ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית   •   ליקוטי מוהר"ן חלק א   •   ליקוטי מוהר"ן חלק ב   •   סיפורי מעשיות   •   שבחי הר"ן   •   שיחות הר"ן   •   חיי מוהר"ן   •   ספר המידות   •   לימוד


נושאים בתורת ברסלב
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נט - מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל תָּמִיד לְקָרֵב בְּנֵי אָדָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] א. מי שמשתדל תמיד לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך צריך לשמר את עצמו שלא יתאחזו בו הקליפות והרע של אלו בני אדם כי זה האיש המשתדל לקרב ולעשות נפשות בבחינת (בראשית י"ב) "ואת הנפש אשר עשו בחרן" הוא בונה בחינת 'היכל הקדש' (ישעיה ד) : "והנותר בירושלים קדוש יאמר לו" הינו זה שבני אדם נשארים דבוקים ביראה שלמה (עיין ב"ר פ' נ"ו ובב"ר פ' ב' ע"פ נאוה כירושלים) על ידו אף על פי שיש כמה וכמה שנפלו מקדשתם אף על פי כן מאלו שנשארו ביראה שלם על ידי זה "קדוש יאמר לו" וזה בחינת 'קדש' ו'היכל' זה בחינת הכבוד שנתכבד השם יתברך (יתרו דף ס"ט) 'כד אתי יתרו, כדין אתיקר שמא דקדשא בריך הוא' וזה בחינת (תהלים צ"ו) : "ספרו בגוים את כבודו" שעל ידי שמקרבים את עצמן לעבודת השם יתברך אלו הרחוקים זהו כבודו יתברך שמו (שם כ"ט) : "ובהיכלו כלו אומר כבוד" ו'היכל הקדש' הזה מושך את עצמו תמיד לשרשו הינו ללבו של עושהו, כי שם שרשו כי מחמת הדברים שיצאו מעמק לבו של האיש הכשר נכנסו בלבם וחזרו להשם יתברך והיכל הקדש הזה, שורה ומלביש את הרוח החיוני שבלב האיש הכשר כי הרוח הוא בלב בבחינת (יחזקאל י"ח ל"ו) : "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה" ו'היכל הקדש' יונק חיותו מהרוח הזה בבחינת (משלי כ"ט) : "ושפל רוח יתמך כבוד" (ישעיה מ"ב) : "ורוח להלכים בה" מבחינת רגלין נתעורר להישיר את בני אדם לעבודת השם יתברך, בבחינת (שם מ) : "ישרו בערבה מסלה לאלקינו" 'מסלה' דיקא, שהוא מקום הרגלין (תהלים פ"ד) "מסלות בלבבם", שעל ידי מסלות שבלבבם נתעורר להישיר את בני אדם השוכנים בערבה ובחשך להישיר להם דרך לעבודת השם יתברך ומחמת שהיכל הנ"ל נעשה מהנפשות אשר היו רחוקים עד הנה ויש קליפות רבות השוכנים סביבם, בבחינת (יחזקאל ה) : "זאת ירושלים שמתיה בתוך הגוים" ואפשר עכשו כשמלביש ההיכל את הלב כנ"ל אפשר שיתאחזו, חס ושלום, החיצונים ביצר מחשבות לבו של הכשר הזה עצה על זה, שיזמין מלאכי לבו, שהוא בחינת התלהבות הלב שההתלהבות הוא בחינת מלאכים, בבחינת (שמות ג) : "וירא אליו מלאך ה' בלבת אש" ואש הזה הוא שורף אותם ואז גם היכל הקדש מקבל כח האש ושורף את הקליפות גם מלהתאחז בו, בבחינת (שם כ"ד) : "וכבוד ה' כאש אכלת" ב. ואש המלאך הזה, נעשה מבחינת משפט שמכלכל דבריו במשפט שאדם שופט את עצמו (ישעיה ס"ו) "כי באש ה' נשפט" (שמות כ"ח) "ונשא אהרון את משפט בני ישראל על לבו תמיד" ואז יוצא לאור משפט, הינו שנתלהב הלב ויושב על כסא בבחינת (תהלים ט) : "כונן למשפט כסאו" שהוא בחינת כבוד הנ"ל בבחינת (ירמיה י"ז) : "כסא כבוד" (תהלים י"ז) "תמוך אשורי במעגלותיך" 'אשורי', זה בחינת רגלין הנ"ל 'במעגלותיך', זה בחינת כסא כבוד, בחינת (מלכים א י) "וראש עגל לכסא מאחריו" הינו שהכבוד מלביש את הלב כנ"ל וזהו בחינת (ישעיה א) : "קריה נאמנה מלאתי משפט" 'קריה' זה בחינת ירושלים עיר הקדש הנ"ל, מלביש את משפט הנ"ל וזהו בחינת (ירמיה ג) : "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' ונקוו אליה כל הגוים לשם ה' ולא ילכו עוד אחרי שרירות לבם הרע" כי אש המלאכים שבלב הנ"ל, יכניע את לבם הרע ג. וזהו בחינת שמירת שבת, כמובא בזוהר (בהקדמה דף ה:) "את שבתותי תשמרו" 'שבתותי דא עגולא ורבוע דלגו' 'עגולא' בחינת כסא כבוד הנ"ל, בחינת: "וראש עגל לכסא" 'ורבוע', דא משפט, בבחינת (שמות כ"ח) : "רבוע יהיה כפול" הנאמר בחשן המשפט כי בחל, השכינה מבררת ברורים, ובשבת היא שובתת ולעתיד שיתבטל כל הרע, בבחינת "ולא ילכו עוד בשרירות לבם הרע" אזי