ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מא - רִקּוּדִין
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] רקודין הנה איתא (ב"עץ חייםדף כ"ב) הברכים הינו הרגלין, הם נצח הוד, והם עוקבין ועק"ב גימטריא שתי פעמים אלהים, שהם דינים, שיש שם אחיזה לחיצונים כידוע והפעלה להבריח החיצונים משם, שימשיך לתוך הברכים, הגבורות משרש הבינה וכשממשיך שרש הגבורות מבינה, אז החיצונים בורחים משם, והוא לוקח הבכורה והברכה, שזה בחינת ברכים ושרש הבכורות, נקרא יין כידוע וזה יין המשמח וזה שכתוב ביעקב, כשראה שהוא בחינת ברכים במקום דין כי שתי פעמים אלהים עם עשר אותיות גימטריא יעקב אזי המשיך שרש הגבורות, בחינת יין המשמח כמו שכתוב (בראשית כ"ז) : "ויבא לו יין וישת" שרש של הברכה נמצא על ידי רקודין, ששותה יין המשמח, שהם שרש הגבורות שבבינה ונמשכין למטה בתוך הרגלין, הינו שמרקד בזה מגרש החיצונים משם וזאת התלהבות של הרקוד, והוא "אשה ריח ניחוח לה'" (במדבר כ"ח) אבל מי שמרקד בהתלהבות היצר זה נקרא חטא של נדב ואביהוא שכתוב בהם (ויקרא י) : ויקריבו אש זרה נדב ואביהוא, הם נצח והוד והתלהבות שבקדשה, נקרא יין המשמח, שעל ידו נמתקים הבכורות ואש זרה, נקרא יין המשכר, התלהבות היצר ושם יש חס ושלום אחיזה להחיצונים, אשר לא צוה אותם וזה גם כן פדיון נפש כי הממון נקרא עמודים, כמו שכתוב (דברים י"א) : "ואת היקום אשר ברגליהם" (פסחים קי"ט) וכשהצדיק העושה הפדיון מניח ידיו על הממון יכון כי יש יד הגדולה וכו', והינו שלש ידות ושלש פעמים י"ד גימטריא מ"ב ושם מ"ב יש בו שבעה שמות וכל שם יש בו ששה אותיות ויכון להמשיך אליו הווין, הינו השבעה שמות שיש בכל אחד ששה אותיות להמשיך אותן לתוך הממון הנקרא עמודים ואז נקרא ווי העמודים ואלו עמודים, הינו רגלין הינו עקבים, הם בחינת דין כי שתי פעמים אלהים, גימטריא עקב ויש שם אחיזה להחיצונים ואין דין נמתק אלא בשרשו ושרש הדינים בבינה, כמו שכתוב (בזוהר ויקרא י:) : 'בינה דינין מתערין מנה', "אני בינה לי גבורה" (משלי ח') ושם מ"ב בבינה נמצא כשממשיך שם מ"ב לתוך עמודים אזי הדינין נמתקין בשרשם (שמות כ"ז) : "ווי עמודים וחשקיהם כסף" פרוש: על ידי חשיקה והתחברות ווי עם עמודים, נעשה כסף, חסד, שנמתקין הדינין "עץ חיים" פרק י"ג (היכל הכתרים שער א"א) : שם מ"ב בבינה, ואלו המ"ב הם ש"ע נהורין המאירין ח' חורתא גימטריא בשלום (שם בפרק י"ד) גימטריא חשמל מלבוש, שזה החשמל שומר בגדים עליונים מע"ש של קלפה, כמו שכתוב (ישעיה נ"א) : "כבגד יאכלם עש" וזה (יומא ע"א) : 'הרוצה לנסך יין על גבי המזבח, ימלא גרונם של תלמידי חכמים' 'לנסך', הינו מלוכה וממשלה (תהלים ב') : "ואני נסכתי מלכי" וכו' יין, זה בחינת בינה, שרש הבכורה יין המשמח 'מזבח' זה בחינת דינים 'תלמידי חכמים', הם בחינת נצח הוד וזהו פרושו: הרוצה להמליך ולהמשיל ולהמתיק הדינים, על ידי שרשם שהוא יין המשמח מה יעשה, עצה טובה : על זה ימלא גרונם, על ידי רקודין, או על ידי פדיון, כמו שמובא לעיל גם על ידי מלוי גרונם, נמתק הדינין (סוף ברכות) : תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שעל ידם נמשך שם של מ"ב, שהם ש"ע נהורין, ועם ח' חורתא, גימטריא בשלו"ם ותלמידי חכמים נקראים נצח הוד, רגלין כמו שמובא במדרש: "שוקיו עמודי שש" הם תלמידי חכמים (עיין תרגום) וגם מזבח נקרא רגלין, כמו שכתוב (תהלים ד') : "זבחו זבחי צדק", וכמו שכתוב (שם פ"ה) : "צדק לפניו יהלך" וזה פרוש (שם כ) "יתן לך כלבבך" ואימתי, כאשר "וכל עצתך ימלא" על ידי מלוי גרונם של תלמידי חכמים (אבות פרק ו) : 'ונהנין ממנו עצה ותושיה' וכמו שכתוב (שם ל"ג) : "עצת ה' לעולם תעמד" שהם עמודי עולם (ישעיה י"ד) "ה' צבאות יעץ", ה' צבאות, הם נצח והוד
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

