רבי נחמן מברסלב אומר שיש 2 תורות. תורת ה ותורת האדם.
רבי נחמן מברסלב מבאר שהתורה שהאדם קורא לה תורת ה, היא רק על שם המושאל. דהיינו זה רק באופן יחסי. וככל שהאדם עולה יותר מדרגה לדרגה. כך הוא מתקרב יותר אל תורת ה ממש.
בכל מקרה, הדבר נכון כמובן גם לגבי דברי רבי נחמן מברסלב עצמם, שגם בהם יש אין סוף בחינות ופירושים.
לגבי התיקון הכללי.
גם לתיקון הכללי, יש דרגות שונות.
ברמה של עולם העשייה הגשמי, התקון הכללי, הוא הפרקי תהלים שרבי נחמן מברסלב נתן לקרוא.
יחד עם זאת, רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהרן מבאר שתקון הכללי הוא תקון המחשבה!
רבי נחמן מברסלב מביא שהבגדים של האדם צריכים להיות לבנים ונקיים, כי אם לא, אז הבגדים של האדם נוקמים בו. וזה כמובן צריך ביאור.
והעניין הוא, כי הבגדים של האדם, הם המקיפים של האדם.
פירוש: כל מה שהאדם אינו יודע, זה בעצם שכל שנמצא מחוץ לאדם ומקיף את האדם.
הבגדים של האדם = השכל של האדם, המחשבות של האדם וכולי.
בגדים לבנים = שכל נקי.
התיקון כללי הוא תיקון המחשבה, שאז כאשר המחשבה מתוקנת, אז הכל תקין.
אם האדם פוגם בבגדים שלו, דהיינו פוגם בשכל שלו, אז הבגדים עצמם נוקמים בו.
פירוש: השכל הטיפשי של האדם, זה עצמו העונש שלו.
מי שאין לו אמונת חכמים, נידון במותרות.
פירוש: מי שהאמונה שלו אינה חכמה, אלא יש לו אמונות כוזביות, הרי שהוא נידון במותרות. דהיינו הוא עושה דברים מיותרים שהוא לא צריך לעשות, ומפחד מדברים מיותרים וכולי.
העוונות של האדם עוברים בתוך עצמותיו של האדם ומענישים אותו. כאן בעולם הזה.
מדוע?
כי כאן זה הגן עדן.
כאשר יש לאדם אמונה שלמה, על ידי זה הוא כולל את הבריאה בבורא, ועל ידי זה הוא חי חיים טובים באמת תמיד, כאן בעולם הזה וגם אחרי המוות, כי זה הכל אחד.
לעומת זאת, מי שאין לו אמונה שלמה, זה עצמו העונש שלו. כי כשיש פגם אמונה, זה פגם הדעת ויש סבל וכולי.
ואיך זוכים לאמונה? על ידי אמת.
פירוש: אמונה אמיתית היא שכל שמעל השכל.
ז"א אמונה אינה נוגדת את השכל, אבל היא שכל מאוד גדול, שהוא מעל השכל הרגיל.
ככל שהאדם משתמש יותר בשכל שלו, כך הוא מכיר טוב יותר את הבורא, ועל ידי זה הוא נכלל בבורא.
וכאשר האדם נכלל בבורא לגמרי, באמצעות השכל שלו, על ידי זה הוא זוכה לשכל חדש, שנקרא שכל הנקנה. שהוא בחינת שלמות האמונה.
הבורא ברא את אדם הראשון בגן עדן. גן עדן זה כאן. ממש כאן איפה שאנחנו נמצאים. כל העולם הזה הוא גן עדן.
הבורא נתן לאדם הראשון רק מצווה אחת בלבד. לא לאכול מעץ הדעת טוב ורע.
החטא של אדם הראשון היה, שהוא אכל מעץ הדעת, דהיינו הלך אחרי השכל שלו הרגיל, ולא אחרי האמונה.
