ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית   •   ליקוטי מוהר"ן חלק א   •   ליקוטי מוהר"ן חלק ב   •   סיפורי מעשיות   •   שבחי הר"ן   •   שיחות הר"ן   •   חיי מוהר"ן   •   ספר המידות   •   לימוד


נושאים בתורת ברסלב
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.

מַעֲשֶׂה בְּקֵיסָר אֶחָד, שֶׁלּא הָיָה לוֹ בָּנִים
גַּם מֶלֶךְ אֶחָד לא הָיָה לוֹ בָּנִים
וְנָסַע הַקֵּיסָר עַל הָאָרֶץ לְשׁוֹטֵט לְבַקֵּשׁ
אוּלַי יִמְצָא אֵיזֶה עֵצָה וּתְרוּפָה לְהוֹלִיד בָּנִים
גַּם הַמֶּלֶךְ נָסַע כְּמוֹ כֵן
וְנִזְדַּמְּנוּ שְׁנֵיהֶם לְפֻנְדָּק אֶחָד, וְלא הָיוּ יוֹדְעִים זֶה מִזֶּה
וְהִכִּיר הַקֵּיסָר בְּהַמֶּלֶךְ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ נִמּוּס [שֶׁל מַלְכוּת]
וְשָׁאַל אוֹתוֹ
וְהוֹדָה לוֹ שֶׁהוּא מֶלֶךְ
גַם הַמֶּלֶךְ הִכִּיר בַּקֵּיסָר גַּם כֵּן, וְהוֹדָה לוֹ גַּם כֵּן
וְהוֹדִיעוּ זֶה לָזֶה שֶׁנּוֹסְעִים בִּשְׁבִיל בָּנִים
וְנִתְקַשְּׁרוּ שְׁנֵיהֶם
בְּאִם שֶׁיָּבוֹאוּ לְבֵיתָם וְיוֹלִידוּ נְשׁוֹתֵיהֶם זָכָר וּנְקֵבָה
בְּאפֶן שֶׁיִּהְיוּ יְכוֹלִים לְהִתְחַתֵּן
אֲזַי יִתְחַתְּנוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם
וְנָסַע הַקֵּיסָר לְבֵיתוֹ וְהוֹלִיד בַּת
וְהַמֶּלֶךְ נָסַע לְבֵיתוֹ וְהוֹלִיד בֵּן
וְהַהִתְקַשְּׁרוּת הַנַּ"ל נִשְׁכַּח מֵהֶם
וְשָׁלַח הַקֵּיסָר אֶת בִּתּוֹ לִלְמד
גַּם הַמֶּלֶךְ שָׁלַח אֶת בְּנוֹ לִלְמד
וְנִזְדַּמְּנוּ שְׁנֵיהֶם אֵצֶל מְלַמֵּד אֶחָד
וְהָיוּ אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה מְאד, וְנִתְקַשְּׁרוּ בֵּינֵיהֶם, שֶׁיִשְּׂאוּ זֶה לָזֶה
וְנָטַל הַבֶּן מֶלֶךְ טַבַּעַת וְנָתַן עַל יָדָהּ, וְנִתְחַתְּנוּ יַחַד
אַחַר כָּךְ שָׁלַח הַקֵּיסָר אַחַר בִּתּוֹ וֶהֱבִיאָהּ לְבֵיתוֹ
גַּם הַמֶּלֶךְ שָׁלַח אַחַר בְּנוֹ וֶהֱבִיאוֹ לְבֵיתוֹ
וְהָיוּ מְדַבְּרִים שִׁדּוּכִים לְבַת הַקֵּיסָר
וְלא רָצְתָה שׁוּם שִׁדּוּךְ מֵחֲמַת הִתְקַשְּׁרוּת הַנַּ"ל
וְהַבֶּן מֶלֶךְ הָיָה מְגַעְגֵּעַ מְאד אַחֲרֶיהָ
גַּם הַבַּת קֵיסָר הָיְתָה עֲצֵבָה תָּמִיד
וְהָיָה הַקֵּיסָר מוֹלִיכָהּ לַחֲצֵרוֹת שֶׁלּוֹ וּפָלָטִין [ארמון] שֶׁלּוֹ
וְהֶרְאָה אוֹתָהּ גְּדֻלָּתָהּ
וְהִיא הָיְתָה עֲצֵבָה
וְהַבֶּן מֶלֶךְ הָיָה מְגַעְגֵּעַ מְאד אַחֲרֶיהָ עַד שֶׁנֶּחֱלָה
וְכָל מַה שֶּׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ עַל מָה אַתָּה חוֹלֶה, לא רָצָה לְהַגִּיד
וְאָמְרוּ לְהַמְשַׁמֵּשׁ אוֹתוֹ: אוּלַי תּוּכַל אַתָּה לַחֲקר אֶצְלוֹ?
וְאָמַר לָהֶם, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ
כִּי הוּא הָיָה עִמּוֹ אָז בַּמָּקוֹם שֶׁלָּמַד שָׁם, וְהִגִּיד לָהֶם הַדָּבָר
וַאֲזַי נִזְכַּר הַמֶּלֶךְ, שֶׁכְּבָר נִתְחַתֵּן הוּא עִם הַקֵּיסָר מִקּדֶם
וְהָלַךְ וְכָתַב לְהַקֵּיסָר, שֶׁיָּכִין עַצְמוֹ עַל הַחֲתֻנָּה
כִּי כְּבָר נִתְקַשְּׁרוּ מִקּדֶם כַּנַּ"ל
וְלא רָצָה הַקֵּיסָר
אַךְ לא הָיָה יָכוֹל לְהָעִיז וּלְסָרֵב
וְהֵשִׁיב לוֹ, שֶׁיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ בְּנוֹ אֵלָיו, וְיִרְאֶה אִם יוּכַל לִנְהג מְדִינוֹת
אֲזַי יַשִּׂיא בִּתּוֹ אֵלָיו
וְשָׁלַח בְּנוֹ אֵלָיו
[הַיְנוּ שֶׁהַמֶּלֶךְ שָׁלַח בְּנוֹ לְהַקֵּיסָר, כַּאֲשֶׁר צִוָּה הַקֵּיסָר כַּנַּ"ל]
וְהוֹשִׁיבוֹ הַקֵּיסָר בְּתוֹךְ חֶדֶר
וּמָסַר לוֹ נְיָרוֹת שֶׁל עִסְקֵי הַמְּדִינָה
לִרְאוֹת אִם יוּכַל לִנְהג אֶת הַמְּדִינָה
וְהַבֶּן מֶלֶךְ הָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ מְאד לִרְאוֹת אוֹתָהּ
וְלא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לִרְאוֹתָהּ
פַּעַם אֶחָד הָלַךְ אֵצֶל כּתֶל שֶׁל אַסְפַּקְלַרְיָא [מראה]
וְרָאָה אוֹתָהּ, וְנָפַל חַלָּשׁוּת
וּבָאתָה הִיא אֵלָיו וְנִעֲרַתּוּ
וְסִפְּרָה לוֹ, שֶׁאֵינָהּ רוֹצָה שׁוּם שִׁדּוּךְ מֵחֲמַת הַהִתְקַשְּׁרוּת עִמּוֹ
וְאָמַר לָהּ: מַה נַּעֲשֶׂה, וְאָבִיךְ אֵינוֹ רוֹצֶה?
וְאָמְרָה: אַף עַל פִּי כֵן
אַחַר כָּךְ הִתְיַעֲצוּ, שֶׁיַּנִּיחוּ לִפְרשׂ עַצְמָם עַל הַיָּם
וְשָׂכְרוּ לָהֶם סְפִינָה וּפָרְשׂוּ בַּיָּם וְהָלְכוּ עַל הַיָּם
אַחַר כָּךְ רָצוּ לְקָרֵב עַצְמָם אֶל הַסְּפָר [שפת הים]
וּבָאוּ לַסְּפָר
וְהָיָה שָׁם יַעַר
וְהָלְכוּ לְשָׁם
וְלָקְחָה הַבַּת קֵיסָר הַטַּבַּעַת וְנָתְנָה לוֹ, וְהִיא שָׁכְבָה שָׁם
אַחַר כָּךְ רָאָה הַבֶּן מֶלֶךְ, שֶׁבְּסָמוּךְ תַּעֲמד, וְהִנִּיחַ הַטַּבַּעַת אֶצְלָהּ
אַחַר כָּךְ עָמְדוּ וְהָלְכוּ אֶל הַסְּפִינָה
בְּתוֹךְ כָּךְ נִזְכְּרָה, שֶׁשָּׁכְחוּ הַטַּבַּעַת שָׁם
וְשָׁלְחָה אוֹתוֹ אַחֲרֵי הַטַּבַּעַת וְהָלַךְ לְשָׁם
וְלא הָיָה יָכוֹל לִמְצא הַמָּקוֹם
וְהָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר, וְלא הָיָה יָכוֹל לִמְצא הַטַּבַּעַת
וְהָיָה הוֹלֵךְ לְבַקְּשׁוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם
עַד שֶׁנִּתְעָה, וְלא הָיָה יָכוֹל לַחֲזר
וְהִיא הָלְכָה לְבַקְּשׁוֹ, וְנִתְעֵית גַּם כֵּן
וְהָיָה הוּא הוֹלֵךְ וְתוֹעֶה, הוֹלֵךְ וְתוֹעֶה
אַחַר כָּךְ רָאָה דֶּרֶךְ, וְהָלַךְ לְיִשּׁוּב
וְלא הָיָה לוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת, וְנַעֲשָׂה מְשָׁרֵת
גַּם הִיא הָיְתָה הוֹלֶכֶת וְתוֹעָה
וְיִשְּׁבָה עַצְמָהּ, שֶׁתֵּשֵׁב אֵצֶל הַיָּם
וְהָלְכָה אֶל שְׂפַת הַיָּם
וְהָיָה שָׁם אִילָנוֹת שֶׁל פֵּרוֹת, וְיָשְׁבָה שָׁם
וּבַיּוֹם הָיְתָה הוֹלֶכֶת אֵצֶל הַיָּם, אוּלַי תִּמְצָא עוֹבְרִים וְשָׁבִים
וְהָיְתָה מִתְפַּרְנֶסֶת מֵהַפֵּרוֹת
וּבַלַּיְלָה הָיְתָה עוֹלָה עַל אִילָן כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נִשְׁמֶרֶת מִן הַחַיּוֹת
וַיְהִי הַיּוֹם, וְהָיָה סוֹחֵר גָּדוֹל מֻפְלָג מְאד
וְהָיָה לוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן בְּכָל הָעוֹלָם
וְהָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד
וְהַסּוֹחֵר הָיָה זָקֵן
פַּעַם אֶחָד אָמַר הַבֵּן לְאָבִיו.
