ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שיחות הר"ן - אות קנג
ב"לקוטי תנינא" סימן ע"ח בענין הנהגת הפשיטות וכו', כי לפעמים הצדיק איש פשוט לגמרי שקורין פראסטיק וכו' עין שם יש בזה הרבה לספר איך ובאיזה ענין נאמרה זאת התורה אך אי אפשר לציר בכתב כל מה שעבר בענין זה אך אף על פי כן ארשם מה שאפשר דע כי זאת התורה נאמרה בשבת נחמו באומאן סמוך להסתלקותו ומעשה שהיה כך היה באותה העת בסמוך נכנס לדירה אחרת שנסתלק שם ואותה הדירה היתה טובה לפניו מאד לישב בה כי היה לו שם רחבת ידים ואויר יפה כי היה שם גן לפני החלונות אך הדירה היתה של וכו' וסמוך לשבת נחמו נכנס לשם ועל אותו השבת נתקבצו כמה אנשים חדשים גם ישנים שבאו אליו על שבת קדש והיה קבוץ גדול ובליל שבת קדש נכנס מחדרו לבית שהיה העולם מקבצים שם והיה חלוש מאד מאד כמעט לא היה לו כח לדבר ותכף קדש על הכוס ואחר הקדוש ישב אצל השלחן ולא חזר לחדרו תכף כדרכו תמיד בעת הקבוץ וישב בחלישות גדול והתחיל לשיח ולדבר מעט בחלישות ובעיפות גדול ענה ואמר: מה אתם נוסעים אצלי ? הלא אני איני יודע עתה כלל ?! כשאני אומר תורה יש לכם על מה לנסע ולבוא אלי, אבל עתה על מה באתם ? הלא אני איני יודע עתה כלל ?! כי אני עתה רק פראסטיק לגמרי והאריך בשיחה זאת וכפל ושלש כמה פעמים שאינו יודע כלל ושהוא רק איש פשוט לגמרי ושהוא פראסטיק ואז אמר שהוא מחיה את עצמו עתה רק במה שהיה בארץ ישראל והאריך בשיחה זאת שבאמת לאמתו אינו יודע כלל וכלל לא ושהוא רק פראסטיק לגמרי רק שהוא מחיה את עצמו במה שהיה בארץ ישראל ומתוך שיחה זאת התחיל לדבר ולבאר כל ענין הנורא ההוא איך מחיה את עצמו בעת הפשיטות מהדרך של ארץ ישראל ושבזה מחיין את כל הפשוטים שבעולם הן לומדים ובעלי תורה בעת שבטלים מן התורה הן אנשים פשוטים שהם פראסטאקיס גמורים אפילו אמות העולם צריכים לקבל חיות וכו' וכו' כמבאר כל זה בסימן הנזכר לעיל עין שם היטב ובתוך זה נכלל מה שנכנס לדירה הנ"ל כי מבאר שם: וגם עכשו כאן בחוץ לארץ באין ישראל לפעמים למקום וכו' וישראל באין לשם וכובשין המקום ומקדשין אותו שיהיה מקום ישראלי שזהו גם כן בחינת ארץ ישראל והיו יכולים לומר גזלנים אתם וכו' (רש"י על בראשית א א) אך על ידי "כח מעשיו" (תהלים קיא ו), על ידי זה יש לנו כח לכבש כל העולם ולקדשו בקדשת ישראל כי הוא יתברך בראה, וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו וכו' (שם ברש"י הנ"ל) כמבאר שם זה היטב וגמר כל ענין התורה הזאת ואחר כך בא בשמחה גדולה וצוה לזמר אזמר בשבחין תכף קדם נטילת ידים לסעדה [מה שדרכו