ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שיחות הר"ן - אות נ
מענין דוקטורים ורפואות הרבה לדבר עמנו מאד והיה מגנה מאד מאד ענין רפואות ודוקטורים ומזהיר מאד מאד לכל מי שרוצה לחוס על חייו ועל חיי זרעו ובני ביתו, שיתרחק עצמו מאד בתכלית הרחוק מלעסק חס ושלום, ברפואות ודוקטורים ואפילו מי שיש לו חולה בתוך ביתו ואפילו אם החולאת חזק חס ושלום, רחמנא לצלן אף על פי כן ישליך על ה' יהבו וישען באלקיו לבד ואל יעסק ברפואות ודוקטורים כלל אפילו במקום שיש דוקטורים מפלגים אף על פי כן אל יסמך עליהם ואל ימסר חייו בידם כי הם קרובים למיתה יותר מחיים רחמנא לצלן כי אפילו מי שהוא דוקטור גדול אי אפשר לו לכון החולאת והרפואה השיכת לו לפי מזגו וטבעו וכפי החולאת שלו וכפי העת והזמן כי יש בזה כמה וכמה שנויים שצריך הדוקטור לכון בהם מאד וקשה לו מאד שיכון ולא יטעה בכל הפרטים כאשר הם בעצמם מודים בזה ובקל בקל יוכל לקלקל לו הרבה הרבה שלא יועיל שום תקנה לחייו חס ושלום ואפילו הדוקטור הגדול מאד מכל שכן וכל שכן רב הדוקטורים המצויים במדינתנו אשר רבם אינם יודעים בין ימינם לשמאלם והם רוצחים ממש והורגים נפשות בידים חס ושלום צריך לברח מהם כמטחוי קשת לבל ימית עצמו או החולה שמוסר להם בידים חס ושלום ואפילו כשסומך על דוקטורים גדולים הוא סכנה גדולה מאד ורחוק מן החיים מאחר שנפל ביד הדוקטור ואי אפשר להאריך ולספר כל מה שספר רבנו, זכרונו לברכה בענין זה וספר שכשהיה בקהלת קדש למברג שהוא מקום קבוץ דוקטורים גדולים העיד לפניו דוקטור גדול בעצמו שטוב להתרחק מרפואות ודוקטורים בתכלית הרחוק ואמר שכבר חקרו כל כך בחכמת הדוקטוריא עד שעכשו אינם יודעים כלל וכלל לא כי מרבוי חקירתם כבר ראו שאי אפשר לחקר ולברר אמתת הדברים על מכונם גם יש מחלוקות גדולות ביניהם בעניני הרפואות ובקהלת קדש למברג יש שתי כתות דוקטורים מחלקים בענין איזה חולאת מסכן איך להתנהג בו שכת אחת אומרת שכל הדברים החזקים שיש להם איזה חריפות מזיק מאד לזה החולאת ושצריך החולה לקח רק הדברים שהם בהפך וכת האחרת אומרת בהפך ממש שצריך לזה החולאת דיקא דברים חזקים וכיוצא ודברים מתוקים ורכים מזיקים מאד לחולאת הזאת וכל אחת ואחת מהכתות הנ"ל מביאה ראיות חזקות לדבריהם ולפי דעת כל אחת מהכתות מי שמתנהג בהפך דעתם הוא סם המות חס ושלום, לפי דעתם נמצא שלפי דעת כת זו כל ההנהגות של החולה הנ"ל שמתנהג על פי הדוקטורים של הכת השניה הם סם המות חס ושלום וכן להפך לפי כת האחרת וכל אחת מהכתות הם דוקטורים גדולים ומפלגים בחכמה זו מאד ואף על פי כן אינם יכולים לכון האמת לאמתו וגם אי אפשר לברר בחוש עם מי האמת כי לפעמים נראה בחוש כפי דעה זו ולפעמים להפך ואי אפשר להם לברר הדבר כלל נמצא שאי אפשר לסמך על הדוקטורים מאחר שהם בעצמם מבלבלים מאד מאד בחכמה זו ואי אפשר להם לעמד על האמת לאמתו ואיך ימסר חייו בידם שהוא תלוי בחוט השערה שכאשר הדוקטור שוגה איזה תנועה בעלמא כחוט השערה הרי הוא מקלקל חייו וממיתו בידים וכאשר רואין בחוש רב הפעמים שרבים מאד מתים מן העולם על ידי