ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תקי - עבודת השם
אות תקי ספר לי חברי רבי נפתלי שפעם אחת ספר עמו ממצות תפילין והפליג מאד בקדשת התפילין, ואמר שראוי לאדם להתלהב מאד בהנחת תפילין, כי תפילין הם קדושים ונוראים מאד וראוי שיפל על האדם פחד ורעדה גדולה ואימה ויראה עצומה כשרוצה להניח תפילין אשר קדשתם שגבה וגבהה מאד והאריך בזה הרבה. וגם אנכי הבנתי מדבריו עצם הפלגת נוראות קדשת התפילין. ואמר שכמה וכמה תורות שלו רבות מאד כלם נאמרו על מצוות תפילין, אף על פי שלא נזכר שם תפילין כלל אף על פי כן הם נאמרו על ענין תפילין. והם בחצוצרות בסימן ה. אנכי ה' אל קיך בסימן ד' ומי האיש החפץ חיים בסימן ל"ג, ואשרי העם יודעי תרועה סימן ל"ה, ומרכבות פרעה בסימן ל"ח כלם בלקוטי הראשון. ועוד מאמרים רבים אשר נאמרו באותן הזמנים כלם נאמרו על תפילין. ומזה יוכל לשער מעט עד היכן גדלו ושגבו קדשת התפילין אות תקיא אמר שהוא יודע מסופר אחד שהוא צדיק גנוז ורצה רבנו זכרונו לברכה מאד שיהיה לנו תפילין ממנו ואמר שהוא רוצה לנסע אליו בעצמו ולקח ממנו כמה זוגות תפילין כי צריכין לנסע אליו בחכמה באפן שלא יבין שבאו אליו בשביל זה כדי שלא יהיה נלכד חס ושלום באיזה צד גאות על כן היה רצונו לנסע אליו בעצמו ולקח ממנו כמה זוגות תפילין ולחלק לאנשי שלומנו שנזכה כלנו להניח תפילין קדושים שלו. וגם קדם שספר זאת דבר עמנו כמה פעמים שרצונו שיהיה לנו תפילין טובים מסופר הגון באמת. וכפי הנראה מדבריו היה שלא היתה כונתו על אלו הסופרים המפרסמים עכשו רק שיהיה סופר הגון באמת לאמתו. ודבר מזה כמה פעמים מענין תפילין טובים כנ"ל אחר כך ספר הנזכר לעיל שיודע מסופר וכו' כנ"ל. אך בעוונותינו הרבים לא זכינו להוציא הדבר לאור ולא גלה לנו מי הוא הסופר ואיפה הוא. ובתוך כך נסתלק למעלה למעלה. ואין אתנו יודע עד מה איה מקום כבודו של הסופר ההגון באמת אחד מאנשי שלומנו היה קובל לפניו שאחר אכילתו כששוכב על מטתו קדם השנה הוא רוצה לדבר אז איזה דבורים של התבודדות לבקש מהשם יתברך שיקרבו לעבודתו וכו' ואינו יכול לפתח אז פיו כלל. השיב לו רבנו זכרונו לברכה, אם כן שוכבין עצמן וגונחין גניחה אחר גניחה. ועשה רבנו זכרונו לברכה בעצמו גניחות תכופות כמרמז שכך יעשה אות תקיב אמר [זה כבר עבירה כשאתם עושים עבירה] רצונו לומר מעתה אות תקיג שמעתי בשמו שאמר על ידי אמונת צדיקים אמתיים זוכה לממון הרבה וזה (בזמירות לליל שבת) : 'שכרו הרבה מאד'. 