּוּ צַדִּיק גָּמוּר כָּל יְמֵי חַיָּיו, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה

אִם יִרְצֶה לֵילֵךְ עִמָּהּ לְקַיֵּם כְּפִי שִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה.

וּמִי שֶׁזָּכָה לִשְׁמעַ שִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ

הוּא יוֹדֵעַ זאת בֶּאֱמֶת וּבְבֵרוּר.

וְגַם אֲפִילּוּ עַכְשָׁו כְּשֶׁלּוֹמְדִין דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים יֵשׁ לָהֶם גַּם כֵּן כּחַ גָּדוֹל לְעוֹרֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לְדַרְכֵי ה' בֶּאֱמֶת

לְמִי שֶׁיָּשִׂים לִבּוֹ הֵיטֵב לִדְבָרָיו וּלְשִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים הַנֶּאֱמָרִים בְּזֶה הַסֵּפֶר, וּבִשְׁאָר סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים.

כִּי כָּל שִׂיחָה שֶׁלּוֹ הִיא הִתְעוֹרְרוּת נִפְלָא וְנוֹרָא מְאד וְדֶרֶךְ יְשָׁרָה וּנְכוֹנָה מְאד לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְכָל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ יִהְיֶה בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה שֶׁיִּהְיֶה.

אֲפִילּוּ מִי שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה מְאד יָכוֹל לְקַבֵּל דֶּרֶךְ יְשָׁרָה וְעֵצוֹת נִפְלָאוֹת מִכָּל שִׂיחָה וְשִׂיחָה שֶׁלּוֹ.

וְכֵן לְהֵפֶךְ מִי שֶׁהוּא בְּתַכְלִית מַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה חַס וְשָׁלוֹם בְּאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁהוּא

יָכוֹל לְקַבֵּל דֶּרֶךְ יְשָׁרָה וְעֵצוֹת נְכוֹנוֹת מִכָּל שִׂיחָה וְשִׂיחָה שֶׁלּוֹ לְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִנִּי שַׁחַת, וְלָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת

אִם יָשִׂים לִבּוֹ לִדְבָרָיו הֵיטֵב

וִיקַיֵּם אוֹתָם בֶּאֱמֶת וּבִתְמִימוּת בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת.

אַשְׁרֵי מִי שֶׁיּאחַז בָּהֶם

אות שנט

פַּעַם אַחַת אָמַר כְּמַתְמִיהַּ

אֵצֶל הָעוֹלָם הַכּל שָׁוִין סֵפֶר הַזוהַר וְהַתִּקּוּנִים

וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ חִלּוּק גָּדוֹל וְעָצוּם בֵּין סֵפֶר הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ וּבֵין סֵפֶר הַתִּקּוּנִים

אַף עַל פִּי שֶׁסֵּפֶר הַזוהַר הוּא קָדוֹשׁ וְנוֹרָא מְאד

אֵין לוֹ שׁוּם עֵרֶךְ נֶגֶד קְדֻשַּׁת וְסוֹדוֹת שֶׁל סֵפֶר הַתִּקּוּנִים

אות שס

אָמַר אֵינִי אוֹמֵר לָכֶם מִתּוֹרָתִי כִּי אִם הַפְּסֹלֶת

וְהִיא נְמוּכָה אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבְבוֹת מַדְרֵגוֹת מִכְּפִי מַה שֶּׁאֲנִי מַשִּׂיגָהּ

וְאֵינִי יָכוֹל לוֹמַר נָמוֹךְ יוֹתֵר וּכְבָר נִרְשַׁם מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר

אות שסא

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר כְּבָר, שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹרוֹת בְּלִי לְבוּשִׁים.

פֵּרוּשׁ, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַלְבִּישׁ אוֹתָהּ בְּשׁוּם לְבוּשׁ.

וְאָמַר קְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא הוּא

שֶׁסּוֹמֵךְ הַתּוֹרָה עַל הַמִּקְרָא כְּמוֹ שֶׁסּוֹמְכִין עַל אֵיזֶה דָּבָר וְכוּ'

כֵּן הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ גָּבוֹהַּ מְאד

עַד שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְלַבֵּשׁ כִּי אִם דֶּרֶךְ אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא

וְהָבֵן.

וְאָמַר שֶׁמַּה שֶּׁמִּתְיַגֵּעַ כָּל כָּךְ קדֶם הַתּוֹרָה

הוּא מֵחֲמַת שֶׁקָּשֶׁה לוֹ מְאד לְהוֹרִיד הַשָּׂגוֹת הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ בִּלְבוּשִׁים וְדִבּוּרִים שֶׁיּוּכַל לְאָמְרָהּ וּלְגַלּוֹתָהּ

עַל כֵּן צָרִיךְ יְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת לָזֶה.

וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה כִּי דַּרְכּוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה קדֶם הַתּוֹרָה שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עִמָּנוּ כְּמוֹ שָׁעָה וּשְׁתַּיִם

וְהָיָה מִתְיַגֵּעַ מְאד בְּכַמָּה תְּנוּעוֹת וּגְנִיחוֹת.

וְאַף עַל פִּי שֶׁיָּשַׁב בִּשְׁתִיקָה

הָיָה נִכָּר מִתְּנוּעוֹתָיו שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד.

וְאַחַר כָּךְ פָּתַח פִּיו וְהִתְחִיל לוֹמַר.

וּפַעַם אַחַת רָאִיתִי בְּעֵינַי בְּשָׁעָה שֶׁהִתְחִיל לוֹמַר הַתּוֹרָה תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין יַקִּירִין וְכוּ' שֶׁהָיָה כּוֹפֵל אֵלּוּ הַתֵּבוֹת תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין וְכוּ' כַּמָּה פְּעָמִים.

וּבְכָל פַּעַם תָּפַס בְּכחַ בִּזְקָנוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו בִּשְׁנֵי צְדָדֵי זְקָנוֹ שֶׁעַל הַלְּחָיַיִם

וְכִמְעַט שֶׁהָיָה תּוֹלְשָׁם מִגּדֶל הַיִּרְאָה וְהַמְּסִירוּת נֶפֶשׁ הֶעָצוּם עַד אֵין סוֹף שֶׁהָיָה לוֹ אָז.

וּכְבָר נִרְשַׁם שֶׁאָמַר שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה בָּרַבִּים קָשֶׁה עָלָיו מְאד מְאד

וּכְשֶׁאוֹמֵר תּוֹרָה נִדְמֶה לוֹ שֶׁתֵּכֶף שֶׁיּוֹצִיא מִפִּיו הַדִּבּוּר הָרִאשׁוֹן מִיָּד תֵּצֵא נַפְשׁוֹ