רִקּוּדִין

הִנֵּה אִיתָא הַבִּרְכַּיִם הַיְנוּ הָרַגְלִין, הֵם נֶצַח הוֹד, וְהֵם עוֹקְבִין

וְעָקֵ"ב גִּימַטְרִיָּא שְׁתֵּי פְּעָמִים אלהִים, שֶׁהֵם דִּינִים, שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֲחִיזָה לַחִיצוֹנִים כַּיָּדוּעַ

וְהַפְּעֻלָּה לְהַבְרִיחַ הַחִיצוֹנִים מִשָּׁם, שֶׁיַּמְשִׁיך לְתוֹך הַבִּרְכַּיִם, הַגְּבוּרוֹת מִשּׁרֶשׁ הַבִּינָה

וּכְשֶׁמַּמְשִׁיך שׁרֶשׁ הַגְּבוּרוֹת מִבִּינָה, אָז הַחִיצוֹנִים בּוֹרְחִים מִשָּׁם, וְהוּא לוֹקֵחַ הַבְּכוֹרָה וְהַבְּרָכָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בִּרְכַּיִם

וְשׁרֶשׁ הַבְּכוֹרוֹת, נִקְרָא יַיִן כַּיָּדוּעַ

וְזֶה יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ

וְזֶה שֶׁכָּתוּב בְּיַעֲקב, כְּשֶׁרָאָה שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּרְכַּיִם בִּמְקוֹם דִּין

כִּי שְׁתֵּי פְּעָמִים אֱלהִים עִם עֶשֶׂר אוֹתִיּוֹת גִּימַטְרִיָּא יַעֲקב

אֲזַי הִמְשִׁיך שׁרֶשׁ הַגְּבוּרוֹת, בְּחִינַת יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ"

שׁרֶשׁ שֶׁל הַבְּרָכָה

נִמְצָא עַל יְדֵי רִקּוּדִין, שֶׁשּׁוֹתֶה יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ, שֶׁהֵם שׁרֶשׁ הַגְּבוּרוֹת שֶׁבַּבִּינָה

וְנִמְשָׁכִין לְמַטָּה בְּתוֹך הָרַגְלִין, הַיְנוּ שֶׁמְּרַקֵּד

בָּזֶה מְגָרֵשׁ הַחִיצוֹנִים מִשָּׁם

וְזאת הִתְלַהֲבוּת שֶׁל הָרִקּוּד, וְהוּא "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'"

אֲבָל מִי שֶׁמְּרַקֵּד בְּהִתְלַהֲבוּת הַיֵּצֶר

זֶה נִקְרָא חֵטְא שֶׁל נָדָב וַאֲבִיהוּא שֶׁכָּתוּב בָּהֶם: וַיַּקְרִיבוּ אֵשׁ זָרָה

נָדָב וַאֲבִיהוּא, הֵם נֶצַח וָהוֹד

וְהִתְלַהֲבוּת שֶׁבִּקְּדֻשָּׁה, נִקְרָא יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ, שֶׁעַל יָדוֹ נִמְתָּקִים הַבְּכוֹרוֹת

וְאֵשׁ זָרָה, נִקְרָא יַיִן הַמְשַׁכֵּר, הִתְלַהֲבוּת הַיֵּצֶר

וְשָׁם יֵשׁ חַס וְשָׁלוֹם אֲחִיזָה לְהַחִיצוֹנִים, אֲשֶׁר לא צִוָּה אוֹתָם

וְזֶה גַּם כֵּן פִּדְיוֹן נֶפֶשׁ

כִּי הַמָּמוֹן נִקְרָא עַמּוּדִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאֶת הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם"

