ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצב - דִּבּוּר אֱמֶת שֶׁיּוֹצֵא מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת
דע שדבור אמת שיוצא מפי הצדיק האמת אפילו במלי דעלמא הוא יקר מדברי תורה של צדיק אחר כי בהדברי תורה של האחר יכול להיות שם תערובות הרבה אבל זה הדבור היוצא מפי הצדיק האמת הוא רק אמת לבד וכיון שהוא רק אמת ואין בו שום תערובות אין יקר ממנו ומי ששומע דבור מפי הצדיק האמת שהוא דבור אמת ובפרט כשרואה אותו אז (ישעיה ל) : "והיו עיניך רואות את מוריך" הוא מקבל בחינות הפנים של הצדיק ובחינות שכלו ונשמתו כי זה הצדיק מניח שכלו בתוך זה הדבור שמחדש והוא מקבל זה הדבור נמצא שמקבל שכלו וזה גם כן בחינות הנשמה, כי הנשמה היא בחינת השכל כמה שכתוב (איוב ל"ב) : "ונשמת שדי תבינם" וכן מקבל פנים שלו כי הדבור שהוא מדבר הוא אמת ואמת הוא הפנים של כל הפנים דקדשה בבחינות (תהלים כ"ד) "מבקשי פניך יעקב סלה", בחינות (מיכה ז) : "תתן אמת ליעקב" נמצא זה שמקבל דבור מפי הצדיק מקבל פניו ושכלו ונשמתו ונחקק ונצטיר בדעתו דמות דיוקנו של הצדיק שהוא הפנים והשכל והנשמה אך שצריך לשמר משכחה כי שכחה משכחת הכל ממנו הינו כל מה שנצטיר בדעתו מהדבור כנ"ל על ידי השכחה נשכח ועובר ממנו כל הנ"ל ואפילו אם יכתב הדבר בספר לזכרון כשבחינת השכחה מתגברת נופל בחינת השכחה גם על הספר הנכתב הינו כשחס ושלום, נפטר החכם שחדש הדבור ואז מתגבר בחינות שכחה בבחינות (תהלים ל"א) "נשכחתי כמת מלב" ואז שורה שכחה אפילו על ספר הנכתב ויש עצה לזה לציר לפניו דמות דיוקנו של החכם בשעת הלמוד כשלומדין דבריו כמובא בירושלמי (שקלים פ"ב) שצריך לציר בשעת הלמוד כאלו התנא עומד לפניו כי בהספר של החכם נרשם ונצטיר שם דמות החכם כי אלו הדבורים והאותיות הנרשמין ומצירין בהספר הם שכל החכם ונשמתו ובחינות פניו נמצא ששכלו ונשמתו ופניו שהוא דמותו ממש הוא באלו האותיות והתבות על כן נמצא בכל ספר וספר דמות דיוקנו של החכם שחדש אלו הדבורים כי כפי דמותו דהינו שכלו ונשמתו ופניו של החכם כן נצטירין האותיות בספר כי אם היה להחכם דמות אחר הינו שכל ופנים ונשמה אחרת היה מחדש ומציר אותיות אחרים בהספר כפי השכל שהיה לו שהוא דמותו נמצא שיש בכל ספר דמות דיוקנו של החכם. וכשזוכה לזכרון לזכר דברי החכם כמו שאמרם החכם או על ידי מה שחוזר מאה ואחת פעמים שעל ידי זה זוכרו אז כשאומר זה הדבר בשם החכם נצטיר לפניו דמות דיוקנו של החכם והרי הוא כאלו אמרו החכם בעצמו אך שיהיה הזכרון באמת בכח הזכרון שאז נחקק בדעתו דמות דיוקנו ממש כנ"ל וזה (אבות פרק ד') 'הלומד ילד למה הוא דומה' וכו' כי זה הלומד עם התלמיד הוא ממש ככותב בדיו על הניר ומציר אותיות שכלו שם כן הוא מציר בדעת התלמיד, שכלו ודמותו ממש כנ"ל אך שיש בהלמוד בחינות הינו שיש בחינות הלומד ילד הינו כשהתלמיד שומע הדבר מפי הרב ממש ובעת שחדש הרב זה הדבר, שאז הוא בחינות ילד כי החדושים נתהוים על ידי מה שמעלה את הנפשות בבחינות עבור ומחדש אותם כמבאר לעיל [סימן יג] ונמצא שהוא בחינות ילד כאלו נולד היום ואז דומה לדיו כתובה על ניר חדש שנחקק ונצטיר שם היטב בלי טשטוש הינו שאז יוכל להצטיר ולחקק בדעתו היטב ויוכל לזכרו