ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שיחות הר"ן - אות קנג
ב"לקוטי תנינא" סימן ע"ח בענין הנהגת הפשיטות וכו', כי לפעמים הצדיק איש פשוט לגמרי שקורין פראסטיק וכו' עין שם יש בזה הרבה לספר איך ובאיזה ענין נאמרה זאת התורה אך אי אפשר לציר בכתב כל מה שעבר בענין זה אך אף על פי כן ארשם מה שאפשר דע כי זאת התורה נאמרה בשבת נחמו באומאן סמוך להסתלקותו ומעשה שהיה כך היה באותה העת בסמוך נכנס לדירה אחרת שנסתלק שם ואותה הדירה היתה טובה לפניו מאד לישב בה כי היה לו שם רחבת ידים ואויר יפה כי היה שם גן לפני החלונות אך הדירה היתה של וכו' וסמוך לשבת נחמו נכנס לשם ועל אותו השבת נתקבצו כמה אנשים חדשים גם ישנים שבאו אליו על שבת קדש והיה קבוץ גדול ובליל שבת קדש נכנס מחדרו לבית שהיה העולם מקבצים שם והיה חלוש מאד מאד כמעט לא היה לו כח לדבר ותכף קדש על הכוס ואחר הקדוש ישב אצל השלחן ולא חזר לחדרו תכף כדרכו תמיד בעת הקבוץ וישב בחלישות גדול והתחיל לשיח ולדבר מעט בחלישות ובעיפות גדול ענה ואמר: מה אתם נוסעים אצלי ? הלא אני איני יודע עתה כלל ?! כשאני אומר תורה יש לכם על מה לנסע ולבוא אלי, אבל עתה על מה באתם ? הלא אני איני יודע עתה כלל ?! כי אני עתה רק פראסטיק לגמרי והאריך בשיחה זאת וכפל ושלש כמה פעמים שאינו יודע כלל ושהוא רק איש פשוט לגמרי ושהוא פראסטיק ואז אמר שהוא מחיה את עצמו עתה רק במה שהיה בארץ ישראל והאריך בשיחה זאת שבאמת לאמתו אינו יודע כלל וכלל לא ושהוא רק פראסטיק לגמרי רק שהוא מחיה את עצמו במה שהיה בארץ ישראל ומתוך שיחה זאת התחיל לדבר ולבאר כל ענין הנורא ההוא איך מחיה את עצמו בעת הפשיטות מהדרך של ארץ ישראל ושבזה מחיין את כל הפשוטים שבעולם הן לומדים ובעלי תורה בעת שבטלים מן התורה הן אנשים פשוטים שהם פראסטאקיס גמורים אפילו אמות העולם צריכים לקבל חיות וכו' וכו' כמבאר כל זה בסימן הנזכר לעיל עין שם היטב ובתוך זה נכלל מה שנכנס לדירה הנ"ל כי מבאר שם: וגם עכשו כאן בחוץ לארץ באין ישראל לפעמים למקום וכו' וישראל באין לשם וכובשין המקום ומקדשין אותו שיהיה מקום ישראלי שזהו גם כן בחינת ארץ ישראל והיו יכולים לומר גזלנים אתם וכו' (רש"י על בראשית א א) אך על ידי "כח מעשיו" (תהלים קיא ו), על ידי זה יש לנו כח לכבש כל העולם ולקדשו בקדשת ישראל כי הוא יתברך בראה, וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו וכו' (שם ברש"י הנ"ל) כמבאר שם זה היטב וגמר כל ענין התורה הזאת ואחר כך בא בשמחה גדולה וצוה לזמר אזמר בשבחין תכף קדם נטילת ידים לסעדה [מה שדרכו