ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קכב - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
אות קכב בשנת תקס"ב בקיץ קדם שיצא מזלאטיפאליע לברסלב, היה באותו הקיץ בברדיטשוב עם אביו הרבני החסיד הותיק המפרסם מורנו רבי שמחה זכרונו לברכה. ואז היה תקף המחלקת של הזקן הידוע ובשעת המחלקת אמר הזקן הנ"ל שיביא אגרות מכל הצדיקים המפרסמים שכלם חולקים עליו וכן הוה בהפך ממש. כי הגיעו אגרות מכל המפרסמים לרבנו הקדוש זכרונו לברכה, וכלם החזיקו ידם עם רבנו זכרונו לברכה באהבה רבה מאד, וכתבו מרורות להזקן הנ"ל. הינו הרב הגאון החסיד רבי לוי יצחק מברדיטשוב והרב החסיד רבי גדליה מליניץ והרב הקדוש דודו רבי ברוך זכרונו לברכה והרב החסיד רבי זאב מטשארניאוסטרע והרב הקדוש מורנו רבי אברהם קאליסקער מארץ ישראל ומחתנו רבי ליבוש מוואלטשיסק ומחתנו רבי אברהם דב מחמעלניק כלם כתבו אגרות בכבוד גדול ובאהבה עצומה לרבנו זכרונו לברכה, ובזו את הזקן הנ"ל מאד מאד. אבל הזקן הנ"ל לא שמע אליהם והיה מחזיק במחלקת חנם על לא דבר. ובאותו הקיץ נסע רבנו זכרונו לברכה לברדיטשוב ושם היה קבוץ של כמה גדולים. כי מחתנו הרב הגאון מוואלטשיסק עשה אז שם בברדיטשוב נשואין לבנו מוהר"ש זכרונו לברכה, ונתועדו שם כמה וכמה גדולים וקצתם אני יודע הלוא המה הרב הגאון מוואלטשיסק, ובנו הגאון מורנו יוסף יוסקא זכרונו לברכה אב בית דין דקהלת קדש יאס, והרב החסיד מורנו זאב מטשארניאוסטרע, והרב הגאון מורנו משה זכרונו לברכה אב בית דין דקהלת קדש קראסנע בנו של הרב הקדוש מורנו רבי חיים דקהלת קדש קראסנע, והרב החסיד רבי יצחק זכרונו לברכה מקאסנטין חדש, ועוד כמה גדולים. ונתועדו כלם שם לנדות ולהחרים את הזקן הנ"ל על שמבזה תלמיד חכם אמתי, הינו את רבנו הקדוש זכרונו לברכה. וכבר נגמר הדבר ביניהם בהסכמת כלם ורצו לעשות כן אבל איש אחד בברדיטשוב בלבל את הדבר והלך ודבר על לב הרב הגאון הקדוש אב בית דין דברדיטשוב ואמר שאין נאה שיעשו זה הדבר בעירו ומחמת זה נתבלבל הדבר. ורבנו זכרונו לברכה היה אז אצל הרב הקדוש דברדיטשוב, וקבלו בכבוד גדול מאד ובאהבה רבה ובחבה גדולה. כי הרב דברדיטשוב החזיק ידו עם רבנו זכרונו לברכה מתחלה ועד סוף אבל הדבר הנ"ל הינו החרם לא רצה שיהיה נעשה בעירו, מחמת שנמצאו אנשים שדברו על לבו כנ"ל. ומחמת זה נתבלבל הדבר. ואחר כך כשבא רבנו זכרונו לברכה מבארדיטשוב, נסע לטולטשין ושם נתועד רבנו זכרונו לברכה עם אנשי ברסלב וקבלוהו לפה בהסכמת הרב הקדוש מורנו ברוך זכרונו לברכה, ונכנס לשם בחצי אלול אות קכג קדם שנסע לברדיטשוב קבץ מנין עשרה אנשים וטען לפניהם עם הבעל דבר ואיני יודע היטב ענין זה על בריו. ואמר שמאז והלאה כל מה שרוצה לעשות מניח עצמו הבעל דבר לארכו ולרחבו לקלקלו ומחמת זה כבד מאד לעשות מה שהוא מצוה אבל אף על פי כן השם יתברך בעזרו. ומי שזכה להתקרב אליו היה רואה קצת מענין זה. ולא היה לרבנו זכרונו לברכה שום מנוחה כל ימיו, אפילו רגע אחת. כי תמיד היה לוחם מלחמת השם בכל עת ובכל רגע וכו' שאני זקן שבקדשה וכו' אות קכד בשבת חנוכה תקס"ט, שהיה סמוך לביאתו מלמברג, כי בקיץ תקס"ח העבר בא מלמברג לביתו ואז באותו החנוכה אמר התורה המתחלת ימי חנוכה הם ימי הודאה בלקוטי תנינא סימן ב'. ואז צוה לזמר על השלחן (תהלים קכ"ד) : "שיר המעלות לדוד לולי ה' שהיה לנו". וזמרו לפניו זה המזמור בליל שבת כמה פעמים אין מספר. וגם פעם אחת בהיותו יושב במעדוועדיווקע היה מזמר גם כן המזמור לולי ה' כמה פעמים ואחר כך הפך פניו אל העולם ואמר: עדין אין אתם נחשבים מאנשים שלי כי יהיה עת שכל העולם כלו יעמדו עלי ויחלקו כלם עלי ואז מי שיתחזק ויהיה נשאר אצלי זה יהיה נחשב מהאנשים שלי באמת. [אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים כי רבים קמו עליו ועלינו ולולי ה' שהיה לנו וכו'] אות קכה שמעתי בשמו שאמר שאז כשהיה בברדיטשוב בקיץ תקס"ב עם הזקן הידוע כנ"ל ואמר אז שאז נודע לו כל ענינו ומהותו של הזקן הנ"ל ועד אותה השעה לא דבר ממנו מאומה כי אמר שלא היה רוצה לדבר ממנו כלל עד אשר נודע לו כל ענינו ומהותו. ואז התחיל לדבר ממנו מעט לעתים רחוקות מאד
אות קכב

