ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 סיפורי מעשיות - מעשה ח - מעשה מרב ובן יחיד / מעשה ברב ובן יחיד
מעשה ברב אחד, שלא היה לו בנים אחר כך היה לו בן יחיד וגדל אותו והשיא אותו והיה יושב בעליה ולמד כדרך אצל הגבירים והיה לומד ומתפלל תמיד רק שהיה מרגיש בעצמו שחסר לו איזה חסרון ואינו יודע מהו ולא היה מרגיש טעם בלמודו ובתפילתו וספר לפני שני אנשים בני הנעורים ונתנו לו עצה שיסע לאותו צדיק ואותו בן הנ"ל עשה מצוה שבא על ידה לבחינת מאור הקטן והלך אותו הבן יחיד וספר לאביו באשר שאינו מרגיש טעם בעבודתו כנ"ל וחסר לו, ואינו יודע מהו בכן הוא רוצה לנסע לאותו צדיק והשיב לו אביו: איך אתה בא לנסע אליו? הלא אתה למדן יותר ממנו ומיחס יותר ממנו? לא נאה לך לנסע אליו, כלך מדרך זו! עד שמנע אותו לנסע וחזר ללמודו ושוב הרגיש חסרון כנ"ל והתיעץ שוב עם אותן האנשים הנ"ל ויעצו אותו כמקדם לנסע להצדיק ושוב הלך לאביו, והטה אותו אביו ומנע אותו כנ"ל וכן היה כמה פעמים והבן הנ"ל היה מרגיש שחסר לו, והיה מתגעגע מאד למלאות חסרונו, ולא ידע מהו כנ"ל ובא עוד לאביו והפציר בו עד שהכרח אביו לנסע עמו כי לא רצה להניח אותו לנסע לבדו מחמת שהיה בן יחיד ואמר לו אביו: הלא תראה שאסע עמך, ואראה לך שאין בו ממש ואסרו המרכבה ונסעו אמר לו אביו בזה אנסה: אם יתנהג כסדר, הוא מן השמים ואם לאו אינו מן השמים, ונחזר ונסעו ובאו אל גשר קטן ונפל סוס אחד, והמרכבה נתהפכה וכמעט נטבעו אמר לו אביו ראה שאינו מתנהג כסדר, ואין הנסיעה מן השמים, וחזרו וחזר הבן ללמודו ושוב ראה החסרון שחסר לו ואינו יודע וחזר והפציר באביו כנ"ל והכרח לנסע עמו שנית וכשנסעו העמיד אביו הנסיון כבראשונה אם יתנהג כסדר ונזדמן כשהיו נוסעים ונשברו שני הידות ואמר לו אביו ראה שאינו מתנהג לנו לנסע כי האם זה דרך הטבע, שישתברו שני השני הידות? וכמה פעמים שנסעו עם המרכבה הזאת, ולא נזדמן כזאת וחזרו וחזר הבן הנ"ל לדרכו כנ"ל [הינו ללמודו וכו' כנ"ל] ושוב הרגיש החסרון כנ"ל והאנשים יעצו אותו לנסע וחזר לאביו והפציר אותו כנ"ל, והכרח לנסע עמו עוד ואמר לו הבן שלא נעמד עוד על נסיון כזה כי זה דרך הטבע, שנופל סוס לפעמים, או שנשתברין השני הידות אם לא שיהיה איזה דבר מרגש מאד ונסעו ובאו לאכסניה ללון ומצאו שם סוחר והתחילו לספר עמו כדרך הסוחרים ולא גלו לו שהם נוסעים לשם כי הרב היה מתביש בעצמו לומר שנוסע לאותו הצדיק והיו מדברים מעסקי העולם עד שבסיבוב הדברים הגיעו לספר מצדיקים, היכן נמצאים צדיקים וספר להם ששם נמצא צדיק, ושם, ושם והתחילו הם לדבר מהצדיק שנסעו אליו השיב להם: זה? [בלשון תמה] הלא קל הוא כי אני נוסע עכשו ממנו ואני הייתי שם, שהיה עובר עברה ענה אביו ואמר לבנו