... שעברו בחשך, ואין להם שום חיות כי כל יום ויום נמשך עליו שפע מלמעלה וכשעושה בזה היום מצוות ומעשים טובים אזי מחיה היום וממשיך לו חיות ושפע רב מלמעלה אך אם, חס ושלום, אם אינו עושה בו מצוות אזי ... עניתנו", 'עניתנו' לשון תענית הינו שתהיה השמחה כימות התענית כי כפי ימי התענית, כן מחיה הימים הראשונים במצוות ומעשים טובים שלו וכן נבנה השמחה כנ"ל וזה שכתבו רבותינו, זכרונם לברכה: 'כשיש שלום ששון ושמחה' כי כשיש שלום הינו על ...

... ואזי דינין שורין עליו כי נטו צללי ערב וכבר נודע שההר נקרא אמונה כי ההר נקרא ירושלים כ"ש ההר הטוב הזה והלבנון ופירש"י ההר הטוב זה ירושלים והלבנון זה ביהמ"ק וירושלים נקרא אמונה כ"ש קריה נאמנה וע"כ כשנפל מאמונה הנקרא ירושלים ובא לידי כפירה ... ועי"ז חרבה ירושלים אזי אותו בחי' עליון בגוים כי האמונה האמיתי אם הוא באמת אזי משפעת שפע ברכה וכל טוב מהשי"ת על ישראל וגם אם הוא מאמין באמונה שלימה בהשי"ת אזי ירא מהשי"ת יראה ואז אינו יכול ליפול מהאמונה ... וג"כ נקרא שדה כי כמו השדה שגדילה בה כל התבואות ונלקטין בה כל הפירות כן ע"י האמונה הזאת כל הטוב ויעקב נקרא ג"כ שדה כ"ש ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' ויתן לך וכו' וכל הדינין מתבטלין ... אמונתיך דהיינו כשעומד בזריזות בבוקר לעבודת בוראו ביראה ופחד לשמו הגדול ית' אשר בהיותו מתבונן בבוקר שהחזיר לו במידת טובו את נשמתו הנמסרת תמיד בכל יום אזי נופל עליו היראה ופחד משמו הגדול ית' ואז נתרחבה ונתרבה האמונה וזה ...

... הריח רע של המעשים רעים ומדות רעות של האנשים שהוא מוכיחם כמו כשמנח איזה דבר שיש לו ריח שאינו טוב כל זמן שאין מזיזין אותו הדבר, אין מרגישין הריח רע אבל כשמתחילין להזיז אותו הדבר אזי מעוררין הריח רע ... מהריח כנ"ל וממילא נפסק השפע מכל העולמות התלויים בהם אבל כשהמוכיח ראוי להוכיח אזי אדרבא, הוא מוסיף ונותן ריח טוב בהנשמות על ידי תוכחתו כי התוכחה צריכה להיות בבחינת התוכחה של משה, שהוכיח את ישראל על מעשה העגל שעל ידי תוכחתו נתן בהם ריח טוב בבחינת: "נרדי נתן ריחו", הנאמר על מעשה העגל עזב לא נאמר, אלא נתן, כמו שפרש רש"י שם וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, בגמרא כי על ידי תוכחה של משה על מעשה העגל הוסיף ונתן בהם ריח טוב, שהוא בחינת מזונא דנשמתא כי עקר יניקת הנשמה היא מהריח כנ"ל כי על ידי קול המוכיח שהוא ראוי על ידי זה הוא נותן ריח טוב בהנשמות שהוא בחינת מזונא דנשמתא כנ"ל כי יש מזונא דנשמתא ומזונא דגופא ועל ידי מזונא דגופא נחלש מזונא דנשמתא ... ידי שמעורר עוונותיהם כנ"ל על כן צריך לזה הקול כי על ידי זה הקול הוא מוסיף ונותן בהם ריח טוב כי על ידי זה הקול גדלים כל הריחות כי זה הקול משקה את הגן וכו' כנ"ל וזהו: "הרם כשופר ... ההמשכה, שמושכין ופושטין את הנימין כדי לנגן עליהם שיר הנ"ל נמצא שעל ידי קול המוכיח הראוי הוא נותן ריח טוב בהנשמות כנ"ל ב. אך לבוא לזה, לבחינת קול הנ"ל הוא על ידי תפילה כי עקר התפילה היא רחמים ותחנונים ... ארץ ישראל ואז יתער השיר של השגחה ונפלאות ושיר הזה הוא בחינות קול הנ"ל וזה בחינת: "וירא מנחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה, ויט שכמו לסבל, ויהי למס עבד" מנחה זה בחינת נבואה כמו שכתוב בברוך בן נריה ...