פירוש: עץ הדעת טוב ורע, היינו שהאדם אומר עושה הפרדה בין טוב לבין רע. זה החטא של עץ הדעת.
לפני החטא, אדם הראשון לא הבדיל בין טוב לבין רע, לא הבדיל בינו לבין אשתו, ולא הבדיל בין גופו לבין נשמתו. וממילא הוא גם היה חי לנצח לפני החטא.
ברגע שהוא חטא, הוא עשה הפרדה בין הבורא לבין הבריאה, בין הטוב לבין הרע, בינו לבין אשתו, בין נשמתו לבין גופו, ואז ממילא נגזרה עליו מיתה.
מדוע? כי ברגע שהוא חושב שהוא זה הגוף שלו, ממילא הוא נחשב מת. ז"א העונש שלו הוא תוצאה ישירה של העוון עצמו.
ולהיכן הבורא גירש את אדם הראשון? לגהנום!
ז"א כאן זה גם גהנום. כי כאשר האדם רחוק מהבורא זה עצמו הגהנום.
הספקות / הפחדים / החששות וכולי, זה עצמו הגהנום כאן בעולם הזה.
והעיקר הוא התיקון הכללי, דהיינו לתקן את המחשבה, דהיינו "חשוב מה", שהאדם יחזיק את עצמו לכלום ביחס לבורא. זה הכל.
רבי נחמן מברסלב כותב בפירוש, שהמשיח לא יבוא בזכות התורה והמצוות, אלא רק בזכות רחמי ה בלבד.
מה היה החטא של משה?
משה רצה לגלות את התורה שקדמה לבריאת העולם. אבל הוא ניסה לעשות זאת בכוח הזרוע, דהיינו הוא חשב לזכות לזה בזכות המצוות שלו.
אבל הוא חטא בכך.
כי הוא היא צריך לזכות לתורה שקדמה לעולם, רק באמצעות רחמים בלבד, ולא בזכות המצוות שלו.
ולכן הוא לא נכנס לארץ ישראל.
זה בדיוק אותה הבחינה שהמשיח לא יבוא בזכות המצוות, אלא רק בחסד חינם.
והעיקר שהכל תלוי בו, זו האמונה.
כי המשיח לא מגיע רק בגלל פגם האמונה בלבד! ולא בגלל שום דבר אחר... !
רבי נחמן מברסלב לעומת זאת, זכה לשלמות האמונה, כי הוא זכה להגיע לארץ ישראל. ואז הוא קיבל שכל חדש וגילה תורה חדשה.
עד לפני ארץ ישראל, התורה של רבי נחמן מברסלב, הייתה כמו התורה של משה רבנו. דהיינו לא תורת ה ממש.
אחרי ארץ ישראל, רבי נחמן מברסלב גילה את התורה שקדמה לבריאת העולם, וביקש לגנוז את כל מה שהוא גילה לפני ארץ ישראל.
בשורה התחתונה, ארץ ישראל היא שלמות האמונה. פירוש, אם האדם מבדיל בין השגחה לבין טבע, הרי שאין לו שלמות אמונה.
אם האדם לא מרגיש שהכל טוב תמיד, אין לו שלמות אמונה.
והכל נובע מחסרון הדעת בלבד.
רבי נחמן מברסלב הבטיח, שאם האדם מוציא את שכלו מכוח אל הפועל, אז הוא זוכה לאמונה ולשכל הנקנה וכולי.
ולהכל אפשר להגיע על ידי חיפוש האמת וכולי...
ואז זוכים שכבר כאן בעולם הזה, זה עצמו כבר הופך להיות העולם הבא ועולם האמת.
עולם השקר, היינו כאשר האדם חי בשקר ולא רואה את הבורא בכל דבר.
עולם האמת = כאשר האדם רואה את הבורא בכל דבר.
עולם הבא, היינו התכלית הסופית, שבה הכל טוב.
