ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ע - וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה
ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל: (ויקרא ט) ויהי ביום השמיני כי כל הדברים הם על הארץ כמו שאנו רואין בחוש, שהכל גדל מן הארץ וכל הדברים והבריות הולכים ומנחים על הארץ ואי אפשר שיפסקו ויתרחקו מהארץ אם לא על ידי כח המכריח הינו על ידי שיש מי שמכריח הדבר ונוטלו ממקומו מהארץ, ומרחיקו ממנה וכפי כח המכריח, כן נתרחק הדבר מהארץ ואחר כך כשנפסק כח המכריח, חוזר הדבר להארץ כגון : אם זורק אדם דבר למעלה אזי על ידי כחו, מכריח הדבר ומפסיקו מהארץ וכפי כחו, כן מכריח הדבר וזורקו למעלה יותר ואחר כך כשנפסק כחו, שהוא כח המכריח חוזר הדבר ונופל להארץ כי הארץ יש לה כח המושך, וממשכת כל הדברים לעצמה כי אם לאו, לא היו יכולים להתקים עליה כי היה ראוי לפל ממנה, מחמת שהיא כדורית וכל בני העולם עומדים סביבה כידוע אך שיש לה כח המושך ועל כן כשנפסק כח המכריח וחוזר הדבר ונופל למטה להארץ כל מה שמתקרב יותר למטה הוא פורח ונופל למטה במהירות יותר זה מחמת שמתקרב להכח המושך של הארץ על כן נופל במהירות יותר למטה והצדיק הוא בחינת עפר הנ"ל כי הצדיק הוא יסוד עולם כמו שכתוב (משלי י) : "וצדיק יסוד עולם" וכל הדברים עומדים עליו ויש לו כח המושך, להמשיך כל הדברים אליו כי זה הצדיק, הוא רק יחיד בעולם, שהוא יסוד עולם שכל הדברים נמשכים ממנו ואפילו כל הצדיקים הם רק ענפים ממנו, כל אחד לפי בחינתו יש שהוא בחינות ענף, ממנו ויש שהוא בחינות ענף מן הענף כי זה הצדיק היחיד בעולם, הוא ענו ושפל ומשים עצמו כעפר, בבחינות (בראשית י"ח) : "ואנכי עפר ואפר" ועל כן הוא יסוד עולם, הינו בחינת עפר, שכל הדברים הם עליו כנ"ל וזה שאנו מבקשים : 'ונפשי כעפר לכל תהיה' הינו שיהיה לה כח המושך, להמשיך הכל אליו כעפר כנ"ל וזה הצדיק, ממשיך כל ההשפעות לעולם בבחינות (איוב כ"ח) : "ועפרות זהב" שכל ההשפעות נמשכין מבחינות עפר, מהצדיק הנ"ל ועל כן אם נותנין צדקה לזה הצדיק הוא מתברך מיד כי הוא בחינת זריעה על העפר, שמצמחת כפל כפלים בבחינות (הושע י) : "זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד" אבל אם נותן צדקה למי שאינו בחינת עפר כלל אינו עושה פרות וזה שקלל ירמיה את אנשי ענתות: "בעת אפך עשה בהם" 'הכשילם בעניים שאינם מהגנים' (בבא קמא ט"ז:) הינו שאינם בבחינת עפר כלל ועל כן הצדקה שנותנים להם אינה בחינת זריעה כלל והנה היה ראוי שימשכו כל בני אדם לזה הצדיק שהוא בחינת עפר שיש לו כח המושך כנ"ל אך על ידי כח המכריח, מפסיקין ומרחיקין ממנו הינו, שיש בני אדם, שעל ידי דבורם ומעשיהם הם מכריחים את בני אדם, להפסיקם ולהרחיקם מהצדיק הנ"ל ולפי כח המכריח, כן מרחיק מהצדיק כנ"ל ואחר כך כשיפסיק כח המכריח יחזר וימשיך עצמו ויתקרב להצדיק שהוא בחינת עפר כנ"ל כי כשיפסיק המכריח ישוב להעפר להצדיק הנ"ל שיש לו כח המושך כנ"ל ועל כן יש בני אדם שהם רחוקים מאד מהצדיק מחמת שהם עדין בכח המכריח המרחיק אותם אבל אחר כך כשיפסיק כח המכריח, יחזרו ויתקרבו כנ"ל וזה שאנו רואין כשאדם נוסע להצדיק, כל מה שמתקרב למקום הצדיק יותר יש לו חשק יותר, מחמת שמתקרב יותר להכח המושך כנ"ל וזה בחינת משכן כי