יהיה יום שכלו שבת כן על ידי עגולא ורבוע הנ"ל, שעל ידם נתבטל הרע כנ"ל על ידי זה נתהוה בחינת שבתותי, בחינת עגולא ורבוע ד. וזהו בחינת: 'ביטול האסור בששים' 'ששים', זה בחינת 'עגולא' בחינת סמ"ך, שהיא עגולא בחינת כסא כבוד, בחינת (איוב ל"ו) "ואת מלכים לכסא", בחינת (שיר השירים ו) "ששים המה מלכות" והאסור שהיא הקלפה, נתבטל על ידי כסאות למשפט ואין זוכר אלא עגולא, כי זה באתגליא ורבוע מכסה בעגולא ועקר הכח של הסמ"ך, אינה אלא מרבוע, הינו מהמ"ם בבחינת (דברים כ"ה) : "ארבעים יכנו" כי הסמ"ך מקבלת מהמ"ם, שהיא כסאות למשפט וזה פרוש (שבת ק"ד) : 'מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים' 'מ"ם', זה רבוע, ו'סמ"ך' זה עגולא הנ"ל שבלוחות הלב כמו שכתוב (משלי ג) : "כתבם על לוח לבך" 'בנס עומדין', 'בנס', זה בחינת שבת, בחינת (שמות ל"א) : "אות היא לעולם" ה. וזהו (ישעיה נ"ו) : "ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות" 'יד ושם' דיקא, בזכות שמירת שבתותי הנ"ל, הינו עגולא ורבוע הנ"ל 'יד', בחינת רבוע, בחינת משפט הנ"ל, בבחינת (דברים ל"ב) : "ותאחז במשפט ידי" 'שם' זה בחינת עגולא, בבחינת (תהלים כ"ג) : "ינחני במעגלי צדק למען שמו" ו'יד', הינו שיהיה לו כח להעמיד תלמידים הגונים ולהמשיך בהם רוח חכמה כמו שכתוב (דברים ל"ד) "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה ידיו עליו" וכח הזה יהיה לו מבית ה' שמעין החכמה יוצא מבית ה' (יואל ד) "כי בחכמה יבנה בית" (משלי כ"ד) 'ושם', הינו שיזכה לשם טוב שכל הנפשות יתאוו תאוה להיות נשרשים בשמו כי השם הוא הנפש בבחינת (בראשית ב) : "נפש חיה הוא שמו" ויתאוו להיות נשרשים בנפשו, בבחינת (ישעיה כ"ו) : "לשמך ולזכרך תאוות נפש" וזה בחינת 'חומה', בחינת מאריך אף, שיכבש כעסו כי עשירות וכבישת כעס בחינה אחת ונקראים חומה כי מי שהוא מקלקל חומה של עשירות ולוקח לעצמו כעס וחמה ומחומה עושה חמה כי שניהם מסטרא דשמאלא כמו שכתוב (ירמיה א) : "מצפון תפתח הרעה" וכתיב (איוב ל"ז) : "מצפון זהב יאתה" (משלי י"ח). "הון עשיר קרית עזו וכחומה נשגבה במשכתו" (שם כ"ה) "עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו" וכשנמשך לאיש עשירות, אזי יש לו חומה והחומה של עשירות מעצור לכעסו ולפעמים כשמתגבר בכעסו ומקלקל החומה של עשירות נמצא שהכעס מזיק לעשירות וכשהיצר מסית לאדם שיכעוס ידע שבזאת השעה ישפיעו לו מלמעלה איזה סך ממון והיצר רוצה לקלקל זאת ההשפעה ועקר שמירת השם, שמירת הנפש אינו אלא שישמר מכעס כי הכעס פוגם בנפשו, בבחינת (איוב י"ח) : "טורף נפשו באפו" אבל כששומר את עצמו מכעס ומגדיל החומה של עשירות ובזה מגדיל נפשו ושמו אזי כל הנפשות תאבים להכלל בנפשו (דברים כ"ד) "ואליו הוא נושא את נפשו" בשביל זה, 'הגוזל ממון ישראל כאלו גוזל את נפשו' (בבא קמא קי"ט) בבחינת (משלי כ"ב) : "וקבע את קבעיהם נפש" בשביל זה הכל תאבים לקרב את עצמו לעשיר כי שם שרש נפשם נמצא, זה שזכה להעמיד תלמידים חכמים וזכה שיכללו בנפשו נפשות של רבים בודאי זה טוב מבנים ובנות כי בנים ובנות הם מעטים, ואלו הם מרבים וזה פרוש (בראשית י"ב) : "ואברכך ואגדלה שמך" ופרש רש"י: 'ואברכך בממון' כי עקר גדול השם והנפש, הוא על ידי עשירות כנ"ל וכל זה נעשה על ידי כסא ומשפט הנ"ל כי על ידי שמכלכל דבריו במשפט על ידי זה יכול ללמד לתלמידים חכמתו ולא יזיק להם כי עקר הלמוד תלוי בזה, שיכלכל דבריו במשפט (תהלים קי"ב) וזהו (אבות פרק א) : 'חכמים הזהרו בדבריכם וכו', וישתו התלמידים הבאים וכו' ועל ידי הכבוד שנתגדל על ידי זה נתגדל נפש המגדל את הכבוד כי הנפש בכבוד, בבחינת (בראשית מ"ט) "בסדם אל תבא נפשי" וכו' וכשנתגדל שמו ונפשו על ידי זה כל הנפשות תאבים להכלל בנפשו ובשמו הנ"ל וזה פרוש: (משלי י"ט) "בית והון נחלת אבות" 'בית והון', זה בחינת: "בביתי ובחומותי" וכו' זה הכח מקבל מאבות שהאבות היו מגירים גרים כמו שכתוב גבי אברהם (בראשית י"ב) : "ואת הנפש אשר עשו" וכתיב (שם ל"א) "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" ואיתא