ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סו - וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲך אֵלָי
ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, ויאמר וכו' אם תראה אתי לקח מאתך יהי לך כן וכו' (מלכים ב ב') והנה נתקים אחר כך באלישע פי שנים נמצא שהיה אלישע מתפלל בכונה יותר מאליהו רבו כי כל הנסים והגדולות שעשה אלישע, כלם היו על ידי תפילה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מגלה כ"ז) על פסוק: "ספרה נא לי את כל הגדלות אשר עשה אלישע" א. דע, שאפשר שיהיה התלמיד גדול מהרב דהינו שיהיה לו פי שנים כרבו ואף על פי כן, הכל יהיה בכחו של רבו וזה בחינת: "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי" 'ברוחך' דיקא שעל ידי בחינת הרוח עצמו של אליהו רבו, יהיה לו פי שנים כמותו. כי איתא, שיש להצדיק בחינת שני רוחות רוח לעלא, רוח לתתא (בראשית ו) "אלה תולדות נח נח", 'נח לעלא נח לתתא' [כמו שכתוב שם בזוהר (נח דף נ"ט. על פסוק זה עין שם בתוספתא) וזה לשונו: 'למה נח תרי זמנא אלא כל צדיק וצדיק די בעלמא, אית לה תרין רוחין רוחא חד בעלמא דין, ורוחא חד בעלמא דאתי והכי תשכח בכלהו צדיקי וכו' עין שם] דהינו שיש לו בחינת חיות למעלה, וחיות למטה והרוח והחיות שלמעלה, הוא גדול מאד מאד והתלמידים הם עם הצדיק משרש אחד רק שהם תלויים בו כענפים באילן שהאילן יונק חיותו משרשו והענפים יונקים החיות דרך האילן ויש בזה כמה בחינות כי יש תלמידים שהם בבחינת ענפים ויש שהם בבחינת עלים וכן שארי הבחינות ובשעת הסתלקות הצדיק אזי הוא משיג הרבה יותר ממה שהשיג בחייו כל אחד לפי מדרגתו כמו שמצינו ברבי שמעון בן יוחאי באדרא, וברבנו הקדוש, ובשאר צדיקים ודע, שזהו על ידי שבשעת הסתלקות אזי יורד ובא למטה בחינת הרוח והחיות דלעלא ואזי נתחבקין ונתאחדים יחד הרוח דלתתא עם הרוח דלעלא כי באמת שניהם אחד ותכף כשנתגלין זה לזה נתאחדין מאד באחדות גדול ומחמת שהרוח דלעלא אינו יכול להיות בזה העולם כי טבעו אינו יכול לסבל כלל זה העולם, על כן נסתלק לעלא ועל ידי זה נסתלק הצדיק כי כשנסתלק למעלה הרוח הנ"ל נסתלק עמו הרוח דלתתא מחמת שנתאחדו מאד באחדות גדול כנ"ל ועל כן הוא דבר גדול מאד להיות בשעת הסתלקות הצדיק אפילו מי שאינו תלמידו כי מחמת שאז יורד ונתגלה למטה הרוח דלעלא נמצא שנתגלה אז הארה גדולה מאד על כן הוא טובה גדולה לכל מי שנמצא אז שם והוא טובה להם לאריכת ימים (חגיגה ה:) : על פסוק (תהלים מ"ט) : "ויחי עוד לנצח וכו', כי יראה חכמים ימותו" אבל להתלמידים מגיע הארה גדולה מאד אז ביותר כי מחמת שהם תלויין בהצדיק, ויונקים משרש אחד נמצא שזה החיות דלעלא, הוא חיותם ממש ונתאחדים ונתחבקים גם כן עם זה הרוח באחדות גדול כי הוא רוחם וחיותם ממש כנ"ל ועל ידי זה, אם זוכה יכול לקבל פי שנים כי הצדיק שהגיע זמנו להפטר מן העולם נסתלק על ידי האחדות שנתאחד עם הרוח דלעלא כנ"ל אבל התלמידים שעדין לא הגיע זמנן אזי אדרבה נשאר אצלם הרוח דלעלא לגדל האחדות שנתאחד מאד עם הרוח דלתתא כי אי אפשר להם להתפרד עוד זה מזה נמצא שהצדיק נסתלק על ידי זה על ידי שמושך עמו הרוח דלעלא את הרוח דלתתא והתלמידים מגיע להם פי שנים על ידי זה כי נשאר אצלם בחינות הרוח דלעלא כי נתאחד מאד עם הרוח דלתתא כנ"ל. אך כמה בחינות יש בתלמידים ומי שמקשר מאד בהצדיק כמו ענפים באילן ממש דהינו שהוא מרגיש בעצמו כל עליות וירידות שיש להצדיק אף על פי שאינו אצל הצדיק כי ראוי לו להתלמיד להרגיש בעצמו כל עליות וירידות של הצדיק אם הוא מקשר באמת כראוי כמו ענפים באילן כי הענפים מרגישים כל העליות וירידות שיש להאילן ועל כן בקיץ הם גדלים, ויש להם חיות כי האילן יונק חיותו משרשו על ידי הגידין שיש בו, שיונק דרך שם חיותו משרשו דהינו שיש בו חללים שיונק דרך שם חיותו ועל ידי כן בחרף שנתיבש הלחלוחית ונתכוץ החללים על ידי זה נתכוצים גם כל הענפים ומחמת זה נופלים העלים אז וכן להפך בקיץ כנ"ל ומי שהוא מקשר אל הצדיק כמו כן דהינו שהוא מרגיש כל העליות וירידות של הצדיק כי יש כמה וכמה בחינות של עליות וירידות כי יש כמה וכמה בחינות הסתלקות כי יש בחינות הסתלקות הנפש ויש הסתלקות השם שהוא גם כן בחינות הסתלקות כי השם הוא הנפש, וכמבאר במקום אחר [לקמן סימן ר"ס] שזה בחינות מסירת הנפש ממש עין שם ויש הסתלקות מדרגא לדרגא שהוא גם כן בחינות הסתלקות והתלמיד שמקשר כל כך שמרגיש בעצמו כל העליות וירידות של רבו אזי יכול לזכות לפי שנים בעת ההסתלקות כנ"ל וזה בחינות אם תראה אתי לקח דהינו שתראה אותי לקח ונסתלק, מאתך מאתך דיקא דהינו שמאתך ומעצמך תרגיש ההסתלקות כנ"ל ואז תזכה לפי שנים בעת ההסתלקות כנ"ל כי בכל עת של ההסתלקות מאיזה בחינה שהוא אזי הוא בחינת ירידת והתגלות הרוח דלעילא בבחינה הנ"ל ההסתלקות ובשעת ההסתלקות לגמרי, יורד ונתגלה לגמרי כנ"ל וזה בחינות הקבלת פני רבו שצריך להשתדל תמיד להקביל פני רבו כי פן ואולי עכשו הוא עת של בחינת הסתלקות ואם יזכה יקבל אז הארה גדולה, בבחינת פי שנים כנ"ל וכשמקבל פי שנים אזי אפשר שיתפלל בכונה, ויעשה עבדות וצדקות יותר מרבו והכל על ידי בחינות רוח של רבו, בבחינת: "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי" 'ברוחך' דיקא כנ"ל [ומי שאינו יודע זאת, אינו יודע מהו אטר יד, כי אטר יד הוא דבר חדוש] ב. כי קדם שמוציאין מכח אל הפעל אזי הכח והפעל נקשרים ביחד ואין הפרש ביניהם כי סוף מעשה במחשבה תחלה דהינו כשאדם רוצה לעשות איזה דבר, כגון לבנות בית צריך לחשב תחלה במחשבתו, איך יהיה ציור בנין ביתו ואז כשנגמר במחשבתו דמות ביתו, אזי מתחיל לבנותו נמצא שסוף המעשה, במחשבה תחלה וקדם שהוציא מכח אל הפעל אזי סוף המעשה נקשר עדין בתחלת המחשבה ואין הפרש והבדל ביניהם כלל וצריך לראות להוציא מכח אל הפעל ואזי נפתחין ונבדלין הכח והפעל ויש הפרש והבדל בין תחלת המחשבה, שהיא בחינות כח ובין סוף המעשה, שהיא בחינת פעל אלף כי א היא שתי יודין, וואו באמצע, שהיא בחינת פתח ואלו השני יודין, הם בחינת יו"ד בראש ויו"ד בסוף שהם בחינות כח ופעל הינו בחינת היו"ד של שם העצם שהוא שם הויה ברוך הוא שהוא יו"ד בראש שהוא בחינת מחשבה תחלה, בחינת כח והיו"ד השני היא בחינת יו"ד של הכנוי שהוא שם אדני שהוא יו"ד בסוף בחינת סוף מעשה, בחינת פעל ובתחלה שני יודי"ו אלו הם נקשרין יחד, ואין הבדל ביניהם כנ"ל ואחר כך כשמוציאין מכח אל הפעל, הם נפתחין ונבדלין כנ"ל וזה בחינת הואו שבתוך האלף שהוא בחינת פתח הינו מה שנפתחין ונבדלין אלו השני יודי"ו שהם בחינות כח ופעל כנ"ל. וזאת הואו שבתוך האלף הוא בחינת הואו אותיות שיש בין שני היודי"ו של שני השמות הנ"ל כזה, יאקדונקי כי יש שלש אותיות אצל היו"ד של שם העצם שהוא בחינת תחלת המחשבה וכן יש שלש אותיות אצל היו"ד של שם הכנוי שהוא בחינת סוף מעשה כי בכל דבר שבעולם יש שלש בחינות שהם מקום וציור וזמן, שהם בחינת שלש אותיות הנ"ל כגון כשאדם רוצה לבנות בית צריך לחשב באיזה מקום לבנותו, ובאיזה זמן, ובאיזה ציור יהיה נבנה הבית וכן בכל דבר שבעולם וכן אחר כך בסוף המעשה, דהינו כשעושה את הדבר יש גם כן שלש בחינות הנ"ל שהם מקום וציור וזמן וזה בחינות שלש אותיות שיש אצל יוד בראש, שהיא תחלת המחשבה וכן יש שלש אותיות אצל יוד בסוף שהיא בחינת סוף המעשה שהם בחינת הואו שבין שני היודין כנ"ל וזה בחינת שני הרוחות הנ"ל, שהם רוח דלעלא ורוח דלתתא כנ"ל שהם בחינת כח ופעל שבתחלה הם נקשרים יחד, ואחר כך נפתחין ונבדלין כנ"ל כי בחינת שתי הרוחות הנ"ל, נעשין על ידי המתקת חרון אף כי יש בחינת חרון אף אצל השם יתברך כביכול ואצל בני אדם וכשיש חרון אף, חס ושלום הוא בחינות עשן שיוצא מנחיריו (תהלים י"ח) : "עלה עשן באפו" וזה העשן מזיק לפרנסה [שעל ידה מוציאין מכח אל הפעל כי על ידי שיש לו פרנסה ואינו נצרך לבריות זוכה לאמת בחינות עלמא דאתי בבחינות: "אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלקיו" שעל ידי זה מוציאין מכח אל הפעל כדלקמן] (משלי י) : "כעשן לעינים" (תהלים קמ"ה) : "עיני כל אליך ישברו" וכו' כי כעס מזיק לפרנסה כמו שמובא במקום אחר שכעס מפסיד העשירות [עין לעיל בסימן נ"ט] וצריך לשבר ולהמתיק החרון אף דהינו להמתיק העשן ולבררו עד שיהיה נעשה ממנו בחינת רוח דהינו רוח אוירי, שנעשה מהתבררות העשן וזה הרוח שהוא המתקת העשן של החרון אף הוא בחינת משיח, בחינת (איכה ד) : "רוח אפינו משיח ה'" וכל זמן שלא בא בחינת זה הרוח אל בחינת הידים עדין הוא קדם ההויה כי עקר ההויה, הוא בבחינת הידים שהם כלי העשיה ששם הוא עקר התגלות בחינת הרוח (תהלים ל"א) : "בידך אפקיד רוחי", ובבחינת (איוב י"ב) :"אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש" ואחר כך כשנתגלה הרוח בבחינת הידים עדין שני הרוחות הנ"ל, שהם בחינת כח ופעל בחינת שני הידים ימין ושמאל הם שניהם ביחד עדין דהינו שעדין לא נפתחו ונתפרדו הידים ששם התגלות שתי הרוחות כנ"ל כי עדין הכח והפעל נקשרים יחד, ואין הבדל ביניהם כלל ואזי אין נכר בין ימין לשמאל כנ"ל ואז עדין בחינת קדם הבריאה דהינו קדם שמוציאין מכח אל הפעל, שאז הן נקשרים יחד כנ"ל ואחר כך כשמוציאין מכח אל הפעל, אז הוא גמר הבריאה ואז נפתחין הידים ונכר בין ימין לשמאל בבחינת (ישעיה מ"ח) : "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים" כי אז יש הפרש והכר בין הכח והפעל שהם בחינת שתי הידים, שתי הרוחות כנ"ל וכל זה נעשה על ידי המתקת החרון אף כנ"ל וזה בחינת 'אף ידי', אף דיקא כנ"ל וזה בחינת (תהלים קמ"ה) : "פותח את ידך" שהידים נפתחין ונכרין בין ימין לשמאל כנ"ל וזה 'את ידיך', בחינת שני יודי"ו הנ"ל (כמו שכתוב בזוהר ובתקונים בהקדמה דף ז: ומובא ב"פרי עץ חיים בשער הזמירות פ"ה עין שם), 'אל תקרי ידך אלא