ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצב - דִּבּוּר אֱמֶת שֶׁיּוֹצֵא מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת
דע שדבור אמת שיוצא מפי הצדיק האמת אפילו במלי דעלמא הוא יקר מדברי תורה של צדיק אחר כי בהדברי תורה של האחר יכול להיות שם תערובות הרבה אבל זה הדבור היוצא מפי הצדיק האמת הוא רק אמת לבד וכיון שהוא רק אמת ואין בו שום תערובות אין יקר ממנו ומי ששומע דבור מפי הצדיק האמת שהוא דבור אמת ובפרט כשרואה אותו אז (ישעיה ל) : "והיו עיניך רואות את מוריך" הוא מקבל בחינות הפנים של הצדיק ובחינות שכלו ונשמתו כי זה הצדיק מניח שכלו בתוך זה הדבור שמחדש והוא מקבל זה הדבור נמצא שמקבל שכלו וזה גם כן בחינות הנשמה, כי הנשמה היא בחינת השכל כמה שכתוב (איוב ל"ב) : "ונשמת שדי תבינם" וכן מקבל פנים שלו כי הדבור שהוא מדבר הוא אמת ואמת הוא הפנים של כל הפנים דקדשה בבחינות (תהלים כ"ד) "מבקשי פניך יעקב סלה", בחינות (מיכה ז) : "תתן אמת ליעקב" נמצא זה שמקבל דבור מפי הצדיק מקבל פניו ושכלו ונשמתו ונחקק ונצטיר בדעתו דמות דיוקנו של הצדיק שהוא הפנים והשכל והנשמה אך שצריך לשמר משכחה כי שכחה משכחת הכל ממנו הינו כל מה שנצטיר בדעתו מהדבור כנ"ל על ידי השכחה נשכח ועובר ממנו כל הנ"ל ואפילו אם יכתב הדבר בספר לזכרון כשבחינת השכחה מתגברת נופל בחינת השכחה גם על הספר הנכתב הינו כשחס ושלום, נפטר החכם שחדש הדבור ואז מתגבר בחינות שכחה בבחינות (תהלים ל"א) "נשכחתי כמת מלב" ואז שורה שכחה אפילו על ספר הנכתב ויש עצה לזה לציר לפניו דמות דיוקנו של החכם בשעת הלמוד כשלומדין דבריו כמובא בירושלמי (שקלים פ"ב) שצריך לציר בשעת הלמוד כאלו התנא עומד לפניו כי בהספר של החכם נרשם ונצטיר שם דמות החכם כי אלו הדבורים והאותיות הנרשמין ומצירין בהספר הם שכל החכם ונשמתו ובחינות פניו נמצא ששכלו ונשמתו ופניו שהוא דמותו ממש הוא באלו האותיות והתבות על כן נמצא בכל ספר וספר דמות דיוקנו של החכם שחדש אלו הדבורים כי כפי דמותו דהינו שכלו ונשמתו ופניו של החכם כן נצטירין האותיות בספר כי אם היה להחכם דמות אחר הינו שכל ופנים ונשמה אחרת היה מחדש ומציר אותיות אחרים בהספר כפי השכל שהיה לו שהוא דמותו נמצא שיש בכל ספר דמות דיוקנו של החכם. וכשזוכה לזכרון לזכר דברי החכם כמו שאמרם החכם או על ידי מה שחוזר מאה ואחת פעמים שעל ידי זה זוכרו אז כשאומר זה הדבר בשם החכם נצטיר לפניו דמות דיוקנו של החכם והרי הוא כאלו אמרו החכם בעצמו אך שיהיה הזכרון באמת בכח הזכרון שאז נחקק בדעתו דמות דיוקנו ממש כנ"ל וזה (אבות פרק ד') 'הלומד ילד למה הוא דומה' וכו' כי זה הלומד עם התלמיד הוא ממש ככותב בדיו על הניר ומציר אותיות שכלו שם כן הוא מציר בדעת התלמיד, שכלו ודמותו ממש כנ"ל אך שיש בהלמוד בחינות הינו שיש בחינות הלומד ילד הינו כשהתלמיד שומע הדבר מפי הרב ממש ובעת שחדש הרב זה הדבר, שאז הוא בחינות ילד כי החדושים נתהוים על ידי מה שמעלה את הנפשות בבחינות עבור ומחדש אותם כמבאר לעיל [סימן יג] ונמצא שהוא בחינות ילד כאלו נולד היום ואז דומה לדיו כתובה על ניר חדש שנחקק ונצטיר שם היטב בלי טשטוש הינו שאז יוכל להצטיר ולחקק בדעתו היטב ויוכל לזכרו אבל הלומד זקן שאינו שומע מפי החכם בעצמו או אפילו מפיו לאחר כך שלא בשעת החדוש ואזי לא נתחדש נשמתו בבחינת עבור כנ"ל ואז הוא בחינות זקן כמו שהיה מקדם ואז דומה לדיו כתבה על ניר מחוק שהכתב מטשטש שם כן החדוש שמחדש החכם אף שנכתב ונחקק בדעתו עם כל זה לא נצטיר היטב שם ויוכל לשכחו וזה בחינות (ברכות נח) : 'דיו לעבד להיות כרבו' 'לעבד' דיקא, עבד, הוא מי שזוכר מה שמקבל מרבו על ידי שחזר מאה ואחת פעמים כנ"ל כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (חגיגה ט:) : 'עובד אלהים זה החוזר פרקו מאה ואחת פעמים ועל ידי הזכרון זוכה להיות כרבו כי נזדמן לו דמות דיוקנו של רבו וכאלו רבו אמרו אז כנ"ל כי נחקק ונצטיר היטב בדעתו פנים ודמות רבו כדיו כתובה על הניר כנ"ל וזה בחינות דיו לעבד וכו' בחינת דיו כתובה כנ"ל, (וכן מובא בזוהר הקדוש תרומה קנ"ט עין שם). כי מה שנצטיר דמותו אצל התלמיד הוא בחינות דיו כי לא נצטיר אלא דמות דיוקנו כי זה כלל שכל ההתלבשות שמתלבש דרגא בדרגא אינו מתלבש אלא מדרגה אחרונה שבדרגא העליונה הינו בחינת רגלין של העליונה והוא מדרגה הראשונה אצל דרגא התחתונה וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה. 'מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענווה עקב לסלותא' ועל כן לא נצטיר אלא הדמות והוא כמו דיו שאף שנצטיר בו הצורה ממש והדמות כנ"ל עם כל זה אינו רק ציור ודמות ואינו ממש הדבר בעצמו כן הדבור אף שבו נצטיר הדמות עם כל זה אינו אלא ציור ודמות הינו מדרגה התחתונה שלו הינו דבור וזה בחינת (ירושלמי שקלים פרק ו') : 'אש שחורה על גבי אש לבנה' בחינת מחין, בחינת "ונוזלים מן לבנון" 'מן לבונא דמחא', (זהר פינחס רל"ה:) וזהו (שיר השירים א) : "שחורה אני ונאוה" כי מה שהוא שחר ושפל אצל העליון הינו מדרגה התחתונה שלו הוא נאה ועליון אצל התחתון
דַּע שֶׁדִּבּוּר אֱמֶת שֶׁיּוֹצֵא מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת

אֲפִילּוּ בְּמִלֵּי דְּעָלְמָא

הוּא יָקָר מִדִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁל צַדִּיק אַחֵר

כִּי בְּהַדִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁל הָאַחֵר יָכוֹל לִהְיוֹת שָׁם תַּעֲרוֹבוֹת הַרְבֵּה

אֲבָל זֶה הַדִּבּוּר הַיּוֹצֵא מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא רַק אֱמֶת לְבַד

וְכֵיוָן שֶׁהוּא רַק אֱמֶת וְאֵין בּוֹ שׁוּם תַּעֲרוֹבוֹת אֵין יָקָר מִמֶּנּוּ

וּמִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ דִּבּוּר מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא דִּבּוּר אֱמֶת

וּבִפְרָט כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ אָז: "וְהָיוּ עֵינֶיך רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיך"

הוּא מְקַבֵּל בְּחִינוֹת הַפָּנִים שֶׁל הַצַּדִּיק

וּבְחִינוֹת שִׂכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ

כִּי זֶה הַצַּדִּיק מַנִּיחַ שִׂכְלוֹ בְּתוֹך זֶה הַדִּבּוּר שֶׁמְּחַדֵּשׁ

וְהוּא מְקַבֵּל זֶה הַדִּבּוּר

נִמְצָא שֶׁמְּקַבֵּל שִׂכְלוֹ

וְזֶה גַּם כֵּן בְּחִינוֹת הַנְּשָׁמָה, כִּי הַנְּשָׁמָה הִיא בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל

