ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - שפט - מעלת תורתו וספריו הקדושים
אות שפט הקשר והחבור של התורות שלו הוא כעין בנין ואריגה ממש שבתחלה מקשר ומחבר אלו שני דברים יחד. ואחר כך קושר ומחבר דבר שלישי להשני בכמה קשרים חזקים וכן משלישי לרביעי וכן להלן וכו'. אך על פי רב חוזר בכל פעם לחזר ולקשר אלו הארבעה דברים יחד. כי מתחלה אין הקשר שלהם יחד, רק מזה לזה דהינו מהראשון לשני ומהשני לשלישי ומהשלישי לרביעי אבל עדין אין קשר להרביעי בהראשון אבל אחר כך מביא פסוק או מאמר רבותינו זכרונם לברכה או שאר ראיה אחרת שעל ידי זה מקשרם יחד עד שמחבר בקשר הדק היטב כל אלו הארבעה דברים יחד. ואחר כך חוזר ומקשר עוד כמה דברים זה לזה. ויחד כלם הוא מקשר להחבור והקשר הראשון. ובתחלה אין קשר לשני החבילות הקדושות האלו כי אם על ידי איזה קשר שיש בין דבר אחד מהחבילה השניה לדבר אחד מהחבילה הראשונה. אבל אחר כך הוא חוזר לקשרם בראיות ודרכים נפלאים שממשיך קורות לקשר הבנין משלישי שבראשון לרביעי שבשני, ומשם לשני שבשלישי. ואחר כך מחבילה שניה לשלישית גם כן כך, וכן להלן, ואחר כך מקשרם כלם יחד בדרך נפלא. וכל זה הענין שמעתי והבנתי מפיו הקדוש למחרת יום הכפורים תקע"א שקדם הסתלקותו ועדין צריכין להרחיב הדבור בזה ולהביא לזה דגמא מכמה תורות כדי שתבין ענין זה היטב ותבין מעט דרכי הספר הקדוש הזה. [ועין לקמן בהשיחות מערכת עבודת השם סימן קמ"ב מבאר גם כן מה שבאר לי פעם אחת ואמר לי כי התורות שלו הם כמו מי שנכנס לפלטין שיש בו היכלות וחדרים ואכסדראות ופשפשין נאים נפלאים ונוראים מאד, ועליות על גבי עליות שונות בדרכי חדושים נוראים. ותכף כשנכנסין בחדר אחד ומתחילין להסתכל בו ולהתפלא על נפלאות החדושים אשר בו בתוך כך רואין, שנפתח לו פתח נפלא לחדר אחר. וכן מחדר זה לחדר עוד וכן מחדר לחדר ומחדר לעליה וכו' וכלם פתוחים מזה לזה פתחים וחלונות ומקשרים ומשלבים זה בזה בסדר נפלא ובחכמה עמקה ובתכלית היפי והנוי. וכל זה אי אפשר לבאר בכתב כי אם למי שנכנס קצת בהבנת עמק דברי רבנו זכרונו לברכה. אשרי הזוכה לטעם נעם מתיקות עמקות תורתו הקדושה וכו'] אות שצ בלקוטי תנינא סימן ד', מה שמבאר שם מענין רפואת המכה ולכאורה אין פרוש לדברים הללו ומה ענינם במאמר זה. אמר המעתיק שמעתי מאנשי שלומנו שקדם שבועות הזה שנאמר בו המאמר הנ"ל חלה וכו' איש חשוב אחד מאנשי שלומנו בלאדיזין, ה ינו שהיתה לו מכה גדולה בפי הטבעת רחמנא לצלן והיה חולה מאד והרופאים משכו ידיהם ממנו כי אמרו שאינו יכול לחיות. כי אפילו אם תפתח המכה