ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סז - וַיִּבֶן ה' אֱלקִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח
ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח וכו' ויבאה אל האדם (בראשית ב) חד אמר מלמד שנתן בה בינה יתרה וחד אמר מלמד שקלעה לחוה והביאה אל האדם (נדה מ"ה:) א. הנפש היא יקרה מאד וצריך להיות זהיר בה ולשמרה מאד על כן צריכין לזהר מאד, כשבא איזה כבוד חדש לאדם כי הכבוד הוא אם כל חי, והוא שרש כל הנפשות וכשהנפש מסתלקת, היא מסתלקת אל הכבוד, שהוא שרשה בבחינת (ישעיה נ"ח) : "כבוד ה' יאספך" שהסתלקות ואסיפת הנפשות הם לתוך הכבוד כי שם שרשם כנ"ל ועל כן כשבא כבוד חדש לאדם צריך לזהר ולהשמר כי אולי בא הכבוד, חס ושלום, בשביל הסתלקות כדי שתסתלק הנפש אל הכבוד, שהיא שרשה כנ"ל. אך מדה טובה מרבה ועל כן על פי הרב, בא הכבוד לטובה דהינו, כשבא נפש חדשה אל האדם אזי היא באה מלבשת בהכבוד, שהיא אם כל חי כנ"ל ועל כן כשבא כבוד חדש לאדם, על פי רב הוא לטובה דהינו שבא נפש חדשה לאדם על ידי זה הכבוד והכלל, שהכבוד הוא שרש הנפשות ועל כן לפעמים בא כבוד חדש לאדם בשביל הסתלקות איזה נפש, חס ושלום כדי שתסתלק הנפש אל הכבוד כנ"ל אבל על פי רב, בא הכבוד לטובה דהינו, שבא נפש חדשה להאדם על ידי זה הכבוד שהוא שרש כל הנפשות כנ"ל על כן צריכין לזהר מאד, לקבל הכבוד בקדשה גדולה, לשמו יתברך לבד כי הכבוד הוא שרש כל הנפשות כנ"ל ב. וצריך לראות, שיהיה פנים אל הכבוד כי על ידי תאוות אכילה, אזי נפגם הכבוד, ואין לו פנים כי שלחנו של אדם היא בחינת כתר מלכות (יומא ע"ב: עין רש"י) והוא בחינת כבוד, בבחינת (תהלים כ"ד) : "מלך הכבוד" כי הכבוד הוא בחינת מלכות וכשפוגם באכילה אזי נפגם הכבוד ואין לו פנים (דברים ל"א) : "והסתרתי פני והיה לאכל" שעל ידי תאוות אכילה, חס ושלום, הוא הסתרת פנים אבל על ידי מעוט אכילה, שמשבר תאוות אכילה על ידי זה הוא נשיאות פנים (ברכות כ:) : "ישא ה' פניו אליך" וכו' 'וכי לא אשא פנים לישראל שאני אמרתי "ואכלת ושבעת וברכת", והם מדקדקין מכזית ועד כביצה' נמצא שעל ידי שבור תאוות אכילה שמדקדקין מכזית ועד כביצה על ידי זה הוא נשיאות פנים וזה בחינות (יחזקאל מ"א) "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'" 'לפני ה'' דיקא, בחינת הארת פנים על ידי השלחן דהינו על ידי אכילה בקדשה כנ"ל. ג. וכשפוגם בתאוות אכילה ועל ידי זה נפגם הכבוד ואין לו פנים כנ"ל על ידי זה מתגברין עזי פנים דהינו שנופל הכבוד, שהוא בחינת מלכות ואזי נוטלין כבוד העזי פנים שבדור (סנהדרין ק"ה) הינו כשאין בחינת מלכות, בחינת השלחן שבקדשה, בשלמות כנ"ל אזי מתגבר העזות, שהוא 'מלכותא בלא תגא', בלא כתר מלכות הנ"ל וזה בחינת (ישעיה נ"ו) : "והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה" הינו על ידי תאוות אכילה, בחינת (משלי י"ג) : "בטן רשעים תחסר" וזהו : "לא ידעו שבעה", הפך "צדיק אוכל לשבע נפשו" (שם) על ידי זה מתגברים העזי פנים, שהם בחינת כלבים עזי נפש בחינת (סוטה מ"ט:) 'פני הדור כפני הכלב' (שם בפסוק "והכלבים עזי נפש" הנ"ל) "המה רעים לא ידעו הבין", שהם נעשים רועים ומנהיגים אל הדור כי הכבוד נפל אליהם, ויש להם כל הכבוד אבל כשמשברין תאוות אכילה, בבחינת "צדיק אוכל לשבע נפשו" על ידי זה הוא נשיאות פנים ואזי אין שום פקידות ושררה להעזי פנים כי יניקתם הוא רק מהסתרת פנים, על ידי תאוות אכילה כנ"ל וזהו (משלי י"ט) "ושבע ילין בל יפקד רע" 'ושבע ילין', זה בחינת 'צדיק אוכל לשבע נפשו' על ידי זה, 'בל יפקד רע' שאין שום פקדה והתמנות להרע דהינו להעזי פנים וכנ"ל ד. וכשנופל המלכות והכבוד להעזי פנים כנ"ל אזי היא בחינת צדק [האות] 'צדיק' הוא יוד נון והיוד היא בהחזרת פנים מן הנון, (כזה צ) שהיא בחינת מלכות בחינת (תהלים ע"ב) "לפני שמש ינון שמו" (פרש"י ינון לשון מלכות) הינו בחינת הסתרת פנים דהינו שאין להכבוד פנים כנ"ל וזה בחינת הדלת דהינו שהכבוד והמלכות אזלא ונדלדלה, ונפלה אל הסטרא אחרא שהן העזי פנים כנ"ל קוף, הינו כשהמלכות והכבוד אזלא ונדלדלה, היא כקוף בפני אדם דהינו שנתארך רגל ההא, ונעשה קוף דהינו שנתארך מהרגל למטה, בבחינת (משלי ה) : "רגליה יורדות מות" ויונקים ממנה כי הכבוד והמלכות נפל ביניהם כנ"ל ואזי היא בחינת "רגליה יורדות מות" דהינו שקיום מלכות דקדשה, צריכין לקבל מהם ועל כן כשישראל צריכין לפעל איזה תקיפות לצרך קיום דתנו הקדוש צריכין לקבל הכח והממשלה ממלכות העכו"ם. ה. וצריך להעלות את הכבוד והמלכות מהם וזה נעשה על ידי צדקה, בבחינת (משלי י) : "צדקה תציל ממות" (עיין זוהר בחוקותי קיג) דהינו שעל ידי צדקה מעלין ומצילין אותה מבחינת 'רגליה יורדות מות', ועושין מצדק צדקה כי צדקה היא בחינת חמשה חסדים כי הצדקה היא בחינת חסד כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה מ"ט:) : 'אין הצדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה' שנאמר: "זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד" ה, ונעשית מצדק צדקה. וכנגד זה נזכר בתורה חמש פעמים צדקה כנגד החמשה חסדים שהוא בחינת צדקה כנ"ל וזה בחינת (ישעיה מ"א) : "מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו" 'מי העיר ממזרח', זה בחינת צדקה (שם מ"ג) : "ממזרח אביא זרעך", בחינות (הושע יוד) : "זרעו לכם לצדקה" וכו' על ידי זה "צדק יקראהו לרגלו" הינו, שעל ידי הצדקה, אזי הצדק קורא את הרגלין שמעלין את הרגלין, מבחינת 'רגליה יורדות' וכו' כנ"ל וזה בחינת (ישעיה נ"ח) : "והלך לפניך צדקך" דהינו שהצדק יוכל לילך הינו בחינת שמעלין הרגלין, שהם כלי ההליכה וזה "והלך לפניך" 'לפניך' דיקא כי מעלין את הכבוד והמלכות, אל אור הפנים כנ"ל. ו. ואזי, כשמעלין את הכבוד והמלכות אזי יוצא הכבוד מן הסטרא אחרא, מבין העזי פנים הנ"ל וחוזר הכבוד אל המביני מדע הפך נפילת הכבוד אל העזי פנים שהם נקראים, 'המה רעים לא ידעו הבין' ועכשו חוזר אל המביני מדע. ואזי, כשחוזר הכבוד אל המביני מדע בתחלת ממשלתם, נעשה מחלקת כי עקר יניקת האויבים, הוא מן המביני מדע, דהינו מן המח (דברים ל"ב) : "מראש פרעות אויב" הינו שמן המח שבראש, משם נתגלין כל האויבים והשונאים כי יש בהמח מותרות, שמן אלו המותרות שבמח יוצאין השערות, ומהם יונקים האויבים והם יונקים עד שכלה כל המותרות שבמח, ואזי אין להם יניקה, ונופלים וזה בחינת קריחת ראש זקנים, כי 'בסבי מחא שקיט ושכיך' (כמו שמובא באדרא רבא דף קכ"ח:) הינו שדעת הזקנים צח וצלול, ואין להם מותרות במח ועל כן נופלים השערות, כי אין להם יניקה כנ"ל ועל כן על ידי הפרוד שבין השונאים על ידי זה יש להם אריכת זמן וקיום ביותר כי הם יונקים עד שיכלה כל המותרות שבמח ואזי כשיכלה המותרות, ויהיה הדעת צח וצלול, אזי יפלו כי לא יהיה להם עוד יניקה ועל ידי הפרוד שיש ביניהם, אין להם כח לינק הרבה, ויונקים מעט מעט ועל כן על ידי זה מאריכין זמן יותר עד שיגמרו לינק כל המותרות אבל כשמתחברין השונאים יחד, אזי יונקים הרבה ואזי יונקים במהרה כל המותרות ונופלים כנ"ל וזה בחינת שערות קלועין שנמצאין בבני אדם, שקורין קאלטיניס שהעולם חוששין לקצצם, רק שיפלו מאליהם הינו כשיש הרבה מותרות במח אזי מטבע בטבע האדם, שיצאו שערות קלועין כדי שעל ידי קליעותן והתחברותם, יינקו ביותר ויקבלו ויוכלו לינק כל המותרות הרבה שבמח ועל כן אין נקצצין קדם זמנם, כי יוכלו להזיק להמח על ידי שישאר בתוכו המותרות על ידי שלא יהיה השערות קלועין לינק אותן וזה בחינת 'מלמד שנתן בה בינה יתרה' 'יתרה', הינו בחינת מותרות המחין שמשם יונקין השערות, שמשם יניקת האויבים כנ"ל וזהו, 'וחד אמר מלמד שקלעה לחוה וכו', הינו הך ולא