ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 חיי מוהר"ן - א - שיחות השיכים להתורות
אות א התורה בחצוצרות [סימן ה] אמר בראש השנה פה ברסלב שנת תקס"ג. וראש השנה חל אז ביום שני ושלישי. והוא היה ראש השנה הראשון לישיבתו פה ולהתקרבותי אליו. ואז נשמע בעולם הגזרות שרצו לגזר בעולם אשר יצאו בימינו בעוונותינו הרבים הינו לקח את בני ישראל לחיל רחמנא לצלן מעתה כי אלו הגזרות התחילו לצמח בימי מלכות פולין קדם שכבש הקיר"ה [הקיסר ירום הודו] מרוסיא את מדינתנו, ואחר כך בתחלת כבישתו את מדינתנו נשקט הדבר קצת, ואחר כך חזר ונתעורר שנשמע בעולם שרוצין לגזר כמה גזרות שקורין פונקטין. ואז אמר רבנו זכרונו לברכה התורה בחצוצרות, והיא מתחלת כי צריך כל אדם לומר כל העולם לא נברא אלא בשבילי וכו' ולמלאת חסרון העולם ולהתפלל עבורם להשם יתברך וכו' הינו קדם גזר דין וכו' עין שם וזה מרמז על הגזרות הנ"ל. ועין בספר פרפראות לחכמה כתב שם. ושמעתי מאבי זכרונו לברכה שרמז אז רבנו זכרונו לברכה שכבר הוא לאחר גזר דין. אך אף על פי כן עסק אז רבנו זכר צדיק לברכה, הרבה בכל השנה להמתיק הדין עד שעל ידי זה פעל בתפילתו שנתעכב הדבר ולא יצאה הגזרה אל הפעל עד שש עשרה שנים אחר הסתלקותו. ויש בזה הרבה לספר ויבאר במקום אחר עין שם. ואנשי שלומנו הזקנים ספרו ששמעו אז מרבנו זכרונו לברכה שאמר בזו הלשון: [אני דחיתי זאת לעשרים וכמה שנים] וכן היה מכון ממש כי משנת אמירת התורה הנ"ל עד שנת יציאת הגזרה לפעל בשנת תקפ"ז בסופה יש ערך חמש ועשרים שנים אות ב התורה קרא את יהושע בסימן וא"ו אמר בשבת תשובה שאחר ראש השנה הנזכר לעיל. ואז הזכיר בהתחלת התורה בסמוך את הפסוק (יחזקאל א) "ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה". [ואחר כך בכתב ידו הקדוש לא נזכר פסוק זה עד סמוך בסוף כמבאר בספר עין שם]. ואז אחז בשתי ידיו בשתי ידות הכסא שישב עליו והיה מתנועע עם הכסא ואמר באימה וביראה ובמסירת נפש עצום מאד בזו הלשון כשיושבין על הכסא אז הוא אדם. והדברים סתומים מאד [אמר המעתיק עין זוהר תזריע דף מח]. ואחר כך גמר כל התורה הנוראה הזאת הנדפס בספר. ובשעת אמירת התורה לא דבר כלל מענין כונת אלול רק אחר כך כשגמר אמירת התורה הזאת אחר שהתפלל ערבית והבדיל, אחר כך חזר ודבר מהתורה הזאת כדרכו תמיד ואז ענה ואמר לאנשים חשובים זקנים שישבו אצלו אז שהיו מתפללים מתוך סדור האר"י זכרונו לברכה תאמרו לי איך מרמז בהתורה הנ"ל כל הכונות של אלול והחרישו ולא ענו כי באמת אי אפשר בשום אפן להבין מעצמן סוד הכונות של אלול איך מרמזים בהתורה הנ"ל. וצוה להביא לפניו סדור האר"י זכרונו לברכה ופתח אותו והראה לפניהם הכונות של אלול. ואחר כך פתח פיו הקדוש והנורא והתחיל לגלות פלאות איך כל הכונות של אלול מרמזים שם בדרך נפלא ונורא מאד כמבאר מזה בספר אבל אי אפשר לציר בכתב את השעור שבלב את כל הנעימות והנפלאות תמים דעים שהרגשתי אז בעת שזכיתי לשמע כל זה. גם דבר אחר שבת מהתורה הנ"ל שמדברת שם ממשה ויהושע ואהל מועד שהם בחינת נקדה העליונה ונקדה התחתונה וואו. ואז אמר לי בזו הלשון שבכל