ותבקע, אז צריכין לנקות אותה ולהמשיך כל הלחות הרעה מתוכה, וכן שאר כל ההשתדלות הצריכין לרפואת המכה וזה אי אפשר מחמת שהיא בתוך הכרכשתא ובודאי ימות. ובאו אנשי לאדיזין על שבועות וספרו לרבנו זכר צדיק לברכה אודות כל הנ"ל. אחר כך בשבועות אמר רבנו זכרונו לברכה המאמר הנ"ל ושם מדבר מענין רפואות המכה בפרטיות. וכשבאו לביתם נודע להם שבשעה שאמר רבנו זכרונו לברכה זה המאמר נבקעה המכה ותכף נקל לו רצה לומר מכאבו ואחר איזה ימים נגמר רפואת המכה בשלמות. והכלל אשר נראה לעינים פעמים אין מספר אשר כל הענינים שעברו בעולם, בפרט הענינים שעברו על אנשי שלומנו הכל היה נכלל בתוך דברי תורתו הקדושה. ועל ידי תורתו הקדושה המשיך רפואות ותקונים והמתקות לכל הענינים שבעולם, בכלליות ובפרטיות ברוחניות ובגשמיות שמעתי בשמו זכרונו לברכה שספר משל נאה לענין מה שמרבה לגלות כל כך תורות נפלאות ומעשיות ושיחות נפלאות ונוראות אף על פי שאינו נראה עדין שיעשו פעלתם בשלמות באנשי שלומנו כמו שהיה ראוי להם. וספר לענין זה ממלך אחד שחלה בנו יחידו ביותר עד שכל הרופאים משכו ידיהם ממנו ונתיאשו מרפואתו. בתוך כך בא רופא מפלג בחכמה מאד ובקש המלך ממנו בתחנונים גדולים להשתדל עם בנו. והשיב לו האמת שרפואתו קשה ורחוקה מאד אף על פי כן אם יעשו עוד תחבולה אחת אזי אפשר דאפשר שיהיה לו רפואה. אך איני יודע אם לומר לך זאת התחבולה מחמת שהיא דבר קשה וכבד מאד. והפציר בו המלך מאד לגלות לו התחבולה. ואמר לו תדע שבנך הוא חולה מסכן מאד בתכלית עד שכבר אי אפשר לתן לו לתוך פיו אפילו טפה אחת מסממני הרפואות. אך איך שיש סממני רפואות יקרות כאלה אשר צלוחית אחת קטנה מאד עולה לסך אלפי אלפים וצריכין למלאת חביות מלא מסממנים היקרים האלה ולקח בדליים מלאים מסממנים האלה ולשפך על בנך החולה. וממילא מובן שכל הסממנים היקרים האלה ילכו לאבוד לגמרי אך אף על פי כן יתחזק גופו מעט על ידי זה. ואולי מתוך שישפכו עליו הרבה כל כך יכנס לתוך פיו גם כן איזה טפה על כל פנים על ידי זה אפשר שיהיה לו רפואה. ותכף ומיד נתרצה המלך לזה וצוה לעשות כן ועל ידי זה נתרפא הבן מלך. והנמשל מובן ממילא שדיקא מחמת שאנו חולים מדכאים בחלי הנפש כל כך רחמנא לצלן. על כן מכרח הצדיק הרופא נאמן לשפך עלינו סממנים יקרים ונוראים מאד. אף על פי שלכאורה נראה שכמעט הכל הולך לאבוד חס ושלום אף על פי כן ריח טוב קולט וברבות הימים אולי נזכה לחטף מהם איזה טפה יקרה ונפלאה לתוך פינו ופנימיותנו עד שעל ידי זה אולי יש תקוה לזכות לרפואה שלמה ברוחניות וגשמיות אמן כן יהי רצון
אות שפט

