ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 חיי מוהר"ן - קד - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
אות קד לדתו היתה בקהלת קדש מזבוז, ונכנס לברית מילה בשבת הגדול. וכל שנותיו היו כפי הנשמע בערך ארבעים שנה פחות מעט. כי בשנת הארבעים נפטר ונסתלק למעלה למעלה בירח האתנים בחג ביום שלישי יום רביעי של סוכות ח"י תשרי תקע"א באומין העיר אשר בחר בה בחיים חיותו לשכב שם כמבאר במקום אחר. ואחר כך שמעתי ששנותיו לא היו כי אם שלשים ושמונה שנה וחצי וכפי הנראה כך האמת. [וידוע כי בשנת תקל"ב היה ראש חדש ניסן בשבת וזה היום שנולד בו רבנו זכרונו לברכה לשני הדעות הנ"ל] אות קה מן יום לדתו עד שנתגדל ונעשה בר מצוה עד כניסתו לחפה הכל היה בקהלת קדש מעזבוז. וכבר מבאר קצת פחות מטפה מן הים מענין עבודתו שגם באלו הימים בימי קטנותו ממש התעורר לעבודתו יתברך וכו' והנשואין שלו היו במעדוועדיווקע כי משם נשתדך עם בת הרבני הנגיד המפרסם בתורה וביראה מורנו רבי אפרים זכרונו לברכה. וחותנו היה איש נכבד מאד ומיחס מקור חצבו היה בזאסלאב. אך אחר כך נתגלגל הדבר עד שקבע ישיבתו בכפר אוסיאטין ובשאר כפרים שהם מהישוב של מעדוועדווקע והיה מחזיק כפרים הנ"ל והיה מפרסם בשם טוב בין כל הצדיקים המפרסמים שכלם נתאכסנו אצלו כי היה איש חשוב מאד. גם אשתו היא חמותו של רבנו זכרונו לברכה היתה אשה כשרה מאד וזכה להתחתן עם רבנו זכרונו לברכה. ותכף ביום החפה אחר יציאתו מהחפה היה משתוקק ומתגעגע להשם יתברך וכו' ונתחבר תכף עם רבי שמעון ברבי בער ומאז היה עוסק בעבודת השם בכפרים הנ"ל ויגע וטרח בעבודת ה' ביגיעה גדולה ובמסירת נפש וכו'. והיה נוסע משם לפרקים למזבוז, וחזר ונסע ממזבוז לשם וגם היה דרכו לדבר לפרקים עם אנשים בעבודת השם והיה מעוררם מאד והמשיך את לבם להשם יתברך בהשתוקקות נמרץ מאד וברבות הימים ושנים שהיה מתענה ומתיגע מאד בעבודת השם ובהתבודדות בלי שעור ונסיונות אין מספר והוא עדין היה יושב בכפר הנ"ל על שלחן חותנו. בתוך כך התחילו קצת אנשים להתקרב אליו קצת גם בהיותו יושב על שלחן חותנו בכפר הנ"ל והכל היה בימי נעוריו ממש קדם היותו בן עשרים שנה כי היה זריז גדול בעבודתו וגם התחיל בקטנותו ממש כנזכר לעיל אות קו וספר לי רבי שמעון הנ"ל שתכף אחר שכסה רבנו זכרונו לברכה פני הכלה ביום חתנתו הלך מיד וקרא כמה בני הנעורים ודבר עם כל אחד ואחד ביחידות ונסה אותם בחכמתו היכן הם עומדים. ואחר כך קרא את רבי שמעון והתחיל לדבר עמו גם כן בחכמה כאלו הוא רוצה חס ושלום הבלי עולם הזה. ורבי שמעון עמד משתומם ולא השיב לו כי הוא לא חפץ באלה. ענה רבנו זכרונו לברכה ואמר אליו וכי אין אתה בן אדם מדוע אינך חפץ באלו הדברים של עולם הזה. השיב לו אני איש תם וחפץ בתמימות. ענה רבנו זכרונו לברכה ואמר לו כפי הנראה שיהיה הכרות גדול בינינו אחר כך ספר לו רבנו זכרונו לברכה שדבר עם אלו בני הנעורים ונסה ובחן אותם והנה הם רחוקים מהשם יתברך מאד אף גם הם פגומים ובעלי עברה רחמנא לצלן. ותכף הלך רבנו זכרונו לברכה עם רבי שמעון על השדה ודברו יחד הרבה בעבודת השם בהשתוקקות גדול ודבר רבנו זכרונו לברכה לרבי שמעון דברי התעוררות הרבה שאין שום תכלית בעולם הזה כי אם לפרש מתאוות עולם הזה ולעבד את השם יתברך ובפרט אנכי