ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנ - כָּל מִינֵי צַעַר וְכָל הַיִּסּוּרִים אֵינָם רַק מֵחֶסְרוֹן הַדַּעַת
דע שכל מיני צער וכל היסורים אינם רק מחסרון הדעת כי מי שיש לו דעת ויודע שהכל בהשגחה מהשם יתברך אין לו שום יסורים, ואינו מרגיש שום צער, כי "ה' נתן וה' לקח" (איוב א) ואף על פי שיש יסורים שבהכרח מרגישים אותם כגון היסורים שבאים מחמת ההרכבה כמו יסורים שיש מיציאת הנשמה מן הגוף והם יסורי החולה שבאים מחמת שמתחלת הנשמה להתפשט מן הגוף ומחמת שנקשרה הנשמה בהגוף בקשר אמיץ וחזק על כן בהכרח מרגיש היסורים בעת הפרוד אף על פי כן היסורים קלים מאד ונוחים להתקבל בעת שיודע בדעת ברור שהכל בהשגחה מהשם יתברך ומכל שכן שאר מיני צער ויסורים שאין מרגישין כלל כשיש לו דעת כנ"ל ועקר הצער מהיסורים הוא מחמת שנוטלין ממנו הדעת כדי שירגיש היסורים. וזה עקר צער של ישראל שיש להם בגלות הכל הוא מחמת שנפלו מהדעת ותולין הכל בטבע ובמקרים ובמזל ומחמת זה יש להם צער ויסורים כנ"ל וזה בא להם מחמת שהם שרויין בין העכו"ם ולמדו מהם מחמת שרואין שעתם מצלחת מאד, וישראל נבזים ושפלים על כן הם לומדים מהם ותולין הכל בטבע ומקרה ומחמת זה בעצמו יש להם יסורים כי אלו היה להם דעת שהכל בהשגחה לא היה להם יסורים כלל כנ"ל ובאמת ישראל הם למעלה מהטבע רק כשהם חוטאים, חס ושלום, אזי נופלים אל תחת הטבע כמו העכו"ם שהם תחת המזל והטבע ואזי יש להם גלות וצער, חס ושלום ועקר הצער והגלות שלהם הוא רק על ידי זה בעצמו שאין להם דעת, ותולין בטבע וכשהקדוש ברוך הוא רוצה לרחם על ישראל ולהושיעם מגלותם, ולעשות קץ וסוף מהמצר להם אזי ממשיך עליהם השגחה ואזי מכניע ומבטל הטבע והמזל שהיה מחיב שיהיו ישראל נתונים תחת ידם ואזי מחיב המצר להם וישראל עולים עליהם על ידי ההשגחה ודע שזאת ההשגחה הוא ממשיך מסוף העולם כי לעתיד בעת הקץ יתבטל הטבע לגמרי, ולא יהיה רק השגחה לבד כמה שכתוב (ישעיה נ"א) : "כי השמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה" הינו שיתבטל הטבע שהיא על פי מערכת הכוכבים ומזלות וזהו נמלחו, הינו שיתבלבלו ויתערבבו כל המזלות ולא יהיה שום מזל רק השגחה לבד ואז יהיו ישראל למעלה ועל כן גם עתה כשהשם יתברך רוצה לעשות קץ וסוף מאיזה עכו"ם ושיהיו ישראל למעלה אזי ממשיך עליהם השגחה מקץ וסוף העולם שאז לא יהיה רק השגחה ועל ידי זאת ההשגחה נתעלים ישראל ונעשה קץ וסוף מהעכו"ם שהיה מצרה להם וזה בחינת (יחזקאל ז') : "קץ בא הקץ" הינו כשהקדוש ברוך הוא רוצה להביא קץ על העכו"ם אזי ממשיך השגחה מקץ האחרון כנ"ל ותפילה הוא בחינת השגחה למעלה מהטבע כי הטבע