בִּשְׁנַת תקס"ב בַּקַּיִץ קדֶם שֶׁיָּצָא מִזְּלַאטִיפָּאלְיֶע לִבְּרֶסְלַב, הָיָה בְּאוֹתוֹ הַקַּיִץ בְּבַּרְדִּיטְשׁוֹב עִם אָבִיו הָרַבָּנִי הֶחָסִיד הַוָּתִיק הַמְפֻרְסָם מוֹרֵנוּ רַבִּי שִׂמְחָה זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְאָז הָיָה תּקֶף הַמַּחֲלקֶת שֶׁל הַזָּקֵן הַיָּדוּעַ

וּבִשְׁעַת הַמַּחֲלקֶת אָמַר הַזָּקֵן הַנַּ"ל

שֶׁיָּבִיא אִגְּרוֹת מִכָּל הַצַּדִּיקִים הַמְפֻרְסָמִים שֶׁכֻּלָּם חוֹלְקִים עָלָיו

וְכֵן הֲוָה בְּהֶפֶךְ מַמָּשׁ.

כִּי הִגִּיעוּ אִגְּרוֹת מִכָּל הַמְפֻרְסָמִים לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְכֻלָּם הֶחֱזִיקוּ יָדָם עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּאַהֲבָה רַבָּה מְאד, וְכָתְבוּ מְרוֹרוֹת לְהַזָּקֵן הַנַּ"ל.