משכן היה לו כח המושך להמשיך אלקות למקום שהיה עומד שם בחינת (שיר השירים א) "משכני אחריך נרוצה" 'אחריך נרוצה' דיקא כי כל מה שמתקרב יותר אליו, הוא רץ ביותר כנ"ל מחמת הכח המושך כנ"ל וכמובא במדרש (שמות פרק ל"א) שהמשכן הוא לשון משכון שהוא משכון לישראל שתשרה שכינה אצלם אפילו אם יחטאו, חס ושלום כמו שכתוב (ויקרא כ"ו) : "ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם" נמצא שעל ידי המשכן, השכינה שורה בישראל הינו כנ"ל כי משכן לשון משכני וכו' שיש לו בחינת כח המושך להמשיך אלקות למקום שהיה עומד שם כנ"ל ועל כן אי אפשר להקים את המשכן אלא הצדיק שהוא בחינת עפר, בחינת משה שהיה ענו מכל האדם, כמו שכתוב (שמות מ) : "ויקם משה את המשכן" ואחר לא היה יכול להקימו כי דוקא זה הצדיק, שהוא בחינת עפר, בחינת כח המושך יכול להקים המשכן, שהוא בחינת כח המושך, להמשיך האלקות כנ"ל וזה שכתוב (דברים ז) : "לא מרבכם חשק ה' בכם כי אתם המעט" ודרשו רז"ל (חלין פ"ט והובא בפרש"י שם) "לא וכו' רק מחמת שאתם ממעיטין עצמכם וכו', חשק ה' בכם" כי מחמת שהם ממעיטין ומקטינים עצמן על ידי זה הם בבחינת עפר, שיש לו כח המושך בחינת משכן, שמושך האלקות כנ"ל ועל כן חשק ה' בכם וזה בחינת (ישעיה נ"ז) : "אשכן את דכא" כי על ידי שפלות, שמשים עצמו כעפר על ידי זה יש לו כח המושך, להמשיך השם יתברך אצלו שזהו בחינת המשכן כנ"ל וזה בחינת הכבוד הנאמר אצל המשכן כמו שכתוב (שמות כ"ט) : "ונקדש בכבודי" וכמו שכתוב (שם מ) : "וכבוד ה' מלא את המשכן" כי כל הכבוד שיש לכל אדם שבעולם, מקטן ועד גדול כלם הם מקבלים רק מזה הצדיק שהוא בחינת עפר, בחינת משכן שממנו נמשך הכל כי כל הכבוד והגדלה, הוא רק אצל זה הצדיק וכלם מקבלים ממנו כמו שכתוב (מגלה ל"א) : 'כל מקום שאתה מוצא גדלתו שם אתה מוצא ענותנותו' נמצא, שבמקום השפלות והקטנות שם שורה כל הכבוד והגדלה כמו שכתוב: "אשכן את דכא" ועל כן כל הראשים שבעולם מקבלים כבודם מזה הצדיק, שהוא בחינת עפר וכן התחדשות הכבוד כי בכל פעם נתחדש הכבוד שזה הממנה בא להתמנות אחר, ונתחדש הראשיות והכבוד הוא הכל על ידי זה הצדיק כי כפי הקמתו את המשכן בכל פעם שמשם בא הכבוד בבחינות: "וכבוד ה' מלא את המשכן" כנ"ל כן נתחדש כל הכבוד והראשיות כנ"ל וזה "ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל" כי כשהצדיק צריך לקרות את ראשי העם הוא קורא אותם בזה שהוא מקים את המשכן, ששם הכבוד כנ"ל ועל ידי זה קורא אותם, כי כלם באים אליו לקבל הכבוד ממנו וזה 'ביום השמיני', שהקים משה את המשכן על ידי זה, 'קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל' שהם כלל ראשי העם, מקטן ועד גדול כי על ידי הקמת המשכן קרא את כל ראשי העם, שהם בחינת אהרון ובניו וכו' כנ"ל וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ראש השנה א) : 'שניסן ראש השנה למלכים' כי אז היה הקמת המשכן שמשם נמשך הכבוד של מלכים של כל הממנים והראשים כנ"ל ועל כן היה הקמת המשכן בראש חדש ניסן דוקא כי זה בחינת ראש חדש, שעל ידי זה נתחדשים כל הראשים כנ"ל וזהו בחינת ראש חדש ניסן, ראש השנה למלכים כנ"ל
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה לְאַהֲרון וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי

כִּי כָּל הַדְּבָרִים הֵם עַל הָאָרֶץ

כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁהַכּל גָּדֵל מִן הָאָרֶץ

וְכָל הַדְּבָרִים וְהַבְּרִיּוֹת הוֹלְכִים וּמֻנָּחִים עַל הָאָרֶץ

וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּפָּסְקוּ וְיִתְרַחֲקוּ מֵהָאָרֶץ

אִם לא עַל יְדֵי כּחַ הַמַּכְרִיחַ

הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁמַּכְרִיחַ הַדָּבָר

וְנוֹטְלוֹ מִמְּקוֹמוֹ מֵהָאָרֶץ, וּמַרְחִיקוֹ מִמֶּנָּה

וּכְפִי כּחַ הַמַּכְרִיחַ, כֵּן נִתְרַחֵק הַדָּבָר מֵהָאָרֶץ

וְאַחַר כָּך כְּשֶׁנִּפְסָק כּחַ הַמַּכְרִיחַ, חוֹזֵר הַדָּבָר לְהָאָרֶץ

כְּגוֹן: אִם זוֹרֵק אָדָם דָּבָר לְמַעְלָה

אֲזַי עַל יְדֵי כּחוֹ, מַכְרִיחַ הַדָּבָר וּמַפְסִיקוֹ מֵהָאָרֶץ

וּכְפִי כּחוֹ, כֵּן מַכְרִיחַ הַדָּבָר וְזוֹרְקוֹ לְמַעְלָה יוֹתֵר

וְאַחַר כָּך כְּשֶׁנִּפְסָק כּחוֹ, שֶׁהוּא כּחַ הַמַּכְרִיחַ

חוֹזֵר הַדָּבָר וְנוֹפֵל לְהָאָרֶץ

כִּי הָאָרֶץ יֵשׁ לָהּ כּחַ הַמּוֹשֵׁך, וּמַמְשֶׁכֶת כָּל הַדְּבָרִים לְעַצְמָהּ

כִּי אִם לָאו, לא הָיוּ יְכוֹלִים לְהִתְקַיֵּם עָלֶיהָ

כִּי הָיָה רָאוּי לִפּל מִמֶּנָּה, מֵחֲמַת שֶׁהִיא כַּדּוּרִית

וְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם עוֹמְדִים סְבִיבָהּ כַּיָּדוּעַ

אַך שֶׁיֵּשׁ לָהּ כּחַ הַמּוֹשֵׁך

וְעַל כֵּן כְּשֶׁנִּפְסָק כּחַ הַמַּכְרִיחַ

וְחוֹזֵר הַדָּבָר וְנוֹפֵל לְמַטָּה לְהָאָרֶץ

כָּל מַה שֶּׁמִּתְקָרֵב יוֹתֵר לְמַטָּה

הוּא פּוֹרֵחַ וְנוֹפֵל לְמַטָּה בִּמְהִירוּת יוֹתֵר

זֶה מֵחֲמַת שֶׁמִּתְקָרֵב לְהַכּחַ הַמּוֹשֵׁך שֶׁל הָאָרֶץ

עַל כֵּן נוֹפֵל בִּמְהִירוּת יוֹתֵר לְמַטָּה

וְהַצַּדִּיק הוּא בְּחִינַת עָפָר הַנַּ"ל

כִּי הַצַּדִּיק הוּא יְסוֹד עוֹלָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם"