בַּאֲשֶׁר שֶׁאַתָּה זָקֵן וַאֲנִי נַעַר
וְהַנֶּאֱמָנִים שֶׁלְּךָ אֵינָם מַשְׁגִּיחִים כְּלָל עָלַי
וְאַתָּה תִּסְתַּלֵּק, וְאֶהְיֶה נִשְׁאָר רֵיק, וְלא אֵדַע מַה לַּעֲשׂוֹת
בְּכֵן תֵּן לִי סְפִינָה עִם סְחוֹרָה
וְאֵלֵךְ עַל הַיָּם כְּדֵי לִהְיוֹת בָּקִי בְּמַשָּׂא וּמַתָּן
וְנָתַן לוֹ אָבִיו סְפִינָה עִם סְחוֹרָה
וְהָלַךְ לַמְּדִינוֹת, וּמָכַר הַסְּחוֹרָה, וְקָנָה סְחוֹרָה אַחֶרֶת וְהִצְלִיחַ
בִּהְיוֹתוֹ עַל הַיָּם, רָאוּ אוֹתָן הָאִילָנוֹת הַנַּ"ל [שֶׁהָיְתָה הַבַּת קֵיסָר שָׁם]
וְסָבְרוּ שֶׁהוּא יִשּׁוּב, וְרָצָה לֵילֵךְ לְשָׁם
וּכְשֶׁנִּתְקָרְבוּ רָאוּ שֶׁהֵם אִילָנוֹת, וְרָצוּ לַחֲזר
בְּתוֹךְ כָּךְ הֵצִיץ הַסּוֹחֵר [הַיְנוּ בֶּן הַסּוֹחֵר הַנַּ"ל] לְתוֹךְ הַיָּם
וְרָאָה שָׁם אִילָן, וְעָלָיו כְּמַרְאֵה אָדָם
וְסָבַר שֶׁמָּא הוּא טוֹעֶה עַצְמוֹ
וְהִגִּיד לִשְׁאָר הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ שָׁם
וְהִבִּיטוּ וְרָאוּ גַּם כֵּן כְּמַרְאֵה אָדָם עַל הָאִילָן
וְהִתְיַשְּׁבוּ לְהִתְקָרֵב לְשָׁם
וְשָׁלְחוּ אִישׁ עִם סְפִינָה קְטַנָּה לְשָׁם
וְהֵם הָיוּ מַבִּיטִים בְּתוֹךְ הַיָּם כְּדֵי לְכַוֵּן אֶת הַשָּׁלִיחַ
שֶׁלּא יִטְעֶה מִן הַדֶּרֶךְ
כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ מְכֻוָּן אֶל הָאִילָן הַנַּ"ל
וְהָלַךְ לְשָׁם, וְרָאָה, שֶׁיּוֹשֵׁב שָׁם אָדָם, וְהִגִּיד לָהֶם
וְהָלַךְ בְּעַצְמוֹ [בֶּן הַסּוֹחֵר הַנַּ"ל]
וְרָאָה, שֶׁיּוֹשֶׁבֶת שָׁם
[הַיְנוּ הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל, שֶׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת שָׁם כַּנַּ"ל]
וְאָמַר לָהּ שֶׁתֵּרֵד
וְאָמְרָה לוֹ, שֶׁאֵינָהּ רוֹצָה לִכְנס אֶל הַסְּפִינָה
כִּי אִם שֶׁיַּבְטִיחָהּ, שֶׁלּא יִגַּע בָּהּ
כִּי אִם כְּשֶׁיָּבוֹא לְבֵיתוֹ וְיִשָּׂא אוֹתָהּ כַּדָּת
וְהִבְטִיחַ לָהּ
וְנִכְנְסָה אֶצְלוֹ לַסְּפִינָה
וְרָאָה, שֶׁהִיא מְזַמֶּרֶת עַל כְּלֵי זֶמֶר וִיכוֹלָה לְדַבֵּר בְּכַמָּה לְשׁוֹנוֹת
וְשָׂמַח עַל שֶׁנִּזְדַּמְּנָה לוֹ
אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁהִתְחִילוּ לְהִתְקָרֵב לְבֵיתוֹ
אָמְרָה לוֹ
שֶׁהַיּשֶׁר שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵיתוֹ
וְיוֹדִיעַ לְאָבִיו וּקְרוֹבָיו וְכָל מְיֻדָּעָיו, שֶׁכֻּלָּם יֵצְאוּ לִקְרָאתָהּ
בַּאֲשֶׁר שֶׁמּוֹלִיךְ אִשָּׁה חֲשׁוּבָה כָּזוֹ
וְאַחַר כָּךְ יִתְוַדַּע לוֹ מִי הִיא
[כִּי גַּם מִקּדֶם הִתְנָה הִיא עִמּוֹ שֶׁלּא יִשְׁאַל אוֹתָהּ מִי הִיא
עַד אַחַר הַחֲתֻנָּה, אָז יֵדַע מִי הִיא]
וְהִסְכִּים עִמָּהּ
אָמְרָה לוֹ: גַּם הַיּשֶׁר בַּאֲשֶׁר שֶׁאַתָּה מוֹלִיךְ אִשָּׁה כָּזוֹ
שֶׁתְּשַׁכֵּר אֶת כָּל הַמלחים הַמּוֹלִיכִין הַסְּפִינָה
לְמַעַן יֵדְעוּ, שֶׁהַסּוֹחֵר שֶׁלָּהֶם יֵשׁ לוֹ נִשּׂוּאִין עִם אִשָּׁה כָּזוֹ
וְהִסְכִּים עִמָּהּ
וְלָקַח יַיִן טוֹב מְאד, שֶׁהָיָה לוֹ בַּסְּפִינָה, וְנָתַן לָהֶם, וְנִשְׁתַּכְּרוּ מְאד
וְהוּא הָלַךְ לְבֵיתוֹ לְהוֹדִיעַ לְאָבִיו וּקְרוֹבָיו כַּנַּ"ל
וְהַמלחים נִשְׁתַּכְּרוּ וְיָצְאוּ מִן הַסְּפִינָה, וְנָפְלוּ וְשָׁכְבוּ בְּשִׁכְרוּתָם
וּבְעוֹד שֶׁהָיוּ מְכִינִים עַצְמָם שָׁם לֵילֵךְ לִקְרָאתָהּ עִם כָּל הַמִּשְׁפָּחָה
הָלְכָה הִיא וְהִתִּירָה הַסְּפִינָה מִן הַסְּפָר
וּפֵרְשָׂה הַוִּילוֹנוֹת [הַיְנוּ המפרשים], וְהָלְכָה לָהּ עִם הַסְּפִינָה
וְהֵם בָּאוּ אֶל הַסְּפִינָה [הַיְנוּ כָּל הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל הַסּוֹחֵר]
וְלא מָצְאוּ דָּבָר
וְחָרָה לְהַסּוֹחֵר, אֲבִי הַבֵּן הַנַּ"ל, מְאד
וְהוּא צוֹעֵק וְאוֹמֵר [הַיְנוּ הַבֵּן שֶׁל הַסּוֹחֵר הַנַּ"ל
שֶׁהָיָה בָּא עִם הַסְּפִינָה הַנַּ"ל
צָעַק וְאָמַר]: תַּאֲמִין לִי, שֶׁהֵבֵאתִי סְפִינָה עִם סְחוֹרָה וְכוּ'
וְהֵם אֵינָם רוֹאִים דָּבָר
וְאָמַר לוֹ: תִּשְׁאַל לְהַמלחים!