הדוקטורים כי יש בענין חכמת הדוקטוריא דקדוקים הרבה הרבה מאד מאד והם נעלמים מהם מאד מאד "כעצמים בבטן המלאה" (קהלת י"א) עד שאי אפשר שיכון הדוקטור בכל הדקדוקים והפרטים ולא ישגה כלל על כן צריכים להתרחק ולברח מהם מאד ואל יאמר האדם שהוא חולה חס ושלום או שיש לו חולה בתוך ביתו חס ושלום אם כן, על מי אסמך ? כי בהכרח לעשות איזה עסק בדרך הטבע ואיך אניח את החולה ולא אשתדל בהצלתו ?! כי באמת זה שטות כי מאחר שהדוקטור רחוק מחיים וקרוב להפך כנזכר לעיל וסוף כל סוף הוא צריך לסמך רק על השם יתברך טוב לסמך מיד על השם יתברך ואל יסכן את החולה בידים על ידי הדוקטור כי על פי רב הדוקטורים הם שלוחי המלאך המות רחמנא לצלן וידמה בעיניו כאלו הוא יושב במדבר או ביער שבהכרח לסמך על השם יתברך לבד מאחר שאין מה לעשות כמו כן עכשו אף על פי שיושב במקום שיש דוקטורים ורפואות אף על פי כן מאחר שהם בעצמם מבלבלים בחכמה זו ושאר החששות הרבה מאד שיש בענין רפואות אם כן קרוב הדבר שעל ידי הרפואות והדוקטור לא די שלא יועיל אדרבא, יקלקל בודאי ואם כן למה יעשה עסק בדרך הטבע מה שרחוק משכר וקרוב להפסד ! והבן הדבר היטב כי הוא זכרונו לברכה, ספר הרבה עם דוקטורים גדולים והיה יודע הדבר על בריו והזהיר מאד להתרחק מהם מאד ואי אפשר לבאר כל מה שספר בענין זה ואמר שכבר היה בעולם מלך אחד שהרג כל הדוקטורים שבמדינתו מאחר שהם מזיקים מאד את בני אדם ואמר בדרך צחות, שעל מלאך המות הוא קשה מאד להמית בעצמו כי כל העולם תלוי בו וקשה וכבד עליו לעשות הכל בעצמו על כן העמיד שלוחים במקומו בכל מקום והם דוקטורים שהם שלוחיו להמית אנשים כי הם ממיתים בני אדם הרבה מאד מאד אשרי מי שמתרחק מהם ומחזיק עצמו בהשם יתברך לסמך עליו לבד וכבר מבאר קצת מענין הרחקת רפואות באיזה מקומות בספרים הנדפסים כבר רק שם מרמז הדבר קצת ברמז בעלמא אבל הרבה לדבר עמנו מאד בענין זה להתרחק מהם מאד, יהיה איך שיהיה חס ושלום, ישא עיניו לשמים וישען בה' לבד ומה שרבנו זכרונו לברכה, בעצמו נסע לקהלת קדש למברג ועסק שם ברפואות יש בזה סודות ודברים נסתרים מאד כי לא היה כונתו כלל במה שנסע לשם בשביל הרפואות רק בשביל ענינים אחרים הידועים לו וכמו שכל הנסיעות שלו היו פלאות נשגבות ונעלמות מאד כמו הנסיעה לקאמיניץ ולנאווריטש ולשאריגראד וכיוצא בהם המזכרים קצת בדברינו, כי היה לו בזה סודות נוראות מאד הנעלמות מעין כל חי וכמו שפעם אחד כשבא מהדרך, מהדרכים הנזכרים לעיל, ספר איזה מעשה נוראה המבאר ב"ספורי מעשיות", ואמר שזאת המעשה מבארת ענין הנסיעה שלו ובאמת הדבר סתום וחתום מאד כי מי יוכל לעמד בסוד המעשיות שספר או בסוד הנסיעות וההנהגות הנפלאות והנעלמות שלו וכמו כן היתה בנסיעה שלו לקהלת קדש למברג ומאחר שבא לשם היה מכרח מן השמים לעסק ברפואות מטעמים וסודות הידועים לו אבל כשבא משם, אז דיקא הרבה לדבר ביותר ויותר מהרחקת הרפואות ואמר אז כמה תורות על זה וגם מקדם שנסע ללמברג היה מדבר מענין זה אבל אחר כך היה מדבר הרבה מאד מזה להתרחק מהם בתכלית הרחוק
מֵעִנְיַן דּוֹקְטוֹרִים וּרְפוּאוֹת