וְכָל הַדְּבָרִים עוֹמְדִים עָלָיו

וְיֵשׁ לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך, לְהַמְשִׁיך כָּל הַדְּבָרִים אֵלָיו

כִּי זֶה הַצַּדִּיק, הוּא רַק יָחִיד בָּעוֹלָם, שֶׁהוּא יְסוֹד עוֹלָם

שֶׁכָּל הַדְּבָרִים נִמְשָׁכִים מִמֶּנּוּ

וַאֲפִילּוּ כָּל הַצַּדִּיקִים הֵם רַק עֲנָפִים מִמֶּנּוּ, כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ

יֵשׁ שֶׁהוּא בְּחִינוֹת עָנָף, מִמֶּנּוּ

וְיֵשׁ שֶׁהוּא בְּחִינוֹת עָנָף מִן הֶעָנָף

כִּי זֶה הַצַּדִּיק הַיָּחִיד בָּעוֹלָם, הוּא עָנָו וְשָׁפָל

וּמֵשִׂים עַצְמוֹ כְּעָפָר, בִּבְחִינוֹת: "וְאָנכִי עָפָר וָאֵפֶר"

וְעַל כֵּן הוּא יְסוֹד עוֹלָם, הַיְנוּ בְּחִינַת עָפָר, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הֵם עָלָיו כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים: 'וְנַפְשִׁי כְּעָפָר לַכּל תִּהְיֶה'

הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לָהּ כּחַ הַמּוֹשֵׁך, לְהַמְשִׁיך הַכּל אֵלָיו כְּעָפָר כַּנַּ"ל

וזה הצדיק, ממשיך כל ההשפעות לעולם

בבחינות: "וְעַפְרוֹת זָהָב"

שֶׁכָּל הַהַשְׁפָּעוֹת נִמְשָׁכִין מִבְּחִינוֹת עָפָר, מֵהַצַּדִּיק הַנַּ"ל

וְעַל כֵּן אִם נוֹתְנִין צְדָקָה לְזֶה הַצַּדִּיק

הוּא מִתְבָּרֵך מִיָּד

כִּי הוּא בְּחִינַת זְרִיעָה עַל הֶעָפָר, שֶׁמַּצְמַחַת כֶּפֶל כִּפְלַיִם

בִּבְחִינוֹת: "זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה וְקִצְרוּ לְפִי חָסֶד"

אֲבָל אִם נוֹתֵן צְדָקָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ בְּחִינַת עָפָר כְּלָל

אֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת

וְזֶה שֶׁקִּלֵּל יִרְמְיָה אֶת אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת: "בְּעֵת אַפְּך עֲשֵׂה בָּהֶם"

'הַכְשִׁילֵם בַּעֲנִיִּים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים'

הַיְנוּ שֶׁאֵינָם בִּבְחִינַת עָפָר כְּלָל

וְעַל כֵּן הַצְּדָקָה שֶׁנּוֹתְנִים לָהֶם אֵינָהּ בְּחִינַת זְרִיעָה כְּלָל

וְהִנֵּה הָיָה רָאוּי שֶׁיִּמָּשְׁכוּ כָּל בְּנֵי אָדָם

לְזֶה הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר

שֶׁיֵּשׁ לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך כַּנַּ"ל

אַך עַל יְדֵי כּחַ הַמַּכְרִיחַ, מַפְסִיקִין וּמַרְחִיקִין מִמֶּנּוּ

הַיְנוּ, שֶׁיֵּשׁ בְּנֵי אָדָם, שֶׁעַל יְדֵי דִּבּוּרָם וּמַעֲשֵׂיהֶם

הֵם מַכְרִיחִים אֶת בְּנֵי אָדָם, לְהַפְסִיקָם וּלְהַרְחִיקָם מֵהַצַּדִּיק הַנַּ"ל

וּלְפִי כּחַ הַמַּכְרִיחַ, כֵּן מַרְחִיק מֵהַצַּדִּיק כַּנַּ"ל

וְאַחַר כָּך כְּשֶׁיַּפְסִיק כּחַ הַמַּכְרִיחַ

יַחֲזר וְיַמְשִׁיך עַצְמוֹ וְיִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר כַּנַּ"ל