הראית, בני, מה שזה הסוחר מספר לפי תמו והלא הוא נוסע משם וחזרו לביתם ונפטר אותו הבן ובא בחלום להרב הנ"ל אביו וראה אותו שהיה עומד בכעס גדול ושאל אותו: למה אתה בכעס כל כך? והשיב לו שיסע לאותו הצדיק הנ"ל [שרצה לנסע עם בנו אליו כנ"ל] והוא יגיד לך על מה אני בכעס והקיץ ואמר שמקרה הוא אחר כך חלם לו עוד כנ"ל ואמר שהוא גם כן חלום שוא וכן עד שלש פעמים והבין: הלא דבר הוא ונסע לשם ופגע בהדרך את הסוחר שפגע מקדם, בעת שנסע עם בנו, והכיר אותו ואמר לו: הלא אתה הוא שראיתיך באותו האכסניה? והשיב לו: בודאי ראית אותי ופתח פיו ואמר לו: אם תרצה, אהיה בולע אותך אמר לו: מה אתה מדבר? השיב לו: זכור אתה, כשנסעת עם בנך ובתחלה נפל סוס על הגשר וחזרת אחר כך נשברו השני הידות אחר כך פגעת בי, ואמרתי לך שהוא קל ומאחר שפטרתי אותו, את בנך, עכשו אתה רשאי לנסע כי הוא היה בחינת מאור הקטן והצדיק הנ"ל הוא בחינת מאור הגדול ואם היו מתועדים יחד, היה בא משיח וכיון שפטרתי אותו, אתה רשאי לנסע ובתוך דבריו נעלם, ולא היה לו עם מי לדבר ונסע הרב אל הצדיק וצעק: חבל! חבל! חבל על דאבדין ולא משתכחין! השם יתברך ישיב נדחינו בקרוב, אמן וזה הסוחר הנ"ל היה הס"מ [הסמ"ך מ"ם] בעצמו [שנדמה לסוחר והטעה אותם, ואחר כך, כשפגע שנית בהרב הנ"ל, התגרה עמו הוא בעצמו על אשר שמע לעצתו, כי כן דרכו, כידוע], השם יתברך יצילנו
מַעֲשֶׂה בְּרַב אֶחָד, שֶׁלּא הָיָה לוֹ בָּנִים
אַחַר כָּךְ הָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד
וְגִדֵּל אוֹתוֹ וְהִשִּׂיא אוֹתוֹ
וְהָיָה יוֹשֵׁב בָּעֲלִיָּה וְלָמַד כְּדֶרֶךְ אֵצֶל הַגְּבִירִים
וְהָיָה לוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל תָּמִיד
רַק שֶׁהָיָה מַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁחָסֵר לוֹ אֵיזֶה חִסָּרוֹן
וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַהוּ
וְלא הָיָה מַרְגִּישׁ טַעַם בְּלִמּוּדוֹ וּבִתְפִילָּתוֹ
וְסִפֵּר לִפְנֵי שְׁנֵי אֲנָשִׁים בְּנֵי הַנְּעוּרִים
וְנָתְנוּ לוֹ עֵצָה שֶׁיִּסַּע לְאוֹתוֹ צַדִּיק
וְאוֹתוֹ בֵּן הַנַּ"ל עָשָׂה מִצְוָה שֶׁבָּא עַל יָדָהּ לִבְחִינַת מָאוֹר הַקָּטָן
וְהָלַךְ אוֹתוֹ הַבֵּן יָחִיד וְסִפֵּר לְאָבִיו
בַּאֲשֶׁר שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ טַעַם בַּעֲבוֹדָתוֹ כַּנַּ"ל
וְחָסֵר לוֹ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַהוּ
בְּכֵן הוּא רוֹצֶה לִנְסֹעַ לְאוֹתוֹ צַדִּיק
וְהֵשִׁיב לוֹ אָבִיו: אֵיךְ אַתָּה בָּא לִנְסֹעַ אֵלָיו?
הֲלא אַתָּה לַמְדָן יוֹתֵר מִמֶּנּוּ וּמְיֻחָס יוֹתֵר מִמֶּנּוּ?
לא נָאֶה לְךָ לִנְסֹעַ אֵלָיו, כַּלֵּךְ מִדֶּרֶךְ זוֹ!
