ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ד - אָנכִי ה' אֱלהֶיךָ
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים (שמות כ) א. כשאדם יודע שכל מארעותיו הם לטובתו זאת הבחינה היא מעין עולם הבא כמו שכתוב (תהלים נ"ו) : "בה' אהלל דבר באלוהים אהלל דבר" (עיין ברכות ד"ס ע"ב) וזאת הבחינה היא מעין עולם הבא כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (פסחים נ:) "ביום ההוא יהיה ה' אחד" וכו' והקשו: וכי האידנא לאו הוא אחד ? ותרצו חכמינו, זכרונם לברכה. האידנא מברכין על הטובה הטוב והמטיב ועל הרעה דין אמת ולעתיד כלו הטוב והמטיב שיהיה שם ה' ושם אלהים אחדות אחד ב. וזאת הבחינה אי אפשר להשיג אלא כשמעלה בחינת מלכות דקדשה מהגלות מבין העכו"ם כי עכשו המלכות והממשלה להעכו"ם ובשביל זה נקראים עבודת אלילים שלהם בשם אלוהים כי יונקים מבחינת מלכות הנקרא אלוהים כמו שכתוב (תהלים ע"ד) : "אלוהים מלכי מקדם" וכשמעלין בחינת מלכות מבין העכו"ם אזי נתקים (שם מ"ז) : "כי מלך כל הארץ אלוהים" ג. ואי אפשר להשיב המלוכה להקדוש ברוך הוא אלא על ידי ודוי דברים לפני תלמיד חכם על ידי זה מתקן ומעלה בחינת מלכות לשרשה וזהו (הושע י"ד) : "קחו עמכם דברים" זהו ודוי דברים, זה בחינת מלכות כמו דבר אחד לדור (סנהדרין ח) דבר, לשון מנהיג ומושל ושובו אל ה' שיתקנו ויעלו את הדברים, את בחינת מלכות, בחינת אלוהים אל ה' הינו כנ"ל וזהו : "בה' אהלל דבר, באלוהים אהלל דבר" הינו שידע, שכל מארעותיו, כלם לטובתו ויברך על כל הדברים הטוב והמטיב ד. וכשידע כל זאת נקרא ידיעה שלמה כי עקר הדעת הוא אחדות של חסד וגבורה (כמובא בכתבי האריז"ל) זה נקרא דעת הינו שלא יחלק בין חסד לדין, ויברך על כלם "הטוב והמטיב" וזה נקרא: "ה' אחד ושמו אחד" כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה שלעתיד יהיה אחדות גמור, שיהיה כלו הטוב והמטיב וזה ה' אחד ושמו זה בחינת אלוהים מלכות, כמו שכתוב (שמואל ב' ח) : "ויעש דוד שם" אחד גימטריא אהבה הינו הן ה' שהוא רחמים הן שמו שהוא בחינת אלוהים, בחינת דין כלם לטובתך מחמת אהבה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותך כמו שכתוב (משלי ג) : "את אשר יאהב ה' יוכיח" וכתיב (עמוס ג) : "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקוד עליכם עוונותיכם" ה. ועוונותיו של אדם הם על עצמותיו כמו שכתוב (יחזקאל ל"ב) : "ותהי עונותם חקוקה על עצמותם" וכל עברה יש לה צרוף אותיות וכשעבר איזה עברה, אזי נחקק צרוף רע על עצמותיו ועל ידי זה מכניס בחינת הדבור של הלאו הזה שעבר, בתוך הטומאה הינו שמכניס בחינת מלכות שהוא בחינת דבר אחד לדור הוא מכניס אותה בתוך העכו"ם, ונותן להם ממשלה למשל, אם עבר על דבור של הלאו לא יהיה לך (שמות כ') אזי מחריב הצרוף הטוב של הדבור ובונה צרוף רע ונחקק הצרוף הזה על עצמותיו, ונוקם בו כמו שכתוב (ירמיהו ה) : "עונותיכם הטו אלה" וכתיב (תהלים ל"ד) : "תמותת רשע רעה" ועל ידי ודוי דברים יוצא מעצמותיו האותיות החקוקים עליהם ונעשה מהם הדבור של הודוי כי הדבור יוצא מעצמותיו כמו שכתוב (שם ל"ה) : "כל עצמתי תאמרנה" ומחריב הבנין והצרוף הרע ובונה מהם מלכות דקדשה וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סוטה ז:). בשעה שהלכו ישראל במדבר, היו עצמותיו של יהודה מגלגלין עד שאמר משה: "שמע ה' קול יהודה" שבקש משה מהקדוש ברוך הוא, שיזכר ליהודה הודוי שהתודה וכן הוי ליה וזה דוקא עצמותיו היו מגלגלין על שם: "ותהי עונותם חקוקה על עצמותם" ועל ידי הודוי נתתקנו ועלו כל חד לדוכתיה ויהודה זה בחינת מלכות רמז, שבחינת מלכות נתתקן על ידי ודוי דברים וזה נעשה על ידי משה, שזכר משה הודוי כי כן צריך, שיהיה הודוי לפני תלמיד חכם וכל תלמיד חכם הוא בחינת משה כמו שאמרו 'משה שפיר קאמרת' (שבת ק"א:) ובזה שזכר משה הודוי נעשה כאלו התודה עכשו לפני משה ועל ידי זה נתתקן בחינת מלכות ונחרב הצרוף הרע שנחקק על עצמותיו ו. וזה בחינת החזרת המלכות לשרשה כי שרש המלכות הוא אש כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סנהדרין קא:). 'למה טעה נבט ? שראה שיצא אש מאמתו' והתורה נקראת אש, שמשם המלכות כמו שכתוב (ירמיהו כ"ג) : "הלוא כה דברי כאש" וכתיב (משלי ח) : "בי מלכים ימלכו" ועקר התורה הם התלמידי חכמים כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (מכות כב:). 'כמה טפשאי דקימא מקמי ספר תורה, ולא קימא מקמי צורבא מדרבנן' וזהו (במדבר ל"א) : "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש" 'דבר' זה בחינת מלכות שנמשך בתוך הטומאה בתוך חמימות היצר כמו (קדושין פא:) 'נורא בי עמרם' 'תעבירו באש' תקונו על ידי אש הינו ודוי דברים לפני תלמיד חכם כנ"ל וזה לשון עברה שהצרוף של עברה עובר בתוך עצמותיו מעבר אל עבר ומצוה לשון התחברות כשעושה חבילות חבילות של מצוות, (ויקרא רבה כא). אזי נתחברו שברי עצמותיו כמו שכתוב (תהלים ל"ד) : "שומר כל עצמותיו" ז. וזה פרוש (משלי ט"ז) : "חמת מלך מלאכי מות" כי חמתו של הקדוש ברוך הוא בשביל המלכות שהשפיל על ידי עוונותיו "ואיש חכם יכפרנה" הינו בחינת תלמיד חכם, בחינת משה הוא יכפר לו (מיכה ז) וזהו: "ועבר על פשע לשארית" 'למי שמשים עצמו כשירים' (ראש השנה יז:) נמצא, כשבא לפני תלמיד חכם ומוציא כל צרופיו לפני התלמיד חכם והתלמיד חכם הוא בחינת משה שמשים עצמו כשירים כמו שכתוב (במדבר י"ב) : "והאיש משה ענו מאד" ועל ידי זה נקרא איש חכם כמו שכתוב (איוב כ"ח) : "והחכמה מאין תמצא" (עין סוטה כא:) ובזה יש כח לתלמיד חכם לכפר כמו שנאמר: ואיש חכם יכפרנה ובשביל זה כשהתפלל משה על חטא העגל אמר (שמות ל"ב). "אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא" כי זה מן הנמנע שלא יבוא לאדם איזה גדלות, כששומע שמספרין שבחו כל שכן כשמלך גדול משבח ומפאר את האדם אזי בודאי מן הנמנע, שלא יבוא לו איזה גדלות אבל צריך לזה ביטול כל הרגשותיו וחמריותיו אזי יכול האדם, לשמע שבחו ולא יבוא לו שום גדלות כמו משה רבנו שראה כתוב בתורה: "וידבר ה' אל משה", "ויאמר ה' אל משה" וישראל קוראין בכל יום בתורה שבחו של משה והוא בעצמו מספר להם שבחיו ולא היה למשה שום התפארות וגדלות מזה כמו שכתוב: "והאיש משה ענו מאד" ובודאי על ידי ענותנותו היה כח ביד משה לכפר עוון העגל וזה שטען משה: "ואם אין" הינו "אם לא תשא חטאתם" בזה אתה מראה שאין לי כל כך עניוות, שאוכל לכפר להם עוון העגל בכן בקשתי "מחני נא" כדי שלא אכשל בגדלות שאני רואה ושומע בכל עת ספור שמי ושבחי בתורה כי מי יוכל לעמד בזה שישמע ספור שבחו ולא יתגאה אם לא ענו גדול ואם אני ענו צריך לך שתשא חטאתם כמו שכתוב "ועובר על פשע לשארית" וכו' וזה (דברים ל"ג) : "ויהי בישרון מלך" היינו שמלכות עלה לשורשה כמו שכתוב (תהלים ל"ז) : "וענוים ירשו ארץ" ו'ארץ' היא דינא דמלכותא כמו שכתוב (איוב כ) : "וארץ מתקוממה לו" ח. וזהו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סוטה כא). משל לאחד, שהיה מהלך בדרך באישון לילה ואפלה ומתירא מן הקוצים ומן הפחתים ומחיה רעה ומלסטים ואינו יודע באיזה דרך מהלך וכו' כי זה ידוע שכל המדות רעות ותולדותיהן נמשכין מארבעה יסודות, מארבע מרות כמובא במשנת חסידים. 'עצבות ותולדותיהן נמשכין מדומם' 'תאוות רעות ותולדותיהן נמשכין מצומח' 'דברים בטלים ותולדותיהן נמשכין מחי' 'גאוה ותולדותיהן נמשכין ממדבר' ומי שרוצה לילך בדרך הקדש צריך לשבר כל המדות רעות ויספר לפני התלמיד חכם הינו ודוי דברים והתלמיד חכם יפרש ויברר לו דרך לפי שרש נשמתו ויש שלש בחינות בהתקרבות לצדיקים שעל ידי שלש בחינות אלו נתתקן הכל ואלו הם השלושה בחינות הבחינה הראשונה. כשרואה את הצדיק, כמו שכתוב (ישעיהו ל) : "והיו עיניך רואות את מוריך" וזאת הבחינה מבטלת המדות רעות הנמשכין משני היסודות: 'דומם' 'צומח' הינו עצבות ותולדותיה, ותאוות רעות כי צדיק הדור נקרא אם על שם שהוא מיניק לישראל באור תורתו והתורה נקראת חלב כמו שכתוב (שיר השירים ד) : "דבש וחלב תחת לשונך" וזה אנו רואים בחוש כשהתינוק הוא בעצבות ועצלות כשרואה את אמו הוא נתעורר בזריזות גדול לקראת אמו הינו לשרשו גם אנו רואים בחוש כשהתינוק עוסק בדברי שטות שלו אף על פי שיש לו תאוה גדולה לזה אף על פי כן כשרואה את אמו הוא משליך כל תאוותיו אחר כתפיו ומושך את עצמו לאמו נמצא, שנתבטלין המדות רעות של שני היסודות: 'דומם' 'צומח' על ידי הסתכלות פני הצדיק וזהו 'ומתירא מן הקוצים', שהוא בחינת 'צומח' 'ופחתים' שהוא בחינת 'דומם' וכשנזדמן לו אבוקה של אור זה תלמיד חכם, שהוא אביק באור התורה ועל ידו נצול ממדות רעות של שני יסודות: 'דומם' 'צומח' ואז נצול מן הקוצים ומן הפחתים הבחינה השניה: הצדקה שנותן לתלמיד חכם שעל ידי זה נצול ממדות רעות של שני יסודות: 'חי' 'מדבר' שהן בחינת 'חיה רעה ולסטים' שהן דברים בטלים וגאוה ותולדותיהן כי על ידי דברים בטלים ולשון הרע, בא עניות כמו שכתוב (שמות ד) : "כי מתו כל האנשים", זהו עניות (נדרים סד: קדושין מט:) גם בגאווה אמרו (ע"ש ועיין סוכה כ"ט: ועיין מגילה י"ג: ברש"י ד"ה ואם הגיס) : 'סימן לגסות הרוח עניות' ועל ידי צדקה נתעשר כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (גטין ז:) 'אם שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר ועניתיך לא אענך, שוב אין מראין לו סימני עניות' וזהו, 'כיון שעלה עמוד השחר, נצול מחיה רעה ומלסטים' 'עמוד השחר' רמז לצדקה כמו שכתוב (ישעיהו נ"ח) : "כי תראה ערם וכסיתו וכו', אז יבקע כשחר אורך" נמצא, על ידי צדקה נצול ממדות רעות של שני יסודות: 'חי' 'מדבר' שהם בחינת חיה רעה ולסטים הבחינה השלישית: כשמתודה ודוי דברים לפני תלמיד חכם שעל ידי זה התלמיד חכם מדריך אותו בדרך ישר לפי שרש נשמתו וזה 'הגיע לפרשת דרכים' ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה (שם סוטה) : 'זה תלמיד חכם ויום המיתה' זה בחינת ודוי דברים לפני 'תלמיד חכם' ודוי, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין מג:) : 'כל המומתין מתודין' וזה נקרא פרשת דרכים כי התלמיד חכם מפריש לו דרך לפי שרש נשמתו אזי נצול מכלם כי קדם שהתודה אף על פי שהיה אצל התלמיד חכם ונתן לו ממון עדין אינו יודע באיזהו דרך הוא מהלך כי "יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות" (משלי