פליגי' כי על ידי מותרות שבמח, שזה בחינת בינה יתרה כנ"ל מזה בא שערות קלועין, בחינת שקלעה לחוה כנ"ל [כי הכבוד הוא בחינת חוה שהיא הצלע הנ"ל (בראשית ג) : "אם כל חי" כנ"ל] וזה בחינת (שמואל א כ"ה) : "ואת נפש איביך יקלענה בתוך כף הקלע" בחינת שערות קלועין הנ"ל הינו בחינת התחברות השונאים שעל ידי זה הוא מפלתם כנ"ל ז. ואזי, כשבא הכבוד חדש אל האדם, ומלבש בתוכו נפש דקדשה כנ"ל צריך לראות להוליד את הנפש בנקל, בלי קשוי הולדה כי הכבוד היא 'אם כל חי' כנ"ל והנפש מלבשת בה כעבר במעי אמו ולפעמים כשיש, חס ושלום, בחינת קשוי לילד יכולין להסתלק שניהם, חס ושלום, האם והולד דהינו הכבוד והנפש או לפעמים נסתלק אחד מהם, חס ושלום, כפי ענין הקשוי לילד וצריך לראות להוליד בנקל בלא קשוי. ואחר כך כשנולד הנפש, צריך לגדל את הנפש ושתי בחינות אלו, דהינו ההולדה והגדול נעשין, על ידי יראה ואהבה שהם בחינת שתי ידים, יד הגדולה ויד החזקה כי ההולדה נעשית על ידי היראה, בבחינת (תהלים מ"ח) "רעדה אחזתם שם חיל כיולדה" ואחר שנולד, אזי מגדילין אותה על ידי האהבה, בבחינת (בראשית ב) : "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" הינו 'בהבראם', שהוא לאחר הבריאה וההולדה אזי מגדלין אותה על ידי בחינת אברהם, שהוא בחינת אהבה, בחינת יד ימין בהבראם באברהם כמובא (בראשית רבה פרשה י"ב), הינו כנ"ל וזה בחינת (דברי הימים א כ"ט) : "ואתה מושל בכל" הינו בחינת הממשלה והמלכות, בחינת מלך הכבוד הנ"ל, ששם מלבש הנפש 'ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל' הינו בחינת שתי הידים כנ"ל ובידך כח וגבורה, זה בחינת יד החזקה ובידך לגדל ולחזק, זה בחינת יד הגדולה שעל ידי בחינת שתי הידים אלו, מולידין ומגדלין הנפש המלבשת בהכבוד כנ"ל וזה בחינת הצדקה שנותנין אצל 'ואתה מושל בכל' (כמו שמובא בכונות) כי על ידי הצדקה, מוציאין ומעלין את הכבוד והממשלה כנ"ל וזה בחינת (איוב כ"ט) : "כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף" הינו, כשמגיע כבוד חדש אל האדם, אזי צריך להחליף ולהעביר הקשוי, על ידי בחינת ידים הנ"ל וזהו : "וקשתי בידי תחליף" שעל ידי הידים, חולפת ועוברת הקשוי לילד כנ"ל וזה בחינת חלוף שם אקי"ק שהוא שם בוכ"ו, שהוא בגימטריא ידך, שעל ידו ההולדה כידוע ועין בכונות של "ואתה מושל בכל" ח. ולפעמים יש עיפות אל הנפש על ידי שנתרחקה מאמה, דהינו הכבוד כנ"ל וצריך להחיותה ולהבריאה, על ידי מים קרים, בבחינת (משלי כ"ה) : "מים קרים על נפש עיפה" הינו כשמתפללין בלא לב על ידי זה נתרחק הנפש מן הכבוד בבחינת (ישעיה כ"ט) : "בשפתיו כבדוני ולבו רחק" וכו' כי כונת הלב זה בחינת הנפש, כמו שכתוב (תהלים כ"ה) : "אליך ה' נפשי אשא" ופרוש רש"י: 'לבי אכון' אבל כשהלב רחוק מדבורי התפילה אזי הוא בחינת התרחקות הנפש שהוא בחינת הלב, מן הכבוד בבחינת: "בשפתיו כבדוני ולבו רחק" ואזי יש עיפות אל הנפש וצריך להבריאה על ידי מים קרים כנ"ל. ומים קרים, מקבלין על ידי בחינת רעמים ורעמים נעשין, על ידי מה שנותנין כבוד לזקן ששכח תלמודו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ח:) 'הזהרו בזקן ששכח תלמודו', שצריך לזהר ולכבדו ועל ידי זה נעשין רעמים ומשם באים מים קרים להחיות הנפש כנ"ל. כי הרעמים נעשין, על ידי שיוצאין אדים וקיטורים חמים, ובאים בתוך הענן, ונתלהבים שם ועל ידי זה נקרע הענן ומזה נשמע קול הרעם ופעלות הרעמים שעל ידי זה נתחלקין המים של כל מקום ומקום, כפי הצריך להשקותו, במדה ובמשקל כפי הראוי לפי המקום בבחינת (תהלים ק"ד) : "מקול רעמך יחפזון יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם" כמו כן, כשנותנין כבוד לזקן ששכח תלמודו והשכחה הוא בחינת עננין דמכסין על עינין וכשנותנין לו כבוד והכבוד הוא בחינת אש, בבחינת (שמות כ"ד) : "וכבוד ה' כאש אכלת" והוא בא בתוך הענן, בבחינת (שם ט"ז) : "וכבוד ה' נראה בענן" הינו בתוך בחינת העננין דמכסין על עינין ואזי נקרע הענן, ומזה נעשין בחינת רעמים (תהלים כ"ט) "אל הכבוד הרעים ה' על מים רבים" שעל ידי הכבוד נעשין רעמים כנ"ל ואזי יוצאין מים רבים, דהינו שנתגלה דעת הזקן על ידי שנקרע הענן המכסה על העינין כנ"ל בבחינת (ישעיה י"א) : "כי מלאה הארץ דעה וכו' כמים לים מכסים" וזהו בחינת מים רבים הנ"ל והם בחינת מים קרים, שעל ידן מחיין ומבריאים את הנפש כנ"ל. ועל ידי אלו הרעמים נתחלקין מימי הדעת לכל אחד ואחד כראוי לו לפי מה שצריך לקבל מים קרים, להחיות את נפשו וזה החלוק שבין הלומד מן הספר, לשומע מפי צדיקי אמת כי כשלומד מן הספר, אינו יודע השעור שצריך ללמד להחיות נפשו אבל כששומע מפי הצדיק, אזי משפיע לו בחינת מים קרים לפי הראוי לו לפי מדרגתו, על ידי בחינת הרעמים כנ"ל. ואלו המים קרים מחיין ומתקנין את הנפש שהיתה עיפה על ידי שנתרחקה מן הכבוד על ידי שהתפלל בלא כונת הלב כנ"ל כי הסתלקות החכמה מן הזקנים, הינו מבחינת זקן ששכח תלמודו הנ"ל זה נעשה על ידי מה שמתפללין בלא לב וכמו שכתוב (שם בישעיה כ"ט) : "בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני, לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא, ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר" ועל כן על ידי שנותנין כבוד לזקן ששכח תלמודו שעל ידי זה חוזר ונתגלה חכמתו כנ"ל, על ידי בחינת הרעמים כנ"ל נמצא שבזה בעצמו מתקן הפגם שגרם על ידי שהתפלל בלי כונת הלב דהינו שגרם הסתלקות החכמה מן הזקנים כנ"ל כי עכשו על ידי הכבוד שנותן להם, חוזר ונתגלה חכמתם כנ"ל ועל כן, אזי על ידי זה בעצמו, יוצאין מים קרים ומחיה את נפשו, שהיתה עיפה על ידי פגם התפילה כנ"ל וזה בחינת (איוב ל"ז) : "ירעם אל בקולו נפלאות" הינו שקול הרעמים מתקנין את בחינת הנפלאות שהוא בחינת הסתלקות החכמה מן הזקנים כמו שכתוב: "הנני יוסיף להפליא הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו" וכו' ועל ידי הרעמים נתתקנין, וחוזר ונתגלה חכמתם כנ"ל. ואזי, כשמחיין הנפש על ידי מים קרים הנ"ל, מחיין גם את העצמות כי פגם הנפש הוא פגם העצמות, כמו שכתוב (תהלים ו) : "כי נבהלו עצמי ונפשי נבהלה מאד" כי על ידי שאין מתפללין בכונת הלב שעל ידי זה הוא עיפות הנפש על ידי זה הוא פגם העצמות כי צריך להתפלל להרגיש דבורי התפילה בכל עצמותיו (שם ל"ה) : "כל עצמותי תאמרנה" ועל ידי המים קרים, שעל ידי זה מחיה הנפש על ידי זה מחיה העצמות, בבחינת (איוב כ"א) : "ומח עצמותיו ישקה" (משלי כ"ה) : "מים קרים על נפש עיפה, ושמועה טובה מארץ מרחק" 'שמועה טובה' זה בחינת קול הרעמים שמשמיעין עצמן בטוב שהם מתקנין התרחקות הנפש מן הכבוד וזה בחינת 'שמועה טובה מארץ מרחק' שזהו בחינת מים קרים על נפש עיפה שהם באים מן הרעמים, שהם בחינת 'שמועה טובה' כנ"ל וזה בחינת (שם ט"ו) : "שמועה טובה תדשן עצם" שעל ידי בחינת שמועה טובה, שהיא בחינת רעמים שמשם בחינת מים קרים, שהם מחיין ומבריאין הנפש כנ"ל על ידי זה נתתקנין ונתדשנין העצמות בבחינת 'ומח עצמותיו ישקה' כנ"ל וזה 'תדשן עצם' כנ"ל כי תקון הנפש הוא תקון העצמות כנ"ל [מן תבת ואזי כשמחיין הנפש עד כאן, לא נכתב כראוי] וזה בחינת (במדבר כ"ח) "וביום הבכורים" בחינת הלדת הנפש בלי קשוי לילד, בחינת (ירמיה ד) : "צרה כמבכירה" שהוא בחינת קשוי לילד וגם הוא בחינת גדול הנפש בחינת (זכריה י"ב) : "כהמיר על הבכור", שהוא צער הגדול 'מקרא קדש', זה בחינת שהכבוד שהוא בחינת קדש כמו שכתוב (שמות כ"ט) : "ונקדש בכבודי" קורא את הרגלין בבחינת 'צדק יקראהו לרגלו' כנ"ל והשאר לא באר.
וַיִּבֶן ה' אֱלהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח וְכוּ' וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם

חַד אָמַר מְלַמֵּד שֶׁנָּתַן בָּהּ בִּינָה יְתֵרָה

וְחַד אָמַר מְלַמֵּד שֶׁקְּלָעָהּ לְחַוָּה וֶהֱבִיאָהּ אֶל הָאָדָם

א. הַנֶּפֶשׁ הִיא יְקָרָה מְאד

וְצָרִיך לִהְיוֹת זָהִיר בָּהּ וּלְשָׁמְרָהּ מְאד

עַל כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאד, כְּשֶׁבָּא אֵיזֶה כָּבוֹד חָדָשׁ לָאָדָם

כִּי הַכָּבוֹד הוּא אֵם כָּל חַי, וְהוּא שׁרֶשׁ כָּל הַנְּפָשׁוֹת

וּכְשֶׁהַנֶּפֶשׁ מִסְתַּלֶּקֶת, הִיא מִסְתַּלֶּקֶת אֶל הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא שָׁרְשָׁהּ

בִּבְחִינַת: "כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶך"

שֶׁהִסְתַּלְּקוּת וַאֲסִיפַת הַנְּפָשׁוֹת הֵם לְתוֹך הַכָּבוֹד כִּי שָׁם שָׁרְשָׁם כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן כְּשֶׁבָּא כָּבוֹד חָדָשׁ לָאָדָם

צָרִיך לִזָּהֵר וּלְהִשָּׁמֵר

כִּי אוּלַי בָּא הַכָּבוֹד, חַס וְשָׁלוֹם, בִּשְׁבִיל הִסְתַּלְּקוּת

כְּדֵי שֶׁתִּסְתַּלֵּק הַנֶּפֶשׁ אֶל הַכָּבוֹד, שֶׁהִיא שָׁרְשָׁהּ כַּנַּ"ל.

אַך מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה

וְעַל כֵּן עַל פִּי הָרב, בָּא הַכָּבוֹד לְטוֹבָה

דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁבָּא נֶפֶשׁ חֲדָשָׁה אֶל הָאָדָם

אֲזַי הִיא בָּאָה מְלֻבֶּשֶׁת בְּהַכָּבוֹד, שֶׁהִיא אֵם כָּל חַי כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן כְּשֶׁבָּא כָּבוֹד חָדָשׁ לָאָדָם, עַל פִּי רב הוּא לְטוֹבָה

דְּהַיְנוּ שֶׁבָּא נֶפֶשׁ חֲדָשָׁה לָאָדָם עַל יְדֵי זֶה הַכָּבוֹד

וְהַכְּלָל, שֶׁהַכָּבוֹד הוּא שׁרֶשׁ הַנְּפָשׁוֹת

וְעַל כֵּן לִפְעָמִים בָּא כָּבוֹד חָדָשׁ לָאָדָם בִּשְׁבִיל הִסְתַּלְּקוּת אֵיזֶה נֶפֶשׁ, חַס וְשָׁלוֹם

כְּדֵי שֶׁתִּסְתַּלֵּק הַנֶּפֶשׁ אֶל הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל

אֲבָל עַל פִּי רב, בָּא הַכָּבוֹד לְטוֹבָה דְּהַיְנוּ, שֶׁבָּא נֶפֶשׁ חֲדָשָׁה לְהָאָדָם עַל יְדֵי זֶה הַכָּבוֹד שֶׁהוּא שׁרֶשׁ כָּל הַנְּפָשׁוֹת כַּנַּ"ל

עַל כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאד, לְקַבֵּל הַכָּבוֹד בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה, לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַך לְבַד

כִּי הַכָּבוֹד הוּא שׁרֶשׁ כָּל הַנְּפָשׁוֹת כַּנַּ"ל

ב. וְצָרִיך לִרְאוֹת, שֶׁיִּהְיֶה פָּנִים אֶל הַכָּבוֹד

כִּי עַל יְדֵי תַאֲוַות אֲכִילָה, אֲזַי נִפְגָּם הַכָּבוֹד, וְאֵין לוֹ פָּנִים

כִּי שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם הִיא בְּחִינַת כֶּתֶר מַלְכוּת

וְהוּא בְּחִינַת כָּבוֹד, בִּבְחִינַת: "מֶלֶך הַכָּבוֹד"