אבל הלומד זקן שאינו שומע מפי החכם בעצמו או אפילו מפיו לאחר כך שלא בשעת החדוש ואזי לא נתחדש נשמתו בבחינת עבור כנ"ל ואז הוא בחינות זקן כמו שהיה מקדם ואז דומה לדיו כתבה על ניר מחוק שהכתב מטשטש שם כן החדוש שמחדש החכם אף שנכתב ונחקק בדעתו עם כל זה לא נצטיר היטב שם ויוכל לשכחו וזה בחינות (ברכות נח) : 'דיו לעבד להיות כרבו' 'לעבד' דיקא, עבד, הוא מי שזוכר מה שמקבל מרבו על ידי שחזר מאה ואחת פעמים כנ"ל כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (חגיגה ט:) : 'עובד אלהים זה החוזר פרקו מאה ואחת פעמים ועל ידי הזכרון זוכה להיות כרבו כי נזדמן לו דמות דיוקנו של רבו וכאלו רבו אמרו אז כנ"ל כי נחקק ונצטיר היטב בדעתו פנים ודמות רבו כדיו כתובה על הניר כנ"ל וזה בחינות דיו לעבד וכו' בחינת דיו כתובה כנ"ל, (וכן מובא בזוהר הקדוש תרומה קנ"ט עין שם). כי מה שנצטיר דמותו אצל התלמיד הוא בחינות דיו כי לא נצטיר אלא דמות דיוקנו כי זה כלל שכל ההתלבשות שמתלבש דרגא בדרגא אינו מתלבש אלא מדרגה אחרונה שבדרגא העליונה הינו בחינת רגלין של העליונה והוא מדרגה הראשונה אצל דרגא התחתונה וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה. 'מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענווה עקב לסלותא' ועל כן לא נצטיר אלא הדמות והוא כמו דיו שאף שנצטיר בו הצורה ממש והדמות כנ"ל עם כל זה אינו רק ציור ודמות ואינו ממש הדבר בעצמו כן הדבור אף שבו נצטיר הדמות עם כל זה אינו אלא ציור ודמות הינו מדרגה התחתונה שלו הינו דבור וזה בחינת (ירושלמי שקלים פרק ו') : 'אש שחורה על גבי אש לבנה' בחינת מחין, בחינת "ונוזלים מן לבנון" 'מן לבונא דמחא', (זהר פינחס רל"ה:) וזהו (שיר השירים א) : "שחורה אני ונאוה" כי מה שהוא שחר ושפל אצל העליון הינו מדרגה התחתונה שלו הוא נאה ועליון אצל התחתון
דַּע שֶׁדִּבּוּר אֱמֶת שֶׁיּוֹצֵא מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת
אֲפִילּוּ בְּמִלֵּי דְּעָלְמָא
הוּא יָקָר מִדִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁל צַדִּיק אַחֵר
כִּי בְּהַדִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁל הָאַחֵר יָכוֹל לִהְיוֹת שָׁם תַּעֲרוֹבוֹת הַרְבֵּה
אֲבָל זֶה הַדִּבּוּר הַיּוֹצֵא מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא רַק אֱמֶת לְבַד
וְכֵיוָן שֶׁהוּא רַק אֱמֶת וְאֵין בּוֹ שׁוּם תַּעֲרוֹבוֹת אֵין יָקָר מִמֶּנּוּ
וּמִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ דִּבּוּר מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא דִּבּוּר אֱמֶת
וּבִפְרָט כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ אָז: "וְהָיוּ עֵינֶיך רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיך"
הוּא מְקַבֵּל בְּחִינוֹת הַפָּנִים שֶׁל הַצַּדִּיק
וּבְחִינוֹת שִׂכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ
כִּי זֶה הַצַּדִּיק מַנִּיחַ שִׂכְלוֹ בְּתוֹך זֶה הַדִּבּוּר שֶׁמְּחַדֵּשׁ
וְהוּא מְקַבֵּל זֶה הַדִּבּוּר
נִמְצָא שֶׁמְּקַבֵּל שִׂכְלוֹ
וְזֶה גַּם כֵּן בְּחִינוֹת הַנְּשָׁמָה, כִּי הַנְּשָׁמָה הִיא בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל
כְּמָה שֶׁכָּתוּב: "וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם"
וְכֵן מְקַבֵּל פָּנִים שֶׁלּוֹ
כִּי הַדִּבּוּר שֶׁהוּא מְדַבֵּר הוּא אֱמֶת
וֶאֱמֶת הוּא הַפָּנִים שֶׁל כָּל הַפָּנִים דִּקְדֻשָּׁה
בִּבְחִינוֹת "מְבַקְשֵׁי פָנֶיך יַעֲקב סֶלָה", בְּחִינוֹת: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב"
נִמְצָא זֶה שֶׁמְּקַבֵּל דִּבּוּר מִפִּי הַצַּדִּיק
מְקַבֵּל פָּנָיו וְשִׂכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ
וְנֶחְקָק וְנִצְטַיֵּר בְּדַעְתּוֹ דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק
שֶׁהוּא הַפָּנִים וְהַשֵּׂכֶל וְהַנְּשָׁמָה
אַך שֶׁצָּרִיך לִשְׁמר מִשִּׁכְחָה
כִּי שִׁכְחָה מְשַׁכַּחַת הַכּל מִמֶּנּוּ
הַיְנוּ כָּל מַה שֶׁנִּצְטַיֵּר בְּדַעְתּוֹ מֵהַדִּבּוּר כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי הַשִּׁכְחָה נִשְׁכָּח וְעוֹבֵר מִמֶּנּוּ כָּל הַנַּ"ל
וַאֲפִילּוּ אִם יִכְתּב הַדָּבָר בְּסֵפֶר לְזִכָּרוֹן
כְּשֶׁבְּחִינַת הַשִּׁכְחָה מִתְגַּבֶּרֶת
נוֹפֵל בְּחִינַת הַשִּׁכְחָה גַּם עַל הַסֵּפֶר הַנִּכְתַּב
הַיְנוּ כְּשֶׁחַס וְשָׁלוֹם, נִפְטָר הֶחָכָם שֶׁחִדֵּשׁ הַדִּבּוּר
וְאָז מִתְגַּבֵּר בְּחִינוֹת שִׁכְחָה בִּבְחִינוֹת "נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב"
וְאָז שׁוֹרָה שִׁכְחָה אֲפִילּוּ עַל סֵפֶר הַנִּכְתַּב
וְיֵשׁ עֵצָה לָזֶה
לְצַיֵּר לְפָנָיו דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל הֶחָכָם
בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד כְּשֶׁלּוֹמְדִין דְּבָרָיו כַּמּוּבָא בִּירוּשַׁלְמִי
שֶׁצָּרִיך לְצַיֵּר בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד כְּאִלּוּ הַתַּנָּא עוֹמֵד לְפָנָיו
כִּי בְּהַסֵּפֶר שֶׁל הֶחָכָם נִרְשָׁם וְנִצְטַיֵּר שָׁם דְּמוּת הֶחָכָם
כִּי אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים וְהָאוֹתִיּוֹת הַנִּרְשָׁמִין וּמְצֻיָּרִין בְּהַסֵּפֶר
הֵם שֵׂכֶל הֶחָכָם וְנִשְׁמָתוֹ וּבְחִינוֹת פָּנָיו
נִמְצָא שֶׁשִּׂכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ וּפָנָיו שֶׁהוּא דְּמוּתוֹ מַמָּשׁ
הוּא בְּאֵלּוּ הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת
עַל כֵּן נִמְצָא בְּכָל סֵפֶר וָסֵפֶר
דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל הֶחָכָם שֶׁחִדֵּשׁ אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים
כִּי כְּפִי דְּמוּתוֹ דְּהַיְנוּ שִׂכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ וּפָנָיו שֶׁל הֶחָכָם
כֵּן נִצְטַיְּרִין הָאוֹתִיּוֹת בַּסֵּפֶר
כִּי אִם הָיָה לְהֶחָכָם דְּמוּת אַחֵר
הַיְנוּ שֵׂכֶל וּפָנִים וּנְשָׁמָה אַחֶרֶת
הָיָה מְחַדֵּשׁ וּמְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת אֲחֵרִים בְּהַסֵּפֶר
כְּפִי הַשֵׂכֶל שֶׁהָיָה לוֹ שֶׁהוּא דְּמוּתוֹ
נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ בְּכָל סֵפֶר דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל הֶחָכָם.
וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְזִכָּרוֹן לִזְכּר דִּבְרֵי הֶחָכָם כְּמוֹ שֶׁאֲמָרָם הֶחָכָם
אוֹ עַל יְדֵי מַה שֶּׁחוֹזֵר מֵאָה וְאַחַת פְּעָמִים
שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכְרוֹ
אָז כְּשֶׁאוֹמֵר זֶה הַדָּבָר בְּשֵׁם הֶחָכָם
נִצְטַיֵּר לְפָנָיו דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל הֶחָכָם
וַהֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ אֲמָרוֹ הֶחָכָם בְּעַצְמוֹ
אַך שֶׁיִּהְיֶה הַזִּכָּרוֹן בֶּאֱמֶת בְּכחַ הַזִּכָּרוֹן
שֶׁאָז נֶחְקָק בְּדַעְתּוֹ דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ מַמָּשׁ כַּנַּ"ל
וְזֶה 'הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמָה הוּא דּוֹמֶה' וכוּ'
כִּי זֶה הַלּוֹמֵד עִם הַתַּלְמִיד
הוּא מַמָּשׁ כְּכוֹתֵב בִּדְיוֹ עַל הַנְּיָר
וּמְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת שִׂכְלוֹ שָׁם
כֵּן הוּא מְצַיֵּר בְּדַעַת הַתַּלְמִיד, שִׂכְלוֹ וּדְמוּתוֹ מַמָּשׁ כַּנַּ"ל
אַך שֶׁיֵּשׁ בְּהַלִּמּוּד בְּחִינוֹת
הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ בְּחִינוֹת הַלּוֹמֵד יֶלֶד
הַיְנוּ כְּשֶׁהַתַּלְמִיד שׁוֹמֵעַ הַדָּבָר מִפִּי הָרַב מַמָּשׁ
וּבְעֵת שֶׁחִדֵּשׁ הָרַב זֶה הַדָּבָר, שֶׁאָז הוּא בְּחִינוֹת יֶלֶד
כִּי הַחִדּוּשִׁים נִתְהַוִּים
עַל יְדֵי מַה שֶּׁמַּעֲלֶה אֶת הַנְּפָשׁוֹת בִּבְחִינוֹת עִבּוּר וּמְחַדֵּשׁ אוֹתָם
כַּמְבאָר לְעֵיל [סִימָן יג]
וְנִמְצָא שֶׁהוּא בְּחִינוֹת יֶלֶד כְּאִלּוּ נוֹלָד הַיּוֹם
וְאָז דּוֹמֶה לִדְיוֹ כְּתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ
שֶׁנֶּחְקָק וְנִצְטַיֵּר שָׁם הֵיטֵב בְּלִי טִשְׁטוּשׁ
הַיְנוּ שֶׁאָז יוּכַל לְהִצְטַיֵּר וְלֵחָקֵק בְּדַעְתּוֹ הֵיטֵב וְיוּכַל לְזָכְרוֹ
אֲבָל הַלּוֹמֵד זָקֵן
שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ מִפִּי הֶחָכָם בְּעַצְמוֹ
אוֹ אֲפִילּוּ מִפִּיו לְאַחַר כָּך שֶׁלּא בִּשְׁעַת הַחִדּוּשׁ
וַאֲזַי לא נִתְחַדֵּשׁ נִשְׁמָתוֹ בִּבְחִינַת עִבּוּר כַּנַּ"ל
וְאָז הוּא בְּחִינוֹת זָקֵן כְּמוֹ שֶׁהָיָה מִקּדֶם
וְאָז דוֹמֶה לִדְיוֹ כְּתֻבָה עַל נְיָר מָחוּק
שֶׁהַכְּתָב מְטֻשְׁטָשׁ שָׁם
כֵּן הַחִדּוּשׁ שֶׁמְּחַדֵּשׁ הֶחָכָם
אַף שֶׁנִּכְתָּב וְנֶחְקָק בְּדַעְתּוֹ
עִם כָּל זֶה לא נִצְטַיֵּר הֵיטֵב שָׁם וְיוּכַל לְשָׁכְחוֹ
וְזֶה בְּחִינוֹת: 'דַּיּוֹ לְעֶבֶד לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ'
'לְעֶבֶד' דַּיְקָא, עֶבֶד, הוּא מִי שֶׁזּוֹכֵר מַה שֶּׁמְּקַבֵּל מֵרַבּוֹ עַל יְדֵי שֶׁחָזַר מֵאָה וְאַחַת פְּעָמִים כַּנַּ"ל
כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