י"ד) אבל 'כשהגיע לפרשת דרכים, זה תלמיד חכם ויום המיתה' הינו ודוי דברים לפני תלמיד חכם אזי נצול מכלם ט. וזה בכל פעם שבא אצל תלמיד חכם ומספר לפניו כל לבו והתלמיד חכם הוא בחינת משה, שהוא בחינת אין כמו שכתוב: "והחכמה מאין תמצא" ועל ידי זה אתה נכלל באין סוף וזה בחינת (עיין תיקון כ"א ותיקון ס"ד) 'זרקא דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן' שתחזיר את המלכות לאין סוף שהוא רצון שבכל הרצונות כי המלכות, שהוא בחינת אותיות הדבורים כל אות ואות מלבש בה רצון השם יתברך שרצון השם יתברך היה שזאת האות יהיה לה תמונה כזו ואות אחרת יהיה לה תמונה אחרת נמצא, שרצונות, הינו תמונות אותיות הם התגלות מלכותו יתברך שמו וכל אלו הרצונות, הינו התמונות נמשכין מרצון אין סוף, שאין בו תמונה וכל הדברים והישות שבעולם הם מהאותיות, הינו ממלכות כי ישות הוא מחמת המלכות שרצה הקדוש ברוך הוא שיתגלה מלכותו בעולם ועל ידי זה ברא את העולם מאין ליש וכל הרצונות, הינו התמונות, וכל הישות, הינו בחינת מלכות מקבלים חיותם מרצון אין סוף כמו שכתוב (מגלה לא:) 'בכל מקום שאתה מוצא גדלתו של הקדוש ברוך הוא' הינו מלכותו, הינו רצונות 'שם אתה מוצא ענותנותו', הינו רצון אין סוף וזה בחינת התפשטות הגשמיות. כי כשרוצה להכלל ברצון אין סוף צריך לבטל את הישות שלו וזהו שכתוב בזוהר (חלק ב' פח:) שהסתלקות משה בשבת בשעתא דמנחה שאז התגלות רעוא דרעוין שהוא בחינת רצון אין סוף שכל הרצונות מקבלין חיותם ממנו וזה מחמת שבטל משה כל ישותו כמו שכתוב (שמות ט"ז) : "ונחנו מה" וזה פרוש: (דברים ל"ד) : "ויקבר אותו בגיא" זה בחינת אין כמו שכתוב (ישעיהו מ) : "כל גיא ינשא" "בארץ מואב" זה בחינת מלכות שדוד בא ממואב שנסתלק משה בתוך אין סוף בתוך רצון שברצונות, בתוך רעוא דרעוין שהוא בחינת רצון אין סוף המלבש ברצונות, בתמונות אותיות, בבחינת מלכות כמו שכתוב: "בכל מקום שאתה מוצא גדלתו" הינו מלכות בחינת רעוין "שם אתה מוצא" רעוא, רצון אין סוף וזה "מול בית פעור" כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה (מדרש אגדה, מובא בתוספות סוטה יד:) 'למה נקרא שמו פעור על שם שפוער פיו' כי כשפוגמין במלכות אזי יש לו כח לפער פיו בצרופים רעים אבל משה שתקן מדת המלכות על ידי זה לא היה יכלת ביד פעור לפער פיו וזה: "ולא ידע איש", אפילו משה לא ידע כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה יד) כי נתבטל לגבי אין סוף וכל זה היה במותו אבל בודאי גם בחייו היה לו התפשטות הגשמיות והיה מדבק את עצמו באור אין סוף. אבל ההתפשטות היה בבחינת (יחזקאל א) : "והחיות רצוא ושוב" כי הקדוש ברוך הוא רוצה בעבודתנו כמו שכתוב: 'ואבית תהלה מגושי עפר, מקרוצי חמר' ובשביל זה צריך שלא ישאר כן אלא עד עת שיבוא הקדוש ברוך הוא בעצמו ויטל נשמתו וזה שאנו רואים, שלפעמים נתלהב אדם בתוך התפילה ואומר כמה תבות בהתלהבות גדול זה בחמלת ה' עליו שנפתח לו אור אין סוף והאיר לו וכשרואה אדם התנוצצות הזאת אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי (מגלה ג) תכף נתלהב נשמתו לדבקות גדול לדבק את עצמו באור אין סוף וכשעור התגלות אין סוף לפי מנין התבות שנפתחו והתנוצצו כל אלו התבות אומר בדבקות גדול ובמסירת נפשו ובביטול כחותיו ובשעה שנתבטל לגבי אין סוף אזי הוא בבחינת: "ולא ידע איש" שאפילו הוא בעצמו אינו יודע מעצמו אבל זאת הבחינה צריך להיות רצוא ושוב כדי שיתקים ישותו נמצא כשהוא בבחינת ושוב אזי צריך להראות גם לדעתו כי מתחלה, בשעת דבקות היה נתבטל הדעת כמו שכתוב: "ולא ידע איש" וכשהוא בבחינת ושוב, ששב לישותו אז שב לדעתו וכששב לדעתו, אז הוא יודע אחדות האין סוף וטובו ואזי אין חלוק בין ה' לאלוהים בין מדת הדין למדת הרחמים כי באין סוף אין שיך, חס ושלום, שנוי רצון כי השנויים אינו אלא בשנוי התמונות אבל על ידי הדבקות של אדם באין סוף ששם אין שנוי רצון, כי שם רצון פשוט ואחר כך נשאר בו רשימו מאחדות הזאת ואחר כך נעשה בבחינת ושוב אזי הרשימו מראה לדעת שידע שכלו טוב וכלו אחד. וזה שאמר משה לדורו (דברים ד) "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוהים" כי משה הוא בחינת אין ודורו הדבוקים אליו ראוי להם לדעת הינו להאיר לדעת, בחינת אין סוף, בחינת רעוא דרעוין בחינת: ה' הוא האלוהים וזה פרוש: אמר רבה בר בר חנא: זימנא חדא הוה קאזלינן בספינתא, וחזינן ההוא כורא דיתבא ליה אכלה טינא באוסיה, ומתה (כ"ה גי' הב"ח בגמ', וכ"ה בדברי רבינו ז"ל להלן בפירוש המאמר) ואידחוהו מיא, ושדיוהו לגודא, וחרוב מיניה שיתין מחוזי, ואכלו מיניה שיתין מחוזי, ומלחו מיניה שיתין מחוזי, ומלאו מחד גלגלא דעינא תלת מאה גרבי משחא. וכי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא, חזינן דהוה קא מנסרי מגרמיה מטללתא, ויהבי למבנינהו הנך מחוזי (בבא בתרא עג:) רשב"ם: כורא = דג: אכלא טינא = שרץ קטן: באוסיה = בנחיריו של דג נכנס השרץ: ואידחוהו מיא = הדיחוהו המים והשליכוהו ליבשה כדרך ים, שאינו סובל דבר מת: חרבו מיניה שיתין מחוזי = שהשליכוהו המים על ששים כרכים ושברן כלם, שהיה גדול כל כך: ואכלו מיניה שיתין מחוזי = בעודנו לח: ומלחו מיניה שיתין מחוזי = אחרים, שהיו רחוקין משם, מלחו מיניה ונשאוהו למקומן: מחד גלגלא דעינא = מגלגל עינו לקחו שמן תלת מאה גרבי: הוה מנסרי = לבנות מעצמות הדג אותן מחוזי שהפיל פרוש: ספינה לשון חשיבות, בחינת מלכות שרבה בר בר חנא חקר בשכלו אודות המלכות איך בני ישראל מעלין אותה האי כורא ישראל מכנין בשם דגים כמו שכתוב (בראשית מ"ח) : "וידגו לרב בקרב הארץ" דיתבי ליה אכלא טינא בנחיריו זה בחינת תפילתן של ישראל כמו שכתוב (ישעיהו מ"ח) : "ותהלתי אחטם לך" שנתערב שרץ, הינו טמאה בתפילתו ועבודתו ובלבל אותו ולא היה יכול איש הישראלי הזה לעבד עבודתו תמה מה עשה האיש הזה ? עשה שלש בחינות הנ"ל הינו התקשרות להצדיק ונתינת הצדקה וודוי דברים וזה פרוש: ומתה, ואידחוהו מיא, ושדיוהו לגודא והזכיר השלש בחינות מעילא לתתא ומתה זה בחינת ודוי דברים כמו שכתוב: "כל המומתין מתודין" ואידחוהו מיא זה בחינת צדקה כמו שכתוב (קהלת י"א) "שלח לחמך על פני המים" וכתיב (ישעיהו ל"ב) : "אשריכם זורעי על כל מים" ושדיוהו לגודא הצדיק נקרא גודא, לשון גדר שהוא גודר פרצותיהן של ישראל (יחזקאל כ"ב, ישעיהו נ"ח) (מגילה י"ג) וזה: 'ושדיוהו לגודא', שהקריב את עצמו לצדיק ועל ידי שלש בחינות אלו וחרוב מיניה שיתין מחוזא שעל ידי המיתה, הינו ודוי דברים העלה את המלכות מבין הסטרא אחרא והצדיק הורה לו את הדרך הישר כמו שכתוב בהפטרת בראשית (ישעיהו מ"ב) : "אחריב הרים וגבעות" רמז על חרבן ממשלת העכו"ם "והולכתי עורים בדרך לא ידעו" זה בחינת שהצדיק הורה לו דרך ישר זה בחינת פרשת דרכים כנ"ל 'ושיתין מחוזא', רמז על עלית המלכות דכתיב בה (שיר השירים ו) : "ששים המה מלכות" ואכלו מינה שיתין מחוזא רמז על שני מדות רעות של חי מדבר שעל ידו בא עניות כנ"ל ועל ידי צדקה מתקן אותם וימשיך שפע וזה: 'אכלו מיניה' ו'שיתין מחוזא' רמז על בחינת ששים גבורים, שמשם בא פרנסה כמו שאמרו (ברכות לג:) 'גבורות גשמים' ומלחו מינה שיתין מחוזא זה רמז על תקון שני מדות רעות 'דומם צומח' על ידי קרבתו להצדיק כי הצדיק הוא "ברית מלח עולם" גם עצבות ותאוות באים מדמים עכורים ועל ידי מלח פולט הדמים רעים ו'שיתין מחוזא' זה רמז על ששים אותיות שבברכת כהנים שהם ביד הצדיק כמו שכתוב (משלי י) "ברכות לראש צדיק" ומלאו מחד גלגלא דעינא תלת מאה גרבי משחא גרבי משחא, זה בחינות הדעת כי "שמן משחת קדש" (שמות ל), זה בחינת שכל ותלת מאה, זה בחינת משה שהוא בחינת מה שהצדיק מקטין את עצמו, בבחינת מה בשלש בחינות צריך להקטין את עצמו כמו שכתוב (ירמיהו ט) : "אל יתהלל חכם, גבור ועשיר" נמצא שבכל בחינה מאלו שלש בחינות הוא נעשה מה ועל ידי זה יש לו התפשטות הגשמיות ומדבק באור אין סוף, שאין שם שום שנוי רצון אלא: ה' הוא האלהים, כנ"ל הינו כלו הטוב והמטיב וזה בחינת חד גלגלא דעינא כמובא באידרא (זהר נשא קלז:) : 'ולזימנא דאתי ישתכח בה עינא חד דרחמי' זה בחינת כלו הטוב והמטיב נמצא כשהצדיק עושה עצמו מה מדבק את עצמו לעינא חד דרחמי הינו לאין סוף ואחר כך כשחוזר בבחינת רצוא ושוב אז ממשיך מאור אין סוף האחדות הרצון הפשוט שם דרך המה שלו ונעשה ממה מאה כמו שנאמר: 'אל תקרי מה אלא מאה' (עיין מנחות מ"ג ועיין רש"י ותוספות) ונעשה תלת מאה מתלת מה וממשיך אור הזה לדעתו ולשכלו הינו גרבי דמשחא, שהוא בחינת שכל, כנ"ל אתה הראית לדעת, שממשיך אור אין סוף לדעתו שידע האחדות, שה' הוא האלהים ויברך הטוב והמטיב על הכל כמו לעתיד לבוא כי הדרן ואתאן לבתר תריסר ירחי שתא, וקחזינן דהוי מנסרא מגרמיהו לבנינא הנך מחוזא כי מאחורי הקדשה, שהם שנים עשר שבטים שעל ידם נתתקן מלכות הנ"ל (עיין זוהר ויחי רמא) ואחריהם הוא הטומאה ויש בני אדם שיוצאין מהקדשה וזה שספר התנא שהדר וחזר לעין באלו שהם בתר תריסר ירחי שתא שהם אחורי שנים עשר שבטים דקדשה שיוצאין מכלל ישראל על ידי מעשיהם הרעים וחזינן דהוו מנסרי מגרמיהו הינו שעל ידי מעשיהם הרעים החקוקים על עצמותם והחקיקה עובר מעבר לעבר כנסירה ממש אבל על ידי שאיש הישראלי הנ"ל נתעורר בתשובה על ידי שרץ קטן שבנחיריו על ידי שהרגיש טמאה קטנה שמבלבלת אותו על ידי תשובתו גורם שגם אלו הרשעים נעשו כסא לקדשה ויהבי לבנינא הנך מחוזא שעוזרים גם הם לעובדי השם שיבנו הנך מחוזא הנ"ל וזה פרוש: אנכי ה' אלוהיך פרוש, הן ה' הן אלוהיך תבין, שכל זאת אנכי הינו שתקים: "בה' אהלל דבר, באלוהים אהלל דבר" הינו כלו הטוב והמטיב, כנ"ל אשר הוצאתיך מארץ מצרים דאיתא במדרש (בראשית רבה טז) כי כל הגליות נקראים על שם גלות מצרים מפני שהם מצרים לישראל הינו שעל ידי הצדיק נתבטל מלכותם וממשלתם של העכו"ם כי על ידי זה עולה מתוכם מלכות דקדשה כנ"ל מבית עבדים זה רמז על ביטול המדות רעות של ארבע יסודות המכנים בשם עבדים כי כל הארבעה יסודות הם מתחת גלגל הירח והירח מכנה בשם עבד כמובא בזוהר (וישב קפ"א) : "הנה ישכיל עבדי" דא סיהרא פרוש: על ידי הצדיק עולה המלכות מן הסטרא אחרא ונתבטלים המדות רעות ועל ידי זה האדם בא לבחינת עולם הבא לבחינת "בה' אהלל דבר, באלוהים אהלל דבר"
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

