ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ספר המידות - בושה
חלק א' א. מי שמביש פני חברו, נתאלם ושוכח. ב. מתר לביש את הרבנים, ששוכרין את הרבנות לשם גאוה, וראוי לבזותן ולהקל בכבודן, ואין עומדין בפניהם, ואין קורין אותן רבי, והטלית שעליו כמרדעת של חמור. ג. טוב לבטל תורה מלביש בן ישראל. ד. המבזה תלמיד חכם או חברו בפני תלמיד חכם הוי אפיקורוס, גם נקרא מגלה פנים בתורה. ה. כתנת של צדיקים מכפרת על שפיכות דמים. ו. כשבני אדם מחרפין אותך, תתענה ותבכה. ז. כשבושה בא עליך, אין זה אלא בשביל שתעשה תשובה על העוונות, שאתה דש בעקב. ח. גם בושה בא, כשאתה משמח בצרת חבריך. ט. תציר לפניך אותיות אמונה, ובזה לא יבוא עליך שום בושה. י. מי שנצרך ללוות על המשכון, בידוע שאלו הדברים הממשכנים היו נבזים בעיניו בגלגול אחר. יא. כשבא על אדם איזה בושה, יצפה לישועה. יב. מי שרוצה להתביש, יציר דמות של אמו. יג. על ידי צדקה לשם שמים תבא למדת בושה. יד. כשבא על אדם איזה בושה, בידוע שאין לו בטחון. טו. מי שכורה בור, סוף שבא לידי איזה בזיון, ולפעמים הדבר גורם שנעשה שיחה בפי בני אדם. טז. על ידי בטחון לא יבוא עליו בושה. יז. מי שגוזל את העני, בושה באה עליו. יח. כשאדם מחרף ומביש אותך, והוא אינו אויב לך, תשא ותסבל את הבושה, כי זה מן השמים שיחרף אותך. ובזה הבזיון תהיה נסתר ונחבא מן השטן, שהוא שונא אותך והוא מגדיל את עצמו תמיד עליך ומקטרג עליך, ועל ידי זאת הבושה שתסבל ממי שאינו אויב לך, על ידי זה לא יגדיל עליך השונא השטן. יט. על ידי חנפה תהיה בזוי בין האמות, והאמות יקללו אותך ויקצפו עליך. כ. כשאחד מבזה אותך או שוחק ממך, בידוע שאתה בישת את אבותיו. כא. כשהכל מבזין אותך ועושין לך צער, תדם ולא תצא מפתח ביתך. כב. כשמבישין אותך, תתן צדקה. כג. על ידי צדקה תזכה למדת בושה. כד. בזיון המלך, הקדוש ברוך הוא נפרע אפילו אמה, שבזה מלך אחר שלא מאמתה. כה. החוטא יתביש בעולם הבא בפני רבותיו [אבותיו]. כו. המבזה תלמיד חכם, אין לו רפואה למכתו. כז. נכון כאשר ישמע מרעהו דבר כזב אל יקפץ ויבישהו, אלא ירמז לו בתנועה, כדי שיכיר כי לא כן הוא. כח. מצוה לפרסם את הרשעים. כט. המתביש לא במהרה הוא חוטא. ל. מי שאין לו בושה, בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני. לא. נח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. לב. כשחברך מבישך, תודה לדבריו. לג. המלבין פני חברו ברבים, כאלו שופך דמים ויורד לגיהנום ואינו עולה. לד. נח לו לאדם שיבוא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חברו ברבים, ואין לו חלק לעולם הבא. לה. אל תביש עם שאתך בתורה ומצוות, אבל לבעל עבירה מתר לבישו ולהונו בדברים. לו. כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה. לז. הכל נפרע ביד שליח חוץ מאונאה, ואין הפרגד ננעל בפניו.
חלק א'

א. מִי שֶׁמְּבַיֵּשׁ פְּנֵי חֲבֵרוֹ, נִתְאַלֵּם וְשׁוֹכֵחַ.