'מאד' זה הממון כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ובכל מאדך בכל ממונך 'על פי פעלו', 'פעלו' הם הצדיקים כמו שכתוב (איוב ל"ו) : "אתן לפעלי צדק". וזה 'על פי פעלו' הינו על ידי אמונה בהצדיקים כי אמונה תולה בפה של אדם כמו שכתוב (תהלים פ"ט) : "אודיע אמונתך בפי" ועל ידי זה שכרו הרבה מאד, שזוכה לממון הרבה אות תקיד שמעתי בשמו שספר מכמה צדיקים אמתיים גדולים. ואמר שזה יש לו קצת כח להנהיג העולם רק החסרון שהוא אינו בר אבהן. וכן ספר עוד מאיזה צדיקים שאין יכולין להנהיג העולם. ענה ואמר שהענין הוא כמו שאיתא במדרש (בהקדמת הזוהר) לענין האותיות בשעת בריאת העולם. שבאו האותיות לפני השם יתברך וכל אחד רצה שיברא בו השם יתברך את העולם. והשיב השם יתברך לכל אחד ואחד שבאותיות נאה אתה ויפה אתה מאד. ואף על פי כן איני רוצה לברא בך את העולם וכו' כמו כן יש לענין הצדיקים שיש בהם נאים ויפים מאד ואף על פי כן אינם יכולים להנהיג העולם אות תקטו הזהיר שלא לאכל בהלעטה הינו במהירות כדרך גרגרן כי זהו בחינת (בראשית כ"ה) : "הלעיטני נא" רק להרגיל עצמו לאכל במתינות בישוב הדעת ובדרך ארץ כדרך שאוכלין בדרך ארץ כשיושב אדם חשוב על השלחן כך יאכל תמיד אפילו כשאוכל לבדו אות תקטז אמר שלעתיד יאמרו הצדיקים זה ה' קוינו לו, (תענית ל"א) זה דיקא ואמר בלשון אשכנז שיאמרו כל אחד [באמת לה' זה היינו מקוים]. כלומר שגם בעולם הזה זכו להשיג אותו כך כמו שהם רואין אותו עתה ותמיד היו מקוים לראות אותו כך ועכשו זכו לזה. ועל כן יאמרו אז זה ה' קוינו לו זה דיקא אות תקיז אמר אני בטוח בהשם יתברך שכל תינוק שיבוא לפני קדם שיגיע לבן שבע שנים בודאי יהיה נקי מן החטא עד יום חתנתו אות תקיח שמעתי בשמו שאמר יש אצלי אנשים שלפעמים הם מתלהבים להשם יתברך, וסמוכים להשם יתברך באמת. והם אז במדרגה טובה שאפילו צדיקים גמורים אינם אוחזים בזה. אבל לפעמים נופלים מזה וכו' מי יתן והיה לבבם זה בעת שהם אוחזים בעבודת השם מי יתן והיו אוחזים במדרגה זו לארך ימים ושנים הרבה. עוד שמעתי בשמו בענין זה שאמר שעקר הוא הלב של ההתחלה כי אז בהתחלת עבודת ה' מתלהב הלב מאד להשם יתברך וטוב מאד להשתדל ולהתאמץ שיאריך זמן הרבה בהתלהבות והשתוקקות להשם יתברך של ההתחלה. ואמר שהצדיק הקדוש רבי זוסיא זכרונו לברכה היה בענין זה חדוש גדול מאד נגד כמה צדיקים גדולים כי הלך עם הלב של ההתחלה זמן רב אות תקיט פעם אחת אמר לי כל מה שאתה רואה בעולם הוא רק בשביל הבחירה כי כל העולם ומל או לא נברא רק בשביל הבחירה
אות תקי

