ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ס - דַּע שֶׁיֵּשׁ שְׁבִילֵי הַתּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הִתְבּוֹנְנוּת גָּדוֹל
האדרא רבא קדישא (נשא דף קכ"ח) פתח רבי שמעון ואמר, עת לעשות לה'. אמאי עת לעשות לה', משום דהפרו תורתך. מאי הפרו תורתך, תורה דלעלא דאיהי מתבטלא, אי לא יתעבד בתקוני דא. ולעתיק יומין אתמר כתיב: "אשריך ישראל מי כמוך", וכתיב "מי כמוך באלים ה'". קרא לרבי אלעזר ברה אותבה קמה, ולרבי אבא מסטרא אחרא, ואמר: אנן כללא דכלא. עד כאן אתתקנו קימין אשתיקו, שמעו קלא, וארכבתן דא לדא נקשן א. דע שיש שבילי התורה, שיש בהם התבוננות גדול מאד שאי אפשר לבוא להתבוננות הזאת, כי אם על ידי עשירות (אבות פרק ג) וצריך שיהיה לו על כל פנים פרנסה כמו כן להתבוננות הזאת, שהוא גדול מאד צריך שיהיה לו עשירות גדול מאד שיהיה לו הון רב, ולא תחסר כל בה כי צריך כל הון דעלמא, להתבוננות הזאת ובני יששכר שהיה להם זאת ההתבוננות בבחינת (דברי הימים א י"ב) : "ומבני יששכר יודעי בינה" לא זכו לזה, כי אם על ידי עשירות בחינת (בראשית מ"ט) : "יששכר חמור גרם", ותרגומו: 'עתיר בנכסין' ועל כן משה וכל הנביאים היה להם עשירות גדול מאד כדי לבוא על ידו להתבוננות הזאת ומחמת שיש בהתורה התבוננות הזאת על כן נקראת התורה הון (עיין עירובין נ"ד:) וכן כל מי שעבר דרך ידם התורה היה להם עשירות גדול מאד דהינו משה רבנו שהביא התורה לישראל היה עשיר גדול כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (עיין נדרים לח) וכן רבי שסדר וחתם המשניות וכן רב אשי שהיה חתימת התלמוד, וסדר את כל התלמוד שגם כן היו עשירים גדולים מאד כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (גטין נ"ט ועין בבא מציעא פ"ה) כי מחמת שתקנו וסדרו את כל התורה שבעל פה ועבר דרך ידם התורה, על כן היו גם כן עשירים כנ"ל כי צריך עשירות גדול להתבוננות הנ"ל וזה בחינת (שמות ל"ד) : "פסל לך" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (ירושלמי שקלים פ"ה ונדרים ל"ח) : 'הפסלת יהיו שלך וכו' כי כמו שבפשטי התורה קדם שמחדשין איזה פשט, צריך לומר מקדם הקדמות ואחר כך משליכין ההקדמות, ובאים אל המכון כי העקר הוא המכון וכל הדברים וההקדמות שמקדם, הם בחינת פסלת שננסרין ונפסלין סביב המכון כמו כן בהתבוננות התורה צריך לילך מקדם, ולסבב בכמה סיבובים, עד שבאים אל המכון והעקר הוא המכון וכל אלו הסיבובים, הם בחינת פסלת והם בחינת עשירות שעל ידו באים אל ההתבוננות וזה בחינת: "פסל לך" 'הפסלת יהיה שלך', משם נתעשר משה כי זה הפסלת של לוחות הם בחינת הסיבובים, שננסרין ונפסלין סביב סביב ההתבוננות והם בחינת עשירות כנ"ל, שעל ידו באים אל ההתבוננות כנ"ל וזה אותיות ממון ראשי תבות משם נתעשר משה וי"ו הוא בחינת הלוחות, שמשם נתעשר משה כי הלוחות ארכן ו' ורחבן ו' וכו' כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא י"ד) ב. ולבוא לעשירות הזאת הוא על ידי בחינת תקוני עתיק בחינת אריכות ימים, בחינת זקן כי צריך אריכות ימים כדי לקבל בתוכו את העשירות של ההתבוננות ואריכות ימים, הינו שצריך שיראה להאריך ולהגדיל ימיו כי כל יום ויום ממקום שמתחיל אצל כל אחד בודאי בתחלה הוא קצר הינו שבתחלת היום קשה עליו מאד העבודה שצריך לעשות באותו היום כגון להתפלל וללמד וכיוצא ועל כן היום בתחלתו הוא קצר כי צריך להתחיל מעט מעט ואחר כך מתרחב והולך בעבודתו וצריך האדם לראות להגדיל ולהרחיב ולהאריך כל שעה ושעה שבא אחר כך להגדילה ולהרחיבה בתוספות קדשה וכן כשבא יום השני, יהיה הולך ומתרחב בתוספות קדשה יתרה וכן בכל פעם ופעם יהיו ימיו מתרחבין בתוספות קדשה וזה בחינת אריכות ימים ואברהם שזכה לבחינת זקן בחינת אריכות ימים על ידי זה זכה לעשירות בחינת (בראשית כ"ד) : ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל וזה בחינת (תהלים קי"ט) : מזקנים אתבונן שעל ידי בחינת זקן הנ"ל בא להתבוננות שהוא בא על ידי עשירות שנמשך לתוך אריכות ימים שהוא בחינת זקן כנ"ל ג. ובחינת זקן, דהינו להרחיב ולהאריך ימיו בתוספות קדשה בכל פעם כנ"ל הוא על ידי יראה שהיראה מביאה תוספות קדשה בכל יום ויום שעל ידי זה נתארכין ונתרחבין הימים, בבחינת (משלי י) "יראת ה' תוסיף ימים" (ישעיה ל"ג) "יראת ה' היא אוצרו", בחינת (ברכות ס"א) : 'עשאה כאוצר' שהוא קצר מלמעלה ורחב מלמטה כי התחלת הימים הם קצרים ואחר כך מתרחבין והולכין, בתוספות קדשה על ידי היראה כנ"ל נמצא שזוכין על ידי היראה, לאריכות ימים שהם בחינת זקן, בחינת תקוני עתיק שעל ידי זה זוכין לעשירות כי היראה שומרת מההפך של עשירות דהינו עניות, שבא על ידי בחינת: "שקר החן והבל היפי" כי יש כמה מיני חן של שקר שעושים בעמידה, ובאכילה ובדבורו עם אנשים, וכן בשאר דברים ולכל דבר יש חן אחר מיחד וכל אלו החנות של שקר, הם באים על ידי הבל היפי בבחינת "שקר החן והבל היפי" דהינו, מי שאינו נשמר מיפי הנשים על ידי זה יש לו תאוות של אלו החנות של שקר ויראה הוא הפך מזה כמו שכתוב (משלי ל"א) : "שקר החן והבל היפי, אשה יראת ה' היא תתהלל" ועל כן אברהם ויצחק, כשבאו למקומות שלא היו שם יראות ותכף כשרצו לכנס לשם, הרגישו זאת על ידי שהתחילו להרגיש לפי ערך גדל קדשתם, יפי הנשים ועל כן הרגישו שאין שם יראה ועל כן אסרו על עצמן זווג נשותיהן כאחותו כמו שכתוב (בראשית כ) : "כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה" וכו' ואחר כך תקן אברהם זאת והמשיך אריכות ימים כמו שכתוב (שם כ"א) : "ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים" בחינת: "יראת ה' תוסיף ימים" כנ"ל ואחר כך קלקלו הפלשתים כל התקונים שתקן אברהם בחינת (שם כ"ו) : "וכל הבארות וכו' סתמום פלשתים" ועל כן כשבא יצחק לשם, הצרך גם כן לאסר זווגו כאחותו כנ"ל עד אשר המשיך שם אריכות ימים שהיא בחינת יראה, שמצלת מזה כנ"ל ואז התרה לו כמו שכתוב (שם) : "ויהי כאשר ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך" וכו' ועל ידי זה שהמשיך אריכות ימים, זכה שם לעשירות כמו שכתוב (שם) : "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים" וכו' כנ"ל כי מי שאין לו יראה, ואינו נשמר מבחינת: "הבל היפי" על ידי זה בא לעניות כמו שכתוב (משלי ו) : "אל תחמד יפיה בלבבך, כי בעד אשה זונה עד ככר לחם" כי עשירות והבל היפי, הם שני הפכים כי עשירות, הוא מאריכות הנשימה ויפי, הוא מהפסק הנשימה כי בשעת יציאת הטפה זרעיות אזי צריך להיות הפסק הנשימה, משני טעמים א' כדי שלא יתקרר הטפה על ידי הנשימה שהוא אויר הקר, שמקבל בכל רגע מבחוץ כי צריכה לצאת בחמימות, כדי שיהיה ראוי להולדה והב' כי מחמת שעוסק כח הדוחה להוציא ולדחות הטפה על כן הוא בהכרח הפסק הנשימה כי הנשימה הוא מוציא רוח ומכניס רוח ומחמת שעוסק כח הדוחה לדחות הטפה אי אפשר להוציא הרוח ועל כן הוא הפסק הנשימה וזה הרוח וההבל שנכנס מקדם ונשאר שם הוא מתלבש בהכח הדוחה, ועל ידו יוצאה הטפה לחוץ וכפי זכות וצחות ההבל כן הולד מלבן ומזרז כי אם ההבל זך ונקי אזי הטפה שיוצאת שמלבש שם ההבל הזה היא גם כן צחה ונקיה ואזי הולד גם כן מלבן ומזרז ואם יש עכירות בתוך ההבל אזי נתעכר הטפה גם כן וזהו (תהלים קמ"ד) "אדם להבל דמה" כי כפי ההבל, כן התהוות הולד וזה בחינת (שם ס"ב) : "אך הבל בני אדם" כי ההבל הוא מלבן ומזרז הולד כנ"ל וזה בחינת: "הבל היפי", כי היפי הוא כפי ההבל כנ"ל ועל כן מי שחומד יפי הנשים נמצא שמקבל בחינת הפסק הנשימה ועל כן הוא בהפך מעשירות שהוא בחינת אריכות הנשימה כי כל מיני עשירות דהינו כל מיני דגן, וכל האילנות ועשבים, וכל מיני מתכות הם רק על ידי גשמים וכן כל האוצרות הם על ידי גשמים כמו שכתוב (דברים כ"ח) : "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב לתת מטר ארצך" וכו' והגשמים הם מבחינת הנשימה שמכניסין ומקבלין אויר מן החוץ כמו שכתוב (איוב ל"ז) : "מנשמת אל יתן קרח ורחב מים במוצק" וזה בחינת (משלי י"ח) : "הון עשיר קרית עזו" הינו שהעשירות הוא על ידי בחינת הנשימה שהוא אויר הקר שמקבלין בכל רגע מן החוץ כנ"ל וזהו 'קרית עזו', בחינת: "גשם מטרות עזו" (איוב ל"ז) וזה שכתוב (ירמיה י"ד) : "היש בהבלי הגוים מגשמים" כי 'בהבלי הגוים' שהם בחינת הפסק הנשימה, בחינת 'הבל היפי' הנ"ל אין שם בחינת גשמים כי גשמים הם רק על ידי הנשימה כנ"ל וזה בחינת (משלי י"ג) : "הון מהבל ימעט" על ידי הבל הנ"ל, נתמעט ההון וזה בחינת (שם י"ז) "וקר רוח איש תבונה" על ידי קר רוח, שהוא רוח הקר של הנשימה על ידי זה זוכין להתבוננות הנ"ל, שבא על ידי עשירות כנ"ל וזה בחינת (איוב ל"ב) : "ונשמת שדי תבינם" כי עקר ההתבוננות על ידי הנשימה, בחינת קר רוח כנ"ל כי עקר תקון השכל, הוא על ידי הנשימה כי עקר השכל שיהיה על תקונו, שיוכל להתבונן הוא על ידי השמנים שבגוף כי השכל הוא כמו נר הדולק כי הוא דולק על ידי השמנים שנמשכין אליו והם כמו שמן שנמשך אל פתילה הדולקת וכשאין שמנים בגוף, אין השכל יכול לדלק בהתבוננות ומזה באים משגעים על ידי שנתיבשין לחות הגוף ועל ידי זה נתקלקל המח, על ידי שאין לו שמנים לדלק וכל הלחות והשמנים שבגוף הם על ידי הנשימה כי 'אלמלא כנפי ראה דנשבין על לבא הוי לבא אוקד כל גופא' (תקון י"ג דף כ"ז:) נמצא שעקר קיום שמנונית ולחות שבגוף הוא על ידי הנשימה שמקבלת הראה רוח קר מבחוץ לקרר הלב ועל ידי זה קיום השכל שיוכל לדלק בהתבוננות כנ"ל וזה בחינת (משלי כ) : "נר ה' נשמת אדם" שעקר קיום ותקון נר ה' שהוא השכל הוא על ידי הנשימה כנ"ל נמצא שעל ידי יראה זוכין לאריכות ימים שעל ידי זה נמשך העשירות שעל ידו באים להתבוננות כנ"ל ד. ושלמות היראה, היא בבחינת שלש קוין בחינת 'מורא שמים' 'ומורא רבך', 'ומורא אב ואם' וכשיש חכם הדור שזוכה לתלמידים הגונים, ולבנים הגונים אזי היראה בשלמות כי יראת החכם והרב שבדור, הוא בחינת 'מורא שמים' והתלמידים, יש להם יראת הרב בחינת 'מורא רבך' והבנים, יש להם 'מורא אב ואם' שעל ידי שלש יראות אלו, היראה בשלמות. ובחינת יראה של כל אחד מהשלש הנ"ל צריך שיהיה כלול משלש שלש דהינו מורא של הרב, שהוא 'מורא שמים' צריך שיהיה כלול בכל התלת מחין 'חכמה' 'בינה' 'דעת' כי עקר יראתו של הרב הוא על ידי התבוננות גדלת הבורא יתברך שמו שחוקר ודורש בשכלו נמצא שיראתו על ידי השכל על כן צריך שתהיה היראה מלאה בכל השלשה מחין בחכמתו ובינתו ודעתו כלם יהיו מלאים מיראת השם. ויראת התלמיד, דהינו 'מורא רבך' שהוא על ידי הלמוד שמקבל מהרב צריכה שתהיה נמשכת בכל חלקי הלמוד שהוא גם כן בחינת שלש קוין הינו בחינת 'אוריתא תליתאה' (שבת פ"ח). ויראת הבן, שהוא 'מורא אב ואם' צריך להמשיכה בבחינת 'נחלת אבות' בחינת (משלי י"ט) : "בית והון נחלת אבות" וצריך שתתפשט היראה על כל חלקי עשירות, שהם נחלת אבות כנ"ל (בבא מציעא מ"ב) : 'לעולם ישלש אדם מעותיו 'שליש בפרקמטיא', 'ושליש בקרקע', 'ושליש בידו' ושלשה חלקים אלו שיש בעשירות הם כנגד שלשה פעמים עשירות שנזכר בתורה כי בכל התורה כלה לא נזכר עשירות, כי אם שלש פעמים אלו (בראשית י"ד) : "ולא תאמר אני העשרתי את אברם" (שם ל"א) "כי כל העשר אשר הציל אלהים" וכו' ואצל שקלים, כמו שכתוב (שמות ל) : "העשיר לא ירבה" כי שליש שבפרקמטיא, הוא כנגד העשירות שנזכר אצל סדום כי בסדום כתיב, (איוב כ"ח) : "הנשכחים מני רגל" (עיין סנהדרין ק"ט) כי הם רצו לבטל המשא ומתן, שהוא בחינת רגל כמו שכתוב (דברים ל"ג) : "שמח זבלון בצאתך" על כן צריך דוקא משא ומתן וזהו, 'שליש שבפרקמטיא'. 'ושליש שבקרקע', הוא כנגד העשירות שנזכר אצל רחל ולאה כי באמת עקר העשירות, הוא רק בשביל התבוננות אבל בלא זה העשירות הוא רק בשביל נשים, וקטני הדעת כמותן וזהו שאמרו: "כי כל העשר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא ולבנינו" הינו שכל העשירות הוא רק בשביל נשים וקטני הדעת כמונו אבל אתה, "ועתה כל אשר אמר אליך אלהים עשה" דהינו שאתה צריך להעשירות בשביל התבוננות בגדלת ה' וכנגד זה הוא בחינת 'שליש שבקרקע', בחינת (סנהדרין ע"ד:) : 'אשה קרקע עולם'. 'ושליש בידו', הוא כנגד העשירות שאצל שקלים שנאמר שם : "לכפר על נפשתיכם" בחינת (איוב י"ב) : "אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש" ה. והתגלות היראה, הוא על ידי פקידות עקרות כי על ידי לדה נתגלה יראה, בחינת (תהלים מ"ח) : "רעדה אחזתם שם חיל כיולדה" כי על ידי הלדה יוצאין דמים וגבורות שהן בחינת יראה ובפרט כשנפקדה עקרה שהיו הדמים והגבורות נעצרין כל כך עד עתה על כן אחר כך כשיוצאין, נתגלה היראה ביותר וכפי הלדה, כן התגלות היראה כי כשנפקדה עקרה אחת, נתגלה יראה וכשנפקדו הרבה עקרות, נתגלה היראה ביותר וזה בחינת: "חיל כיולדה" כפי הלדה כן התגלות היראה (ראש השנה י"א) שהוא תקף התגלות היראה מאד, בחינת: "פחד יצחק" (בראשית ל"א) כי כשנפקדה שרה, נפקדו כמה עקרות עמה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מדרש רבה בראשית פרשה נ"ג) וזה בחינת (בראשית כ"א) : "כי ילדתי בן לזקניו" כי על ידי לדת יצחק, שהוא התגלות היראה על ידי זה נמשך אריכות ימים, בחינת זקן כנ"ל בבחינת: "יראת ה' תוסיף ימים" כנ"ל ו. ופקידות עקרות נעשה על ידי שמעוררין את בני אדם משנתם כי יש בני אדם שישנים את ימיהם ואף שנדמה להעולם שהם עובדים את השם, ועוסקים בתורה ובתפילה אף על פי כן כל עבודתם אין להשם יתברך נחת מהם כי נשאר כל עבודתם למטה, ואין יכול להתרומם ולהתעלות למעלה כי עקר החיות הוא השכל, כמו שכתוב (קהלת ז) : "החכמה תחיה את בעליה" וכשהעבודה היא עם שכל, משימין בה חיות שתוכל להתעלות אבל כשנופל לבחינת מחין דקטנות, בחינת שנה אין יכול להתעלות למעלה ויש שנפלו לבחינת שנה, על ידי תאוות ומעשים רעים ויש שהם אנשים כשרים ויפים רק שנפילתם הוא על ידי אכילה כי לפעמים כשאוכל האדם מאכל שלא נתברר עדין למאכל אדם על ידי זה נופל מחו לבחינת שנה כי כמו שבגשמיות יש מאכלים שמרבים שנה, ויש שממעטים שנה כמו כן ברוחניות יש מאכלים שלא נתבררו, שמפילין לבחינות שנה וכשאוכל בקדשה ובטהרה, אזי הוא בחינת: "לחם הפנים" (שמות לה) כי השכל הוא הפנים, כמו שכתוב (קהלת ח) : "חכמת אדם תאיר פניו" אבל כשאין אכילתו בקדשה, אזי אובד פניו, הינו השכל ונופל לבחינת שנה כי עקר המאכל הוא להחיות הלב, כמו שכתוב (רות ג) : "ויאכל וישת וייטב לבו" וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מדרש רבה בראשית פרשה מ"ח) : 'פתא סעדא דלבא' וכשאין המאכל מברר, ואין אוכל אותו בקדשה אזי מביא רע אל הלב ועל ידי רע הלב, נתקלקל הפנים, כמו שכתוב (נחמיה ב) "מדוע פניך רעים, אין זה כי אם רע לב" וכן להפך, בקשת הפנים דהינו שיחזר ויבקש פניו הוא תלוי בתקון הלב, כמו שכתוב (תהלים כ"ז) : "לך אמר לבי בקשו פני" ועל כן לפעמים על ידי מאכל שאין מברר, שעל ידו נתקלקל הלב על ידי זה אובד הפנים, ונופל לבחינת שנה וצריך לעוררו משנתו ואי אפשר לעוררו, כי אם כשמתעורר מעצמו כי צריך אתערותא דלתתא רק, כשמתעורר מעצמו אם לא היו מעוררין אותו, היה נשאר ישן יותר על כן צריך תכף כשמתעורר, להראות לו פניו ולהלביש אותו בפניו שנסתלק ממנו בשעת שנה וזהו בחינת התעוררות השנה וכשרוצין להראות לו פניו, ולעוררו משנתו צריכין להלביש לו את הפנים בספורי מעשיות כי יש שבעים פנים לתורה והם בחינת שבעים שנים כי כל אחד משנה מחברו וצריכין להלביש את הפנים דוקא, מחמת שלשה טעמים א כי כמו שמרפאין את העור צריכין לסגרו, שלא יראה את האור פתאם וצריכין לצמצם לו את האור, כדי שלא יזיק לו מה שיראה פתאם כמו כן לזה שהיה בשנה ובחשך זמן רב כשרוצין להראות לו פניו ולעוררו צריכין להלביש לו את הפנים בספורי מעשיות כדי שלא יזיק לו פתאם האור וזה בחינת (תהלים י"ז) : "אני בצדק אחזה פניך" 'צדק', הוא בחינת לבושין, בחינת (איוב כ"ט) : "צדק לבשתי" אזי: "אשבעה בהקיץ תמונתך" כי אז יכול לראות אחר כך בהקיץ דהינו כשמקיצין ומעוררין אותו מהשנה כי לא יזיק לו האור פתאם כנ"ל והטעם השני, כי צריך להלביש, כדי שלא יתאחזו החיצונים בו. והטעם השלישי, כי החיצונים האוחזין בו, לא יניחו אותו לצאת על כן צריך להלביש את פניו, כדי לשנותו שלא יהיו מכירין בו בבחינת (איוב י"ד) : "משנה פניו ותשלחהו". ויש כמה בחינות, בזה שמלבישין את הפנים כי יש שמלבישין את הפנים שלו, בספור מעשה ויש שאי אפשר לעוררו בפנים שלו וצריך להראות לו פנים גבוה ולפעמים מלבישין גם כן בדברי תורה דהינו שאומרים תורה גבוה ואי אפשר לאמרה כך כמות שהיא ומלבישין אותה בתורה נמוכה וקטנה ממנה (חבקוק ג) : "ה' פעלך בקרב שנים חייהו" 'חייהו', פרש רש"י: 'עוררהו' וזהו : 'פעלך', הינו ספורי מעשיות 'בקרב שנים', הינו בחינת מעשיות של השבעים פנים, שהם שבעים שנים כנ"ל (עיין זוהר נשא קל"ח ובס' קול ברמה שם ועיין זוהר בראשית ז: ובזוהר בשלח מ"ה ובפי'הרמ"ז שם) הינו שמעוררין