יודיך' כי הידים הם בחינת שני יודין הנ"ל שהם בחינת כח ופעל שזה בחינות שתי הידים ימין ושמאל כנ"ל וזהו 'פותח את ידך' סופי תבות 'חתך' כמובא הינו בחינת שהידים נפתחין ונחתכין, ונכר בין ימין לשמאל כנ"ל בחינת: 'אף ידי יסדה ארץ' וכו' כנ"ל וזה, 'חתך' בגימטריא שתי פעמים רוח (כמובא ב"פרי עץ חיים שם) הינו בחינת שני הרוחות הנ"ל שהם בחינת שני היודין, שני הידים כנ"ל כשנפתחין ונחתכין כשמוציאין מכח אל הפעל כנ"ל וזהו 'פותח את' וכו', בבחינת פתח הנ"ל וכל זה נעשה על ידי המתקות החרון אף בבחינת 'רוח אפינו משיח ה'' כנ"ל אפי, הינו בחינת רוח אפינו וכו' הנ"ל כי על ידי בחינת 'רוח אפינו' וכו', נפתחין ונחתכין הידים שהם בחינת שתי הרוחות כנ"ל. וכל המצוות והעברות תלויין גם כן בזה בבחינת התפתחות הידים הנ"ל, בחינת כח ופעל כנ"ל כי יש בהם גם כן שלש בחינות הנ"ל, שהם מקום וציור וזמן (אבות פרק ב) : 'הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עברה' 'לידי עברה' דיקא כי עקר העברה, חס ושלום, נעשה על ידי בחינות הידים הנ"ל ובתחלה העברה בכח שחושב לעשותה, חס ושלום ואחר כך כשמוציאה מכח אל הפעל ועושה אותה, חס ושלום אזי הוא רשע גמור, וחשוב כמת, כי 'רשעים בחייהן קרויין מתים' (ברכות י"ח:) (תהלים פ"ח) : "כמו חללים שוכבי קבר" וכו', הינו הרשעים שהם בחייהן קרויים מתים וזהו 'מידך נגזרו', 'נגזרו' לשון חת"ך, כמו שפרש רש"י הינו שהעברה נעשה על ידי בחינת חתוך הידים בחינת 'פותח את ידך' סופי תבות חת"ך ומנפילת חתוך והתפתחות הידים אלו שבקדשה, נעשה העברה בבחינות 'והמה מידך נגזרו', לשון חת"ך כנ"ל ועל כן מועיל תשובה על עברה כי עקר התשובה היא חרטה שמתחרט על העברה בחינות (נדרים כ"ב:) : 'פתח חרטה' שזה בחינות פתח כנ"ל בחינות פותח את ידך כנ"ל ג. ולהוציא מכח אל הפעל הוא על ידי שלמות הדבור וצריך שיהיו אותיות הדבור בשלמות וזה נעשה על ידי בחינות עלמא דאתי שעל ידי זה נשלמין אותיות הדבור כי לעתיד לבוא יהיה הדבור בשלמות כי אפילו העכו"ם יקראו את השם יתברך עם הדבור (צפניה ג) : "כי אז אהפך אל העמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה'" וכו' נמצא שיהיה להדבור שלמות כי עכשו הדבור חסר ואינו בשלמות מאחר שאין כל העולם קוראין להשם יתברך עם הדבור אבל לעתיד יקראו כלם להשם יתברך עם הדבור, אפילו עכו"ם ועל כן אז יהיה הדבור בשלמות, בחינת שפה ברורה מאחר שהכל יקראו להשם יתברך עם הדבור נמצא שיש להדבור שלמות וכל זה יהיה לעתיד כי עקר גדלתנו ותפארתנו יתגלה לעתיד לבוא שאז ידעו ויראו הכל את גדלתנו כי אז יראו הכל את גדלת ותפארת הצדיקים והכשרים אשריהם אשרי חלקם, "מה רב טובך הצפון להם" (תהלים ל"א) ולהפך מפלת הרשעים, כמה שכתוב (מלאכי ג) : "ועסותם רשעים" וכו' כי אז יהיה יומא דדינא רבא שיהיה האדם נדון על כל מעשה על כל פרט ופרט ולא יותרו לו על שום דבר קטן כי אין שכחה לפניו יתברך, והכל יהיה נזכר לו אז (עיין קהלת י"ב כי את כל מעשה וגו' ובתרגום שם ובחגיגה דף ה) ואזי כשיהיה מפלת הרשעים וישובו ויראו בין צדיק לרשע וכו' [כמו שכתוב שם במלאכי: "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו"] כי אז דיקא ביומא דדינא, יראו החלוק בין צדיק לרשע וכו' ואזי יתהפכו כלם להשם יתברך על ידי זה, ויקראו כלם בשם ה' בבחינות: "אז אהפך אל כל העמים" וכו' כנ"ל ואזי יהיה הדבור בשלמות, בחינת שפה ברורה כנ"ל נמצא שעל ידי מפלת הרשעים שיהיה לעתיד על ידי זה יהיה נשלם הדבור אז כנ"ל אבל צריכין להמשיך בחינת עלמא דאתי גם בעולם הזה דהינו שיהיה מפלה לרשעים גם בעולם הזה וזה נעשה על ידי אמת ועקר האמת הוא, כשאין האדם נצרך לבריות כי 'כיון שנצרך האדם לבריות, משתנה פניו ככרום, לכמה גונין' (ברכות ו:) כי מי שהוא נצרך לבריות, קשה לו מאד להתפלל ברבים וטוב ונוח לו להתפלל ביחיד כי ברבים נופלין עליו פניות גדולות ושקרים שעושה תנועות ושקרים בתפילתו בשביל בני אדם מאחר שהוא נצרך להם ואפילו מי שאין נצרך לבריות בשביל פרנסה כי מתפרנס משלו אף על פי כן יש שהוא נצרך לבריות בשביל כבוד, או בשביל דבר אחר דהינו שיש לו תאוה של כבוד וחשיבות וכיוצא נמצא שהוא נצרך לבריות, שהוא צריך לכבוד וחשיבות שלהם ואזי כשהוא נצרך לבריות באיזה בחינה יוכל לפל בשקר גדול בתפילתו דהינו לעשות תנועות בשקר בשביל בני אדם כנ"ל ויש מי שהוא איש כשר קצת, וירא את ה' במקצת ומתביש בעיניו לעשות שקר מגנה בתפילתו בשביל אחרים ומתכון להתפלל באמת אבל האמת הוא הרבה מאד יותר מדי, וגם זה אינו אמת כי לא נמצא הרבה אמת כי האמת הוא רק אחד, כמו שמובא במקום אחר [לעיל בהתורה אמר רבי עקיבא בסימן נ"א] דהינו מחמת שהוא בוש בעיני עצמו להתפלל בשקר גמור כנ"ל על כן הוא רוצה לכסות על השקר, ולהלביש השקר באמת דהינו למשל, שחפץ לעשות איזהו תנועה או המחאת כף בשביל אחר אבל הוא מתביש בזה שיעשה שקר בתפילתו בשביל בני אדם על כן הוא גונב דעת עצמו ומסבב לו היצר הרע סיבובים במחשבתו עד שנתגלגל הדבר במחשבתו שהוא צריך באמת לעשות תנועה זו בתפילתו או להכות כף אל כף דהינו שמוצא לעצמו איזה אמת שהוא צריך לעשות אותה התנועה בשביל אותו האמת נמצא שהוא מכסה השקר באמת נמצא שיש לו הרבה אמת יותר מדי כי העקר האמת אינו רק אחד דהינו להתפלל באמת לאמתו בשביל השם יתברך לבדו יש בזה כמה גונין וכמה מיני אמת שמוצא לעצמו לחפות על השקר וזהו 'כיון שנצרך האדם לבריות' שאז נופלים עליו פניות ושקרים כנ"ל אזי 'משתנה פניו לכמה גונין' 'פניו', זה בחינת האמת, שהוא בחינת פנים בחינת (תהלים כ"ד) "מבקשי פניך יעקב סלה", בחינת (מיכה ז) : "תתן אמת ליעקב" דהינו שהאמת שלו, שהוא בחינת פנים, נשתנה לכמה גונין דהינו שיש לו כמה מיני אמת, שמלביש בו השקר דהינו שמוצא לעצמו אמת, שכונתו בשביל כך, או בשביל כך נמצא שנשתנה הפנים שהוא אמת, לכמה גונין כי העקר האמת אינו אלא אחד כנ"ל וזה פרוש (תהלים קמ"ו) : "אהללה ה' בחיי" הינו כשאין נצרך לבריות וזה 'בחיי', בחיי דיקא הינו שאני חי מחיים שלי, שאינו נצרך לחיות שום אדם כי 'הנצרך לבריות חייו אינם חיים' (ביצה ל"ב:) הינו שאינם חיים שלו, כי הוא חי מאחרים אבל כשאיני נצרך לבריות ואני חי חיים שלי אזי אוכל להללו ולהתפלל לפניו באמת כנ"ל וזהו : "אהללה ה' בחיי" דיקא כנ"ל וזהו (שם) : 'כיון שנצרך האדם לבריות עולם חשך בעדו' וכו' (עין למטה) וכשיש אמת אזי הוא מפלת הרשעים כי עקר מפלת הרשעים לעולם הבא, הוא על ידי האמת שיתגלה אז כמו שכתוב (משלי י"ב) "שפת אמת תכון לעד" כוננת לעד לא כתיב אלא תכון כי לעתיד לבוא יתגלה האמת כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (זהר תשא קפ"ח: ובתקון ס"ג) ועל ידי האמת שיתגלה לעתיד על ידי זה יהיה מפלת הרשעים בבחינת (דברים ז) : "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו" 'פניו' זה בחינת אמת כנ"ל שעל ידי זה, 'משלם לשונאיו' ומאבידן מן העולם (מקץ דף קצ"ז) וכן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה, בגמרא (ערובין כ"ב) : שכביכול הם כמשא על פניו כי הפנים שהוא בחינת האמת של השם יתברך אינו יכול לסבל את הרשעים וכשנתגלה בחינת הפנים, דהינו האמת, אזי הוא מפלת הרשעים כנ"ל ועל ידי זה יהיה מפלתם לעתיד, כי אז יתגלה האמת כנ"ל ועל כן כשזוכין לאמת בעולם הזה כנ"ל על ידי זה נתגלה בחינת הפנים כנ"ל ואזי ממשיכין בחינת עולם הבא בתוך העולם הזה ואזי נעשה מפלתם על ידי האמת גם בעולם הזה כמו שיהיה בעולם הבא כנ"ל ועל ידי זה ממשיכין שלמות אותיות הדבור שיהיה לעתיד בחינת שפה ברורה בתוך העולם הזה כי בחינת שפה ברורה נעשה על ידי מפלתם שעל ידי זה נתהפכין כלם אל השם יתברך כנ"ל וזה בחינת (ישעיה נ"ח) : "ודבר דבר", הנאמר בשבת הינו שצריך להמשיך בחינות דבור של שבת שהוא בחינות עלמא דאתי בתוך הדבור של עולם הזה להשלים הדבור בעולם הזה כי עקר שלמות הדבור הוא מבחינות שבת כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת קי"ג:) 'שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חל' כי בשבת הוא שלמות הדבור כי שבת הוא בחינות עולם הבא כנ"ל וצריך להמשיך דבור של שבת בתוך הדבור של חל כנ"ל וזהו בחינת 'אל הויה ביצירה' (פע"ח שער הזמירות בכוונות הללי נפשי) שעל ידי בחינת 'אל', שהוא בחינת אמת, בחינת (במדבר כ"ג) : "לא איש אל ויכזב" שהוא בחינת יעקב, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מגלה י"ח) 'מנין שקראו הקדוש ברוך הוא ליעקב אל שנאמר: "ויקרא לו אל אלקי" וכו' כי יעקב בחינת אמת כנ"ל וזה האמת שהוא בחינות עלמא דאתי, תלוי בפרנסה כי כשיש לו פרנסה ואין נצרך לבריות, יוכל להתפלל באמת כנ"ל (תהלים קמ"ו) : "אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלקיו" כי 'כששברו על ה' אלקיו', ואין נצרך לבריות, אזי 'אל יעקב בעזרו' כי 'אל יעקב' הוא בחינת אמת כנ"ל ואזי כשזוכין להמשיך בחינות עלמא דאתי, בחינות אמת, בחינות פנים בתוך העולם הזה אזי נעשה מפלת הרשעים כנ"ל וזה בחינת הויה במלוי ההין כי הי היא בחינת שלום שכר כמה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ערובין כ"א) על פסוק (יחזקאל ב) : "הגה והי" והי זה שלום שכר לרשעים בעולם הבא וזה בחינת 'אל הויה' דהינו אל שהוא בחינות אמת שעל ידו נעשה שלום שכר לרשעים שהוא בחינות הויה במלוי ההין כנ"ל צריך להמשיכה בתוך העולם הזה שהוא בחינות 'ודבר דבר' להמשיך דבור של שבת בתוך ימי החל כנ"ל שהם בחינות יצירה (תהלים קל"ט) : "ימים יצרו ולא אחד בהם" דהינו שימי החל הם בחינות יצירה כשאין אחד בהם שהוא בחינות שבת וצריך להמשיך לבחינות יצירה, שהוא בחינת ימי החל את בחינות 'אל הויה', שהוא בחינות עלמא דאתי, בחינות שבת (פתח אליהו) 'מלכות פה', שעל ידי זה נשלמים אותיות