'עוֹבֵד אֱלהִים זֶה הַחוֹזֵר פִּרְקוֹ מֵאָה וְאַחַת פְּעָמִים
וְעַל יְדֵי הַזִּכָּרוֹן זוֹכֶה לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ
כִּי נִזְדַּמֵּן לוֹ דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל רַבּוֹ וּכְאִלּוּ רַבּוֹ אֲמָרוֹ אָז כַּנַּ"ל
כִּי נֶחְקָק וְנִצְטַיֵּר הֵיטֵב בְּדַעְתּוֹ פָּנִים וּדְמוּת רַבּוֹ
כִּדְיוֹ כְּתוּבָה עַל הַנְּיָר כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינוֹת דַּיּוֹ לְעֶבֶד וכוּ' בְּחִינַת דְּיוֹ כְּתוּבָה כַּנַּ"ל
כִּי מַה שֶּׁנִּצְטַיֵּר דְּמוּתוֹ אֵצֶל הַתַּלְמִיד הוּא בְּחִינוֹת דְּיוֹ
כִּי לא נִצְטַיֵּר אֶלָּא דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ
כִּי זֶה כְּלָל שֶׁכָּל הַהִתְלַבְּשׁוּת שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ דַּרְגָּא בְּדַרְגָּא
אֵינוֹ מִתְלַבֵּשׁ אֶלָּא מַדְרֵגָה אַחֲרוֹנָה שֶׁבַּדַּרְגָּא הָעֶלְיוֹנָה
הַיְנוּ בְּחִינַת רַגְלִין שֶׁל הָעֶלְיוֹנָה
וְהוּא מַדְרֵגָה הָרִאשׁוֹנָה אֵצֶל דַּרְגָּא הַתַּחְתּוֹנָה
וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.
'מַה שֶּׁעָשְׂתָה חָכְמָה עֲטָרָה לְראשָׁהּ עָשְׂתָה עֲנָוָוה עָקֵב לְסִלּוּתָא'
וְעַל כֵּן לא נִצְטַיֵּר אֶלָּא הַדְּמוּת
וְהוּא כְּמוֹ דְּיוֹ
שֶׁאַף שֶׁנִּצְטַיֵּר בּוֹ הַצּוּרָה מַמָּשׁ וְהַדְּמוּת כַּנַּ"ל
עִם כָּל זֶה אֵינוֹ רַק צִיּוּר וּדְמוּת
וְאֵינוֹ מַמָּשׁ הַדָּבָר בְּעַצְמוֹ
כֵּן הַדִּבּוּר אַף שֶׁבּוֹ נִצְטַיֵּר הַדְּמוּת
עִם כָּל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא צִיּוּר וּדְמוּת
הַיְנוּ מַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁלּוֹ
הַיְנוּ דִּבּוּר
וְזֶה בְּחִינַת: 'אֵשׁ שְׁחוֹרָה עַל גַּבֵּי אֵשׁ לְבָנָה'
בְּחִינַת מחִין, בְּחִינַת "וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן"
'מִן לִבּוּנָא דְּמחָא'
וזהו: "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה"
כִּי מַה שֶּׁהוּא שָׁחֹר וְשָׁפָל אֵצֶל הָעֶלְיוֹן
הַיְנוּ מַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁלּוֹ
הוּא נָאֶה וְעֶלְיוֹן אֵצֶל הַתַּחְתּוֹן
חיי מוהר"ן - קכט - נסיעתו לארץ ישראל
...קכט בתחלה קדם שנסע לארץ ישראל נסע לקאמיניץ כמבאר כבר בספר הנדפס. ובנסיעתו לקאמיניץ אמר לרבי שמעון יש לפני נסיעה ואיני יודע להיכן ושחק רבי שמעון איך נוסעים אם אין יודעים להיכן נוסעים והשיב לו באמת איני יודע. והלך רבי שמעון והכין עגלה וסוסים וכל צרכי הנסיעה ונסע עמו. ובנסיעתו עמו בקש מרבנו זכרונו לברכה. שיסע דרך כפר וואלחיוויץ. וקבל שם עוד איש אחד ונסע איש אחד משם גם כן עמהם, עד שבאו למעזבוז. ועדין לא ידעו להיכן נוסעים. ובבואו למעזבוז לבית אביו ואמו...