כִּי כְּשֶׁיַּפְסִיק הַמַּכְרִיחַ יָשׁוּב לְהֶעָפָר לְהַצַּדִּיק הַנַּ"ל

שֶׁיֵּשׁ לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם רְחוֹקִים מְאד מֵהַצַּדִּיק

מֵחֲמַת שֶׁהֵם עֲדַיִן בַּכּחַ הַמַּכְרִיחַ הַמַּרְחִיק אוֹתָם

אֲבָל אַחַר כָּך כְּשֶׁיַּפְסִיק כּחַ הַמַּכְרִיחַ, יַחְזְרוּ וְיִתְקָרְבוּ כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִין

כְּשֶׁאָדָם נוֹסֵעַ לְהַצַּדִּיק, כָּל מַה שֶּׁמִּתְקָרֵב לִמְקוֹם הַצַּדִּיק יוֹתֵר

יֵשׁ לוֹ חֵשֶׁק יוֹתֵר, מֵחֲמַת שֶׁמִּתְקָרֵב יוֹתֵר לְהַכּחַ הַמּוֹשֵׁך כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת מִשְׁכָּן

כִּי מִשְׁכָּן הָיָה לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך

לְהַמְשִׁיך אֱלקוּת לַמָּקוֹם שֶׁהָיָה עוֹמֵד שָׁם

בחינת "מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיך נָּרוּצָה"

'אַחֲרֶיך נָּרוּצָה' דַּיְקָא

כִּי כָּל מַה שֶּׁמִּתְקָרֵב יוֹתֵר אֵלָיו, הוּא רָץ בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל

מֵחֲמַת הַכּחַ הַמּוֹשֵׁך כַּנַּ"ל

וכמובא במדרש שֶׁהַמִּשְׁכָּן הוּא לְשׁוֹן מַשְׁכּוֹן

שֶׁהוּא מַשְׁכּוֹן לְיִשְׂרָאֵל

שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה אֶצְלָם אֲפִילּוּ אִם יֶחֶטְאוּ, חַס וְשָׁלוֹם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם"

נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי הַמִּשְׁכָּן, הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל הַיְנוּ כַּנַּ"ל

כִּי מִשְׁכָּן לְשׁוֹן מָשְׁכֵנִי וְכוּ'

שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינַת כּחַ הַמּוֹשֵׁך

לְהַמְשִׁיך אֱלקוּת לַמָּקוֹם שֶׁהָיָה עוֹמֵד שָׁם כַּנַּ"ל

ועל כן אי אפשר להקים את הַמִּשְׁכָּן

אֶלָּא הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר, בְּחִינַת משֶׁה

שֶׁהָיָה עָנָו מִכָּל הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיָּקֶם משֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן"

וְאַחֵר לא הָיָה יָכוֹל לַהֲקִימוֹ

כִּי דַּוְקָא זֶה הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר, בְּחִינַת כּחַ הַמּוֹשֵׁך

יָכוֹל לְהָקִים הַמִּשְׁכָּן, שֶׁהוּא בְּחִינַת כּחַ הַמּוֹשֵׁך, לְהַמְשִׁיך הָאֱלקוּת כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁכָּתוּב: "לא מֵרֻבְּכֶם חָשַׁק ה' בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְּעַט"

וְדָרְשׁוּ רַזַ"ל "לא וְכוּ' רַק מֵחֲמַת שֶׁאַתֶּם מַמְעִיטִין עַצְמְכֶם וְכוּ', חָשַׁק ה' בָּכֶם"

כִּי מֵחֲמַת שֶׁהֵם מַמְעִיטִין וּמַקְטִינִים עַצְמָן

עַל יְדֵי זֶה הֵם בִּבְחִינַת עָפָר, שֶׁיֵּשׁ לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך

בְּחִינַת מִשְׁכָּן, שֶׁמּוֹשֵׁך הָאֱלקוּת כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן חָשַׁק ה' בָּכֶם