הִרְבָּה לְדַבֵּר עִמָּנוּ מְאד

וְהָיָה מְגַנֶּה מְאד מְאד עִנְיָן רְפוּאוֹת וְדוֹקְטוֹרִים

וּמַזְהִיר מְאד מְאד לְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל חַיָּיו וְעַל חַיֵּי זַרְעוֹ וּבְנֵי בֵיתוֹ, שֶׁיִּתְרַחֵק עַצְמוֹ מְאד בְּתַכְלִית הָרִחוּק מִלַּעֲסֹק חַס וְשָׁלוֹם, בִּרְפוּאוֹת וְדוֹקְטוֹרִים

וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ

וַאֲפִילּוּ אִם הַחוֹלַאַת חָזָק חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִצְלָן

אַף עַל פִּי כֵן יַשְׁלִיךְ עַל ה' יְהָבוֹ וְיִשָּׁעֵן בֶּאֱלקָיו לְבַד

וְאַל יַעֲסֹק בִּרְפוּאוֹת וְדוֹקְטוֹרִים כְּלָל

אֲפִילּוּ בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ דּוֹקְטוֹרִים מֻפְלָגִים

אַף עַל פִּי כֵן אַל יִסְמךְ עֲלֵיהֶם וְאַל יִמְסֹר חַיָּיו בְּיָדָם

כִּי הֵם קְרוֹבִים לְמִיתָה יוֹתֵר מֵחַיִּים רַחֲמָנָא לִצְלָן

כִּי אֲפִילּוּ מִי שֶׁהוּא דּוֹקְטוֹר גָּדוֹל

אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְכַוֵּן הַחוֹלַאַת וְהָרְפוּאָה הַשַּׁיֶּכֶת לוֹ

לְפִי מִזְגּוֹ וְטִבְעוֹ וּכְפִי הַחוֹלַאַת שֶׁלּוֹ וּכְפִי הָעֵת וְהַזְּמַן

כִּי יֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה וְכַמָּה שִׁנּוּיִים שֶׁצָּרִיךְ הַדּוֹקְטוֹר לְכַוֵּן בָּהֶם מְאד

וְקָשֶׁה לוֹ מְאד שֶׁיְּכַוֵּן וְלא יִטְעֶה בְּכָל הַפְּרָטִים

כַּאֲשֶׁר הֵם בְּעַצְמָם מוֹדִים בָּזֶה

וּבְקַל בְּקַל יוּכַל לְקַלְקֵל לוֹ הַרְבֵּה הַרְבֵּה שֶׁלּא יוֹעִיל שׁוּם תַּקָּנָה לְחַיָּיו חַס וְשָׁלוֹם

וַאֲפִילּוּ הַדּוֹקְטוֹר הַגָּדוֹל מְאד

מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן רב הַדּוֹקְטוֹרִים הַמְּצוּיִים בִּמְדִינָתֵנוּ אֲשֶׁר רֻבָּם אֵינָם יוֹדְעִים בֵּין יְמִינָם לִשְׂמאלָם וְהֵם רוֹצְחִים מַמָּשׁ וְהוֹרְגִים נְפָשׁוֹת בְּיָדַיִם חַס וְשָׁלוֹם

צָרִיךְ לִבְרחַ מֵהֶם כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת לְבַל יָמִית עַצְמוֹ אוֹ הַחוֹלֶה שֶׁמּוֹסֵר לָהֶם בְּיָדַיִם חַס וְשָׁלוֹם

וַאֲפִילּוּ כְּשֶׁסּוֹמֵךְ עַל דּוֹקְטוֹרִים גְּדוֹלִים הוּא סַכָּנָה גְּדוֹלָה מְאד

וְרָחוֹק מִן הַחַיִּים

מֵאַחַר שֶׁנָּפַל בְּיַד הַדּוֹקְטוֹר

וְאִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ וּלְסַפֵּר כָּל מַה שֶּׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעִנְיָן זֶה

וְסִפֵּר שֶׁכְּשֶׁהָיָה בִּקְהִלַּת קדֶשׁ לֶמְבֶּרְג שֶׁהוּא מְקוֹם קִבּוּץ דּוֹקְטוֹרִים גְּדוֹלִים

