ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ע - וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה
ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל: (ויקרא ט) ויהי ביום השמיני כי כל הדברים הם על הארץ כמו שאנו רואין בחוש, שהכל גדל מן הארץ וכל הדברים והבריות הולכים ומנחים על הארץ ואי אפשר שיפסקו ויתרחקו מהארץ אם לא על ידי כח המכריח הינו על ידי שיש מי שמכריח הדבר ונוטלו ממקומו מהארץ, ומרחיקו ממנה וכפי כח המכריח, כן נתרחק הדבר מהארץ ואחר כך כשנפסק כח המכריח, חוזר הדבר להארץ כגון : אם זורק אדם דבר למעלה אזי על ידי כחו, מכריח הדבר ומפסיקו מהארץ וכפי כחו, כן מכריח הדבר וזורקו למעלה יותר ואחר כך כשנפסק כחו, שהוא כח המכריח חוזר הדבר ונופל להארץ כי הארץ יש לה כח המושך, וממשכת כל הדברים לעצמה כי אם לאו, לא היו יכולים להתקים עליה כי היה ראוי לפל ממנה, מחמת שהיא כדורית וכל בני העולם עומדים סביבה כידוע אך שיש לה כח המושך ועל כן כשנפסק כח המכריח וחוזר הדבר ונופל למטה להארץ כל מה שמתקרב יותר למטה הוא פורח ונופל למטה במהירות יותר זה מחמת שמתקרב להכח המושך של הארץ על כן נופל במהירות יותר למטה והצדיק הוא בחינת עפר הנ"ל כי הצדיק הוא יסוד עולם כמו שכתוב (משלי י) : "וצדיק יסוד עולם" וכל הדברים עומדים עליו ויש לו כח המושך, להמשיך כל הדברים אליו כי זה הצדיק, הוא רק יחיד בעולם, שהוא יסוד עולם שכל הדברים נמשכים ממנו ואפילו כל הצדיקים הם רק ענפים ממנו, כל אחד לפי בחינתו יש שהוא בחינות ענף, ממנו ויש שהוא בחינות ענף מן הענף כי זה הצדיק היחיד בעולם, הוא ענו ושפל ומשים עצמו כעפר, בבחינות (בראשית י"ח) : "ואנכי עפר ואפר" ועל כן הוא יסוד עולם, הינו בחינת עפר, שכל הדברים הם עליו כנ"ל וזה שאנו מבקשים : 'ונפשי כעפר לכל תהיה' הינו שיהיה לה כח המושך, להמשיך הכל אליו כעפר כנ"ל וזה הצדיק, ממשיך כל ההשפעות לעולם בבחינות (איוב כ"ח) : "ועפרות זהב" שכל ההשפעות נמשכין מבחינות עפר, מהצדיק הנ"ל ועל כן אם נותנין צדקה לזה הצדיק הוא מתברך מיד כי הוא בחינת זריעה על העפר, שמצמחת כפל כפלים בבחינות (הושע י) : "זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד" אבל אם נותן צדקה למי שאינו בחינת עפר כלל אינו עושה פרות וזה שקלל ירמיה את אנשי ענתות: "בעת אפך עשה בהם" 'הכשילם בעניים שאינם מהגנים' (בבא קמא ט"ז:) הינו שאינם בבחינת עפר כלל ועל כן הצדקה שנותנים להם אינה בחינת זריעה כלל והנה היה ראוי שימשכו כל בני אדם לזה הצדיק שהוא בחינת עפר שיש לו כח המושך כנ"ל אך על ידי כח המכריח, מפסיקין ומרחיקין ממנו הינו, שיש בני אדם, שעל ידי דבורם ומעשיהם הם מכריחים את בני אדם, להפסיקם ולהרחיקם מהצדיק הנ"ל ולפי כח המכריח, כן מרחיק מהצדיק כנ"ל ואחר כך כשיפסיק כח המכריח יחזר וימשיך עצמו ויתקרב להצדיק שהוא בחינת עפר כנ"ל כי כשיפסיק המכריח ישוב להעפר להצדיק הנ"ל שיש לו כח המושך כנ"ל ועל כן יש בני אדם שהם רחוקים מאד מהצדיק מחמת שהם עדין בכח המכריח המרחיק אותם אבל אחר כך כשיפסיק כח המכריח, יחזרו ויתקרבו כנ"ל וזה שאנו רואין כשאדם נוסע להצדיק, כל מה שמתקרב למקום הצדיק יותר יש לו חשק יותר, מחמת שמתקרב יותר להכח המושך כנ"ל וזה בחינת משכן כי