ב. מֻתָּר לְבַיֵּשׁ אֶת הָרַבָּנִים, שֶׁשּׂוֹכְרִין אֶת הָרַבָּנוּת לְשֵׁם גַּאֲוָה, וְרָאוּי לְבַזּוֹתָן וּלְהָקֵל בִּכְבוֹדָן, וְאֵין עוֹמְדִין בִּפְנֵיהֶם, וְאֵין קוֹרִין אוֹתָן רַבִּי, וְהַטַּלִּית שֶׁעָלָיו כְּמַרְדַּעַת שֶׁל חֲמוֹר.

ג. טוֹב לְבַטֵּל תּוֹרָה מִלְּבַיֵּשׁ בֶּן יִשְׂרָאֵל.

ד. הַמְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם אוֹ חֲבֵרוֹ בִּפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם הֲוֵי אֶפִּיקוֹרוֹס, גַּם נִקְרָא מְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה.

ה. כֻּתּנֶת שֶׁל צַדִּיקִים מְכַפֶּרֶת עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים.

ו. כְּשֶׁבְּנֵי אָדָם מְחָרְפִין אוֹתְךָ, תִּתְעַנֶּה וְתִבְכֶּה.

ז. כְּשֶׁבּוּשָׁה בָּא עָלֶיךָ, אֵין זֶה אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁתַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה עַל הָעֲווֹנוֹת, שֶׁאַתָּה דָּשׁ בָּעָקֵב.

ח. גַּם בּוּשָׁה בָּא, כְּשֶׁאַתָּה מְשַׂמֵּחַ בְּצָרַת חֲבֵרֶיךָ.

ט. תְּצַיֵּר לְפָנֶיךָ אוֹתִיּוֹת אֱמוּנָה, וּבָזֶה לא יָבוֹא עָלֶיךָ שׁוּם בּוּשָׁה.

י. מִי שֶׁנִּצְרָךְ לִלְווֹת עַל הַמַּשְׁכּוֹן, בְּיָדוּעַ שֶׁאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַמְמֻשְׁכָּנִים הָיוּ נִבְזִים בְּעֵינָיו בְּגִלְגּוּל אַחֵר.

יא. כְּשֶׁבָּא עַל אָדָם אֵיזֶה בּוּשָׁה, יְצַפֶּה לִישׁוּעָה.

יב. מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְבַּיֵּשׁ, יְצַיֵּר דְּמוּת שֶׁל אִמּוֹ.

יג. עַל יְדֵי צְדָקָה לְשֵׁם שָׁמַיִם תָּבא לְמִדַּת בּוּשָׁה.

יד. כְּשֶׁבָּא עַל אָדָם אֵיזֶה בּוּשָׁה, בְּיָדוּעַ שֶׁאֵין לוֹ בִּטָּחוֹן.

טו. מִי שֶׁכּוֹרֶה בּוֹר, סוֹף שֶׁבָּא לִידֵי אֵיזֶה בִּזָּיוֹן, וְלִפְעָמִים הַדָּבָר גּוֹרֵם שֶׁנַּעֲשֶׂה שִׂיחָה בְּפִי בְּנֵי אָדָם.

טז. עַל יְדֵי בִּטָּחוֹן לא יָבוֹא עָלָיו בּוּשָׁה.

יז. מִי שֶׁגּוֹזֵל אֶת הֶעָנִי, בּוּשָׁה בָּאָה עָלָיו.

יח. כְּשֶׁאָדָם מְחָרֵף וּמְבַיֵּשׁ אוֹתְךָ, וְהוּא אֵינוֹ אוֹיֵב לְךָ, תִּשָּׂא וְתִסְבּל אֶת הַבּוּשָׁה, כִּי זֶה מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁיְּחָרֵף אוֹתְךָ. וּבְזֶה הַבִּזָּיוֹן תִּהְיֶה נִסְתָּר וְנֶחְבָּא מִן הַשָּׂטָן, שֶׁהוּא שוֹנֵא אוֹתְךָ וְהוּא מַגְדִּיל אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד עָלֶיךָ וּמְקַטְרֵג עָלֶיךָ, וְעַל יְדֵי זאת הַבּוּשָׁה שֶׁתִּסְבּל מִמִּי שֶׁאֵינוֹ אוֹיֵב לְךָ, עַל יְדֵי זֶה לא יַגְדִּיל עָלֶיךָ הַשּׂוֹנֵא הַשָּׂטָן.

