ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - ג - שיחות השיכים להתורות
אות ג קדם שאמר התורה משפטים אמונה בסימן ז', שמעתי ממנו זכרונו לברכה, התורה צהר תעשה לתבה בסימן קי"ב, וכתבתי מה ששמעתי כפי מה שנדפס בסימן הנ"ל. אך אחר כך אמר התורה תהמת יכסימו בסימן ט', ושם נכלל התורה צהר הנ"ל, והתורה תהמת יכסימו נאמרה בשבת שירה תקס"ג בדרך, ואחר כך התחיל לומר התורה משפטים הנ"ל, ואמרה פסקא פסקא. ובאותה העת ספר שהיה אצלו הבעל שם טוב זכרונו לברכה ואמר לו כשפוגמין בארץ ישראל נופלין בגלות, וסימן, משם רועה אבן ישראל. ושאל אותנו לומר לו פרוש על אותו המראה ולא ידענו להשיבו דבר. אחר כך הראיתי לו התורה צהר תעשה לתבה שכתבתי כנ"ל, וראה והסתכל בה אחר כך ענה ואמר ומתלמידי יותר מכלם [כלומר שעתה הבין על ידי פרוש על המראה הנ"ל של הבעל שם טוב זכרונו לברכה]. כי עכשו אני יודע היטב הענין. ואחר כך גמר התורה משפטים. ושם מדבר מאמונה וארץ ישראל, שכשפוגמין בארץ ישראל באמונה, יורדין לגלות מצרים. ושאלתי אותו אם זה שיך למראה הנ"ל, השיב שענין המראה כבר גמר מקדם להשיג הענין בשלמות. ואחר כך קבלתי ממנו התורה תהמת יכסימו, וגם שם נכלל התורה צהר הנ"ל, ושם בסופו מבאר גם כן כשפוגמים בארץ ישראל יורדין לגלות ושם מבאר בסופו הפסוק משם רעה אבן ישראל על באור הפסוק ירדו במצול ת כמו אבן. ועתה יכולים להבין מעט פרוש המראה הנזכר לעיל אות ד כשאמר התורה ראיתי מנורת זהב בסימן ח' בשבת חנוכה תקס"ג, ושם מדבר איך להפיל ולהשפיל הרשעים בחינת (תהלים קמז) "משפיל רשעים עדי ארץ" עין שם ואז באותה העת הפיל והשפיל רשע אחד מפרסם שהיה בנעמרוב, שהיה לאנשי שלומנו יסורים ממנו, וספרו לפניו זכרונו לברכה. ואחר חנוכה אחר שאמר התורה הנ"ל בשבת חנוכה היה להרשע הנ"ל מפלה גדולה. גם אז אמר הלצה כשתסעו וישאלו אתכם מה פעלתם תאמרו רוח וכו'. והאמת כן הוא שפעלנו רוח חיים, שקבלנו ממנו להשלים כל החסרונות כמבאר בהתורה הנ"ל. גם אחר אמירת התורה רקד הרבה כי באותה השנה רקד הרבה כמה פעמים אות ה התורות שנאמרו על מאמרי רבה בר בר חנא אמר רבנו זכרונו לברכה שאמרם בשם אומרו הינו בשם רבה בר בר חנא בעצמו. גם בעת שהתחיל לגלות תורות על מאמרי רבה בר בר חנא אז ספר שרבה בר בר חנה בא אליו ושחר פניו ואמר מדוע אינו משים לב להמאמרים שלו, ובקש אותו על זה שישים לבו עליהם, והוא יגלה לו בהם חדושים נפלאים ונוראים אות ו סימן ט"ז רבי יוחנן משתעי. זאת התורה אמר בשבת בשחרית באמצע הקיץ תקס"ג. ואז נתקבצו אליו פתאם על אותה השבת, כי לא היה אז זמן קבוץ כלל [כמבאר במקום אחר שעקר זמן הקהלה והקבוץ בקביעות על