וּכְשֶׁהַצַּדִּיק הָעוֹשֶׂה הַפִּדְיוֹן מַנִּיחַ יָדָיו עַל הַמָּמוֹן

יְכַוֵּן כִּי יֵשׁ יָד הַגְּדוֹלָה וְכוּ', וְהַיְנוּ שָׁלֹשׁ יָדוֹת

וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים י"ד גִּימַטְרִיָּא מ"ב

וְשֵׁם מ"ב יֵשׁ בּוֹ שִׁבְעָה שֵׁמוֹת

וְכָל שֵׁם יֵשׁ בּוֹ שִׁשָּׁה אוֹתִיּוֹת

וִיכַוֵּן לְהַמְשִׁיך אֵלָיו הַוָּוִין, הַיְנוּ הַשִּׁבְעָה שֵׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד שִׁשָּׁה אוֹתִיּוֹת לְהַמְשִׁיך אוֹתָן לְתוֹך הַמָּמוֹן הַנִּקְרָא עַמּוּדִים

וְאָז נִקְרָא וָוֵי הָעַמּוּדִים

וְאֵלּוּ עַמּוּדִים, הַיְנוּ רַגְלִין הַיְנוּ עֲקֵבַיִם, הֵם בְּחִינַת דִּין

כִּי שְׁתֵּי פְּעָמִים אֱלהִים, גִּימַטְרִיָּא עָקֵב

וְיֵשׁ שָׁם אֲחִיזָה לְהַחִיצוֹנִים

וְאֵין דִּין נִמְתָּק אֶלָּא בְּשָׁרְשׁוֹ

וְשׁרֶשׁ הַדִּינִים בַּבִּינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'בִּינָה דִּינִין מִתְעָרִין מִנַּהּ', "אֲנִי בִּינָה לִי גְּבוּרָה" וְשֵׁם מ"ב בַּבִּינָה

נִמְצָא כְּשֶׁמַּמְשִׁיך שֵׁם מ"ב לְתוֹך עַמּוּדִים

אֲזַי הַדִּינִין נִמְתָּקִין בְּשָׁרְשָׁם: "וָוֵי עַמּוּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם כֶּסֶף"

פֵּרוּשׁ: עַל יְדֵי חֲשִׁיקָה וְהִתְחַבְּרוּת וָוֵי עִם עַמּוּדִים, נַעֲשֶׂה כֶּסֶף, חֶסֶד, שֶׁנִּמְתָּקִין הַדִּינִין

"עֵץ חַיִּים" פֶּרֶק י"ג: שֵׁם מ"ב בַּבִּינָה, וְאֵלּוּ הַמ"ב הֵם ש"ע נְהוֹרִין הַמְּאִירִין ח' חִוַּרְתָּא

גִּימַטְרִיָּא בַּשָּׁלוֹם גִּימַטְרִיָּא חַשְׁמַל מַלְבּוּשׁ, שֶׁזֶּה הַחַשְׁמַל שׁוֹמֵר בְּגָדִים עֶלְיוֹנִים מֵעָ"שׁ שֶׁל קְלִפָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כַּבֶּגֶד יאכְלֵם עָשׁ"

וְזֶה: 'הָרוֹצֶה לְנַסֵּך יַיִן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, יְמַלֵּא גְּרוֹנָם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים'

'לְנַסֵּך', הַיְנוּ מְלוּכָה וּמֶמְשָׁלָה: "וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי" וְכוּ'

יַיִן, זֶה בְּחִינַת בִּינָה, שׁרֶשׁ הַבְּכוֹרָה

יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ 'מִזְבֵּחַ' זֶה בְּחִינַת דִּינִים

'תַּלְמִידֵי חֲכָמִים', הֵם בְּחִינַת נֶצַח הוֹד

וְזֶהוּ פֵּרוּשׁוֹ: הָרוֹצֶה לְהַמְלִיך וּלְהַמְשִׁיל וּלְהַמְתִּיק הַדִּינִים, עַל יְדֵי שָׁרְשָׁם שֶׁהוּא יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ

מַה יַּעֲשֶׂה, עֵצָה טוֹבָה: עַל זֶה יְמַלֵּא גְּרוֹנָם, עַל יְדֵי רִקּוּדִין, אוֹ עַל יְדֵי פִּדְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא לְעֵיל

גַּם עַל יְדֵי מִלּוּי גְּרוֹנָם, נִמְתָּק הַדִּינִין

תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם

שֶׁעַל יָדָם נִמְשָׁך שֵׁם שֶׁל מ"ב, שֶׁהֵם ש"ע נְהוֹרִין, וְעִם ח' חִוַּרְתָּא, גִּימַטְרִיָּא בַּשָּׁלוֹ"ם

וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים נִקְרָאִים נֶצַח הוֹד, רַגְלִין כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ: "שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ" הֵם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים

וְגַם מִזְבֵּחַ נִקְרָא רַגְלִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "זִבְחוּ זִבְחֵי צֶדֶק", וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּך"

וְזֶה פֵּרוּשׁ "יִתֵּן לְך כִלְבָבֶך"

וְאֵימָתַי, כַּאֲשֶׁר "וְכָל עֲצָתְך יְמַלֵּא"

עַל יְדֵי מִלּוּי גְּרוֹנָם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים

'וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה'

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עֲצַת ה' לְעוֹלָם תַּעֲמד"

שֶׁהֵם עַמּוּדֵי עוֹלָם

"ה' צְבָאוֹת יָעָץ", ה' צְבָאוֹת, הֵם נֶצַח וָהוֹד
חיי מוהר"ן - עא - שיחות השיך לספורי מעשיות
...שיך ללקוטי מוהר"ו שאצל המעשיות [שיחות הר"ו פ"ט] למאמר המתחיל דע שיש חבילות וכו' וחסר שם משורה ט' עד שורה ה' שבדף י"ד הסמוך וכן צריך להיות מעביר ראשון ראשון הינו עוון ראשון שבכל חבילה [ובזה מדיק מאד לשון ראשון ראשון. כי על פי פשוטו תמוה איך שיך שתי פעמים ראשון כי אין ראשון אלא אחד אך על פי הנ"ל מדיק היטב כי הינו עוון ראשון ראשון שבכל חבילה וחבילה כנ"ל] ואזי כשהקדוש ברוך הוא מעביר עוון ראשון ראשון שבכל חבילה וחבילה, שכל שארי העוונות שבכל חבילה וחבילה היו תלויים ונגררים אחר העוון הראשון שבכל חבילה...
תורת א"י של רבי נחמן מברסלב. מה עניינה?
...ההבדל בין התורה של רבי נחמן מברסלב בארץ ישראל לבין לפני ארץ ישראל? רמז, תורה מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. מה הקשר של הדברים? * אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=546 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעט - יש שאומרים תורה מלמטה למעלה דע שיש שאומרים תורה מלמטה למעלה והיא מלמטה רחבה מאד שלמטה מרחיבין הדבר ומגדילין אותו מאד ולמעלה הוא קצר, והולך ומקצר ועולה עד שלמעלה מעלה הוא קצר מאד מאד כי למעלה לא נשאר ממנה כלום, רק מעט מעט כי בודאי יש שם איזה ניצוץ הקדוש אבל יש להפך שאומרים תורה מלמעלה למטה ושם למ...
שיחות הר"ן - אות רכו - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
שיחות הר"ן - אות רכו - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה פעם אחת שחק ואמר אם היו מניחין לכנס מת אחד בין המחקרים כשיושבין וחוקרין בחכמתם היו מתבטלים כל החכמות שלהם
שיחות הר"ן - אות כד
...כד מעלת הזוכה לתן מעות לצדיקי אמת היא גדולה ויקרה מאד מאד למשל בן שנתרחק מאביו והבן יש לו געגועים גדולים מאד לאביו וכן האב יש לו געגועים גדולים לבנו לימים נתישב בדעתו האב לילך ולסע לבנו וכן הבן נתישב גם כן לילך ולסע לאביו והלכו ונסעו זה לזה וכל מה שנתקרבו יותר נתגדל ביותר הגעגועים שלהם והיו הולכים ונוסעים זה לזה דהינו האב להבן והבן להאב עד שנתקרבו ולא היה ביניהם כי אם שתי פרסאות לבד והבין האב בגדל הגעגועים שלו שאם יניח עצמו להיות נמשך אחר הגעגועים לא יהיה לו כח לסבל עוד הגעגועים של אלו השתי פרסאות...
חיי מוהר"ן - צו - סיפורים חדשים