ואצל צדיק אמיתי, אצלו הכל טוב תמיד באותה המידה ממש. כך שהוא תמיד בעולם הבא.
אצל הצדיק האמת, הוא בכל דבר משיג את השעשוע של העולם הבא. דהיינו בכל פעולה בעולם שהוא עושה, הוא מרגיש בה את השעשוע של העולם הבא וכולי.
ביומו תתן שכרו. אספקלריה מאירה, היא כאשר האדם רואה את הבורא בבירור בכל דבר. ושאינה מאירה, היינו שהוא רק מאמין בכך אך לא רואה בחוש.
לא יראני האדם וחי. מה הפירוש?
אנשים חושבים בטעות שאחרי המוות רואים את הבורא, אבל זה קשקוש. כי מצד האמת אין הבדל בין עם גוף לבין בלי גוף.
לא יראני האדם וחי פירושו, לא יראני האדם כל זמן שהאגו שלו חי.
לראות את הבורא, היינו כאשר האגו של האדם מתבטל לגמרי. וזה אפשרי גם כאן בעולם הזה בגוף הגשמי.
וראית את אחורי ופני לא יראו. פירוש:
תוכל לראות רק את החלק האחורי והרחוק של הבורא, אך לא את הבורא עצמו.
רבי נחמן מברסלב לעומת זאת, זכה לראות את הבורא עצמו "פנים בפנים", דהיינו ביטול הגאווה המוחלט, שבו הנשמה של האדם נכללת בא"ס לגמרי.
ובאין סוף, הכל טוב תמיד. כי אין שם שום הבדל בין טוב לרע.
סוף פירושו הבדל בין טוב לרע. יש גבול בין הטוב לבין הרע.
אין סוף פירושו, אין הבדל וגבול בין טוב לבין רע. ואז הכל הופך לטוב.
וגם אחרי שהכל טוב, גם אז עולים מדרגה לדרגה, דהיינו הטוב עצמו רק גדל כל הזמן, בלי שום נפילות, רק עלייה בלבד.
רבי נחמן מברסלב מבאר שהתורה שהאדם קורא לה תורת ה, היא רק על שם המושאל. דהיינו זה רק באופן יחסי. וככל שהאדם עולה יותר מדרגה לדרגה. כך הוא מתקרב יותר אל תורת ה ממש.
בכל מקרה, הדבר נכון כמובן גם לגבי דברי רבי נחמן מברסלב עצמם, שגם בהם יש אין סוף בחינות ופירושים.
לגבי התיקון הכללי.
גם לתיקון הכללי, יש דרגות שונות.
ברמה של עולם העשייה הגשמי, התקון הכללי, הוא הפרקי תהלים שרבי נחמן מברסלב נתן לקרוא.
יחד עם זאת, רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהרן מבאר שתקון הכללי הוא תקון המחשבה!
רבי נחמן מברסלב מביא שהבגדים של האדם צריכים להיות לבנים ונקיים, כי אם לא, אז הבגדים של האדם נוקמים בו. וזה כמובן צריך ביאור.
והעניין הוא, כי הבגדים של האדם, הם המקיפים של האדם.
פירוש: כל מה שהאדם אינו יודע, זה בעצם שכל שנמצא מחוץ לאדם ומקיף את האדם.
הבגדים של האדם = השכל של האדם, המחשבות של האדם וכולי.
בגדים לבנים = שכל נקי.
התיקון כללי הוא תיקון המחשבה, שאז כאשר המחשבה מתוקנת, אז הכל תקין.
אם האדם פוגם בבגדים שלו, דהיינו פוגם בשכל שלו, אז הבגדים עצמם נוקמים בו.
פירוש: השכל הטיפשי של האדם, זה עצמו העונש שלו.
מי שאין לו אמונת חכמים, נידון במותרות.