היה תמיד לזמר אחר ברכת המוציא] וגם, בעתים הללו שהיה חלוש מאד על פי רב לא היו מזמרים כלל אך עכשו מגדל השמחה צוה לזמר תכף וגם הוא בעצמו היה מזמר עמנו יחד ואחר כך היה מדבר ומשיח עמנו הרבה בשמחה גדולה ובחן אמתי נפלא ונורא מאד מאד וישב כל הסעדה בשמחה רבה ודבר והשיח הרבה עמנו וחזק אותנו מאד מאד בכמה וכמה לשונות וקצת מזה נדפס ואז צעק מעמק הלב: גיוואלד [אהה ! אל תיאשו את עצמכם ! ] ואמר בזה הלשון: קיין יאוש איז גאר ניט פאר האנדין ! ואי אפשר לציר הרמזים שרמז לנו בתנועותיו הקדושים איך להתחזק עד אין קץ ותכלית והתפאר בעצמו שהוא עתה בשמחה גדולה ואמר שהוא ביראה ובשמחה ואמר בלשון אשכנז: איך בין היינט פרום פריילך ולציר ולבאר החן האמת והיפי והפאר והקדשה והיראה והשמחה של אותו השבת לא יספיק כל עורות אילי נביות לבאר ואז ראינו ישועת ה' ונפלאותיו ונוראותיו העצומים שהוא חומל על עמו ישראל בכל עת שמתוך העלמה והסתרה כזאת נתהפך לרצון כזה שבתחלה לא היה יודע כלל באמת ומתוך אינו יודע כזה בא לידי התגלות כזה ואם באמת אין אנו יודעין כלל בענינו הקדוש בפרט בענין האינו יודע שלו שהוא ענין עמק ונסתר מאד ואמר בעצמו שהאינו יודע שלו הוא חדוש יותר מידיעה שלו כמבאר במקום אחר אך אף על פי כן במה שמתנוצץ בדעתנו ראינו אז נפלאות ונוראות אשר אי אפשר לבאר ולספר והעקר מה שראינו ישועת ה' מה שחמל עלינו ברחמיו הפשוטים וגלה לנו דברים האלה שהיו מחיין אותנו ומחזקין אותנו מאד מאד בלי שעור וערך את כל אחד ואחד מהיושבים שם וכל אחד נדמה לו שעמו לבד הוא מדבר ושאליו לבד מגיעים כל הדברים האלה וגם בחסדו הגדול כבר זכינו להחיות עם רב עם הדברים האלה ועדין דבריו חיים וקימים ונאמנים ונחמדים לעד ומחיין נפשות הרבה מה אדבר, חסדו גבר עלינו ואמת ה' לעולם אחר כך ביום ראשון שכתבתי זאת התורה ואחר כך הבאתי הכתב לפניו ותפס בידו ברפיון ידים ומחמת זה נפל מידו לחוץ על הארץ לפני החלון שהיה עומד לפניו אז והסתכל בו לחוץ לתוך הגן והגבהתי הכתב וחזרתי ומסרתי לידו הקדושה והסתכל וראה בו כל מה שכתוב עד הסוף אחר כך ענה ואמר: מה זה כתבת ? הלא זה שחתי לי בעצמי ! והדברים עתיקים אמר הכותב, ידידי הקורא, עין היטב בהתורה השיך לזה הספור ב"לקוטי תנינא" סימן ע"ח המתחלת ואתחנן וכו', ואז תבין היטב ספור הזה וינעם לנפשך לעד
בְּ"לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא" סִימָן ע"ח בְּעִנְיַן הַנְהָגַת הַפְּשִׁיטוּת וְכוּ', כִּי לִפְעָמִים הַצַּדִּיק אִישׁ פָּשׁוּט לְגַמְרֵי שֶׁקּוֹרִין פְּרָאסְטִיק וְכוּ' עַיֵּן שָׁם

יֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה לְסַפֵּר אֵיךְ וּבְאֵיזֶה עִנְיָן נֶאֶמְרָה זאת הַתּוֹרָה

אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר בִּכְתָב כָּל מַה שֶּׁעָבַר בְּעִנְיָן זֶה

אַךְ אַף עַל פִּי כֵן אֶרְשׁם מַה שֶּׁאֶפְשָׁר

דַּע כִּי זאת הַתּוֹרָה נֶאֶמְרָה בְּשַׁבָּת נַחֲמוּ בְּאוּמַאן סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ

וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה

בְּאוֹתָהּ הָעֵת בְּסָמוּךְ נִכְנַס לְדִירָה אַחֶרֶת שֶׁנִּסְתַּלֵּק שָׁם

וְאוֹתָהּ הַדִּירָה הָיְתָה טוֹבָה לְפָנָיו מְאד לְיַשֵּׁב בָּהּ

כִּי הָיָה לוֹ שָׁם רַחֲבַת יָדַיִם וַאֲוִיר יָפֶה

כִּי הָיָה שָׁם גַּן לִפְנֵי הַחַלּוֹנוֹת

אַךְ הַדִּירָה הָיְתָה שֶׁל וְכוּ'

וְסָמוּךְ לְשַׁבַּת נַחֲמוּ נִכְנַס לְשָׁם

וְעַל אוֹתוֹ הַשַּׁבָּת

נִתְקַבְּצוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים שֶׁבָּאוּ אֵלָיו עַל שַׁבָּת קדֶשׁ

וְהָיָה קִבּוּץ גָּדוֹל

וּבְלֵיל שַׁבֶּת קדֶשׁ נִכְנַס מֵחַדְרוֹ לַבַּיִת שֶׁהָיָה הָעוֹלָם מְקֻבָּצִים שָׁם

וְהָיָה חָלוּשׁ מְאד מְאד כִּמְעַט לא הָיָה לוֹ כּחַ לְדַבֵּר

וְתֵכֶף קִדֵּשׁ עַל הַכּוֹס

וְאַחַר הַקִּדּוּשׁ יָשַׁב אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן

וְלא חָזַר לְחַדְרוֹ תֵּכֶף כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד בְּעֵת הַקִּבּוּץ

וְיָשַׁב בַּחֲלִישׁוּת גָּדוֹל

וְהִתְחִיל לָשִׂיחַ וּלְדַבֵּר מְעַט בַּחֲלִישׁוּת וּבַעֲיֵפוּת גָּדוֹל

עָנָה וְאָמַר: מָה אַתֶּם נוֹסְעִים אֶצְלִי ?

הֲלא אֲנִי אֵינִי יוֹדֵעַ עַתָּה כְּלָל ?!

כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֵר תּוֹרָה יֵשׁ לָכֶם עַל מָה לִנְסֹעַ וְלָבוֹא אֵלַי, אֲבָל עַתָּה עַל מָה בָּאתֶם ? הֲלא אֲנִי אֵינִי יוֹדֵעַ עַתָּה כְּלָל ?!

כִּי אֲנִי עַתָּה רַק פְּרָאסְטִיק לְגַמְרֵי

וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחָה זאת וְכָפַל וְשִׁלֵּשׁ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל וְשֶׁהוּא רַק אִישׁ פָּשׁוּט לְגַמְרֵי וְשֶׁהוּא פְּרָאסְטִיק

וְאָז אָמַר שֶׁהוּא מְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ עַתָּה רַק בַּמֶּה שֶּׁהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחָה זאת

שֶׁבֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל וּכְלָל לא וְשֶׁהוּא רַק פְּרָאסְטִיק לְגַמְרֵי

רַק שֶׁהוּא מְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶּׁהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וּמִתּוֹךְ שִׂיחָה זאת הִתְחִיל לְדַבֵּר וּלְבָאֵר כָּל עִנְיָן הַנּוֹרָא הַהוּא

אֵיךְ מְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ בְּעֵת הַפְּשִׁיטוּת מֵהַדֶּרֶךְ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְשֶׁבָּזֶה מְחַיִּין אֶת כָּל הַפְּשׁוּטִים שֶׁבָּעוֹלָם

הֵן לוֹמְדִים וּבַעֲלֵי תּוֹרָה בְּעֵת שֶׁבְּטֵלִים מִן הַתּוֹרָה

הֵן אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים שֶׁהֵם פְּרָאסְטַאקִיס גְּמוּרִים

אֲפִילּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם צְרִיכִים לְקַבֵּל חִיּוּת וְכוּ' וְכוּ'

כַּמְבאָר כָּל זֶה בַּסִּימָן הַנִּזְכָּר לְעֵיל עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב

וּבְתוֹךְ זֶה נִכְלָל מַה שֶּׁנִּכְנַס לַדִּירָה הַנַּ"ל

כִּי מְבאָר שָׁם: וְגַם עַכְשָׁו כָּאן בְּחוּץ לָאָרֶץ בָּאִין יִשְׂרָאֵל לִפְעָמִים לַמָּקוֹם וְכוּ'

וְיִשְׂרָאֵל בָּאִין לְשָׁם וְכוֹבְשִׁין הַמָּקוֹם וּמְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ שֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם יִשְׂרְאֵלִי

שֶׁזֶּהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְהָיוּ יְכוֹלִים לוֹמַר גַּזְלָנִים אַתֶּם וְכוּ'

אַךְ עַל יְדֵי "כּחַ מַעֲשָׂיו", עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לָנוּ כּחַ לִכְבּשׁ כָּל הָעוֹלָם וּלְקַדְּשׁוֹ בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל

כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ בְּרָאָהּ, וּבִרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ לָהֶם וּבִרְצוֹנוֹ נְטָלָהּ מֵהֶם וּנְתָנָהּ לָנוּ וְכוּ'

כַּמְבאָר שָׁם זֶה הֵיטֵב

וְגָמַר כָּל עִנְיַן הַתּוֹרָה הַזּאת

וְאַחַר כָּךְ בָּא בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְצִוָּה לְזַמֵּר אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין תֵּכֶף

קדֶם נְטִילַת יָדַיִם לִסְעֻדָּה

[מַה שֶּׁדַּרְכּוֹ הָיָה תָּמִיד לְזַמֵּר אַחַר בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא]

וְגַם, בָּעִתִּים הַלָּלוּ שֶׁהָיָה חֲלוּשׁ מְאד עַל פִּי רב לא הָיוּ מְזַמְּרִים כְּלָל

אַךְ עַכְשָׁו מִגּדֶל הַשִּׂמְחָה צִוָּה לְזַמֵּר תֵּכֶף

וְגַם הוּא בְּעַצְמוֹ הָיָה מְזַמֵּר עִמָּנוּ יַחַד

וְאַחַר כָּךְ הָיָה מְדַבֵּר וּמֵשִׂיחַ עִמָּנוּ הַרְבֵּה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּבְחֵן אֲמִתִּי נִפְלָא וְנוֹרָא מְאד מְאד

וְיָשַׁב כָּל הַסְּעֻדָּה בְּשִׂמְחָה רַבָּה וְדִבֵּר וְהֵשִׂיחַ הַרְבֵּה עִמָּנוּ

וְחִזֵּק אוֹתָנוּ מְאד מְאד בְּכַמָּה וְכַמָּה לְשׁוֹנוֹת

וּקְצָת מִזֶּה נִדְפַּס

וְאָז צָעַק מֵעמֶק הַלֵּב: גִּיוַואלְד [אֲהָה ! אַל תְּיָאֲשׁוּ אֶת עַצְמְכֶם ! ]

וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: קֵיין יֵאוּשׁ אִיז גָּאר נִיט פַאר הַאנְדִין !

וְאִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר הָרְמָזִים שֶׁרָמַז לָנוּ בִּתְנוּעוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים

אֵיךְ לְהִתְחַזֵּק עַד אֵין קֵץ וְתַכְלִית

וְהִתְפָּאֵר בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא עַתָּה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה

וְאָמַר שֶׁהוּא בְּיִרְאָה וּבְשִׂמְחָה

וְאָמַר בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז: אִיךְ בִּין הַיינְט פְרוּם פְרֵיילַךְ

וּלְצַיֵּר וּלְבָאֵר הַחֵן הָאֱמֶת וְהַיּפִי וְהַפְּאֵר וְהַקְּדֻשָּׁה וְהַיִּרְאָה וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל אוֹתוֹ הַשַּׁבָּת לא יַסְפִּיק כָּל עוֹרוֹת אֵילֵי נְבָיוֹת לְבָאֵר