שהיום יום חפתי ומוחלין לי כל העוונות בודאי אני צריך לפשפש במעשי הרבה וכיוצא באלה הדברים דבר עמו הרבה. והלכו יחד ודברו מזה עד החפה. אשרי הזוכה ביום חפתו לחשב על התכלית באמת. ומאז והלאה נתקשר רבי שמעון עם רבנו זכרונו לברכה והוא זכרונו לברכה דבר עמו הרבה בהתעוררות גדול והיה מדבר על לבו שיעשה כמותו לפרש עצמו מן העולם לגמרי ולהתיגע ולטרח ולעסק רק בעבודתו יתברך. אבל רבי שמעון אמר לו אתם בודאי תזכו להיות צדיק מפרסם ואני חפץ להיות משמש אצלכם תמיד וכן הוה. אבל גם רבי שמעון היה איש כשר מפלג במעלה כי שמעתי מפי רבנו זכרונו לברכה בעצמו לפני כמה שנים שרבי שמעון כבר שבר כל המדות רעות לגמרי אות קז וספר רבי שמעון שפעם אחת אחר שנעשה מפרסם נסע עם רבנו זכרונו לברכה דרך כפר אוסיאטין, ששם יגע רבנו זכרונו לברכה בעבודתו הגדולה בבית חותנו, שהיה דר שם ונסע עמו דרך השדות וכיוצא והיה רבנו זכרונו לברכה מתגעגע מאד ואמר כמה היה טוב לפני בכאן כי בכל פסיעה ופסיעה הרגשתי טעם גן עדן. כי שם באלו הדרכים היה רגיל לילך ולהתבודד והיה מצר ומתגעגע מאד ואמר הלא כאן היה טוב לפני מאד, ולמה לי הפרסום של עכשו. גם עוד פעם אחת ספר בפני שבהיותו בימי נעוריו כשהיה מתבודד באיזה מקום ביער או בשדה כשחזר משם היה כל העולם חדש בעיניו ונדמה לו כאלו הוא עולם אחר לגמרי ולא היה העולם נראה בעיניו כלל כאשר מקדם
אות קד
לֵדָתוֹ הָיְתָה בִּקְהִלַּת קדֶשׁ מֶזְבּוּז, וְנִכְנַס לִבְרִית מִילָה בְּשַׁבַּת הַגָּדוֹל.
וְכָל שְׁנוֹתָיו הָיוּ כְּפִי הַנִּשְׁמָע בְּעֶרֶךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה פָּחוֹת מְעַט.
כִּי בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים נִפְטַר וְנִסְתַּלֵּק לְמַעְלָה לְמַעְלָה בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג בְּיוֹם שְׁלִישִׁי יוֹם רְבִיעִי שֶׁל סוכּוֹת ח"י תִּשְׁרֵי תקע"א בְּאוּמֶין
הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַר בָּהּ בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ לִשְׁכַּב שָׁם כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְאַחַר כָּךְ שָׁמַעְתִּי שֶׁשְּׁנוֹתָיו לא הָיוּ כִּי אִם שְׁלשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה וָחֵצִי וּכְפִי הַנִּרְאֶה כָּךְ הָאֱמֶת.
[וְיָדוּעַ כִּי בִּשְׁנַת תקל"ב הָיָה ראשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן בְּשַׁבָּת
וְזֶה הַיּוֹם שֶׁנּוֹלַד בּוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לִשְׁנֵי הַדֵּעוֹת הַנַּ"ל]
אות קה
מִן יוֹם לֵדָתוֹ עַד שֶׁנִּתְגַּדֵּל וְנַעֲשָׂה בַּר מִצְוָה עַד כְּנִיסָתוֹ לַחֻפָּה
הַכּל הָיָה בִּקְהִלַּת קדֶשׁ מֶעזְבּוּז.
וּכְבָר מְבאָר קְצָת פָּחוֹת מִטִּפָּה מִן הַיָּם מֵעִנְיַן עֲבוֹדָתוֹ
שֶׁגַּם בְּאֵלּוּ הַיָּמִים בִּימֵי קַטְנוּתוֹ מַמָּשׁ הִתְעוֹרֵר לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְכוּ'
וְהַנִּשּׂוּאִין שֶׁלּוֹ הָיוּ בְּמֶעדְוֶועדִיוְוקֶע
כִּי מִשָּׁם נִשְׁתַּדֵּךְ עִם בַּת הָרַבָּנִי הַנָּגִיד הַמְפֻרְסָם בְּתוֹרָה וּבְיִרְאָה מוֹרֵנוּ רַבִּי אֶפְרַיִם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.