יט. עַל יְדֵי חֲנֻפָּה תִּהְיֶה בָּזוּי בֵּין הָאֻמּוֹת, וְהָאֻמּוֹת יְקַלְּלוּ אוֹתְךָ וְיִקְצְפוּ עָלֶיךָ.

כ. כְּשֶׁאֶחָד מְבַזֶּה אוֹתְךָ אוֹ שוֹחֵק מִמְּךָ, בְּיָדוּעַ שֶׁאַתָּה בִּיַּשְׁתָּ אֶת אֲבוֹתָיו.

כא. כְּשֶׁהַכּל מְבַזִּין אוֹתְךָ וְעוֹשִׂין לְךָ צַעַר, תִּדּם וְלא תֵצֵא מִפֶּתַח בֵּיתְךָ.

כב. כְּשֶׁמְּבַיְּשִׁין אוֹתְךָ, תִּתֵּן צְדָקָה.

כג. עַל יְדֵי צְדָקָה תִּזְכֶּה לְמִדַּת בּוּשָׁה.

כד. בִּזְיוֹן הַמֶּלֶךְ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרָע אֲפִילּוּ אֻמָּה, שֶׁבִּזָּה מֶלֶךְ אַחֵר שֶׁלּא מֵאֻמָּתָהּ.

כה. הַחוֹטֵא יִתְבַּיֵּשׁ בָּעוֹלָם הַבָּא בִּפְנֵי רַבּוֹתָיו [אֲבוֹתָיו].

כו. הַמְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם, אֵין לוֹ רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ.

כז. נָכוֹן כַּאֲשֶׁר יִשְׁמַע מֵרֵעֵהוּ דְּבַר כָּזָב אַל יִקְפּץ וִיבַיְּשֵׁהוּ, אֶלָּא יִרְמז לוֹ בִּתְנוּעָה, כְּדֵי שֶׁיַּכִּיר כִּי לא כֵן הוּא.

כח. מִצְוָה לְפַרְסֵם אֶת הָרְשָׁעִים.

כט. הַמִּתְבַּיֵּשׁ לא בִּמְהֵרָה הוּא חוֹטֵא.

ל. מִי שֶׁאֵין לוֹ בּוּשָׁה, בְּיָדוּעַ שֶׁלּא עָמְדוּ רַגְלֵי אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי.

לא. נחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁיַּפִּיל עַצְמוֹ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים.

לב. כְּשֶׁחֲבֵרְךָ מְבַיֶשְׁךָ, תּוֹדֶה לִדְבָרָיו.

לג. הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים, כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים וְיוֹרֵד לְגֵיהִנּוֹם וְאֵינוֹ עוֹלֶה.

לד. נחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁיָּבוֹא עַל סָפֵק אֵשֶׁת אִישׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים, וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.

לה. אַל תְּבַיֵּשׁ עִם שֶׁאִתְּךָ בְּתוֹרָה וּמִצְווֹת, אֲבָל לְבַעַל עֲבֵירָה מֻתָּר לְבַיְּשׁוֹ וּלְהוֹנוֹ בִּדְבָרִים.

לו. כָּל הַשְּׁעָרִים נִנְעֲלוּ חוּץ מִשַּׁעֲרֵי אוֹנָאָה.