אָנכִי ה' אֱלוהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים

א. כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁכָּל מְארְעוֹתָיו הֵם לְטוֹבָתוֹ

זאת הַבְּחִינָה הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בַּה' אֲהַלֵּל דָּבָר בֵּאֱלוהִים אֲהַלֵּל דָּבָר"

וְזאת הַבְּחִינָה הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד" וְכוּ'

וְהִקְשׁוּ: וְכִי הָאִידְנָא לָאו הוּא אֶחָד ?

וְתֵּרְצוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.

הָאִידְנָא מְבָרְכִין עַל הַטּוֹבָה הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב

וְעַל הָרָעָה דַּיָּן אֱמֶת

וּלֶעָתִיד כֻּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב

שֶׁיִּהְיֶה שֵׁם ה' וְשֵׁם אֱלהִים אַחְדוּת אֶחָד

ב. וְזאת הַבְּחִינָה אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג

אֶלָּא כְּשֶׁמַּעֲלֶה בְּחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה מֵהַגָּלוּת מִבֵּין הָעֲכּוּ"ם

כִּי עַכְשָׁו הַמַּלְכוּת וְהַמֶּמְשָׁלָה לְהָעֲכּוּ"ם

וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָאִים עֲבוֹדַת אֱלִילִים שֶׁלָּהֶם בְּשֵׁם אֱלוהִים

כִּי יוֹנְקִים מִבְּחִינַת מַלְכוּת הַנִּקְרָא אֱלוהִים

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֱלוהִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם"

וּכְשֶׁמַּעֲלִין בְּחִינַת מַלְכוּת מִבֵּין הָעַכּוּ"ם

אֲזַי נִתְקַיֵּם: "כִּי מֶלֶךְ כָּל הָאָרֶץ אֱלוהִים"

ג. וְאִי אֶפְשָׁר לְהָשִׁיב הַמְלוּכָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

אֶלָּא עַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם

עַל יְדֵי זֶה מְתַקֵּן וּמַעֲלֶה בְּחִינַת מַלְכוּת לְשָׁרְשָׁהּ

וזהו: "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים"

זֶהוּ וִדּוּי דְּבָרִים, זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת

כְּמוֹ דַּבָּר אֶחָד לְדוֹר דַּבָּר, לְשׁוֹן מַנְהִיג וּמוֹשֵׁל

וְשׁוּבוּ אֶל ה'

שֶׁיְּתַקְּנוּ וְיַעֲלוּ אֶת הַדְּבָרִים, אֶת בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת אֱלוהִים

אֶל ה' הַיְנוּ כַּנַּ"ל

וזהו: "בַּה' אֲהַלֵּל דָּבָר, בֵּאֱלוהִים אֲהַלֵּל דָּבָר"

הַיְנוּ שֶׁיֵּדַע, שֶׁכָּל מְארְעוֹתָיו, כֻּלָּם לְטוֹבָתוֹ

וִיבָרֵךְ עַל כָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב

ד. וּכְשֶׁיֵּדַע כָּל זאת נִקְרָא יְדִיעָה שְׁלֵמָה

כִּי עִקַּר הַדַּעַת הוּא אַחְדוּת שֶׁל חֶסֶד וּגְבוּרָה

זֶה נִקְרָא דַּעַת

הַיְנוּ שֶׁלּא יַחֲלק בֵּין חֶסֶד לְדִין, וִיבָרֵךְ עַל כֻּלָּם "הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב"

