ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 סיפורי מעשיות - מעשה ב - מעשה ממלך וקיסר / מעשה במלך וקיסר
מעשה בקיסר אחד, שלא היה לו בנים גם מלך אחד לא היה לו בנים ונסע הקיסר על הארץ לשוטט לבקש אולי ימצא איזה עצה ותרופה להוליד בנים גם המלך נסע כמו כן ונזדמנו שניהם לפנדק אחד, ולא היו יודעים זה מזה והכיר הקיסר בהמלך, שיש לו נמוס [של מלכות] ושאל אותו והודה לו שהוא מלך גם המלך הכיר בקיסר גם כן, והודה לו גם כן והודיעו זה לזה שנוסעים בשביל בנים ונתקשרו שניהם באם שיבואו לביתם ויולידו נשותיהם זכר ונקבה באפן שיהיו יכולים להתחתן אזי יתחתנו בין שניהם ונסע הקיסר לביתו והוליד בת והמלך נסע לביתו והוליד בן וההתקשרות הנ"ל נשכח מהם ושלח הקיסר את בתו ללמד גם המלך שלח את בנו ללמד ונזדמנו שניהם אצל מלמד אחד והיו אוהבים זה את זה מאד, ונתקשרו ביניהם, שישאו זה לזה ונטל הבן מלך טבעת ונתן על ידה, ונתחתנו יחד אחר כך שלח הקיסר אחר בתו והביאה לביתו גם המלך שלח אחר בנו והביאו לביתו והיו מדברים שדוכים לבת הקיסר ולא רצתה שום שדוך מחמת התקשרות הנ"ל והבן מלך היה מגעגע מאד אחריה גם הבת קיסר היתה עצבה תמיד והיה הקיסר מוליכה לחצרות שלו ופלטין [ארמון] שלו והראה אותה גדלתה והיא היתה עצבה והבן מלך היה מגעגע מאד אחריה עד שנחלה וכל מה ששאלו אותו על מה אתה חולה, לא רצה להגיד ואמרו להמשמש אותו: אולי תוכל אתה לחקר אצלו? ואמר להם, שהוא יודע כי הוא היה עמו אז במקום שלמד שם, והגיד להם הדבר ואזי נזכר המלך, שכבר נתחתן הוא עם הקיסר מקדם והלך וכתב להקיסר, שיכין עצמו על החתנה כי כבר נתקשרו מקדם כנ"ל ולא רצה הקיסר אך לא היה יכול להעיז ולסרב והשיב לו, שישלח המלך בנו אליו, ויראה אם יוכל לנהג מדינות אזי ישיא בתו אליו ושלח בנו אליו [הינו שהמלך שלח בנו להקיסר, כאשר צוה הקיסר כנ"ל] והושיבו הקיסר בתוך חדר ומסר לו נירות של עסקי המדינה לראות אם יוכל לנהג את המדינה והבן מלך היה מתגעגע מאד לראות אותה ולא היה אפשר לו לראותה פעם אחד הלך אצל כתל של אספקלריא [מראה] וראה אותה, ונפל חלשות ובאתה היא אליו ונערתו וספרה לו, שאינה רוצה שום שדוך מחמת ההתקשרות עמו ואמר לה: מה נעשה, ואביך אינו רוצה? ואמרה: אף על פי כן אחר כך התיעצו, שיניחו לפרש עצמם על הים ושכרו להם ספינה ופרשו בים והלכו על הים אחר כך רצו לקרב עצמם אל הספר [שפת הים] ובאו לספר והיה שם יער והלכו לשם ולקחה הבת קיסר הטבעת ונתנה לו, והיא שכבה שם אחר כך ראה הבן מלך, שבסמוך תעמד, והניח הטבעת אצלה אחר כך עמדו והלכו אל הספינה בתוך כך נזכרה, ששכחו הטבעת שם ושלחה אותו אחרי הטבעת והלך לשם ולא היה יכול למצא המקום והלך למקום אחר, ולא היה יכול למצא הטבעת והיה הולך לבקשו ממקום למקום עד שנתעה, ולא היה יכול לחזר והיא הלכה לבקשו, ונתעית גם כן והיה הוא הולך ותועה, הולך ותועה אחר כך ראה דרך, והלך לישוב ולא היה לו מה לעשות, ונעשה משרת גם היא היתה הולכת ותועה וישבה עצמה, שתשב אצל הים והלכה אל שפת הים והיה שם אילנות של פרות, וישבה שם וביום היתה הולכת אצל הים, אולי תמצא עוברים ושבים והיתה מתפרנסת מהפרות ובלילה היתה עולה על אילן כדי שתהיה נשמרת מן החיות ויהי היום, והיה סוחר גדול מפלג מאד והיה לו משא ומתן בכל העולם והיה לו בן יחיד והסוחר היה זקן פעם אחד אמר הבן לאביו. באשר שאתה זקן ואני נער והנאמנים שלך אינם משגיחים כלל עלי ואתה תסתלק, ואהיה נשאר ריק, ולא אדע מה לעשות בכן תן לי ספינה עם סחורה ואלך על הים כדי להיות בקי במשא ומתן ונתן לו אביו ספינה עם סחורה והלך למדינות, ומכר הסחורה, וקנה סחורה אחרת והצליח בהיותו על הים, ראו אותן האילנות הנ"ל [שהיתה הבת קיסר שם] וסברו שהוא ישוב, ורצה לילך לשם וכשנתקרבו ראו שהם אילנות, ורצו לחזר בתוך כך הציץ הסוחר [הינו בן הסוחר הנ"ל] לתוך הים וראה שם אילן, ועליו כמראה אדם וסבר שמא הוא טועה עצמו והגיד לשאר האנשים שהיו שם והביטו וראו גם כן כמראה אדם על האילן והתישבו להתקרב לשם ושלחו איש עם ספינה קטנה לשם והם היו מביטים בתוך הים כדי לכון את השליח שלא יטעה מן הדרך כדי שילך מכון אל האילן הנ"ל והלך לשם, וראה, שיושב שם אדם, והגיד להם והלך בעצמו [בן הסוחר הנ"ל] וראה, שיושבת שם [הינו הבת קיסר הנ"ל, שהיתה יושבת שם כנ"ל] ואמר לה שתרד ואמרה לו, שאינה רוצה לכנס אל הספינה כי אם שיבטיחה, שלא יגע בה כי אם כשיבוא לביתו וישא אותה כדת והבטיח לה ונכנסה אצלו לספינה וראה, שהיא מזמרת על כלי זמר ויכולה לדבר בכמה לשונות ושמח על שנזדמנה לו אחר כך, כשהתחילו להתקרב לביתו אמרה לו שהישר שילך לביתו ויודיע לאביו וקרוביו וכל מידעיו, שכלם יצאו לקראתה באשר שמוליך אשה חשובה כזו ואחר כך יתודע לו מי היא [כי גם מקדם התנה היא עמו שלא ישאל אותה מי היא עד אחר החתנה, אז ידע מי היא] והסכים עמה אמרה לו: גם הישר באשר שאתה מוליך אשה כזו שתשכר את כל המלחים המוליכין הספינה למען ידעו, שהסוחר שלהם יש לו נשואין עם אשה כזו והסכים עמה ולקח יין טוב מאד, שהיה לו בספינה, ונתן להם, ונשתכרו מאד והוא הלך לביתו להודיע לאביו וקרוביו כנ"ל והמלחים נשתכרו ויצאו מן הספינה, ונפלו ושכבו בשכרותם ובעוד שהיו מכינים עצמם שם לילך לקראתה עם כל המשפחה הלכה היא והתירה הספינה מן הספר ופרשה הוילונות [הינו המפרשים], והלכה לה עם הספינה והם באו אל הספינה [הינו כל המשפחה של הסוחר] ולא מצאו דבר וחרה להסוחר, אבי הבן הנ"ל, מאד והוא צועק ואומר [הינו הבן של הסוחר הנ"ל שהיה בא עם הספינה הנ"ל צעק ואמר] : תאמין לי, שהבאתי ספינה עם סחורה וכו' והם אינם רואים דבר ואמר לו: תשאל להמלחים! והלך לשאל אותם, והם שוכבים שכורים אחר כך ננערו ושאל להם, ואינם יודעים כלל מה עבר עליהם רק יודעים, שהביאו ספינה עם כל הנ"ל, ואינם יודעים היכן הוא וחרה הסוחר מאד על בנו, וגירשו מביתו, ולא יבוא לנגד פניו והלך ממנו נע ונד והיא [היינו הבת קיסר הנ"ל] היתה הולכת על הים ויהי היום, והיה מלך אחד, והיה בונה לו ארמון על הים כי שם הוטב בעיניו לבנות ארמון מחמת אויר הים והספינות הולכות שם והיא [הינו הבת קיסר הנ"ל] היתה הולכת על הים ובאתה סמוך לארמון של המלך הנ"ל והמלך הביט וראה ספינה בלי מנהיגים, ואין שם אנשים וסבר שהוא טועה עצמו וצוה לאנשיו, שיסתכלו, וראו גם כן כן והיא נתקרבה אל הארמון אחר כך התישבה עצמה: למה לה הארמון? והתחילה לחזר ושלח המלך והחזירה והביאה לביתו והמלך הנ"ל לא היה לו אשה כי לא היה יכול לברר לו כי מי שהיה רוצה לא רצתה היא, וכן להפך וכשבאתה לשם הבת קיסר הנ"ל אמרה לו, שישבע לה, שלא יגע בה עד שישאנה כדת ונשבע לה ואמרה לו, שראוי שלא יפתח את הספינה שלה ולא יגע בה רק שתעמד כך על הים עד הנשואין ואז יראו הכל את רבוי הסחורה שהביאה לבל יאמרו, שלקח אשה מן השוק והבטיח לה כן והמלך כתב לכל המדינות, שיתקבצו ויבואו על החתנה שלו ובנה ארמון בשבילה והיא צותה, שיביאו לה אחד עשר בנות שרים שיהיו עמה