וְכֵן בְּהַקִּדּוּשׁ

נִדְמֶה לוֹ גַּם כֵּן שֶׁתֵּכֶף שֶׁיּוֹצִיא מִפִּיו וְיאמַר הַדִּבּוּר הָרִאשׁוֹן תֵּצֵא נַפְשׁוֹ
שיחות הר"ן - אות קסג - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...רבנו, זכרונו לברכה בזלאטיפאלי פעם אחת בקיץ התפלל רבנו זכרונו לברכה, בבקר השכם ואחר כך שלח את בתו הילדה שרה תחיה וקראה אותו ובא לרבנו זכרונו לברכה, ואמר לו רבנו זכרונו לברכה. לך עמי לטיל והלך עמו חוץ לעיר והלך בין העשבים ענה רבנו, זכרונו לברכה ואמר. אם היית זוכה לשמע את קול השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה להשם יתברך בלי פניה ובלי שום מחשבות זרות ואינם מצפים לשום תשלום גמול, כמה יפה ונאה כששומעין השירה שלהם וטוב מאד ביניהם לעבד...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קכד - לִּפְעָמִים מַגִּיעַ לָאָדָם הִרְהוּר תְּשׁוּבָה
...- לפעמים מגיע לאדם הרהור תשובה שמעתי בשמו שאמר שלפעמים מגיע לאדם הרהור תשובה והשתוקקות להשם יתברך באיזה מקום שצריך שם באותו המקום דיקא להתחזק בזה ההרהור תשובה וההשתוקקות כגון לדבר שם איזה דבורים של תחנות ובקשות או דברי השתוקקות בפה ובלב כפי הענין ולא ימתין ולא יזוז ממקומו אף על פי שאין זה המקום מוכן לכך כגון שלא במקום קביעות לתורה ותפילה, רק בדרך הלוכו וכיוצא כי כשיזוז ממקומו, יכול להיות שיפסק וכן ממנו זכרונו לברכה, בעצמו ראינו ענין כזה כמה פעמים...
שיחות הר"ן - אות רנז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רנז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר: שיודע כל מה שחטא האדם ואמר: "עיני ה' אל צדיקים" הינו שהצדיקים יש להם עיני ה' וזהו "עיני ה' אל צדיקים", שעיני ה' הם אצל הצדיקים ועל כן בודאי הם יכולים להסתכל בעיני ה' ולדעת כל מה שעבר האדם ולכמה בני אדם גלה ואמר להם כל מה שעברו
שיחות הר"ן - אות רצו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן בשעת התפילה צריכין לקשר עצמו להצדיקים שבדור כמובא בסימן ב' ובסימן ט' ב"לקוטי מוהר"ו" חלק ראשון ובשאר מקומות על כן הזהיר לאנשיו שיאמרו קדם התפילה הריני מקשר עצמי לכל הצדיקים שבדורנו
שיחות הר"ן - אות כב
שיחות הר"ן - אות כב טוב מאד מי שזוכה להיות מקרב לצדיק אמתי כי לעתיד לבוא כתיב: "לאחז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה" שיאחז בכנפות הארץ וינער את הרשעים אבל מי שהוא מקרב לצדיק אמתי אזי יחזיק ויאחז עצמו בהצדיק ויהיה נשאר קים ולא יהיה ננער עם הרשעים מאחר שיחזיק ויאחז עצמו בהצדיק
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצ - וַיַּגֵּד משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'
...- תורה קצ - ויגד משה את דברי העם אל ה' "ויענו כל העם יחדו ויאמרו: כל אשר דבר ה' נעשה, וישב משה את דברי העם אל ה', ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך וכו' ויגד משה את דברי העם אל ה'" והוא תמוה ונפלא מאד כי מה הם דברי העם שנית שעליהם נאמר: "ויגד משה את דברי העם" כי לא נמצא בכתוב שום מענה ודברים שהשיבוהו העם שנית אחר מענה הראשון "כל אשר דבר" וכו' ומה זה שוב "ויגד משה את דברי העם אל ה'" אך דע כי ישראל טענו ואמרו...
שיחות הר"ן - אות ע
...הזמן נשמע שיוצאין גזרות על ישראל חס ושלום] כי אנו צריכין לקרות את השם יתברך מעסקיו שהוא עוסק בהם באיזה גזרה וכיוצא חס ושלום לקרות אותו משם שישליך זאת ויפנה אלינו למה שאנו רוצים לדבר עמו לבקש ממנו שיקרב אותנו לעבודתו יתברך כי כשאחד מישראל רוצה לדבר עם השם יתברך לפרש שיחתו לפניו יתברך אזי השם יתברך משליך כל עניניו וכל הגזרות שרוצה לגזר חס ושלום וכל העסקים שלו שהוא יתברך עוסק בהם כביכול והוא משליך הכל ופונה עצמו רק לזה האיש שרוצה לדבר עמו ולפרש ש
ליקוטי מוהר"ן - 3 הפירושים של הספר ליקוטי מוהר"ן.
...- 3 הפירושים של הספר ליקוטי מוהר"ן. לספר ליקוטי מוהרן של רבי נחמן מברסלב יש 3 פירושים. הפרוש הראשון הוא הפירוש הפשוט ע"פ פשוטו, שבו האדם לומד את הליקוטי מוהרן ומנסה להבין אותו על פי פשוטו, ולהוציא ממנו עצות מעשיות וכולי. וגם כדי להבין את הליקוטי מוהרן ע"פ פשוטו, גם לשם כך דרושה המון יגיעה. כי הפשט עצמו של הליקוטי מוהרן הוא מאוד מורכב וכולי. ויש פירוש נוסף לליקוטי מוהרן והוא פירוש הבחינות. דהיינו שהאדם לומד את הליקוטי מוהרן לפי הבחינות שלו. שהפירוש...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעז - כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלקֶת עַל הָאָדָם, אֵין לַעֲמד עַצְמוֹ כְּנֶגֶד הַשּׂוֹנְאִים
...רעז - כשיש מחלקת על האדם, אין לעמד עצמו כנגד השונאים דע כשיש מחלקת על האדם אין לעמד עצמו כנגד השונאים, לומר כמו שעושה לי, כן אעשה לו כנגדו כי זה גורם שהשונא יבוא למבקשו לראות בו, חס ושלום, מה שהוא רוצה לראות בו רק אדרבא ראוי לדון אותם לכף זכות ולעשות להם כל הטובות בחינות: "ונפשי כעפר לכל תהיה" כמו העפר שהכל דשין עליה והיא נותנת להם כל הטובות אכילה ושתיה וזהב וכסף ואבנים טובות, הכל היה מן העפר כמו כן אף על פי שהם חולקים עליו ומבקשים רעתו אף על פי...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צה - לְעִנְיַן הִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ
...צה - לענין התבודדות ושיחה בינו לבין קונו לענין התבודדות ושיחה בינו לבין קונו ואמירת תהלים ותחינות ובקשות טוב מאד כשזוכין לאמרם בלב שלם באמת עד שיזכה לבכות לפני השם יתברך כבן הבוכה לפני אביו אבל אמר: שכשהאדם אומר תחנות ובקשות וחושב בלבו ומצפה שיבכה זאת המחשבה אינה טובה, והיא מבלבלת גם כן את דעתו כי מחמת זה אינו יכול לומר הבקשות בלב שלם בשלמות כי צריכין בשעת אמירת תחנות ובקשות להרחיק מעצמו כל מיני מחשבות חוץ שבעולם רק לכון דעתו אל הדבורים, שהוא מדבר...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1895 שניות - עכשיו 17_08_2025 השעה 06:56:46 - wesi2