וזה בחינת: "אֶשְׁכּן אֶת דַּכָּא"

כִּי עַל יְדֵי שִׁפְלוּת, שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּעָפָר

עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך, לְהַמְשִׁיך הַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֶצְלוֹ

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַמִּשְׁכָּן כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת הַכָּבוֹד הַנֶּאֱמַר אֵצֶל הַמִּשְׁכָּן

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנִקְדַּשׁ בִּכְבוֹדִי"

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן"

כִּי כָּל הַכָּבוֹד שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, מִקָּטן וְעַד גָּדוֹל

כֻּלָּם הֵם מְקַבְּלִים רַק מִזֶּה הַצַּדִּיק

שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר, בְּחִינַת מִשְׁכָּן

שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְשָׁך הַכּל

כִּי כָּל הַכָּבוֹד וְהַגְּדֻלָּה, הוּא רַק אֵצֶל זֶה הַצַּדִּיק

וְכֻלָּם מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ'

נִמְצָא, שֶׁבִּמְקוֹם הַשִּׁפְלוּת וְהַקַּטְנוּת

שָׁם שׁוֹרֶה כָּל הַכָּבוֹד וְהַגְּדֻלָּה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֶשְׁכּן אֶת דַּכָּא"

וְעַל כֵּן כָּל הָרָאשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם מְקַבְּלִים כְּבוֹדָם

מִזֶּה הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר

וְכֵן הִתְחַדְּשׁוּת הַכָּבוֹד

כִּי בְּכָל פַּעַם נִתְחַדֵּשׁ הַכָּבוֹד

שֶׁזֶּה הַמְּמֻנֶּה בָּא לְהִתְמַנּוּת אַחֵר, וְנִתְחַדֵּשׁ הָרָאשִׁיּוּת וְהַכָּבוֹד

הוּא הַכּל עַל יְדֵי זֶה הַצַּדִּיק

כִּי כְּפִי הֲקָמָתוֹ אֶת הַמִּשְׁכָּן בְּכָל פַּעַם

שֶׁמִּשָּׁם בָּא הַכָּבוֹד בִּבְחִינוֹת: "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" כַּנַּ"ל

כֵּן נִתְחַדֵּשׁ כָּל הַכָּבוֹד וְהָרָאשִׁיּוּת כַּנַּ"ל

וְזֶה "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה לְאַהֲרון וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל"

כִּי כְּשֶׁהַצַּדִּיק צָרִיך לִקְרוֹת אֶת רָאשֵׁי הָעָם

הוּא קוֹרֵא אוֹתָם בָּזֶה שֶׁהוּא מֵקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁשָּׁם הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי זֶה קוֹרֵא אוֹתָם, כִּי כֻּלָּם בָּאִים אֵלָיו לְקַבֵּל הַכָּבוֹד מִמֶּנּוּ

וְזֶה 'בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי', שֶׁהֵקִים משֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן

עַל יְדֵי זֶה, 'קָרָא משֶׁה לְאַהֲרון וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל'

שֶׁהֵם כְּלַל רָאשֵׁי הָעָם, מִקָּטן וְעַד גָּדוֹל

כִּי עַל יְדֵי הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן

קָרָא אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם, שֶׁהֵם בְּחִינַת אַהֲרון וּבָנָיו וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'שֶׁנִּיסָן ראשׁ הַשָּׁנָה לִמְלָכִים'

כִּי אָז הָיָה הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן

שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁך הַכָּבוֹד שֶׁל מְלָכִים שֶׁל כָּל הַמְמֻנִּים וְהָרָאשִׁים כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן הָיָה הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן בְּראשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן דַּוְקָא