לז. הַכּל נִפְרָע בְּיַד שָׁלִיחַ חוּץ מֵאוֹנָאָה, וְאֵין הַפַּרְגד נִנְעָל בְּפָנָיו.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה בּא אֶל פַּרְעה
...- תורה סד - ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני יי וכו' הנני מביא מחר ארבה בגבולך [עיין התו' הזאת בנ"א מכת"י רבינו ז"ל בעצמו] א. כי השם יתברך מחמת רחמנותו ברא את העולם כי רצה לגלות רחמנותו ואם לא היה בריאת העולם על מי היה מראה רחמנותו ועל כן ברא את כל הבריאה מתחלת האצילות עד סוף נקדת המרכז של עולם הגשמי, כדי להראות רחמנותו וכאשר רצה השם...
שיחות הר"ן - אות קלב
...סימן י"ד המתחלת תקעו וכו' להמשיך שלום זאת התורה אמר בשבת חנוכה ואז באותו העת נפטר הרב החסיד המפרסם מורנו הרב רבי גדליהו זכר צדיק לברכה, אב בית דין דקהלת ליניץ ורמז באותה התורה הספד להרב הנ"ל כי הזכיר אז בתוך התורה מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'אין מספידין בחנוכה' גם אמר אז שעכשו קשה לומר תורה כי כשנסתלק צדיק קשה לומר תורה כי כל צדיק נסתלק עם כל חלקו שיש לו בהתורה כי כל צדיק וצדיק יש לו חלק בהתורה וכשנסתלק נסתלק עם כל חלקו שיש לו בהתורה על כן קשה אז לומר תורה מה שכתוב שם באות ד' על מאמר רבותינו...
ספר המידות - קנאה
ספר המידות - קנאה חלק א' א. כשיתבטל הקנאה, אזי יהיה קבוץ גליות. ב. על ידי קנאה בא שרפה. ג. על ידי קנאה בא שפיכות דמים. ד. על ידי קנאה בממון חברו נעשה שוטה. ה. על ידי ביאתך לצדיק יתבטל ממך הקנאה. ו. על ידי קנאה עצמותיו מרקיבין. ז. השום מוציא קנאה. ח. דפרע קנאה מחריב ביתו. ט. על ידי קנאה בא תשישות כח.
מהי תכלית הבריאה? להחזיר את הבריאה ללפני הבריאה?
...ללפני הבריאה? שאלה: אחד מהרעיונות שחוזרים על עצמם, הוא שהתכלית היא להחזיר את הבריאה למצב שבו היא היתה לפני הבריאה. אפילו המושג חזרה בתשובה הוסבר בצורה הזאת, שהוא להחזיר את הדבר לשורש שלו שהוא בעצמם לפני הבריאה. ויש כאן כמה שאלות. 1 - מה הפשט של להחזיר את הבריאה למצב של לפני הבריאה? מה זה אומר פרקטית? ו2 - שזאת השאלה החשובה יותר, מדוע בעצם להחזיר את הבריאה ללפני הבריאה, הרי הבורא ברא את הבריאה כדי שתהיה בריאה! הלא כן?! ז"א מאיפה צץ הרעיון הזה שצריך לקשר את הבריאה ללפני הבריאה, הרי כל הרעיון של הבריאה...
שיחות הר"ן - אות קעב - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
שיחות הר"ן - אות קעב - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' שמעתי בשמו שפעם אחד נתן הטלית הישן שלו במתנה לאחד מחשוביו ענה ואמר רבנו זכרונו לברכה, להאיש הזה שנתן לו הטלית שלו הזהר מאד לכבד הטלית הזה כי כמו מספר שערות שיש בהטלית כל כך דמעות שפכתי עד שידעתי מהו טלית
חיי מוהר"ן - קח - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
...אות קח אחר כך נתגלגל הדבר והיה מכרח להסתלק משלחן חותנו כי חמותו נפטרה ולקח חותנו אשה אחרת מקהלת קדש מאהליב ורבנו זכרונו לברכה בעצמו השיאה לו כי הוא זכרונו לברכה נסע עמו לעיר מאהליב ועל ידו נגמר השדוך ונשאת לו. כי אף על פי שהיה עדין בימי נעוריו ממש וכמדמה ששמעתי שהיה אז בערך שמונה עשרה שנים אף על פי כן נשאו לו פנים קצת אנשים מחמת שהיה נכד הבעל שם טוב זכרונו לברכה וגם ראו והבינו בו בעצמו שהוא כלי יקר מפז ומפנינים. והמשכילים הבינו גם אז שכאשר יתגדל יהיה חדוש בעולם. ומעשה שהיה במאהליב כך היה כ
