ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - שמה - מעלת תורתו וספריו הקדושים
אות שמה ענה ואמר אנחנו איננו כלל מזה העולם של עכשו ומחמת זה אין העולם יכולים לסבל אותנו וראשות [הינו ראש ומנהיג] אין שיך לי כלל כי אין מגיע לי שום ראשות בהעולם של עכשו. וגם מעט הראשות שיש לי באמת אין זה ראשות כלל אדרבא זהו חוכא ואטלולא [שחוק וליצנות] ממש. וגם אותו המעט שיש לי הוא רק נגד הטבע שכפיתי את טבעי לזה אשר מחמת זה יכול לבוא איזה דבור ממני בתוך העולם. וכל השיחות והספורים [הינו התורות והמאמרים שהוא אומר] שלנו אם לא היה לי גם זה המעט הראשות גם אלו הדבורים לא היו באים בתוך העולם. ובאמת אם לא היה דור כזה אם היו דברים אלו [הינו התורות שהוא אומר] נאמרים בדורו של האר"י זכרונו לברכה או אפילו בדורו של רבי שמעון בן יוחאי זכרונו לברכה היה רעש גדול מאד אות שמו נשמע מפיו הקדוש שאמר שהספר הקדוש שלו לקוטי מוהר"ו שיצא בעולם הוא אתחלתא דגאלה. ואמר מאחר שיצא בעולם אני חפץ מאד שילמדו אותו כי צריכים ללמד אותו הרבה עד שיהיה שגור בעל פה. כי הוא מלא מוסר והתעוררות גדול מאד להשם יתברך אשר אין ערך אליו. אחר כך אמר בפרוש שהלמוד בחבוריו הקדושים הוא אתחלתא דגאלה במהרה בימינו אמן. ואמר שטוב לקבע לעצמו שני שעורים ללמד ספריו הקדושים שעור אחד פשוט ללמד במהירות הרבה מאד כדי שיהיה שגור בעל פה ושעור אחד ללמד בעיון גדול. כי יש עמקות גדול ונפלא בספריו. ועין במקום אחר מזה מענין עצם העמקות הגדול שיש בתורתו הקדושה והנוראה מאד עד אין סוף ואין תכלית. אות שמז פעם אחת היה מזרז את אחד ללמד את ספרו. ואמר שהוא מצוה גדולה ללמד ספרו הרבה. ואמר לו שיכולין להיות נעשה בעל מח גדול על ידי ספרו כי יש בו שכל גדול ועמקות נפלא מאד על פי פשוטן של דברים. וגם אם יתמידו בספריו יכולין לזכות להיות נעשה איש כשר באמת ואז יזכה לראות הפנימיות שיש בספריו הקדושים כי יש בהם פנימיות הרבה מה שאין נראה על פי פשוטו כלל. אשרי הזוכה ללמד ולהתמיד בהם הרבה אות שמח אמר בהתורה שלי יש עמקות. ועין במה שנרשם במקום אחר שמה שנכתב בלשונו צריכין לדקדק בו כמו במקרא. כי הוא חוזר בכל פעם דבריו שנראה לכאורה שפת יתר והוא בכונה גדולה. וצריכין לדקדק בו מאד וכו'. ומי שיש לו עינים וישים דעתו ולבו היטב לדברי רבנו זכרונו לברכה יבין מעט מזער מעצם העמקות הנפלא שיש בספריו אשר לא נמצא דגמתם בשום ספר שיהיה בדבריו עמקות נפלא ונעים כמו בספריו הקדושים אות שמט פעם אחת היה משבח את הספר שלו מאד ואמר שיכולין להיות נעשה בעל תשובה גמור על ידי למוד הספר שלו. והיה חפץ ומשתוקק מאד שידפיסו ספרו עוד כמה פעמים ויתפשטו