הֵעִיד לְפָנָיו דּוֹקְטוֹר גָּדוֹל בְּעַצְמוֹ

שֶׁטּוֹב לְהִתְרַחֵק מֵרְפוּאוֹת וְדוֹקְטוֹרִים בְּתַכְלִית הָרִחוּק

וְאָמַר שֶׁכְּבָר חָקְרוּ כָּל כָּךְ בְּחָכְמַת הַדּוֹקְטוֹרְיָא

עַד שֶׁעַכְשָׁו אֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל וּכְלָל לא

כִּי מֵרִבּוּי חֲקִירָתָם כְּבָר רָאוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַחֲקר וּלְבָרֵר אֲמִתַּת הַדְּבָרִים עַל מְכוֹנָם

גַּם יֵשׁ מַחֲלוֹקוֹת גְּדוֹלוֹת בֵּינֵיהֶם בְּעִנְיְנֵי הָרְפוּאוֹת

וּבִקְהִלַּת קדֶשׁ לֶמְבֶּרְג יֵשׁ שְׁתֵּי כִּתּוֹת דּוֹקְטוֹרִים מְחֻלָּקִים בְּעִנְיַן אֵיזֶה חוֹלַאַת מְסֻכָּן אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בּוֹ

שֶׁכַּת אַחַת אוֹמֶרֶת שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הַחֲזָקִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה חֲרִיפוּת מַזִּיק מְאד לָזֶה הַחוֹלַאַת

וְשֶׁצָּרִיךְ הַחוֹלֶה לִקַּח רַק הַדְּבָרִים שֶׁהֵם בְּהֵפֶךְ

וְכַת הָאַחֶרֶת אוֹמֶרֶת בְּהֵפֶךְ מַמָּשׁ

שֶׁצָּרִיךְ לָזֶה הַחוֹלַאַת דַּיְקָא דְּבָרִים חֲזָקִים וְכַיּוֹצֵא

וּדְבָרִים מְתוּקִים וְרַכִּים מַזִּיקִים מְאד לְחוֹלַאַת הַזּאת

וְכָל אַחַת וְאַחַת מֵהַכִּתּוֹת הַנַּ"ל מְבִיאָה רְאָיוֹת חֲזָקוֹת לְדִבְרֵיהֶם

וּלְפִי דַּעַת כָּל אַחַת מֵהַכִּתּוֹת מִי שֶׁמִּתְנַהֵג בְּהֵפֶךְ דַּעְתָּם הוּא סַם הַמָּוֶת חַס וְשָׁלוֹם, לְפִי דַּעְתָּם

נִמְצָא שֶׁלְּפִי דַּעַת כַּת זוֹ כָּל הַהַנְהָגוֹת שֶׁל הַחוֹלֶה הַנַּ"ל שֶׁמִּתְנַהֵג עַל פִּי הַדּוֹקְטוֹרִים שֶׁל הַכַּת הַשְּׁנִיָּה הֵם סַם הַמָּוֶת חַס וְשָׁלוֹם

וְכֵן לְהֵפֶךְ לְפִי כַּת הָאַחֶרֶת

וְכָל אַחַת מֵהַכִּתּוֹת הֵם דּוֹקְטוֹרִים גְּדוֹלִים וּמֻפְלָגִים בְּחָכְמָה זוֹ מְאד

וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינָם יְכוֹלִים לְכַוֵּן הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ

וְגַם אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר בְּחוּשׁ עִם מִי הָאֱמֶת

כִּי לִפְעָמִים נִרְאֶה בְּחוּשׁ כְּפִי דֵּעָה זוֹ וְלִפְעָמִים לְהֵפֶךְ

וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְבָרֵר הַדָּבָר כְּלָל

נִמְצָא שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִסְמךְ עַל הַדּוֹקְטוֹרִים

מֵאַחַר שֶׁהֵם בְּעַצְמָם מְבֻלְבָּלִים מְאד מְאד בְּחָכְמָה זוֹ

וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לַעֲמד עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ

וְאֵיךְ יִמְסֹר חַיָּיו בְּיָדָם שֶׁהוּא תָּלוּי בְּחוּט הַשַּׂעֲרָה

שֶׁכַּאֲשֶׁר הַדּוֹקְטוֹר שׁוֹגֶה אֵיזֶה תְּנוּעָה בְּעָלְמָא כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה

הֲרֵי הוּא מְקַלְקֵל חַיָּיו וּמְמִיתוֹ בְּיָדַיִם

וְכַאֲשֶׁר רוֹאִין בְּחוּשׁ רב הַפְּעָמִים

שֶׁרַבִּים מְאד מֵתִים מִן הָעוֹלָם עַל יְדֵי הַדּוֹקְטוֹרִים

כִּי יֵשׁ בְּעִנְיַן חָכְמַת הַדּוֹקְטוֹרְיָא דִּקְדּוּקִים הַרְבֵּה הַרְבֵּה מְאד מְאד וְהֵם נֶעְלָמִים מֵהֶם מְאד מְאד "כַּעֲצָמִים בְּבֶטֶן הַמְּלֵאָה"

עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיְּכַוֵּן הַדּוֹקְטוֹר בְּכָל הַדִּקְדּוּקִים וְהַפְּרָטִים וְלא יִשְׁגֶּה כְּלָל

עַל כֵּן צְרִיכִים לְהִתְרַחֵק וְלִבְרחַ מֵהֶם מְאד

וְאַל יאמַר הָאָדָם שֶׁהוּא חוֹלֶה חַס וְשָׁלוֹם

אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ חַס וְשָׁלוֹם

אִם כֵּן, עַל מִי אֶסְמךְ ?

כִּי בְּהֶכְרֵחַ לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה עֵסֶק בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע

וְאֵיךְ אַנִּיחַ אֶת הַחוֹלֶה וְלא אֶשְׁתַּדֵּל בְּהַצָּלָתוֹ ?!

כִּי בֶּאֱמֶת זֶה שְׁטוּת

כִּי מֵאַחַר שֶׁהַדּוֹקְטוֹר רָחוֹק מֵחַיִּים וְקָרוֹב לְהֵפֶךְ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

וָסוֹף כָּל סוֹף הוּא צָרִיךְ לִסְמךְ רַק עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

טוֹב לִסְמךְ מִיָּד עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאַל יְסַכֵּן אֶת הַחוֹלֶה בְּיָדַיִם עַל יְדֵי הַדּוֹקְטוֹר

כִּי עַל פִּי רב הַדּוֹקְטוֹרִים הֵם שְׁלוּחֵי הַמַּלְאָךְ הַמָּוֶת רַחֲמָנָא לִצְלָן

וְיִדְמֶה בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ הוּא יוֹשֵׁב בְּמִדְבָּר אוֹ בְּיַעַר

שֶׁבְּהֶכְרֵחַ לִסְמךְ עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד מֵאַחַר שֶׁאֵין מַה לַּעֲשׂוֹת

כְּמוֹ כֵן עַכְשָׁו

אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹשֵׁב בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ דּוֹקְטוֹרִים וּרְפוּאוֹת

אַף עַל פִּי כֵן מֵאַחַר שֶׁהֵם בְּעַצְמָם מְבֻלְבָּלִים בְּחָכְמָה זוֹ

וּשְׁאָר הַחֲשָׁשׁוֹת הַרְבֵּה מְאד שֶׁיֵּשׁ בְּעִנְיַן רְפוּאוֹת

אִם כֵּן קָרוֹב הַדָּבָר שֶׁעַל יְדֵי הָרְפוּאוֹת וְהַדּוֹקְטוֹר לא דַּי שֶׁלּא יוֹעִיל אַדְּרַבָּא, יְקַלְקֵל בְּוַדַּאי

וְאִם כֵּן לָמָּה יַעֲשֶׂה עֵסֶק בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע

מַה שֶּׁרָחוֹק מִשָּׂכָר וְקָרוֹב לְהֶפְסֵד !

וְהָבֵן הַדָּבָר הֵיטֵב

כִּי הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, סִפֵּר הַרְבֵּה עִם דּוֹקְטוֹרִים גְּדוֹלִים

וְהָיָה יוֹדֵעַ הַדָּבָר עַל בֻּרְיוֹ

וְהִזְהִיר מְאד לְהִתְרַחֵק מֵהֶם מְאד

וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר כָּל מַה שֶּׁסִּפֵּר בְּעִנְיָן זֶה

וְאָמַר שֶׁכְּבָר הָיָה בָּעוֹלָם מֶלֶךְ אֶחָד שֶׁהָרַג כָּל הַדּוֹקְטוֹרִים שֶׁבִּמְדִינָתוֹ