במדרש (בראשית פרשה פ"ד) : 'מלמד שיצחק גיר גרים' וזה "מגורי אביו" (שם ל"ה). "ויאמר יעקב אל ביתו ולאשר עמו", הינו הגרים "הסירו את אלקי הנכר" ו. ודע, שיש כמה רשעים שאסור לקרבם תחת כנפי עבודתו כי הם מורידים את המקרבם ממדרגתו כמו שמצינו גבי משה, שקרב את הערב רב ואחר כך על ידי זה אמר לו הקדוש ברוך הוא: "לך רד כי שחת עמך" (שמות ל"ב) ואין כח במשפט הנ"ל, להכניע הרע שלהם וכשאין משפט, אזי בא קלקול גדול הן במלאכים הנעשים על ידי משפט הנ"ל הן בעגולא ורבוע הנ"ל וזה פרוש, (שבת ל"א) : 'מפני מה עיניהם של תרמודיים טרוטות' 'תרמוד', זה בחינת רשעים שאין מקבלין גרים מהם [כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: (יבמות ט"ז) 'אין מקבלין גרים מן התרמודיין'] וכל המקרבם, עיניהם 'טרוטות' זה בחינת קלקול שבת 'שין', תלת גונא דעינא 'בת', בת עין (תקונא שבעין) בחינת קלקול החומה ובית הנ"ל, שהם בחינת עינים כי עין על שם החכמה נאמר, כמו שכתוב (בראשית ג) : "ותפקחנה עיני שניהם" (כמו שפרש"י שם) ועל הנפש נאמר, (קהלת ו) : "טוב מראה עינים מהלך נפש" וזה בחינת פגם הכעס בחינת (תהלים ו) : "עששה מכעס עיני" וזה בחינת עשירות, בחינת (קהלת ה) : "ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליו כי אם ראות עיניו" ושאלו את הלל הנשיא 'מפני מה עיניהם טרוטות' הינו מקלקלין כל הבחינות עינין הנ"ל כשמקרבין את שאינן ראויין לקרבן, כגון 'התרמודיים' והשיב הלל: 'מפני שדרין בין החולות' הינו שאלו הרשעים, הצלחתן כל כך חזק עד שאין יכלת בכח המשפט להכניע רשעתן (תהלים י) : "יחילו דרכיו בכל עת מרום משפטיך מנגדו" וזה: 'בין החולות', בחינת 'יחילו' בחינת הצלחתן עד שאין משפט כנגדם וזה ידוע שצריך משפט כנ"ל ומחמת שמרום משפט מנגדם על ידי זה בחינת העינין בקלקול [עד כאן לשון רבנו, זכרונו לברכה] [תלת נפקין מחד שבסימן נ"ח, וזאת התורה של היכל הקדש שניהם נאמרו כאחד בתורה אחת, על פסוק: "אשרי העם ידעי תרועה" אך אחר כך כשכתבם חלקם לשני תורות וכשקבלתי מאתו תורות אלו בכתב אמר לי חלקתים לשנים]
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
א. מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל תָּמִיד לְקָרֵב בְּנֵי אָדָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
צָרִיך לִשְׁמר אֶת עַצְמוֹ שֶׁלּא יִתְאַחֲזוּ בּוֹ הַקְּלִיפּוֹת וְהָרָע שֶׁל אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם
כִּי זֶה הָאִישׁ הַמִּשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב וְלַעֲשוֹת נְפָשׁוֹת
בִּבְחִינַת "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן"
הוּא בּוֹנֶה בְּחִינַת 'הֵיכַל הַקּדֶשׁ'
"וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַיִם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ"
הַיְנוּ זֶה שֶׁבְּנֵי אָדָם נִשְׁאָרִים דְּבוּקִים בְּיִרְאָה שְׁלֵמָה עַל יָדוֹ
אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁנָּפְלוּ מִקְּדֻשָּׁתָם
אַף עַל פִּי כֵן מֵאֵלּוּ שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְּיִרְאָה שָׁלֵם
עַל יְדֵי זֶה "קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לוֹ"
וְזֶה בְּחִינַת 'קדֶשׁ' וְ'הֵיכָל'
זֶה בְּחִינַת הַכָּבוֹד שֶׁנִּתְכַּבֵּד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
'כַּד אֲתִי יִתְרוֹ, כְּדֵין אִתְיַקַּר שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא'
וְזֶה בְּחִינַת: "סַפְּרוּ בַגּוֹיִם אֶת כְּבוֹדוֹ"
שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמְּקָרְבִים אֶת עַצְמָן לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֵלּוּ הָרְחוֹקִים
זֶהוּ כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך שְׁמוֹ
"וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד"
וְ'הֵיכַל הַקּדֶשׁ' הַזֶּה מוֹשֵׁך אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד לְשָׁרְשׁוֹ