וצוה המלך, ושלחו לה אחד עשר בנות שרים גדולים מאד ובנאו לכל אחת ארמון מיחד והיא היתה לה גם כן ארמון מיחד והיו מתקבצות אליה, והיו מזמרות בכלי שיר ומשחקים שם עמה פעם אחת אמרה להם, שתלך עמהם על הים והלכו עמה, והיו משחקים שם ואמרה להם, שתכבד אותם ביין טוב שיש לה ונתנה להם מהיין שבספינה ונשתכרו ונפלו ושכבו והלכה והתירה הספינה ופרשה הוילונות [המפרשים] וברחה עם הספינה והם [הינו המלך ואנשיו] הציצו וראו שהספינה איננה ונבהלו מאד ואמר המלך: הזהרו שלא להגיד לה פתאם כי צערה יהיה גדול מאד על ספינה יקרה כזו [כי המלך לא היה יודע שהיא בעצמה ברחה עם הספינה והיה סבור שהיא עדין בחדרה] גם אולי תסבר, שהמלך נתן לאחד את הספינה רק ישלחו את שררה אחת מהבנות שרים הנ"ל להגיד לה בחכמה והלכו לחדר אחד ולא מצאו אדם וכן לחדר שני וכן לכל האחד עשר חדרים ולא מצאו אדם והסכימו לשלח בלילה שררה זקנה להגיד לה והלכו לחדרה ולא מצאו אדם, ונבהלו מאד ואביהן של הבנות שרים הנ"ל שהיו רגילים שיגיעו להם אגרות זה מזה ועתה ראו שהם שולחים אגרות ואין להם שום אגרת מבנותיהם עמדו השרים ונסעו בעצמן לשם ולא מצאו את בנותיהם וחרה להם מאד ואמרו לשלח את המלך [דהינו למקום ששולחין החיבים מיתה] כי הם היו השרי מלוכה אך נתישבו מה חטא המלך שיתחיב שלוח כי נאנס בדבר? והסכימו להעבירו ממלכותו ולגרשו והעבירו אותו וגרשוהו והלך לו והיא [הינו הבת קיסר הנ"ל, שברחה עם האחד עשר בנות שרים] הלכה עם הספינה אחר כך ננערו השרות הנ"ל [והתחילו שוב לשחק כמקדם כי לא ידעו שהספינה כבר הלכה מן הספר] ואמרו לה: נחזר! והשיבה להם: נשהה עוד כאן קצת אחר כך עמד רוח סערה ואמרו: נחזר לביתנו! והודיעה להם, שהספינה כבר פרשה מן הספר ושאלו אותה על מה עשתה כן ואמרה, שהיתה יראה פן תשבר מחמת הרוח סערה על כן הכרחה להתירה ולפרש הוילאות [מפרשים] והיו הולכים על הים [הבת קיסר עם האחד עשר בנות שרים הנ"ל] והיו מזמרים שם בכלי זמר ופגעו בפלטין ואמרו לה השרות הנ"ל: נתקרב לשם! ולא רצתה ואמרה כי נתחרטה על שנתקרבה אצל ארמון הנ"ל [הינו על שנתקרבה לארמון של המלך הנ"ל שרצה לשא אותה כנ"ל] אחר כך ראו כמין אי הים, ונתקרבו לשם והיו שם שנים עשר גזלנים, ורצו להרגם ושאלה היא: מי הגדול שבכם? והראו לה אמרה לו: מה מעשיכם? אמר לה, שהם גזלנים אמרה לו: אף אנחנו גזלנים רק שאתם גזלנים בגבורה שלכם ואנחנו גזלנים על ידי חכמה כי אנו מלמדים בלשונות ובכלי זמר בכן מה בצע כי תהרגו אותנו?! הלא טוב שתשאו אותנו לנשים ויהיה לכם גם העשירות שלנו והראתה היא להם מה שבספינה, ונתרצו לדבריה והראו הגזלנים להם גם כן כל העשירות שלהם והוליכו אותם בכל המקומות שלהם והסכימו שלא יהיו נושאים בבת אחת, כי אם בזה אחר זה [הינו שכל הגזלנים הנ"ל לא יהיו נושאים את השררות הנ"ל כלם בבת אחת רק הנשואין שלהם יהיה בזה אחר זה] גם שיבררו לכל אחד שררה אחת לפי הראוי לו הגדול לפי גדלו וכו' אחר כך אמרה להם שתכבד אותם ביין טוב, נפלא מאד, שיש לה בספינה שאינה מסתפקת ממנו רק הוא טמון אצלה עד יום שיזמן לה השם יתברך הזווג שלה ונתנה להם היין בשנים עשר גביעים ואמרה, שכל אחד ישתה לכל אחד מהשנים עשר ושתו ונשתכרו ונפלו ואמרה לחברותיה הנ"ל: לכו ושחטו כל אחת את בעלה והלכו ושחטו כלם ומצאו שם עשירות מפלג מאד, שלא היה אצל שום מלך והסכימו שלא לקח נחשת ולא כסף כי אם זהב ואבנים טובות והשליכו מן הספינה שלהם דברים שאינם חשובים כל כך וטענו כל הספינה עם דברים יקרים זהב ואבנים טובות שמצאו שם והסכימו שלא לילך עוד מלבש כמו נשים ותפרו להם בגדי זכרים, מלבושי אשכנז, והלכו עם הספינה ויהי היום והיה מלך אחד זקן והיה לו בן יחיד והשיא אותו, ומסר מלכותו לבנו אמר הבן מלך, שילך ויטיל עם אשתו בים כדי שתהיה רגילה באויר הים פן, חס ושלום, מכרחים באיזו פעם לברח בים והלך עם אשתו עם השרי מלוכה ופרשו בספינה והיו שם שמחים ומשחקים מאד אחר כך אמרו שיפשטו כלם בגדיהם [הינו הבן מלך עם השרי מלוכה שהיו שם בספינה התיעצו מחמת שמחה שיהיו כלם פושטים את בגדיהם וכן עשו] ולא נשאר עליהם כי אם הכתנת והיו מתחזקין לעלות על התרן והיה הבן מלך הנ"ל מתחזק לעלות לשם והיא [הינו הבת קיסר הנ"ל] באתה עם הספינה [שלה הנ"ל] וראתה אותו הספינה הנ"ל [הינו הספינה של הבן מלך עם שרי מלוכה הנ"ל] ובתחלה היתה יראה להתקרב אחר כך נסמכו קצת, וראו שהם משחקים מאד והבינו שאינם גזלנים והתחילו להתקרב אמרה הבת קיסר לחברותיה. אני יכולה להפיל את אותו הקרח לתוך הים [הינו את הבן מלך הנ"ל שהיה עולה בראש התרן, כנ"ל] כי הבן מלך הנ"ל היה קרח דהינו שהיה מקרח ראשו משערות אמרו לה: ואיך אפשר, הלא אנו רחוקים מהם מאד? אמרה להן שיש זכוכית ששורף, ועל ידי זה תפיל אותו ואמרה שלא להפיל אותו [אלא] עד שיעלה על ראש התרן ממש כי כשהוא באמצעית התרן אזי כשיפל, יפל אל תוך הספינה אבל כשיעלה בראש, אזי כשיפל, יפל לתוך הים המתינה עד שעלה אל ראש התרן ממש ולקחה הזכוכית ששורף נגד החמה [שקורין ברען בריל] וכונה נגד מחו עד שנכוה מחו ונפל לתוך הים וכיון שראו [אנשי הספינה של המלך הנ"ל] שנפל נעשה שם רעש גדול כי איך יוכלו לחזר לביתם, כי המלך ימות מחמת צער ואמרו להתקרב אל הספינה שרואין [הינו לספינה זו הנ"ל של הבת קיסר] אולי יש שם איזה דקטור [רופא] שיוכל לתן להם עצה והתקרבו אל הספינה הנ"ל [הינו הספינה של הבת קיסר עם השרות הנ"ל] ואמרו להם [אנשי הספינה של המלך להשרות עם הבת קיסר הנ"ל] שלא יתיראו כלל, כי לא יעשו להם כלל שאלו אותם: אולי יש ביניכם דוקטור שיתן לנו עצה וספרו להם כל המעשה, ושבן המלך נפל לתוך הים ואמרה הבת קיסר, שיוציאו אותו מן הים והלכו ומצאו אותו והוציאו אותו ולקחה הדפק בידה, ואמרה שנשרף מחו וקרעו המח ומצאו שכדבריה כן הוא ונבהלו מאד ובקשו ממנה שתלך עמהם לביתם ותהיה דוקטור אצל המלך ותהיה חשובה וגדולה מאד ולא רצתה ואמרה כי איננה דוקטור רק שיודעת סתם דברים הללו ולא רצו [אנשי הספינה של המלך] לחזר לביתם והלכו שתי הספינות ביחד והוטב בעיני השרי מלוכה מאד שהמלכה שלהם תשא את הדוקטור מחמת גדל חכמתו שראו בו [כי השרי מלוכה של בן המלך הנ"ל, שנפל ומת סברו שהבת קיסר עם השרות הנ"ל הם זכרים כי היו מלבשים במלבושי זכרים כנ"ל על כן רצו שהמלכה שלהם, שהיא אשת בן המלך שמת תשא את הדוקטור שהיא באמת הבת קיסר שהיו סבורים שהיא דוקטור מחמת שידעה בחכמתה שנשרף המח של בן המלך שנפל כנ"ל] ושיהיה הוא מלך שלהם ואת המלך שלהם [הינו המלך הזקן הנ"ל] יהרגו [כל זה היו רוצים מאד השרי מלוכה הנ"ל] אך שלא היה אפשר לדבר דבר כזה אל המלכה שהיא תשא דוקטור גם להמלכה הוטב גם כן מאד שתשא את הדוקטור אך שהיתה מתיראה מן המדינה פן לא יתרצו שיהיה הוא מלך והסכימו לעשות משתאות כדי שעל המשתה בשעת חדוה יוכלו לדבר מזה והיו עושין משתה אצל כל אחד ביומו כשהגיע יום משתה של הדוקטור [הינו הבת קיסר] נתן להם מיין שלו הנ"ל ונשתכרו בשעת חדוה אמרו השרים. מה יפה