ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - שמה - מעלת תורתו וספריו הקדושים
אות שמה ענה ואמר אנחנו איננו כלל מזה העולם של עכשו ומחמת זה אין העולם יכולים לסבל אותנו וראשות [הינו ראש ומנהיג] אין שיך לי כלל כי אין מגיע לי שום ראשות בהעולם של עכשו. וגם מעט הראשות שיש לי באמת אין זה ראשות כלל אדרבא זהו חוכא ואטלולא [שחוק וליצנות] ממש. וגם אותו המעט שיש לי הוא רק נגד הטבע שכפיתי את טבעי לזה אשר מחמת זה יכול לבוא איזה דבור ממני בתוך העולם. וכל השיחות והספורים [הינו התורות והמאמרים שהוא אומר] שלנו אם לא היה לי גם זה המעט הראשות גם אלו הדבורים לא היו באים בתוך העולם. ובאמת אם לא היה דור כזה אם היו דברים אלו [הינו התורות שהוא אומר] נאמרים בדורו של האר"י זכרונו לברכה או אפילו בדורו של רבי שמעון בן יוחאי זכרונו לברכה היה רעש גדול מאד אות שמו נשמע מפיו הקדוש שאמר שהספר הקדוש שלו לקוטי מוהר"ו שיצא בעולם הוא אתחלתא דגאלה. ואמר מאחר שיצא בעולם אני חפץ מאד שילמדו אותו כי צריכים ללמד אותו הרבה עד שיהיה שגור בעל פה. כי הוא מלא מוסר והתעוררות גדול מאד להשם יתברך אשר אין ערך אליו. אחר כך אמר בפרוש שהלמוד בחבוריו הקדושים הוא אתחלתא דגאלה במהרה בימינו אמן. ואמר שטוב לקבע לעצמו שני שעורים ללמד ספריו הקדושים שעור אחד פשוט ללמד במהירות הרבה מאד כדי שיהיה שגור בעל פה ושעור אחד ללמד בעיון גדול. כי יש עמקות גדול ונפלא בספריו. ועין במקום אחר מזה מענין עצם העמקות הגדול שיש בתורתו הקדושה והנוראה מאד עד אין סוף ואין תכלית. אות שמז פעם אחת היה מזרז את אחד ללמד את ספרו. ואמר שהוא מצוה גדולה ללמד ספרו הרבה. ואמר לו שיכולין להיות נעשה בעל מח גדול על ידי ספרו כי יש בו שכל גדול ועמקות נפלא מאד על פי פשוטן של דברים. וגם אם יתמידו בספריו יכולין לזכות להיות נעשה איש כשר באמת ואז יזכה לראות הפנימיות שיש בספריו הקדושים כי יש בהם פנימיות הרבה מה שאין נראה על פי פשוטו כלל. אשרי הזוכה ללמד ולהתמיד בהם הרבה אות שמח אמר בהתורה שלי יש עמקות. ועין במה שנרשם במקום אחר שמה שנכתב בלשונו צריכין לדקדק בו כמו במקרא. כי הוא חוזר בכל פעם דבריו שנראה לכאורה שפת יתר והוא בכונה גדולה. וצריכין לדקדק בו מאד וכו'. ומי שיש לו עינים וישים דעתו ולבו היטב לדברי רבנו זכרונו לברכה יבין מעט מזער מעצם העמקות הנפלא שיש בספריו אשר לא נמצא דגמתם בשום ספר שיהיה בדבריו עמקות נפלא ונעים כמו בספריו הקדושים אות שמט פעם אחת היה משבח את הספר שלו מאד ואמר שיכולין להיות נעשה בעל תשובה גמור על ידי למוד הספר שלו. והיה חפץ ומשתוקק מאד שידפיסו ספרו עוד כמה פעמים ויתפשטו