וְהָלַךְ לִשְׁאל אוֹתָם, וְהֵם שׁוֹכְבִים שִׁכּוֹרִים
אַחַר כָּךְ נִנְעֲרוּ וְשָׁאַל לָהֶם, וְאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל מֶה עָבַר עֲלֵיהֶם
רַק יוֹדְעִים, שֶׁהֵבִיאוּ סְפִינָה עִם כָּל הַנַּ"ל, וְאֵינָם יוֹדְעִים הֵיכָן הוּא
וְחָרָה הַסּוֹחֵר מְאד עַל בְּנוֹ, וְגִירְשׁוֹ מִבֵּיתוֹ, וְלא יָבוֹא לְנֶגֶד פָּנָיו
וְהָלַךְ מִמֶּנּוּ נָע וָנָד
וְהִיא [הַיְינוּ הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל] הָיְתָה הוֹלֶכֶת עַל הַיָּם
וַיְהִי הַיּוֹם, וְהָיָה מֶלֶךְ אֶחָד, וְהָיָה בּוֹנֶה לוֹ ארמון עַל הַיָּם
כִּי שָׁם הוּטַב בְּעֵינָיו לִבְנוֹת ארמון מֵחֲמַת אֲוִיר הַיָּם
וְהַסְּפִינוֹת הוֹלְכוֹת שָׁם
וְהִיא [הַיְנוּ הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל]
הָיְתָה הוֹלֶכֶת עַל הַיָּם
וּבָאתָה סָמוּךְ לַארמון שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל
וְהַמֶּלֶךְ הִבִּיט וְרָאָה סְפִינָה בְּלִי מַנְהִיגִים, וְאֵין שָׁם אֲנָשִׁים
וְסָבַר שֶׁהוּא טוֹעֶה עַצְמוֹ
וְצִוָּה לַאֲנָשָׁיו, שֶׁיִּסְתַּכְּלוּ, וְרָאוּ גַּם כֵּן כֵּן
וְהִיא נִתְקָרְבָה אֶל הַארמון
אַחַר כָּךְ הִתְיַשְּׁבָה עַצְמָהּ: לָמָּה לָהּ הַארמון?
וְהִתְחִילָה לַחֲזר
וְשָׁלַח הַמֶּלֶךְ וְהֶחֱזִירָהּ וְהֱבִיאָהּ לְבֵיתוֹ
וְהַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל לא הָיָה לוֹ אִשָּׁה
כִּי לא הָיָה יָכוֹל לִבְרר לוֹ
כִּי מִי שֶׁהָיָה רוֹצֶה לא רָצְתָה הִיא, וְכֵן לְהֵפֶךְ
וּכְשֶׁבָּאתָה לְשָׁם הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל
אָמְרָה לוֹ, שֶׁיִּשָּׁבַע לָהּ, שֶׁלּא יִגַּע בָּה עַד שֶׁיִּשָּׂאֶנָּה כַּדָּת
וְנִשְׁבַּע לָהּ
וְאָמְרָה לוֹ, שֶׁרָאוּי שֶׁלּא יִפְתַּח אֶת הַסְּפִינָה שֶׁלָּהּ וְלא יִגַּע בָּהּ
רַק שֶׁתַּעֲמד כָּךְ עַל הַיָּם עַד הַנִּשּׂוּאִין
וְאָז יִרְאוּ הַכּל אֶת רִבּוּי הַסְּחוֹרָה שֶׁהֵבִיאָה
לְבַל יאמְרוּ, שֶׁלָּקַח אִשָּׁה מִן הַשּׁוּק
וְהִבְטִיחַ לָהּ כֵּן
וְהַמֶּלֶךְ כָּתַב לְכָל הַמְּדִינוֹת, שֶׁיִּתְקַבְּצוּ וְיָבוֹאוּ עַל הַחֲתֻנָּה שֶׁלּוֹ
וּבָנָה ארמון בִּשְׁבִילָהּ
וְהִיא צִוְּתָה, שֶׁיָּבִיאוּ לָהּ אַחַד עָשָׂר בְּנוֹת שָּׂרִים שֶׁיִּהְיוּ עִמָּהּ
וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ, וְשָׁלְחוּ לָהּ אַחַד עָשָׂר בְּנוֹת שָׂרִים גְּדוֹלִים מְאד
וּבָנְאוּ לְכָל אַחַת ארמון מְיֻחָד
וְהִיא הָיְתָה לָהּ גַּם כֵּן ארמון מְיֻחָד
וְהָיוּ מִתְקַבְּצוֹת אֵלֶיהָ, וְהָיוּ מְזַמְּרוֹת בִּכְלֵי שִׁיר וּמְשַׂחֲקִים שָׁם עִמָּהּ
פַּעַם אַחַת אָמְרָה לָהֶם, שֶׁתֵּלֵךְ עִמָּהֶם עַל הַיָּם
וְהָלְכוּ עִמָּהּ, וְהָיוּ מְשַׂחֲקִים שָׁם
וְאָמְרָה לָהֶם, שֶׁתְּכַבֵּד אוֹתָם בְּיַיִן טוֹב שֶׁיֵּשׁ לָהּ
וְנָתְנָה לָהֶם מֵהַיַּיִן שֶׁבַּסְּפִינָה
וְנִשְׁתַּכְּרוּ וְנָפְלוּ וְשָׁכְבוּ
וְהָלְכָה וְהִתִּירָה הַסְּפִינָה
וּפֵרְשָׂה הַוִּילוֹנוֹת [המפרשים] וּבָרְחָה עִם הַסְּפִינָה
וְהֵם [הַיְנוּ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו]
הֵצִיצוּ וְרָאוּ שֶׁהַסְּפִינָה אֵינֶנָּהּ
וְנִבְהֲלוּ מְאד
וְאָמַר הַמֶּלֶךְ: הִזָּהֲרוּ שֶׁלּא לְהַגִּיד לָהּ פִּתְאם
כִּי צַעֲרָהּ יִהְיֶה גָּדוֹל מְאד עַל סְפִינָה יְקָרָה כָּזוֹ
[כִּי הַמֶּלֶךְ לא הָיָה יוֹדֵעַ
שֶׁהִיא בְּעַצְמָהּ בָּרְחָה עִם הַסְּפִינָה
וְהָיָה סָבוּר שֶׁהִיא עֲדַיִן בְּחַדְרָהּ]
גַּם אוּלַי תִּסְבּר, שֶׁהַמֶּלֶךְ נָתַן לְאֶחָד אֶת הַסְּפִינָה
רַק יִשְׁלְחוּ אֶת שְׂרָרָה אַחַת מֵהַבְּנוֹת שָׂרִים הַנַּ"ל
לְהַגִּיד לָהּ בְּחָכְמָה
וְהָלְכוּ לְחֶדֶר אֶחָד וְלא מָצְאוּ אָדָם
וְכֵן לְחֶדֶר שֵׁנִי וְכֵן לְכָל הָאַחַד עָשָׂר חֲדָרִים וְלא מָצְאוּ אָדָם
וְהִסְכִּימוּ לִשְׁלחַ בַּלַּיְלָה שְׂרָרָה זְקֵנָה לְהַגִּיד לָהּ
וְהָלְכוּ לְחַדְרָהּ וְלא מָצְאוּ אָדָם, וְנִבְהֲלוּ מְאד
וַאֲבִיהֶן שֶׁל הַבְּנוֹת שָׂרִים הַנַּ"ל
שֶׁהָיוּ רְגִילִים שֶׁיַּגִּיעוּ לָהֶם אִגְּרוֹת זֶה מִזֶּה
וְעַתָּה רָאוּ שֶׁהֵם שׁוֹלְחִים אִגְּרוֹת
וְאֵין לָהֶם שׁוּם אִגֶּרֶת מִבְּנוֹתֵיהֶם
עָמְדוּ הַשָּׂרִים וְנָסְעוּ בְּעַצְמָן לְשָׁם
וְלא מָצְאוּ אֶת בְּנוֹתֵיהֶם
וְחָרָה לָהֶם מְאד
וְאָמְרוּ לִשְׁלחַ אֶת הַמֶּלֶךְ
[דְּהַיְנוּ לְמָקוֹם שֶׁשּׁוֹלְחִין הַחַיָּבִים מִיתָה]
כִּי הֵם הָיוּ הַשָּׂרֵי מְלוּכָה
אַךְ נִתְיַשְּׁבוּ
מֶה חָטָא הַמֶּלֶךְ שֶׁיִּתְחַיֵּב שִׁלּוּחַ
כִּי נֶאֱנַס בַּדָּבָר?
וְהִסְכִּימוּ לְהַעֲבִירוֹ מִמַּלְכוּתוֹ וּלְגָרְשׁוֹ
וְהֶעֱבִירוּ אוֹתוֹ וְגֵרְשׁוּהוּ
וְהָלַךְ לוֹ
וְהִיא
[הַיְנוּ הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל, שֶׁבָּרְחָה עִם הָאַחַד עָשָׂר בְּנוֹת שָׂרִים]
הָלְכָה עִם הַסְּפִינָה
אַחַר כָּךְ נִנְעֲרוּ הַשָּׂרוֹת הַנַּ"ל
[וְהִתְחִילוּ שׁוּב לְשַׂחֵק כְּמִקּדֶם
כִּי לא יָדְעוּ שֶׁהַסְּפִינָה כְּבָר הָלְכָה מִן הַסְּפָר]
וְאָמְרוּ לָהּ: נַחֲזר!
וְהֵשִׁיבָה לָהֶם: נִשְׁהֶה עוֹד כָּאן קְצָת
אַחַר כָּךְ עָמַד רוּחַ סְעָרָה וְאָמְרוּ: נַחֲזר לְבֵיתֵנוּ!
