ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לה - אַשְׁרֵי הָעָם ידְעֵי תְרוּעָה
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] "אשרי העם ידעי תרועה ה' באור פניך יהלכון" (תהלים פ"ט) א. דע כי תשובה היא לשוב את הדבר למקום שנטל משם והוא בחינת זרקא המובא בזוהר הקדוש (תקונים תקון כ"א דף מ"ג: ובדף ס ותקון ס"ד דף פ"ו:, ובתקונים שבסוף הזוהר חדש בדף ק"ט:). 'דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן' ומאן ההוא אתר, הוא חכמה' כי חכמה היא שרש כל הדברים כמו שכתוב (שם ק"ד) : "כלם בחכמה עשית" לכן צריך כל אחד לשמר את שכלו משכליות חיצוניות המכנה בשם בת פרעה כי עקר החכמה לקנות שלמות אינם רק חכמות אלקות ושאר החכמות הם רק חכמות בטלות ואינם חכמות כלל ובת היא מרמזת על החכמה שאינה חכמה כמו שאמרו חז"ל (מנחות ק"י) : "הביאי בני מרחוק וכו', ובנותי, אלו גליות שבשאר ארצות שדעתן אינם מישבת עליהם כבנות" פרעה לשון ביטול כמו שכתוב (שמות ה') : "אל תפריעו את העם" וחכמות חיצוניות, הם בחינת קנה כי יש קנה בקדשה, הם חכמות קדושות כמו שכתוב (משלי ד') : "קנה חכמה" (עיין זוהר פנחס רל"ב רל"ד: קהלת ז) וזה לעומת זה עשה אלוקים הינו קנה שבקליפות כמו שכתוב (תהלים ס"ח) : "גער חית קנה" והם חכמות חיצוניות "ישראל הם עם קדוש" (דברים ז', יד, כו, כח) וכל אחד ואחד מישראל יש לו חלק אלוה ממעל שהוא בחינת חכמה כמו שכתוב (תהלים ק"ד) : "כלם בחכמה עשית" ועל שם זה נקראים ראשית כמו שכתוב (ירמיה ב') : "קדש ישראל לה' ראשית" וכו' אבל בשעת הולדה השכל מצמצם אצל כל אחד ואחד וכשמתחילין להשתמש בו בהתבוננות עבודת השם יתברך אזי שכלו הולך וגדול כמו שכתוב (מלכים א ה') : "ותרב חכמת שלמה" וכשאדם מכניס בתוך שכלו הקדש מחשבות חיצוניות, הם חכמות חיצוניות אזי נתמעט קדשת שכלו כפי תפיסת המקום של חכמה חיצוניות שכל חיצוני, בתוך שכל הקדש והחכמה חיצוני היא נעוץ בתוך השכל הקדש כקנה ומחסר מקום הקדשה ועל זה הקנה, הינו זה השכל מתלקטים ומתחברים כל המדות רעות ומגנות וזהו (סנהדרין כ"א:) : 'כשנשא שלמה את בת פרעה, ירד גבריאל ונעץ קנה בים' הינו שגם למעלה, מהשתלשלות הגבורות שזהו בחינת ירד גבריאל נעשה סוספיתא דדהבא הינו בחינת קליפות שהם חכמות חיצוניות הנקרא גם כן קנה ונעץ בים החכמה שמחסר מקום הקדשה והעלה עליו שרטון הינו בחינת מדות מגנות ועליו נבנה כרך גדול של רומי הינו נחש הקדמוני הכרוך אחר קדשה ועל שם זה נקרא כרך גדול כמו שאמרו חז"ל (סכה נ"ב) : 'כי הגדיל לעשות' [שדרשו שם, שהיצר הרע מתגרה בישראל דיקא ובגדולים דיקא כמו שכתוב שם: 'ובתלמידי חכמים יותר מכלם' ועל שם זה נקרא הנחש והיצר הרע כרך גדול] שהוא כרוך תמיד אחר גדולי הדור ביותר משאר אנשים שהוא בונה בנינו על זה השכל החיצוני ב. ואחר כך כשאדם שומר את עצמו משכליות חיצונים לא זו אף זו שצריך לחדש השכל בכל עת וזה בחינת: 'ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית' כי חדוש בראשית הוא חדוש החכמה כמו שכתוב: "כלם בחכמה עשית" כי חדוש השכל היא חדוש הנשמה כי השכל הוא הנשמה כמו שכתוב (איוב ל"ב) : "נשמת שדי תבינם" כמו שאמרו רז"ל (ברכות י') : 'מה הקדוש ברוך הוא זן את העולם אף הנשמה זנה את גופה' נמצא שהנשמה היא מחיה את הגוף והיא בעצמה השכל כמו שכתוב (קהלת ז') : "החכמה תחיה" וכו' ג. וחדוש השכל הינו חדוש הנשמה הוא על ידי שנה כמובא בזוהר הקדוש (בראשית י"ט:) 'חדשים לבקרים רבה אמונתך' כי כשהמחין מתיגעים אז על ידי השנה הם מתחדשים, כנראה בחוש וזהו שאנו מברכין הנותן ליעף כח כי היו מתחלה עיפים ועכשו נתחזקו ובשעת השנה המחין, הינו הנשמה באה בתוך אמונה בחינת: "חדשים לבקרים" וכו' כמובא בזוהר הקדוש (שם) ד. ויש כמה בחינת שנה כי יש שנה בגשמיות, שהיא ניחא למחין גם יש בחינת למוד, שהוא נקרא גם כן שנה לגבי דבקות הבורא והוא למוד פשטא אוריתא, שהוא בחינת שנה (זהר פינחס רמ"ד: עין בראשית רבה, ויצא, פרשה ס"ט) כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סנהדרין כ"ד) : "במחשכים הושיבני" זה תלמוד בבלי וזה בחינת אמונה כמו שכתוב (תהלים צ"ב) : "ואמונתך בלילות", "ולחשך קרא לילה" (בראשית א') ואדם הדבוק תמיד בעבודת הבורא ונתיגעים המחין שלו מחמת גדל הדבקות אזי ילמוד פשטא אוריתא וכשלומד פשטא אוריתא אזי המחין שלו הינו נשמתו באה בתוך אמונה בבחינת: "חדשים לבקרים" ומתחדשים, ומתחזקים מעיפותם וזה בחינת 'פשטא מנח זרקא' שפשטא אוריתא שהם בחינת "ואמונתך בלילות" הם ניחא למחין והמחין נתחדשו כבראשונה וזהו זרקא, דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן. ה. ועקר המחין שמקבלין על ידי האמונה אין מקבלין אלא מאור הפנים כמו שכתוב (משלי ט"ז) : "באור פני מלך חיים" "חיים", הם המחין כמו שכתוב: "החכמה תחיה" מקבלין מאור הפנים דרך האמונה הנקראת מלכות שהוא בחינת ירושלים כמו שכתוב (בראשית י"ד) : "ומלכי צדק מלך שלם" ותרגומו: 'מלכא דירושלם' והיא בחינת אמונה כמו שכתוב (ישעיה א') : "עיר הצדק קריה נאמנה" והיא בחינת לילה כמו שכתוב: "ואמונתך בלילות" והיא בחינת פשטא אוריתא כמו שכתוב: "במחשכים הושיבני" וכו' וכתיב: "ולחשך קרא לילה" והוא בחינת מאור הקטן כמו שכתוב (קהלת ט') : "עיר קטנה" (עיין זוהר אחרי ס"ח:) וכמו שכתוב (בראשית א') : "את המאור הקטן לממשלת הלילה". ויש כמה בחינות באור הפנים כי יש מקבלים השכל מאור הפנים של התורה כי שבעים פנים לתורה ויש מקבלים מאור פני הצדיקים כשהצדיק מסביר לו פנים (עיין תענית ח) אזי מקבל שכל חדש, ונשמה חדשה כי עקר השכל מאור הפנים כמו שכתוב (קהלת ח') : "חכמת אדם תאיר פניו" ו. גם יש כמה בחינות בשנה כי יש שנה שהיא בחינת למוד פשטא אוריתא כפי הדבקות ויש שנה שהוא בחינת משא ומתן באמונה שהוא גם כן פשטא אוריתא כי כשעוסק במשא ומתן באמונה אזי המחין, הינו נשמתו באה לתוך אמונה, בבחינת: "חדשים לבקרים" ונתחדשו שם, ונתחזקו מעיפותם וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא קע"ה:). 