מקום שמתועדין יחד רבי ותלמיד נעשה בחינה זאת בחינת משה ויהושע ואהל מועד. והנה כל זה היה בהתחלת התקרבותי אליו ואז לא זכיתי עדין לכתב לפניו התורות הגדולות רק המאמרים הקצרים כתבתי בעצמי שלא בפניו והייתי מתגעגע זמן הרבה לקבל זאת התורה אצלו בכתיבת ידו הקדושה ולא זכיתי לזה עד אחר פורים שהייתי אז אצלו במעדועדיוקע. ואז ישבתי לפניו והעתקתי התורה הזאת לפניו, ומפיו יקרא אלי מתוך ספרו בכתב ידו הקדושה, ואני כותב על הניר. ואחר כך באיזה עת בסמוך בלילה עמדתי לפניו כשכבר ישב על מטתו ורצה לישן, ודברתי עמו אז הרבה, ואז גלה לי שלש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ ששיך לזה כנדפס במקומו שם עין שם. וסים אז ואמר כי כל שלש מצוות אלו הם בחינת תשובה כנדפס שם. ואז שאלתי אותו איך שלש מצוות אלו הם בחינת תשובה ענה ואמר זה תאמר אתה ובזה הלכתי אז מלפניו זכרונו לברכה ותכף התחלתי לחשב בזה ותכף בדרך הליכתי מביתי לאכסניא שלי הזמין לי השם יתברך בזה חדושים נאים ובבואי לאכסניא שלי מצאתי בעזרת השם יתברך כלי כתיבה וכתבתי מיד מה שחנני ה' בזה, וזה היה בתחלת חנוכי לחדש בתורתו הקדושה, שחנך אותי ברחמיו ודרכיו הנפלאים. וביום שלאחריו הבאתי לפניו מה שכתבתי והוטב בעיניו ושחק מחמת שמחה וענה ואמר תוכל ללמד אם תהיה מתמיד. אך אף על פי כן אחר כך הכרחתי להפסיק מלחדש עד שאלמד פוסק הרבה ואחר כך ספרי קבלה וכו' עד שאחר כך צוה לי לחדש ואחר כך צוה לי לכתב כאשר מבאר מזה במקום אחר
אות א
הַתּוֹרָה בַּחֲצוֹצְרוֹת [סִימָן ה] אָמַר בְּראשׁ הַשָּׁנָה פּה בְּרֶסְלַב שְׁנַת תקס"ג. וְראשׁ הַשָּׁנָה חָל אָז בְּיוֹם שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי. וְהוּא הָיָה ראשׁ הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹן לִישִׁיבָתוֹ פּה וּלְהִתְקָרְבוּתִי אֵלָיו.
וְאָז נִשְׁמַע בָּעוֹלָם הַגְּזֵרוֹת שֶׁרָצוּ לִגְזר בָּעוֹלָם אֲשֶׁר יָצְאוּ בְּיָמֵינוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים הַיְנוּ לִקַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחַיִל רַחֲמָנָא לִצְלַן מֵעַתָּה
כִּי אֵלּוּ הַגְּזֵרוֹת הִתְחִילוּ לִצְמחַ בִּימֵי מַלְכוּת פּוֹלִין קדֶם שֶׁכָּבַשׁ הַקִּירָ"ה [הַקֵּיסָר יָרוּם הוֹדוֹ] מֵרוּסְיָא אֶת מְדִינָתֵנוּ, וְאַחַר כָּךְ בִּתְחִלַּת כְּבִישָׁתוֹ אֶת מְדִינָתֵנוּ נִשְׁקַט הַדָּבָר קְצָת, וְאַחַר כָּךְ חָזַר וְנִתְעוֹרֵר שֶׁנִּשְׁמַע בָּעוֹלָם שֶׁרוֹצִין לִגְזר כַּמָּה גְּזֵרוֹת שֶׁקּוֹרִין פּוּנְקְטִין.
וְאָז אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַתּוֹרָה בַּחֲצוֹצְרוֹת, וְהִיא מַתְחֶלֶת כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לוֹמַר כָּל הָעוֹלָם לא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִילִי וְכוּ' וּלְמַלּאת חֶסְרוֹן הָעוֹלָם וּלְהִתְפַּלֵּל עֲבוּרָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכוּ' הַיְנוּ קדֶם גְּזַר דִּין וְכוּ' עַיֵּן שָׁם וְזֶה מְרַמֵּז עַל הַגְּזֵרוֹת הַנַּ"ל.