הַיְנוּ הָרַב הַגָּאוֹן הֶחָסִיד רַבִּי לֵוִי יִצְחָק מִבַּרְדִּיטְשׁוֹב

וְהָרַב הֶחָסִיד רַבִּי גְּדַלְיָה מִלִּינִיץ

וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ דּוֹדוֹ רַבִּי בָּרוּךְ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְהָרַב הֶחָסִיד רַבִּי זְאֵב מִטְּשַׁארְנִיאוֹסְטְרֶע

וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ מוֹרֵנוּ רַבִּי אַבְרָהָם קַאלִיסְקֶער מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וּמְחֻתָּנוֹ רַבִּי לֵיבּוּשׁ מִוָּואלְטְשִׁיסְק

וּמְחֻתָּנוֹ רַבִּי אַבְרָהָם דּב מֵחֲמֶעלְנִיק

כֻּלָּם כָּתְבוּ אִגְּרוֹת בְּכָבוֹד גָּדוֹל וּבְאַהֲבָה עֲצוּמָה לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וּבִזּוּ אֶת הַזָּקֵן הַנַּ"ל מְאד מְאד.

אֲבָל הַזָּקֵן הַנַּ"ל לא שָׁמַע אֲלֵיהֶם וְהָיָה מַחֲזִיק בְּמַחֲלקֶת חִנָּם עַל לא דָבָר.

וּבְאוֹתוֹ הַקַּיִץ נָסַע רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְבַּרְדִּיטְשׁוֹב

וְשָׁם הָיָה קִבּוּץ שֶׁל כַּמָּה גְּדוֹלִים.

כִּי מְחֻתָּנוֹ הָרַב הַגָּאוֹן מִוָּואלְטְשִׁיסְק עָשָׂה אָז שָׁם בְּבַּרְדִּיטְשׁוֹב נִשּׂוּאִין לִבְנוֹ מוּהֲרַ"שׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְנִתְוַעֲדוּ שָׁם כַּמָּה וְכַמָּה גְּדוֹלִים

וּקְצָתָם אֲנִי יוֹדֵעַ הֲלוֹא הֵמָּה הָרַב הַגָּאוֹן מִוָּואלְטְשִׁיסְק, וּבְנוֹ הַגָּאוֹן מוֹרֵנוּ יוֹסֵף יוֹסְקֶא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אַב בֵּית דִּין דִּקְהִלַּת קדֶשׁ יָאס, וְהָרַב הֶחָסִיד מוֹרֵנוּ זְאֵב מִטְּשַׁארְנִיאוֹסְטְרֶע, וְהָרַב הַגָּאוֹן מוֹרֵנוּ משֶׁה זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אַב בֵּית דִּין דִּקְהִלַּת קדֶשׁ קְרָאסְנֶע בְּנוֹ שֶׁל הָרַב הַקָּדוֹשׁ מוֹרֵנוּ רַבִּי חַיִּים דִּקְהִלַּת קדֶשׁ קְרָאסְנֶע, וְהָרַב הֶחָסִיד רַבִּי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִקָּאסְנְטִין חָדָשׁ, וְעוֹד כַּמָּה גְּדוֹלִים.

וְנִתְוַעֲדוּ כֻּלָּם שָׁם לְנַדּוֹת וּלְהַחֲרִים אֶת הַזָּקֵן הַנַּ"ל עַל שֶׁמְּבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם אֲמִתִּי, הַיְנוּ אֶת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וּכְבָר נִגְמַר הַדָּבָר בֵּינֵיהֶם בְּהַסְכָּמַת כֻּלָּם וְרָצוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן

אֲבָל אִישׁ אֶחָד בְּבַּרְדִּיטְשׁוֹב בִּלְבֵּל אֶת הַדָּבָר

וְהָלַךְ וְדִבֵּר עַל לֵב הָרַב הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ אַב בֵּית דִּין דְּבַרְדִּיטְשׁוֹב

וְאָמַר שֶׁאֵין נָאֶה שֶׁיַּעֲשׂוּ זֶה הַדָּבָר בְּעִירוֹ

וּמֵחֲמַת זֶה נִתְבַּלְבֵּל הַדָּבָר.

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה אָז אֵצֶל הָרַב הַקָּדוֹשׁ דְּבַּרְדִּיטְשׁוֹב, וְקִבְּלוֹ בְּכָבוֹד גָּדוֹל מְאד וּבְאַהֲבָה רַבָּה וּבְחִבָּה גְּדוֹלָה.

