ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנ - כָּל מִינֵי צַעַר וְכָל הַיִּסּוּרִים אֵינָם רַק מֵחֶסְרוֹן הַדַּעַת
דע שכל מיני צער וכל היסורים אינם רק מחסרון הדעת כי מי שיש לו דעת ויודע שהכל בהשגחה מהשם יתברך אין לו שום יסורים, ואינו מרגיש שום צער, כי "ה' נתן וה' לקח" (איוב א) ואף על פי שיש יסורים שבהכרח מרגישים אותם כגון היסורים שבאים מחמת ההרכבה כמו יסורים שיש מיציאת הנשמה מן הגוף והם יסורי החולה שבאים מחמת שמתחלת הנשמה להתפשט מן הגוף ומחמת שנקשרה הנשמה בהגוף בקשר אמיץ וחזק על כן בהכרח מרגיש היסורים בעת הפרוד אף על פי כן היסורים קלים מאד ונוחים להתקבל בעת שיודע בדעת ברור שהכל בהשגחה מהשם יתברך ומכל שכן שאר מיני צער ויסורים שאין מרגישין כלל כשיש לו דעת כנ"ל ועקר הצער מהיסורים הוא מחמת שנוטלין ממנו הדעת כדי שירגיש היסורים. וזה עקר צער של ישראל שיש להם בגלות הכל הוא מחמת שנפלו מהדעת ותולין הכל בטבע ובמקרים ובמזל ומחמת זה יש להם צער ויסורים כנ"ל וזה בא להם מחמת שהם שרויין בין העכו"ם ולמדו מהם מחמת שרואין שעתם מצלחת מאד, וישראל נבזים ושפלים על כן הם לומדים מהם ותולין הכל בטבע ומקרה ומחמת זה בעצמו יש להם יסורים כי אלו היה להם דעת שהכל בהשגחה לא היה להם יסורים כלל כנ"ל ובאמת ישראל הם למעלה מהטבע רק כשהם חוטאים, חס ושלום, אזי נופלים אל תחת הטבע כמו העכו"ם שהם תחת המזל והטבע ואזי יש להם גלות וצער, חס ושלום ועקר הצער והגלות שלהם הוא רק על ידי זה בעצמו שאין להם דעת, ותולין בטבע וכשהקדוש ברוך הוא רוצה לרחם על ישראל ולהושיעם מגלותם, ולעשות קץ וסוף מהמצר להם אזי ממשיך עליהם השגחה ואזי מכניע ומבטל הטבע והמזל שהיה מחיב שיהיו ישראל נתונים תחת ידם ואזי מחיב המצר להם וישראל עולים עליהם על ידי ההשגחה ודע שזאת ההשגחה הוא ממשיך מסוף העולם כי לעתיד בעת הקץ יתבטל הטבע לגמרי, ולא יהיה רק השגחה לבד כמה שכתוב (ישעיה נ"א) : "כי השמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה" הינו שיתבטל הטבע שהיא על פי מערכת הכוכבים ומזלות וזהו נמלחו, הינו שיתבלבלו ויתערבבו כל המזלות ולא יהיה שום מזל רק השגחה לבד ואז יהיו ישראל למעלה ועל כן גם עתה כשהשם יתברך רוצה לעשות קץ וסוף מאיזה עכו"ם ושיהיו ישראל למעלה אזי ממשיך עליהם השגחה מקץ וסוף העולם שאז לא יהיה רק השגחה ועל ידי זאת ההשגחה נתעלים ישראל ונעשה קץ וסוף מהעכו"ם שהיה מצרה להם וזה בחינת (יחזקאל ז') : "קץ בא הקץ" הינו כשהקדוש ברוך הוא רוצה להביא קץ על העכו"ם אזי ממשיך השגחה מקץ האחרון כנ"ל ותפילה הוא בחינת השגחה למעלה מהטבע כי הטבע