ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ספר המידות - מריבה
חלק א' א. אין תקומה במלחמה על ידי העברת השבועה. ב. מי שרודף את חברו, הקדוש ברוך הוא מביא עליו רעה, כדי שישכח את חברו מלרדוף אותו. ג. על ידי קריאת הלל יושיע לך הקדוש ברוך הוא מאויביך. ד. על ידי כבוד התורה אדם נצול משונאיו. ה. קדם המלחמה צריך תפילה לה' יתברך. ו. בכל פעם שאדם נופל מאמונתו, הוא ממשיך עליו מתנגד גדול ועשיר. ז. כשאדם מתפלל על שונאיו, יתפלל בבקר. ח. הסתכלות בכל פעם על השמים זהו מבטל שנאת האויבים. ט. כששוכח את העניים אין מנצח. י. עני שהרשע רודף אותו, תדע שהוא בעל גאוה. יא. מי שהוא נצחן, הקדוש ברוך הוא שוכח אותו ומסתיר פניו ממנו. יב. כשאדם מצר, אויביו נתרוממים. יג. מי שהוא נצחן, בא לידי שכחה. יד. מריבה בא לאדם כשבא לאדם איזהו מצוה והוא משלחה ואינו מקימה. טו. מי שעושה מריבה עם הצדיקים, בידוע שמחשבותיו רעים. טז. לפעמים המקום גורם מריבה לאדם. יז. מי שיש לו שונאים יכניע את עצמו, על ידי זה יצילהו הקדוש ברוך הוא משונאיו. יח. כשיש לאדם שונאים, והוא מחפש בכל מיני חפוש למצא להם אהבה, על ידי זה יהיו כאפס וכאין. יט. כשיש לאדם אויבים, ואינו חושב איך לנקם בהם אלא, הוא דבוק בשמחת השם יתברך, על ידי זה הקדוש ברוך הוא נותן לו כח לנקם מהם. כ. הנואפים לרב הם בעלי מריבה לצדיקים. כא. כשיש הכנעה, על ידי זה אין מורא במלחמה. כאלו הוא יושב במצור. כב. מי שהוא נצחן, בא עליו חלאים לאין מרפא. כג. שנים שמריבים והולכים לדון לפני השר של עכו"ם, על ידי זה הקדוש ברוך הוא מביא עליהם מכה, שאין לה רפואה. כד. לפעמים הקדוש ברוך הוא מחזק לב הרשעים כנגד הצדיקים במריבה, כדי שיהיה להם מפלה. כה. מי שנותן כבוד לזקן, הוא נצול ממלחמה. כו. מי שמגיד ריבו לפני הקדוש ברוך הוא, רואה נקמתו בשונאיו. כז. על ידי המחלקת בא דלות. כח. מי שחולק עם שכניו, לסוף שיהיה לעג לאויביו. כט. מי ששומע חרפתו ושותק, נקרא חסיד, והקדוש ברוך הוא שומר את נפשו. ל. התפילה בהתלהבות עד שההתלהבות בא לו בפנים, על ידי זה נופלים ונתלהטים שונאיו. לא. מי שהוא טוב וישר מנעוריו, על ידי זה כשיש לו איזה מחלקת, יתנדבו לבם של הרבה בני אדם ויתחברו אליו לעזור לו. לב. מי שמסית ומונע את חברו מדרך הטוב, אינו יכול לקום נגד אויביו בשעת מריבה ומלחמה. לג. על ידי ודוי יתבטל מעליך מחשבות שונאיך. לד. הבעל מחלקת בידוע שהוא אוהב פשע. לה. מי שהוא עצור במלין, לא יוכל אותו שום אדם. לו. כשמתנגדים חולקים על חסידים ורוצים לבטל אותם ממלאכת שמים, על ידי זה נופלים ונבזים בעיני עצמן. לז. לנצחון תאמר קפיטל "על השמינית". לח. מי שמבקר את החולה, הקדוש ברוך הוא אינו מוסר אותו ביד שונאיו. לט. מי שיש לו שונאים יאמר כל היום תפילות ובקשות ואל יפסק פיו מתפילות ובקשות, על ידי זה יושיע לו הקדוש ברוך הוא ואויביו יבושו. מ. מי שהוא נרדף, יזכה לבנים ובני בנים. מא. מי שיש לו שונאים, יבקש רבים, שיבקשו עליו רחמים, ויהיה לו שלום מן השונאים. מב. כשיש לך שונאים למטה, בידוע שיש לך שונאים למעלה. מג. על ידי למוד השונאים ישובו אחור. מד. על ידי בטחון לא יוכלו השונאים להרע לך. מה. על ידי הכנעה יפלו השונאים במצודה, שהכינו לך. מו. מי שמתפלל כל היום, על ידי זה בא בושה על אויביו. מז. מי שהרע לשונאו של הצדיק, על ידי זה יזכה לנצח תמיד. מח. כשבני אדם דוברים עליך, תלמד בכל לילה אגדה. מט. שני צדיקים אינם יכולים לדור בעיר אחת, עד שיהיה להם אמת. נ. על ידי בטחון אויביו לא ישמחו בצרתו. נא. מי שאין מביש פני חברו, לא ישמחו אויביו עליו. נב. מי שיש לו הרבה שונאים, בידוע שהשנאה שלא כדין, כי אי אפשר שיצאו כלם ידי חובתו כנגדו. נג. כשיש לאדם שונאים, ואחר כך קם עליו איש אחד מרעיו ואנשיו גם הוא לחלק עליו, הוא סימן שהבעלי מחלקת שלו יהיו נכשלים ונופלים. נד. מי שיש לו אמונה, אינו ירא מאויבים. נה. על ידי תפילה בשועה אויביו אינם שמחים עליו. נו. מי שיש לו שונאים, ואינו יודע אם יפל בידם אם לאו, יסתכל אם נופל ממדרגת עבודת השם יתברך, בידוע שיהיה נמסר בידם. נז. למחלקת ילמד מסכת סכה. נח. מחלקת בא על ידי חבורת רשעים. נט. על ידי עצבות גם האוהבים יחלקו עליך. ס. אין מריבה מצויה בביתו אלא עד שתכלה תבואה מביתו. סא. לפעמים כשהרבה צדיקים חולקים על צדיק אחד גם הקדוש ברוך הוא מסכים עמהם אף שהאמת עם הצדיק האחד, והצדיקים ממשיכין את רצון הקדוש ברוך הוא עמהם. סב. הקורא לחברו רשע, רשאי לירד לתוך אמנותו ולמעט מזונותיו עד שליש. סג. אם אין לאדם חברים ואוהבים, נח לו שימות. סד. כל הדברים נבראים בבחינת זכר ונקבה. אפילו מלכים, יש מלך בחינת זכר ויש מלך בחינת נקבה, והקדוש ברוך הוא מרחיקן זה מזה כדי שלא יחריבו את העולם. סה. בעל מריבה אף על פי שהוא למדן, אל תכבד אותו. סו. במקום מריבה שם השטן. סז. מי שמקים קריאת שמע שחרית וערבית, אינו נמסר ביד שונאיו. סח. על ידי תורה וגמילות חסדים אויביו נופלים לפניו. סט. על ידי רדיפה הנרדף נכשר לקרבן לפני אלהים. ע. לעולם תצדד להציל את הנרדפים. עא. אין העולם מתקים אלא בשביל מי שבולם את פיו בשעת מריבה. עב. מי ששוכח דבר אחד מתלמודו, על ידי זה קמים עליו בעלי מחלקת. עג. על ידי מחלקת שחולקין על הצדיק, נתעוררים מלחמות. עד. כשדוברים על האדם, אזי יש כח ביצר הרע להגביר את עצמו על זה האדם, שדוברים עליו, וצריך לבקש רחמים על זה. עה. מי שקשה לקבל פיוס, הוא מעלמא דנוקבא. עו. למריבה, השכם והערב לבית המדרש ולמד תורה. או כשאי אפשר לדון אותם, תתפלל עליהם והקדוש ברוך הוא יפילם, ואל תמסר אותם לשר. עז. כל שיש לו קנאה על חברו ודומם, הקדוש ברוך הוא עושה לו דין. עח. אל תריב עם אדם שהוא תקיף ממך, אף על פי שהוא מכף אותך לדבר בלתי הגון. אבל אם יש לו אימת שר, תלך