וְהוֹדִיעָה לָהֶם, שֶׁהַסְּפִינָה כְּבָר פֵּרְשָׂה מִן הַסְּפָר
וְשָׁאֲלוּ אוֹתָהּ עַל מֶה עָשְׂתָה כֵּן
וְאָמְרָה, שֶׁהָיְתָה יְרֵאָה פֶּן תִּשָּׁבֵר מֵחֲמַת הָרוּחַ סְעָרָה
עַל כֵּן הֻכְרְחָה לְהַתִּירָהּ וְלִפְרשׂ הַוִּילָאוֹת [מפרשים]
וְהָיוּ הוֹלְכִים עַל הַיָּם
[הַבַּת קֵיסָר עִם הָאַחַד עָשָׂר בְּנוֹת שָׂרִים הַנַּ"ל]
וְהָיוּ מְזַמְּרִים שָׁם בִּכְלֵי זֶמֶר
וּפָגְעוּ בְּפָלָטִין
וְאָמְרוּ לָה הַשָּׂרוֹת הַנַּ"ל: נִתְקָרֵב לְשָׁם!
וְלא רָצְתָה
וְאָמְרָה כִּי נִתְחָרְטָה עַל שֶׁנִּתְקָרְבָה אֵצֶל ארמון הַנַּ"ל
[הַיְנוּ עַל שֶׁנִּתְקָרְבָה לַארמון שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל
שֶׁרָצָה לִשָּׂא אוֹתָהּ כַּנַּ"ל]
אַחַר כָּךְ רָאוּ כְּמִין אִי הַיָּם, וְנִתְקָרְבוּ לְשָׁם
וְהָיוּ שָׁם שְׁנֵים עָשָׂר גַּזְלָנִים, וְרָצוּ לְהָרְגָם
וְשָׁאֲלָה הִיא: מִי הַגָּדוֹל שֶׁבָּכֶם? וְהֶרְאוּ לָהּ
אָמְרָה לוֹ: מַה מַּעֲשֵׂיכֶם? אָמַר לָהּ, שֶׁהֵם גַּזְלָנִים
אָמְרָה לוֹ: אַף אֲנַחְנוּ גַּזְלָנִים
רַק שֶׁאַתֶּם גַּזְלָנִים בַּגְּבוּרָה שֶׁלָּכֶם
וַאֲנַחְנוּ גַּזְלָנִים עַל יְדֵי חָכְמָה
כִּי אָנוּ מְלֻמָּדִים בִּלְשׁוֹנוֹת וּבִכְלֵי זֶמֶר
בְּכֵן מַה בֶּצַע כִּי תַּהַרְגוּ אוֹתָנוּ?!
הֲלא טוֹב שֶׁתִּשְּׂאוּ אוֹתָנוּ לְנָשִׁים
וְיִהְיֶה לָכֶם גַם הָעֲשִׁירוּת שֶׁלָּנוּ
וְהֶרְאֲתָה הִיא לָהֶם מַה שֶּׁבַּסְּפִינָה, וְנִתְרַצּוּ לִדְבָרֶיהָ
וְהֶרְאוּ הַגַּזְלָנִים לָהֶם גַּם כֵּן כָּל הָעֲשִׁירוּת שֶׁלָּהֶם
וְהוֹלִיכוּ אוֹתָם בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁלָּהֶם
וְהִסְכִּימוּ שֶׁלּא יִהְיוּ נוֹשְׂאִים בְּבַת אַחַת, כִּי אִם בָּזֶה אַחַר זֶה
[הַיְנוּ שֶׁכָּל הַגַּזְלָנִים הַנַּ"ל
לא יִהְיוּ נוֹשְׂאִים אֶת הַשְּׂרָרוֹת הַנַּ"ל כֻּלָּם בְּבַת אַחַת
רַק הַנִּשּׂוּאִין שֶׁלָּהֶם יִהְיֶה בָּזֶה אַחַר זֶה]
גַּם שֶׁיִּבְרְרוּ לְכָל אֶחָד שְׂרָרָה אַחַת לְפִי הָרָאוּי לוֹ
הַגָּדוֹל לְפִי גָּדְלוֹ וְכוּ'
אַחַר כָּךְ אָמְרָה לָהֶם
שֶׁתְּכַבֵּד אוֹתָם בְּיַיִן טוֹב, נִפְלָא מְאד, שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּסְּפִינָה
שֶׁאֵינָהּ מִסְתַּפֶּקֶת מִמֶּנּוּ
רַק הוּא טָמוּן אֶצְלָהּ
עַד יוֹם שֶׁיְּזַמֵּן לָהּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַזִּוּוּג שֶׁלָּהּ
וְנָתְנָה לָהֶם הַיַּיִן בִּשְׁנֵים עָשָׂר גְּבִיעִים
וְאָמְרָה, שֶׁכָּל אֶחָד יִשְׁתֶּה לְכָל אֶחָד מֵהַשְּׁנֵים עָשָׂר
וְשָׁתוּ וְנִשְׁתַּכְּרוּ וְנָפְלוּ
וְאָמְרָה לְחַבְרוֹתֶיהָ הַנַּ"ל: לְכוּ וְשַׁחֲטוּ כָּל אֲחַת אֶת בַּעֲלָהּ
וְהָלְכוּ וְשָׁחֲטוּ כֻּלָּם
וּמָצְאוּ שָׁם עֲשִׁירוּת מֻפְלָג מְאד, שֶׁלּא הָיָה אֵצֶל שׁוּם מֶלֶךְ
וְהִסְכִּימוּ שֶׁלּא לִקַּח נְחֹשֶׁת וְלא כֶּסֶף
כִּי אִם זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת
וְהִשְׁלִיכוּ מִן הַסְּפִינָה שֶׁלָּהֶם דְּבָרִים שֶׁאֵינָם חֲשׁוּבִים כָּל כָּךְ
וְטָעֲנוּ כָּל הַסְּפִינָה עִם דְּבָרִים יְקָרִים
זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁמָּצְאוּ שָׁם
וְהִסְכִּימוּ שֶׁלּא לֵילֵךְ עוֹד מְלֻבָּשׁ כְּמוֹ נָשִׁים
וְתָפְרוּ לָהֶם בִּגְדֵי זְכָרִים, מַלְבּוּשֵׁי אַשְׁכְּנַז, וְהָלְכוּ עִם הַסְּפִינָה
וַיְהִי הַיּוֹם
וְהָיָה מֶלֶךְ אֶחָד זָקֵן וְהָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד
וְהִשִּׂיא אוֹתוֹ, וּמָסַר מַלְכוּתוֹ לִבְנוֹ
אָמַר הַבֶּן מֶלֶךְ, שֶׁיֵּלֵךְ וִיטַיֵּל עִם אִשְׁתּוֹ בַּיָּם
כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה רְגִילָה בַּאֲוִיר הַיָּם
פֶּן, חַס וְשָׁלוֹם, מֻכְרָחִים בְּאֵיזוֹ פַּעַם לִבְרחַ בַּיָּם
וְהָלַךְ עִם אִשְׁתּוֹ עִם הַשָּׂרֵי מְלוּכָה וּפָרְשׂוּ בַּסְּפִינָה
וְהָיוּ שָׁם שְׂמֵחִים וּמְשַׂחֲקִים מְאד
אַחַר כָּךְ אָמְרוּ שֶׁיִּפְשְׁטוּ כֻּלָּם בִּגְדֵיהֶם
[הַיְנוּ הַבֶּן מֶלֶךְ עִם הַשָּׂרֵי מְלוּכָה שֶׁהָיוּ שָׁם בַּסְּפִינָה
הִתְיַעֲצוּ מֵחֲמַת שִׂמְחָה
שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם פּוֹשְׁטִים אֶת בִּגְדֵיהֶם
וְכֵן עָשׂוּ] וְלא נִשְׁאַר עֲלֵיהֶם כִּי אִם הַכְּתּנֶת
וְהָיוּ מִתְחַזְּקִין לַעֲלוֹת עַל הַתּרֶן
וְהָיָה הַבֶּן מֶלֶךְ הַנַּ"ל מִתְחַזֵּק לַעֲלוֹת לְשָׁם
וְהִיא [הַיְנוּ הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל]
בָּאתָה עִם הַסְּפִינָה [שֶׁלָּהּ הַנַּ"ל]
וְרָאֲתָה אוֹתוֹ הַסְּפִינָה הַנַּ"ל
[הַיְנוּ הַסְּפִינָה שֶׁל הַבֶּן מֶלֶךְ עִם שָׂרֵי מְלוּכָה הַנַּ"ל]
וּבִתְחִלָּה הָיְתָה יְרֵאָה לְהִתְקָרֵב
אַחַר כָּךְ נִסְמְכוּ קְצָת, וְרָאוּ שֶׁהֵם מְשַׂחֲקִים מְאד
וְהֵבִינוּ שֶׁאֵינָם גַּזְלָנִים
וְהִתְחִילוּ לְהִתְקָרֵב
אָמְרָה הַבַּת קֵיסָר לְחַבְרוֹתֶיהָ.
אֲנִי יְכוֹלָה לְהַפִּיל אֶת אוֹתוֹ הַקֵּרֵחַ לְתוֹךְ הַיָּם
[הַיְנוּ אֶת הַבֶּן מֶלֶךְ הַנַּ"ל
שֶׁהָיָה עוֹלֶה בְּראשׁ הַתּרֶן, כַּנַּ"ל]
כִּי הַבֶּן מֶלֶךְ הַנַּ"ל הָיָה קֵרֵחַ
דְּהַיְנוּ שֶׁהָיָה מֻקְרָח ראשׁוֹ מִשְּׂעָרוֹת
אָמְרוּ לָהּ: וְאֵיךְ אֶפְשָׁר, הֲלא אָנוּ רְחוֹקִים מֵהֶם מְאד?
