ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנ - כָּל מִינֵי צַעַר וְכָל הַיִּסּוּרִים אֵינָם רַק מֵחֶסְרוֹן הַדַּעַת
דע שכל מיני צער וכל היסורים אינם רק מחסרון הדעת כי מי שיש לו דעת ויודע שהכל בהשגחה מהשם יתברך אין לו שום יסורים, ואינו מרגיש שום צער, כי "ה' נתן וה' לקח" (איוב א) ואף על פי שיש יסורים שבהכרח מרגישים אותם כגון היסורים שבאים מחמת ההרכבה כמו יסורים שיש מיציאת הנשמה מן הגוף והם יסורי החולה שבאים מחמת שמתחלת הנשמה להתפשט מן הגוף ומחמת שנקשרה הנשמה בהגוף בקשר אמיץ וחזק על כן בהכרח מרגיש היסורים בעת הפרוד אף על פי כן היסורים קלים מאד ונוחים להתקבל בעת שיודע בדעת ברור שהכל בהשגחה מהשם יתברך ומכל שכן שאר מיני צער ויסורים שאין מרגישין כלל כשיש לו דעת כנ"ל ועקר הצער מהיסורים הוא מחמת שנוטלין ממנו הדעת כדי שירגיש היסורים. וזה עקר צער של ישראל שיש להם בגלות הכל הוא מחמת שנפלו מהדעת ותולין הכל בטבע ובמקרים ובמזל ומחמת זה יש להם צער ויסורים כנ"ל וזה בא להם מחמת שהם שרויין בין העכו"ם ולמדו מהם מחמת שרואין שעתם מצלחת מאד, וישראל נבזים ושפלים על כן הם לומדים מהם ותולין הכל בטבע ומקרה ומחמת זה בעצמו יש להם יסורים כי אלו היה להם דעת שהכל בהשגחה לא היה להם יסורים כלל כנ"ל ובאמת ישראל הם למעלה מהטבע רק כשהם חוטאים, חס ושלום, אזי נופלים אל תחת הטבע כמו העכו"ם שהם תחת המזל והטבע ואזי יש להם גלות וצער, חס ושלום ועקר הצער והגלות שלהם הוא רק על ידי זה בעצמו שאין להם דעת, ותולין בטבע וכשהקדוש ברוך הוא רוצה לרחם על ישראל ולהושיעם מגלותם, ולעשות קץ וסוף מהמצר להם אזי ממשיך עליהם השגחה ואזי מכניע ומבטל הטבע והמזל שהיה מחיב שיהיו ישראל נתונים תחת ידם ואזי מחיב המצר להם וישראל עולים עליהם על ידי ההשגחה ודע שזאת ההשגחה הוא ממשיך מסוף העולם כי לעתיד בעת הקץ יתבטל הטבע לגמרי, ולא יהיה רק השגחה לבד כמה שכתוב (ישעיה נ"א) : "כי השמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה" הינו שיתבטל הטבע שהיא על פי מערכת הכוכבים ומזלות וזהו נמלחו, הינו שיתבלבלו ויתערבבו כל המזלות ולא יהיה שום מזל רק השגחה לבד ואז יהיו ישראל למעלה ועל כן גם עתה כשהשם יתברך רוצה לעשות קץ וסוף מאיזה עכו"ם ושיהיו ישראל למעלה אזי ממשיך עליהם השגחה מקץ וסוף העולם שאז לא יהיה רק השגחה ועל ידי זאת ההשגחה נתעלים ישראל ונעשה קץ וסוף מהעכו"ם שהיה מצרה להם וזה בחינת (יחזקאל ז') : "קץ בא הקץ" הינו כשהקדוש ברוך הוא רוצה להביא קץ על העכו"ם אזי ממשיך השגחה מקץ האחרון כנ"ל ותפילה הוא בחינת השגחה למעלה מהטבע כי הטבע