כִּי הַכָּבוֹד הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת

וּכְשֶׁפּוֹגֵם בַּאֲכִילָה אֲזַי נִפְגָּם הַכָּבוֹד וְאֵין לוֹ פָּנִים

"וְהִסְתַּרְתִּי פָּנַי וְהָיָה לֶאֱכל"

שֶׁעַל יְדֵי תַאֲוַות אֲכִילָה, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא הַסְתָּרַת פָּנִים

אֲבָל עַל יְדֵי מִעוּט אֲכִילָה, שֶׁמְּשַׁבֵּר תַאֲוַות אֲכִילָה

עַל יְדֵי זֶה הוּא נְשִׂיאוּת פָּנִים

"יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיך" וְכוּ'

'וְכִי לא אֶשָּׂא פָּנִים לְיִשְׂרָאֵל

שֶׁאֲנִי אָמַרְתִּי "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ", וְהֵם מְדַקְדְּקִין מִכַּזַּיִת וְעַד כַּבֵּיצָה'

נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי שִׁבּוּר תַאֲוַות אֲכִילָה

שֶׁמְּדַקְדְּקִין מִכַּזַּיִת וְעַד כַּבֵּיצָה

עַל יְדֵי זֶה הוּא נְשִׂיאוּת פָּנִים

וְזֶה בְּחִינוֹת "וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'"

'לִפְנֵי ה'' דַּיְקָא, בְּחִינַת הֶאָרַת פָּנִים עַל יְדֵי הַשֻּׁלְחָן

דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל.

ג. וּכְשֶׁפּוֹגֵם בְּתַאֲוַות אֲכִילָה וְעַל יְדֵי זֶה נִפְגָּם הַכָּבוֹד וְאֵין לוֹ פָּנִים כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה מִתְגַּבְּרִין עַזֵּי פָּנִים

דְּהַיְנוּ שֶׁנּוֹפֵל הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת

וַאֲזַי נוֹטְלִין כָּבוֹד הָעַזֵּי פָּנִים שֶׁבַּדּוֹר

הַיְנוּ כְּשֶׁאֵין בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת הַשֻּׁלְחָן שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל

אֲזַי מִתְגַּבֵּר הָעַזּוּת, שֶׁהוּא 'מַלְכוּתָא בְּלָא תָגָא', בְּלא כֶּתֶר מַלְכוּת הַנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת: "וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לא יָדְעוּ שָׂבְעָה"

הַיְנוּ עַל יְדֵי תַאֲוַות אֲכִילָה, בְּחִינַת: "בֶּטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר"

וְזֶהוּ: "לא יָדְעוּ שָׂבְעָה", הֶפֶך "צַדִּיק אוֹכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ"

עַל יְדֵי זֶה מִתְגַּבְּרִים הָעַזֵּי פָּנִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ

בְּחִינַת 'פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב'

"הֵמָּה רעִים לא יָדְעוּ הָבִין", שֶׁהֵם נַעֲשִׂים רוֹעִים וּמַנְהִיגִים אֶל הַדּוֹר

כִּי הַכָּבוֹד נָפַל אֲלֵיהֶם, וְיֵשׁ לָהֶם כָּל הַכָּבוֹד

אֲבָל כְּשֶׁמְּשַׁבְּרִין תַאֲוַות אֲכִילָה, בִּבְחִינַת "צַדִּיק אוֹכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ"

עַל יְדֵי זֶה הוּא נְשִׂיאוּת פָּנִים

וַאֲזַי אֵין שׁוּם פְּקִידוּת וּשְׂרָרָה לְהָעַזֵּי פָּנִים

כִּי יְנִיקָתָם הוּא רַק מֵהַסְתָּרַת פָּנִים, עַל יְדֵי תַאֲוַות אֲכִילָה כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ "וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֵד רָע"

'וְשָׂבֵעַ יָלִין', זֶה בְּחִינַת 'צַדִּיק אוֹכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ'

עַל יְדֵי זֶה, 'בַּל יִפָּקֵד רָע' שֶׁאֵין שׁוּם פְּקֻדָּה וְהִתְמַנּוּת לְהָרַע

דְּהַיְנוּ לְהָעַזֵּי פָּנִים וְכַנַּ"ל

ד. וּכְשֶׁנּוֹפֵל הַמַּלְכוּת וְהַכָּבוֹד לְהָעַזֵּי פָּנִים כַּנַּ"ל

אֲזַי הִיא בְּחִינַת צֶדֶק

[האות] 'צַדִּיק' הוּא יוּד נוּן

וְהַיּוּד הִיא בְּהַחְזָרַת פָּנִים מִן הַנּוּן

שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת בְּחִינַת

"לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ"

הַיְנוּ בְּחִינַת הַסְתָּרַת פָּנִים

דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין לְהַכָּבוֹד פָּנִים כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת הַדָּלֶת

דְּהַיְנוּ שֶׁהַכָּבוֹד וְהַמַּלְכוּת אַזְלָא וְנִדַּלְדְּלָה, וְנָפְלָה אֶל הַסִּטְרָא אָחֳרָא

שֶׁהֵן הָעַזֵּי פָּנִים כַּנַּ"ל

קּוּף, הַיְנוּ כְּשֶׁהַמַּלְכוּת וְהַכָּבוֹד אַזְלָא וְנִדַּלְדְּלָה, הִיא כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם

דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְאָרֵך רֶגֶל הַהֵא, וְנַעֲשֶׂה קוּף

דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְאָרֵך מֵהָרֶגֶל לְמַטָּה, בִּבְחִינַת: "רַגְלֶיהָ יוֹרְדוֹת מָוֶת"

וְיוֹנְקִים מִמֶּנָּה

כִּי הַכָּבוֹד וְהַמַּלְכוּת נָפַל בֵּינֵיהֶם כַּנַּ"ל

וַאֲזַי הִיא בְּחִינַת "רַגְלֶיהָ יוֹרְדוֹת מָוֶת"

דְּהַיְנוּ שֶׁקִּיּוּם מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, צְרִיכִין לְקַבֵּל מֵהֶם

וְעַל כֵּן כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל צְרִיכִין לִפְעל אֵיזֶה תַּקִּיפוּת

לְצרֶך קִיּוּם דָּתֵנוּ הַקָּדוֹשׁ

צְרִיכִין לְקַבֵּל הַכּחַ וְהַמֶּמְשָׁלָה מִמַּלְכוּת הָעַכּוּ"ם.

ה. וְצָרִיך לְהַעֲלוֹת אֶת הַכָּבוֹד וְהַמַּלְכוּת מֵהֶם

וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי צְדָקָה, בִּבְחִינַת: "צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת"

דְּהַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי צְדָקָה

מַעֲלִין וּמַצִּילִין אוֹתָהּ מִבְּחִינַת 'רַגְלֶיהָ יוֹרְדוֹת מָוֶת', וְעוֹשִׂין מִצֶּדֶק צְדָקָה

כִּי צְדָקָה הִיא בְּחִינַת חֲמִשָּׁה חֲסָדִים

כִּי הַצְּדָקָה הִיא בְּחִינַת חֶסֶד

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: 'אֵין הַצְּדָקָה מִשְׁתַּלֶּמֶת אֶלָּא לְפִי חֶסֶד שֶׁבָּהּ'

שֶׁנֶּאֱמַר: "זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה וְקִצְרוּ לְפִי חָסֶד"

ה, וְנַעֲשֵׂית מִצֶּדֶק צְדָקָה.

וּכְנֶגֶד זֶה נִזְכַּר בַּתּוֹרָה חָמֵשׁ פְּעָמִים צְדָקָה

כְּנֶגֶד הַחֲמִשָּׁה חֲסָדִים שֶׁהוּא בְּחִינַת צְדָקָה כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת: "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ"

'מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח', זֶה בְּחִינַת צְדָקָה

"מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶך", בְּחִינוֹת: "זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה" וְכוּ'

עַל יְדֵי זֶה "צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ"

הַיְנוּ, שֶׁעַל יְדֵי הַצְּדָקָה, אֲזַי הַצֶּדֶק קוֹרֵא אֶת הָרַגְלִין

שֶׁמַּעֲלִין אֶת הָרַגְלִין, מִבְּחִינַת 'רַגְלֶיהָ יוֹרְדוֹת' וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת: "וְהָלַך לְפָנֶיך צִדְקֶך"

דְּהַיְנוּ שֶׁהַצֶּדֶק יוּכַל לֵילֵך

הַיְנוּ בְּחִינַת שֶׁמַּעֲלִין הָרַגְלִין, שֶׁהֵם כְּלֵי הַהֲלִיכָה

וְזֶה "וְהָלַך לְפָנֶיך" 'לְפָנֶיך' דַּיְקָא

כִּי מַעֲלִין אֶת הַכָּבוֹד וְהַמַּלְכוּת, אֶל אוֹר הַפָּנִים כַּנַּ"ל.