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפה - טעמה כי טוב סחרה "טעמה כי טוב סחרה" הינו תכף כשטועמין טעם התורה של הצדיק האמת שוב "לא יכבה בלילה נרה" הינו אף על פי שאחר ... לילה וחשך אף על פי כן לעולם יאיר לו אור התורה שטעם קצת ממנה בהיותו אצלו וזהו: "טעמה כי טוב סחרה" תכף כשטועמין "כי טוב סחרה", שהוא התורה של הצדיק שהסחורה שלו, הינו התורה שלו טעמה טוב אזי שוב לעולם "לא יכבה בלילה נרה" כי תמיד תאיר לו אור התורה שטעם אצלו אפילו בלילה, הינו בעת ...

... שאלו רק צמצומים בלבד. כי מצד האמת וכי זה באמת משנה איזה בגדים לובשים, הרי אין עוד מלבדו, והכל טוב והכל אחד וכולי. אלא שהצדיק מלביש את השכל שלו בעצות מעשיות ממש, כי גם התורה היא בחינת "תריג עטין ...

... היה יכול ישר לברוא את העולם הבא. הלא כן? ז"א מאחר שהעולם הבא הוא התכלית הסופית, שבו הכל יהיה טוב וכולי, אז מדוע בכלל העולם הזה קיים? למה לא לברוא ישר את העולם הבא? מה התכלית בכלל של קיומו ... של התכלית הסופית, כאן בגוף הזה בעולם הזה. כך שמצד האמת אין שום שאלה כלל, כי מצד האמת הכל טוב תמיד, ואין שום רע בעולם כלל, ואכן האדם כבר נמצא ממש כרגע בתכלית הסופית. והדבר הזה זמין עבור כל ... זה הוא נדמה לו כגהנום ממש וכולי. והכל הוא רק מצד המקבל. כי מצד השי"ת אין שום שינוי והוא טוב תמיד. והקב"ה לא ברא את העולם הזה בשביל העולם הבא. ומי שאומר זאת, אינו אלא טועה. משום שהשי"ת אינו ... העולם הזה. ואדם הראשון נברא ישר בגן עדן, בלי להעביר אותו את מסכת היסורים של העולם הזה וכולי. והשי"ת טוב תמיד, והוא אינו בורא שום דבר לבטלה. בכל מקרה, העולם הזה נברא בשביל העולם הזה, דהיינו העולם הזה ממש ... מההנאות הרוחניות של העולם הבא, זה רק בגלל פגם מעשיו שלו עצמו וכולי. כי מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, והכל לפי הכלי של המקבל וכולי... הרעיון הוא שהצדיק האמת משיג את התכלית בכל דבר והוא כבר נמצא בעולם ... = העולם שיבוא בסוף ואחרי כל העולמות = ביאת המשיח = עולם הנשמות = עולם התיקון = עולם שכולו טוב = גן העדן הנצחי וכולי. לכל העולמות הבאים מכנה משותף אחד, והוא שהם יבואו בעתיד. גם אחרי שהתודעה של ... הבא הסופי, העולם הבא האחרון שנמצא בקצה האחרון של ציר הזמן. מהו בעצם העולם הבא? ומדוע הוא מייצג את הטוב האין סופי? מי שיתבונן יראה, כי האדם מתקדם כל הזמן אל התכלית הסופית. לא משנה מה עושה האדם, הוא ... התודעה של האדם אינה חסרה דבר = הפוטנציאל האישי מומש בשלמות = הרצונות כולם התמלאו בשלמות = אין יותר טוב מאשר המצב שבו נמצא האדם. כאשר האדם מגיע אל השלמות = אין יותר טוב ממה שיש לו, כי הוא נמצא בטוב ביותר / בשלמות = העולם הבא האחרון. נמצא אם כן, כי העולם הבא מייצג את הרגע שבו האדם מגיע ... חווה שלמות עצמית מלאה = אהבה אין סופית למציאות כולה. מי שרוצה להגיע לכך כבר כאן, עליו לחפש את הטוב האמיתי שיש בכל דבר. ברגע שהאדם מוצא את הטוב האמיתי שיש בכל דבר, ממילא הוא מפסיק לרצות משהו שאין לו + לא מפחד לאבד את מה שיש לו ...