בעולם. ואמר שיהיו בני אדם שילמדו ויתפללו על ידי הספר הזה. ואמר שמי שישב ויעסק בספריו רק בלי קנטור ונצחון ויסתכל בו באמת אז בודאי יהיו נבקעין אצלו כל גידי קשיות לבבו. ואמר שכל אדם צריך להשתדל לקנות הספר שלו. ומי שאין לו במה לקנות, ימכור כל ספריו שיש לו ויקנה זה הספר שלו. ומי שאין לו ספרים למכור, ימכר כר מתחת ראשו ויקנה הספר שלו. ועוד ספר מזה ועין במקום אחר עוד מזה. ואמר שהספר שלו יהיה חשוב מאד ויבקשוהו ויחפשוהו מאד וידפס ויחזר וידפס כמה וכמה פעמים ויהיה חשוב מאד רק נכספתי לראות זאת ואהיה אני עומד ומסתכל וכו'. ואמר שהמאמרים שכתב בעצמו גם הלשון לבד הוא מסגל מאד כי הם כללים אות שנ שמעתי מפיו הקדוש שאמר: התורה שלי, היא כלה בחינות אות שנא בשעה שכרכו הספר לקוטי מוהר"ו הראשון בעת שהיו הקונטרסים בכתב אמר. לכם נדמה שזה דבר פשוט. הלא כמה עולמות תלויים בזה. וצריכין להרחיב הדבור בזה כל מה שעבר באותה העת ואם ירצה ה' יתבאר במקום אחר בעזרת השם אות שנב אמר, הבעל דבר יכול לחפות ולכסות את העינים מאד אבל בלא זה היה הספר עושה התעוררות גדול מאד בעולם. אות שנג אמר שיודע כל הצדיקים שהיו מאדם הראשון עד עכשו מאיזה מקום היו, ומאיזה מקום הם אומרים תורה, ובאיזה מקום נשארו בשעת הסתלקותם והתחיל לחשב הבעל שם טוב זכרונו לברכה מבינה והמגיד זכרונו לברכה מחכמה אף על פי שבינה למטה מחכמה אף על פי כן היה אומר תורה מאותה הבינה שהיא למעלה מחכמה. רבי ברוך זכרונו לברכה מבינה שהיא למטה מאותה החכמה אבל אני אומר תורה וכו'. שמעתי פעם אחת שהתפאר בשבח גדלת תורתו ואמר אז בתוך דברי התפארותו הלא אני יודע מהיכן אני לוקח אותם. והמובן מדבריו ומתנועותיו הקדושים אז היה שהוא לוקח תורתו ממקום גבוה ועליון מאד אות שנד אמר הסור מרע שלי הוא חדוש נפלא וגם העשה טוב שלי הוא נפלא מאד כי אני עושה טוב הרבה באמת והתורה שלי עושה הרבה מאד בעולם. כי על ידי התורה שלי נמשכין כל ההשפעות שבעולם. ודבר עם אחד, מה המשא ומתן שלך עם חטים אתה נושא ונותן, גם זה נמשך על ידי התורה שלי. ענה ואמר על שני כתות אנשים יש לי רחמנות גדול עליהם על אלו אנשים שהיו יכולים להתקרב אלי ואינם מתקרבים ועל אלו המקרבים אלי ואינם מקימים את דברי. כי אני יודע שיהיה עת בעת שיהיה האדם מנח על הארץ עם רגליו אל הדלת אז יסתכל על עצמו היטב ויתחרט מאד מאד על שלא זכה להתקרב אלי, או שלא קים את דברי. כי אז ידעו שאם היו מקרבים אלי ומקימים את דברי לא היה שום דרגא בעולם שלא הייתי מביאם לאותה המדרגה. אבל לא יועיל אז. ענה ואמר אם חס ושלום לא יבוא משיח במהרה יהיו העולם מתגעגעים אחרי הרבה מאד הרבה יותר וכו'
אות שמה

