ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מא - רִקּוּדִין
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] רקודין הנה איתא (ב"עץ חייםדף כ"ב) הברכים הינו הרגלין, הם נצח הוד, והם עוקבין ועק"ב גימטריא שתי פעמים אלהים, שהם דינים, שיש שם אחיזה לחיצונים כידוע והפעלה להבריח החיצונים משם, שימשיך לתוך הברכים, הגבורות משרש הבינה וכשממשיך שרש הגבורות מבינה, אז החיצונים בורחים משם, והוא לוקח הבכורה והברכה, שזה בחינת ברכים ושרש הבכורות, נקרא יין כידוע וזה יין המשמח וזה שכתוב ביעקב, כשראה שהוא בחינת ברכים במקום דין כי שתי פעמים אלהים עם עשר אותיות גימטריא יעקב אזי המשיך שרש הגבורות, בחינת יין המשמח כמו שכתוב (בראשית כ"ז) : "ויבא לו יין וישת" שרש של הברכה נמצא על ידי רקודין, ששותה יין המשמח, שהם שרש הגבורות שבבינה ונמשכין למטה בתוך הרגלין, הינו שמרקד בזה מגרש החיצונים משם וזאת התלהבות של הרקוד, והוא "אשה ריח ניחוח לה'" (במדבר כ"ח) אבל מי שמרקד בהתלהבות היצר זה נקרא חטא של נדב ואביהוא שכתוב בהם (ויקרא י) : ויקריבו אש זרה נדב ואביהוא, הם נצח והוד והתלהבות שבקדשה, נקרא יין המשמח, שעל ידו נמתקים הבכורות ואש זרה, נקרא יין המשכר, התלהבות היצר ושם יש חס ושלום אחיזה להחיצונים, אשר לא צוה אותם וזה גם כן פדיון נפש כי הממון נקרא עמודים, כמו שכתוב (דברים י"א) : "ואת היקום אשר ברגליהם" (פסחים קי"ט) וכשהצדיק העושה הפדיון מניח ידיו על הממון יכון כי יש יד הגדולה וכו', והינו שלש ידות ושלש פעמים י"ד גימטריא מ"ב ושם מ"ב יש בו שבעה שמות וכל שם יש בו ששה אותיות ויכון להמשיך אליו הווין, הינו השבעה שמות שיש בכל אחד ששה אותיות להמשיך אותן לתוך הממון הנקרא עמודים ואז נקרא ווי העמודים ואלו עמודים, הינו רגלין הינו עקבים, הם בחינת דין כי שתי פעמים אלהים, גימטריא עקב ויש שם אחיזה להחיצונים ואין דין נמתק אלא בשרשו ושרש הדינים בבינה, כמו שכתוב (בזוהר ויקרא י:) : 'בינה דינין מתערין מנה', "אני בינה לי גבורה" (משלי ח') ושם מ"ב בבינה נמצא כשממשיך שם מ"ב לתוך עמודים אזי הדינין נמתקין בשרשם (שמות כ"ז) : "ווי עמודים וחשקיהם כסף" פרוש: על ידי חשיקה והתחברות ווי עם עמודים, נעשה כסף, חסד, שנמתקין הדינין "עץ חיים" פרק י"ג (היכל הכתרים שער א"א) : שם מ"ב בבינה, ואלו המ"ב הם ש"ע נהורין המאירין ח' חורתא גימטריא בשלום (שם בפרק י"ד) גימטריא חשמל מלבוש, שזה החשמל שומר בגדים עליונים מע"ש של קלפה, כמו שכתוב (ישעיה נ"א) : "כבגד יאכלם עש" וזה (יומא ע"א) : 'הרוצה לנסך יין על גבי המזבח, ימלא גרונם של תלמידי חכמים' 'לנסך', הינו מלוכה וממשלה (תהלים ב') : "ואני נסכתי מלכי" וכו' יין, זה בחינת בינה, שרש הבכורה יין המשמח 'מזבח' זה בחינת דינים 'תלמידי חכמים', הם בחינת נצח הוד וזהו פרושו: הרוצה להמליך ולהמשיל ולהמתיק הדינים, על ידי שרשם שהוא יין המשמח מה יעשה, עצה טובה : על זה ימלא גרונם, על ידי רקודין, או על ידי פדיון, כמו שמובא לעיל גם על ידי מלוי גרונם, נמתק הדינין (סוף ברכות) : תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שעל ידם נמשך שם של מ"ב, שהם ש"ע נהורין, ועם ח' חורתא, גימטריא בשלו"ם ותלמידי חכמים נקראים נצח הוד, רגלין כמו שמובא במדרש: "שוקיו עמודי שש" הם תלמידי חכמים (עיין תרגום) וגם מזבח נקרא רגלין, כמו שכתוב (תהלים ד') : "זבחו זבחי צדק", וכמו שכתוב (שם פ"ה) : "צדק לפניו יהלך" וזה פרוש (שם כ) "יתן לך כלבבך" ואימתי, כאשר "וכל עצתך ימלא" על ידי מלוי גרונם של תלמידי חכמים (אבות פרק ו) : 'ונהנין ממנו עצה ותושיה' וכמו שכתוב (שם ל"ג) : "עצת ה' לעולם תעמד" שהם עמודי עולם (ישעיה י"ד) "ה' צבאות יעץ", ה' צבאות, הם נצח והוד
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