... יגיע לצדקה, וכיוצא בזה בשאר המעות כל אחד למקומו הראוי לו כנזכר לעיל לענין האכילה וכמו שמספרין מהבעל שם טוב זכרונו לברכה שאמר לענין מה שמקבל מעות מרשעים ואמר שהמעות כשבא לידו, אזי הוא מתחלק ומעות שקבל מאנשים הגונים ... אצלו כך אף על פי שבאמת היה כל המעות מערב אצלו אך ממילא היה נעשה כך אצל הבעל שם טוב זכרונו לברכה וזה בחינת כח המחלק הנזכר לעיל וכח הדוחה הפסלת לחוץ הינו כנזכר לעיל כי יש מעות שצריך ...

... בפניו" 'בפניו' דיקא כי זה הולך בלא זרע ולא הניח ברכה אחריו שימשיכו שכל הפנים בעולם על ידי מעשיהם הטובים ואחיו אינו רוצה להקים שם אחיו המת ואינו רוצה ליבם אותה בשביל זה: "וירקה בפניו" כי אין רוצה להמשיך ... ולהבין ולחדש איזהו דבר הישר מחיב שיגלה ויכניס זאת ההבנה של הסגלה שהיה אצלו סגלה שיגלה לעם סגלה ולהיטיב מטובו לאחרים וזה פרוש פרקא רביעאה דספרא דצניעותא עתיקא טמיר וסתים, זעירא דאנפין אתגליא ולא אתגליא עתיקא זה בחינת המקיפין ... בבחינת לא אתגליא, בבחינת העלם הוי אצלו כמו סגלה כנ"ל שהוא למעלה משכלו ואחר כך כשנתגלה לו אזי ייטיב מטובו לאחרים כנ"ל יא. נחמו נחמו עמי וכו' כל הצרות והיסורים והגלות אינו אלא לפי ערך חסרון הדעת וכשנשלם הדעת ... החכם: 'אלו ידעתיו, הייתיו' ועקר הידיעה יהיה לעתיד כמו שכתוב: "כי מלאה הארץ דעה" ומחמת הדעת לא יחסר כל טוב ויהיה כלו טוב כמאמר חז"ל: 'אטו האידנא לאו אחד הוא ? ותרצו: לעתיד כלו הטוב והמטיב' ואפילו העכו"ם ידעו ביתרון הדעת אבל לא כמונו וידעו שהגדלה שהיה להם והשפלות שהיה לנו בזמן הגלות כל ... הגוף וכל שאר החסרונות הכל הוא בחסרון הדעת ואף שיש חסרים לגמרי מהדעת ועם כל זה יש להם כל טוב באמת כל מה שיש להם אינו כלום וכן להפך השלם בדעת שיש לו חסרון באמת החסרון אינו כלום כמו ... לנו אז זה אי אפשר כעת אפילו לדבר ממנו כי עכשו זה הדעת בבחינות מקיפים כנ"ל כי כל השלמות והטובות שיש לעכו"ם עכשו באמת אינו כלום כנ"ל: אם דעת חסרת וכו' ואדרבא, כל גדלתם וטובתם הכל הוא לטובתנו ולעתיד שיתמלא הארץ דעה ואפילו כל העכו"ם ידעו את ה' אז יבינו הם שכל הגדלה והטובה שהיה להם בזה העולם הכל הוא לטובותינו ולגדלתנו וזהו: "אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה, הגדיל ה' לעשות עמנו" הינו, כל הגדלה שהגדיל ה' ... [הינו עם העכו"ם] "הגדיל ה' לעשות עם אלה" כי הכל היה גדלתם של אלה [הינו של ישראל] כי היה לטובתם וגדלתם וזה יבינו הם בדעת והשגה שיהיה להם אז אבל אצלנו יהיה זה הדעת דבר פשוט ושחוק כי דעתנו ... ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", וכי האידנא וכו' ? אלא עכשו מברכין על הרעה 'ברוך דין אמת' ועל הטובה 'הטוב והמטיב' אבל לעתיד יברכו על הכל 'הטוב והמטיב' כי לעתיד שיתגלה הדעת ידעו שאין שום רע בעולם כלל רק כלו טוב וכלו אחד וגם הגלות הוא רק מחסרון הדעת. כמו שכתוב: "לכן גלה עמי מבלי דעת" ועל כן היתה גאלת ... ימלא שחוק פינו ולשוננו וכו' אז יאמרו בגוים הגדיל" כי מה שיהיה אצלם השגה להבין ולידע גדלת ישראל ושכל טובתם וגדלתם בזה העולם היה הכל בשביל ישראל ובאמת הוא השגה גדולה כי כעת בעולם הזה אין מבין זאת אף ...