הַיְנוּ לְלִבּוֹ שֶׁל עוֹשֵׂהוּ, כִּי שָׁם שָׁרְשׁוֹ
כִּי מֵחֲמַת הַדְּבָרִים שֶׁיָּצְאוּ מֵעמֶק לִבּוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַכָּשֵׁר
נִכְנְסוּ בְּלִבָּם וְחָזְרוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וְהֵיכַל הַקּדֶשׁ הַזֶּה, שׁוֹרֶה וּמַלְבִּישׁ אֶת הָרוּחַ הַחִיּוּנִי שֶׁבְּלֵב הָאִישׁ הַכָּשֵׁר
כִּי הָרוּחַ הוּא בַּלֵּב בִּבְחִינַת: "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה"
וְ'הֵיכַל הַקּדֶשׁ' יוֹנֵק חִיּוּתוֹ מֵהָרוּחַ הַזֶּה
בִּבְחִינַת: "וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמך כָּבוֹד"
"וְרוּחַ לַהלְכִים בָּהּ" מִבְּחִינַת רַגְלִין
נִתְעוֹרֵר לְהַיְשִׁיר אֶת בְּנֵי אָדָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, בִּבְחִינַת: "יַשְּׁרוּ בָעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלקֵינוּ"
'מְסִלָּה' דַּיְקָא, שֶׁהוּא מְקוֹם הָרַגְלִין
"מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם", שֶׁעַל יְדֵי מְסִלּוֹת שֶׁבִּלְבָבָם
נִתְעוֹרֵר לְהַיְשִׁיר אֶת בְּנֵי אָדָם הַשּׁוֹכְנִים בָעֲרָבָה וּבַחֹשֶׁך
לְהַיְשִׁיר לָהֶם דֶּרֶך לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וּמֵחֲמַת שֶׁהֵיכָל הַנַּ"ל נַעֲשֶׂה מֵהַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ רְחוֹקִים עַד הֵנָּה
וְיֵשׁ קְלִיפּוֹת רַבּוֹת הַשּׁוֹכְנִים סְבִיבָם, בִּבְחִינַת: "זאת יְרוּשָׁלַיִם שַׂמְתִּיהָ בְּתוֹך הַגּוֹיִם"
וְאֶפְשַׁר עַכְשָׁו כְּשֶׁמַּלְבִּישׁ הַהֵיכָל אֶת הַלֵּב כַּנַּ"ל
אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְאַחֲזוּ, חַס וְשָׁלוֹם, הַחִיצוֹנִים
בְּיֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ שֶׁל הַכָּשֵׁר הַזֶּה
עֵצָה עַל זֶה, שֶׁיַּזְמִין מַלְאֲכֵי לִבּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְלַהֲבוּת הַלֵּב
שֶׁהַהִתְלַהֲבוּת הוּא בְּחִינַת מַלְאָכִים, בִּבְחִינַת: "וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַך ה' בְּלַבַּת אֵשׁ"
וְאֵשׁ הַזֶּה הוּא שׂוֹרֵף אוֹתָם
וְאָז גַּם הֵיכַל הַקּדֶשׁ מְקַבֵּל כּחַ הָאֵשׁ
וְשׂוֹרֵף אֶת הַקְּלִיפּוֹת גַּם מִלְּהִתְאַחֵז בּוֹ, בִּבְחִינַת: "וּכְבוֹד ה' כְּאֵשׁ אכֶלֶת"
ב. וְאֵשׁ הַמַּלְאָך הַזֶּה, נַעֲשֶׂה מִבְּחִינַת מִשְׁפָּט
שֶׁמְּכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט
שֶׁאָדָם שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ
"כִּי בָאֵשׁ ה' נִשְׁפָּט"
"וְנָשָׂא אַהֲרון אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ תָּמִיד"
וְאָז יוֹצֵא לָאוֹר מִשְׁפָּט, הַיְנוּ שֶׁנִּתְלַהֵב הַלֵּב
וְיוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא בִּבְחִינַת: "כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ"
שֶׁהוּא בְּחִינַת כָּבוֹד הַנַּ"ל בִּבְחִינַת: "כִּסֵּא כָבוֹד"
"תָּמוֹך אֲשׁוּרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶיך"
'אֲשׁוּרַי', זֶה בְּחִינַת רַגְלִין הַנַּ"ל
'בְּמַעְגְּלוֹתֶיך', זֶה בְּחִינַת כִּסֵּא כָּבוֹד, בְּחִינַת "וְראשׁ עָגל לַכִּסֵּא מֵאַחֲרָיו"
הַיְנוּ שֶׁהַכָּבוֹד מַלְבִּישׁ אֶת הַלֵּב כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ בְּחִינַת: "קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט"
'קִרְיָה' זֶה בְּחִינַת יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקּדֶשׁ הַנַּ"ל, מַלְבִּישׁ אֶת מִשְׁפָּט הַנַּ"ל
וְזֶהוּ בְּחִינַת: "בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלַיִם כִּסֵּא ה' וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָּל הַגּוֹיִם לְשֵׁם ה'
וְלא יֵלְכוּ עוֹד אַחֲרֵי שְׁרִירוּת לִבָּם הָרָע"
כִּי אֵשׁ הַמַּלְאָכִים שֶׁבַּלֵּב הַנַּ"ל, יַכְנִיעַ אֶת לִבָּם הָרָע