מחיב כך, ותפילה משנה הטבע והוא בחינות גדול בחינת (דברים ד) : "כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראינו אליו" כי זה גדלתנו, שהשם יתברך שומע תפילתנו ומשנה הטבע על ידי השגחתו יתברך וכמו שכתוב (מלכים ח') : "ספרה נא לי את הגדולות אשר עשה אלישע" וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מגלה כז) : 'ואלישע דעבד ברחמי הוא דעבד' נמצא שתפילה שהיא בחינת נסים והשגחה הפך הטבע היא בחינת גדול וזה פרוש מה שהשיב אובי טמיא לרב קטינא (ברכות נט). מאי גוהא ? בשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו שהן שרויין בצער בין העכו"ם מוריד שני דמעות לים הגדול וקולו נשמע מסוף עולם ועד סופו הינו כשהקדוש ברוך הוא זוכר שהן שרויין בצער בין העכו"ם בין העכו"ם דיקא כי זה עקר הצער מה שהן שרויין בין העכו"ם ולמדו מהם ונפלו מהדעת ותולין בהמזל והטבע וזה עקר הצער שלהם כנ"ל ואזי מוריד דמעות וכו' הינו שממשיך עליהם השגחה כי דמעות הם בחינות השגחה כמה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת קנא:) : על פסוק (קהלת י"ב). "ושבו העבים אחר הגשם", 'זה הראות שהולך אחר הבכי' נמצא שהדמעות הם לוקחים חלק הראות, והראות נמשך לתוכם נמצא שהדמעות הם חלקי ההשגחה והראות כי הדמעות לוקחים הראות כנ"ל וזה 'ומוריד שני דמעות', הינו שממשיך חלקי ההשגחה לים הגדול הינו בחינות העכו"ם המושלין על ישראל, בחינת (ישעיה נ"ז) "והרשעים כים נגרש" ואזי נעשה בחינות גדול, בחינת השגחה, בחינות תפילה, שהיא בחינת גדול כנ"ל וזהו וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו הינו שממשיך השגחה מסוף העולם מקץ האחרון עד סופו, לעשות סוף וקץ מהעכו"ם המושלים בישראל בחינות קץ בא הקץ כנ"ל וזה בחינת דמעות שבוכין בעת הצער כי מאחר שיש לו יסורים וצער על כן הוא צריך לבחינות השגחה, כדי שיהיה לו ישועה כנ"ל ועל כן מורידין דמעות כדי להמשיך על ידם חלקי ההשגחה והראות כי ההשגחה והראות נמשך לתוך הדמעות בבחינות "ושבו העבים אחר הגשם" 'זה הראות שהולך אחר הבכי' הינו שהם מחסרים הראות ונוטלים חלק מהראות נמצא שהראות נמשך לתוך הדמעות כנ"ל וזה בחינות (ישעיה ל"ח) : "ויבך חזקיהו בכי גדול", הנאמר בעת שחלה 'בכי גדול' דיקא, כי המשיך לתוך הבכי את הראות וההשגחה שזה בחינות גדול, בחינות תפילה וכו' כנ"ל וזה מה שנאמר בדוד בעת שבכה על צערו, (שמואל א כ). "עד דוד הגדיל", שהגיע בכיתו לבחינות השגחה בחינות גדול כנ"ל כי על ידי ההשגחה נצולים מכל מיני צער ויסורים כנ"ל
דַּע שֶׁכָּל מִינֵי צַעַר וְכָל הַיִּסּוּרִים אֵינָם רַק מֵחֶסְרוֹן הַדַּעַת

כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת וְיוֹדֵעַ שֶׁהַכּל בְּהַשְׁגָּחָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

אֵין לוֹ שׁוּם יִסּוּרִים, וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ שׁוּם צַעַר, כִּי "ה' נָתַן וַה' לָקַח"

וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ יִסּוּרִים שֶׁבְּהֶכְרֵחַ מַרְגִּישִׁים אוֹתָם

כְּגוֹן הַיִּסּוּרִים שֶׁבָּאִים מֵחֲמַת הַהַרְכָּבָה

כְּמוֹ יִסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ מִיצִיאַת הַנְּשָׁמָה מִן הַגּוּף

וְהֵם יִסּוּרֵי הַחוֹלֶה שֶׁבָּאִים

מֵחֲמַת שֶׁמַּתְחֶלֶת הַנְּשָׁמָה לְהִתְפַּשֵּׁט מִן הַגּוּף

וּמֵחֲמַת שֶׁנִּקְשְׁרָה הַנְּשָׁמָה בְּהַגּוּף בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק

עַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ מַרְגִּישׁ הַיִּסּוּרִים בְּעֵת הַפֵּרוּד

אַף עַל פִּי כֵן הַיִּסּוּרִים קַלִּים מְאד וְנוֹחִים לְהִתְקַבֵּל

בְּעֵת שֶׁיּוֹדֵעַ בְּדַעַת בָּרוּר שֶׁהַכּל בְּהַשְׁגָּחָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וּמִכָּל שֶׁכֵּן שְׁאָר מִינֵי צַעַר וְיִסּוּרִים

שֶׁאֵין מַרְגִּישִׁין כְּלָל כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת כַּנַּ"ל

וְעִקַּר הַצַּעַר מֵהַיִּסּוּרִים

הוּא מֵחֲמַת שֶׁנּוֹטְלִין מִמֶּנּוּ הַדַּעַת כְּדֵי שֶׁיַּרְגִּישׁ הַיִּסּוּרִים.

וְזֶה עִקַּר צַעַר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בַּגָּלוּת

הַכּל הוּא מֵחֲמַת שֶׁנָּפְלוּ מֵהַדַּעַת

וְתוֹלִין הַכּל בַּטֶּבַע וּבְמִקְרִים וּבְמַזָּל

וּמֵחֲמַת זֶה יֵשׁ לָהֶם צַעַר וְיִסּוּרִים כַּנַּ"ל

וְזֶה בָּא לָהֶם מֵחֲמַת שֶׁהֵם שְׁרוּיִין בֵּין הָעַכּוּ"ם וְלָמְדוּ מֵהֶם

מֵחֲמַת שֶׁרוֹאִין שְׁעָתָם מַצְלַחַת מְאד, וְיִשְׂרָאֵל נִבְזִים וּשְׁפָלִים

עַל כֵּן הֵם לוֹמְדִים מֵהֶם וְתוֹלִין הַכּל בְּטֶבַע וּמִקְרֶה

וּמַחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ יֵשׁ לָהֶם יִסּוּרִים

כִּי אִלּוּ הָיָה לָהֶם דַּעַת שֶׁהַכּל בְּהַשְׁגָּחָה לא הָיָה לָהֶם יִסּוּרִים כְּלָל כַּנַּ"ל

וּבֶאֱמֶת יִשְׂרָאֵל הֵם לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע

רַק כְּשֶׁהֵם חוֹטְאִים, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי נוֹפְלִים אֶל תַּחַת הַטֶּבַע

כְּמוֹ הָעַכּוּ"ם שֶׁהֵם תַּחַת הַמַּזָּל וְהַטֶּבַע

וַאֲזַי יֵשׁ לָהֶם גָּלוּת וָצַעַר, חַס וְשָׁלוֹם

וְעִקַּר הַצַּעַר וְהַגָּלוּת שֶׁלָּהֶם

הוּא רַק עַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵין לָהֶם דַּעַת, וְתוֹלִין בַּטֶּבַע

וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא רוֹצֶה לְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל

וּלְהוֹשִׁיעָם מִגָּלוּתָם, וְלַעֲשוֹת קֵץ וָסוֹף מֵהַמֵּצֵר לָהֶם

אֲזַי מַמְשִׁיך עֲלֵיהֶם הַשְׁגָּחָה

וַאֲזַי מַכְנִיעַ וּמְבַטֵּל הַטֶּבַע וְהַמַּזָּל שֶׁהָיָה מְחַיֵּב שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל נְתוּנִים תַּחַת יָדָם