הַקֶּשֶׁר וְהַחִבּוּר שֶׁל הַתּוֹרוֹת שֶׁלּוֹ הוּא כְּעֵין בִּנְיָן וַאֲרִיגָה מַמָּשׁ

שֶׁבִּתְחִלָּה מְקַשֵּׁר וּמְחַבֵּר אֵלּוּ שְׁנֵי דְּבָרִים יַחַד.

וְאַחַר כָּךְ קוֹשֵׁר וּמְחַבֵּר דָּבָר שְׁלִישִׁי לְהַשֵּׁנִי בְּכַמָּה קְשָׁרִים חֲזָקִים וְכֵן מִשְּׁלִישִׁי לִרְבִיעִי וְכֵן לְהַלָּן וְכוּ'.

אַךְ עַל פִּי רב חוֹזֵר בְּכָל פַּעַם לַחֲזר וּלְקַשֵּׁר אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה דְּבָרִים יַחַד.

כִּי מִתְּחִלָּה אֵין הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּהֶם יַחַד, רַק מִזֶּה לָזֶה

דְּהַיְנוּ מֵהָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי וּמֵהַשֵּׁנִי לַשְּׁלִישִׁי וּמֵהַשְּׁלִישִׁי לָרְבִיעִי

אֲבָל עֲדַיִן אֵין קֶשֶׁר לְהָרְבִיעִי בְּהָרִאשׁוֹן

אֲבָל אַחַר כָּךְ מֵבִיא פָּסוּק אוֹ מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אוֹ שְׁאָר רְאָיָה אַחֶרֶת

שֶׁעַל יְדֵי זֶה מְקַשְּׁרָם יַחַד עַד שֶׁמְּחֻבָּר בְּקֶשֶׁר הָדֵק הֵיטֵב כָּל אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה דְּבָרִים יַחַד.

וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר וּמְקַשֵּׁר עוֹד כַּמָּה דְּבָרִים זֶה לָזֶה.

וְיַחַד כֻּלָּם הוּא מְקַשֵּׁר לְהַחִבּוּר וְהַקֶּשֶׁר הָרִאשׁוֹן.

וּבִתְחִלָּה אֵין קֶשֶׁר לִשְׁנֵי הַחֲבִילוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הָאֵלּוּ

כִּי אִם עַל יְדֵי אֵיזֶה קֶשֶׁר שֶׁיֵּשׁ בֵּין דָּבָר אֶחָד מֵהַחֲבִילָה הַשְּׁנִיָּה לְדָבָר אֶחָד מֵהַחֲבִילָה הָרִאשׁוֹנָה.

אֲבָל אַחַר כָּךְ הוּא חוֹזֵר לְקַשְּׁרָם בִּרְאָיוֹת וּדְרָכִים נִפְלָאִים

שֶׁמַּמְשִׁיךְ קוֹרוֹת לְקַשֵּׁר הַבִּנְיָן מִשְּׁלִישִׁי שֶׁבָּרִאשׁוֹן לָרְבִיעִי שֶׁבַּשֵּׁנִי, וּמִשָּׁם לַשֵּׁנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁי. וְאַחַר כָּךְ מֵחֲבִילָה שְׁנִיָּה לִשְׁלִישִׁית גַּם כֵּן כָּךְ, וְכֵן לְהַלָּן, וְאַחַר כָּךְ מְקַשְּׁרָם כֻּלָּם יַחַד בְּדֶרֶךְ נִפְלָא.

וְכָל זֶה הָעִנְיָן שָׁמַעְתִּי וְהֵבַנְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ לְמָחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים תקע"א שֶׁקּדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ

וַעֲדַיִן צְרִיכִין לְהַרְחִיב הַדִּבּוּר בָּזֶה וּלְהָבִיא לָזֶה דֻּגְמָא מִכַּמָּה תּוֹרוֹת כְּדֵי שֶׁתָּבִין עִנְיָן זֶה הֵיטֵב

וְתָבִין מְעַט דַּרְכֵי הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה.