ו. וַאֲזַי, כְּשֶׁמַּעֲלִין אֶת הַכָּבוֹד וְהַמַּלְכוּת

אֲזַי יוֹצֵא הַכָּבוֹד מִן הַסִּטְרָא אָחֳרָא, מִבֵּין הָעַזֵּי פָּנִים הַנַּ"ל

וְחוֹזֵר הַכָּבוֹד אֶל הַמְּבִינֵי מַדָּע

הֶפֶך נְפִילַת הַכָּבוֹד אֶל הָעַזֵּי פָּנִים

שֶׁהֵם נִקְרָאִים, 'הֵמָּה רעִים לא יָדְעוּ הָבִין'

וְעַכְשָׁו חוֹזֵר אֶל הַמְּבִינֵי מַדָּע.

וַאֲזַי, כְּשֶׁחוֹזֵר הַכָּבוֹד אֶל הַמְּבִינֵי מַדָּע

בִּתְחִלַּת מֶמְשַׁלְתָּם, נַעֲשֶׂה מַחֲלקֶת

כִּי עִקַּר יְנִיקַת הָאוֹיְבִים, הוּא מִן הַמְּבִינֵי מַדָּע, דְּהַיְנוּ מִן הַמּחַ: "מֵראשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב"

הַיְנוּ שֶׁמִּן הַמּחַ שֶׁבָּראשׁ, מִשָּׁם נִתְגַּלִּין כָּל הָאוֹיְבִים וְהַשּׂוֹנְאִים

כִּי יֵשׁ בְּהַמּחַ מוֹתָרוֹת, שֶׁמִּן אֵלּוּ הַמּוֹתָרוֹת שֶׁבַּמּחַ יוֹצְאִין הַשְּׂעָרוֹת, וּמֵהֶם יוֹנְקִים הָאוֹיְבִים

וְהֵם יוֹנְקִים עַד שֶׁכָּלֶה כָּל הַמּוֹתָרוֹת שֶׁבַּמּחַ, וַאֲזַי אֵין לָהֶם יְנִיקָה, וְנוֹפְלִים

וְזֶה בְּחִינַת קְרִיחַת ראשׁ זְקֵנִים, כִּי 'בְּסָבֵי מחָא שָׁקִיט וְשָׁכִיך'

הַיְנוּ שֶׁדַּעַת הַזְּקֵנִים צַח וְצָלוּל, וְאֵין לָהֶם מוֹתָרוֹת בַּמּחַ

וְעַל כֵּן נוֹפְלִים הַשְּׂעָרוֹת, כִּי אֵין לָהֶם יְנִיקָה כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן עַל יְדֵי הַפֵּרוּד שֶׁבֵּין הַשּׂוֹנְאִים

עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לָהֶם אֲרִיכַת זְמַן וְקִיּוּם בְּיוֹתֵר

כִּי הֵם יוֹנְקִים עַד שֶׁיִּכְלֶה כָּל הַמּוֹתָרוֹת שֶׁבַּמּחַ

וַאֲזַי כְּשֶׁיִּכְלֶה הַמּוֹתָרוֹת, וְיִהְיֶה הַדַּעַת צַח וְצָלוּל, אֲזַי יִפְּלוּ

כִּי לא יִהְיֶה לָהֶם עוֹד יְנִיקָה

וְעַל יְדֵי הַפֵּרוּד שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם, אֵין לָהֶם כּחַ לִינק הַרְבֵּה, וְיוֹנְקִים מְעַט מְעַט

וְעַל כֵּן עַל יְדֵי זֶה מַאֲרִיכִין זְמַן יוֹתֵר

עַד שֶׁיִּגְמְרוּ לִינק כָּל הַמּוֹתָרוֹת

אֲבָל כְּשֶׁמִּתְחַבְּרִין הַשּׂוֹנְאִים יַחַד, אֲזַי יוֹנְקִים הַרְבֵּה

וַאֲזַי יוֹנְקִים בִּמְהֵרָה כָּל הַמּוֹתָרוֹת וְנוֹפְלִים כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת שְׂעָרוֹת קְלוּעִין שֶׁנִּמְצָאִין בִּבְנֵי אָדָם, שֶׁקּוֹרִין קָאלְטִינִיס

שֶׁהָעוֹלָם חוֹשְׁשִׁין לְקַצְּצָם, רַק שֶׁיִּפְּלוּ מֵאֲלֵיהֶם

הַיְנוּ כְּשֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה מוֹתָרוֹת בַּמּחַ

אֲזַי מֻטְבָּע בְּטֶבַע הָאָדָם, שֶׁיֵּצְאוּ שְׂעָרוֹת קְלוּעִין

כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי קְלִיעוּתָן וְהִתְחַבְּרוּתָם, יִינְקוּ בְּיוֹתֵר וִיקַבְּלוּ

וְיוּכְלוּ לִינק כָּל הַמּוֹתָרוֹת הַרְבֵּה שֶׁבַּמּחַ

וְעַל כֵּן אֵין נִקְצָצִין קדֶם זְמַנָּם, כִּי יוּכְלוּ לְהַזִּיק לְהַמּחַ

עַל יְדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר בְּתוֹכוֹ הַמּוֹתָרוֹת

עַל יְדֵי שֶׁלּא יִהְיֶה הַשְּׂעָרוֹת קְלוּעִין לִינק אוֹתָן

וְזֶה בְּחִינַת 'מְלַמֵּד שֶׁנָּתַן בָּהּ בִּינָה יְתֵרָה'

'יְתֵרָה', הַיְנוּ בְּחִינַת מוֹתְרוֹת הַמּחִין

שֶׁמִּשָּׁם יוֹנְקִין הַשְּׂעָרוֹת, שֶׁמִּשָּׁם יְנִיקַת הָאוֹיְבִים כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ, 'וְחַד אָמַר מְלַמֵּד שֶׁקְּלָעָהּ לְחַוָּה וְכוּ', הַיְנוּ הַך וְלָא פְּלִיגֵי'

כִּי עַל יְדֵי מוֹתָרוֹת שֶׁבַּמּחַ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בִּינָה יְתֵרָה כַּנַּ"ל

מִזֶּה בָּא שְׂעָרוֹת קְלוּעִין, בְּחִינַת שֶׁקְּלָעָהּ לְחַוָּה כַּנַּ"ל

[כִּי הַכָּבוֹד הוּא בְּחִינַת חַוָּה שֶׁהִיא הַצֵּלָע הַנַּ"ל: "אֵם כָּל חָי" כַּנַּ"ל]

וְזֶה בְּחִינַת: "וְאֶת נֶפֶשׁ איְבֶיך יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹך כַּף הַקָּלַע"

בְּחִינַת שְׂעָרוֹת קְלוּעִין הַנַּ"ל

הַיְנוּ בְּחִינַת הִתְחַבְּרוּת הַשּׂוֹנְאִים שֶׁעַל יְדֵי זֶה הוּא מַפַּלְתָּם כַּנַּ"ל

ז. וַאֲזַי, כְּשֶׁבָּא הַכָּבוֹד חָדָשׁ אֶל הָאָדָם, וּמְלֻבָּשׁ בְּתוֹכוֹ נֶפֶשׁ דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל

צָרִיך לִרְאוֹת לְהוֹלִיד אֶת הַנֶּפֶשׁ בְּנָקֵל, בְּלִי קִשּׁוּי הוֹלָדָה

כִּי הַכָּבוֹד הִיא 'אֵם כָּל חָי' כַּנַּ"ל

וְהַנֶּפֶשׁ מְלֻבֶּשֶׁת בָּהּ כְּעֻבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ

וְלִפְעָמִים כְּשֶׁיֵּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, בְּחִינַת קִשּׁוּי לֵילֵד

יְכוֹלִין לְהִסְתַּלֵּק שְׁנֵיהֶם, חַס וְשָׁלוֹם, הָאֵם וְהַוָּלָד

דְּהַיְנוּ הַכָּבוֹד וְהַנֶּפֶשׁ

אוֹ לִפְעָמִים נִסְתַּלֵּק אֶחָד מֵהֶם, חַס וְשָׁלוֹם, כְּפִי עִנְיַן הַקִּשּׁוּי לֵילֵד

וְצָרִיך לִרְאוֹת לְהוֹלִיד בְּנָקֵל בְּלא קִשּׁוּי.