עַד שֶׁמָּנַע אוֹתוֹ לִנְסֹעַ
וְחָזַר לְלִמּוּדוֹ וְשׁוּב הִרְגִּישׁ חִסָּרוֹן כַּנַּ"ל
וְהִתְיַעֵץ שׁוּב עִם אוֹתָן הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל
וְיָעֲצוּ אוֹתוֹ כְּמִקּדֶם לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק
וְשׁוּב הָלַךְ לְאָבִיו, וְהִטָּה אוֹתוֹ אָבִיו וּמָנַע אוֹתוֹ כַּנַּ"ל
וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים
וְהַבֵּן הַנַּ"ל הָיָה מַרְגִּישׁ שֶׁחָסֵר לוֹ, וְהָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ מְאד לְמַלְּאוֹת חֶסְרוֹנוֹ, וְלא יָדַע מַהוּ כַּנַּ"ל
וּבָא עוֹד לְאָבִיו וְהִפְצִיר בּוֹ
עַד שֶׁהֻכְרַח אָבִיו לִנְסֹעַ עִמּוֹ
כִּי לא רָצָה לְהַנִּיחַ אוֹתוֹ לִנְסֹעַ לְבַדּוֹ
מֵחֲמַת שֶׁהָיָה בֵּן יָחִיד
וְאָמַר לוֹ אָבִיו: הֲלּא תִּרְאֶה שֶׁאֶסַּע עִמְּךָ, וְאַרְאֶה לְךָ שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ
וְאָסְרוּ הַמֶּרְכָּבָה וְנָסְעוּ
אָמַר לוֹ אָבִיו
בָּזֶה אֲנַסֶּה: אִם יִתְנַהֵג כְּסֵדֶר, הוּא מִן הַשָּׁמַיִם
וְאִם לָאו אֵינוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, וְנַחֲזר
וְנָסְעוּ וּבָאוּ אֶל גֶּשֶׁר קָטָן
וְנָפַל סוּס אֶחָד, וְהַמֶּרְכָּבָה נִתְהַפְּכָה וְכִמְעַט נִטְבְּעוּ
אָמַר לוֹ אָבִיו
רְאֵה שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג כְּסֵדֶר, וְאֵין הַנְּסִיעָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְחָזְרוּ
וְחָזַר הַבֵּן לְלִמּוּדוֹ
וְשׁוּב רָאָה הַחִסָּרוֹן שֶׁחָסֵר לוֹ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ
וְחָזַר וְהִפְצִיר בְּאָבִיו כַּנַּ"ל
וְהֻכְרַח לִנְסֹעַ עִמּוֹ שֵׁנִית
וּכְשֶׁנָּסְעוּ הֶעֱמִיד אָבִיו הַנִּסָּיוֹן כְּבָרִאשׁוֹנָה אִם יִתְנַהֵג כְּסֵדֶר
וְנִזְדַּמֵּן כְּשֶׁהָיוּ נוֹסְעִים וְנִשְׁבְּרוּ שְׁנֵי הַיָּדוֹת
וְאָמַר לוֹ אָבִיו
רְאֵה שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג לָנוּ לִנְסֹעַ
כִּי הַאִם זֶה דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, שֶׁיִשְׁתַּבְּרוּ שְׁנֵי הָשְׁנֵי הַיָּדוֹת?
וְכַמָּה פְּעָמִים שֶׁנָּסְעוּ עִם הַמֶּרְכָּבָה הַזּאת, וְלא נִזְדַּמֵּן כָּזאת
וְחָזְרוּ
וְחָזַר הַבֵּן הַנַּ"ל לְדַרְכּוֹ כַּנַּ"ל [הַיְנוּ לְלִמּוּדוֹ וְכוּ' כַּנַּ"ל]
וְשׁוּב הִרְגִּישׁ הַחִסָּרוֹן כַּנַּ"ל
וְהָאֲנָשִׁים יָעֲצוּ אוֹתוֹ לִנְסֹעַ
וְחָזַר לְאָבִיו וְהִפְצִיר אוֹתוֹ כַּנַּ"ל, וְהֻכְרַח לִנְסֹעַ עִמּוֹ עוֹד
וְאָמַר לוֹ הַבֵּן שֶׁלּא נַעֲמד עוֹד עַל נִסָּיוֹן כָּזֶה
כִּי זֶה דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, שֶׁנּוֹפֵל סוּס לִפְעָמִים, אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּבְּרִין הָשְׁנֵי הַיָּדוֹת
אִם לא שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה דָּבָר מֻרְגָּשׁ מְאד