מֵאַחַר שֶׁהֵם מַזִּיקִים מְאד אֶת בְּנֵי אָדָם

וְאָמַר בְּדֶרֶךְ צַחוּת, שֶׁעַל מַלְאַךְ הַמָּוֶת הוּא קָשֶׁה מְאד לְהָמִית בְּעַצְמוֹ

כִּי כָּל הָעוֹלָם תָּלוּי בּוֹ וְקָשֶׁה וְכָבֵד עָלָיו לַעֲשׂוֹת הַכּל בְּעַצְמוֹ

עַל כֵּן הֶעֱמִיד שְׁלוּחִים בִּמְקוֹמוֹ בְּכָל מָקוֹם

וְהֵם דּוֹקְטוֹרִים שֶׁהֵם שְׁלוּחָיו לְהָמִית אֲנָשִׁים

כִּי הֵם מְמִיתִים בְּנֵי אָדָם הַרְבֵּה מְאד מְאד

אַשְׁרֵי מִי שֶׁמִּתְרַחֵק מֵהֶם וּמַחֲזִיק עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִסְמךְ עָלָיו לְבַד

וּכְבָר מְבאָר קְצָת מֵעִנְיַן הַרְחָקַת רְפוּאוֹת בְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת בַּסְּפָרִים הַנִּדְפָּסִים כְּבָר

רַק שָׁם מְרֻמָּז הַדָּבָר קְצָת בְּרֶמֶז בְּעָלְמָא

אֲבָל הִרְבָּה לְדַבֵּר עִמָּנוּ מְאד בְּעִנְיָן זֶה לְהִתְרַחֵק מֵהֶם מְאד, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה חַס וְשָׁלוֹם, יִשָּׂא עֵינָיו לַשָּׁמַיִם וְיִשָּׁעֵן בַּה' לְבַד

וּמַה שֶּׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּעַצְמוֹ נָסַע לִקְהִלַּת קדֶשׁ לֶמְבֶּרְג וְעָסַק שָׁם בִּרְפוּאוֹת יֵשׁ בָּזֶה סוֹדוֹת וּדְבָרִים נִסְתָּרִים מְאד

כִּי לא הָיָה כַּוָּנָתוֹ כְּלָל בַּמֶּה שֶּׁנָּסַע לְשָׁם בִּשְׁבִיל הָרְפוּאוֹת

רַק בִּשְׁבִיל עִנְיָנִים אֲחֵרִים הַיְדוּעִים לוֹ

וּכְמוֹ שֶׁכָּל הַנְּסִיעוֹת שֶׁלּוֹ הָיוּ פְּלָאוֹת נִשְׂגָּבוֹת וְנֶעֱלָמוֹת מְאד כְּמוֹ הַנְּסִיעָה לְקַאמִינִיץ וּלְנָאוְורִיטְשׁ וּלְשַׁארִיגְרַאד וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם הַמֻּזְכָּרִים קְצָת בִּדְבָרֵינוּ, כִּי הָיָה לוֹ בָּזֶה סוֹדוֹת נוֹרָאוֹת מְאד הַנֶּעֱלָמוֹת מֵעֵין כָּל חַי

וּכְמוֹ שֶׁפַּעַם אֶחָד כְּשֶׁבָּא מֵהַדֶּרֶךְ, מֵהַדְּרָכִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, סִפֵּר אֵיזֶה מַעֲשֶׂה נוֹרָאָה הַמְבאָר בְּ"סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת", וְאָמַר שֶׁזּאת הַמַּעֲשֶׂה מְבָאֶרֶת עִנְיַן הַנְּסִיעָה שֶׁלּוֹ

וּבֶאֱמֶת הַדָּבָר סָתוּם וְחָתוּם מְאד

כִּי מִי יוּכַל לַעֲמד בְּסוֹד הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁסִּפֵּר אוֹ בְּסוֹד הַנְּסִיעוֹת וְהַהַנְהָגוֹת הַנִּפְלָאוֹת וְהַנֶּעֱלָמוֹת שֶׁלּוֹ

וּכְמוֹ כֵן הָיְתָה בַּנְּסִיעָה שֶׁלּוֹ לִקְהִלַּת קדֶשׁ לֶמְבֶּרְג

וּמֵאַחַר שֶׁבָּא לְשָׁם הָיָה מֻכְרָח מִן הַשָּׁמַיִם לַעֲסֹק בִּרְפוּאוֹת מִטְּעָמִים וְסוֹדוֹת הַיְדוּעִים לוֹ