אָמְרָה לָהֶן שֶׁיֵּשׁ זְכוּכִית שֶׁשּׂוֹרֵף, וְעַל יְדֵי זֶה תַּפִּיל אוֹתוֹ
וְאָמְרָה שֶׁלּא לְהַפִּיל אוֹתוֹ
[אלא] עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַל ראשׁ הַתּרֶן מַמָּשׁ
כִּי כְּשֶׁהוּא בְּאֶמְצָעִית הַתּרֶן
אֲזַי כְּשֶׁיִּפּל, יִפּל אֶל תּוֹךְ הַסְּפִינָה
אֲבָל כְּשֶׁיַּעֲלֶה בָּראשׁ, אֲזַי כְּשֶׁיִּפּל, יִפּל לְתוֹךְ הַיָּם
הִמְתִּינָה עַד שֶׁעָלָה אֶל ראשׁ הַתּרֶן מַמָּשׁ
וְלָקְחָה הַזְּכוּכִית שֶׁשּׂוֹרֵף נֶגֶד הַחַמָּה [שֶׁקּוֹרִין בְּרֶען בְּרִיל]
וְכִוְּנָה נֶגֶד מחוֹ
עַד שֶׁנִּכְוָה מחוֹ וְנָפַל לְתוֹךְ הַיָּם
וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ [אַנְשֵׁי הַסְּפִינָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל] שֶׁנָּפַל
נַעֲשָׂה שָׁם רַעַשׁ גָּדוֹל
כִּי אֵיךְ יוּכְלוּ לַחֲזר לְבֵיתָם, כִּי הַמֶּלֶךְ יָמוּת מֵחֲמַת צַעַר
וְאָמְרוּ לְהִתְקָרֵב אֶל הַסְּפִינָה שֶׁרוֹאִין
[הַיְנוּ לִסְפִינָה זוֹ הַנַּ"ל שֶׁל הַבַּת קֵיסָר]
אוּלַי יֵשׁ שָׁם אֵיזֶה דָּקְטוֹר [רופא] שֶׁיּוּכַל לִתֵּן לָהֶם עֵצָה
וְהִתְקָרְבוּ אֶל הַסְּפִינָה הַנַּ"ל
[הַיְנוּ הַסְּפִינָה שֶׁל הַבַּת קֵיסָר עִם הַשָּׂרוֹת הַנַּ"ל]
וְאָמְרוּ לָהֶם [אַנְשֵׁי הַסְּפִינָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ
לְהַשָּׂרוֹת עִם הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל]
שֶׁלּא יִתְיָרְאוּ כְּלָל, כִּי לא יַעֲשׂוּ לָהֶם כְּלָל
שָׁאֲלוּ אוֹתָם: אוּלַי יֵשׁ בֵּינֵיכֶם דּוֹקְטוֹר שֶׁיִּתֵּן לָנוּ עֵצָה
וְסִפְּרוּ לָהֶם כָּל הַמַּעֲשֶׂה, וְשֶׁבֶּן הַמֶּלֶךְ נָפַל לְתוֹךְ הַיָּם
וְאָמְרָה הַבַּת קֵיסָר, שֶׁיּוֹצִיאוּ אוֹתוֹ מִן הַיָּם
וְהָלְכוּ וּמָצְאוּ אוֹתוֹ וְהוֹצִיאוּ אוֹתוֹ
וְלָקְחָה הַדּפֶק בְּיָדָהּ, וְאָמְרָה שֶׁנִּשְׂרַף מחוֹ
וְקָרְעוּ הַמּחַ וּמָצְאוּ שֶׁכִּדְבָרֶיהָ כֵּן הוּא
וְנִבְהֲלוּ מְאד
וּבִקְּשׁוּ מִמֶּנָּה שֶׁתֵּלֵךְ עִמָּהֶם לְבֵיתָם
וְתִהְיֶה דּוֹקְטוֹר אֵצֶל הַמֶּלֶךְ
וְתִהְיֶה חֲשׁוּבָה וּגְדוֹלָה מְאד
וְלא רָצְתָה וְאָמְרָה כִּי אֵינֶנָּהּ דּוֹקְטוֹר
רַק שֶׁיּוֹדַעַת סְתָם דְּבָרִים הַלָּלוּ
וְלא רָצוּ [אַנְשֵׁי הַסְּפִינָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ] לַחֲזר לְבֵיתָם
וְהָלְכוּ שְׁתֵּי הַסְּפִינוֹת בְּיַחַד
וְהוּטַב בְּעֵינֵי הַשָּׂרֵי מְלוּכָה מְאד
שֶׁהַמַּלְכָּה שֶׁלָּהֶם תִּשָּׂא אֶת הַדּוֹקְטוֹר
מֵחֲמַת גּדֶל חָכְמָתוֹ שֶׁרָאוּ בּוֹ
[כִּי הַשָּׂרֵי מְלוּכָה שֶׁל בֶּן הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל, שֶׁנָּפַל וָמֵת
סָבְרוּ שֶׁהַבַּת קֵיסָר עִם הַשָּׂרוֹת הַנַּ"ל הֵם זְכָרִים
כִּי הָיוּ מְלֻבָּשִׁים בְּמַלְבּוּשֵׁי זְכָרִים כַּנַּ"ל
עַל כֵּן רָצוּ שֶׁהַמַּלְכָּה שֶׁלָּהֶם, שֶׁהִיא אֵשֶׁת בֶּן הַמֶּלֶךְ שֶׁמֵּת
תִּשָּׂא אֶת הַדּוֹקְטוֹר
שֶׁהִיא בֶּאֱמֶת הַבַּת קֵיסָר
שֶׁהָיוּ סְבוּרִים שֶׁהִיא דּוֹקְטוֹר
מֵחֲמַת שֶׁיָּדְעָה בְּחָכְמָתָהּ
שֶׁנִּשְׂרַף הַמּחַ שֶׁל בֶּן הַמֶּלֶךְ שֶׁנָּפַל כַּנַּ"ל]
וְשֶׁיִּהְיֶה הוּא מֶלֶךְ שֶׁלָּהֶם
וְאֶת הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּהֶם [הַיְנוּ הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן הַנַּ"ל] יַהַרְגוּ
[כָּל זֶה הָיוּ רוֹצִים מְאד הַשָּׂרֵי מְלוּכָה הַנַּ"ל]
אַךְ שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לְדַבֵּר דָּבָר כָּזֶה אֶל הַמַּלְכָּה
שֶׁהִיא תִּשָּׂא דּוֹקְטוֹר
גַּם לְהַמַּלְכָּה הוּטַב גַּם כֵּן מְאד שֶׁתִּשָּׂא אֶת הַדּוֹקְטוֹר
אַךְ שֶׁהָיְתָה מִתְיָרְאָה מִן הַמְּדִינָה
פֶּן לא יִתְרַצּוּ שֶׁיִּהְיֶה הוּא מֶלֶךְ
וְהִסְכִּימוּ לַעֲשׂוֹת מִשְׁתָּאוֹת
כְּדֵי שֶׁעַל הַמִּשְׁתֶּה בִּשְׁעַת חֶדְוָה יוּכְלוּ לְדַבֵּר מִזֶּה
וְהָיוּ עוֹשִׂין מִשְׁתֶּה אֵצֶל כָּל אֶחָד בְּיוֹמוֹ
כְּשֶׁהִגִּיעַ יוֹם מִשְׁתֶּה שֶׁל הַדּוֹקְטוֹר [הַיְנוּ הַבַּת קֵיסָר]
נָתַן לָהֶם מִיַּיִן שֶׁלּוֹ הַנַּ"ל וְנִשְׁתַּכְּרוּ
בִּשְׁעַת חֶדְוָה אָמְרוּ הַשָּׂרִים.
מַה יָּפֶה הָיָה שֶׁהַמַּלְכָּה תִּשָּׂא אֶת הַדּוֹקְטוֹר
וְאָמַר הַדּוֹקְטוֹר יָפֶה מְאד הָיָה
רַק אִם הָיוּ מְדַבְּרִים זאת בִּלְתִּי פֶּה שָׁתוּי
[הַיְנוּ שֶׁלּא בִּשְׁעַת שִׁכְרוּת]
נַעֲנֵית הַמַּלְכָּה גַּם כֵּן וְאָמְרָה.
מַה יָּפֶה הָיָה שֶׁהִיא תִּשָּׂא אֶת הַדּוֹקְטוֹר
רַק שֶׁהַמְּדִינָה תַּסְכִּים עַל זֶה
הֵשִׁיב שֵׁנִית הַדּוֹקְטוֹר [הַיְנוּ בַּת הַקֵּיסָר]
יָפֶה מְאד הָיָה
רַק אִם הָיוּ מְדַבְּרִים זאת בִּלְתִּי פֶּה שָׁתוּי
אַחַר כָּךְ כְּשֶׁהֵקִיצוּ מִשִּׁכְרוּתָם
נִזְכְּרוּ הַשָּׂרִים מַה שֶּׁאָמְרוּ
וְנִתְבַּיְּשׁוּ בְּעַצְמָן מֵהַמַּלְכָּה, שֶׁאָמְרוּ דָּבָר כָּזֶה
אַךְ הֲלּא הִיא גַּם כֵּן בְּעַצְמָהּ אָמְרָה זאת
וְהִיא גַּם כֵּן נִתְבַּיְּשָׁה מִפְּנֵיהֶם, אַךְ הֲלא גַּם הֵם אָמְרוּ זאת
וְהִתְחִילוּ לְדַבֵּר מִזֶּה וְנִסְכַּם בֵּינֵיהֶם כֵּן
וְנִתְחַתְּנָה הִיא עִם הַדּוֹקְטוֹר
[וְכַּנַּ"ל הַיְנוּ עִם בַּת הַקֵּיסָר, שֶׁסָּבְרוּ שֶׁהִיא דּוֹקְטוֹר כַּנַּ"ל]
וְהָלְכוּ לִמְדִינָתָם
וּכְשֶׁרָאוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה שֶׁהֵם בָּאִים, שָׂמְחוּ מְאד
כִּי זֶה זְמַן רַב שֶׁהָלַךְ הַבֶּן מֶלֶךְ, וְלא יָדְעוּ הֵיכָן הוּא
וְהַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן כְּבָר מֵת בְּטֶרֶם בִּיאָתָם
אַחַר כָּךְ רָאוּ [בְּנֵי הַמְּדִינָה]
שֶׁהַבֶּן מֶלֶךְ, שֶׁהוּא מֶלֶךְ שֶׁלָּהֶם, אֵינֶנּוּ
וְשָׁאֲלוּ: הֵיכָן הוּא מַלְכֵּנוּ?