משכן היה לו כח המושך להמשיך אלקות למקום שהיה עומד שם בחינת (שיר השירים א) "משכני אחריך נרוצה" 'אחריך נרוצה' דיקא כי כל מה שמתקרב יותר אליו, הוא רץ ביותר כנ"ל מחמת הכח המושך כנ"ל וכמובא במדרש (שמות פרק ל"א) שהמשכן הוא לשון משכון שהוא משכון לישראל שתשרה שכינה אצלם אפילו אם יחטאו, חס ושלום כמו שכתוב (ויקרא כ"ו) : "ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם" נמצא שעל ידי המשכן, השכינה שורה בישראל הינו כנ"ל כי משכן לשון משכני וכו' שיש לו בחינת כח המושך להמשיך אלקות למקום שהיה עומד שם כנ"ל ועל כן אי אפשר להקים את המשכן אלא הצדיק שהוא בחינת עפר, בחינת משה שהיה ענו מכל האדם, כמו שכתוב (שמות מ) : "ויקם משה את המשכן" ואחר לא היה יכול להקימו כי דוקא זה הצדיק, שהוא בחינת עפר, בחינת כח המושך יכול להקים המשכן, שהוא בחינת כח המושך, להמשיך האלקות כנ"ל וזה שכתוב (דברים ז) : "לא מרבכם חשק ה' בכם כי אתם המעט" ודרשו רז"ל (חלין פ"ט והובא בפרש"י שם) "לא וכו' רק מחמת שאתם ממעיטין עצמכם וכו', חשק ה' בכם" כי מחמת שהם ממעיטין ומקטינים עצמן על ידי זה הם בבחינת עפר, שיש לו כח המושך בחינת משכן, שמושך האלקות כנ"ל ועל כן חשק ה' בכם וזה בחינת (ישעיה נ"ז) : "אשכן את דכא" כי על ידי שפלות, שמשים עצמו כעפר על ידי זה יש לו כח המושך, להמשיך השם יתברך אצלו שזהו בחינת המשכן כנ"ל וזה בחינת הכבוד הנאמר אצל המשכן כמו שכתוב (שמות כ"ט) : "ונקדש בכבודי" וכמו שכתוב (שם מ) : "וכבוד ה' מלא את המשכן" כי כל הכבוד שיש לכל אדם שבעולם, מקטן ועד גדול כלם הם מקבלים רק מזה הצדיק שהוא בחינת עפר, בחינת משכן שממנו נמשך הכל כי כל הכבוד והגדלה, הוא רק אצל זה הצדיק וכלם מקבלים ממנו כמו שכתוב (מגלה ל"א) : 'כל מקום שאתה מוצא גדלתו שם אתה מוצא ענותנותו' נמצא, שבמקום השפלות והקטנות שם שורה כל הכבוד והגדלה כמו שכתוב: "אשכן את דכא" ועל כן כל הראשים שבעולם מקבלים כבודם מזה הצדיק, שהוא בחינת עפר וכן התחדשות הכבוד כי בכל פעם נתחדש הכבוד שזה הממנה בא להתמנות אחר, ונתחדש הראשיות והכבוד הוא הכל על ידי זה הצדיק כי כפי הקמתו את המשכן בכל פעם שמשם בא הכבוד בבחינות: "וכבוד ה' מלא את המשכן" כנ"ל כן נתחדש כל הכבוד והראשיות כנ"ל וזה "ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל" כי כשהצדיק צריך לקרות את ראשי העם הוא קורא אותם בזה שהוא מקים את המשכן, ששם הכבוד כנ"ל ועל ידי זה קורא אותם, כי כלם באים אליו לקבל הכבוד ממנו וזה 'ביום השמיני', שהקים משה את המשכן על ידי זה, 'קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל' שהם כלל ראשי העם, מקטן ועד גדול כי על ידי הקמת המשכן קרא את כל ראשי העם, שהם בחינת אהרון ובניו וכו' כנ"ל וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ראש השנה א) : 'שניסן ראש השנה למלכים' כי אז היה הקמת המשכן שמשם נמשך הכבוד של מלכים של כל הממנים והראשים כנ"ל ועל כן היה הקמת המשכן בראש חדש ניסן דוקא כי זה בחינת ראש חדש, שעל ידי זה נתחדשים כל הראשים כנ"ל וזהו בחינת ראש חדש ניסן, ראש השנה למלכים כנ"ל
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה לְאַהֲרון וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי

כִּי כָּל הַדְּבָרִים הֵם עַל הָאָרֶץ

כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁהַכּל גָּדֵל מִן הָאָרֶץ

וְכָל הַדְּבָרִים וְהַבְּרִיּוֹת הוֹלְכִים וּמֻנָּחִים עַל הָאָרֶץ

וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּפָּסְקוּ וְיִתְרַחֲקוּ מֵהָאָרֶץ

אִם לא עַל יְדֵי כּחַ הַמַּכְרִיחַ

הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁמַּכְרִיחַ הַדָּבָר

וְנוֹטְלוֹ מִמְּקוֹמוֹ מֵהָאָרֶץ, וּמַרְחִיקוֹ מִמֶּנָּה

וּכְפִי כּחַ הַמַּכְרִיחַ, כֵּן נִתְרַחֵק הַדָּבָר מֵהָאָרֶץ

וְאַחַר כָּך כְּשֶׁנִּפְסָק כּחַ הַמַּכְרִיחַ, חוֹזֵר הַדָּבָר לְהָאָרֶץ

כְּגוֹן: אִם זוֹרֵק אָדָם דָּבָר לְמַעְלָה

אֲזַי עַל יְדֵי כּחוֹ, מַכְרִיחַ הַדָּבָר וּמַפְסִיקוֹ מֵהָאָרֶץ

וּכְפִי כּחוֹ, כֵּן מַכְרִיחַ הַדָּבָר וְזוֹרְקוֹ לְמַעְלָה יוֹתֵר

וְאַחַר כָּך כְּשֶׁנִּפְסָק כּחוֹ, שֶׁהוּא כּחַ הַמַּכְרִיחַ

חוֹזֵר הַדָּבָר וְנוֹפֵל לְהָאָרֶץ

כִּי הָאָרֶץ יֵשׁ לָהּ כּחַ הַמּוֹשֵׁך, וּמַמְשֶׁכֶת כָּל הַדְּבָרִים לְעַצְמָהּ

כִּי אִם לָאו, לא הָיוּ יְכוֹלִים לְהִתְקַיֵּם עָלֶיהָ

כִּי הָיָה רָאוּי לִפּל מִמֶּנָּה, מֵחֲמַת שֶׁהִיא כַּדּוּרִית

וְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם עוֹמְדִים סְבִיבָהּ כַּיָּדוּעַ

אַך שֶׁיֵּשׁ לָהּ כּחַ הַמּוֹשֵׁך

וְעַל כֵּן כְּשֶׁנִּפְסָק כּחַ הַמַּכְרִיחַ

וְחוֹזֵר הַדָּבָר וְנוֹפֵל לְמַטָּה לְהָאָרֶץ

כָּל מַה שֶּׁמִּתְקָרֵב יוֹתֵר לְמַטָּה

הוּא פּוֹרֵחַ וְנוֹפֵל לְמַטָּה בִּמְהִירוּת יוֹתֵר

זֶה מֵחֲמַת שֶׁמִּתְקָרֵב לְהַכּחַ הַמּוֹשֵׁך שֶׁל הָאָרֶץ

עַל כֵּן נוֹפֵל בִּמְהִירוּת יוֹתֵר לְמַטָּה

וְהַצַּדִּיק הוּא בְּחִינַת עָפָר הַנַּ"ל

כִּי הַצַּדִּיק הוּא יְסוֹד עוֹלָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם"