וְזֶה נִקְרָא: "ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

שֶׁלֶּעָתִיד יִהְיֶה אַחְדוּת גָּמוּר, שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב

וְזֶה ה' אֶחָד

וּשְׁמוֹ זֶה בְּחִינַת אֱלוהִים מַלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיַּעַשׂ דָּוִד שֵׁם"

אֶחָד גִּימַטְרִיָּא אַהֲבָה

הַיְנוּ הֵן ה' שֶׁהוּא רַחֲמִים

הֵן שְׁמוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלוהִים, בְּחִינַת דִּין

כֻּלָּם לְטוֹבָתְךָ מֵחֲמַת אַהֲבָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אוֹתְךָ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ"

וּכְתִיב: "רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה, עַל כֵּן אֶפְקוֹד עֲלֵיכֶם עֲווֹנוֹתֵיכֶם"

ה. וַעֲווֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם הֵם עַל עַצְמוֹתָיו

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַתְּהִי עֲוֹנוֹתָם חֲקוּקָה עַל עַצְמוֹתָם"

וְכָל עֲבֵרָה יֵשׁ לָהּ צֵרוּף אוֹתִיּוֹת

וּכְשֶׁעָבַר אֵיזֶה עֲבֵרָה, אֲזַי נֶחְקָק צֵרוּף רַע עַל עַצְמוֹתָיו

וְעַל יְדֵי זֶה

מַכְנִיס בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁל הַלָּאו הַזֶּה שֶׁעָבַר, בְּתוֹךְ הַטומְאָה

הַיְנוּ שֶׁמַּכְנִיס בְּחִינַת מַלְכוּת

שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּבָּר אֶחָד לַדּוֹר

הוּא מַכְנִיס אוֹתָהּ בְּתוֹךְ הָעַכּוּ"ם, וְנוֹתֵן לָהֶם מֶמְשָׁלָה

לְמָשָׁל, אִם עָבַר עַל דִבּוּר שֶׁל הַלָּאו לא יִהְיֶה לְךָ

אֲזַי מַחֲרִיב הַצֵּרוּף הַטּוֹב שֶׁל הַדִּבּוּר

וּבוֹנֶה צֵרוּף רַע

וְנֶחְקָק הַצֵּרוּף הַזֶּה עַל עַצְמוֹתָיו, וְנוֹקֵם בּוֹ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה"

וּכְתִיב: "תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה"

וְעַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים

יוֹצֵא מֵעַצְמוֹתָיו הָאוֹתִיּוֹת הַחֲקוּקִים עֲלֵיהֶם

וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם הַדִּבּוּר שֶׁל הַוִּדּוּי

כִּי הַדִּבּוּר יוֹצֵא מֵעַצְמוֹתָיו

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כָּל עַצְמתַי תּאמַרְנָה"

וּמַחֲרִיב הַבִּנְיָן וְהַצֵּרוּף הָרָע

וּבוֹנֶה מֵהֶם מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

בְּשָׁעָה שֶׁהָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, הָיוּ עַצְמוֹתָיו שֶׁל יְהוּדָה מְגֻלְגָּלִין

עַד שֶׁאָמַר משֶׁה: "שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה"

שֶׁבִּקֵּשׁ משֶׁה מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁיִּזְכּר לִיהוּדָה הַוִּדּוּי שֶׁהִתְוַדָּה

וְכֵן הֲוֵי לֵיה

וְזֶה דַּוְקָא עַצְמוֹתָיו הָיוּ מְגֻלְגָּלִין

עַל שֵׁם: "וַתְּהִי עֲוֹנוֹתָם חֲקוּקָה עַל עַצְמוֹתָם"

וְעַל יְדֵי הַוִּדּוּי נִתְתַּקְּנוּ

וְעָלוּ כָּל חַד לְדוּכְתֵּיה

וִיהוּדָה זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת

רֶמֶז, שֶׁבְּחִינַת מַלְכוּת נִתְתַּקֵּן עַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים

וְזֶה נַעֲשָׂה עַל יְדֵי משֶׁה, שֶׁזָּכַר משֶׁה הַוִּדּוּי

כִּי כֵן צָרִיךְ, שֶׁיִּהְיֶה הַוִּדּוּי לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם

וְכָל תַּלְמִיד חָכָם הוּא בְּחִינַת משֶׁה

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ 'משֶׁה שַׁפִּיר קָאֲמַרְתְּ'

וּבָזֶה שֶׁזָּכַר משֶׁה הַוִּדּוּי

נַעֲשָׂה כְּאִלּוּ הִתְוַדָּה עַכְשָׁו לִפְנֵי משֶׁה

וְעַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן בְּחִינַת מַלְכוּת

וְנֶחֱרַב הַצֵּרוּף הָרָע שֶׁנֶּחְקַק עַל עַצְמוֹתָיו

ו. וְזֶה בְּחִינַת הַחְזָרַת הַמַּלְכוּת לְשָׁרְשָׁהּ

כִּי שׁרֶשׁ הַמַּלְכוּת הוּא אֵשׁ

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

'לָמָּה טָעָה נְבָט ? שֶׁרָאָה שֶׁיָּצָא אֵשׁ מֵאֲמָתוֹ'

וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת אֵשׁ, שֶׁמִּשָּׁם הַמַּלְכוּת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הֲלוֹא כּה דְבָרִי כָּאֵשׁ"

וּכְתִיב: "בִּי מְלָכִים יִמְלכוּ"

וְעִקַּר הַתּוֹרָה הֵם הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

'כַּמָּה טִפְּשָׁאֵי דְּקַיְמָא מִקַּמֵּי סֵפֶר תּוֹרָה, וְלָא קַיְמָא מִקַּמֵּי צוּרְבָא מִדְּרַבָּנָן'

וְזֶהוּ: "כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ"

'דָּבָר' זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת

שֶׁנִּמְשָׁךְ בְּתוֹךְ הַטומְאָה

בְּתוֹךְ חֲמִימוּת הַיֵּצֶר

כְּמוֹ 'נוּרָא בֵּי עַמְרָם'

'תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ'

תִּקּוּנוֹ עַל יְדֵי אֵשׁ

הַיְנוּ וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם כַּנַּ"ל

וְזֶה לְשׁוֹן עֲבֵרָה

שֶׁהַצֵּרוּף שֶׁל עֲבֵרָה עוֹבֵר בְּתוֹךְ עַצְמוֹתָיו

מֵעֵבֶר אֶל עֵבֶר

וּמִצְוָה לְשׁוֹן הִתְחַבְּרוּת

כְּשֶׁעוֹשֶׂה חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת שֶׁל מִצְוֹות

אֲזַי נִתְחַבְּרוּ שִׁבְרֵי עַצְמוֹתָיו

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שׁוֹמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו"

ז. וְזֶה פֵּרוּשׁ: "חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת"

כִּי חֲמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

בִּשְׁבִיל הַמַּלְכוּת שֶׁהִשְׁפִּיל עַל יְדֵי עֲווֹנוֹתָיו

"וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה"

הַיְנוּ בְּחִינַת תַּלְמִיד חָכָם, בְּחִינַת משֶׁה

הוּא יְכַפֵּר לוֹ

וזהו: "וְעבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית"

'לְמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִם'

נִמְצָא, כְּשֶׁבָּא לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם

וּמוֹצִיא כָּל צֵרוּפָיו לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם

וְהַתַּלְמִיד חָכָם הוּא בְּחִינַת משֶׁה

שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאד"

וְעַל יְדֵי זֶה נִקְרָא אִישׁ חָכָם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא"

וּבָזֶה יֵשׁ כּחַ לַתַּלְמִיד חָכָם לְכַפֵּר

כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה

וּבִשְׁבִיל זֶה

כְּשֶׁהִתְפַּלֵּל משֶׁה עַל חֵטְא הָעֵגֶל אָמַר .

"אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם, וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא"

כִּי זֶה מִן הַנִּמְנָע שֶׁלּא יָבוֹא לְאָדָם אֵיזֶה גַּדְלוּת, כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ שֶׁמְּסַפְּרִין שִׁבְחוֹ

כָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמֶּלֶךְ גָּדוֹל מְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר אֶת הָאָדָם

אֲזַי בְּוַדַּאי מִן הַנִּמְנָע, שֶׁלּא יָבוֹא לוֹ אֵיזֶה גַּדְלוּת

אֲבָל צָרִיךְ לָזֶה בִּיטּוּל כָּל הַרְגָּשׁוֹתָיו וְחָמְרִיּוֹתָיו

אֲזַי יָכוֹל הָאָדָם, לִשְׁמעַ שִׁבְחוֹ

וְלא יָבוֹא לוֹ שׁוּם גַּדְלוּת

כְּמוֹ משֶׁה רַבֵּנוּ

שֶׁרָאָה כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "וַיְּדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה", "וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה"

וְיִשְׂרָאֵל קוֹרְאִין בְּכָל יוֹם בַּתּוֹרָה שִׁבְחוֹ שֶׁל משֶׁה

וְהוּא בְּעַצְמוֹ מְסַפֵּר לָהֶם שְׁבָחָיו

וְלא הָיָה לְמשֶׁה שׁוּם הִתְפָּאֲרוּת וְגַדְלוּת מִזֶּה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאד"

וּבְוַדַּאי עַל יְדֵי עַנְוְתָנוּתוֹ

הָיָה כּחַ בְּיַד משֶׁה לְכַפֵּר עֲווֹן הָעֵגֶל

וְזֶה שֶׁטָּעַן משֶׁה: "וְאִם אַיִן"

הַיְנוּ "אִם לא תִּשָּׂא חַטָּאתָם"

בָּזֶה אַתָּה מַרְאֶה

שֶׁאֵין לִי כָּל כָּךְ עֲנִיווּת, שֶׁאוּכַל לְכַפֵּר לָהֶם עֲווֹן הָעֵגֶל

בְּכֵן בַּקָּשָׁתִי "מְחֵנִי נָא"

כְּדֵי שֶׁלּא אֶכָּשֵׁל בְּגַדְלוּת

שֶׁאֲנִי רוֹאֶה וְשׁוֹמֵעַ בְּכָל עֵת סִפּוּר שְׁמִי וְשִׁבְחִי בַּתּוֹרָה

כִּי מִי יוּכַל לַעֲמד בָּזֶה

שֶׁיִּשְׁמַע סִפּוּר שִׁבְחוֹ וְלא יִתְגָּאֶה

אִם לא עָנָו גָּדוֹל

וְאִם אֲנִי עָנָו

צָרִיךְ לְךָ שֶׁתִּשָּׂא חֲטָאְתָם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית" וְכוּ'

וְזֶה: "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ"

היינו שמלכות עלה לשורשה

כמו שכתוב: "וַעֲנָוִים יִרְשׁוּ אָרֶץ"

וְ'אֶרֶץ' הִיא דִּינָא דְּמַלְכוּתָא

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ"

ח. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

מָשָׁל לְאֶחָד, שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶרֶךְ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה

וּמִתְיָרֵא מִן הַקּוֹצִים

וּמִן הַפְּחָתִים

וּמֵחַיָּה רָעָה

וּמִלִּסְטִים

וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ מְהַלֵּךְ וְכוּ'

כִּי זֶה יָדוּעַ

שֶׁכָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן

נִמְשָׁכִין מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, מֵאַרְבַּע מָרוֹת

כַּמּוּבָא בְּמִשְׁנַת חֲסִידִים.