וְסִפְּרוּ לָהֶם כָּל הַמַּעֲשֶׂה
אֵיךְ שֶׁכְּבָר מֵת, וְשֶׁכְּבָר קִבְּלוּ לָהֶם מֶלֶךְ זֶה, שֶׁבָּא עִמָּהֶם
וְשָׂמְחוּ מְאד עַל שֶׁבָּא לָהֶם מֶלֶךְ חָדָשׁ
וְהַמֶּלֶךְ [הַיְנוּ בַּת הַקֵּיסָר הַנַּ"ל, שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית עַתָּה מֶלֶךְ כַּנַּ"ל]
צִוָּה לְהַכְרִיז בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה
שֶׁכָּל מִי שֶׁנִּמְצָא בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא
גֵּר אוֹ אוֹרֵחַ וּבוֹרֵח וּמְגרָשׁ
שֶׁכֻּלָּם יָבוֹאוּ עַל הַחֲתֻנָּה שֶׁלּוֹ
אִישׁ מֵהֶם לא יִהְיֶה נֶעְדָּר, וִיקַבְּלוּ מַתָּנוֹת גְּדוֹלוֹת
וְצִוָּה [הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל, הַיְנוּ בַּת הַקֵּיסָר]
שֶׁיַּעֲשׂוּ סְבִיב סְבִיב כָּל הָעִיר מַעְיָנוֹת
כְּדֵי שֶׁכְּשֶׁאֶחָד יִרְצֶה לִשְׁתּוֹת לא יִצְטָרֵךְ לֵילֵךְ וְלִשְׁתּוֹת
רַק כָּל אֶחָד יִמְצָא מַעְיָן אֶצְלוֹ
וְצִוָּה [הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל, הַיְנוּ בַּת הַקֵּיסָר]
לְצַיֵּר צוּרָתוֹ אֵצֶל כָּל מַעְיָן וּמַעְיָן
וְשֶׁיַּעַמְדוּ שׁוֹמְרִים וְיִשְׁמְרוּ
בְּאִם שֶׁיָּבוֹא אֶחָד וְיִסְתַּכֵּל בְּיוֹתֵר עַל הַצּוּרָה וְיַעֲשֶׂה רעַ פָּנִים
[הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה פָּנָיו
כְּמוֹ מִי שֶׁמַּבִּיט הֵיטֵב עַל אֵיזֶה דָּבָר וּמִשְׁתּוֹמֵם וּמִצְטַעֵר]
אֲזַי יִתְפְּסוּ אוֹתוֹ בַּתְּפִיסָה
וְכֵן עָשׂוּ
וּבָאוּ אֵלּוּ הַשְּׁלוֹשָׁה הַנַּ"ל
דְּהַיְנוּ בֶּן הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן
שֶׁהוּא הֶחָתָן הָאֱמֶת שֶׁל בַּת הַקֵּיסָר הַזּאת
[שֶׁהִיא הַמֶּלֶךְ עַכְשָׁו כַּנַּ"ל]
וּבֶן הַסּוֹחֵר הַנַּ"ל
[שֶׁגֵּרְשׁוֹ אָבִיו מֵחֲמַת הַבַּת הַקֵּיסָר הַזּאת
שֶׁבָּרְחָה עִם הַסְּפִינָה עִם כָּל הַסְּחוֹרָה כַּנַּ"ל]
וְהַמֶּלֶךְ שֶׁהֶעֱבִירוּהוּ [גַּם כֵּן עַל יָדָהּ
כִּי בָּרְחָה מִמֶּנּוּ עִם הָאַחַד עָשָׂר שָׂרוֹת כַּנַּ"ל]
וְכָל אֶחָד מֵאֵלּוּ הַשְׁלוֹשָׁה הִכִּיר שֶׁזֶּה צוּרָתָהּ
וְהִסְתַּכְּלוּ וְנִזְכְּרוּ וְנִצְטַעֲרוּ
[הַיְנוּ שֶׁבָּאוּ אֵצֶל הַמַּעְיָנוֹת הַנַּ"ל וְרָאוּ צוּרָתָהּ
שֶׁהָיְתָה מְצֻיֶּרֶת שָׁם
וְהִכִּירוּ אוֹתָהּ, וְהָיוּ מִסְתַּכְּלִים בְּיוֹתֵר וְכוּ']
וְתָפְסוּ אוֹתָם בַּתְּפִיסָה
בִּשְׁעַת חֲתֻנָּה צִוָּה הַמֶּלֶךְ [הַיְנוּ הַבַּת הַקֵּיסָר]
שֶׁיָּבוֹאוּ הַשְּׁבוּיִים לְפָנָיו
וְהֵבִיאוּ הַשְּׁלוֹשָׁה הַנַּ"ל
וְהִכִּירָה אוֹתָם, וְהֵם לא הִכִּירוּהָ
מֵחֲמַת שֶׁמְּלֻבֶּשֶׁת כְּמוֹ אִישׁ
עָנְתָה הַבַּת קֵיסָר וְאָמְרָה: אַתָּה מֶלֶךְ
[הַיְנוּ הַמֶּלֶךְ שֶׁהֶעֱבִירוּהוּ הַנַּ"ל
שֶׁהוּא אֶחָד מִשְּׁלוֹשֶׁת הַשְּׁבוּיִים הַנַּ"ל]
אוֹתְךָ הֶעֱבִירוּ בִּשְׁבִיל הָאַחַד עָשָׂר בְּנוֹת שָׂרִים שֶׁנֶּאֱבְדוּ
הֲרֵי לְךָ הַבְּנוֹת שָׂרִים שׁוּב לִמְדִינָתְךָ וּלְמַלְכוּתְךָ
[כִּי הָאַחַד עָשָׂר בְּנוֹת שָׂרִים הָיוּ עִמָּהּ כָּאן כַּנַּ"ל]
אַתָּה סוֹחֵר
[הַיְנוּ בִּתְחִלָּה דִּבְּרָה לְהַמֶּלֶךְ שֶׁהֶעֱבִירוּהוּ הַנַּ"ל
עַכְשָׁו חָזְּרָה פָּנֶיהָ וְדִבְּרָה עִם הַסּוֹחֵר
הַיְנוּ עִם בֶּן הַסּוֹחֵר הַנַּ"ל]
אוֹתְךָ גֵּרֵשׁ אָבִיךָ
בִּשְׁבִיל הַסְּפִינָה עִם סְחוֹרָה שֶׁנֶּאֱבְדָה מִמְּךָ [כַּנַּ"ל]
הֲרֵי לְךָ הַסְּפִינָה שֶׁלְּךָ עִם כָּל הַסְּחוֹרָה
וְעַל שֶׁנִּשְׁתַּהָה הַמָּעוֹת כָּל כַּךְ
יֵשׁ לְךָ עַתָּה עֲשִׁירוּת בַּסְּפִינָה בְּכִפְלֵי כִּפְלַיִם מִמַּה שֶּׁהָיָה
[כִּי הַסְּפִינָה בְּעַצְמָהּ עִם כָּל הַסְּחוֹרָה שֶׁל בֶּן הַסּוֹחֵר
שֶׁהִיא בָּרְחָה עִמָּהּ כַּנַּ"ל
עֲדַיִן הָיָה אֶצְלָהּ בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל
וְנוֹסָף לָזֶה הָיָה בַּסְּפִינָה כָּל הָעֲשִׁירוּת שֶׁלָּקְחָה אֵצֶל הַגַּזְלָנִים הַנַּ"ל
שֶׁהָיָה עֲשִׁירוּת מֻפְלָג מְאד, כִּפְלֵי כִּפְלַיִם כַּנַּ"ל]
וְאַתָּה בֶּן מֶלֶךְ [הַיְנוּ הֶחָתָן שֶׁלָּהּ בֶּאֱמֶת]
נֵלְכָה וְנִסְּעָה
וְשָׁבוּ לְבֵיתָם
בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן



תכנים נוספים שיכולים לעניין אותך ועוד...