וְאַחַר כָּך כְּשֶׁנּוֹלָד הַנֶּפֶשׁ, צָרִיך לְגַדֵּל אֶת הַנֶּפֶשׁ

וּשְׁתֵּי בְּחִינוֹת אֵלּוּ, דְּהַיְנוּ הַהוֹלָדָה וְהַגִּדּוּל נַעֲשִׂין, עַל יְדֵי יִרְאָה וְאַהֲבָה

שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁתֵּי יָדַיִם, יָד הַגְּדוֹלָה וְיָד הַחֲזָקָה

כִּי הַהוֹלָדָה נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי הַיִּרְאָה, בִּבְחִינַת "רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם חִיל כַּיּוֹלֵדָה"

וְאַחַר שֶׁנּוֹלַד, אֲזַי מַגְדִּילִין אוֹתָהּ עַל יְדֵי הָאַהֲבָה, בִּבְחִינַת: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם"

הַיְנוּ 'בְּהִבָּרְאָם', שֶׁהוּא לְאַחַר הַבְּרִיאָה וְהַהוֹלָדָה

אֲזַי מְגַדְּלִין אוֹתָהּ עַל יְדֵי בְּחִינַת אַבְרָהָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַהֲבָה, בְּחִינַת יַד יָמִין

בְּהִבָּרְאָם בְּאַבְרָהָם כַּמּוּבָא, הַיְנוּ כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת: "וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכּל"

הַיְנוּ בְּחִינַת הַמֶּמְשָׁלָה וְהַמַּלְכוּת, בְּחִינַת מֶלֶך הַכָּבוֹד הַנַּ"ל, שֶׁשָּׁם מְלֻבָּשׁ הַנֶּפֶשׁ

'וּבְיָדְך כּחַ וּגְבוּרָה, וּבְיָדְך לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכּל'

הַיְנוּ בְּחִינַת שְׁתֵּי הַיָּדַיִם כַּנַּ"ל

וּבְיָדְך כּחַ וּגְבוּרָה, זֶה בְּחִינַת יָד הַחֲזָקָה

וּבְיָדְך לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק, זֶה בְּחִינַת יָד הַגְּדוֹלָה

שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינַת שְׁתֵּי הַיָּדַיִם אֵלּוּ, מוֹלִידִין וּמְגַדְּלִין הַנֶּפֶשׁ הַמְּלֻבֶּשֶׁת בְּהַכָּבוֹד כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת הַצְּדָקָה שֶׁנּוֹתְנִין אֵצֶל 'וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכּל'

כִּי עַל יְדֵי הַצְּדָקָה, מוֹצִיאִין וּמַעֲלִין אֶת הַכָּבוֹד וְהַמֶּמְשָׁלָה כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת: "כְּבוֹדִי חָדָשׁ עִמָּדִי וְקַשְׁתִּי בְּיָדִי תַחֲלִיף"

הַיְנוּ, כְּשֶׁמַּגִּיעַ כָּבוֹד חָדָשׁ אֶל הָאָדָם, אֲזַי צָרִיך לְהַחֲלִיף וּלְהַעֲבִיר הַקִּשּׁוּי, עַל יְדֵי בְּחִינַת יָדַיִם הַנַּ"ל

וְזֶהוּ: "וְקַשְׁתִּי בְּיָדִי תַחֲלִיף" שֶׁעַל יְדֵי הַיָּדַיִם, חוֹלֶפֶת וְעוֹבֶרֶת הַקִּשּׁוּי לֵילֵד כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת חִלּוּף שֵׁם אקי"ק שֶׁהוּא שֵׁם בוכ"ו, שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא יָדְך, שֶׁעַל יָדוֹ הַהוֹלָדָה כַּיָּדוּעַ

וְעַיֵּן בַּכַּוָּנוֹת שֶׁל "וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכּל"

ח. וְלִפְעָמִים יֵשׁ עֲיֵפוּת אֶל הַנֶּפֶשׁ

עַל יְדֵי שֶׁנִּתְרַחֲקָה מֵאִמָּהּ, דְּהַיְנוּ הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל

וְצָרִיך לְהַחֲיוֹתָהּ וּלְהַבְרִיאָהּ, עַל יְדֵי מַיִם קָרִים, בִּבְחִינַת: "מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה"

הַיְנוּ כְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִין בְּלא לֵב עַל יְדֵי זֶה נִתְרַחֵק הַנֶּפֶשׁ מִן הַכָּבוֹד

בִּבְחִינַת: "בִּשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק" וְכוּ'

כִּי כַּוָּנַת הַלֵּב זֶה בְּחִינַת הַנֶּפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֵלֶיך ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא"

וּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י: 'לִבִּי אֲכַוֵּן'

אֲבָל כְּשֶׁהַלֵּב רָחוֹק מִדִּבּוּרֵי הַתְּפִילָּה

אֲזַי הוּא בְּחִינַת הִתְרַחֲקוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת הַלֵּב, מִן הַכָּבוֹד

בִּבְחִינַת: "בִּשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק" וַאֲזַי יֵשׁ עֲיֵפוּת אֶל הַנֶּפֶשׁ

וְצָרִיך לְהַבְרִיאָהּ עַל יְדֵי מַיִם קָרִים כַּנַּ"ל.

וּמַיִם קָרִים, מְקַבְּלִין עַל יְדֵי בְּחִינַת רְעָמִים

וּרְעָמִים נַעֲשִׂין, עַל יְדֵי מַה שֶּׁנּוֹתְנִין כָּבוֹד לְזָקֵן שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'הִזָּהֲרוּ בְּזָקֵן שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ', שֶׁצָּרִיך לִזָּהֵר וּלְכַבְּדוֹ

וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין רְעָמִים

וּמִשָּׁם בָּאִים מַיִם קָרִים לְהַחֲיוֹת הַנֶּפֶשׁ כַּנַּ"ל.

כִּי הָרְעָמִים נַעֲשִׂין, עַל יְדֵי שֶׁיּוֹצְאִין אֵדִים וְקִיטוֹרִים חַמִּים, וּבָאִים בְּתוֹך הֶעָנָן, וְנִתְלַהֲבִים שָׁם

וְעַל יְדֵי זֶה נִקְרָע הֶעָנָן וּמִזֶּה נִשְׁמָע קוֹל הָרַעַם וּפְעֻלּוֹת הָרְעָמִים

שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְחַלְּקִין הַמַּיִם שֶׁל כָּל מָקוֹם וּמָקוֹם, כְּפִי הַצָּרִיך לְהַשְׁקוֹתוֹ, בְּמִדָּה וּבְמִשְׁקָל כְּפִי הָרָאוּי לְפִי הַמָּקוֹם

בִּבְחִינַת: "מִקּוֹל רַעַמְך יֵחָפֵזוּן יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם"

כְּמוֹ כֵן, כְּשֶׁנּוֹתְנִין כָּבוֹד לְזָקֵן שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ

וְהַשִּׁכְחָה הוּא בְּחִינַת עֲנָנִין דִּמְכַסְּיָן עַל עֵינִין

וּכְשֶׁנּוֹתְנִין לוֹ כָּבוֹד

וְהַכָּבוֹד הוּא בְּחִינַת אֵשׁ, בִּבְחִינַת: "וּכְבוֹד ה' כְּאֵשׁ אכֶלֶת"

וְהוּא בָּא בְּתוֹך הֶעָנָן, בִּבְחִינַת: "וּכְבוֹד ה' נִרְאָה בֶּעָנָן"

הַיְנוּ בְּתוֹך בְּחִינַת הָעֲנָנִין דִּמְכַסְּיָן עַל עֵינִין

וַאֲזַי נִקְרָע הֶעָנָן, וּמִזֶּה נַעֲשִׂין בְּחִינַת רְעָמִים

"אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים ה' עַל מַיִם רַבִּים"

שֶׁעַל יְדֵי הַכָּבוֹד נַעֲשִׂין רְעָמִים כַּנַּ"ל

וַאֲזַי יוֹצְאִין מַיִם רַבִּים, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְגַּלֶּה דַּעַת הַזָּקֵן

עַל יְדֵי שֶׁנִּקְרָע הֶעָנָן הַמְכַסֶּה עַל הָעֵינִין כַּנַּ"ל

בִּבְחִינַת: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה וְכוּ' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים"

וְזֶהוּ בְּחִינַת מַיִם רַבִּים הַנַּ"ל

וְהֵם בְּחִינַת מַיִם קָרִים, שֶׁעַל יָדָן מְחַיִּין וּמַבְרִיאִים אֶת הַנֶּפֶשׁ כַּנַּ"ל.