בעולם. ואמר שיהיו בני אדם שילמדו ויתפללו על ידי הספר הזה. ואמר שמי שישב ויעסק בספריו רק בלי קנטור ונצחון ויסתכל בו באמת אז בודאי יהיו נבקעין אצלו כל גידי קשיות לבבו. ואמר שכל אדם צריך להשתדל לקנות הספר שלו. ומי שאין לו במה לקנות, ימכור כל ספריו שיש לו ויקנה זה הספר שלו. ומי שאין לו ספרים למכור, ימכר כר מתחת ראשו ויקנה הספר שלו. ועוד ספר מזה ועין במקום אחר עוד מזה. ואמר שהספר שלו יהיה חשוב מאד ויבקשוהו ויחפשוהו מאד וידפס ויחזר וידפס כמה וכמה פעמים ויהיה חשוב מאד רק נכספתי לראות זאת ואהיה אני עומד ומסתכל וכו'. ואמר שהמאמרים שכתב בעצמו גם הלשון לבד הוא מסגל מאד כי הם כללים אות שנ שמעתי מפיו הקדוש שאמר: התורה שלי, היא כלה בחינות אות שנא בשעה שכרכו הספר לקוטי מוהר"ו הראשון בעת שהיו הקונטרסים בכתב אמר. לכם נדמה שזה דבר פשוט. הלא כמה עולמות תלויים בזה. וצריכין להרחיב הדבור בזה כל מה שעבר באותה העת ואם ירצה ה' יתבאר במקום אחר בעזרת השם אות שנב אמר, הבעל דבר יכול לחפות ולכסות את העינים מאד אבל בלא זה היה הספר עושה התעוררות גדול מאד בעולם. אות שנג אמר שיודע כל הצדיקים שהיו מאדם הראשון עד עכשו מאיזה מקום היו, ומאיזה מקום הם אומרים תורה, ובאיזה מקום נשארו בשעת הסתלקותם והתחיל לחשב הבעל שם טוב זכרונו לברכה מבינה והמגיד זכרונו לברכה מחכמה אף על פי שבינה למטה מחכמה אף על פי כן היה אומר תורה מאותה הבינה שהיא למעלה מחכמה. רבי ברוך זכרונו לברכה מבינה שהיא למטה מאותה החכמה אבל אני אומר תורה וכו'. שמעתי פעם אחת שהתפאר בשבח גדלת תורתו ואמר אז בתוך דברי התפארותו הלא אני יודע מהיכן אני לוקח אותם. והמובן מדבריו ומתנועותיו הקדושים אז היה שהוא לוקח תורתו ממקום גבוה ועליון מאד אות שנד אמר הסור מרע שלי הוא חדוש נפלא וגם העשה טוב שלי הוא נפלא מאד כי אני עושה טוב הרבה באמת והתורה שלי עושה הרבה מאד בעולם. כי על ידי התורה שלי נמשכין כל ההשפעות שבעולם. ודבר עם אחד, מה המשא ומתן שלך עם חטים אתה נושא ונותן, גם זה נמשך על ידי התורה שלי. ענה ואמר על שני כתות אנשים יש לי רחמנות גדול עליהם על אלו אנשים שהיו יכולים להתקרב אלי ואינם מתקרבים ועל אלו המקרבים אלי ואינם מקימים את דברי. כי אני יודע שיהיה עת בעת שיהיה האדם מנח על הארץ עם רגליו אל הדלת אז יסתכל על עצמו היטב ויתחרט מאד מאד על שלא זכה להתקרב אלי, או שלא קים את דברי. כי אז ידעו שאם היו מקרבים אלי ומקימים את דברי לא היה שום דרגא בעולם שלא הייתי מביאם לאותה המדרגה. אבל לא יועיל אז. ענה ואמר אם חס ושלום לא יבוא משיח במהרה יהיו העולם מתגעגעים אחרי הרבה מאד הרבה יותר וכו'
אות שמה