היה שהמלכה תשא את הדוקטור ואמר הדוקטור יפה מאד היה רק אם היו מדברים זאת בלתי פה שתוי [הינו שלא בשעת שכרות] נענית המלכה גם כן ואמרה. מה יפה היה שהיא תשא את הדוקטור רק שהמדינה תסכים על זה השיב שנית הדוקטור [הינו בת הקיסר] יפה מאד היה רק אם היו מדברים זאת בלתי פה שתוי אחר כך כשהקיצו משכרותם נזכרו השרים מה שאמרו ונתבישו בעצמן מהמלכה, שאמרו דבר כזה אך הלא היא גם כן בעצמה אמרה זאת והיא גם כן נתבישה מפניהם, אך הלא גם הם אמרו זאת והתחילו לדבר מזה ונסכם ביניהם כן ונתחתנה היא עם הדוקטור [וכנ"ל הינו עם בת הקיסר, שסברו שהיא דוקטור כנ"ל] והלכו למדינתם וכשראו בני המדינה שהם באים, שמחו מאד כי זה זמן רב שהלך הבן מלך, ולא ידעו היכן הוא והמלך הזקן כבר מת בטרם ביאתם אחר כך ראו [בני המדינה] שהבן מלך, שהוא מלך שלהם, איננו ושאלו: היכן הוא מלכנו? וספרו להם כל המעשה איך שכבר מת, ושכבר קבלו להם מלך זה, שבא עמהם ושמחו מאד על שבא להם מלך חדש והמלך [הינו בת הקיסר הנ"ל, שהיא נעשית עתה מלך כנ"ל] צוה להכריז בכל מדינה ומדינה שכל מי שנמצא בכל מקום שהוא גר או אורח ובורח ומגרש שכלם יבואו על החתנה שלו איש מהם לא יהיה נעדר, ויקבלו מתנות גדולות וצוה [המלך הנ"ל, הינו בת הקיסר] שיעשו סביב סביב כל העיר מעינות כדי שכשאחד ירצה לשתות לא יצטרך לילך ולשתות רק כל אחד ימצא מעין אצלו וצוה [המלך הנ"ל, הינו בת הקיסר] לציר צורתו אצל כל מעין ומעין ושיעמדו שומרים וישמרו באם שיבוא אחד ויסתכל ביותר על הצורה ויעשה רע פנים [הינו שישתנה פניו כמו מי שמביט היטב על איזה דבר ומשתומם ומצטער] אזי יתפסו אותו בתפיסה וכן עשו ובאו אלו השלושה הנ"ל דהינו בן המלך הראשון שהוא החתן האמת של בת הקיסר הזאת [שהיא המלך עכשו כנ"ל] ובן הסוחר הנ"ל [שגרשו אביו מחמת הבת הקיסר הזאת שברחה עם הספינה עם כל הסחורה כנ"ל] והמלך שהעבירוהו [גם כן על ידה כי ברחה ממנו עם האחד עשר שרות כנ"ל] וכל אחד מאלו השלושה הכיר שזה צורתה והסתכלו ונזכרו ונצטערו [הינו שבאו אצל המעינות הנ"ל וראו צורתה שהיתה מצירת שם והכירו אותה, והיו מסתכלים ביותר וכו'] ותפסו אותם בתפיסה בשעת חתנה צוה המלך [הינו הבת הקיסר] שיבואו השבויים לפניו והביאו השלושה הנ"ל והכירה אותם, והם לא הכירוה מחמת שמלבשת כמו איש ענתה הבת קיסר ואמרה: אתה מלך [הינו המלך שהעבירוהו הנ"ל שהוא אחד משלושת השבויים הנ"ל] אותך העבירו בשביל האחד עשר בנות שרים שנאבדו הרי לך הבנות שרים שוב למדינתך ולמלכותך [כי האחד עשר בנות שרים היו עמה כאן כנ"ל] אתה סוחר [הינו בתחלה דברה להמלך שהעבירוהו הנ"ל עכשו חזרה פניה ודברה עם הסוחר הינו עם בן הסוחר הנ"ל] אותך גרש אביך בשביל הספינה עם סחורה שנאבדה ממך [כנ"ל] הרי לך הספינה שלך עם כל הסחורה ועל שנשתהה המעות כל כך יש לך עתה עשירות בספינה בכפלי כפלים ממה שהיה [כי הספינה בעצמה עם כל הסחורה של בן הסוחר שהיא ברחה עמה כנ"ל עדין היה אצלה בשלמות כנ"ל ונוסף לזה היה בספינה כל העשירות שלקחה אצל הגזלנים הנ"ל שהיה עשירות מפלג מאד, כפלי כפלים כנ"ל] ואתה בן מלך [הינו החתן שלה באמת] נלכה ונסעה ושבו לביתם ברוך ה' לעולם אמן ואמן
מַעֲשֶׂה בְּקֵיסָר אֶחָד, שֶׁלּא הָיָה לוֹ בָּנִים
גַּם מֶלֶךְ אֶחָד לא הָיָה לוֹ בָּנִים
וְנָסַע הַקֵּיסָר עַל הָאָרֶץ לְשׁוֹטֵט לְבַקֵּשׁ
אוּלַי יִמְצָא אֵיזֶה עֵצָה וּתְרוּפָה לְהוֹלִיד בָּנִים
גַּם הַמֶּלֶךְ נָסַע כְּמוֹ כֵן
וְנִזְדַּמְּנוּ שְׁנֵיהֶם לְפֻנְדָּק אֶחָד, וְלא הָיוּ יוֹדְעִים זֶה מִזֶּה
וְהִכִּיר הַקֵּיסָר בְּהַמֶּלֶךְ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ נִמּוּס [שֶׁל מַלְכוּת]
וְשָׁאַל אוֹתוֹ
וְהוֹדָה לוֹ שֶׁהוּא מֶלֶךְ
גַם הַמֶּלֶךְ הִכִּיר בַּקֵּיסָר גַּם כֵּן, וְהוֹדָה לוֹ גַּם כֵּן
וְהוֹדִיעוּ זֶה לָזֶה שֶׁנּוֹסְעִים בִּשְׁבִיל בָּנִים
וְנִתְקַשְּׁרוּ שְׁנֵיהֶם
בְּאִם שֶׁיָּבוֹאוּ לְבֵיתָם וְיוֹלִידוּ נְשׁוֹתֵיהֶם זָכָר וּנְקֵבָה
בְּאפֶן שֶׁיִּהְיוּ יְכוֹלִים לְהִתְחַתֵּן
אֲזַי יִתְחַתְּנוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם
וְנָסַע הַקֵּיסָר לְבֵיתוֹ וְהוֹלִיד בַּת
וְהַמֶּלֶךְ נָסַע לְבֵיתוֹ וְהוֹלִיד בֵּן
וְהַהִתְקַשְּׁרוּת הַנַּ"ל נִשְׁכַּח מֵהֶם
וְשָׁלַח הַקֵּיסָר אֶת בִּתּוֹ לִלְמד
גַּם הַמֶּלֶךְ שָׁלַח אֶת בְּנוֹ לִלְמד
וְנִזְדַּמְּנוּ שְׁנֵיהֶם אֵצֶל מְלַמֵּד אֶחָד
וְהָיוּ אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה מְאד, וְנִתְקַשְּׁרוּ בֵּינֵיהֶם, שֶׁיִשְּׂאוּ זֶה לָזֶה
וְנָטַל הַבֶּן מֶלֶךְ טַבַּעַת וְנָתַן עַל יָדָהּ, וְנִתְחַתְּנוּ יַחַד
אַחַר כָּךְ שָׁלַח הַקֵּיסָר אַחַר בִּתּוֹ וֶהֱבִיאָהּ לְבֵיתוֹ
גַּם הַמֶּלֶךְ שָׁלַח אַחַר בְּנוֹ וֶהֱבִיאוֹ לְבֵיתוֹ
וְהָיוּ מְדַבְּרִים שִׁדּוּכִים לְבַת הַקֵּיסָר
וְלא רָצְתָה שׁוּם שִׁדּוּךְ מֵחֲמַת הִתְקַשְּׁרוּת הַנַּ"ל
וְהַבֶּן מֶלֶךְ הָיָה מְגַעְגֵּעַ מְאד אַחֲרֶיהָ
גַּם הַבַּת קֵיסָר הָיְתָה עֲצֵבָה תָּמִיד
וְהָיָה הַקֵּיסָר מוֹלִיכָהּ לַחֲצֵרוֹת שֶׁלּוֹ וּפָלָטִין [ארמון] שֶׁלּוֹ
וְהֶרְאָה אוֹתָהּ גְּדֻלָּתָהּ
וְהִיא הָיְתָה עֲצֵבָה
וְהַבֶּן מֶלֶךְ הָיָה מְגַעְגֵּעַ מְאד אַחֲרֶיהָ עַד שֶׁנֶּחֱלָה
וְכָל מַה שֶּׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ עַל מָה אַתָּה חוֹלֶה, לא רָצָה לְהַגִּיד
וְאָמְרוּ לְהַמְשַׁמֵּשׁ אוֹתוֹ: אוּלַי תּוּכַל אַתָּה לַחֲקר אֶצְלוֹ?
וְאָמַר לָהֶם, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ
כִּי הוּא הָיָה עִמּוֹ אָז בַּמָּקוֹם שֶׁלָּמַד שָׁם, וְהִגִּיד לָהֶם הַדָּבָר
וַאֲזַי נִזְכַּר הַמֶּלֶךְ, שֶׁכְּבָר נִתְחַתֵּן הוּא עִם הַקֵּיסָר מִקּדֶם
וְהָלַךְ וְכָתַב לְהַקֵּיסָר, שֶׁיָּכִין עַצְמוֹ עַל הַחֲתֻנָּה
כִּי כְּבָר נִתְקַשְּׁרוּ מִקּדֶם כַּנַּ"ל
וְלא רָצָה הַקֵּיסָר
אַךְ לא הָיָה יָכוֹל לְהָעִיז וּלְסָרֵב
וְהֵשִׁיב לוֹ, שֶׁיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ בְּנוֹ אֵלָיו, וְיִרְאֶה אִם יוּכַל לִנְהג מְדִינוֹת
אֲזַי יַשִּׂיא בִּתּוֹ אֵלָיו
וְשָׁלַח בְּנוֹ אֵלָיו
[הַיְנוּ שֶׁהַמֶּלֶךְ שָׁלַח בְּנוֹ לְהַקֵּיסָר, כַּאֲשֶׁר צִוָּה הַקֵּיסָר כַּנַּ"ל]
וְהוֹשִׁיבוֹ הַקֵּיסָר בְּתוֹךְ חֶדֶר
וּמָסַר לוֹ נְיָרוֹת שֶׁל עִסְקֵי הַמְּדִינָה
לִרְאוֹת אִם יוּכַל לִנְהג אֶת הַמְּדִינָה
וְהַבֶּן מֶלֶךְ הָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ מְאד לִרְאוֹת אוֹתָהּ
וְלא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לִרְאוֹתָהּ
פַּעַם אֶחָד הָלַךְ אֵצֶל כּתֶל שֶׁל אַסְפַּקְלַרְיָא [מראה]
וְרָאָה אוֹתָהּ, וְנָפַל חַלָּשׁוּת
וּבָאתָה הִיא אֵלָיו וְנִעֲרַתּוּ
וְסִפְּרָה לוֹ, שֶׁאֵינָהּ רוֹצָה שׁוּם שִׁדּוּךְ מֵחֲמַת הַהִתְקַשְּׁרוּת עִמּוֹ
וְאָמַר לָהּ: מַה נַּעֲשֶׂה, וְאָבִיךְ אֵינוֹ רוֹצֶה?