עמו אל השר ואל תעשה הדבר בלתי הגון. עט. על ידי לשון הרע נופלים במלחמה. פ. מי שאין אומר לשון הרע, הוא מנצח. פא. שנה ופרש, על ידי זה אויביו רודפין אותו. פב. כשאשתו של אדם שופעת דם בלא עת נדתה, בידוע שאיזה שנאה נתעורר עליו. פג. כשהצדיק יש לו מחלקת עם אחד ויכול להציל את עצמו עם ממון, יציל את עצמו ואל ישתמש בצדקתו. פד. בכל בעלי מחלקת נתגלגלים שם ניצוצין מנשמת דתן ואבירם. פה. המחלקת שיש בין שני צדיקים לטובת ישראל, תדע שגם למעלה יש שני מלאכים שגם הם חולקים גם כן, ואין להם מכריע אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו. פו. מי ששומע חרפתו ושותק, על ידי זה נתבטל ממנו רבות רעות שהיו ראויין לבוא עליו. פז. דעתו של הקדוש ברוך הוא נוטה תמיד אחר הרב, אבל אם הרב הם רשעים, אין דעתו נוטה אחריהם. פח. אין מלמדין זכות על המסית. פט. כשיש מחלקת משני אנשים, ולכל אחד יש לו אנשים המצדדים לו, כשגוזרים מיתה למעלה, חס ושלום, על אחד מאנשי המחלקת, מתחילין מן הקטן שבהם ולא מן האיש שהוא עקר במחלקת. צ. לפעמים נגזר על האדם, שיכלה זרעו. וכשנמסר ביד שונאיו, על ידי זה נתבטל הגזרה של כלית זרעו. צא. מי שמרחיק את האדם מעבודת השם יתברך, על ידי זה יבוא ממנו זרע, שיצערו לזרעו של המרחיק. צב. מי שיש בידו למחות ברשעים ולא מחה, כאלו הוא עושה הרע. צג. המחזיק במחלקת, עובר בלאו וראוי להצטרע. צד. החולק על מלכות בית דוד, ראוי להכישו נחש. צה. על ידי עסק התורה יכול לעמד בקשרי המלחמה. צו. צריך להתחזק נגד השונאים ולהעריך עמהם מלחמה בתחבולה, והקדוש ברוך הוא יעשה הטוב בעיניו. צז. למחלקת סגלה לומר: "ויקרא אסא אל ה'" עד "אנוש" (בדברי הימים ב יד, י) צח. מי שאין בטחונו באלקיו, על ידי זה באים מלחמות ומריבות. צט. על ידי למוד תורה נופל פחד על האמות, שלא ילחמו עם ישראל. ק. למחלקת תאמר: "ויאמר ה' אלקי אבותינו" עד "כי עליך עינינו" מה שאמר יהושפט. קא. בשעת מלחמה צריך להכין כלי מלחמה כנהוג, והקדוש ברוך הוא יעשה מה שברצונו, ואין לסמוך על הנס. קב. הקובע מקום לתפילתו, אויביו נופלים תחתיו. קג. אין להתפלל על שום אדם שימות אפילו על מין, כי יותר טוב להרג אותם בידי אדם ולא בידי שמים. קד. אל תתגרה ברשע, כל שכן ברשע שהשעה משחקת לו. קה. מתר שלא להודות על האמת ולחלק עליו, כדי דלא לטעי כלי עלמא בתרה. קו. בעוון שנאת חנם מריבה רבה בתוך ביתו. קז. חרב ובזה רבה בא בעוון ענוי הדין ועוות וקלקול הדין וביטול תורה. קח. אשה נדה דפסקה בין תרי, אם סוף נדה היא, עושה מריבה ביניהם. קט. הנרדף שמפיס את הרודף, על ידי זה נתעורר דין על הרודף. קי. המפרנס את שונאיו, על ידי זה נדון השונא בדין שרפה. חלק שני א. על ידי שדוברים על הצדיק, על ידי זה נתגבר הפילוסופיא בעולם וכן להפך. ב. יש מפרסמים שעקר הפרסום שלהם נעשה על ידי המחלקת. ג. על ידי המחלקת נופל לתאוות ניאוף. ד. מי שקמים עליו רבים וחולקים עליו על אמונתו, והוא עומד כנגדם וטוען כנגדם דברים הנתקבלים, על ידי זה זוכה לבנים רבים והעולם נתמלא מזרעו. ה. מי שנותן עיני שכלו תמיד לחקר את ראשי הדור ומעין בהם בעינא בישא, על ידי זה נופל לרעב שלעתיד, הינו לא רעב ללחם, וזה "רעב" ע'ין ב'תוך ר'ב. ו. על ידי צדקה בסבה קלה הוא מכניע את אויביו, והקדוש ברוך הוא מצילו מסיבות גדולות של אויביו. ז. על ידי ברכת המזון נתודע השם יתברך בעולם. גם על ידי ברכת המזון נתישב המלכות מן המריבות והמלחמות. ח. מי שלמודו בתורה במחין זכים, שאכילתו כל כך בקדשה, שנזון ממזון, שהמלאכים נזונין ממנו, על ידי זה שונאיו נדונין בחנק. וסימן לדבר: "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר", "ובבקר היתה שכבת הטל", "ויהי באשמרת הבקר". ט. הצער והקנטור שיש על החכם, על ידי זה בא לידי שכחה. י. על ידי המריבה גורמים, שהתלמידים הקטנים נתפרסמים קדם זמנם, וזהו בחינת הפלת נפלים, שהולד יוצא לאויר העולם קדם זמנו, ועל ידי זה גורם עניות ולפעמים גורם מיתות, חס ושלום. יא. לפעמים אין שלום בית לאדם וכל בני ביתו בקטטה, בידוע שיש שדים בבית הגורמין כל זה, ועל ידי זה באים יסורים על אנשי ביתו. יב. לפעמים מקומו של אדם גורם לו מריבות, כמו שאין שואלין בשלום חברו במקום הטנפת. יג. על ידי הצער והעצבות בא מריבה בעולם, ועל ידי השמחה בא שלום בעולם. יד. התגלות התורה היא על ידי השלום. טו. המשא ומתן או המלאכה שאדם מיגע בו ביום תעניתו, זה הדבר מציל אותו משונאים ומרוצחים. טז. מי שיש לו שונאים, קשה לו לכון דעתה בתפילה. יז. מי שעושה פרוד בין איש לאשתו, הינו שהולך לאיש ומיפה את האשה בפני הבעל, והולך אל האשה ומגנה את בעלה בעיניה, עד שנעשה פרוד ביניהם, על ידי זה נעשה טרוד במזונותיו. יח. כשהקדוש ברוך הוא רואה איזה צדיק, שיש כח בידו לקרב בני אדם לעבודתו, אזי מעמיד עליו שונאים, כדי שיוכל לקרב בני אדם, כי הצדיק שאין לו שונאים, אין יכול לקרב, כמו בעת ביאת המשיח ישבו בשלוה, ואז אין מקבלים גרים. יט. על ידי הרהורי עבודה זרה שונאים באים ונתרוממים על אדם. כ. מי ששונאיו נתרוממים, הוא נופל לתאוות אכילה. כא. כשאדם מרגיש חכוך בגופו, ידע שיש לו שונאים, ולפעמים שעל ידי מכות וחבורות שיעשה בגופו, על ידי זה נצול משונאים, כי זה נתחלף בזה. כב. יש שני צדיקים, שאחד דבוריו הם בחרישה, והשני דבריו בקצירה, או אחד דבריו הקמת הברית לזווג, והשני דבריו הם הממשיכים את הזרע ומהוים את הולד בבטן אמו ומגדלין אותו. בכן כשיש מחלקת בין שני צדיקים האלו, אל יתערב זר בתוך דבורים, שמדברים זה על זה, כדי שלא יקלקל המכון. כג. מי שיש לו שונאים, יזיר מן היין, ועל ידי זה נעשה ראש להם. כד. סגלה להנצל משונאים, הן שונאים של מחלקת הן שונאים שבדרך, שמתירא מהם, לומר כל הטעמים שבתורה, דהינו פשטא מנח זרקא וכו'.
חלק א'

