ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצב - דִּבּוּר אֱמֶת שֶׁיּוֹצֵא מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת
דע שדבור אמת שיוצא מפי הצדיק האמת אפילו במלי דעלמא הוא יקר מדברי תורה של צדיק אחר כי בהדברי תורה של האחר יכול להיות שם תערובות הרבה אבל זה הדבור היוצא מפי הצדיק האמת הוא רק אמת לבד וכיון שהוא רק אמת ואין בו שום תערובות אין יקר ממנו ומי ששומע דבור מפי הצדיק האמת שהוא דבור אמת ובפרט כשרואה אותו אז (ישעיה ל) : "והיו עיניך רואות את מוריך" הוא מקבל בחינות הפנים של הצדיק ובחינות שכלו ונשמתו כי זה הצדיק מניח שכלו בתוך זה הדבור שמחדש והוא מקבל זה הדבור נמצא שמקבל שכלו וזה גם כן בחינות הנשמה, כי הנשמה היא בחינת השכל כמה שכתוב (איוב ל"ב) : "ונשמת שדי תבינם" וכן מקבל פנים שלו כי הדבור שהוא מדבר הוא אמת ואמת הוא הפנים של כל הפנים דקדשה בבחינות (תהלים כ"ד) "מבקשי פניך יעקב סלה", בחינות (מיכה ז) : "תתן אמת ליעקב" נמצא זה שמקבל דבור מפי הצדיק מקבל פניו ושכלו ונשמתו ונחקק ונצטיר בדעתו דמות דיוקנו של הצדיק שהוא הפנים והשכל והנשמה אך שצריך לשמר משכחה כי שכחה משכחת הכל ממנו הינו כל מה שנצטיר בדעתו מהדבור כנ"ל על ידי השכחה נשכח ועובר ממנו כל הנ"ל ואפילו אם יכתב הדבר בספר לזכרון כשבחינת השכחה מתגברת נופל בחינת השכחה גם על הספר הנכתב הינו כשחס ושלום, נפטר החכם שחדש הדבור ואז מתגבר בחינות שכחה בבחינות (תהלים ל"א) "נשכחתי כמת מלב" ואז שורה שכחה אפילו על ספר הנכתב ויש עצה לזה לציר לפניו דמות דיוקנו של החכם בשעת הלמוד כשלומדין דבריו כמובא בירושלמי (שקלים פ"ב) שצריך לציר בשעת הלמוד כאלו התנא עומד לפניו כי בהספר של החכם נרשם ונצטיר שם דמות החכם כי אלו הדבורים והאותיות הנרשמין ומצירין בהספר הם שכל החכם ונשמתו ובחינות פניו נמצא ששכלו ונשמתו ופניו שהוא דמותו ממש הוא באלו האותיות והתבות על כן נמצא בכל ספר וספר דמות דיוקנו של החכם שחדש אלו הדבורים כי כפי דמותו דהינו שכלו ונשמתו ופניו של החכם כן נצטירין האותיות בספר כי אם היה להחכם דמות אחר הינו שכל ופנים ונשמה אחרת היה מחדש ומציר אותיות אחרים בהספר כפי השכל שהיה לו שהוא דמותו נמצא שיש בכל ספר דמות דיוקנו של החכם. וכשזוכה לזכרון לזכר דברי החכם כמו שאמרם החכם או על ידי מה שחוזר מאה ואחת פעמים שעל ידי זה זוכרו אז כשאומר זה הדבר בשם החכם נצטיר לפניו דמות דיוקנו של החכם והרי הוא כאלו אמרו החכם בעצמו אך שיהיה הזכרון באמת בכח הזכרון שאז נחקק בדעתו דמות דיוקנו ממש כנ"ל וזה (אבות פרק ד') 'הלומד ילד למה הוא דומה' וכו' כי זה הלומד עם התלמיד הוא ממש ככותב בדיו על הניר ומציר אותיות שכלו שם כן הוא מציר בדעת התלמיד, שכלו ודמותו ממש כנ"ל אך שיש בהלמוד בחינות הינו שיש בחינות הלומד ילד הינו כשהתלמיד שומע הדבר מפי הרב ממש ובעת שחדש הרב זה הדבר, שאז הוא בחינות ילד כי החדושים נתהוים על ידי מה שמעלה את הנפשות בבחינות עבור ומחדש אותם כמבאר לעיל [סימן יג] ונמצא שהוא בחינות ילד כאלו נולד היום ואז דומה לדיו כתובה על ניר חדש שנחקק ונצטיר שם היטב בלי טשטוש הינו שאז יוכל להצטיר ולחקק בדעתו היטב ויוכל לזכרו