עָנָה וְאָמַר אֲנַחְנוּ אֵינֶנּוּ כְּלָל מִזֶּה הָעוֹלָם שֶׁל עַכְשָׁו

וּמֵחֲמַת זֶה אֵין הָעוֹלָם יְכוֹלִים לִסְבּל אוֹתָנוּ

וְרָאשׁוּת [הַיְנוּ ראשׁ וּמַנְהִיג] אֵין שַׁיָּךְ לִי כְּלָל

כִּי אֵין מַגִּיעַ לִי שׁוּם רָאשׁוּת בְּהָעוֹלָם שֶׁל עַכְשָׁו.

וְגַם מְעַט הָרָאשׁוּת שֶׁיֵּשׁ לִי בֶּאֱמֶת אֵין זֶה רָאשׁוּת כְּלָל

אַדְּרַבָּא זֶהוּ חוּכָא וְאִטְלוּלָא [שְׂחוֹק וְלֵיצָנוּת] מַמָּשׁ.

וְגַם אוֹתוֹ הַמְּעַט שֶׁיֵּשׁ לִי

הוּא רַק נֶגֶד הַטֶּבַע שֶׁכָּפִיתִי אֶת טִבְעִי לָזֶה

אֲשֶׁר מֵחֲמַת זֶה יָכוֹל לָבוֹא אֵיזֶה דִּבּוּר מִמֶּנִּי בְּתוֹךְ הָעוֹלָם.

וְכָל הַשִּׂיחוֹת וְהַסִּפּוּרִים [הַיְנוּ הַתּוֹרוֹת וְהַמַּאֲמָרִים שֶׁהוּא אוֹמֵר] שֶׁלָּנוּ

אִם לא הָיָה לִי גַּם זֶה הַמְּעַט הָרָאשׁוּת

גַּם אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים לא הָיוּ בָּאִים בְּתוֹךְ הָעוֹלָם.

וּבֶאֱמֶת אִם לא הָיָה דּוֹר כָּזֶה

אִם הָיוּ דְּבָרִים אֵלּוּ [הַיְנוּ הַתּוֹרוֹת שֶׁהוּא אוֹמֵר] נֶאֱמָרִים בְּדוֹרוֹ שֶׁל הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אוֹ אֲפִילּוּ בְּדוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה רַעַשׁ גָּדוֹל מְאד

אות שמו

נִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר

שֶׁהַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ שֶׁלּוֹ לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ו שֶׁיָּצָא בָּעוֹלָם הוּא אַתְחַלְתָּא דִגְאֻלָּה.

וְאָמַר מֵאַחַר שֶׁיָּצָא בָּעוֹלָם אֲנִי חָפֵץ מְאד שֶׁיִּלְמְדוּ אוֹתוֹ

כִּי צְרִיכִים לִלְמד אוֹתוֹ הַרְבֵּה עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁגוּר בְּעַל פֶּה.

כִּי הוּא מָלֵא מוּסָר וְהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל מְאד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר אֵין עֲרךְ אֵלָיו.

אַחַר כָּךְ אָמַר בְּפֵרוּשׁ שֶׁהַלִּמּוּד בְּחִבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים הוּא אַתְחַלְתָּא דִגְאֻלָּה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן.

וְאָמַר שֶׁטּוֹב לִקְבּעַ לְעַצְמוֹ שְׁנֵי שִׁעוּרִים לִלְמד סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים

שִׁעוּר אֶחָד פָּשׁוּט לִלְמד בִּמְהִירוּת הַרְבֵּה מְאד כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה שָׁגוּר בְּעַל פֶּה

וְשִׁעוּר אֶחָד לִלְמד בְּעִיּוּן גָּדוֹל.

כִּי יֵשׁ עַמְקוּת גָּדוֹל וְנִפְלָא בִּסְפָרָיו.

וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה מֵעִנְיַן עצֶם הָעַמְקוּת הַגָּדוֹל שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְהַנּוֹרָאָה מְאד עַד אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית.

אות שמז

פַּעַם אַחַת הָיָה מְזָרֵז אֶת אֶחָד לִלְמד אֶת סִפְרוֹ.

וְאָמַר שֶׁהוּא מִצְוָה גְּדוֹלָה לִלְמד סִפְרוֹ הַרְבֵּה.

וְאָמַר לוֹ שֶׁיְּכוֹלִין לִהְיוֹת נַעֲשֶׂה בַּעַל מחַ גָּדוֹל עַל יְדֵי סִפְרוֹ

כִּי יֵשׁ בּוֹ שֵׂכֶל גָּדוֹל וְעַמְקוּת נִפְלָא מְאד עַל פִּי פְּשׁוּטָן שֶׁל דְּבָרִים.

וְגַם אִם יַתְמִידוּ בִּסְפָרָיו יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לִהְיוֹת נַעֲשֶׂה אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת

וְאָז יִזְכֶּה לִרְאוֹת הַפְּנִימִיּוּת שֶׁיֵּשׁ בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים

כִּי יֵשׁ בָּהֶם פְּנִימִיּוּת הַרְבֵּה מַה שֶּׁאֵין נִרְאֶה עַל פִּי פְּשׁוּטוֹ כְּלָל. אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לִלְמד וּלְהַתְמִיד בָּהֶם הַרְבֵּה

אות שמח

אָמַר בְּהַתּוֹרָה שֶׁלִּי יֵשׁ עַמְקוּת.