וְאָמְרָה: אַף עַל פִּי כֵן
אַחַר כָּךְ הִתְיַעֲצוּ, שֶׁיַּנִּיחוּ לִפְרשׂ עַצְמָם עַל הַיָּם
וְשָׂכְרוּ לָהֶם סְפִינָה וּפָרְשׂוּ בַּיָּם וְהָלְכוּ עַל הַיָּם
אַחַר כָּךְ רָצוּ לְקָרֵב עַצְמָם אֶל הַסְּפָר [שפת הים]
וּבָאוּ לַסְּפָר
וְהָיָה שָׁם יַעַר
וְהָלְכוּ לְשָׁם
וְלָקְחָה הַבַּת קֵיסָר הַטַּבַּעַת וְנָתְנָה לוֹ, וְהִיא שָׁכְבָה שָׁם
אַחַר כָּךְ רָאָה הַבֶּן מֶלֶךְ, שֶׁבְּסָמוּךְ תַּעֲמד, וְהִנִּיחַ הַטַּבַּעַת אֶצְלָהּ
אַחַר כָּךְ עָמְדוּ וְהָלְכוּ אֶל הַסְּפִינָה
בְּתוֹךְ כָּךְ נִזְכְּרָה, שֶׁשָּׁכְחוּ הַטַּבַּעַת שָׁם
וְשָׁלְחָה אוֹתוֹ אַחֲרֵי הַטַּבַּעַת וְהָלַךְ לְשָׁם
וְלא הָיָה יָכוֹל לִמְצא הַמָּקוֹם
וְהָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר, וְלא הָיָה יָכוֹל לִמְצא הַטַּבַּעַת
וְהָיָה הוֹלֵךְ לְבַקְּשׁוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם
עַד שֶׁנִּתְעָה, וְלא הָיָה יָכוֹל לַחֲזר
וְהִיא הָלְכָה לְבַקְּשׁוֹ, וְנִתְעֵית גַּם כֵּן
וְהָיָה הוּא הוֹלֵךְ וְתוֹעֶה, הוֹלֵךְ וְתוֹעֶה
אַחַר כָּךְ רָאָה דֶּרֶךְ, וְהָלַךְ לְיִשּׁוּב
וְלא הָיָה לוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת, וְנַעֲשָׂה מְשָׁרֵת
גַּם הִיא הָיְתָה הוֹלֶכֶת וְתוֹעָה
וְיִשְּׁבָה עַצְמָהּ, שֶׁתֵּשֵׁב אֵצֶל הַיָּם
וְהָלְכָה אֶל שְׂפַת הַיָּם
וְהָיָה שָׁם אִילָנוֹת שֶׁל פֵּרוֹת, וְיָשְׁבָה שָׁם
וּבַיּוֹם הָיְתָה הוֹלֶכֶת אֵצֶל הַיָּם, אוּלַי תִּמְצָא עוֹבְרִים וְשָׁבִים
וְהָיְתָה מִתְפַּרְנֶסֶת מֵהַפֵּרוֹת
וּבַלַּיְלָה הָיְתָה עוֹלָה עַל אִילָן כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נִשְׁמֶרֶת מִן הַחַיּוֹת
וַיְהִי הַיּוֹם, וְהָיָה סוֹחֵר גָּדוֹל מֻפְלָג מְאד
וְהָיָה לוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן בְּכָל הָעוֹלָם
וְהָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד
וְהַסּוֹחֵר הָיָה זָקֵן
פַּעַם אֶחָד אָמַר הַבֵּן לְאָבִיו.
בַּאֲשֶׁר שֶׁאַתָּה זָקֵן וַאֲנִי נַעַר
וְהַנֶּאֱמָנִים שֶׁלְּךָ אֵינָם מַשְׁגִּיחִים כְּלָל עָלַי
וְאַתָּה תִּסְתַּלֵּק, וְאֶהְיֶה נִשְׁאָר רֵיק, וְלא אֵדַע מַה לַּעֲשׂוֹת
בְּכֵן תֵּן לִי סְפִינָה עִם סְחוֹרָה
וְאֵלֵךְ עַל הַיָּם כְּדֵי לִהְיוֹת בָּקִי בְּמַשָּׂא וּמַתָּן
וְנָתַן לוֹ אָבִיו סְפִינָה עִם סְחוֹרָה
וְהָלַךְ לַמְּדִינוֹת, וּמָכַר הַסְּחוֹרָה, וְקָנָה סְחוֹרָה אַחֶרֶת וְהִצְלִיחַ
בִּהְיוֹתוֹ עַל הַיָּם, רָאוּ אוֹתָן הָאִילָנוֹת הַנַּ"ל [שֶׁהָיְתָה הַבַּת קֵיסָר שָׁם]
וְסָבְרוּ שֶׁהוּא יִשּׁוּב, וְרָצָה לֵילֵךְ לְשָׁם
וּכְשֶׁנִּתְקָרְבוּ רָאוּ שֶׁהֵם אִילָנוֹת, וְרָצוּ לַחֲזר
בְּתוֹךְ כָּךְ הֵצִיץ הַסּוֹחֵר [הַיְנוּ בֶּן הַסּוֹחֵר הַנַּ"ל] לְתוֹךְ הַיָּם
וְרָאָה שָׁם אִילָן, וְעָלָיו כְּמַרְאֵה אָדָם
וְסָבַר שֶׁמָּא הוּא טוֹעֶה עַצְמוֹ
וְהִגִּיד לִשְׁאָר הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ שָׁם
וְהִבִּיטוּ וְרָאוּ גַּם כֵּן כְּמַרְאֵה אָדָם עַל הָאִילָן
וְהִתְיַשְּׁבוּ לְהִתְקָרֵב לְשָׁם
וְשָׁלְחוּ אִישׁ עִם סְפִינָה קְטַנָּה לְשָׁם
וְהֵם הָיוּ מַבִּיטִים בְּתוֹךְ הַיָּם כְּדֵי לְכַוֵּן אֶת הַשָּׁלִיחַ
שֶׁלּא יִטְעֶה מִן הַדֶּרֶךְ
כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ מְכֻוָּן אֶל הָאִילָן הַנַּ"ל
וְהָלַךְ לְשָׁם, וְרָאָה, שֶׁיּוֹשֵׁב שָׁם אָדָם, וְהִגִּיד לָהֶם
וְהָלַךְ בְּעַצְמוֹ [בֶּן הַסּוֹחֵר הַנַּ"ל]
וְרָאָה, שֶׁיּוֹשֶׁבֶת שָׁם
[הַיְנוּ הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל, שֶׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת שָׁם כַּנַּ"ל]
וְאָמַר לָהּ שֶׁתֵּרֵד
וְאָמְרָה לוֹ, שֶׁאֵינָהּ רוֹצָה לִכְנס אֶל הַסְּפִינָה
כִּי אִם שֶׁיַּבְטִיחָהּ, שֶׁלּא יִגַּע בָּהּ
כִּי אִם כְּשֶׁיָּבוֹא לְבֵיתוֹ וְיִשָּׂא אוֹתָהּ כַּדָּת
וְהִבְטִיחַ לָהּ
וְנִכְנְסָה אֶצְלוֹ לַסְּפִינָה
וְרָאָה, שֶׁהִיא מְזַמֶּרֶת עַל כְּלֵי זֶמֶר וִיכוֹלָה לְדַבֵּר בְּכַמָּה לְשׁוֹנוֹת
וְשָׂמַח עַל שֶׁנִּזְדַּמְּנָה לוֹ
אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁהִתְחִילוּ לְהִתְקָרֵב לְבֵיתוֹ
אָמְרָה לוֹ
שֶׁהַיּשֶׁר שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵיתוֹ
וְיוֹדִיעַ לְאָבִיו וּקְרוֹבָיו וְכָל מְיֻדָּעָיו, שֶׁכֻּלָּם יֵצְאוּ לִקְרָאתָהּ
בַּאֲשֶׁר שֶׁמּוֹלִיךְ אִשָּׁה חֲשׁוּבָה כָּזוֹ
וְאַחַר כָּךְ יִתְוַדַּע לוֹ מִי הִיא
[כִּי גַּם מִקּדֶם הִתְנָה הִיא עִמּוֹ שֶׁלּא יִשְׁאַל אוֹתָהּ מִי הִיא
עַד אַחַר הַחֲתֻנָּה, אָז יֵדַע מִי הִיא]
וְהִסְכִּים עִמָּהּ
אָמְרָה לוֹ: גַּם הַיּשֶׁר בַּאֲשֶׁר שֶׁאַתָּה מוֹלִיךְ אִשָּׁה כָּזוֹ
שֶׁתְּשַׁכֵּר אֶת כָּל הַמלחים הַמּוֹלִיכִין הַסְּפִינָה
לְמַעַן יֵדְעוּ, שֶׁהַסּוֹחֵר שֶׁלָּהֶם יֵשׁ לוֹ נִשּׂוּאִין עִם אִשָּׁה כָּזוֹ
וְהִסְכִּים עִמָּהּ
וְלָקַח יַיִן טוֹב מְאד, שֶׁהָיָה לוֹ בַּסְּפִינָה, וְנָתַן לָהֶם, וְנִשְׁתַּכְּרוּ מְאד
וְהוּא הָלַךְ לְבֵיתוֹ לְהוֹדִיעַ לְאָבִיו וּקְרוֹבָיו כַּנַּ"ל
וְהַמלחים נִשְׁתַּכְּרוּ וְיָצְאוּ מִן הַסְּפִינָה, וְנָפְלוּ וְשָׁכְבוּ בְּשִׁכְרוּתָם
וּבְעוֹד שֶׁהָיוּ מְכִינִים עַצְמָם שָׁם לֵילֵךְ לִקְרָאתָהּ עִם כָּל הַמִּשְׁפָּחָה
הָלְכָה הִיא וְהִתִּירָה הַסְּפִינָה מִן הַסְּפָר
וּפֵרְשָׂה הַוִּילוֹנוֹת [הַיְנוּ המפרשים], וְהָלְכָה לָהּ עִם הַסְּפִינָה
וְהֵם בָּאוּ אֶל הַסְּפִינָה [הַיְנוּ כָּל הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל הַסּוֹחֵר]
וְלא מָצְאוּ דָּבָר
וְחָרָה לְהַסּוֹחֵר, אֲבִי הַבֵּן הַנַּ"ל, מְאד
וְהוּא צוֹעֵק וְאוֹמֵר [הַיְנוּ הַבֵּן שֶׁל הַסּוֹחֵר הַנַּ"ל
שֶׁהָיָה בָּא עִם הַסְּפִינָה הַנַּ"ל
צָעַק וְאָמַר]: תַּאֲמִין לִי, שֶׁהֵבֵאתִי סְפִינָה עִם סְחוֹרָה וְכוּ'
וְהֵם אֵינָם רוֹאִים דָּבָר
וְאָמַר לוֹ: תִּשְׁאַל לְהַמלחים!
וְהָלַךְ לִשְׁאל אוֹתָם, וְהֵם שׁוֹכְבִים שִׁכּוֹרִים
אַחַר כָּךְ נִנְעֲרוּ וְשָׁאַל לָהֶם, וְאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל מֶה עָבַר עֲלֵיהֶם
רַק יוֹדְעִים, שֶׁהֵבִיאוּ סְפִינָה עִם כָּל הַנַּ"ל, וְאֵינָם יוֹדְעִים הֵיכָן הוּא
וְחָרָה הַסּוֹחֵר מְאד עַל בְּנוֹ, וְגִירְשׁוֹ מִבֵּיתוֹ, וְלא יָבוֹא לְנֶגֶד פָּנָיו
וְהָלַךְ מִמֶּנּוּ נָע וָנָד
וְהִיא [הַיְינוּ הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל] הָיְתָה הוֹלֶכֶת עַל הַיָּם
וַיְהִי הַיּוֹם, וְהָיָה מֶלֶךְ אֶחָד, וְהָיָה בּוֹנֶה לוֹ ארמון עַל הַיָּם
כִּי שָׁם הוּטַב בְּעֵינָיו לִבְנוֹת ארמון מֵחֲמַת אֲוִיר הַיָּם
וְהַסְּפִינוֹת הוֹלְכוֹת שָׁם
וְהִיא [הַיְנוּ הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל]
הָיְתָה הוֹלֶכֶת עַל הַיָּם
וּבָאתָה סָמוּךְ לַארמון שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל
וְהַמֶּלֶךְ הִבִּיט וְרָאָה סְפִינָה בְּלִי מַנְהִיגִים, וְאֵין שָׁם אֲנָשִׁים
וְסָבַר שֶׁהוּא טוֹעֶה עַצְמוֹ
וְצִוָּה לַאֲנָשָׁיו, שֶׁיִּסְתַּכְּלוּ, וְרָאוּ גַּם כֵּן כֵּן
וְהִיא נִתְקָרְבָה אֶל הַארמון
אַחַר כָּךְ הִתְיַשְּׁבָה עַצְמָהּ: לָמָּה לָהּ הַארמון?