מחיב כך, ותפילה משנה הטבע והוא בחינות גדול בחינת (דברים ד) : "כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראינו אליו" כי זה גדלתנו, שהשם יתברך שומע תפילתנו ומשנה הטבע על ידי השגחתו יתברך וכמו שכתוב (מלכים ח') : "ספרה נא לי את הגדולות אשר עשה אלישע" וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מגלה כז) : 'ואלישע דעבד ברחמי הוא דעבד' נמצא שתפילה שהיא בחינת נסים והשגחה הפך הטבע היא בחינת גדול וזה פרוש מה שהשיב אובי טמיא לרב קטינא (ברכות נט). מאי גוהא ? בשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו שהן שרויין בצער בין העכו"ם מוריד שני דמעות לים הגדול וקולו נשמע מסוף עולם ועד סופו הינו כשהקדוש ברוך הוא זוכר שהן שרויין בצער בין העכו"ם בין העכו"ם דיקא כי זה עקר הצער מה שהן שרויין בין העכו"ם ולמדו מהם ונפלו מהדעת ותולין בהמזל והטבע וזה עקר הצער שלהם כנ"ל ואזי מוריד דמעות וכו' הינו שממשיך עליהם השגחה כי דמעות הם בחינות השגחה כמה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת קנא:) : על פסוק (קהלת י"ב). "ושבו העבים אחר הגשם", 'זה הראות שהולך אחר הבכי' נמצא שהדמעות הם לוקחים חלק הראות, והראות נמשך לתוכם נמצא שהדמעות הם חלקי ההשגחה והראות כי הדמעות לוקחים הראות כנ"ל וזה 'ומוריד שני דמעות', הינו שממשיך חלקי ההשגחה לים הגדול הינו בחינות העכו"ם המושלין על ישראל, בחינת (ישעיה נ"ז) "והרשעים כים נגרש" ואזי נעשה בחינות גדול, בחינת השגחה, בחינות תפילה, שהיא בחינת גדול כנ"ל וזהו וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו הינו שממשיך השגחה מסוף העולם מקץ האחרון עד סופו, לעשות סוף וקץ מהעכו"ם המושלים בישראל בחינות קץ בא הקץ כנ"ל וזה בחינת דמעות שבוכין בעת הצער כי מאחר שיש לו יסורים וצער על כן הוא צריך לבחינות השגחה, כדי שיהיה לו ישועה כנ"ל ועל כן מורידין דמעות כדי להמשיך על ידם חלקי ההשגחה והראות כי ההשגחה והראות נמשך לתוך הדמעות בבחינות "ושבו העבים אחר הגשם" 'זה הראות שהולך אחר הבכי' הינו שהם מחסרים הראות ונוטלים חלק מהראות נמצא שהראות נמשך לתוך הדמעות כנ"ל וזה בחינות (ישעיה ל"ח) : "ויבך חזקיהו בכי גדול", הנאמר בעת שחלה 'בכי גדול' דיקא, כי המשיך לתוך הבכי את הראות וההשגחה שזה בחינות גדול, בחינות תפילה וכו' כנ"ל וזה מה שנאמר בדוד בעת שבכה על צערו, (שמואל א כ). "עד דוד הגדיל", שהגיע בכיתו לבחינות השגחה בחינות גדול כנ"ל כי על ידי ההשגחה נצולים מכל מיני צער ויסורים כנ"ל
דַּע שֶׁכָּל מִינֵי צַעַר וְכָל הַיִּסּוּרִים אֵינָם רַק מֵחֶסְרוֹן הַדַּעַת

כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת וְיוֹדֵעַ שֶׁהַכּל בְּהַשְׁגָּחָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

אֵין לוֹ שׁוּם יִסּוּרִים, וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ שׁוּם צַעַר, כִּי "ה' נָתַן וַה' לָקַח"

וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ יִסּוּרִים שֶׁבְּהֶכְרֵחַ מַרְגִּישִׁים אוֹתָם

כְּגוֹן הַיִּסּוּרִים שֶׁבָּאִים מֵחֲמַת הַהַרְכָּבָה

כְּמוֹ יִסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ מִיצִיאַת הַנְּשָׁמָה מִן הַגּוּף

וְהֵם יִסּוּרֵי הַחוֹלֶה שֶׁבָּאִים

מֵחֲמַת שֶׁמַּתְחֶלֶת הַנְּשָׁמָה לְהִתְפַּשֵּׁט מִן הַגּוּף

וּמֵחֲמַת שֶׁנִּקְשְׁרָה הַנְּשָׁמָה בְּהַגּוּף בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק

עַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ מַרְגִּישׁ הַיִּסּוּרִים בְּעֵת הַפֵּרוּד

אַף עַל פִּי כֵן הַיִּסּוּרִים קַלִּים מְאד וְנוֹחִים לְהִתְקַבֵּל

בְּעֵת שֶׁיּוֹדֵעַ בְּדַעַת בָּרוּר שֶׁהַכּל בְּהַשְׁגָּחָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וּמִכָּל שֶׁכֵּן שְׁאָר מִינֵי צַעַר וְיִסּוּרִים

שֶׁאֵין מַרְגִּישִׁין כְּלָל כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת כַּנַּ"ל

וְעִקַּר הַצַּעַר מֵהַיִּסּוּרִים

הוּא מֵחֲמַת שֶׁנּוֹטְלִין מִמֶּנּוּ הַדַּעַת כְּדֵי שֶׁיַּרְגִּישׁ הַיִּסּוּרִים.

וְזֶה עִקַּר צַעַר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בַּגָּלוּת

הַכּל הוּא מֵחֲמַת שֶׁנָּפְלוּ מֵהַדַּעַת

וְתוֹלִין הַכּל בַּטֶּבַע וּבְמִקְרִים וּבְמַזָּל

וּמֵחֲמַת זֶה יֵשׁ לָהֶם צַעַר וְיִסּוּרִים כַּנַּ"ל

וְזֶה בָּא לָהֶם מֵחֲמַת שֶׁהֵם שְׁרוּיִין בֵּין הָעַכּוּ"ם וְלָמְדוּ מֵהֶם

מֵחֲמַת שֶׁרוֹאִין שְׁעָתָם מַצְלַחַת מְאד, וְיִשְׂרָאֵל נִבְזִים וּשְׁפָלִים

עַל כֵּן הֵם לוֹמְדִים מֵהֶם וְתוֹלִין הַכּל בְּטֶבַע וּמִקְרֶה

וּמַחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ יֵשׁ לָהֶם יִסּוּרִים

כִּי אִלּוּ הָיָה לָהֶם דַּעַת שֶׁהַכּל בְּהַשְׁגָּחָה לא הָיָה לָהֶם יִסּוּרִים כְּלָל כַּנַּ"ל

וּבֶאֱמֶת יִשְׂרָאֵל הֵם לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע

רַק כְּשֶׁהֵם חוֹטְאִים, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי נוֹפְלִים אֶל תַּחַת הַטֶּבַע

כְּמוֹ הָעַכּוּ"ם שֶׁהֵם תַּחַת הַמַּזָּל וְהַטֶּבַע

וַאֲזַי יֵשׁ לָהֶם גָּלוּת וָצַעַר, חַס וְשָׁלוֹם

וְעִקַּר הַצַּעַר וְהַגָּלוּת שֶׁלָּהֶם

הוּא רַק עַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵין לָהֶם דַּעַת, וְתוֹלִין בַּטֶּבַע

וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא רוֹצֶה לְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל

וּלְהוֹשִׁיעָם מִגָּלוּתָם, וְלַעֲשוֹת קֵץ וָסוֹף מֵהַמֵּצֵר לָהֶם

אֲזַי מַמְשִׁיך עֲלֵיהֶם הַשְׁגָּחָה

וַאֲזַי מַכְנִיעַ וּמְבַטֵּל הַטֶּבַע וְהַמַּזָּל שֶׁהָיָה מְחַיֵּב שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל נְתוּנִים תַּחַת יָדָם

וַאֲזַי מְחַיֵּב הַמֵּצֵר לָהֶם

וְיִשְׂרָאֵל עוֹלִים עֲלֵיהֶם עַל יְדֵי הַהַשְׁגָּחָה

וְדַע שֶׁזּאת הַהַשְׁגָּחָה הוּא מַמְשִׁיך מִסּוֹף הָעוֹלָם

כִּי לֶעָתִיד בְּעֵת הַקֵּץ יִתְבַּטֵּל הַטֶּבַע לְגַמְרֵי, וְלא יִהְיֶה רַק הַשְׁגָּחָה לְבַד