סִפֶּר לִי חֲבֵרִי רַבִּי נַפְתָּלִי שֶׁפַּעַם אַחַת סִפֵּר עִמּוֹ מִמִּצְוַת תְּפִילִּין

וְהִפְלִיג מְאד בִּקְדֻשַּׁת הַתְּפִילִּין, וְאָמַר שֶׁרָאוּי לָאָדָם לְהִתְלַהֵב מְאד בַּהֲנָחַת תְּפִילִּין, כִּי תְּפִילִּין הֵם קְדוֹשִׁים וְנוֹרָאִים מְאד

וְרָאוּי שֶׁיִּפּל עַל הָאָדָם פַּחַד וּרְעָדָה גְּדוֹלָה וְאֵימָה וְיִרְאָה עֲצוּמָה כְּשֶׁרוֹצֶה לְהָנִיחַ תְּפִילִּין אֲשֶׁר קְדֻשָּׁתָם שָׂגְבָה וְגָבְהָה מְאד

וְהֶאֱרִיךְ בָּזֶה הַרְבֵּה.

וְגַם אָנכִי הֵבַנְתִּי מִדְּבָרָיו עצֶם הַפְלָגַת נוֹרְאוֹת קְדֻשַּׁת הַתְּפִילִּין.

וְאָמַר שֶׁכַּמָּה וְכַמָּה תּוֹרוֹת שֶׁלּוֹ רַבּוֹת מְאד כֻּלָּם נֶאֶמְרוּ עַל מִצְווֹת תְּפִילִּין, אַף עַל פִּי שֶׁלּא נִזְכָּר שָׁם תְּפִילִּין כְּלָל

אַף עַל פִּי כֵן הֵם נֶאֶמְרוּ עַל עִנְיַן תְּפִילִּין.

וְהֵם בַּחֲצוֹצְרוֹת בְּסִימָן ה. אָנכִי ה' אֱל קֶיךָ בְּסִימָן ד' וּמִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים בְּסִימָן ל"ג, וְאַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה סִימָן ל"ה, וּמַרְכְּבוֹת פַּרְעה בְּסִימָן ל"ח כֻּלָּם בְּלִקּוּטֵי הָרִאשׁוֹן.

וְעוֹד מַאֲמָרִים רַבִּים אֲשֶׁר נֶאֶמְרוּ בְּאוֹתָן הַזְּמַנִּים כֻּלָּם נֶאֶמְרוּ עַל תְּפִילִּין.

וּמִזֶּה יוּכַל לְשַׁעֵר מְעַט עַד הֵיכָן גָּדְלוּ וְשָׂגְבוּ קְדֻשַּׁת הַתְּפִילִּין

אות תקיא

אָמַר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מִסּוֹפֵר אֶחָד שֶׁהוּא צַדִּיק גָּנוּז

וְרָצָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְאד שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ תְּפִילִּין מִמֶּנּוּ

וְאָמַר שֶׁהוּא רוֹצֶה לִנְסֹעַ אֵלָיו בְּעַצְמוֹ וְלִקַּח מִמֶּנּוּ כַּמָּה זוּגוֹת תְּפִילִּין

כִּי צְרִיכִין לִנְסֹעַ אֵלָיו בְּחָכְמָה בְּאפֶן שֶׁלּא יָבִין שֶׁבָּאוּ אֵלָיו בִּשְׁבִיל זֶה

כְּדֵי שֶׁלּא יִהְיֶה נִלְכָּד חַס וְשָׁלוֹם בְּאֵיזֶה צַד גֵּאוּת

עַל כֵּן הָיָה רְצוֹנוֹ לִנְסֹעַ אֵלָיו בְּעַצְמוֹ וְלִקַּח מִמֶּנּוּ כַּמָּה זוּגוֹת תְּפִילִּין וּלְחַלֵּק לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁנִּזְכֶּה כֻּלָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִילִּין קְדוֹשִׁים שֶׁלּוֹ.

וְגַם קדֶם שֶׁסִּפֵּר זאת דִּבֵּר עִמָּנוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ תְּפִילִּין טוֹבִים מִסּוֹפֵר הָגוּן בֶּאֱמֶת.

וּכְפִי הַנִּרְאֶה מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁלּא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ עַל אֵלּוּ הַסּוֹפְרִים הַמְפֻרְסָמִים עַכְשָׁו רַק שֶׁיִּהְיֶה סוֹפֵר הָגוּן בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ.