וְהִתְחִילָה לַחֲזר
וְשָׁלַח הַמֶּלֶךְ וְהֶחֱזִירָהּ וְהֱבִיאָהּ לְבֵיתוֹ
וְהַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל לא הָיָה לוֹ אִשָּׁה
כִּי לא הָיָה יָכוֹל לִבְרר לוֹ
כִּי מִי שֶׁהָיָה רוֹצֶה לא רָצְתָה הִיא, וְכֵן לְהֵפֶךְ
וּכְשֶׁבָּאתָה לְשָׁם הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל
אָמְרָה לוֹ, שֶׁיִּשָּׁבַע לָהּ, שֶׁלּא יִגַּע בָּה עַד שֶׁיִּשָּׂאֶנָּה כַּדָּת
וְנִשְׁבַּע לָהּ
וְאָמְרָה לוֹ, שֶׁרָאוּי שֶׁלּא יִפְתַּח אֶת הַסְּפִינָה שֶׁלָּהּ וְלא יִגַּע בָּהּ
רַק שֶׁתַּעֲמד כָּךְ עַל הַיָּם עַד הַנִּשּׂוּאִין
וְאָז יִרְאוּ הַכּל אֶת רִבּוּי הַסְּחוֹרָה שֶׁהֵבִיאָה
לְבַל יאמְרוּ, שֶׁלָּקַח אִשָּׁה מִן הַשּׁוּק
וְהִבְטִיחַ לָהּ כֵּן
וְהַמֶּלֶךְ כָּתַב לְכָל הַמְּדִינוֹת, שֶׁיִּתְקַבְּצוּ וְיָבוֹאוּ עַל הַחֲתֻנָּה שֶׁלּוֹ
וּבָנָה ארמון בִּשְׁבִילָהּ
וְהִיא צִוְּתָה, שֶׁיָּבִיאוּ לָהּ אַחַד עָשָׂר בְּנוֹת שָּׂרִים שֶׁיִּהְיוּ עִמָּהּ
וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ, וְשָׁלְחוּ לָהּ אַחַד עָשָׂר בְּנוֹת שָׂרִים גְּדוֹלִים מְאד
וּבָנְאוּ לְכָל אַחַת ארמון מְיֻחָד
וְהִיא הָיְתָה לָהּ גַּם כֵּן ארמון מְיֻחָד
וְהָיוּ מִתְקַבְּצוֹת אֵלֶיהָ, וְהָיוּ מְזַמְּרוֹת בִּכְלֵי שִׁיר וּמְשַׂחֲקִים שָׁם עִמָּהּ
פַּעַם אַחַת אָמְרָה לָהֶם, שֶׁתֵּלֵךְ עִמָּהֶם עַל הַיָּם
וְהָלְכוּ עִמָּהּ, וְהָיוּ מְשַׂחֲקִים שָׁם
וְאָמְרָה לָהֶם, שֶׁתְּכַבֵּד אוֹתָם בְּיַיִן טוֹב שֶׁיֵּשׁ לָהּ
וְנָתְנָה לָהֶם מֵהַיַּיִן שֶׁבַּסְּפִינָה
וְנִשְׁתַּכְּרוּ וְנָפְלוּ וְשָׁכְבוּ
וְהָלְכָה וְהִתִּירָה הַסְּפִינָה
וּפֵרְשָׂה הַוִּילוֹנוֹת [המפרשים] וּבָרְחָה עִם הַסְּפִינָה
וְהֵם [הַיְנוּ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו]
הֵצִיצוּ וְרָאוּ שֶׁהַסְּפִינָה אֵינֶנָּהּ
וְנִבְהֲלוּ מְאד
וְאָמַר הַמֶּלֶךְ: הִזָּהֲרוּ שֶׁלּא לְהַגִּיד לָהּ פִּתְאם
כִּי צַעֲרָהּ יִהְיֶה גָּדוֹל מְאד עַל סְפִינָה יְקָרָה כָּזוֹ
[כִּי הַמֶּלֶךְ לא הָיָה יוֹדֵעַ
שֶׁהִיא בְּעַצְמָהּ בָּרְחָה עִם הַסְּפִינָה
וְהָיָה סָבוּר שֶׁהִיא עֲדַיִן בְּחַדְרָהּ]
גַּם אוּלַי תִּסְבּר, שֶׁהַמֶּלֶךְ נָתַן לְאֶחָד אֶת הַסְּפִינָה
רַק יִשְׁלְחוּ אֶת שְׂרָרָה אַחַת מֵהַבְּנוֹת שָׂרִים הַנַּ"ל
לְהַגִּיד לָהּ בְּחָכְמָה
וְהָלְכוּ לְחֶדֶר אֶחָד וְלא מָצְאוּ אָדָם
וְכֵן לְחֶדֶר שֵׁנִי וְכֵן לְכָל הָאַחַד עָשָׂר חֲדָרִים וְלא מָצְאוּ אָדָם
וְהִסְכִּימוּ לִשְׁלחַ בַּלַּיְלָה שְׂרָרָה זְקֵנָה לְהַגִּיד לָהּ
וְהָלְכוּ לְחַדְרָהּ וְלא מָצְאוּ אָדָם, וְנִבְהֲלוּ מְאד
וַאֲבִיהֶן שֶׁל הַבְּנוֹת שָׂרִים הַנַּ"ל
שֶׁהָיוּ רְגִילִים שֶׁיַּגִּיעוּ לָהֶם אִגְּרוֹת זֶה מִזֶּה
וְעַתָּה רָאוּ שֶׁהֵם שׁוֹלְחִים אִגְּרוֹת
וְאֵין לָהֶם שׁוּם אִגֶּרֶת מִבְּנוֹתֵיהֶם
עָמְדוּ הַשָּׂרִים וְנָסְעוּ בְּעַצְמָן לְשָׁם
וְלא מָצְאוּ אֶת בְּנוֹתֵיהֶם
וְחָרָה לָהֶם מְאד
וְאָמְרוּ לִשְׁלחַ אֶת הַמֶּלֶךְ
[דְּהַיְנוּ לְמָקוֹם שֶׁשּׁוֹלְחִין הַחַיָּבִים מִיתָה]
כִּי הֵם הָיוּ הַשָּׂרֵי מְלוּכָה
אַךְ נִתְיַשְּׁבוּ
מֶה חָטָא הַמֶּלֶךְ שֶׁיִּתְחַיֵּב שִׁלּוּחַ
כִּי נֶאֱנַס בַּדָּבָר?
וְהִסְכִּימוּ לְהַעֲבִירוֹ מִמַּלְכוּתוֹ וּלְגָרְשׁוֹ
וְהֶעֱבִירוּ אוֹתוֹ וְגֵרְשׁוּהוּ
וְהָלַךְ לוֹ
וְהִיא
[הַיְנוּ הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל, שֶׁבָּרְחָה עִם הָאַחַד עָשָׂר בְּנוֹת שָׂרִים]
הָלְכָה עִם הַסְּפִינָה
אַחַר כָּךְ נִנְעֲרוּ הַשָּׂרוֹת הַנַּ"ל
[וְהִתְחִילוּ שׁוּב לְשַׂחֵק כְּמִקּדֶם
כִּי לא יָדְעוּ שֶׁהַסְּפִינָה כְּבָר הָלְכָה מִן הַסְּפָר]
וְאָמְרוּ לָהּ: נַחֲזר!
וְהֵשִׁיבָה לָהֶם: נִשְׁהֶה עוֹד כָּאן קְצָת
אַחַר כָּךְ עָמַד רוּחַ סְעָרָה וְאָמְרוּ: נַחֲזר לְבֵיתֵנוּ!
וְהוֹדִיעָה לָהֶם, שֶׁהַסְּפִינָה כְּבָר פֵּרְשָׂה מִן הַסְּפָר
וְשָׁאֲלוּ אוֹתָהּ עַל מֶה עָשְׂתָה כֵּן
וְאָמְרָה, שֶׁהָיְתָה יְרֵאָה פֶּן תִּשָּׁבֵר מֵחֲמַת הָרוּחַ סְעָרָה
עַל כֵּן הֻכְרְחָה לְהַתִּירָהּ וְלִפְרשׂ הַוִּילָאוֹת [מפרשים]
וְהָיוּ הוֹלְכִים עַל הַיָּם
[הַבַּת קֵיסָר עִם הָאַחַד עָשָׂר בְּנוֹת שָׂרִים הַנַּ"ל]
וְהָיוּ מְזַמְּרִים שָׁם בִּכְלֵי זֶמֶר
וּפָגְעוּ בְּפָלָטִין
וְאָמְרוּ לָה הַשָּׂרוֹת הַנַּ"ל: נִתְקָרֵב לְשָׁם!
וְלא רָצְתָה
וְאָמְרָה כִּי נִתְחָרְטָה עַל שֶׁנִּתְקָרְבָה אֵצֶל ארמון הַנַּ"ל
[הַיְנוּ עַל שֶׁנִּתְקָרְבָה לַארמון שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל
שֶׁרָצָה לִשָּׂא אוֹתָהּ כַּנַּ"ל]
אַחַר כָּךְ רָאוּ כְּמִין אִי הַיָּם, וְנִתְקָרְבוּ לְשָׁם
וְהָיוּ שָׁם שְׁנֵים עָשָׂר גַּזְלָנִים, וְרָצוּ לְהָרְגָם
וְשָׁאֲלָה הִיא: מִי הַגָּדוֹל שֶׁבָּכֶם? וְהֶרְאוּ לָהּ
אָמְרָה לוֹ: מַה מַּעֲשֵׂיכֶם? אָמַר לָהּ, שֶׁהֵם גַּזְלָנִים
אָמְרָה לוֹ: אַף אֲנַחְנוּ גַּזְלָנִים
רַק שֶׁאַתֶּם גַּזְלָנִים בַּגְּבוּרָה שֶׁלָּכֶם
וַאֲנַחְנוּ גַּזְלָנִים עַל יְדֵי חָכְמָה
כִּי אָנוּ מְלֻמָּדִים בִּלְשׁוֹנוֹת וּבִכְלֵי זֶמֶר
בְּכֵן מַה בֶּצַע כִּי תַּהַרְגוּ אוֹתָנוּ?!