כִּי הָרַב דְּבַּרְדִּיטְשׁוֹב הֶחֱזִיק יָדוֹ עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף

אֲבָל הַדָּבָר הַנַּ"ל הַיְנוּ הַחֵרֶם לא רָצָה שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה בְּעִירוֹ, מֵחֲמַת שֶׁנִּמְצְאוּ אֲנָשִׁים שֶׁדִּבְּרוּ עַל לִבּוֹ כַּנַּ"ל.

וּמֵחֲמַת זֶה נִתְבַּלְבֵּל הַדָּבָר.

וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִבַּארְדִּיטְשׁוֹב, נָסַע לְטוּלְטְשִׁין וְשָׁם נִתְוַעֵד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִם אַנְשֵׁי בְּרֶסְלַב וְקִבְּלוּהוּ לְפה בְּהַסְכָּמַת הָרַב הַקָּדוֹשׁ מוֹרֵנוּ בָּרוּךְ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְנִכְנַס לְשָׁם בַּחֲצִי אֱלוּל

אות קכג

קדֶם שֶׁנָּסַע לְבַּרְדִּיטְשׁוֹב קִבֵּץ מִנְיָן עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים

וְטָעַן לִפְנֵיהֶם עִם הַבַּעַל דָּבָר

וְאֵינִי יוֹדֵעַ הֵיטֵב עִנְיָן זֶה עַל בֻּרְיוֹ.

וְאָמַר שֶׁמֵּאָז וָהָלְאָה כָּל מַה שֶּׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת מַנִּיחַ עַצְמוֹ הַבַּעַל דָּבָר לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ לְקַלְקְלוֹ

וּמֵחֲמַת זֶה כָּבֵד מְאד לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁהוּא מִצְוָה

אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעֶזְרוֹ.

וּמִי שֶׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו הָיָה רוֹאֶה קְצָת מֵעִנְיָן זֶה.

וְלא הָיָה לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שׁוּם מְנוּחָה כָּל יָמָיו, אֲפִילּוּ רֶגַע אַחַת.

כִּי תָּמִיד הָיָה לוֹחֵם מִלְחֶמֶת הַשֵּׁם בְּכָל עֵת וּבְכָל רֶגַע וְכוּ'

שֶׁאֲנִי זָקֵן שֶׁבִּקְדֻשָּׁה וְכוּ'

אות קכד

בַּשַׁבַּת חֲנוּכָּה תקס"ט, שֶׁהָיָה סָמוּךְ לְבִיאָתוֹ מִלֶּמְבֶּרְגְּ, כִּי בְּקַיִץ תקס"ח הֶעָבָר בָּא מִלֶּמְבֶּרְגְּ לְבֵיתוֹ

וְאָז בְּאוֹתוֹ הַחֲנוּכָּה אָמַר הַתּוֹרָה הַמַּתְחֶלֶת יְמֵי חֲנוּכָּה הֵם יְמֵי הוֹדָאָה בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן ב'.

וְאָז צִוָּה לְזַמֵּר עַל הַשֻּׁלְחָן: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ". וְזִמְּרוּ לְפָנָיו זֶה הַמִּזְמוֹר בְּלֵיל שַׁבָּת כַּמָּה פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר.

וְגַם פַּעַם אַחַת בִּהְיוֹתוֹ יוֹשֵׁב בְּמֶעדְוֶועדִיוְוקֶע הָיָה מְזַמֵּר גַּם כֵּן הַמִּזְמוֹר לוּלֵי ה' כַּמָּה פְּעָמִים

וְאַחַר כָּךְ הָפַךְ פָּנָיו אֶל הָעוֹלָם וְאָמַר: עֲדַיִן אֵין אַתֶּם נֶחֱשָׁבִים מֵאֲנָשִׁים שֶׁלִּי

כִּי יִהְיֶה עֵת שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ יַעַמְדוּ עָלַי וְיַחְלְקוּ כֻּלָּם עָלַי

וְאָז מִי שֶׁיִּתְחַזֵּק וְיִהְיֶה נִשְׁאָר אֶצְלִי זֶה יִהְיֶה נֶחֱשָׁב מֵהָאֲנָשִׁים שֶׁלִּי בֶּאֱמֶת.

