ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨סיפורי מעשיות - מעשה ח - מעשה מרב ובן יחיד / מעשה ברב ובן יחיד
מעשה ברב אחד, שלא היה לו בנים אחר כך היה לו בן יחיד וגדל אותו והשיא אותו והיה יושב בעליה ולמד כדרך אצל הגבירים והיה לומד ומתפלל תמיד רק שהיה מרגיש בעצמו שחסר לו איזה חסרון ואינו יודע מהו ולא היה מרגיש טעם בלמודו ובתפילתו וספר לפני שני אנשים בני הנעורים ונתנו לו עצה שיסע לאותו צדיק ואותו בן הנ"ל עשה מצוה שבא על ידה לבחינת מאור הקטן והלך אותו הבן יחיד וספר לאביו באשר שאינו מרגיש טעם בעבודתו כנ"ל וחסר לו, ואינו יודע מהו בכן הוא רוצה לנסע לאותו צדיק והשיב לו אביו: איך אתה בא לנסע אליו? הלא אתה למדן יותר ממנו ומיחס יותר ממנו? לא נאה לך לנסע אליו, כלך מדרך זו! עד שמנע אותו לנסע וחזר ללמודו ושוב הרגיש חסרון כנ"ל והתיעץ שוב עם אותן האנשים הנ"ל ויעצו אותו כמקדם לנסע להצדיק ושוב הלך לאביו, והטה אותו אביו ומנע אותו כנ"ל וכן היה כמה פעמים והבן הנ"ל היה מרגיש שחסר לו, והיה מתגעגע מאד למלאות חסרונו, ולא ידע מהו כנ"ל ובא עוד לאביו והפציר בו עד שהכרח אביו לנסע עמו כי לא רצה להניח אותו לנסע לבדו מחמת שהיה בן יחיד ואמר לו אביו: הלא תראה שאסע עמך, ואראה לך שאין בו ממש ואסרו המרכבה ונסעו אמר לו אביו בזה אנסה: אם יתנהג כסדר, הוא מן השמים ואם לאו אינו מן השמים, ונחזר ונסעו ובאו אל גשר קטן ונפל סוס אחד, והמרכבה נתהפכה וכמעט נטבעו אמר לו אביו ראה שאינו מתנהג כסדר, ואין הנסיעה מן השמים, וחזרו וחזר הבן ללמודו ושוב ראה החסרון שחסר לו ואינו יודע וחזר והפציר באביו כנ"ל והכרח לנסע עמו שנית וכשנסעו העמיד אביו הנסיון כבראשונה אם יתנהג כסדר ונזדמן כשהיו נוסעים ונשברו שני הידות ואמר לו אביו ראה שאינו מתנהג לנו לנסע כי האם זה דרך הטבע, שישתברו שני השני הידות? וכמה פעמים שנסעו עם המרכבה הזאת, ולא נזדמן כזאת וחזרו וחזר הבן הנ"ל לדרכו כנ"ל [הינו ללמודו וכו' כנ"ל] ושוב הרגיש החסרון כנ"ל והאנשים יעצו אותו לנסע וחזר לאביו והפציר אותו כנ"ל, והכרח לנסע עמו עוד ואמר לו הבן שלא נעמד עוד על נסיון כזה כי זה דרך הטבע, שנופל סוס לפעמים, או שנשתברין השני הידות אם לא שיהיה איזה דבר מרגש מאד ונסעו ובאו לאכסניה ללון ומצאו שם סוחר והתחילו לספר עמו כדרך הסוחרים ולא גלו לו שהם נוסעים לשם כי הרב היה מתביש בעצמו לומר שנוסע לאותו הצדיק והיו מדברים מעסקי העולם עד שבסיבוב הדברים הגיעו לספר מצדיקים, היכן נמצאים צדיקים וספר להם ששם נמצא צדיק, ושם, ושם והתחילו הם לדבר מהצדיק שנסעו אליו השיב להם: זה? [בלשון תמה] הלא קל הוא כי אני נוסע עכשו ממנו ואני הייתי שם, שהיה עובר עברה ענה אביו ואמר לבנו הראית, בני, מה שזה הסוחר מספר לפי תמו והלא הוא נוסע משם וחזרו לביתם ונפטר אותו הבן ובא בחלום להרב הנ"ל אביו וראה אותו שהיה עומד בכעס גדול ושאל אותו: למה אתה בכעס כל כך? והשיב לו שיסע לאותו הצדיק הנ"ל [שרצה לנסע עם בנו אליו כנ"ל] והוא יגיד לך על מה אני בכעס והקיץ ואמר שמקרה הוא אחר כך חלם לו עוד כנ"ל ואמר שהוא גם כן חלום שוא וכן עד שלש פעמים והבין: הלא דבר הוא ונסע לשם ופגע בהדרך את הסוחר שפגע מקדם, בעת שנסע עם בנו, והכיר אותו ואמר לו: הלא אתה הוא שראיתיך באותו האכסניה? והשיב לו: בודאי ראית אותי ופתח פיו ואמר לו: אם תרצה, אהיה בולע אותך אמר לו: מה אתה מדבר? השיב לו: זכור אתה, כשנסעת עם בנך ובתחלה נפל סוס על הגשר וחזרת אחר כך נשברו השני הידות אחר כך פגעת בי, ואמרתי לך שהוא קל ומאחר שפטרתי אותו, את בנך, עכשו אתה רשאי לנסע כי הוא היה בחינת מאור הקטן והצדיק הנ"ל הוא בחינת מאור הגדול ואם היו מתועדים יחד, היה בא משיח וכיון שפטרתי אותו, אתה רשאי לנסע ובתוך דבריו נעלם, ולא היה לו עם מי לדבר ונסע הרב אל הצדיק וצעק: חבל! חבל! חבל על דאבדין ולא משתכחין! השם יתברך ישיב נדחינו בקרוב, אמן וזה הסוחר הנ"ל היה הס"מ [הסמ"ך מ"ם] בעצמו [שנדמה לסוחר והטעה אותם, ואחר כך, כשפגע שנית בהרב הנ"ל, התגרה עמו הוא בעצמו על אשר שמע לעצתו, כי כן דרכו, כידוע], השם יתברך יצילנו
מַעֲשֶׂה בְּרַב אֶחָד, שֶׁלּא הָיָה לוֹ בָּנִים