א. אֵין תְּקוּמָה בְּמִלְחָמָה עַל יְדֵי הַעֲבָרַת הַשְּׁבוּעָה.

ב. מִי שֶׁרוֹדֵף אֶת חֲבֵרוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עָלָיו רָעָה, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁכַּח אֶת חֲבֵרוֹ מִלִּרְדּוֹף אוֹתוֹ.

ג. עַל יְדֵי קְרִיאַת הַלֵּל יוֹשִׁיעַ לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאוֹיְבֶיךָ.

ד. עַל יְדֵי כְּבוֹד הַתּוֹרָה אָדָם נִצּוֹל מִשּׂוֹנְאָיו.

ה. קדֶם הַמִּלְחָמָה צָרִיךְ תְּפִילָּה לַה' יִתְבָּרַךְ.

ו. בְּכָל פַּעַם שֶׁאָדָם נוֹפֵל מֵאֱמוּנָתוֹ, הוּא מַמְשִׁיךְ עָלָיו מִתְנַגֵּד גָּדוֹל וְעָשִׁיר.

ז. כְּשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל עַל שוֹנְאָיו, יִתְפַּלֵּל בַּבּקֶר.

ח. הִסְתַּכְּלוּת בְּכָל פַּעַם עַל הַשָּׁמַיִם זֶהוּ מְבַטֵּל שִׂנְאַת הָאוֹיְבִים.

ט. כְּשֶׁשּׁוֹכֵחַ אֶת הָעֲנִיִּים אֵין מְנַצֵּחַ.

י. עָנִי שֶׁהָרָשָׁע רוֹדֵף אוֹתוֹ, תֵּדַע שֶׁהוּא בַּעַל גַּאֲוָה.

יא. מִי שֶׁהוּא נַצְחָן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹכֵחַ אוֹתוֹ וּמַסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ.

יב. כְּשֶׁאָדָם מֵצֵר, אוֹיְבָיו נִתְרוֹמְמִים.

יג. מִי שֶׁהוּא נַצְחָן, בָּא לִידֵי שִׁכְחָה.

יד. מְרִיבָה בָּא לָאָדָם כְּשֶׁבָּא לָאָדָם אֵיזֶהוּ מִצְוָה וְהוּא מְשַׁלְּחָהּ וְאֵינוֹ מְקַיְּמָהּ.

טו. מִי שֶׁעוֹשֶׂה מְרִיבָה עִם הַצַּדִּיקִים, בְּיָדוּעַ שֶׁמַּחְשְׁבוֹתָיו רָעִים.

טז. לִפְעָמִים הַמָּקוֹם גּוֹרֵם מְרִיבָה לָאָדָם.

יז. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שוֹנְאִים יַכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ, עַל יְדֵי זֶה יַצִּילֵהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשּׂוֹנְאָיו.

יח. כְּשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם שוֹנְאִים, וְהוּא מְחַפֵּשֹ בְּכָל מִינֵי חִפּוּשֹ לִמְצא לָהֶם אַהֲבָה, עַל יְדֵי זֶה יִהְיוּ כְּאֶפֶס וּכְאַיִן.

יט. כְּשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם אוֹיְבִים, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁב אֵיךְ לִנְקם בָּהֶם אֶלָּא, הוּא דָּבוּק בְּשִׂמְחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל יְדֵי זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לּוֹ כּחַ לִנְקם מֵהֶם.

כ. הַנּוֹאֲפִים לָרב הֵם בַּעֲלֵי מְרִיבָה לַצַּדִּיקִים.

כא. כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְנָעָה, עַל יְדֵי זֶה אֵין מוֹרָא בְּמִלְחָמָה. כְּאִלּוּ הוּא יוֹשֵׁב בְּמָצוֹר.

כב. מִי שֶׁהוּא נַצְחָן, בָּא עָלָיו חֳלָאִים לְאֵין מַרְפֵּא.

כג. שְׁנַיִם שֶׁמְּרִיבִים וְהוֹלְכִים לָדוּן לִפְנֵי הַשַׂר שֶׁל עַכּוּ"ם, עַל יְדֵי זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עֲלֵיהֶם מַכָּה, שֶׁאֵין לָהּ רְפוּאָה.

כד. לִפְעָמִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַזֵּק לֵב הָרְשָׁעִים כְּנֶגֶד הַצַּדִּיקִים בִּמְרִיבָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם מַפָּלָה.

כה. מִי שֶׁנּוֹתֵן כָּבוֹד לְזָקֵן, הוּא נִצּוֹל מִמִּלְחָמָה.