וְנָסְעוּ וּבָאוּ לִאכסניה לָלוּן
וּמָצְאוּ שָׁם סוֹחֵר
וְהִתְחִילוּ לְסַפֵּר עִמּוֹ כְּדֶרֶךְ הַסּוֹחֲרִים
וְלא גִּלּוּ לוֹ שֶׁהֵם נוֹסְעִים לְשָׁם
כִּי הָרַב הָיָה מִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ לוֹמַר שֶׁנּוֹסֵעַ לְאוֹתוֹ הַצַּדִּיק
וְהָיוּ מְדַבְּרִים מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם
עַד שֶׁבְּסִיבּוּב הַדְּבָרִים הִגִּיעוּ לְסַפֵּר מִצַּדִּיקִים, הֵיכָן נִמְצָאִים צַדִּיקִים
וְסִפֵּר לָהֶם שֶׁשָּׁם נִמְצָא צַדִּיק, וְשָׁם, וְשָׁם
וְהִתְחִילוּ הֵם לְדַבֵּר מֵהַצַּדִּיק שֶׁנָּסְעוּ אֵלָיו
הֵשִׁיב לָהֶם: זֶה? [בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ]
הֲלא קַל הוּא
כִּי אֲנִי נוֹסֵעַ עַכְשָׁו מִמֶּנּוּ
וַאֲנִי הָיִיתִי שָׁם, שֶׁהָיָה עוֹבֵר עֲבֵרָה
עָנָה אָבִיו וְאָמַר לִבְנוֹ
הֲרָאִיתָ, בְּנִי, מַה שֶּׁזֶּה הַסּוֹחֵר מְסַפֵּר לְפִי תֻּמּוֹ
וַהֲלא הוּא נוֹסֵעַ מִשָּׁם וְחָזְרוּ לְבֵיתָם
וְנִפְטַר אוֹתוֹ הַבֵּן
וּבָא בַּחֲלוֹם לְהָרַב הַנַּ"ל אָבִיו
וְרָאָה אוֹתוֹ שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְכַעַס גָּדוֹל
וְשָׁאַל אוֹתוֹ: לָמָּה אַתָּה בְּכַעַס כָּל כָּךְ?
וְהֵשִׁיב לוֹ שֶׁיִּסַּע לְאוֹתוֹ הַצַּדִּיק הַנַּ"ל [שֶׁרָצָה לִנְסֹעַ עִם בְּנוֹ אֵלָיו כַּנַּ"ל]
וְהוּא יַגִּיד לְךָ עַל מָה אֲנִי בְּכַעַס
וְהֵקִיץ
וְאָמַר שֶׁמִּקְרֶה הוּא
אַחַר כָּךְ חָלַם לוֹ עוֹד כַּנַּ"ל
וְאָמַר שֶׁהוּא גַּם כֵּן חֲלוֹם שָׁוְא
וְכֵן עַד שָׁלשׁ פְּעָמִים
וְהֵבִין: הֲלּא דָּבָר הוּא וְנָסַע לְשָׁם
וּפָגַע בְּהַדֶּרֶךְ אֶת הַסּוֹחֵר שֶׁפָּגַע מִקּדֶם, בְּעֵת שֶׁנָּסַע עִם בְּנוֹ, וְהִכִּיר אוֹתוֹ
וְאָמַר לוֹ: הֲלא אַתָּה הוּא שֶׁרְאִיתִיךָ בְּאוֹתוֹ הַאכסניה?
וְהֵשִׁיב לוֹ: בְּוַדַּאי רָאִיתָ אוֹתִי
וּפָתַח פִּיו וְאָמַר לוֹ: אִם תִּרְצֶה, אֶהְיֶה בּוֹלֵעַ אוֹתְךָ
אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה מְדַבֵּר?
הֵשִׁיב לוֹ: זָכוּר אַתָּה, כְּשֶׁנָּסַעְתָּ עִם בִּנְךָ
וּבִתְחִלָּה נָפַל סוּס עַל הַגֶּשֶׁר וְחָזַרְתָּ
אַחַר כָּךְ נִשְׁבְּרוּ הָשְׁנֵי הַיָּדוֹת
אַחַר כָּךְ פָּגַעְתָּ בִּי, וְאָמַרְתִּי לְךָ שֶׁהוּא קַל
וּמֵאַחַר שֶׁפָּטַרְתִּי אוֹתוֹ, אֶת בִּנְךָ, עַכְשָׁו אַתָּה רַשַּׁאי לִנְסֹעַ
כִּי הוּא הָיָה בְּחִינַת מָאוֹר הַקָּטָן
וְהַצַּדִּיק הַנַּ"ל הוּא בְּחִינַת מָאוֹר הַגָּדוֹל
וְאִם הָיוּ מִתְוַעֲדִים יַחַד, הָיָה בָּא מָשִׁיחַ
וְכֵיוָן שֶׁפָּטַרְתִּי אוֹתוֹ, אַתָּה רַשַּׁאי לִנְסֹעַ
וּבְתוֹךְ דְּבָרָיו נֶעֱלַם, וְלא הָיָה לוֹ עִם מִי לְדַבֵּר
וְנָסַע הָרַב אֶל הַצַּדִּיק
וְצָעַק: חֲבָל! חֲבָל! חֲבָל עַל דְּאַבְדִּין וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין!
הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָשִׁיב נִדָּחֵינוּ בְּקָרוֹב, אָמֵן
וְזֶה הַסּוֹחֵר הַנַּ"ל הָיָה הס"מ [הַסָּמֶ"ךְ מֵּ"ם] בְּעַצְמוֹ [שֶׁנִּדְמָה לְסוֹחֵר וְהִטְעָה אוֹתָם, וְאַחַר כָּךְ, כְּשֶׁפָּגַע שֵׁנִית בְּהָרַב הַנַּ"ל, הִתְגָּרָה עִמּוֹ הוּא בְּעַצְמוֹ עַל אֲשֶׁר שָׁמַע לַעֲצָתוֹ, כִּי כֵן דַּרְכּוֹ, כַּיָּדוּעַ], הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַצִּילֵנוּ
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסז - הַשַּׁבָּתִים שֶׁשּׁוֹבְתִים אֵצֶל הַתַּלְמִיד חָכָם הָאֱמֶת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסז - השבתים ששובתים אצל התלמיד חכם האמת דע והאמן, כי השבתים ששובתים אצל התלמיד חכם האמת, הם כמו תענית...
שבחי הר"ן - אות ח
...מבין למודו והיה בוכה הרבה לפני השם יתברך שיאיר עיניו והיה בוכה ובוכה כל כך עד שזכה שיוכל ללמוד משניות וכן אחר כך למד שאר ספרים ולא היה מבין גם כן והיה בוכה ובוכה גם כן הרבה מאד עד שזכה להבינם וכן בלמוד זוהר וכתבי האר"י, זכרונו לברכה היה בוכה גם כן הרבה עד שזכה להבין ואמר: שבתחלה בכל ספר וספר שלמד לא היה מבין והיה קשה לו הרבה ולא היה יכול לעמד על פשוטן של דברים והיה לו יסורים גדולים מזה והיה למודו ביגיעה גדולה ואף על פי כן למד הרבה מאד כי היה מחזק...
מעשה משבעה קבצנים - בן המלך
...קבצנים - בן המלך breslev.eip.co.il/?key=60 - סיפורי מעשיות - מעשה יג - משבעה קבצנים מעשה פעם אחת היה מלך = זה השי"ת והיה לו בן יחיד = זה אדם הראשון לפני שחטא. ורצה המלך למסר המלוכה לבנו בחייו = כי לפני שאדם הראשון חטא, מאחר שהוא כולו היה כלול בא"ס, ממילא הוא מלך כמו השי"ת ממש. שזו בחינת אדם קדמון שהוא מעל האצילות ולפני הבריאה. ולכן מסר את המלוכה בחייו דייקא, כי אצל השי"ת שני מלכים יכולים למלוך בבת אחת. ועשה משתה גדול ובודאי בכל פעם שהמלך עושה משתה...
שיחות הר"ן - אות רו - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות רו - גדולות נוראות השגתו אמר: אפילו מי שאינו שומע דבורי התורה שאמר רק הקול לבד הוא גם כן טוב מאד וזה בחינת "לשמע בקול דברו", 'בקול' דיקא ואפילו מי שהוא רק עומד בבית אצל התורה שאומר טוב מאד מאד בלי שעור...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רח - צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ
...- צופה רשע לצדיק ומבקש [לשון רבנו, זכרונו לברכה] "צופה רשע לצדיק ומבקש" וכו' פרוש: מה שרשעים עושים יסורים לצדיקים ורודפים את הצדיקים זה סבה מאת השם יתברך כדי שיתבונן הצדיק ויפשפש במעשיו נמצא שהרשע הוא כמו צופה כשומר העיר שנקרא צופה כן הרשע הוא שומר את הצדיק מלפל בגשמיות פרוש אחר, מעט המחלקת שיש על צדיקים היא טובה להם כי המחלקת היא כמו מכסה להם שלא יתגלו ויתפרסמו ביותר מכדי הצרך וזה פרוש "צופה רשע לצדיק" צופה לשון מכסה כמו שכתוב "וצפית אותו זהב" אבל...