פי דעתו היה שש פעמים בשנה] ובתחלה הקפיד קצת ואמר שאנו עושים לעצמנו שבתים. הינו כי הוא בעצמו עשה וקבע לנו שבתים לבוא אז אצלו ועכשיו עשינו לעצמנו שבת על קבוץ. ואחר כך אמר אני הייתי רוצה לעשות איזה ענין אודות הגזרות שקורין פונקטין שנשמע בעולם שרוצים לגזר על ישראל חס ושלום, הינו שהיה רוצה לעסק להמתיקם ולבטלם. אך כשאני בעצמי מה אני, כי אני בעצמי איש פשוט על כן נתקבצו העולם פתאום כדי שאוכל לעשות מה שאני צריך לעשות בזה. ואמר אז ענין הנדפס בסימן ק"ס שאצל אלישע כתיב פעם אחת אלישע סתם, ופעם אחת איש אלהים. ואיתא (זהר שמות מד. ) שכשהיה בעצמו נקרא אלישע סתם, וכשהיו בני הנביאים אצלו נקרא איש אלהים. ואמר אז תורה שתי פעמים. בליל שבת אמר התורה (סימן כד חלק א) אמצעותא דעלמא היכא, שמדברת שם מתשעה היכלין דלא אתדבקין ולא אתידעין ולית מאן דקימא בהו וכו', ובבקר בסעדת שחרית אמר התורה הנ"ל שהיא רבי יוחנן משתעי וכו'. ודמיא עינה כתרי סהרא ואמר אז שיש שבעים אמות, והם כלולים בעשו וישמעאל. שזה כלול משל שים וחמש אמות, וזה כלול משל שים וחמש אמות. ולעתיד יכבשו אותן שני משיחין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד ויש צדיק אחד שהוא כלול מתרין משיחין יחדיו. עוד אמר אז כמה דברים יותר ממה שנדפסו ואז נשבר השלחן מרב העולם שדחקו עצמן עליו. והקפיד ואמר וכי גויים יושבים אצלי על השלחן וכי עכשו ימות המשיח שיתקרבו גויים לצדיקים כמו שכתוב (ישעיה ב) : "ונהרו אליו כל הגוים". וזה הפסוק שיך להתורה רבי יוחנן משתעי הנ"ל עין שם כי כך היה דרכו שכל שיחתו היה שיך להתורה שעסק בה אז כמבאר במקום אחר. ובאותה השנה עסק הרבה מאד בענין הפונקטין והצטער עליהם הרבה מאד ואמר כי לא דבר רק הוא והקפיד מאד על האומרים שבודאי לא יתקימו הפונקטין כי איך אפשר שהשם יתברך יעשה חס ושלום זאת לישראל. והוא זכרונו לברכה אמר כמה פעמים שהוא שטות כי הלא מצינו שכבר היו כמה גזרות קשות על ישראל רחמנא לצלן מעתה. ועוד דבר מזה הרבה שצריכין להתפחד מאד מאלו הגזרות הנשמעים חס ושלום, ושלא להחזיק אותם לדבר קל רק צריכין להעתיר ולהתפלל ולצעק ולהתחנן הרבה הרבה לפני השם יתברך, אולי יעתר ה' שנזכה לבטלם כי בודאי תפילה וצעקה מועיל תמיד. ועין בהשיחה השיכה להתורה לשמש שם אהל בהם שם מבאר עוד כמה וכמה היה מתיגע אז בעתים הללו על אודות הפונקטין שנשמעו אז והן הן הגזרות שיצאו בימינו בעוונותינו הרבים שש עשרה שנה אחר הסתלקותו, ובזכות תפילתו נתעכבו עד הנה. והלואי היו מציתים אותו להרעיש ארץ ומלואה מקדם לעסק הרבה בתפילות וצעקות להשם יתברך כרצונו בודאי היו מתבטלין לגמרי
אות ג