אַחַר כָּךְ הָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד

וְגִדֵּל אוֹתוֹ וְהִשִּׂיא אוֹתוֹ

וְהָיָה יוֹשֵׁב בָּעֲלִיָּה וְלָמַד כְּדֶרֶךְ אֵצֶל הַגְּבִירִים

וְהָיָה לוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל תָּמִיד

רַק שֶׁהָיָה מַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁחָסֵר לוֹ אֵיזֶה חִסָּרוֹן

וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַהוּ

וְלא הָיָה מַרְגִּישׁ טַעַם בְּלִמּוּדוֹ וּבִתְפִילָּתוֹ

וְסִפֵּר לִפְנֵי שְׁנֵי אֲנָשִׁים בְּנֵי הַנְּעוּרִים

וְנָתְנוּ לוֹ עֵצָה שֶׁיִּסַּע לְאוֹתוֹ צַדִּיק

וְאוֹתוֹ בֵּן הַנַּ"ל עָשָׂה מִצְוָה שֶׁבָּא עַל יָדָהּ לִבְחִינַת מָאוֹר הַקָּטָן

וְהָלַךְ אוֹתוֹ הַבֵּן יָחִיד וְסִפֵּר לְאָבִיו

בַּאֲשֶׁר שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ טַעַם בַּעֲבוֹדָתוֹ כַּנַּ"ל

וְחָסֵר לוֹ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַהוּ

בְּכֵן הוּא רוֹצֶה לִנְסֹעַ לְאוֹתוֹ צַדִּיק

וְהֵשִׁיב לוֹ אָבִיו: אֵיךְ אַתָּה בָּא לִנְסֹעַ אֵלָיו?

הֲלא אַתָּה לַמְדָן יוֹתֵר מִמֶּנּוּ וּמְיֻחָס יוֹתֵר מִמֶּנּוּ?