אֲבָל כְּשֶׁבָּא מִשָּׁם, אָז דַּיְקָא הִרְבָּה לְדַבֵּר בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר מֵהַרְחָקַת הָרְפוּאוֹת

וְאָמַר אָז כַּמָּה תּוֹרוֹת עַל זֶה

וְגַם מִקּדֶם שֶׁנָּסַע לְלֶמְבֶּרְגּ הָיָה מְדַבֵּר מֵעִנְיָן זֶה

אֲבָל אַחַר כָּךְ הָיָה מְדַבֵּר הַרְבֵּה מְאד מִזֶּה לְהִתְרַחֵק מֵהֶם בְּתַכְלִית הָרִחוּק
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ג - אַקְרוּקְתָּא
...ג - אקרוקתא אמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההיא אקרוקתא, דהוי כאקרא דהגרוניא. ואקרא דהגרוניא כמה הוי ? שתין בתי ! אתא תנינא בלעה. אתא פושקנצא ובלעה לתנינא, וסליק יתיב באילנה. תא חזי כמה נפיש חיליה דאילנא רשב"ם: אקרוקתא = צפרדע: כאקרא דהגרוניא = גדול היה כאותה כרך: ואקרא דהגרוניא כמה הוי ? שתין בתי = תלמודא קאמר לה: אתא תנינא = רבה קאמר לה: פושקנצא = עורב נקבה הנה מי ששומע נגינה ממנגן רשע קשה לו לעבודת הבורא. וכששומע ממנגן כשר והגון, אזי טוב לו כמו שיתבאר כי הנה קול הנגינה נמשכת מן הצפרים כדאיתא...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פו - עַל יְדֵי שֶׁהָעוֹלָם הֵם מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה
...הם מקטני אמנה דע, שעל ידי שהעולם הם מקטני אמנה על כן הם צריכים לתענית, דהינו עבודות קשות כי בודאי ידוע, שאפשר לעבד השם יתברך בכל דבר כי 'אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו' אך מה שצריכין לפעמים לעבודות קשות הוא בבחינת מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'בשעת שמד אפילו אערקתא דמסאני יהרג ואל יעבר' נמצא שאף שבאמת אין ראוי שיהרג על זה אך מחמת שהוא שעת שמד והם מתגברים ורוצים דיקא להעבירו על דת ולהביאו לכפירות, חס ושלום על כן הוא מכרח למסר נפשו אפילו על דבר קל והעבודה זרה והכפירות הם בבחינת: "אף אין...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לו - תֵּכֶף שֶׁנַּעֲשֶׂה סֵפֶר מִן הַתּוֹרוֹת הַגְּבוֹהוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לו - תכף שנעשה ספר מן התורות הגבוהות והנפלאות תכף שנעשה ספר מן התורות הגבוהות והנפלאות מאד מאד מאחר שנעשה מהם ספר, יש עליהם חפויים והסתרות שנחפה ונסתר אורם הצח והנפלא והדפין של כריכה הם מחפים וכו'.
שיחות הר"ן - אות עו
...מכבר שספר שלמד כל הארבעה שלחן ערוך שלש פעמים פעם אחת כפשוטו ופעם שני למד וגמר אותם והיה יודע בכל דין ודין מארבעה שלחן ערוך השרש שלו בגמרא פרוש רש"י ותוספות ופעם שלישי למד וגמר אותם וזכה לידע בכל דין ודין סוד הכונה של הדין מפני מה הדין כך על פי סוד וכפי הנשמע כל זה היה בימי נעוריו כי אחר כך חזר וגמר אותם עוד כמה פעמים ודרכו היה תמיד שהיה לומד הרבה הרבה כל ימיו עד הסוף אפילו בעת החולאת הכבד שהיה לו בסוף ואף על פי שהיה עליו טרחא דצבורא שהיה עוסק הרבה עמנו ועם כל אנשיו לקרבם לעבודת ה' ולתן לנו עצות...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עב - לִּרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ עִם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת
...את עצמו עם הצדיק האמת דע, שלראות את עצמו עם הצדיק האמת הוא גם כן דבר גדול מאד בודאי כשזוכין לשמע מפיו תורה, הוא מעלה יתרה אבל גם כשאין שומעין תורה הראיה לבד, שזוכין לראות את עצמו עם הצדיק, הוא גם כן טוב מאד כי על ידי שרואין את עצמו עם הצדיק על ידי זה מקבלין גדלה ועקר הגדלה היא שפלות כמו שמצינו אצל השם יתברך: 'כל מקום שאתה מוצא גדלתו של הקדוש ברוך הוא, שם אתה מוצא ענותנותו' כי עקר הגדלה היא שפלות ולעתיד, שיעמדו בתחיה ויחיו חיים נצחיים עקר מה שיהיה נחיה ויקום בתחיה הוא השפלות של כל אחד כי השפלות של...