וְדִבֵּר מִזֶּה כַּמָּה פְּעָמִים מֵעִנְיַן תְּפִילִּין טוֹבִים כַּנַּ"ל

אַחַר כָּךְ סִפֵּר הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁיּוֹדֵעַ מִסּוֹפֵר וְכוּ' כַּנַּ"ל.

אַךְ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים לא זָכִינוּ לְהוֹצִיא הַדָּבָר לָאוֹר וְלא גִּלָּה לָנוּ מִי הוּא הַסּוֹפֵר וְאֵיפה הוּא.

וּבְתוֹךְ כָּךְ נִסְתַּלֵּק לְמַעְלָה לְמַעְלָה.

וְאֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַסּוֹפֵר הֶהָגוּן בֶּאֱמֶת

אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הָיָה קוֹבֵל לְפָנָיו

שֶׁאַחַר אֲכִילָתוֹ כְּשֶׁשּׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ קדֶם הַשֵּׁנָה

הוּא רוֹצֶה לְדַבֵּר אָז אֵיזֶה דִּבּוּרִים שֶׁל הִתְבּוֹדְדוּת לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּקָרְבוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ וְכוּ'

וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְתּחַ אָז פִּיו כְּלָל.

הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אִם כֵּן

שׁוֹכְבִין עַצְמָן וְגוֹנְחִין גְּנִיחָה אַחַר גְּנִיחָה.

וְעָשָׂה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ גְּנִיחוֹת תְּכוּפוֹת

כִּמְרַמֵּז שֶׁכָּךְ יַעֲשֶׂה

אות תקיב

אָמַר [זֶה כְּבַר עֲבֵירָה כְּשֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים עֲבֵירָה]

רְצוֹנוֹ לוֹמַר מֵעַתָּה

אות תקיג

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר

עַל יְדֵי אֱמוּנַת צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים זוֹכֶה לְמָמוֹן הַרְבֵּה

וְזֶה: 'שְׂכָרוֹ הַרְבֵּה מְאד'.

'מְאד' זֶה הַמָּמוֹן

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּבְכָל מְאדֶךָ בְּכָל מָמוֹנְךָ

'עַל פִּי פָּעֳלוֹ', 'פָּעֳלוֹ' הֵם הַצַּדִּיקִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֶתֵּן לְפעֲלִי צֶדֶק".

וְזֶה 'עַל פִּי פָּעֳלוֹ' הַיְנוּ עַל יְדֵי אֱמוּנָה בְּהַצַּדִּיקִים

כִּי אֱמוּנָה תּוֹלָה בְּפֶה שֶׁל אָדָם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי"

וְעַל יְדֵי זֶה שְׂכָרוֹ הַרְבֵּה מְאד, שֶׁזּוֹכֶה לְמָמוֹן הַרְבֵּה

אות תקיד

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁסִּפֵּר מִכַּמָּה צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים גְּדוֹלִים.

וְאָמַר שֶׁזֶּה יֵשׁ לוֹ קְצָת כּחַ לְהַנְהִיג הָעוֹלָם

רַק הַחִסָּרוֹן שֶׁהוּא אֵינוֹ בַּר אֲבָהָן.

וְכֵן סִפֵּר עוֹד מֵאֵיזֶה צַדִּיקִים שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְהַנְהִיג הָעוֹלָם.

עָנָה וְאָמַר שֶׁהָעִנְיָן הוּא כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ לְעִנְיַן הָאוֹתִיּוֹת בִּשְׁעַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם.

שֶׁבָּאוּ הָאוֹתִיּוֹת לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכָל אֶחָד רָצָה שֶׁיִבְרָא בּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הָעוֹלָם.