אבל הלומד זקן שאינו שומע מפי החכם בעצמו או אפילו מפיו לאחר כך שלא בשעת החדוש ואזי לא נתחדש נשמתו בבחינת עבור כנ"ל ואז הוא בחינות זקן כמו שהיה מקדם ואז דומה לדיו כתבה על ניר מחוק שהכתב מטשטש שם כן החדוש שמחדש החכם אף שנכתב ונחקק בדעתו עם כל זה לא נצטיר היטב שם ויוכל לשכחו וזה בחינות (ברכות נח) : 'דיו לעבד להיות כרבו' 'לעבד' דיקא, עבד, הוא מי שזוכר מה שמקבל מרבו על ידי שחזר מאה ואחת פעמים כנ"ל כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (חגיגה ט:) : 'עובד אלהים זה החוזר פרקו מאה ואחת פעמים ועל ידי הזכרון זוכה להיות כרבו כי נזדמן לו דמות דיוקנו של רבו וכאלו רבו אמרו אז כנ"ל כי נחקק ונצטיר היטב בדעתו פנים ודמות רבו כדיו כתובה על הניר כנ"ל וזה בחינות דיו לעבד וכו' בחינת דיו כתובה כנ"ל, (וכן מובא בזוהר הקדוש תרומה קנ"ט עין שם). כי מה שנצטיר דמותו אצל התלמיד הוא בחינות דיו כי לא נצטיר אלא דמות דיוקנו כי זה כלל שכל ההתלבשות שמתלבש דרגא בדרגא אינו מתלבש אלא מדרגה אחרונה שבדרגא העליונה הינו בחינת רגלין של העליונה והוא מדרגה הראשונה אצל דרגא התחתונה וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה. 'מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענווה עקב לסלותא' ועל כן לא נצטיר אלא הדמות והוא כמו דיו שאף שנצטיר בו הצורה ממש והדמות כנ"ל עם כל זה אינו רק ציור ודמות ואינו ממש הדבר בעצמו כן הדבור אף שבו נצטיר הדמות עם כל זה אינו אלא ציור ודמות הינו מדרגה התחתונה שלו הינו דבור וזה בחינת (ירושלמי שקלים פרק ו') : 'אש שחורה על גבי אש לבנה' בחינת מחין, בחינת "ונוזלים מן לבנון" 'מן לבונא דמחא', (זהר פינחס רל"ה:) וזהו (שיר השירים א) : "שחורה אני ונאוה" כי מה שהוא שחר ושפל אצל העליון הינו מדרגה התחתונה שלו הוא נאה ועליון אצל התחתון
דַּע שֶׁדִּבּוּר אֱמֶת שֶׁיּוֹצֵא מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת
אֲפִילּוּ בְּמִלֵּי דְּעָלְמָא
הוּא יָקָר מִדִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁל צַדִּיק אַחֵר
כִּי בְּהַדִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁל הָאַחֵר יָכוֹל לִהְיוֹת שָׁם תַּעֲרוֹבוֹת הַרְבֵּה
אֲבָל זֶה הַדִּבּוּר הַיּוֹצֵא מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא רַק אֱמֶת לְבַד
וְכֵיוָן שֶׁהוּא רַק אֱמֶת וְאֵין בּוֹ שׁוּם תַּעֲרוֹבוֹת אֵין יָקָר מִמֶּנּוּ
וּמִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ דִּבּוּר מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא דִּבּוּר אֱמֶת
וּבִפְרָט כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ אָז: "וְהָיוּ עֵינֶיך רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיך"
הוּא מְקַבֵּל בְּחִינוֹת הַפָּנִים שֶׁל הַצַּדִּיק
וּבְחִינוֹת שִׂכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ
כִּי זֶה הַצַּדִּיק מַנִּיחַ שִׂכְלוֹ בְּתוֹך זֶה הַדִּבּוּר שֶׁמְּחַדֵּשׁ
וְהוּא מְקַבֵּל זֶה הַדִּבּוּר
נִמְצָא שֶׁמְּקַבֵּל שִׂכְלוֹ
וְזֶה גַּם כֵּן בְּחִינוֹת הַנְּשָׁמָה, כִּי הַנְּשָׁמָה הִיא בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל
כְּמָה שֶׁכָּתוּב: "וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם"
וְכֵן מְקַבֵּל פָּנִים שֶׁלּוֹ
כִּי הַדִּבּוּר שֶׁהוּא מְדַבֵּר הוּא אֱמֶת
וֶאֱמֶת הוּא הַפָּנִים שֶׁל כָּל הַפָּנִים דִּקְדֻשָּׁה
בִּבְחִינוֹת "מְבַקְשֵׁי פָנֶיך יַעֲקב סֶלָה", בְּחִינוֹת: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב"
נִמְצָא זֶה שֶׁמְּקַבֵּל דִּבּוּר מִפִּי הַצַּדִּיק
מְקַבֵּל פָּנָיו וְשִׂכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ
וְנֶחְקָק וְנִצְטַיֵּר בְּדַעְתּוֹ דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק
שֶׁהוּא הַפָּנִים וְהַשֵּׂכֶל וְהַנְּשָׁמָה
אַך שֶׁצָּרִיך לִשְׁמר מִשִּׁכְחָה
כִּי שִׁכְחָה מְשַׁכַּחַת הַכּל מִמֶּנּוּ
הַיְנוּ כָּל מַה שֶׁנִּצְטַיֵּר בְּדַעְתּוֹ מֵהַדִּבּוּר כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי הַשִּׁכְחָה נִשְׁכָּח וְעוֹבֵר מִמֶּנּוּ כָּל הַנַּ"ל
וַאֲפִילּוּ אִם יִכְתּב הַדָּבָר בְּסֵפֶר לְזִכָּרוֹן
כְּשֶׁבְּחִינַת הַשִּׁכְחָה מִתְגַּבֶּרֶת
נוֹפֵל בְּחִינַת הַשִּׁכְחָה גַּם עַל הַסֵּפֶר הַנִּכְתַּב
הַיְנוּ כְּשֶׁחַס וְשָׁלוֹם, נִפְטָר הֶחָכָם שֶׁחִדֵּשׁ הַדִּבּוּר
וְאָז מִתְגַּבֵּר בְּחִינוֹת שִׁכְחָה בִּבְחִינוֹת "נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב"
וְאָז שׁוֹרָה שִׁכְחָה אֲפִילּוּ עַל סֵפֶר הַנִּכְתַּב
וְיֵשׁ עֵצָה לָזֶה
לְצַיֵּר לְפָנָיו דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל הֶחָכָם
בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד כְּשֶׁלּוֹמְדִין דְּבָרָיו כַּמּוּבָא בִּירוּשַׁלְמִי
שֶׁצָּרִיך לְצַיֵּר בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד כְּאִלּוּ הַתַּנָּא עוֹמֵד לְפָנָיו
כִּי בְּהַסֵּפֶר שֶׁל הֶחָכָם נִרְשָׁם וְנִצְטַיֵּר שָׁם דְּמוּת הֶחָכָם
כִּי אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים וְהָאוֹתִיּוֹת הַנִּרְשָׁמִין וּמְצֻיָּרִין בְּהַסֵּפֶר
הֵם שֵׂכֶל הֶחָכָם וְנִשְׁמָתוֹ וּבְחִינוֹת פָּנָיו
נִמְצָא שֶׁשִּׂכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ וּפָנָיו שֶׁהוּא דְּמוּתוֹ מַמָּשׁ
הוּא בְּאֵלּוּ הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת
עַל כֵּן נִמְצָא בְּכָל סֵפֶר וָסֵפֶר
דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל הֶחָכָם שֶׁחִדֵּשׁ אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים
כִּי כְּפִי דְּמוּתוֹ דְּהַיְנוּ שִׂכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ וּפָנָיו שֶׁל הֶחָכָם
כֵּן נִצְטַיְּרִין הָאוֹתִיּוֹת בַּסֵּפֶר
כִּי אִם הָיָה לְהֶחָכָם דְּמוּת אַחֵר
הַיְנוּ שֵׂכֶל וּפָנִים וּנְשָׁמָה אַחֶרֶת
הָיָה מְחַדֵּשׁ וּמְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת אֲחֵרִים בְּהַסֵּפֶר
כְּפִי הַשֵׂכֶל שֶׁהָיָה לוֹ שֶׁהוּא דְּמוּתוֹ
נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ בְּכָל סֵפֶר דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל הֶחָכָם.
וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְזִכָּרוֹן לִזְכּר דִּבְרֵי הֶחָכָם כְּמוֹ שֶׁאֲמָרָם הֶחָכָם
אוֹ עַל יְדֵי מַה שֶּׁחוֹזֵר מֵאָה וְאַחַת פְּעָמִים
שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכְרוֹ
אָז כְּשֶׁאוֹמֵר זֶה הַדָּבָר בְּשֵׁם הֶחָכָם
נִצְטַיֵּר לְפָנָיו דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל הֶחָכָם
וַהֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ אֲמָרוֹ הֶחָכָם בְּעַצְמוֹ
אַך שֶׁיִּהְיֶה הַזִּכָּרוֹן בֶּאֱמֶת בְּכחַ הַזִּכָּרוֹן
שֶׁאָז נֶחְקָק בְּדַעְתּוֹ דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ מַמָּשׁ כַּנַּ"ל
וְזֶה 'הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמָה הוּא דּוֹמֶה' וכוּ'
כִּי זֶה הַלּוֹמֵד עִם הַתַּלְמִיד
הוּא מַמָּשׁ כְּכוֹתֵב בִּדְיוֹ עַל הַנְּיָר
וּמְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת שִׂכְלוֹ שָׁם
כֵּן הוּא מְצַיֵּר בְּדַעַת הַתַּלְמִיד, שִׂכְלוֹ וּדְמוּתוֹ מַמָּשׁ כַּנַּ"ל
אַך שֶׁיֵּשׁ בְּהַלִּמּוּד בְּחִינוֹת
הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ בְּחִינוֹת הַלּוֹמֵד יֶלֶד
הַיְנוּ כְּשֶׁהַתַּלְמִיד שׁוֹמֵעַ הַדָּבָר מִפִּי הָרַב מַמָּשׁ
וּבְעֵת שֶׁחִדֵּשׁ הָרַב זֶה הַדָּבָר, שֶׁאָז הוּא בְּחִינוֹת יֶלֶד
כִּי הַחִדּוּשִׁים נִתְהַוִּים
עַל יְדֵי מַה שֶּׁמַּעֲלֶה אֶת הַנְּפָשׁוֹת בִּבְחִינוֹת עִבּוּר וּמְחַדֵּשׁ אוֹתָם
כַּמְבאָר לְעֵיל [סִימָן יג]
וְנִמְצָא שֶׁהוּא בְּחִינוֹת יֶלֶד כְּאִלּוּ נוֹלָד הַיּוֹם
וְאָז דּוֹמֶה לִדְיוֹ כְּתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ
שֶׁנֶּחְקָק וְנִצְטַיֵּר שָׁם הֵיטֵב בְּלִי טִשְׁטוּשׁ
הַיְנוּ שֶׁאָז יוּכַל לְהִצְטַיֵּר וְלֵחָקֵק בְּדַעְתּוֹ הֵיטֵב וְיוּכַל לְזָכְרוֹ
אֲבָל הַלּוֹמֵד זָקֵן
שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ מִפִּי הֶחָכָם בְּעַצְמוֹ