שיחות הר"ן - אות מד
...הר"ן - אות מד בענין השם של אדם השם הוא דבר גדול מאד, ודבר הרבה מזה גם דבר עמנו מענין הפסוקים שנוהגין לומר קדם יהיו לרצון המתחילין ומסימין באותיות של שמו ואמר שיודע לבאר כל השמות של אותן שעמדו סביבו היכן הם רומזים וביותר מרבי שמעון דבר הרבה שמעון היא צרוף עו"ו מ"ש ולא רצה לבאר באור הדבר ואמר שצרוף הנ"ל זהו ממש כל ענינו ובחינתו של רבי שמעון זה רבי שמעון היה אחד מתלמידיו החשובים ואמר, שאל תטעה אם אמר לך היכן אתה מרמז, שגם אדם אחר ששמו כשמך אחיזתו גם כן שם אל תאמר כן ומכלל דבריו הבנו שכל אחד כפי ענינו...
שיחות הר"ן - אות רצח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת בא לפניו בערב יום הכפורים איש אחד מאנשיו שנחלש באותן הימים וספר לפניו צערו וחלשתו ועמד שם עוד אחד מאותו העיר של זה האיש הנ"ל, שהיה אוהבו ואמר לפני רבנו זכרונו לברכה שחולאתו הכבידה עליו בשביל שהלך היום למקוה לטבל ענה רבנו, זכרונו לברכה ואמר למה אתם תולים הכבדת החולאת במצוות טוב וראוי יותר שתתלו בעברות וזה היה בערב יום כפור האחרון של קדם הסתלקותו הקדוש באומאן
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פט - וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלקִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ
...וכבוד והדר תעטרהו [לשון החברים] ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו הנה ידוע כי כל מה שחסר לאדם הן ברוחני הן בגשמי החסרון הוא בהשכינה, שהוא בחינת אלהים וזהו ותחסרהו בודאי מעט מאלהים הינו החסרון בודאי מאלהים, הינו בהשכינה אך כשידע זאת, שהחסרון הוא למעלה ולמטה בודאי יהיה לו צער גדול ועצבות, ולא יוכל לעבד השם יתברך בשמחה לכך צריך להשיב לעצמו, מה אני ומה חיי כי המלך בעצמו מספר לי החסרון שלו וכי יש כבוד גדול מזה מתוך כך בא לשמחה גדולה, ונתחדשו המחין שלו וכבוד והדר תעטרהו הינו על ידי כבוד והדר שיש לו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קט - מֵעִנְיַן קֶבֶר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קט - מענין קבר הבעל שם טוב ספר עמי מענין קבר הבעל שם טוב, זכר צדיק וקדוש לברכה שטוב מאד להיות שם על קברו ואמר כי "צדיקים יירשו ארץ" הינו שהצדיקים אמתיים יורשים ארץ ישראל שזוכין שמקום גניזתם הוא קדוש בקדשת ארץ ישראל ממש וארץ ישראל הוא תקון גדול לפגם הברית
שיחות הר"ן - אות פו
...על החתנה מלתא דבדיחותא ואומרים מקדם: עלא רמז שאשה עולה עמו ואינה יורדת עמו וזה "עלא" במלתא דבדיחותא הינו עולה עמו לכל שמחה וטוב ותענוג אבל אינה יורדת עמו מה שמכסין את הכלה בדעק טוך [צעיף] כי הכלה רומזת לרחל "עולימתא שפירתא דלית לה עינין" גם רמז על בחינת: "כבוד אלהים הסתר דבר" מה שמשליכין אופין [חטין וכדומה] לרמז [... חסר] וזה שמשליכין על החתן אופין, לרמז: "אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת שמה ילכו האופנים" והחתן הוא בחינת רוח מה שנותנין כל אחד מעות שקורין "שבת" בשביל המרקדין על שם "מלכי צבאות ידדון ידדון"...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 1.9219 שניות - עכשיו 03_10_2026 השעה 13:58:47 - wesi2