כו. מִי שֶׁמַּגִּיד רִיבוֹ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רוֹאֶה נִקְמָתוֹ בְּשוֹנְאָיו.

כז. עַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת בָּא דַּלּוּת.

כח. מִי שֶׁחוֹלֵק עִם שְׁכֵנָיו, לְסוֹף שֶׁיִּהְיֶה לַעַג לְאוֹיְבָיו.

כט. מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ חֶרְפָּתוֹ וְשׁוֹתֵק, נִקְרָא חָסִיד, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵר אֶת נַפְשׁוֹ.

ל. הַתְּפִילָּה בְּהִתְלַהֲבוּת עַד שֶׁהַהִתְלַהֲבוּת בָּא לוֹ בַּפָּנִים, עַל יְדֵי זֶה נוֹפְלִים וְנִתְלַהֲטִים שוֹנְאָיו.

לא. מִי שֶׁהוּא טוֹב וְיָשָׁר מִנְּעוּרָיו, עַל יְדֵי זֶה כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה מַחֲלקֶת, יִתְנַדְּבוּ לִבָּם שֶׁל הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם וְיִתְחַבְּרוּ אֵלָיו לַעֲזוֹר לוֹ.

לב. מִי שֶׁמֵּסִית וּמוֹנֵעַ אֶת חֲבֵרוֹ מִדֶּרֶךְ הַטּוֹב, אֵינוֹ יָכוֹל לָקוּם נֶגֶד אוֹיְבָיו בִּשְׁעַת מְרִיבָה וּמִלְחָמָה.

לג. עַל יְדֵי וִדּוּי יִתְבַּטֵּל מֵעָלֶיךָ מַחְשְׁבוֹת שוֹנְאֶיךָ.

לד. הַבַּעַל מַחֲלקֶת בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא אוֹהֵב פֶּשַׁע.

לה. מִי שֶׁהוּא עָצוּר בְּמִלִּין, לא יוּכַל אוֹתוֹ שׁוּם אָדָם.

לו. כְּשֶׁמִּתְנַגְּדִים חוֹלְקִים עַל חֲסִידִים וְרוֹצִים לְבַטֵּל אוֹתָם מִמְּלֶאכֶת שָׁמַיִם, עַל יְדֵי זֶה נוֹפְלִים וְנִבְזִים בְּעֵינֵי עַצְמָן.

לז. לְנִצָּחוֹן תּאמַר קַפִּיטְל "עַל הַשְּׁמִינִית".

לח. מִי שֶׁמְּבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ מוֹסֵר אוֹתוֹ בְּיַד שוֹנְאָיו.

לט. מִי שֶּׁיֵּשׁ לוֹ שוֹנְאִים יאמַר כָּל הַיּוֹם תְּפִילּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְאַל יִפְסֹק פִּיו מִתְּפִילּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, עַל יְדֵי זֶה יוֹשִׁיעַ לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹיְבָיו יֵבוֹשׁוּ.

מ. מִי שֶׁהוּא נִרְדָּף, יִזְכֶּה לְבָנִים וּבְנֵי בָּנִים.

מא. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שוֹנְאִים, יְבַקֵּשׁ רַבִּים, שֶׁיְּבַקְשׁוּ עָלָיו רַחֲמִים, וְיִהְיֶה לוֹ שָׁלוֹם מִן הַשּׂוֹנְאִים.

מב. כְּשֶׁיֵּשׁ לְךָ שוֹנְאִים לְמַטָּה, בְּיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ לְךָ שוֹנְאִים לְמַעְלָה.

מג. עַל יְדֵי לִמּוּד הַשּׂוֹנְאִים יָשׁוּבוּ אָחוֹר.

מד. עַל יְדֵי בִּטָּחוֹן לא יוּכְלוּ הַשּׂוֹנְאִים לְהָרַע לְךָ.

מה. עַל יְדֵי הַכְנָעָה יִפְּלוּ הַשּׂוֹנְאִים בַּמְּצוּדָה, שֶׁהֵכִינוּ לְךָ.

מו. מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם, עַל יְדֵי זֶה בָּא בּוּשָׁה עַל אוֹיְבָיו.

מז. מִי שֶׁהֵרַע לְשוֹנְאוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, עַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְנַצֵּחַ תָּמִיד.

מח. כְּשֶׁבְּנֵי אָדָם דּוֹבְרִים עָלֶיךָ, תִּלְמַד בְּכָל לַיְלָה אַגָּדָה.

מט. שְׁנֵי צַדִּיקִים אֵינָם יְכוֹלִים לָדוּר בְּעִיר אַחַת, עַד שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם אֱמֶת.

נ. עַל יְדֵי בִּטָּחוֹן אוֹיְבָיו לֹא יִשְׂמְחוּ בְּצָרָתוֹ.

נא. מִי שֶׁאֵין מְבַיֵּשׁ פְּנֵי חֲבֵרוֹ, לא יִשְׂמְחוּ אוֹיְבָיו עָלָיו.

נב. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה שוֹנְאִים, בְּיָדוּעַ שֶׁהַשִּׂנְאָה שֶׁלּא כַּדִּין, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיֵּצְאוּ כֻּלָּם יְדֵי חוֹבָתוֹ כְּנֶגְדּוֹ.

נג. כְּשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם שוֹנְאִים, וְאַחַר כָּךְ קָם עָלָיו אִישׁ אֶחָד מֵרֵעָיו וַאֲנָשָׁיו גַּם הוּא לַחֲלק עָלָיו, הוּא סִימָן שֶׁהַבַּעֲלֵי מַחֲלקֶת שֶׁלּוֹ יִהְיוּ נִכְשָׁלִים וְנוֹפְלִים.

נד. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה, אֵינוֹ יָרֵא מֵאוֹיְבִים.

נה. עַל יְדֵי תְּפִילָּה בְּשַׁוְעָה אוֹיְבָיו אֵינָם שְׂמֵחִים עָלָיו.

נו. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שוֹנְאִים, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם יִפּל בְּיָדָם אִם לָאו, יִסְתַּכֵּל אִם נוֹפֵל מִמַּדְרֵגַת עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּיָדוּעַ שֶׁיִּהְיֶה נִמְסָר בְּיָדָם.

נז. לְמַחֲלקֶת יִלְמַד מַסֶּכֶת סֻכָּה.

נח. מַחֲלקֶת בָּא עַל יְדֵי חֲבוּרַת רְשָׁעִים.

נט. עַל יְדֵי עַצְבוּת גַּם הָאוֹהֲבִים יַחְלְקוּ עָלֶיךָ.

ס. אֵין מְרִיבָה מְצוּיָה בְּבֵיתוֹ אֶלָּא עַד שֶׁתִּכְלֶה תְּבוּאָה מִבֵּיתוֹ.

סא. לִפְעָמִים כְּשֶׁהַרְבֵּה צַדִּיקִים חוֹלְקִים עַל צַדִּיק אֶחָד גַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַסְכִּים עִמָּהֶם אַף שֶׁהָאֱמֶת עִם הַצַּדִּיק הָאֶחָד, וְהַצַּדִּיקִים מַמְשִׁיכִין אֶת רְצוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמָּהֶם.