צדיק ורע לו רשע וטוב לו - מידה כנגד מידה? שאלה: רציתי לשאול כיצד מסתדר העניין של "מידה כנגד מידה" עם העניין של "צדיק ורע לו רשע וטוב לו"? ובנוסף, מחמת שהקב"ה הוא טוב ודרכו להיטיב, אז איך זה שבכלל יש מישהו בעולם שרע לו, בין אם זה צדיק ובין אם זה רשע? תודה תשובה: יש כאן 2 בחינות שונות. בחינה אחת היא מידה כנגד מידה, דהיינו שיש גם טוב וגם רע מידה כנגד מידה. ובחינה שניה היא שהשם טוב תמיד ועושה אך ורק טוב תמיד. ושתי הבחינות האלו מחוברות אחת בשניה, כדלקמן: מצד האמת באמת, אין שום רע בעולם כלל. וגם מה שנדמה לאדם כרגע ממש, זה אך ורק טוב ממש. ואין שום רע בעולם כלל. וכל הרע שיש בעולם, הוא אך ורק טוב תמיד. ומצד האמת, אין שום מידה כנגד מידה, כי השי"ת הוא לא נקמן, והוא עושה אך ורק טוב תמיד. כי יש הטועים לחשוב שהשי"ת מעניש את האדם כדי לעשות לו טוב, או כדי לכפר על עוונותיו וכיו"ב. ובכך הם חושבים שהשי"ת הוא טוב גם כשרע לאדם. אך זו כמובן שגיאה, משום שהשי"ת אינו מוגבל והוא כל יכול. ומשום שהשי"ת הוא כל יכול, ובנוסף הוא גם טוב, ממילא על כורחך לומר שהשי"ת עושה אך ורק טוב בשלמות תמיד. טוב שאין טוב ממנו. כי המחשבה שהשי"ת מעניש את האדם כדי לתת לו שכר וכיו"ב, המשמעות של זה היא, שהשי"ת כביכול עושה רע כלשהו למען מטרה טובה. וזה דבר שאינו אפשרי. כי רק אדם מוגבל צריך להתאמץ לעשות פעולה כלשהי בשביל תכלית אחרת שהיא אינה הפעולה עצמה. אך מאחר שהשי"ת הוא אינו מוגבל, ממילא השי"ת יכול לעשות לאדם מיד טוב ובשלמות, גם אם האדם הזה חטא ועשה את כל הרעות שבעולם. כי מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל. ומחמת שהשי"ת הוא טוב, ממילא ההגיון הוא שהוא לעולם לא יעשה שום רע לאף אחד, גם אם האדם עצמו עבר על רצונו ועשה ... כל החטאים והפשעים שבעולם. כי השי"ת הוא כל יכול, והוא יכול למחול לאדם בפחות מרגע, ולעשות לכולם אך ורק טוב תמיד. וכל מחשבה שהשי"ת עושה דבר כלשהו בשביל תכלית אחרת רחוקה יותר, הוא אינה אלא מפגם האמונה, שהאדם אינו ... השי"ת אין צריך לסיבות כדי להשיג את התכלית. וממילא השי"ת גומר את רצונו תמיד, וממילא הוא עושה אך ורק טוב תמיד, מאחר