היה תמיד לזמר אחר ברכת המוציא] וגם, בעתים הללו שהיה חלוש מאד על פי רב לא היו מזמרים כלל אך עכשו מגדל השמחה צוה לזמר תכף וגם הוא בעצמו היה מזמר עמנו יחד ואחר כך היה מדבר ומשיח עמנו הרבה בשמחה גדולה ובחן אמתי נפלא ונורא מאד מאד וישב כל הסעדה בשמחה רבה ודבר והשיח הרבה עמנו וחזק אותנו מאד מאד בכמה וכמה לשונות וקצת מזה נדפס ואז צעק מעמק הלב: גיוואלד [אהה ! אל תיאשו את עצמכם ! ] ואמר בזה הלשון: קיין יאוש איז גאר ניט פאר האנדין ! ואי אפשר לציר הרמזים שרמז לנו בתנועותיו הקדושים איך להתחזק עד אין קץ ותכלית והתפאר בעצמו שהוא עתה בשמחה גדולה ואמר שהוא ביראה ובשמחה ואמר בלשון אשכנז: איך בין היינט פרום פריילך ולציר ולבאר החן האמת והיפי והפאר והקדשה והיראה והשמחה של אותו השבת לא יספיק כל עורות אילי נביות לבאר ואז ראינו ישועת ה' ונפלאותיו ונוראותיו העצומים שהוא חומל על עמו ישראל בכל עת שמתוך העלמה והסתרה כזאת נתהפך לרצון כזה שבתחלה לא היה יודע כלל באמת ומתוך אינו יודע כזה בא לידי התגלות כזה ואם באמת אין אנו יודעין כלל בענינו הקדוש בפרט בענין האינו יודע שלו שהוא ענין עמק ונסתר מאד ואמר בעצמו שהאינו יודע שלו הוא חדוש יותר מידיעה שלו כמבאר במקום אחר אך אף על פי כן במה שמתנוצץ בדעתנו ראינו אז נפלאות ונוראות אשר אי אפשר לבאר ולספר והעקר מה שראינו ישועת ה' מה שחמל עלינו ברחמיו הפשוטים וגלה לנו דברים האלה שהיו מחיין אותנו ומחזקין אותנו מאד מאד בלי שעור וערך את כל אחד ואחד מהיושבים שם וכל אחד נדמה לו שעמו לבד הוא מדבר ושאליו לבד מגיעים כל הדברים האלה וגם בחסדו הגדול כבר זכינו להחיות עם רב עם הדברים האלה ועדין דבריו חיים וקימים ונאמנים ונחמדים לעד ומחיין נפשות הרבה מה אדבר, חסדו גבר עלינו ואמת ה' לעולם אחר כך ביום ראשון שכתבתי זאת התורה ואחר כך הבאתי הכתב לפניו ותפס בידו ברפיון ידים ומחמת זה נפל מידו לחוץ על הארץ לפני החלון שהיה עומד לפניו אז והסתכל בו לחוץ לתוך הגן והגבהתי הכתב וחזרתי ומסרתי לידו הקדושה והסתכל וראה בו כל מה שכתוב עד הסוף אחר כך ענה ואמר: מה זה כתבת ? הלא זה שחתי לי בעצמי ! והדברים עתיקים אמר הכותב, ידידי הקורא, עין היטב בהתורה השיך לזה הספור ב"לקוטי תנינא" סימן ע"ח המתחלת ואתחנן וכו', ואז תבין היטב ספור הזה וינעם לנפשך לעד
בְּ"לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא" סִימָן ע"ח בְּעִנְיַן הַנְהָגַת הַפְּשִׁיטוּת וְכוּ', כִּי לִפְעָמִים הַצַּדִּיק אִישׁ פָּשׁוּט לְגַמְרֵי שֶׁקּוֹרִין פְּרָאסְטִיק וְכוּ' עַיֵּן שָׁם

יֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה לְסַפֵּר אֵיךְ וּבְאֵיזֶה עִנְיָן נֶאֶמְרָה זאת הַתּוֹרָה

אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר בִּכְתָב כָּל מַה שֶּׁעָבַר בְּעִנְיָן זֶה

אַךְ אַף עַל פִּי כֵן אֶרְשׁם מַה שֶּׁאֶפְשָׁר

דַּע כִּי זאת הַתּוֹרָה נֶאֶמְרָה בְּשַׁבָּת נַחֲמוּ בְּאוּמַאן סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ

וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה

בְּאוֹתָהּ הָעֵת בְּסָמוּךְ נִכְנַס לְדִירָה אַחֶרֶת שֶׁנִּסְתַּלֵּק שָׁם

וְאוֹתָהּ הַדִּירָה הָיְתָה טוֹבָה לְפָנָיו מְאד לְיַשֵּׁב בָּהּ

כִּי הָיָה לוֹ שָׁם רַחֲבַת יָדַיִם וַאֲוִיר יָפֶה

כִּי הָיָה שָׁם גַּן לִפְנֵי הַחַלּוֹנוֹת

אַךְ הַדִּירָה הָיְתָה שֶׁל וְכוּ'

וְסָמוּךְ לְשַׁבַּת נַחֲמוּ נִכְנַס לְשָׁם

וְעַל אוֹתוֹ הַשַּׁבָּת

נִתְקַבְּצוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים שֶׁבָּאוּ אֵלָיו עַל שַׁבָּת קדֶשׁ

וְהָיָה קִבּוּץ גָּדוֹל

וּבְלֵיל שַׁבֶּת קדֶשׁ נִכְנַס מֵחַדְרוֹ לַבַּיִת שֶׁהָיָה הָעוֹלָם מְקֻבָּצִים שָׁם

וְהָיָה חָלוּשׁ מְאד מְאד כִּמְעַט לא הָיָה לוֹ כּחַ לְדַבֵּר

וְתֵכֶף קִדֵּשׁ עַל הַכּוֹס

וְאַחַר הַקִּדּוּשׁ יָשַׁב אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן

וְלא חָזַר לְחַדְרוֹ תֵּכֶף כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד בְּעֵת הַקִּבּוּץ

וְיָשַׁב בַּחֲלִישׁוּת גָּדוֹל

וְהִתְחִיל לָשִׂיחַ וּלְדַבֵּר מְעַט בַּחֲלִישׁוּת וּבַעֲיֵפוּת גָּדוֹל

עָנָה וְאָמַר: מָה אַתֶּם נוֹסְעִים אֶצְלִי ?

הֲלא אֲנִי אֵינִי יוֹדֵעַ עַתָּה כְּלָל ?!

כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֵר תּוֹרָה יֵשׁ לָכֶם עַל מָה לִנְסֹעַ וְלָבוֹא אֵלַי, אֲבָל עַתָּה עַל מָה בָּאתֶם ? הֲלא אֲנִי אֵינִי יוֹדֵעַ עַתָּה כְּלָל ?!

כִּי אֲנִי עַתָּה רַק פְּרָאסְטִיק לְגַמְרֵי

וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחָה זאת וְכָפַל וְשִׁלֵּשׁ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל וְשֶׁהוּא רַק אִישׁ פָּשׁוּט לְגַמְרֵי וְשֶׁהוּא פְּרָאסְטִיק

וְאָז אָמַר שֶׁהוּא מְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ עַתָּה רַק בַּמֶּה שֶּׁהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחָה זאת

שֶׁבֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל וּכְלָל לא וְשֶׁהוּא רַק פְּרָאסְטִיק לְגַמְרֵי

רַק שֶׁהוּא מְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶּׁהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וּמִתּוֹךְ שִׂיחָה זאת הִתְחִיל לְדַבֵּר וּלְבָאֵר כָּל עִנְיָן הַנּוֹרָא הַהוּא

אֵיךְ מְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ בְּעֵת הַפְּשִׁיטוּת מֵהַדֶּרֶךְ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְשֶׁבָּזֶה מְחַיִּין אֶת כָּל הַפְּשׁוּטִים שֶׁבָּעוֹלָם

הֵן לוֹמְדִים וּבַעֲלֵי תּוֹרָה בְּעֵת שֶׁבְּטֵלִים מִן הַתּוֹרָה

הֵן אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים שֶׁהֵם פְּרָאסְטַאקִיס גְּמוּרִים

אֲפִילּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם צְרִיכִים לְקַבֵּל חִיּוּת וְכוּ' וְכוּ'

כַּמְבאָר כָּל זֶה בַּסִּימָן הַנִּזְכָּר לְעֵיל עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב

וּבְתוֹךְ זֶה נִכְלָל מַה שֶּׁנִּכְנַס לַדִּירָה הַנַּ"ל

כִּי מְבאָר שָׁם: וְגַם עַכְשָׁו כָּאן בְּחוּץ לָאָרֶץ בָּאִין יִשְׂרָאֵל לִפְעָמִים לַמָּקוֹם וְכוּ'