לא נָאֶה לְךָ לִנְסֹעַ אֵלָיו, כַּלֵּךְ מִדֶּרֶךְ זוֹ!

עַד שֶׁמָּנַע אוֹתוֹ לִנְסֹעַ

וְחָזַר לְלִמּוּדוֹ וְשׁוּב הִרְגִּישׁ חִסָּרוֹן כַּנַּ"ל

וְהִתְיַעֵץ שׁוּב עִם אוֹתָן הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל

וְיָעֲצוּ אוֹתוֹ כְּמִקּדֶם לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק

וְשׁוּב הָלַךְ לְאָבִיו, וְהִטָּה אוֹתוֹ אָבִיו וּמָנַע אוֹתוֹ כַּנַּ"ל

וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים

וְהַבֵּן הַנַּ"ל הָיָה מַרְגִּישׁ שֶׁחָסֵר לוֹ, וְהָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ מְאד לְמַלְּאוֹת חֶסְרוֹנוֹ, וְלא יָדַע מַהוּ כַּנַּ"ל

וּבָא עוֹד לְאָבִיו וְהִפְצִיר בּוֹ

עַד שֶׁהֻכְרַח אָבִיו לִנְסֹעַ עִמּוֹ

כִּי לא רָצָה לְהַנִּיחַ אוֹתוֹ לִנְסֹעַ לְבַדּוֹ

מֵחֲמַת שֶׁהָיָה בֵּן יָחִיד

וְאָמַר לוֹ אָבִיו: הֲלּא תִּרְאֶה שֶׁאֶסַּע עִמְּךָ, וְאַרְאֶה לְךָ שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ

וְאָסְרוּ הַמֶּרְכָּבָה וְנָסְעוּ

אָמַר לוֹ אָבִיו

בָּזֶה אֲנַסֶּה: אִם יִתְנַהֵג כְּסֵדֶר, הוּא מִן הַשָּׁמַיִם

וְאִם לָאו אֵינוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, וְנַחֲזר

וְנָסְעוּ וּבָאוּ אֶל גֶּשֶׁר קָטָן

וְנָפַל סוּס אֶחָד, וְהַמֶּרְכָּבָה נִתְהַפְּכָה וְכִמְעַט נִטְבְּעוּ

אָמַר לוֹ אָבִיו

רְאֵה שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג כְּסֵדֶר, וְאֵין הַנְּסִיעָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְחָזְרוּ

וְחָזַר הַבֵּן לְלִמּוּדוֹ

וְשׁוּב רָאָה הַחִסָּרוֹן שֶׁחָסֵר לוֹ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ

וְחָזַר וְהִפְצִיר בְּאָבִיו כַּנַּ"ל

וְהֻכְרַח לִנְסֹעַ עִמּוֹ שֵׁנִית

וּכְשֶׁנָּסְעוּ הֶעֱמִיד אָבִיו הַנִּסָּיוֹן כְּבָרִאשׁוֹנָה אִם יִתְנַהֵג כְּסֵדֶר

וְנִזְדַּמֵּן כְּשֶׁהָיוּ נוֹסְעִים וְנִשְׁבְּרוּ שְׁנֵי הַיָּדוֹת

וְאָמַר לוֹ אָבִיו

רְאֵה שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג לָנוּ לִנְסֹעַ

כִּי הַאִם זֶה דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, שֶׁיִשְׁתַּבְּרוּ שְׁנֵי הָשְׁנֵי הַיָּדוֹת?