וְכָל הַדְּבָרִים עוֹמְדִים עָלָיו

וְיֵשׁ לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך, לְהַמְשִׁיך כָּל הַדְּבָרִים אֵלָיו

כִּי זֶה הַצַּדִּיק, הוּא רַק יָחִיד בָּעוֹלָם, שֶׁהוּא יְסוֹד עוֹלָם

שֶׁכָּל הַדְּבָרִים נִמְשָׁכִים מִמֶּנּוּ

וַאֲפִילּוּ כָּל הַצַּדִּיקִים הֵם רַק עֲנָפִים מִמֶּנּוּ, כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ

יֵשׁ שֶׁהוּא בְּחִינוֹת עָנָף, מִמֶּנּוּ

וְיֵשׁ שֶׁהוּא בְּחִינוֹת עָנָף מִן הֶעָנָף

כִּי זֶה הַצַּדִּיק הַיָּחִיד בָּעוֹלָם, הוּא עָנָו וְשָׁפָל

וּמֵשִׂים עַצְמוֹ כְּעָפָר, בִּבְחִינוֹת: "וְאָנכִי עָפָר וָאֵפֶר"

וְעַל כֵּן הוּא יְסוֹד עוֹלָם, הַיְנוּ בְּחִינַת עָפָר, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הֵם עָלָיו כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים: 'וְנַפְשִׁי כְּעָפָר לַכּל תִּהְיֶה'

הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לָהּ כּחַ הַמּוֹשֵׁך, לְהַמְשִׁיך הַכּל אֵלָיו כְּעָפָר כַּנַּ"ל

וזה הצדיק, ממשיך כל ההשפעות לעולם

בבחינות: "וְעַפְרוֹת זָהָב"

שֶׁכָּל הַהַשְׁפָּעוֹת נִמְשָׁכִין מִבְּחִינוֹת עָפָר, מֵהַצַּדִּיק הַנַּ"ל

וְעַל כֵּן אִם נוֹתְנִין צְדָקָה לְזֶה הַצַּדִּיק

הוּא מִתְבָּרֵך מִיָּד

כִּי הוּא בְּחִינַת זְרִיעָה עַל הֶעָפָר, שֶׁמַּצְמַחַת כֶּפֶל כִּפְלַיִם

בִּבְחִינוֹת: "זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה וְקִצְרוּ לְפִי חָסֶד"

אֲבָל אִם נוֹתֵן צְדָקָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ בְּחִינַת עָפָר כְּלָל

אֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת

וְזֶה שֶׁקִּלֵּל יִרְמְיָה אֶת אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת: "בְּעֵת אַפְּך עֲשֵׂה בָּהֶם"

'הַכְשִׁילֵם בַּעֲנִיִּים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים'

הַיְנוּ שֶׁאֵינָם בִּבְחִינַת עָפָר כְּלָל

וְעַל כֵּן הַצְּדָקָה שֶׁנּוֹתְנִים לָהֶם אֵינָהּ בְּחִינַת זְרִיעָה כְּלָל

וְהִנֵּה הָיָה רָאוּי שֶׁיִּמָּשְׁכוּ כָּל בְּנֵי אָדָם

לְזֶה הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר

שֶׁיֵּשׁ לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך כַּנַּ"ל

אַך עַל יְדֵי כּחַ הַמַּכְרִיחַ, מַפְסִיקִין וּמַרְחִיקִין מִמֶּנּוּ

הַיְנוּ, שֶׁיֵּשׁ בְּנֵי אָדָם, שֶׁעַל יְדֵי דִּבּוּרָם וּמַעֲשֵׂיהֶם

הֵם מַכְרִיחִים אֶת בְּנֵי אָדָם, לְהַפְסִיקָם וּלְהַרְחִיקָם מֵהַצַּדִּיק הַנַּ"ל