ג. וְזֶהוּ בְּחִינַת שְׁמִירַת שַׁבָּת, כַּמּוּבָא בַּזוהַר "אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמרוּ" 'שַׁבְּתוֹתַי דָּא עִגּוּלָא וְרִבּוּעַ דִּלְגוֹ'
'עִגּוּלָא' בְּחִינַת כִּסֵּא כָבוֹד הַנַּ"ל, בְּחִינַת: "וְראשׁ עָגל לַכִּסֵּא"
'וְרִבּוּעַ', דָּא מִשְׁפָּט, בִּבְחִינַת: "רָבוּעַ יִהְיֶה כָּפוּל" הַנֶּאֱמָר בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט
כִּי בְּחֹל, הַשְּׁכִינָה מְבָרֶרֶת בֵּרוּרִים, וּבְשַׁבָּת הִיא שׁוֹבֶתֶת
וְלֶעָתִיד שֶׁיִּתְבַּטֵל כָּל הָרָע, בִּבְחִינַת "וְלא יֵלְכוּ עוֹד בִּשְׁרִירוּת לִבָּם הָרָע"
אֲזַי יִהְיֶה יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת
כֵּן עַל יְדֵי עִגּוּלָא וְרִבּוּעַ הַנַּ"ל, שֶׁעַל יָדָם נִתְבַּטֵּל הָרָע כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה נִתְהַוֶּה בְּחִינַת שַׁבְּתוֹתַי, בְּחִינַת עִגּוּלָא וְרִבּוּעַ
ד. וְזֶהוּ בְּחִינַת: 'בִּיטּוּל הָאִסּוּר בְּשִׁשִּׁים'
'שִׁשִּׁים', זֶה בְּחִינַת 'עִגּוּלָא' בְּחִינַת סָמֶ"ך, שֶׁהִיא עִגּוּלָא
בְּחִינַת כִּסֵּא כָּבוֹד, בְּחִינַת "וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא", בְּחִינַת "שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת"
וְהָאִסּוּר שֶׁהִיא הַקְּלִפָּה, נִתְבַּטֵּל עַל יְדֵי כִּסְאוֹת לַמִּשְׁפָּט
וְאֵין זוֹכֵר אֶלָּא עִגּוּלָא, כִּי זֶה בְּאִתְגַּלְיָא
וְרִבּוּעַ מְכֻסֶּה בְּעִגּוּלָא
וְעִקַּר הַכּחַ שֶׁל הַסָּמֶ"ך, אֵינָהּ אֶלָּא מֵרִבּוּעַ, הַיְנוּ מֵהַמֵּ"ם
בִּבְחִינַת: "אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ"
כִּי הַסָּמֶ"ך מְקַבֶּלֶת מֵהַמֵּ"ם, שֶׁהִיא כִּסְאוֹת לַמִּשְׁפָּט
וְזֶה פֵּרוּשׁ: 'מֵ"ם וְסָמֶ"ך שֶׁבַּלּוּחוֹת בְּנֵס הָיוּ עוֹמְדִים'
'מֵ"ם', זֶה רִבּוּעַ, וְ'סָמֶ"ך' זֶה עִגּוּלָא הַנַּ"ל שֶׁבְּלוּחוֹת הַלֵּב
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּך"
'בְּנֵס עוֹמְדִין', 'בְּנֵס', זֶה בְּחִינַת שַׁבָּת, בְּחִינַת: "אוֹת הִיא לְעוֹלָם"
ה. וְזֶהוּ: "וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמוֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת"
'יָד וָשֵׁם' דַּיְקָא, בִּזְכוּת שְׁמִירַת שַׁבְּתוֹתַי הַנַּ"ל, הַיְנוּ עִגּוּלָא וְרִבּוּעַ הַנַּ"ל
'יָד', בְּחִינַת רִבּוּעַ, בְּחִינַת מִשְׁפָּט הַנַּ"ל, בִּבְחִינַת: "וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי"
'שֵׁם' זֶה בְּחִינַת עִגּוּלָא, בִּבְחִינַת: "יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ"
וְ'יָד', הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כּחַ לְהַעֲמִיד תַּלְמִידִים הֲגוּנִים
וּלְהַמְשִׁיך בָּהֶם רוּחַ חָכְמָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַך משֶׁה יָדָיו עָלָיו"
וְכחַ הַזֶּה יִהְיֶה לוֹ מִבֵּית ה'
שֶׁמַּעְיַן הַחָכְמָה יוֹצֵא מִבֵּית ה'
"כִּי בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת"
'וָשֵׁם', הַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה לְשֵׁם טוֹב
שֶׁכָּל הַנְּפָשׁוֹת יִתְאַוּוּ תַּאֲוָה לִהְיוֹת נִשְׁרָשִׁים בִּשְׁמוֹ
כִּי הַשֵּׁם הוּא הַנֶּפֶשׁ בִּבְחִינַת: "נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ"
וְיִתְאַוּוּ לִהְיוֹת נִשְׁרָשִׁים בְּנַפְשׁוֹ, בִּבְחִינַת: "לְשִׁמְך וּלְזִכְרְך תַּאֲוָות נָפֶשׁ"
וְזֶה בְּחִינַת 'חוֹמָה', בְּחִינַת מַאֲרִיך אַף, שֶׁיִּכְבּשׁ כַּעֲסוֹ
כִּי עֲשִׁירוּת וּכְבִישַׁת כַּעַס בְּחִינָה אַחַת
וְנִקְרָאִים חוֹמָה
כִּי מִי שֶׁהוּא מְקַלְקֵל חוֹמָה שֶׁל עֲשִׁירוּת וְלוֹקֵחַ לְעַצְמוֹ כַּעַס וְחֵמָה
וּמֵחוֹמָה עוֹשֶׂה חֵמָה
כִּי שְׁנֵיהֶם מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִצָפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה" וּכְתִיב: "מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה" .
"הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ וּכְחוֹמָה נִשְׂגָּבָה בְּמַשְׂכִּתוֹ"
"עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצוֹר לְרוּחוֹ"
וּכְשֶׁנִּמְשָׁך לָאִישׁ עֲשִׁירוּת, אֲזַי יֵשׁ לוֹ חוֹמָה
וְהַחוֹמָה שֶׁל עֲשִׁירוּת מַעֲצוֹר לְכַעֲסוֹ
וְלִפְעָמִים כְּשֶׁמִּתְגַּבֵּר בְּכַעֲסוֹ וּמְקַלְקֵל הַחוֹמָה שֶׁל עֲשִׁירוּת
נִמְצָא שֶׁהַכַּעַס מַזִּיק לָעֲשִׁירוּת
וּכְשֶׁהַיֵּצֶר מֵסִית לָאָדָם שֶׁיִּכְעוֹס
יֵדַע שֶׁבְּזאת הַשָּׁעָה יַשְׁפִּיעוּ לוֹ מִלְּמַעְלָה אֵיזֶה סַך מָמוֹן
וְהַיֵּצֶר רוֹצֶה לְקַלְקֵל זאת הַהַשְׁפָּעָה
וְעִקַּר שְׁמִירַת הַשֵּׁם, שְׁמִירַת הַנֶּפֶשׁ
אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁיִּשְׁמר מִכַּעַס
כִּי הַכַּעַס פּוֹגֵם בְּנַפְשׁוֹ, בִּבְחִינַת: "טוֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ"
אֲבָל כְּשֶׁשּׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ מִכַּעַס
וּמַגְדִּיל הַחוֹמָה שֶׁל עֲשִׁירוּת
וּבָזֶה מַגְדִּיל נַפְשׁוֹ וּשְׁמוֹ
אֲזַי כָּל הַנְּפָשׁוֹת תְּאֵבִים לְהִכָּלֵל בְּנַפְשׁוֹ
"וְאֵלָיו הוּא נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ"
בִּשְׁבִיל זֶה, 'הַגּוֹזֵל מָמוֹן יִשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ גּוֹזֵל אֶת נַפְשׁוֹ'
בִּבְחִינַת: "וְקָבַע אֶת קבְעֵיהֶם נָפֶשׁ"
בִּשְׁבִיל זֶה הַכּל תְּאֵבִים לְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לְעָשִׁיר
כִּי שָׁם שׁרֶשׁ נַפְשָׁם
נמצא, זה שזכה להעמיד תַּלְמִידִים חֲכָמִים
וְזָכָה שֶׁיִּכָּלְלוּ בְּנַפְשׁוֹ נְפָשׁוֹת שֶׁל רַבִּים
בְּוַדַּאי זֶה טוֹב מִבָּנִים וּבָנוֹת
כִּי בָּנִים וּבָנוֹת הֵם מֻעָטִים, וְאֵלּוּ הֵם מְרֻבִּים
וְזֶה פֵּרוּשׁ: "וַאֲבָרֶכְך וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶך"
וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'וַאֲבָרֶכְך בְּמָמוֹן'
כִּי עִקַּר גִּדּוּל הַשֵּׁם וְהַנֶּפֶשׁ, הוּא עַל יְדֵי עֲשִׁירוּת כַּנַּ"ל
וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי כִּסֵּא וּמִשְׁפָּט הַנַּ"ל
כִּי עַל יְדֵי שֶׁמְּכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט
עַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לְלַמֵּד לְתַלְמִידִים חָכְמָתוֹ וְלא יַזִּיק לָהֶם
כִּי עִקַּר הַלִּמּוּד תָּלוּי בָּזֶה, שֶׁיְּכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט
וזהו: 'חֲכָמִים הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם וְכוּ', וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים וְכוּ'
וְעַל יְדֵי הַכָּבוֹד שֶׁנִּתְגַּדֵּל
עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּדֵּל נֶפֶשׁ הַמְגַדֵּל אֶת הַכָּבוֹד
כִּי הַנֶּפֶשׁ בַּכָּבוֹד, בִּבְחִינַת "בְּסֹדָם אַל תָּבא נַפְשִׁי" וְכוּ'
וּכְשֶׁנִּתְגַּדֵּל שְׁמוֹ וְנַפְשׁוֹ
עַל יְדֵי זֶה כָּל הַנְּפָשׁוֹת תְּאֵבִים לְהִכָּלֵל בְּנַפְשׁוֹ וּבִשְׁמוֹ הַנַּ"ל
וְזֶה פֵּרוּשׁ: "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת"
'בַּיִת וָהוֹן', זֶה בְּחִינַת: "בְּבֵיתִי וּבְחוֹמוֹתַי" וְכוּ'
זֶה הַכּחַ מְקַבֵּל מֵאָבוֹת
שֶׁהָאָבוֹת הָיוּ מְגַיְּרִים גֵּרִים
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב גַּבֵּי אַבְרָהָם: "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ"
וּכְתִיב "וַיֵּשֶׁב יַעֲקב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו"
וְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ: 'מְלַמֵּד שֶׁיִּצְחָק גִּיֵּר גֵּרִים'
וְזֶה "מְגוּרֵי אָבִיו" .