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסג - לִפְעָמִים מֻנָּח הַדִּבּוּר וּמוּכָן לָצֵאת
...- לפעמים מנח הדבור ומוכן לצאת לפעמים מנח הדבור ומוכן לצאת, ואינו יוצא דרך הפה כי אם דרך הערף [וממש אפשר לשמע כמה פעמים שהדבור אינו יוצא דרך הפה רק דרך הערף] כי יש שלש קליפות והקליפות רוצים תמיד לתפס הדבור לעצמם בפרט דבור הקדוש מאדם גדול כי אצלם כל הדבורים יפים ונאים וחשובים, ורוצים לתפסם מכל שכן כשהדבור נאה באמת כי המצריים שהיו כלם שחורים אלו לא היתה שרה יפת תאר כל כך, גם כן היתה חשובה בעיניהם מאד והדבור הוא בחינות שרה לכל אחד לפי ערכו יש שהוא בחינות שרה לאמתי: שהוא מושל בדבור שלו על עיר ומדינה...
ספר המידות - תשובה
...לכל דבר. ב. מי שהוא ערום ממעשים טובים, אינו יכול להפריש אחרים מרשעתם. ג. התענית קשה מחרב. ד. התשובה ראוי, שתהיה באותו דבר עצמו. ה. כשאדם חושב: כך וכך אעשה, כך וכך תעלה בידי, על ידי זה אין מחשבתו נתקים. ו. גלות מכפרת על הכל. ז. מי שדעתו שפלה, כאלו הקריב כל הקרבנות. ח. כל המתודה, יש לו חלק לעולם הבא. ט. המלמד את בן חברו תורה, כאלו עשאו וכאלו עשאו לדברי תורה וכאלו עשאו לעצמו. י. רב פפא יתיב בתעניתא, על שקרא לתלמיד חכם בלשון גנאי. יא. ישמר אדם את פיו מלומר: אעשה העברה הזאת אפילו בדרך ליצנות, כי דבורו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מד - מַה שֶּׁמַּכִּין כַּף אֶל כַּף בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה
...כף אל כף בשעת התפלה [לשון רבנו, זכרונו לברכה] מה שמכין כף אל כף בשעת התפילה כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'למה התחילה התורה מבראשית כי העכו"ם יאמרו לנו גזלנים אתם, שכבשתם ארץ שבעה עממין בשביל זה, כח מעשיו הגיד לעמו שהגיד שכל העולמות הכל מעשי ידיו ולמי שהקדוש ברוך הוא רוצה הוא נותן וזה, לתת להם נחלת גוים, כי בידו הכל' וכל הדברים נקראים כח מעשיו כנגד כ"ח אתון דעבדא דבראשית, כנגד כ"ח פרקין דידים וזה ידוע כי אוירא דארץ עממין היא טמאה ואוירא דארץ ישראל הוא קדוש וטהור כי הוציא הקדוש ברוך הוא מתחת יד העכו"ם...
ספר המידות - צדקה
...- צדקה א. כל צדקה וחסד שישראל עושין בעולם הזה, שלום גדול ומליצי ישר בין ישראל לאביהם שבשמים. ב. גדולה צדקה שמקרבת את הגאלה. ג. ומצלת מן המיתה. ד. ומקבל פני השכינה. ה. ונעשה מלוה להקדוש ברוך הוא. ו. ונתרומם מזלו. ז. ונקרא צדיק גמור. ח. על ידי צדקה נעשה סור מרע. ט. מצוה לזון אלו שעוסקים בתורה יותר מאלו שאין עוסקין, אבל לענין דינא אין לחלק. י. כשמוציא גזלה מתחת יד חברו, כאלו נתן צדקה. יא. הפשרה היא משפט, שיש בו צדקה. יב. הנותן צדקה לעני שאינו הגון, אין מקבל על זה שכר. יג. צריך להחזיק טובה לנותן, ואל...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2344 שניות - עכשיו 13_10_2025 השעה 19:45:32 - wesi2