אותו על ידי ספורי מעשיות, שהן בקרב שנים הינו המעשיות של השבעים פנים כנ"ל. אבל יש שנפל מכל השבעים פנים עד שאי אפשר לעוררו בשום פנים כי אם על ידי ספורי מעשיות של שנים קדמוניות שכל השבעים פנים, שבעים שנים, מקבלין חיות משם וזה בחינת עתיק, בחינת זקן, בחינת הדרת פנים (עיין שבת קנב) שכל השבעים פנים מקבלין חיות והדור משם (שמות לד, בבר יד) כי הלומד את תלמידו הלכה אחת, הוא עושה עמו חסד כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (כתבות צ"ו) 'כל המונע תלמידו מלשמשו, כאלו מונע ממנו חסד' ושמוש חכמים זה בחינת הלכות שהתלמיד מקבל מהרב נמצא שמה שהרב לומד עם תלמידו, זה בחינת חסד ועל כן כשמעוררו עם איזה פנים של השבעים פנים, שמלביש אותו בבחינת "ה' פעלך בקרב שנים חייהו" כנ"ל הוא בחינת חסד סתם אבל כשמעוררו על ידי ספורי מעשיות של שנים קדמוניות הוא בחינת ורב חסד (עיין זוהר נשא קמ:) כי כל הפנים וכל החסדים מקבלין משם ז. וכשעוסק לעורר בני אדם הוא צריך לשמר עצמו מתלמידים שאינם הגונים כדי שלא יהא נדבק בו מהרע שלהם, שלא יזיק לו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (חלין קל"ג) : 'כל המלמד לתלמיד שאינו הגון' וכו' וכן אסרו חכמינו, זכרונם לברכה (שבת ק"ח) : לכתב על עור בהמה טמאה שנאמר: "למען תהיה תורת ה' בפיך" 'מן המתר לפיך' וכשלומד עם אחר, הוא בחינת כתיבה כי הלשון הוא בחינת (תהלים מ"ה) : "לשוני עט סופר מהיר" שנחקק ונכתב על לב התלמיד כמו שכתוב (משלי ג) : "כתבם על לוח לבך" ועל כן צריך שלא יהיו דבריו נכתבין על בחינת עור בהמה טמאה הינו תלמיד שאינו הגון אך אי אפשר לבשר ודם להיות נשמר בעצמו שלא ישמעו תלמידים שאינם הגונים ממנו ולזה צריך שיהיה למודו, ללמד וללמד ולשמר ולעשות דהינו שעל ידי למודו עם תלמידו, יהיה כאלו עשאו לחברו וכאלו עשאו לדברי תורה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין צ"ט:) 'כל המלמד בן חברו תורה, כאלו עשאו וכו' וכאלו עשאו לדברי תורה וכו' וכשלומד בכונה זו, אזי השם יתברך שומר אותו שלא יהיו דבריו נכתבין בכח הזכרון של התלמיד שאינו הגון רק יהיו נשכחין ממנו ושיחתו וספוריו גם כן בבחינת הלמוד הנ"ל דהינו ללמד ולעשות כנ"ל (עבודה זרה י"ט:) : 'שיחתן של תלמידי חכמים צריכין למוד' דהינו שכל מה שצריכין אל הלמוד צריכין גם כן אל שיחתו שהוא בחינת ספורי מעשיות כנ"ל וזהו, (יחזקאל מ"ז) : "ועלהו לתרופה" 'ועלהו', זה בחינת שיחת תלמיד חכם כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שם בעבודה זרה) : "ועלהו לא יבל" 'אפילו שיחת תלמיד חכם וכו' וזהו "לתרופה" להתיר פה, הינו בחינת: 'מן המתר לפיך' כי כששיחתו היא בבחינת 'שיחת תלמידי חכמים צריכין למוד' הינו ללמד וללמד לשמר ולעשות כנ"ל אזי נשמר מן תלמידים שאינם הגונים שזהו בחינת: 'מן המתר לפיך' כנ"ל 'מנין שאין כותבין וכו' כנ"ל. ח וזה בחינת מה שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין ק). על פסוק זה: "ועלהו לתרופה" 'להתיר פה אלמים, ולהתיר פה עקרות' כי על ידי זה שמעורר בני אדם משנתם על ידי ספורי מעשיות שזהו בחינת: "ועלהו לתרופה" וכו' כנ"ל על ידי זה נעשה בחינת 'להתיר פה אלמים' כי מקדם כשהיו בבחינת שנה, ולא היו שומעים התעוררות החכם ולא היה נשמע לאזניהם דבריו, כי 'זכאה מאן דמלל על אדנא דשמע' (זהר תצוה קפ"ו:), אבל הם היו כחרשים ולא היו שומעים כלל ומחמת זה לא היה אפשר להם לדבר כי 'סתם חרש הוא שאינו שומע ואינו מדבר' (תרומות פרק א' עין שם, חגיגה ב:) דהינו מחמת שאינו שומע אינו יכול לדבר ועכשו שמעוררו החכם, ושומע דבריו, אזי יכולים לדבר וזה בחינת 'להתיר פה אלמים' וזה בחינת (משלי ל"א) : "פתח פיך לאלם" ועל ידי זה הוא בחינת להתיר פה עקרות כי זה הדבור שהיה מצמצם אצלם כל כך זה זמן רב שהיו חרשים ואלמים עכשו כשיוצא הדבור, הוא יוצא בכח גדול בבחינת (תהלים ק"ג) "גבורי כח עשי דברו" וזה הכח בא לכלי הולדה בחינת (בראשית מ"ט) : "כחי וראשית אוני" דהינו בטחני הדור, שהם בחינת כלי ההולדה הם מקבלין זה הכח, בבחינת (ישעיה מ) "וקוי ה' יחליפו כח" ועל כן נקראין הכליות, בטוחות כי הכליות הם כלי ההולדה וכשמקבלין בטחני הדור, זה הכח של הדבור הם מקבלין על פי דין ומשפט כל אחד לפי בטחונו, כן מקבל הכח וזה בחינת: "פתח פיך לאלם", אל דין כל בני חלוף בחינת: "קוי ה' יחליפו כח" שעל ידי פתח פיך וכו' על ידי זה יוצא כח הדבור אל כלי ההולדה שהם הבטחנים, שמקבלין אותו על פי דין ומשפט כנ"ל וצריך לראות, שיהיו כלי הדבור סמוכין וקרובין אל כלי ההולדה כדי שיוכלו לקבל כח הדבור כנ"ל שלא יהיו בבחינת (ירמיה י"ב) : "קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם" ועל כן הויה אחת לכלי הדבור ולכלי ההולדה כי אלו מלאים גידים ועצבים, כמו אלו כי הם בחינה אחת כי על ידי כח הדבור, נעשה ההולדה כנ"ל וזה בחינת: "ועלהו לתרופה" 'להתיר פה אלמים, ולהתיר פה עקרות' כי זה תלוי בזה כנ"ל וזה בחינת זווג הנשיקין, וזווג הגופני שזווג הנשיקין, קודם לזווג הגופני, כמובא בכתבים כי על ידי כח הדבור, בחינת להתיר פה אלמים שהוא בחינת זווג הנשיקין על ידי זה נעשה זווג הגופני בחינת להתיר פה עקרות כנ"ל וזה בחינת שבירת כלי חרס ששוברין בשעת התקשרות הזווגים להורות, שעכשו שנעשה התקשרות, שהוא בשביל הולדה שהוא בבחינת בטחון, בחינת כליות, שהם כלי ההולדה כנ"ל וזה בחינת (משלי ל"א) : "בטח בה לב בעלה" על ידי זה נתבטל ונשבר בחינת הבטחון דסטרא אחרא ועל זה שוברין הכלי חרס, בבחינת (ישעיה ל) : "ותבטחו בעשק ונלוז וכו' ושברה כנבל יוצרים, ולא ימצא במכתתו חרס" וכו' כי הבטחון דקדשה שנעשה על ידי ההתקשרות כנ"ל הוא להפך מהבטחון דסטרא אחרא שהוא בבחינת שבירת כלי חרס כנ"ל וגם מרמזין להם, שאם לא יתנהגו בקדשה, ויבגדו, חס ושלום בבחינת הבטחון בבחינת ההולדה אזי יהיו בבחינת שבירת כלי חרס שזה נעשה על ידי מבטח בוגד כנ"ל וזה (מיכה ז) : "אל תבטחו באלוף, משכבת חיקך שמור פתחי פיך" הינו, שאי אפשר שיהיה הבטחון, הינו כלי ההולדה, סמוכין אל הדבור שהוא בחינת אלף שהוא ראשי תבות להתיר פה אלמים וזה: 'משכבת חיקך' הינו שיהיה נעשה מזה הולדה (מלכים א א) : "ושכבה בחיקך" וזה אי אפשר כי אם על ידי 'שמר פתחי פיך' כנ"ל וזה, (איכה ג) : "יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה" 'עפר', הוא בחינת העדר הדבור כמו שכתוב (ישעיה כ"ט) : "ומעפר תשח אמרתך" הינו, שצריך ליתן בחינת הדבור, להתיר פה אלמים כנ"ל ועל ידי זה בא כח הדבור, לקווי ה', שהם כלי ההולדה כנ"ל וזהו, 'אולי יש תקוה', כדי שיגיע הדבור לקווי ה' כנ"ל וזהו (בראשית כ"ח) : "והיה זרעך כעפר הארץ" כי ההולדה תלויה על ידי בחינת 'יתן בעפר פיהו' הנ"ל וזה בחינת (דניאל י"ב) : "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו" הינו שמקיצין ומעוררין אותן משנתן כנ"ל וזהו 'מישני אדמת עפר' מבחינת העדר הדבור כנ"ל וזהו 'אלה לחיי עולם' הינו בחינת הדבור, כמו שכתוב (בראשית ב) : "ויהי האדם לנפש חיה", ותרגומו: 'לרוח ממללא' הינו בחינת להתיר פה אלמים ואלה לחרפות וכו', הינו בחינת (תהלים ס"ט) : "חרפה שברה לבי" בחינת שכחה, שבירת הלב שהיא בחינת שבירת הלוחות, כמו שכתוב "לוח לבך" ועל ידי שבירת הלוחות, בא שכחה כמו שאמרו רז"ל (ערובין נ"ד) : 'אלמלא לא נשתברו לוחות הראשונות לא היתה שכחה' הינו שאותן שאינן ראויין לקבל, שהם בחינת עור בהמה טמאה נשכח מהם כנ"ל ט. וזה בחינת שופר כי שופר הוא בחינת התעוררות השנה כמובא בספרים, ששופר מרמז בחינת: "עורו ישנים מתרדמתכם" ועל ידי זה הוא בחינת להתיר פה אלמים, ולהתיר פה עקרות כנ"ל וזה בחינת 'תקיעה' 'שברים' 'תרועה' (משלי ו) "תקעת לזר כפיך נוקשת באמרי פיך" 'תרועה', הוא בחינת הדבור בחינת (משלי י) : "שפתי צדיק ירעו רבים" 'שברים', זה בחינת בטחון, בחינת (תהלים קמ"ו) : "שברו על ה' אלקיו" בחינת כלי הולדה, כמו שכתוב (ישעיה ס"ו) : "האני אשביר ולא אוליד" כי על ידי השופר, שהוא בחינת התעוררות השנה על ידי זה הוא בחינת להתיר פה אלמים, ולהתיר פה עקרות כנ"ל דהינו שכח הדבור היוצא בכח מאלו שנתעוררו משנתם שמתחלה היו בבחינת העדר הדבור, כי היו כחרשים ואלמים כנ"ל ועכשו כשמעוררם משנתם להשם יתברך עד ששומעים התעוררות החכם האמת אזי מתחילין לדבר כנ"ל וזה הדבור, בא לתוך כלי ההולדה שהם בחינת בטחני הדור כנ"ל ועל ידי זה נעשה פקידות עקרות שזהו בחינת ראש השנה, שאז נפקדה שרה וכו' כנ"ל וכל זה הוא בחינת שופר שתוקעין בראש השנה בחינת 'תקיעה תרועה שברים' כנ"ל ועל ידי פקידות עקרות, נתגלה יראה כנ"ל וזה בחינת שופר, כמו שכתוב (עמוס ג) : "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" וכו' וזה בחינת שופר, שהוא 'קצר מלמעלה ורחב מלמטה' שזהו בחינת (תהלים קי"ח) : "מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה" כמובא כי על ידי השופר, הוא התגלות היראה כנ"ל שעל ידה זוכין לאריכות ימים דהינו להרחיב ולהאריך ימיו בתוספות קדשה יתרה בכל עת שזהו בחינת 'קצר מלמעלה ורחב מלמטה' בחינת: "יראת ה' היא אוצרו" בחינת 'עשאה כאוצר' וכו' כנ"ל וזה בחינת תקוני עתיק, שהוא בחינת אריכות ימים הנ"ל, בחינת זקן כנ"ל כי הזקן גם כן 'קצר מלמעלה ורחב מלמטה' כמובא בכונות: 'שתקוני דקנא הם בחינת "מן המצר קראתי וכו' ענני במרחב" וכו' שמתחלה היא קצרה ואחר כך הולכת ומתרחבת הינו כנ"ל כי זקן היא בחינת אריכות ימים הנ"ל דהינו שמאריכין ומרחיבין ימיו בכל עת בתוספות קדשה כנ"ל שזה זוכין על ידי יראה כנ"ל שכל זה הוא בחינת שופר כנ"ל נמצא שעל ידי השופר, שהוא בחינת התעוררות השנה ועל ידי זה נעשה פקידות עקרות כנ"ל על ידי זה נתגלה יראה כנ"ל ויראה מכניע את הבל היפי כנ"ל וזה בחינת ההבלים של השופר כי הם בחינת 'הבל היפי' כי שופר לשון יפי, בחינת 'שפרו מעשיכם' (מדרש רבה, אמר, פרשה כ"ט) הינו, שעל ידי ההבלים של השופר, נכנע הבל היפי כי שופר הוא בחינת התגלות היראה כנ"ל וזה פרוש (תענית כ"ג) : אמר רבי יוחנן : כל ימיו של אותו הצדיק וכו' אמר מי איכא דנים שבעין שנין יומא חד הוה קאזל בארחא, חזיה לההוא גברא דנטע חרובא, אמר לה מכדי חרובא עד שבעין שנין לא טעין, פשיטא לך דחיית שבעין שנין, ואכלת מנה אמר לה, אנא עלמא בחרובא אשכחתה, כי היכי דשתלי לי אבהתי, אנא נמי שתלי לבנאי יתב וקא כרך רפתא, אתיא לה שינתא, ונים הדרא עלה משוניתא, ואכסי מעינא, ונים שבעין שנין כי קם אתער, חזי לההוא גברא, דאכל מההוא חרובא אמר לה, ידעת מאן שתלה לההוא חרובא, אמר לה אבוה דאבא, אמר ודאי נימי לי שבעין שנין חזא לחמרה דקא ילדה לה רמכי רמכי וכו' רש"י: אותו הצדיק, חוני המעגל וכו' : אפשר וכו', בתמיהה: מי איכא דנים שבעין שנין, כלומר יש אדם ישן שבעין שנים, בשנה אחת: לא טען, טעינה קמיתא: יתב, חוני המעגל וכו' : אהדרא לה משוניתא עלתה סביביו שן הסלע: אכסי מעינא, דאנשי ולא אשכחוהו התם. רמכי רמכי, ולדי ולדות, מעברת זכר היתה וחזר ובא עליה והולידה. כי חוני המעגל היה גדול מאד כמו שאמרו שם בסגיא זו. 'דכד הוה עיל לבי מדרשא, כל קשיא דהוו להו לרבנן הוה מפרק להו כי לא היה שום פנים של תורה נסתר ממנו ועל כן שאל, מי איכא דנים שבעין שנין הינו שאיך אפשר לפל לבחינת שינה מכל השבעים פנים כי אף שאפשר לפל מפנים אחד או יותר אבל איך אפשר לפל מכלם חזיה לההוא גברא דנטע חרובא, אמר לה, וכו' פשיטא לך דחיית שבעין שנין, ואכלת מנה 'חרוב', זה בחינת זקן בחינת עתיק כי חרוב הוא ברושים, שהוא בחינת מרדכי כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מגלה י:) : "תחת הנעצוץ יעלה ברוש" זה מרדכי ומרדכי הוא בחינת רב חסד, כי הם במספר השוה, שהוא בחינת עתיק הינו שראה אחד שעוסק בספורי מעשיות של שנים קדמוניות שהם בחינת עתיק כנ"ל ושאל אותו: 'מי פשיטא לך דחיית שבעין שנין' 'חיית', זה בחינת התעוררות השנה, בחינת דבור כנ"ל הינו, כלום בחנת לעורר על ידי ספורי מעשיות של בקרב שנים ואכלת מניהו, הינו בחינת 'מן המתר לפיך' הינו שיהיו דבריך נשמעים, שיהיו התלמידים הגונים [הינו ששאל אותו איך אתה עוסק לספר ספורי מעשיות גבוהות כאלה, של שנים קדמוניות שמא ישמעו תלמידים שאינם הגונים שאינם בבחינת 'מן המתר לפיך' כנ"ל וכי כבר נסית ובחנת לעורר על ידי ספורי מעשיות של בקרב שנים שהם בתוך השבעים שנים שהם בחינת השבעים פנים לתורה ועלה בידך לעוררם משנתם על ידי זה כי הגיעו דבריך לתלמידים הגונים שהם בחינת 'מן המתר לפיך', בחינת 'ואכלת מניהו' כנ"ל עד שאתה רוצה עכשו, לעסק עוד, בספורי מעשיות הגבוהים יותר שהם ספורי מעשיות של שנים קדמוניות ואיך אין אתה מתירא, לספר ספורי מעשיות גבוהים כאלה אולי ישמעו תלמידים שאינם הגונים] אמר לה, אנא עלמא בחרובא אשכחתה הינו שאפילו שאספר ספורי מעשיות של שנים קדמוניות שהם בחינת חרובים כנ"ל אני יכול להביא בחינת שכחה שהתלמידים שאינם הגונים יהיה נשכח מהם כנ"ל [הינו כמו שמבאר לעיל שהצדיק שעוסק לעורר העולם מהשנה על ידי ספורי מעשיות השם יתברך שומרו, שדבריו יהיו נשכחין מלב התלמידים שאינם הגונים כנ"ל] כי היכי דשתלי לי אבהתי, אנא נמי שתלי לבנאי הינו, כמו שהולידו אותי על ידי ספורי מעשיות הנ"ל בבחינת 'להתיר פה אלמים, להתיר פה עקרות' כנ"ל 'הכי נמי שתלי לבנאי', הינו שעל ידי זה גם כן נולדים בנינו על ידי זה כנ"ל [פרוש, שאמר לו שהוא מכרח לספר ספורי מעשיות כאלה בשביל פקידות עקרות כי כמו שאבותי עסקו בספורי מעשיות ועל ידי זה נמשך ההולדה, בחינת פקידות עקרות כנ"ל שעל ידי זה הולידו אותי כן אני צריך להוליד את בני על ידי זה, כי עקר ההולדה נמשך על ידי ספורי מעשיות כנ"ל וזהו, 'כי היכי דשתלי לי אבהתי, הכי נמי שתלי לבנאי' כנ"ל]. כרך רפתא, אתיא לה שינתא ונים הינו שאכל סעדתו, ועל ידי האכילה, בא עליו שנה ונים הינו, שנפל לבחינת שנה לפי ערך מדרגתו על ידי האכילה כמבאר לעיל שלפעמים על ידי האכילה יכול לפל לבחינת שנה כנ"ל הדרא עלה משוניתא, הינו בחינת הסיבובים והדמיונות שמחזרין וסובבין סביב בשעת השנה ולא ידע בריתא כי העולם אין מכירין במי שהוא בבחינת שנה כי נדמה להם שעוסק בתורה ועבודה ובאמת הכל הוא בחינת שנה כנ"ל כי קם אתער, הינו בחינת התעוררות מלמטה חזיה להאי גברא דאכל מהאי חרובא הינו שראה אותו עוסק בספורי מעשיות הנ"ל ואכל מהם הינו בחינת מן המתר לפיך אמר לה, ידעת מאן שתלי להאי חרובא הינו שמאיזה זמן הוא ספור המעשה הזאת כי אפשר שאחד מספר מעשה שהיה כבר ובאמת לא היה כי אם לפני ארבע שנים אמר לה אבוה דאבא הינו בחינת זקן, בחינת עתיק הינו, שהשיב לו שהספורי מעשיות שהוא עוסק בהם הם ספורי מעשיות של שנים קדמוניות שהם בחינת זקן, בחינת עתיק כנ"ל אמר ודאי נימי לי שבעין שנין הינו שבודאי נפל לבחינת שנה מכל השבעים פנים שהם בחינת שבעים שנים כנ"ל חזא לחמרה, דקא ילדה לה רמכי רמכי הינו בחינת עשירות, בחינת: "יששכר חמור גרם" כיעל ידי זה נמשך עשירות גדול כנ"ל כי על ידי ספורי מעשיות הנ"ל שעל ידי זה מעוררין מהשנה כנ"ל על ידי זה 'להתיר פה אלמים להתיר פה עקרות' שעל ידי זה נתגלה יראה ועל ידי היראה נמשך אריכות הימים בחינת זקן, בחינת תקוני עתיק כנ"ל ועל ידי זה נמשך העשירות לתוך האריכות ימים כנ"ל וזה, פתח רבי שמעון ואמר: "עת לעשות לה'" וכו' דא תורה דלעלא דמתבטלא אי לא אתעבד בתקוני דא ולעתיק יומין אתמר הינו תורה דלעלא, שהיא בחינת התבוננות הנ"ל שהוא מתבטל ואינו יכול להתקים אם אינו נעשה על ידי בחינת תקונים הנ"ל שהם בחינת תקוני עתיק, בחינת אריכות ימים הנ"ל. כתיב: "אשריך ישראל מי כמוך" זה בחינת אתערותא דלתתא שהוא שבח של ישראל המתעוררים מלמטה בחינת: "אשריך ישראל מי כמוך" ואחר כך הוא אתערותא דלעלא כנ"ל שזהו בחינת: "מי כמוכה באלים ה'" קרא לרבי אלעזר ברה וכו' ולרבי אבא, ואמר אנן כללא דכלא הינו בחינת שלמות היראה שהוא על ידי בחינת שלשה קוין הנ"ל בחינת: 'מורא שמים', 'ומורא הרב', 'ומורא אב ואם' נמצא שעל ידי רבי שמעון, ורבי אלעזר בנו, ורבי אבא תלמידו נשלם היראה שעל ידי זה בא אריכות ימים בחינת תקוני עתיק כנ"ל. אשתיקו, שמעו קלא הינו שאותן שהיו בבחינת שתיקה, בחינת אלמים ולא היו יכולים לדבר על ידי בחינת שנה כנ"ל 'שמעו קלא' הינו בחינת התעוררות השנה בחינת 'זכאה מאן דמליל על אדנא דשמע' כנ"ל וארכבותה דא לדא נקשן, זה בחינת הולדה, בחינת זווג הגופני כי על ידי התעוררות השנה, שהוא בחינת 'להתיר פה אלמים' על ידי זה להתיר פה עקרות כנ"ל שזהו בחינת זווג הנשיקין שקודם לזווג הגופני כנ"ל. מאי קלא, קלא דכנופיא עלאה דמתכנפי הינו בחינת ספורי מעשיות שמלבישין בהם את הפנים של תורה כנ"ל כי ההתלבשות הוא בחינת כנף, בחינת (ישעיה ל) "ולא יכנף עוד מוריך" ועל ידי זה ההתלבשות, מעוררין מהשנה ומתחילין לדבר, בבחינת (קהלת י) : "ובעל כנפים יגיד דבר"
הָאִדְּרָא רַבָּא קַדִּישָׁא

פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, עֵת לַעֲשׂוֹת לַה'. אַמַּאי עֵת לַעֲשׂוֹת לַה', מִשּׁוּם דְּהֵפֵרוּ תּוֹרָתֶך. מַאי הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶך, תּוֹרָה דִּלְעֵלָּא דְּאִיהִי מִתְבַּטְּלָא, אִי לָא יִתְעֲבִד בְּתִקּוּנֵי דָּא. וּלְעַתִּיק יוֹמִין אִתְמַר כְּתִיב: "אַשְׁרֶיך יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹך", וּכְתִיב "מִי כָמוֹך בָּאֵלִים ה'". קָרָא לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵהּ אוֹתְבֵהּ קַמֵּהּ, וּלְרַבִּי אַבָּא מִסִּטְרָא אָחֳרָא, וְאָמַר: אֲנַן כְּלָלָא דְּכלָּא. עַד כָּאן אִתְתַּקְּנוּ קַיָּמִין אִשְׁתִּיקוּ, שְׁמַעוּ קָלָא, וְאַרְכֻּבָּתַן דָּא לְדָא נָקְשָׁן

א. דַּע שֶׁיֵּשׁ שְׁבִילֵי הַתּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הִתְבּוֹנְנוּת גָּדוֹל מְאד

שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לַהִתְבּוֹנְנוּת הַזּאת, כִּי אִם עַל יְדֵי עֲשִׁירוּת

וְצָרִיך שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַל כָּל פָּנִים פַּרְנָסָה

כְּמוֹ כֵן לַהִתְבּוֹנְנוּת הַזּאת, שֶׁהוּא גָּדוֹל מְאד

צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עֲשִׁירוּת גָּדוֹל מְאד

שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הוֹן רַב, וְלא תֶּחְסַר כּל בָּהּ

כִּי צָרִיך כָּל הוֹן דְּעָלְמָא, לַהִתְבּוֹנְנוּת הַזּאת

וּבְנֵי יִשָּׂשׂכָר שֶׁהָיָה לָהֶם זאת הַהִתְבּוֹנְנוּת

בִּבְחִינַת: "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשׂכָר יוֹדְעֵי בִינָה"

לא זָכוּ לָזֶה, כִּי אִם עַל יְדֵי עֲשִׁירוּת

בְּחִינַת: "יִשָּׂשׂכָר חֲמוֹר גָּרֶם", וְתַרְגּוּמוֹ: 'עַתִּיר בְּנִכְסִין'

וְעַל כֵּן משֶׁה וְכָל הַנְּבִיאִים הָיָה לָהֶם עֲשִׁירוּת גָּדוֹל מְאד

כְּדֵי לָבוֹא עַל יָדוֹ לַהִתְבּוֹנְנוּת הַזּאת

וּמֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ בְּהַתּוֹרָה הִתְבּוֹנְנוּת הַזּאת

עַל כֵּן נִקְרֵאת הַתּוֹרָה הוֹן

וְכֵן כָּל מִי שֶׁעָבַר דֶּרֶך יָדָם הַתּוֹרָה

הָיָה לָהֶם עֲשִׁירוּת גָּדוֹל מְאד

דְּהַיְנוּ משֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁהֵבִיא הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל

הָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

וְכֵן רַבִּי שֶׁסִּדֵּר וְחָתַם הַמִּשְׁנַיּוֹת

וְכֵן רַב אַשֵׁי שֶׁהָיָה חֲתִימַת הַתַּלְמוּד, וְסִדֵּר אֶת כָּל הַתַּלְמוּד

שֶׁגַּם כֵּן הָיוּ עֲשִׁירִים גְּדוֹלִים מְאד

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

כִּי מֵחֲמַת שֶׁתִּקְּנוּ וְסִדְּרוּ אֶת כָּל הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה

וְעָבַר דֶּרֶך יָדָם הַתּוֹרָה, עַל כֵּן הָיוּ גַּם כֵּן עֲשִׁירִים כַּנַּ"ל

כִּי צָרִיך עֲשִׁירוּת גָּדוֹל לַהִתְבּוֹנְנוּת הַנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת: "פְּסָל לְך"

וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'הַפְּסֹלֶת יִהְיוּ שֶׁלְּך וְכוּ'

כִּי כְּמוֹ שֶׁבִּפְשָׁטֵי הַתּוֹרָה

קדֶם שֶׁמְּחַדְּשִׁין אֵיזֶה פְּשָׁט, צָרִיך לוֹמַר מִקּדֶם הַקְדָּמוֹת

וְאַחַר כָּך מַשְׁלִיכִין הַהַקְדָּמוֹת, וּבָאִים אֶל הַמְכֻוָּן

כִּי הָעִקָּר הוּא הַמְכֻוָּן

וְכָל הַדְּבָרִים וְהַהַקְדָּמוֹת שֶׁמִּקּדֶם, הֵם בְּחִינַת פְּסֹלֶת

שֶׁנִּנְסָרִין וְנִפְסָלִין סְבִיב הַמְכֻוָּן

כְּמוֹ כֵן בְּהִתְבּוֹנְנוּת הַתּוֹרָה

צָרִיך לֵילֵך מִקּדֶם, וּלְסַבֵּב בְּכַמָּה סִיבּוּבִים, עַד שֶׁבָּאִים אֶל הַמְכֻוָּן