שיחות הר"ן - אות קכו
שיחות הר"ן - אות קכו ליל מוצאי שבת של שבת תשובה שנת תק"ע לפ"ק דברו ממשיח כי היה מפרסם שאמרו שבשנה זו יבוא ודעתו לא היתה נוטה לזה ואמר אז שקדם שיבוא משיח לא אחד יהיה שיצעק על אמונה כי כמה צדיקים שיהיו אז יהיו צועקים בקול גדול על אמונה כמוני היום עד שיהיה נחר גרונם, ולא יועיל ומה שכתוב: "כל הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו" ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה שיאמרו לפני הצדיקים קדוש הוא כפשוטו כי בודאי הצדיקים שישארו אז ויתחזקו וישארו באמונתם הקדושה יהיו ראויים לומר לפניהם אפילו יותר מזה מאחר שישארו קימים באמונה ולא יניחו עצמם לפל ולטעות, חס ושל... לחץ להמשך...
היכלי התמורות. מה הם? האם אתה בהיכלי התמורות?
היכלי התמורות. מה הם? האם אתה בהיכלי התמורות? breslev.eip.co.il/?key=515 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמה - דע שיש חדרי תורה דע שיש חדרי תורה ומי שזוכה להם כשמתחיל לחדש בתורה, הוא נכנס בהחדרים ונכנס מחדר לחדר ומחדר לחדר כי בכל חדר וחדר יש כמה וכמה פתחים לחדרים אחרים וכן מאותן החדרים לחדרים אחרים והוא נכנס ומטיל בכלם, ומלקט משם אוצרות וסגלות יקרות וחמודות מאד אשרי חלקו אבל דע, שצריך לזהר מאד, לבל יטעה בעצמו, כי לא במהרה זוכין לזה כי יש כמה וכמה חדושין שאינם באים משם רק מהיכלי התמורות כי את זה לעמת זה עשה אלהים ואף שנדמה לאדם להשגה גדולה אף על פי כ... לחץ להמשך...
חיי מוהר"ן - תקסט - עבודת השם
חיי מוהר"ן - תקסט - עבודת השם אות תקסט שמעתי מרבנו זכרונו לברכה שבזה שמחדשין בתורה, עושין טובה גדולה מאד מאד לאביו ולאמו ספר לי רבנו זכרונו לברכה שדבר עם אחד שהיה קובל לפניו מאד על רבוי מעשיו המכערין כי זה האיש היה חפץ מאד להתקרב להשם יתברך ולצאת ממעשיו הרעים אך בכל פעם התגברו עליו יותר עד שעברו עליו ימים ושנים הרבה ולא זכה לצאת ממה שהיה צריך לצאת. אך אף על פי כן התחזק את עצמו ביותר וחתר בכל פעם להתקרב להשם יתברך והיה קובל מאד מאד לפניו זכרונו לברכה על עכירת מעשיו רחמנא לצלן. והשיב לו רבנו זכרונו לברכה בחכמתו בתמימות ובפשיטות אין לי עם מי לדבר,... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעט - יֵּשׁ שֶׁאוֹמְרִים תּוֹרָה מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעט - יש שאומרים תורה מלמטה למעלה דע שיש שאומרים תורה מלמטה למעלה והיא מלמטה רחבה מאד שלמטה מרחיבין הדבר ומגדילין אותו מאד ולמעלה הוא קצר, והולך ומקצר ועולה עד שלמעלה מעלה הוא קצר מאד מאד כי למעלה לא נשאר ממנה כלום, רק מעט מעט כי בודאי יש שם איזה ניצוץ הקדוש אבל יש להפך שאומרים תורה מלמעלה למטה ושם למעלה היא רחבה מאד מאד וכל מה שיורדת למטה מתקצרת ויורדת עד שלמטה היא קצרה מאד והיא רק מעט מעט למטה אבל למעלה היא רחבה מאד. וכן בהתעוררות מלמטה צריך שיהיה מלמטה קצר בבחינות "ודבר פי בצר לי" בבחינת שופר, שהרחב הוא למעלה והקצר ה... לחץ להמשך...
ספר המידות - ניאוף
ספר המידות - ניאוף חלק א' א. מי שמהרהר בבת אל נכר, על ידי זה בניו לא יהיו לומדים. ב. מזל של אשה כפי מזל האיש. ג. הזווג שהוא בבית נאה, על ידי זה נמשך צורה יפה ומתקנת לבניהם. ד. הבא על הגויה, כאלו נתחתן עמהם. ה. הבשמים מכניסין תאוה לאדם. ו. בת כהן לישראל ובת תלמיד חכם לעם הארץ, אין זווגם עולה יפה: או אלמנה, או גרושה, או זרע אין לה, או קוברה, או קוברתו, או מביאתו לידי עניות ולידי גנות. ז. זקן מנאף אין הדעת סובלתו ואחר כך הוא נבזה בעיני עצמו. ח. שבעה כמנדין, ואחד מהם מי שאין לו אשה. ט. תאוות ניאוף אינו נרחק מן האדם אלא על ידי הרחקת ראות העין והמחשב... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כא - כְּשֶׁמְּחַדְּשִׁין חִדּוּשֵׁי תוֹרָה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כא - כשמחדשין חדושי תורה כשמחדשין חדושי תורה ואזי יש אלו הידועים, המסתכלים ומצפים על זה וצריך להעמיד אנשי חיל, להעמידם לפניהם ולאחריהם כדי שלא יתקרב זר וזה נעשה על ידי למוד הפוסקים שצריך ללמד פוסקים קדם החדוש שמחדש ואחר כך ועל ידי זה נעשין בחינת אנשי חיל מלפניהם ומלאחריהם והתורה יורדת והולכת ביניהם לבטח כי האנשי חיל עומדים עם הכלי זין ואינם יכולים אלו הנ"ל להתקרב... לחץ להמשך...
תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה? חלק 2
תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה? חלק 2 * תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה ? חלק 1. כדי לחדד את העניין, אבן לדוגמא התאווה לא קשורה בה לא בעבר לא בהווה ולא בעתיד. ועל האדם להגיע לבחינה הנ"ל שהתאווה לא תהיה קשורה בו לא בעבר לא בהווה ולא בעתיד. לא בהווה, היינו שלא יהיה לו שום רצון משום צד שהוא לתאווה. לא בעתיד, היינו שהאדם יתרחק כ"כ מהתאווה, עד כדי כך שאפילו תאורטית הוא לא יוכל לפול לתאווה הזאת בשום זמן שבעולם. ולא בעבר, היינו שעל האדם לעשות תשובה שלמה מאהבה שבה העוונות נהפכים לזכויות ממש, ושבה האדם מתנקה גם מכל התאוות שכבר היו לו בעבר. כפי שהוב... לחץ להמשך...
מעלת המתקרבים אליו - חיי מוהר"ן
מעלת המתקרבים אליו - חיי מוהר"ן breslev.eip.co.il/?key=565 - חיי מוהר"ן - רצא - מעלת המתקרבים אליו ענה ואמר: העולם ראוי שיתמהו עצמן על האהבה שבינינו כי האהבה שיש לצדיק, היא האהבה שבדעת שהיא נמשכת מבחינת לפני הבריאה, והיא אהבה עצמית ממש. מה שאין כן באהבה של העם. והיה ראוי שכל תלמידי רבי נחמן מברסלב יזכו להכלל בא"ס, ואז ממילא תהיה ביניהם אהבה עצמית וכולי, עד שהעולם יתמהו וכולי. ***** שמעתי שפעם אחת אמר לאנשיו מה לכם לחשב מחשבות אין אתם צריכים כי אם לתת אבנים וסיד ואני בונה מהם בנינים נפלאים ונוראים [כלומר שאנו צריכין רק לעסק בעבודת ה' בפשיטות בתו... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מו - מְסִירַת נֶפֶשׁ יֵשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מו - מסירת נפש יש לכל אחד ואחד מישראל בכל יום ובכל שעה מסירת נפש יש לכל אחד ואחד מישראל בכל יום ובכל שעה כגון שנותן ממונו לצדקה והממון הוא הנפש "כי אליו הוא נושא את נפשו" דהינו שמוסר נפשו ביגיעות וסכנות קדם שמרויח הממון ואחר כך נוטל הממון ונותנו בשביל השם יתברך נמצא מוסר נפשו וכן בתפילה איתא במדרש הנעלם, שהיא בחינת, "כי עליך הרגנו כל היום" וכו' הינו מסירת נפש כי צריך יגיעה גדולה ומלחמה גדולה עם המחשבות והבלבולים ותחבולות לנוס ולברח מהם ועל זה נאמר: 'כי עליך הרגנו' וכו', כמובא במדרש הנעלם נמצא שהוא מסירת נפש וכן כיוצא בז... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נט - מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל תָּמִיד לְקָרֵב בְּנֵי אָדָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נט - מי שמשתדל תמיד לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך [לשון רבנו, זכרונו לברכה] א. מי שמשתדל תמיד לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך צריך לשמר את עצמו שלא יתאחזו בו הקליפות והרע של אלו בני אדם כי זה האיש המשתדל לקרב ולעשות נפשות בבחינת "ואת הנפש אשר עשו בחרן" הוא בונה בחינת 'היכל הקדש' "והנותר בירושלים קדוש יאמר לו" הינו זה שבני אדם נשארים דבוקים ביראה שלמה על ידו אף על פי שיש כמה וכמה שנפלו מקדשתם אף על פי כן מאלו שנשארו ביראה שלם על ידי זה "קדוש יאמר לו" וזה בחינת 'קדש' ו'היכל' זה בחינת הכבוד שנתכבד השם יתברך 'כד אתי יתרו, כדי... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות ריז - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
שיחות הר"ן - אות ריז - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה אמר: שאיתא בספר אחד שמה שמובא בספרי המחקרים ראיה שצריכין לחקר, מפסוק: "וידעת היום והשבות אל לבבך" וכו' שצריכין לדעת אותו יתברך על פי חקירות זה הפרוש הוא מכת הקראים שהם מפרשים פסוק זה כך, שצריכין לדעת אותו יתברך על פי חקירות אבל האמת לא כן הוא כי באמת העקר לדעת אותו יתברך הוא רק על ידי אמונה שלמה שעל ידי זה דיקא זוכין אחר כך לדעת והשגה גדולה בידיעת רוממותו יתברך שמו וכמו שכתוב: "וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'" ובאמת עקר הפרוש הפשוט של פסוקים אלו, המזהירים לדעת אותו יתברך כגון "וידעת היום והשבות... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סח - עִקָּר שְׁלֵמוּת הַצַּדִּיק שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סח - עקר שלמות הצדיק שיוכל להיות למעלה ולמטה עקר שלמות הצדיק שיוכל להיות למעלה ולמטה שיהיה יכול להראות למי שהוא למעלה ונדמה בדעתו שהוא במדרגה עליונה יהיה מראה לו שהוא ההפך וכן להפך, למי שהוא למטה מאד במדרגה התחתונה בתוך הארץ ממש יהיה מראה לו שאדרבא הוא סמוך להשם יתברך וזה השלמות מכרח שיהיה להצדיק ובלא זה אינו צדיק כלל כי צריך להראות למי שהוא למטה מאד בדיוטא התחתונה לגמרי שעדין הוא סמוך לה' ממש, כביכול ולעוררו ולגלות לו: ה' עמך, ואל תירא ואל תפחד ואל תחת כי הוא יתברך עמך ואצלך וקרוב לך ממש, כי "מלא כל הארץ כבודו" על כן א... לחץ להמשך...