וְחוֹתְנוֹ הָיָה אִישׁ נִכְבָּד מְאד וּמְיֻחָס מְקוֹר חֻצָּבוֹ הָיָה בְּזַאסְלַאב.
אַךְ אַחַר כָּךְ נִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר עַד שֶׁקָּבַע יְשִׁיבָתוֹ בִּכְפַר אוֹסְיַאטִין וּבִשְׁאָר כְּפָרִים שֶׁהֵם מֵהַיִּשּׁוּב שֶׁל מֶעדְוֶועדִוְוקֶע
וְהָיָה מַחֲזִיק כְּפָרִים הַנַּ"ל
וְהָיָה מְפֻרְסָם בְּשֵׁם טוֹב בֵּין כָּל הַצַּדִּיקִים הַמְפֻרְסָמִים שֶׁכֻּלָּם נִתְאַכְסְנוּ אֶצְלוֹ כִּי הָיָה אִישׁ חָשׁוּב מְאד.
גַּם אִשְׁתּוֹ הִיא חֲמוֹתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
הָיְתָה אִשָּׁה כְּשֵׁרָה מְאד
וְזָכָה לְהִתְחַתֵּן עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.
וְתֵכֶף בְּיוֹם הַחֻפָּה אַחַר יְצִיאָתוֹ מֵהַחֻפָּה
הָיָה מִשְׁתּוֹקֵק וּמִתְגַּעְגֵּעַ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכוּ'
וְנִתְחַבֵּר תֵּכֶף עִם רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי בֶּער
וּמֵאָז הָיָה עוֹסֵק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בַּכְּפָרִים הַנַּ"ל
וְיָגַע וְטָרַח בַּעֲבוֹדַת ה' בִּיגִיעָה גְּדוֹלָה וּבִמְסִירַת נֶפֶשׁ וְכוּ'.
וְהָיָה נוֹסֵעַ מִשָּׁם לִפְרָקִים לְמֶזְבּוּז, וְחָזַר וְנָסַע מִמֶּזְבּוּז לְשָׁם
וְגַם הָיָה דַּרְכּוֹ לְדַבֵּר לִפְרָקִים עִם אֲנָשִׁים בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם
וְהָיָה מְעוֹרְרָם מְאד וְהִמְשִׁיךְ אֶת לִבָּם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת נִמְרָץ מְאד
וּבִרְבוֹת הַיָּמִים וְשָׁנִים שֶׁהָיָה מִתְעַנֶּה וּמִתְיַגֵּעַ מְאד בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּבְהִתְבּוֹדְדוּת בְּלִי שִׁעוּר וְנִסְיוֹנוֹת אֵין מִסְפָּר
וְהוּא עֲדַיִן הָיָה יוֹשֵׁב בַּכְּפָר הַנַּ"ל עַל שֻׁלְחָן חוֹתְנוֹ.
בְּתוֹךְ כָּךְ הִתְחִילוּ קְצָת אֲנָשִׁים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו קְצָת
גַּם בִּהְיוֹתוֹ יוֹשֵׁב עַל שֻׁלְחַן חוֹתְנוֹ בַּכְּפָר הַנַּ"ל
וְהַכּל הָיָה בִּימֵי נְעוּרָיו מַמָּשׁ קדֶם הֱיוֹתוֹ בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה
כִּי הָיָה זָרִיז גָּדוֹל בַּעֲבוֹדָתוֹ
וְגַם הִתְחִיל בְּקַטְנוּתוֹ מַמָּשׁ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל
אות קו
וְסִפֵּר לִי רַבִּי שִׁמְעוֹן הַנַּ"ל
שֶׁתֵּכֶף אַחַר שֶׁכִּסָּה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה פְּנֵי הַכַּלָּה בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ
הָלַךְ מִיָּד וְקָרָא כַּמָּה בְּנֵי הַנְּעוּרִים
וְדִבֵּר עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּיחִידוּת
וְנִסָּה אוֹתָם בְּחָכְמָתוֹ הֵיכָן הֵם עוֹמְדִים.
וְאַחַר כָּךְ קָרָא אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמּוֹ גַּם כֵּן בְּחָכְמָה כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה חַס וְשָׁלוֹם הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה.