וְהֵשִׁיב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁבָּאוֹתִיּוֹת נָאֶה אַתָּה וְיָפֶה אַתָּה מְאד. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינִי רוֹצֶה לִבְרא בְּךָ אֶת הָעוֹלָם וְכוּ'

כְּמוֹ כֵן יֵשׁ לְעִנְיַן הַצַּדִּיקִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם נָאִים וְיָפִים מְאד

וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינָם יְכוֹלִים לְהַנְהִיג הָעוֹלָם

אות תקטו

הִזְהִיר שֶׁלּא לֶאֱכל בְּהַלְעָטָה הַיְנוּ בִּמְהִירוּת כְּדֶרֶךְ גַּרְגְּרָן

כִּי זֶהוּ בְּחִינַת: "הַלְעִיטֵנִי נָא"

רַק לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לֶאֱכל בִּמְתִינוּת בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת וּבְדֶרֶךְ אֶרֶץ

כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹכְלִין בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ כְּשֶׁיּוֹשֵׁב אָדָם חָשׁוּב עַל הַשֻּׁלְחָן

כָּךְ יאכַל תָּמִיד

אֲפִילּוּ כְּשֶׁאוֹכֵל לְבַדּוֹ

אות תקטז

אָמַר שֶׁלֶּעָתִיד יאמְרוּ הַצַּדִּיקִים זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ

זֶה דַּיְקָא

וְאָמַר בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז שֶׁיּאמְרוּ כָּל אֶחָד [בֶּאֱמֶת לַה' זֶה הָיִינוּ מְקַוִּים].

כְּלוֹמַר שֶׁגַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה זָכוּ לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ כָּךְ

כְּמוֹ שֶׁהֵם רוֹאִין אוֹתוֹ עַתָּה

וְתָמִיד הָיוּ מְקַוִּים לִרְאוֹת אוֹתוֹ כָּךְ

וְעַכְשָׁו זָכוּ לָזֶה.

וְעַל כֵּן יאמְרוּ אָז זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ זֶה דַּיְקָא

אות תקיז

אָמַר אֲנִי בָּטוּחַ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

שֶׁכָּל תִּינוֹק שֶׁיָּבוֹא לְפָנַי קדֶם שֶׁיַּגִּיעַ לְבֶן שֶׁבַע שָׁנִים

בְּוַדַּאי יִהְיֶה נָקִי מִן הַחֵטְא עַד יוֹם חֲתֻנָּתוֹ

אות תקיח

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר יֵשׁ אֶצְלִי אֲנָשִׁים שֶׁלִּפְעָמִים הֵם מִתְלַהֲבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּסְמוּכִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת.

וְהֵם אָז בְּמַדְרֵגָה טוֹבָה שֶׁאֲפִילּוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָם אוֹחֲזִים בָּזֶה.

אֲבָל לִפְעָמִים נוֹפְלִים מִזֶּה וְכוּ'

מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה בְּעֵת שֶׁהֵם אוֹחֲזִים בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם

מִי יִתֵּן וְהָיוּ אוֹחֲזִים בְּמַדְרֵגָה זוֹ לְארֶךְ יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה.

עוֹד שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ בְּעִנְיָן זֶה שֶׁאָמַר

שֶׁעִקָּר הוּא הַלֵּב שֶׁל הַהַתְחָלָה

כִּי אָז בְּהַתְחָלַת עֲבוֹדַת ה' מִתְלַהֵב הַלֵּב מְאד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וְטוֹב מְאד לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהִתְאַמֵּץ שֶׁיַּאֲרִיךְ זְמַן הַרְבֵּה בְּהִתְלַהֲבוּת וְהִשְׁתּוֹקְקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁל הַהַתְחָלָה.