מדוע העולם הזה קיים? הרי התכלית היא העולם הבא!
...היא העולם הבא. אז מדוע בעצם הקב"ה ברא את העולם הזה. הרי הוא היה יכול ישר לברוא את העולם הבא. הלא כן? ז"א מאחר שהעולם הבא הוא התכלית הסופית, שבו הכל יהיה טוב וכולי, אז מדוע בכלל העולם הזה קיים? למה לא לברוא ישר את העולם הבא? מה התכלית בכלל של קיומו של העולם הזה. הרי אפשר לברוא ישר את העולם הבא. הלא כן? אשמח לתשובה בעניין. תודה תשובה: השאלה הזאת נכונה, והתשובה עליה יותר פשוטה ממה שנדמה. מצד האמת העולם הזה הוא העולם הבא. מצד האמת כאן ממש זה גן עדן ממש...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יח
...סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יח ובחל המועד סוכות הלכו כל העולם וגם רבנו הלך עמהם, למערה של אליהו הנביא ושם עשו כל העולם שמחה גדולה ורקודין ומחולות והוא לא היה שמח כלל רק ישב שם בהכנעה גדולה ובלב נשבר ושאל הרב רבי זאב הנ"ל את האיש שהיה עמו. מה זה ועל מה זה, שהוא בעצבות מן ראש השנה עד עתה ? ה' יודע אם טוב הדבר וגם בשמחת תורה עשו הקפות ברקודין ושמחה כנהוג בפרט שהיו שם אנשים חסידים והוא זכרונו לברכה, היה גם כן בבית הכנסת ולא רצה לעשות שום הקפה, רק...
חיי מוהר"ן - תז - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...מספרי החקירות וכו' ספר הרבה מאד כמה פעמים ואסר עלינו מאד מאד לבלי לעין בהם ולהביט בהם כלל חס ושלום. והפליג מאד בגדל האסור, כי הם מבלבלים דעת האדם מאד בדעות זרות שאינם מסכימים כלל לדעת תורתנו הקדושה. גם אינם מאמינים בשדים אשר בכל דברי רבותינו זכרונם לברכה מבאר ההפך. בפרט כפי מה שזכינו לספרי הזוהר הקדוש וספרי האר"י זכרונו לברכה והבעל שם טוב זכרונו לברכה, וכיוצא, שהם כלם מיסדים על פי רוח הקדש, ומעוררים את האדם מאד לעבודתו יתברך באמת. על כן כל מי שרוצה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ח - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר
...תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב א. אף על פי שתוכחה הוא דבר גדול ומטל על כל אחד מישראל להוכיח את חברו כשרואה בו שאינו מתנהג כשורה, כמו שכתוב: "הוכח תוכיח את עמיתך" אף על פי כן לאו כל אדם ראוי להוכיח כמו שאמר רבי עקיבא 'תמה אני, אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח' ואם רבי עקיבא אמר זאת בדורו, כל שכן בדור הזה של עכשו כי כשהמוכיח אינו ראוי להוכיח אזי לא די שאינו מועיל בתוכחתו אף גם הוא מבאיש ריח של הנשמות השומעים תוכחתו כי...
מדוע בסוף השקר נמצאת האמת?
...אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=542 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעד - יש רשעים שעובדים ויגעים כל ימיהם דע שיש רשעים שעובדים ויגעים כל ימיהם כדי לעקר עצמן מהשם יתברך ומתורתו לגמרי ... על כן הם מתאוים ויגעים כדי שיגיעו לכפירה גמורה בדעתם, חס ושלום באפן שלא יהיה להם עוד צד ספק לנטות אל האמת אבל צריכים לזה יגיעה גדולה מאד מאד כמה וכמה שנים רחמנא לצלן, רחמנא לשזבן כי היהדות שבהם אינה מנחת אותם ומבלבלת אותם תמיד ודע שיש מהם כשמגיעין ובאין למה...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 18_04_2024 השעה 20:35:19 - wesi2