עָנָה וְאָמַר אֲנַחְנוּ אֵינֶנּוּ כְּלָל מִזֶּה הָעוֹלָם שֶׁל עַכְשָׁו

וּמֵחֲמַת זֶה אֵין הָעוֹלָם יְכוֹלִים לִסְבּל אוֹתָנוּ

וְרָאשׁוּת [הַיְנוּ ראשׁ וּמַנְהִיג] אֵין שַׁיָּךְ לִי כְּלָל

כִּי אֵין מַגִּיעַ לִי שׁוּם רָאשׁוּת בְּהָעוֹלָם שֶׁל עַכְשָׁו.

וְגַם מְעַט הָרָאשׁוּת שֶׁיֵּשׁ לִי בֶּאֱמֶת אֵין זֶה רָאשׁוּת כְּלָל

אַדְּרַבָּא זֶהוּ חוּכָא וְאִטְלוּלָא [שְׂחוֹק וְלֵיצָנוּת] מַמָּשׁ.

וְגַם אוֹתוֹ הַמְּעַט שֶׁיֵּשׁ לִי

הוּא רַק נֶגֶד הַטֶּבַע שֶׁכָּפִיתִי אֶת טִבְעִי לָזֶה

אֲשֶׁר מֵחֲמַת זֶה יָכוֹל לָבוֹא אֵיזֶה דִּבּוּר מִמֶּנִּי בְּתוֹךְ הָעוֹלָם.

וְכָל הַשִּׂיחוֹת וְהַסִּפּוּרִים [הַיְנוּ הַתּוֹרוֹת וְהַמַּאֲמָרִים שֶׁהוּא אוֹמֵר] שֶׁלָּנוּ

אִם לא הָיָה לִי גַּם זֶה הַמְּעַט הָרָאשׁוּת

גַּם אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים לא הָיוּ בָּאִים בְּתוֹךְ הָעוֹלָם.

וּבֶאֱמֶת אִם לא הָיָה דּוֹר כָּזֶה

אִם הָיוּ דְּבָרִים אֵלּוּ [הַיְנוּ הַתּוֹרוֹת שֶׁהוּא אוֹמֵר] נֶאֱמָרִים בְּדוֹרוֹ שֶׁל הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אוֹ אֲפִילּוּ בְּדוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה רַעַשׁ גָּדוֹל מְאד

אות שמו

נִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר

שֶׁהַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ שֶׁלּוֹ לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ו שֶׁיָּצָא בָּעוֹלָם הוּא אַתְחַלְתָּא דִגְאֻלָּה.

וְאָמַר מֵאַחַר שֶׁיָּצָא בָּעוֹלָם אֲנִי חָפֵץ מְאד שֶׁיִּלְמְדוּ אוֹתוֹ

כִּי צְרִיכִים לִלְמד אוֹתוֹ הַרְבֵּה עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁגוּר בְּעַל פֶּה.

כִּי הוּא מָלֵא מוּסָר וְהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל מְאד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר אֵין עֲרךְ אֵלָיו.

אַחַר כָּךְ אָמַר בְּפֵרוּשׁ שֶׁהַלִּמּוּד בְּחִבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים הוּא אַתְחַלְתָּא דִגְאֻלָּה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן.

וְאָמַר שֶׁטּוֹב לִקְבּעַ לְעַצְמוֹ שְׁנֵי שִׁעוּרִים לִלְמד סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים

שִׁעוּר אֶחָד פָּשׁוּט לִלְמד בִּמְהִירוּת הַרְבֵּה מְאד כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה שָׁגוּר בְּעַל פֶּה

וְשִׁעוּר אֶחָד לִלְמד בְּעִיּוּן גָּדוֹל.

כִּי יֵשׁ עַמְקוּת גָּדוֹל וְנִפְלָא בִּסְפָרָיו.

וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה מֵעִנְיַן עצֶם הָעַמְקוּת הַגָּדוֹל שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְהַנּוֹרָאָה מְאד עַד אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית.

אות שמז

פַּעַם אַחַת הָיָה מְזָרֵז אֶת אֶחָד לִלְמד אֶת סִפְרוֹ.

וְאָמַר שֶׁהוּא מִצְוָה גְּדוֹלָה לִלְמד סִפְרוֹ הַרְבֵּה.

וְאָמַר לוֹ שֶׁיְּכוֹלִין לִהְיוֹת נַעֲשֶׂה בַּעַל מחַ גָּדוֹל עַל יְדֵי סִפְרוֹ

כִּי יֵשׁ בּוֹ שֵׂכֶל גָּדוֹל וְעַמְקוּת נִפְלָא מְאד עַל פִּי פְּשׁוּטָן שֶׁל דְּבָרִים.

וְגַם אִם יַתְמִידוּ בִּסְפָרָיו יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לִהְיוֹת נַעֲשֶׂה אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת

וְאָז יִזְכֶּה לִרְאוֹת הַפְּנִימִיּוּת שֶׁיֵּשׁ בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים

כִּי יֵשׁ בָּהֶם פְּנִימִיּוּת הַרְבֵּה מַה שֶּׁאֵין נִרְאֶה עַל פִּי פְּשׁוּטוֹ כְּלָל. אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לִלְמד וּלְהַתְמִיד בָּהֶם הַרְבֵּה

אות שמח

אָמַר בְּהַתּוֹרָה שֶׁלִּי יֵשׁ עַמְקוּת.