אוֹ אֲפִילּוּ מִפִּיו לְאַחַר כָּך שֶׁלּא בִּשְׁעַת הַחִדּוּשׁ
וַאֲזַי לא נִתְחַדֵּשׁ נִשְׁמָתוֹ בִּבְחִינַת עִבּוּר כַּנַּ"ל
וְאָז הוּא בְּחִינוֹת זָקֵן כְּמוֹ שֶׁהָיָה מִקּדֶם
וְאָז דוֹמֶה לִדְיוֹ כְּתֻבָה עַל נְיָר מָחוּק
שֶׁהַכְּתָב מְטֻשְׁטָשׁ שָׁם
כֵּן הַחִדּוּשׁ שֶׁמְּחַדֵּשׁ הֶחָכָם
אַף שֶׁנִּכְתָּב וְנֶחְקָק בְּדַעְתּוֹ
עִם כָּל זֶה לא נִצְטַיֵּר הֵיטֵב שָׁם וְיוּכַל לְשָׁכְחוֹ
וְזֶה בְּחִינוֹת: 'דַּיּוֹ לְעֶבֶד לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ'
'לְעֶבֶד' דַּיְקָא, עֶבֶד, הוּא מִי שֶׁזּוֹכֵר מַה שֶּׁמְּקַבֵּל מֵרַבּוֹ עַל יְדֵי שֶׁחָזַר מֵאָה וְאַחַת פְּעָמִים כַּנַּ"ל
כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
'עוֹבֵד אֱלהִים זֶה הַחוֹזֵר פִּרְקוֹ מֵאָה וְאַחַת פְּעָמִים
וְעַל יְדֵי הַזִּכָּרוֹן זוֹכֶה לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ
כִּי נִזְדַּמֵּן לוֹ דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל רַבּוֹ וּכְאִלּוּ רַבּוֹ אֲמָרוֹ אָז כַּנַּ"ל
כִּי נֶחְקָק וְנִצְטַיֵּר הֵיטֵב בְּדַעְתּוֹ פָּנִים וּדְמוּת רַבּוֹ
כִּדְיוֹ כְּתוּבָה עַל הַנְּיָר כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינוֹת דַּיּוֹ לְעֶבֶד וכוּ' בְּחִינַת דְּיוֹ כְּתוּבָה כַּנַּ"ל
כִּי מַה שֶּׁנִּצְטַיֵּר דְּמוּתוֹ אֵצֶל הַתַּלְמִיד הוּא בְּחִינוֹת דְּיוֹ
כִּי לא נִצְטַיֵּר אֶלָּא דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ
כִּי זֶה כְּלָל שֶׁכָּל הַהִתְלַבְּשׁוּת שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ דַּרְגָּא בְּדַרְגָּא
אֵינוֹ מִתְלַבֵּשׁ אֶלָּא מַדְרֵגָה אַחֲרוֹנָה שֶׁבַּדַּרְגָּא הָעֶלְיוֹנָה
הַיְנוּ בְּחִינַת רַגְלִין שֶׁל הָעֶלְיוֹנָה
וְהוּא מַדְרֵגָה הָרִאשׁוֹנָה אֵצֶל דַּרְגָּא הַתַּחְתּוֹנָה
וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.