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן עָמַד מִשְׁתּוֹמֵם וְלא הֵשִׁיב לוֹ כִּי הוּא לא חָפֵץ בְּאֵלֶּה.
עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר אֵלָיו
וְכִי אֵין אַתָּה בֶּן אָדָם
מַדּוּעַ אֵינְךָ חָפֵץ בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה.
הֵשִׁיב לוֹ אֲנִי אִישׁ תָּם וְחָפֵץ בִּתְמִימוּת.
עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ כְּפִי הַנִּרְאֶה שֶׁיִּהְיֶה הֶכֵּרוּת גָּדוֹל בֵּינֵינוּ
אַחַר כָּךְ סִפֵּר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁדִּבֵּר עִם אֵלּוּ בְּנֵי הַנְּעוּרִים וְנִסָּה וּבָחַן אוֹתָם וְהִנֵּה הֵם רְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְאד
אַף גַּם הֵם פְּגוּמִים וּבַעֲלֵי עֲבֵרָה רַחֲמָנָא לִצְלַן.
וְתֵכֶף הָלַךְ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִם רַבִּי שִׁמְעוֹן עַל הַשָּׂדֶה
וְדִבְּרוּ יַחַד הַרְבֵּה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת גָּדוֹל
וְדִבֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דִּבְרֵי הִתְעוֹרְרוּת הַרְבֵּה שֶׁאֵין שׁוּם תַּכְלִית בָּעוֹלָם הַזֶּה כִּי אִם לִפְרשׁ מִתַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה וְלַעֲבד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וּבִפְרָט אָנכִי שֶׁהַיּוֹם יוֹם חֻפָּתִי וּמוֹחֲלִין לִי כָּל הָעֲווֹנוֹת
בְּוַדַּאי אֲנִי צָרִיךְ לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשַׂי הַרְבֵּה וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה הַדְּבָרִים דִּבֵּר עִמּוֹ הַרְבֵּה. וְהָלְכוּ יַחַד וְדִבְּרוּ מִזֶּה עַד הַחֻפָּה.
אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה בְּיוֹם חֻפָּתוֹ לַחֲשׁב עַל הַתַּכְלִית בֶּאֱמֶת.
וּמֵאָז וָהָלְאָה נִתְקַשֵּׁר רַבִּי שִׁמְעוֹן עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה דִּבֵּר עִמּוֹ הַרְבֵּה בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל
וְהָיָה מְדַבֵּר עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה כְּמוֹתוֹ לִפְרשׁ עַצְמוֹ מִן הָעוֹלָם לְגַמְרֵי וּלְהִתְיַגֵּעַ וְלִטְרחַ וְלַעֲסֹק רַק בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ.
אֲבָל רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר לוֹ אַתֶּם בְּוַדַּאי תִּזְכּוּ לִהְיוֹת צַדִּיק מְפֻרְסָם וַאֲנִי חָפֵץ לִהְיוֹת מְשַׁמֵּשׁ אֶצְלְכֶם תָּמִיד וְכֵן הֲוָה.
אֲבָל גַּם רַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה אִישׁ כָּשֵׁר מֻפְלָג בְּמַעֲלָה
כִּי שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים
שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן כְּבָר שָׁבַר כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת לְגַמְרֵי
אות קז
וְסִפֵּר רַבִּי שִׁמְעוֹן
שֶׁפַּעַם אַחַת אַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה מְפֻרְסָם נָסַע עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה דֶּרֶךְ כְּפַר אוֹסְיַאטִין, שֶׁשָּׁם יָגַע רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בַּעֲבוֹדָתוֹ הַגְּדוֹלָה בְּבֵית חוֹתְנוֹ, שֶׁהָיָה דָּר שָׁם
וְנָסַע עִמּוֹ דֶּרֶךְ הַשָּׂדוֹת וְכַיּוֹצֵא
וְהָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִתְגַּעְגֵּעַ מְאד וְאָמַר
כַּמָּה הָיָה טוֹב לְפָנַי בְּכָאן
כִּי בְּכָל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה הִרְגַּשְׁתִּי טַעַם גַּן עֵדֶן.
כִּי שָׁם בְּאֵלּוּ הַדְּרָכִים הָיָה רָגִיל לֵילֵךְ וּלְהִתְבּוֹדֵד
וְהָיָה מֵצֵר וּמִתְגַּעְגֵּעַ מְאד
וְאָמַר הֲלא כָּאן הָיָה טוֹב לְפָנַי מְאד, וְלָמָּה לִי הַפִּרְסוּם שֶׁל עַכְשָׁו.