וְיִשְׂרָאֵל בָּאִין לְשָׁם וְכוֹבְשִׁין הַמָּקוֹם וּמְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ שֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם יִשְׂרְאֵלִי

שֶׁזֶּהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְהָיוּ יְכוֹלִים לוֹמַר גַּזְלָנִים אַתֶּם וְכוּ'

אַךְ עַל יְדֵי "כּחַ מַעֲשָׂיו", עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לָנוּ כּחַ לִכְבּשׁ כָּל הָעוֹלָם וּלְקַדְּשׁוֹ בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל

כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ בְּרָאָהּ, וּבִרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ לָהֶם וּבִרְצוֹנוֹ נְטָלָהּ מֵהֶם וּנְתָנָהּ לָנוּ וְכוּ'

כַּמְבאָר שָׁם זֶה הֵיטֵב

וְגָמַר כָּל עִנְיַן הַתּוֹרָה הַזּאת

וְאַחַר כָּךְ בָּא בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְצִוָּה לְזַמֵּר אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין תֵּכֶף

קדֶם נְטִילַת יָדַיִם לִסְעֻדָּה

[מַה שֶּׁדַּרְכּוֹ הָיָה תָּמִיד לְזַמֵּר אַחַר בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא]

וְגַם, בָּעִתִּים הַלָּלוּ שֶׁהָיָה חֲלוּשׁ מְאד עַל פִּי רב לא הָיוּ מְזַמְּרִים כְּלָל

אַךְ עַכְשָׁו מִגּדֶל הַשִּׂמְחָה צִוָּה לְזַמֵּר תֵּכֶף

וְגַם הוּא בְּעַצְמוֹ הָיָה מְזַמֵּר עִמָּנוּ יַחַד

וְאַחַר כָּךְ הָיָה מְדַבֵּר וּמֵשִׂיחַ עִמָּנוּ הַרְבֵּה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּבְחֵן אֲמִתִּי נִפְלָא וְנוֹרָא מְאד מְאד

וְיָשַׁב כָּל הַסְּעֻדָּה בְּשִׂמְחָה רַבָּה וְדִבֵּר וְהֵשִׂיחַ הַרְבֵּה עִמָּנוּ

וְחִזֵּק אוֹתָנוּ מְאד מְאד בְּכַמָּה וְכַמָּה לְשׁוֹנוֹת

וּקְצָת מִזֶּה נִדְפַּס

וְאָז צָעַק מֵעמֶק הַלֵּב: גִּיוַואלְד [אֲהָה ! אַל תְּיָאֲשׁוּ אֶת עַצְמְכֶם ! ]

וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: קֵיין יֵאוּשׁ אִיז גָּאר נִיט פַאר הַאנְדִין !

וְאִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר הָרְמָזִים שֶׁרָמַז לָנוּ בִּתְנוּעוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים

אֵיךְ לְהִתְחַזֵּק עַד אֵין קֵץ וְתַכְלִית

וְהִתְפָּאֵר בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא עַתָּה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה

וְאָמַר שֶׁהוּא בְּיִרְאָה וּבְשִׂמְחָה

וְאָמַר בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז: אִיךְ בִּין הַיינְט פְרוּם פְרֵיילַךְ

וּלְצַיֵּר וּלְבָאֵר הַחֵן הָאֱמֶת וְהַיּפִי וְהַפְּאֵר וְהַקְּדֻשָּׁה וְהַיִּרְאָה וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל אוֹתוֹ הַשַּׁבָּת לא יַסְפִּיק כָּל עוֹרוֹת אֵילֵי נְבָיוֹת לְבָאֵר

וְאָז רָאִינוּ יְשׁוּעַת ה' וְנִפְלְאוֹתָיו וְנוֹרְאוֹתָיו הָעֲצוּמִים שֶׁהוּא חוֹמֵל עַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת

שֶׁמִּתּוֹךְ הַעֲלָמָה וְהַסְתָּרָה כָּזאת נִתְהַפֵּךְ לְרָצוֹן כָּזֶה

שֶׁבִּתְחִלָּה לא הָיָה יוֹדֵעַ כְּלָל בֶּאֱמֶת

וּמִתּוֹךְ אֵינוֹ יוֹדֵעַ כָּזֶה בָּא לִידֵי הִתְגַּלּוּת כָּזֶה

וְאִם בֶּאֱמֶת אֵין אָנוּ יוֹדְעִין כְּלָל בְּעִנְיָנוֹ הַקָּדוֹשׁ

בִּפְרָט בְּעִנְיַן הָאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא עִנְיָן עָמק וְנִסְתָּר מְאד

וְאָמַר בְּעַצְמוֹ שֶׁהָאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁלּוֹ הוּא חִדּוּשׁ יוֹתֵר מִידִיעָה שֶׁלּוֹ כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר

אַךְ אַף עַל פִּי כֵן בַּמֶּה שֶּׁמִּתְנוֹצֵץ בְּדַעְתֵּנוּ רָאִינוּ אָז נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר וּלְסַפֵּר

וְהָעִקָּר מַה שֶּׁרָאִינוּ יְשׁוּעַת ה' מַה שֶּׁחָמַל עָלֵינוּ בְּרַחֲמָיו הַפְּשׁוּטִים וְגִלָּה לָנוּ דְּבָרִים הָאֵלֶּה

שֶׁהָיוּ מְחַיִּין אוֹתָנוּ וּמְחַזְּקִין אוֹתָנוּ מְאד מְאד בְּלִי שִׁעוּר וְעֵרֶךְ אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַיּוֹשְׁבִים שָׁם

וְכָל אֶחָד נִדְמֶה לוֹ שֶׁעִמּוֹ לְבַד הוּא מְדַבֵּר וְשֶׁאֵלָיו לְבַד מַגִּיעִים כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

וְגַם בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל כְּבָר זָכִינוּ לְהַחֲיוֹת עַם רַב עִם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

וַעֲדַיִן דְּבָרָיו חַיִּים וְקַיָּמִים וְנֶאֱמָנִים וְנֶחֱמָדִים לָעַד וּמְחַיִּין נְפָשׁוֹת הַרְבֵּה

מָה אֲדַבֵּר, חַסְדּוֹ גָּבַר עָלֵינוּ וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם

אַחַר כָּךְ בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁכָּתַבְתִּי זאת הַתּוֹרָה

וְאַחַר כָּךְ הֵבֵאתִי הַכְּתָב לְפָנָיו וְתָפַס בְּיָדוֹ בְּרִפְיוֹן יָדַיִם

וּמֵחֲמַת זֶה נָפַל מִיָּדוֹ לַחוּץ עַל הָאָרֶץ לִפְנֵי הַחַלּוֹן שֶׁהָיָה עוֹמֵד לְפָנָיו אָז

וְהִסְתַּכֵּל בּוֹ לַחוּץ לְתוֹךְ הַגָּן

וְהִגְבַּהְתִּי הַכְּתָב וְחָזַרְתִּי וּמְסַרְתִּי לְיָדוֹ הַקְּדוֹשָׁה

וְהִסְתַּכֵּל וְרָאָה בּוֹ כָּל מַה שֶּׁכָּתוּב עַד הַסּוֹף

אַחַר כָּךְ עָנָה וְאָמַר: מַה זֶּה כָּתַבְתָּ ? הֲלא זֶה שַׂחְתִּי לִי בְּעַצְמִי !

וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים

אָמַר הַכּוֹתֵב, יְדִידִי הַקּוֹרֵא, עַיֵּן הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה הַשַּׁיָּךְ לְזֶה הַסִּפּוּר בְּ"לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא" סִימָן ע"ח הַמַּתְחֶלֶת וָאֶתְחַנַּן וְכוּ', וְאָז תָּבִין הֵיטֵב סִפּוּר הַזֶּה וְיֻנְעַם לְנַפְשְׁךְ לָעַד
תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה? חלק 2
...חלק 2 * תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה ? חלק 1. כדי לחדד את העניין, אבן לדוגמא התאווה לא קשורה בה לא בעבר לא בהווה ולא בעתיד. ועל האדם להגיע לבחינה הנ"ל שהתאווה לא תהיה קשורה בו לא בעבר לא בהווה ולא בעתיד. לא בהווה, היינו שלא יהיה לו שום רצון משום צד שהוא לתאווה. לא בעתיד, היינו שהאדם יתרחק כ"כ מהתאווה, עד כדי כך שאפילו תאורטית הוא לא יוכל לפול לתאווה הזאת בשום זמן שבעולם. ולא בעבר, היינו שעל האדם לעשות תשובה שלמה מאהבה שבה העוונות נהפכים לזכויות ממש, ושבה האדם מתנקה גם מכל התאוות שכבר היו לו...
ספר המידות - דעת
...דעת חלק א' א. פעמים הקדוש ברוך הוא מביא על האדם דברים, כדי שיבין מהדברים רחמנותו ואלקותו יתברך. ב. מי שמחו מבלבל, יהיה רגיל בתפילת חבקוק הנביא. ג. גם למוד ש"ך [שפתי כהן] סגלה לזה גם אכילת חטים. ד. מזונותיו של אדם מולידין טבע באדם לפי טבעם. ה. טעם דגן מביא דעת לאדם. ו. חמרא וריחני פקחין. ז. על ידי המחלקת אין הדעת מישבת. ח. אדם מצטער מדבר, הנראה לעינים יותר מהצער, שמצער מהידיעה. ט. העוסק בתורה ובגמילות חסדים, זוכה להבנה. י. על ידי פת שחרית נתחכם. יא. הקדוש ברוך הוא משרה נבואתו על נביא של שליחות בהפסק...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מט - לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אהֶל בָּהֶם וְהוּא כְּחָתָן יצֵא מֵחֻפָּתוֹ וְכוּ'
...מוהר"ן ח"א - תורה מט - לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יצא מחפתו וכו' [לשון רבנו, זכרונו לברכה] לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יצא מחפתו וכו' . א. כי קדם הבריאה היה אור הקדוש ברוך הוא אין סוף ורצה הקדוש ברוך הוא שיתגלה מלכותו ואין מלך בלא עם והצרך לברא בני אדם, שיקבלו על מלכותו והתגלות מלכותו אי אפשר להשיג אלא על ידי המדות שעל ידי המדות משיגין אלקותו, ויודעין שיש אדון מושל ומנהיג וצמצם את האור אין סוף לצדדין ונשאר חלל פנוי ובתוך החלל הפנוי, ברא העולמות והן הן מדותיו והלב הוא הציר של המדות הינו החכמה שבלב כמו...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ד
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ד קצת אמרו שנסע כדי למצא שם את הכתבים של הבעל שם טוב שסגרם באבן ואומרים קצת שהם טמונים שם בקאמיניץ ואמרו שנסע לשם בשביל זה והוא זכרונו לברכה, התלוצץ מזה ואמר שלא נסע כלל בשביל זה כי אינו צריך להם כלל ואמר, אלו היה רוצה אותן הכתבים היו מביאים אותם לביתו אך הוא אין צריך להם כלל
צדיק מעל או כמו מלאכי השרת?
...כאן breslev.eip.co.il/?key=178 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה א - תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו כי איש הישראלי נברא, שיהיה לו ממשלה על המלאכים וזה התכלית והסוף של ישראל כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה. 'עתידין צדיקים, שיהיה מחצתן לפנים ממלאכי השרת' שנאמר: "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" שהמלאכים יצטרכו לשאל מישראל, כשירצו לידע מה פעל אל וצריך כל אחד לראות, שיבוא לזה התכלית, שיהיה לו ממשלה על מלאכים היינו ממשלה מעל המלאכים. כאן breslev.eip.co.il/?key=184 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ז - ויהי מקץ - כי...