"וַיּאמֶר יַעֲקב אֶל בֵּיתוֹ וְלַאֲשֶׁר עִמּוֹ", הַיְנוּ הַגֵּרִים
"הָסִירוּ אֶת אֱלקֵי הַנֵּכָר"
ו. וְדַע, שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה רְשָׁעִים שֶׁאָסוּר לְקָרְבָם תַּחַת כַּנְפֵי עֲבוֹדָתוֹ
כִּי הֵם מוֹרִידִים אֶת הַמְקָרְבָם מִמַּדְרֵגָתוֹ
כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ גַּבֵּי משֶׁה, שֶׁקֵּרֵב אֶת הָעֵרֶב רַב
וְאַחַר כָּך עַל יְדֵי זֶה אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא: "לֶך רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּך"
וְאֵין כּחַ בַּמִּשְׁפָּט הַנַּ"ל, לְהַכְנִיעַ הָרַע שֶׁלָּהֶם
וּכְשֶׁאֵין מִשְׁפָּט, אֲזַי בָּא קִלְקוּל גָּדוֹל
הֵן בַּמַּלְאָכִים הַנַּעֲשִׂים עַל יְדֵי מִשְׁפָּט הַנַּ"ל
הֵן בָּעִגּוּלָא וְרִבּוּעַ הַנַּ"ל
וְזֶה פֵּרוּשׁ,: 'מִפְּנֵי מָה עֵינֵיהֶם שֶׁל תַּרְמוּדִיִּים טְרוּטוֹת'
'תַּרְמוּד', זֶה בְּחִינַת רְשָׁעִים שֶׁאֵין מְקַבְּלִין גֵּרִים מֵהֶם
[כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אֵין מְקַבְּלִין גֵּרִים מִן הַתַּרְמוּדִיִּין']
וְכָל הַמְקָרְבָם, עֵינֵיהֶם 'טְרוּטוֹת'
זֶה בְּחִינַת קִלְקוּל שַׁבָּת
'שִׁין', תְּלָת גַּוְנָא דְּעֵינָא 'בַּת', בַּת עַיִן
בְּחִינַת קִלְקוּל הַחוֹמָה וּבַיִת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֵינַיִם
כִּי עַיִן עַל שֵׁם הַחָכְמָה נֶאֱמַר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם"
וְעַל הַנֶּפֶשׁ נֶאֱמַר,: "טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָך נָפֶשׁ"
וְזֶה בְּחִינַת פְּגַם הַכַּעַס בְּחִינַת: "עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי"
וְזֶה בְּחִינַת עֲשִׁירוּת, בְּחִינַת: "בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ
וּמַה כִּשְׁרוֹן לִבְעָלָיו כִּי אִם רְאוּת עֵינָיו"
וְשָׁאֲלוּ אֶת הִלֵּל הַנָּשִׂיא 'מִפְּנֵי מָה עֵינֵיהֶם טְרוּטוֹת'
הַיְנוּ מְקֻלְקָלִין כָּל הַבְּחִינוֹת עֵינִין הַנַּ"ל
כְּשֶׁמְּקָרְבִין אֶת שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְקָרְבָן, כְּגוֹן 'הַתַּרְמוּדִיִּים'
וְהֵשִׁיב הִלֵּל: 'מִפְּנֵי שֶׁדָּרִין בֵּין הַחוֹלוֹת'
הַיְנוּ שֶׁאֵלּוּ הָרְשָׁעִים, הַצְלָחָתָן כָּל כָּך חָזָק
עַד שֶׁאֵין יְכלֶת בְּכחַ הַמִּשְׁפָּט לְהַכְנִיעַ רִשְׁעָתָן
"יָחִילוּ דְרָכָיו בְּכָל עֵת מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיך מִנֶּגְדּוֹ"
וְזֶה: 'בֵּין הַחוֹלוֹת', בְּחִינַת 'יָחִילוּ' בְּחִינַת הַצְלָחָתָן
עַד שֶׁאֵין מִשְׁפָּט כְּנֶגְדָּם
וְזֶה יָדוּעַ שֶׁצָּרִיך מִשְׁפָּט כַּנַּ"ל
וּמֵחֲמַת שֶׁמָּרוֹם מִשְׁפָּט מִנֶּגְדָּם
עַל יְדֵי זֶה בְּחִינַת הָעֵינִין בְּקִלְקוּל
[עַד כָּאן לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
[תְּלָת נָפְקִין מֵחַד שֶׁבְּסִימָן נ"ח, וְזאת הַתּוֹרָה שֶׁל הֵיכַל הַקּדֶשׁ
שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ כְּאֶחָד בְּתוֹרָה אַחַת, עַל פָּסוּק: "אַשְׁרֵי הָעָם ידְעֵי תְרוּעָה"
אַך אַחַר כָּך כְּשֶׁכְּתָבָם חִלְּקָם לִשְׁנֵי תּוֹרוֹת
וּכְשֶׁקִּבַּלְתִּי מֵאִתּוֹ תּוֹרוֹת אֵלּוּ בִּכְתָב אָמַר לִי חִלַּקְתִּים לִשְׁנַיִם]

תכנים נוספים שיכולים לעניין אותך ועוד...
חיי מוהר"ן - פד - סיפורים חדשים
...קדם ראש השנה תקס"ט סוף קיץ תקס"ח ובאותו העת הביא לו השוחט מטעפליק כסא נפלאה. וסמוך לזה ספר זאת שראה במראה או בחלום שהביאו לו כסא, והיה אש סביבה. והלכו כל העולם אנשים ונשים וטף לראותה. וכשחזרו משם אזי תכף נתקשרו זה עם זה ונעשה שדוכים ביניהם. וגם כל מנהיגי הדור כלם הלכו לראותה. ושאלתי כמה היא רחוקה, ומפני מה תכף נעשו שדוכים. והלכתי והקפתי סביבם לילך שם. ושמעתי שהולך ובא ראש השנה. והייתי מספק אם לחזר אם להתעכב שם והייתי נבוך בדעתי ואמרתי בלבי איך אשאר... לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...
חיי מוהר"ן - תז - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...ואסר עלינו מאד מאד לבלי לעין בהם ולהביט בהם כלל חס ושלום. והפליג מאד בגדל האסור, כי הם מבלבלים דעת האדם מאד בדעות זרות שאינם מסכימים כלל לדעת תורתנו הקדושה. גם אינם מאמינים בשדים אשר בכל דברי רבותינו זכרונם לברכה מבאר ההפך. בפרט כפי מה שזכינו לספרי הזוהר הקדוש וספרי האר"י זכרונו לברכה והבעל שם טוב זכרונו לברכה, וכיוצא, שהם כלם מיסדים על פי רוח הקדש, ומעוררים את האדם מאד לעבודתו יתברך באמת. על כן כל מי שרוצה לחוס על עצמו הוא צריך להתרחק מאד בתכלית... לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...