'עַצְבוּת וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן נִמְשָׁכִין מִדּוֹמֵם'

'תַּאֲווֹת רָעוֹת וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן נִמְשָׁכִין מִצּוֹמֵחַ'

'דְּבָרִים בְּטֵלִים וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן נִמְשָׁכִין מֵחַי'

'גַּאֲוָה וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן נִמְשָׁכִין מִמְּדַבֵּר'

וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקּדֶשׁ

צָרִיךְ לְשַׁבֵּר כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת

וִיסַפֵּר לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם

הַיְנוּ וִדּוּי דְּבָרִים

וְהַתַּלְמִיד חָכָם יְפָרֵשׁ וִיבָרֵר לוֹ דֶּרֶךְ לְפִי שׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ

וְיֵשׁ שָׁלשׁ בְּחִינוֹת בְּהִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיקִים

שֶׁעַל יְדֵי שָׁלשׁ בְּחִינוֹת אֵלּוּ נִתְתַּקֵּן הַכּל

וְאֵלּוּ הֵם הַשְּׁלּוֹשָׁה בְּחִינוֹת

הַבְּחִינָה הָרִאשׁוֹנָה.

כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת הַצַּדִּיק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ"

וְזאת הַבְּחִינָה

מְבַטֶּלֶת הַמִּדּוֹת רָעוֹת הַנִּמְשָׁכִין מִשְּׁנֵי הַיְּסוֹדוֹת: 'דּוֹמֵם' 'צוֹמֵחַ'

הַיְנוּ עַצְבוּת וְתוֹלְדוֹתֶיהָ, וְתַאֲווֹת רָעוֹת

כִּי צַדִּיק הַדּוֹר נִקְרָא אֵם

עַל שֵׁם שֶׁהוּא מֵינִיק לְיִשְׂרָאֵל בְּאוֹר תּוֹרָתוֹ

וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת חָלָב

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ"

וְזֶה אָנוּ רוֹאִים בְּחוּשׁ

כְּשֶׁהַתִּינוֹק הוּא בְּעַצְבוּת וְעַצְלוּת

כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת אִמּוֹ

הוּא נִתְעוֹרֵר בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל לִקְרַאת אִמּוֹ

הַיְנוּ לְשָׁרְשׁוֹ

גַּם אָנוּ רוֹאִים בְּחוּשׁ

כְּשֶׁהַתִּינוֹק עוֹסֵק בְּדִבְרֵי שְׁטוּת שֶׁלּוֹ

אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּאֲוָה גְּדוֹלָה לָזֶה

אַף עַל פִּי כֵן

כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת אִמּוֹ

הוּא מַשְׁלִיךְ כָּל תַּאֲווֹתָיו אַחַר כְּתֵפָיו

וּמוֹשֵׁךְ אֶת עַצְמוֹ לְאִמּוֹ

נִמְצָא, שֶׁנִּתְבַּטְּלִין הַמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁל שְׁנֵי הַיְּסוֹדוֹת: 'דּוֹמֵם' 'צוֹמֵחַ'

עַל יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת פְּנֵי הַצַּדִּיק

וְזֶהוּ 'וּמִתְיָרֵא מִן הַקּוֹצִים', שֶׁהוּא בְּחִינַת 'צוֹמֵחַ'

'וּפְחָתִים' שֶׁהוּא בְּחִינַת 'דּוֹמֵם'

וּכְשֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ אֲבוּקָה שֶׁל אוֹר

זֶה תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁהוּא אָבִיק בְּאוֹר הַתּוֹרָה

וְעַל יָדוֹ נִצּוֹל מִמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁל שְׁנֵי יְסוֹדוֹת: 'דּוֹמֵם' 'צוֹמֵחַ'

וְאָז נִצּוֹל מִן הַקּוֹצִים וּמִן הַפְּחָתִים

הַבְּחִינָה הַשְּׁנִיָּה: הַצְּדָקָה שֶׁנּוֹתֵן לְתַלְמִיד חָכָם

שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִצּוֹל מִמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁל שְׁנֵי יְסוֹדוֹת: 'חַי' 'מְדַבֵּר'

שֶׁהֵן בְּחִינַת 'חַיָּה רָעָה וְלִסְטִים'

שֶׁהֵן דְּבָרִים בְּטֵלִים וְגַאֲוָה וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן

כִּי עַל יְדֵי דְּבָרִים בְּטֵלִים וּלְשׁוֹן הָרָע, בָּא עֲנִיּוּת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים", זֶהוּ עֲנִיּוּת

גם בגאווה אמרו: 'סִימָן לְגַסּוּת הָרוּחַ עֲנִיּוּת'

וְעַל יְדֵי צְדָקָה נִתְעַשֵּׁר

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'אִם שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים וְכֵן נָגוֹזוּ וְעָבַר וְעִנִּיתִיךָ לא אֲעַנְּךָ, שׁוּב אֵין מַרְאִין לוֹ סִימָנֵי עֲנִיּוּת'

וְזֶהוּ, 'כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, נִצּוֹל מֵחַיָּה רָעָה וּמִלִּסְטִים'

'עַמּוּד הַשַּׁחַר' רֶמֶז לִצְדָקָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי תִרְאֶה עָרם וְכִסִּיתוֹ וְכוּ', אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ"

נִמְצָא, עַל יְדֵי צְדָקָה נִצּוֹל מִמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁל שְׁנֵי יְסוֹדוֹת: 'חַי' 'מְדַבֵּר'

שֶׁהֵם בְּחִינַת חַיָּה רָעָה וְלִסְטִים

הַבְּחִינָה הַשְּׁלִישִׁית: כְּשֶׁמִּתְוַדֶּה וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם

שֶׁעַל יְדֵי זֶה

הַתַּלְמִיד חָכָם מַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לְפִי שׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ

וְזֶה 'הִגִּיעַ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים'

וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'זֶה תַּלְמִיד חָכָם וְיוֹם הַמִּיתָה'

זֶה בְּחִינַת וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי 'תַּלְמִיד חָכָם'

וִדּוּי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'כָּל הַמּוּמָתִין מִתְוַדִּין'

וְזֶה נִקְרָא פָּרָשַׁת דְּרָכִים

כִּי הַתַּלְמִיד חָכָם מַפְרִישׁ לוֹ דֶּרֶךְ לְפִי שׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ

אֲזַי נִצּוֹל מִכֻּלָּם

כִּי קדֶם שֶׁהִתְוַדָּה

אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אֵצֶל הַתַּלְמִיד חָכָם

וְנָתַן לוֹ מָמוֹן

עֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶהוּ דֶּרֶךְ הוּא מְהַלֵּךְ

כִּי "יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת"

אֲבָל 'כְּשֶׁהִגִּיעַ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים, זֶה תַּלְמִיד חָכָם וְיוֹם הַמִּיתָה'

הַיְנוּ וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם

אֲזַי נִצּוֹל מִכֻּלָּם

ט. וְזֶה בְּכָל פַּעַם שֶׁבָּא אֵצֶל תַּלְמִיד חָכָם וּמְסַפֵּר לְפָנָיו כָּל לִבּוֹ

וְהַתַּלְמִיד חָכָם הוּא בְּחִינַת משֶׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיִן

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא"

וְעַל יְדֵי זֶה אַתָּה נִכְלָל בָּאֵין סוֹף

וזה בחינת 'זַרְקָא דְּאִזְדְּרִיקַת לְאֲתַר דְּאִתְנְטִילַת מִתַּמָּן'

שֶׁתַּחֲזִיר אֶת הַמַּלְכוּת לְאֵין סוֹף

שֶׁהוּא רָצוֹן שֶׁבְּכָל הָרְצוֹנוֹת

כִּי הַמַּלְכוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּרִים

כָּל אוֹת וָאוֹת מְלֻבָּשׁ בָּהּ רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

שֶׁרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה

שֶׁזּאת הָאוֹת יִהְיֶה לָהּ תְּמוּנָה כָּזוֹ

וְאוֹת אַחֶרֶת יִהְיֶה לָהּ תְּמוּנָה אַחֶרֶת

נִמְצָא, שֶׁרְצוֹנוֹת, הַיְנוּ תְּמוּנוֹת אוֹתִיּוֹת

הֵם הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ

וְכָל אֵלּוּ הָרְצוֹנוֹת, הַיְנוּ הַתְּמוּנוֹת

נִמְשָׁכִין מֵרְצוֹן אֵין סוֹף, שֶׁאֵין בּוֹ תְּמוּנָה

וְכָל הַדְּבָרִים וְהַיֵּשׁוּת שֶׁבָּעוֹלָם

הֵם מֵהָאוֹתִיּוֹת, הַיְנוּ מִמַּלְכוּת

כִּי יֵשׁוּת הוּא מֵחֲמַת הַמַּלְכוּת

שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ בָּעוֹלָם

וְעַל יְדֵי זֶה בָּרָא אֶת הָעוֹלָם מֵאַיִן לְיֵשׁ

וְכָל הָרְצוֹנוֹת, הַיְנוּ הַתְּמוּנוֹת, וְכָל הַיֵּשׁוּת, הַיְנוּ בְּחִינַת מַלְכוּת

מְקַבְּלִים חִיּוּתָם מֵרְצוֹן אֵין סוֹף

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב 'בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא'

הַיְנוּ מַלְכוּתוֹ, הַיְנוּ רְצוֹנוֹת

'שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ', הַיְנוּ רְצוֹן אֵין סוֹף

וְזֶה בְּחִינַת הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת.