וְעַיֵּן בַּסֵּפֶר פַּרְפְּרָאוֹת לְחָכְמָה כָּתַב שָׁם. וְשָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁרָמַז אָז רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁכְּבָר הוּא לְאַחַר גְּזַר דִּין. אַךְ אַף עַל פִּי כֵן עָסַק אָז רַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, הַרְבֵּה בְּכָל הַשָּׁנָה לְהַמְתִּיק הַדִּין עַד שֶׁעַל יְדֵי זֶה פָּעַל בִּתְפִילָּתוֹ שֶׁנִּתְעַכֵּב הַדָּבָר וְלא יָצְאָה הַגְּזֵרָה אֶל הַפּעַל עַד שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ. וְיֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה לְסַפֵּר וִיבאַר בְּמָקוֹם אַחֵר עַיֵּן שָׁם.
וְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַזְּקֵנִים סִפְּרוּ שֶׁשָּׁמְעוּ אָז מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: [אֲנִי דָחִיתִי זאת לְעֶשְׂרִים וְכַמָּה שָׁנִים] וְכֵן הָיָה מְכֻוָּן מַמָּשׁ
כִּי מִשְּׁנַת אֲמִירַת הַתּוֹרָה הַנַּ"ל עַד שְׁנַת יְצִיאַת הַגְּזֵרָה לַפּעַל בִּשְׁנַת תקפ"ז בְּסוֹפָהּ יֵשׁ עֵרֶךְ חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנִים
אות ב
הַתּוֹרָה קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ בְּסִימָן וא"ו אָמַר בְּשַׁבַּת תְּשׁוּבָה שֶׁאַחַר ראשׁ הַשָּׁנָה הַנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְאָז הִזְכִּיר בְּהַתְחָלַת הַתּוֹרָה בְּסָמוּךְ אֶת הַפָּסוּק "וְעַל הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה". [וְאַחַר כָּךְ בִּכְתַב יָדוֹ הַקָּדוֹשׁ לא נִזְכַּר פָּסוּק זֶה עַד סָמוּךְ בַּסּוֹף כַּמְבאָר בַּסֵּפֶר עַיֵּן שָׁם].
וְאָז אָחַז בִּשְׁתֵּי יָדָיו בִּשְׁתֵּי יְדוֹת הַכִּסֵּא שֶׁיָּשַׁב עָלָיו
וְהָיָה מִתְנוֹעֵעַ עִם הַכִּסֵּא וְאָמַר בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וּבִמְסִירַת נֶפֶשׁ עָצוּם מְאד בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן כְּשֶׁיּוֹשְׁבִין עַל הַכִּסֵּא אָז הוּא אָדָם.
וְהַדְּבָרִים סְתוּמִים מְאד [אָמַר הַמַּעְתִּיק עַיֵּן זוהַר תַּזְרִיעַ דַּף מח].
וְאַחַר כָּךְ גָּמַר כָּל הַתּוֹרָה הַנּוֹרָאָה הַזּאת הַנִּדְפָּס בַּסֵּפֶר.
וּבִשְׁעַת אֲמִירַת הַתּוֹרָה לא דִּבֵּר כְּלָל מֵעִנְיַן כַּוָּנַת אֱלוּל
רַק אַחַר כָּךְ כְּשֶׁגָּמַר אֲמִירַת הַתּוֹרָה הַזּאת אַחַר שֶׁהִתְפַּלֵּל עַרְבִית וְהִבְדִּיל, אַחַר כָּךְ חָזַר וְדִבֵּר מֵהַתּוֹרָה הַזּאת כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד
וְאָז עָנָה וְאָמַר לַאֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים זְקֵנִים שֶׁיָּשְׁבוּ אֶצְלוֹ אָז שֶׁהָיוּ מִתְפַּלְּלִים מִתּוֹךְ סִדּוּר הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
תּאמְרוּ לִי אֵיךְ מְרֻמָּז בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל כָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁל אֱלוּל וְהֶחֱרִישׁוּ וְלא עָנוּ
כִּי בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אפֶן לְהָבִין מֵעַצְמָן סוֹד הַכַּוָּנוֹת שֶׁל אֱלוּל אֵיךְ מְרֻמָּזִים בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל.