האם רבי נחמן לא טעם טעם חטא?
האם רבי נחמן לא טעם טעם חטא? שאלה: שמעתי שרבי נחמן לא טעם טעם חטא. והשאלה שלי היא: 1 - האם זה נכון? ומה המקור לכך? 2 - הרי כתוב "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", אז כיצד מסתדר עניין זה? תודה תשובה: לא ידוע לי על מקור כלשהו לכך שרבי נחמן אמר על עצמו שהוא לא טעם טעם חטא. ואדרבה אין דבר כזה לא לטעום טעם חטא. רבי נחמן כותב בפירוש: כאן: breslev.eip.co.il/?key=515 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמה - דע שיש חדרי תורה ודע שכל אדם קדם שמשיג בתורה השגה של אמת צריך לילך בהכרח דרך אלו היכלות התמורות אבל הכלל שאסור לטעות בעצמו לסבר שכבר בא אל ההשגה הראוי ... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נח - יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁאוֹמְרִים, שֶׁכְּשֶׁהַצַּדִּיק גָּדוֹל בְּמַעֲלָה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נח - יש בני אדם שאומרים, שכשהצדיק גדול במעלה יש בני אדם שאומרים שכשהצדיק גדול במעלה מחמת גדלתו אינו יכול להשגיח ולהסתכל על בני העולם כי הוא רחוק מהעולם ובאמת אינו כן כי אדרבא, כשהצדיק גדול מאד הוא יכול להשגיח ולהסתכל יותר על העולם וכמו שמצינו ברבן יוחנן בן זכאי שבודאי היה גדול במעלה מאד מאד יותר ויותר הרבה מהצדיקים שבזמן הזה ואף על פי כן אמר: 'אוי לי אם אמר, אוי לי אם לא אמר' נמצא שרבן יוחנן בן זכאי היה בקי כל כך בתוך העולם עד שהיה מתירא לומר דברי תורה שלא ילמדו ממנו הרמאים הרי שהיה בקי מאד בהעולם עד שאדרבא, היה מתירא פ... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רל - מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵינַיִם לִרְאוֹת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רל - מי שיש לו עינים לראות דע מי שיש לו עינים לראות יכול לראות ולהכיר בפנים של התלמיד מי הוא רבו ובלבד שראה רבו פעם אחת כי: "חכמת אדם תאיר פניו" נמצא כשהתלמיד מקבל חכמת רבו הוא מקבל פניו ובשביל זה צריך להסתכל בפני רבו בשעה שמקבל חכמתו כמו שכתוב: "והיו עיניך רואות את מוריך" כי החכמה הוא בפנים כנ"ל ועל כן כשמסתכל בפני התלמיד יכול לידע מי הוא רבו כנ"ל... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קה - יִּשְׁתַּדֵּל לְעַיֵּן בְּתוֹרָתוֹ, וְיִרְאֶה לְחַדֵּשׁ אֵיזֶה דָּבָר
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קה - ישתדל לעין בתורתו, ויראה לחדש איזה דבר שמעתי מאחד, שהזהיר אותו שישתדל לעין בתורתו, ויראה לחדש בתורתו איזה דבר [כאשר הזהיר על זה לכמה וכמה מאנשיו] ואמר לו: אם תזכה לכון אל תכן כונתי בתורתי מה טוב ואפילו אם לא תוכל לכון כונתי אף על פי כן טוב מאד כשזוכין לחדש איזה דבר בתורה כי הוא תקון גדול להרהורים כי כל ההרהורים באים על ידי כח המדמה ועל ידי שמחדשין איזה דבר בתורה שזהו בחינת מדמה מלתא למלתא על ידי זה מתקנין פגם ההרהורים שבאין על ידי המדמה גם אנכי בעצמי שמעתי מפיו הקדוש כמה וכמה פעמים שהזהיר מאד לחדש בתורה ואמר שהוא ת... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סו - הַצַּדִּיק הוּא מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בְּעַד יִשְׂרָאֵל
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סו - הצדיק הוא מכרח לעשות תשובה בעד ישראל הצדיק הוא מכרח לעשות תשובה בעד ישראל דהינו כשיוצא אחד חוץ לשורה ופורק על אזי הצדיק מכרח לעשות תשובה בשבילו על פי משל שפעם אחד נסעו שני בני אדם עם סוס מבהל ומשגע ונשא אותם הסוס והשליכם מן העגלה ועמד אחד והתחיל להכות את הסוס באגרוף והכה אותו הרבה ושחק ממנו השני ואמר לו הלא אתה מכה את ידך, ומה תועיל להסוס הכאה זו רק אתה צריך לקח רצועה, שמכין בה הסוסים, להכות אותו והלך ועשה כן ולקח רצועה והתחיל להכות את הסוס ועמד הסוס ורץ בבהלה גדולה וברח ונשא אותם והשליך אותם לתוך רפש וטיט והסוס בר... לחץ להמשך...
חיי מוהר"ן - תקפא - עבודת השם
חיי מוהר"ן - תקפא - עבודת השם אות תקפא שמעתי איך שרבנו זכרונו לברכה כתב פעם אחת מכתב לבתו שרה זכרונה לברכה באהבה וחבה גדולה ואיך שהוא משתוקק מאד שתהיה על שלחנו בכדי שיוכל להשתעשע עמה בכל יום, ולקבל מדבוריה חכמה ויראה. הלא את דומה שם כהדס במדבר שאין מי שיקבל ממנו ריחו הטוב וכו' אות תקפב שמעתי מאיש אחד מאנשי שלומנו שעמד אז עם עוד כמה אנשים מאנשי שלומנו בשעה שקבלה את המכתב הנ"ל וקראה אותו ובכתה לפניהם בדמעות שליש ואמרה מסתמא אני עכשו במדרגה פחותה ושפלה מאד כשאבי משבח אותי בעיני כל כך. כי שמעתי מאבי שאמר להרב רבי נתן שלפעמים הוא משבח את אחד בעיניו ... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צ - אָנכִי אֶשְׂמַח בַּה' יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צ - אנכי אשמח בה' יתמו חטאים מן הארץ [לשון החברים] אנכי אשמח בה' יתמו חטאים מן הארץ הנה ידוע, כי כל החסרונות שבאים לאדם הן באין מחמת השבירה, שנפלו ניצוצות ונחסרו מהשכינה כידוע והתקון הוא על ידי שמשמח את עצמו באלקיו אזי נשלמו כל החסרונות מהשבירה, ונתעלה כל הניצוצות אנכי אשמח בה' יתמו ונשלמו כל החטאים, הינו החסרונות כמו שכתוב: "והייתי אני ובני שלמה חטאים" מן הארץ הינו ארץ העליונה בחינת השכינה... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עה - יְבָרְכֵנוּ אֱלקִים וְיִירְאוּ אתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עה - יברכנו אלקים וייראו אתו כל אפסי ארץ [לשון החברים] יברכנו אלהים וייראו אתו כל אפסי ארץ דהנה, יש מדת נצחון ומחלקת ומלחמה ומהיכן בא מדה זו ? מדמים שעדין לא עבד בהם השם יתברך כמו שכתוב: "ויז נצחם" ופרש רש"י: 'דמים' 'ולא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום' וכו' ובמחלקת יש בחינת העושה שלום והוא בחינת העלאת מיין נוקבין למשל, כשנופל לאדם איזה קשיא, הוא בחינות מחלקת והתרוץ, הוא בחינת העושה שלום והוא העלאת מיין נוקבין ולפעמים, שלום עושה שלום במקום אחר והוא העלאת מיין נוקבין למקום אחר ותורה ותפילה, הוא גם כן ב... לחץ להמשך...
עבור לדף > 1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן




האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב

© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים, ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.

דף זה הופיע ב 0.8281 שניות - עכשיו 17_02_2020 השעה 06:06:09 - wesi2