וְכַמָּה פְּעָמִים שֶׁנָּסְעוּ עִם הַמֶּרְכָּבָה הַזּאת, וְלא נִזְדַּמֵּן כָּזאת

וְחָזְרוּ

וְחָזַר הַבֵּן הַנַּ"ל לְדַרְכּוֹ כַּנַּ"ל [הַיְנוּ לְלִמּוּדוֹ וְכוּ' כַּנַּ"ל]

וְשׁוּב הִרְגִּישׁ הַחִסָּרוֹן כַּנַּ"ל

וְהָאֲנָשִׁים יָעֲצוּ אוֹתוֹ לִנְסֹעַ

וְחָזַר לְאָבִיו וְהִפְצִיר אוֹתוֹ כַּנַּ"ל, וְהֻכְרַח לִנְסֹעַ עִמּוֹ עוֹד

וְאָמַר לוֹ הַבֵּן שֶׁלּא נַעֲמד עוֹד עַל נִסָּיוֹן כָּזֶה

כִּי זֶה דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, שֶׁנּוֹפֵל סוּס לִפְעָמִים, אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּבְּרִין הָשְׁנֵי הַיָּדוֹת

אִם לא שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה דָּבָר מֻרְגָּשׁ מְאד

וְנָסְעוּ וּבָאוּ לִאכסניה לָלוּן

וּמָצְאוּ שָׁם סוֹחֵר

וְהִתְחִילוּ לְסַפֵּר עִמּוֹ כְּדֶרֶךְ הַסּוֹחֲרִים

וְלא גִּלּוּ לוֹ שֶׁהֵם נוֹסְעִים לְשָׁם

כִּי הָרַב הָיָה מִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ לוֹמַר שֶׁנּוֹסֵעַ לְאוֹתוֹ הַצַּדִּיק

וְהָיוּ מְדַבְּרִים מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם

עַד שֶׁבְּסִיבּוּב הַדְּבָרִים הִגִּיעוּ לְסַפֵּר מִצַּדִּיקִים, הֵיכָן נִמְצָאִים צַדִּיקִים

וְסִפֵּר לָהֶם שֶׁשָּׁם נִמְצָא צַדִּיק, וְשָׁם, וְשָׁם

וְהִתְחִילוּ הֵם לְדַבֵּר מֵהַצַּדִּיק שֶׁנָּסְעוּ אֵלָיו

הֵשִׁיב לָהֶם: זֶה? [בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ]

הֲלא קַל הוּא

כִּי אֲנִי נוֹסֵעַ עַכְשָׁו מִמֶּנּוּ

וַאֲנִי הָיִיתִי שָׁם, שֶׁהָיָה עוֹבֵר עֲבֵרָה

עָנָה אָבִיו וְאָמַר לִבְנוֹ

הֲרָאִיתָ, בְּנִי, מַה שֶּׁזֶּה הַסּוֹחֵר מְסַפֵּר לְפִי תֻּמּוֹ

וַהֲלא הוּא נוֹסֵעַ מִשָּׁם וְחָזְרוּ לְבֵיתָם

וְנִפְטַר אוֹתוֹ הַבֵּן

וּבָא בַּחֲלוֹם לְהָרַב הַנַּ"ל אָבִיו

וְרָאָה אוֹתוֹ שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְכַעַס גָּדוֹל

וְשָׁאַל אוֹתוֹ: לָמָּה אַתָּה בְּכַעַס כָּל כָּךְ?

וְהֵשִׁיב לוֹ שֶׁיִּסַּע לְאוֹתוֹ הַצַּדִּיק הַנַּ"ל [שֶׁרָצָה לִנְסֹעַ עִם בְּנוֹ אֵלָיו כַּנַּ"ל]

וְהוּא יַגִּיד לְךָ עַל מָה אֲנִי בְּכַעַס

וְהֵקִיץ

וְאָמַר שֶׁמִּקְרֶה הוּא

אַחַר כָּךְ חָלַם לוֹ עוֹד כַּנַּ"ל

וְאָמַר שֶׁהוּא גַּם כֵּן חֲלוֹם שָׁוְא

וְכֵן עַד שָׁלשׁ פְּעָמִים

וְהֵבִין: הֲלּא דָּבָר הוּא וְנָסַע לְשָׁם

וּפָגַע בְּהַדֶּרֶךְ אֶת הַסּוֹחֵר שֶׁפָּגַע מִקּדֶם, בְּעֵת שֶׁנָּסַע עִם בְּנוֹ, וְהִכִּיר אוֹתוֹ

וְאָמַר לוֹ: הֲלא אַתָּה הוּא שֶׁרְאִיתִיךָ בְּאוֹתוֹ הַאכסניה?