וְעַיֵּן בַּמֶּה שֶׁנִּרְשַׁם בְּמָקוֹם אַחֵר

שֶׁמַּה שֶׁנִּכְתַּב בִּלְשׁוֹנוֹ צְרִיכִין לְדַקְדֵּק בּוֹ כְּמוֹ בַּמִּקְרָא.

כִּי הוּא חוֹזֵר בְּכָל פַּעַם דְּבָרָיו שֶׁנִּרְאֶה לִכְאוֹרָה שְׂפַת יָתֵר

וְהוּא בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה.

וּצְרִיכִין לְדַקְדֵּק בּוֹ מְאד וכוּ'.

וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵינַיִם וְיָשִׂים דַּעְתּוֹ וְלִבּוֹ הֵיטֵב לְדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

יָבִין מְעַט מִזְעָר מֵעצֶם הָעַמְקוּת הַנִּפְלָא שֶׁיֵּשׁ בִּסְפָרָיו

אֲשֶׁר לא נִמְצָא דֻּגְמָתָם בְּשׁוּם סֵפֶר שֶׁיִּהְיֶה בִּדְבָרָיו עַמְקוּת נִפְלָא וְנָעִים כְּמוֹ בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים

אות שמט

פַּעַם אַחַת הָיָה מְשַׁבֵּחַ אֶת הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ מְאד

וְאָמַר שֶׁיְּכוֹלִין לִהְיוֹת נַעֲשֶׂה בַּעַל תְּשׁוּבָה גָּמוּר עַל יְדֵי לִמּוּד הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ.

וְהָיָה חָפֵץ וּמִשְׁתּוֹקֵק מְאד שֶׁיַּדְפִּיסוּ סִפְרוֹ עוֹד כַּמָּה פְּעָמִים וְיִתְפַּשְּׁטוּ בָּעוֹלָם.

וְאָמַר שֶׁיִּהְיוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁיִּלְמְדוּ וְיִתְפַּלְּלוּ עַל יְדֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה.

וְאָמַר שֶׁמִּי שֶׁיֵּשֵׁב וְיַעֲסֹק בִּסְפָרָיו רַק בְּלִי קִנְטוּר וְנִצָּחוֹן

וְיִסְתַּכֵּל בּוֹ בֶּאֱמֶת אָז בְּוַדַּאי יִהְיוּ נִבְקָעִין אֶצְלוֹ כָּל גִּידֵי קַשְׁיוּת לְבָבוֹ.

וְאָמַר שֶׁכָּל אָדָם צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לִקְנוֹת הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ.

וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בַּמֶּה לִקְנוֹת, ימכור כל ספריו שיש לו ויקנה זה הספר שלו.

ומי שאין לו ספרים למכור, יִמְכֹּר כַּר מִתַּחַת ראשׁוֹ וְיִקְנֶה הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ.

וְעוֹד סִפֵּר מִזֶּה וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר עוֹד מִזֶּה.

וְאָמַר שֶׁהַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ יִהְיֶה חָשׁוּב מְאד

וִיבַקְשׁוּהוּ וִיחַפְּשׂוּהוּ מְאד וְיֻדְפַּס וְיַחֲזר וְיֻדְפַּס כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים וְיִהְיֶה חָשׁוּב מְאד

רַק נִכְסַפְתִּי לִרְאוֹת זאת וְאֶהְיֶה אֲנִי עוֹמֵד וּמִסְתַּכֵּל וְכוּ'.

וְאָמַר שֶׁהַמַּאֲמָרִים שֶׁכָּתַב בְּעַצְמוֹ

גַּם הַלָּשׁוֹן לְבַד הוּא מְסֻגָּל מְאד

כִּי הֵם כְּלָלִים

אות שנ

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר: הַתּוֹרָה שֶׁלִּי, הִיא כֻּלָּהּ בְּחִינוֹת

אות שנא

בְּשָׁעָה שֶׁכָּרְכוּ הַסֵּפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ו הָרִאשׁוֹן בְּעֵת שֶׁהָיוּ הַקּוּנְטְרֵסִים בִּכְתָב אָמַר.