וְהָעִקָּר הוּא הַמְכֻוָּן

וְכָל אֵלּוּ הַסִּיבּוּבִים, הֵם בְּחִינַת פְּסֹלֶת

וְהֵם בְּחִינַת עֲשִׁירוּת שֶׁעַל יָדוֹ בָּאִים אֶל הַהִתְבּוֹנְנוּת

וְזֶה בְּחִינַת: "פְּסָל לְך" 'הַפְּסֹלֶת יִהְיֶה שֶׁלְּך', מִשָּׁם נִתְעַשֵּׁר משֶׁה

כִּי זֶה הַפְּסֹלֶת שֶׁל לוּחוֹת

הֵם בְּחִינַת הַסִּיבּוּבִים, שֶׁנִּנְסָרִין וְנִפְסָלִין סְבִיב סְבִיב הַהִתְבּוֹנְנוּת

וְהֵם בְּחִינַת עֲשִׁירוּת כַּנַּ"ל, שֶׁעַל יָדוֹ בָּאִים אֶל הַהִתְבּוֹנְנוּת כַּנַּ"ל

וְזֶה אוֹתִיּוֹת מָמוֹן רָאשֵׁי תֵּבוֹת מִשָׁם נִתְעַשֵׁר משֶׁה

וָי"ו הוּא בְּחִינַת הַלּוּחוֹת, שֶׁמִּשָּׁם נִתְעַשֵּׁר משֶׁה

כִּי הַלּוּחוֹת אָרְכָּן ו' וְרָחְבָּן ו' וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל

ב. וְלָבוֹא לָעֲשִׁירוּת הַזּאת

הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת תִּקּוּנֵי עַתִּיק

בְּחִינַת אֲרִיכוּת יָמִים, בְּחִינַת זָקֵן

כִּי צָרִיך אֲרִיכוּת יָמִים

כְּדֵי לְקַבֵּל בְּתוֹכוֹ אֶת הָעֲשִׁירוּת שֶׁל הַהִתְבּוֹנְנוּת

וַאֲרִיכוּת יָמִים, הַיְנוּ שֶׁצָּרִיך שֶׁיִּרְאֶה לְהַאֲרִיך וּלְהַגְדִּיל יָמָיו

כִּי כָל יוֹם וָיוֹם מִמָּקוֹם שֶׁמַּתְחִיל אֵצֶל כָּל אֶחָד בְּוַדַּאי בַּתְּחִלָּה הוּא קָצָר

הַיְנוּ שֶׁבִּתְחִלַּת הַיּוֹם

קָשָׁה עָלָיו מְאד הָעֲבוֹדָה שֶׁצָּרִיך לַעֲשׂוֹת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם

כְּגוֹן לְהִתְפַּלֵּל וְלִלְמד וְכַיּוֹצֵא

וְעַל כֵּן הַיּוֹם בִּתְחִלָּתוֹ הוּא קָצָר

כִּי צָרִיך לְהַתְחִיל מְעַט מְעַט

וְאַחַר כָּך מִתְרַחֵב וְהוֹלֵך בַּעֲבוֹדָתוֹ

וְצָרִיך הָאָדָם לִרְאוֹת לְהַגְדִּיל וּלְהַרְחִיב וּלְהַאֲרִיך

כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה שֶׁבָּא אַחַר כָּך

לְהַגְדִילָה וּלְהַרְחִיבָה בְּתוֹסְפוֹת קְדֻשָּׁה

וְכֵן כְּשֶׁבָּא יוֹם הַשֵּׁנִי, יִהְיֶה הוֹלֵך וּמִתְרַחֵב בְּתוֹסְפוֹת קְדֻשָּׁה יְתֵרָה

וְכֵן בְּכָל פַּעַם וּפַעַם יִהְיוּ יָמָיו מִתְרַחֲבִין בְּתוֹסְפוֹת קְדֻשָּׁה

וְזֶה בְּחִינַת אֲרִיכוּת יָמִים

וְאַבְרָהָם שֶׁזָּכָה לִבְחִינַת זָקֵן בְּחִינַת אֲרִיכוּת יָמִים

עַל יְדֵי זֶה זָכָה לַעֲשִׁירוּת

בְּחִינַת: וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַך אֶת אַבְרָהָם בַּכּל

וְזֶה בְּחִינַת: מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן

שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינַת זָקֵן הַנַּ"ל בָּא לְהִתְבּוֹנְנוּת

שֶׁהוּא בָּא עַל יְדֵי עֲשִׁירוּת שֶׁנִּמְשָׁך לְתוֹך אֲרִיכוּת יָמִים

שֶׁהוּא בְּחִינַת זָקֵן כַּנַּ"ל

ג. וּבְחִינַת זָקֵן, דְּהַיְנוּ לְהַרְחִיב וּלְהַאֲרִיך יָמָיו בְּתוֹסְפוֹת קְדֻשָּׁה בְּכָל פַּעַם כַּנַּ"ל

הוּא עַל יְדֵי יִרְאָה

שֶׁהַיִּרְאָה מְבִיאָה תּוֹסְפוֹת קְדֻשָּׁה בְּכָל יוֹם וָיוֹם

שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְאָרְכִין וְנִתְרַחֲבִין הַיָּמִים, בִּבְחִינַת "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים"

"יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ", בְּחִינַת: 'עֲשָׂאָהּ כְּאוֹצָר'

שֶׁהוּא קָצָר מִלְּמַעְלָה וְרָחָב מִלְּמַטָּה

כִּי הַתְחָלַת הַיָּמִים הֵם קְצָרִים

וְאַחַר כָּך מִתְרַחֲבִין וְהוֹלְכִין, בְּתוֹסְפוֹת קְדֻשָּׁה

עַל יְדֵי הַיִּרְאָה כַּנַּ"ל

נִמְצָא שֶׁזּוֹכִין עַל יְדֵי הַיִּרְאָה, לַאֲרִיכוּת יָמִים

שֶׁהֵם בְּחִינַת זָקֵן, בְּחִינַת תִּקּוּנֵי עַתִּיק

שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לַעֲשִׁירוּת

כִּי הַיִּרְאָה שׁוֹמֶרֶת מֵהַהֶפֶך שֶׁל עֲשִׁירוּת

דְּהַיְנוּ עֲנִיּוּת, שֶׁבָּא עַל יְדֵי בְּחִינַת: "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיּפִי"

כִּי יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חֵן שֶׁל שֶׁקֶר

שֶׁעוֹשִים בַּעֲמִידָה, וּבַאֲכִילָה וּבְדִבּוּרוֹ עִם אֲנָשִׁים, וְכֵן בִּשְׁאָר דְּבָרִים

וּלְכָל דָּבָר יֵשׁ חֵן אַחֵר מְיֻחָד

וְכָל אֵלּוּ הַחִנּוֹת שֶׁל שֶׁקֶר, הֵם בָּאִים עַל יְדֵי הֶבֶל הַיּפִי

בִּבְחִינַת "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיּפִי"

דְּהַיְנוּ, מִי שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָר מִיּפִי הַנָּשִׁים

עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לוֹ תַּאֲווֹת שֶׁל אֵלּוּ הַחִנּוֹת שֶׁל שֶׁקֶר

וְיִרְאָה הוּא הֶפֶך מִזֶּה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל"

וְעַל כֵּן אַבְרָהָם וְיִצְחָק, כְּשֶׁבָּאוּ לַמְּקוֹמוֹת שֶׁלּא הָיוּ שָׁם יִרְאוֹת

וְתֵכֶף כְּשֶׁרָצוּ לִכְנס לְשָׁם, הִרְגִּישׁוּ זאת

עַל יְדֵי שֶׁהִתְחִילוּ לְהַרְגִּישׁ לְפִי עֵרֶך גּדֶל קְדֻשָּׁתָם, יְפִי הַנָּשִׁים

וְעַל כֵּן הִרְגִּישׁוּ שֶׁאֵין שָׁם יִרְאָה

וְעַל כֵּן אָסְרוּ עַל עַצְמָן זִוּוּג נְשׁוֹתֵיהֶן כַּאֲחוֹתוֹ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה" וְכוּ'

וְאַחַר כָּך תִּקֵּן אַבְרָהָם זאת

וְהִמְשִׁיך אֲרִיכוּת יָמִים

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים"

בְּחִינַת: "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים" כַּנַּ"ל

וְאַחַר כָּך קִלְקְלוּ הַפְּלִשְׁתִּים כָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁתִּקֵּן אַבְרָהָם

בְּחִינַת: "וְכָל הַבְּאֵרוֹת וְכוּ' סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים"

וְעַל כֵּן כְּשֶׁבָּא יִצְחָק לְשָׁם, הֻצְרַך גַּם כֵּן לֶאֱסֹר זִוּוּגוֹ כַּאֲחוֹתוֹ כַּנַּ"ל

עַד אֲשֶׁר הִמְשִׁיך שָׁם אֲרִיכוּת יָמִים

שֶׁהִיא בְּחִינַת יִרְאָה, שֶׁמַּצֶּלֶת מִזֶּה כַּנַּ"ל

וְאָז הֻתְּרָה לוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶך" וְכוּ'

וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁהִמְשִׁיך אֲרִיכוּת יָמִים, זָכָה שָׁם לַעֲשִׁירוּת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִיא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִיא מֵאָה שְׁעָרִים" וְכוּ' כַּנַּ"ל

כִּי מִי שֶׁאֵין לוֹ יִרְאָה, וְאֵינוֹ נִשְׁמָר מִבְּחִינַת: "הֶבֶל הַיּפִי"

עַל יְדֵי זֶה בָּא לַעֲנִיּוּת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אַל תַּחְמד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶך, כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם"

כִּי עֲשִׁירוּת וְהֶבֶל הַיּפִי, הֵם שְׁנֵי הֲפָכִים

כִּי עֲשִׁירוּת, הוּא מֵאֲרִיכוּת הַנְּשִׁימָה

וְיפִי, הוּא מֵהֶפְסֵק הַנְּשִׁימָה

כִּי בִּשְׁעַת יְצִיאַת הַטִּפָּה זַרְעִיּוּת

אֲזַי צָרִיך לִהְיוֹת הֶפְסֵק הַנְּשִׁימָה, מִשְּׁנֵי טְעָמִים

א' כְּדֵי שֶׁלּא יִתְקָרֵר הַטִּפָּה עַל יְדֵי הַנְּשִׁימָה

שֶׁהוּא אֲוִיר הַקַּר, שֶׁמְּקַבֵּל בְּכָל רֶגַע מִבַּחוּץ

כִּי צְרִיכָה לָצֵאת בַּחֲמִימוּת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לְהוֹלָדָה

וְהַב' כִּי מֵחֲמַת שֶׁעוֹסֵק כּחַ הַדּוֹחֶה לְהוֹצִיא וְלִדְחוֹת הַטִּפָּה

עַל כֵּן הוּא בְּהֶכְרֵחַ הֶפְסֵק הַנְּשִׁימָה

כִּי הַנְּשִׁימָה הוּא מוֹצִיא רוּחַ וּמַכְנִיס רוּחַ

וּמֵחֲמַת שֶׁעוֹסֵק כּחַ הַדּוֹחֶה לִדְחוֹת הַטִּפָּה

אִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא הָרוּחַ

וְעַל כֵּן הוּא הֶפְסֵק הַנְּשִׁימָה

וְזֶה הָרוּחַ וְהַהֶבֶל שֶׁנִּכְנַס מִקּדֶם וְנִשְׁאַר שָׁם

הוּא מִתְלַבֵּשׁ בְּהַכּחַ הַדּוֹחֶה, וְעַל יָדוֹ יוֹצְאָה הַטִּפָּה לַחוּץ

וּכְפִי זַכּוּת וְצַחוּת הַהֶבֶל

כֵּן הַוָּלָד מְלֻבָּן וּמְזרָז

כִּי אִם הַהֶבֶל זַך וְנָקִי

אֲזַי הַטִּפָּה שֶׁיּוֹצֵאת שֶׁמְּלֻבָּשׁ שָׁם הַהֶבֶל הַזֶּה

הִיא גַּם כֵּן צָחָה וּנְקִיָּה

וַאֲזַי הַוָּלָד גַּם כֵּן מְלֻבָּן וּמְזרָז

וְאִם יֵשׁ עֲכִירוּת בְּתוֹך הַהֶבֶל

אֲזַי נִתְעַכֵּר הַטִּפָּה גַּם כֵּן

וזהו "אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה"

כִּי כְּפִי הַהֶבֶל, כֵּן הִתְהַוּוּת הַוָּלָד

וְזֶה בְּחִינַת: "אַך הֶבֶל בְּנֵי אָדָם"

כִּי הַהֶבֶל הוּא מְלַבֵּן וּמְזָרֵז הַוָּלָד כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת: "הֶבֶל הַיּפִי", כִּי הַיּפִי הוּא כְּפִי הַהֶבֶל כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן מִי שֶׁחוֹמֵד יפִי הַנָּשִׁים

נִמְצָא שֶׁמְּקַבֵּל בְּחִינַת הֶפְסֵק הַנְּשִׁימָה

וְעַל כֵּן הוּא בְּהֶפֶך מֵעֲשִׁירוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲרִיכוּת הַנְּשִׁימָה

כִּי כָּל מִינֵי עֲשִׁירוּת

דְּהַיְנוּ כָּל מִינֵי דָּגָן, וְכָל הָאִילָנוֹת וַעֲשָׂבִים, וְכָל מִינֵי מַתָּכוֹת

הֵם רַק עַל יְדֵי גְּשָׁמִים

וְכֵן כָּל הָאוֹצָרוֹת הֵם עַל יְדֵי גְּשָׁמִים

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יִפְתַּח ה' לְך אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב לָתֵת מְטַר אַרְצְך" וְכוּ'

וְהַגְּשָׁמִים הֵם מִבְּחִינַת הַנְּשִׁימָה

שֶׁמַּכְנִיסִין וּמְקַבְּלִין אֲוִיר מִן הַחוּץ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִנִּשְׁמַת אֵל יִתֶּן קָרַח וְרחַב מַיִם בְּמוּצָק"

וְזֶה בְּחִינַת: "הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ"

הַיְנוּ שֶׁהָעֲשִׁירוּת הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת הַנְּשִׁימָה

שֶׁהוּא אֲוִיר הַקַּר שֶׁמְּקַבְּלִין בְּכָל רֶגַע מִן הַחוּץ כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ 'קִרְיַת עֻזּוֹ', בְּחִינַת: "גֶּשֶׁם מִטְרוֹת עֻזּוֹ"

וְזֶה שֶׁכָּתוּב: "הֲיֵשׁ בְּהַבְלֵי הַגּוֹיִם מַגְשִׁמִים"

כִּי 'בְּהַבְלֵי הַגּוֹיִם'

שֶׁהֵם בְּחִינַת הֶפְסֵק הַנְּשִׁימָה, בְּחִינַת 'הֶבֶל הַיּפִי' הַנַּ"ל

אֵין שָׁם בְּחִינַת גְּשָׁמִים

כִּי גְּשָׁמִים הֵם רַק עַל יְדֵי הַנְּשִׁימָה כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת: "הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעַט"

עַל יְדֵי הֶבֶל הַנַּ"ל, נִתְמַעֵט הַהוֹן

וְזֶה בְּחִינַת "וְקַר רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה"

עַל יְדֵי קר רוּחַ, שֶׁהוּא רוּחַ הַקַּר שֶׁל הַנְּשִׁימָה

עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לַהִתְבּוֹנְנוּת הַנַּ"ל, שֶׁבָּא עַל יְדֵי עֲשִׁירוּת כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת: "וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם"

כִּי עִקַּר הַהִתְבּוֹנְנוּת

עַל יְדֵי הַנְּשִׁימָה, בְּחִינַת קַר רוּחַ כַּנַּ"ל

כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַשֵּׂכֶל, הוּא עַל יְדֵי הַנְּשִׁימָה

כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל שֶׁיִּהְיֶה עַל תִּקּוּנוֹ, שֶׁיּוּכַל לְהִתְבּוֹנֵן