[וְעַיֵּן לְקַמָּן בְּהַשִּׂיחוֹת מַעֲרֶכֶת עֲבוֹדַת הַשֵּׁם סִימָן קמ"ב

מְבאָר גַּם כֵּן מַה שֶּׁבֵּאֵר לִי פַּעַם אַחַת

וְאָמַר לִי כִּי הַתּוֹרוֹת שֶׁלּוֹ הֵם כְּמוֹ מִי שֶׁנִּכְנָס לְפָלָטִין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הֵיכָלוֹת וַחֲדָרִים וְאַכְסַדְרָאוֹת וּפִשְׁפָּשִׁין נָאִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאד, וַעֲלִיּוֹת עַל גַּבֵּי עֲלִיּוֹת שׁוֹנוֹת בְּדַרְכֵי חִדּוּשִׁים נוֹרָאִים.

וְתֵכֶף כְּשֶׁנִּכְנָסִין בְּחֶדֶר אֶחָד וּמַתְחִילִין לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ וּלְהִתְפַּלֵּא עַל נִפְלְאוֹת הַחִדּוּשִׁים אֲשֶׁר בּוֹ

בְּתוֹךְ כָּךְ רוֹאִין, שֶׁנִּפְתַּח לוֹ פֶּתַח נִפְלָא לְחֶדֶר אַחֵר.

וְכֵן מֵחֶדֶר זֶה לְחֶדֶר עוֹד וְכֵן מֵחֶדֶר לְחֶדֶר וּמֵחֶדֶר לַעֲלִיָּה וְכוּ'

וְכֻלָּם פְּתוּחִים מִזֶּה לָזֶה פְּתָחִים וְחַלּוֹנוֹת

וּמְקֻשָּׁרִים וּמְשֻׁלָּבִים זֶה בָּזֶה בְּסֵדֶר נִפְלָא וּבְחָכְמָה עֲמֻקָּה וּבְתַכְלִית הַיּפִי וְהַנּוֹי.

וְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב

כִּי אִם לְמִי שֶׁנִּכְנַס קְצָת בַּהֲבָנַת עמֶק דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לִטְעם נעַם מְתִיקוּת עַמְקוּת תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְכוּ']

אות שצ

בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן ד', מַה שֶּׁמְּבאָר שָׁם מֵעִנְיַן רְפוּאַת הַמַּכָּה

וְלִכְאוֹרָה אֵין פֵּרוּשׁ לַדְּבָרִים הַלָּלוּ וּמַה עִנְיָנָם בְּמַאֲמָר זֶה.

אָמַר הַמַּעְתִּיק שָׁמַעְתִּי מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁקּדֶם שָׁבוּעוֹת הַזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל חָלָה וְכוּ' אִישׁ חָשׁוּב אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בְּלַאדִיזִין, ה

ַיְנוּ שֶׁהָיְתָה לוֹ מַכָּה גְּדוֹלָה בְּפִי הַטַּבַּעַת רַחֲמָנָא לִצְלַן וְהָיָה חוֹלֶה מְאד

וְהָרוֹפְאִים מָשְׁכוּ יְדֵיהֶם מִמֶּנּוּ כִּי אָמְרוּ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת.

כִּי אֲפִילּוּ אִם תִּפָּתַח הַמַּכָּה וְתִבָּקַע, אָז צְרִיכִין לְנַקּוֹת אוֹתָהּ וּלְהַמְשִׁיךְ כָּל הַלֵּחוּת הָרָעָה מִתּוֹכָהּ, וְכֵן שְׁאָר כָּל הַהִשְׁתַּדְּלוּת הַצְּרִיכִין לִרְפוּאַת הַמַּכָּה

וְזֶה אִי אֶפְשָׁר מֵחֲמַת שֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַכַּרְכַּשְׁתָּא וּבְוַדַּאי יָמוּת.

וּבָאוּ אַנְשֵׁי לַאדִיזִין עַל שָׁבוּעוֹת וְסִפְּרוּ לְרַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה אוֹדוֹת כָּל הַנַּ"ל.

אַחַר כָּךְ בְּשָׁבוּעוֹת אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל

וְשָׁם מְדַבֵּר מֵעִנְיַן רְפוּאוֹת הַמַּכָּה בִּפְרָטִיּוּת.