וְצִוָּה לְהָבִיא לְפָנָיו סִדּוּר הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וּפָתַח אוֹתוֹ וְהֶרְאָה לִפְנֵיהֶם הַכַּוָּנוֹת שֶׁל אֱלוּל. וְאַחַר כָּךְ פָּתַח פִּיו הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא וְהִתְחִיל לְגַלּוֹת פְּלָאוֹת אֵיךְ כָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁל אֱלוּל מְרֻמָּזִים שָׁם בְּדֶרֶךְ נִפְלָא וְנוֹרָא מְאד כַּמְבאָר מִזֶּה בַּסֵּפֶר
אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר בִּכְתָב אֶת הַשִּׁעוּר שֶׁבַּלֵּב אֶת כָּל הַנְּעִימוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת תְּמִים דֵּעִים שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי אָז בְּעֵת שֶׁזָּכִיתִי לִשְׁמעַ כָּל זֶה.
גַּם דִּבֵּר אַחַר שַׁבָּת מֵהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁמְּדַבֶּרֶת שָׁם מִמּשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וְאהֶל מוֹעֵד שֶׁהֵם בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה וּנְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה וְוָאו. וְאָז אָמַר לִי בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁמִּתְוַעֲדִין יַחַד רַבִּי וְתַלְמִיד נַעֲשֶׂה בְּחִינָה זאת בְּחִינַת משֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וְאהֶל מוֹעֵד.
וְהִנֵּה כָּל זֶה הָיָה בְּהַתְחָלַת הִתְקָרְבוּתִי אֵלָיו וְאָז לא זָכִיתִי עֲדַיִן לִכְתּב לְפָנָיו הַתּוֹרוֹת הַגְּדוֹלוֹת רַק הַמַּאֲמָרִים הַקְּצָרִים כָּתַבְתִּי בְּעַצְמִי שֶׁלּא בְּפָנָיו
וְהָיִיתִי מִתְגַּעְגֵּעַ זְמַן הַרְבֵּה לְקַבֵּל זאת הַתּוֹרָה אֶצְלוֹ בִּכְתִיבַת יָדוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְלא זָכִיתִי לָזֶה עַד אַחַר פּוּרִים שֶׁהָיִיתִי אָז אֶצְלוֹ בְּמֶעדְוֶעדִיוְקֶע.
וְאָז יָשַׁבְתִּי לְפָנָיו וְהֶעְתַּקְתִּי הַתּוֹרָה הַזּאת לְפָנָיו, וּמִפִּיו יִקְרָא אֵלַי מִתּוֹךְ סִפְרוֹ בִּכְתַב יָדוֹ הַקְּדוֹשָׁה, וַאֲנִי כּוֹתֵב עַל הַנְּיָר.
וְאַחַר כָּךְ בְּאֵיזֶה עֵת בְּסָמוּךְ בַּלַּיְלָה עָמַדְתִּי לְפָנָיו כְּשֶׁכְּבָר יָשַׁב עַל מִטָּתוֹ וְרָצָה לִישׁן, וְדִבַּרְתִּי עִמּוֹ אָז הַרְבֵּה, וְאָז גִּלָּה לִי שָׁלשׁ הַמִּצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ שֶׁשַּׁיָּךְ לָזֶה כַּנִּדְפָּס בִּמְקוֹמוֹ שָׁם עַיֵּן שָׁם.
וְסִיֵּם אָז וְאָמַר כִּי כָּל שָׁלשׁ מִצְווֹת אֵלּוּ הֵם בְּחִינַת תְּשׁוּבָה כַּנִּדְפָּס שָׁם.
וְאָז שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ אֵיךְ שָׁלשׁ מִצְווֹת אֵלּוּ הֵם בְּחִינַת תְּשׁוּבָה
עָנָה וְאָמַר זֶה תּאמַר אַתָּה
וּבָזֶה הָלַכְתִּי אָז מִלְּפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
וְתֵכֶף הִתְחַלְתִּי לַחֲשׁב בָּזֶה
וְתֵכֶף בְּדֶרֶךְ הֲלִיכָתִי מִבֵּיתִי לָאַכְסַנְיָא שֶׁלִּי הִזְמִין לִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּזֶה חִדּוּשִׁים נָאִים
וּבְבוֹאִי לָאַכְסַנְיָא שֶׁלִּי מָצָאתִי בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּלֵי כְּתִיבָה וְכָתַבְתִּי מִיָּד מַה שֶּׁחַנַּנִי ה' בָּזֶה, וְזֶה הָיָה בִּתְחִלַּת חִנּוּכִי לְחַדֵּשׁ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁחִנֵּךְ אוֹתִי בְּרַחֲמָיו וּדְרָכָיו הַנִּפְלָאִים.
וּבַיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו הֵבֵאתִי לְפָנָיו מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי וְהוּטַב בְּעֵינָיו
וְשָׂחַק מֵחֲמַת שִׂמְחָה
וְעָנָה וְאָמַר תּוּכַל לִלְמד אִם תִּהְיֶה מַתְמִיד.
אַךְ אַף עַל פִּי כֵן אַחַר כָּךְ הֻכְרַחְתִּי לְהַפְסִיק מִלְּחַדֵּשׁ
עַד שֶׁאֶלְמַד פּוֹסֵק הַרְבֵּה
וְאַחַר כָּךְ סִפְרֵי קַבָּלָה וְכוּ'
עַד שֶׁאַחַר כָּךְ צִוָּה לִי לְחַדֵּשׁ
וְאַחַר כָּךְ צִוָּה לִי לִכְתּב כַּאֲשֶׁר מְבאָר מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר
שיחות הר"ן - אות ח
שיחות הר"ן - אות ח כשלומדין מלי דפורענותא כגון כשלומדין הלכות אבלות וכיוצא אין לעין שם הרבה כי אין צריכין להעמיק המחשבה במקומות כאלו כי המחשבה יש לה תקף גדול כמבאר במקומות אחרים ועל כן צריכין לעבר במהירות מקומות כאלו...
שיחות הר"ן - אות קצח - גדולות נוראות השגתו
...שיש לו מעשה לספר ואמר שהמעשה הזאת שרוצה לספר לא ספרו אותה כי אם פעם אחד לפני בית ראשון וגם הנביאים לא ידעו הסוד שלה כי אם הנביא שספר אותה ומי שספר אותה לפניו והוא חדוש גדול והגם שכבר ספרו אותה כנ"ל אף על פי כן הוא חדוש גמור, הינו דבר חדש לגמרי כי בודאי מאז עד עתה נעשה מה שנעשה ואז ספרו אותה כמו שהיה ראוי אז ועתה צריכין לספרה כמו שראוי עתה [ולא זכינו לשמעה] ועל ידי המעשה שוב אינו קשה לי כלל בעניננו כי מתחלה היה קשה לי קצת מפני מה יהיה כך דהינו שאין...
שיחות הר"ן - אות קמו
...קמו שיך להתורה קשיא ראשי תבות "ש'מע י'הוה ק'ולי א'קרא" [ב"לקוטי תנינא" סימן מ"ו] קדם תבת ועל כל פנים השם יתברך שומע קולו שזה ישועתו שנראה לי שחסר שם והעקר כי הצעקה בלבו בעצמה הוא בחינת אמונה כי אף על פי שבאים עליו כפירות גדולות וקשיות עם כל זה מאחר שצועק על כל פנים בלבו בודאי עדין יש בו ניצוץ ונקדה מהאמונה הקדושה כי אם חס ושלום, לא היה בו עוד שום נקדה מהאמונה כלל לא היה צועק כלל נמצא שהצעקה בעצמה הוא בחינת אמונה והבן זה וגם על ידי הצעקה זוכין לאמונה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לח - לִפְעָמִים הַגָּדוֹל הוֹלֵך וְנוֹסֵעַ לְהַקָּטָן, וְלִפְעָמִים לְהֵפֶך
...הולך ונוסע להקטן, ולפעמים להפך דהינו שלפעמים הצדיק נוסע על המדינה ומאיר להתלמידים ולפעמים התלמידים באים אצלו ודע, שזאת הבחינה היא גדולה דהינו כשהגדול נוסע להקטן, זאת הבחינה היא גדולה ביותר כי זה פשוט שהקטן צריך לבוא להגדול כי הוא צריך לקבל ממנו אך לפעמים אורו של הגדול הוא גדול מאד מאד עד שאי אפשר להקטן לקבל מן הגדול במקומו מחמת רבוי האור הגדול מאד על כן מכרח הגדול להוריד ולהכניע עצמו אצל הקטן ולילך אחריו כדי שעל ידי זה יתמעט ויתגשם האור קצת כדי שיוכל...