קדֶם שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה מִשְׁפָּטִים אֱמוּנָה בְּסִימָן ז', שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הַתּוֹרָה צהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה בְּסִימָן קי"ב, וְכָתַבְתִּי מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי כְּפִי מַה שֶּׁנִּדְפַּס בַּסִּימָן הַנַּ"ל.

אַךְ אַחַר כָּךְ אָמַר הַתּוֹרָה תְּהמת יְכַסְיֻמוּ בְּסִימָן ט', וְשָׁם נִכְלָל הַתּוֹרָה צהַר הַנַּ"ל, וְהַתּוֹרָה תְּהמת יְכַסְיֻמוּ נֶאֶמְרָה בְּשַׁבַּת שִׁירָה תקס"ג בַּדֶּרֶךְ, וְאַחַר כָּךְ הִתְחִיל לוֹמַר הַתּוֹרָה מִשְׁפָּטִים הַנַּ"ל, וַאֲמָרָהּ פִּסְקָא פִּסְקָא.

וּבְאוֹתָהּ הָעֵת סִפֵּר שֶׁהָיָה אֶצְלוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ כְּשֶׁפּוֹגְמִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נוֹפְלִין בְּגָלוּת, וְסִימָן, מִשָּׁם רוֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל.

וְשָׁאַל אוֹתָנוּ לוֹמַר לוֹ פֵּרוּשׁ עַל אוֹתוֹ הַמַּרְאֶה וְלא יָדַעְנוּ לַהֲשִׁיבוֹ דָּבָר.

אַחַר כָּךְ הֶרְאֵיתִי לוֹ הַתּוֹרָה צהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה שֶׁכָּתַבְתִּי כַּנַּ"ל, וְרָאָה וְהִסְתַּכֵּל בָּהּ

אַחַר כָּךְ עָנָה וְאָמַר וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם

[כְּלוֹמַר שֶׁעַתָּה הֵבִין עַל יָדִי פֵּרוּשׁ עַל הַמַּרְאֶה הַנַּ"ל שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה].

כִּי עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ הֵיטֵב הָעִנְיָן.

וְאַחַר כָּךְ גָּמַר הַתּוֹרָה מִשְׁפָּטִים. וְשָׁם מְדַבֵּר מֵאֱמוּנָה וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁכְּשֶׁפּוֹגְמִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמוּנָה, יוֹרְדִין לְגָלוּת מִצְרַיִם.

וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ אִם זֶה שַׁיָּךְ לַמַּרְאֶה הַנַּ"ל, הֵשִׁיב שֶׁעִנְיַן הַמַּרְאֶה כְּבָר גָּמַר מִקּדֶם לְהַשִּׂיג הָעִנְיָן בִּשְׁלֵמוּת.

וְאַחַר כָּךְ קִבַּלְתִּי מִמֶּנּוּ הַתּוֹרָה תְּהמת יְכַסְיֻמוּ, וְגַם שָׁם נִכְלָל הַתּוֹרָה צהַר הַנַּ"ל, וְשָׁם בְּסוֹפוֹ מְבאָר גַּם כֵּן כְּשֶׁפּוֹגְמִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יוֹרְדִין לְגָלוּת וְשָׁם מְבאָר בְּסוֹפוֹ הַפָּסוּק מִשָּׁם רעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל עַל בֵּאוּר הַפָּסוּק יָרְדוּ בִמְצוֹל ת כְּמוֹ אָבֶן.