סב. הַקּוֹרֵא לַחֲבֵרוֹ רָשָׁע, רַשַּׁאי לֵירֵד לְתוֹךְ אֻמָּנוּתוֹ וּלְמַעֵט מְזוֹנוֹתָיו עַד שְׁלִישׁ.

סג. אִם אֵין לָאָדָם חֲבֵרִים וְאוֹהֲבִים, נחַ לוֹ שֶׁיָּמוּת.

סד. כָּל הַדְּבָרִים נִבְרָאִים בִּבְחִינַת זָכָר וּנְקֵבָה. אֲפִילּוּ מְלָכִים, יֵשׁ מֶלֶךְ בְּחִינַת זָכָר וְיֵשׁ מֶלֶךְ בְּחִינַת נְקֵבָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְחִיקָן זֶה מִזֶּה כְּדֵי שֶׁלּא יַחֲרִיבוּ אֶת הָעוֹלָם.

סה. בַּעַל מְרִיבָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לַמְדָן, אַל תְּכַבֵּד אוֹתוֹ.

סו. בִּמְקוֹם מְרִיבָה שָׁם הַשָּׂטָן.

סז. מִי שֶׁמְּקַיֵּם קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, אֵינוֹ נִמְסָר בְּיַד שוֹנְאָיו.

סח. עַל יְדֵי תּוֹרָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים אוֹיְבָיו נוֹפְלִים לְפָנָיו.

סט. עַל יְדֵי רְדִיפָה הַנִּרְדָּף נִכְשָׁר לְקָרְבָּן לִפְנֵי אֱלהִים.

ע. לְעוֹלָם תְּצַדֵּד לְהַצִּיל אֶת הַנִּרְדָּפִים.

עא. אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בִּשְׁבִיל מִי שֶׁבּוֹלֵם אֶת פִּיו בִּשְׁעַת מְרִיבָה.

עב. מִי שֶׁשּׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִתַּלְמוּדוֹ, עַל יְדֵי זֶה קָמִים עָלָיו בַּעֲלֵי מַחֲלקֶת.

עג. עַל יְדֵי מַחֲלקֶת שֶׁחוֹלְקִין עַל הַצַּדִּיק, נִתְעוֹרְרִים מִלְחָמוֹת.

עד. כְּשֶׁדּוֹבְרִים עַל הָאָדָם, אֲזַי יֵשׁ כּחַ בַּיֵּצֶר הָרָע לְהַגְבִּיר אֶת עַצְמוֹ עַל זֶה הָאָדָם, שֶׁדּוֹבְרִים עָלָיו, וְצָרִיךְ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל זֶה.

עה. מִי שֶׁקָּשֶׁה לְקַבֵּל פִּיּוּס, הוּא מֵעָלְמָא דְּנוּקְבָא.

עו. לִמְרִיבָה, הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּלְמַד תּוֹרָה. אוֹ כְּשֶׁאִי אֶפְשָׁר לָדוּן אוֹתָם, תִּתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַפִּילֵם, וְאַל תִּמְסֹר אוֹתָם לַשָּׂר.

עז. כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִנְאָה עַל חֲבֵרוֹ וְדוֹמֵם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לוֹ דִּין.

עח. אַל תָּרִיב עִם אָדָם שֶׁהוּא תַּקִּיף מִמְּךָ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֵכֵף אוֹתְךָ לְדָבָר בִּלְתִּי הָגוּן. אַבָל אִם יֵשׁ לוֹ אֵימַת שַׂר, תֵּלֵךְ עִמּוֹ אֶל הַשַּׁר וְאַל תַּעֲשֶׂה הַדָּבָר בִּלְתִּי הָגוּן.

עט. עַל יְדֵי לָשׁוֹן הָרָע נוֹפְלִים בַּמִּלְחָמָה.

פ. מִי שֶׁאֵין אוֹמֵר לָשׁוֹן הָרָע, הוּא מְנַצֵּחַ.

פא. שָׁנָה וּפֵרֵשׁ, עַל יְדֵי זֶה אוֹיְבָיו רוֹדְפִין אוֹתוֹ.

פב. כְּשֶׁאִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם שׁוֹפַעַת דָּם בְּלא עֵת נִדָּתָהּ, בְּיָדוּעַ שֶׁאֵיזֶה שִׂנְאָה נִתְעוֹרֵר עָלָיו.

פג. כְּשֶׁהַצַּדִּיק יֵשׁ לוֹ מַחֲלקֶת עִם אֶחָד וְיָכוֹל לְהַצִּיל אֶת עַצְמוֹ עִם מָמוֹן, יַצִּיל אֶת עַצְמוֹ וְאַל יִשְׁתַּמֵּשׁ בְּצִדְקָתוֹ.

פד. בְּכָל בַּעֲלֵי מַחֲלקֶת נִתְגַּלְגְּלִים שָׁם נִיצוֹצִין מִנִּשְמַת דָּתָן וַאֲבִירָם.

פה. הַמַּחֲלקֶת שֶׁיֵּשׁ בֵּין שְׁנֵי צַדִּיקִים לְטוֹבַת יִשְׂרָאֵל, תֵּדַע שֶׁגַּם לְמַעְלָה יֵשׁ שְׁנֵי מַלְאָכִים שֶׁגַּם הֵם חוֹלְקִים גַּם כֵּן, וְאֵין לָהֶם מַכְרִיעַ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ.

פו. מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ חֶרְפָּתוֹ וְשׁוֹתֵק, עַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל מִמֶּנּוּ רַבּוֹת רָעוֹת שֶׁהָיוּ רְאוּיִין לָבוֹא עָלָיו.

פז. דַּעְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹטָה תָּמִיד אַחַר הָרב, אֲבָל אִם הָרב הֵם רְשָׁעִים, אֵין דַּעְתּוֹ נוֹטָה אַחֲרֵיהֶם.

פח. אֵין מְלַמְּדִין זְכוּת עַל הַמֵּסִית.

פט. כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלקֶת מִשְּׁנֵי אֲנָשִׁים, וּלְכָל אֶחָד יֵשׁ לוֹ אֲנָשִׁים הַמְצַדְּדִים לוֹ, כְּשֶׁגּוֹזְרִים מִיתָה לְמַעְלָה, חַס וְשָׁלוֹם, עַל אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַמַּחֲלקֶת, מַתְחִילִין מִן הַקָּטָן שֶׁבָּהֶם וְלא מִן הָאִיש שֶׁהוּא עִקָּר בַּמַּחֲלקֶת.

צ. לִפְעָמִים נִגְזָר עַל הָאָדָם, שֶׁיִּכְלֶה זַרְעוֹ. וּכְשֶׁנִּמְסָר בְּיַד שוֹנְאָיו, עַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל הַגְּזֵרָה שֶׁל כְּלָיַת זַרְעוֹ.