וּכְשֶׁבָּאוּ לְבֵיתָם נוֹדַע לָהֶם שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה זֶה הַמַּאֲמָר

נִבְקְעָה הַמַּכָּה וְתֵכֶף נָקַל לוֹ רָצָה לוֹמַר מִכְּאֵבוֹ

וְאַחַר אֵיזֶה יָמִים נִגְמַר רְפוּאַת הַמַּכָּה בִּשְׁלֵמוּת.

וְהַכְּלָל אֲשֶׁר נִרְאָה לָעֵינַיִם פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר אֲשֶׁר כָּל הָעִנְיָנִים שֶׁעָבְרוּ בָּעוֹלָם, בִּפְרָט הָעִנְיָנִים שֶׁעָבְרוּ עַל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ

הַכּל הָיָה נִכְלָל בְּתוֹךְ דִּבְרֵי תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה.

וְעַל יְדֵי תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הִמְשִׁיךְ רְפוּאוֹת וְתִקּוּנִים וְהַמְתָּקוֹת לְכָל הָעִנְיָנִים שֶׁבָּעוֹלָם, בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁסִּפֵּר מָשָׁל נָאֶה לְעִנְיַן מַה שֶּׁמַּרְבֶּה לְגַלּוֹת כָּל כָּךְ תּוֹרוֹת נִפְלָאוֹת וּמַעֲשִׂיּוֹת וְשִׂיחוֹת נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת

אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה עֲדַיִן שֶׁיַּעֲשׂוּ פְּעֻלָּתָם בִּשְׁלֵמוּת בְּאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ כְּמוֹ שֶׁהָיָה רָאוּי לָהֶם.

וְסִפֵּר לְעִנְיָן זֶה מִמֶּלֶךְ אֶחָד שֶׁחָלָה בְּנוֹ יְחִידוֹ בְּיוֹתֵר

עַד שֶׁכָּל הָרוֹפְאִים מָשְׁכוּ יְדֵיהֶם מִמֶּנּוּ וְנִתְיָאֲשׁוּ מֵרְפוּאָתוֹ.

בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא רוֹפֵא מֻפְלָג בְּחָכְמָה מְאד

וּבִקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ מִמֶּנּוּ בְּתַחֲנוּנִים גְּדוֹלִים לְהִשְׁתַּדֵּל עִם בְּנוֹ.

וְהֵשִׁיב לוֹ הָאֱמֶת שֶׁרְפוּאָתוֹ קָשָׁה וּרְחוֹקָה מְאד

אַף עַל פִּי כֵן אִם יַעֲשׂוּ עוֹד תַּחְבּוּלָה אַחַת אֲזַי אֶפְשָׁר דְּאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רְפוּאָה.

אַךְ אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לוֹמַר לְךָ זאת הַתַּחְבּוּלָה

מֵחֲמַת שֶׁהִיא דָּבָר קָשֶׁה וְכָבֵד מְאד.

וְהִפְצִיר בּוֹ הַמֶּלֶךְ מְאד לְגַלּוֹת לוֹ הַתַּחְבּוּלָה.

וְאָמַר לוֹ תֵּדַע שֶׁבִּנְךָ הוּא חוֹלֶה מְסֻכָּן מְאד בְּתַכְלִית

עַד שֶׁכְּבָר אִי אֶפְשָׁר לִתֵּן לוֹ לְתוֹךְ פִּיו אֲפִילּוּ טִפָּה אַחַת מִסַּמְמָנֵי הָרְפוּאוֹת.

אַךְ אֵיךְ שֶׁיֵּשׁ סַמְמָנֵי רְפוּאוֹת יְקָרוֹת כָּאֵלֶּה

אֲשֶׁר צְלוֹחִית אַחַת קְטַנָּה מְאד עוֹלָה לְסַךְ אַלְפֵי אֲלָפִים

וּצְרִיכִין לְמַלּאת חָבִיּוֹת מָלֵא מִסַּמְמָנִים הַיְקָרִים הָאֵלֶּה

וְלִקַּח בִּדְלָיִים מְלֵאִים מִסַּמְמָנִים הָאֵלֶּה וְלִשְׁפּךְ עַל בִּנְךָ הַחוֹלֶה.