כְּמָה שֶׁכָּתוּב: "וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם"

וְכֵן מְקַבֵּל פָּנִים שֶׁלּוֹ

כִּי הַדִּבּוּר שֶׁהוּא מְדַבֵּר הוּא אֱמֶת

וֶאֱמֶת הוּא הַפָּנִים שֶׁל כָּל הַפָּנִים דִּקְדֻשָּׁה

בִּבְחִינוֹת "מְבַקְשֵׁי פָנֶיך יַעֲקב סֶלָה", בְּחִינוֹת: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב"

נִמְצָא זֶה שֶׁמְּקַבֵּל דִּבּוּר מִפִּי הַצַּדִּיק

מְקַבֵּל פָּנָיו וְשִׂכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ

וְנֶחְקָק וְנִצְטַיֵּר בְּדַעְתּוֹ דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק

שֶׁהוּא הַפָּנִים וְהַשֵּׂכֶל וְהַנְּשָׁמָה

אַך שֶׁצָּרִיך לִשְׁמר מִשִּׁכְחָה

כִּי שִׁכְחָה מְשַׁכַּחַת הַכּל מִמֶּנּוּ

הַיְנוּ כָּל מַה שֶׁנִּצְטַיֵּר בְּדַעְתּוֹ מֵהַדִּבּוּר כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי הַשִּׁכְחָה נִשְׁכָּח וְעוֹבֵר מִמֶּנּוּ כָּל הַנַּ"ל

וַאֲפִילּוּ אִם יִכְתּב הַדָּבָר בְּסֵפֶר לְזִכָּרוֹן

כְּשֶׁבְּחִינַת הַשִּׁכְחָה מִתְגַּבֶּרֶת

נוֹפֵל בְּחִינַת הַשִּׁכְחָה גַּם עַל הַסֵּפֶר הַנִּכְתַּב

הַיְנוּ כְּשֶׁחַס וְשָׁלוֹם, נִפְטָר הֶחָכָם שֶׁחִדֵּשׁ הַדִּבּוּר

וְאָז מִתְגַּבֵּר בְּחִינוֹת שִׁכְחָה בִּבְחִינוֹת "נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב"

וְאָז שׁוֹרָה שִׁכְחָה אֲפִילּוּ עַל סֵפֶר הַנִּכְתַּב

וְיֵשׁ עֵצָה לָזֶה

לְצַיֵּר לְפָנָיו דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל הֶחָכָם

בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד כְּשֶׁלּוֹמְדִין דְּבָרָיו כַּמּוּבָא בִּירוּשַׁלְמִי

שֶׁצָּרִיך לְצַיֵּר בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד כְּאִלּוּ הַתַּנָּא עוֹמֵד לְפָנָיו

כִּי בְּהַסֵּפֶר שֶׁל הֶחָכָם נִרְשָׁם וְנִצְטַיֵּר שָׁם דְּמוּת הֶחָכָם

כִּי אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים וְהָאוֹתִיּוֹת הַנִּרְשָׁמִין וּמְצֻיָּרִין בְּהַסֵּפֶר

הֵם שֵׂכֶל הֶחָכָם וְנִשְׁמָתוֹ וּבְחִינוֹת פָּנָיו

נִמְצָא שֶׁשִּׂכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ וּפָנָיו שֶׁהוּא דְּמוּתוֹ מַמָּשׁ

הוּא בְּאֵלּוּ הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת

עַל כֵּן נִמְצָא בְּכָל סֵפֶר וָסֵפֶר

דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל הֶחָכָם שֶׁחִדֵּשׁ אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים

כִּי כְּפִי דְּמוּתוֹ דְּהַיְנוּ שִׂכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ וּפָנָיו שֶׁל הֶחָכָם

כֵּן נִצְטַיְּרִין הָאוֹתִיּוֹת בַּסֵּפֶר

כִּי אִם הָיָה לְהֶחָכָם דְּמוּת אַחֵר

הַיְנוּ שֵׂכֶל וּפָנִים וּנְשָׁמָה אַחֶרֶת

הָיָה מְחַדֵּשׁ וּמְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת אֲחֵרִים בְּהַסֵּפֶר

כְּפִי הַשֵׂכֶל שֶׁהָיָה לוֹ שֶׁהוּא דְּמוּתוֹ

נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ בְּכָל סֵפֶר דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל הֶחָכָם.

וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְזִכָּרוֹן לִזְכּר דִּבְרֵי הֶחָכָם כְּמוֹ שֶׁאֲמָרָם הֶחָכָם

אוֹ עַל יְדֵי מַה שֶּׁחוֹזֵר מֵאָה וְאַחַת פְּעָמִים

שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכְרוֹ

אָז כְּשֶׁאוֹמֵר זֶה הַדָּבָר בְּשֵׁם הֶחָכָם

נִצְטַיֵּר לְפָנָיו דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל הֶחָכָם

וַהֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ אֲמָרוֹ הֶחָכָם בְּעַצְמוֹ

אַך שֶׁיִּהְיֶה הַזִּכָּרוֹן בֶּאֱמֶת בְּכחַ הַזִּכָּרוֹן

שֶׁאָז נֶחְקָק בְּדַעְתּוֹ דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ מַמָּשׁ כַּנַּ"ל

וְזֶה 'הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמָה הוּא דּוֹמֶה' וכוּ'

כִּי זֶה הַלּוֹמֵד עִם הַתַּלְמִיד

הוּא מַמָּשׁ כְּכוֹתֵב בִּדְיוֹ עַל הַנְּיָר

וּמְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת שִׂכְלוֹ שָׁם

כֵּן הוּא מְצַיֵּר בְּדַעַת הַתַּלְמִיד, שִׂכְלוֹ וּדְמוּתוֹ מַמָּשׁ כַּנַּ"ל

אַך שֶׁיֵּשׁ בְּהַלִּמּוּד בְּחִינוֹת

הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ בְּחִינוֹת הַלּוֹמֵד יֶלֶד

הַיְנוּ כְּשֶׁהַתַּלְמִיד שׁוֹמֵעַ הַדָּבָר מִפִּי הָרַב מַמָּשׁ

וּבְעֵת שֶׁחִדֵּשׁ הָרַב זֶה הַדָּבָר, שֶׁאָז הוּא בְּחִינוֹת יֶלֶד

כִּי הַחִדּוּשִׁים נִתְהַוִּים

עַל יְדֵי מַה שֶּׁמַּעֲלֶה אֶת הַנְּפָשׁוֹת בִּבְחִינוֹת עִבּוּר וּמְחַדֵּשׁ אוֹתָם

כַּמְבאָר לְעֵיל [סִימָן יג]

וְנִמְצָא שֶׁהוּא בְּחִינוֹת יֶלֶד כְּאִלּוּ נוֹלָד הַיּוֹם

וְאָז דּוֹמֶה לִדְיוֹ כְּתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ

שֶׁנֶּחְקָק וְנִצְטַיֵּר שָׁם הֵיטֵב בְּלִי טִשְׁטוּשׁ

הַיְנוּ שֶׁאָז יוּכַל לְהִצְטַיֵּר וְלֵחָקֵק בְּדַעְתּוֹ הֵיטֵב וְיוּכַל לְזָכְרוֹ

אֲבָל הַלּוֹמֵד זָקֵן

שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ מִפִּי הֶחָכָם בְּעַצְמוֹ

אוֹ אֲפִילּוּ מִפִּיו לְאַחַר כָּך שֶׁלּא בִּשְׁעַת הַחִדּוּשׁ

וַאֲזַי לא נִתְחַדֵּשׁ נִשְׁמָתוֹ בִּבְחִינַת עִבּוּר כַּנַּ"ל

וְאָז הוּא בְּחִינוֹת זָקֵן כְּמוֹ שֶׁהָיָה מִקּדֶם

וְאָז דוֹמֶה לִדְיוֹ כְּתֻבָה עַל נְיָר מָחוּק

שֶׁהַכְּתָב מְטֻשְׁטָשׁ שָׁם

כֵּן הַחִדּוּשׁ שֶׁמְּחַדֵּשׁ הֶחָכָם

אַף שֶׁנִּכְתָּב וְנֶחְקָק בְּדַעְתּוֹ

עִם כָּל זֶה לא נִצְטַיֵּר הֵיטֵב שָׁם וְיוּכַל לְשָׁכְחוֹ

וְזֶה בְּחִינוֹת: 'דַּיּוֹ לְעֶבֶד לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ'