לָכֶם נִדְמֶה שֶׁזֶּה דָּבָר פָּשׁוּט.

הֲלא כַּמָּה עוֹלָמוֹת תְּלוּיִים בָּזֶה.

וּצְרִיכִין לְהַרְחִיב הַדִּבּוּר בָּזֶה כָּל מַה שֶּׁעָבַר בְּאוֹתָהּ הָעֵת

וְאִם יִרְצֶה ה' יִתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם

אות שנב

אָמַר, הַבַּעַל דָּבָר יָכוֹל לְחַפּוֹת וּלְכַסוֹת אֶת הָעֵינַיִם מְאד

אֲבָל בְּלא זֶה הָיָה הַסֵּפֶר עוֹשֶׂה הִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל מְאד בָּעוֹלָם.

אות שנג

אָמַר שֶׁיּוֹדֵעַ כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן עַד עַכְשָׁו מֵאֵיזֶה מָקוֹם הָיוּ, וּמֵאֵיזֶה מָקוֹם הֵם אוֹמְרִים תּוֹרָה, וּבְאֵיזֶה מָקוֹם נִשְׁאֲרוּ בִּשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּתָם

וְהִתְחִיל לַחֲשׁב הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִבִּינָה

וְהַמַּגִּיד זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵחָכְמָה

אַף עַל פִּי שֶׁבִּינָה לְמַטָּה מֵחָכְמָה אַף עַל פִּי כֵן הָיָה אוֹמֵר תּוֹרָה מֵאוֹתָהּ הַבִּינָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵחָכְמָה.

רַבִּי בָּרוּךְ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִבִּינָה שֶׁהִיא לְמַטָּה מֵאוֹתָהּ הַחָכְמָה

אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר תּוֹרָה וְכוּ'.

שָׁמַעְתִּי פַּעַם אַחַת שֶׁהִתְפָּאֵר בְּשֶׁבַח גְּדֻלַּת תּוֹרָתוֹ

וְאָמַר אָז בְּתוֹךְ דִּבְרֵי הִתְפָּאֲרוּתוֹ

הֲלא אֲנִי יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן אֲנִי לוֹקֵחַ אוֹתָם.

וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו וּמִתְּנוּעוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים אָז הָיָה

שֶׁהוּא לוֹקֵחַ תּוֹרָתוֹ מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ וְעֶלְיוֹן מְאד

אות שנד

אָמַר הַסּוּר מֵרָע שֶׁלִּי הוּא חִדּוּשׁ נִפְלָא

וְגַם הָעֲשֵׂה טוֹב שֶׁלִּי הוּא נִפְלָא מְאד

כִּי אֲנִי עוֹשֶׂה טוֹב הַרְבֵּה בֶּאֱמֶת

וְהַתּוֹרָה שֶׁלִּי עוֹשָׂה הַרְבֵּה מְאד בָּעוֹלָם.

כִּי עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁלִּי נִמְשָׁכִין כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.

וְדִבֵּר עִם אֶחָד, מָה הַמַּשָּׂא וּמַתָּן שֶׁלְּךָ

עִם חִטִּים אַתָּה נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן, גַּם זֶה נִמְשָׁךְ עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁלִּי.

עָנָה וְאָמַר עַל שְׁנֵי כִּתּוֹת אֲנָשִׁים יֵשׁ לִי רַחֲמָנוּת גָּדוֹל עֲלֵיהֶם

עַל אֵלּוּ אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב אֵלַי וְאֵינָם מִתְקָרְבִים

וְעַל אֵלּוּ הַמְקרָבִים אֵלַי וְאֵינָם מְקַיְּמִים אֶת דְּבָרַי.

כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיִּהְיֶה עֵת בְּעֵת שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מֻנָּח עַל הָאָרֶץ עִם רַגְלָיו אֶל הַדֶּלֶת

אָז יִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ הֵיטֵב וְיִתְחָרֵט מְאד מְאד עַל שֶׁלּא זָכָה לְהִתְקָרֵב אֵלַי, אוֹ שֶׁלּא קִיֵּם אֶת דְּבָרַי.