כִּי כְּשֶׁרוֹצֶה לְהִכָּלֵל בִּרְצוֹן אֵין סוֹף

צָרִיךְ לְבַטֵּל אֶת הַיֵּשׁוּת שֶׁלּוֹ

וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר

שֶׁהִסְתַּלְּקוּת משֶׁה בְּשַׁבָּת בְּשַׁעְתָּא דְּמִנְחָה

שֶׁאָז הִתְגַּלּוּת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין

שֶׁהוּא בְּחִינַת רְצוֹן אֵין סוֹף

שֶׁכָּל הָרְצוֹנוֹת מְקַבְּלִין חִיּוּתָם מִמֶּנּוּ

וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁבִּטֵּל משֶׁה כָּל יֵשׁוּתוֹ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנָחְנוּ מָה"

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "וַיִּקְבּר אוֹתוֹ בַּגַּיְא"

זֶה בְּחִינַת אַיִן

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא"

"בְּאֶרֶץ מוֹאָב"

זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת

שֶׁדָּוִד בָּא מִמּוֹאָב

שֶׁנִּסְתַּלֵּק משֶׁה בְּתוֹךְ אֵין סוֹף

בְּתוֹךְ רָצוֹן שֶׁבָּרְצוֹנוֹת, בְּתוֹךְ רַעֲוָא דְּרַעֲוִין

שֶׁהוּא בְּחִינַת רְצוֹן אֵין סוֹף

הַמְלֻבָּשׁ בִּרְצוֹנוֹת, בִּתְמוּנוֹת אוֹתִיּוֹת, בִּבְחִינַת מַלְכוּת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ"

הַיְנוּ מַלְכוּת בְּחִינַת רַעֲוִין

"שָׁם אַתָּה מוֹצֵא" רַעֲוָא, רְצוֹן אֵין סוֹף

וְזֶה "מוּל בֵּית פְּעוֹר"

כִּי אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פְּעוֹר עַל שֵׁם שֶׁפּוֹעֵר פִּיו'

כִּי כְּשֶׁפּוֹגְמִין בְּמַלְכוּת

אֲזַי יֵשׁ לוֹ כּחַ לִפְער פִּיו בְּצֵרוּפִים רָעִים

אֲבָל משֶׁה שֶׁתִּקֵּן מִדַּת הַמַּלְכוּת

עַל יְדֵי זֶה לא הָיָה יְכלֶת בְּיַד פְּעוֹר לִפְער פִּיו

וְזֶה: "וְלא יָדַע אִישׁ", אֲפִילּוּ משֶׁה לא יָדַע

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

כִּי נִתְבַּטֵּל לְגַבֵּי אֵין סוֹף

וְכָל זֶה הָיָה בְּמוֹתוֹ

אֲבָל בְּוַדַּאי גַּם בְּחַיָּיו הָיָה לוֹ הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת

וְהָיָה מְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּאוֹר אֵין סוֹף.

אֲבָל הַהִתְפַּשְּׁטוּת הָיָה בִּבְחִינַת: "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב"

כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בַּעֲבוֹדָתֵנוּ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'וְאָבִיתָ תְּהִלָּה מִגּוּשֵׁי עָפָר, מִקְּרוּצֵי חֹמֶר'

וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ שֶׁלּא יִשָּׁאֵר כֵּן

אֶלָּא עַד עֵת שֶׁיָּבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ וְיִטּל נִשְׁמָתוֹ

וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִים, שֶׁלִּפְעָמִים נִתְלַהֵב אָדָם בְּתוֹךְ הַתְּפִילָּה

וְאוֹמֵר כַּמָּה תֵּבוֹת בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל

זֶה בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו

שֶׁנִּפְתַּח לוֹ אוֹר אֵין סוֹף וְהֵאִיר לוֹ

וּכְשֶׁרוֹאֶה אָדָם הִתְנוֹצְצוּת הַזּאת

אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזִי מַזְלֵיהּ חָזִי

תֵּכֶף נִתְלַהֵב נִשְׁמָתוֹ לִדְבֵקוּת גָּדוֹל

לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּאוֹר אֵין סוֹף

וּכְשִׁעוּר הִתְגַּלּוּת אֵין סוֹף

לְפִי מִנְיַן הַתֵּבוֹת שֶׁנִּפְתְּחוּ וְהִתְנוֹצְצוּ

כָּל אֵלּוּ הַתֵּבוֹת אוֹמֵר בִּדְבֵקוּת גָּדוֹל וּבִמְסִירַת נַפְשׁוֹ וּבְבִּיטּוּל כּחוֹתָיו

וּבְשָׁעָה שֶׁנִּתְבַּטֵּל לְגַבֵּי אֵין סוֹף

אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת: "וְלא יָדַע אִישׁ"

שֶׁאֲפִילּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵעַצְמוֹ

אֲבָל זאת הַבְּחִינָה צָרִיךְ לִהְיוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב

כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם יֵשׁוּתוֹ

נִמְצָא כְּשֶׁהוּא בִּבְחִינַת וָשׁוֹב

אֲזַי צָרִיךְ לְהַרְאוֹת גַּם לְדַעְתּוֹ

כִּי מִתְּחִלָּה, בִּשְׁעַת דְּבֵקוּת הָיָה נִתְבַּטֵּל הַדַּעַת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְלא יָדַע אִישׁ"

וּכְשֶׁהוּא בִּבְחִינַת וָשׁוֹב, שֶׁשָּׁב לְיֵשׁוּתוֹ

אָז שָׁב לְדַעְתּוֹ

וּכְשֶׁשָּׁב לְדַעְתּוֹ, אָז הוּא יוֹדֵעַ אַחְדוּת הָאֵין סוֹף וְטוּבוֹ

וַאֲזַי אֵין חִלּוּק בֵּין ה' לֵאֱלוהִים

בֵּין מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת הָרַחֲמִים

כִּי בְּאֵין סוֹף אֵין שַׁיָּךְ, חַס וְשָׁלוֹם, שִׁנּוּי רָצוֹן

כִּי הַשִּׁנּוּיִים אֵינוֹ אֶלָּא בְּשִׁנּוּי הַתְּמוּנוֹת

אֲבָל עַל יְדֵי הַדְּבֵקוּת שֶׁל אָדָם בְּאֵין סוֹף

שֶׁשָּׁם אֵין שִׁנּוּי רָצוֹן, כִּי שָׁם רָצוֹן פָּשׁוּט

וְאַחַר כָּךְ נִשְׁאָר בּוֹ רְשִׁימוּ מֵאַחְדוּת הַזּאת

וְאַחַר כָּךְ נַעֲשֶׂה בִּבְחִינַת וָשׁוֹב

אֲזַי הָרְשִׁימוּ מַרְאֶה לָדַעַת

שֶׁיֵּדַע שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב וְכֻלּוֹ אֶחָד.

וְזֶה שֶׁאָמַר משֶׁה לְדוֹרוֹ

"אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלוהִים"

כִּי משֶׁה הוּא בְּחִינַת אַיִן

וְדוֹרוֹ הַדְּבוּקִים אֵלָיו רָאוּי לָהֶם לָדַעַת

הַיְנוּ לְהָאִיר לַדַּעַת, בְּחִינַת אֵין סוֹף, בְּחִינַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין

בְּחִינַת: ה' הוּא הָאֱלוהִים

וְזֶה פֵּרוּשׁ: אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָא: זִימְנָא חַדָּא הֲוָה קָאַזְלִינָן בִּסְפִינְתָּא, וַחֲזִינָן הַהוּא כַּוְרָא דְּיַתְבָא לֵיהּ אָכְלָה טִינָא בְּאוּסְיֵהּ, וּמֵתָה וְאִידְחוּהוּ מַיָא, וְשַׁדְיוּהוּ לְגוּדָא, וַחֲרוּב מִינֵיהּ שִׁיתִין מְחוֹזֵי, וְאָכְלוּ מִינֵיהּ שִׁיתִין מְחוֹזֵי, וּמָלְחוּ מִינֵיהּ שִׁיתִין מְחוֹזֵי, וּמָלְאוּ מֵחַד גַּלְגַּלָא דְּעֵינָא תְּלָת מֵאָה גַּרְבֵּי מִשְׁחָא. וְכִי הַדְרָן לְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא, חֲזִינָן דְּהַוָה קָא מְנַסְרֵי מִגַּרְמֵיהּ מְטַלֶלְתָּא, וִיהָבֵי לְמִבְנִינְהוּ הַנָּךְ מְחוֹזֵי

רַשְׁבַּ"ם: כַּוְרָא = דָּג: אָכְלָא טִינָא = שֶׁרֶץ קָטָן: בְּאוּסְיֵהּ = בִּנְחִירָיו שֶׁל דָּג נִכְנַס הַשֶּׁרֶץ: וְאִידְחוּהוּ מַיָּא = הִדִּיחוּהוּ הַמַּיִם וְהִשְׁלִיכוּהוּ לַיַּבָּשָׁה כְּדֶרֶךְ יָם, שֶׁאֵינוֹ סוֹבֵל דָּבָר מֵת: חָרְבוּ מִינֵיהּ שִׁיתִין מְחוֹזֵי = שֶׁהִשְׁלִיכוּהוּ הַמַּיִם עַל שִׁשִּׁים כְּרַכִּים וּשְׁבָרָן כֻּלָּם, שֶׁהָיָה גָּדוֹל כָּל כָּךְ: וְאָכְלוּ מִינֵיהּ שִׁיתִין מְחוֹזֵי = בְּעוֹדֶנּוּ לַח: וּמָלְחוּ מִינֵיהּ שִׁיתִין מְחוֹזֵי = אֲחֵרִים, שֶׁהָיוּ רְחוֹקִין מִשָּׁם, מָלְחוּ מִינֵיהּ וּנְשָׁאוּהוּ לִמְקוֹמָן: מֵחַד גַּלְגַּלָא דְּעֵינָא = מִגַּלְגַּל עֵינוֹ לָקְחוּ שֶׁמֶן תְּלָת מֵאָה גַּרְבֵּי: הַוָה מְנַסְרֵי = לִבְנוֹת מֵעַצְמוֹת הַדָּג אוֹתָן מְחוֹזֵי שֶׁהִפִּיל

פֵּרוּשׁ: סְפִינָה לְשׁוֹן חֲשִׁיבוּת, בְּחִינַת מַלְכוּת

שֶׁרַבָּה בַּר בַּר חָנָא חָקַר בְּשִׂכְלוֹ אוֹדוֹת הַמַּלְכוּת

אֵיךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַעֲלִין אוֹתָהּ

הַאי כַּוְרָא יִשְׂרָאֵל מְכֻנִּין בְּשֵׁם דָּגִים

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיִדְגּוּ לָרב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ"

דְּיַתְבֵי לֵיהּ

אָכְלָא טִינָא בִּנְחִירָיו

זֶה בְּחִינַת תְּפִילָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ"

שֶׁנִּתְעָרֵב שֶׁרֶץ, הַיְנוּ טֻמְאָה בִּתְפִילָּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ וּבִלְבֵּל אוֹתוֹ

וְלא הָיָה יָכוֹל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הַזֶּה לַעֲבד עֲבוֹדָתוֹ תַּמָּה

מֶה עָשָׂה הָאִישׁ הַזֶּה ?