[אֵין לָנוּ עַל מִי לְהִשָּׁעֵן אֶלָּא עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם כִּי רַבִּים קָמוּ עָלָיו וְעָלֵינוּ וְלוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ וְכוּ']

אות קכה

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁאָז כְּשֶׁהָיָה בְּבַּרְדִּיטְשׁוֹב בְּקַיִץ תקס"ב עִם הַזָּקֵן הַיָּדוּעַ כַּנַּ"ל

וְאָמַר אָז שֶׁאָז נוֹדַע לוֹ כָּל עִנְיָנוֹ וּמַהוּתוֹ שֶׁל הַזָּקֵן הַנַּ"ל

וְעַד אוֹתָהּ הַשָּׁעָה לא דִּבֵּר מִמֶּנּוּ מְאוּמָה

כִּי אָמַר שֶׁלּא הָיָה רוֹצֶה לְדַבֵּר מִמֶּנּוּ כְּלָל עַד אֲשֶׁר נוֹדַע לוֹ כָּל עִנְיָנוֹ וּמַהוּתוֹ.

וְאָז הִתְחִיל לְדַבֵּר מִמֶּנּוּ מְעַט לְעִתִּים רְחוֹקוֹת מְאד
שיחות הר"ן - אות רו - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות רו - גדולות נוראות השגתו אמר: אפילו מי שאינו שומע דבורי התורה שאמר רק הקול לבד הוא גם כן טוב מאד וזה בחינת "לשמע בקול דברו", 'בקול' דיקא ואפילו מי שהוא רק עומד בבית אצל התורה שאומר טוב מאד מאד בלי שעור
תורה שבכתב / שבעל פה / סודות התורה ועוד - חלק 2
...פה / סודות התורה ועוד - חלק 2 תורה שבכתב / שבעל פה / סודות התורה ועוד - חלק 1. ועכשיו נבאר את התורה breslev.eip.co.il/?key=32 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ג - אקרוקתא הנה מי ששומע נגינה ממנגן רשע קשה לו לעבודת הבורא. = כי כל העולם הזה הוא בחינת ניגון. ומי שאינו רואה את השי"ת בכל דבר, ממילא נעשה אצלו בחינת ניגון רשע ורע. ועל ידי זה הוא לא זוכה לעבוד את השי"ת. וכששומע ממנגן כשר והגון, אזי טוב לו כמו שיתבאר = היינו כאשר בחינת הניגון של האדם היא תקינה, על ידי זה טוב לו. וכמובא שניגון טוב הוא כאשר האדם...
חיי מוהר"ן - נא - שיחות השיכים להתורות
...השיכים להתורות אות נא התורה "איה מקום כבודו" בלקוטי תנינא סימן י"ב המתחלת כשאדם הולך אחר שכלו וחכמתו יוכל לפול בטעותים ומכשולים רבים. זאת התורה נאמרה לענין שיחה שהיה מדבר עמי מענין טעותים ומבוכות הרבה וקלקולים גדולים שבאים על ידי שהולכים אחר שכלו וחכמתו. והזכיר אז את בעל המחבר וכו' שטעה ועות מאד על ידי חכמתו שאמר שהזקן גבוה כל כך עד שחוץ לארץ אינה יכולה לסבל אור קדשת הזקן. [והגם כי כונתו גם כן להתיר בחוץ לארץ על ידי סם או במספרים כעין תער אבל מכל מקום בזה חזק את ידי עוברי עברה המגלחים זקנם במדינות...
שיחות הר"ן - אות יז
...הוכיח את אחד על התמדת הלמוד ואמר לו. מדוע לא תלמד ? מה תפסיד בזה, הלא תקבל עולם הבא על הלמוד ?! ואין צריך לומר כשהתורה מראה אהבה לאחד אז אין רוצה כלל עולם הבא רק שרוצה את התורה בעצמה והלא גם השם יתברך לומד כמו שמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה, סדר היום שיש להקדוש ברוך הוא שלש שעות עוסק בתורה וכו' ובדורות הללו בעוונותינו הרבים נפל למוד התורה מאד ודע שהגדולים שהיו בדורות שלפנינו דהינו הרבנים הגדולים שהיו אז לא היו יודעים שום כונות ואף על פי כן היו יכולים לעשות מופתים רק על ידי למוד התורה הקדושה כי...