כִּי זֶה בְּחִינַת ראשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְחַדְּשִׁים כָּל הָרָאשִׁים כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ בְּחִינַת ראשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן, ראשׁ הַשָּׁנָה לִמְלָכִים כַּנַּ"ל
חיי מוהר"ן - שמ - מעלת תורתו וספריו הקדושים
...וספריו הקדושים אות שמ אמר העולם לא טעמו אותי כלום עדין. אלו היו שומעין רק תורה אחת שאני אומר עם הנגון והרקוד שלה, היו כלם בטלים בביטול גמור. הינו כל העולם כלו אפילו חיות ועשבים וכל מה שיש בעולם הכל היו מתבטלין בכלות הנפש מגדל עצם התענוג המפלא והמפלג מאד מאד. ואפשר להבינו כי מי שהוא יודע נגון ורקוד הנה מי שמנגן מטבע הנגון שנמשך נפש השומע אחר הנגון ומתבטל בכלות הנפש אחר תנועות הנגון כפי כל תנועה ותנועה של הנגון כפי מה שיש כח לאותה התנועה לשבר ולעורר הנפש להמשיכה אחריה. מכל שכן מי שיכול לרקד שיהיה...
ספר המידות - מפורסם
ספר המידות - מפורסם חלק א' א. יש מפרסמים, שעקר הפרסום שלהם נעשה על ידי המחלקת. ב. הנסיון הוא בשביל לגדל ולפרסם את האדם. ג. על ידי המריבה גורמים שהתלמידים הקטנים נתפרסמים קדם זמנם. וזהו בחינת הפלת נפלים, שהולד יוצא לאויר עולם קדם זמנו, ועל ידי זה גורם עניות ולפעמים גורם מיתות חס ושלום.
שיחות הר"ן - אות כט
...הר"ן - אות כט ועל למוד הפוסקים הזהיר מאד מאד ביותר מכל הלמודים וראוי ללמד כל הארבעה "שלחן ערוך" כלם מראשם עד סופם כסדר אם יכול ללמד כל הארבעה שלחן ערוך עם כל הפרושים הגדולים מה טוב ואם לאו על כל פנים ילמד כל הארבעה "שלחן ערוך" הקטנים והוא תקון גדול מאד מאד כי על ידי חטאים נתערב טוב ורע ועל ידי למוד פוסק שמברר הכשר והפסול המתר והאסור הטהור והטמא על ידי זה נתברר ונפרש הטוב מן הרע וכמבאר במאמר ראיתי מנורת זהב ובשאר מאמרים מעלת למוד הפוסקים ואמר: שכל איש ישראלי מחיב ללמד בכל יום ויום פוסקים ולא יעבר...
שיחות הר"ן - אות קג
שיחות הר"ן - אות קג טוב יותר להיות פתי יאמין לכל דבר דהינו להאמין אפילו בשטותים ושקרים כדי להאמין גם בהאמת מלהיות חכם ולכפר בכל חס ושלום דהינו לכפר בשטותים ושקרים ועל ידי זה נעשה הכל ליצנות אצלו וכופר גם בהאמת חס ושלום "ומוטב שאקרא שוטה כל ימי ואל אהיה רשע שעה אחת לפני המקום"
חיי מוהר"ן - קסז - נסיעתו ללמברג
...אות קסז שנת תקס"ח אחר סוכות נסע ללעמברג בחפזון גדול ורדפתי ורצתי אחריו עד קראסנע אז ענה ואמר לי [אנו נתראה ונתראה ונתראה] וכפל הדבר כמה פעמים ואמר אם אתה רוצה להיות איש כשר מה אתה דואג כל העולם יגעים וטורחים בשבילך זה נוסע לברעסלא, וזה לכאן וזה לכאן הכל בשבילך. ואחר כך ביום בבקר נסע פתאום מקראסנע ורדפתי אחריו עד שזכינו להשיגו אצל הגשר וכו' ונהנה קצת ואמר אז על ענין הנסיעה שלו מענין המשכן שכל אחד מהצדיקים בונים וכו' כמו שמובא בלקוטי א' בסימן רפ"ב בהתורה אזמרה לאל קי בעודי אות קסח כשהיה בלמברג ושם...
אמת אחת וגם בחירה וידיעה וכיו"ב - כיצד?