חיי מוהר"ן - תצב - עבודת השם
...- תצב - עבודת השם אות תצב כשנתן הצעטליך הנ"ל פעם אחת נתן לאחד הצעטל ואמר לו זה שקבל הצעטל לרבנו זכרונו לברכה העולה על דעתנו לא היה כך. כי היינו סבורים שתצוו לנו להתענות הרבה ימים בשנה ועכשו אנו רואים שאינם רק ימים מעטים מאד בשנה. השיב, הלא אלישע אמר לנעמן רחץ וטהר ולא רצה להאמין שבדבר הקל הזה יהיה לו רפואה ואמר הלא טוב אמנה ופרפר ונהרות דמשק הלא רחצתי בהם וטהרתי עד אשר אמרו לו עבדיו, אבי דבר גדול דבר אליך הלוא תעשה אף כי אמר אליך רחץ וטהר. ואז שמע...
ספר המידות - בגדים
...אדם מרמזים על מדותיו של אדם. ב. מי שהולך יחף, בידוע שהוא חוטא. ג. על ידי עזות מצח נענש בבגדים גם על ידי שבועות. ד. מי שאינו נזהר להסתכל בערות אביו, לסוף שילכו בניו "ערום ויחף". ה. מי שאוכל קדם, התפילה הוא נענש בבגדים. ו. על ידי גאוה נענש בבגדים. ז. מי שמסית את חברו מדרך הטובה לדרך הרעה, על ידי זה אין לו במה ללבש. ח. מי שהוא ערב בעד עכו"ם, הוא נענש בבגדים. ט. לעתיד הקדוש ברוך הוא יהא נפרע מאותם המלבשים מלבוש עכו"ם. י. מי שהולך בבגדים קרועים מחמת עניות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעה - מַעֲלַת הַבְּכִיָה הוּא כְּשֶׁהִיא מֵחֲמַת שִׂמְחָה וְחֶדְוָה
...מחמת שמחה וחדוה ואפילו' החרטה טוב מאד שתהיה מחמת שמחה שמרב שמחתו בהשם יתברך הוא מתחרט ומתגעגע מאד על שמרד נגדו בימים הראשונים ומתעורר לו בכיה מחמת רב השמחה וזה עקר מעלת הבכיה, שתהיה מחמת שמחה וזה בכיה הוא ראשי תבות בשמך יגילון כל היום שעקר הבכיה שתהיה מחמת שמחה בשמו יתברך כי בכיה הוא מתעורר משם ס"ג, שהוא בבינה ועל כן בכיה בגימטריא המלוי של ס"ג כמובא בכתבי האר"י הינו שהתעוררות הבכיה תהיה משמחה כי בינה לבא כמו שכתוב: "הלב מבין" ועקר השמחה היא בלב כמו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יב - תְּהִלָּה לְדָוִד
...לדוד [לשון רבנו, זכרונו לברכה] תהלה לדוד ארוממך אלהי וכו' א. מה שאנו רואים שעל פי הרב הלומדים חולקים על הצדיקים ודוברים על הצדיק עתק בגאוה ובוז זהו מכון גדול מאת השם יתברך כי יש בחינת יעקב ולבן. יעקב הוא הצדיק המחדש חדושין דאוריתא ולומד תורתו לשמה וטובו גנוז ושמור וצפון לעתיד כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'למחר לקבל שכרם' ועל שם ששכרו לבסוף על שם זה נקרא יעקב לשון עקב וסוף שכרו לבסוף ולבן הוא תלמיד חכם שד יהודי שתורתו להתיהר ולקנטר ותלמיד חכם...