גַּם עוֹד פַּעַם אַחַת סִפֵּר בְּפָנַי
שֶׁבִּהְיוֹתוֹ בִּימֵי נְעוּרָיו כְּשֶׁהָיָה מִתְבּוֹדֵד בְּאֵיזֶה מָקוֹם בַּיַּעַר אוֹ בַּשָּׂדֶה
כְּשֶׁחָזַר מִשָּׁם הָיָה כָּל הָעוֹלָם חָדָשׁ בְּעֵינָיו
וְנִדְמָה לוֹ כְּאִלּוּ הוּא עוֹלָם אַחֵר לְגַמְרֵי
וְלא הָיָה הָעוֹלָם נִרְאֶה בְּעֵינָיו כְּלָל כַּאֲשֶׁר מִקּדֶם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלז - עִקַּר הַנִּגּוּן וְהַכְּלֵי שִׁיר, הֵבִיא לֵוִי לָעוֹלָם
...ח"א - תורה רלז - עקר הנגון והכלי שיר, הביא לוי לעולם עקר הנגון והכלי שיר, הביא לוי לעולם כמובא בזוהר שעקר הנגון מסטרא דלואי וזה שאמרה לאה: "הפעם ילוה אישי אלי" שעתה הפעם שנולד לוי שעל ידו בא בחינת הנגון וכלי שיר לעולם 'הפעם ילוה אישי אלי' בודאי כי התחברות שני דברים הוא על ידי נגון וכלי שיר, והבן וזה בחינת כלי זמר שמנגנין על חתנה שרים רדפוני חנם ראשי תבות רחש [זה הענין הם דברי צחות שאמר על עצמו שהיו נוהגין לתן לו רחש המגיע להרב ופעם אחת עמדנו לפניו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רי - עַל יְדֵי מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה הוּא מְקַיֵּם "וְאָהַבְתָּ"
...- תורה רי - על ידי משא ומתן באמונה הוא מקים "ואהבת" [לשון רבנו, זכרונו לברכה] על ידי משא ומתן באמונה הוא מקים "ואהבת" כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: "ואהבת" 'שיהא שם שמים מתאהב על ידיך' וכו' וכשמקים "ואהבת" על ידי זה יהיה לו פרנסה בלא יגיעה וטרח כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'קשין מזונותיו כקריעת ים סוף' וקריעת ים סוף היה על ידי זכות אברהם בחינת "ואהבת" כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: "וישב הים לפנות בקר" 'דא בקר דאברהם' נמצא כשהגיע עת הבקר בחינת...
שיחות הר"ן - אות קעו - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קעו - גדולות נוראות השגתו קדם ארץ ישראל אמר איני יכול לישן מחמת שקדם השנה באים ועומדים לפני כל הששים רבוא אותיות של התורה...
שיחות הר"ן - אות סו
...גדול להכניס כל כחו בדבורי התפילה וכמבאר מזה בספריו הקדושים בכמה מקומות ואמר כמה פעמים שהאדם צריך להכריח עצמו מאד לתפילה לא כמו שאומרים קצת שאין להכריח עצמו לתפילה רק אדרבא צריכין להכריח עצמו מאד מאד בכל הכחות לתפילה שוב אמר: כשאדם מתפלל בכונה דהינו שמקשר המחשבה אל הדבור ומטה אזנו ושומע מה שהוא מדבר אזי הכחות נמשכין ממילא לתוך דבורי התפילה כי כל הכחות מצפין ומסתכלין תמיד על זה שימשכו ויכנסו בתוך דבורים קדושים על כן כשמתפלל בכונה נמשכין ונכנסין כל...
