ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לז - דִּרְשׁוּ יְיָ וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד... יבינו". והם בחינת חיים ומיתה, כמו שכתוב: "החכמה תחיה" וכו' וכתיב: "ימותו ולא בחכמה": "במחשכים הושיבני" וכו'. והם בחינות שכחה וזכרון, כמו שכתוב "נשכחתי כמת מלב", וכתיב: "זכר חסדו" וזה שאמרו רז"ל: 'השוכח דבר אחד ממשנתו כאלו מתחיב בנפשו' ... מתאוה דילהון' וזה נעשה על ידי התענית שעל ידי התענית מחלישין הארבע יסודות ונתבטל החמר בחינת החמר, סכלות חשך, שכחה, בהמה ונתגבר ונתעלה בחינת השכל, והצורה, האור והזכרון, אדם וזה שאמרו רז"ל 'אגרא דתעניתא צדקתא' כי צדקה רמז לאור, ... קלא דינוקא דרביא, נתגלו האבות בעולם להגן נמצא כשאתה רוצה שיתגלו על ידך האבות בעולם כדי לדחות הדין, והחשך, שכחה, וסכלות, מן העולם צריך שיהיה לך הבל שאין בו חטא ועל ידי צדקה דארץ ישראל תכלל עצמך באוירא דארץ ... הם כלם רומזים להתעלות הנפש, והשכל והתורה, והזכרון. 'זקן זה ששכח תלמודו מחמת אנסו', הוא בחינת מיתה, וסכלות, מחמת שכחה 'והזהיר רבי יהודה לכבדו' שעל ידי הכבוד יתבטל ממנו השכחה ויתגלה הנפש, הינו זכרון התורה כי שרש התורה היא כבוד השם יתברך, כמו שכתוב "לכבודי בראתיו" וכו' וכמו שאמרו ...