שהוא טוב. אלא מה? שיש גם בחינה נוספת, שהיא מידה כנגד מידה, שממנה יש את ההשתלשלות של צדיק ורע לו רשע וטוב לו. היינו כי באמת השי"ת עושה אך ורק טוב תמיד בשלמות שאין שלמות אחריו. והגן עדן והעולם הבא וכולי, זה הכל קיים כבר כאן ברגע הזה ממש. אלא ... שיש בעולם. היינו כי כל מה שנדמה לאדם כרע, זה רק מצד מעשיו הרעים של האדם עצמו. כי השי"ת טוב תמיד. ומי שיש לו אמונה שלמה באמת, אדם כזה זוכה לכל השעשועים של העולם הבא בכל דבר ועניין, גם ביסורים וגם במה שנראה כרע. כי השי"ת עושה טוב תמיד. ורק מצד האדם עצמו בלבד רק מצידו קיים הרע. ועניין המידה כנגד מידה הוא מדוייק להפליא, כי באמת צדיק הוא זה שטוב לו ורשע הוא זה שרע לו. וצריך לעשות חילוק ברור בין 2 בחינות: 1 - מי שנראה כלפי חוץ שטוב / רע לו. 2 - מי שבאמת מבפנים טוב / רע לו. כי כל השאלה של צדיק ורע לו רשע וטוב לו, היא רק כלפי חוץ בלבד. כי באמת צדיק אמיתי הוא זה שטוב לו, ורשע אמיתי הוא זה שרע לו. והשי"ת הוא אך ורק טוב תמיד. וככל שהאדם צדיק יותר, כך טוב לו יותר יהיה אשר יהיה. ויש אנשים שעושים כלפי חוץ מעשים של צדיקים, אך בתוכם רע להם, ויש אנשים שעושים כלפי חוץ מעשים של רשעים, אך בתוכם טוב להם (באופן יחסי כמובן), ובאמת מצד האמת הכל תלוי באמונה של האדם בלבד. כי האדם יכול לשמור את כל ... מצד האמת גם בתוך דברי הכפירה שלו מסתתרת אמונה גדולה, שממנה הוא מקבל את החיות שלו. ולכן נמצאים רשעים שטוב להם, כי באמת מצד האמונה יש להם אמונה גדולה, למרות שהם מתכחשים לכך. וכמובן שמדובר על מי שטוב לו מבפנים, ולא על מי שרק נראה שטוב לו. ובאמת מצד האמת, היחיד שבאמת חי חיים טובים, הוא רק הצדיק האמת. כי כל העולם כולו, וכל זמן שהאדם לא תיקן את האמונה שלו בשלמות, הרי שהוא רחוק מהטוב האמיתי של השי"ת עצמו. ומי שרחוק מהאמונה, הטוב והרע שלו הם רק ביחס אחד לשני, אך באמת הוא כולו מלא חסרונות. והצדיק האמת בלבד, הוא זוכה להכלל בא"ס בשלמות, ששם הכל טוב תמיד. ונסכם: מצד האמת אין שום רע בעולם כלל, והכל טוב בשלמות שאין שלמות אחריה תמיד. אך רק מצד האדם עצמו ומצד מעשיו הרעים, רק מצידו קיים רע. והעוונות של ...