כִּי אָז יֵדְעוּ שֶׁאִם הָיוּ מְקרָבִים אֵלַי וּמְקַיְּמִים אֶת דְּבָרַי

לא הָיָה שׁוּם דַּרְגָּא בָּעוֹלָם שֶׁלּא הָיִיתִי מְבִיאָם לְאוֹתָהּ הַמַּדְרֵגָה.

אֲבָל לא יוֹעִיל אָז.

עָנָה וְאָמַר

אִם חַס וְשָׁלוֹם לא יָבוֹא מָשִׁיחַ בִּמְהֵרָה

יִהְיוּ הָעוֹלָם מִתְגַּעְגְּעִים אַחֲרַי הַרְבֵּה מְאד הַרְבֵּה יוֹתֵר וְכוּ'
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קכב - לְעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה
...שבתפילה וכבר ידוע, שכל מחשבה ומחשבה היא קומה שלמה, כמובא ואמר שכשהאדם עומד ומתפלל כסדר ואינו משגיח על המחשבות זרות ועל ידי זה הוא מנצח אותם ומעבירם ממנו [וכמבאר במקום אחר, שאין צריכין להסתכל עליהם כלל רק לילך כסדר בתפילתו ולבלי להביט לאחריו כלל ועל ידי זה ממילא יסתלקו] אזי בדרך הלוכו בתפילתו הוא מפיל אותם לזה חותך יד, ולזה חותך רגל, וכיוצא בזה בשאר האיברים פרוש, כמו למשל בענין מלחמה, כשצריך לילך ולעבר בין הרבה רוצחים ואורבים וכשהוא גבור ועבר ביניהם...
שיחות הר"ן - אות קצא - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קצא - גדולות נוראות השגתו פעם אחת נכנס לבית וענה ואמר. מה לעשות כשעומד לפני האדם הר גדול של אש ומעבר השני של ההר מנח אוצר טוב ויקר ונחמד מאד מאד אבל אי אפשר לבוא אל האוצר כי אם כשעוברין דרך ההר של האש וההכרח לבוא לאותו האוצר הנחמד והיקר וכו' אחר איזה ימים שוב דבר מזה ושחק ואמר כבר נודע לי הדבר הזה מה לעשות לזה
סיפורי מעשיות - מעשה עבדת בחינם ואתה אוכל בחינם
...הזה שכל בני העולם עובדים ומשתדלים בשביל פרנסתם ונדמה להם שרק מחמת השתדלותם הם חיים וקיימים. ובאמת מקבלים פרנסתם רק מידו הרחבה יתברך. שפעם דרו בבנין אחד שני עשירים אחד קמצן גדול ואחד בעל מכניס אורחים ובעל צדקה גדול. פעם בא עני אחד אל הקמצן ובקש ממנו נדבה עבור כדי שיוכל לשבור את רעבונו. אמר לו העשיר: הנה יש לי עצים שצריך לחתכם לחתיכות קטנות ובכן עבוד אצלי ואתן לך אחר כך לאכול עבור עבודתך. בלית ברירה עבד אצלו העני עבודה מפרכת זו. כשסיים עבודתו אמר לו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמב - מִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִלְמד כְּלָל
...שאין לו שום ספר, או שהוא במדבר רק שלבו בוער בו ונכסף מאד ללמד ולעבד את השם אזי מה שהלב חומד ללמד, זה בעצמו הוא בחינת למוד מתוך הספר כי נמצאו בעולם שני צדיקים שמדברים זה לזה והם ברחוק מקום זה מזה כמה מאות פרסאות הינו שזה הצדיק מקשה קשיא בתורה והצדיק השני שם במקומו ואומר דבר שהוא תרוץ על הקשיא של הצדיק הראשון וכן לפעמים זה מקשה וזה מקשה והקשיא של האחד הוא תרוץ על קשיא של חברו ועל ידי זה הם נדברים זה לזה וזה אין שום אדם שומע כי אם הקדוש ברוך הוא בע
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסה - טַעַם עַל שְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס בִּשְׁעַת הִתְקַשְּׁרוּת הַשִּׁדּוּך
...- תורה רסה - טעם על שבירת כלי חרס בשעת התקשרות השדוך טעם על שבירת כלי חרס בשעת התקשרות השדוך כי [כל] אלו נשמות של הזווג הם למעלה אחד אך למטה ההתקשרות וההתאחדות שלהם הוא בהעלם כי אין יודעין מהתאחדות שלהם עד השדוך ואזי נתגלה ההתקשרות שלהם שהיה עד עתה בהעלם אך זה ההתגלות של ההתקשרות שנתגלה בעת התנאים הוא בבחינת: "והחיות רצוא ושוב" כי בשעת השדוך נתגלה ההתקשרות ותכף ומיד נתעלם כי אחר כך נתפרדין ונתרחקין כי עדין היא אסורה עליו עד החפה נמצא שבשעת השדוך...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מה - בְּעִנְיַן בְּנֵי אָדָם שֶׁרוֹצִים לִנְסֹעַ לְצַדִּיק הָאֱמֶת