הדבור כנ"ל ד. וכשנשלמין אותיות הדבור כנ"ל צריך לראות להוציא הדבור בשלמות כי לפעמים נתחבין אותיות הדבור במצר הגרון ואי אפשר להוציא הדבור בשלמות שזה בחינות מה שקורין בלשון אשכנז היזריק וצריך לראות להוציא הדבור ממצר הגרון, שיוכל לדבר בשלמות דהינו להמשיך נקדות אל האותיות כי בלא נקדות אי אפשר לדבר שום אות, כידוע בחוש ואזי כשממשיכין נקדות אל האותיות, ומוציאין הדבור בשלמות אזי יכולין להוציא מכח אל הפעל כי כל המחשבות שיש לאדם, כלם באים בתוך הדבור כדאיתא בזוהר (עיין אד"ז רצ"ד) 'רחושי מרחשן שפותה' ואף שאין האדם מרגיש זאת, אף על פי כן הוא בדקות גדול כי כל מחשבה שבעולם שיש לאדם כלם מכרחים לבוא בתוך הדבור בשעת המחשבה רק שהוא בדקות מאד ולכן כל עשיה שעושה האדם צריכה לבוא בתחלה בתוך הדבור כי כל הדברים צריכין לבוא בבחינות מחשבה דבור ומעשה נמצא שעל ידי הדבור, נגמר המעשה ויוצא מכח אל הפעל כי קדם שיוצא המעשה מכח אל הפעל צריכה לבוא תחלה בבחינות דבור על כן כדי להוציא מכח אל הפעל, צריכין להשלים אותיות הדבור כנ"ל ולהוציא הדבור בשלמות ממצר הגרון דהינו להמשיך בחינות נקדות אל האותיות ואזי כשיוצא הדבור בשלמות, יוצא הדבר מכח אל הפעל כנ"ל. ולהמשיך נקדות אל האותיות הוא על ידי החשק והכסופין שחושקין לעשות המצוה או שאר דבר שבקדשה שאיש ישראלי חושק לעשות (שיר השירים א) : "נקדות הכסף", שעל ידי הכסופין והחשק נעשין נקדות כי אי אפשר לעשות שום דבר כי אם על ידי חשק דהינו למשל כשמדבר איזה דבור, צריך שיהיה לו מתחלה חשק לדבר וכן כשעושה איזה פעלה, אם לא היה לו חשק מתחלה לעשותה בודאי לא היה עושה אותה ועל כן כל דבר שבקדשה שהאדם צריך לעשות כגון לנסע להצדיק, או שאר דבר שבקדשה שהאדם צריך לעשות נותנין לו מתחלה חשק כדי שעל ידי זה יעשה הדבר ועקר גדל החשק נעשה על ידי המניעה שמזמינין לו כי כשאיש ישראלי צריך לעשות דבר הצריך לו ליהדותו בפרט כשצריך לו לעשות דבר גדול הצריך ליהדותו שכל יהדותו תלוי בזה כגון לנסע לצדיק אמתי אזי מזמינין לו מניעה וזאת המניעה היא בשביל החשק כדי שעל ידי זה יהיה לו חשק יותר לעשות אותו הדבר כי על ידי המניעה שמונעין את האדם מן הדבר על ידי זה נעשה התגברות החשק מאד כמו למשל כשמראין לקטן דבר הנחמד לו ותכף ומיד חוטפין ממנו ומחביאין ממנו אזי הוא רודף מאד אחר האדם, ומבקש וחושק מאד לאותו הדבר נמצא שעקר החשק נעשה על ידי שחטפו ממנו והחביאו את הדבר כמו כן מונעין את האדם במניעות מהדבר הצריך לו כדי שעל ידי זה יהיה לו חשק יותר (משלי ט) : "ולחם סתרים ינעם" שכל מה שהדבר נמנע ונסתר מן האדם ביותר הוא חושק אליו ונעים לו ביותר שמזה בא תאוות והתגברות החשק אל עברה, חס ושלום, רחמנא לצלן כי מחמת שהעברה נמנעת מאד מן האדם כי אנו מצוים ומזהרים ומפקדים עליה שלא לעשותה נמצא שהיא נמנעת מאד מאתנו על כן יש התגברות החשק אליה כנ"ל, בבחינות "ולחם סתרים ינעם" כמו כן בקדשה, כשיש מניעה לאדם החשק מתגבר ביותר וכל מה שהדבר הנחשק גדול ביותר, המניעה יותר גדולה כי יש חשק וחושק ונחשק דהינו האדם החושק והדבר הנחשק והחשק שחושקין לדבר הנחשק וכפי מעלת הנחשק כן צריך להיות גדל החשק ועל כן כשהנחשק גדול מאד נמצא שצריך שיהיה לו חשק גדול מאד אזי יש לו מניעה גדולה ביותר שעל ידי זה החשק גדול ביותר כי כל מה שהמניעה יותר גדול החשק מתגבר ביותר כנ"ל ועל כן ראוי לאדם לדעת כשיש לו מניעות גדולות מאד מאיזה דבר שבקדשה ידע ויבין מזה, שזה הדבר שרוצה לעשות הוא נחשק גדול מאד, ודבר יקר מאד שמחמת זה המניעה גדולה מאד כנ"ל ובפרט כשרוצה לנסע לצדיק האמת כי יש צדיקים הרבה אבל יש בחינות נקדות האמת בין הצדיקים שכשרוצים להתקרב אליו, שבזה תלוי הכל אזי יש להאדם מניעות גדולות רבות מאד ומזה בעצמו יבין האדם גדל מעלת הנחשק כנ"ל. והנה הכלל, שכל המניעות הם רק בשביל החשק כדי שעל ידי זה יהיה לו חשק גדול ביותר כנ"ל ועל כן כשאדם חושק ביותר בודאי יוכל לעשות הדבר ויוכל להוציאו מכח אל הפעל כי על ידי החשק נעשין נקדות שעל ידי זה מוציאין מכח אל הפעל כנ"ל כי החשק משבר המניעה כי עקר המניעה אינו אלא בשביל החשק כנ"ל ועל כן כשאדם חושק ביותר כפי המניעה, ממילא נשבר המניעה וזה בחינת ט' נקדין (עיין בהקדמת התיקונים ובתיקון י"ח) כי הנקדות הם בחינות רקיעין, שהם בחינות מניעות כי המניעה היא בחינת רקיע, שהיא בחינת מסך שמפריש ומסך לפני האדם, ומונעו מן הדבר כמו שכתוב (בראשית א) : "יהי רקיע ויהי מבדיל" שהרקיע הוא בחינת מניעה שמפריש ומבדיל בין החושק והנחשק ועל כן גם הארץ נקראת רקיע כמה שכתוב (תהלים קל"ו) : "לרוקע הארץ על המים" כי גם הארץ היא שטח המבדיל ומפריש ועל כן הט' נקדין הם בחינת ט' רקיעין כי הנקדות נעשין על ידי החשק כנ"ל ועקר החשק על ידי המניעה, שהיא בחינת רקיע כנ"ל ויש ט' נקדין, ט' רקיעין כי יש כמה בחינות בהנחשק כי יש נחשק למעלה מנחשק ולפי גדל מעלות הנחשק, כן צריך להיות גדל החשק ועל כן יש לו מניעה גדולה כנ"ל שעל ידי זה נעשה הנקדה כנ"ל וזה בחינת תשע נקדין, תשעה רקיעין שהם מקמץ עד שורק שהם נקדה למעלה מנקדה רקיע למעלה מרקיע דהינו נחשק למעלה מנחשק שלפי גדל הנחשק, צריך שיהיה גדל החשק שהיא בחינת הנקדה, שהיא בחינת רקיע כי הנקדה נעשית על ידי הרקיע, שהוא בחינת מניעה כנ"ל עד שיש נחשק שהוא בחינת קמץ, קמיץ וסתים שהוא בחינת נקדות קמץ שהוא למעלה מכל הנקדות כי הנחשק קמיץ וסתים מאד וכלל הדברים האלה, שכל מה שהאדם חושק באמת בודאי יוכל לגמרו ולהוציאו מכח אל הפעל ולא יוכל למנעו מזה שום מניעה ואנס רק צריך שיהיה החשק גדול מאד, כפי מעלת הנחשק וזה יוכל להבין מהמניעה בעצמה שכשרואה המניעה מתגברת ומשתטחת ועומדת לפניו, ומונעת אותו מאד ידע ויבין מזה שהנחשק גדול מאד כנ"ל שיהיה לו חשק גדול מאד מאד, כפי הנחשק, וכפי המניעה כנ"ל ואז בודאי יוכל לגמרו כנ"ל. כי אין להאדם לפטר את עצמו ולמצא לעצמו תרוץ, על ידי המניעה לומר שהוא חפץ לעשות אותו הדבר רק שאי אפשר לו מחמת המניעה והאנס ועל כן יהיה נחשב לו כאלו עשאה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ו) : 'חשב לעשות מצוה, ונאנס ולא עשאה, כאלו עשאה' כי באמת בודאי כשיש לו אנס, נחשב כאלו עשאה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה אבל כל זה נאמר על מי שרוצה לצאת בזה אזי יוצא בה כי מה לו לעשות כי יש לו אנס אבל מי שאינו רוצה לצאת רק שהוא רוצה המצוה בעצמה או הדבר שבקדשה שרוצה לעשות, הוא חפץ בהדבר עצמו אם כן מה מועיל לו, מה שמקלין לו שנחשב כאלו עשאה כי אינו מקרר דעתו כלל בזה כי הוא תאב וחפץ ומתגעגע מאד, לעשות המצוה בעצמה ולא לצאת עם ה"כאלו, שנחשב כאלו עשאה" כי באמת ראוי לאיש ישראלי שיגמר חפצו ורצונו בכל דבר שבקדשה מכח אל הפעל. ואזי, כשחושק מאד באמת ואינו מקרר דעתו כלל במה שנחשב עליו כאלו עשאה אזי בודאי יגמר הדבר ויוציאו מכח אל הפעל וישבר ויבטל כל המניעות ואנסים כי הם לא באו רק בשביל החשק וכשיש לו החשק הראוי לאותו המניעה, כפי גדל מעלת הנחשק אזי ממילא נתבטל האנס והמניעה כנ"ל וזה בחינת (דברים כ"ו) : "וירד מצרימה אנוס על פי הדבור" (הגדה של פסח) שכשהדבור יורד במצר הגרון, שזה בחינת גלות מצרים אזי הוא 'אנוס על פי הדבור' הינו, שיש לו אנס ומניעה על ידי שאין נקדות להאותיות, ואינו יכול להוציאו ממצר הגרון שמזה באין כל המניעות ואנסין כנ"ל וזהו בחינת 'אנוס על פי הדבור' שעל ידי שאין הדבור בשלמות על ידי זה הוא אנוס כנ"ל וזהו (ביצה ל"ב:) : 'כיון שנצרך לבריות עולם חשך בעדו' 'חשך' לשון מניעה, כמו שכתוב (בראשית ל"ט) : "ולא חשך ממני, ולא חשכת את בנך" וכו' (שם כ"ב) הינו כשנצרך לבריות, אזי יש לו מניעות וזה 'עולם חשך בעדו' הינו כשהוא בין העולם אזי יש לו מניעות וקשה לו להתפלל באמת כנ"ל כי כשנצרך לבריות נוח וטוב לו יותר להתפלל ביחיד כנ"ל אבל מי שאינו נצרך לבריות, שאינו צריך להם לשום דבר יוכל לעמד בין אלפים אנשים להתפלל באמת להשם יתברך לבדו מאחר שאין נצרך לשום בריה לא לפרנסה, ולא לכבוד, ולא לשום דבר, רק "שברו על ה' אלקיו" וזה סוד (ברכות י"ח:) : 'מעשה בחסיד אחד שהקניטתו אשתו והלך ולן וכו' ושמע שתי רוחות שמספרות זו עם זו' וספורם היה על אודות פרנסה, כמובא שם בגמרא 'שהקניטתו', זה בחינת החרון אף 'שתי רוחות' זה בחינת שתי רוחות הנ"ל הנעשין על ידי המתקת החרון אף דהינו כשמוציאין מכח אל הפעל כנ"ל וזה תלוי בבחינת פרנסה שעל ידה מוציאין מכח אל הפעל כנ"ל. ולא גלה יותר, איך כל התורה הזאת מרמזת במאמר זה
וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲך אֵלָי, וַיּאמֶר וְכוּ' אִם תִּרְאֶה אתִי לֻקָּח מֵאִתָּך יְהִי לְך כֵן וְכוּ'
וְהִנֵּה נִתְקַיֵּם אַחַר כָּך בֶּאֱלִישָׁע פִּי שְׁנַיִם
נִמְצָא שֶׁהָיָה אֱלִישָׁע מִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה יוֹתֵר מֵאֵלִיָּהוּ רַבּוֹ
כִּי כָּל הַנִּסִּים וְהַגְּדוֹלוֹת שֶׁעָשָׂה אֱלִישָׁע, כֻּלָּם הָיוּ עַל יְדֵי תְּפִילָּה
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: "סַפְּרָה נָּא לִי אֶת כָּל הַגְּדלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע"
א. דַּע, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַתַּלְמִיד גָּדוֹל מֵהָרַב
דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ פִּי שְׁנַיִם כְּרַבּוֹ
וְאַף עַל פִּי כֵן, הַכּל יִהְיֶה בְּכחוֹ שֶׁל רַבּוֹ
וְזֶה בְּחִינַת: "וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲך אֵלָי"
'בְּרוּחֲך' דַּיְקָא
שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינַת הָרוּחַ עַצְמוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ רַבּוֹ, יִהְיֶה לוֹ פִּי שְׁנַיִם כְּמוֹתוֹ.