וּמִמֵּילָא מוּבָן שֶׁכָּל הַסַּמְמָנִים הַיְקָרִים הָאֵלֶּה יֵלְכוּ לְאִבּוּד לְגַמְרֵי

אַךְ אַף עַל פִּי כֵן יִתְחַזֵּק גּוּפוֹ מְעַט עַל יְדֵי זֶה.

וְאוּלַי מִתּוֹךְ שֶׁיִּשְׁפְּכוּ עָלָיו הַרְבֵּה כָּל כָּךְ

יִכְנס לְתוֹךְ פִּיו גַּם כֵּן אֵיזֶה טִפָּה עַל כָּל פָּנִים

עַל יְדֵי זֶה אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רְפוּאָה.

וְתֵכֶף וּמִיָּד נִתְרַצָּה הַמֶּלֶךְ לָזֶה וְצִוָּה לַעֲשׂוֹת כֵּן

וְעַל יְדֵי זֶה נִתְרַפֵּא הַבֵּן מֶלֶךְ.

וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן מִמֵּילָא

שֶׁדַּיְקָא מֵחֲמַת שֶׁאָנוּ חוֹלִים מְדֻכָּאִים בָּחֳלִי הַנֶּפֶשׁ כָּל כָּךְ רַחֲמָנָא לִצְלַן.

עַל כֵּן מֻכְרָח הַצַּדִּיק הָרוֹפֵא נֶאֱמָן לִשְׁפּךְ עָלֵינוּ סַמְמָנִים יְקָרִים וְנוֹרָאִים מְאד.

אַף עַל פִּי שֶׁלִּכְאוֹרָה נִרְאֶה שֶׁכִּמְעַט הַכּל הוֹלֵךְ לְאִבּוּד חַס וְשָׁלוֹם

אַף עַל פִּי כֵן רֵיחַ טוֹב קוֹלֵט

וּבִרְבוֹת הַיָּמִים אוּלַי נִזְכֶּה לַחְטף מֵהֶם אֵיזֶה טִפָּה יְקָרָה וְנִפְלָאָה לְתוֹךְ פִינוּ וּפְנִימִיּוּתֵנוּ

עַד שֶׁעַל יְדֵי זֶה אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה לִזְכּוֹת לִרְפוּאָה שְׁלֵמָה בְּרוּחָנִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת

אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן
חיי מוהר"ן - קנב - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד
...לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד אות קנב בשנת תקס"ו הנ"ל כשהתחיל לדבר עמי מענין תקון הנשמות שהוא עוסק שהוא ענין בעל השדה וכו' כנ"ל אז אמר לי בזלאטיפאליע נודע לי קצת מזה. שאז התחיל לידע קצת מענין זה של הבעל השדה. והמובן מדבריו שאז התחיל לידע והעקר יודע עכשו ואמר שרבי שמעון בר יוחאי רמז מעט מזה בזוהר הקדוש והמובן היה שכמו שהוא יודע עכשו בענין זה של הבעל השדה לא ידע עדין שום וכו' אות קנג בשנת תקס"ז הנ"ל קדם פורים נסע מפה ברסלב ולא נודע לשום אדם שום פרוש על פי פשוט על אותה הנסיעה. ונסע אז לנאווריטש...
להאמין בצדיק עם דעת
...key=525 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנה - כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת אפשר לו לפל מהאמונה כי מאמונה לבד אפשר לפל אבל אם יש לו גם דעת שמבין גם בהדעת אזי אי אפשר לו לפל **** ויש כאן 2 בחינות שונות. בפשט הדברים, רבי נחמן מברסלב מדבר על אמונה בלי שכל בכלל בייחס לאמונה עם שכל. אמונה בלי שכל בכלל היינו אמונה שהיא כאילו סתם כך בלי סיבה, ואמונה עם שכל, היינו אמונה שנובעת מהשכל. ורבי נחמן מברסלב אומר שמאמונה סתם כך שהיא בשביל מצב הרוח בלבד, ממנה אפשר ליפול. אך אם...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לב - יֵשׁ צַדִּיקִים גְּנוּזִים
...ח"ב - תורה לב - יש צדיקים גנוזים יש צדיקים גנוזים, והם יודעים פנים בתורה אך הם צריכים להעלים תורתם וכמו שמספרין מעשה מהבעל שם טוב עם הדרשן וגם אצלו יש לפעמים, שיודע תורה שיש לה פנים, דהינו פנים בתורה והוא צריך להעלימה, ואינו אומרה ולפעמים אינו כותבה כלל ולפעמים כותבה ואחר כך שורפה ובאמת אם היתה נכתבת, היה מזה ספר והיה בא בתוך העולם וגם יש בהם שמות בחינת שמי שנכתב בקדשה אך העולם מקלקלין זאת, וצריכין להעלימה ולשורפה אבל הוא טובה להעולם, מה שנעלם ונשרף תורות וספרים הללו כי גם יש כמה ספרים, שכבר נעשו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלא - צָרִיך לְהִתְיָרֵא וְלִפְחֹד מִן הַכָּבוֹד
...ח"א - תורה קלא - צריך להתירא ולפחד מן הכבוד צריך להתירא ולפחד מן הכבוד כי כבוד הוא סכנה גדולה, סכנות נפשות כי הוא דן את כל הדינים, כמו שכתוב: "מלך הכבוד" כי כבוד הוא בחינת מלכות הדן את הכל ואזי הכל חוקרים ושואלין "מי הוא זה מלך הכבוד" אם הוא ראוי לזה "ונקדש בכבודי" 'אל תקרי בכבודי אלא במכבדי' כי על ידי הכבוד יוכל לגרם לו מיתה, חס ושלום ואזי הוא נשקל במאזנים אם, חס ושלום, יפגם בהכבוד כחוט השערה שלא יקבלו כמו שצריך אזי, חס ושלום, כף חובה מכרעת וזה: נקרא "מאזני צדק" כי 'צדק מלכותא קדישא' שהוא בחינת...
שיחות הר"ן - אות קס - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...ה' שמעתי מפי האיש ששמש אותו בימי ילדותו בעת שעסק בתעניתים [כמבאר בהשיחות שמקדם] וספר לפני האיש הנ"ל שפעם אחת התענה רבנו זכרונו לברכה, משבת לשבת ובאמצע השבוע ביום רביעי יצא ממנו דם מחטמו ומשתי עיניו ומשתי אזניו ומפיו וצעק האיש הנ"ל לפניו ואמר שיעשה רעש בביתו על שנחלש כל כך ופיס אותו בחכמתו, ואמר לו. כך הדרך, שמכבידין התענית באמצע השבוע הלא תראה ביום מחר יקל עלי עד שהכרח האיש לשתק כי השביע אותו תחלה שלא יגלה לשום אדם התעניתים שלו פעם אחד התענה משבת לשבת ובאמצע השבוע הכרח לשכב על מטתו ורגלו תלה למעלה...