חיי מוהר"ן - נח - שיחות השיכים להתורות
...התורה אנכי בלקוטי א' סימן ד. ספר מעשה זו. מעשה באיש אחד מאנשי הבעל שם טוב זכרונו לברכה שהיה חולה ונחלש מאד ושלח איש אחד להבעל שם טוב זכרונו לברכה שיבקש את הבעל שם טוב זכרונו לברכה שיסע אליו. הינו שהבעל שם טוב זכרונו לברכה יסע להחולה. וכן הוה. ובא האיש השליח הנ"ל להבעל שם טוב זכרונו לברכה וספר לו כל הנ"ל שזה האיש הוא חולה, ושבקש ממנו שיסע אליו ונסע אליו הבעל שם טוב זכרונו לברכה. בדרך שאל האיש השליח להבעל שם טוב זכרונו לברכה, איך ששמעתי מכם שכשאדם...
מדוע בסוף השקר נמצאת האמת?
...eip.co.il/?key=542 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעד - יש רשעים שעובדים ויגעים כל ימיהם דע שיש רשעים שעובדים ויגעים כל ימיהם כדי לעקר עצמן מהשם יתברך ומתורתו לגמרי ... על כן הם מתאוים ויגעים כדי שיגיעו לכפירה גמורה בדעתם, חס ושלום באפן שלא יהיה להם עוד צד ספק לנטות אל האמת אבל צריכים לזה יגיעה גדולה מאד מאד כמה וכמה שנים רחמנא לצלן, רחמנא לשזבן כי היהדות שבהם אינה מנחת אותם ומבלבלת אותם תמיד ודע שיש מהם כשמגיעין ובאין למה שהתאוו דהינו לכפירה גמורה חס...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריז - זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה
...תורת משה זכרו תורת משה ראשי תבות תמז חסר ואו כי אז בתמוז צריכים להמשיך הזכרון לתקן השכחה כי אז נתהוה השכחה כי על ידי הלוחות שנשתברו בחדש תמוז נתהוה השכחה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אלמלא לא נשתברו הלוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל' ועל כן חסר ואו מתמז כנ"ל כי מאחר שנשתברו הלוחות נסתלק הואו כי הלוחות הם בחינת ואו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה גם זמן מתן תורתינו ראשי תבות תמז כי בתמוז נתנו הלוחות כמו שאמרו רבותינו...
הצדיק האמת הגדול במעלה - מה מיוחד בו?
...בו? אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=2207 - שיחות הר"ו - אות נא העולם אומרים שאין צריך לבקש גדולות ואני אומר שצריך דוקא לבקש גדולות לבקש ולחפש אחר הצדיק הגדול ביותר דוקא וכבר מבאר מזה בספרים שצריך לחפש דיקא אחר הצדיק והרבי הגדול ביותר וכיו"ב מובא כאן breslev.eip.co.il/?key=172 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ל - מישרא דסכינא וכל מה שהוא קטן ביותר ומרחק ביותר מהשם יתברך הוא צריך רבי גדול ביותר ... כי כל מה שהוא קטן ומרחק ביותר צריך מלמד גדול...
שיחות הר"ן - אות רמה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...תורה מי שזוכה לחדש איזה דבר בתורה אמר בלשון תמה וחדוש: מהיכן לוקחין החדוש ? כי באמת ענין חדושין מי שזוכה לחדש הוא דבר נפלא ונעלם מאד מאד, כי מהיכן לוקחין זאת ?! והמובן מדבריו היה שבזה שזוכין לחדש, בזה רואין התגלות אלקותו יתברך שהוא יתברך ממציא מאין ליש כי בתחלה לא היה יודע כלל זאת החדוש רק עכשו הוא לוקח ושואב ממקור החכמה שהוא בחינת אין, הינו מאין סוף ובזה אנו רואין בעיני השכל התגלות הבורא יתברך ואחר כך דברתי עמו, ואמרתי: הלא רואין זאת כי לפעמים אני...
שיחות הר"ן - אות רלא - מדבר ממעלת ההתבודדות
שיחות הר"ן - אות רלא - מדבר ממעלת ההתבודדות ספר לי אחד מאנשיו שפעם אחת שאל את רבנו זכרונו לברכה, מהו החלוק שבין לב נשבר למרה שחורה השיב לו: לב נשבר הוא כך שאפילו כשעומד בין העולם יחזיר פניו ויאמר: רבונו של עולם וכו' ובאותה שעה בעצמה ובתוך כך אמר רבנו, זכרונו לברכה בעצמו. רבונו של עולם בהתעוררות נפלא ובנשיאת ידים בהשתוקקות נמרץ כדרכו...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1870 שניות - עכשיו 18_01_2021 השעה 00:52:40 - wesi2