חיי מוהר"ן - ת - ענין המחלוקת שעליו
...בענין ההנהגה שמתנהג העולם עכשו כבר היה לעולמים כמה פעמים שהיה העולם מתנהג בדרך זה שהקטנים במעלה היו גדולים וחשובים מאד בעולם ולא היה העולם מתנהג באמת ואף על פי כן היה נמצא אחד שהיה מנח במקום שפל והיה שוחק מכל העולם כלו והוא היה מחיה ומפרנס כל העולם כלו בזכותו. והיה לו שעשועים גדולים בו יתברך והוא היה חי חיים גמורים שנקראים באמת חיים עין לעיל סימן ח'. כי יש כמה מיני חיים כמבאר במקום אחר וכמו שנמצאים בני אדם שחיים חיי צער ואין נכר להעולם כלל ובאמת...
שיחות הר"ן - אות רנא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רנא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן בימי אלול ועשרת ימי תשובה וימים נוראים עד הושענא רבא צוה לכמה אנשים לומר אז כל ספרי תנ"ך מתחלתם ועד סופם וגם הוא בעצמו נהג כך כמה פעמים גם היה גומר כמה ספרים בימים הללו ואיני זוכר לבארם היטב...
ארץ ישראל. מדוע?
...בלי לבושים. breslev.eip.co.il/?key=559 אחר כך אמר הייתי יכול לפעל מבקשי וחפצי ועניני שאני רוצה לפעל בארץ ישראל הייתי יכול לפעל גם פה על ידי תפילות ובקשות ותחנונים לבד ולא הייתי צריך לנסע לארץ ישראל. רק החלוק שכשאזכה להיות בארץ ישראל אזכה לקבל השגתי על ידי לבושים אבל כאן בחוץ לארץ לא אוכל לקבל השגתי על ידי לבושים רק בלא לבושים. וזה החלוק שבין קדשת שבת לקדשת יום טוב ופתח לו לר' יודל הנ"ל הסדור של האר"י זכרונו לברכה והראה לו בכונות שזהו החלוק בין שבת...
שיחות הר"ן - אות כה
...פלא גדול וגדלת הבורא יתברך שמו איך המחשבות מנחים במח חבילות חבילות הרבה מאד אלו על אלו וכשאדם צריך לאיזה דבר ונזכר בו אזי מושך ומוציא אותו הדבר שהיה מנח במחשבה ונזכר בו והדבר פלא, היכן היה מנח אותו הענין עד עכשו ? ויש קשרים וסימנים בהמחשבות המנחים בהמח חבילות חבילות הרבה וכשנזכר באיזה דבר מחמת שנזדמן ענין המעורר אותה המחשבה על ידי הקשר והסימן שבה אזי מוציא אותה המחשבה מתוך חבילי חבילות המחשבות המנחים ומסדרים במח ואזי כשמושך ומוציא אותה המחשבה אזי...
שיחות הר"ן - אות קעד - גדולות נוראות השגתו
...שמעתי מרבי שמעון הנזכר לעיל שאמר לו רבנו זכרונו לברכה, פה ברסלב סוף ימיו. כמו שאתה רואה אותי כל מה שיגעתי וטרחתי ופעלתי על ידי עבודתי מעודי עד היום הזה עתה אני יכול לפעל כל זה ביום אחד ואחר כך בזמן אחר אמר לו שעתה יכול לפעל כל זה בשעה אחת ואחר כך אמר שעתה יכול לפעל כל זה ברגע אחת והבן היטב עד היכן הדברים מגיעים כי בעת שאמר זאת לרבי שמעון כבר השיג מה שהשיג וכבר אמר עד אותה העת כמה פעמים שכל העבודה והשגה שמקדם אינה נחשבת לכלום נגד מה שהשיג עכשו אף...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0586 שניות - עכשיו 30_07_2021 השעה 10:00:18 - wesi2