וְעַיֵּן בַּמֶּה שֶׁנִּרְשַׁם בְּמָקוֹם אַחֵר

שֶׁמַּה שֶׁנִּכְתַּב בִּלְשׁוֹנוֹ צְרִיכִין לְדַקְדֵּק בּוֹ כְּמוֹ בַּמִּקְרָא.

כִּי הוּא חוֹזֵר בְּכָל פַּעַם דְּבָרָיו שֶׁנִּרְאֶה לִכְאוֹרָה שְׂפַת יָתֵר

וְהוּא בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה.

וּצְרִיכִין לְדַקְדֵּק בּוֹ מְאד וכוּ'.

וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵינַיִם וְיָשִׂים דַּעְתּוֹ וְלִבּוֹ הֵיטֵב לְדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

יָבִין מְעַט מִזְעָר מֵעצֶם הָעַמְקוּת הַנִּפְלָא שֶׁיֵּשׁ בִּסְפָרָיו

אֲשֶׁר לא נִמְצָא דֻּגְמָתָם בְּשׁוּם סֵפֶר שֶׁיִּהְיֶה בִּדְבָרָיו עַמְקוּת נִפְלָא וְנָעִים כְּמוֹ בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים

אות שמט

פַּעַם אַחַת הָיָה מְשַׁבֵּחַ אֶת הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ מְאד

וְאָמַר שֶׁיְּכוֹלִין לִהְיוֹת נַעֲשֶׂה בַּעַל תְּשׁוּבָה גָּמוּר עַל יְדֵי לִמּוּד הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ.

וְהָיָה חָפֵץ וּמִשְׁתּוֹקֵק מְאד שֶׁיַּדְפִּיסוּ סִפְרוֹ עוֹד כַּמָּה פְּעָמִים וְיִתְפַּשְּׁטוּ בָּעוֹלָם.

וְאָמַר שֶׁיִּהְיוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁיִּלְמְדוּ וְיִתְפַּלְּלוּ עַל יְדֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה.

וְאָמַר שֶׁמִּי שֶׁיֵּשֵׁב וְיַעֲסֹק בִּסְפָרָיו רַק בְּלִי קִנְטוּר וְנִצָּחוֹן

וְיִסְתַּכֵּל בּוֹ בֶּאֱמֶת אָז בְּוַדַּאי יִהְיוּ נִבְקָעִין אֶצְלוֹ כָּל גִּידֵי קַשְׁיוּת לְבָבוֹ.

וְאָמַר שֶׁכָּל אָדָם צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לִקְנוֹת הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ.

וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בַּמֶּה לִקְנוֹת, ימכור כל ספריו שיש לו ויקנה זה הספר שלו.

ומי שאין לו ספרים למכור, יִמְכֹּר כַּר מִתַּחַת ראשׁוֹ וְיִקְנֶה הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ.

וְעוֹד סִפֵּר מִזֶּה וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר עוֹד מִזֶּה.

וְאָמַר שֶׁהַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ יִהְיֶה חָשׁוּב מְאד

וִיבַקְשׁוּהוּ וִיחַפְּשׂוּהוּ מְאד וְיֻדְפַּס וְיַחֲזר וְיֻדְפַּס כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים וְיִהְיֶה חָשׁוּב מְאד

רַק נִכְסַפְתִּי לִרְאוֹת זאת וְאֶהְיֶה אֲנִי עוֹמֵד וּמִסְתַּכֵּל וְכוּ'.

וְאָמַר שֶׁהַמַּאֲמָרִים שֶׁכָּתַב בְּעַצְמוֹ

גַּם הַלָּשׁוֹן לְבַד הוּא מְסֻגָּל מְאד

כִּי הֵם כְּלָלִים

אות שנ

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר: הַתּוֹרָה שֶׁלִּי, הִיא כֻּלָּהּ בְּחִינוֹת

אות שנא

בְּשָׁעָה שֶׁכָּרְכוּ הַסֵּפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ו הָרִאשׁוֹן בְּעֵת שֶׁהָיוּ הַקּוּנְטְרֵסִים בִּכְתָב אָמַר.