כִּי אִיתָא, שֶׁיֵּשׁ לְהַצַּדִּיק בְּחִינַת שְׁנֵי רוּחוֹת
רוּחַ לְעֵלָּא, רוּחַ לְתַתָּא
"אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נחַ נחַ", 'נחַ לְעֵלָּא נחַ לְתַתָּא'
[כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בְּזוהַר
וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: 'לָמָּה נחַ תְּרֵי זִמְנָא
אֶלָּא כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק דִּי בְּעָלְמָא, אִית לֵהּ תְּרֵין רוּחִין
רוּחָא חַד בְּעָלְמָא דֵּין, וְרוּחָא חַד בְּעָלְמָא דְּאָתִי
וְהָכֵי תִּשְׁכַּח בְּכֻלְּהוּ צַדִּיקֵי וְכוּ' עַיֵּן שָׁם]
דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינַת חִיּוּת לְמַעְלָה, וְחִיּוּת לְמַטָּה
וְהָרוּחַ וְהַחִיּוּת שֶׁלְּמַעְלָה, הוּא גָּדוֹל מְאד מְאד
וְהַתַּלְמִידִים הֵם עִם הַצַּדִּיק מִשּׁרֶשׁ אֶחָד
רַק שֶׁהֵם תְּלוּיִים בּוֹ כַּעֲנָפִים בְּאִילָן
שֶׁהָאִילָן יוֹנֵק חִיּוּתוֹ מִשָּׁרְשׁוֹ
וְהָעֲנָפִים יוֹנְקִים הַחִיּוּת דֶּרֶך הָאִילָן
וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת
כִּי יֵשׁ תַּלְמִידִים שֶׁהֵם בִּבְחִינַת עֲנָפִים
וְיֵשׁ שֶׁהֵם בִּבְחִינַת עָלִים
וְכֵן שְׁאָרֵי הַבְּחִינוֹת
וּבִשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק
אֲזַי הוּא מַשִּׂיג הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהִשִּׂיג בְּחַיָּיו
כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ
כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי בָּאִדְּרָא, וּבְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וּבִשְׁאָר צַדִּיקִים
וְדַע, שֶׁזֶּהוּ עַל יְדֵי שֶׁבִּשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּת
אֲזַי יוֹרֵד וּבָא לְמַטָּה בְּחִינַת הָרוּחַ וְהַחִיּוּת דִּלְעֵלָּא
וַאֲזַי נִתְחַבְּקִין וְנִתְאַחֲדִים יַחַד
הָרוּחַ דִּלְתַתָּא עִם הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא
כִּי בֶּאֱמֶת שְׁנֵיהֶם אֶחָד
וְתֵכֶף כְּשֶׁנִּתְגַּלִּין זֶה לָזֶה נִתְאַחֲדִין מְאד בְּאַחְדוּת גָּדוֹל
וּמֵחֲמַת שֶׁהָרוּחַ דִּלְעֵלָּא אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם
כִּי טִבְעוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבּל כְּלָל זֶה הָעוֹלָם, עַל כֵּן נִסְתַּלֵּק לְעֵלָּא
וְעַל יְדֵי זֶה נִסְתַּלֵּק הַצַּדִּיק
כִּי כְּשֶׁנִּסְתַּלֵּק לְמַעְלָה הָרוּחַ הַנַּ"ל
נִסְתַּלֵּק עִמּוֹ הָרוּחַ דִּלְתַתָּא
מֵחֲמַת שֶׁנִּתְאַחֲדוּ מְאד בְּאַחְדוּת גָּדוֹל כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד
לִהְיוֹת בִּשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק
אֲפִילּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ תַּלְמִידוֹ
כִּי מֵחֲמַת שֶׁאָז יוֹרֵד וְנִתְגַּלֶּה לְמַטָּה הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא
נִמְצָא שֶׁנִּתְגַּלֶּה אָז הֶאָרָה גְּדוֹלָה מְאד
עַל כֵּן הוּא טוֹבָה גְּדוֹלָה לְכָל מִי שֶׁנִּמְצָא אָז שָׁם
וְהוּא טוֹבָה לָהֶם לַאֲרִיכַת יָמִים
עַל פָּסוּק: "וִיחִי עוֹד לָנֶצַח וְכוּ', כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ"
אֲבָל לְהַתַּלְמִידִים מַגִּיעַ הֶאָרָה גְּדוֹלָה מְאד אָז בְּיוֹתֵר
כִּי מֵחֲמַת שֶׁהֵם תְּלוּיִין בְּהַצַּדִּיק, וְיוֹנְקִים מִשּׁרֶשׁ אֶחָד
נִמְצָא שֶׁזֶּה הַחִיּוּת דִּלְעֵלָּא, הוּא חִיּוּתָם מַמָּשׁ
וְנִתְאַחֲדִים וְנִתְחַבְּקִים גַּם כֵּן עִם זֶה הָרוּחַ בְּאַחְדוּת גָּדוֹל
כִּי הוּא רוּחָם וְחִיּוּתָם מַמָּשׁ כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה, אִם זוֹכֶה
יָכוֹל לְקַבֵּל פִּי שְׁנַיִם
כִּי הַצַּדִּיק שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם
נִסְתַּלֵּק עַל יְדֵי הָאַחְדוּת שֶׁנִּתְאַחֵד עִם הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא כַּנַּ"ל
אֲבָל הַתַּלְמִידִים שֶׁעֲדַיִן לא הִגִּיעַ זְמַנָּן
אֲזַי אַדְּרַבָּה נִשְׁאָר אֶצְלָם הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא
לְגדֶל הָאַחְדוּת שֶׁנִּתְאַחֵד מְאד עִם הָרוּחַ דִּלְתַתָּא
כִּי אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְהִתְפָּרֵד עוֹד זֶה מִזֶּה
נִמְצָא שֶׁהַצַּדִּיק נִסְתַּלֵּק עַל יְדֵי זֶה
עַל יְדֵי שֶׁמּוֹשֵׁך עִמּוֹ הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא אֶת הָרוּחַ דִּלְתַתָּא
וְהַתַּלְמִידִים מַגִּיעַ לָהֶם פִּי שְׁנַיִם
עַל יְדֵי זֶה כִּי נִשְׁאָר אֶצְלָם בְּחִינוֹת הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא
כִּי נִתְאַחֵד מְאד עִם הָרוּחַ דִּלְתַתָּא כַּנַּ"ל.
אַך כַּמָּה בְּחִינוֹת יֵשׁ בְּתַלְמִידִים
וּמִי שֶׁמְּקֻשָּׁר מְאד בְּהַצַּדִּיק כְּמוֹ עֲנָפִים בְּאִילָן מַמָּשׁ
דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ כָּל עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהַצַּדִּיק
אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אֵצֶל הַצַּדִּיק
כִּי רָאוּי לוֹ לְהַתַּלְמִיד לְהַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ כָּל עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת שֶׁל הַצַּדִּיק
אִם הוּא מְקֻשָּׁר בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי
כְּמוֹ עֲנָפִים בְּאִילָן
כִּי הָעֲנָפִים מַרְגִּישִׁים כָּל הָעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאִילָן
וְעַל כֵּן בַּקַּיִץ הֵם גְּדֵלִים, וְיֵשׁ לָהֶם חִיּוּת
כִּי הָאִילָן יוֹנֵק חִיּוּתוֹ מִשָּׁרְשׁוֹ
עַל יְדֵי הַגִּידִין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, שֶׁיּוֹנֵק דֶּרֶך שָׁם חִיּוּתוֹ מִשָּׁרְשׁוֹ
דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲלָלִים שֶׁיּוֹנֵק דֶּרֶך שָׁם חִיּוּתוֹ
וְעַל יְדֵי כֵּן בַּחֹרֶף שֶׁנִּתְיַבֵּשׁ הַלַּחְלוּחִית וְנִתְכַּוֵּץ הַחֲלָלִים
עַל יְדֵי זֶה נִתְכַּוְּצִים גַּם כָּל הָעֲנָפִים
וּמֵחֲמַת זֶה נוֹפְלִים הֶעָלִים אָז
וְכֵן לְהֵפֶך בַּקַּיִץ כַּנַּ"ל
וּמִי שֶׁהוּא מְקֻשָּׁר אֶל הַצַּדִּיק כְּמוֹ כֵן
דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ כָּל הָעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת שֶׁל הַצַּדִּיק
כִּי יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה בְּחִינוֹת שֶׁל עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת
כִּי יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה בְּחִינוֹת הִסְתַּלְּקוּת
כִּי יֵשׁ בְּחִינוֹת הִסְתַּלְּקוּת הַנֶּפֶשׁ
וְיֵשׁ הִסְתַּלְּקוּת הַשֵּׁם
שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּחִינוֹת הִסְתַּלְּקוּת
כִּי הַשֵּׁם הוּא הַנֶּפֶשׁ, וְכַמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר [לְקַמָּן סִימָן ר"ס]
שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת מְסִירַת הַנֶּפֶשׁ מַמָּשׁ עַיֵּן שָׁם
וְיֵשׁ הִסְתַּלְּקוּת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא
שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּחִינוֹת הִסְתַּלְּקוּת
וְהַתַּלְמִיד שֶׁמְּקֻשָּׁר כָּל כָּך
שֶׁמַּרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ כָּל הָעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת שֶׁל רַבּוֹ
אֲזַי יָכוֹל לִזְכּוֹת לְפִי שְׁנַיִם בְּעֵת הַהִסְתַּלְּקוּת כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינוֹת אִם תִּרְאֶה אתִי לֻקָּח
דְּהַיְנוּ שֶׁתִּרְאֶה אוֹתִי לֻקָּח וְנִסְתַּלֵּק, מֵאִתְּך
מֵאִתְּך דַּיְקָא
דְּהַיְנוּ שֶׁמֵּאִתְּך וּמֵעַצְמְך תַּרְגִּישׁ הַהִסְתַּלְּקוּת כַּנַּ"ל
וְאָז תִּזְכֶּה לְפִי שְׁנַיִם בְּעֵת הַהִסְתַּלְּקוּת כַּנַּ"ל
כִּי בְּכָל עֵת שֶׁל הַהִסְתַּלְּקוּת מֵאֵיזֶה בְּחִינָה שֶׁהוּא
אֲזַי הוּא בְּחִינַת יְרִידַת וְהִתְגַּלּוּת הָרוּחַ דִּלְעֵילָא בִּבְחִינָה הַנַּ"ל הַהִסְתַּלְּקוּת
וּבִשְׁעַת הַהִסְתַּלְּקוּת לְגַמְרֵי, יוֹרֵד וְנִתְגַּלֶּה לְגַמְרֵי כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינוֹת הַקְבָּלַת פְּנֵי רַבּוֹ
שֶׁצָּרִיך לְהִשְׁתַּדֵּל תָּמִיד לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ
כִּי פֶּן וְאוּלַי עַכְשָׁו הוּא עֵת שֶׁל בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת
וְאִם יִזְכֶּה יְקַבֵּל אָז הֶאָרָה גְּדוֹלָה, בִּבְחִינַת פִּי שְׁנַיִם כַּנַּ"ל
וּכְשֶׁמְּקַבֵּל פִּי שְׁנַיִם
אֲזַי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, וְיַעֲשֶׂה עֻבְדּוֹת וּצְדָקוֹת יוֹתֵר מֵרַבּוֹ
וְהַכּל עַל יְדֵי בְּחִינוֹת רוּחַ שֶׁל רַבּוֹ, בִּבְחִינַת: "וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲך אֵלָי"
'בְּרוּחֲך' דַּיְקָא כַּנַּ"ל
[וּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ זאת, אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַהוּ אִטֵּר יָד, כִּי אִטֵּר יָד הוּא דְּבַר חִדּוּשׁ]
ב. כִּי קדֶם שֶׁמּוֹצִיאִין מִכּחַ אֶל הַפּעַל
אֲזַי הַכּחַ וְהַפּעַל נִקְשָׁרִים בְּיַחַד
וְאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּינֵיהֶם
כִּי סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה
דְּהַיְנוּ כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָּבָר, כְּגוֹן לִבְנוֹת בַּיִת
צָרִיך לַחֲשׁב תְּחִלָּה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, אֵיך יִהְיֶה צִיּוּר בִּנְיַן בֵּיתוֹ
וְאָז כְּשֶׁנִּגְמָר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ דְּמוּת בֵּיתוֹ, אֲזַי מַתְחִיל לִבְנוֹתוֹ
נִמְצָא שֶׁסּוֹף הַמַּעֲשֶׂה, בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה
וְקדֶם שֶׁהוֹצִיא מִכּחַ אֶל הַפּעַל
אֲזַי סוֹף הַמַּעֲשֶׂה נִקְשָׁר עֲדַיִן בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה
וְאֵין הֶפְרֵשׁ וְהֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם כְּלָל
וְצָרִיך לִרְאוֹת לְהוֹצִיא מִכּחַ אֶל הַפּעַל
וַאֲזַי נִפְתָּחִין וְנִבְדָּלִין הַכּחַ וְהַפּעַל
וְיֵשׁ הֶפְרֵשׁ וְהֶבְדֵּל בֵּין תְּחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁהִיא בְּחִינוֹת כּחַ
וּבֵין סוֹף הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהִיא בְּחִינַת פּעַל
אָלֶף
כִּי א הִיא שְׁתֵּי יוּדִין, וּוָאו בְּאֶמְצַע, שֶׁהִיא בְּחִינַת פַּתָּח
וְאֵלּוּ הַשְּׁנֵי יוּדִין, הֵם בְּחִינַת יוּ"ד בָּראשׁ וְיוּ"ד בַּסּוֹף
שֶׁהֵם בְּחִינוֹת כּחַ וּפעַל
הַיְנוּ בְּחִינַת הַיּוּ"ד שֶׁל שֵׁם הָעֶצֶם
שֶׁהוּא שֵׁם הֲוָיָה בָּרוּך הוּא
שֶׁהוּא יוּ"ד בָּראשׁ
שֶׁהוּא בְּחִינַת מַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, בְּחִינַת כּחַ
וְהַיּוּ"ד הַשֵּׁנִי
הִיא בְּחִינַת יוּ"ד שֶׁל הַכִּנּוּי
שֶׁהוּא שֵׁם אֲדנָי
שֶׁהוּא יוּ"ד בַּסּוֹף
בְּחִינַת סוֹף מַעֲשֶׂה, בְּחִינַת פּעַל
וּבַתְּחִלָּה שְׁנֵי יוּדִי"ו
אֵלּוּ הֵם נִקְשָׁרִין יַחַד, וְאֵין הֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם כַּנַּ"ל
וְאַחַר כָּך כְּשֶׁמּוֹצִיאִין מִכּחַ אֶל הַפּעַל, הֵם נִפְתָּחִין וְנִבְדָּלִין כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת הַוָּאו שֶׁבְּתוֹך הָאָלֶף שֶׁהוּא בְּחִינַת פַּתָּח
הַיְנוּ מַה שֶּׁנִּפְתָּחִין וְנִבְדָּלִין אֵלּוּ הַשְּׁנֵי יוּדִי"ו
שֶׁהֵם בְּחִינוֹת כּחַ וּפעַל כַּנַּ"ל.