פירוש: מי שהאמונה שלו אינה חכמה, אלא יש לו אמונות כוזביות, הרי שהוא נידון במותרות. דהיינו הוא עושה דברים מיותרים שהוא לא צריך לעשות, ומפחד מדברים מיותרים וכולי.
העוונות של האדם עוברים בתוך עצמותיו של האדם ומענישים אותו. כאן בעולם הזה.
מדוע?
כי כאן זה הגן עדן.
כאשר יש לאדם אמונה שלמה, על ידי זה הוא כולל את הבריאה בבורא, ועל ידי זה הוא חי חיים טובים באמת תמיד, כאן בעולם הזה וגם אחרי המוות, כי זה הכל אחד.
לעומת זאת, מי שאין לו אמונה שלמה, זה עצמו העונש שלו. כי כשיש פגם אמונה, זה פגם הדעת ויש סבל וכולי.
ואיך זוכים לאמונה? על ידי אמת.
פירוש: אמונה אמיתית היא שכל שמעל השכל.
ז"א אמונה אינה נוגדת את השכל, אבל היא שכל מאוד גדול, שהוא מעל השכל הרגיל.
ככל שהאדם משתמש יותר בשכל שלו, כך הוא מכיר טוב יותר את הבורא, ועל ידי זה הוא נכלל בבורא.
וכאשר האדם נכלל בבורא לגמרי, באמצעות השכל שלו, על ידי זה הוא זוכה לשכל חדש, שנקרא שכל הנקנה. שהוא בחינת שלמות האמונה.
הבורא ברא את אדם הראשון בגן עדן. גן עדן זה כאן. ממש כאן איפה שאנחנו נמצאים. כל העולם הזה הוא גן עדן.
הבורא נתן לאדם הראשון רק מצווה אחת בלבד. לא לאכול מעץ הדעת טוב ורע.
החטא של אדם הראשון היה, שהוא אכל מעץ הדעת, דהיינו הלך אחרי השכל שלו הרגיל, ולא אחרי האמונה.
פירוש: עץ הדעת טוב ורע, היינו שהאדם אומר עושה הפרדה בין טוב לבין רע. זה החטא של עץ הדעת.
לפני החטא, אדם הראשון לא הבדיל בין טוב לבין רע, לא הבדיל בינו לבין אשתו, ולא הבדיל בין גופו לבין נשמתו. וממילא הוא גם היה חי לנצח לפני החטא.
ברגע שהוא חטא, הוא עשה הפרדה בין הבורא לבין הבריאה, בין הטוב לבין הרע, בינו לבין אשתו, בין נשמתו לבין גופו, ואז ממילא נגזרה עליו מיתה.
מדוע? כי ברגע שהוא חושב שהוא זה הגוף שלו, ממילא הוא נחשב מת. ז"א העונש שלו הוא תוצאה ישירה של העוון עצמו.
ולהיכן הבורא גירש את אדם הראשון? לגהנום!
ז"א כאן זה גם גהנום. כי כאשר האדם רחוק מהבורא זה עצמו הגהנום.
הספקות / הפחדים / החששות וכולי, זה עצמו הגהנום כאן בעולם הזה.
והעיקר הוא התיקון הכללי, דהיינו לתקן את המחשבה, דהיינו "חשוב מה", שהאדם יחזיק את עצמו לכלום ביחס לבורא. זה הכל.
רבי נחמן מברסלב כותב בפירוש, שהמשיח לא יבוא בזכות התורה והמצוות, אלא רק בזכות רחמי ה בלבד.
מה היה החטא של משה?
משה רצה לגלות את התורה שקדמה לבריאת העולם. אבל הוא ניסה לעשות זאת בכוח הזרוע, דהיינו הוא חשב לזכות לזה בזכות המצוות שלו.
אבל הוא חטא בכך.
כי הוא היא צריך לזכות לתורה שקדמה לעולם, רק באמצעות רחמים בלבד, ולא בזכות המצוות שלו.
ולכן הוא לא נכנס לארץ ישראל.