וַאֲזַי מְחַיֵּב הַמֵּצֵר לָהֶם

וְיִשְׂרָאֵל עוֹלִים עֲלֵיהֶם עַל יְדֵי הַהַשְׁגָּחָה

וְדַע שֶׁזּאת הַהַשְׁגָּחָה הוּא מַמְשִׁיך מִסּוֹף הָעוֹלָם

כִּי לֶעָתִיד בְּעֵת הַקֵּץ יִתְבַּטֵּל הַטֶּבַע לְגַמְרֵי, וְלא יִהְיֶה רַק הַשְׁגָּחָה לְבַד

כְּמָה שֶׁכָּתוּב: "כִּי הַשָּׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה"

הַיְנוּ שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַטֶּבַע שֶׁהִיא עַל פִּי מַעֲרֶכֶת הַכּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת

וְזֶהוּ נִמְלָחוּ, הַיְנוּ שֶׁיִּתְבַּלְבְּלוּ וְיִתְעַרְבְּבוּ כָּל הַמַּזָּלוֹת

וְלא יִהְיֶה שׁוּם מַזָּל רַק הַשְׁגָּחָה לְבַד

וְאָז יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה

וְעַל כֵּן גַּם עַתָּה

כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת קֵץ וְסוֹף מֵאֵיזֶה עַכּוּ"ם וְשֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה

אֲזַי מַמְשִׁיך עֲלֵיהֶם הַשְׁגָּחָה מִקֵּץ וְסוֹף הָעוֹלָם

שֶׁאָז לא יִהְיֶה רַק הַשְׁגָּחָה

וְעַל יְדֵי זאת הַהַשְׁגָּחָה נִתְעַלִּים יִשְׂרָאֵל וְנַעֲשֵׂה קֵץ וְסוֹף מֵהָעַכּוּ"ם שֶׁהָיָה מְצֵרָה לָהֶם

וְזֶה בְּחִינַת: "קֵץ בָּא הַקֵּץ"

הַיְנוּ כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא רוֹצֶה לְהָבִיא קֵץ עַל הָעַכּוּ"ם

אֲזַי מַמְשִׁיך הַשְׁגָּחָה מִקֵּץ הָאַחֲרוֹן כַּנַּ"ל

וּתְפִילָּה הוּא בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע

כִּי הַטֶּבַע מְחַיֵּב כָּך, וּתְפִילָּה מְשַׁנָּה הַטֶּבַע

וְהוּא בְּחִינוֹת גָּדוֹל

בְּחִינַת: "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלהִים קְרוֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵינוּ אֵלָיו"

כִּי זֶה גְּדֻלָּתֵנוּ, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך שׁוֹמֵעַ תְּפִילָּתֵנוּ

וּמְשַׁנֶּה הַטֶּבַע עַל יְדֵי הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַך

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "סַפְּרָה נָּא לִי אֶת הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע"

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'וֶאֱלִישָׁע דַּעֲבַד בְּרַחֲמֵי הוּא דַּעֲבַד'

נִמְצָא שֶׁתְּפִילָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת נִסִּים וְהַשְׁגָּחָה הֶפֶך הַטֶּבַע

הִיא בְּחִינַת גָּדוֹל

וְזֶה פֵּרוּשׁ מַה שֶּׁהֵשִׁיב אוֹבֵי טַמְיָא לְרַב קְטִינָא .

מַאי גּוֹהָא ? בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא זוֹכֵר אֶת בָּנָיו שֶׁהֵן שְׁרוּיִין בְּצַעַר בֵּין הָעַכּוּ"ם

מוֹרִיד שְׁנֵי דְּמָעוֹת לַיָּם הַגָּדוֹל וְקוֹלוֹ נִשְׁמָע מִסּוֹף עוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ

הַיְנוּ כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא זוֹכֵר שֶׁהֵן שְׁרוּיִין בְּצַעַר בֵּין הָעַכּוּ"ם

בֵּין הָעַכּוּ"ם דַּיְקָא

כִּי זֶה עִקַּר הַצַּעַר

מַה שֶּׁהֵן שְׁרוּיִין בֵּין הָעַכּוּ"ם וְלָמְדוּ מֵהֶם וְנָפְלוּ מֵהַדַּעַת וְתוֹלִין בְּהַמַּזָּל וְהַטֶּבַע