הוּא עַל יְדֵי הַשְּׁמָנִים שֶׁבַּגּוּף

כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא כְּמוֹ נֵר הַדּוֹלֵק

כִּי הוּא דּוֹלֵק עַל יְדֵי הַשְּׁמָנִים שֶׁנִּמְשָׁכִין אֵלָיו

וְהֵם כְּמוֹ שֶׁמֶן שֶׁנִּמְשָׁך אֶל פְּתִילָה הַדּוֹלֶקֶת

וּכְשֶׁאֵין שְׁמָנִים בַּגּוּף, אֵין הַשֵּׂכֶל יָכוֹל לִדְלק בְּהִתְבּוֹנְנוּת

וּמִזֶּה בָּאִים מְשֻׁגָּעִים

עַל יְדֵי שֶׁנִּתְיַבְּשִׁין לֵחוֹת הַגּוּף

וְעַל יְדֵי זֶה נִתְקַלְקֵל הַמּחַ, עַל יְדֵי שֶׁאֵין לוֹ שְׁמָנִים לִדְלק

וְכָל הַלֵּחוֹת וְהַשְּׁמָנִים שֶׁבַּגּוּף

הֵם עַל יְדֵי הַנְּשִׁימָה

כִּי 'אִלְמָלֵא כַּנְפֵי רֵאָה דְּנָשְׁבִין עַל לִבָּא

הֲוֵי לִבָּא אוֹקֵד כָּל גּוּפָא'

נִמְצָא שֶׁעִקַּר קִיּוּם שַׁמְנוּנִית וְלֵחוֹת שֶׁבַּגּוּף

הוּא עַל יְדֵי הַנְּשִׁימָה

שֶׁמְּקַבֶּלֶת הָרֵאָה רוּחַ קַר מִבַּחוּץ לְקָרֵר הַלֵּב

וְעַל יְדֵי זֶה קִיּוּם הַשֵּׂכֶל שֶׁיּוּכַל לִדְלק בְּהִתְבּוֹנְנוּת כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת: "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם"

שֶׁעִקַּר קִיּוּם וְתִקּוּן נֵר ה'

שֶׁהוּא הַשֵּׂכֶל

הוּא עַל יְדֵי הַנְּשִׁימָה כַּנַּ"ל

נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי יִרְאָה זוֹכִין לַאֲרִיכוּת יָמִים

שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁך הָעֲשִׁירוּת

שֶׁעַל יָדוֹ בָּאִים לְהִתְבּוֹנְנוּת כַּנַּ"ל

ד. וּשְׁלֵמוּת הַיִּרְאָה, הִיא בִּבְחִינַת שָׁלֹשׁ קַוִּין

בְּחִינַת 'מוֹרָא שָׁמַיִם' 'וּמוֹרָא רַבָּך', 'וּמוֹרָא אָב וָאֵם'

וּכְשֶׁיֵּשׁ חֲכַם הַדּוֹר שֶׁזּוֹכֶה לְתַלְמִידִים הֲגוּנִים, וּלְבָנִים הֲגוּנִים

אֲזַי הַיִּרְאָה בִּשְׁלֵמוּת

כִּי יִרְאַת הֶחָכָם וְהָרַב שֶׁבַּדּוֹר, הוּא בְּחִינַת 'מוֹרָא שָׁמַיִם'

וְהַתַּלְמִידִים, יֵשׁ לָהֶם יִרְאַת הָרַב בְּחִינַת 'מוֹרָא רַבָּך'

וְהַבָּנִים, יֵשׁ לָהֶם 'מוֹרָא אָב וָאֵם'

שֶׁעַל יְדֵי שָׁלֹשׁ יִרְאוֹת אֵלּוּ, הַיִּרְאָה בִּשְׁלֵמוּת.

וּבְחִינַת יִרְאָה שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהַשָּׁלֹשׁ הַנַּ"ל

צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה כָּלוּל מִשָּׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ

דְּהַיְנוּ מוֹרָא שֶׁל הָרַב, שֶׁהוּא 'מוֹרָא שָׁמַיִם'

צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה כָּלוּל בְּכָל הַתְּלָת מחִין 'חָכְמָה' 'בִּינָה' 'דַּעַת'

כִּי עִקַּר יִרְאָתוֹ שֶׁל הָרַב

הוּא עַל יְדֵי הִתְבּוֹנְנוּת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַך שְׁמוֹ

שֶׁחוֹקֵר וְדוֹרֵשׁ בְּשִׂכְלוֹ

נִמְצָא שֶׁיִּרְאָתוֹ עַל יְדֵי הַשֵּׂכֶל

עַל כֵּן צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה הַיִּרְאָה מְלֵאָה בְּכָל הַשְּׁלֹשָׁה מחִין

בְּחָכְמָתוֹ וּבִינָתוֹ וְדַעְתּוֹ

כֻּלָּם יִהְיוּ מְלֵאִים מִיִּרְאַת הַשֵּׁם.

וְיִרְאַת הַתַּלְמִיד, דְּהַיְנוּ 'מוֹרָא רַבָּך'

שֶׁהוּא עַל יְדֵי הַלִּמּוּד שֶׁמְּקַבֵּל מֵהָרַב

צְרִיכָה שֶׁתִּהְיֶה נִמְשֶׁכֶת בְּכָל חֶלְקֵי הַלִּמּוּד

שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת שָׁלֹשׁ קַוִּין

הַיְנוּ בְּחִינַת 'אוֹרַיְתָא תְּלִיתָאָה' .

וְיִרְאַת הַבֵּן, שֶׁהוּא 'מוֹרָא אָב וָאֵם'

צָרִיך לְהַמְשִׁיכָהּ בִּבְחִינַת 'נַחֲלַת אָבוֹת'

בְּחִינַת: "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת"

וְצָרִיך שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט הַיִּרְאָה עַל כָּל חֶלְקֵי עֲשִׁירוּת, שֶׁהֵם נַחֲלַת אָבוֹת כַּנַּ"ל

'לְעוֹלָם יְשַׁלֵּשׁ אָדָם מָעוֹתָיו 'שְׁלִישׁ בִּפְרַקְמַטְיָא', 'וּשְׁלִישׁ בְּקַרְקַע', 'וּשְׁלִישׁ בְּיָדוֹ'

וּשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים אֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ בַּעֲשִׁירוּת

הֵם כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים עֲשִׁירוּת שֶׁנִּזְכָּר בַּתּוֹרָה

כִּי בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּה לא נִזְכָּר עֲשִׁירוּת, כִּי אִם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אֵלּוּ

"וְלא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם"

"כִּי כָל הָעשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלהִים" וְכוּ'

וְאֵצֶל שְׁקָלִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הֶעָשִׁיר לא יַרְבֶּה"

כִּי שְׁלִישׁ שֶׁבִּפְרַקְמַטְיָא, הוּא כְּנֶגֶד הָעֲשִׁירוּת שֶׁנִּזְכָּר אֵצֶל סְדוֹם

כִּי בִּסְדוֹם כְּתִיב,: "הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל"

כִּי הֵם רָצוּ לְבַטֵּל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן, שֶׁהוּא בְּחִינַת רֶגֶל

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שְׂמַח זְבֻלוּן בְּצֵאתֶך"

עַל כֵּן צָרִיך דַּוְקָא מַשָּׂא וּמַתָּן

וְזֶהוּ, 'שְׁלִישׁ שֶׁבִּפְרַקְמַטְיָא'.

'וּשְׁלִישׁ שֶׁבְּקַרְקַע', הוּא כְּנֶגֶד הָעֲשִׁירוּת שֶׁנִּזְכָּר אֵצֶל רָחֵל וְלֵאָה

כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר הָעֲשִׁירוּת, הוּא רַק בִּשְׁבִיל הִתְבּוֹנְנוּת

אֲבָל בְּלא זֶה

הָעֲשִׁירוּת הוּא רַק בִּשְׁבִיל נָשִׁים, וּקְטַנֵּי הַדַּעַת כְּמוֹתָן

וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ: "כִּי כָל הָעשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלהִים מֵאָבִינוּ לָנוּ הוּא וּלְבָנֵינוּ"

הַיְנוּ שֶׁכָּל הָעֲשִׁירוּת הוּא רַק בִּשְׁבִיל נָשִׁים וּקְטַנֵּי הַדַּעַת כָּמוֹנוּ

אֲבָל אַתָּה, "וְעַתָּה כּל אֲשֶׁר אָמַר אֵלֶיך אֱלהִים עֲשֵׂה"

דְּהַיְנוּ שֶׁאַתָּה צָרִיך לְהָעֲשִׁירוּת בִּשְׁבִיל הִתְבּוֹנְנוּת בִּגְדֻלַּת ה'

וּכְנֶגֶד זֶה הוּא בְּחִינַת 'שְׁלִישׁ שֶׁבְּקַרְקַע', בְּחִינַת: 'אִשָּׁה קַרְקַע עוֹלָם'.

'וּשְׁלִישׁ בְּיָדוֹ', הוּא כְּנֶגֶד הָעֲשִׁירוּת שֶׁאֵצֶל שְׁקָלִים

שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם: "לְכַפֵּר עַל נַפְשׁתֵיכֶם"

בְּחִינַת: "אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ"

ה. וְהִתְגַּלּוּת הַיִּרְאָה, הוּא עַל יְדֵי פְּקִידוּת עֲקָרוֹת

כִּי עַל יְדֵי לֵדָה נִתְגַּלֶּה יִרְאָה, בְּחִינַת: "רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם חִיל כַּיּוֹלֵדָה"

כִּי עַל יְדֵי הַלֵּדָה יוֹצְאִין דָּמִים וּגְבוּרוֹת

שֶׁהֵן בְּחִינַת יִרְאָה

וּבִפְרָט כְּשֶׁנִּפְקְדָה עֲקָרָה

שֶׁהָיוּ הַדָּמִים וְהַגְּבוּרוֹת נֶעֱצָרִין כָּל כָּך עַד עַתָּה

עַל כֵּן אַחַר כָּך כְּשֶׁיּוֹצְאִין, נִתְגַּלֶּה הַיִּרְאָה בְּיוֹתֵר

וּכְפִי הַלֵּדָה, כֵּן הִתְגַּלּוּת הַיִּרְאָה

כִּי כְּשֶׁנִּפְקְדָה עֲקָרָה אַחַת, נִתְגַּלָּה יִרְאָה

וּכְשֶׁנִּפְקְדוּ הַרְבֵּה עֲקָרוֹת, נִתְגַּלָּה הַיִּרְאָה בְּיוֹתֵר

וְזֶה בְּחִינַת: "חִיל כַּיּוֹלֵדָה"

כְּפִי הַלֵּדָה כֵּן הִתְגַּלּוּת הַיִּרְאָה

שֶׁהוּא תֹקֶף הִתְגַּלּוּת הַיִּרְאָה מְאד, בְּחִינַת: "פַּחַד יִצְחָק"

כִּי כְּשֶׁנִּפְקְדָה שָׂרָה, נִפְקְדוּ כַּמָּה עֲקָרוֹת עִמָּהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל

וְזֶה בְּחִינַת: "כִּי יָלַדְתִּי בֵּן לִזְקֻנָיו"

כִּי עַל יְדֵי לֵדַת יִצְחָק, שֶׁהוּא הִתְגַּלּוּת הַיִּרְאָה

עַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁך אֲרִיכוּת יָמִים, בְּחִינַת זָקֵן כַּנַּ"ל

בִּבְחִינַת: "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים" כַּנַּ"ל

ו. וּפְקִידוּת עֲקָרוֹת

נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי שֶׁמְּעוֹרְרִין אֶת בְּנֵי אָדָם מִשְּׁנָתָם

כִּי יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁיְּשֵׁנִים אֶת יְמֵיהֶם

וְאַף שֶׁנִּדְמֶה לְהָעוֹלָם

שֶׁהֵם עוֹבְדִים אֶת הַשֵּׁם, וְעוֹסְקִים בְּתוֹרָה וּבִתְפִילָּה

אַף עַל פִּי כֵן כָּל עֲבוֹדָתָם אֵין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך נַחַת מֵהֶם

כִּי נִשְׁאָר כָּל עֲבוֹדָתָם לְמַטָּה, וְאֵין יָכוֹל לְהִתְרוֹמֵם וּלְהִתְעַלּוֹת לְמַעְלָה

כִּי עִקַּר הַחִיּוּת הוּא הַשֵּׂכֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה אֶת בָּעָלֶיהָ"

וּכְשֶׁהָעֲבוֹדָה הִיא עִם שֵׂכֶל, מְשִׂימִין בָּהּ חִיּוּת שֶׁתּוּכַל לְהִתְעַלּוֹת

אֲבָל כְּשֶׁנּוֹפֵל לִבְחִינַת מחִין דְּקַטְנוּת, בְּחִינַת שֵׁנָה

אֵין יָכוֹל לְהִתְעַלּוֹת לְמַעְלָה

וְיֵשׁ שֶׁנָּפְלוּ לִבְחִינַת שֵׁנָה, עַל יְדֵי תַּאֲווֹת וּמַעֲשִׂים רָעִים

וְיֵשׁ שֶׁהֵם אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים וְיָפִים

רַק שֶׁנְּפִילָתָם הוּא עַל יְדֵי אֲכִילָה

כִּי לִפְעָמִים כְּשֶׁאוֹכֵל הָאָדָם מַאֲכָל שֶׁלּא נִתְבָּרֵר עֲדַיִן לְמַאֲכַל אָדָם

עַל יְדֵי זֶה נוֹפֵל מחוֹ לִבְחִינַת שֵׁנָה

כִּי כְּמוֹ שֶׁבְּגַשְׁמִיּוּת

יֵשׁ מַאֲכָלִים שֶׁמַּרְבִּים שֵׁנָה, וְיֵשׁ שֶׁמְּמַעֲטִים שֵׁנָה

כְּמוֹ כֵן בְּרוּחָנִיּוּת

יֵשׁ מַאֲכָלִים שֶׁלּא נִתְבָּרְרוּ, שֶׁמַּפִּילִין לִבְחִינוֹת שֵׁנָה

וּכְשֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, אֲזַי הוּא בְּחִינַת: "לֶחֶם הַפָּנִים"

כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא הַפָּנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו"

אֲבָל כְּשֶׁאֵין אֲכִילָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה, אֲזַי אוֹבֵד פָּנָיו, הַיְנוּ הַשֵּׂכֶל

וְנוֹפֵל לִבְחִינַת שֵׁנָה

כִּי עִקַּר הַמַּאֲכָל הוּא לְהַחֲיוֹת הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ"

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'פִּתָּא סַעֲדָא דְּלִבָּא'

וּכְשֶׁאֵין הַמַּאֲכָל מְברָר, וְאֵין אוֹכֵל אוֹתוֹ בִּקְדֻשָּׁה

אֲזַי מֵבִיא רעַ אֶל הַלֵּב

וְעַל יְדֵי רעַ הַלֵּב, נִתְקַלְקֵל הַפָּנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "מַדּוּעַ פָּנֶיך רָעִים, אֵין זֶה כִּי אִם רעַ לֵב"

וְכֵן לְהֵפֶך, בַּקָּשַׁת הַפָּנִים דְּהַיְנוּ שֶׁיַּחֲזר וִיבַקֵּשׁ פָּנָיו

הוּא תָּלוּי בְּתִקּוּן הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לְך אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנַי"

וְעַל כֵּן לִפְעָמִים עַל יְדֵי מַאֲכָל שֶׁאֵין מְברָר, שֶׁעַל יָדוֹ נִתְקַלְקֵל הַלֵּב

עַל יְדֵי זֶה אוֹבֵד הַפָּנִים, וְנוֹפֵל לִבְחִינַת שֵׁנָה

וְצָרִיך לְעוֹרְרוֹ מִשְּׁנָתוֹ

וְאִי אֶפְשָׁר לְעוֹרְרוֹ, כִּי אִם כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר מֵעַצְמוֹ

כִּי צָרִיך אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא

רַק, כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר מֵעַצְמוֹ

אִם לא הָיוּ מְעוֹרְרִין אוֹתוֹ, הָיָה נִשְׁאָר יָשֵׁן יוֹתֵר

עַל כֵּן צָרִיך תֵּכֶף כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר, לְהַרְאוֹת לוֹ פָּנָיו

וּלְהַלְבִּישׁ אוֹתוֹ בְּפָנָיו שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ בִּשְׁעַת שֵׁנָה

וְזֶהוּ בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה

וּכְשֶׁרוֹצִין לְהַרְאוֹת לוֹ פָּנָיו, וּלְעוֹרְרוֹ מִשְּׁנָתוֹ

צְרִיכִין לְהַלְבִּישׁ לוֹ אֶת הַפָּנִים בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת

כִּי יֵשׁ שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה

וְהֵם בְּחִינַת שִׁבְעִים שָׁנִים

כִּי כָּל אֶחָד מְשֻׁנֶּה מֵחֲבֵרוֹ

וּצְרִיכִין לְהַלְבִּישׁ אֶת הַפָּנִים דַּוְקָא, מֵחֲמַת שְׁלֹשָׁה טְעָמִים

א כִּי כְּמוֹ שֶׁמְּרַפְּאִין אֶת הָעִוֵּר

צְרִיכִין לְסָגְרוֹ, שֶׁלּא יִרְאֶה אֶת הָאוֹר פִּתְאם

וּצְרִיכִין לְצַמְצֵם לוֹ אֶת הָאוֹר, כְּדֵי שֶׁלּא יַזִּיק לוֹ מַה שֶּׁיִּרְאֶה פִּתְאם

כְּמוֹ כֵן לָזֶה שֶׁהָיָה בְּשֵׁנָה וּבְחֹשֶׁך זְמַן רַב

כְּשֶׁרוֹצִין לְהַרְאוֹת לוֹ פָּנָיו וּלְעוֹרְרוֹ

צְרִיכִין לְהַלְבִּישׁ לוֹ אֶת הַפָּנִים בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת

כְּדֵי שֶׁלּא יַזִּיק לוֹ פִּתְאם הָאוֹר

וְזֶה בְּחִינַת: "אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיך"

'צֶדֶק', הוּא בְּחִינַת לְבוּשִׁין, בְּחִינַת: "צֶדֶק לָבַשְׁתִּי"

אֲזַי: "אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶך"

כִּי אָז יָכוֹל לִרְאוֹת אַחַר כָּך בְּהָקִיץ

דְּהַיְנוּ כְּשֶׁמְּקִיצִין וּמְעוֹרְרִין אוֹתוֹ מֵהַשֵּׁנָה

כִּי לא יַזִּיק לוֹ הָאוֹר פִּתְאם כַּנַּ"ל

וְהַטַּעַם הַשֵּׁנִי, כִּי צָרִיך לְהַלְבִּישׁ, כְּדֵי שֶׁלּא יִתְאַחֲזוּ הַחִיצוֹנִים בּוֹ.