וְזאת הַוָּאו שֶׁבְּתוֹך הָאָלֶף
הוּא בְּחִינַת הַוָּאו אוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בֵּין שְׁנֵי הַיּוּדִי"ו שֶׁל שְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת הַנַּ"ל
כָּזֶה, יאקדונקי
כִּי יֵשׁ שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת אֵצֶל הַיּוּ"ד שֶׁל שֵׁם הָעֶצֶם
שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה
וְכֵן יֵשׁ שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת אֵצֶל הַיּוּ"ד שֶׁל שֵׁם הַכִּנּוּי
שֶׁהוּא בְּחִינַת סוֹף מַעֲשֶׂה
כִּי בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת
שֶׁהֵם מָקוֹם וְצִיּוּר וּזְמַן, שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת הַנַּ"ל
כְּגוֹן כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לִבְנוֹת בַּיִת
צָרִיך לַחֲשׁב בְּאֵיזֶה מָקוֹם לִבְנוֹתוֹ, וּבְאֵיזֶה זְמַן, וּבְאֵיזֶה צִיּוּר יִהְיֶה נִבְנֶה הַבַּיִת
וְכֵן בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם
וְכֵן אַחַר כָּך בְּסוֹף הַמַּעֲשֶׂה, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁעוֹשֶׂה אֶת הַדָּבָר
יֵשׁ גַּם כֵּן שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל שֶׁהֵם מָקוֹם וְצִיּוּר וּזְמַן
וְזֶה בְּחִינוֹת שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ אֵצֶל יוּד בָּראשׁ, שֶׁהִיא תְּחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה
וְכֵן יֵשׁ שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת אֵצֶל יוּד בַּסּוֹף שֶׁהִיא בְּחִינַת סוֹף הַמַּעֲשֶׂה
שֶׁהֵם בְּחִינַת הַוָּאו שֶׁבֵּין שְׁנֵי הַיּוּדִין כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת שְׁנֵי הָרוּחוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם רוּחַ דִּלְעֵלָּא וְרוּחַ דִּלְתַתָּא כַּנַּ"ל
שֶׁהֵם בְּחִינַת כּחַ וּפעַל
שֶׁבַּתְּחִלָּה הֵם נִקְשָׁרִים יַחַד, וְאַחַר כָּך נִפְתָּחִין וְנִבְדָּלִין כַּנַּ"ל
כִּי בְּחִינַת שְׁתֵּי הָרוּחוֹת הַנַּ"ל, נַעֲשִׂין עַל יְדֵי הַמְתָּקַת חֲרוֹן אַף
כִּי יֵשׁ בְּחִינַת חֲרוֹן אַף אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כִּבְיָכוֹל
וְאֵצֶל בְּנֵי אָדָם
וּכְשֶׁיֵּשׁ חֲרוֹן אַף, חַס וְשָׁלוֹם
הוּא בְּחִינוֹת עָשָׁן שֶׁיּוֹצֵא מִנְּחִירָיו: "עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ"
וְזֶה הֶעָשָׁן מַזִּיק לְפַרְנָסָה
[שֶׁעַל יָדָהּ מוֹצִיאִין מִכּחַ אֶל הַפּעַל
כִּי עַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּרְנָסָה וְאֵינוֹ נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת
זוֹכֶה לֶאֱמֶת בְּחִינוֹת עָלְמָא דְּאָתִי
בִּבְחִינוֹת: "אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלקָיו"
שֶׁעַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין מִכּחַ אֶל הַפּעַל כְּדִלְקַמָּן]
"כֶּעָשָׁן לָעֵינָיִם": "עֵינֵי כל אֵלֶיך יְשַׂבֵּרוּ" וְכוּ'
כִּי כַּעַס מַזִּיק לְפַרְנָסָה
כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁכַּעַס מַפְסִיד הָעֲשִׁירוּת
[עַיֵּן לְעֵיל בְּסִימָן נ"ט]
וְצָרִיך לְשַׁבֵּר וּלְהַמְתִּיק הַחֲרוֹן אַף
דְּהַיְנוּ לְהַמְתִּיק הֶעָשָׁן וּלְבָרְרוֹ
עַד שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ בְּחִינַת רוּחַ
דְּהַיְנוּ רוּחַ אֲוִירִי, שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהִתְבָּרְרוּת הֶעָשָׁן
וְזֶה הָרוּחַ שֶׁהוּא הַמְתָּקַת הֶעָשָׁן שֶׁל הַחֲרוֹן אַף
הוּא בְּחִינַת מָשִׁיחַ, בְּחִינַת: "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'"
וְכָל זְמַן שֶׁלּא בָּא בְּחִינַת זֶה הָרוּחַ אֶל בְּחִינַת הַיָּדַיִם
עֲדַיִן הוּא קדֶם הַהֲוָיָה
כִּי עִקַּר הַהֲוָיָה, הוּא בִּבְחִינַת הַיָּדַיִם
שֶׁהֵם כְּלֵי הָעֲשִׂיָּה
שֶׁשָּׁם הוּא עִקַּר הִתְגַּלּוּת בְּחִינַת הָרוּחַ
"בְּיָדְך אַפְקִיד רוּחִי", וּבִבְחִינַת:"אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ"
וְאַחַר כָּך כְּשֶׁנִּתְגַּלֶּה הָרוּחַ בִּבְחִינַת הַיָּדַיִם
עֲדַיִן שְׁנֵי הָרוּחוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת כּחַ וּפעַל
בְּחִינַת שְׁנֵי הַיָּדַיִם יָמִין וּשְׂמאל
הֵם שְׁנֵיהֶם בְּיַחַד עֲדַיִן
דְּהַיְנוּ שֶׁעֲדַיִן לא נִפְתְּחוּ וְנִתְפָּרְדוּ הַיָּדַיִם
שֶׁשָּׁם הִתְגַּלּוּת שְׁתֵּי הָרוּחוֹת כַּנַּ"ל
כִּי עֲדַיִן הַכּחַ וְהַפּעַל נִקְשָׁרִים יַחַד, וְאֵין הֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם כְּלָל
וַאֲזַי אֵין נִכָּר בֵּין יָמִין לִשְׂמאל כַּנַּ"ל
וְאָז עֲדַיִן בְּחִינַת קדֶם הַבְּרִיאָה
דְּהַיְנוּ קדֶם שֶׁמּוֹצִיאִין מִכּחַ אֶל הַפּעַל, שֶׁאָז הֵן נִקְשָׁרִים יַחַד כַּנַּ"ל
וְאַחַר כָּך כְּשֶׁמּוֹצִיאִין מִכּחַ אֶל הַפּעַל, אָז הוּא גְּמַר הַבְּרִיאָה
וְאָז נִפְתָּחִין הַיָּדַיִם וְנִכָּר בֵּין יָמִין לִשְׂמאל
בִּבְחִינַת: "אַף יָדִי יִסְּדָה אָרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם"
כִּי אָז יֵשׁ הֶפְרֵשׁ וְהֶכֵּר בֵּין הַכּחַ וְהַפּעַל
שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁתֵּי הַיָּדַיִם, שְׁתֵּי הָרוּחוֹת כַּנַּ"ל
וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַמְתָּקַת הַחֲרוֹן אַף כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת 'אַף יָדִי', אַף דַּיְקָא כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶך"
שֶׁהַיָּדַיִם נִפְתָּחִין וְנִכָּרִין בֵּין יָמִין לִשְׂמאל כַּנַּ"ל
וְזֶה 'אֶת יָדֶיך', בְּחִינַת שְׁנֵי יוּדִי"ו הַנַּ"ל
'אַל תִּקְרֵי יָדֶך אֶלָּא יוּדֶיך'
כִּי הַיָּדַיִם הֵם בְּחִינַת שְׁנֵי יוּדִין הַנַּ"ל
שֶׁהֵם בְּחִינַת כּחַ וּפעַל
שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת שְׁתֵּי הַיָּדַיִם יָמִין וּשְׂמאל כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ 'פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶך' סוֹפֵי תֵּבוֹת 'חֲתָך' כַּמּוּבָא
הַיְנוּ בְּחִינַת שֶׁהַיָּדַיִם נִפְתָּחִין וְנֶחְתָּכִין, וְנִכָּר בֵּין יָמִין לִשְׂמאל כַּנַּ"ל
בְּחִינַת: 'אַף יָדִי יִסְּדָה אָרֶץ' וְכוּ' כַּנַּ"ל
וְזֶה, 'חֲתָך' בְּגִימַטְרִיָּא שְׁתֵּי פְּעָמִים רוּחַ
הַיְנוּ בְּחִינַת שְׁנֵי הָרוּחוֹת הַנַּ"ל
שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁנֵי הַיּוּדִין, שְׁנֵי הַיָּדַיִם כַּנַּ"ל
כְּשֶׁנִּפְתָּחִין וְנֶחְתָּכִין כְּשֶׁמּוֹצִיאִין מִכּחַ אֶל הַפּעַל כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ 'פּוֹתֵחַ אֶת' וְכוּ', בִּבְחִינַת פַּתָּח הַנַּ"ל
וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַמְתָּקוֹת הַחֲרוֹן אַף
בִּבְחִינַת 'רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'' כַּנַּ"ל
אַפִּי, הַיְנוּ בְּחִינַת רוּחַ אַפֵּינוּ וְכוּ' הַנַּ"ל
כִּי עַל יְדֵי בְּחִינַת 'רוּחַ אַפֵּינוּ' וְכוּ', נִפְתָּחִין וְנֶחְתָּכִין הַיָּדַיִם
שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁתֵּי הָרוּחוֹת כַּנַּ"ל.
וְכָל הַמִּצְווֹת וְהָעֲבֵרוֹת תְּלוּיִין גַּם כֵּן בָּזֶה
בִּבְחִינַת הִתְפַּתְּחוּת הַיָּדַיִם הַנַּ"ל, בְּחִינַת כּחַ וּפעַל כַּנַּ"ל
כִּי יֵשׁ בָּהֶם גַּם כֵּן שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם מָקוֹם וְצִיּוּר וּזְמַן
'הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְּבָרִים וְאִי אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה'
'לִידֵי עֲבֵרָה' דַּיְקָא
כִּי עִקַּר הָעֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי בְּחִינוֹת הַיָּדַיִם הַנַּ"ל
וּבַתְּחִלָּה הָעֲבֵרָה בְּכחַ שֶׁחוֹשֵׁב לַעֲשׂוֹתָהּ, חַס וְשָׁלוֹם
וְאַחַר כָּך כְּשֶׁמּוֹצִיאָה מִכּחַ אֶל הַפּעַל וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ, חַס וְשָׁלוֹם
אֲזַי הוּא רָשָׁע גָּמוּר, וְחָשׁוּב כְּמֵת, כִּי 'רְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶן קְרוּיִין מֵתִים'
"כְּמוֹ חֲלָלִים שׁוֹכְבֵי קֶבֶר" וְכוּ', הַיְנוּ הָרְשָׁעִים שֶׁהֵם בְּחַיֵּיהֶן קְרוּיִים מֵתִים
וְזֶהוּ 'מִיָּדְך נִגְזָרוּ', 'נִגְזָרוּ' לְשׁוֹן חֲתָ"ך, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י
הַיְנוּ שֶׁהָעֲבֵרָה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי בְּחִינַת חִתּוּך הַיָּדַיִם
בְּחִינַת 'פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶך' סוֹפֵי תֵּבוֹת חֲתָ"ך
וּמִנְּפִילַת חִתּוּך וְהִתְפַּתְּחוּת הַיָּדַיִם אֵלּוּ שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, נַעֲשֶׂה הָעֲבֵרָה
בִּבְחִינוֹת 'וְהֵמָּה מִיָּדְך נִגְזָרוּ', לְשׁוֹן חֲתָ"ך כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן מוֹעִיל תְּשׁוּבָה עַל עֲבֵרָה
כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא חֲרָטָה שֶׁמִּתְחָרֵט עַל הָעֲבֵרָה
בְּחִינוֹת: 'פֶּתַח חֲרָטָה' שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת פַּתָּח כַּנַּ"ל
בְּחִינוֹת פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶך כַּנַּ"ל
ג. וּלְהוֹצִיא מִכּחַ אֶל הַפּעַל
הוּא עַל יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר
וְצָרִיך שֶׁיִּהְיוּ אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת
וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי בְּחִינוֹת עָלְמָא דְּאָתֵי
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִשְׁלָמִין אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר
כִּי לֶעָתִיד לָבוֹא יִהְיֶה הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת
כִּי אֲפִילּוּ הָעַכּוּ"ם יִקְרְאוּ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך עִם הַדִּבּוּר
"כִּי אָז אֶהְפּך אֶל הָעַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרא כֻּלָּם בְּשֵׁם ה'" וְכוּ'
נִמְצָא שֶׁיִּהְיֶה לְהַדִּבּוּר שְׁלֵמוּת
כִּי עַכְשָׁו הַדִּבּוּר חָסֵר וְאֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת
מֵאַחַר שֶׁאֵין כָּל הָעוֹלָם קוֹרְאִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך עִם הַדִּבּוּר
אֲבָל לֶעָתִיד יִקְרְאוּ כֻּלָּם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך עִם הַדִּבּוּר, אֲפִילּוּ עַכּוּ"ם
וְעַל כֵּן אָז יִהְיֶה הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת, בְּחִינַת שָׂפָה בְּרוּרָה
מֵאַחַר שֶׁהַכּל יִקְרְאוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך עִם הַדִּבּוּר
נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לְהַדִּבּוּר שְׁלֵמוּת
וְכָל זֶה יִהְיֶה לֶעָתִיד
כִּי עִקַּר גְּדֻלָּתֵנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ יִתְגַּלֶּה לֶעָתִיד לָבוֹא
שֶׁאָז יֵדְעוּ וְיִרְאוּ הַכּל אֶת גְּדֻלָּתֵנוּ
כִּי אָז יִרְאוּ הַכּל אֶת גְּדֻלַּת וְתִפְאֶרֶת הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים
אַשְׁרֵיהֶם אַשְׁרֵי חֶלְקָם, "מָה רַב טוּבְך הַצָּפוּן לָהֶם"
וּלְהֵפֶך מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: "וַעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים" וְכוּ'
כִּי אָז יִהְיֶה יוֹמָא דְּדִינָא רַבָּא
שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם נִדּוֹן עַל כָּל מַעֲשֶׂה עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט
וְלא יְוַתְּרוּ לוֹ עַל שׁוּם דָּבָר קָטָן
כִּי אֵין שִׁכְחָה לְפָנָיו יִתְבָּרַך, וְהַכּל יִהְיֶה נִזְכָּר לוֹ אָז
וַאֲזַי כְּשֶׁיִּהְיֶה מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים וְיָשׁוּבוּ וְיִרְאוּ בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע וְכוּ'
[כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בְּמַלְאַכִי: "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עוֹבֵד אֱלהִים לַאֲשֶׁר לא עֲבָדוֹ"]
כִּי אָז דַּיְקָא בְּיוֹמָא דְּדִינָא, יִרְאוּ הַחִלּוּק בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע וְכוּ'
וַאֲזַי יִתְהַפְּכוּ כֻּלָּם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
עַל יְדֵי זֶה, וְיִקְרְאוּ כֻּלָּם בְּשֵׁם ה'
בִּבְחִינוֹת: "אָז אֶהְפּך אֶל כָּל הָעַמִּים" וְכוּ' כַּנַּ"ל
וַאֲזַי יִהְיֶה הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת, בְּחִינַת שָׂפָה בְרוּרָה כַּנַּ"ל
נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד
עַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה נִשְׁלָם הַדִּבּוּר אָז כַּנַּ"ל
אֲבָל צְרִיכִין לְהַמְשִׁיך בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה
דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה מַפָּלָה לָרְשָׁעִים גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה
וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי אֱמֶת
וְעִקַּר הָאֱמֶת הוּא, כְּשֶׁאֵין הָאָדָם נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת
כִּי 'כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָך הָאָדָם לַבְּרִיּוֹת, מִשְׁתַּנֶּה פָּנָיו כִּכְרוּם, לְכַמָּה גְּוָנִין'
כִּי מִי שֶׁהוּא נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת, קָשֶׁה לוֹ מְאד לְהִתְפַּלֵּל בָּרַבִּים
וְטוֹב וְנוֹחַ לוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּיָחִיד
כִּי בָּרַבִּים נוֹפְלִין עָלָיו פְּנִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וּשְׁקָרִים
שֶׁעוֹשֶׂה תְּנוּעוֹת וּשְׁקָרִים בִּתְפִילָּתוֹ בִּשְׁבִיל בְּנֵי אָדָם
מֵאַחַר שֶׁהוּא נִצְרָך לָהֶם
וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁאֵין נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה כִּי מִתְפַּרְנֵס מִשֶּׁלּוֹ
אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ שֶׁהוּא נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת
בִּשְׁבִיל כָּבוֹד, אוֹ בִּשְׁבִיל דָּבָר אַחֵר
דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּאֲוָה שֶׁל כָּבוֹד וַחֲשִׁיבוּת וְכַיּוֹצֵא
נִמְצָא שֶׁהוּא נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת, שֶׁהוּא צָרִיך לְכָבוֹד וַחֲשִׁיבוּת שֶׁלָּהֶם
וַאֲזַי כְּשֶׁהוּא נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת בְּאֵיזֶה בְּחִינָה
יוּכַל לִפּל בְּשֶׁקֶר גָּדוֹל בִּתְפִילָּתוֹ
דְּהַיְנוּ לַעֲשׂוֹת תְּנוּעוֹת בְּשֶׁקֶר בִּשְׁבִיל בְּנֵי אָדָם כַּנַּ"ל
וְיֵשׁ מִי שֶׁהוּא אִישׁ כָּשֵׁר קְצָת, וְיָרֵא אֶת ה' בְּמִקְצָת
וּמִתְבַּיֵּשׁ בְּעֵינָיו לַעֲשׂוֹת שֶׁקֶר מְגֻנֶּה בִּתְפִילָּתוֹ בִּשְׁבִיל אֲחֵרִים
וּמִתְכַּוֵּן לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת
אֲבָל הָאֱמֶת הוּא הַרְבֵּה מְאד יוֹתֵר מִדַּי, וְגַם זֶה אֵינוֹ אֱמֶת
כִּי לא נִמְצָא הַרְבֵּה אֱמֶת
כִּי הָאֱמֶת הוּא רַק אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר
[לְעֵיל בְּהַתּוֹרָה אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא בְּסִימָן נ"א]
דְּהַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁהוּא בּוֹשׁ בְּעֵינֵי עַצְמוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּשֶׁקֶר גָּמוּר כַּנַּ"ל
עַל כֵּן הוּא רוֹצֶה לְכַסּוֹת עַל הַשֶּׁקֶר, וּלְהַלְבִּישׁ הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת
דְּהַיְנוּ לְמָשָׁל, שֶׁחָפֵץ לַעֲשׂוֹת אֵיזֶהוּ תְּנוּעָה אוֹ הַמְחָאַת כַּף בִּשְׁבִיל אַחֵר
אֲבָל הוּא מִתְבַּיֵּשׁ בָּזֶה שֶׁיַּעֲשֶׂה שֶׁקֶר בִּתְפִילָּתוֹ בִּשְׁבִיל בְּנֵי אָדָם
עַל כֵּן הוּא גּוֹנֵב דַּעַת עַצְמוֹ
וּמְסַבֵּב לוֹ הַיֵּצֶר הָרָע סִיבּוּבִים בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ
עַד שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁהוּא צָרִיך בֶּאֱמֶת לַעֲשׂוֹת תְּנוּעָה זוֹ בִּתְפִילָּתוֹ
אוֹ לְהַכּוֹת כַּף אֶל כַּף
דְּהַיְנוּ שֶׁמּוֹצֵא לְעַצְמוֹ אֵיזֶה אֱמֶת
שֶׁהוּא צָרִיך לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ הַתְּנוּעָה בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ הָאֱמֶת
נִמְצָא שֶׁהוּא מְכַסֶּה הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת
נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה אֱמֶת יוֹתֵר מִדַּי
כִּי הָעִקַּר הָאֱמֶת אֵינוֹ רַק אֶחָד
דְּהַיְנוּ לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך לְבַדּוֹ
יֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה גְּוָנִין
וְכַמָּה מִינֵי אֱמֶת שֶׁמּוֹצֵא לְעַצְמוֹ לְחַפּוֹת עַל הַשֶּׁקֶר
וְזֶהוּ 'כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָך הָאָדָם לַבְּרִיּוֹת'
שֶׁאָז נוֹפֵלִים עָלָיו פְּנִיּוֹת וּשְׁקָרִים כַּנַּ"ל
אֲזַי 'מִשְׁתַּנֶּה פָּנָיו לְכַמָּה גְּוָנִין'
'פָּנָיו', זֶה בְּחִינַת הָאֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת פָּנִים
בְּחִינַת "מְבַקְּשֵׁי פָנֶיך יַעֲקב סֶלָה", בְּחִינַת: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב"
דְּהַיְנוּ שֶׁהָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת פָּנִים, נִשְׁתַּנֶּה לְכַמָּה גְּוָנִין
דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּמָּה מִינֵי אֱמֶת, שֶׁמַּלְבִּישׁ בּוֹ הַשֶּׁקֶר
דְּהַיְנוּ שֶׁמּוֹצֵא לְעַצְמוֹ אֱמֶת, שֶׁכַּוָּנָתוֹ בִּשְׁבִיל כָּך, אוֹ בִּשְׁבִיל כָּך
נִמְצָא שֶׁנִּשְׁתַּנֶּה הַפָּנִים שֶׁהוּא אֱמֶת, לְכַמָּה גְּוָנִין
כִּי הָעִקַּר הָאֱמֶת אֵינוֹ אֶלָּא אֶחָד כַּנַּ"ל
וְזֶה פֵּרוּשׁ: "אֲהַלְּלָה ה' בְּחַיָּי"
הַיְנוּ כְּשֶׁאֵין נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת
וְזֶה 'בְּחַיָּי', בְּחַיָּי דַּיְקָא
הַיְנוּ שֶׁאֲנִי חַי מֵחַיִּים שֶׁלִּי, שֶׁאֵינוֹ נִצְרָך לְחִיּוּת שׁוּם אָדָם
כִּי 'הַנִּצְרָך לַבְּרִיּוֹת חַיָּיו אֵינָם חַיִּים'
הַיְנוּ שֶׁאֵינָם חַיִּים שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא חַי מֵאֲחֵרִים
אֲבָל כְּשֶׁאֵינִי נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת וַאֲנִי חַי חַיִּים שֶׁלִּי
אֲזַי אוּכַל לְהַלְּלוֹ וּלְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו בֶּאֱמֶת כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: "אֲהַלְּלָה ה' בְּחַיָּי" דַּיְקָא כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: 'כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָך הָאָדָם לַבְּרִיּוֹת עוֹלָם חָשַׁך בַּעֲדוֹ' וְכוּ'
וּכְשֶׁיֵּשׁ אֱמֶת אֲזַי הוּא מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים
כִּי עִקַּר מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים לָעוֹלָם הַבָּא, הוּא עַל יְדֵי הָאֱמֶת שֶׁיִּתְגַּלֶּה אָז
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד"
כּוֹנַנְתָּ לָעַד לא כְּתִיב אֶלָּא תִּכּוֹן
כִּי לֶעָתִיד לָבוֹא יִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
וְעַל יְדֵי הָאֱמֶת שֶׁיִּתְגַּלֶּה לֶעָתִיד
עַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים
בִּבְחִינַת: "וּמְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ"
'פָּנָיו' זֶה בְּחִינַת אֱמֶת כַּנַּ"ל
שֶׁעַל יְדֵי זֶה, 'מְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו' וּמַאֲבִידָן מִן הָעוֹלָם
וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בַּגְּמָרָא: שֶׁכִּבְיָכוֹל הֵם כְּמַשָּׂא עַל פָּנָיו
כִּי הַפָּנִים שֶׁהוּא בְּחִינַת הָאֱמֶת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבּל אֶת הָרְשָׁעִים
וּכְשֶׁנִּתְגַּלֶּה בְּחִינַת הַפָּנִים, דְּהַיְנוּ הָאֱמֶת, אֲזַי הוּא מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה מַפַּלְתָּם לֶעָתִיד, כִּי אָז יִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן כְּשֶׁזּוֹכִין לֶאֱמֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלֶּה בְּחִינַת הַפָּנִים כַּנַּ"ל
וַאֲזַי מַמְשִׁיכִין בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא בְּתוֹך הָעוֹלָם הַזֶּה
וַאֲזַי נַעֲשֶׂה מַפַּלְתָּם עַל יְדֵי הָאֱמֶת גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה
כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה בָּעוֹלָם הַבָּא כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין שְׁלֵמוּת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד
בְּחִינַת שָׂפָה בְּרוּרָה
בְּתוֹך הָעוֹלָם הַזֶּה
כִּי בְּחִינַת שָׂפָה בְּרוּרָה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי מַפַּלְתָּם
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְהַפְּכִין כֻּלָּם אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: "וְדַבֵּר דָּבָר", הַנֶּאֱמַר בְּשַׁבָּת
הַיְנוּ שֶׁצָּרִיך לְהַמְשִׁיך בְּחִינוֹת דִּבּוּר שֶׁל שַׁבָּת
שֶׁהוּא בְּחִינוֹת עָלְמָא דְּאָתֵי
בְּתוֹך הַדִּבּוּר שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה
לְהַשְׁלִים הַדִּבּוּר בָּעוֹלָם הַזֶּה
כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר הוּא מִבְּחִינוֹת שַׁבָּת
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'שֶׁלּא יְהֵא דִּבּוּרְך שֶׁל שַׁבָּת כְּדִבּוּרְך שֶׁל חֹל'
כִּי בְּשַׁבָּת הוּא שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר
כִּי שַׁבָּת הוּא בְּחִינוֹת עוֹלָם הַבָּא כַּנַּ"ל
וְצָרִיך לְהַמְשִׁיך דִּבּוּר שֶׁל שַׁבָּת בְּתוֹך הַדִּבּוּר שֶׁל חֹל כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ בְּחִינַת 'אֵל הֲוָיָה בִּיצִירָה'
שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינַת 'אֵל', שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת: "לא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב"
שֶׁהוּא בְּחִינַת יַעֲקב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
'מִנַּיִן שֶׁקְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְיַעֲקב אֵל שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלקֵי" וְכוּ'
כִּי יַעֲקב בְּחִינַת אֱמֶת כַּנַּ"ל
וְזֶה הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינוֹת עָלְמָא דְּאָתֵי, תָּלוּי בְּפַרְנָסָה
כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּרְנָסָה וְאֵין נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת, יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת כַּנַּ"ל
"אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלקָיו"
כִּי 'כְּשֶׁשִּׂבְרוֹ עַל ה' אֱלקָיו', וְאֵין נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת, אֲזַי 'אֵל יַעֲקב בְּעֶזְרוֹ'
כִּי 'אֵל יַעֲקב' הוּא בְּחִינַת אֱמֶת כַּנַּ"ל
וַאֲזַי כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְשִׁיך בְּחִינוֹת עָלְמָא דְּאָתֵי, בְּחִינוֹת אֱמֶת, בְּחִינוֹת פָּנִים
בְּתוֹך הָעוֹלָם הַזֶּה
אֲזַי נַעֲשֶׂה מַפֶּלֶת הָרְשָׁעִים כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת הֲוָיָה בְּמִלּוּי הֵהִין
כִּי הֵי הִיא בְּחִינַת שִׁלּוּם שָׂכָר
כְּמָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: "הֶגֶה וָהִי"
וָהִי זֶה שִׁלּוּם שָׂכָר לָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַבָּא
וְזֶה בְּחִינַת 'אֵל הֲוָיָה' דְּהַיְנוּ אֵל שֶׁהוּא בְּחִינוֹת אֱמֶת
שֶׁעַל יָדוֹ נַעֲשֶׂה שִׁלּוּם שָׂכָר לָרְשָׁעִים
שֶׁהוּא בְּחִינוֹת הֲוָיָה בְּמִלּוּי הֵהִין כַּנַּ"ל
צָרִיך לְהַמְשִׁיכָהּ בְּתוֹך הָעוֹלָם הַזֶּה
שֶׁהוּא בְּחִינוֹת 'וְדַבֵּר דָּבָר'
לְהַמְשִׁיך דִּבּוּר שֶׁל שַׁבָּת בְּתוֹך יְמֵי הַחֹל כַּנַּ"ל
שֶׁהֵם בְּחִינוֹת יְצִירָה: "יָמִים יֻצָּרוּ וְלא אֶחָד בָּהֶם"
דְּהַיְנוּ שֶׁיְּמֵי הַחֹל הֵם בְּחִינוֹת יְצִירָה
כְּשֶׁאֵין אֶחָד בָּהֶם שֶׁהוּא בְּחִינוֹת שַׁבָּת
וְצָרִיך לְהַמְשִׁיך לִבְחִינוֹת יְצִירָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת יְמֵי הַחֹל
אֶת בְּחִינוֹת 'אֵל הֲוָיָה', שֶׁהוּא בְּחִינוֹת עָלְמָא דְּאָתֵי, בְּחִינוֹת שַׁבָּת
'מַלְכוּת פֶּה', שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִשְׁלָמִים אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל
ד. וּכְשֶׁנִּשְׁלָמִין אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל
צָרִיך לִרְאוֹת לְהוֹצִיא הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת
כִּי לִפְעָמִים נִתְחָבִין אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר בְּמֵצַר הַגָּרוֹן
וְאִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת
שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת מַה שֶּׁקּוֹרִין בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז הֵיזֶרִיק
וְצָרִיך לִרְאוֹת לְהוֹצִיא הַדִּבּוּר מִמֵּצַר הַגָּרוֹן, שֶׁיּוּכַל לְדַבֵּר בִּשְׁלֵמוּת
דְּהַיְנוּ לְהַמְשִׁיך נְקֻדּוֹת אֶל הָאוֹתִיּוֹת
כִּי בְּלא נְקֻדּוֹת אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר שׁוּם אוֹת, כַּיָּדוּעַ בְּחוּשׁ
וַאֲזַי כְּשֶׁמַּמְשִׁיכִין נְקֻדּוֹת אֶל הָאוֹתִיּוֹת, וּמוֹצִיאִין הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת
אֲזַי יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִכּחַ אֶל הַפּעַל
כִּי כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם, כֻּלָּם בָּאִים בְּתוֹך הַדִּבּוּר
כִּדְאִיתָא בַּזוהַר 'רְחוּשֵׁי מְרַחֲשָׁן שִׂפְוָתֵהּ'
וְאַף שֶׁאֵין הָאָדָם מַרְגִּישׁ זאת, אַף עַל פִּי כֵן הוּא בְּדַקּוּת גָּדוֹל
כִּי כָּל מַחֲשָׁבָה שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם
כֻּלָּם מֻכְרָחִים לָבוֹא בְּתוֹך הַדִּבּוּר בִּשְׁעַת הַמַּחֲשָׁבָה
רַק שֶׁהוּא בְּדַקּוּת מְאד
וְלָכֵן כָּל עֲשִׂיָּה שֶׁעוֹשֶׂה הָאָדָם
צְרִיכָה לָבוֹא בַּתְּחִלָּה בְּתוֹך הַדִּבּוּר
כִּי כָּל הַדְּבָרִים צְרִיכִין לָבוֹא בִּבְחִינוֹת מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה
נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי הַדִּבּוּר, נִגְמָר הַמַּעֲשֶׂה וְיוֹצֵא מִכּחַ אֶל הַפּעַל
כִּי קדֶם שֶׁיּוֹצֵא הַמַּעֲשֶׂה מִכּחַ אֶל הַפּעַל
צְרִיכָה לָבוֹא תְּחִלָּה בִּבְחִינוֹת דִּבּוּר
עַל כֵּן כְּדֵי לְהוֹצִיא מִכּחַ אֶל הַפּעַל, צְרִיכִין לְהַשְׁלִים אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל
וּלְהוֹצִיא הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת מִמֵּצַר הַגָּרוֹן
דְּהַיְנוּ לְהַמְשִׁיך בְּחִינוֹת נְקֻדּוֹת אֶל הָאוֹתִיּוֹת
וַאֲזַי כְּשֶׁיּוֹצֵא הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת, יוֹצֵא הַדָּבָר מִכּחַ אֶל הַפּעַל כַּנַּ"ל.