רִקּוּדִין

הִנֵּה אִיתָא הַבִּרְכַּיִם הַיְנוּ הָרַגְלִין, הֵם נֶצַח הוֹד, וְהֵם עוֹקְבִין

וְעָקֵ"ב גִּימַטְרִיָּא שְׁתֵּי פְּעָמִים אלהִים, שֶׁהֵם דִּינִים, שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֲחִיזָה לַחִיצוֹנִים כַּיָּדוּעַ

וְהַפְּעֻלָּה לְהַבְרִיחַ הַחִיצוֹנִים מִשָּׁם, שֶׁיַּמְשִׁיך לְתוֹך הַבִּרְכַּיִם, הַגְּבוּרוֹת מִשּׁרֶשׁ הַבִּינָה

וּכְשֶׁמַּמְשִׁיך שׁרֶשׁ הַגְּבוּרוֹת מִבִּינָה, אָז הַחִיצוֹנִים בּוֹרְחִים מִשָּׁם, וְהוּא לוֹקֵחַ הַבְּכוֹרָה וְהַבְּרָכָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בִּרְכַּיִם

וְשׁרֶשׁ הַבְּכוֹרוֹת, נִקְרָא יַיִן כַּיָּדוּעַ

וְזֶה יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ

וְזֶה שֶׁכָּתוּב בְּיַעֲקב, כְּשֶׁרָאָה שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּרְכַּיִם בִּמְקוֹם דִּין

כִּי שְׁתֵּי פְּעָמִים אֱלהִים עִם עֶשֶׂר אוֹתִיּוֹת גִּימַטְרִיָּא יַעֲקב

אֲזַי הִמְשִׁיך שׁרֶשׁ הַגְּבוּרוֹת, בְּחִינַת יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ"

שׁרֶשׁ שֶׁל הַבְּרָכָה

נִמְצָא עַל יְדֵי רִקּוּדִין, שֶׁשּׁוֹתֶה יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ, שֶׁהֵם שׁרֶשׁ הַגְּבוּרוֹת שֶׁבַּבִּינָה

וְנִמְשָׁכִין לְמַטָּה בְּתוֹך הָרַגְלִין, הַיְנוּ שֶׁמְּרַקֵּד

בָּזֶה מְגָרֵשׁ הַחִיצוֹנִים מִשָּׁם

וְזאת הִתְלַהֲבוּת שֶׁל הָרִקּוּד, וְהוּא "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'"

אֲבָל מִי שֶׁמְּרַקֵּד בְּהִתְלַהֲבוּת הַיֵּצֶר

זֶה נִקְרָא חֵטְא שֶׁל נָדָב וַאֲבִיהוּא שֶׁכָּתוּב בָּהֶם: וַיַּקְרִיבוּ אֵשׁ זָרָה

נָדָב וַאֲבִיהוּא, הֵם נֶצַח וָהוֹד

וְהִתְלַהֲבוּת שֶׁבִּקְּדֻשָּׁה, נִקְרָא יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ, שֶׁעַל יָדוֹ נִמְתָּקִים הַבְּכוֹרוֹת

וְאֵשׁ זָרָה, נִקְרָא יַיִן הַמְשַׁכֵּר, הִתְלַהֲבוּת הַיֵּצֶר

וְשָׁם יֵשׁ חַס וְשָׁלוֹם אֲחִיזָה לְהַחִיצוֹנִים, אֲשֶׁר לא צִוָּה אוֹתָם

וְזֶה גַּם כֵּן פִּדְיוֹן נֶפֶשׁ

כִּי הַמָּמוֹן נִקְרָא עַמּוּדִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאֶת הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם"