וּלְפִי כּחַ הַמַּכְרִיחַ, כֵּן מַרְחִיק מֵהַצַּדִּיק כַּנַּ"ל

וְאַחַר כָּך כְּשֶׁיַּפְסִיק כּחַ הַמַּכְרִיחַ

יַחֲזר וְיַמְשִׁיך עַצְמוֹ וְיִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר כַּנַּ"ל

כִּי כְּשֶׁיַּפְסִיק הַמַּכְרִיחַ יָשׁוּב לְהֶעָפָר לְהַצַּדִּיק הַנַּ"ל

שֶׁיֵּשׁ לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם רְחוֹקִים מְאד מֵהַצַּדִּיק

מֵחֲמַת שֶׁהֵם עֲדַיִן בַּכּחַ הַמַּכְרִיחַ הַמַּרְחִיק אוֹתָם

אֲבָל אַחַר כָּך כְּשֶׁיַּפְסִיק כּחַ הַמַּכְרִיחַ, יַחְזְרוּ וְיִתְקָרְבוּ כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִין

כְּשֶׁאָדָם נוֹסֵעַ לְהַצַּדִּיק, כָּל מַה שֶּׁמִּתְקָרֵב לִמְקוֹם הַצַּדִּיק יוֹתֵר

יֵשׁ לוֹ חֵשֶׁק יוֹתֵר, מֵחֲמַת שֶׁמִּתְקָרֵב יוֹתֵר לְהַכּחַ הַמּוֹשֵׁך כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת מִשְׁכָּן

כִּי מִשְׁכָּן הָיָה לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך

לְהַמְשִׁיך אֱלקוּת לַמָּקוֹם שֶׁהָיָה עוֹמֵד שָׁם

בחינת "מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיך נָּרוּצָה"

'אַחֲרֶיך נָּרוּצָה' דַּיְקָא

כִּי כָּל מַה שֶּׁמִּתְקָרֵב יוֹתֵר אֵלָיו, הוּא רָץ בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל

מֵחֲמַת הַכּחַ הַמּוֹשֵׁך כַּנַּ"ל

וכמובא במדרש שֶׁהַמִּשְׁכָּן הוּא לְשׁוֹן מַשְׁכּוֹן

שֶׁהוּא מַשְׁכּוֹן לְיִשְׂרָאֵל

שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה אֶצְלָם אֲפִילּוּ אִם יֶחֶטְאוּ, חַס וְשָׁלוֹם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם"

נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי הַמִּשְׁכָּן, הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל הַיְנוּ כַּנַּ"ל

כִּי מִשְׁכָּן לְשׁוֹן מָשְׁכֵנִי וְכוּ'

שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינַת כּחַ הַמּוֹשֵׁך

לְהַמְשִׁיך אֱלקוּת לַמָּקוֹם שֶׁהָיָה עוֹמֵד שָׁם כַּנַּ"ל

ועל כן אי אפשר להקים את הַמִּשְׁכָּן

אֶלָּא הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר, בְּחִינַת משֶׁה

שֶׁהָיָה עָנָו מִכָּל הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיָּקֶם משֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן"

וְאַחֵר לא הָיָה יָכוֹל לַהֲקִימוֹ

כִּי דַּוְקָא זֶה הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר, בְּחִינַת כּחַ הַמּוֹשֵׁך

יָכוֹל לְהָקִים הַמִּשְׁכָּן, שֶׁהוּא בְּחִינַת כּחַ הַמּוֹשֵׁך, לְהַמְשִׁיך הָאֱלקוּת כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁכָּתוּב: "לא מֵרֻבְּכֶם חָשַׁק ה' בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְּעַט"

וְדָרְשׁוּ רַזַ"ל "לא וְכוּ' רַק מֵחֲמַת שֶׁאַתֶּם מַמְעִיטִין עַצְמְכֶם וְכוּ', חָשַׁק ה' בָּכֶם"