וְזֶה עִקַּר הַצַּעַר שֶׁלָּהֶם כַּנַּ"ל

וַאֲזַי מוֹרִיד דְּמָעוֹת וְכוּ' הַיְנוּ שֶׁמַּמְשִׁיך עֲלֵיהֶם הַשְׁגָּחָה

כִּי דְּמָעוֹת הֵם בְּחִינוֹת הַשְׁגָּחָה

כְּמָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: עַל פָּסוּק .

"וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם", 'זֶה הָרְאוּת שֶׁהוֹלֵך אַחַר הַבֶּכִי'

נִמְצָא שֶׁהַדְּמָעוֹת הֵם לוֹקְחִים חֵלֶק הָרְאוּת, וְהָרְאוּת נִמְשָׁך לְתוֹכָם

נִמְצָא שֶׁהַדְּמָעוֹת הֵם חֶלְקֵי הַהַשְׁגָּחָה וְהָרְאוּת

כִּי הַדְּמָעוֹת לוֹקְחִים הָרְאוּת כַּנַּ"ל

וְזֶה 'וּמוֹרִיד שְׁנֵי דְּמָעוֹת', הַיְנוּ שֶׁמַּמְשִׁיך חֶלְקֵי הַהַשְׁגָּחָה

לַיָּם הַגָּדוֹל הַיְנוּ בְּחִינוֹת הָעַכּוּ"ם הַמּוֹשְׁלִין עַל יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת "וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ"

וַאֲזַי נַעֲשֶׂה בְּחִינוֹת גָּדוֹל, בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה, בְּחִינוֹת תְּפִילָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת גָּדוֹל כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ וְקוֹלוֹ נִשְׁמָע מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ

הַיְנוּ שֶׁמַּמְשִׁיך הַשְׁגָּחָה מִסּוֹף הָעוֹלָם מִקֵּץ הָאַחֲרוֹן

עַד סוֹפוֹ, לַעֲשׂוֹת סוֹף וְקֵץ מֵהָעַכּוּ"ם הַמּוֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל

בְּחִינוֹת קֵץ בָּא הַקֵּץ כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת דְּמָעוֹת שֶׁבּוֹכִין בְּעֵת הַצַּעַר

כִּי מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִים וָצַעַר

עַל כֵּן הוּא צָרִיך לִבְחִינוֹת הַשְׁגָּחָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְשׁוּעָה כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן מוֹרִידִין דְּמָעוֹת

כְּדֵי לְהַמְשִׁיך עַל יָדָם חֶלְקֵי הַהַשְׁגָּחָה וְהָרְאוּת

כִּי הַהַשְׁגָּחָה וְהָרְאוּת נִמְשָׁך לְתוֹך הַדְּמָעוֹת

בִּבְחִינוֹת "וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם" 'זֶה הָרְאוּת שֶׁהוֹלֵך אַחַר הַבֶּכִי'

הַיְנוּ שֶׁהֵם מְחַסְּרִים הָרְאוּת וְנוֹטְלִים חֵלֶק מֵהָרְאוּת

נִמְצָא שֶׁהָרְאוּת נִמְשָׁך לְתוֹך הַדְּמָעוֹת כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינוֹת: "וַיֵּבְך חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל", הַנֶּאֱמַר בְּעֵת שֶׁחָלָה

'בְּכִי גָּדוֹל' דַּיְקָא, כִּי הִמְשִׁיך לְתוֹך הַבְּכִי אֶת הָרְאוּת וְהַהַשְׁגָּחָה

שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת גָּדוֹל, בְּחִינוֹת תְּפִילָּה וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְזֶה מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּדָוִד בְּעֵת שֶׁבָּכָה עַל צַעֲרוֹ