'הרוצה להחכים יעסק בדיני ממונות' הינו הרוצה לחדש את שכלו, הינו נשמתו יעסק בדיני ממונות הינו משא ומתן באמונה כי העוסק במשא ומתן באמונה הוא בודאי עוסק בדיני ממונות כי כל דיני ממונות שיך למשא ומתן כי אי אפשר לעסק במשא ומתן באמונה כי אם בקי בדיני ממונות שלא יכשל בהם וזה בחינת (משלי ל"א) : "היתה כאניות סוחר" הינו על ידי משא ומתן הינו על ידי פשטא אוריתא אזי: "ממרחק תביא לחמה" וממשיך שכל חדש מאור הפנים כי השכל נקרא רחוק כמו שכתוב (קהלת ז') : "אמרתי אחכמה והיא רחוקה" ז. אבל כשאדם מכניס שכלו הינו נשמתו, בתוך האמונה הינו פשטא אוריתא, הינו משא ומתן בבחינת: "חדשים לבקרים" אזי צריך לשמר האמונה שלא יינקו ממנה החיצונים כי היא שוכנת בתוך החיצונים בחינת (יחזקאל ה') : "זאת ירושלים שמתיה בתוך הגוים וסביבותיה ארצות" וירושלים הוא בחינת אמונה כמו שכתוב: "קריה נאמנה" והוא בחינת לילה כמו שכתוב: "ואמונתך בלילות" והוא פשטא אוריתא כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה "במחשכים הושיבני", "ולחשך קרא לילה" והיא בחינת המאור הקטן כמו שכתוב: "ואת המאור הקטן לממשלת הלילה". וצריך להמשיך בחינת חשמ"ל מעולם הבינה להלביש את המלכות, הינו אמונה שלא יינקו ממנה העכו"ם והארצות שסביבותיה וכשאדם עוסק במשא ומתן כל כך באמונה, כמו רב ספרא ומקים (תהלים ט"ו) : "ודובר אמת בלבבו" (כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, מכות כ"ד) זו הבחינה נעשה חשמ"ל הינו מלבוש, סביב האמונה ואזי אמא מסככת על בנהא (הק' התקונים) שלא יינקו ממנה והיא: "אם לבינה תקרא" (משלי ב'), ובינה לבא (הקדמת תקונים) וזה שמקים: "ודובר אמת בלבבו" אזי אמא מסככת על בנהא שהלב עושה חשמ"ל הינו מלבוש, סביב האמונה שלא יינקו ממנה החיצונים. וזה שאמרו חז"ל (שם בבבא בתרא) הרוצה שיעסק בדיני ממונות, ישמש את שמעון בן ננס הינו הרוצה לעסק במשא ומתן באמונה הינו פשטא אוריתא הנקרא חשך כמו שכתוב: "במחשכים הושיבני" ונקרא אמונה, כמו שכתוב: "ואמונתך בלילות" אזי צריך להמשיך חשמ"ל מהלב הינו שיקים "ודובר אמת בלבבו" והחשמ"ל הזה הוא מלביש את המאור הקטן הינו את האמונה בבחינת: 'אמא מסככת על בנהא' וזהו : 'ישמש את שמעון בן ננס' כי שמיעה תליא בלבא (תיקון יח) חשמ"ל לב גמטריא שמע כמו שכתוב (מלכים א ג') : "ונתת לעבדך לב שומע" ובן ננס בחינת אמונה, היא בחינת בן ננס הינו המאור הקטן ח. וכשאדם עוסק במשא ומתן באמונה עוסק בדיני ממונות הינו פשטא אוריתא זהו בחינת הקרבת הקרבן תמיד והקטרת הקטרת כי על ידי התמיד עולים חכמה בינה דעת דעשיה ביצירה וכל הניצוצות הקדושים שבקלפה עולים בסוד אחד עשר סממני הקטרת בבחינת מלכות במשא ומתן והמשא ומתן הוא בחינת דיני ממונות הינו פשטא אוריתא נמצא בשעת עשית המשא ומתן עוסק בפשטא אוריתא שהם בחינת מט"ט המקנן ביצירה נמצא שחכמה בינה דעת שלו בעשית המשא ומתן עולים ביצירה, הינו לפשטא אוריתא וכל ניצוצות הקדשה שיש בתוך העכו"ם והארצות שסביבות ירושלים עולים לבחינת אמונה הנקרא ירושלים ומלכות (רש"י פ' תולדות ע"פ ולאם מלאם יאמץ) כי חרבן אמונה, הוא נקרא חרבן ירושלים כמו שדרשו חכמינו, זכרונם לברכה (שבת קי"ט:). 'לא חרבה ירושלים עד שפסקו ממנה אנשי אמונה' (עין שם מבאר דכונתם על משא ומתן באמונה) וכשירושלים הינו האמונה הינו משא ומתן שהוא פשטא אוריתא מתגברת אזי אלו העכו"ם והארצות נופלים ועולים ממנה כל הניצוצות הקדושים שבתוכם בסוד אחד עשר סממני הקטרת וזהו שאמרו חכמינו ז"ל (סנהדרין כ':) 'שלשה מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ העמדת המלך, וכריתות זרעו של עמלק, ובנין בית המקדש והא בהא תליא' כי העמדת המלך היא בחינת אמונה כנ"ל וכריתות זרעו של עמלק הם הניצוצות שעולים מבין העכו"ם והארצות בבחינת אחד עשר סממני הקטרת כמו שמובא במדרש (רות פרשה א') : 'למה נסמכה פרשת כריתות זרעו של עמלק לפרשת משקלת ? לומר שבעון משקלת היה מלחמת עמלק', והינו הך כידוע ובנין בית המקדש הוא בחינת אור הפנים שהוא בחינת חדוש המחין חדוש הנשמה כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות ל"ג). 