כְּמָה שֶׁכָּתוּב: "כִּי הַשָּׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה"

הַיְנוּ שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַטֶּבַע שֶׁהִיא עַל פִּי מַעֲרֶכֶת הַכּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת

וְזֶהוּ נִמְלָחוּ, הַיְנוּ שֶׁיִּתְבַּלְבְּלוּ וְיִתְעַרְבְּבוּ כָּל הַמַּזָּלוֹת

וְלא יִהְיֶה שׁוּם מַזָּל רַק הַשְׁגָּחָה לְבַד

וְאָז יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה

וְעַל כֵּן גַּם עַתָּה

כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת קֵץ וְסוֹף מֵאֵיזֶה עַכּוּ"ם וְשֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה

אֲזַי מַמְשִׁיך עֲלֵיהֶם הַשְׁגָּחָה מִקֵּץ וְסוֹף הָעוֹלָם

שֶׁאָז לא יִהְיֶה רַק הַשְׁגָּחָה

וְעַל יְדֵי זאת הַהַשְׁגָּחָה נִתְעַלִּים יִשְׂרָאֵל וְנַעֲשֵׂה קֵץ וְסוֹף מֵהָעַכּוּ"ם שֶׁהָיָה מְצֵרָה לָהֶם

וְזֶה בְּחִינַת: "קֵץ בָּא הַקֵּץ"

הַיְנוּ כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא רוֹצֶה לְהָבִיא קֵץ עַל הָעַכּוּ"ם

אֲזַי מַמְשִׁיך הַשְׁגָּחָה מִקֵּץ הָאַחֲרוֹן כַּנַּ"ל

וּתְפִילָּה הוּא בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע

כִּי הַטֶּבַע מְחַיֵּב כָּך, וּתְפִילָּה מְשַׁנָּה הַטֶּבַע

וְהוּא בְּחִינוֹת גָּדוֹל

בְּחִינַת: "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלהִים קְרוֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵינוּ אֵלָיו"

כִּי זֶה גְּדֻלָּתֵנוּ, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך שׁוֹמֵעַ תְּפִילָּתֵנוּ

וּמְשַׁנֶּה הַטֶּבַע עַל יְדֵי הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַך

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "סַפְּרָה נָּא לִי אֶת הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע"

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'וֶאֱלִישָׁע דַּעֲבַד בְּרַחֲמֵי הוּא דַּעֲבַד'

נִמְצָא שֶׁתְּפִילָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת נִסִּים וְהַשְׁגָּחָה הֶפֶך הַטֶּבַע

הִיא בְּחִינַת גָּדוֹל

וְזֶה פֵּרוּשׁ מַה שֶּׁהֵשִׁיב אוֹבֵי טַמְיָא לְרַב קְטִינָא .

מַאי גּוֹהָא ? בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא זוֹכֵר אֶת בָּנָיו שֶׁהֵן שְׁרוּיִין בְּצַעַר בֵּין הָעַכּוּ"ם

מוֹרִיד שְׁנֵי דְּמָעוֹת לַיָּם הַגָּדוֹל וְקוֹלוֹ נִשְׁמָע מִסּוֹף עוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ

הַיְנוּ כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא זוֹכֵר שֶׁהֵן שְׁרוּיִין בְּצַעַר בֵּין הָעַכּוּ"ם

בֵּין הָעַכּוּ"ם דַּיְקָא

כִּי זֶה עִקַּר הַצַּעַר

מַה שֶּׁהֵן שְׁרוּיִין בֵּין הָעַכּוּ"ם וְלָמְדוּ מֵהֶם וְנָפְלוּ מֵהַדַּעַת וְתוֹלִין בְּהַמַּזָּל וְהַטֶּבַע

וְזֶה עִקַּר הַצַּעַר שֶׁלָּהֶם כַּנַּ"ל

וַאֲזַי מוֹרִיד דְּמָעוֹת וְכוּ' הַיְנוּ שֶׁמַּמְשִׁיך עֲלֵיהֶם הַשְׁגָּחָה

כִּי דְּמָעוֹת הֵם בְּחִינוֹת הַשְׁגָּחָה

כְּמָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: עַל פָּסוּק .

"וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם", 'זֶה הָרְאוּת שֶׁהוֹלֵך אַחַר הַבֶּכִי'

נִמְצָא שֶׁהַדְּמָעוֹת הֵם לוֹקְחִים חֵלֶק הָרְאוּת, וְהָרְאוּת נִמְשָׁך לְתוֹכָם

נִמְצָא שֶׁהַדְּמָעוֹת הֵם חֶלְקֵי הַהַשְׁגָּחָה וְהָרְאוּת

כִּי הַדְּמָעוֹת לוֹקְחִים הָרְאוּת כַּנַּ"ל

וְזֶה 'וּמוֹרִיד שְׁנֵי דְּמָעוֹת', הַיְנוּ שֶׁמַּמְשִׁיך חֶלְקֵי הַהַשְׁגָּחָה

לַיָּם הַגָּדוֹל הַיְנוּ בְּחִינוֹת הָעַכּוּ"ם הַמּוֹשְׁלִין עַל יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת "וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ"

וַאֲזַי נַעֲשֶׂה בְּחִינוֹת גָּדוֹל, בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה, בְּחִינוֹת תְּפִילָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת גָּדוֹל כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ וְקוֹלוֹ נִשְׁמָע מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ

הַיְנוּ שֶׁמַּמְשִׁיך הַשְׁגָּחָה מִסּוֹף הָעוֹלָם מִקֵּץ הָאַחֲרוֹן

עַד סוֹפוֹ, לַעֲשׂוֹת סוֹף וְקֵץ מֵהָעַכּוּ"ם הַמּוֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל

בְּחִינוֹת קֵץ בָּא הַקֵּץ כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת דְּמָעוֹת שֶׁבּוֹכִין בְּעֵת הַצַּעַר

כִּי מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִים וָצַעַר

עַל כֵּן הוּא צָרִיך לִבְחִינוֹת הַשְׁגָּחָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְשׁוּעָה כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן מוֹרִידִין דְּמָעוֹת

כְּדֵי לְהַמְשִׁיך עַל יָדָם חֶלְקֵי הַהַשְׁגָּחָה וְהָרְאוּת

כִּי הַהַשְׁגָּחָה וְהָרְאוּת נִמְשָׁך לְתוֹך הַדְּמָעוֹת

בִּבְחִינוֹת "וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם" 'זֶה הָרְאוּת שֶׁהוֹלֵך אַחַר הַבֶּכִי'

הַיְנוּ שֶׁהֵם מְחַסְּרִים הָרְאוּת וְנוֹטְלִים חֵלֶק מֵהָרְאוּת

נִמְצָא שֶׁהָרְאוּת נִמְשָׁך לְתוֹך הַדְּמָעוֹת כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינוֹת: "וַיֵּבְך חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל", הַנֶּאֱמַר בְּעֵת שֶׁחָלָה

'בְּכִי גָּדוֹל' דַּיְקָא, כִּי הִמְשִׁיך לְתוֹך הַבְּכִי אֶת הָרְאוּת וְהַהַשְׁגָּחָה

שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת גָּדוֹל, בְּחִינוֹת תְּפִילָּה וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְזֶה מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּדָוִד בְּעֵת שֶׁבָּכָה עַל צַעֲרוֹ

"עַד דָּוִד הִגְדִּיל", שֶׁהִגִּיעַ בְּכִיָּתוֹ לִבְחִינוֹת הַשְׁגָּחָה בְּחִינוֹת גָּדוֹל כַּנַּ"ל