וּלְהַמְשִׁיך נְקֻדּוֹת אֶל הָאוֹתִיּוֹת
הוּא עַל יְדֵי הַחֵשֶׁק וְהַכִּסּוּפִין שֶׁחוֹשְׁקִין לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה
אוֹ שְׁאָר דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁאִישׁ יִשְׂרְאֵלִי חוֹשֵׁק לַעֲשׂוֹת
"נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף", שֶׁעַל יְדֵי הַכִּסּוּפִין וְהַחֵשֶׁק נַעֲשִׂין נְקֻדּוֹת
כִּי אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר כִּי אִם עַל יְדֵי חֵשֶׁק
דְּהַיְנוּ לְמָשָׁל כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֵיזֶה דִּבּוּר, צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מִתְּחִלָּה חֵשֶׁק לְדַבֵּר
וְכֵן כְּשֶׁעוֹשֶׂה אֵיזֶה פְּעֻלָּה, אִם לא הָיָה לוֹ חֵשֶׁק מִתְּחִלָּה לַעֲשׂוֹתָהּ
בְּוַדַּאי לא הָיָה עוֹשֶׂה אוֹתָהּ
וְעַל כֵּן כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁהָאָדָם צָרִיך לַעֲשׂוֹת
כְּגוֹן לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק, אוֹ שְׁאָר דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁהָאָדָם צָרִיך לַעֲשׂוֹת
נוֹתְנִין לוֹ מִתְּחִלָּה חֵשֶׁק
כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה יַעֲשֶׂה הַדָּבָר
וְעִקַּר גּדֶל הַחֵשֶׁק נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַמְּנִיעָה שֶׁמַּזְמִינִין לוֹ
כִּי כְּשֶׁאִישׁ יִשְׂרְאֵלִי צָרִיך לַעֲשׂוֹת דָּבָר הַצָּרִיך לוֹ לְיַהֲדוּתוֹ
בִּפְרָט כְּשֶׁצָּרִיך לוֹ לַעֲשׂוֹת דָּבָר גָּדוֹל הַצָּרִיך לְיַהֲדוּתוֹ
שֶׁכָּל יַהֲדוּתוֹ תָּלוּי בָּזֶה
כְּגוֹן לִנְסֹעַ לְצַדִּיק אֲמִתִּי
אֲזַי מַזְמִינִין לוֹ מְנִיעָה
וְזאת הַמְּנִיעָה הִיא בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק
כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק יוֹתֵר לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ הַדָּבָר
כִּי עַל יְדֵי הַמְּנִיעָה שֶׁמּוֹנְעִין אֶת הָאָדָם מִן הַדָּבָר
עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה הִתְגַּבְּרוּת הַחֵשֶׁק מְאד
כְּמוֹ לְמָשָׁל כְּשֶׁמַּרְאִין לְקָטָן דָּבָר הַנֶּחֱמָד לוֹ
וְתֵכֶף וּמִיָּד חוֹטְפִין מִמֶּנּוּ וּמַחְבִּיאִין מִמֶּנּוּ
אֲזַי הוּא רוֹדֵף מְאד אַחַר הָאָדָם, וּמְבַקֵּשׁ וְחוֹשֵׁק מְאד לְאוֹתוֹ הַדָּבָר
נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַחֵשֶׁק נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי שֶׁחָטְפוּ מִמֶּנּוּ וְהֶחְבִּיאוּ אֶת הַדָּבָר
כְּמוֹ כֵן מוֹנְעִין אֶת הָאָדָם בִּמְנִיעוֹת מֵהַדָּבָר הַצָּרִיך לוֹ
כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק יוֹתֵר
"וְלֶחֶם סְתָרִים יֻנְעַם"
שֶׁכָּל מַה שֶּׁהַדָּבָר נִמְנָע וְנִסְתָּר מִן הָאָדָם בְּיוֹתֵר
הוּא חוֹשֵׁק אֵלָיו וְנָעִים לוֹ בְּיוֹתֵר
שֶׁמִּזֶּה בָּא תַּאֲווֹת וְהִתְגַּבְּרוּת הַחֵשֶׁק אֶל עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִצְלָן
כִּי מֵחֲמַת שֶׁהָעֲבֵרָה נִמְנַעַת מְאד מִן הָאָדָם
כִּי אָנוּ מְצֻוִּים וּמֻזְהָרִים וּמֻפְקָדִים עָלֶיהָ שֶׁלּא לַעֲשׂוֹתָהּ
נִמְצָא שֶׁהִיא נִמְנַעַת מְאד מֵאִתָּנוּ
עַל כֵּן יֵשׁ הִתְגַּבְּרוּת הַחֵשֶׁק אֵלֶיהָ כַּנַּ"ל, בִּבְחִינוֹת "וְלֶחֶם סְתָרִים יֻנְעַם"
כְּמוֹ כֵן בִּקְדֻשָּׁה, כְּשֶׁיֵּשׁ מְנִיעָה לְאָדָם
הַחֵשֶׁק מִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר
וְכָל מַה שֶּׁהַדָּבָר הַנֶּחֱשָׁק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, הַמְּנִיעָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה
כִּי יֵשׁ חֵשֶׁק וְחוֹשֵׁק וְנֶחֱשָׁק
דְּהַיְנוּ הָאָדָם הַחוֹשֵׁק
וְהַדָּבָר הַנֶּחֱשָׁק
וְהַחֵשֶׁק שֶׁחוֹשְׁקִין לַדָּבָר הַנֶּחֱשָׁק
וּכְפִי מַעֲלַת הַנֶּחֱשָׁק
כֵּן צָרִיך לִהְיוֹת גּדֶל הַחֵשֶׁק
וְעַל כֵּן כְּשֶׁהַנֶּחֱשָׁק גָּדוֹל מְאד
נִמְצָא שֶׁצָּרִיך שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק גָּדוֹל מְאד
אֲזַי יֵשׁ לוֹ מְנִיעָה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר
שֶׁעַל יְדֵי זֶה הַחֵשֶׁק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר
כִּי כָּל מַה שֶּׁהַמְּנִיעָה יוֹתֵר גָּדוֹל
הַחֵשֶׁק מִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן רָאוּי לָאָדָם לָדַעַת
כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד מֵאֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה
יֵדַע וְיָבִין מִזֶּה, שֶׁזֶּה הַדָּבָר שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת
הוּא נֶחֱשָׁק גָּדוֹל מְאד, וְדָבָר יָקָר מְאד
שֶׁמֵּחֲמַת זֶה הַמְּנִיעָה גְּדוֹלָה מְאד כַּנַּ"ל
וּבִפְרָט כְּשֶׁרוֹצֶה לִנְסֹעַ לְצַדִּיק הָאֱמֶת
כִּי יֵשׁ צַדִּיקִים הַרְבֵּה
אֲבָל יֵשׁ בְּחִינוֹת נְקֻדּוֹת הָאֱמֶת בֵּין הַצַּדִּיקִים
שֶׁכְּשֶׁרוֹצִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, שֶׁבָּזֶה תָּלוּי הַכּל
אֲזַי יֵשׁ לְהָאָדָם מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת רַבּוֹת מְאד
וּמִזֶּה בְּעַצְמוֹ יָבִין הָאָדָם גּדֶל מַעֲלַת הַנֶּחֱשָׁק כַּנַּ"ל.
וְהִנֵּה הַכְּלָל, שֶׁכָּל הַמְּנִיעוֹת הֵם רַק בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק
כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן כְּשֶׁאָדָם חוֹשֵׁק בְּיוֹתֵר
בְּוַדַּאי יוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר
וְיוּכַל לְהוֹצִיאוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל
כִּי עַל יְדֵי הַחֵשֶׁק נַעֲשִׂין נְקֻדּוֹת
שֶׁעַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין מִכּחַ אֶל הַפּעַל כַּנַּ"ל
כִּי הַחֵשֶׁק מְשַׁבֵּר הַמְּנִיעָה
כִּי עִקַּר הַמְּנִיעָה אֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן כְּשֶׁאָדָם חוֹשֵׁק בְּיוֹתֵר כְּפִי הַמְּנִיעָה, מִמֵּילָא נִשְׁבָּר הַמְּנִיעָה
וְזֶה בְּחִינַת ט' נְקֻדִּין
כִּי הַנְּקֻדּוֹת הֵם בְּחִינוֹת רְקִיעִין, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת מְנִיעוֹת
כִּי הַמְּנִיעָה הִיא בְּחִינַת רָקִיעַ, שֶׁהִיא בְּחִינַת מָסָך
שֶׁמַּפְרִישׁ וּמֵסֵך לִפְנֵי הָאָדָם, וּמוֹנְעוֹ מִן הַדָּבָר
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יְהִי רָקִיעַ וִיהִי מַבְדִּיל"
שֶׁהָרָקִיעַ הוּא בְּחִינַת מְנִיעָה
שֶׁמַּפְרִישׁ וּמַבְדִּיל בֵּין הַחוֹשֵׁק וְהַנֶּחֱשָׁק
וְעַל כֵּן גַּם הָאָרֶץ נִקְרֵאת רָקִיעַ
כְּמָה שֶׁכָּתוּב: "לְרוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם"
כִּי גַּם הָאָרֶץ הִיא שֶׁטַח הַמַּבְדִּיל וּמַפְרִישׁ
וְעַל כֵּן הַט' נְקֻדִּין הֵם בְּחִינַת ט' רְקִיעִין
כִּי הַנְּקֻדּוֹת נַעֲשִׂין עַל יְדֵי הַחֵשֶׁק כַּנַּ"ל
וְעִקַּר הַחֵשֶׁק עַל יְדֵי הַמְּנִיעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת רָקִיעַ כַּנַּ"ל
וְיֵשׁ ט' נְקֻדִּין, ט' רְקִיעִין
כִּי יֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּהַנֶּחֱשָׁק
כִּי יֵשׁ נֶחֱשָׁק לְמַעְלָה מִנֶּחֱשָׁק
וּלְפִי גּדֶל מַעֲלוֹת הַנֶּחֱשָׁק, כֵּן צָרִיך לִהְיוֹת גּדֶל הַחֵשֶׁק
וְעַל כֵּן יֵשׁ לוֹ מְנִיעָה גְּדוֹלָה כַּנַּ"ל
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה הַנְּקֻדָּה כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת תֵּשַׁע נְקֻדִּין, תִּשְׁעָה רְקִיעִין
שֶׁהֵם מִקָּמַץ עַד שׁוּרֻק
שֶׁהֵם נְקֻדָּה לְמַעְלָה מִנְּקֻדָּה
רָקִיעַ לְמַעְלָה מֵרָקִיעַ
דְּהַיְנוּ נֶחֱשָׁק לְמַעְלָה מִנֶּחֱשָׁק
שֶׁלְּפִי גּדֶל הַנֶּחֱשָׁק, צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה גּדֶל הַחֵשֶׁק
שֶׁהִיא בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת רָקִיעַ
כִּי הַנְּקֻדָּה נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי הָרָקִיעַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְנִיעָה כַּנַּ"ל
עַד שֶׁיֵּשׁ נֶחֱשָׁק שֶׁהוּא בְּחִינַת קָמַץ, קְמִיץ וּסְתִים
שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדּוֹת קָמַץ
שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִכָּל הַנְּקֻדּוֹת
כִּי הַנֶּחֱשָׁק קְמִיץ וּסְתִים מְאד
וּכְלַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, שֶׁכָּל מַה שֶּׁהָאָדָם חוֹשֵׁק בֶּאֱמֶת
בְּוַדַּאי יוּכַל לְגָמְרוֹ וּלְהוֹצִיאוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל
וְלא יוּכַל לְמָנְעוֹ מִזֶּה שׁוּם מְנִיעָה וָאנֶס
רַק צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה הַחֵשֶׁק גָּדוֹל מְאד, כְּפִי מַעֲלַת הַנֶּחֱשָׁק
וְזֶה יוּכַל לְהָבִין מֵהַמְּנִיעָה בְּעַצְמָהּ
שֶׁכְּשֶׁרוֹאֶה הַמְּנִיעָה מִתְגַּבֶּרֶת וּמִשְׁתַּטַחַת וְעוֹמֶדֶת לְפָנָיו, וּמוֹנַעַת אוֹתוֹ מְאד
יֵדַע וְיָבִין מִזֶּה שֶׁהַנֶּחֱשָׁק גָּדוֹל מְאד כַּנַּ"ל
שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק גָּדוֹל מְאד מְאד, כְּפִי הַנֶּחֱשָׁק, וּכְפִי הַמְּנִיעָה כַּנַּ"ל
וְאָז בְּוַדַּאי יוּכַל לְגָמְרוֹ כַּנַּ"ל.