'מי שיש בו דעה, כאלו נבנה בית המקדש בימיו' ט. וזה החשמ"ל הנעשה מבחינת: "ודובר אמת בלבבו" ומלביש להאמונה, הוא בחינת רצועות כי רצועות הם מקיפי מלכות הינו אמונה וזה שאמר רב לרב שמואל בר שילת (בבא בתרא כ"א) : 'כד תמחי לינוקא, לא תמחי אלא בערקתא דמסאני' תמחי, לשון טהרה. כמו שכתוב (ישעיה מ"ד) : "מחיתי כעב פשעיך" 'ינוקא', היא בחינת מאור הקטן, היא בחינת שנה 'לא תמחי אלא בערקתא דמסאני' הינו רצועות של תפילין כמו שאמרו חז"ל, (סוטה י"ז) : 'בשכר שאמר אברהם מחוט ועד שרוך הנעל זכו בניו לשני מצוות, לחוט של תכלת, ולרצועות של תפילין' ועד שרוך הנעל, תרגומו: 'ערקתא דמסאני' הינו כשאתה רוצה לשמר את המאור הקטן הינו משא ומתן באמונה שלא יינקו ממנה החיצונים לא תוכל לשמר את הננס הינו מאור הקטן, הינו ינוקי אלא בערקתא דמסאני הינו רצועות של תפילין הינו שתמשיך חשמ"ל מבינה לבא להלביש את האמונה הינו בחינת ישמש את שמעון בן ננס כנ"ל הינו שיקים "ודובר אמת בלבבו" בשעת עשית המשא ומתן, כרב ספרא ורצועה גמטריא ש"ע לרמז שעל ידי החשמ"ל הזה שהוא בחינת: "דובר אמת בלבבו" נשמר האמונה והנשמה, הינו המחין שבתוכה ומקבלת מאור הפנים שהוא ש"ע נהורין של פנים עליונים הנמשכין מתקון ואמת כידוע. וזהו שאמר (שם רב לרב שמואל הנ"ל) : 'דקרי קרי, ודלא קרי להוי צותא לחברו' כי הדבר קשה הא תינח מי שהוא בר אורין ועוסק במשא ומתן באמונה אזי המשא ומתן הוא טובה אצלו שהמחין שלו מתחדשין אבל מי שהוא אינו בר אורין מה הנאה יש לו שעוסק במשא ומתן דע, מי שהוא עוסק במשא ומתן באמונה הוא עושה טובה לחברו שהוא משרשו שמחין של חברו מתחדשין בתוך המשא ומתן שלו שבאמונה וזהו דקרי קרי מי שהוא בר אורין אזי טובה לו שנתחדש שכלו בתוך האמונה ויהיה לו מחין חדשים ללמוד ולדבקות הבורא ודלא קרי להוי צותא לחברו הינו שהוא עושה טובה לחברו שמשרשו י. וזה בחינת תקיעות ראש השנה כי ראש השנה הוא בחינת שנה כידוע שהוא בחינת משא ומתן באמונה בחינת פשטא אוריתא בחינת עוסק בדיני ממונות ותקיעות הם התעוררות השנה (עי' לקמן סי' ס' אות ט') שהוא חדוש המחין מאור הפנים ומזה הוא התאדמות פני התוקע שנתעוררו אורות מפנים עליונים וזהו פרוש, אשרי העם ידעי תרועה הוא בחינת העלאת אחד עשר סממני הקטרת שבתוך העכו"ם והארצות השוכנים סביבות המשא ומתן באמונה שנתחברים אליו הניצוצות וזה: "ידעי תרועה" ידעי, לשון התחברות תרועה, מלשון שבירה כי הניצוצות הם משבירת כלים ה' באור פניך יהלכון בחינת משא ומתן כמו שכתוב (דברים ל"ג) : "שמח זבולון בצאתך" הינו כשעוסק במשא ומתן באמונה כדי להביא את נשמתו בבחינת: "חדשים לבקרים רבה אמונתך" כדי לקבל מאור הפנים, חדוש המחין, חדוש הנשמה על ידי זה עולים כל הניצוצות על ידי אחד עשר סממני הקטרת
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
"אַשְׁרֵי הָעָם ידְעֵי תְרוּעָה ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן"
א. דַע כִּי תְּשׁוּבָה הִיא לָשׁוּב אֶת הַדָּבָר לַמָּקוֹם שֶׁנִּטַּל מִשָּׁם
וְהוּא בְּחִינַת זַרְקָא הַמּוּבָא בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ
'דְּאִזְדְרִיקַת לַאֲתָר דְּאִתְנְטִילַת מִתַּמָּן'
וּמָאן הַהוּא אֲתָר, הוּא חָכְמָה'
כִּי חָכְמָה הִיא שׁרֶשׁ כָּל הַדְּבָרִים
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ"
לָכֵן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לִשְׁמר אֶת שִׂכְלוֹ מִשִּׂכְלִיּוֹת חִיצוֹנִיּוֹת
הַמְכֻנָּה בְּשֵׁם בַּת פַּרְעה
כִּי עִקַּר הַחָכְמָה לִקְנוֹת שְׁלֵמוּת
אֵינָם רַק חָכְמוֹת אֱלקוּת
וּשְׁאָר הַחָכְמוֹת הֵם רַק חָכְמוֹת בְּטֵלוֹת
וְאֵינָם חָכְמוֹת כְּלָל
וּבַת
הִיא מְרַמֶּזֶת עַל הַחָכְמָה שֶׁאֵינָהּ חָכְמָה
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: "הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וְכוּ', וּבְנוֹתַי, אֵלּוּ גָּלֻיּוֹת שֶׁבִּשְׁאָר אֲרָצוֹת שֶׁדַּעְתָּן אֵינָם מְיֻּשֶּׁבֶת עֲלֵיהֶם כְּבָנוֹת"
פַּרְעה לְשׁוֹן בִּיטּוּל
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אַל תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם"
וְחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, הֵם בְּחִינַת קָנֶה
כִּי יֵשׁ קָנֶה בִּקְדֻשָּׁה, הֵם חָכְמוֹת קְדוֹשׁוֹת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "קְנֵה חָכְמָה"
וזה לעומת זה עשה אלוקים
הַיְנוּ קָנֶה שֶׁבַּקְּלִיפּוֹת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "גְּעַר חַיַּת קָנֶה"
וְהֵם חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת
"יִשְׂרָאֵל הֵם עַם קָדוֹשׁ"
וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל
יֵשׁ לוֹ חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ"
וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָאִים רֵאשִׁית
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "קדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית" וְכוּ'
אֲבָל בִּשְׁעַת הוֹלָדָה
הַשֵּׂכֶל מְצֻמְצָם אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד
וּכְשֶׁמַּתְחִילִין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּהִתְבּוֹנְנוּת עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
אֲזַי שִׂכְלוֹ הוֹלֵךְ וְגָדוֹל
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלמה"
וּכְשֶׁאָדָם מַכְנִיס בְּתוֹךְ שִׂכְלוֹ הַקּדֶשׁ
מַחֲשָׁבוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, הֵם חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת
אֲזַי נִתְמַעֵט קְדֻשַּׁת שִׂכְלוֹ
כְּפִי תְּפִיסַת הַמָּקוֹם שֶׁל חָכְמָה חִיצוֹנִיּוֹת