צא. מִי שֶׁמַּרְחִיק אֶת הָאָדָם מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל יְדֵי זֶה יָבוֹא מִמֶּנּוּ זֶרַע, שֶׁיְּצַעֲרוּ לְזַרְעוֹ שֶׁל הַמַּרְחִיק.

צב. מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת בָּרְשָׁעִים וְלא מִחָה, כְּאִלּוּ הוּא עוֹשֶׂה הָרָע.

צג. הַמַּחֲזִיק בַּמַּחֲלקֶת, עוֹבֵר בְּלָאו וְרָאוּי לְהִצְטָרֵעַ.

צד. הַחוֹלֵק עַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, רָאוּי לְהַכִּישׁוֹ נָחָשׁ.

צה. עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה יָכוֹל לַעֲמד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה.

צו. צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק נֶגֶד הַשּׂוֹנְאִים וּלְהַעֲרִיךְ עִמָּהֶם מִלְחָמָה בְּתַחְבּוּלָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו.

צז. לְמַחֲלקֶת סְגֻלָּה לוֹמַר: "וַיִּקְרָא אָסָא אֶל ה'" עַד "אֱנוֹשׁ"

צח. מִי שֶׁאֵין בִּטְחוֹנוֹ בֶּאֱלקָיו, עַל יְדֵי זֶה בָּאִים מִלְחָמוֹת וּמְרִיבוֹת.

צט. עַל יְדֵי לִמּוּד תּוֹרָה נוֹפֵל פַּחַד עַל הָאֻמּוֹת, שֶׁלּא יִלָּחֲמוּ עִם יִשְׂרָאֵל.

ק. לְמַחֲלקֶת תּאמַר: "וַיּאמֶר ה' אֱלקֵי אֲבוֹתֵינוּ" עַד "כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ" מַה שֶׁאָמַר יְהוֹשָׁפָט.

קא. בִּשְׁעַת מִלְחָמָה צָרִיךְ לְהָכִין כְּלֵי מִלְחָמָה כַּנָּהוּג, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁבִּרְצוֹנוֹ, וְאֵין לִסְמוֹךְ עַל הַנֵּס.

קב. הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִילָּתוֹ, אוֹיְבָיו נוֹפְלִים תַּחְתָּיו.

קג. אֵין לְהִתְפַּלֵּל עַל שׁוּם אָדָם שֶׁיָּמוּת אֲפִילּוּ עַל מִין, כִּי יוֹתֵר טוֹב לַהֲרג אוֹתָם בִּידֵי אָדָם וְלא בִּידֵי שָׁמַיִם.

קד. אַל תִּתְגָּרֶה בְּרָשָׁע, כָּל שֶׁכֵּן בְּרָשָׁע שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ.

קה. מֻתָּר שֶׁלּא לְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת וְלַחֲלק עָלָיו, כְּדֵי דְּלָא לִטְעֵי כֻּלֵּי עַלְמָא בַּתְרֵהּ.

קו. בַּעֲווֹן שִׂנְאַת חִנָּם מְרִיבָה רַבָּה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ.

קז. חֶרֶב וּבִזָּה רַבָּה בָּא בַּעֲווֹן עִנּוּי הַדִּין וְעִוּוּת וְקִלְקוּל הַדִּין וּבִּיטּוּל תּוֹרָה.

קח. אִשָּׁה נִדָּה דְּפָסְקָה בֵּין תְּרֵי, אִם סוֹף נִדָּה הִיא, עוֹשֶׂה מְרִיבָה בֵּינֵיהֶם.

קט. הַנִּרְדָּף שֶׁמְּפַיֵּס אֶת הָרוֹדֵף, עַל יְדֵי זֶה נִתְעוֹרֵר דִּין עַל הָרוֹדֵף.

קי. הַמְפַרְנֵס אֶת שוֹנְאָיו, עַל יְדֵי זֶה נִדּוֹן הַשּׂוֹנֵא בְּדִין שְׂרֵפָה.

חלק שני

א. עַל יְדֵי שֶׁדּוֹבְרִים עַל הַצַּדִּיק, עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּבֵּר הַפִּילוֹסוֹפְיָא בָּעוֹלָם וְכֵן לְהֵפֶךְ.

ב. יֵשׁ מְפֻרְסָמִים שֶׁעִקַּר הַפִּרְסוּם שֶׁלָּהֶם נַעֲשָׂה עַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת.

ג. עַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת נוֹפֵל לְתַאֲוַות נִיאוּף.

ד. מִי שֶׁקָּמִים עָלָיו רַבִּים וְחוֹלְקִים עָלָיו עַל אֱמוּנָתוֹ, וְהוּא עוֹמֵד כְּנֶגְדָּם וְטוֹעֵן כְּנֶגְדָּם דְבָרִים הַנִּתְקַבְּלִים, עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְבָנִים רַבִּים וְהָעוֹלָם נִתְמַלֵּא מִזַּרְעוֹ.

ה. מִי שֶׁנּוֹתֵן עֵינֵי שִׂכְלוֹ תָּמִיד לַחְקר אֶת רָאשֵׁי הַדּוֹר וּמְעַיֵּן בָּהֶם בְּעֵינָא בִּישָׁא, עַל יְדֵי זֶה נוֹפֵל לְרָעָב שֶׁלֶּעָתִיד, הַיְנוּ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם, וְזֶה "רָעָב" עַ'יִן בְּ'תוֹךְ רַ'ב.

ו. עַל יְדֵי צְדָקָה בְּסִבָּה קַלָּה הוּא מַכְנִיעַ אֶת אוֹיְבָיו, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילוֹ מִסִּיבּוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁל אוֹיְבָיו.

ז. עַל יְדֵי בִּרְכַּת הַמָּזוֹן נִתְוַדַּע הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם. גַּם עַל יְדֵי בִּרְכַּת הַמָּזוֹן נִתְיַשֵּׁב הַמַּלְכוּת מִן הַמְּרִיבוֹת וְהַמִּלְחָמוֹת.

ח. מִי שֶׁלִּמּוּדוֹ בַּתּוֹרָה בְּמחִין זַכִּים, שֶׁאֲכִילָתוֹ כָּל כָּךְ בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁנִּזּוֹן מִמָּזוֹן, שֶׁהַמַּלְאָכִים נִזּוֹנִין מִמֶּנּוּ, עַל יְדֵי זֶה שוֹנְאָיו נִדּוֹנִין בְּחֶנֶק. וְסִימָן לַדָּבָר: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹת הַבּקֶר", "וּבַבּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטָּל", "וַיְהִי בְּאַשְׁמרֶת הַבּקֶר".

ט. הַצַּעַר וְהַקִּנְטוּר שֶׁיֵּשׁ עַל הֶחָכָם, עַל יְדֵי זֶה בָּא לִידֵי שִׁכְחָה.