זה בדיוק אותה הבחינה שהמשיח לא יבוא בזכות המצוות, אלא רק בחסד חינם.
והעיקר שהכל תלוי בו, זו האמונה.
כי המשיח לא מגיע רק בגלל פגם האמונה בלבד! ולא בגלל שום דבר אחר... !
רבי נחמן מברסלב לעומת זאת, זכה לשלמות האמונה, כי הוא זכה להגיע לארץ ישראל. ואז הוא קיבל שכל חדש וגילה תורה חדשה.
עד לפני ארץ ישראל, התורה של רבי נחמן מברסלב, הייתה כמו התורה של משה רבנו. דהיינו לא תורת ה ממש.
אחרי ארץ ישראל, רבי נחמן מברסלב גילה את התורה שקדמה לבריאת העולם, וביקש לגנוז את כל מה שהוא גילה לפני ארץ ישראל.
בשורה התחתונה, ארץ ישראל היא שלמות האמונה. פירוש, אם האדם מבדיל בין השגחה לבין טבע, הרי שאין לו שלמות אמונה.
אם האדם לא מרגיש שהכל טוב תמיד, אין לו שלמות אמונה.
והכל נובע מחסרון הדעת בלבד.
רבי נחמן מברסלב הבטיח, שאם האדם מוציא את שכלו מכוח אל הפועל, אז הוא זוכה לאמונה ולשכל הנקנה וכולי.
ולהכל אפשר להגיע על ידי חיפוש האמת וכולי...
ואז זוכים שכבר כאן בעולם הזה, זה עצמו כבר הופך להיות העולם הבא ועולם האמת.
עולם השקר, היינו כאשר האדם חי בשקר ולא רואה את הבורא בכל דבר.
עולם האמת = כאשר האדם רואה את הבורא בכל דבר.
עולם הבא, היינו התכלית הסופית, שבה הכל טוב.
ואצל צדיק אמיתי, אצלו הכל טוב תמיד באותה המידה ממש. כך שהוא תמיד בעולם הבא.
אצל הצדיק האמת, הוא בכל דבר משיג את השעשוע של העולם הבא. דהיינו בכל פעולה בעולם שהוא עושה, הוא מרגיש בה את השעשוע של העולם הבא וכולי.
ביומו תתן שכרו. אספקלריה מאירה, היא כאשר האדם רואה את הבורא בבירור בכל דבר. ושאינה מאירה, היינו שהוא רק מאמין בכך אך לא רואה בחוש.
לא יראני האדם וחי. מה הפירוש?
אנשים חושבים בטעות שאחרי המוות רואים את הבורא, אבל זה קשקוש. כי מצד האמת אין הבדל בין עם גוף לבין בלי גוף.
לא יראני האדם וחי פירושו, לא יראני האדם כל זמן שהאגו שלו חי.
לראות את הבורא, היינו כאשר האגו של האדם מתבטל לגמרי. וזה אפשרי גם כאן בעולם הזה בגוף הגשמי.
וראית את אחורי ופני לא יראו. פירוש:
תוכל לראות רק את החלק האחורי והרחוק של הבורא, אך לא את הבורא עצמו.
רבי נחמן מברסלב לעומת זאת, זכה לראות את הבורא עצמו "פנים בפנים", דהיינו ביטול הגאווה המוחלט, שבו הנשמה של האדם נכללת בא"ס לגמרי.
ובאין סוף, הכל טוב תמיד. כי אין שם שום הבדל בין טוב לרע.
סוף פירושו הבדל בין טוב לרע. יש גבול בין הטוב לבין הרע.
אין סוף פירושו, אין הבדל וגבול בין טוב לבין רע. ואז הכל הופך לטוב.
וגם אחרי שהכל טוב, גם אז עולים מדרגה לדרגה, דהיינו הטוב עצמו רק גדל כל הזמן, בלי שום נפילות, רק עלייה בלבד.