כִּי עַל יְדֵי הַהַשְׁגָּחָה נִצּוֹלִים מִכָּל מִינֵי צַעַר וְיִסּוּרִים כַּנַּ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פט - הַדַּעַת מְשַׁדֵּך כָּל הַשִּׁדּוּכִים
...מוהר"ן ח"ב - תורה פט - הדעת משדך כל השדוכים הדעת משדך כל השדוכים כי כל השדוכים הם שני הפכים והדעת הוא המתוך בין שני הפכים [עין לקוטי הראשון סי' ד] על כן כל השדוכים שבעולם כלם נעשים על ידי הבר דעת שיש בעולם ועל כן לפעמים קשה למצא זווגו כי לפעמים שני המשדכים רחוקים מאד והם שני הפכים ביותר זה מזה על כן קשה למצא זווגו והתקון לזה שצריך שיבוא להבר דעת לשמע תורה מפיו ועל ידי זה יכול למצא השדוך שלו כי כל זמן שהדעת בכח אזי לפעמים אי אפשר לחבר המשדכים כשהם בהפך גדול זה מזה כי לפעמים הם בהפך גדול מאד זה מזה...
שיחות הר"ן - אות רצח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת בא לפניו בערב יום הכפורים איש אחד מאנשיו שנחלש באותן הימים וספר לפניו צערו וחלשתו ועמד שם עוד אחד מאותו העיר של זה האיש הנ"ל, שהיה אוהבו ואמר לפני רבנו זכרונו לברכה שחולאתו הכבידה עליו בשביל שהלך היום למקוה לטבל ענה רבנו, זכרונו לברכה ואמר למה אתם תולים הכבדת החולאת במצוות טוב וראוי יותר שתתלו בעברות וזה היה בערב יום כפור האחרון של קדם הסתלקותו הקדוש באומאן
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריא - מַה שֶּׁהָעוֹלָם נוֹסְעִין עַל ראשׁ הַשָּׁנָה לְצַדִּיקִים
...מוהר"ן ח"א - תורה ריא - מה שהעולם נוסעין על ראש השנה לצדיקים [לשון רבנו, זכרונו לברכה] מה שהעולם נוסעין על ראש השנה לצדיקים כי עקר המתקת הדינין אינו אלא על ידי קדשת וטהרת המחשבות כי שם שרשם כמובא בזוהר: כלא במחשבה אתבררו ואי אפשר לבוא למחין זכים אלא על ידי התקשרות לצדיקים כמובא בזוהר: "ויקח משה את עצמות יוסף" 'משה הוא בחינת מחין, ויוסף הוא בחינת צדיק' הינו שאין שלמות למחין אלא על ידי התקשרות לצדיקים וראש השנה הוא מקור הדינים של כל השנה וצריך לטהר את מחשבתו כדי להמתיקם ובשביל זה נוסעין לצדיקים כדי...
ספר המידות - שלום
...ב. על ידי רדיפת שלום זוכין לכבוד בעולם הזה ולחיים בעולם הבא. ג. כל שהוא מפני דרכי שלום אין בו משום "מדבר שקר תרחק". ד. בני אדם הכופים לצדקה, על ידם שלום המלכות נתוסף. ה. על ידי רדיפת שלום בא לבטחון. ו. שלום בא על ידי אמת. ז. בנין ירושלים תלוי בשלום. ח. על ידי שלום באים בשורות טובות. ט. כשיש מוסר, יש שלום. י. על ידי למוד תינוקות בבית רבן נתרבה שלום. יא. עכירת המים הוא סימן שאין שלום. יב. כשאין שלום, התפילות אינם מתקבלים. יג. על ידי שלום זוכין להתגלות אליהו. יד. כשאין שלום, אין הנשים יולדות זכרי
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צא - וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בּא הַשָּׁמֶשׁ
...עד בא השמש [לשון החברים] ויהי ידיו אמונה עד בא השמש כי יש כמה מיני אמונה, יש אמונה שהוא רק בלב והעקר שצריך להיות לאדם אמונה כל כך עד שיתפשט בכל האיברים כמו שמובא בכתבי האר"י שצריך להגביה ידיו בשעת נטילה נגד הראש, כדי לקבל הקדשה נמצא שצריך לזה אמונה בהידים להאמין שמחמת שמגביה ידיו כנגד הראש, מקבל הקדשה כי בלא אמונה אינו כלום, כמו שכתוב: "כל מצותיך אמונה" וכשיש לו אמונה כזו, בא מן האמונה אל השכל וכל מה שמחזיק את עצמו באמונה, בא אל שכל יותר כי הדבר שהיה צריך מתחלה להאמין עכשו כשבא אל אמונה יותר גדולה...
