ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ח - רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב... זה הצדיק גמור וכל הנלוים אליו מתרים להתגרות ברשעים כי זה הצדיק יכול לירד לתוך כל הצנורות של כל המדות רעות שלהם שהגבירו על עצמם ולשברם ולבטלם ועל ידי זה הוא משפיל רשעים עדי ארץ, כנ"ל ו. ולבוא לזה להפריש ... הינו שפסק אחת מן הציצית שלהם שזה בחינת מה שפסק ושבר המדה רעה שלהם שהוא הצנור שלהם כי כל המדות רעות נמשכין מארבעה יסודות ששרשם ארבע ציצית כנ"ל ולא מסתגי לן כלומר, שאף על פי כן לא עלתה לו להשפיל ... לנו קבלה שכל מי שלוקח לעצמו איזה דבר תאוה ומדה רעה של הרשעים הינו שיש בו עדין איזה אחיזה מהמדות רעות שלהן אינו יכול לצאת מהם ולהכניעם כנ"ל אזלי אהדרתה הינו שהחזרתי מה שהיה אצלי איזה מעט אחיזת הרע מהמדות רעות שלהם החזרתי והפרשתי ממני והדר מסתגי לן שאז עלתה בידינו לצאת מתחת ברכיו להכניעו ולהשפילו כמבאר לעיל שצדיק גמור ...