וְעַתָּה יְכוֹלִים לְהָבִין מְעַט פֵּרוּשׁ הַמַּרְאֶה הַנִּזְכַּר לְעֵיל

אות ד

כְּשֶׁאָמַר הַתּוֹרָה רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב בְּסִימָן ח' בְּשַׁבַּת חֲנוּכָּה תקס"ג, וְשָׁם מְדַבֵּר אֵיךְ לְהַפִּיל וּלְהַשְׁפִּיל הָרְשָׁעִים בְּחִינַת "מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי אָרֶץ" עַיֵּן שָׁם

וְאָז בְּאוֹתָהּ הָעֵת הִפִּיל וְהִשְׁפִּיל רָשָׁע אֶחָד מְפֻרְסָם שֶׁהָיָה בְּנֶעמֶרוֹב, שֶׁהָיָה לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ יִסּוּרִים מִמֶּנּוּ, וְסִפְּרוּ לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וְאַחַר חֲנוּכָּה אַחַר שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה הַנַּ"ל בְּשַׁבַּת חֲנוּכָּה הָיָה לְהָרָשָׁע הַנַּ"ל מַפָּלָה גְּדוֹלָה.

גַּם אָז אָמַר הֲלָצָה

כְּשֶׁתִּסְעוּ וְיִשְׁאֲלוּ אֶתְכֶם מַה פְּעַלְתֶּם תּאמְרוּ רוּחַ וְכוּ'.

וְהָאֱמֶת כֵּן הוּא

שֶׁפָּעַלְנוּ רוּחַ חַיִּים, שֶׁקִּבַּלְנוּ מִמֶּנּוּ לְהַשְׁלִים כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת

כַּמְבאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל.

גַּם אַחַר אֲמִירַת הַתּוֹרָה רָקַד הַרְבֵּה

כִּי בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה רָקַד הַרְבֵּה כַּמָּה פְּעָמִים

אות ה

הַתּוֹרוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ עַל מַאַמְרֵי רַבָּה בַּר בַּר חָנָא אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאֲמָרָם בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ הַיְנוּ בְּשֵׁם רַבָּה בַּר בַּר חָנָא בְּעַצְמוֹ.

גַּם בָּעֵת שֶׁהִתְחִיל לְגַלּוֹת תּוֹרוֹת עַל מַאַמְרֵי רַבָּה בַּר בַּר חָנָא אָז סִפֵּר שֶׁרַבָּה בַּר בַּר חָנָה בָּא אֵלָיו וְשִׁחֵר פָּנָיו וְאָמַר מַדּוּעַ אֵינוֹ מֵשִׂים לֵב לְהַמַּאֲמָרִים שֶׁלּוֹ, וּבִקֵּשׁ אוֹתוֹ עַל זֶה שֶׁיָּשִׂים לִבּוֹ עֲלֵיהֶם, וְהוּא יְגַלֶּה לוֹ בָּהֶם חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים

אות ו

סִימָן ט"ז רַבִּי יוֹחָנָן מִשְׁתָּעֵי. זאת הַתּוֹרָה אָמַר בְּשַׁבָּת בְּשַׁחֲרִית בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ תקס"ג.

וְאָז נִתְקַבְּצוּ אֵלָיו פִּתְאם עַל אוֹתָהּ הַשַּׁבָּת, כִּי לא הָיָה אָז זְמַן קִבּוּץ כְּלָל [כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁעִקַּר זְמַן הַקְּהִלָּה וְהַקִּבּוּץ בִּקְבִיעוּת עַל פִּי דַּעְתּוֹ הָיָה שֵׁשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה]

וּבִתְחִלָּה הִקְפִּיד קְצָת וְאָמַר שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים לְעַצְמֵנוּ שַׁבָּתִים.

הַיְנוּ כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ עָשָׂה וְקָבַע לָנוּ שַׁבָּתִים לָבוֹא אָז אֶצְלוֹ

וְעַכְשָׁיו עָשִׂינוּ לְעַצְמֵנוּ שַׁבָּת עַל קִבּוּץ.

וְאַחַר כָּךְ אָמַר אֲנִי הָיִיתִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה עִנְיָן אוֹדוֹת הַגְּזֵרוֹת שֶׁקּוֹרִין פּוּנְקְטִין שֶׁנִּשְׁמַע בָּעוֹלָם שֶׁרוֹצִים לִגְזר עַל יִשְׂרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם, הַיְנוּ שֶׁהָיָה רוֹצֶה לַעֲסֹק לְהַמְתִּיקָם וּלְבַטְּלָם.