י. עַל יְדֵי הַמְּרִיבָה גּוֹרְמִים, שֶׁהַתַּלְמִידִים הַקְּטַנִּים נִתְפַּרְסְמִים קדֶם זְמַנָּם, וְזֶהוּ בְּחִינַת הַפָּלַת נְפָלִים, שֶׁהַוָּלָד יוֹצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם קדֶם זְמַנּוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה גּוֹרֵם עֲנִיּוּת וְלִפְעָמִים גּוֹרֵם מִיתוֹת, חַס וְשָׁלוֹם.

יא. לִפְעָמִים אֵין שְׁלוֹם בַּיִת לָאָדָם וְכָל בְּנֵי בֵיתוֹ בִּקְטָטָה, בְּיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ שֵׁדִים בַּבַּיִת הַגּוֹרְמִין כָּל זֶה, וְעַל יְדֵי זֶה בָּאִים יִסּוּרִים עַל אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ.

יב. לִפְעָמִים מְקוֹמוֹ שֶׁל אָדָם גּוֹרֵם לוֹ מְרִיבוֹת, כְּמוֹ שֶׁאֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בִּמְקוֹם הַטִּנּפֶת.

יג. עַל יְדֵי הַצַּעַר וְהָעַצְבוּת בָּא מְרִיבָה בָּעוֹלָם, וְעַל יְדֵי הַשִׂמְחָה בָּא שָׁלוֹם בָּעוֹלָם.

יד. הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה הִיא עַל יְדֵי הַשָּׁלוֹם.

טו. הַמַּשָּׂא וּמַתָּן אוֹ הַמְּלָאכָה שֶׁאָדָם מְיַגֵּעַ בּוֹ בְּיוֹם תַּעֲנִיתוֹ, זֶה הַדָּבָר מַצִּיל אוֹתוֹ מִשּׂוֹנְאִים וּמֵרוֹצְחִים.

טז. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שוֹנְאִים, קָשֶׁה לוֹ לְכַוֵּן דַּעְתֵּהּ בַּתְּפִילָּה.

יז. מִי שֶׁעוֹשֶׂה פֵּרוּד בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, הַיְנוּ שֶׁהוֹלֵךְ לָאִישׁ וּמְיַפֶּה אֶת הָאִשָׁה בִּפְנֵי הַבַּעַל, וְהוֹלֵךְ אֶל הָאִשָּׁה וּמְגַנֶּה אֶת בַּעְלָהּ בְּעֵינֶיהָ, עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה פֵּרוּד בֵּינֵיהֶם, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֲׂה טָרוּד בִּמְזוֹנוֹתָיו.

יח. כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה אֵיזֶה צַדִּיק, שֶׁיֵּשׁ כּחַ בְּיָדוֹ לְקָרֵב בְּנֵי אָדָם לַעֲבוֹדָתוֹ, אֲזַי מַעֲמִיד עָלָיו שוֹנְאִים, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְקָרֵב בְּנֵי אָדָם, כִּי הַצַּדִּיק שֶׁאֵין לוֹ שוֹנְאִים, אֵין יָכוֹל לְקָרֵב, כְּמוֹ בְּעֵת בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ יֵשְׁבוּ בְּשַׁלְוָה, וְאָז אֵין מְקַבְּלִים גֵּרִים.

יט. עַל יְדֵי הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה שוֹנְאִים בָּאִים וְנִתְרוֹמְמִים עַל אָדָם.

כ. מִי שֶׁשּׂוֹנְאָיו נִתְרוֹמְמִים, הוּא נוֹפֵל לְתַאֲוַות אֲכִילָה.

כא. כְּשֶׁאָדָם מַרְגִּישׁ חִכּוּךְ בְּגוּפוֹ, יֵדַע שֶּׁיֵּשׁ לוֹ שוֹנְאִים, וְלִפְעָמִים שֶׁעַל יְדֵי מַכּוֹת וְחַבּוּרוֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּגוּפוֹ, עַל יְדֵי זֶה נִצּוֹל מִשּׂוֹנְאִים, כִּי זֶה נִתְחַלֵּף בָּזֶה.

כב. יֵשׁ שְׁנֵי צַדִּיקִים, שֶׁאֶחָד דִּבּוּרָיו הֵם בַּחֲרִישָׁה, וְהַשֵּׁנִי דְּבָרָיו בִּקְצִירָה, אוֹ אֶחָד דְּבָרָיו הֲקָמַת הַבְּרִית לְזִוּוּג, וְהַשֵּׁנִי דְּבָרָיו הֵם הַמַּמְשִׁיכִים אֶת הַזֶּרַע וּמְהַוִּים אֶת הַוָּלָד בְּבֶטֶן אִמּוֹ וּמְגַדְּלִין אוֹתוֹ. בְּכֵן כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלקֶת בֵּין שְׁנֵי צַדִּיקִים הָאֵלּוּ, אַל יִתְעָרֵב זָר בְּתוֹךְ דִּבּוּרִים, שֶׁמְּדַבְּרִים זֶה עַל זֶה, כְּדֵי שֶׁלּא יְקַלְקֵל הַמְכֻוָּן.

כג. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שוֹנְאִים, יַזִּיר מִן הַיַּיִן, וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֲׂה ראשׁ לָהֶם.