עָשָׂה שָׁלשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל

הַיְנוּ הִתְקַשְּׁרוּת לְהַצַּדִּיק

וּנְתִינַת הַצְּדָקָה

וּוִדּוּי דְּבָרִים

וְזֶה פֵּרוּשׁ: וּמֵתָה, וְאִידְחוּהוּ מַיָא, וְשַׁדְיוּהוּ לְגוּדָא

וְהִזְכִּיר הַשָּׁלשׁ בְּחִינוֹת מֵעֵילָא לְתַתָּא

וּמֵתָה זֶה בְּחִינַת וִדּוּי דְּבָרִים

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כָּל הַמּוּמָתִין מִתְוַדִּין"

וְאִידְחוּהוּ מַיָא זֶה בְּחִינַת צְדָקָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמַּיִם"

וכתיב: "אַשְׁרֵיכֶם זוֹרְעֵי עַל כָּל מַיִם"

וְשַׁדְיוּהוּ לְגוּדָא

הַצַּדִּיק נִקְרָא גּוּדָא, לְשׁוֹן גָּדֵר

שֶׁהוּא גּוֹדֵר פִּרְצוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל

וְזֶה: 'וְשַׁדְיוּהוּ לְגוּדָא', שֶׁהִקְרִיב אֶת עַצְמוֹ לַצַּדִּיק

וְעַל יְדֵי שָׁלשׁ בְּחִינוֹת אֵלּוּ

וְחָרוּב מִינֵיהּ שִׁיתִּין מְחוֹזָא

שֶׁעַל יְדֵי הַמִּיתָה, הַיְנוּ וִדּוּי דְּבָרִים

הֶעֱלָה אֶת הַמַּלְכוּת מִבֵּין הַסִּטְרָא אָחֳרָא

וְהַצַּדִּיק הוֹרָה לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַפְטָרַת בְּרֵאשִׁית: "אַחֲרִיב הָרִים וּגְבָעוֹת"

רֶמֶז עַל חֻרְבַּן מֶמְשֶׁלֶת הָעַכּוּ"ם

"וְהוֹלַכְתִּי עִוְּרִים בְּדֶרֶךְ לא יָדָעוּ"

זֶה בְּחִינַת שֶׁהַצַּדִּיק הוֹרָה לוֹ דֶּרֶךְ יָשָׁר

זֶה בְּחִינַת פָּרָשַׁת דְּרָכִים כַּנַּ"ל

'וְשִׁיתִין מְחוֹזָא', רֶמֶז עַל עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת

דִּכְתִיב בֵּהּ: "שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת"

וְאָכְלוּ מִינָהּ שִׁיתִין מְחוֹזָא

רֶמֶז עַל שְׁנֵי מִדּוֹת רָעוֹת שֶׁל חַי מְדַבֵּר

שֶׁעַל יָדוֹ בָּא עֲנִיּוּת כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי צְדָקָה מְתַקֵּן אוֹתָם וְיַמְשִׁיךְ שֶׁפַע

וְזֶה: 'אָכְלוּ מִינֵיה'

וְ'שִיתִין מְחוֹזָא'

רֶמֶז עַל בְּחִינַת שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים, שֶׁמִּשָּׁם בָּא פַּרְנָסָה

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ 'גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים'

וּמָלְחוּ מִינָהּ שִׁיתִּין מְחוֹזָא

זֶה רֶמֶז עַל תִּקּוּן שְׁנֵי מִדּוֹת רָעוֹת 'דּוֹמֵם צוֹמֵחַ'

עַל יְדֵי קִרְבָתוֹ לְהַצַּדִּיק

כִּי הַצַּדִּיק הוּא "בְּרִית מֶלַח עוֹלָם"

גַּם עַצְבוּת וְתַאֲווֹת בָּאִים מִדָּמִים עֲכוּרִים

ועַל יְדֵי מֶלַח פּוֹלֵט הַדָּמִים רָעִים

וְ'שִיתִּין מְחוֹזָא'

זֶה רֶמֶז עַל שִׁשִּׁים אוֹתִיּוֹת שֶׁבְּבִרְכַּת כּהֲנִים

שֶׁהֵם בְּיַד הַצַּדִּיק

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "בְּרָכוֹת לְראשׁ צַדִּיק"

וּמָלְאוּ מֵחַד גַּלְגַּלָא דְּעֵינָא תְּלָת מֵאָה גַּרְבֵּי מִשְׁחָא

גַּרְבֵּי מִשְׁחָא, זֶה בְּחִינוֹת הַדַּעַת

כִּי "שֶׁמֶן מִשְׁחַת קדֶשׁ", זֶה בְּחִינַת שֵׂכֶל

וּתְלָת מֵאָה, זֶה בְּחִינַת משֶׁה

שֶׁהוּא בְּחִינַת מַה

שֶּׁהַצַּדִּיק מַקְטִין אֶת עַצְמוֹ, בִּבְחִינַת מָה

בְּשָׁלשׁ בְּחִינוֹת צָרִיךְ לְהַקְטִין אֶת עַצְמוֹ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אַל יִתְהַלֵּל חָכָם, גִּבּוֹר וְעָשִׁיר"

נִמְצָא שֶׁבְּכָל בְּחִינָה מֵאֵלּוּ שָׁלשׁ בְּחִינוֹת הוּא נַעֲשֶׂה מָה

וְעַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לוֹ הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת

וּמִדַּבֵּק בְּאוֹר אֵין סוֹף, שֶׁאֵין שָׁם שׁוּם שִׁנּוּי רָצוֹן

אֶלָּא: ה' הוּא הָאֱלהִים, כַּנַּ"ל

הַיְנוּ כֻּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב

וזה בחינת חד גלגלא דעינא

כמובא באידרא: 'וּלְזִימְנָא דְּאָתִי יִשְׁתַּכַּח בָּה עֵינָא חַד דְּרַחֲמֵי'

זֶה בְּחִינַת כֻּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב

נִמְצָא כְּשֶׁהַצַּדִּיק עוֹשֶׂה עַצְמוֹ מָה

מְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ לְעֵינָא חַד דְרַחֲמֵי

הַיְנוּ לְאֵין סוֹף

וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁחוֹזֵר בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב

אָז מַמְשִׁיךְ מֵאוֹר אֵין סוֹף

הָאַחְדוּת הָרָצוֹן הַפָּשׁוּט שָׁם

דֶּרֶךְ הַמָּה שֶׁלּוֹ

וְנַעֲשֶׂה מִמָּה מֵאָה

כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: 'אַל תִּקְרֵי מָה אֶלָּא מֵאָה'

וְנַעֲשֶׂה תְּלָת מֵאָה מִתְּלָת מָה

וּמַמְשִׁיךְ אוֹר הַזֶּה לְדַעְתּוֹ וּלְשִׂכְלוֹ

הַיְנוּ גַּרְבֵּי דְּמִשְׁחָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׂכֶל, כַּנַּ"ל

אַתָּה הָרְאֵיתָ לָדַעַת, שֶׁמַּמְשִׁיךְ אוֹר אֵין סוֹף לְדַעְתּוֹ

שֶׁיֵּדַע הָאַחְדוּת, שֶׁה' הוּא הָאֱלהִים

וִיבָרֵךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב עַל הַכּל כְּמוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא

כִּי הַדְרָן וְאָתָאן לְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא, וְקָחֲזִינָן דְּהָוֵי מְנַסְרָא מִגַּרְמַיְהוּ לְבִנְיָנָא הַנָּךְ מְחוֹזָא

כִּי מֵאֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁהֵם שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים

שֶׁעַל יָדָם נִתְתַּקֵּן מַלְכוּת הַנַּ"ל

וְאַחֲרֵיהֶם הוּא הַטומְאָה

וְיֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁיּוֹצְאִין מֵהַקְּדֻשָּׁה

וְזֶה שֶׁסִּפֵּר הַתַּנָּא

שֶׁהִדֵּר וְחָזַר לְעַיֵּן בְּאֵלּוּ שֶׁהֵם בָּתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא

שֶׁהֵם אֲחוֹרֵי שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים דִּקְדֻשָּׁה

שֶׁיּוֹצְאִין מִכְּלַל יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים

וַחֲזִינָן דְּהָווּ מְנַסְרֵי מִגַּרְמַיְהוּ

הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים הַחֲקוּקִים עַל עַצְמוֹתָם

וְהַחֲקִיקָה עוֹבֵר מֵעֵבֶר לְעֵבֶר כִּנְסִירָה מַמָּשׁ

אֲבָל עַל יְדֵי שֶׁאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הַנַּ"ל נִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה

עַל יְדֵי שֶׁרֶץ קָטָן שֶׁבִּנְחִירָיו

עַל יְדֵי שֶׁהִרְגִּישׁ טֻמְאָה קְטַנָּה שֶׁמְּבַלְבֶּלֶת אוֹתוֹ

עַל יְדֵי תְּשׁוּבָתוֹ גּוֹרֵם

שֶׁגַּם אֵלּוּ הָרְשָׁעִים נַעֲשׂוּ כִּסֵּא לַקְּדֻשָּׁה

וִיהָבֵי לְבִנְיָנָא הַנָּךְ מְחוֹזָא

שֶׁעוֹזְרִים גַּם הֵם לְעוֹבְדֵי הַשֵּׁם

שֶׁיִּבְנוּ הַנָּךְ מְחוֹזָא הַנַּ"ל

וְזֶה פֵּרוּשׁ: אָנכִי ה' אֱלוהֶיךָ

פֵּרוּשׁ, הֵן ה' הֵן אֱלוהֶיךָ

תָּבִין, שֶׁכָּל זאת אָנכִי

הַיְנוּ שֶׁתְּקַיֵּם: "בַּה' אֲהַלֵּל דָּבָר, בֵּאֱלוהִים אֲהַלֵּל דָּבָר"