...לצדיק האמת בענין בני אדם שרוצים ומכינים עצמן כמה פעמים לנסע לצדיק האמת ואחר כך יש להם מניעות, ונמנעים דע, כי שבת היא נקדה הפנימית וממנה יונקים כל הששה ימים שהם בחינת העגולים סביב הנקדה, כמו שכתוב בזוהר והקליפות מוליכין את הרשעים סביב הנקדה, בבחינת: "סביב רשעים יתהלכון" ואינם מניחים אותם להתקרב לפנים אל הנקדה הפנימית וכל זמן שהם עדין בתוך העגולים עדין יש להם תקוה להתקרב אפילו פושעי ישראל כל זמן שלא יצא מן העגולים לגמרי, חס ושלום עדין יש לו תקוה להתקרב...
שיחות הר"ן - אות רמ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...- אות רמ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי מר"א מטעפליק שאמר לו לענין מה שרצון רבנו זכרונו לברכה, לא היה שיהיה מלמד כנ"ל והוא הוכיח לו שטוב יותר להיות מלמד וספר לו בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה, שמספרים בשמו שטוב להיות מלמד ענה ואמר רבנו זכרונו לברכה. איני יודע אם הבעל שם טוב זכרונו לברכה, אמר כך ואפילו אם אמר כך, כל צדיק הדור יש לו כח לעשות גדרים ולהנהיג את העולם כפי אותן הדורות ואני אומר עתה שטוב לעבודת הבורא יתברך שלא להיות מלמד וספר לי הנ"ל בשנוי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעו - אֲכִילַת שַׁבָּת אֵינָהּ בִּשְׁבִיל שְׂבִיעָה כְּלָל
...רק בגין דיתברכון כלהו שתא יומין, כמובא בזוהר כי מאכילת שבת נשפעין ונתברכין כל ששת הימים כי עקר השביעה בשבת כי סומא אין לו שבע כמו שלמדו רבותינו, זכרונם לברכה מפסוק "המאכילך מן במדבר למען ענתך" וכו' 'ופסיעה גסה נוטלת מאור עיניו של אדם ומהדר לה בקדושא דבי שמשי' נמצא שעקר שלמות מאור עינים הוא בשבת ועל כן אז השביעה, כי השביעה על ידי ראית עינים כנ"ל וזה 'פוסעים בו פסיעה קטנה סועדים בו לברך שלש פעמים' הינו שבשבת פוסעים פסיעה קטנה שעל ידי זה המאור עינים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמח - סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מִצַּדִּיקִים, הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמח - ספורי מעשיות מצדיקים, הוא דבר גדול מאד דע שספורי מעשיות מצדיקים, הוא דבר גדול מאד כי על ידי ספורים מצדיקים נתעורר ונתלהב הלב בהתעוררות גדול להשם יתברך בחשק נמרץ מאד כי הרשימו שעשה אותו הצדיק שמספרין ממנו, על ידי עבודתו את השם יתברך זאת הרשימו נתעוררת בעת שמספרין מהצדיק והיא מעוררת להשם יתברך בהתעוררות גדול.
שיחות הר"ן - אות קצב - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קצב - גדולות נוראות השגתו פעם אחת דברתי עמו זכרונו לברכה מענין זה שאין העולם רוצים להאמין שיהיו נמצאים עכשו צדיקים גדולים במעלה מאד כמו בדורות הראשונים ענה ואמר: אם מאמינים בהשם יתברך צריכים להאמין שיש צדיקים גם כן כי כמו שהשם יתברך נמצא בודאי כמו כן נמצאים צדיקים בודאי בכל דור ודור והבן מאד
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 2.4023 שניות - עכשיו 23_06_2025 השעה 17:49:44 - wesi2