שיחות הר"ן - אות קצג - גדולות נוראות השגתו
...- גדולות נוראות השגתו אמר לענין ממון. צריך האדם שיהיו לו כל הכחות שיש בענין אכילה כי יש כמה כחות באדם לענין אכילה כי יש כח המקבל וכח המעכב שלא יצא לחוץ המאכל תכף וכח המעכל וכח המחלק המאכל לכל איברי הגוף להמח המבחר וכן ללב וכן לכל שאר האיברים לכל אחד כראוי לו וכח הדוחה הפסלת לחוץ, כמבאר כל זה לחכמי הרופאים כמו כן כל אלו הכחות צריכין לענין ממון כי צריך שיהיה לו כח המעכב שלא יפזר מעותיו מיד [כדרך שיש בני אדם שבתחלה מתאוים מאד לממון ומבלים ימיהם על זה, ותכף כשמשיגין הממון מפזרין אותו מיד] וכן כח המחלק...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יט - תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק
...דצניעותא תפילה לחבקוק הנביא על שגינות וכו' איתא בספרא דצניעותא, פרקא קדמאה עד לא הוי מתקלא, לא הוי משגיחין אפין באפין א. כי קשה להעולם על מה צריך לנסע להצדיק לשמע מפיו הלא אפשר לעין בספרים דברי מוסר ? אך באמת הוא תועלת גדול כי יש חלוק גדול בין השומע מפי הצדיק האמת בעצמו ובין השומע מפי אחר האומר בשמו מכל שכן כששומע מפי ששמע מפי השומע כי יורד בכל פעם מדרגא לדרגא רחוק מפי הצדיק וכן בין השומע מפי הצדיק למעין בספר הוא חלוק גדול ביותר ב. כי צריך לזכך את הפנים שיוכל כל אחד לראות את פניו [של עצמו] בפנים...
שיחות הר"ן - אות כד
...הר"ן - אות כד מעלת הזוכה לתן מעות לצדיקי אמת היא גדולה ויקרה מאד מאד למשל בן שנתרחק מאביו והבן יש לו געגועים גדולים מאד לאביו וכן האב יש לו געגועים גדולים לבנו לימים נתישב בדעתו האב לילך ולסע לבנו וכן הבן נתישב גם כן לילך ולסע לאביו והלכו ונסעו זה לזה וכל מה שנתקרבו יותר נתגדל ביותר הגעגועים שלהם והיו הולכים ונוסעים זה לזה דהינו האב להבן והבן להאב עד שנתקרבו ולא היה ביניהם כי אם שתי פרסאות לבד והבין האב בגדל הגעגועים שלו שאם יניח עצמו להיות נמשך אחר הגעגועים לא יהיה לו כח לסבל עוד הגעגועים של אלו...
חיי מוהר"ן - פד - סיפורים חדשים
...מוהר"ן - פד - סיפורים חדשים אות פד מה שספר קדם ראש השנה תקס"ט סוף קיץ תקס"ח ובאותו העת הביא לו השוחט מטעפליק כסא נפלאה. וסמוך לזה ספר זאת שראה במראה או בחלום שהביאו לו כסא, והיה אש סביבה. והלכו כל העולם אנשים ונשים וטף לראותה. וכשחזרו משם אזי תכף נתקשרו זה עם זה ונעשה שדוכים ביניהם. וגם כל מנהיגי הדור כלם הלכו לראותה. ושאלתי כמה היא רחוקה, ומפני מה תכף נעשו שדוכים. והלכתי והקפתי סביבם לילך שם. ושמעתי שהולך ובא ראש השנה. והייתי מספק אם לחזר אם להתעכב שם והייתי נבוך בדעתי ואמרתי בלבי איך אשאר בכאן...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קטו - וַיַּעֲמד הָעָם מֵרָחֹק וּמשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל
...העם מרחק ומשה נגש אל הערפל ויעמד העם מרחק ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים כי מי שהוא הולך בגשמיות כל ימיו ואחר כך נתלהב ורוצה לילך בדרכי השם יתברך אזי מדת הדין מקטרג עליו, ואינו מניח אותו לילך בדרכי השם יתברך ומזמין לו מניעה ומסתיר את עצמו כביכול בהמניעה הזאת [עין להלן] ומי שהוא בר דעת, הוא מסתכל בהמניעה, ומוצא שם הבורא ברוך הוא כמו דאיתא בירושלמי: 'אם יאמר לך אדם היכן אלקיך תאמר לו בכרך גדול שבארם', שנאמר: "אלי קרא משעיר" ומי שאינו בר דעת, כשרואה המניעה חוזר תכף לאחוריו ומניעה הוא בחינת ענן וערפל...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 15_01_2026 השעה 07:40:24 - wesi2