שיחות הר"ן - אות רכט - מדבר ממעלת ההתבודדות
...מבני הנעורים והיה מחזק אותו מאד מאד בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו בלשון שמדברים בו כדרכו זכרונו לברכה ואמר לו שבתחלה זה היה עקר התפילה מה שהיה כל אחד מדבר מה שבלבו לפני השם יתברך בלשון שהיו מדברים בו כמבאר ברמב"ם בתחלת הלכות תפילה עין שם שמבאר שם זאת היטב, שבתחלה היה זה עקר התפילה וכו' אך אחר כך ראו אנשי כנסת הגדולה וכו' ותקנו סדר התפילה עין שם אבל על כל פנים מדינא זהו עקר התפילה על כן גם עכשו שמתפללין סדר התפילה שתקנו אנשי כנסת הגדולה טוב מאד להאדם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צב - עַל יְדֵי מַה שֶּׁאָדָם נָע וָנָד בְּתוֹך בֵּיתוֹ
...על ידי מה שאדם נע ונד בתוך ביתו יכול להחיות מתים כמו שכתוב באלישע כשהחיה את בן השונמית כתיב בה: "וילך אחת הנה ואחת הנה" ומובא בתקונים: 'אלמלא כנפי ראה דנשבי על לבא הוי לבא אוקיד כל גופא' והראה והלב הם בחינות יעקב ויוסף "תתן אמת ליעקב" כמו שכתוב: "תורת אמת" ובהתורה יש חמשה ספרים, כנגד חמשה כנפי ראה ויוסף הוא בחינות לב, כי יוסף נקרא "צפנת פענח", וכתיב: "בלבי צפנתי" וכו' וכשבוער האש שבלב, הוה אוקיד כל גופא ועל ידי שהחמשה כנפי ראה נעים ונדים, מנשבי על...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מט - לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אהֶל בָּהֶם וְהוּא כְּחָתָן יצֵא מֵחֻפָּתוֹ וְכוּ'
...מט - לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יצא מחפתו וכו' [לשון רבנו, זכרונו לברכה] לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יצא מחפתו וכו' . א. כי קדם הבריאה היה אור הקדוש ברוך הוא אין סוף ורצה הקדוש ברוך הוא שיתגלה מלכותו ואין מלך בלא עם והצרך לברא בני אדם, שיקבלו על מלכותו והתגלות מלכותו אי אפשר להשיג אלא על ידי המדות שעל ידי המדות משיגין אלקותו, ויודעין שיש אדון מושל ומנהיג וצמצם את האור אין סוף לצדדין ונשאר חלל פנוי ובתוך החלל הפנוי, ברא העולמות והן הן מדותיו והלב הוא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכד - שִׁיר מִזְמוֹר לַמְנַצֵּחַ, 'זַמְּרוּ לְמִי שֶׁמְּנַצְּחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ'
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכד - שיר מזמור למנצח, 'זמרו למי שמנצחין אותו ושמח' שיר מזמור למנצח, 'זמרו למי שמנצחין אותו ושמח' כי כשמדבר לפני הקדוש ברוך הוא ומפרש שיחתו בטענות ובקשות רוצה לנצח את הקדוש ברוך הוא כביכול והשם יתברך יש לו תענוג מזה על כן שולח לו דבורים שיוכל לנצח אותו כביכול כדי לקבל התענוג כי בלא זה בודאי לא היה אפשר לבשר ודם לנצח את הקדוש ברוך הוא אך השם יתברך עצמו שולח ומזמין לו דבורים וטענות לנצח אותו כנ"ל...
שיחות הר"ן - אות ה
...והפילוסופים ואמר שאין שם כלל שכל גמור כמו שיש באיזה מאמר מהרש"א או מהר"ם שיף וכיוצא מספרינו הקדושים שיש בהם עמקות ושכל נפלא ונעים מאד אבל באלו הספרים לא נמצא זה השכל כלל כי הם מדברים רק בדרך הקשים מנה ובה עד שבאים לאיזה מופת אבל השכל שיש בתורתנו הקדושה להבדיל אין שם כלל כלל ואמר: אשרי מי שאינו יודע כלל מספריהם רק הולך בתמימות ויש לו יראת הענש כי עקר העבודה בתחלה היא רק מחמת יראת הענש ובלי יראת הענש אי אפשר להתחיל כלל בעבודת ה' ואפילו צדיקים צריכים...
סיפורי מעשיות - מעשה מעני אחד שהיה מתפרנס מטיט
...שהיה מתפרנס מטיט שהיה חופר טיט ומוכרם פעם אחת כשחפר מצא אבן טוב שהיה שויו הון רב מאד ולא ידע כמה שויו והלך לסוחר שיאמוד אותה בשויה וענה לו הסוחר שאין בזה המדינה אדם שיוכל לשלם שוויו כי הוא שוה הון רב וצריך ליסע עבור מכירתה ללונדון לעיר המלוכה אולם הוא היה עני ולא היה לו כסף ליסע והלך ומכר את רכושו הדל והלך מבית לבית לאסוף נדבות עד שהספיק לו ליסע עד הים ורצה לעלות על הספינה אולם לא היו לו מספיק מעות והלך להקאפיטאן והראה לו המרגלית כשראה הקאפיטאן את...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0781 שניות - עכשיו 20_04_2024 השעה 14:32:12 - wesi2