ילד וילדה הלכו לאיבוד ביער - סיפורי מעשיות
...מעשיות breslev.eip.co.il/?key=60 - סיפורי מעשיות - מעשה יג - משבעה קבצנים ויהי היום והיה בריחה באיזה מדינה וברחו כלם ובדרך בריחתם עברו דרך איזה יער ואבדו שם זכר ונקבה. אחד איבד זכר ואחד איבד נקבה ועדין היו בנים קטנים בני ארבע וחמש שנים ולא היה להם מה לאכל וצעקו ובכו, כי לא היה להם מה לאכל מדוע ילד וילדה? מדוע לא 2 ילדים או שתי ילדות? רמז: מה רבי נחמן מברסלב מסביר על ההבדל שבין בנים לבנות? ומה רבי נחמן מברסלב מסביר על ילדים בכלל? מהו הנמשל של הילד... לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...
שיחות הר"ן - אות קעב - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
שיחות הר"ן - אות קעב - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' שמעתי בשמו שפעם אחד נתן הטלית הישן שלו במתנה לאחד מחשוביו ענה ואמר רבנו זכרונו לברכה, להאיש הזה שנתן לו הטלית שלו הזהר מאד לכבד הטלית הזה כי כמו מספר שערות שיש בהטלית כל כך דמעות שפכתי עד שידעתי מהו טלית... לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...
שיחות הר"ן - אות שא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות שא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי בשמו שאמר שעקר עבודת איש הישראלי הוא בחרף לקום בחצות לילה ובקיץ בעת שהלילה קצר מאד שאז אין עומדין בחצות [בחוץ לארץ] כמבאר במקום אחר אז יזהר לעמד בבקר השכם כעלות השחר... לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...
מה עושים בעולם הבא כל היום?
...מברסלב אומר דבר כזה? ומה פשר העניין? ואיך זה קשור לעניין המקיפים שיש כאן breslev.eip.co.il/?key=69 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עתיקא טמיר וסתים תשובה: אומר רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=35 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ו - קרא את יהושע כי בעולם הבא חוזרים בתשובה כל היום. ועיקר השכר הוא שחוזרים בתשובה. וככל שהאדם היה יותר צדיק בעולם הזה, כך הוא זוכה לזכות לחזור בתשובה גדולה יותר בעולם הבא. והעניין הוא, כי באמת עיקר האדם הוא השכל. והשכר... לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...
שיחות הר"ן - אות ער - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות ער - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר: "בהודו" שאומרים בערב שבת במנחה יכולין לשבר לבו מאד ולפרש כל שיחתו שם כי שם מדבר מענין צרות הנפש מאד, ומענין צעקה על כל דבר והוא מובן לכל כשאומרים "וכלהון מתעטרין בנשמתין חדתין" ראוי להתעורר מאד בשמחה גדולה והתלהבות גדול... לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...
שיחות הר"ן - אות קנד
...שעקר מה שהגיע למדרגתו הוא רק על ידי ענין פשיטות שהיה מדבר הרבה ומשיח הרבה בינו לבין קונו ואמר תהלים הרבה בפשיטות ועל ידי זה דיקא הגיע למה שהגיע ואמר: אם הייתי יודע שהשם יתברך יעשה ממני מה שאני עתה דהינו חדוש כזה הייתי עושה ביום אחד מה שעשיתי בשנה כלה [כלומר שהיה מזדרז כל כך בעבודתו עד שמה שהיה עושה ועובד השם יתברך בשנה כלה היה עושה ביום אחד] והיה מתגעגע מאד אחר מעלת העבודה בבחינת פשיטות באמת ואמר: אי אי פשיטות גם אמר שדבר עם כמה צדיקים גדולים ואמרו... לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...
הפכים בברסלב.
...הבנתי שבתורת רבי נחמן יש המון הפכים, שעל האדם פשוט להאמין בהם. רציתי לשאול, איך בדיוק אפשר להאמין ב 2 הפכים, כיצד זה מסתדר בשכל האנושי? תשובה: בדבריו של רבי נחמן לא באמת קיימים הפכים, אלא קיימים דברים מאוד עמוקים שרק מחמת השכל הקטן של האדם הם רק נראים כהפכים. העניין הוא כדלקמן: באפשרותו של האדם להאמין גם בשני הפכים, כל זמן שהוא לא מבין את מה שהוא מאמין. מי שבאמת מבין את מה שהוא מאמין בו, והאמונה שלו הופכת לשכל, אצל אדם כזה זה בלתי אפשרי להמשיך לקבל... לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...
איך לתקן את החטא של אדם הראשון?
...אשמח לדעת מהו חטא אדם הראשון? האם אפשר לתקן אותו כאן בעולם הזה? וכיצד? כמו כן, כתב רבי נחמן שכאשר האדם חוזר בתשובה שלמה, אז הוא פושט את גופו המצורע ולובש גוף חדש מגן עדן. אשמח לדעת את פשר העניין הזה? תודה תשובה: אדם הראשון חטא כידוע בחטא עץ הדעת. לפני שאדם הראשון חטא בחטא עץ הדעת, הוא חי בגן עדן. ואח"כ הוא נזרק משם, נגזרה עליו מיתה, התקלל וכולי. העניין של חטא עץ הדעת הוא כדלקמן: החטא של אדם הראשון הוא החטא של פגם הדעת. פגם הדעת היינו הפגם של השכל... לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...
👈 1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן




האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב

© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים, ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.

דף זה נוצר ב 0.1094 שניות - עכשיו 01_04_2020 השעה 05:01:06 - wesi2