...רציתי לשאול שאלה פשוטה בספרי רבי נחמן מובא בהמון מקומות העניין הזה שהאמת היא אחת, ושאין שני אמת ואין הרבה אמת ואין ממוצע, אלא שהאמת היא אחת בלבד וכולי. ומצד שני מובא גם העניין הזה של הבחירה והידיעה או השאלות של החלל הפנוי, שיש בהן סתירות של 2 הפכים, ואף על פי כן שניהם אמת. והשאלה שלי היא כיצד יכול להיות ששני הדברים האלו אמת למרות שהם סותרים זה את זה, אם מצד שני אנחנו אומרים שהאמת היא אחת? תודה מראש. ** כיצד אוכל לדעת בוודאות כי הדברים האלו אינם סותרים? ז"א איך הגעת למסקנה שהעיניים של השכל שלנו מ...
שיחות הר"ן - אות קפד - גדולות נוראות השגתו
...בשמו שאמר שתכף כשאחד בא אליו והוא נותן לו שלום ופושט ידו לידו [כמנהג העולם בשעת נתינת שלום] אז תכף הוא יודע כל מה שעבר אותו האיש ואמר רמז על זה "יד ליד לא ינקה רע" שתכף כשפושט "יד ליד" דהינו נתינת שלום שוב "לא ינקה רע" כי תכף נתגלה לו הכל גם כבר שמעתי קצת מזה ועשה זאת כלאחר יד והיה נחשב אצלו לדבר פשוט וקל מה שיודע את כל אחד ואחד כפי מה שהוא מתחלה ועד סוף כל מה שעשה ועבר וכו' ואמר שבלתי ידיעה בדרך השגה יכולים גם כן להבין ולידע על פי חכמה כי יכולים להבין מדבריו של האיש גם יש כמה סימנים ואמר כי בהח...
אשרי תמימי דרך - ליקוטי מוהר"ן ח"א - חלק 1
...eip.co.il/?key=30 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה א - אשרי תמימי דרך אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. דע, כי על ידי התורה = התורה היינו השכל של השי"ת. הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם, היינו בתורה דעתיקא סתימאה שתתגלה לעתיד לבוא, שהיא קדמה לעולם שבה הוא הסתכל וכולי. והתורה הזאת היא השכל של השי"ת. היינו השכל של השי"ת מדוע הוא ברא את העולם, ומדוע דווקא בצורה הזאת ומדוע דווקא כך ולא אחרת, זה השכל של השי"ת שהוא התורה של השי"ת. נתקבלים כל התפילות וכל הבקשות, שאנו מבקשים ומתפללים = התפילות היינו הרצונות /...
שבחי הר"ן - אות יד
...דבר ודבר שרצה לעשות בעבודת השם היה קשה עליו מאד בכל מיני כבדות שבעולם ובתחלה היה קשה עליו מאד לישב יחידי בבית מיחד איזה שעות רצופים לעסק בעבודת ה' וזה הדבר היה קשה עליו מאד בתחלה אך הוא זכרונו לברכה, היה מכריח עצמו מאד ושבר תאוותו וישב כמה וכמה שעות בכל יום בהתבודדות בחדר מיחד וכן היה קשה עליו מאד מאד העבודה שהיה צריך לעשות בכל יום וכל כך היה קשה עליו עד שלא היה אפשר לשא כלל העל מגדל הכבדות שהיה כבד וקשה עליו מאד מאד ורק על ידי עצה זו נשא עליו על העבודה הינו שבכל יום היה חושב בדעתו שאין לו רק זה...
פשיטות / אמונה והשגת התכלית בכל דבר.
...דבר. אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=2257 - שיחות הר"ו - אות קא כבר מבאר כמה פעמים שאין צריכין שום חכמות בעבודת הבורא יתברך רק תמימות ופשיטות ואמונה ואמר שפשיטות הוא גבוה מן הכל כי השם יתברך ברוך הוא, הוא בודאי גבוה מן הכל והוא יתברך הוא פשוט בתכלית הפשיטות וכאן breslev.eip.co.il/?key=263 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פו - על ידי שהעולם הם מקטני אמנה וגם כאן breslev.eip.co.il/?key=2296 - שיחות הר"ו - אות קמ דע, שעל ידי שהעולם הם מקטני אמנה על כן הם צריכים לתענית, דהינו עבודות קשות כי בודאי...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1875 שניות - עכשיו 23_02_2026 השעה 05:41:16 - wesi2