'מַה שֶּׁעָשְׂתָה חָכְמָה עֲטָרָה לְראשָׁהּ עָשְׂתָה עֲנָוָוה עָקֵב לְסִלּוּתָא'
וְעַל כֵּן לא נִצְטַיֵּר אֶלָּא הַדְּמוּת
וְהוּא כְּמוֹ דְּיוֹ
שֶׁאַף שֶׁנִּצְטַיֵּר בּוֹ הַצּוּרָה מַמָּשׁ וְהַדְּמוּת כַּנַּ"ל
עִם כָּל זֶה אֵינוֹ רַק צִיּוּר וּדְמוּת
וְאֵינוֹ מַמָּשׁ הַדָּבָר בְּעַצְמוֹ
כֵּן הַדִּבּוּר אַף שֶׁבּוֹ נִצְטַיֵּר הַדְּמוּת
עִם כָּל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא צִיּוּר וּדְמוּת
הַיְנוּ מַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁלּוֹ
הַיְנוּ דִּבּוּר
וְזֶה בְּחִינַת: 'אֵשׁ שְׁחוֹרָה עַל גַּבֵּי אֵשׁ לְבָנָה'
בְּחִינַת מחִין, בְּחִינַת "וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן"
'מִן לִבּוּנָא דְּמחָא'
וזהו: "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה"
כִּי מַה שֶּׁהוּא שָׁחֹר וְשָׁפָל אֵצֶל הָעֶלְיוֹן
הַיְנוּ מַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁלּוֹ
הוּא נָאֶה וְעֶלְיוֹן אֵצֶל הַתַּחְתּוֹן
שיחות הר"ן - אות שא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות שא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי בשמו שאמר שעקר עבודת איש הישראלי הוא בחרף לקום בחצות לילה ובקיץ בעת שהלילה קצר מאד שאז אין עומדין בחצות [בחוץ לארץ] כמבאר במקום אחר אז יזהר לעמד בבקר השכם כעלות השחר...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ג - כְּשֶׁחָלָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל
...לרבי עקיבא: חמה עזה בעולם כי לא היה אז מי שיוכל להמתיק הדין כי היה צריך לפדיון להמתיק הדין ולא נמצא כי באמת אחר ההמתקה והפדיון אז דיקא טוב לרפאות החולה על ידי רפואות כי אזי דיקא אחר הפדיון וההמתקה יש רשות לרופא לרפאות כי הנה באמת איך יכול הרופא לחגר מתניו לרפאות החולה על ידי רפואות וסמים הלא אינו יודע הסם, הצריך לרפואות אותו החולה כי יש סמים הרבה שהם מסגלים לרפואות החולאת אך בודאי החולה אינו יכול להתרפא כי אם על ידי סם פלוני המיחד לרפואתו, כפי שנגזר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סו - וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲך אֵלָי
...וכו' אם תראה אתי לקח מאתך יהי לך כן וכו' והנה נתקים אחר כך באלישע פי שנים נמצא שהיה אלישע מתפלל בכונה יותר מאליהו רבו כי כל הנסים והגדולות שעשה אלישע, כלם היו על ידי תפילה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה על פסוק: "ספרה נא לי את כל הגדלות אשר עשה אלישע" א. דע, שאפשר שיהיה התלמיד גדול מהרב דהינו שיהיה לו פי שנים כרבו ואף על פי כן, הכל יהיה בכחו של רבו וזה בחינת: "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי" 'ברוחך' דיקא שעל ידי בחינת הרוח עצמו של אליהו רבו, יהיה לו...
שיחות הר"ן - אות רעא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רעא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר: הלא החנוני דרכו להקיף בהקפה, שיתנו לו לאחר זמן ומדוע לא יאמר האדם איזה קפיטליך תהלים או ללמד או לעשות שאר מצוות, ויהיה מנח ומוכן אצלו לעת הצרך ?! כי יהיה זמן שיצטרך לזה, שיגבה שכרו ופעלתו ומדוע לא יהא כהחנוני שנותן סחורה בהקפה וכו' ?! ולא שמעתי שיחה זו בעצמי מפיו הקדוש רק מפי אחר וכפי הנראה שהיה בזה שיחה נאה ולא זכיתי לשמעה...
מהו סם המוות שיש בדברי הצדיק וכיצד להנצל ממנו?