וְעַל יְדֵי אֵלּוּ הָרְעָמִים נִתְחַלְּקִין מֵימֵי הַדַּעַת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כָּרָאוּי לוֹ

לְפִי מַה שֶּׁצָּרִיך לְקַבֵּל מַיִם קָרִים, לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשׁוֹ

וְזֶה הַחִלּוּק שֶׁבֵּין הַלּוֹמֵד מִן הַסֵּפֶר, לְשׁוֹמֵעַ מִפִּי צַדִּיקֵי אֱמֶת

כִּי כְּשֶׁלּוֹמֵד מִן הַסֵּפֶר, אֵינוֹ יוֹדֵעַ הַשִּׁעוּר שֶׁצָּרִיך לִלְמד לְהַחֲיוֹת נַפְשׁוֹ

אֲבָל כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ מִפִּי הַצַּדִּיק, אֲזַי מַשְׁפִּיעַ לוֹ בְּחִינַת מַיִם קָרִים לְפִי הָרָאוּי לוֹ לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, עַל יְדֵי בְּחִינַת הָרְעָמִים כַּנַּ"ל.

וְאֵלּוּ הַמַּיִם קָרִים מְחַיִּין וּמְתַקְּנִין אֶת הַנֶּפֶשׁ

שֶׁהָיְתָה עֲיֵפָה עַל יְדֵי שֶׁנִּתְרַחֲקָה מִן הַכָּבוֹד

עַל יְדֵי שֶׁהִתְפַּלֵּל בְּלא כַּוָּנַת הַלֵּב כַּנַּ"ל

כִּי הִסְתַּלְּקוּת הַחָכְמָה מִן הַזְּקֵנִים, הַיְנוּ מִבְּחִינַת זָקֵן שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ הַנַּ"ל

זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי מַה שֶּׁמִּתְפַּלְּלִין בְּלא לֵב

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בִּשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי, לָכֵן הִנְנִי יוֹסִיף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא, וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבנָיו תִּסְתַּתָּר"

וְעַל כֵּן עַל יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִין כָּבוֹד לְזָקֵן שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ

שֶׁעַל יְדֵי זֶה חוֹזֵר וְנִתְגַּלֶּה חָכְמָתוֹ כַּנַּ"ל, עַל יְדֵי בְּחִינַת הָרְעָמִים כַּנַּ"ל

נִמְצָא שֶׁבָּזֶה בְּעַצְמוֹ מְתַקֵּן הַפְּגָם שֶׁגָּרַם עַל יְדֵי שֶׁהִתְפַּלֵּל בְּלִי כַּוָּנַת הַלֵּב

דְּהַיְנוּ שֶׁגָּרַם הִסְתַּלְּקוּת הַחָכְמָה מִן הַזְּקֵנִים כַּנַּ"ל

כִּי עַכְשָׁו עַל יְדֵי הַכָּבוֹד שֶׁנּוֹתֵן לָהֶם, חוֹזֵר וְנִתְגַּלֶּה חָכְמָתָם כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן, אֲזַי עַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ, יוֹצְאִין מַיִם קָרִים

וּמְחַיֶּה אֶת נַפְשׁוֹ, שֶׁהָיְתָה עֲיֵפָה עַל יְדֵי פְּגַם הַתְּפִילָּה כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת: "יַרְעֵם אֵל בְּקוֹלוֹ נִפְלָאוֹת"

הַיְנוּ שֶׁקּוֹל הָרְעָמִים מְתַקְּנִין אֶת בְּחִינַת הַנִּפְלָאוֹת

שֶׁהוּא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הַחָכְמָה מִן הַזְּקֵנִים

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הִנְנִי יוֹסִיף לְהַפְלִיא הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו" וְכוּ'

וְעַל יְדֵי הָרְעָמִים נִתְתַּקְּנִין, וְחוֹזֵר וְנִתְגַּלֶּה חָכְמָתָם כַּנַּ"ל.

וַאֲזַי, כְּשֶׁמְּחַיִּין הַנֶּפֶשׁ עַל יְדֵי מַיִם קָרִים הַנַּ"ל, מְחַיִּין גַּם אֶת הָעֲצָמוֹת

כִּי פְּגַם הַנֶּפֶשׁ הוּא פְּגַם הָעֲצָמוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאד"

כִּי עַל יְדֵי שֶׁאֵין מִתְפַּלְּלִין בְּכַוָּנַת הַלֵּב

שֶׁעַל יְדֵי זֶה הוּא עֲיֵפוּת הַנֶּפֶשׁ

עַל יְדֵי זֶה הוּא פְּגַם הָעֲצָמוֹת

כִּי צָרִיך לְהִתְפַּלֵּל לְהַרְגִּישׁ דִּבּוּרֵי הַתְּפִילָּה בְּכָל עַצְמוֹתָיו: "כָּל עַצְמוֹתַי תּאמַרְנָה"

וְעַל יְדֵי הַמַּיִם קָרִים, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מְחַיֶּה הַנֶּפֶשׁ

עַל יְדֵי זֶה מְחַיֶּה הָעֲצָמוֹת, בִּבְחִינַת: "וּמחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה"

"מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה, וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק"

'שְׁמוּעָה טוֹבָה' זֶה בְּחִינַת קוֹל הָרְעָמִים

שֶׁמַּשְׁמִיעִין עַצְמָן בְּטוֹב

שֶׁהֵם מְתַקְּנִין הִתְרַחֲקוּת הַנֶּפֶשׁ מִן הַכָּבוֹד

וְזֶה בְּחִינַת 'שְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק'

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה

שֶׁהֵם בָּאִים מִן הָרְעָמִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת 'שְׁמוּעָה טוֹבָה' כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת: "שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם"

שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינַת שְׁמוּעָה טוֹבָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת רְעָמִים

שֶׁמִּשָּׁם בְּחִינַת מַיִם קָרִים, שֶׁהֵם מְחַיִּין וּמַבְרִיאִין הַנֶּפֶשׁ כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקְּנִין וְנִתְדַּשְּׁנִין הָעֲצָמוֹת בִּבְחִינַת 'וּמחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה' כַּנַּ"ל

וְזֶה 'תְּדַשֶּׁן עָצֶם' כַּנַּ"ל

כִּי תִּקּוּן הַנֶּפֶשׁ הוּא תִּקּוּן הָעֲצָמוֹת כַּנַּ"ל

[מִן תֵּבַת וַאֲזַי כְּשֶׁמְּחַיִּין הַנֶּפֶשׁ עַד כָּאן, לא נִכְתַּב כָּרָאוּי]

וְזֶה בְּחִינַת "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים"

בְּחִינַת הֻלֶּדֶת הַנֶּפֶשׁ בְּלִי קִשּׁוּי לֵילֵד, בְּחִינַת: "צָרָה כְּמַבְכִּירָה"

שֶׁהוּא בְּחִינַת קִשּׁוּי לֵילֵד

וְגַם הוּא בְּחִינַת גִּדּוּל הַנֶּפֶשׁ

בְּחִינַת: "כְּהָמִיר עַל הַבְּכוֹר", שֶׁהוּא צַעַר הַגִּדּוּל

'מִקְרָא קדֶשׁ', זֶה בְּחִינַת שֶׁהַכָּבוֹד שֶׁהוּא בְּחִינַת קדֶשׁ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנִקְדַּשׁ בִּכְבוֹדִי"