אַךְ כְּשֶׁאֲנִי בְּעַצְמִי מָה אָנִי, כִּי אֲנִי בְּעַצְמִי אִישׁ פָּשׁוּט

עַל כֵּן נִתְקַבְּצוּ הָעוֹלָם פִּתְאוֹם כְּדֵי שֶׁאוּכַל לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בָּזֶה.

וְאָמַר אָז עִנְיָן הַנִּדְפָּס בְּסִימָן ק"ס שֶׁאֵצֶל אֱלִישָׁע כְּתִיב פַּעַם אַחַת אֱלִישָׁע סְתָם, וּפַעַם אַחַת אִישׁ אֱלהִים.

וְאִיתָא שֶׁכְּשֶׁהָיָה בְּעַצְמוֹ נִקְרָא אֱלִישָׁע סְתָם, וּכְשֶׁהָיוּ בְּנֵי הַנְּבִיאִים אֶצְלוֹ נִקְרָא אִישׁ אֱלהִים.

וְאָמַר אָז תּוֹרָה שְׁתֵּי פְּעָמִים. בְּלֵיל שַׁבָּת אָמַר הַתּוֹרָה אֶמְצָעוּתָא דְעָלְמָא הֵיכָא, שֶׁמְּדַבֶּרֶת שָׁם מִתִּשְׁעָה הֵיכָלִין דְּלָא אִתְדַּבְּקִין וְלָא אִתְיַדְּעִין וְלֵית מָאן דְּקַיְמָא בְּהוּ וְכוּ', וּבַבּקֶר בִּסְעֻדַּת שַׁחֲרִית אָמַר הַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁהִיא רַבִּי יוֹחָנָן מִשְׁתָּעֵי וְכוּ'. וְדַמְיָא עֵינֵהּ כִּתְרֵי סַהֲרָא

וְאָמַר אָז שֶׁיֵּשׁ שִׁבְעִים אֻמּוֹת, וְהֵם כְּלוּלִים בְּעֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל.

שֶׁזֶּה כָּלוּל מִשְּׁל שִׁים וְחָמֵשׁ אֻמּוֹת, וְזֶה כָּלוּל מִשְּׁל שִׁים וְחָמֵשׁ אֻמּוֹת.

וְלֶעָתִיד יִכְבְּשׁוּ אוֹתָן שְׁנֵי מְשִׁיחִין מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד

וְיֵשׁ צַדִּיק אֶחָד שֶׁהוּא כָּלוּל מִתְּרֵין מְשִׁיחִין יַחְדָּיו.

עוֹד אָמַר אָז כַּמָּה דְּבָרִים יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנִּדְפְּסוּ

וְאָז נִשְׁבַּר הַשֻּׁלְחָן מֵרב הָעוֹלָם שֶׁדָּחֲקוּ עַצְמָן עָלָיו.

וְהִקְפִּיד וְאָמַר וְכִי גּוֹיִים יוֹשְׁבִים אֶצְלִי עַל הַשֻּׁלְחָן

וְכִי עַכְשָׁו יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ שֶׁיִּתְקָרְבוּ גּוֹיִים לַצַּדִּיקִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם".

וְזֶה הַפָּסוּק שַׁיָּךְ לְהַתּוֹרָה רַבִּי יוֹחָנָן מִשְׁתָּעֵי הַנַּ"ל עַיֵּן שָׁם

כִּי כָּךְ הָיָה דַּרְכּוֹ שֶׁכָּל שִׂיחָתוֹ הָיָה שַׁיָּךְ לְהַתּוֹרָה שֶׁעָסַק בָּהּ אָז כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.