וְאָמַר שֶׁהַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבִּי זוּסְיָא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה בְּעִנְיָן זֶה חִדּוּשׁ גָּדוֹל מְאד נֶגֶד כַּמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים

כִּי הָלַךְ עִם הַלֵּב שֶׁל הַהַתְחָלָה זְמַן רַב

אות תקיט

פַּעַם אַחַת אָמַר לִי

כָּל מַה שֶּׁאַתָּה רוֹאֶה בָּעוֹלָם הוּא רַק בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה

כִּי כָּל הָעוֹלָם וּמְל אוֹ לא נִבְרָא רַק בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פז - תֵּכֶף כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵך בְּדֶרֶך הַיָּשָׁר
...רוצה לילך בדרך הישר [לשון החברים] "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" הענין הוא כי אנו רואין בחוש תכף כשאדם רוצה לילך בדרך הישר מתעוררין עליו דינים והסברא הוא להפך אך כי יש שני מיני יראה, יראת הענש ויראת הרוממות יראת הענש נקרא צדק, ויראת הרוממות נקרא אמונה כי מחמת שהוא מאמין באמונה שלמה שהשם יתברך הוא רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין הוא ירא ממנו וידוע הוא, כי אי אפשר לבוא לאמונה רק על ידי יראת הענש כי מחמת שהוא ירא מהענש מאמין שהשם יתברך הוא תקיף, ובעל היכלת ובעל הכחות כלם ומזה בא לאמונה יותר גדולה נמצא, תכף...
שיחות הר"ן - אות רפז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רפז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר: מה יש להאדם לעשות בזה העולם אין צריך כי אם להתפלל וללמד ולהתפלל עוד שמעתי כמה דברים ושכחתי
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קז - מֵעִנְיַן מִאוּס וְהַרְחָקַת הַתַּאֲוָה הַכְּלָלִית
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קז - מענין מאוס והרחקת התאוה הכללית פעם אחד דבר מענין מאוס והרחקת התאוה הכללית, שהיא תאוות ניאוף ענה ואמר הנה אכילה, על כל פנים נתוסף להאדם כח וחיות על ידי זה אבל זאת התאוה הלא אדרבא, היא מפסדת ומזקת החיות מאד ומתשת כחו של אדם מאד בודאי אין צריכין אותה כלל כי אם בשביל קיום המין לבד
שיחות הר"ן - אות ריא - גדולות נוראות השגתו
...הר"ן - אות ריא - גדולות נוראות השגתו היה מתלוצץ מאד מהחולקים עליו ואומרים שתורתו קבל מזקנו רבי נחמן הארידענקיר זכרונו לברכה ואמר בדרך צחות: כמה היטיב עמי זקני שהשאיר לי תורות כאלו מכון ממש לכל ענין וענין שיהיה מענינא דיומא וכפי מה שצריכין האנשים השומעים, כגון על שבת חנוכה מחנוכה, ועל שבת נחמו כיוצא בו וכו' וכל האנשים עם כל הצטרכותם בגשמיות וברוחניות יהיו נכללים בזאת התורה באותו העת, וכל מה שעבר בעולם אז וכו' כלומר הלא בתורתו היה כלול כל מה שהיה צריך כל אחד ואחד מהשומעים כאשר ראינו בעינינו בפשיטות...
ספר המידות - התנשאות
...מי שמטיל אימה יתרה על הצבור שלא לשם שמים, אינו רואה בן תלמיד חכם. ב. המתחיל בדבר מצוה ואינו גומרה, מורידין אותו מגדלתו. ג. כשהקדוש ברוך הוא נפרע משונאי ישראל, ממנה להם פרנסים שאינם טובים. ד. מנשאין את בן צדיק, כשאינו הולך בדרך ישר, כדי שילך בדרך ישר. ה. על ידי הצדקה מתנשא. ו. אין אדם עולה לגדלה אלא אם כן מוחלין לו כל עוונותיו. ז. כשמנשאין את אדם חשוב, אין מורידין אותו. ח. על ידי חכמה ושפלות ומערב בין הבריות, דבורו נתקים למעלה. ט. כשרוצים לנשא איזה צדיק ולפרסם אותו, אזי הקדוש ברוך הוא שולח מחלקת...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צט - עִקָּר הַהִתְבּוֹדְדוּת וְהַשִּׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בִּשְׁלֵמוּת הוּא