שֵׂכֶל חִיצוֹנִי, בְּתוֹךְ שֵׂכֶל הַקּדֶשׁ
וְהַחָכְמָה חִיצוֹנִי
הִיא נָעוּץ בְּתוֹךְ הַשֵּׂכֶל הַקּדֶשׁ כְּקָנֶה
וּמְחַסֵּר מְקוֹם הַקְּדֻשָּׁה
וְעַל זֶה הַקָּנֶה, הַיְנוּ זֶה הַשֵּׂכֶל
מִתְלַקְּטִים וּמִתְחַבְּרִים כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת וּמְגֻנּוֹת
וְזֶהוּ: 'כְּשֶׁנָּשָׂא שְׁלמה אֶת בַּת פַּרְעה, יָרַד גַּבְרִיאֵל וְנָעַץ קָנֶה בַּיָּם'
הַיְנוּ שֶׁגַּם לְמַעְלָה, מֵהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַגְּבוּרוֹת
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יָרַד גַּבְרִיאֵל
נַעֲשָׂה סוּסְפִיתָא דְּדַהֲבָא
הַיְנוּ בְּחִינַת קְלִיפּוֹת
שֶׁהֵם חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת
הַנִּקְרָא גַּם כֵּן קָנֶה
וְנָעַץ בְּיַם הַחָכְמָה
שֶׁמְּחַסֵּר מְקוֹם הַקְּדֻשָּׁה
וְהֶעֱלָה עָלָיו שִׂרְטוֹן
הַיְנוּ בְּחִינַת מִדּוֹת מְגֻנּוֹת
וְעָלָיו נִבְנָה כְּרָךְ גָּדוֹל שֶׁל רוֹמִי
הַיְנוּ נָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי
הַכָּרוּךְ אַחַר קְדֻשָּׁה
וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא כְּרָךְ גָּדוֹל
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: 'כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת'
[שֶׁדָּרְשׁוּ שָׁם, שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע מִתְגָּרֶה בְּיִשְׂרָאֵל דַּיְקָא
וּבִגְדוֹלִים דַּיְקָא
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם: 'וּבְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹתֵר מִכֻּלָּם'
וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא הַנָּחָשׁ וְהַיֵּצֶר הָרָע כְּרָךְ גָּדוֹל]
שֶׁהוּא כָּרוּךְ תָּמִיד אַחַר גְּדוֹלֵי הַדּוֹר בְּיוֹתֵר מִשְּׁאָר אֲנָשִׁים
שֶׁהוּא בּוֹנֵה בִּנְיָנוֹ עַל זֶה הַשֵּׂכֶל הַחִיצוֹנִי
ב. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁאָדָם שׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ מִשִּׂכְלִיּוֹת חִיצוֹנִים
לא זוֹ אַף זוֹ
שֶׁצָּרִיךְ לְחַדֵּשׁ הַשֵּׂכֶל בְּכָל עֵת
וְזֶה בְּחִינַת: 'וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית'
כִּי חִדּוּשׁ בְּרֵאשִׁית הוּא חִדּוּשׁ הַחָכְמָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ"
כִּי חִדּוּשׁ הַשֵּׂכֶל הִיא חִדּוּשׁ הַנְּשָׁמָה
כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא הַנְּשָׁמָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם"
כמו שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל: 'מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זָן אֶת הָעוֹלָם
אַף הַנְּשָׁמָה זָנָה אֶת גּוּפָהּ'
נִמְצָא שֶׁהַנְּשָׁמָה הִיא מֵחַיָּה אֶת הַגּוּף
וְהִיא בְּעַצְמָהּ הַשֵּׂכֶל
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה" וְכוּ'
ג. וְחִדּוּשׁ הַשֵּׂכֶל
הַיְנוּ חִדּוּשׁ הַנְּשָׁמָה
הוּא עַל יְדֵי שֵׁנָה
כַּמּוּבָא בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ 'חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ'
כִּי כְּשֶׁהַמּחִין מִתְיַגְּעִים
אָז עַל יְדֵי הַשֵּׁנָה הֵם מִתְחַדְּשִׁים, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ
וְזֶהוּ שֶׁאָנוּ מְבָרְכִין הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כּחַ
כִּי הָיוּ מִתְּחִלָּה עֲיֵפִים וְעַכְשָׁו נִתְחַזְּקוּ
וּבִשְׁעַת הַשֵּׁנָה
הַמּחִין, הַיְנוּ הַנְּשָׁמָה
בָּאָה בְּתוֹךְ אֱמוּנָה
בְּחִינַת: "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים" וְכוּ' כַּמּוּבָא בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ
ד. וְיֵשׁ כַּמָּה בְּחִינַת שֵׁנָה
כִּי יֵשׁ שֵׁנָה בְּגַשְׁמִיּוּת, שֶׁהִיא נַיְחָא לַמּחִין
גַּם יֵשׁ בְּחִינַת לִמּוּד, שֶׁהוּא נִקְרָא גַּם כֵּן שֵׁנָה
לְגַבֵּי דְּבֵקוּת הַבּוֹרֵא
וְהוּא לִמּוּד פְּשָׁטָא אוֹרַיְתָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁנָה
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "בְּמַּחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי" זֶה תַּלְמוּד בַּבְלִי
וזה בחינת אמונה
כמו שכתוב: "וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת", "וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה"
וְאָדָם הַדָּבוּק תָּמִיד בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא
וְנִתְיַגְּעִים הַמּחִין שֶׁלּוֹ מֵחֲמַת גּדֶל הַדְּבֵקוּת
אֲזַי יִלְמוֹד פְּשָׁטָא אוֹרַיְתָא
וּכְשֶׁלּוֹמֵד פְּשָׁטָא אוֹרַיְתָא
אֲזַי הַמּחִין שֶׁלּוֹ
הַיְנוּ נִשְׁמָתוֹ
בָּאָה בְּתוֹךְ אֱמוּנָה
בִּבְחִינַת: "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים"
וּמִתְחַדְּשִׁים, וּמִתְחַזְּקִים מֵעֲיֵפוּתָם
וְזֶה בְּחִינַת 'פַּשְׁטָא מֻנָּח זַרְקָא'
שֶׁפְּשָׁטָא אוֹרַיְתָא
שֶׁהֵם בְּחִינַת "וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת"
הֵם נַיְחָא לַמּחִין
וְהַמּחִין נִתְחַדְּשׁוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה
וזהו זרקא, דְּאִזְדְרִיקַת לַאֲתָר דְּאִתְנְטִילַת מִתַּמָּן.