וּבְאוֹתָהּ הַשָּׁנָה עָסַק הַרְבֵּה מְאד בְּעִנְיַן הַפּוּנְקְטִין

וְהִצְטַעֵר עֲלֵיהֶם הַרְבֵּה מְאד

וְאָמַר כִּי לא דָּבָר רֵק הוּא

וְהִקְפִּיד מְאד עַל הָאוֹמְרִים שֶׁבְּוַדַּאי לא יִתְקַיְּמוּ הַפּוּנְקְטִין

כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲשֶׂה חַס וְשָׁלוֹם זאת לְיִשְׂרָאֵל.

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמַר כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהוּא שְׁטוּת

כִּי הֲלא מָצִינוּ שֶׁכְּבָר הָיוּ כַּמָּה גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת עַל יִשְׂרָאֵל רַחֲמָנָא לִצְלַן מֵעַתָּה.

וְעוֹד דִּבֵּר מִזֶּה הַרְבֵּה שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְפַּחֵד מְאד מֵאֵלּוּ הַגְּזֵרוֹת הַנִּשְׁמָעִים חַס וְשָׁלוֹם, וְשֶׁלּא לְהַחֲזִיק אוֹתָם לְדָבָר קַל

רַק צְרִיכִין לְהַעְתִּיר וּלְהִתְפַּלֵּל וְלִצְעק וּלְהִתְחַנֵּן הַרְבֵּה הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אוּלַי יֵעָתֵר ה' שֶׁנִּזְכֶּה לְבַטְּלָם

כִּי בְּוַדַּאי תְּפִילָּה וּצְעָקָה מוֹעִיל תָּמִיד.

וְעַיֵּן בְּהַשִּׂיחָה הַשַּׁיָּכָה לְהַתּוֹרָה לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אהֶל בָּהֶם

שָׁם מְבאָר עוֹד כַּמָּה וְכַמָּה הָיָה מִתְיַגֵּעַ אָז בָּעִתִּים הַלָּלוּ עַל אוֹדוֹת הַפּוּנְקְטִין שֶׁנִּשְׁמְעוּ אָז

וְהֵן הֵן הַגְּזֵרוֹת שֶׁיָּצְאוּ בְּיָמֵינוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ, וּבִזְכוּת תְּפִילָּתוֹ נִתְעַכְּבוּ עַד הֵנָּה.

וְהַלְוַאי הָיוּ מְצַיְּתִים אוֹתוֹ לְהַרְעִישׁ אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ מִקּדֶם לַעֲסֹק הַרְבֵּה בִּתְפִילּוֹת וּצְעָקוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּרְצוֹנוֹ

בְּוַדַּאי הָיוּ מִתְבַּטְּלִין לְגַמְרֵי
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצט - דַּע שֶׁיֵּשׁ הַמְתָּקָה לְהִנָּצֵל מֵענֶשׁ שֶׁל אַלְמָן
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצט - דע שיש המתקה להנצל מענש של אלמן דע שיש המתקה להנצל מענש של אלמן שלא תמות אשתו, חס ושלום והוא מתיקות בהתורה על ידי זה נצולין מזה הענש, לבלי להיות אלמן, חס ושלום וזה אותיות אלמן ראשי תבות מה נמלצו לחכי אמרתך . שעל ידי שמרגישין מתיקות בהתורה נצולין מהענש הזה וגם הכתוב מסים: "מדבש לפי" שעל ידי זה המתיקות שמרגישין בהתורה ממתיקין הדין של מיתת אשתו, חס ושלום כי דבש בגימטריא אשה כמובא בכתבים
שיחות הר"ן - אות יד
...מקנא מאד איש כשר [שקורין ערליכר יהודי] כי נדמה שהולך בן אדם עם דקין וכרכשות ואברים כשאר כל העולם ואף על פי כן באמת הוא ענין אחר לגמרי כי איש כשר יקר מאד אשרי לו והעקר הוא הרצון והכסופין ואף על פי שאין לצאת בזה [כמבאר במאמר ויהיו נא פי שנים, ב"לקוטי מוהר"ו ס"ו] כי צריכין להוציא מכח אל הפעל דוקא כי אף על פי שאנס רחמנא פטרה עם כל זה זהו למי שרוצה לצאת החוב אבל צריך שלא לקרר דעתו בזה במה שהוא פטור מחמת האנס רק לעשות עבודת ה' בפעל [כמבאר כל זה במאמר הנזכר לעיל עין שם] אף על פי כן גם זה טוב כשאוחזין בזה...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ל
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ל ובארץ ישראל היה עוסק בתורה ותפילה ובכל יום כתב בעצמו תורתו והיה מתפאר מאד ואמר שהחלוק בין תורת חוץ לארץ לתורת ארץ ישראל כרחוק מזרח ממערב ובכל יום ויום הלכו אליו הגדולים עם הקטנים לשמשו כדי לשמע חכמת תורתו הקדושה והנוראה מאד מאד
חיי מוהר"ן - רעד - גדולת נוראות השגתו
...רעד אמר מה שיהיה נעשה עמי איני יודע אבל זה פעלתי אצל השם יתברך שהגואל צדק יהיה מיוצאי חלצי. ואמר זאת ברבים והזהיר מאד לכבד ולהחזיק בחשיבות גדול את בניו כי הם אילנות יקרים מאד ויהיו גדלים מהם פרות טובים ונפלאים מאד. גם אמר שיוצאי חלציו לקח מעולם האצילות אות רעה העולם סוברים שכשיבוא משיח לא ימותו לא כן הוא אפילו משיח בעצמו גם הוא ימות. ואמר זאת ברבים אות רעו שמעתי בשמו שאמר שהוא מרגיש צרות ישראל רחמנא לצלן קדם מכל הצדיקים כי הוא יודע הגזרה והצרה חס ושלום כשהוא עדין בשרש ואחר כך מגיע הדבר לשאר הצדיקים...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כו - צָרִיך לְהַרְחִיק מִשִּׁכְרוּת
...שיך לא"ב החדש, שכרות, אות ד צריך להרחיק משכרות ולדקדק שלא לשתות יותר מיכלתו כדי שלא יבוא לידי שכרות כי מעט השתיה לפי הצרך הוא טובה להרחיב דעתו ודע, כי הדעת מלבש בחסדים וכששותה במדה כראוי לפי ערכו אזי נתרחב דעתו ונתרומם מחו ואזי נגדלין החסדים ביותר על ידי השתיה כי כשנתרומם הדעת, נתרוממין ונגדלין החסדים כי הדעת מלבש בחסדים כנ"ל "כל המתפתה ביינו, יש בו מדעת קונו" 'מתפתה' דיקא, בחינת חסדים שעל ידי היין נגדלין החסדים וזהו 'מתפתה' שעל ידי הגדלת החסדים הוא מתפתה ומתפיס אף על פי שלא היה ראוי להתפתות לפי...
שיחות הר"ן - אות פג