"עַד דָּוִד הִגְדִּיל", שֶׁהִגִּיעַ בְּכִיָּתוֹ לִבְחִינוֹת הַשְׁגָּחָה בְּחִינוֹת גָּדוֹל כַּנַּ"ל

כִּי עַל יְדֵי הַהַשְׁגָּחָה נִצּוֹלִים מִכָּל מִינֵי צַעַר וְיִסּוּרִים כַּנַּ"ל
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יז
...ובטבריה שרבנו, זכרונו לברכה, הוא בחיפה שלחו הגדולים והצדיקים אשר שם, לבקש את רבנו, זכרונו לברכה, שיסע אליהם ובאו אנשי טבריה על יום כפור אליו והביאו לו אגרות מגדולי הצדיקים, שכלם מבקשים אותו לבוא לטבריה על חג הסוכות והוא לא השגיח על כל זה ואמר להאיש שהיה עמו לקנות לו אתרוגים והלך אל החכם החונה שם, ונתן לו עשרים פארעס [שם מטבע] והלך אל שדה ישמעאל והביא לו שלשה אתרוגים מבחרים ויפים מאד בתוך כך שהיה יושב שם בחיפה בא ישמעאל אחד רך בשנים וישב אצלו ודבר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רא - בְּפֶסַח צוֹעֲקִין בְּהַתְּפִלָּה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רא - בפסח צועקין בהתפלה מרמז בתרגום: שבפסח צועקין בהתפילה כמובא על פסוק "קול נתנו בבית ה' כיום מועד" 'כקל עמא דמצלין בחגא דפסחא', עין שם בתרגום צדקה תציל ממות ראשי תבות מצת סגלה לחלי נופל רחמנא לצלן פזר נתן לאביונים: ראשי תבות נפ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יח - סַכָּנָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת מְפֻרְסָם וּלְהַנְהִיג הָעוֹלָם
...העולם סכנה גדולה להיות מפרסם ולהנהיג העולם לא מבעיא כשאינו ראוי כלל, ולובש טלית שאינו שלו רק אפילו עובדי השם באמת גדולי הדור יש עליהם סכנות נוראות בהנהגת העולם כי איש פשוט רחוק מאד, שיעבר על רציחה אפילו אם אינו איש כשר כי אין לו תאוה לזה ואפילו כשמגיע, חס ושלום, לתאוה כזו, רחמנא לצלן אינו בא לידו, ויש לו כמה מניעות לזה ואפילו אם יעבר, לא יעבר כי אם לעתים רחוקות וקרוב שלא יעבר רק פעם אחת כל ימיו אבל בהנהגת העולם ובחדושין דאוריתא שמחדשין יכולים לעבר...
חיי מוהר"ן - שפט - מעלת תורתו וספריו הקדושים
...הקשר והחבור של התורות שלו הוא כעין בנין ואריגה ממש שבתחלה מקשר ומחבר אלו שני דברים יחד. ואחר כך קושר ומחבר דבר שלישי להשני בכמה קשרים חזקים וכן משלישי לרביעי וכן להלן וכו'. אך על פי רב חוזר בכל פעם לחזר ולקשר אלו הארבעה דברים יחד. כי מתחלה אין הקשר שלהם יחד, רק מזה לזה דהינו מהראשון לשני ומהשני לשלישי ומהשלישי לרביעי אבל עדין אין קשר להרביעי בהראשון אבל אחר כך מביא פסוק או מאמר רבותינו זכרונם לברכה או שאר ראיה אחרת שעל ידי זה מקשרם יחד עד שמחבר בקשר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יב - תְּהִלָּה לְדָוִד
...תהלה לדוד ארוממך אלהי וכו' א. מה שאנו רואים שעל פי הרב הלומדים חולקים על הצדיקים ודוברים על הצדיק עתק בגאוה ובוז זהו מכון גדול מאת השם יתברך כי יש בחינת יעקב ולבן. יעקב הוא הצדיק המחדש חדושין דאוריתא ולומד תורתו לשמה וטובו גנוז ושמור וצפון לעתיד כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'למחר לקבל שכרם' ועל שם ששכרו לבסוף על שם זה נקרא יעקב לשון עקב וסוף שכרו לבסוף ולבן הוא תלמיד חכם שד יהודי שתורתו להתיהר ולקנטר ותלמיד חכם כזה נבלה טובה הימנו וזה ידוע, שאינו...