וְהַטַּעַם הַשְּׁלִישִׁי, כִּי הַחִיצוֹנִים הָאוֹחֲזִין בּוֹ, לא יַנִּיחוּ אוֹתוֹ לָצֵאת

עַל כֵּן צָרִיך לְהַלְבִּישׁ אֶת פָּנָיו, כְּדֵי לְשַׁנּוֹתוֹ שֶׁלּא יִהְיוּ מַכִּירִין בּוֹ

בִּבְחִינַת: "מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ".

וְיֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת, בָּזֶה שֶׁמַּלְבִּישִׁין אֶת הַפָּנִים

כִּי יֵשׁ שֶׁמַּלְבִּישִׁין אֶת הַפָּנִים שֶׁלּוֹ, בְּסִפּוּר מַעֲשֶׂה

וְיֵשׁ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְעוֹרְרוֹ בַּפָּנִים שֶׁלּוֹ

וְצָרִיך לְהַרְאוֹת לוֹ פָּנִים גָּבוֹהַּ

וְלִפְעָמִים מַלְבִּישִׁין גַּם כֵּן בְּדִבְרֵי תּוֹרָה

דְּהַיְנוּ שֶׁאוֹמְרִים תּוֹרָה גָּבוֹהַּ

וְאִי אֶפְשָׁר לְאָמְרָהּ כָּך כְּמוֹת שֶׁהִיא

וּמַלְבִּישִׁין אוֹתָהּ בְּתוֹרָה נְמוּכָה וּקְטַנָּה מִמֶּנָּה

"ה' פָּעָלְך בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ"

'חַיֵּיהוּ', פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: 'עוֹרְרֵהוּ'

וְזֶהוּ: 'פָּעָלְך', הַיְנוּ סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת

'בְּקֶרֶב שָׁנִים', הַיְנוּ בְּחִינַת מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל הַשִּׁבְעִים פָּנִים, שֶׁהֵם שִׁבְעִים שָׁנִים כַּנַּ"ל

הַיְנוּ שֶׁמְּעוֹרְרִין אוֹתוֹ עַל יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת, שֶׁהֵן בְּקֶרֶב שָׁנִים

הַיְנוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁל הַשִּׁבְעִים פָּנִים כַּנַּ"ל.

אֲבָל יֵשׁ שֶׁנָּפַל מִכָּל הַשִּׁבְעִים פָּנִים

עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְעוֹרְרוֹ בְּשׁוּם פָּנִים

כִּי אִם עַל יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל שָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת

שֶׁכָּל הַשִּׁבְעִים פָּנִים, שִׁבְעִים שָׁנִים, מְקַבְּלִין חִיּוּת מִשָּׁם

וְזֶה בְּחִינַת עַתִּיק, בְּחִינַת זָקֵן, בְּחִינַת הַדְרַת פָּנִים

שֶׁכָּל הַשִּׁבְעִים פָּנִים מְקַבְּלִין חִיּוּת וְהִדּוּר מִשָּׁם

כִּי הַלּוֹמֵד אֶת תַּלְמִידוֹ הֲלָכָה אַחַת, הוּא עוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'כָּל הַמּוֹנֵעַ תַּלְמִידוֹ מִלְּשַׁמְּשׁוֹ, כְּאִלּוּ מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ חֶסֶד'

וְשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים זֶה בְּחִינַת הֲלָכוֹת שֶׁהַתַּלְמִיד מְקַבֵּל מֵהָרַב

נִמְצָא שֶׁמַּה שֶּׁהָרַב לוֹמֵד עִם תַּלְמִידוֹ, זֶה בְּחִינַת חֶסֶד

וְעַל כֵּן כְּשֶׁמְּעוֹרְרוֹ עִם אֵיזֶה פָּנִים שֶׁל הַשִּׁבְעִים פָּנִים, שֶׁמַּלְבִּישׁ אוֹתוֹ

בִּבְחִינַת "ה' פָּעָלְך בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ" כַּנַּ"ל

הוּא בְּחִינַת חֶסֶד סְתָם

אֲבָל כְּשֶׁמְּעוֹרְרוֹ עַל יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל שָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת

הוּא בְּחִינַת וְרַב חֶסֶד

כִּי כָּל הַפָּנִים וְכָל הַחֲסָדִים מְקַבְּלִין מִשָּׁם

ז. וּכְשֶׁעוֹסֵק לְעוֹרֵר בְּנֵי אָדָם

הוּא צָרִיך לִשְׁמר עַצְמוֹ מִתַּלְמִידִים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים

כְּדֵי שֶׁלּא יְהֵא נִדְבָּק בּוֹ מֵהָרַע שֶׁלָּהֶם, שֶׁלּא יַזִּיק לוֹ

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'כָּל הַמְלַמֵּד לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן' וְכוּ'

וְכֵן אָסְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: לִכְתּב עַל עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה

שֶׁנֶּאֱמַר: "לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיך" 'מִן הַמֻּתָּר לְפִיך'

וּכְשֶׁלּוֹמֵד עִם אַחֵר, הוּא בְּחִינַת כְּתִיבָה

כִּי הַלָּשׁוֹן הוּא בְּחִינַת: "לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר"

שֶׁנֶּחֱקָק וְנִכְתָּב עַל לֵב הַתַּלְמִיד

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּך"

וְעַל כֵּן צָרִיך שֶׁלּא יִהְיוּ דְּבָרָיו נִכְתָּבִין עַל בְּחִינַת עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה

הַיְנוּ תַּלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן

אַך אִי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לִהְיוֹת נִשְׁמָר בְּעַצְמוֹ

שֶׁלּא יִשְׁמְעוּ תַּלְמִידִים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים מִמֶּנּוּ

וְלָזֶה צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה לִמּוּדוֹ, לִלְמד וּלְלַמֵּד וְלִשְׁמר וְלַעֲשׂוֹת

דְּהַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי לִמּוּדוֹ עִם תַּלְמִידוֹ, יִהְיֶה כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ לַחֲבֵרוֹ

וּכְאִלּוּ עֲשָׂאוֹ לְדִבְרֵי תּוֹרָה

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

'כָּל הַמְלַמֵּד בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה, כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ וְכוּ'

וּכְאִלּוּ עֲשָׂאוֹ לְדִבְרֵי תּוֹרָה וְכוּ'

וּכְשֶׁלּוֹמֵד בְּכַוָּנָה זוֹ, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שׁוֹמֵר אוֹתוֹ

שֶׁלּא יִהְיוּ דְּבָרָיו נִכְתָּבִין בְּכחַ הַזִּכָּרוֹן שֶׁל הַתַּלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן

רַק יִהְיוּ נִשְׁכָּחִין מִמֶּנּוּ

ושִׂיחָתוֹ וְסִפּוּרָיו גַּם כֵּן בִּבְחִינַת הַלִּמּוּד הַנַּ"ל

דְּהַיְנוּ לִלְמד וְלַעֲשׂוֹת כַּנַּ"ל

'שִׂיחָתָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים צְרִיכִין לִמּוּד'

דְּהַיְנוּ שֶׁכָּל מַה שֶּׁצְּרִיכִין אֶל הַלִּמּוּד

צְרִיכִין גַּם כֵּן אֶל שִׂיחָתוֹ

שֶׁהוּא בְּחִינַת סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ,: "וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה"

'וְעָלֵהוּ', זֶה בְּחִינַת שִׂיחַת תַּלְמִיד חָכָם

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "וְעָלֵהוּ לא יִבּל"

'אֲפִילּוּ שִׂיחַת תַּלְמִיד חָכָם וְכוּ'

וְזֶהוּ "לִתְרוּפָה" לְהַתִּיר פֶּה, הַיְנוּ בְּחִינַת: 'מִן הַמֻּתָּר לְפִיך'

כִּי כְּשֶׁשִּׂיחָתוֹ הִיא בִּבְחִינַת 'שִׂיחַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים צְרִיכִין לִמּוּד'

הַיְנוּ לִלְמד וּלְלַמֵּד לִשְׁמר וְלַעֲשׂוֹת כַּנַּ"ל

אֲזַי נִשְׁמָר מִן תַּלְמִידִים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת: 'מִן הַמֻּתָּר לְפִיך' כַּנַּ"ל

'מִנַּיִן שֶׁאֵין כּוֹתְבִין וְכוּ' כַּנַּ"ל.

ח וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

עַל פָּסוּק זֶה: "וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה" 'לְהַתִּיר פֶּה אִלְּמִים, וּלְהַתִּיר פֶּה עֲקָרוֹת'

כִּי עַל יְדֵי זֶה שֶׁמְּעוֹרֵר בְּנֵי אָדָם מִשְּׁנָתָם

עַל יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת: "וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה" וְכוּ' כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת 'לְהַתִּיר פֶּה אִלְּמִים'

כִּי מִקּדֶם כְּשֶׁהָיוּ בִּבְחִינַת שֵׁנָה, וְלא הָיוּ שׁוֹמְעִים הִתְעוֹרְרוּת הֶחָכָם

וְלא הָיָה נִשְׁמָע לְאָזְנֵיהֶם דְּבָרָיו, כִּי 'זַכָּאָה מָאן דְּמַלֵּל עַל אֻדְנָא דְּשָׁמַע'

אֲבָל הֵם הָיוּ כְּחֵרְשִׁים וְלא הָיוּ שׁוֹמְעִים כְּלָל

וּמֵחֲמַת זֶה לא הָיָה אֶפְשָׁר לָהֶם לְדַבֵּר

כִּי 'סְתָם חֶרֶשׁ הוּא שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר'

דְּהַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר

וְעַכְשָׁו שֶׁמְּעוֹרְרוֹ הֶחָכָם, וְשׁוֹמֵעַ דְּבָרָיו, אֲזַי יְכוֹלִים לְדַבֵּר

וְזֶה בְּחִינַת 'לְהַתִּיר פֶּה אִלְּמִים'

וְזֶה בְּחִינַת: "פְּתַח פִּיך לְאִלֵּם"

וְעַל יְדֵי זֶה הוּא בְּחִינַת לְהַתִּיר פֶּה עֲקָרוֹת

כִּי זֶה הַדִּבּוּר שֶׁהָיָה מְצֻמְצָם אֶצְלָם כָּל כָּך זֶה זְמַן רַב שֶׁהָיוּ חֵרְשִׁים וְאִלְּמִים

עַכְשָׁו כְּשֶׁיּוֹצֵא הַדִּבּוּר, הוּא יוֹצֵא בְּכחַ גָּדוֹל

בִּבְחִינַת "גִבּוֹרֵי כחַ עשֵׂי דְבָרוֹ"

וְזֶה הַכּחַ בָּא לִכְלֵי הוֹלָדָה

בְּחִינַת: "כּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי"

דְּהַיְנוּ בַּטְחָנֵי הַדּוֹר, שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלֵי הַהוֹלָדָה

הֵם מְקַבְּלִין זֶה הַכּחַ, בִּבְחִינַת "וְקוֵי ה' יַחֲלִיפוּ כחַ"

וְעַל כֵּן נִקְרָאִין הַכְּלָיוֹת, בְּטוּחוֹת

כִּי הַכְּלָיוֹת הֵם כְּלֵי הַהוֹלָדָה

וּכְשֶׁמְּקַבְּלִין בַּטְחָנֵי הַדּוֹר, זֶה הַכּחַ שֶׁל הַדִּבּוּר

הֵם מְקַבְּלִין עַל פִּי דִּין וּמִשְׁפָּט כָּל אֶחָד לְפִי בִּטְחוֹנוֹ, כֵּן מְקַבֵּל הַכּחַ

וְזֶה בְּחִינַת: "פְּתַח פִּיך לְאִלֵּם", אֶל דִּין כָּל בְּנֵי חֲלוֹף

בְּחִינַת: "קוֵי ה' יַחֲלִיפוּ כחַ" שֶׁעַל יְדֵי פְּתַח פִּיך וְכוּ'

עַל יְדֵי זֶה יוֹצֵא כּחַ הַדִּבּוּר אֶל כְּלֵי הַהוֹלָדָה

שֶׁהֵם הַבַּטְחָנִים, שֶׁמְּקַבְּלִין אוֹתוֹ עַל פִּי דִּין וּמִשְׁפָּט כַּנַּ"ל

וְצָרִיך לִרְאוֹת, שֶׁיִּהְיוּ כְּלֵי הַדִּבּוּר סְמוּכִין וּקְרוֹבִין אֶל כְּלֵי הַהוֹלָדָה

כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבֵּל כּחַ הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל

שֶׁלּא יִהְיוּ בִּבְחִינַת: "קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם"

וְעַל כֵּן הֲוָיָה אַחַת לִכְלֵי הַדִּבּוּר וְלִכְלֵי הַהוֹלָדָה

כִּי אֵלּוּ מְלֵאִים גִּידִים וַעֲצַבִּים, כְּמוֹ אֵלּוּ

כִּי הֵם בְּחִינָה אַחַת

כִּי עַל יְדֵי כּחַ הַדִּבּוּר, נַעֲשֶׂה הַהוֹלָדָה כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת: "וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה"

'לְהַתִּיר פֶּה אִלְּמִים, וּלְהַתִּיר פֶּה עֲקָרוֹת'

כִּי זֶה תָּלוּי בָּזֶה כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת זִוּוּג הַנְּשִׁיקִין, וְזִוּוּג הַגּוּפָנִי

שֶׁזִּוּוּג הַנְּשִׁיקִין, קוֹדֵם לַזִּוּוּג הַגּוּפָנִי, כַּמּוּבָא בַּכְּתָבִים

כִּי עַל יְדֵי כּחַ הַדִּבּוּר, בְּחִינַת לְהַתִּיר פֶּה אִלְמִים

שֶׁהוּא בְּחִינַת זִוּוּג הַנְּשִׁיקִין

עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה זִוּוּג הַגּוּפָנִי

בְּחִינַת לְהַתִּיר פֶּה עֲקָרוֹת כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת שְׁבִירַת כְּלֵי חֶרֶס שֶׁשּׁוֹבְרִין בִּשְׁעַת הִתְקַשְּׁרוּת הַזִּוּוּגִים

לְהוֹרוֹת, שֶׁעַכְשָׁו שֶׁנַּעֲשֶׂה הִתְקַשְּׁרוּת, שֶׁהוּא בִּשְׁבִיל הוֹלָדָה

שֶׁהוּא בִּבְחִינַת בִּטָּחוֹן, בְּחִינַת כְּלָיוֹת, שֶׁהֵם כְּלֵי הַהוֹלָדָה כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת: "בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ"

עַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל וְנִשְׁבָּר בְּחִינַת הַבִּטָּחוֹן דְּסִטְרָא אָחֳרָא

וְעַל זֶה שׁוֹבְרִין הַכְּלִי חֶרֶס, בִּבְחִינַת: "וַתִּבְטְחוּ בְּעשֶׁק וְנָלוֹז וְכוּ'

וּשְׁבָרָהּ כְּנֵבֶל יוֹצְרִים, וְלא יִמָּצֵא בִמְכִתָּתוֹ חֶרֶס" וְכוּ'

כִּי הַבִּטָּחוֹן דִּקְדֻשָּׁה שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַהִתְקַשְּׁרוּת כַּנַּ"ל

הוּא לְהֵפֶך מֵהַבִּטָּחוֹן דְּסִטְרָא אָחֳרָא

שֶׁהוּא בִּבְחִינַת שְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס כַּנַּ"ל

וְגַם מְרַמְּזִין לָהֶם, שֶׁאִם לא יִתְנַהֲגוּ בִּקְדֻשָּׁה, וְיִבְגְּדוּ, חַס וְשָׁלוֹם

בִּבְחִינַת הַבִּטָּחוֹן בִּבְחִינַת הַהוֹלָדָה

אֲזַי יִהְיוּ בִּבְחִינַת שְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס

שֶׁזֶּה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי מִבְטַח בּוֹגֵד כַּנַּ"ל

וְזֶה: "אַל תִּבְטְחוּ בְּאַלּוּף, מִשּׁכֶבֶת חֵיקֶך שְׁמוֹר פִּתְחֵי פִּיך"