הַיְנוּ כֻּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, כַּנַּ"ל

אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם

דְּאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ

כִּי כָּל הַגָּלֻיּוֹת נִקְרָאִים עַל שֵׁם גָּלוּת מִצְרַיִם

מִפְּנֵי שֶׁהֵם מְצֵרִים לְיִשְׂרָאֵל

הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי הַצַּדִּיק נִתְבַּטֵּל מַלְכוּתָם וּמֶמְשַׁלְתָּם שֶׁל הָעַכּוּ"ם

כִּי עַל יְדֵי זֶה עוֹלָה מִתּוֹכָם מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל

מִבֵּית עֲבָדִים

זֶה רֶמֶז עַל בִּיטּוּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁל אַרְבַּע יְסוֹדוֹת

הַמְכֻנִּים בְּשֵׁם עֲבָדִים

כִּי כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת הֵם מִתַּחַת גַּלְגַּל הַיָּרֵחַ

וְהַיָּרֵחַ מְכֻנֶּה בְּשֵׁם עֶבֶד

כַּמּוּבָא בַּזוהַר: "הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִי" דָּא סִיהַרָא

פֵּרוּשׁ: עַל יְדֵי הַצַּדִּיק עוֹלָה הַמַּלְכוּת מִן הַסִּטְרָא אָחֳרָא

וְנִתְבַּטְּלִים הַמִּדּוֹת רָעוֹת

וְעַל יְדֵי זֶה הָאָדָם בָּא לִבְחִינַת עוֹלָם הַבָּא

לִבְחִינַת "בַּה' אֲהַלֵּל דָּבָר, בֵּאֱלוהִים אֲהַלֵּל דָּבָר"
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ה - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה
...- תורה ה - תקעו בחדש שופר, העקר הוא האמונה תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב א. העקר הוא האמונה וצריך כל אחד לחפש את עצמו ולחזק את עצמו באמונה כי יש סובלי חלאים, שיש להם מכות מפלאות והם סובלים החלאים רק בשביל נפילת האמונה בבחינת: "והפלא ה' את מכתך מכות גדלת ונאמנות וחלים רעים ונאמנים" 'ונאמנים' דיקא כי הם באים על ידי פגם אמונה כי על ידי נפילת האמונה באים מכות מפלאות שאין מועיל להם לא רפואות ולא תפילה ולא זכות אבות כי כל הרפואות הם על ידי עשבים והם גדלים רק על ידי אמונה...
מעשה ממלך עניו - סיפורי מעשיות
...עניו - סיפורי מעשיות breslev.eip.co.il/?key=53 - סיפורי מעשיות - מעשה ו - ממלך עניו להלן מספר ביאורים במעשה הנ"ל. מעשה במלך אחד = המלך הוא האדם עצמו. היינו בחינת המלכות של האדם. דהיינו האגו / ה"אני" / הנשמה של האדם, שהיא בחינת מלכות, השכינה וכולי. והיה לו חכם = והיה לו חכם, היינו שיש לאדם שכל. שהוא החכם של המלך שהוא האדם. אמר המלך להחכם. = חשב האדם לעצמו. התייעצה בחינת המלכות של האדם עם השכל של האדם. באשר שיש מלך שחותם עצמו שהוא גבור גדול ואיש אמת וענו = זה הקב"ה. שהעולם נברא יש מאין. ולכן הוא מלך...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פז - כַּוָּנַת אֱלוּל הֵם תִּקּוּן לִפְגַם הַבְּרִית
...אלול הם תקון לפגם הברית דע, שכונת אלול הם תקון לפגם הברית כי סוד כונות אלול הוא "הנותן בים דרך" להאיר בחינת דרך בים ודרך זה נפתח בחדש אלול ועקר פגם הברית הוא בבחינת דרך הזה כי היה צריך להאיר בחינת הרכ"ד [מאתים עשרים וארבעה] אורות בבחינת ים, בחינת אמונה והוא נטה מזה, ופגם בבחינת דרך בבחינת: "כי השחית כל בשר את דרכו" כי אשה נקראת דרך, כמובא בדברי רבותינו, זכרונם לברכה ויש דרך אחר, בחינת:"דרך אשה מנאפת" והכלל שעקר הפגם בבחינת דרך, שלא האיר הדרך בים ולפעמים מחמת זה הפגם יוכל לאבד את זווגו כי מאחר שנטה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פ - ה' עז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵך אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם
...מוהר"ן ח"א - תורה פ - ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום [לשון החברים] ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום הנה ידוע שגדול השלום כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה . 'שלא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה אלא השלום' ומה הוא השלום, שמחבר תרי הפכים בפסוק: "עושה שלום במרומיו" כי זה המלאך מאש וזה ממים שהם תרי הפכים. כי מים מכבה אש והקדוש ברוך הוא עושה שלום ביניהם ומחברם יחד והוא בחינת יוסף כי יוסף מחבר תרי הפכים, חסדים וגבורות לכך נאמר ביוסף . "ויבא יוסף את דבתם רעה", הוא בחינת גבורות "את אחי אנכי מבקש"...
חיי מוהר"ן - רכא - נסיעתו וישיבתו באומן
...רכא בראש השנה האחרון באומין, סמוך להסתלקותו שהיה בבית רנ"נ. והתפללנו בתוך האמבאר [אכסדרא] ואמר שהיו צריכין לחזק אז בתפילה ביותר ואמר שעכשו ראוי לכם להסתכל יותר פוק חזי מאמבר [נראה לעניות דעתי, על דרך שאמרו רבותינו זכרונם לברכה פוק חזי מאי עמא דבר]. ובעוונותינו הרבים לא שמנו לב לדבריו הקדושים ולא זכינו להבינם. ובסמוך נסתלק מאור עינינו הודנו פארנו קדשתנו, אבדנו מה שאבדנו. אלו כל הימים דיו וכל האגמים קולמוסים וכו' לא יספיקו לבאר אחת מאלף ורבבות מה שהפסדנו בעוונותינו הרבים. אוי לנו כי שדדנו. זאת נחמתנו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מט - לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אהֶל בָּהֶם וְהוּא כְּחָתָן יצֵא מֵחֻפָּתוֹ וְכוּ'
...מוהר"ן ח"א - תורה מט - לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יצא מחפתו וכו' [לשון רבנו, זכרונו לברכה] לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יצא מחפתו וכו' . א. כי קדם הבריאה היה אור הקדוש ברוך הוא אין סוף ורצה הקדוש ברוך הוא שיתגלה מלכותו ואין מלך בלא עם והצרך לברא בני אדם, שיקבלו על מלכותו והתגלות מלכותו אי אפשר להשיג אלא על ידי המדות שעל ידי המדות משיגין אלקותו, ויודעין שיש אדון מושל ומנהיג וצמצם את האור אין סוף לצדדין ונשאר חלל פנוי ובתוך החלל הפנוי, ברא העולמות והן הן מדותיו והלב הוא הציר של המדות הינו החכמה שבלב כמו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קס - הַדּפֶק דּוֹפֵק וְנוֹקֵשׁ בָּאָדָם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קס - הדפק דופק ונוקש באדם הדפק דופק ונוקש באדם. לפעמים הוא נוקש באדם ומזכיר אותו לעבודת השם יתברך בבחינת: "קול דודי דופק" ולפעמים הוא מזכיר את האדם לעברה, חס ושלום כי הדפק בא מן הנשימה והנשימה בא מן האויר על ידי הדבור וכפי הדבור כן נעשה הדפק אם לטוב או להפך
החלל הפנוי - למה בעצם להאמין?
...שאלה: קראתי בליקוטי מוהרן את העניין הזה שיש שאלות באמונה שאין עליהן תשובה, ושאפילו משה רבנו לא ידע עליהן תשובה, ושלאף אחד בעולם לא היה ולא תהיה עליהן תשובה, ושכל מי שנכנס לשאלות האלו עם השכל שלו עוזב את האמונה. והשאלה שלי היא, מדוע בעצם להאמין? ז"א אם באמת זה נגד השכל האנושי, אז מדוע בעצם להאמין למשהו שהוא נגד השכל האנושי? האם יש עניין ללכת נגד השכל? אם בשכל מבינים שמשהו הוא לא נכון, אז מדוע להאמין בו? האם האמונה היא שגעון? כי הרי היא נגד השכל... ובכלל, מי בכלל אומר שזאת האמת, אם השכל אומר אחרת...
שיחות הר"ן - אות עו
...מכבר שספר שלמד כל הארבעה שלחן ערוך שלש פעמים פעם אחת כפשוטו ופעם שני למד וגמר אותם והיה יודע בכל דין ודין מארבעה שלחן ערוך השרש שלו בגמרא פרוש רש"י ותוספות ופעם שלישי למד וגמר אותם וזכה לידע בכל דין ודין סוד הכונה של הדין מפני מה הדין כך על פי סוד וכפי הנשמע כל זה היה בימי נעוריו כי אחר כך חזר וגמר אותם עוד כמה פעמים ודרכו היה תמיד שהיה לומד הרבה הרבה כל ימיו עד הסוף אפילו בעת החולאת הכבד שהיה לו בסוף ואף על פי שהיה עליו טרחא דצבורא שהיה עוסק הרבה עמנו ועם כל אנשיו לקרבם לעבודת ה' ולתן לנו עצות...
שיחות הר"ן - אות עד
...הר"ן - אות עד בענין התפילה לפעמים אין להאדם שום התלהבות בהתפילה וצריכין לעשות לעצמו התלהבות וחמימות ולב בוער להתפילה כמו למשל שנמצא לפעמים שהאדם עושה לעצמו רגז עד שבא בכעס ונתרגז כמו כן ממש בקדשה בענין התפילה צריכים לפעמים לעשות לעצמו רגז ויעשה לו חמימות ותבערת הלב בדבורי התפילה ועל ידי זה יבוא אחר כך באמת להתלהבות וחמימות הלב בהתפילה ויזכה שיבער לבו להשם יתברך, ויתפלל בהתלהבות גדול וכן בענין השמחה בפרט בשעת התפילה שצריכין שתהיה התפילה בשמחה גדולה וצריכין להכריח עצמו לשמח עצמו בכל מה שיכול כדי לזכות...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2969 שניות - עכשיו 17_11_2025 השעה 12:07:02 - wesi2