כִּי מֵחֲמַת שֶׁהֵם מַמְעִיטִין וּמַקְטִינִים עַצְמָן

עַל יְדֵי זֶה הֵם בִּבְחִינַת עָפָר, שֶׁיֵּשׁ לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך

בְּחִינַת מִשְׁכָּן, שֶׁמּוֹשֵׁך הָאֱלקוּת כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן חָשַׁק ה' בָּכֶם

וזה בחינת: "אֶשְׁכּן אֶת דַּכָּא"

כִּי עַל יְדֵי שִׁפְלוּת, שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּעָפָר

עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך, לְהַמְשִׁיך הַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֶצְלוֹ

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַמִּשְׁכָּן כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת הַכָּבוֹד הַנֶּאֱמַר אֵצֶל הַמִּשְׁכָּן

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנִקְדַּשׁ בִּכְבוֹדִי"

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן"

כִּי כָּל הַכָּבוֹד שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, מִקָּטן וְעַד גָּדוֹל

כֻּלָּם הֵם מְקַבְּלִים רַק מִזֶּה הַצַּדִּיק

שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר, בְּחִינַת מִשְׁכָּן

שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְשָׁך הַכּל

כִּי כָּל הַכָּבוֹד וְהַגְּדֻלָּה, הוּא רַק אֵצֶל זֶה הַצַּדִּיק

וְכֻלָּם מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ'

נִמְצָא, שֶׁבִּמְקוֹם הַשִּׁפְלוּת וְהַקַּטְנוּת

שָׁם שׁוֹרֶה כָּל הַכָּבוֹד וְהַגְּדֻלָּה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֶשְׁכּן אֶת דַּכָּא"

וְעַל כֵּן כָּל הָרָאשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם מְקַבְּלִים כְּבוֹדָם

מִזֶּה הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר

וְכֵן הִתְחַדְּשׁוּת הַכָּבוֹד

כִּי בְּכָל פַּעַם נִתְחַדֵּשׁ הַכָּבוֹד

שֶׁזֶּה הַמְּמֻנֶּה בָּא לְהִתְמַנּוּת אַחֵר, וְנִתְחַדֵּשׁ הָרָאשִׁיּוּת וְהַכָּבוֹד

הוּא הַכּל עַל יְדֵי זֶה הַצַּדִּיק

כִּי כְּפִי הֲקָמָתוֹ אֶת הַמִּשְׁכָּן בְּכָל פַּעַם

שֶׁמִּשָּׁם בָּא הַכָּבוֹד בִּבְחִינוֹת: "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" כַּנַּ"ל

כֵּן נִתְחַדֵּשׁ כָּל הַכָּבוֹד וְהָרָאשִׁיּוּת כַּנַּ"ל

וְזֶה "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה לְאַהֲרון וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל"

כִּי כְּשֶׁהַצַּדִּיק צָרִיך לִקְרוֹת אֶת רָאשֵׁי הָעָם

הוּא קוֹרֵא אוֹתָם בָּזֶה שֶׁהוּא מֵקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁשָּׁם הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי זֶה קוֹרֵא אוֹתָם, כִּי כֻּלָּם בָּאִים אֵלָיו לְקַבֵּל הַכָּבוֹד מִמֶּנּוּ

וְזֶה 'בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי', שֶׁהֵקִים משֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן

עַל יְדֵי זֶה, 'קָרָא משֶׁה לְאַהֲרון וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל'

שֶׁהֵם כְּלַל רָאשֵׁי הָעָם, מִקָּטן וְעַד גָּדוֹל

כִּי עַל יְדֵי הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן

קָרָא אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם, שֶׁהֵם בְּחִינַת אַהֲרון וּבָנָיו וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'שֶׁנִּיסָן ראשׁ הַשָּׁנָה לִמְלָכִים'

כִּי אָז הָיָה הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן

שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁך הַכָּבוֹד שֶׁל מְלָכִים שֶׁל כָּל הַמְמֻנִּים וְהָרָאשִׁים כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן הָיָה הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן בְּראשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן דַּוְקָא