הַיְנוּ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַבִּטָּחוֹן, הַיְנוּ כְּלֵי הַהוֹלָדָה, סְמוּכִין אֶל הַדִּבּוּר

שֶׁהוּא בְּחִינַת אַלֻּף שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת לְהַתִּיר פֶּה אִלְּמִים

וְזֶה: 'מִשּׁכֶבֶת חֵיקֶך'

הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מִזֶּה הוֹלָדָה: "וְשָׁכְבָה בְּחֵיקֶך"

וְזֶה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל יְדֵי 'שְׁמר פִּתְחֵי פִּיך' כַּנַּ"ל

וְזֶה,: "יִתֵּן בְּעָפָר פִּיהוּ אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה"

'עָפָר', הוּא בְּחִינַת הֶעְדֵּר הַדִּבּוּר

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּמֵעָפָר תִּשַּׁח אִמְרָתֵך"

הַיְנוּ, שֶׁצָּרִיך לִיתֵּן בְּחִינַת הַדִּבּוּר, לְהַתִּיר פֶּה אִלְּמִים כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי זֶה בָּא כּחַ הַדִּבּוּר, לְקוֹוֵי ה', שֶׁהֵם כְּלֵי הַהוֹלָדָה כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ, 'אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה', כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ הַדִּבּוּר לְקוֹוֵי ה' כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ: "וְהָיָה זַרְעֲך כַּעֲפַר הָאָרֶץ"

כִּי הַהוֹלָדָה תְּלוּיָה עַל יְדֵי בְּחִינַת 'יִתֵּן בְּעָפָר פִּיהוּ' הַנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת: "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ"

הַיְנוּ שֶׁמְּקִיצִין וּמְעוֹרְרִין אוֹתָן מִשְּׁנָתָן כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ 'מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר'

מִבְּחִינַת הֶעְדֵּר הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ 'אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם'

הַיְנוּ בְּחִינַת הַדִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה", וְתַרְגּוּמוֹ: 'לְרוּחַ מְמַלְּלָא'

הַיְנוּ בְּחִינַת לְהַתִּיר פֶּה אִלְּמִים

וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת וְכוּ', הַיְנוּ בְּחִינַת: "חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי"

בְּחִינַת שִׁכְחָה, שְׁבִירַת הַלֵּב

שֶׁהִיא בְּחִינַת שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "לוּחַ לִבֶּך"

וְעַל יְדֵי שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת, בָּא שִׁכְחָה

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל: 'אִלְמָלֵא לא נִשְׁתַּבְּרוּ לוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לא הָיְתָה שִׁכְחָה'

הַיְנוּ שֶׁאוֹתָן שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְקַבֵּל, שֶׁהֵם בְּחִינַת עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה

נִשְׁכָּח מֵהֶם כַּנַּ"ל

ט. וְזֶה בְּחִינַת שׁוֹפָר

כִּי שׁוֹפָר הוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה

כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים, שֶׁשּׁוֹפָר מְרַמֵּז בְּחִינַת: "עוּרוּ יְשֵׁנִים מִתַּרְדֵּמַתְכֶם"

וְעַל יְדֵי זֶה הוּא בְּחִינַת לְהַתִּיר פֶּה אִלְּמִים, וּלְהַתִּיר פֶּה עֲקָרוֹת כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת 'תְּקִיעָה' 'שְׁבָרִים' 'תְּרוּעָה'

"תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיך נוֹקַשְׁתָּ בְּאִמְרֵי פִיך"

'תְּרוּעָה', הוּא בְּחִינַת הַדִּבּוּר בְּחִינַת: "שִׂפְתֵי צַדִּיק יִרְעוּ רַבִּים"

'שְׁבָרִים', זֶה בְּחִינַת בִּטָּחוֹן, בְּחִינַת: "שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלקָיו"

בְּחִינַת כְּלֵי הוֹלָדָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַאֲנִי אַשְׁבִּיר וְלא אוֹלִיד"

כִּי עַל יְדֵי הַשּׁוֹפָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה

עַל יְדֵי זֶה הוּא בְּחִינַת לְהַתִּיר פֶּה אִלְּמִים, וּלְהַתִּיר פֶּה עֲקָרוֹת כַּנַּ"ל

דְּהַיְנוּ שֶׁכּחַ הַדִּבּוּר הַיּוֹצֵא בְּכחַ מֵאֵלּוּ שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ מִשְּׁנָתָם

שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיוּ בִּבְחִינַת הֶעְדֵּר הַדִּבּוּר, כִּי הָיוּ כְּחֵרְשִׁים וְאִלְּמִים כַּנַּ"ל

וְעַכְשָׁו כְּשֶׁמְּעוֹרְרָם מִשְּׁנָתָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

עַד שֶׁשּׁוֹמְעִים הִתְעוֹרְרוּת הַחֲכַם הָאֱמֶת

אֲזַי מַתְחִילִין לְדַבֵּר כַּנַּ"ל

וְזֶה הַדִּבּוּר, בָּא לְתוֹך כְּלֵי הַהוֹלָדָה

שֶׁהֵם בְּחִינַת בַּטְחָנֵי הַדּוֹר כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה פְּקִידוּת עֲקָרוֹת

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ראשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁאָז נִפְקְדָה שָׂרָה וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת שׁוֹפָר שֶׁתּוֹקְעִין בְּראשׁ הַשָּׁנָה

בְּחִינַת 'תְּקִיעָה תְּרוּעָה שְׁבָרִים' כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי פְּקִידוּת עֲקָרוֹת, נִתְגַּלֶּה יִרְאָה כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת שׁוֹפָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לא יֶחֱרָדוּ" וְכוּ'

וְזֶה בְּחִינַת שׁוֹפָר, שֶׁהוּא 'קָצָר מִלְּמַעְלָה וְרָחָב מִלְּמַטָּה'

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת: "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ עָנָנִי בַּמֶּרְחַב יָהּ" כַּמּוּבָא

כִּי עַל יְדֵי הַשּׁוֹפָר, הוּא הִתְגַּלּוּת הַיִּרְאָה כַּנַּ"ל

שֶׁעַל יָדָהּ זוֹכִין לַאֲרִיכוּת יָמִים

דְּהַיְנוּ לְהַרְחִיב וּלְהַאֲרִיך יָמָיו בְּתוֹסְפוֹת קְדֻשָּׁה יְתֵרָה בְּכָל עֵת

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת 'קָצָר מִלְמַעְלָה וְרָחָב מִלְּמַטָּה'

בְּחִינַת: "יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ" בְּחִינַת 'עֲשָׂאָהּ כְּאוֹצָר' וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת תִּקּוּנֵי עַתִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲרִיכוּת יָמִים הַנַּ"ל, בְּחִינַת זָקָן כַּנַּ"ל

כִּי הַזָּקָן גַּם כֵּן 'קָצָר מִלְּמַעְלָה וְרָחָב מִלְּמַטָּה'

כַּמּוּבָא בַּכַּוָּנוֹת: 'שֶׁתִּקּוּנֵי דִּקְנָא הֵם בְּחִינַת "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי וְכוּ' עָנָנִי בַמֶּרְחַב" וְכוּ'

שֶׁמִּתְּחִלָּה הִיא קְצָרָה וְאַחַר כָּך הוֹלֶכֶת וּמִתְרַחֶבֶת

הַיְנוּ כַּנַּ"ל

כִּי זָקָן הִיא בְּחִינַת אֲרִיכוּת יָמִים הַנַּ"ל

דְּהַיְנוּ שֶׁמַּאֲרִיכִין וּמַרְחִיבִין יָמָיו בְּכָל עֵת בְּתוֹסְפוֹת קְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל

שֶׁזֶּה זוֹכִין עַל יְדֵי יִרְאָה כַּנַּ"ל

שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת שׁוֹפָר כַּנַּ"ל

נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי הַשּׁוֹפָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה

וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה פְּקִידוּת עֲקָרוֹת כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלֶּה יִרְאָה כַּנַּ"ל וְיִרְאָה מַכְנִיעַ אֶת הֶבֶל הַיּפִי כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת הַהֲבָלִים שֶׁל הַשּׁוֹפָר

כִּי הֵם בְּחִינַת 'הֶבֶל הַיּפִי'

כִּי שׁוֹפָר לְשׁוֹן יפִי, בְּחִינַת 'שַׁפְּרוּ מַעֲשֵׂיכֶם'

הַיְנוּ, שֶׁעַל יְדֵי הַהֲבָלִים שֶׁל הַשּׁוֹפָר, נִכְנָע הֶבֶל הַיּפִי

כִּי שׁוֹפָר הוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַיִּרְאָה כַּנַּ"ל

וְזֶה פֵּרוּשׁ: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ הַצַּדִּיק וְכוּ' אָמַר מִי אִיכָּא דְּנָיֵם שִׁבְעִין שְׁנִין יוֹמָא חַד הֲוָה קָאָזֵל בְּארְחָא, חַזְיֵהּ לְהַהוּא גַּבְרָא דְּנָטַע חָרוּבָא, אָמַר לֵהּ מִכְדֵי חָרוּבָא עַד שִׁבְעִין שְׁנִין לָא טָעִין, פְּשִׁיטָא לָך דְּחָיִית שִׁבְעִין שְׁנִין, וְאַכְלֵת מִנֵּהּ אָמַר לֵהּ, אֲנָא עַלְמָא בְּחָרוּבָא אַשְׁכַּחְתֵּהּ, כִּי הֵיכֵי דִּשְׁתַלִי לִי אֲבָהָתִי, אֲנָא נַמִּי שְׁתַלִי לִבְנָאִי יָתִב וְקָא כָּרֵך רִפְתָּא, אַתְיָא לֵהּ שִׁינְתָא, וְנַיִם הָדְרָא עֲלֵהּ מְשׁוּנִיתָא, וְאִכְסֵי מֵעֵינָא, וְנַיִם שִׁבְעִין שְׁנִין כִּי קָם אִתְעַר, חֲזִי לְהַהוּא גַּבְרָא, דְּאָכֵל מֵהַהוּא חָרוּבָא אָמַר לֵהּ, יָדַעְתָּ מָאן שְׁתַלֵהּ לְהַהוּא חָרוּבָא, אָמַר לֵהּ אַבּוּהָּ דְּאַבָּא, אָמַר וַדַּאי נַיְמִי לִי שִׁבְעִין שְׁנִין חֲזָא לְחַמְרֵהּ דְּקָא יָלְדָה לֵהּ רַמְכֵי רַמְכֵי וְכוּ'

רַשִׁ"י: אוֹתוֹ הַצַּדִּיק, חוֹנִי הַמְעַגֵּל וְכוּ': אֶפְשָׁר וְכוּ', בִּתְמִיהָה: מִי אִיכָּא דְּנָיֵם שִׁבְעִין שְׁנִין, כְּלוֹמַר יֵשׁ אָדָם יָשֵׁן שִׁבְעִין שָׁנִים, בְּשֵׁנָה אַחַת: לָא טָעֵן, טְעִינָה קַמַּיְתָא: יְתִב, חוֹנִי הַמְעַגֵּל וְכוּ': אַהַדְּרָא לֵהּ מְשׁוּנִיתָא עָלְתָה סְבִיבָיו שֵׁן הַסֶּלַע: אִכְסֵי מֵעֵינָא, דֶּאֱנָשֵׁי וְלָא אַשְׁכְּחוּהוּ הָתָם. רַמְכֵי רַמְכֵי, וַלְדֵי וְלָדוֹת, מְעֻבֶּרֶת זָכָר הָיְתָה וְחָזַר וּבָא עָלֶיהָ וְהוֹלִידָה.

כִּי חוֹנִי הַמְעַגֵּל הָיָה גָּדוֹל מְאד כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ שָׁם בְּסֻגְיָא זוֹ.

'דְּכַד הֲוָה עָיֵל לְבֵי מִדְרָשָׁא, כָּל קֻשְׁיָא דַּהֲווֹ לְהוֹ לְרַבָּנָן הֲוָה מְפָרֵק לְהוּ

כִּי לא הָיָה שׁוּם פָּנִים שֶׁל תּוֹרָה נִסְתָּר מִמֶּנוּ

וְעַל כֵּן שָׁאַל, מִי אִיכָּא דְּנָיֵם שִׁבְעִין שְׁנִין

הַיְנוּ שֶׁאֵיך אֶפְשָׁר לִפּל לִבְּחִינַת שֵׁינָה מִכָּל הַשִּׁבְעִים פָּנִים

כִּי אַף שֶׁאֶפְשָׁר לִפּל מִפָּנִים אֶחָד אוֹ יוֹתֵר

אֲבָל אֵיך אֶפְשָׁר לִפּל מִכֻּלָּם

חַזְיֵהּ לְהַהוּא גַּבְרָא דְּנָטַע חָרוּבָא, אָמַר לֵהּ, וְכוּ'

פְּשִׁיטָא לָך דְּחָיִית שִׁבְעִין שְׁנִין, וְאָכַלְתָּ מִנֵּהּ

'חָרוּב', זֶה בְּחִינַת זָקֵן בְּחִינַת עַתִּיק

כִּי חָרוּב הוּא בְּרוֹשִׁים, שֶׁהוּא בְּחִינַת מָרְדֳּכַי

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ" זֶה מָרְדֳּכַי

וּמָרְדֳּכַי הוּא בְּחִינַת רַב חֶסֶד, כִּי הֵם בַּמִּסְפָּר הַשָּׁוֶה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עַתִּיק

הַיְנוּ שֶׁרָאָה אֶחָד שֶׁעוֹסֵק בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל שָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת עַתִּיק כַּנַּ"ל

וְשָׁאַל אוֹתוֹ: 'מִי פְּשִׁיטָא לָך דְּחָיִית שִׁבְעִין שְׁנִין'

'חָיִית', זֶה בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, בְּחִינַת דִבּוּר כַּנַּ"ל

הַיְנוּ, כְּלוּם בָּחַנְתָּ לְעוֹרֵר עַל יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל בְּקֶרֶב שָׁנִים

וְאַכְלֵת מִנַּיְהוּ, הַיְנוּ בְּחִינַת 'מִן הַמֻּתָּר לְפִיך'

הַיְנוּ שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרֶיך נִשְׁמָעִים, שֶׁיִּהְיוּ הַתַּלְמִידִים הֲגוּנִים

[הַיְנוּ שֶׁשָּׁאַל אוֹתוֹ

אֵיך אַתָּה עוֹסֵק לְסַפֵּר סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת גְּבוֹהוֹת כָּאֵלֶּה, שֶׁל שָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת

שֶׁמָּא יִשְׁמְעוּ תַּלְמִידִים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים

שֶׁאֵינָם בִּבְחִינַת 'מִן הַמֻּתָּר לְפִיך' כַּנַּ"ל

וְכִי כְּבָר נִסִּיתָ וּבָחַנְתָּ לְעוֹרֵר עַל יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל בְּקֶרֶב שָׁנִים

שֶׁהֵם בְּתוֹך הַשִּׁבְעִים שָׁנִים

שֶׁהֵם בְּחִינַת הַשִּׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה

וְעָלָה בְּיָדְך לְעוֹרְרָם מִשְּׁנָתָם עַל יְדֵי זֶה

כִּי הִגִּיעוּ דְּבָרֶיך לְתַלְמִידִים הֲגוּנִים

שֶׁהֵם בְּחִינַת 'מִן הַמֻּתָּר לְפִיך', בְּחִינַת 'וְאַכְלֵת מִנַּיְהוּ' כַּנַּ"ל

עַד שֶׁאַתָּה רוֹצֶה עַכְשָׁו, לַעֲסֹק עוֹד, בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת הַגְּבוֹהִים יוֹתֵר

שֶׁהֵם סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל שָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת

וְאֵיך אֵין אַתָּה מִתְיָרֵא, לְסַפֵּר סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת גְּבוֹהִים כָּאֵלֶּה

אוּלַי יִשְׁמְעוּ תַּלְמִידִים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים]

אָמַר לֵהּ, אֲנָא עַלְמָא בְּחָרוּבָא אַשְׁכַּחְתֵּהּ

הַיְנוּ שֶׁאֲפִילּוּ שֶׁאֲסַפֵּר סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל שָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת

שֶׁהֵם בְּחִינַת חָרוּבִים כַּנַּ"ל

אֲנִי יָכוֹל לְהָבִיא בְּחִינַת שִׁכְחָה

שֶׁהַתַּלְמִידִים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים יִהְיֶה נִשְׁכָּח מֵהֶם כַּנַּ"ל

[הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁמְּבאָר לְעֵיל שֶׁהַצַּדִּיק שֶׁעוֹסֵק לְעוֹרֵר הָעוֹלָם מֵהַשֵּׁנָה עַל יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת

הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שׁוֹמְרוֹ, שֶׁדְּבָרָיו יִהְיוּ נִשְׁכָּחִין מִלֵּב הַתַּלְמִידִים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים כַּנַּ"ל]

כִּי הֵיכֵי דִּשְׁתַלִי לִי אֲבָהָתִי, אֲנָא נַמִּי שְׁתַלִי לִבְנָאִי

הַיְנוּ, כְּמוֹ שֶׁהוֹלִידוּ אוֹתִי עַל יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת הַנַּ"ל

בִּבְחִינַת 'לְהַתִּיר פֶּה אִלְּמִים, לְהַתִּיר פֶּה עֲקָרוֹת' כַּנַּ"ל

'הָכֵי נַמִּי שְׁתַלִי לִבְנָאִי', הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי זֶה גַּם כֵּן נוֹלָדִים בָּנֵינוּ עַל יְדֵי זֶה כַּנַּ"ל

[פֵּרוּשׁ, שֶׁאָמַר לוֹ שֶׁהוּא מֻכְרָח לְסַפֵּר סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלֶּה

בִּשְׁבִיל פְּקִידוּת עֲקָרוֹת

כִּי כְּמוֹ שֶׁאֲבוֹתַי עָסְקוּ בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת

וְעַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁך הַהוֹלָדָה, בְּחִינַת פְּקִידוּת עֲקָרוֹת כַּנַּ"ל

שֶׁעַל יְדֵי זֶה הוֹלִידוּ אוֹתִי

כֵּן אֲנִי צָרִיך לְהוֹלִיד אֶת בָּנַי

עַל יְדֵי זֶה, כִּי עִקַּר הַהוֹלָדָה נִמְשָׁך עַל יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ, 'כִּי הֵיכֵי דִּשְׁתַלִי לִי אֲבָהָתִי, הָכִי נַמִּי שְׁתַלִי לִבְנָאִי' כַּנַּ"ל].