קוֹרֵא אֶת הָרַגְלִין

בִּבְחִינַת 'צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ' כַּנַּ"ל

וְהַשְּׁאָר לא בֵּאֵר.
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צה - לְעִנְיַן הִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ
...ח"ב - תורה צה - לענין התבודדות ושיחה בינו לבין קונו לענין התבודדות ושיחה בינו לבין קונו ואמירת תהלים ותחינות ובקשות טוב מאד כשזוכין לאמרם בלב שלם באמת עד שיזכה לבכות לפני השם יתברך כבן הבוכה לפני אביו אבל אמר: שכשהאדם אומר תחנות ובקשות וחושב בלבו ומצפה שיבכה זאת המחשבה אינה טובה, והיא מבלבלת גם כן את דעתו כי מחמת זה אינו יכול לומר הבקשות בלב שלם בשלמות כי צריכין בשעת אמירת תחנות ובקשות להרחיק מעצמו כל מיני מחשבות חוץ שבעולם רק לכון דעתו אל הדבורים, שהוא מדבר לפני השם יתברך כאשר ידבר איש אל רעהו...
החלל הפנוי - מהו?
...- מהו? שאלה: מה הוא החלל הפנוי? תשובה: החלל הפנוי הוא ביטוי שמוזכר פעמים רבות כאן בפורום, ואכן הגיע הזמן לבאר אותו. העניין הוא כדלקמן: מקור הביטוי החלל הפנוי, הוא מגיע מהתיאור של תורת הקבלה את העניין של בריאת העולם. פירוש, ע"פ התאור הקבלי של בריאת העולם, לפני בריאת העולם כל מה שהיה היא אור אין סוף ולא היו מקום וזמן לבריאת העולם. וכדי לברוא את העולם, לשם כך הוצרך הבורא לצמצם את האור אין סוף שלו לצדדים וליצור מעין חלל פנוי שבו הוא לא יהיה. ובאותו החלל הפנוי בתוכו קיימים הזמן המקום וכל העולם וכולי...
שיחות הר"ן - אות יז
...- אות יז הוכיח את אחד על התמדת הלמוד ואמר לו. מדוע לא תלמד ? מה תפסיד בזה, הלא תקבל עולם הבא על הלמוד ?! ואין צריך לומר כשהתורה מראה אהבה לאחד אז אין רוצה כלל עולם הבא רק שרוצה את התורה בעצמה והלא גם השם יתברך לומד כמו שמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה, סדר היום שיש להקדוש ברוך הוא שלש שעות עוסק בתורה וכו' ובדורות הללו בעוונותינו הרבים נפל למוד התורה מאד ודע שהגדולים שהיו בדורות שלפנינו דהינו הרבנים הגדולים שהיו אז לא היו יודעים שום כונות ואף על פי כן היו יכולים לעשות מופתים רק על ידי למוד התורה...
מה יש לחסידי ברסלב נגד השכל?
...שאלה: יוצא לי לשמוע יותר מפעם אחת בכמה צורות שונות שחסידי ברסלב הם נגד שימוש בשכל, ולזרוק את השכל, ולהיות רק בפשיטות, ולא להתעסק בחוכמות וכיו"ב. השאלה שלי היא מה יש לחסידי ברסלב נגד השכל. האם הם כולם נבערים מדעת ומשום כך הם מפחדים להשתמש בשכלם? אינסטנקטיבית כאשר מישהו מבקש ממני להאמין לו ולא להשתמש בשכל שלי, אני ישר קולט שהוא נוכל רמאי ושקרן במקרה הרע, או טיפש במקרה הטוב. לא ברור לי מדוע חסידי ברסלב בורחים משימוש בשכל. האם האמונה שלהם כ"כ חלשה שהם מפחדים לגלות שהיא שקרית? האם יש כאן שקר שאנשים מפחדים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמח - מִדַּת הַיִּרְאָה בְּעַצְמָהּ הִיא יְרֵאָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
...ח"א - תורה קמח - מדת היראה בעצמה היא יראה מהשם יתברך מדת היראה בעצמה היא יראה מהשם יתברך ואם כן יש לה גם כן יראה וזאת היראה היא גם כן יראה מהשם יתברך ואם כן יש לה גם כן יראה וכן נכלל יראה אחת בחברתה, למעלה למעלה עד אין סוף וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'מה שעשתה ענווה עקב לסלותא עשתה חכמה עטרה על ראשה שנאמר: "עקב ענווה יראת ה', ראשית חכמה יראת ה'" נמצא שעקב הענווה היא יראה וכן "ראשית חכמה" היא גם כן יראה נמצא שיש יראה למעלה מיראה כי היראה בעצמה יש לה גם כן יראה וכן למעלה למעלה עד אין סוף כנ"ל
שיחות הר"ן - אות כא
שיחות הר"ן - אות כא בראש השנה צריכין להיות חכם שיחשב רק מחשבות טובות שייטיב השם יתברך עמנו וכו' וצריכין להיות שמח בראש השנה גם צריכין לבכות בראש השנה בראש השנה ביום הראשון צריכין למעט בדבור מאד מאד ואמר שאדם גדול צריך לדקדק בזה ביותר ועל כן הוא אינו אומר ביום הראשון אפילו הפיט רק מה שיסד רבי אלעזר הקליר אבל שאר הפיט אינו אמר מחמת שאדם גדול צריך לדקדק אז ביותר לבלי לדבר שום דבור שאינו מכרח
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כח - בְּנִי לָן בֵּיתָא בַּאֲוִירָא דְּעָלְמָא
...דעלמא [לשון רבנו זכרונו לברכה] בני לן ביתא באוירא דעלמא, אמר שם, קם ותלא בין שמיא לארעא. אמר להו, אפיקו לי לבני וטינא מהתם. אמרו: ומי איכא דמצי לאסוקי התם. אמר: ומי איכא דמצי למבני ביתא בין שמיא לארעא. א. המתנגדים המבזים והמחרפים יראי השם זה מחמת שמקבלים תורה מתלמידי חכמים שדין יהודאין כי תלמידי חכמים שדין יהודאין הם מקבלים תורתם מהשדין שיש להם תורה נפולה מאלפין נפולים ובאלפין אלו כתיב בשלמה "וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף" כי שלמה זכה להם בקדשה אבל תלמידי חכמים שדין יהודאין מקבלין מהם...
שיחות הר"ן - אות קנג
...הנהגת הפשיטות וכו', כי לפעמים הצדיק איש פשוט לגמרי שקורין פראסטיק וכו' עין שם יש בזה הרבה לספר איך ובאיזה ענין נאמרה זאת התורה אך אי אפשר לציר בכתב כל מה שעבר בענין זה אך אף על פי כן ארשם מה שאפשר דע כי זאת התורה נאמרה בשבת נחמו באומאן סמוך להסתלקותו ומעשה שהיה כך היה באותה העת בסמוך נכנס לדירה אחרת שנסתלק שם ואותה הדירה היתה טובה לפניו מאד לישב בה כי היה לו שם רחבת ידים ואויר יפה כי היה שם גן לפני החלונות אך הדירה היתה של וכו' וסמוך לשבת נחמו נכנס לשם ועל אותו השבת נתקבצו כמה אנשים חדשים גם יש
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רו - תָּעִיתִי כְּשֶׂה אבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּך
...כשה אבד בקש עבדך תעיתי כשה אבד בקש עבדך וכו' כי יש חלוק גדול בעברה שעושה האדם, חס ושלום בין אם נתעורר תכף ומיד ושב בתשובה אזי אפשר לו בקל לחזר למקומו כי כשעושה עברה, חס ושלום אזי הולך ונוטה מהדרך הישר אל דרך אחר מקלקל ושם יוצאים מאותו הדרך כמה וכמה נתיבות ודרכים תועים ומקלקלים מאד שכשמתחילין לילך, חס ושלום, באותו הדרך הרע אזי תועים ונבוכים באלו הדרכים עד שקשה לשוב ולצאת משם אבל השם יתברך דרכו לקרות את האדם תכף כשרואה שהוא תועה מדרך השכל וקוראו שישוב לאחוריו ולכל אחד קורא לפי בחינתו יש שקוראו ברמיזה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פד - בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים, אָמַר לוֹ וַתְּרָן הָיִיתִי בְּמָמוֹנִי
...ח"א - תורה פד - במה הארכת ימים, אמר לו ותרן הייתי בממוני [לשון החברים] איתא בגמרא: במה הארכת ימים, אמר לו ותרן הייתי בממוני לבאר זה, צריך לידע מה דאיתא בזוהר הקדוש וזה לשונו. 'תא חזי, לשית ימי בראשית לכל חד אית לה פרצופה דההוא דרגא דאנהיג לה, ולא תשכח יום, דלית בה טוב וכו'. וכל יומא אית לה גדר מלבר, דלא יעול כל בר נש לההוא טוב, כגון חשך דכסיא לנהורא וכו'. ובגין דא, מאן דאיהו חיבא ויעול למנדע רזין דאוריתא, כמה נחשים ועקרבים מבלבלין מחשבתה דלא יעול לאתר דלאו דילה. אבל מאן דאיהו טוב, כל אילין נטירין...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 07_09_2026 השעה 03:57:30 - wesi2