... אבל בצדיקים שיש להם ההסתפקות, בבחינת: "צדיק אכל לשבע נפשו" אצלם הוא אור מלא "וירא אלהים את האור כי טוב" אין טוב אלא צדיק, שנאמר: "אמרו צדיק כי טוב" . ואפילו מזה ההסתפקות גופה, צריך להפריש ממנו לצדקה נוטה שמים כיריעה כי ארון הברית, שהוא בחינת עני היא ... ההתנשאות הינו בשרש המלכות, שהוא בחינת משיח והוא שרש המלכות, בבחינת: "ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו" והוא בחינת טוב עין, בבחינת: "יפה עינים וטוב ראי" הנאמר בדוד, שהוא משיח תניא: אבא שאול אומר, קובר מתים הייתי פעם אחת נפתחה מערה מתחתי, ועמדתי בגלגל ... אחת נפתחה מערה מתחתי הינו בחינת דבקות, בחינת: "כמער איש וליות" מתחתי, הינו בחינת אמת: "אמת מארץ תצמח" כי "טוב עין הוא יברך" והברכות הם בחינת אמת כמו שכתוב: "המתברך בארץ יתברך באלקי אמן" וזה שאמר אבא שאול שעל ... כך לכנס ברע עין כזה כי הוא סכנה גדולה ה. וצריך לשמר את העין מכח המדמה ואפילו מי שהוא טוב עין צריך לשמר מזה כמו שאנו רואים, כי אפילו מי שיש לו ראיה יפה יכול לטעות, על ידי שרואה ... בתורה, הוא חדוש נאה ומתקבל כי הוא בא מכח המדמה, שהוא מדמה מלתא למלתא אך שהרע שבו הוא יותר מהטוב ואלו החדושים מזיקים לפרנסה כי על ידי חדושי תורה נבראים שמים וארץ כמו שכתוב: "ולאמר לציון עמי אתה" אל ... עבדי שמיא וארעא במלולי וכו' ועל ידי זה באים כל ההשפעות והברכות לעולם כמו שכתוב:יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים וכו' אך כשהחדושים הם על ידי כח המדמה אזי נבראין רקיעין דשוא ועל ידם בא רעב לעולם ואף שיש בהם גם כן טוב, שהם דברי תורה, שהם בחינת שבע אך מחמת שהרע יותר מהטוב על כן הרע גובר, והטוב נתבטל בבחינת: "ולא נודע כי באו אל קרבנה" שמתגבר חס ושלום בחינת שבע שני הרעב על בחינת שבע שני השבע שהוא בחינת התגברות הרע על הטוב "ולא נודע" וכו' כנ"ל ומה שמחזר הכח המדמה לשרות על פי שונה הלכות הוא מפני שהוא נברא בערב שבת ... מתגבר עליו כח המדמה, שהוא כח הבהמיות ועל ידי הכח המדמה, נפגם הזכרון ונופל לשכחה ועתה בוא וראה, מה טוב ומה נעים עתה קשר כל המקרא הזה "נדמו עמי" וכו' הנ"ל נדמו עמי מבלי הדעת שעל ידי פגם הדעת, ... ידי זה שורה הנבואה על הנביאים כמו שכתוב: "קחו לי מנגן" וכו' כי הכלי הוא התאספות הרוח והוא מערב טוב ורע כי יש עצבות רוח, רוח נכאה רוח רעה כנאמר בשאול: "ובעתתו רוח רעה" ויש רוח טובה כמו שכתוב: "רוחך טובה תנחיני בארץ מישור" והוא בחינת רוח נבואה, רוח הקדש אך כשהוא מערב טוב ורע, אינו יכול לקבל נבואות אמת ועל כן כתוב בשאול: "ויתנבא וכו' ויפל ערם" ופרש רש"י: 'לשון משגע' כי היה מערב ברוח שטות, עצבות רוח וזה שמנגן ביד על הכלי הוא מקבץ ומלקט ביד את הרוח טובה, רוח נבואה מתוך עצבות רוח וצריך להיות יודע נגן שידע לקבץ וללקט ולמצא חלקי הרוח אחת לאחת כדי לבנות הנגון הינו השמחה הינו לבנות הרוח טובה, רוח נבואה שהוא הפך עצבות רוח כי צריך לעלות ולירד בידו על הכלי שמנגן כדי לכון לבנות השמחה בשלימות. וכשהנביא שומע זה הנגון מהיודע נגן אזי מקבל ממנו רוח נבואה, שקבץ זה בידו מתוך העצבות