מחיב כך, ותפילה משנה הטבע והוא בחינות גדול בחינת (דברים ד) : "כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראינו אליו" כי זה גדלתנו, שהשם יתברך שומע תפילתנו ומשנה הטבע על ידי השגחתו יתברך וכמו שכתוב (מלכים ח') : "ספרה נא לי את הגדולות אשר עשה אלישע" וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מגלה כז) : 'ואלישע דעבד ברחמי הוא דעבד' נמצא שתפילה שהיא בחינת נסים והשגחה הפך הטבע היא בחינת גדול וזה פרוש מה שהשיב אובי טמיא לרב קטינא (ברכות נט). מאי גוהא ? בשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו שהן שרויין בצער בין העכו"ם מוריד שני דמעות לים הגדול וקולו נשמע מסוף עולם ועד סופו הינו כשהקדוש ברוך הוא זוכר שהן שרויין בצער בין העכו"ם בין העכו"ם דיקא כי זה עקר הצער מה שהן שרויין בין העכו"ם ולמדו מהם ונפלו מהדעת ותולין בהמזל והטבע וזה עקר הצער שלהם כנ"ל ואזי מוריד דמעות וכו' הינו שממשיך עליהם השגחה כי דמעות הם בחינות השגחה כמה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת קנא:) : על פסוק (קהלת י"ב). "ושבו העבים אחר הגשם", 'זה הראות שהולך אחר הבכי' נמצא שהדמעות הם לוקחים חלק הראות, והראות נמשך לתוכם נמצא שהדמעות הם חלקי ההשגחה והראות כי הדמעות לוקחים הראות כנ"ל וזה 'ומוריד שני דמעות', הינו שממשיך חלקי ההשגחה לים הגדול הינו בחינות העכו"ם המושלין על ישראל, בחינת (ישעיה נ"ז) "והרשעים כים נגרש" ואזי נעשה בחינות גדול, בחינת השגחה, בחינות תפילה, שהיא בחינת גדול כנ"ל וזהו וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו הינו שממשיך השגחה מסוף העולם מקץ האחרון עד סופו, לעשות סוף וקץ מהעכו"ם המושלים בישראל בחינות קץ בא הקץ כנ"ל וזה בחינת דמעות שבוכין בעת הצער כי מאחר שיש לו יסורים וצער על כן הוא צריך לבחינות השגחה, כדי שיהיה לו ישועה כנ"ל ועל כן מורידין דמעות כדי להמשיך על ידם חלקי ההשגחה והראות כי ההשגחה והראות נמשך לתוך הדמעות בבחינות "ושבו העבים אחר הגשם" 'זה הראות שהולך אחר הבכי' הינו שהם מחסרים הראות ונוטלים חלק מהראות נמצא שהראות נמשך לתוך הדמעות כנ"ל וזה בחינות (ישעיה ל"ח) : "ויבך חזקיהו בכי גדול", הנאמר בעת שחלה 'בכי גדול' דיקא, כי המשיך לתוך הבכי את הראות וההשגחה שזה בחינות גדול, בחינות תפילה וכו' כנ"ל וזה מה שנאמר בדוד בעת שבכה על צערו, (שמואל א כ). "עד דוד הגדיל", שהגיע בכיתו לבחינות השגחה בחינות גדול כנ"ל כי על ידי ההשגחה נצולים מכל מיני צער ויסורים כנ"ל
דַּע שֶׁכָּל מִינֵי צַעַר וְכָל הַיִּסּוּרִים אֵינָם רַק מֵחֶסְרוֹן הַדַּעַת

כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת וְיוֹדֵעַ שֶׁהַכּל בְּהַשְׁגָּחָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

אֵין לוֹ שׁוּם יִסּוּרִים, וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ שׁוּם צַעַר, כִּי "ה' נָתַן וַה' לָקַח"

וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ יִסּוּרִים שֶׁבְּהֶכְרֵחַ מַרְגִּישִׁים אוֹתָם

כְּגוֹן הַיִּסּוּרִים שֶׁבָּאִים מֵחֲמַת הַהַרְכָּבָה

כְּמוֹ יִסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ מִיצִיאַת הַנְּשָׁמָה מִן הַגּוּף

וְהֵם יִסּוּרֵי הַחוֹלֶה שֶׁבָּאִים

מֵחֲמַת שֶׁמַּתְחֶלֶת הַנְּשָׁמָה לְהִתְפַּשֵּׁט מִן הַגּוּף

וּמֵחֲמַת שֶׁנִּקְשְׁרָה הַנְּשָׁמָה בְּהַגּוּף בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק

עַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ מַרְגִּישׁ הַיִּסּוּרִים בְּעֵת הַפֵּרוּד

אַף עַל פִּי כֵן הַיִּסּוּרִים קַלִּים מְאד וְנוֹחִים לְהִתְקַבֵּל

בְּעֵת שֶׁיּוֹדֵעַ בְּדַעַת בָּרוּר שֶׁהַכּל בְּהַשְׁגָּחָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וּמִכָּל שֶׁכֵּן שְׁאָר מִינֵי צַעַר וְיִסּוּרִים

שֶׁאֵין מַרְגִּישִׁין כְּלָל כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת כַּנַּ"ל

וְעִקַּר הַצַּעַר מֵהַיִּסּוּרִים

הוּא מֵחֲמַת שֶׁנּוֹטְלִין מִמֶּנּוּ הַדַּעַת כְּדֵי שֶׁיַּרְגִּישׁ הַיִּסּוּרִים.

וְזֶה עִקַּר צַעַר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בַּגָּלוּת

הַכּל הוּא מֵחֲמַת שֶׁנָּפְלוּ מֵהַדַּעַת

וְתוֹלִין הַכּל בַּטֶּבַע וּבְמִקְרִים וּבְמַזָּל

וּמֵחֲמַת זֶה יֵשׁ לָהֶם צַעַר וְיִסּוּרִים כַּנַּ"ל

וְזֶה בָּא לָהֶם מֵחֲמַת שֶׁהֵם שְׁרוּיִין בֵּין הָעַכּוּ"ם וְלָמְדוּ מֵהֶם

מֵחֲמַת שֶׁרוֹאִין שְׁעָתָם מַצְלַחַת מְאד, וְיִשְׂרָאֵל נִבְזִים וּשְׁפָלִים

עַל כֵּן הֵם לוֹמְדִים מֵהֶם וְתוֹלִין הַכּל בְּטֶבַע וּמִקְרֶה

וּמַחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ יֵשׁ לָהֶם יִסּוּרִים

כִּי אִלּוּ הָיָה לָהֶם דַּעַת שֶׁהַכּל בְּהַשְׁגָּחָה לא הָיָה לָהֶם יִסּוּרִים כְּלָל כַּנַּ"ל

וּבֶאֱמֶת יִשְׂרָאֵל הֵם לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע

רַק כְּשֶׁהֵם חוֹטְאִים, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי נוֹפְלִים אֶל תַּחַת הַטֶּבַע

כְּמוֹ הָעַכּוּ"ם שֶׁהֵם תַּחַת הַמַּזָּל וְהַטֶּבַע

וַאֲזַי יֵשׁ לָהֶם גָּלוּת וָצַעַר, חַס וְשָׁלוֹם

וְעִקַּר הַצַּעַר וְהַגָּלוּת שֶׁלָּהֶם

הוּא רַק עַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵין לָהֶם דַּעַת, וְתוֹלִין בַּטֶּבַע

וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא רוֹצֶה לְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל

וּלְהוֹשִׁיעָם מִגָּלוּתָם, וְלַעֲשוֹת קֵץ וָסוֹף מֵהַמֵּצֵר לָהֶם

אֲזַי מַמְשִׁיך עֲלֵיהֶם הַשְׁגָּחָה

וַאֲזַי מַכְנִיעַ וּמְבַטֵּל הַטֶּבַע וְהַמַּזָּל שֶׁהָיָה מְחַיֵּב שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל נְתוּנִים תַּחַת יָדָם

וַאֲזַי מְחַיֵּב הַמֵּצֵר לָהֶם

וְיִשְׂרָאֵל עוֹלִים עֲלֵיהֶם עַל יְדֵי הַהַשְׁגָּחָה

וְדַע שֶׁזּאת הַהַשְׁגָּחָה הוּא מַמְשִׁיך מִסּוֹף הָעוֹלָם

כִּי לֶעָתִיד בְּעֵת הַקֵּץ יִתְבַּטֵּל הַטֶּבַע לְגַמְרֵי, וְלא יִהְיֶה רַק הַשְׁגָּחָה לְבַד

כְּמָה שֶׁכָּתוּב: "כִּי הַשָּׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה"

הַיְנוּ שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַטֶּבַע שֶׁהִיא עַל פִּי מַעֲרֶכֶת הַכּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת

וְזֶהוּ נִמְלָחוּ, הַיְנוּ שֶׁיִּתְבַּלְבְּלוּ וְיִתְעַרְבְּבוּ כָּל הַמַּזָּלוֹת

וְלא יִהְיֶה שׁוּם מַזָּל רַק הַשְׁגָּחָה לְבַד

וְאָז יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה

וְעַל כֵּן גַּם עַתָּה

כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת קֵץ וְסוֹף מֵאֵיזֶה עַכּוּ"ם וְשֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה

אֲזַי מַמְשִׁיך עֲלֵיהֶם הַשְׁגָּחָה מִקֵּץ וְסוֹף הָעוֹלָם

שֶׁאָז לא יִהְיֶה רַק הַשְׁגָּחָה

וְעַל יְדֵי זאת הַהַשְׁגָּחָה נִתְעַלִּים יִשְׂרָאֵל וְנַעֲשֵׂה קֵץ וְסוֹף מֵהָעַכּוּ"ם שֶׁהָיָה מְצֵרָה לָהֶם

וְזֶה בְּחִינַת: "קֵץ בָּא הַקֵּץ"

הַיְנוּ כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא רוֹצֶה לְהָבִיא קֵץ עַל הָעַכּוּ"ם

אֲזַי מַמְשִׁיך הַשְׁגָּחָה מִקֵּץ הָאַחֲרוֹן כַּנַּ"ל

וּתְפִילָּה הוּא בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע

כִּי הַטֶּבַע מְחַיֵּב כָּך, וּתְפִילָּה מְשַׁנָּה הַטֶּבַע

וְהוּא בְּחִינוֹת גָּדוֹל

בְּחִינַת: "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלהִים קְרוֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵינוּ אֵלָיו"

כִּי זֶה גְּדֻלָּתֵנוּ, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך שׁוֹמֵעַ תְּפִילָּתֵנוּ

וּמְשַׁנֶּה הַטֶּבַע עַל יְדֵי הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַך

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "סַפְּרָה נָּא לִי אֶת הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע"

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'וֶאֱלִישָׁע דַּעֲבַד בְּרַחֲמֵי הוּא דַּעֲבַד'

נִמְצָא שֶׁתְּפִילָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת נִסִּים וְהַשְׁגָּחָה הֶפֶך הַטֶּבַע

הִיא בְּחִינַת גָּדוֹל

וְזֶה פֵּרוּשׁ מַה שֶּׁהֵשִׁיב אוֹבֵי טַמְיָא לְרַב קְטִינָא .

מַאי גּוֹהָא ? בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא זוֹכֵר אֶת בָּנָיו שֶׁהֵן שְׁרוּיִין בְּצַעַר בֵּין הָעַכּוּ"ם

מוֹרִיד שְׁנֵי דְּמָעוֹת לַיָּם הַגָּדוֹל וְקוֹלוֹ נִשְׁמָע מִסּוֹף עוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ

הַיְנוּ כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא זוֹכֵר שֶׁהֵן שְׁרוּיִין בְּצַעַר בֵּין הָעַכּוּ"ם

בֵּין הָעַכּוּ"ם דַּיְקָא

כִּי זֶה עִקַּר הַצַּעַר

מַה שֶּׁהֵן שְׁרוּיִין בֵּין הָעַכּוּ"ם וְלָמְדוּ מֵהֶם וְנָפְלוּ מֵהַדַּעַת וְתוֹלִין בְּהַמַּזָּל וְהַטֶּבַע

וְזֶה עִקַּר הַצַּעַר שֶׁלָּהֶם כַּנַּ"ל

וַאֲזַי מוֹרִיד דְּמָעוֹת וְכוּ' הַיְנוּ שֶׁמַּמְשִׁיך עֲלֵיהֶם הַשְׁגָּחָה

כִּי דְּמָעוֹת הֵם בְּחִינוֹת הַשְׁגָּחָה

כְּמָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: עַל פָּסוּק .

"וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם", 'זֶה הָרְאוּת שֶׁהוֹלֵך אַחַר הַבֶּכִי'

נִמְצָא שֶׁהַדְּמָעוֹת הֵם לוֹקְחִים חֵלֶק הָרְאוּת, וְהָרְאוּת נִמְשָׁך לְתוֹכָם

נִמְצָא שֶׁהַדְּמָעוֹת הֵם חֶלְקֵי הַהַשְׁגָּחָה וְהָרְאוּת

כִּי הַדְּמָעוֹת לוֹקְחִים הָרְאוּת כַּנַּ"ל

וְזֶה 'וּמוֹרִיד שְׁנֵי דְּמָעוֹת', הַיְנוּ שֶׁמַּמְשִׁיך חֶלְקֵי הַהַשְׁגָּחָה

לַיָּם הַגָּדוֹל הַיְנוּ בְּחִינוֹת הָעַכּוּ"ם הַמּוֹשְׁלִין עַל יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת "וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ"

וַאֲזַי נַעֲשֶׂה בְּחִינוֹת גָּדוֹל, בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה, בְּחִינוֹת תְּפִילָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת גָּדוֹל כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ וְקוֹלוֹ נִשְׁמָע מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ

הַיְנוּ שֶׁמַּמְשִׁיך הַשְׁגָּחָה מִסּוֹף הָעוֹלָם מִקֵּץ הָאַחֲרוֹן

עַד סוֹפוֹ, לַעֲשׂוֹת סוֹף וְקֵץ מֵהָעַכּוּ"ם הַמּוֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל

בְּחִינוֹת קֵץ בָּא הַקֵּץ כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת דְּמָעוֹת שֶׁבּוֹכִין בְּעֵת הַצַּעַר

כִּי מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִים וָצַעַר

עַל כֵּן הוּא צָרִיך לִבְחִינוֹת הַשְׁגָּחָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְשׁוּעָה כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן מוֹרִידִין דְּמָעוֹת

כְּדֵי לְהַמְשִׁיך עַל יָדָם חֶלְקֵי הַהַשְׁגָּחָה וְהָרְאוּת

כִּי הַהַשְׁגָּחָה וְהָרְאוּת נִמְשָׁך לְתוֹך הַדְּמָעוֹת

בִּבְחִינוֹת "וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם" 'זֶה הָרְאוּת שֶׁהוֹלֵך אַחַר הַבֶּכִי'

הַיְנוּ שֶׁהֵם מְחַסְּרִים הָרְאוּת וְנוֹטְלִים חֵלֶק מֵהָרְאוּת

נִמְצָא שֶׁהָרְאוּת נִמְשָׁך לְתוֹך הַדְּמָעוֹת כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינוֹת: "וַיֵּבְך חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל", הַנֶּאֱמַר בְּעֵת שֶׁחָלָה

'בְּכִי גָּדוֹל' דַּיְקָא, כִּי הִמְשִׁיך לְתוֹך הַבְּכִי אֶת הָרְאוּת וְהַהַשְׁגָּחָה

שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת גָּדוֹל, בְּחִינוֹת תְּפִילָּה וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְזֶה מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּדָוִד בְּעֵת שֶׁבָּכָה עַל צַעֲרוֹ

"עַד דָּוִד הִגְדִּיל", שֶׁהִגִּיעַ בְּכִיָּתוֹ לִבְחִינוֹת הַשְׁגָּחָה בְּחִינוֹת גָּדוֹל כַּנַּ"ל