הֲלא טוֹב שֶׁתִּשְּׂאוּ אוֹתָנוּ לְנָשִׁים
וְיִהְיֶה לָכֶם גַם הָעֲשִׁירוּת שֶׁלָּנוּ
וְהֶרְאֲתָה הִיא לָהֶם מַה שֶּׁבַּסְּפִינָה, וְנִתְרַצּוּ לִדְבָרֶיהָ
וְהֶרְאוּ הַגַּזְלָנִים לָהֶם גַּם כֵּן כָּל הָעֲשִׁירוּת שֶׁלָּהֶם
וְהוֹלִיכוּ אוֹתָם בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁלָּהֶם
וְהִסְכִּימוּ שֶׁלּא יִהְיוּ נוֹשְׂאִים בְּבַת אַחַת, כִּי אִם בָּזֶה אַחַר זֶה
[הַיְנוּ שֶׁכָּל הַגַּזְלָנִים הַנַּ"ל
לא יִהְיוּ נוֹשְׂאִים אֶת הַשְּׂרָרוֹת הַנַּ"ל כֻּלָּם בְּבַת אַחַת
רַק הַנִּשּׂוּאִין שֶׁלָּהֶם יִהְיֶה בָּזֶה אַחַר זֶה]
גַּם שֶׁיִּבְרְרוּ לְכָל אֶחָד שְׂרָרָה אַחַת לְפִי הָרָאוּי לוֹ
הַגָּדוֹל לְפִי גָּדְלוֹ וְכוּ'
אַחַר כָּךְ אָמְרָה לָהֶם
שֶׁתְּכַבֵּד אוֹתָם בְּיַיִן טוֹב, נִפְלָא מְאד, שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּסְּפִינָה
שֶׁאֵינָהּ מִסְתַּפֶּקֶת מִמֶּנּוּ
רַק הוּא טָמוּן אֶצְלָהּ
עַד יוֹם שֶׁיְּזַמֵּן לָהּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַזִּוּוּג שֶׁלָּהּ
וְנָתְנָה לָהֶם הַיַּיִן בִּשְׁנֵים עָשָׂר גְּבִיעִים
וְאָמְרָה, שֶׁכָּל אֶחָד יִשְׁתֶּה לְכָל אֶחָד מֵהַשְּׁנֵים עָשָׂר
וְשָׁתוּ וְנִשְׁתַּכְּרוּ וְנָפְלוּ
וְאָמְרָה לְחַבְרוֹתֶיהָ הַנַּ"ל: לְכוּ וְשַׁחֲטוּ כָּל אֲחַת אֶת בַּעֲלָהּ
וְהָלְכוּ וְשָׁחֲטוּ כֻּלָּם
וּמָצְאוּ שָׁם עֲשִׁירוּת מֻפְלָג מְאד, שֶׁלּא הָיָה אֵצֶל שׁוּם מֶלֶךְ
וְהִסְכִּימוּ שֶׁלּא לִקַּח נְחֹשֶׁת וְלא כֶּסֶף
כִּי אִם זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת
וְהִשְׁלִיכוּ מִן הַסְּפִינָה שֶׁלָּהֶם דְּבָרִים שֶׁאֵינָם חֲשׁוּבִים כָּל כָּךְ
וְטָעֲנוּ כָּל הַסְּפִינָה עִם דְּבָרִים יְקָרִים
זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁמָּצְאוּ שָׁם
וְהִסְכִּימוּ שֶׁלּא לֵילֵךְ עוֹד מְלֻבָּשׁ כְּמוֹ נָשִׁים
וְתָפְרוּ לָהֶם בִּגְדֵי זְכָרִים, מַלְבּוּשֵׁי אַשְׁכְּנַז, וְהָלְכוּ עִם הַסְּפִינָה
וַיְהִי הַיּוֹם
וְהָיָה מֶלֶךְ אֶחָד זָקֵן וְהָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד
וְהִשִּׂיא אוֹתוֹ, וּמָסַר מַלְכוּתוֹ לִבְנוֹ
אָמַר הַבֶּן מֶלֶךְ, שֶׁיֵּלֵךְ וִיטַיֵּל עִם אִשְׁתּוֹ בַּיָּם
כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה רְגִילָה בַּאֲוִיר הַיָּם
פֶּן, חַס וְשָׁלוֹם, מֻכְרָחִים בְּאֵיזוֹ פַּעַם לִבְרחַ בַּיָּם
וְהָלַךְ עִם אִשְׁתּוֹ עִם הַשָּׂרֵי מְלוּכָה וּפָרְשׂוּ בַּסְּפִינָה
וְהָיוּ שָׁם שְׂמֵחִים וּמְשַׂחֲקִים מְאד
אַחַר כָּךְ אָמְרוּ שֶׁיִּפְשְׁטוּ כֻּלָּם בִּגְדֵיהֶם
[הַיְנוּ הַבֶּן מֶלֶךְ עִם הַשָּׂרֵי מְלוּכָה שֶׁהָיוּ שָׁם בַּסְּפִינָה
הִתְיַעֲצוּ מֵחֲמַת שִׂמְחָה
שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם פּוֹשְׁטִים אֶת בִּגְדֵיהֶם
וְכֵן עָשׂוּ] וְלא נִשְׁאַר עֲלֵיהֶם כִּי אִם הַכְּתּנֶת
וְהָיוּ מִתְחַזְּקִין לַעֲלוֹת עַל הַתּרֶן
וְהָיָה הַבֶּן מֶלֶךְ הַנַּ"ל מִתְחַזֵּק לַעֲלוֹת לְשָׁם
וְהִיא [הַיְנוּ הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל]
בָּאתָה עִם הַסְּפִינָה [שֶׁלָּהּ הַנַּ"ל]
וְרָאֲתָה אוֹתוֹ הַסְּפִינָה הַנַּ"ל
[הַיְנוּ הַסְּפִינָה שֶׁל הַבֶּן מֶלֶךְ עִם שָׂרֵי מְלוּכָה הַנַּ"ל]
וּבִתְחִלָּה הָיְתָה יְרֵאָה לְהִתְקָרֵב
אַחַר כָּךְ נִסְמְכוּ קְצָת, וְרָאוּ שֶׁהֵם מְשַׂחֲקִים מְאד
וְהֵבִינוּ שֶׁאֵינָם גַּזְלָנִים
וְהִתְחִילוּ לְהִתְקָרֵב
אָמְרָה הַבַּת קֵיסָר לְחַבְרוֹתֶיהָ.
אֲנִי יְכוֹלָה לְהַפִּיל אֶת אוֹתוֹ הַקֵּרֵחַ לְתוֹךְ הַיָּם
[הַיְנוּ אֶת הַבֶּן מֶלֶךְ הַנַּ"ל
שֶׁהָיָה עוֹלֶה בְּראשׁ הַתּרֶן, כַּנַּ"ל]
כִּי הַבֶּן מֶלֶךְ הַנַּ"ל הָיָה קֵרֵחַ
דְּהַיְנוּ שֶׁהָיָה מֻקְרָח ראשׁוֹ מִשְּׂעָרוֹת
אָמְרוּ לָהּ: וְאֵיךְ אֶפְשָׁר, הֲלא אָנוּ רְחוֹקִים מֵהֶם מְאד?
אָמְרָה לָהֶן שֶׁיֵּשׁ זְכוּכִית שֶׁשּׂוֹרֵף, וְעַל יְדֵי זֶה תַּפִּיל אוֹתוֹ
וְאָמְרָה שֶׁלּא לְהַפִּיל אוֹתוֹ
[אלא] עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַל ראשׁ הַתּרֶן מַמָּשׁ
כִּי כְּשֶׁהוּא בְּאֶמְצָעִית הַתּרֶן
אֲזַי כְּשֶׁיִּפּל, יִפּל אֶל תּוֹךְ הַסְּפִינָה
אֲבָל כְּשֶׁיַּעֲלֶה בָּראשׁ, אֲזַי כְּשֶׁיִּפּל, יִפּל לְתוֹךְ הַיָּם
הִמְתִּינָה עַד שֶׁעָלָה אֶל ראשׁ הַתּרֶן מַמָּשׁ
וְלָקְחָה הַזְּכוּכִית שֶׁשּׂוֹרֵף נֶגֶד הַחַמָּה [שֶׁקּוֹרִין בְּרֶען בְּרִיל]
וְכִוְּנָה נֶגֶד מחוֹ
עַד שֶׁנִּכְוָה מחוֹ וְנָפַל לְתוֹךְ הַיָּם
וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ [אַנְשֵׁי הַסְּפִינָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל] שֶׁנָּפַל
נַעֲשָׂה שָׁם רַעַשׁ גָּדוֹל
כִּי אֵיךְ יוּכְלוּ לַחֲזר לְבֵיתָם, כִּי הַמֶּלֶךְ יָמוּת מֵחֲמַת צַעַר
וְאָמְרוּ לְהִתְקָרֵב אֶל הַסְּפִינָה שֶׁרוֹאִין
[הַיְנוּ לִסְפִינָה זוֹ הַנַּ"ל שֶׁל הַבַּת קֵיסָר]
אוּלַי יֵשׁ שָׁם אֵיזֶה דָּקְטוֹר [רופא] שֶׁיּוּכַל לִתֵּן לָהֶם עֵצָה
וְהִתְקָרְבוּ אֶל הַסְּפִינָה הַנַּ"ל
[הַיְנוּ הַסְּפִינָה שֶׁל הַבַּת קֵיסָר עִם הַשָּׂרוֹת הַנַּ"ל]
וְאָמְרוּ לָהֶם [אַנְשֵׁי הַסְּפִינָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ
לְהַשָּׂרוֹת עִם הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל]
שֶׁלּא יִתְיָרְאוּ כְּלָל, כִּי לא יַעֲשׂוּ לָהֶם כְּלָל
שָׁאֲלוּ אוֹתָם: אוּלַי יֵשׁ בֵּינֵיכֶם דּוֹקְטוֹר שֶׁיִּתֵּן לָנוּ עֵצָה
וְסִפְּרוּ לָהֶם כָּל הַמַּעֲשֶׂה, וְשֶׁבֶּן הַמֶּלֶךְ נָפַל לְתוֹךְ הַיָּם
וְאָמְרָה הַבַּת קֵיסָר, שֶׁיּוֹצִיאוּ אוֹתוֹ מִן הַיָּם
וְהָלְכוּ וּמָצְאוּ אוֹתוֹ וְהוֹצִיאוּ אוֹתוֹ
וְלָקְחָה הַדּפֶק בְּיָדָהּ, וְאָמְרָה שֶׁנִּשְׂרַף מחוֹ
וְקָרְעוּ הַמּחַ וּמָצְאוּ שֶׁכִּדְבָרֶיהָ כֵּן הוּא
וְנִבְהֲלוּ מְאד
וּבִקְּשׁוּ מִמֶּנָּה שֶׁתֵּלֵךְ עִמָּהֶם לְבֵיתָם
וְתִהְיֶה דּוֹקְטוֹר אֵצֶל הַמֶּלֶךְ
וְתִהְיֶה חֲשׁוּבָה וּגְדוֹלָה מְאד
וְלא רָצְתָה וְאָמְרָה כִּי אֵינֶנָּהּ דּוֹקְטוֹר
רַק שֶׁיּוֹדַעַת סְתָם דְּבָרִים הַלָּלוּ
וְלא רָצוּ [אַנְשֵׁי הַסְּפִינָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ] לַחֲזר לְבֵיתָם
וְהָלְכוּ שְׁתֵּי הַסְּפִינוֹת בְּיַחַד
וְהוּטַב בְּעֵינֵי הַשָּׂרֵי מְלוּכָה מְאד
שֶׁהַמַּלְכָּה שֶׁלָּהֶם תִּשָּׂא אֶת הַדּוֹקְטוֹר
מֵחֲמַת גּדֶל חָכְמָתוֹ שֶׁרָאוּ בּוֹ
[כִּי הַשָּׂרֵי מְלוּכָה שֶׁל בֶּן הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל, שֶׁנָּפַל וָמֵת
סָבְרוּ שֶׁהַבַּת קֵיסָר עִם הַשָּׂרוֹת הַנַּ"ל הֵם זְכָרִים
כִּי הָיוּ מְלֻבָּשִׁים בְּמַלְבּוּשֵׁי זְכָרִים כַּנַּ"ל
עַל כֵּן רָצוּ שֶׁהַמַּלְכָּה שֶׁלָּהֶם, שֶׁהִיא אֵשֶׁת בֶּן הַמֶּלֶךְ שֶׁמֵּת
תִּשָּׂא אֶת הַדּוֹקְטוֹר
שֶׁהִיא בֶּאֱמֶת הַבַּת קֵיסָר
שֶׁהָיוּ סְבוּרִים שֶׁהִיא דּוֹקְטוֹר
מֵחֲמַת שֶׁיָּדְעָה בְּחָכְמָתָהּ
שֶׁנִּשְׂרַף הַמּחַ שֶׁל בֶּן הַמֶּלֶךְ שֶׁנָּפַל כַּנַּ"ל]
וְשֶׁיִּהְיֶה הוּא מֶלֶךְ שֶׁלָּהֶם
וְאֶת הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּהֶם [הַיְנוּ הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן הַנַּ"ל] יַהַרְגוּ
[כָּל זֶה הָיוּ רוֹצִים מְאד הַשָּׂרֵי מְלוּכָה הַנַּ"ל]
אַךְ שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לְדַבֵּר דָּבָר כָּזֶה אֶל הַמַּלְכָּה
שֶׁהִיא תִּשָּׂא דּוֹקְטוֹר
גַּם לְהַמַּלְכָּה הוּטַב גַּם כֵּן מְאד שֶׁתִּשָּׂא אֶת הַדּוֹקְטוֹר
אַךְ שֶׁהָיְתָה מִתְיָרְאָה מִן הַמְּדִינָה
פֶּן לא יִתְרַצּוּ שֶׁיִּהְיֶה הוּא מֶלֶךְ
וְהִסְכִּימוּ לַעֲשׂוֹת מִשְׁתָּאוֹת
כְּדֵי שֶׁעַל הַמִּשְׁתֶּה בִּשְׁעַת חֶדְוָה יוּכְלוּ לְדַבֵּר מִזֶּה
וְהָיוּ עוֹשִׂין מִשְׁתֶּה אֵצֶל כָּל אֶחָד בְּיוֹמוֹ
כְּשֶׁהִגִּיעַ יוֹם מִשְׁתֶּה שֶׁל הַדּוֹקְטוֹר [הַיְנוּ הַבַּת קֵיסָר]
נָתַן לָהֶם מִיַּיִן שֶׁלּוֹ הַנַּ"ל וְנִשְׁתַּכְּרוּ
בִּשְׁעַת חֶדְוָה אָמְרוּ הַשָּׂרִים.