רוח "וטוב לך" דיקא, שמלקט ומצרף הטוב מתוך הרע ועקר התקבצות ובנין הרוח נבואה, הוא על ידי היד כי שם פקדונות הרוחות, כמו שכתוב: "בידך אפקיד ... כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'" נמצא על ידי שמנגן ביד על הכלי זמר על ידי זה מברר הרוח טובה מן הרוח רעה שזהו בחינת רוח נבואה כנ"ל וכל זה הוא בחינת הכנעת המדמה שהוא בחינת הרוח רעה, רוח שטות שרוצה לפגם ולבלבל את בחינת הרוח טובה, רוח נבואה והוא נכנע ונתבטל, על ידי השמחה הבאה על ידי המנגן ביד כנ"ל כי עקר התגברות המדמה הוא על ידי עצבות כי המדמה הוא בחינת עצבות רוח רוח נכאה, רוח רעה שהוא מבלבל את הרוח טובה, רוח נבואה שהוא בחינת זכרון הנ"ל בחינת לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי הנ"ל ועל כן אין יכולין לקבל רוח נבואה, ... על ידי שמחה, שהוא בחינת מנגן ביד כמו שכתוב "והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'" בחינת: "ונגן בידו וטוב לך" וכו' כנ"ל וזה המנגן, צריך שיהיה יודע נגן כנ"ל גם, צריך שיהיה הכלי בשלמות כדי שלא תצא כל הרוח המערב טוב ורע בבת אחת ועל כן צריך שיהיה יודע נגן וגם שיהיה הכלי שמנגנין עליו שלם בשלמות כראוי שהוא בחינת מה שמברר הרוח טובה שהוא בחינת שמחה בחינת רוח נבואה מן העצבות רוח, שהוא רוח רעה כנ"ל כי כשאין הכלי שלם או שאינו יודע נגן, ואינו יודע לעלות ולירד בידו לברר הרוח טובה מן הרוח רעה עליו נאמר: "כל רוחו יוציא כסיל" דהינו שמוציא כל הרוח בבת אחת ואזי בודאי אין נבנה ... ידי ברור הרוח [שהוא האויר שמשם הקול, כידוע לחכמי הנגינה] הינו שעקר בחינת הנגון הוא על ידי ברור הרוח טובה מן הרוח רעה וכשיוצא כל הרוח בבת אחת יוצא כמו שהוא מערב טוב ורע ואזי אין נבנה הנגון והשמחה, ואין נכנע המדמה וזה בחינת: "תצא רוחו ישוב לאדמתו" "לאדמתו", הינו בחינת המדמה הינו כשיוצא כל הרוח אזי חוזר ושב אל המדמה כי לא נכנע המדמה מאחר שאינו יכול ללקט ולברר הרוח טובה ויוצא כל הרוח המערב טוב ורע אבל כשיש לו בחינת יד הנ"ל המלקט ומברר בחינת הרוח טובה מן הרוח רעה אזי מכניע המדמה, בבחינת: "וביד הנביאים אדמה" כנ"ל כי עקר בחינת הנבואה, הוא מבחינת היד הנ"ל שמברר הרוח טובה מן הרוח רעה ועל ידי זה מכניע המדמה שהוא בחינת רוח רעה המערב ברוח טובה כנ"ל וזה שכתוב: "מי עלה שמים וירד, מי אסף רוח בחפניו, מי צרר מים בשמלה, מי הקים כל אפסי ... עליהם הכח המדמה כנ"ל והנה מן היאר וכו' הינו שעל ידם בא שבע שני שבע ושבע שני רעב, הינו טוב ורע כנ"ל והרע מתרבה וגובר על הטוב בבחינת: "ולא נודע כי באו אל קרבנה" "אסף אלהים את חרפתי" שהוא ממתיק את הרע, שהוא בחינת הרעב בבחינת: ... עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי" בלילה, שאז הוא פקדונות הרוחות, בחינת: "בידך אפקיד רוחי" הנ"ל אזי הזמן לקבץ הרוח טובה מתוך הרוח רעה הינו שאז עקר הזמן של ההתבודדות להתבודד בינו לבין קונו ולפרש שיחתו לפני השם יתברך לשוח עם לבבו ולחפש הרוח טובה, דהינו הנקדות טובות שיש בו עדין לבררם מתוך הרוח רעה שזהו בחינת נגון הנ"ל שעל ידי זה נשמר הזכרון כנ"ל דהינו שעל ...