ה. וְעִקַּר הַמּחִין שֶׁמְּקַבְּלִין עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה
אֵין מְקַבְּלִין אֶלָּא מֵאוֹר הַפָּנִים
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים"
"חַיִּים", הֵם הַמּחִין
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה"
מְקַבְּלִין מֵאוֹר הַפָּנִים
דֶּרֶךְ הָאֱמוּנָה
הַנִּקְרֵאת מַלְכוּת
שֶׁהוּא בְּחִינַת יְרוּשָׁלַיִם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם"
וְתַרְגּוּמוֹ: 'מַלְכָּא דִּירוּשְׁלֵם'
וְהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה"
וְהִיא בְּחִינַת לַיְלָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת"
וְהִיא בְּחִינַת פְּשָׁטָא אוֹרַיְתָא
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי" וְכוּ'
וּכְתִיב: "וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה"
וְהוּא בְּחִינַת מָאוֹר הַקָּטָן
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עִיר קְטַנָּה"
וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֶת הַמָּאוֹר הַקָּטן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה".
וְיֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּאוֹר הַפָּנִים
כִּי יֵשׁ מְקַבְּלִים הַשֵּׂכֶל מֵאוֹר הַפָּנִים שֶׁל הַתּוֹרָה
כִּי שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה
וְיֵשׁ מְקַבְּלִים מֵאוֹר פְּנֵי הַצַּדִּיקִים
כְּשֶׁהַצַּדִּיק מַסְבִּיר לוֹ פָּנִים
אֲזַי מְקַבֵּל שֵׂכֶל חָדָשׁ, וּנְשָׁמָה חֲדָשָׁה
כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל מֵאוֹר הַפָּנִים
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו"
ו. גַּם יֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּשֵׁנָה
כִּי יֵשׁ שֵׁנָה
שֶׁהִיא בְּחִינַת לִמּוּד פְּשָׁטָא אוֹרַיְתָא כְּפִי הַדְּבֵקוּת
וְיֵשׁ שֵׁנָה שֶׁהוּא בְּחִינַת מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה
שֶׁהוּא גַּם כֵּן פְּשָׁטָא אוֹרַיְתָא
כִּי כְּשֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה
אֲזַי הַמּחִין, הַיְנוּ נִשְׁמָתוֹ
בָּאָה לְתוֹךְ אֱמוּנָה, בִּבְחִינַת: "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים"
וְנִתְחַדְּשׁוּ שָׁם, וְנִתְחַזְּקוּ מֵעֲיֵפוּתָם
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
'הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַעֲסֹק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת'
הַיְנוּ הָרוֹצֶה לְחַדֵּשׁ אֶת שִׂכְלוֹ, הַיְנוּ נִשְׁמָתוֹ
יַעֲסֹק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת
הַיְנוּ מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה
כִּי הָעוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה
הוּא בְּוַדַּאי עוֹסֵק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת
כִּי כָּל דִּינֵי מָמוֹנוֹת שַׁיָּךְ לְמַשָּׂא וּמַתָּן
כִּי אִי אֶפְשָׁר לַעֲסֹק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה
כִּי אִם בָּקִי בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת
שֶׁלּא יִכָּשֵׁל בָּהֶם
וְזֶה בְּחִינַת: "הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר"
הַיְנוּ עַל יְדֵי מַשָּׂא וּמַתָּן
הַיְנוּ עַל יְדֵי פְּשָׁטָא אוֹרַיְתָא
אֲזַי: "מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ"
וּמַמְשִׁיךְ שֵׂכֶל חָדָשׁ מֵאוֹר הַפָּנִים
כי השכל נקרא רחוק
כמו שכתוב: "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה"
ז. אֲבָל כְּשֶׁאָדָם מַכְנִיס שִׂכְלוֹ
הַיְנוּ נִשְׁמָתוֹ, בְּתוֹךְ הָאֱמוּנָה
הַיְנוּ פְּשָׁטָא אוֹרַיְתָא, הַיְנוּ מַשָּׂא וּמַתָּן
בִּבְחִינַת: "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים"
אֲזַי צָרִיךְ לִשְׁמר הָאֱמוּנָה
שֶׁלּא יִינְקוּ מִמֶּנָּה הַחִיצוֹנִים
כי היא שוכנת בתוך החיצונים
בחינת: "זאת יְרוּשָׁלַיִם שַׂמְתִּיהָ בְּתוֹךְ הַגּוֹיִם וּסְבִיבוֹתֶיהָ אֲרָצוֹת"
וִירוּשָׁלַיִם הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "קִרְיָה נֶאֱמָנָה"
וְהוּא בְּחִינַת לַיְלָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת"
וְהוּא פְּשָׁטָא אוֹרַיְתָא
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
"בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי", "וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה"
וְהִיא בְּחִינַת הַמָּאוֹר הַקָּטן
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה".
וְצָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת חַשְׁמַ"ל
מֵעוֹלַם הַבִּינָה
לְהַלְבִּישׁ אֶת הַמַּלְכוּת, הַיְנוּ אֱמוּנָה
שֶׁלּא יִינְקוּ מִמֶּנָּה הָעַכּוּ"ם וְהָאֲרָצוֹת שֶׁסְּבִיבוֹתֶיהָ
וּכְשֶׁאָדָם עוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן כָּל כָּךְ בֶּאֱמוּנָה, כְּמוֹ רַב סַפְרָא
וּמְקַיֵּם: "וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ"
זוֹ הַבְּחִינָה נַעֲשֶׂה חַשְׁמַ"ל
הַיְנוּ מַלְבּוּשׁ, סְבִיב הָאֱמוּנָה
וַאֲזַי אִמָּא מְסַכֶּכֶת עַל בְּנָהָא שֶׁלּא יִינְקוּ מִמֶּנָּה
וְהִיא: "אִם לַבִּינָה תִקְרָא", וּבִינָה לִבָּא
וְזֶה שֶׁמְּקַיֵּם: "וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ"
אֲזַי אִמָּא מְסַכֶּכֶת עַל בְּנָהָא
שֶׁהַלֵּב עוֹשֶׂה חַשְׁמַ"ל
הַיְנוּ מַלְבּוּשׁ, סְבִיב הָאֱמוּנָה
שֶׁלּא יִינְקוּ מִמֶּנָּה הַחִיצוֹנִים.