כִּי עַל יְדֵי הַהַשְׁגָּחָה נִצּוֹלִים מִכָּל מִינֵי צַעַר וְיִסּוּרִים כַּנַּ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פו - פּוֹסְעִים בּוֹ פְּסִיעָה קְטַנָּה
...[לשון החברים] פוסעים בו פסיעה קטנה סועדים בו לברך שלש פעמים וכו' הנה ידוע כי בימי החל הוא שליטת החיצונים וערב שבת קדש בין השמשות אין להם שליטה כלל כמו שמובא בזוהר הקדוש: 'כד אתקדש יומא כדין "יתפרדו כל פועלי און" ועקר שליטה שלהן בימי החל, הוא בבחינות רגלין שאין מניחין לאדם לילך בדרכי השם יתברך דאיתא בגמרא: 'הני ברכי דרבנן דשלהי מניהו' ובשבת קדש חוזרין להם כח ההליכה כמו שכתוב: "אם תשיב משבת רגלך" הינו כמו שאמרנו, שבשבת קדש יכול לילך בדרכי השם יתברך אך למשל, תינוק כשמתחיל לילך, עדין צריך סעד לתמכו
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעח - צָרִיך דַּוְקָא וִדּוּי דְּבָרִים
...צריך דוקא ודוי דברים דע כי צריך דוקא ודוי דברים, כי צריך לפרט את החטא וצריך להתודות בדבורים בכל פעם על כל מה שעשה ויש לזה מניעות רבות לפעמים נשכח מאתו החטא ויש שיכבד עליו מאד וקשה לו להוציא הדבור להתודות ועוד מניעות רבות וצריך לזה שמחה של מצוה, כגון חתנה של מצוה או שאר מצוה בשמחה כי שמחה הוא קומה שלמה מרמ"ח אברים ושס"ה גידים ועל כן כשהוא שמח או מרקד צריך לראות שיעבר בכל השמחה מראש ועד עקב כי לפעמים השמחה רק ברגלין, ולפעמים בלב, או בהמחין, בחינת: "ושמחת עולם על ראשם" אך עקר השמחה שיעבר בכל השמחה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קג - כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם שׁוֹמֵעַ עוֹד אֵיזֶה אָדָם, הוּא לא טוֹב
...שהאדם שומע עוד איזה אדם, הוא לא טוב בשעת התפילה כל זמן שהאדם שומע עוד אז איזה אדם דהינו ששומע ומרגיש, שעומד עוד אדם אחד בשעת תפילתו הוא לא טוב כי צריך כל אדם בשעת תפילתו שיציר בדעתו, שאין שם אלא אני והשם יתברך לבד ובמאמר אבא שאול וכו' פעם אחת רצתי אחר צבי וכו' [בסימן נה] שם מבאר ביטול גדול יותר בשעת התפילה שמחיב האדם לבטל עצמו כל כך בשעת התפילה עד שלא ירגיש אפילו את עצמו כלל בשעת תפילתו רק את השם יתברך לבדו כי אז, בשעת התפילה, האדם עומד בהיכל המלך וכו' עין שם מה שכתוב שם . "מי הוא, הלא ישותו נתבטל...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ע - מִי שֶׁגָּדוֹל יוֹתֵר, צָרִיך לְבַקֵּשׁ מְבֻקָּשׁוֹ בְּרִחוּק מָקוֹם יוֹתֵר
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ע - מי שגדול יותר, צריך לבקש מבקשו ברחוק מקום יותר כל מי שגדול יותר, צריך לבקש מבקשו ברחוק מקום יותר כמו שאנו רואין שהצומח חיותו ומבקשו סמוך לו מיד כי הוא צומח מן הארץ בסמוך לו ממש ובהמה מבקשה סמוך לה גם כן על הארץ אך הוא ברחוק יותר קצת מן הצומח כי הבהמה גדולה במעלה מן הצומח אבל בן אדם צריך לבקש מבקשו ברחוק יותר ויותר מן הבהמה ועל כן משה רבנו, עליו השלום, שהיה גדול במעלה מאד היה צריך לבקש מבקשו ברחוק מקום ביותר ועל כן הצרך לבקש לו אשה ממדין כי מבקשו היה רחוק מחמת גדלתו
חיי מוהר"ן - פו - סיפורים חדשים
...אות פו תקס"ט חלם לו שהיה קבוץ אחד של יהודים עם מנהיג אחד שהיה גדול מאד בעולם. וגזרו גזרה להרג את כל היהודים והמנהיג נפל על עצה שצריכין לשנות עצמו לערל. והלך וקרא אמן וגלח לו הזקן עם הפאות. ואחר כך נתברר שהוא שקר שלא נגזר כלל הגזרה הנ"ל. כמה בושה הגיע לאותו מנהיג בודאי לא היה אפשר לו להתראות לפני העולם והצרך לעקר ולברח. ואיך יוצאין מן הפתח ואיך שוכרין עגלה וכיוצא בזה בודאי היה לו בושה וכלמה גדולה מאד אשר אי אפשר לבאר. ובודאי הצרך לישב איזה זמן אצל ערל עד שיצמח זקנו. זה הראו לו וכו' אות פז תקס"ד ליל...