שיחות הר"ן - אות קכג
שיחות הר"ן - אות קכג מענין קצת אנשים שמתקרבים לעבודת השם יתברך ואחר כך מתרחקין ענה ואמר אף על פי כן יקר אצל השם יתברך ההתקרבות בעצמו אף לפי שעה אף על פי שאחר כך נעשה מה שנעשה, חס ושלום ואמר הלא על שעת מתן תורה נאמר: "לבבתני באחת מעיניך" ואיתא במדרש: "מהו באחת מעיניך אלא שבעין השנית כבר היו מסתכלין על העגל" נמצא שבשעת מתן תורה כבר היה דעתם לפרש חס ושלום ואף על פי כן היה יקר בעיני השם יתברך מאד ההתקרבות בעצמו כמו שכתוב "לבבתני באחת מעיניך" כי זה בעצמו יקר מאד בעיני השם יתברך
ספר המידות - הרהורים
...- הרהורים חלק א' א. על ידי ענווה ינצל מהרהורי עבודה זרה. ב. כשאתה מתפלל ונופל לך הרהורי עבודה זרה תכון בשם "אלקינו". ג. מחשבות טובות באים על ידי ודוי, שמתודים לפני התלמיד חכם. ד. מי שמספר מעשיות שארעו לצדיקים, על ידי זה נמשכין לו מחשבות טובות. ה. מי שיש לו מחשבות רעות, ידין את כל בני אדם לכף זכות תמיד. ו. על ידי דמעה נמאסים כל התאוות. ז. מי שאינו מאמין בצדיק, על ידי זה אין לבו נכון עם השם יתברך. ח. החגורה שחגור בה איזה צדיק כשתחגר בה הוא סגלה לבטל הרהורים. ט. על ידי שקר נתחלל הברית קדש. י. מי שמקדש...
ישמע בזיונו - ידום וישתוק
...כאן breslev.eip.co.il/?key=35 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ו - קרא את יהושע כי עיקר התשובה היא, כשישמע בזיונו ידום וישתוק, כי על ידי השתיקה וכולי, נעשה בחינת חיריק וכולי. מה פשר העניין של בחינת חיריק הזאת? ראה כאן: breslev.eip.co.il/?key=42 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יג - להמשיך השגחה שלמה "שכינתא נקראת בשעת זווג כוכבא זוטא כמובא בזוהר, 'אתעבידת נקדה זעירא מגו רחימתא, כדין אתחברא בבעלה'" מה הקשר בין הדברים? ואיך כל זה קשור למ"ש כאן breslev.eip.co.il/?key=259 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פב - כי תצא...
שיחות הר"ן - אות קפט - גדולות נוראות השגתו
...הר"ן - אות קפט - גדולות נוראות השגתו פעם אחת היה נכדו זכרונו לברכה, מטל על ערש מחלי הפאקין [אבעבועות שחורות] רחמנא לצלן והיה קובל לפני מאד שיש לו צער גדול מזה מאד וספר לי אז ואמר שיש דרכי ה' שאי אפשר להבינם כי איתא שאצל האר"י זכרונו לברכה, נסתלק בן אחד ואמר, שנסתלק בשביל הסוד שגלה לתלמידו רבי חיים ויטאל זכרונו לברכה והלא באמת האר"י היה מכרח לגלות לו כי רבי חיים ויטאל הפציר בו מאד וכשהפציר בו היה מכרח לגלות לו כי אמר שלא בא לעולם כי אם לתקן נשמתו של רבי חיים ויטאל זכרונו לברכה נמצא שהיה מכרח מן השמים...
ספר המידות - עזות
...שעבר עברה להכעיס. ב. עזות בא על ידי כעס. ג. על ידי עזות לא יקבל מוסר. ד. על ידי עזות נעשה אביר לב, גם בידוע שעדין לא תקן פשעי אביו. ה. מי שיש לו עזות, תקונו שיניח תפלין, שהיו על ראש צדיק. ו. כשרשע מעז בפני ישר, אין זה אלא כדי שהישר יפשפש במעשיו. ז. מי שיש לו עזות, בידוע שאינו מסתפק במה שיש לו. ח. התורה היא תקון לעזות. ט. על ידי עזות גשמים נעצרים, ובידוע שנכשל בעברה, וסופו שיכשל בעברה, ומתר לקרותו רשע, ומתר לשנאתו, והוא אחד מתתקע"ד דורות. י. חצפה אפלו כלפי שמיא מהני, והוא מלכותא בלא תגא. חלק שני...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 07_09_2025 השעה 04:20:28 - wesi2