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל
הָרוֹצֶה שֶׁיַּעֲסֹק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, יְשַׁמֵּשׁ אֶת שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס
הַיְנוּ הָרוֹצֶה לַעֲסֹק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה
הַיְנוּ פְּשָׁטָא אוֹרַיְתָא הַנִּקְרָא חֹשֶׁךְ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי"
וְנִקְרָא אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת"
אֲזַי צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ חַשְׁמַ"ל מֵהַלֵּב
הַיְנוּ שֶׁיְּקַיֵּם "וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ"
וְהַחַשְׁמַ"ל הַזֶּה
הוּא מַלְבִּישׁ אֶת הַמָּאוֹר הַקָּטן
הַיְנוּ אֶת הָאֱמוּנָה
בִּבְחִינַת: 'אִמָּא מְסַכֶּכֶת עַל בְּנָהָא'
וְזֶהוּ: 'יְשַׁמֵּשׁ אֶת שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס'
כִּי שְׁמִיעָה תַּלְיָא בְּלִבָּא
חַשְׁמַ"ל לֵב גִּמַטְרִיָא שְׁמַע
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שׁוֹמֵעַ"
וּבֶן נַנָּס
בְּחִינַת אֱמוּנָה, הִיא בְּחִינַת בֶּן נַנָּס
הַיְנוּ הַמָּאוֹר הַקָּטן
ח. וּכְשֶׁאָדָם עוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה
עוֹסֵק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת
הַיְנוּ פְּשָׁטָא אוֹרַיְתָא
זֶהוּ בְּחִינַת הַקְרָבַת הַקָּרְבַּן תָּמִיד
וְהַקְטָרַת הַקְּטרֶת
כִּי עַל יְדֵי הַתָּמִיד עוֹלִים חָכְמָה בִּינָה דַּעַת דַּעֲשִׂיָּה בִּיצִירָה
וְכָל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבַּקְּלִפָּה
עוֹלִים בְּסוֹד אַחַד עָשָׂר סַמְמָנֵי הַקְּטרֶת
בִּבְחִינַת מַלְכוּת בְּמַשָּׂא וּמַתָּן
וְהַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא בְּחִינַת דִּינֵי מָמוֹנוֹת
הַיְנוּ פְּשָׁטָא אוֹרַיְתָא
נִמְצָא בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמַּשָּׂא וּמַתָּן
עוֹסֵק בִּפְשָׁטָא אוֹרַיְתָא
שֶׁהֵם בְּחִינַת מט"ט הַמְקַנֵּן בַּיְצִירָה
נִמְצָא שֶׁחָכְמָה בִּינָה דַּעַת שֶׁלּוֹ בַּעֲשִׂיַּת הַמַּשָּׂא וּמַתָּן
עוֹלִים בִּיצִירָה, הַיְנוּ לִפְשָׁטָא אוֹרַיְתָא
וְכָל נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹךְ הָעַכּוּ"ם וְהָאֲרָצוֹת שֶׁסְּבִיבוֹת יְרוּשָׁלַיִם
עוֹלִים לִבְחִינַת אֱמוּנָה
הַנִּקְרָא יְרוּשָׁלַיִם וּמַלְכוּת
כִּי חֻרְבַּן אֱמוּנָה, הוּא נִקְרָא חֻרְבַּן יְרוּשָׁלַיִם
כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
'לא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם עַד שֶׁפָּסְקוּ מִמֶּנָּה אַנְשֵׁי אֱמוּנָה'
וּכְשֶׁיְּרוּשָׁלַיִם
הַיְנוּ הָאֱמוּנָה
הַיְנוּ מַשָּׂא וּמַתָּן
שֶׁהוּא פְּשָׁטָא אוֹרַיְתָא
מִתְגַּבֶּרֶת
אֲזַי אֵלּוּ הָעַכּוּ"ם וְהָאֲרָצוֹת נוֹפְלִים
וְעוֹלִים מִמֶּנָּה כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבְּתוֹכָם
בְּסוֹד אַחַד עָשָׂר סַמְמָנֵי הַקְּטרֶת
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל
'שְׁלֹשָׁה מִצְווֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ
הַעֲמָדַת הַמֶּלֶךְ, וּכְרִיתוּת זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, וּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ
וְהָא בְּהָא תַּלְיָא'
כִּי הַעֲמָדַת הַמֶּלֶךְ הִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה כַּנַּ"ל
וּכְרִיתוּת זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק
הֵם הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁעוֹלִים מִבֵּין הָעַכּוּ"ם וְהָאֲרָצוֹת
בִּבְחִינַת אַחַד עָשָׂר סַמְמָנֵי הַקְּטרֶת
כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ: 'לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת כְּרִיתוּת זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק לְפָרָשַׁת מִשְׁקלֶת ?
לוֹמַר שֶׁבַּעֲוֹן מִשְׁקלֶת הָיָה מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק', וְהַיְנוּ הַךְ כַּיָּדוּעַ
וּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ
הוּא בְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים
שֶׁהוּא בְּחִינַת חִדּוּשׁ הַמּחִין
חִדּוּשׁ הַנְּשָׁמָה
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
'מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה, כְּאִלּוּ נִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו'
ט. וְזֶה הַחַשְׁמַ"ל הַנַּעֲשֶׂה מִבְּחִינַת: "וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ"
וּמַלְבִּישׁ לְהָאֱמוּנָה, הוּא בְּחִינַת רְצוּעוֹת
כִּי רְצוּעוֹת
הֵם מַקִּיפֵי מַלְכוּת
הַיְנוּ אֱמוּנָה
וְזֶה שֶׁאָמַר רַב לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת
'כַּד תִּמְחֵי לְיַנּוּקָא, לָא תִּמְחֵי אֶלָּא בְּעַרְקְתָא דִּמְסָאנֵי'
תמחי, לשון טהרה.