'לְעֶבֶד' דַּיְקָא, עֶבֶד, הוּא מִי שֶׁזּוֹכֵר מַה שֶּׁמְּקַבֵּל מֵרַבּוֹ עַל יְדֵי שֶׁחָזַר מֵאָה וְאַחַת פְּעָמִים כַּנַּ"ל

כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

'עוֹבֵד אֱלהִים זֶה הַחוֹזֵר פִּרְקוֹ מֵאָה וְאַחַת פְּעָמִים

וְעַל יְדֵי הַזִּכָּרוֹן זוֹכֶה לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ

כִּי נִזְדַּמֵּן לוֹ דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל רַבּוֹ וּכְאִלּוּ רַבּוֹ אֲמָרוֹ אָז כַּנַּ"ל

כִּי נֶחְקָק וְנִצְטַיֵּר הֵיטֵב בְּדַעְתּוֹ פָּנִים וּדְמוּת רַבּוֹ

כִּדְיוֹ כְּתוּבָה עַל הַנְּיָר כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינוֹת דַּיּוֹ לְעֶבֶד וכוּ' בְּחִינַת דְּיוֹ כְּתוּבָה כַּנַּ"ל

כִּי מַה שֶּׁנִּצְטַיֵּר דְּמוּתוֹ אֵצֶל הַתַּלְמִיד הוּא בְּחִינוֹת דְּיוֹ

כִּי לא נִצְטַיֵּר אֶלָּא דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ

כִּי זֶה כְּלָל שֶׁכָּל הַהִתְלַבְּשׁוּת שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ דַּרְגָּא בְּדַרְגָּא

אֵינוֹ מִתְלַבֵּשׁ אֶלָּא מַדְרֵגָה אַחֲרוֹנָה שֶׁבַּדַּרְגָּא הָעֶלְיוֹנָה

הַיְנוּ בְּחִינַת רַגְלִין שֶׁל הָעֶלְיוֹנָה

וְהוּא מַדְרֵגָה הָרִאשׁוֹנָה אֵצֶל דַּרְגָּא הַתַּחְתּוֹנָה

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.

'מַה שֶּׁעָשְׂתָה חָכְמָה עֲטָרָה לְראשָׁהּ עָשְׂתָה עֲנָוָוה עָקֵב לְסִלּוּתָא'

וְעַל כֵּן לא נִצְטַיֵּר אֶלָּא הַדְּמוּת

וְהוּא כְּמוֹ דְּיוֹ

שֶׁאַף שֶׁנִּצְטַיֵּר בּוֹ הַצּוּרָה מַמָּשׁ וְהַדְּמוּת כַּנַּ"ל

עִם כָּל זֶה אֵינוֹ רַק צִיּוּר וּדְמוּת

וְאֵינוֹ מַמָּשׁ הַדָּבָר בְּעַצְמוֹ

כֵּן הַדִּבּוּר אַף שֶׁבּוֹ נִצְטַיֵּר הַדְּמוּת

עִם כָּל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא צִיּוּר וּדְמוּת

הַיְנוּ מַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁלּוֹ

הַיְנוּ דִּבּוּר

וְזֶה בְּחִינַת: 'אֵשׁ שְׁחוֹרָה עַל גַּבֵּי אֵשׁ לְבָנָה'

בְּחִינַת מחִין, בְּחִינַת "וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן"

'מִן לִבּוּנָא דְּמחָא'

וזהו: "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה"