לָכֶם נִדְמֶה שֶׁזֶּה דָּבָר פָּשׁוּט.

הֲלא כַּמָּה עוֹלָמוֹת תְּלוּיִים בָּזֶה.

וּצְרִיכִין לְהַרְחִיב הַדִּבּוּר בָּזֶה כָּל מַה שֶּׁעָבַר בְּאוֹתָהּ הָעֵת

וְאִם יִרְצֶה ה' יִתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם

אות שנב

אָמַר, הַבַּעַל דָּבָר יָכוֹל לְחַפּוֹת וּלְכַסוֹת אֶת הָעֵינַיִם מְאד

אֲבָל בְּלא זֶה הָיָה הַסֵּפֶר עוֹשֶׂה הִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל מְאד בָּעוֹלָם.

אות שנג

אָמַר שֶׁיּוֹדֵעַ כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן עַד עַכְשָׁו מֵאֵיזֶה מָקוֹם הָיוּ, וּמֵאֵיזֶה מָקוֹם הֵם אוֹמְרִים תּוֹרָה, וּבְאֵיזֶה מָקוֹם נִשְׁאֲרוּ בִּשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּתָם

וְהִתְחִיל לַחֲשׁב הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִבִּינָה

וְהַמַּגִּיד זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵחָכְמָה

אַף עַל פִּי שֶׁבִּינָה לְמַטָּה מֵחָכְמָה אַף עַל פִּי כֵן הָיָה אוֹמֵר תּוֹרָה מֵאוֹתָהּ הַבִּינָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵחָכְמָה.

רַבִּי בָּרוּךְ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִבִּינָה שֶׁהִיא לְמַטָּה מֵאוֹתָהּ הַחָכְמָה

אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר תּוֹרָה וְכוּ'.

שָׁמַעְתִּי פַּעַם אַחַת שֶׁהִתְפָּאֵר בְּשֶׁבַח גְּדֻלַּת תּוֹרָתוֹ

וְאָמַר אָז בְּתוֹךְ דִּבְרֵי הִתְפָּאֲרוּתוֹ

הֲלא אֲנִי יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן אֲנִי לוֹקֵחַ אוֹתָם.

וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו וּמִתְּנוּעוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים אָז הָיָה

שֶׁהוּא לוֹקֵחַ תּוֹרָתוֹ מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ וְעֶלְיוֹן מְאד

אות שנד

אָמַר הַסּוּר מֵרָע שֶׁלִּי הוּא חִדּוּשׁ נִפְלָא

וְגַם הָעֲשֵׂה טוֹב שֶׁלִּי הוּא נִפְלָא מְאד

כִּי אֲנִי עוֹשֶׂה טוֹב הַרְבֵּה בֶּאֱמֶת

וְהַתּוֹרָה שֶׁלִּי עוֹשָׂה הַרְבֵּה מְאד בָּעוֹלָם.

כִּי עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁלִּי נִמְשָׁכִין כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.

וְדִבֵּר עִם אֶחָד, מָה הַמַּשָּׂא וּמַתָּן שֶׁלְּךָ

עִם חִטִּים אַתָּה נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן, גַּם זֶה נִמְשָׁךְ עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁלִּי.

עָנָה וְאָמַר עַל שְׁנֵי כִּתּוֹת אֲנָשִׁים יֵשׁ לִי רַחֲמָנוּת גָּדוֹל עֲלֵיהֶם

עַל אֵלּוּ אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב אֵלַי וְאֵינָם מִתְקָרְבִים

וְעַל אֵלּוּ הַמְקרָבִים אֵלַי וְאֵינָם מְקַיְּמִים אֶת דְּבָרַי.

כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיִּהְיֶה עֵת בְּעֵת שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מֻנָּח עַל הָאָרֶץ עִם רַגְלָיו אֶל הַדֶּלֶת

אָז יִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ הֵיטֵב וְיִתְחָרֵט מְאד מְאד עַל שֶׁלּא זָכָה לְהִתְקָרֵב אֵלַי, אוֹ שֶׁלּא קִיֵּם אֶת דְּבָרַי.