כִּי זֶה בְּחִינַת ראשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְחַדְּשִׁים כָּל הָרָאשִׁים כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ בְּחִינַת ראשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן, ראשׁ הַשָּׁנָה לִמְלָכִים כַּנַּ"ל
שיחות הר"ן - אות רמא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רמא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי בשמו שהקפיד מאד על המלמדים שלומדים בעיר אחרת חוץ לביתם וקרא אותם בלשון גנאי גדול ואמר שהמלמד שלומד חוץ לביתו דומה אצלו כמו שפחה כנענית
שיחות הר"ן - אות קנו
...אות קנו כשהיה באומאן שמע בביתו קול של הצועקים על הבית עלמין על קברי אבותם שדרכם לצעק ולהתפלל שם בקול מר כנהוג ופעם אחת שמע אשה אחת שהיתה צועקת שם על קבר אביה. אבי, אבי, בקול מר מאד ובתו תחיה היתה עומדת אצלו אז ענה ואמר לה. האשה הזאת צועקת בכונה היטב אבי אבי אבל אביה אינו בכאן כלל ואמר אז שטוב כשבאים על קברי אבות לומר להמתים השוכנים סביב סביב לקבר אביהם ואמם וכיוצא שבאים אליו לבקש מהם שיודיעו לו שבא בנם או בתם אליו כי בודאי לא כל המתים נסתלקים ממקום קבורתם למקום שנטרדים כי הרבה שרויים על קברם על...
חיי מוהר"ן - של - מעלת המתקרבים אליו
...של - מעלת המתקרבים אליו אות של אמר אני יכול לעשות מכלכם צדיקים גמורים נוראים אבל מה יהיה אם כן יעבד השם יתברך בעצמו את עצמו [כלומר שרצונו הוא שאנחנו בעצמנו נתיגע בכחו ועצותיו הקדושים להשיג עבודת השם. אבל לא שהוא יתן הכל לגמרי]. וכן שמעתי עוד בכמה לשונות שאמר אני יכול לתן יראה להאדם עד שיצא מחייו ויתבטל במציאות. ופעם אחת בקש מאתו אחד מאנשי שלומנו הרבה בענין זה שיתן לו יראה. [כמדמה לי הכותב שזה היה ר' שמעון המשמש שלו] ודבר עמו רבנו זכרונו לברכה דברים כעין הנ"ל שבודאי יכול לתן [לו] יראה עצומה רק שאין...
שיחות הר"ן - אות קצה - גדולות נוראות השגתו
...השגתו שנת תק"ע פרשת נח נכנסנו אליו בלילה כדרכנו תמיד ענה ואמר: מה שאני עושה עמכם הוא דבר קטן לפני זה אתם צריכים לעשות [כונתו: הינו מה שהוא עוסק עמנו להכניסנו ולקרבנו לעבודתו יתברך אפילו זאת הוא דבר קטן לפניו וזה הדבר אנחנו צריכים לעשות לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך אבל הוא בעצמו יש לו עבודה גבוהה מזה] והייתי עומד ומשתומם כמתמיה כי כפי הנראה לדעתנו אין עבודה גבוהה מזו לקרב בני אדם להשם יתברך ענה ואמר יש נשמות ערטלאין שאין יכולין לכנס בגוף כלל וגדל הרחמנות שעליהם גדול ועצום מאד מאד יותר מעל החיים...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פז - כַּוָּנַת אֱלוּל הֵם תִּקּוּן לִפְגַם הַבְּרִית
...מוהר"ן ח"ב - תורה פז - כונת אלול הם תקון לפגם הברית דע, שכונת אלול הם תקון לפגם הברית כי סוד כונות אלול הוא "הנותן בים דרך" להאיר בחינת דרך בים ודרך זה נפתח בחדש אלול ועקר פגם הברית הוא בבחינת דרך הזה כי היה צריך להאיר בחינת הרכ"ד [מאתים עשרים וארבעה] אורות בבחינת ים, בחינת אמונה והוא נטה מזה, ופגם בבחינת דרך בבחינת: "כי השחית כל בשר את דרכו" כי אשה נקראת דרך, כמובא בדברי רבותינו, זכרונם לברכה ויש דרך אחר, בחינת:"דרך אשה מנאפת" והכלל שעקר הפגם בבחינת דרך, שלא האיר הדרך בים ולפעמים מחמת זה הפגם יוכל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכד - שִׁיר מִזְמוֹר לַמְנַצֵּחַ, 'זַמְּרוּ לְמִי שֶׁמְּנַצְּחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ'