שיחות הר"ן - אות כג
...הרחמנות של העולם הזה הכל רואין ובשביל זה הכל רודפין אחר העולם הזה כי רואין כשהאדם רעב וצמא וכיוצא קשה לו מאד ויש רחמנות גדול עליו וכן מי שהולך ערם ויחף יש רחמנות גדול עליו אבל מי שיש לו עינים ורואה גדל הרחמנות שיש על הנשמות שבעולם הבא כי שם בעולם הבא נמצאים בני אדם שהולכים ערמים ממש ואי אפשר לרחם עליהם כלל כי בעולם הזה כשהאדם ערם בלא מלבוש אזי אפשר לקבץ נדבות עבורו ולעשות לו קאפטין אבל בעולם הבא מי שהולך ערם אי אפשר לרחם עליו כלל כי שם אין מועיל שום רחמנות כי איזה מלבוש הוא צריך ? הלא הוא רק מלבוש...
ספר המידות - קשוי לילד
ספר המידות - קשוי לילד חלק א' א. אשה שאוכלת צנון בעבורה, תלד בקשוי. ב. אשה שהיא מקשה לילד, סגלה שתתן לה לשתות מים משבעה בארות. ג. גם בניה לא יהיו עמה בבית. ד. גם תלחש לה באזנה אותיות של שם ס"ג. ה. גם מטתה לא תעמד במערב ובדרום. ו. גם תתלה על צוארה ממרור הנשאר. ז. גם תלחש לה באזנה אותיות: פא ויו עין הא.
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יז
...- סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יז אך תכף כאשר נשמע לאנשי ארץ ישראל היושבים בצפת ובטבריה שרבנו, זכרונו לברכה, הוא בחיפה שלחו הגדולים והצדיקים אשר שם, לבקש את רבנו, זכרונו לברכה, שיסע אליהם ובאו אנשי טבריה על יום כפור אליו והביאו לו אגרות מגדולי הצדיקים, שכלם מבקשים אותו לבוא לטבריה על חג הסוכות והוא לא השגיח על כל זה ואמר להאיש שהיה עמו לקנות לו אתרוגים והלך אל החכם החונה שם, ונתן לו עשרים פארעס [שם מטבע] והלך אל שדה ישמעאל והביא לו שלשה אתרוגים מבחרים ויפים מאד בתוך כך שהיה יושב שם בחיפה בא ישמעאל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מג - הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרָשָׁע מוֹלִידִים נִאוּף בְּהַשּׁוֹמֵעַ
...ח"א - תורה מג - הדבורים של הרשע מולידים נאוף בהשומע [לשון רבנו, זכרונו לברכה] דע כי הדבורים של הרשע שהוא בר דעת, מולידים ניאוף בהשומע כי הזווגים נמשכים מהדעת כמו שכתוב: "והאדם ידע את חוה אשתו" וכתיב "כל אשה ידעת איש" אך יש שני מיני זווגים הינו זווג דקדשה, הוא התקשרות לצדיקים, ואל התורה, ואל השם יתברך, זה נמשך מדעת דקדשה וזווגים של עברה, נמשכים מדעת דקלפה והדבור הוא התגלות הדעת כי אין יודעים מה שבדעת, אלא על ידי הדבור כמו שכתוב "ולילה ללילה יחוה דעת" 'יחוה' מלשון דבור שהדבור מדבר מה שבדעת וכשרשע...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נג - גּדֶל יִקְרַת הַמַּחֲשָׁבָה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נג - גדל יקרת המחשבה גדל יקרת המחשבה נודע לי עתה כי המחשבה יקרה מאד מאד שנעשה ממנה דברים שלמים ממש שיש להם קיום כל הימים שיתקימו העולמות כל זמן אשר השם יתברך וכו' וכו' וחכמה יקר יותר כי מחשבה הוא שעולה על מחשבתו לבד וחכמה הוא שבונה בחכמתו בנינים בשכלו והוא יקר מאד ועקר הדבר שיהיה באמת ואפילו פשט שמחדשין, הוא גם כן דבר גדול מאד וצריך גם כן שיהיה באמת וגם להפך כשהוא בלא אמת נעשה ממנה גם כן דברים להפך
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2031 שניות - עכשיו 02_09_2026 השעה 23:10:44 - wesi2