וְהֵשִׁיב לוֹ: בְּוַדַּאי רָאִיתָ אוֹתִי

וּפָתַח פִּיו וְאָמַר לוֹ: אִם תִּרְצֶה, אֶהְיֶה בּוֹלֵעַ אוֹתְךָ

אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה מְדַבֵּר?

הֵשִׁיב לוֹ: זָכוּר אַתָּה, כְּשֶׁנָּסַעְתָּ עִם בִּנְךָ

וּבִתְחִלָּה נָפַל סוּס עַל הַגֶּשֶׁר וְחָזַרְתָּ

אַחַר כָּךְ נִשְׁבְּרוּ הָשְׁנֵי הַיָּדוֹת

אַחַר כָּךְ פָּגַעְתָּ בִּי, וְאָמַרְתִּי לְךָ שֶׁהוּא קַל

וּמֵאַחַר שֶׁפָּטַרְתִּי אוֹתוֹ, אֶת בִּנְךָ, עַכְשָׁו אַתָּה רַשַּׁאי לִנְסֹעַ

כִּי הוּא הָיָה בְּחִינַת מָאוֹר הַקָּטָן

וְהַצַּדִּיק הַנַּ"ל הוּא בְּחִינַת מָאוֹר הַגָּדוֹל

וְאִם הָיוּ מִתְוַעֲדִים יַחַד, הָיָה בָּא מָשִׁיחַ

וְכֵיוָן שֶׁפָּטַרְתִּי אוֹתוֹ, אַתָּה רַשַּׁאי לִנְסֹעַ

וּבְתוֹךְ דְּבָרָיו נֶעֱלַם, וְלא הָיָה לוֹ עִם מִי לְדַבֵּר

וְנָסַע הָרַב אֶל הַצַּדִּיק

וְצָעַק: חֲבָל! חֲבָל! חֲבָל עַל דְּאַבְדִּין וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין!

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָשִׁיב נִדָּחֵינוּ בְּקָרוֹב, אָמֵן