...וכיצד להנצל ממנו? כאן breslev.eip.co.il/?key=41 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יב - תהלה לדוד ובעוד מקומות מובא כי בתורה ובעצות של הצדיק יש גם סם חיים וגם סם המוות. והדבר הזה הכרחי לקיום העולם. כי אם התורה של הצדיק הייתה כולה שם החיים בלבד, לא היה קיום לעולם. והכרחי הדבר שהתורה של הצדיק יהיה בה גם סם חיים וגם סם המוות, כדי לתת חיות לעולם. והפירוש הוא כי כל העצות והתורות של הצדיק כולן מעורבות טוב ורע. דהיינו כל עצה ועצה וכל דיבור ודיבור וכל תורה ותורה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סד - כָּל הַנְּגִידִים הַגְּדוֹלִים, כִּמְעַט כֻּלָּם, הֵם מְשֻׁגָּעִים מַמָּשׁ
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סד - כל הנגידים הגדולים, כמעט כלם, הם משגעים ממש מה שאנו רואים, שכל הנגידים הגדולים, כמעט כלם, הם משגעים ממש כמו שאנו רואין בחוש שכל מי שהוא עשיר, יש לו שגעון גדול דע, כי הממון עושה אותו משגע כי הממון הוא מנפילת העשירות של הנביאים כי 'כל הנביאים היו עשירים' והנבואה כשבאה על הנביא, היה כמו משתגע כמו שפרש רש"י: "ויתנבא" 'ואשתטי' . ואצל הנגידים הנ"ל נעשה על ידי הממון שגעון גמור ועל כן הם נעשים משגעים על ידי העשירות שלהם...
חיי מוהר"ן - תמז - עבודת השם
...- תמז - עבודת השם אות תמז משל על ענין שהזהיר להתפלל על צרת חברו ששמעתי בשם רבי יודל, ששמע מפיו הקדוש משל למלך שהרחיק את בנו. [אמר המעתיק שמעתי מפי רבי יצחק דב מטירהאוויצע ששמע מפי רבי יודל משל על ענין הנ"ל וכפי הנראה שלזה המשל כון המחבר זכרונו לברכה על כן ראיתי להציגו כאן וכך שמעתי] רבנו זכרונו לברכה אמר לר' יודל שסגלה לגדלות שיתפלל על צרת חברו. ושאל אותו רבי יודל אדרבה לכאורה מזה יתוסף לי גדלות שאני מתפלל בעד חברי, מסתמא אני חשוב יותר מחברי. השיב...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפב - מַה שֶּׁהָעוֹלָם מְדַבְּרִים בַּסְּפִירָה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפב - מה שהעולם מדברים בספירה דע שכל מה שהעולם מדברים בספירה בכל ימי הספירה הם מדברים רק מהספירה של אותו היום ומי שהוא מבין יוכל לשמע ולידע זאת אם יטה אזנו היטב לספורי דבריהם ישמע שהם מדברים רק מהספירה של אותו יום...
שיחות הר"ן - אות רצח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת בא לפניו בערב יום הכפורים איש אחד מאנשיו שנחלש באותן הימים וספר לפניו צערו וחלשתו ועמד שם עוד אחד מאותו העיר של זה האיש הנ"ל, שהיה אוהבו ואמר לפני רבנו זכרונו לברכה שחולאתו הכבידה עליו בשביל שהלך היום למקוה לטבל ענה רבנו, זכרונו לברכה ואמר למה אתם תולים הכבדת החולאת במצוות טוב וראוי יותר שתתלו בעברות וזה היה בערב יום כפור האחרון של קדם הסתלקותו הקדוש באומאן...
שיחות הר"ן - אות סט
שיחות הר"ן - אות סט "זמרו למי שמנצחין אותו ושמח" כי צריכין לנצח אותו יתברך כביכול כי אף על פי שנדמה להאדם שהשם יתברך אינו רוצה לקרבו מחמת שקלקל הרבה וגם עכשו אינו מתנהג כראוי כרצונו יתברך אף על פי כן צריך האדם לחזק עצמו ביותר ולהשתטח עצמו לפניו ולפרש כפיו אליו יתברך שירחם עליו ויקרבהו לעבודתו כי אף על פי כן אני רוצה להיות ישראלי נמצא שרוצה לנצח את השם יתברך כביכול והשם יתברך יש לו שמחה מזה שמנצחין אותו כביכול...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0630 שניות - עכשיו 10_04_2020 השעה 02:05:33 - wesi2