שיחות הר"ן - אות רמה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...לחדש איזה דבר בתורה אמר בלשון תמה וחדוש: מהיכן לוקחין החדוש ? כי באמת ענין חדושין מי שזוכה לחדש הוא דבר נפלא ונעלם מאד מאד, כי מהיכן לוקחין זאת ?! והמובן מדבריו היה שבזה שזוכין לחדש, בזה רואין התגלות אלקותו יתברך שהוא יתברך ממציא מאין ליש כי בתחלה לא היה יודע כלל זאת החדוש רק עכשו הוא לוקח ושואב ממקור החכמה שהוא בחינת אין, הינו מאין סוף ובזה אנו רואין בעיני השכל התגלות הבורא יתברך ואחר כך דברתי עמו, ואמרתי: הלא רואין זאת כי לפעמים אני מתיגע קדם שאני...
חיי מוהר"ן - ס - שיחות השיך לספורי מעשיות
...השיך לספורי מעשיות אות ס המעשה של הבערגיר ספר אחרי שספרו לפניו מקדם מענין כתב עם אותיות של זהב וזה היה אחר פורים תקס"ט קדם פורים ספר המעשה מחכם ותם אות סא במוצאי שבת פרשת נח שנת תק"ע אחרי שאמר בליל שבת התורה המתחלת [סימן סז תנינא]. וזה בחינת הספד על סלוק הצדיק ובמוצאי שבת נכנסנו אליו כדרכנו והטה בידו שנלך מאתו ותכף הלכנו מאתו. והיה לנו לפלא כי דרכנו היה תמיד לדבר עמו הרבה במוצאי שבת והיה לנו צער קצת מזה ונכנסנו לבית הרב דפה. אחר איזה שעות שלח המשרת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנו - שֵׁם אַתָּה מְסֻגָּל עַל הַיָּם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנו - שם אתה מסגל על הים שם אתה מסגל על הים להכניע הגלים והסוד: "בשוא גליו אתה תשבחם"
סיפורי מעשיות - מעשה מאיש אדון אחד שנסע עם בעל עגלה
...אדון אחד שנסע עם בעל עגלה מעשה מאיש אדון אחד שנסע עם בעל עגלה לבערלין ושאר עירות הגדולות והלך האדון לעשות צרכיו ונשאר בעל העגלה ששמו היה איוואן עם העגלה באמצע השוק ונגש אליו איש אחד ושאלו מדוע עומד הוא באמצע הרחוב ושאלו האיש חיל מי אתה בגרמנית, ווער דא והוא חשב ששואלו את שמו ואמר לו איוואן והכה אותו האיש חיל כי לא הבין את שפת העגלון וצעק לו שוב ווער דא והוא ענה לו שוב איוואן והכה אותו שוב וצעק ווער דא עד שלקחו עם העגלה לאיזה רחוב מן הצד כשבא האדון...
שיחות הר"ן - אות קסט - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...ועיניו היו מאירות כשמש וכירח ממש בפרט בשבת קדש היו עיניו מאירות מאד מאד ופניו היו מאירות ומאדימות מאד בשבת קדש ומי שלא ראה עצם קדשתו ורשפי שלהבת דבקותו בשבת קדש, וסדר הקדוש שלו בליל שבת עם סדר השלחן, והנגון שהיה מזמר אתקינו סעודתא אזמר בשבחין, ואיך שהיה מזמר שאר הזמירות כל מקדש, מנוחה ושמחה, ואשת חיל, ומעין עולם הבא ומי שלא ראה זאת, לא ראה טוב מעולם וכל מי שעמד אז באותו מעמד היה מעיד שלא יהיה נראה כזאת עד שיבוא משיח צדקנו ואלו כל הימים דיו וכו' אי...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2500 שניות - עכשיו 23_06_2025 השעה 16:51:50 - wesi2