וְאָז רָאִינוּ יְשׁוּעַת ה' וְנִפְלְאוֹתָיו וְנוֹרְאוֹתָיו הָעֲצוּמִים שֶׁהוּא חוֹמֵל עַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת

שֶׁמִּתּוֹךְ הַעֲלָמָה וְהַסְתָּרָה כָּזאת נִתְהַפֵּךְ לְרָצוֹן כָּזֶה

שֶׁבִּתְחִלָּה לא הָיָה יוֹדֵעַ כְּלָל בֶּאֱמֶת

וּמִתּוֹךְ אֵינוֹ יוֹדֵעַ כָּזֶה בָּא לִידֵי הִתְגַּלּוּת כָּזֶה

וְאִם בֶּאֱמֶת אֵין אָנוּ יוֹדְעִין כְּלָל בְּעִנְיָנוֹ הַקָּדוֹשׁ

בִּפְרָט בְּעִנְיַן הָאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא עִנְיָן עָמק וְנִסְתָּר מְאד

וְאָמַר בְּעַצְמוֹ שֶׁהָאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁלּוֹ הוּא חִדּוּשׁ יוֹתֵר מִידִיעָה שֶׁלּוֹ כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר

אַךְ אַף עַל פִּי כֵן בַּמֶּה שֶּׁמִּתְנוֹצֵץ בְּדַעְתֵּנוּ רָאִינוּ אָז נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר וּלְסַפֵּר

וְהָעִקָּר מַה שֶּׁרָאִינוּ יְשׁוּעַת ה' מַה שֶּׁחָמַל עָלֵינוּ בְּרַחֲמָיו הַפְּשׁוּטִים וְגִלָּה לָנוּ דְּבָרִים הָאֵלֶּה

שֶׁהָיוּ מְחַיִּין אוֹתָנוּ וּמְחַזְּקִין אוֹתָנוּ מְאד מְאד בְּלִי שִׁעוּר וְעֵרֶךְ אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַיּוֹשְׁבִים שָׁם

וְכָל אֶחָד נִדְמֶה לוֹ שֶׁעִמּוֹ לְבַד הוּא מְדַבֵּר וְשֶׁאֵלָיו לְבַד מַגִּיעִים כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

וְגַם בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל כְּבָר זָכִינוּ לְהַחֲיוֹת עַם רַב עִם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

וַעֲדַיִן דְּבָרָיו חַיִּים וְקַיָּמִים וְנֶאֱמָנִים וְנֶחֱמָדִים לָעַד וּמְחַיִּין נְפָשׁוֹת הַרְבֵּה

מָה אֲדַבֵּר, חַסְדּוֹ גָּבַר עָלֵינוּ וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם

אַחַר כָּךְ בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁכָּתַבְתִּי זאת הַתּוֹרָה

וְאַחַר כָּךְ הֵבֵאתִי הַכְּתָב לְפָנָיו וְתָפַס בְּיָדוֹ בְּרִפְיוֹן יָדַיִם

וּמֵחֲמַת זֶה נָפַל מִיָּדוֹ לַחוּץ עַל הָאָרֶץ לִפְנֵי הַחַלּוֹן שֶׁהָיָה עוֹמֵד לְפָנָיו אָז

וְהִסְתַּכֵּל בּוֹ לַחוּץ לְתוֹךְ הַגָּן

וְהִגְבַּהְתִּי הַכְּתָב וְחָזַרְתִּי וּמְסַרְתִּי לְיָדוֹ הַקְּדוֹשָׁה

וְהִסְתַּכֵּל וְרָאָה בּוֹ כָּל מַה שֶּׁכָּתוּב עַד הַסּוֹף

אַחַר כָּךְ עָנָה וְאָמַר: מַה זֶּה כָּתַבְתָּ ? הֲלא זֶה שַׂחְתִּי לִי בְּעַצְמִי !

וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים

אָמַר הַכּוֹתֵב, יְדִידִי הַקּוֹרֵא, עַיֵּן הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה הַשַּׁיָּךְ לְזֶה הַסִּפּוּר בְּ"לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא" סִימָן ע"ח הַמַּתְחֶלֶת וָאֶתְחַנַּן וְכוּ', וְאָז תָּבִין הֵיטֵב סִפּוּר הַזֶּה וְיֻנְעַם לְנַפְשְׁךְ לָעַד
חיי מוהר"ן - קסב - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד
...לזאסלאב, לדובנא ולבראד אות קסב אמר שתכף שבא עליו ההוסט תכף שעשה ההוסט הראשון ידע מיד שיסתלק ותכף התחיל לדבר מענין הסתלקותו אף על פי שהשם יתברך בחסדו הגדול הפליא עמנו נסיו הגדולים מאד שחי אחר כך שלש שנים ויותר קצת. אף על פי כן תכף בקיץ תקס"ז שאז בא עליו ההוסט בהיותו בדרך בעת חזירתו מנסיעתו הגדולה שנסע לנאווריטש וזאסלאב וכו' כנ"ל ותכף בבואו לביתו מנסיעתו הנ"ל התחיל לדבר מענין הסתלקותו ואמר אז שיש עליו פחדים גדולים ואמר שהיה צריך שיהיו אצלו ששים גבורים כמו שהיה להבעל שם טוב זכרונו לברכה ודבר הרבה בענין...
שיחות הר"ן - אות שג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות שג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת דבר עמי מענין מאוס תאוה הידוע ואמר אז: מי שמהרהר בהרהורי ניאוף הוא שוטה כי הלא אפילו איש פשוט שקורין בעל הבית הוא גם כן אינו חפץ שיהיה נתפס חס ושלום, בענין זה אפילו אם אינו ירא חטא כלל על כל פנים בודאי אינו רוצה שיהיה לו בזיון בזה שיתפסו אותו עם אשה אחרת ואם כן למה לו להרהר ולצער נפשו בחנם ?! וכבר מבאר שהמחשבה ביד האדם להטותה כרצונו וכו' עין בספרים הנדפסים בכמה מקומות מזה ויערב לך לעד אם תרצה לקבלם באמת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסח - כְּשֶׁבָּא לָאָדָם גַּדְלוּת, סִימָן שֶׁיָּבוֹא לוֹ צָרָה חַס וְשָׁלוֹם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסח - כשבא לאדם גדלות, סימן שיבוא לו צרה חס ושלום כשבא לאדם גדלות סימן שיבוא לו צרה חס ושלום כמו שכתוב: "לפני שבר גאון" וכן כשהוא שפל סימן שיבוא לכבוד גדול כמו שכתוב: "ולפני כבוד ענווה"
חיי מוהר"ן - קיג - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
...מוהר"ן - קיג - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו אות קיג אחר כך נסע ממעדוועדיווקע לארץ ישראל. בבואו מארץ ישראל נשתדך עם בתו אדיל עם כבוד הרב הגאון החסיד הקדוש המפרסם מורנו הרב אברהם דב זכרונו לברכה הרב אב בית דין דקהלת קדש חמעלניק. ואחר ביאתו מארץ ישראל ישב עוד בערך שנה ויותר קצת במעדוועדיווקע. גם תכף בבואו מארץ ישראל נסע לקהלת קדש לאדי להרב החסיד הגאון המפרסם מורנו הרב שניאור זלמן זכר צדיק וקדוש לברכה. ודבר עמו הרבה מענין אנשי ארץ ישראל כי בעת היות רבנו זכרונו לברכה בארץ ישראל, שחרו פניו שם...
שיחות הר"ן - אות ה
...הר"ן - אות ה היה מגנה מאד את ספרי המחקרים והפילוסופים ואמר שאין שם כלל שכל גמור כמו שיש באיזה מאמר מהרש"א או מהר"ם שיף וכיוצא מספרינו הקדושים שיש בהם עמקות ושכל נפלא ונעים מאד אבל באלו הספרים לא נמצא זה השכל כלל כי הם מדברים רק בדרך הקשים מנה ובה עד שבאים לאיזה מופת אבל השכל שיש בתורתנו הקדושה להבדיל אין שם כלל כלל ואמר: אשרי מי שאינו יודע כלל מספריהם רק הולך בתמימות ויש לו יראת הענש כי עקר העבודה בתחלה היא רק מחמת יראת הענש ובלי יראת הענש אי אפשר להתחיל כלל בעבודת ה' ואפילו צדיקים צריכים גם כן...