וְזֶה הַסּוֹחֵר הַנַּ"ל הָיָה הס"מ [הַסָּמֶ"ךְ מֵּ"ם] בְּעַצְמוֹ [שֶׁנִּדְמָה לְסוֹחֵר וְהִטְעָה אוֹתָם, וְאַחַר כָּךְ, כְּשֶׁפָּגַע שֵׁנִית בְּהָרַב הַנַּ"ל, הִתְגָּרָה עִמּוֹ הוּא בְּעַצְמוֹ עַל אֲשֶׁר שָׁמַע לַעֲצָתוֹ, כִּי כֵן דַּרְכּוֹ, כַּיָּדוּעַ], הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַצִּילֵנוּ
שיחות הר"ן - אות רכא - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...באמונה היה מתלוצץ מאד מהלוחות שלנו או שלהם להבדיל שכותבים המארעות והשנויים כגון קר וחם וכו' ועל פי הרב אינם מכונים דבריהם כלל ענה ואמר אם כן שיודעין, יאמרו נא השנויים שיש בעולם בכל יום ויום בעצמו כי כמעט בכל יום ויום משתנים בעולם שנויים הרבה מאד ביום אחד כי יש קר וחם וגשם ושלג ורוח ואויר צח וכיוצא בזה שנויים רבים אין מספר שנעשין ביום אחד על פי הרב ומי יוכל לכון ולידע זאת ? "מה רבו מעשי ה' מאד עמקו מחשבותיו איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת" על פי חכמות חיצוניות שלהם כל השנויים הנעשים ביום אחד...
שיחות הר"ן - אות רלח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...- אות רלח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן היה מדבר עם אחד בתוך כך שמע אחד שהיה מתפלל תפילת ערבית ואמר ותקננו בעצה טובה מלפניך ואמר אותו האיש במהירות אלו התבות ותקננו בעצה וכו' וענה רבנו זכרונו לברכה, ואמר לזה שעמד אצלו. הראית שזה חוטף במהירות אלו התבות ותקננו בעצה טובה וכו' הלא אלו התבות צריכין להתפלל בהתעוררות גדול ובכונה גדולה מעמקא דלבא מאד כי זאת היא תפילה יקרה מאד מאד כי מאד צריכין לבקש רחמים מהשם יתברך שנזכה שיתן לנו השם יתברך עצה טובה שנזכה לידע איך להתנהג וכו' ודבר זה מובן מאד לכל מי שרוצה לכנס...
שיחות הר"ן - אות שג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות שג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת דבר עמי מענין מאוס תאוה הידוע ואמר אז: מי שמהרהר בהרהורי ניאוף הוא שוטה כי הלא אפילו איש פשוט שקורין בעל הבית הוא גם כן אינו חפץ שיהיה נתפס חס ושלום, בענין זה אפילו אם אינו ירא חטא כלל על כל פנים בודאי אינו רוצה שיהיה לו בזיון בזה שיתפסו אותו עם אשה אחרת ואם כן למה לו להרהר ולצער נפשו בחנם ?! וכבר מבאר שהמחשבה ביד האדם להטותה כרצונו וכו' עין בספרים הנדפסים בכמה מקומות מזה ויערב לך לעד אם תרצה לקבלם באמת
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יט - עִקָּר הַתַּכְלִית וְהַשְּׁלֵמוּת הוּא רַק לַעֲבד הַשֵּׁם בִּתְמִימוּת גָּמוּר
...יט - עקר התכלית והשלמות הוא רק לעבד השם בתמימות גמור [זאת התורה לא שמעתי מפיו הקדוש בעצמו ועין בהשמטות מזה] עקר התכלית והשלמות הוא רק לעבד השם בתמימות גמור, בלי שום חכמות כלל כי יש מחקרים שאומרים שעקר התכלית והעולם הבא הוא רק לדעת כל דבר כמות שהוא כגון לידע הכוכב כמו שהוא, לידע מהותו, ומפני מה עומד במקום ההוא כי יש משכיל ומשכל ושכל דהינו הכח המשכיל והשכל בעצמו והדבר המשכל וזהו התכלית והעולם הבא אצלם שיהיה נעשה אחד מהמשכיל והמשכל והשכל והם מבלים ימיהם על זה בעולם הזה לחקר ולהשיג המשכלות, שזהו התכלית...
חיי מוהר"ן - קסז - נסיעתו ללמברג
...נסיעתו ללמברג אות קסז שנת תקס"ח אחר סוכות נסע ללעמברג בחפזון גדול ורדפתי ורצתי אחריו עד קראסנע אז ענה ואמר לי [אנו נתראה ונתראה ונתראה] וכפל הדבר כמה פעמים ואמר אם אתה רוצה להיות איש כשר מה אתה דואג כל העולם יגעים וטורחים בשבילך זה נוסע לברעסלא, וזה לכאן וזה לכאן הכל בשבילך. ואחר כך ביום בבקר נסע פתאום מקראסנע ורדפתי אחריו עד שזכינו להשיגו אצל הגשר וכו' ונהנה קצת ואמר אז על ענין הנסיעה שלו מענין המשכן שכל אחד מהצדיקים בונים וכו' כמו שמובא בלקוטי א' בסימן רפ"ב בהתורה אזמרה לאל קי בעודי אות קסח כשהיה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לו - בִּקְרב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכל אֶת בְּשָׂרִי