כמו שכתוב: "מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ"
'יַנּוּקָא', הִיא בְּחִינַת מָאוֹר הַקָּטן, הִיא בְּחִינַת שֵׁנָה
'לָא תִמְחֵי אֶלָּא בְּעַרְקְתָא דִּמְסָאנֵי'
הַיְנוּ רְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִילִּין
כמו שאמרו חז"ל,: 'בִּשְׂכַר שֶׁאָמַר אַבְרָהָם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ הַנַּעַל
זָכוּ בָּנָיו לִשְׁנֵי מִצְווֹת, לְחוּט שֶׁל תְּכֵלֶת, וְלִרְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִילִּין'
וְעַד שְׂרוֹךְ הַנַּעַל, תַּרְגּוּמוֹ: 'עַרְקְתָא דִּמְסָאנֵי'
הַיְנוּ כְּשֶׁאַתָּה רוֹצֶה לִשְׁמר אֶת הַמָּאוֹר הַקָּטן
הַיְנוּ מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה
שֶׁלּא יִינְקוּ מִמֶּנָּה הַחִיצוֹנִים
לא תּוּכַל לִשְׁמר אֶת הַנַּנָּס
הַיְנוּ מָאוֹר הַקָּטן, הַיְנוּ יַנּוּקֵי
אֶלָּא בְּעַרְקְתָא דִּמְסָאנֵי
הַיְנוּ רְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִילִּין
הַיְנוּ שֶׁתַּמְשִׁיךְ חַשְׁמַ"ל מִבִּינָה לִבָּא
לְהַלְבִּישׁ אֶת הָאֱמוּנָה
הַיְנוּ בְּחִינַת יְשַׁמֵּשׁ אֶת שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס כַּנַּ"ל
הַיְנוּ שֶׁיְּקַיֵּם "וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ"
בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמַּשָּׂא וּמַתָּן, כְּרַב סַפְרָא
וּרְצוּעָה גִּמַטְרִיָּא ש"ע
לִרְמז שֶׁעַל יְדֵי הַחַשְׁמַ"ל הַזֶּה
שֶׁהוּא בְּחִינַת: "דּוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ"
נִשְׁמָר הָאֱמוּנָה
וְהַנְּשָׁמָה, הַיְנוּ הַמּחִין שֶׁבְּתוֹכָהּ
וּמְקַבֶּלֶת מֵאוֹר הַפָּנִים
שֶׁהוּא ש"ע נְהוֹרִין שֶׁל פָּנִים עֶלְיוֹנִים
הַנִּמְשָׁכִין מִתִּקּוּן וֶאֱמֶת כַּיָּדוּעַ.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: 'דְּקָרֵי קָרֵי, וּדְלָא קָרֵי לֶהֱוֵי צַוְתָּא לַחֲבֵרוֹ'
כִּי הַדָּבָר קָשֶׁה
הָא תֵּינַח מִי שֶׁהוּא בַּר אוֹרְיָן וְעוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה
אֲזַי הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא טוֹבָה אֶצְלוֹ
שֶׁהַמּחִין שֶׁלּוֹ מִתְחַדְּשִׁין
אֲבָל מִי שֶׁהוּא אֵינוֹ בַּר אוֹרְיָן
מַה הֲנָאָה יֵשׁ לוֹ שֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן
דַּע, מִי שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה
הוּא עוֹשֶׂה טוֹבָה לַחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא מִשָּׁרְשׁוֹ
שֶׁמּחִין שֶׁל חֲבֵרוֹ מִתְחַדְּשִׁין בְּתוֹךְ הַמַּשָּׂא וּמַתָּן שֶׁלּוֹ שֶׁבֶּאֱמוּנָה
וְזֶהוּ דְּקָרֵי קָרֵי
מִי שֶׁהוּא בַּר אוֹרְיָן
אֲזַי טוֹבָה לוֹ שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ שִׂכְלוֹ בְּתוֹךְ הָאֱמוּנָה
וְיִהְיֶה לוֹ מחִין חֲדָשִׁים לְלִמּוּד וְלִדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא
וּדְלָא קָרֵי לֶהֱוֵי צַוְתָּא לַחֲבֵרוֹ
הַיְנוּ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה טוֹבָה לַחֲבֵרוֹ שֶׁמִּשָּׁרְשׁוֹ
י. וְזֶה בְּחִינַת תְּקִיעוֹת ראשׁ הַשָּׁנָה
כִּי ראשׁ הַשָּׁנָה הוּא בְּחִינַת שֵׁנָה כַּיָּדוּעַ
שֶׁהוּא בְּחִינַת מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה
בְּחִינַת פְּשָׁטָא אוֹרַיְתָא
בְּחִינַת עוֹסֵק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת
וּתְקִיעוֹת הֵם הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה
שֶׁהוּא חִדּוּשׁ הַמּחִין מֵאוֹר הַפָּנִים
וּמִזֶּה הוּא הִתְאַדְּמוּת פְּנֵי הַתּוֹקֵעַ
שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ אוֹרוֹת מִפָּנִים עֶלְיוֹנִים
וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ, אַשְׁרֵי הָעָם ידְעֵי תְרוּעָה
הוּא בְּחִינַת הַעֲלָאַת אַחַד עָשָׂר סַמְמָנֵי הַקְּטרֶת
שֶׁבְּתוֹךְ הָעַכּוּ"ם וְהָאֲרָצוֹת
הַשּׁוֹכְנִים סְבִיבוֹת הַמַּשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה
שֶׁנִּתְחַבְּרִים אֵלָיו הַנִּיצוֹצוֹת
וְזֶה: "ידְעֵי תְרוּעָה"
ידְעֵי, לְשׁוֹן הִתְחַבְּרוּת
תְּרוּעָה, מִלְּשׁוֹן שְׁבִירָה
כִּי הַנִּיצוֹצוֹת הֵם מִשְּׁבִירַת כֵּלִים
ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן
בְּחִינַת מַשָּׂא וּמַתָּן
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שְׂמַח זְבוּלוּן בְּצֵאתֶךָ"
הַיְנוּ כְּשֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה
כְּדֵי לְהָבִיא אֶת נִשְׁמָתוֹ בִּבְחִינַת: "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ"
כְּדֵי לְקַבֵּל מֵאוֹר הַפָּנִים, חִדּוּשׁ הַמּחִין, חִדּוּשׁ הַנְּשָׁמָה
עַל יְדֵי זֶה עוֹלִים כָּל הַנִּיצוֹצוֹת
עַל יְדֵי אַחַד עָשָׂר סַמְמָנֵי הַקְּטרֶת
שיחות הר"ן - אות סט
שיחות הר"ן - אות סט "זמרו למי שמנצחין אותו ושמח" כי צריכין לנצח אותו יתברך כביכול כי אף על פי שנדמה להאדם שהשם יתברך אינו רוצה לקרבו מחמת שקלקל הרבה וגם עכשו אינו מתנהג כראוי כרצונו יתברך אף על פי כן צריך האדם לחזק עצמו ביותר ולהשתטח עצמו לפניו ולפרש כפיו אליו יתברך שירחם עליו ויקרבהו לעבודתו כי אף על פי כן אני רוצה להיות ישראלי נמצא שרוצה לנצח את השם יתברך כביכול והשם יתברך יש לו שמחה מזה שמנצחין אותו כביכול...