...שאדם מתירא ומתפחד על פי הרב מכמה דברים או מבני אדם שאינם יכולים להזיק לו כלל והדבר נראה שרק בסוף כשהאדם נסתלק ושוכב על הארץ ורגליו אל הדלת אז יהיה לו ישוב הדעת באמת ויסתכל על עצמו ויראה האמת שכל היראות והפחדים שהיה מתירא מאיזה בני אדם שעמדו כנגדו היה הכל שטות והבל ובחנם היה לו יראות ופחדים מהם כי מה יעשה לו אדם וכן לענין התאוות כי אז יראה היטב אשר בחנם כלה בהבל ימיו ובשטותים ובלבולים כאלו ומי הכריח אותו לזה וכו' כי רק אז יראה האמת היטב היטב ובאמת יש בזה דברים בגו כי יש דבר אצל האדם שמאותו הדבר הוא...
חיי מוהר"ן - קמ - נסיעתו לארץ ישראל
...קמ ושמעתי בשם רבנו זכרונו לברכה שאמר כי קדם שבאים לגדלות צריכין לפל בתחלה לקטנות וארץ ישראל היא גדלות דגדלות על כן צריכין לפל בתחלה לקטנות דקטנות ועל כן לא היה יכול הבעל שם טוב זכרונו לברכה לבוא לארץ ישראל כי לא היה יכול לירד לתוך קטנות כזה. והוא זכרונו לברכה זכה לבוא לארץ ישראל על ידי גדל הקטנות שירד לשם בחכמתו העצומה לקטנות מפלג קטנות דקטנות עד שזכה לבוא לארץ ישראל שהוא גדלות דגדלות. ועצם ההשגה שזכה בארץ ישראל אלו כל הימים דיו וכו' אין מספיק לבאר אשר לא נשמע ולא נראה מי שיזכה על ידי כניסה לארץ...
חיי מוהר"ן - כה - שיחות השיכים להתורות
...שיך למאמר פתח רבי שמעון אחר שאמר רבנו זכרונו לברכה מאמר זה הנ"ל אמר בדרך צחות. היום אמרתי שלשה דברים שלא כדברי העולם. א העולם אומרים שספורי מעשיות מסגל לשנה. ואני אמרתי שעל ידי ספורי מעשיות מעוררין בני אדם משנתם. ב העולם אומרים שמספורי דברים אינם באים לידי הריון ואני אמרתי שמספורי דברים של הצדיק שמעורר על ידי זה בני אדם משנתם על ידי זה בא פקידת עקרות. ג העולם אומרים כי הצדיק האמת המפלג במעלה אין צריך למעות הרבה כי למה לו מעות ואני אמרתי שיש התבוננות כזה שצריך לזה כל הון דעלמא [אמר המעתיק שמעתי בשם...
חיי מוהר"ן - רצא - מעלת המתקרבים אליו
...מוהר"ן - רצא - מעלת המתקרבים אליו אות רצא אמר לרבי יודל ורבי שמואל אייזיק זכרונו לברכה כשהיו נוסעים אליו מדאשוב למעדוועדיווקע ופעם אחת היו רוצים לצאת לסביבות מעדוועדיוקע כדי להיות סמוכים אליו תמיד וכן עשו. אז אמר שהוא מתגעגע מאד אחר הדרכים שלהם שהיו נוסעים בהם אליו. ואמר שבכל פסיעה ופסיעה שלהם כשנסעו אליו נברא מלאך מכל פסיעה ופסיעה. ואמרו לו הלא גם כמה יגיעות יש לנו וכמה פסיעות אנו הולכין קדם ששוכרין העגלה לנסע. השיב בודאי גם זה בכלל כי גם מאלו הפסיעות נברא מלאך מכל פסיעה ופסיעה. ובערב ראש השנה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנו - מַה שֶּׁמְּדַבְּרִים בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ הוּא בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ
...- תורה קנו - מה שמדברים בינו לבין קונו הוא בחינת רוח הקדש לב טהור ברא לי וכו' כי מה שמדברים בינו לבין קונו הוא בחינת רוח הקדש ודוד המלך, עליו השלום, שהיה מעלתו גדולה מאד יסד מזה ספר תהלים וכן כל אחד לפי בחינתו הוא בחינת רוח הקדש כמו שכתוב: "לך אמר לבי", כמו שפרש רש"י: 'לך בשבילך ובשליחותך' "אמר לי לבי" שכל הדברים שהלב אומר הם דברי השם יתברך ממש והוא בחינת רוח הקדש וצריך לחדש תמיד, לבקש בכל פעם בתחנונים ודברי רצויים חדשים ולזכות לזה, צריך טהרת הלב וטהרת הלב הוא, על ידי שמתלהב ובוער לבו להשם יתברך...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2031 שניות - עכשיו 31_08_2026 השעה 03:15:47 - wesi2