שיחות הר"ן - אות קמט
...בספורי המעשיות ספר כמה ימים ובכל פעם ספר ענין השיך לזה שספרו ממנו שעל ידי זה התחיל לספר המעשה בתחלה בליל שבת קדש התחיל על ידי הטאביקי [טבק להרחה] שלקח מאיש מאנשיו ונזכר בהאגרת ששלחתי אני לחברי שהגיע לידו זכרונו לברכה וכתבתי לו שיהיה בשמחה אז דבר מזה וענה ואמר אני אספר לכם איך פעם אחת היו שמחים והתחיל לספר המעשה וספר כל התחלת המעשה עד סוף המעשה של יום ראשון של הבעטליר שהיה עור וכל זה היה בליל שבת קדש ואני הייתי אז בביתי בנעמרוב ואחר כך ביום שלישי בא חברי לביתו וספר לי מעשה זאת ועמדתי מרעיד ומשתו
שיחות הר"ן - אות קצז - גדולות נוראות השגתו
...הר"ן - אות קצז - גדולות נוראות השגתו בענין הצדיק הנ"ל שנפטר אמר שאפילו איש פשוט מחיב להרגיש החסרון כי בודאי כל אחד מרגיש מה שנחסר דבר מן העולם אך כל אחד מרגיש החסרון באיזה מרה שחורה כי זה מרגיש בהפרנסה שאין הפרנסה כסדר וזה מרגיש בעצמיו שאין העצמות מישבים בו עתה כסדר וכיוצא בזה [וחשב לדגמא כמה דברים כאלו מה שכל אחד מרגיש החסרון באיזה ענין משנה] אבל מי שיש לו עינים פקוחות הוא רואה ממש שנכבה נר מן העולם ונעשה חשך והלא מצינו כמה שנויים שנעשו בעולם בעת הסתלקות הצדיקים כמו שמצינו בגמרא מועד קטן שכיב וכו'...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כח
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כח ותקף עצם ההשגה שהשיג בארץ ישראל אי אפשר לבאר ולספר כלל ממש לא נשמע ולא נראה כזאת שיזכה ילוד אשה להשגה כזו על ידי אוירא דארץ ישראל ואי אפשר לדבר ולספר בזה והיה מתפאר עצמו מאד במה שזכה להיות בארץ ישראל וגם בסוף ימיו אמר שהוא מחיה עצמו מאד במה שזכה להיות בארץ ישראל ואמר: זה אני יודע מכבר שכשאדם רוצה לעשות איזה דבר שבקדשה ויש לו מניעות על זה וכו' כמבאר כל זה לקמן
מעלת המתקרבים אליו - חיי מוהר"ן
...il/?key=565 - חיי מוהר"ן - רצא - מעלת המתקרבים אליו ענה ואמר: העולם ראוי שיתמהו עצמן על האהבה שבינינו כי האהבה שיש לצדיק, היא האהבה שבדעת שהיא נמשכת מבחינת לפני הבריאה, והיא אהבה עצמית ממש. מה שאין כן באהבה של העם. והיה ראוי שכל תלמידי רבי נחמן מברסלב יזכו להכלל בא"ס, ואז ממילא תהיה ביניהם אהבה עצמית וכולי, עד שהעולם יתמהו וכולי. ***** שמעתי שפעם אחת אמר לאנשיו מה לכם לחשב מחשבות אין אתם צריכים כי אם לתת אבנים וסיד ואני בונה מהם בנינים נפלאים ונוראים [כלומר שאנו צריכין רק לעסק בעבודת ה' בפשיטות...
שיחות הר"ן - אות קנו
...הר"ן - אות קנו כשהיה באומאן שמע בביתו קול של הצועקים על הבית עלמין על קברי אבותם שדרכם לצעק ולהתפלל שם בקול מר כנהוג ופעם אחת שמע אשה אחת שהיתה צועקת שם על קבר אביה. אבי, אבי, בקול מר מאד ובתו תחיה היתה עומדת אצלו אז ענה ואמר לה. האשה הזאת צועקת בכונה היטב אבי אבי אבל אביה אינו בכאן כלל ואמר אז שטוב כשבאים על קברי אבות לומר להמתים השוכנים סביב סביב לקבר אביהם ואמם וכיוצא שבאים אליו לבקש מהם שיודיעו לו שבא בנם או בתם אליו כי בודאי לא כל המתים נסתלקים ממקום קבורתם למקום שנטרדים כי הרבה שרויים על קברם...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 29_01_2026 השעה 06:22:21 - wesi2