שיחות הר"ן - אות נו
...יש בני אדם שנדמה עליהם שהם רחוקים מאיזה תאוות גדולות כגון מתאוות ממון וכיוצא בזה דע שאף על פי כן יכול להיות שהוא גרוע יותר מחברו שהוא משקע באותה התאוה דהינו שיש לו איזה תאוה אחרת שהוא משקע בה כל כך עד שאפילו תאוות ממון וכיוצא בזה שהיא תאוה גדולה מאד נתבטלה אצלו כנגד אותה התאוה נמצא שהוא גרוע יותר כי הוא משקע כל כך באיזה תאוה עד שאפילו תאוה גדולה של ממון וכיוצא נתבטל אצלו מחמת התאוה ואפילו אם היתה התאוה שהוא משקע בה קטנה מתאוה האחרת שהוא רחוק ממנה...
חיי מוהר"ן - תרז - עבודת השם
...מוהר"ן - תרז - עבודת השם אות תרז שיך למאמר שמי שנכתב בקדשה. זה המאמר נאמר על פי שאלה [לקוטי תנינא סימן ל"ב] ששאל המגיד מטיראוויצע את רבנו זכרונו לברכה באשר שהאבות ושאר הצדיקים הקדמונים בודאי חברו ספרים הרבה והיכן הם אלו הספרים ? והשיב לו רבנו זכרונו לברכה ענין הנאמר במאמר הנ"ל ששם מתרץ הדבר היטב עין שם. אחר כך בא המגיד זכרונו לברכה לאיזה מקום אשר גר שם חתנו רבי יצחק זכרונו לברכה כי היה שם מלמד ושאל אותו חתנו הנ"ל על שלום אשתו ובניו והשיב לו חותנו...
שיחות הר"ן - אות רלה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...נחמן כבר מבאר ב"לקוטי תנינא" סימן מ"ד שרבנו, זכרונו לברכה, הזהיר מאד לבלי להחמיר חמרות יתרות בשום דבר כי 'אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו' ולא נתנה התורה למלאכי השרת וכו' ואמר אז שאיתא שראוי לכל אדם שיבחר לעצמו מצוה אחת שבאותה המצוה ידקדק הרבה ויקים אותה המצוה עם כל החמרות והדקדוקים וכעין שמצינו בגמרא: 'אביך במאי זהיר טפי' וכו' ואף על פי כן גם באותה המצוה אל יכנס בחמרות של שגעון ושטות ומרה שחורות רק ידקדק בה בלי שגעון בכל החמרות אבל בשאר...
שיחות הר"ן - אות קמג
...והוא שיך לסימן רס"ג בחלק ראשון] כי יש שני מיני אכילת הבהמיות דהינו שיש אדם שאוכל בתאוה גדולה כבהמה והמאכל הוא מאכל אדם ויש אדם שאוכל כאדם אבל המאכל אינו מאכל אדם דהינו שהניצוצות לא נתבררו כל כך שראוי לאדם אלא הוא מאכל בהמה והאוכל משני המאכלים האלו בא לידי חלי הקדחת וזה שכתוב: "הרכבת אנוש לראשנו" דהינו כשאנו במדרגה קטנה שאדם גדול ממנו שאנו אוכלים משני המאכלים הנ"ל אזי "באנו באש ובמים" הינו קר וחם דהינו קדחת ואפילו הרופאים אומרים גם כן כך שקדחת בא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנו - שֵׁם אַתָּה מְסֻגָּל עַל הַיָּם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנו - שם אתה מסגל על הים שם אתה מסגל על הים להכניע הגלים והסוד: "בשוא גליו אתה תשבחם"...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ל
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ל ובארץ ישראל היה עוסק בתורה ותפילה ובכל יום כתב בעצמו תורתו והיה מתפאר מאד ואמר שהחלוק בין תורת חוץ לארץ לתורת ארץ ישראל כרחוק מזרח ממערב ובכל יום ויום הלכו אליו הגדולים עם הקטנים לשמשו כדי לשמע חכמת תורתו הקדושה והנוראה מאד מאד...
שיחות הר"ן - אות קצז - גדולות נוראות השגתו
...שנפטר אמר שאפילו איש פשוט מחיב להרגיש החסרון כי בודאי כל אחד מרגיש מה שנחסר דבר מן העולם אך כל אחד מרגיש החסרון באיזה מרה שחורה כי זה מרגיש בהפרנסה שאין הפרנסה כסדר וזה מרגיש בעצמיו שאין העצמות מישבים בו עתה כסדר וכיוצא בזה [וחשב לדגמא כמה דברים כאלו מה שכל אחד מרגיש החסרון באיזה ענין משנה] אבל מי שיש לו עינים פקוחות הוא רואה ממש שנכבה נר מן העולם ונעשה חשך והלא מצינו כמה שנויים שנעשו בעולם בעת הסתלקות הצדיקים כמו שמצינו בגמרא מועד קטן שכיב וכו'...
ספר המידות - ענוה
...בצרות ישראל ומתפלל עליהם, על ידי זה בא לענוה. ב. על ידי אמת יזכה לענוה. ג. על ידי אמונה בא הכנעה. ד. על ידי קביעות מקום לתפלה בא לידי ענוה וחסידות. ה. על ידי ענוה תפלתו נשמעת, וכאלו הקריב כל הקרבנות. ו. על ידי ענוה מוסיפין לו גדלה על גדלתו. ז. על ידי ענוה מאריך ימים. ח. על ידי ענוה אין מדקדקין אחר מעשיו. ט. יום שאתה מקטין את עצמך, יום הזה מוסיף כח וגבורה והתרוממות בקדשה של מעלה. י. כשאתה רואה שענוה נתרבה בעולם, תצפה לרגלי דמשיחא. יא. על ידי ענוה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נב - הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי
...- תורה נב - הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי רבי חנינא בן חכינאי אומר הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי ומפנה לבו לבטלה, הרי זה מתחיב בנפשו כי יש אפיקורסים, שאומרים שהעולם הוא מחיב המציאות ולפי דעתם הרעה המשבשת נדמה להם שיש על זה ראיות ומופתים, חס ושלום, ממנהג העולם אבל באמת הבל יפצה פיהם, כי באמת העולם ומלואו הוא אפשרי המציאות כי רק השם יתברך לבד הוא מחיב המציאות אבל כל העולמות עם כל אשר בהם הם אפשרי המציאות כי הוא יתברך בראם יש מאין וביכלתו וכחו ואפשרותו...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0469 שניות - עכשיו 13_09_2021 השעה 20:46:36 - wesi2