כָּרֵך רִפְתָּא, אַתְיָא לֵהּ שִׁינְתָא וְנַיִם

הַיְנוּ שֶׁאָכַל סְעֻדָּתוֹ, וְעַל יְדֵי הָאֲכִילָה, בָּא עָלָיו שֵׁנָה

וְנַיִם הַיְנוּ, שֶׁנָּפַל לִבְחִינַת שֵׁנָה לְפִי עֵרֶך מַדְרֵגָתוֹ עַל יְדֵי הָאֲכִילָה כַּמְבאָר לְעֵיל

שֶׁלִּפְעָמִים עַל יְדֵי הָאֲכִילָה יָכוֹל לִפּל לִבְחִינַת שֵׁנָה כַּנַּ"ל

הָדְרָא עֲלֵהּ מְשׁוּנִיתָא, הַיְנוּ בְּחִינַת הַסִּיבּוּבִים וְהַדִּמְיוֹנוֹת שֶׁמְּחַזְּרִין וְסוֹבְבִין סָבִיב בִּשְׁעַת הַשֵּׁנָה

וְלָא יְדַע בִּרְיָתָא

כִּי הָעוֹלָם אֵין מַכִּירִין בְּמִי שֶׁהוּא בִּבְחִינַת שֵׁנָה

כִּי נִדְמֶה לָהֶם שֶׁעוֹסֵק בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה

וּבֶאֱמֶת הַכּל הוּא בְּחִינַת שֵׁנָה כַּנַּ"ל

כִּי קָם אִתְעַר, הַיְנוּ בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת מִלְּמַטָּה

חַזְיֵהּ לְהַאי גַּבְרָא דְּאָכֵל מֵהַאי חָרוּבָא

הַיְנוּ שֶׁרָאָה אוֹתוֹ עוֹסֵק בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת הַנַּ"ל

וְאָכֵל מֵהֶם הַיְנוּ בְּחִינַת מִן הַמֻּתָּר לְפִיך

אָמַר לֵהּ, יְדַעְתָּ מָאן שְׁתַלִי לְהַאי חָרוּבָא

הַיְנוּ שֶׁמֵּאֵיזֶה זְמַן הוּא סִפּוּר הַמַּעֲשֶּׁה הַזּאת

כִּי אֶפְשָׁר שֶׁאֶחָד מְסַפֵּר מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כְּבָר

וּבֶאֱמֶת לא הָיָה כִּי אִם לִפְנֵי אַרְבַּע שָׁנִים

אָמַר לֵהּ אַבּוּהָּ דְּאַבָּא

הַיְנוּ בְּחִינַת זָקֵן, בְּחִינַת עַתִּיק

הַיְנוּ, שֶׁהֵשִׁיב לוֹ שֶׁהַסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁהוּא עוֹסֵק בָּהֶם

הֵם סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל שָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת

שֶׁהֵם בְּחִינַת זָקֵן, בְּחִינַת עַתִּיק כַּנַּ"ל

אָמַר וַדַּאי נַיְמִי לִי שִׁבְעִין שְׁנִין

הַיְנוּ שֶׁבְּוַדַּאי נָפַל לִבְחִינַת שֵׁנָה מִכָּל הַשִּׁבְעִים פָּנִים

שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעִים שָׁנִים כַּנַּ"ל

חֲזָא לְחַמְרֵהּ, דְּקָא יְלַדָה לֵהּ רַמְכֵי רַמְכֵי

הַיְנוּ בְּחִינַת עֲשִׁירוּת, בְּחִינַת: "יִשָּׂשׂכָר חֲמוֹר גָּרֶם"

כִּיעַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁך עֲשִׁירוּת גָּדוֹל כַּנַּ"ל

כִּי עַל יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת הַנַּ"ל

שֶׁעַל יְדֵי זֶה מְעוֹרְרִין מֵהַשֵּׁנָה כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה 'לְהַתִּיר פֶּה אִלְּמִים לְהַתִּיר פֶּה עֲקָרוֹת'

שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלֶּה יִרְאָה

וְעַל יְדֵי הַיִּרְאָה נִמְשָׁך אֲרִיכוּת הַיָּמִים

בְּחִינַת זָקֵן, בְּחִינַת תִּקּוּנֵי עַתִּיק כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁך הָעֲשִׁירוּת לְתוֹך הָאֲרִיכוּת יָמִים כַּנַּ"ל

וְזֶה, פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה'" וְכוּ'

דָּא תּוֹרָה דִּלְעֵלָּא דְּמִתְבַּטְּלָא אִי לָא אִתְעֲבֵד בְּתִקּוּנֵי דָּא

וּלְעַתִּיק יוֹמִין אִתְמַר הַיְנוּ תּוֹרָה דִּלְעֵלָּא, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְבּוֹנְנוּת הַנַּ"ל

שֶׁהוּא מִתְבַּטֵּל וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְקַיֵּם

אִם אֵינוֹ נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי בְּחִינַת תִּקּוּנִים הַנַּ"ל

שֶׁהֵם בְּחִינַת תִּקּוּנֵי עַתִּיק, בְּחִינַת אֲרִיכוּת יָמִים הַנַּ"ל.

כְּתִיב: "אַשְׁרֶיך יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹך"

זֶה בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא

שֶׁהוּא שֶׁבַח שֶׁל יִשְׂרָאֵל הַמִּתְעוֹרְרִים מִלְּמַטָּה

בְּחִינַת: "אַשְׁרֶיך יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹך"

וְאַחַר כָּך הוּא אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵלָּא כַּנַּ"ל

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת: "מִי כָמוֹכָה בָּאֵלִים ה'"

קָרָא לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵהּ וְכוּ' וּלְרַבִּי אַבָּא, וְאָמַר

אֲנַן כְּלָלָא דְּכלָּא

הַיְנוּ בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַיִּרְאָה

שֶׁהוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת שְׁלֹשָׁה קַוִּין הַנַּ"ל

בְּחִינַת: 'מוֹרָא שָׁמַיִם', 'וּמוֹרָא הָרַב', 'וּמוֹרָא אָב וָאֵם'

נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, וְרַבִּי אַבָּא תַּלְמִידוֹ

נִשְׁלָם הַיִּרְאָה שֶׁעַל יְדֵי זֶה בָּא אֲרִיכוּת יָמִים

בְּחִינַת תִּקּוּנֵי עַתִּיק כַּנַּ"ל.

אִשְׁתִּיקוּ, שְׁמַעוּ קָלָא

הַיְנוּ שֶׁאוֹתָן שֶׁהָיוּ בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה, בְּחִינַת אִלְּמִים

וְלא הָיוּ יְכוֹלִים לְדַבֵּר עַל יְדֵי בְּחִינַת שֵׁנָה כַּנַּ"ל

'שְׁמַעוּ קָלָא' הַיְנוּ בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה

בְּחִינַת 'זַכָּאָה מָאן דְמַלֵּיל עַל אֻדְנָא דְּשָׁמַע' כַּנַּ"ל

וְאַרְכְּבוּתֵהּ דָּא לְדָא נָקְשָׁן, זֶה בְּחִינַת הוֹלָדָה, בְּחִינַת זִוּוּג הַגּוּפָנִי

כִּי עַל יְדֵי הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת 'לְהַתִּיר פֶּה אִלְּמִים'

עַל יְדֵי זֶה לְהַתִּיר פֶּה עֲקָרוֹת כַּנַּ"ל

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת זִוּוּג הַנְּשִׁיקִין שֶׁקּוֹדֵם לַזִּוּוּג הַגּוּפָנִי כַּנַּ"ל.

מַאי קָלָא, קָלָא דִּכְנוּפְיָא עִלָּאָה דְּמִתְכַּנְפֵי הַיְנוּ בְּחִינַת סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת

שֶׁמַּלְבִּישִׁין בָּהֶם אֶת הַפָּנִים שֶׁל תּוֹרָה כַּנַּ"ל

כִּי הַהִתְלַבְּשׁוּת הוּא בְּחִינַת כָּנָף, בְּחִינַת "וְלא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיך"

וְעַל יְדֵי זֶה הַהִתְלַבְּשׁוּת, מְעוֹרְרִין מֵהַשֵּׁנָה

וּמַתְחִילִין לְדַבֵּר, בִּבְחִינַת: "וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר"
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קח - מֵעִנְיַן מַעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קח - מענין מעשה בני אדם פעם אחד ספר מענין מעשה בני אדם ענה ואמר: הלא האדם בשביל תענוג קטן אחד של רבע שעה הוא יכול לאבד ולהפסיד כל העולם הזה עם העולם הבא ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון: א מענטש פון איין תענוג'ל וועגן פון א פערטל שעה, קאן ער אן ווערן גאר דעם עולם הזה מיט דעם עולם הבא
שיחות הר"ן - אות רסג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רסג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן ספר לי אחד שהיה משיח עמו זכרונו לברכה, מענין בני הנעורים ששכיח מאד שנעשה קלקול ביניהם ובין נשותיהם ונפרדים זה מזה איזה זמן ולפעמים נעשה מזה פרוד לגמרי חס ושלום אמר שזה מעשה בעל דבר שמניח את עצמו על זה מאד לקלקל השלום של בני הנעורים כדי שיתפסו במצודתו חס ושלום, על ידי זה כי הוא אורב על זה מאד לתפסם בנעוריהם על ידי קלקול השלום בית חס ושלום שגורם בערמומיותו לקלקל השלום שביניהם והאריך בשיחה זאת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יח - קַרְטָלִיתָא
...זכרונו לברכה] רבי יונתן משתעי: זמנא חדא הוה קאזלינא בספינתא, וחזינן ההוא קרטליתא, דהוו מקבעי בה אבנים טובות ומרגליות, והדרי לה מיני דכורי דמקרי בירשא. נחית בר אמוראי לאתויי, ורגש, ובעי דנשמטה לאטמה, וזרק זיקא דחלא ונחת. נפק ברת קלא ואמר: מאי אית לכו בהדי קרטליתא, דדביתהו דרבי חנינא בן דוסא, דעתידה לשדיא תכלתא בה לצדיקי לעלמא דאתי רשב"ם: קרטליתא ארגז: דמקרי בירשא כך שמו: בר אמוראי אדם שיודע לשוט במים: בעי דנשמטה לאטמא שבקש לחתך ירכו: זרק לה חלא חמץ, וברח מריחו לים: למשדיא בה להצניע בו רבי יונתן מ
ספר המידות - עבירה
ספר המידות - עבירה א. יש עברות שהמקום גורם. ב. מי שעובר עברה להכעיס, לסוף שנתבזה בעיני בני אדם והוא כועס עליהם.
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה טו - אֵלּוּ הַמִּתְפָּאֲרִין עַצְמָן בְּשֶׁקֶר בִּגְדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת
...המתפארין עצמן בשקר בגדולות ונפלאות אלו המתפארין עצמן בשקר בגדולות ונפלאות וכאלו אין שום דבר נמנע מהם, והכל בידם ויש מהם שהם מנהיגי הדור הנה עקר כחם ויניקתם הוא רק מהצדיקים הגדולים כי יש צדיקים אמתיים גדולים במעלה, ויש להם פה קדוש ודרכם לדבר גדולות ונפלאות והם באמת יכולים לעבד ה' בכל דבר שבעולם. באכילה ושתיה ושאר דברים וכמובא בכונות 'שלפעמים ממתיקין דינים על ידי אכילה ושתיה' ויש צדיקים אמתיים, שיכולין לעשות פדיון על ידי אכילתם וכיוצא ומחמת ההתפארות של אלו הצדיקים הגדולים שיוצא מפיהם הקדוש מזה בא...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לח - לִפְעָמִים הַגָּדוֹל הוֹלֵך וְנוֹסֵעַ לְהַקָּטָן, וְלִפְעָמִים לְהֵפֶך
...- לפעמים הגדול הולך ונוסע להקטן, ולפעמים להפך לפעמים הגדול הולך ונוסע להקטן, ולפעמים להפך דהינו שלפעמים הצדיק נוסע על המדינה ומאיר להתלמידים ולפעמים התלמידים באים אצלו ודע, שזאת הבחינה היא גדולה דהינו כשהגדול נוסע להקטן, זאת הבחינה היא גדולה ביותר כי זה פשוט שהקטן צריך לבוא להגדול כי הוא צריך לקבל ממנו אך לפעמים אורו של הגדול הוא גדול מאד מאד עד שאי אפשר להקטן לקבל מן הגדול במקומו מחמת רבוי האור הגדול מאד על כן מכרח הגדול להוריד ולהכניע עצמו אצל הקטן ולילך אחריו כדי שעל ידי זה יתמעט ויתגשם האור...
שיחות הר"ן - אות כא
שיחות הר"ן - אות כא בראש השנה צריכין להיות חכם שיחשב רק מחשבות טובות שייטיב השם יתברך עמנו וכו' וצריכין להיות שמח בראש השנה גם צריכין לבכות בראש השנה בראש השנה ביום הראשון צריכין למעט בדבור מאד מאד ואמר שאדם גדול צריך לדקדק בזה ביותר ועל כן הוא אינו אומר ביום הראשון אפילו הפיט רק מה שיסד רבי אלעזר הקליר אבל שאר הפיט אינו אמר מחמת שאדם גדול צריך לדקדק אז ביותר לבלי לדבר שום דבור שאינו מכרח
שיחות הר"ן - אות רכח - מדבר ממעלת ההתבודדות
שיחות הר"ן - אות רכח - מדבר ממעלת ההתבודדות שמעתי בשמו שאמר בודאי נמצאים כשרים אף על פי שאין להם התבודדות אבל אני קורא אותם "פלייטיס" מבהלים ומבלבלים ופתאם כשיבוא משיח ויקרא אותם יהיו מערבבים ומבלבלים אבל אנחנו נהיה דומים כמו האדם אחר השנה שדעתו נוחה ומישבת היטב כן תהיה דעתנו נוחה ומישבת עלינו בלי מהומה ובלבול
שיחות הר"ן - אות קסד - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...הר"ן - אות קסד - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' גם כשיצא לקהלת אומאן שהיה סמוך מאד להסתלקותו כמו חצי שנה, וכבר זכה למעלה עליונה שלא זכה בה אדם מעולם כמבאר כבר גם שם היה לו התבודדות הרבה מאד ופעם אחת נכנס הבעל הבית שדר רבנו זכרונו לברכה, אצלו בשכנות שם באומאן ושם היה לרבנו זכרונו לברכה, חדר מיחד שהיה להבעל הבית תפיסת יד בו ונכנס הבעל הבית פתאם לאותו החדר ומצא את רבנו זכרונו לברכה, שהיה שוכב בפשוט ידים ורגלים על הארץ אף על פי שהיה אז חלוש מאד מאד, בלי שעור אשר חיותו היה בנס וכמעט שנגוע בכל עת אף על פי כן...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מִי שֶׁרוֹצֶה לִטְעם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז
...טו - מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז [לשון רבנו, זכרונו לברכה] ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו' א. מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז הינו סודות התורה שיתגלה לעתיד צריך להעלות מדת היראה לשרשה ב. ובמה מעלין את היראה ? בבחינת משפט כמו שכתוב: "מלך במשפט יעמיד ארץ" וארץ הוא בחינת יראה כמו שכתוב: "ארץ יראה" הינו שישפט את כל עסקיו כמו שכתוב: "יכלכל דבריו במשפט" הינו שישפט וידין בעצמו כל עסקיו ובזה יסיר מעליו כל הפחדים ויעלה בחינת יראה ברה ונקיה ותשאר אך יראת השם ולא יראה אחרת כי כשאין אדם דן ושופט את עצמו אזי דנין...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2500 שניות - עכשיו 17_09_2025 השעה 09:47:34 - wesi2