מַה יָּפֶה הָיָה שֶׁהַמַּלְכָּה תִּשָּׂא אֶת הַדּוֹקְטוֹר
וְאָמַר הַדּוֹקְטוֹר יָפֶה מְאד הָיָה
רַק אִם הָיוּ מְדַבְּרִים זאת בִּלְתִּי פֶּה שָׁתוּי
[הַיְנוּ שֶׁלּא בִּשְׁעַת שִׁכְרוּת]
נַעֲנֵית הַמַּלְכָּה גַּם כֵּן וְאָמְרָה.
מַה יָּפֶה הָיָה שֶׁהִיא תִּשָּׂא אֶת הַדּוֹקְטוֹר
רַק שֶׁהַמְּדִינָה תַּסְכִּים עַל זֶה
הֵשִׁיב שֵׁנִית הַדּוֹקְטוֹר [הַיְנוּ בַּת הַקֵּיסָר]
יָפֶה מְאד הָיָה
רַק אִם הָיוּ מְדַבְּרִים זאת בִּלְתִּי פֶּה שָׁתוּי
אַחַר כָּךְ כְּשֶׁהֵקִיצוּ מִשִּׁכְרוּתָם
נִזְכְּרוּ הַשָּׂרִים מַה שֶּׁאָמְרוּ
וְנִתְבַּיְּשׁוּ בְּעַצְמָן מֵהַמַּלְכָּה, שֶׁאָמְרוּ דָּבָר כָּזֶה
אַךְ הֲלּא הִיא גַּם כֵּן בְּעַצְמָהּ אָמְרָה זאת
וְהִיא גַּם כֵּן נִתְבַּיְּשָׁה מִפְּנֵיהֶם, אַךְ הֲלא גַּם הֵם אָמְרוּ זאת
וְהִתְחִילוּ לְדַבֵּר מִזֶּה וְנִסְכַּם בֵּינֵיהֶם כֵּן
וְנִתְחַתְּנָה הִיא עִם הַדּוֹקְטוֹר
[וְכַּנַּ"ל הַיְנוּ עִם בַּת הַקֵּיסָר, שֶׁסָּבְרוּ שֶׁהִיא דּוֹקְטוֹר כַּנַּ"ל]
וְהָלְכוּ לִמְדִינָתָם
וּכְשֶׁרָאוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה שֶׁהֵם בָּאִים, שָׂמְחוּ מְאד
כִּי זֶה זְמַן רַב שֶׁהָלַךְ הַבֶּן מֶלֶךְ, וְלא יָדְעוּ הֵיכָן הוּא
וְהַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן כְּבָר מֵת בְּטֶרֶם בִּיאָתָם
אַחַר כָּךְ רָאוּ [בְּנֵי הַמְּדִינָה]
שֶׁהַבֶּן מֶלֶךְ, שֶׁהוּא מֶלֶךְ שֶׁלָּהֶם, אֵינֶנּוּ
וְשָׁאֲלוּ: הֵיכָן הוּא מַלְכֵּנוּ?
וְסִפְּרוּ לָהֶם כָּל הַמַּעֲשֶׂה
אֵיךְ שֶׁכְּבָר מֵת, וְשֶׁכְּבָר קִבְּלוּ לָהֶם מֶלֶךְ זֶה, שֶׁבָּא עִמָּהֶם
וְשָׂמְחוּ מְאד עַל שֶׁבָּא לָהֶם מֶלֶךְ חָדָשׁ
וְהַמֶּלֶךְ [הַיְנוּ בַּת הַקֵּיסָר הַנַּ"ל, שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית עַתָּה מֶלֶךְ כַּנַּ"ל]
צִוָּה לְהַכְרִיז בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה
שֶׁכָּל מִי שֶׁנִּמְצָא בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא
גֵּר אוֹ אוֹרֵחַ וּבוֹרֵח וּמְגרָשׁ
שֶׁכֻּלָּם יָבוֹאוּ עַל הַחֲתֻנָּה שֶׁלּוֹ
אִישׁ מֵהֶם לא יִהְיֶה נֶעְדָּר, וִיקַבְּלוּ מַתָּנוֹת גְּדוֹלוֹת
וְצִוָּה [הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל, הַיְנוּ בַּת הַקֵּיסָר]
שֶׁיַּעֲשׂוּ סְבִיב סְבִיב כָּל הָעִיר מַעְיָנוֹת
כְּדֵי שֶׁכְּשֶׁאֶחָד יִרְצֶה לִשְׁתּוֹת לא יִצְטָרֵךְ לֵילֵךְ וְלִשְׁתּוֹת
רַק כָּל אֶחָד יִמְצָא מַעְיָן אֶצְלוֹ
וְצִוָּה [הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל, הַיְנוּ בַּת הַקֵּיסָר]
לְצַיֵּר צוּרָתוֹ אֵצֶל כָּל מַעְיָן וּמַעְיָן
וְשֶׁיַּעַמְדוּ שׁוֹמְרִים וְיִשְׁמְרוּ
בְּאִם שֶׁיָּבוֹא אֶחָד וְיִסְתַּכֵּל בְּיוֹתֵר עַל הַצּוּרָה וְיַעֲשֶׂה רעַ פָּנִים
[הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה פָּנָיו
כְּמוֹ מִי שֶׁמַּבִּיט הֵיטֵב עַל אֵיזֶה דָּבָר וּמִשְׁתּוֹמֵם וּמִצְטַעֵר]
אֲזַי יִתְפְּסוּ אוֹתוֹ בַּתְּפִיסָה
וְכֵן עָשׂוּ
וּבָאוּ אֵלּוּ הַשְּׁלוֹשָׁה הַנַּ"ל
דְּהַיְנוּ בֶּן הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן
שֶׁהוּא הֶחָתָן הָאֱמֶת שֶׁל בַּת הַקֵּיסָר הַזּאת
[שֶׁהִיא הַמֶּלֶךְ עַכְשָׁו כַּנַּ"ל]
וּבֶן הַסּוֹחֵר הַנַּ"ל
[שֶׁגֵּרְשׁוֹ אָבִיו מֵחֲמַת הַבַּת הַקֵּיסָר הַזּאת
שֶׁבָּרְחָה עִם הַסְּפִינָה עִם כָּל הַסְּחוֹרָה כַּנַּ"ל]
וְהַמֶּלֶךְ שֶׁהֶעֱבִירוּהוּ [גַּם כֵּן עַל יָדָהּ
כִּי בָּרְחָה מִמֶּנּוּ עִם הָאַחַד עָשָׂר שָׂרוֹת כַּנַּ"ל]
וְכָל אֶחָד מֵאֵלּוּ הַשְׁלוֹשָׁה הִכִּיר שֶׁזֶּה צוּרָתָהּ
וְהִסְתַּכְּלוּ וְנִזְכְּרוּ וְנִצְטַעֲרוּ
[הַיְנוּ שֶׁבָּאוּ אֵצֶל הַמַּעְיָנוֹת הַנַּ"ל וְרָאוּ צוּרָתָהּ
שֶׁהָיְתָה מְצֻיֶּרֶת שָׁם
וְהִכִּירוּ אוֹתָהּ, וְהָיוּ מִסְתַּכְּלִים בְּיוֹתֵר וְכוּ']
וְתָפְסוּ אוֹתָם בַּתְּפִיסָה
בִּשְׁעַת חֲתֻנָּה צִוָּה הַמֶּלֶךְ [הַיְנוּ הַבַּת הַקֵּיסָר]
שֶׁיָּבוֹאוּ הַשְּׁבוּיִים לְפָנָיו
וְהֵבִיאוּ הַשְּׁלוֹשָׁה הַנַּ"ל
וְהִכִּירָה אוֹתָם, וְהֵם לא הִכִּירוּהָ
מֵחֲמַת שֶׁמְּלֻבֶּשֶׁת כְּמוֹ אִישׁ
עָנְתָה הַבַּת קֵיסָר וְאָמְרָה: אַתָּה מֶלֶךְ
[הַיְנוּ הַמֶּלֶךְ שֶׁהֶעֱבִירוּהוּ הַנַּ"ל
שֶׁהוּא אֶחָד מִשְּׁלוֹשֶׁת הַשְּׁבוּיִים הַנַּ"ל]
אוֹתְךָ הֶעֱבִירוּ בִּשְׁבִיל הָאַחַד עָשָׂר בְּנוֹת שָׂרִים שֶׁנֶּאֱבְדוּ
הֲרֵי לְךָ הַבְּנוֹת שָׂרִים שׁוּב לִמְדִינָתְךָ וּלְמַלְכוּתְךָ
[כִּי הָאַחַד עָשָׂר בְּנוֹת שָׂרִים הָיוּ עִמָּהּ כָּאן כַּנַּ"ל]
אַתָּה סוֹחֵר
[הַיְנוּ בִּתְחִלָּה דִּבְּרָה לְהַמֶּלֶךְ שֶׁהֶעֱבִירוּהוּ הַנַּ"ל
עַכְשָׁו חָזְּרָה פָּנֶיהָ וְדִבְּרָה עִם הַסּוֹחֵר
הַיְנוּ עִם בֶּן הַסּוֹחֵר הַנַּ"ל]
אוֹתְךָ גֵּרֵשׁ אָבִיךָ
בִּשְׁבִיל הַסְּפִינָה עִם סְחוֹרָה שֶׁנֶּאֱבְדָה מִמְּךָ [כַּנַּ"ל]
הֲרֵי לְךָ הַסְּפִינָה שֶׁלְּךָ עִם כָּל הַסְּחוֹרָה
וְעַל שֶׁנִּשְׁתַּהָה הַמָּעוֹת כָּל כַּךְ
יֵשׁ לְךָ עַתָּה עֲשִׁירוּת בַּסְּפִינָה בְּכִפְלֵי כִּפְלַיִם מִמַּה שֶּׁהָיָה
[כִּי הַסְּפִינָה בְּעַצְמָהּ עִם כָּל הַסְּחוֹרָה שֶׁל בֶּן הַסּוֹחֵר
שֶׁהִיא בָּרְחָה עִמָּהּ כַּנַּ"ל
עֲדַיִן הָיָה אֶצְלָהּ בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל
וְנוֹסָף לָזֶה הָיָה בַּסְּפִינָה כָּל הָעֲשִׁירוּת שֶׁלָּקְחָה אֵצֶל הַגַּזְלָנִים הַנַּ"ל
שֶׁהָיָה עֲשִׁירוּת מֻפְלָג מְאד, כִּפְלֵי כִּפְלַיִם כַּנַּ"ל]
וְאַתָּה בֶּן מֶלֶךְ [הַיְנוּ הֶחָתָן שֶׁלָּהּ בֶּאֱמֶת]
נֵלְכָה וְנִסְּעָה
וְשָׁבוּ לְבֵיתָם
בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן
חיי מוהר"ן - ת - ענין המחלוקת שעליו
...- ת - ענין המחלוקת שעליו אות ת שיחתו הקדושה של רבנו זכרונו לברכה בענין ההנהגה שמתנהג העולם עכשו כבר היה לעולמים כמה פעמים שהיה העולם מתנהג בדרך זה שהקטנים במעלה היו גדולים וחשובים מאד בעולם ולא היה העולם מתנהג באמת ואף על פי כן היה נמצא אחד שהיה מנח במקום שפל והיה שוחק מכל העולם כלו והוא היה מחיה ומפרנס כל העולם כלו בזכותו. והיה לו שעשועים גדולים בו יתברך והוא היה חי חיים גמורים שנקראים באמת חיים עין לעיל סימן ח'. כי יש כמה מיני חיים כמבאר במקום...