...עלי מרעים לאכל את בשרי [לשון רבנו, זכרונו לברכה] בקרב עלי מרעים לאכל את בשרי וכו' א. וזהו כלל כי כל נפש מישראל הוא משרש בשבעים נפש של בית יעקב ושבעים נפש של בית יעקב, משרשים בשבעים פנים של תורה וזה לעמת זה עשה האלהים שכנגד שבעים נפש של בית יעקב, הם שבעים לשון שכל לשון ולשון יש לה מדה רעה בפני עצמה, מה שאין בחברתה ומחמת המדות האלו הם מרחקים משבעים פנים של תורה וכשהנפש של בית יעקב באה בגלות תחת יד שבעים לשונות הינו במדותיהם הרעים אזי היא ראמת שבעין קלין כיולדת שקדם הלדה היא צועקת שבעין קלין כנגד שבעין...
לדון לכף זכות - מהו שורש העניין?
...שורש העניין של לדון לכף זכות? תשובה: כידוע כל דיבור של רבי נחמן מברסלב הוא רק לבוש גשמי של עניין אחר. אז כאן נעסוק בשורש העניין של לדון לכף זכות כדלהלן: והעניין הוא, כי קודם הבריאה היה כולו טוב וכולו אחד. ואחרי הבריאה הטוב האין סופי צמצם את עצמו ללבושים שונים, שבהם הוא מצטייר בעיני האדם גם כרע, למרות שהוא כולו טוב ממש. ועיקר עבודת האדם בעולם, היא לדון את כל העולם לכף זכות, היינו לקשר את בחינה הבריאה לבחינת לפני הבריאה, היינו לגלות את שורש הטוב שיש בכל רע. ועל ידי זה לבטל את הרע לגמרי. ועל ידי זה...
חיי מוהר"ן - ז - שיחות השיכים להתורות
...השיכים להתורות אות ז כשאמר התורה ויהי הם מריקים שקיהם בסימן י"ז בשבת חנוכה תקס"ו. באותה השנה נתגירו גרים הרבה מחמת שמצאו בספריהם הפך אמונתם וזה הענין מבאר היטב שם באותה התורה הנ"ל מהיכן בא זאת שימצאו עכו"ם בספריהם הפך אמונתם וכו' עין שם. ובאור הענין כפשוטו כי כבר נשמעו דברים כאלו מפי כמה גרים ובפרט באותה השנה שאמר רבנו זכרונו לברכה המאמר הזה אז היו בעולם מעשיות הרבה כאלו שפתאם אחר שבת חנוכה שאמר רבנו זכרונו לברכה אז המאמר הנ"ל, אז נתגיר פתאם כמר אחד מכפר. והוא היה אחר כך אצלו זכרונו לברכה וספר לפניו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קח - זִבְחֵי אֱלקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה
...[לשון החברים] זבחי אלהים רוח נשברה הנה ידוע כי עולה באה על הרהור הלב, כמו שכתוב "העולה על רוחכם" הינו שעולה באה על הרהורי הלב, ששם משכן הרוח 'ואין השם יתברך מצרף מחשבה למעשה, בר מהרהורי עכו"ם' והרהור עכו"ם שיך אצל כל אדם הינו מה שמתחיל להתפלל בדבקות, או מתבודד את עצמו ובאמצע התפילה או ההתבודדות נופל ממדרגתו זהו בחינות הרהורי עכו"ם כי כל הנפילות באין מחמת קלקול האמונה וכשנתקלקל האמונה נמצא מחזיר פניו מהשם יתברך כמו שכתוב "נזורו אחור" והשם יתברך גם כן מסתיר פניו ממנו נמצא הוא אחור באחור וצריך להב
חיי מוהר"ן - רכה - נסיעתו וישיבתו באומן
...הבטיח רבנו זכרונו לברכה בחייו ויחד שני עדים כשרים על זה שכשיסתלק כשיבואו על קברו ויתנו פרוטה לצדקה [אמר המעתיק: שמעתי מהרב רבי נפתלי זכרונו לברכה שהוא היה אחד משני העדים שיחד רבנו זכרונו לברכה על ענין זה הינו הרב מורנו רבי אהרון זכרונו לברכה והרב רבי נפתלי כנ"ל. ] ואמר אז רבנו זכרונו לברכה בזו הלשון כשיבואו על קברי ויתנו פרוטה לצדקה בעבורי [רצונו לומר בעבור הזכרת נשמתו הקדושה כנהוג] ויאמרו אלו העשרה קפיטל תהלים הנרשמים אצלנו בשביל תקון למקרה לילה רחמנא לצלן אז יניח רבנו עצמו לארך ולרחב, ובודאי
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 17_11_2026 השעה 21:05:44 - wesi2