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צט - עקר ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו בשלמות הוא אמר: שעקר ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו בשלמות הוא כשיפרש שיחתו כל כך לפני השם יתברך עד שיהיה סמוך מאד שתצא נשמתו, חס ושלום עד שכמעט יגוע, חס ושלום עד שלא תהיה נשמתו קשורה בגופו כי אם כחוט השערה מעצם צערו וגעגועו וכסופיו להשם יתברך באמת שאמרו: 'אין תפילתו של אדם נשמעת, אלא אם כן משים נפשו בכפו' וכו', הינו כנ"ל ואמר: הלוא כשהשם יתברך עוזר בהתבודדות אזי ההתבודדות הוא כאשר ידבר איש אל רעהו
חיי מוהר"ן - לו - שיחות השיכים להתורות
...לו ספר לי איש אחד מאנשי שלומנו כשאמר רבנו זכרונו לברכה התורה בטח בה' בסימן ע"ט באותה העת היה הולך בביתו אנה ואנה כדרכו ואחז מטה בידו ואמר ומטה אלהים בידי. ודחק ומשך תבת בידי כלומר שבידו המטה אלהים להטות כרצונו. כי מרמז שם בהתורה הנ"ל שמטה אלהים מרמז על הבחירה שהוא בחינת מט"ט מסטרה חיים ומסטרה מות וכו' כמבאר במאמר התקונים המבאר שם בהתורה הנ"ל וקצת מרמז ומובן מדבריו הקדושים הנ"ל שהתפאר שזכה לכבש הבחירה בידו והמטה בידו להטותו כרצונו אשרי הזוכה לזה אשרי לו. עין בהתורה הנ"ל מה שמבאר שם על פסוק זה ומטה...
שיחות הר"ן - אות ט
שיחות הר"ן - אות ט בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה שסכין אין נותנין במתנה הינו שאחד לא יתן לחברו סכין במתנה
השכל הנקנה - מהו?
...- מהו? breslev.eip.co.il/?key=167 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כה - אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא ואחר כך כשמשיג בשכלו כל מה שיש ביד אנושי להשיג אז שכלו שב שכל הנקנה כמו שכתבו המחקרים שיש שכל בכח, ושכל הפעל, ושכל הנקנה ועקר קיומו של אדם לאחר מיתתו אינו אלא שכל הנקנה וזה השארותיו לאחר המיתה וזה בחינת אמנה כי אמנה לשון קיום דבר כי שכל הנקנה הוא קיום של אדם לאחר מותו ושכל הנקנה נקרא מה שאדם יודע הרבה דברים בידיעה אחת כי קדם צריך לידע הרבה הקדמות קדם שידע איזהו דבר ואחר כך כשמשיג את הדבר משליך הקדמותיו ויודע...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מִי שֶׁרוֹצֶה לִטְעם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז
...טעם אור הגנוז [לשון רבנו, זכרונו לברכה] ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו' א. מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז הינו סודות התורה שיתגלה לעתיד צריך להעלות מדת היראה לשרשה ב. ובמה מעלין את היראה ? בבחינת משפט כמו שכתוב: "מלך במשפט יעמיד ארץ" וארץ הוא בחינת יראה כמו שכתוב: "ארץ יראה" הינו שישפט את כל עסקיו כמו שכתוב: "יכלכל דבריו במשפט" הינו שישפט וידין בעצמו כל עסקיו ובזה יסיר מעליו כל הפחדים ויעלה בחינת יראה ברה ונקיה ותשאר אך יראת השם ולא יראה אחרת כי כשאין אדם דן ושופט את עצמו אזי דנין ושופטין אותו למעלה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 10_12_2025 השעה 21:58:38 - wesi2