כִּי אָז יֵדְעוּ שֶׁאִם הָיוּ מְקרָבִים אֵלַי וּמְקַיְּמִים אֶת דְּבָרַי

לא הָיָה שׁוּם דַּרְגָּא בָּעוֹלָם שֶׁלּא הָיִיתִי מְבִיאָם לְאוֹתָהּ הַמַּדְרֵגָה.

אֲבָל לא יוֹעִיל אָז.

עָנָה וְאָמַר

אִם חַס וְשָׁלוֹם לא יָבוֹא מָשִׁיחַ בִּמְהֵרָה

יִהְיוּ הָעוֹלָם מִתְגַּעְגְּעִים אַחֲרַי הַרְבֵּה מְאד הַרְבֵּה יוֹתֵר וְכוּ'
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עַתִּיקָא טְמִיר וּסְתִים
...מוהר"ן ח"א - תורה כא - עתיקא טמיר וסתים [לשון רבנו, זכרונו לברכה] פרקא רביעאה דספרא דצניעותא עתיקא טמיר וסתים וכו' בהעלתך את הנרות וכו' פרש רש"י שתהא שלהבת עולה מאליה א. כתיב: "אחור וקדם צרתני" כי יש שכל שאדם משיג אותו על ידי הקדמות רבות והשכל הזה מכנה בשם 'אחור' ויש שכל שבא לאדם בלא שום הקדמה אלא על ידי שפע אלקי וזה מכנה בשם 'קדם' בשם פנים והתלהבות הלב נולד מחמת תנועת השכל כי טבע התנועות שמוליד חם ולפי מהירות תנועות השכל כן מוליד חם בלב נמצא על ידי שפע אלקי שהשכל נשפע לאדם במהירות שאין צריך להשתמש...
צדיק ורע לו רשע וטוב לו - מידה כנגד מידה?
...כנגד מידה? שאלה: רציתי לשאול כיצד מסתדר העניין של "מידה כנגד מידה" עם העניין של "צדיק ורע לו רשע וטוב לו"? ובנוסף, מחמת שהקב"ה הוא טוב ודרכו להיטיב, אז איך זה שבכלל יש מישהו בעולם שרע לו, בין אם זה צדיק ובין אם זה רשע? תודה תשובה: יש כאן 2 בחינות שונות. בחינה אחת היא מידה כנגד מידה, דהיינו שיש גם טוב וגם רע מידה כנגד מידה. ובחינה שניה היא שהשם טוב תמיד ועושה אך ורק טוב תמיד. ושתי הבחינות האלו מחוברות אחת בשניה, כדלקמן: מצד האמת באמת, אין שום רע בעולם כלל. וגם מה שנדמה לאדם כרגע ממש, זה אך ורק טוב...
שיחות הר"ן - אות רטו - לענין המחלוקת שעליו
שיחות הר"ן - אות רטו - לענין המחלוקת שעליו אמר: אצלי העקר הוא ראש השנה ותכף כשחולף ועובר ראש השנה אני מטה אזני ושומע אם מכין בכתל לעורר לסליחות לשנה הבאה כי אין שום זמן כלל כי כל השנה חולף ועובר כהרף עין
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נד - וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים
...ויהי מקץ שנתים ימים ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר והנה מן היאר עלת שבע פרות וכו' ה' אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת עטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה א. כי צריכין לשמר מאד את הזכרון, שלא יפל לשכחה, בחינת מיתת הלב ועקר הזכרון הוא לזכר תמיד בעלמא דאתי שלא יהיה בדעתו, חס ושלום, שאין עולם אלא אחד ועל ידי מה שמדבק מחשבתו בעלמא דאתי על ידי זה נעשה יחוד ה' אלקי הנ"ל. [כי ה' אלהים הוא בחינת שם מלא, שהוא בחינת עלמא דאתי כמובא וכן מבאר בסבא על פסוק זה ה' אלקי דא שרותא דמהמנותא, סליקו דמחשבה דעלמא...
שיחות הר"ן - אות צח
...צח אמירת תהלים מעלה גדולה כאלו אמרם דוד המלך בעצמו כי הוא אמרם ברוח הקדש והרוח הקדש מנח בתוך התבות וכשאומרם הוא מעורר ברוח פיו את הרוח הקדש עד שנחשב כאלו אמרם דוד המלך, עליו השלום בעצמו והוא מסגל מאד לרפאות החולה להיות לו בטחון רק על השם יתברך שעל ידי אמירת תהלים יושיעו ה' והבטחון הוא בחינת משענת כמו שהאדם נשען על המטה כן הוא נשען על הבטחון שבוטח שיושיעו ה' כמו שאמר דוד: "ויהי ה' למשען לי" ועל כן על ידי זה נתרפא החולה כמו שכתוב: "אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה" וזה בחינת: "ויצא חטר מגזע ישי"...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפב - צָרִיך לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת
...- צריך לדון את כל אדם לכף זכות דע כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות ואפילו מי שהוא רשע גמור צריך לחפש ולמצא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות ויוכל להשיבו בתשובה וזה בחינת "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו" הינו שהפסוק מזהיר לדון את הכל לכף זכות ואף על פי שאתה רואה שהוא רשע גמור אף על פי כן צריך אתה לחפש ולבקש למצא בו מעט טוב, ששם אינו רשע וזהו ועוד מעט ואין רשע שצריך אתה לבקש בו עוד מעט טוב שיש בו עדין...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סו - וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲך אֵלָי
...פי שנים ברוחך אלי ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, ויאמר וכו' אם תראה אתי לקח מאתך יהי לך כן וכו' והנה נתקים אחר כך באלישע פי שנים נמצא שהיה אלישע מתפלל בכונה יותר מאליהו רבו כי כל הנסים והגדולות שעשה אלישע, כלם היו על ידי תפילה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה על פסוק: "ספרה נא לי את כל הגדלות אשר עשה אלישע" א. דע, שאפשר שיהיה התלמיד גדול מהרב דהינו שיהיה לו פי שנים כרבו ואף על פי כן, הכל יהיה בכחו של רבו וזה בחינת: "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי" 'ברוחך' דיקא שעל ידי בחינת הרוח עצמו של אליהו רבו, יהיה לו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פה - אֱגוֹזִים הַנִּקְרָאִים לוּזִים
...לוזים אגוזים הנקראים לוזים הם רומזים לבחינת לאה שהיא בערף שהיא נקבא ראשונה ואחר כך נכנסין לבית המקדש שהוא בחינת: יעקב קראו בית אל וזהו שפרש רש"י, שדרך לוז, נכנסין לבית אל וזהו:"נחמו נחמו" נחמו גימטריא קדקד שהוא בחינת ערף, שעל ידה נכנסין לבית אל וזהו שלשה שבועות שהם עשרים ואחד יום שבין המצרים וכנגדו באילן לוז בשביל זה נוהגין לאכל ביצה בסעדה המפסקת בתשעה באב כי הביצה נגמרת בעשרים ואחד יום כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה . תרנגלת מולדת לעשרים ואחד יום וכו', וכנגדו באילן לוז וזהו העצם לוז שיש בערף אדם, ש...
שיחות הר"ן - אות מט
שיחות הר"ן - אות מט בענין קדוש השם שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: אלמלא נגדוה לחנניה מישאל ועזריה וכו' אמר שאינו חיוב כי אף על פי כן יכול להיות שימצא אחד שיקדש השם אפילו אם יעשו לו כל היסורים והכאות שבעולם וכמו שמספרים מהדורות הסמוכים לפנינו כמה מיני ענויים שסבלו הקדושים בשביל קדוש השם אשרי להם
שיחות הר"ן - אות רעח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הרב רבי נחמן אמר: שנמצאים כמה מאמרים בזוהר הקדוש שגלה רבי שמעון בר יוחאי לתלמידיו אחר הסתלקותו וזה ענין "ובחבורא קדמאה" שכתוב בזוהר הקדוש בפרשת פינחס ובשאר מקומות כי העולם אינם מבינים מהו ענין "ובחבורא קדמאה" אך האמת שהוא גלה להם כמה תורות אחר פטירתו ומה שגלה להם קדם קרא חבורא קדמאה ובזה מישב היטב מה שנמצאים בספרי הזוהר הקדוש ובתקונים פרוש על מימרות האמוראים שהיו אחר רבי שמעון בר יוחאי זמן מרבה אך באמת אלו המאמרים גלה רבי שמעון בר יוחאי אחר פטירתו ואז כבר היו אלו האמוראים בעולם אחר כך מצאתי ענין...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 19_11_2025 השעה 05:58:18 - wesi2