ספר המידות - סוד
ספר המידות - סוד חלק שני א. על ידי עיון עמק בסודות התורה יוכל לפקד עקרות ולרפאות חולאת חזק.
שיחות הר"ן - אות ערב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הרב רבי נחמן איש אחד מהקלי עולם נכנס אצלו בעיר אחת והתפאר לפניו על אשר הוא מלמד בלשונות הגויים כי היה עתה בבתי ערכאות שלהם ולא ידעו הסופרים שלהם תבה אחת לקרותה היטב והוא פרשה להם והיה לזה האיש הנ"ל גדלות גדול מאד על שהוא מלמד כל כך בלשונותיהם ואחר כך יצא האיש הנ"ל והיה רבנו זכרונו לברכה, מתלוצץ ממנו על שיש לו גדלות כל כך משטותים כאלה וישב שם איש אחד מאנשיו שהיה למדן מפלג וירא ה' וענה ואמר לרבנו זכרונו לברכה: אפשר טוב יותר מה שיש לו גדלות מדברי שטות ממי שיש לו גדלות חס ושלום, מדברי תורה ושתק רבנו...
מדוע ולמה לעתיד לבוא תתבטל הבחירה החופשית?
...כאן breslev.eip.co.il/?key=69 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עתיקא טמיר וסתים מבואר כי הסיבה שיש לאדם בחירה חופשית, היא רק משום שהשכל שלו קטן ולא מבין את הסוד של הבחירה והידיעה. ולעתיד לבוא כאשר יהיה לבני האדם שכל גדול, באותו הרגע כבר לא תהיה להם בחירה חופשית כלל. בדיוק כמו שמלאכים אין בחירה חופשית... ודע, שזה עקר כח הבחירה כל זמן שהשכל אין כל כך גדול להבין הידיעה והבחירה אזי כח הבחירה על מקומו כי יש בידו כח לבחר החיים או הפוכו אבל כשיכנס המקיף הזה לפנים ואז יתגדל השכל האנושי ויתגלה לאנושי הידיעה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ט - תְּהמת יְכַסְיֻמוּ
...מוהר"ן ח"א - תורה ט - תהמת יכסימו [לשון רבנו, זכרונו לברכה] תהמת יכסימו, ירדו במצולת וכו' א. כי עקר החיות מקבלין מהתפילה כמו שכתוב: "תפילה לאל חיי" ובשביל זה צריך להתפלל בכל כוחו כי כשמתפלל בכל כחו ומכניס כחו באותיות התפילה אזי נתחדש כחו שם בבחינת:חדשים לבקרים רבה אמונתך וכו' כי אמונה היא תפילה כמו שכתוב: "ויהי ידיו אמונה" תרגומו: 'פרישן בצלו' ב. ודע, שיש שנים עשר שבטים כנגד שנים עשר מזלות וכל שבט ושבט יש לו נסחא מיחדת ויש לו שער מיחד לכנס דרך שם תפילתו וכל שבט מעורר בתפילתו כח מזלו שבשנים עשר מזלות...
אזהרה למוכיח שלא ידבק בו הרע של השומע
...breslev.eip.co.il/?key=330 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נט - מי שמשתדל תמיד לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך מי שמשתדל תמיד לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך צריך לשמר את עצמו שלא יתאחזו בו הקליפות והרע של אלו בני אדם ... ואפשר עכשו כשמלביש ההיכל את הלב כנ"ל אפשר שיתאחזו, חס ושלום, החיצונים ביצר מחשבות לבו של הכשר הזה עצה על זה, שיזמין מלאכי לבו, שהוא בחינת התלהבות הלב שההתלהבות הוא בחינת מלאכים, בבחינת: "וירא אליו מלאך ה' בלבת אש" ואש הזה הוא שורף אותם... כיו"ב מובא כאן breslev.eip.co.il/?key=37 - ליקוטי...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1875 שניות - עכשיו 19_04_2026 השעה 17:44:46 - wesi2