...חדשים אות צו ספר בימי אלול שחלם לו שהיה רוצה לכנס בבית לשמע קול שופר ועבר לפני בית אחד ושמע ששם מזמרין ומכין כף אל כף ומרקדין מאד ושמחין בקפיצות ורקודין גדולים כדרך השמחים והשוחקים מאד. עניתי ואמרתי הלא לכאן בודאי טוב לכנס לשמע קול שופר [והשאר איני זוכר] וענה אחד שגם מרמז בספרו שמצות שופר היא בחינת המחאת כף ורקודין כמובא בהתורה ואלה המשפטים בלקוטי א' סימן י' המדבר מהמחאת כף ורקודין שמבאר שם מאמר הזוהר הקדוש בתרועה דאיהו רוחא אתעבר אל אחר כפירות וכו' שעל ידי זה זוכין להמחאת כף ורקודין. שהיא בחינת...
סיפורי מעשיות - מעשה ממרור
...- מעשה ממרור מעשה ממרור שפעם אחת הלכו יהודי וגרמני יחד לנדוד ולמד היהודי את הגרמני שיעשה את עצמו כמו יהודי ולא יקשה עליו הדבר כיון שהלשון הוא אחד והיהודים הרי רחמנים ובודאי ירחמו עליו. כיון שבא סמוך לפסח למדו איך שיתנהג בבית היהודי שיזמינו לשלחן הסדר בתחלה עושין קדוש ואחר כך רוחצים ידים אולם שכח לומר לו שאוכלים מרור. וכן היה שהזמינו יהודי אחד אליו לסדר אולם הוא היה רעב מכל היום וצפה שכבר יגיעו לאכול את הדברים הטובים שאמר לו היהודי. אולם הוא ראה כי נתנו לו חתיכת כרפס במי מלח ושאר הדברים הנוהגים בסדר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעז - כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלקֶת עַל הָאָדָם, אֵין לַעֲמד עַצְמוֹ כְּנֶגֶד הַשּׂוֹנְאִים
...כשיש מחלקת על האדם, אין לעמד עצמו כנגד השונאים דע כשיש מחלקת על האדם אין לעמד עצמו כנגד השונאים, לומר כמו שעושה לי, כן אעשה לו כנגדו כי זה גורם שהשונא יבוא למבקשו לראות בו, חס ושלום, מה שהוא רוצה לראות בו רק אדרבא ראוי לדון אותם לכף זכות ולעשות להם כל הטובות בחינות: "ונפשי כעפר לכל תהיה" כמו העפר שהכל דשין עליה והיא נותנת להם כל הטובות אכילה ושתיה וזהב וכסף ואבנים טובות, הכל היה מן העפר כמו כן אף על פי שהם חולקים עליו ומבקשים רעתו אף על פי כן יעשה להם כל הטובות, כמו העפר כנ"ל והוא כמשל, כשאחד חותר...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ז
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ז ואמר: "על כל פסיעה ופסיעה של נסיעת ארץ ישראל יהיה לי מסירת נפש" ואמר: "אני רוצה לנסע מיד איך שיהיה אפילו בלי מעות אך מי שירצה לרחם עלי יתן לי מעות על הוצאות" ותכף נסעו אנשי שלומנו בעירות הסמוכים וקבצו מיד איזה סך למען יהיה לו על כל פנים על הוצאות לנסע מביתו כי הנסיעה היתה בנחיצות גדולה וראו שאי אפשר לעכבו בשום אפן איזה זמן כלל ונסע מיד בזריזות מביתו בח"י איר והמתיק סוד יחדו עם איש אחד מאנשיו שיסע עמו בצותא חדא
ספר המידות - מפורסם
ספר המידות - מפורסם חלק א' א. יש מפרסמים, שעקר הפרסום שלהם נעשה על ידי המחלקת. ב. הנסיון הוא בשביל לגדל ולפרסם את האדם. ג. על ידי המריבה גורמים שהתלמידים הקטנים נתפרסמים קדם זמנם. וזהו בחינת הפלת נפלים, שהולד יוצא לאויר עולם קדם זמנו, ועל ידי זה גורם עניות ולפעמים גורם מיתות חס ושלום.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסה - טַעַם עַל שְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס בִּשְׁעַת הִתְקַשְּׁרוּת הַשִּׁדּוּך
...כלי חרס בשעת התקשרות השדוך טעם על שבירת כלי חרס בשעת התקשרות השדוך כי [כל] אלו נשמות של הזווג הם למעלה אחד אך למטה ההתקשרות וההתאחדות שלהם הוא בהעלם כי אין יודעין מהתאחדות שלהם עד השדוך ואזי נתגלה ההתקשרות שלהם שהיה עד עתה בהעלם אך זה ההתגלות של ההתקשרות שנתגלה בעת התנאים הוא בבחינת: "והחיות רצוא ושוב" כי בשעת השדוך נתגלה ההתקשרות ותכף ומיד נתעלם כי אחר כך נתפרדין ונתרחקין כי עדין היא אסורה עליו עד החפה נמצא שבשעת השדוך נתגלה אור האחדות שלהם שהיה עד עתה בהעלם ותכף ומיד נתעלם כנ"ל בבחינת 'והחיות...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 02_09_2026 השעה 17:47:57 - wesi2