כִּי מַה שֶּׁהוּא שָׁחֹר וְשָׁפָל אֵצֶל הָעֶלְיוֹן

הַיְנוּ מַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁלּוֹ

הוּא נָאֶה וְעֶלְיוֹן אֵצֶל הַתַּחְתּוֹן
מדוע ולמה לעתיד לבוא תתבטל הבחירה החופשית?
...הבחירה החופשית? כאן breslev.eip.co.il/?key=69 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עתיקא טמיר וסתים מבואר כי הסיבה שיש לאדם בחירה חופשית, היא רק משום שהשכל שלו קטן ולא מבין את הסוד של הבחירה והידיעה. ולעתיד לבוא כאשר יהיה לבני האדם שכל גדול, באותו הרגע כבר לא תהיה להם בחירה חופשית כלל. בדיוק כמו שמלאכים אין בחירה חופשית... ודע, שזה עקר כח הבחירה כל זמן שהשכל אין כל כך גדול להבין הידיעה והבחירה אזי כח הבחירה על מקומו כי יש בידו כח לבחר החיים או הפוכו אבל כשיכנס המקיף הזה לפנים ואז יתגדל השכל האנושי ויתגלה...
שיחות הר"ן - אות קנג
...הנהגת הפשיטות וכו', כי לפעמים הצדיק איש פשוט לגמרי שקורין פראסטיק וכו' עין שם יש בזה הרבה לספר איך ובאיזה ענין נאמרה זאת התורה אך אי אפשר לציר בכתב כל מה שעבר בענין זה אך אף על פי כן ארשם מה שאפשר דע כי זאת התורה נאמרה בשבת נחמו באומאן סמוך להסתלקותו ומעשה שהיה כך היה באותה העת בסמוך נכנס לדירה אחרת שנסתלק שם ואותה הדירה היתה טובה לפניו מאד לישב בה כי היה לו שם רחבת ידים ואויר יפה כי היה שם גן לפני החלונות אך הדירה היתה של וכו' וסמוך לשבת נחמו נכנס לשם ועל אותו השבת נתקבצו כמה אנשים חדשים גם יש
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לג
...- סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לג ואחר כל אלה אחר אשר עשה כל מיני עבודות הנ"ל באמת ובתמים והרבה בתעניתים ובתפילות רבות מאד ובסגופים ושבירת תאוות ומדות ועמד בנסיונות רבות ושאר כל ענינים הנ"ל והרבה בהתבודדות מאד מאד לדבר בינו לבין קונו ולפרש שיחתו בלשון אשכנז וכו' כנ"ל עד שזכה למדרגה גבהה ועליונה מאד מאד בתכלית הקדשה ובתכלית הביטול ובהתקרבות גדול להשם יתברך במדרגת גדולי בני עליה וכל זה זכה בימי ילדותו ממש כי יומם לא נח לילה לא נם ולא שקט והתמיד מאד בעבודתו מיום אל יום מתחלת ימי קטנותו וימי נעוריו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיח - לְעִנְיַן חִדּוּשֵׁי תוֹרָה
...לענין חדושי תורה לענין חדושי תורה שיש גדולים, שהיו משבחים אותם שאומרים תורה בלי מחשבה ועיון מקדם אמר שאין זה מעלה כל כך כי בודאי יכולים לומר תורה בלי מחשבה ועיון כי יכולין לקשר המחשבה והדבור להשם יתברך ולומר תורה בלי מחשבה ועיון מקדם אבל טוב יותר כשחושבין תורה שהשם יתברך כשרוצה לגלות תורה, הוא חוזרה ארבע פעמים קדם שאומרה ולמדו מפסוק: "אז ראה ויספרה, הכינה וגם חקרה" שנכתב בכאן ארבע בחינות: "ראה ויספרה" וכו' שהשם יתברך, כביכול, רואה וסופר ומכין וחוקר דברי התורה ארבע פעמים קדם שאומרה ואחר כך מגלה אותה...
חיי מוהר"ן - תקנז - עבודת השם
...עבודת השם אות תקנז מהבעל שם טוב זכרונו לברכה מספרים שהשיג וראה כל הרפואות כמו שהם נקראים בכל השבעים לשון בפרשת עשרים וארבעה מיני עופות טמאים כמדמה לי שגם רבנו ספר זאת בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה. אות תקנח שמעתי מפיו הקדוש לענין מראין רחמנא לצלן שאמר שהקליפות של המקרות של האיש הולכים אליה ומזה בא מראין שלהם רחמנא לצלן. שמענו פעם אחת משיחותיו הקדושות שאמר בפיו הקדוש שהעבודה הגדולה שבגדולות בעבודת השם קלה ביותר לעשות מעסק קנין שמטריחין עצמן בשביל פרנסה ועסקי העולם הזה כי הלא אנו רואין כמה יגיעות יגע...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצו - אַל תַּעַשֶׂה תְּפִלָּתְך קֶבַע אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים
...אלא רחמים ותחנונים וכשאתה מתפלל אל תעשה תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים וכו' כי אסור לאדם לעמד עצמו על שום דבר הינו שאסור להתעקש בתפילתו שהקדוש ברוך הוא יעשה לו דוקא את בקשתו כי זה הוא כמו לוקח דבר בחזקה, בגזלה רק צריך להתפלל ולהתחנן לפני השם יתברך ברחמים ותחנונים אם יתן השם יתברך יתן ואם לאו לאו כמובא במקום אחר [בהתורה ט' תיקונין סי' כ'] וזה: 'אל תעשה תפילתך קבע', מלשון גזלה כמו שכתוב: "וקבע את קבעיהם נפש" הינו שכל מה שהוא מבקש, הן פרנסה או בנים או שאר צרכים אסור להתעקש ולעמד עצמו בתפילתו שדוקא י...
שיחות הר"ן - אות קז
שיחות הר"ן - אות קז "אסתר בינונית היתה לא ארכה ולא קצרה" הענין שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "בשביל צניעות שהיתה ברחל זכתה ויצאה ממנה שאול. ובשביל צניעות שהיתה בשאול זכה ויצאה ממנו אסתר המלכה" וברחל כתיב "רחל בתך הקטנה" ובשאול נאמר "משכמו ומעלה גבוה מכל העם" ואסתר ממצע בין שאול ורחל בינונית היתה
להתקרב לצדיק / לקרוא מהספר ועוד - חלק 2
...לצדיק / לקרוא מהספר ועוד - חלק 2 להתקרב לצדיק / לקרוא מהספר ועוד - חלק 1. ובזה יתבאר מה שמובא כאן breslev.eip.co.il/?key=205 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כוח - יש חלוקים בין התורות ומי שיודע להבחין ולהכיר בין התורות איזהו נתנה לכתב, ואיזהו לא נתנה לכתב הוא יכול להכיר את איש ישראלי בין האמות ואפילו אם אחד מישראל עומד בין כמה אמות, יכול להכירו ... ויש בכל אחד ואחד מישראל חלק מבחינת תורה שבעל פה, שלא נתן לכתב ועל כן מי שמכיר בין התורות שנתנו לכתב ושלא נתנו לכתב הוא יכול להכיר בין ישראל לאמות כי זה עקר...
שיחות הר"ן - אות קלא - שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים וְעִנְיָנִים שֶׁהָיָה בְּכָל תּוֹרָה וּמַעֲשֶׂה
...וספורים וענינים שהיה בכל תורה ומעשה כשכתבתי לפניו התורה ואלה המשפטים [סימן י' חלק ראשון מלקוטי מוהר"ו] המתחלת: כשיש דינים חס ושלום, על ישראל, על ידי רקודין והמחאת כף נעשה המתקת הדינים וכו' אמר לי: כך אמרתי שעכשו נשמע גזרות חס ושלום, על ישראל והנה הולכים וממשמשים לבוא ימי הפורים האלה [כי התורה הזאת נאמרה סמוך לפורים] ויהיו ישראל מרקדים וימחאו כף ועל ידי זה ימתיקו הדינים וחזר וכפל דבריו ואמר בפה מלא: כך אמרתי וכונתו היתה להעיר לבבנו שנדע ונבין שכל דברי תורתו הקדושה אף על פי שיש בה עמקות גדול ונורא...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פט - הַדַּעַת מְשַׁדֵּך כָּל הַשִּׁדּוּכִים
...- הדעת משדך כל השדוכים הדעת משדך כל השדוכים כי כל השדוכים הם שני הפכים והדעת הוא המתוך בין שני הפכים [עין לקוטי הראשון סי' ד] על כן כל השדוכים שבעולם כלם נעשים על ידי הבר דעת שיש בעולם ועל כן לפעמים קשה למצא זווגו כי לפעמים שני המשדכים רחוקים מאד והם שני הפכים ביותר זה מזה על כן קשה למצא זווגו והתקון לזה שצריך שיבוא להבר דעת לשמע תורה מפיו ועל ידי זה יכול למצא השדוך שלו כי כל זמן שהדעת בכח אזי לפעמים אי אפשר לחבר המשדכים כשהם בהפך גדול זה מזה כי לפעמים הם בהפך גדול מאד זה מזה כנ"ל ואז אי אפשר להדעת...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2813 שניות - עכשיו 18_10_2025 השעה 19:06:55 - wesi2