שיחות הר"ן - אות קצא - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קצא - גדולות נוראות השגתו פעם אחת נכנס לבית וענה ואמר. מה לעשות כשעומד לפני האדם הר גדול של אש ומעבר השני של ההר מנח אוצר טוב ויקר ונחמד מאד מאד אבל אי אפשר לבוא אל האוצר כי אם כשעוברין דרך ההר של האש וההכרח לבוא לאותו האוצר הנחמד והיקר וכו' אחר איזה ימים שוב דבר מזה ושחק ואמר כבר נודע לי הדבר הזה מה לעשות לזה
שיחות הר"ן - אות מב
שיחות הר"ן - אות מב עצבות הוא כמו מי שהוא בכעס וברגז כמו שמתרעם ומתלונן עליו יתברך חס ושלום, על שאינו עושה לו רצונו אבל לב נשבר הוא כבן המתחטא לפני אביו כתינוק שקובל ובוכה לפני אביו על שנתרחק ממנו וכו' ועין במקום אחר מזה
שיחות הר"ן - אות קסח - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...- אות קסח - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' גם ספר מגדל הבושה שהיה לו שהיה מתביש מהשם יתברך והיה מרגיש ממש הבושה על פניו והיה מרגיש כמו מי שמתביש מחברו מאד כי היה מרגיש שמתחילין מראה פניו להשתנות לכמה גונין כדרך המתבישין ממש בלי שום שנוי וכבר נתבאר מגדל הבושה והיראה שהיתה מנחת על פניו תמיד אשר לא נראה כזאת והרב הקדוש מורנו הרב רבי נחום, זכרונו לברכה מטשארנביל ראה אותו בימי נעוריו בקהלת מעדוועדווקע ונתבהל מעצם היראה שהיה על פניו אז ואמר שמה שנאמר: "למען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" זה רואין בחוש אצלו
ספר המידות - זכות אבות
ספר המידות - זכות אבות חלק א' א. על ידי טבילת מקוה מזכירין זכות אבות. חלק שני א. על ידי מפלגי וחריפי הדור מאירין את היראה, ועל ידי היראה מתנוצץ זכות אבות, ועל ידי התנוצצות האבות נתעורר תשובה בעולם. ב. בפתח ביתו של אדם נכר, אם תמו זכות אבותיו או אם חלה זכות אבותיו. ג. הגומל חסדים, אין צריך לזכות אבות.
שיחות הר"ן - אות לד
שיחות הר"ן - אות לד אמונה חשוב כצדקה כמו שכתוב: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" ועל ידי זה זוכה לבנים אמונה בגימטריה בנים
לחשוב על התכלית
...eip.co.il/?key=538 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסח - כשאין האדם מסתכל על התכלית, למה לו חיים כשאין האדם מסתכל על התכלית, למה לו חיים וכאן breslev.eip.co.il/?key=189 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה י - העולם רחוקים מהשם יתברך, מחמת שאין להם ישוב הדעת מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך ואינם מתקרבים אליו יתברך הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת ואינם מישבין עצמן והעקר להשתדל לישב עצמו היטב מה התכלית מכל התאוות ומכל עניני העולם הזה הן תאוות הנכנסות לגוף הן תאוות שחוץ לגוף, כגון כבוד ואז בודאי ישוב אל ה'. וכאן breslev...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 30_12_2025 השעה 03:30:37 - wesi2