כד. סְגֻלָּה לְהִנָּצֵל מִשּׂוֹנְאִים, הֵן שוֹנְאִים שֶׁל מַחֲלקֶת הֵן שוֹנְאִים שֶׁבַּדֶּרֶךְ, שֶׁמִּתְיָרֵא מֵהֶם, לוֹמַר כָּל הַטְּעָמִים שֶׁבַּתּוֹרָה, דְּהַיְנוּ פַּשְׁטָא מֻנַּח זַרְקָא וְכוּ'.
שיחות הר"ן - אות פג
...שאדם מתירא ומתפחד על פי הרב מכמה דברים או מבני אדם שאינם יכולים להזיק לו כלל והדבר נראה שרק בסוף כשהאדם נסתלק ושוכב על הארץ ורגליו אל הדלת אז יהיה לו ישוב הדעת באמת ויסתכל על עצמו ויראה האמת שכל היראות והפחדים שהיה מתירא מאיזה בני אדם שעמדו כנגדו היה הכל שטות והבל ובחנם היה לו יראות ופחדים מהם כי מה יעשה לו אדם וכן לענין התאוות כי אז יראה היטב אשר בחנם כלה בהבל ימיו ובשטותים ובלבולים כאלו ומי הכריח אותו לזה וכו' כי רק אז יראה האמת היטב היטב ובאמת יש בזה דברים בגו כי יש דבר אצל האדם שמאותו הדבר הוא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה - שִׁיר נָעִים מֵאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה
...- שיר נעים מאדוננו מורנו ורבנו זכר צדיק לברכה ואלה דברי רבנו זכרונו לברכה שיר נעים כולל ענינים רבים בדברים מעטים מעט מחזיק המרבה ידבר נפלאות משבח תורתנו הקדושה ומשבח משה רבנו עליו השלום ומוסר נפלא והתעוררות עצום שיעורר כל אחד את נפשו וידבר מגדלת הבורא יתברך ונפלאות בריותיו וינצח בשירו להזכיר נפלאות ערבת נעימת תענוגי העולם הבא ושעשועיו לכל הזוכים אליהם והשיר שיתער לעתיד ולהפך מרירת המכאוב וקהיון שנים של הנדחים מהם ואובדים אבדה שאינה חוזרת יעורר ישנים יקיץ נרדמים יחזק עיפים יודיע להאדם מגדל כחו אשר...
חיי מוהר"ן - תכו - דברי צחות שלו
...תכו אמר בקש שלום במקומך, ורדפהו ממקום אחר. כלומר שלפעמים צריך דיקא שיהיה לו שלום עם שונאי ה' ועל ידי זה דיקא ירדפהו ממקום אחר והבן אות תכז שמעתי בשמו שאמר שחלם לו דברי צחות והם אלו 'זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא כל שכן'. הינו שמקשה: זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא הינו מאחר שזונות מפרכסות זו את זו מפני מה תלמידי חכמים לא יכבדו זה את זה. והתרוץ הוא כל שכן הינו בשביל כל שכן בשביל הממון הנקרא כל שכן כי כל שכן עשר וכבוד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק: "ארך ימים בימינה", וכל...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כג - בְּעִנְיַן הַשִּׂמְחָה
...- תורה כג - בענין השמחה בענין השמחה על פי משל שלפעמים כשבני אדם שמחים ומרקדים אזי חוטפים איש אחד מבחוץ שהוא בעצבות ומרה שחרה ומכניסים אותו בעל כרחו לתוך מחול המרקדים ומכריחים אותו בעל כרחו שיהיה שמח עמהם גם כן כן יש בענין השמחה כי כשאדם שמח אזי המרה שחרה ויסורים נסתלקים מן הצד אבל מעלה יתרה להתאמץ לרדף אחר המרה שחרה דוקא להכניס אותה גם כן בתוך השמחה באפן שהמרה שחורה בעצמה תתהפך לשמחה שיהפך המרה שחרה וכל היסורים לשמחה כדרך הבא לתוך השמחה שאז מגדל השמחה והחדוה מהפך כל הדאגות והעצבות והמרה שחרה שלו...
ספר המידות - תוכחה
...תוכחתו על ידי התקשרות הדבור לשרשו, ואז נתקבל תוכחתו. ב. מי שנשתמד, אל תוכח אותו כי לא תועיל. ג. על ידי שאין מקבל תכחות, נחרב מעונו. ד. מי שמוכיח את העולם שלא בחכמה, על ידי זה מעורר, חס ושלום, גלות גדול והכבדה מהאמות. ה. לעולם אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל. ו. מפני ענש תוכחה חוזר בו הקדוש ברוך הוא על הטוב, שיצא מפיו. ז. היכא דידע דלא מקבלי תוכחה, הנח להם. ח. מי שירא מבני אדם להוכיח אותם, לסוף שהקדוש ברוך הוא שובר אותו לפניהם. ט. מי שיודע להזהיר, ואינו מזהיר, גם חברו מידו נענש [גם דם חברו מידו נדרש]...
ספר המידות - פוסק
ספר המידות - פוסק חלק שני א. על ידי למוד פוסקים עד שידע להורות הוראות, על ידי זה גורם פקידה לכמה עקרות. ב. על ידי "שלחן ערוך" באים ליראה. ג. למוד הפוסקים מבטלין הרהורי עבודה זרה. ד. כשאיזהו רשע נתגדל, אזי קשה לחדש איזהו סברא בפוסקים. גם דברי הדינים אינם נשמעים באזני הבעלי דינים.
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כט - כְּשֶׁאֵרַע שְׁאֵלָה בְּבֵית הָאָדָם עַל יְדֵי תַּעֲרבֶת אִסּוּר בְּהֶתֵּר
...- תורה כט - כשארע שאלה בבית האדם על ידי תערבת אסור בהתר כשארע שאלה בבית האדם על ידי תערבת אסור בהתר ואין בהתר כדי לבטל את האסור בזה מראין לו, שפגם באיזהו יחוד של מעלה כי כל היחודים והזווגים הם בחינת ביטול אסור וזה בחינת 'ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות' נמצא שמאסור נעשה התר כי בתחלה היא ארוסה, ואז היא אסורה ואחר כך נעשית התר בנשואין ועל כן גם בזווג התחתון של זה העולם נאמר: "אלהים מושיב יחידים ביתה", הינו זווגים כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה, זה הפסוק לענין זווגים אזי: "מוציא אסירים בכושרות"...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קה - עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְּהִי לִי לִישׁוּעָה
...וזמרת יה ויהי לי לישועה [לשון החברים] עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה הנה העולם צריכין רחמים גדולים, הן ברוחניות הן בגשמי וכל אחד מבקש רחמים, ואינו יודע היכן הוא והרחמים הוא לעיני כל, כמו שכתוב: "לא רחוקה היא ולא בשמים" וכו' והנה איתא בזוהר: 'אית רחמים ואית רחמים אית רחמים פשוטים [ר"ל רחמים סתם כמ"ש בזוהר שם וכדלקמן] דזעיר אנפין ואית רחמים גדולים דעתיקא סתימאה' כמו שכתוב: "וברחמים גדולים אקבצך" ואנו צריכין רחמים אך בעוונינו הרבים בדור הזה אין מי שיתפלל כך, שיוכל להמשיך הרחמים מחמת שאין מי שיכיר גדלת...
שיחות הר"ן - אות ריד - לענין המחלוקת שעליו
שיחות הר"ן - אות ריד - לענין המחלוקת שעליו שמעתי בשמו שאמר. כשאדם שואל להצדיק אם לעשות דבר שיש בו מסירת נפש בשביל השם יתברך הוא ראוי לו להשיב ולצוות עליו שלא לעשות ואף על פי כן השואל אין צריך לקים דבריו כן שמעתי בשמו עוד שמעתי בענין אחר: כל מה שהצדיק מצוה לעשות צריך לקים רק כשמצוה שלא לסע על ראש השנה אצלו זה אין צריך לקים ערב ראש השנה ראוי לתן על פדיון
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יב
...- אות יב וביום מחר בא ואמר שבא ספינה מחוץ לארץ עם יהודים ויש להם גם כן שוחט מבהק ושם באותה ספינה היה הרב החסיד המפרסם מורנו הרב זאב ולף נרו יאיר מטשרני אוסטרהא ושאר אנשים חשובים ושאלו על רבנו זכרונו לברכה וגלה להם האיש שהיה עם רבנו, זכרונו לברכה, האמת ותכף שלח ר' זאב הנ"ל אחרי רבנו, זכרונו לברכה, שיבוא אליו לאכסניא שלו ויקבלו באהבה להתארח עמו יחד ולא רצה רבנו, זכרונו לברכה, ללכת אצלו כי אמר כאן טוב לפני כי היה עושה בסטנבול כל מיני קטנות והיה הולך יחף ובלי חגורה ובלי כובע עליון והיה מלבש רק בה"אנטער...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2031 שניות - עכשיו 19_12_2025 השעה 07:05:05 - wesi2