היכלות. מה הם ההיכלות?
...על היכלות שונים שבהם הוא מטייל. מה הם ההיכלות האלו? תשובה: ההיכלות האלו הם מה שנקרא אצלנו "תובנות" "שכלים". ההיכלות שרבי נחמן מדבר עליהם, הם תובנות והבנות עמוקות שיש לצדיק על השי"ת / העולם וכיו"ב. מה שנקרא גם "השגות" רוחניות. היכלי התמורות לדוגמא, היינו השכל שבו צריך לעבור האדם לפני שהוא מגיע לשכל האמיתי של השי"ת (ראה כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=121 - היכלי התמורות. כיצד תדע שיצאת מהיכלי התמורות?). וראה כיו"ב כאן: breslev.eip.co.il/?key=573...
חיי מוהר"ן - תקנג - עבודת השם
...בבראד שנסע לארץ ישראל וראיתיו בקהלת קרעמיניץ בחזירתו מארץ ישראל. וספרתי לו ששמעתי ממנו שאמר שכבר הרג את היצר הרע. השיב לי בלשון גערה ואמר וכי מה צריכין לדבר שהרג את היצר הרע מאחר שהתענה כל כך כי החסיד הנ"ל התענה הרבה מאד כי שמעתי מחותני זכרונו לברכה שהתענה מאה וששה פעמים משבת לשבת רצופים [אמר המעתיק הכלל היוצא מדברים אלו וכיוצא בהם שרצה רבנו זכרונו לברכה להכניס באנשי שלומנו אמונת חכמים שלמה ולבלי להרהר אחריהם כלל רק לידע ולהאמין שכל דבריהם אמת וצדק...
חיי מוהר"ן - שפט - מעלת תורתו וספריו הקדושים
...והחבור של התורות שלו הוא כעין בנין ואריגה ממש שבתחלה מקשר ומחבר אלו שני דברים יחד. ואחר כך קושר ומחבר דבר שלישי להשני בכמה קשרים חזקים וכן משלישי לרביעי וכן להלן וכו'. אך על פי רב חוזר בכל פעם לחזר ולקשר אלו הארבעה דברים יחד. כי מתחלה אין הקשר שלהם יחד, רק מזה לזה דהינו מהראשון לשני ומהשני לשלישי ומהשלישי לרביעי אבל עדין אין קשר להרביעי בהראשון אבל אחר כך מביא פסוק או מאמר רבותינו זכרונם לברכה או שאר ראיה אחרת שעל ידי זה מקשרם יחד עד שמחבר בקשר הדק...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עג - כִּי תַעֲבר בַּמַּיִם אִתְּך אָנִי
...סתים וגליא והקדוש ברוך הוא גם כן סתים וגליא דהינו מה שנגלה לנו הוא הלבוש וחיצוניות ומה שנסתר ממנו הוא הפנימיות והנה כל אדם צריך לזרז את עצמו להשיג הפנימיות מה שנסתר ממנו אך איך יוכל להגיע אל הנסתר ממנו בתפילה לשמה שיקשר המחשבה אל הדבור של התפילה, בקשר אמיץ וחזק כי 'הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפילתן של צדיקים' ולמה, כי הקדוש ברוך הוא חפץ חסד הוא ורוצה תמיד להשפיע השפעות וברכות ואין השפעה יכולה לירד, רק על ידי כלי הנקרא אני שנאמר "ואני אברכם" והכלי הנ"ל...
ספר המידות - פחד
...בידוע שבזה השעה הקדוש ברוך הוא נותן לצדיק תאותו. ב. על ידי פחד בא מכשול. ג. על ידי בטחון תנצל מפחד. ד. סגלה לבטל את הפחד, לזכר אברהם אבינו. ה. בצדקה תבטל את הפחד. ו. סגלה לבטל את הפחד, שתאמר ה' צבאות. ז. על ידי הפחד נתבטל הגאוה. ח. פחד מכחיש כחו של אדם. ט. בר דעת אין לו להתפחד מפני קול בעלמא. י. מאן דמבעת, אף על גב דאיהו לא חזי מזלה חזי, ותקנתו, ידלג מדכתה ארבע גרמידי או ליקרי קריאת שמע או יאמר עזי דבי טבחא וכו'. יא. מי שיש לו פחדים, יזמר זמר של...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מה - מֶחָאַת כַּפַּיִם בַּתְּפִלָּה
...על ידי זה נתעוררים בחינת כנפים, שמשם בא הדבור "ובעל כנפים יגיד דבר", וכתיב "וידי אדם מתחת כנפיהם" נמצא שעל ידי שאדם נתעורר בידים שלו, אזי [הכנפים] נתעוררים הינו כנפי ראה, שמשם נתהוה הדבור אבל עדין צריכין להכין ולתקן פה, לקבל את הדבור בתוכו ועל ידי שמכה כף אל כף על ידי זה נתהוה הפה כי בכל יד חמשה אצבעות והכאות האורות, יד ימין ביד שמאל הינו חמשה פעמים חמשה גימטריא עשרים וחמשה והכאות יד שמאל ביד ימין חמשה פעמים חמשה גימטריא גם כן עשרים וחמשה שני פעמים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סט - הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ מָמוֹן, בָּזֶה הוּא גּוֹזֵל מִמֶּנּוּ בָּנִים
...גוזל ממנו בנים דע, שהגוזל את חברו ממון, בזה הוא גוזל ממנו בנים הינו שהגזלן נוטל מהנגזל בנים כי עקר הממון של האדם, בא לו על ידי בת זוגו כי על ידי אור נפשה, מזה בא לו הממון הינו על ידי שמתנוצץ ומתפשט אורות מאור נפשה אלו האורות הם בחינת הממון כי הממון הוא ממקום הנפש, כמבאר במקום אחר ונפש היא בחינת נקבה כידוע בכתבי האר"י כי היא הבחינה האחרונה מן נפש רוח נשמה וכן כלל נפש רוח ונשמה שלה, הוא בחינת נפש נגדו כי כלל המדרגה התחתונה היא בחינות נפש, בחינת נקבה...
חיים נצחיים? ובילע המוות לנצח?
...לנצח? שאלה: נתקלתי כאן breslev.eip.co.il/?key=564 בטקסט הבא: "העולם סוברים שכשיבוא משיח לא ימותו לא כן הוא, אפילו משיח בעצמו גם הוא ימות. ואמר זאת ברבים" רציתי לשאול כיצד העניין הנ"ל עולה בקנה אחד עם העניין של החיים הנצחיים לעתיד לבוא. תודה. תשובה: אכן רבי נחמן מנפץ כאן מיתוס מאוד פופולארי, והוא את העניין של החיים הנצחיים לעתיד לבוא. מסיבות שונות ומשונות לרוב העולם נדמה להם שהם זה הגוף שלהם. ומשום כך נדמה להם שהעניין של חיים נצחיים הולל על הגוף,...
שיחות הר"ן - אות רעג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...את עצמו שיוכל להחיות את עצמו עם איזה נגון כי נגון הוא דבר גדול וגבוה מאד מאד ויש לו כח גדול לעורר ולהמשיך את לב האדם להשם יתברך ואפילו מי שאינו יכול לנגן, אף על פי כן בביתו ובינו לבין עצמו יוכל להחיות את עצמו באיזה נגון כפי שיוכל לזמר אותו כי מעלת הנגון אין לשער וכבר מבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה, כמה תורות גבוהות מענין נגון ועין בסוף המעשה של השבעה בעטלירס שם מרמז קצת מעלת הנגון כי מבאר שם שעקר רפואת הבת מלכה שנפלה חלשות הוא על ידי נגון, הינו על...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0469 שניות - עכשיו 15_05_2021 השעה 20:45:16 - wesi2