כִּי אֵין לְהָאָדָם לִפְטר אֶת עַצְמוֹ וְלִמְצא לְעַצְמוֹ תֵּרוּץ, עַל יְדֵי הַמְּנִיעָה
לוֹמַר שֶׁהוּא חָפֵץ לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ הַדָּבָר
רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ מֵחֲמַת הַמְּנִיעָה וְהָאנֶס
וְעַל כֵּן יִהְיֶה נֶחֱשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'חָשַׁב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, וְנֶאֱנַס וְלא עֲשָׂאָהּ, כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ'
כִּי בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אנֶס, נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
אֲבָל כָּל זֶה נֶאֱמַר עַל מִי שֶׁרוֹצֶה לָצֵאת בָּזֶה
אֲזַי יוֹצֵא בָּהּ
כִּי מַה לּוֹ לַעֲשׂוֹת כִּי יֵשׁ לוֹ אנֶס
אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לָצֵאת
רַק שֶׁהוּא רוֹצֶה הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ
אוֹ הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת, הוּא חָפֵץ בְּהַדָּבָר עַצְמוֹ
אִם כֵּן מַה מּוֹעִיל לוֹ, מַה שֶּׁמְּקִלִּין לוֹ שֶׁנֶּחֱשָׁב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ
כִּי אֵינוֹ מְקָרֵר דַּעְתּוֹ כְּלָל בָּזֶה
כִּי הוּא תָּאֵב וְחָפֵץ וּמִתְגַּעְגֵּעַ מְאד, לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ
וְלא לָצֵאת עִם הַ"כְּאִלּוּ, שֶׁנֶּחֱשָׁב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ"
כִּי בֶּאֱמֶת רָאוּי לְאִישׁ יִשְׂרְאֵלִי
שֶׁיִּגְמר חֶפְצוֹ וּרְצוֹנוֹ בְּכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה מִכּחַ אֶל הַפּעַל.
וַאֲזַי, כְּשֶׁחוֹשֵׁק מְאד בֶּאֱמֶת
וְאֵינוֹ מְקָרֵר דַּעְתּוֹ כְּלָל בַּמֶּה שֶּׁנֶּחְשָׁב עָלָיו כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ
אֲזַי בְּוַדַּאי יִגְמר הַדָּבָר וְיוֹצִיאוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל
וִישַׁבֵּר וִיבַטֵּל כָּל הַמְּנִיעוֹת וָאֳנָסִים
כִּי הֵם לא בָּאוּ רַק בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק
וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ הַחֵשֶׁק הָרָאוּי לְאוֹתוֹ הַמְּנִיעָה, כְּפִי גּדֶל מַעֲלַת הַנֶּחֱשָׁק
אֲזַי מִמֵּילָא נִתְבַּטֵּל הָאנֶס וְהַמְּנִיעָה כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: "וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר"
שֶׁכְּשֶׁהַדִּבּוּר יוֹרֵד בְּמֵצַר הַגָּרוֹן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת גָּלוּת מִצְרַיִם
אֲזַי הוּא 'אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר'
הַיְנוּ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ אנֶס וּמְנִיעָה
עַל יְדֵי שֶׁאֵין נְקֻדּוֹת לְהָאוֹתִיּוֹת, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִמֵּצַר הַגָּרוֹן
שֶׁמִּזֶּה בָּאִין כָּל הַמְּנִיעוֹת וָאֳנָסִין כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ בְּחִינַת 'אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר'
שֶׁעַל יְדֵי שֶׁאֵין הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת
עַל יְדֵי זֶה הוּא אָנוּס כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: 'כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָך לַבְּרִיּוֹת עוֹלָם חָשַׁך בַּעֲדוֹ'
'חָשַׁך' לְשׁוֹן מְנִיעָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְלא חָשַׂך מִמֶּנִּי, וְלא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְך" וְכוּ'
הַיְנוּ כְּשֶׁנִּצְרָך לַבְּרִיּוֹת, אֲזַי יֵשׁ לוֹ מְנִיעוֹת
וְזֶה 'עוֹלָם חָשַׁך בַּעֲדוֹ'
הַיְנוּ כְּשֶׁהוּא בֵּין הָעוֹלָם אֲזַי יֵשׁ לוֹ מְנִיעוֹת
וְקָשֶׁה לוֹ לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת כַּנַּ"ל
כִּי כְּשֶׁנִּצְרָך לַבְּרִיּוֹת
נוֹחַ וְטוֹב לוֹ יוֹתֵר לְהִתְפַּלֵּל בְּיָחִיד כַּנַּ"ל
אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאֵינוֹ צָרִיך לָהֶם לְשׁוּם דָּבָר
יוּכַל לַעֲמד בֵּין אֲלָפִים אֲנָשִׁים
לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך לְבַדּוֹ
מֵאַחַר שֶׁאֵין נִצְרָך לְשׁוּם בְּרִיָּה
לא לְפַרְנָסָה, וְלא לְכָבוֹד, וְלא לְשׁוּם דָּבָר, רַק "שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלקָיו"
וְזֶה סוֹד: 'מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁהִקְנִיטַתּוּ אִשְׁתּוֹ וְהָלַך וְלָן וְכוּ'
וְשָׁמַע שְׁתֵּי רוּחוֹת שֶׁמְּסַפְּרוֹת זוֹ עִם זוֹ'
וְסִפּוּרָם הָיָה עַל אוֹדוֹת פַּרְנָסָה, כַּמּוּבָא שָׁם בַּגְּמָרָא
'שֶׁהִקְנִיטַתּוּ', זֶה בְּחִינַת הַחֲרוֹן אַף
'שְׁתֵּי רוּחוֹת' זֶה בְּחִינַת שְׁתֵּי רוּחוֹת הַנַּ"ל
הַנַּעֲשִׂין עַל יְדֵי הַמְתָּקַת הַחֲרוֹן אַף
דְּהַיְנוּ כְּשֶׁמּוֹצִיאִין מִכּחַ אֶל הַפּעַל כַּנַּ"ל
וְזֶה תָּלוּי בִּבְחִינַת פַּרְנָסָה
שֶׁעַל יָדָהּ מוֹצִיאִין מִכּחַ אֶל הַפּעַל כַּנַּ"ל.
וְלא גִּלָּה יוֹתֵר, אֵיך כָּל הַתּוֹרָה הַזּאת מְרֻמֶּזֶת בְּמַאֲמָר זֶה
ספר המידות - בשורה
ספר המידות - בשורה חלק א' א. מי שהוא רגיל לומר בשורות טובות, הוא נתלבש מבחינת אליהו. ב. אל תבשר בשורה רעה, כי מחמת בשורה רעה מתו כמה נפשות. ג. העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות, והקדוש ברוך הוא גוזר והוא מבטל. ד. המבשר בשורות רעות, נופל למחין דקטנות. חלק שני א. מי שהוא רגיל לבשר בשורות טובות, על ידי זה לא יכאבו לו רגליו....
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנה - כְּשֶׁהָאָדָם הוּא מַאֲמִין בְּהַצַּדִּיק בְּלִי שׁוּם דַּעַת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנה - כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת אפשר לו לפל מהאמונה כי מאמונה לבד אפשר לפל אבל אם יש לו גם דעת שמבין גם בהדעת אזי אי אפשר לו לפל...
חיי מוהר"ן - קכט - נסיעתו לארץ ישראל
...לארץ ישראל נסע לקאמיניץ כמבאר כבר בספר הנדפס. ובנסיעתו לקאמיניץ אמר לרבי שמעון יש לפני נסיעה ואיני יודע להיכן ושחק רבי שמעון איך נוסעים אם אין יודעים להיכן נוסעים והשיב לו באמת איני יודע. והלך רבי שמעון והכין עגלה וסוסים וכל צרכי הנסיעה ונסע עמו. ובנסיעתו עמו בקש מרבנו זכרונו לברכה. שיסע דרך כפר וואלחיוויץ. וקבל שם עוד איש אחד ונסע איש אחד משם גם כן עמהם, עד שבאו למעזבוז. ועדין לא ידעו להיכן נוסעים. ובבואו למעזבוז לבית אביו ואמו הצדיקים זכרונו לברכה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סז - וַיִּבֶן ה' אֱלקִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח
...- תורה סז - ויבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח וכו' ויבאה אל האדם חד אמר מלמד שנתן בה בינה יתרה וחד אמר מלמד שקלעה לחוה והביאה אל האדם א. הנפש היא יקרה מאד וצריך להיות זהיר בה ולשמרה מאד על כן צריכין לזהר מאד, כשבא איזה כבוד חדש לאדם כי הכבוד הוא אם כל חי, והוא שרש כל הנפשות וכשהנפש מסתלקת, היא מסתלקת אל הכבוד, שהוא שרשה בבחינת: "כבוד ה' יאספך" שהסתלקות ואסיפת הנפשות הם לתוך הכבוד כי שם שרשם כנ"ל ועל כן כשבא כבוד חדש לאדם...
ספר המידות - סגולה
...ב. השמים יש בהם שנוי מראות לפי מראות עשבים הנגדלים על ידיהם, והם מסגלים להסתכל בהן. ג. מי גשמים מסגלין למי שאין לו גבורת אנשים. ד. אמירת תהלים סגלה להוריד גשמים תהלם ל'מטר ה'שמים ת'שתה מ'ים. ה. סגלה להחזיר לאשה וסתה על ידי הכנסת אורחים. ו. מי ששערותיו מרבים שלא על פי הטבע, זה עלול לנזקים הרבה ולפגעים רעים מהסטרא אחרא, סגלתו שיקרא הפרשה שקורין ביום כפורים. ז. מי שנתאלם בפתע פתאום, יעבירו על פיו חלף כשר. ח. סגלה למקשה לילד, תתלה לה על צוארה מפתח של...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ד - אָנכִי ה' אֱלהֶיךָ
...ד - אנכי ה' אלהיך [לשון רבנו, זכרונו לברכה] אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים א. כשאדם יודע שכל מארעותיו הם לטובתו זאת הבחינה היא מעין עולם הבא כמו שכתוב: "בה' אהלל דבר באלוהים אהלל דבר" וזאת הבחינה היא מעין עולם הבא כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה "ביום ההוא יהיה ה' אחד" וכו' והקשו: וכי האידנא לאו הוא אחד ? ותרצו חכמינו, זכרונם לברכה. האידנא מברכין על הטובה הטוב והמטיב ועל הרעה דין אמת ולעתיד כלו הטוב והמטיב שיהיה שם ה' ושם אלהים אחדות...
מעשה משבעה קבצנים - בן המלך
...משבעה קבצנים מעשה פעם אחת היה מלך = זה השי"ת והיה לו בן יחיד = זה אדם הראשון לפני שחטא. ורצה המלך למסר המלוכה לבנו בחייו = כי לפני שאדם הראשון חטא, מאחר שהוא כולו היה כלול בא"ס, ממילא הוא מלך כמו השי"ת ממש. שזו בחינת אדם קדמון שהוא מעל האצילות ולפני הבריאה. ולכן מסר את המלוכה בחייו דייקא, כי אצל השי"ת שני מלכים יכולים למלוך בבת אחת. ועשה משתה גדול ובודאי בכל פעם שהמלך עושה משתה גדול הוא שמחה גדולה מאד בפרט עתה, שמסר המלוכה לבנו בחייו בודאי היה שמחה...
חיי מוהר"ן - כד - שיחות השיכים להתורות
...- כד - שיחות השיכים להתורות אות כד פעם אחת באנו אליו אני וחברי רבי נפתלי סמוך לשבועות תקס"ה, ואמר לנו שעתה אינו יודע כלל רק זאת נודע לי בעתים הללו שעל ידי לשון הרע שבעולם אין הצדיקים יכולין להיות ענוים וכו' כמבאר בסימן קצ"ז ויתר מזה אינו יודע ואמר בפרוש כמו שאתה אינך יודע, כך ממש אני איני יודע עכשו כלום. ואמר שעכשו הוא מתנהג בפשיטות שעומד בבקר ומתפלל תפילתו, ואחר כך הוא לומד קצת, ואחר כך הוא אומר תהלים, ואחר כך אוכל אכילתו ומניח עצמו לישן קצת ואחר...
שיחות הר"ן - אות קיח
...זכרונו לברכה, שאמר בלשון תמה על השם יתברך קשה קשיות הרבה מאד מה טוב ונעים להאיש הזה שזוכה לדעת שלם שיושב לו ורואה ויודע שאינו קשה שום קשיא כלל והכל נכון וישר כי ישרים דרכי ה' וכן אנכי שמעתי פעם אחד שאמר על השם יתברך קשה קשיות וכו' וכונתו היה כמתלוצץ מזה שקשה לקצת בני העולם קשיות הרבה וגדולות על השם יתברך, חס ושלום אבל באמת בודאי אסור להרהר אחרי דרכיו יתברך כי בודאי צדיק ה' בכל דרכיו וכו' רק שאי אפשר לשכל אנושי להבין דרכיו והנהגתו את העולם בשום אפ...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמה - אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי וְכוּ'
...אדם מת וחצי וכו' [לשון רבנו, זכרונו לברכה] אין אדם מת וחצי וכו' זה בחינת מחלקת, כתרגומו "ורבו בעלי חצים", 'בעלי פלגתא' ומי שאוחז תאוותו ממחלקת, בודאי כאלו לא מת כמו שבקש דוד: "אגורה באהלך עולמים" וכי אפשר לדור בשני עולמות, אלא שיהיו אומרים דבר הלכה משמו (מימרא זו איתא נמי בבבלי יבמות צו אלא דשם בירושלמי הגירסא וכי עלתה על דעתו של דוד שיהא חי וקיים לעולמים אלא וכו' מבואר מזה ביותר דע"י שאומרים וכו' הוא חי וקים לעולם ואינו מת) ואז 'כאלו לא מת' אבל...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1680 שניות - עכשיו 25_10_2020 השעה 09:28:30 - wesi2