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכד - שיר מזמור למנצח, 'זמרו למי שמנצחין אותו ושמח' שיר מזמור למנצח, 'זמרו למי שמנצחין אותו ושמח' כי כשמדבר לפני הקדוש ברוך הוא ומפרש שיחתו בטענות ובקשות רוצה לנצח את הקדוש ברוך הוא כביכול והשם יתברך יש לו תענוג מזה על כן שולח לו דבורים שיוכל לנצח אותו כביכול כדי לקבל התענוג כי בלא זה בודאי לא היה אפשר לבשר ודם לנצח את הקדוש ברוך הוא אך השם יתברך עצמו שולח ומזמין לו דבורים וטענות לנצח אותו כנ"ל
ספר המידות - וותרן
ספר המידות - וותרן חלק שני א. מי שהוא ותרן, אין עונותיו יכולין להכריע זכיותיו.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מז - וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹע
...[לשון רבנו, זכרונו לברכה] ואכלתם אכול ושבוע והללתם וכו' מי שהוא משקע בתאוות אכילה בידוע שהוא רחוק מאמת ובידוע שדינים שורין עליו גם זה סימן על דלות גם יבוא לידי בזיונות ובושות "כרם זלת לבני אדם", 'כיון שנצרך אדם לבריות נשתנה פניו ככרום' . ודע מי שהוא משבר תאוות אכילה הקדוש ברוך הוא עושה על ידו מופתים כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה . כתיב "אשר לא ישא פנים" וכתיב: "ישא ה' פניו אליך" 'אמר הקדוש ברוך הוא: איך לא אשא להם פנים אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקין על עצמן בכזית ובכביצה' נמצא שנשיאות פנ...
חיי מוהר"ן - קנב - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד
...- קנב - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד אות קנב בשנת תקס"ו הנ"ל כשהתחיל לדבר עמי מענין תקון הנשמות שהוא עוסק שהוא ענין בעל השדה וכו' כנ"ל אז אמר לי בזלאטיפאליע נודע לי קצת מזה. שאז התחיל לידע קצת מענין זה של הבעל השדה. והמובן מדבריו שאז התחיל לידע והעקר יודע עכשו ואמר שרבי שמעון בר יוחאי רמז מעט מזה בזוהר הקדוש והמובן היה שכמו שהוא יודע עכשו בענין זה של הבעל השדה לא ידע עדין שום וכו' אות קנג בשנת תקס"ז הנ"ל קדם פורים נסע מפה ברסלב ולא נודע לשום אדם שום פרוש על פי פשוט על אותה הנסיעה. ונסע...
שיחות הר"ן - אות ק
...זכרונו לברכה מכבר] "ותתפשהו בבגדו" שהבעל דבר והסטרא אחרא תופסת את האדם בבגדו דהינו שמטריד אותו בטרדת בגדיו ומלבושיו כי טרדת הצטרכות מלבושים ובגדים של אדם הם מבלבלין מאד את האדם ומונעים אותו על ידי זה מעבודת השם יתברך וזהו "ותתפשהו בבגדו" אך מי שהוא בעל נפש ולבו חזק בה', אינו משגיח גם על זה אף על פי שאין לו בגד ללבש אף על פי כן אינו מטריד עצמו בזה ואינו רוצה להניח עצמו לבלבל בזה וזהו "וינח בגדו אצלה וינס" וכו' שמניח בגדו ומלבושו ונס ובורח מהם ואינו משגיח כלל על זה רק עושה את שלו בעבודת ה' כפי מה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 05_06_2026 השעה 21:34:30 - wesi2