וּכְשֶׁהַצַּדִּיק הָעוֹשֶׂה הַפִּדְיוֹן מַנִּיחַ יָדָיו עַל הַמָּמוֹן

יְכַוֵּן כִּי יֵשׁ יָד הַגְּדוֹלָה וְכוּ', וְהַיְנוּ שָׁלֹשׁ יָדוֹת

וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים י"ד גִּימַטְרִיָּא מ"ב

וְשֵׁם מ"ב יֵשׁ בּוֹ שִׁבְעָה שֵׁמוֹת

וְכָל שֵׁם יֵשׁ בּוֹ שִׁשָּׁה אוֹתִיּוֹת

וִיכַוֵּן לְהַמְשִׁיך אֵלָיו הַוָּוִין, הַיְנוּ הַשִּׁבְעָה שֵׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד שִׁשָּׁה אוֹתִיּוֹת לְהַמְשִׁיך אוֹתָן לְתוֹך הַמָּמוֹן הַנִּקְרָא עַמּוּדִים

וְאָז נִקְרָא וָוֵי הָעַמּוּדִים

וְאֵלּוּ עַמּוּדִים, הַיְנוּ רַגְלִין הַיְנוּ עֲקֵבַיִם, הֵם בְּחִינַת דִּין

כִּי שְׁתֵּי פְּעָמִים אֱלהִים, גִּימַטְרִיָּא עָקֵב

וְיֵשׁ שָׁם אֲחִיזָה לְהַחִיצוֹנִים

וְאֵין דִּין נִמְתָּק אֶלָּא בְּשָׁרְשׁוֹ

וְשׁרֶשׁ הַדִּינִים בַּבִּינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'בִּינָה דִּינִין מִתְעָרִין מִנַּהּ', "אֲנִי בִּינָה לִי גְּבוּרָה" וְשֵׁם מ"ב בַּבִּינָה

נִמְצָא כְּשֶׁמַּמְשִׁיך שֵׁם מ"ב לְתוֹך עַמּוּדִים

אֲזַי הַדִּינִין נִמְתָּקִין בְּשָׁרְשָׁם: "וָוֵי עַמּוּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם כֶּסֶף"

פֵּרוּשׁ: עַל יְדֵי חֲשִׁיקָה וְהִתְחַבְּרוּת וָוֵי עִם עַמּוּדִים, נַעֲשֶׂה כֶּסֶף, חֶסֶד, שֶׁנִּמְתָּקִין הַדִּינִין

"עֵץ חַיִּים" פֶּרֶק י"ג: שֵׁם מ"ב בַּבִּינָה, וְאֵלּוּ הַמ"ב הֵם ש"ע נְהוֹרִין הַמְּאִירִין ח' חִוַּרְתָּא

גִּימַטְרִיָּא בַּשָּׁלוֹם גִּימַטְרִיָּא חַשְׁמַל מַלְבּוּשׁ, שֶׁזֶּה הַחַשְׁמַל שׁוֹמֵר בְּגָדִים עֶלְיוֹנִים מֵעָ"שׁ שֶׁל קְלִפָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כַּבֶּגֶד יאכְלֵם עָשׁ"

וְזֶה: 'הָרוֹצֶה לְנַסֵּך יַיִן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, יְמַלֵּא גְּרוֹנָם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים'

'לְנַסֵּך', הַיְנוּ מְלוּכָה וּמֶמְשָׁלָה: "וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי" וְכוּ'

יַיִן, זֶה בְּחִינַת בִּינָה, שׁרֶשׁ הַבְּכוֹרָה

יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ 'מִזְבֵּחַ' זֶה בְּחִינַת דִּינִים

'תַּלְמִידֵי חֲכָמִים', הֵם בְּחִינַת נֶצַח הוֹד

וְזֶהוּ פֵּרוּשׁוֹ: הָרוֹצֶה לְהַמְלִיך וּלְהַמְשִׁיל וּלְהַמְתִּיק הַדִּינִים, עַל יְדֵי שָׁרְשָׁם שֶׁהוּא יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ

מַה יַּעֲשֶׂה, עֵצָה טוֹבָה: עַל זֶה יְמַלֵּא גְּרוֹנָם, עַל יְדֵי רִקּוּדִין, אוֹ עַל יְדֵי פִּדְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא לְעֵיל

גַּם עַל יְדֵי מִלּוּי גְּרוֹנָם, נִמְתָּק הַדִּינִין

תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם

שֶׁעַל יָדָם נִמְשָׁך שֵׁם שֶׁל מ"ב, שֶׁהֵם ש"ע נְהוֹרִין, וְעִם ח' חִוַּרְתָּא, גִּימַטְרִיָּא בַּשָּׁלוֹ"ם

וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים נִקְרָאִים נֶצַח הוֹד, רַגְלִין כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ: "שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ" הֵם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים

וְגַם מִזְבֵּחַ נִקְרָא רַגְלִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "זִבְחוּ זִבְחֵי צֶדֶק", וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּך"

וְזֶה פֵּרוּשׁ "יִתֵּן לְך כִלְבָבֶך"

וְאֵימָתַי, כַּאֲשֶׁר "וְכָל עֲצָתְך יְמַלֵּא"

עַל יְדֵי מִלּוּי גְּרוֹנָם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים

'וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה'

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עֲצַת ה' לְעוֹלָם תַּעֲמד"

שֶׁהֵם עַמּוּדֵי עוֹלָם

"ה' צְבָאוֹת יָעָץ", ה' צְבָאוֹת, הֵם נֶצַח וָהוֹד
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסב - בִּימֵי הַמַּגִּיד, הָיָה אִישׁ עָשִׁיר וּמְיֻחָס
...מוהר"ן ח"א - תורה קסב - בימי המגיד, היה איש עשיר ומיחס בימי המגיד, זכרונו לברכה, היה איש עשיר ומיחס, והיה מתנגד לאנשי המגיד וספרו לו אנשיו מזה האיש ואמר להם שיראו לקרב אותו אליו ולהשתדל בזה מאד ולהתפלל להשם יתברך שיעזר להם וכן עשו עד שעזרם ה' שהביאו אותו להמגיד, זכרונו לברכה ונעשה איש כשר ירא שמים אך התחיל לירד מנכסיו ואמר המגיד, זכרונו לברכה שאלו שניהם אי אפשר שיהיו במקום אחד, הינו תורה וגדלה כי 'הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין' נמצא כשרוצה להחכים עומד לדרום על כן אי אפשר לו להעשיר כי כשהוא בדרום...
שיחות הר"ן - אות רנט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...פעם אחד אמר: צמאון הוא תאוה גדולה ולפי הבנתי כונתו היתה לרמז לנו מענין השתוקקות וכסופין וצמאון להשם יתברך שהוא דבר נפלא מאד כמו הצמא מאד כשהוא בא אל המים שיש לו תענוג גדול משתיתו לגדל צמאונו נמצא שעקר תענוג הגדול הוא על ידי הצמאון כמו כן הוא כל עניני כסופין וגעגועים דקדשה להשם יתברך ולעבודתו באמת וזהו עקר תענוג עולם הבא שאז יזכו לרצון ולכסופין בחינת רעוא דרעוין שהוא בחינת הסתלקות משה והוא בחינת ארבע מאות עלמין דכסופין דירתין צדיקיא לעלמא דאתי הדא הוא דכתיב: "ארבע מאות שקל כסף" וכו' כמבאר בזוהר ה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלו - אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְך עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ
...תדין את חברך עד שתגיע למקומו אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו זהו מה שאמרו רז"ל 'הוי דן את כל אדם לכף זכות' כי כשיש מחלקת על אדם צריך לחקר למצא זכות בחברו, במה שחולק עליו כדי לדונו לכף זכות כי המחלקת לא ימנע משני פנים או מחמת שחבירו גדול ממנו במעלה ועל כן חולק עליו על שלא הגיע למדרגתו ואזי צריך להשתדל שיגיע הוא גם כן למדרגת חברו בכדי שיהיו שניהם שוים ואזי לא יהיה מחלקת או לפעמים להפך שהוא גדול מחברו והמחלקת מחמת שחברו מתקנא בו, על שלא הגיע למדרגתו ועל כן צריך לדונו לכף זכות ובזה הוא מעלה חברו לכף...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מ - אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל
...מ - אלה מסעי בני ישראל [לשון רבנו, זכרונו לברכה] איתא בעשרה מאמרות: "אלה מסעי בני ישראל בשביל שחטאו באלה אלקיך ישראל בשביל זה יסעו בני ישראל" נמצא כל הנסיעות של אדם, הוא בשביל קלקול האמונה הינו בחינת עבודת אלילים כי אם היה מאמין באמונה שלמה שיכול הקדוש ברוך הוא להזמין לו כל צרכו לא היה נוסע שום נסיעה נמצא כי הנסיעה היא קלקול אמונה, הינו בחינת עבודת אלילים וזה שכתוב בעבודת אלילים: "צא תאמר לו" 'צא', זה בחינת נסיעה וטלטול. גם על ידי טלטול מתקן את הטלטול שגרם כביכול למעלה "והמסכה צרה כהתכנס" גם על...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מב - וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם
...את רנתם [לשון רבנו, זכרונו לברכה] וירא בצר להם בשמעו את רנתם וכו' הנה על ידי נגינה, נמתקין הדינין כמו שכתוב בזוהר הקדוש הקשת היא השכינה ותלת גונין דקשת, הם האבות, והם לבושין דשכינתא וכשהיא מתלבשת בלבושין דנהירין אזי "וראיתיה לזכר ברית עולם", אזי 'וחמת המלך שככה' משל למלך שכעס על בנו וכשהמלך רואה המלכה בלבושין דנהירין אזי מרחם על בנו ואותיות התפילה היא השכינה, כמו שכתוב: "אדני שפתי תפתח" שהדבור הוא שם אדני ונקרא קשת כמו שפרש רש"י: "בחרבי ובקשתי" 'לשון תפילה' וקול הנגינה הם תלת גונין דקשת שיש בקול...
שיחות הר"ן - אות ריב - לענין המחלוקת שעליו
שיחות הר"ן - אות ריב - לענין המחלוקת שעליו פעם אחת אמר הלכה כרב נחמן בדיני הינו לענין המתנגדים שחלקו עליו בודאי הלכה כמותו כי הלכה כרב נחמן בדיני כי דיני הוא לשון מחלקת ששני בני אדם מחלקין לפני הבית דין על איזה דבר [זה שמעתי בשמו] ועין בגטין פרק השולח שאמרו שם שלש פעמים הלכה כרב נחמן והלכא כרב נחמן והלכא כנחמני
ספר המידות - מפלת
ספר המידות - מפלת חלק א' א. על ידי פחד האשה מפלת. ב. סגלה למפלת נפלים שתשא אצלה מגנט, גם תשא אצלה חתיכת עץ מקבר הצדיק, גם יתן צדקה. ג. אשה שהיא מפלת, תשא אצלה מי טל. ד. סגלה למפלת שתמכר עברה ה. בעוון שנאת חנם האשה מפלת נפלים. ו. על ידי תאוות אכילה ושתיה שלה היא מפלת. חלק שני א. אשה המפלת נפלים, לא תלך בקשוטי זהב. ב. הטחינה של קמח והלישה של המצות של פסח היא סגלה לאשה, שמפלת נפלים.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קס - הַדּפֶק דּוֹפֵק וְנוֹקֵשׁ בָּאָדָם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קס - הדפק דופק ונוקש באדם הדפק דופק ונוקש באדם. לפעמים הוא נוקש באדם ומזכיר אותו לעבודת השם יתברך בבחינת: "קול דודי דופק" ולפעמים הוא מזכיר את האדם לעברה, חס ושלום כי הדפק בא מן הנשימה והנשימה בא מן האויר על ידי הדבור וכפי הדבור כן נעשה הדפק אם לטוב או להפך
שיחות הר"ן - אות רעט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רעט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת אמר לי בזו הלשון [וכשכבר רע מאד אזי מתבטלים לגמרי] ושאלתי אותו: איך מבטלין עצמו ? והשיב [סוגרין הפה והעינים והרי זה ביטול] מזה מובן עצה שכשהבעל דבר מתגבר מאד מאד על האדם ומבלבל דעתו מאד בכמה מיני הרהורים רעים ובלבולים הרבה שקשה לו מאד לנצחם אזי יבטל האדם עצמו לגמרי כי כל האדם יכול לבטל עצמו לגמרי לפעמים דהינו לסתם פיו ועיניו ולסלק דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת ומחשבה כלל רק יבטל עצמו להשם יתברך לגמרי
שיחות הר"ן - אות מג
...מרה שחורה ועצבות אינם יודעים משמו ואמר בדרך צחות שהמת כששואלין אותו שיאמר שמו הוא שוכח את שמו כמובא וזה מחמת שהמת הוא בעצבות ומרה שחורה מאד על כן אינו יודע משמו והכלל שצריך לזהר מאד מאד להיות בשמחה תמיד ואפילו אם הוא כמו שהוא, דהינו שהוא, חס ושלום, רחוק מאד מהשם יתברך אף על פי כן יש לו לשמח מאד שלא עשהו גוי וכבר מבאר שעל עניני מעשיו אשר אינם כראוי נגדו יתברך על זה צריכין ליחד שעה ביום להתבודד ולשבר לבו לפניו יתברך כמבאר במקום אחר וגם אותה השעה אסור שיהיה לו עצבות רק לב נשבר אבל שאר כל היום יהיה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1094 שניות - עכשיו 06_10_2025 השעה 16:05:04 - wesi2