ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ע - וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה
ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל: (ויקרא ט) ויהי ביום השמיני כי כל הדברים הם על הארץ כמו שאנו רואין בחוש, שהכל גדל מן הארץ וכל הדברים והבריות הולכים ומנחים על הארץ ואי אפשר שיפסקו ויתרחקו מהארץ אם לא על ידי כח המכריח הינו על ידי שיש מי שמכריח הדבר ונוטלו ממקומו מהארץ, ומרחיקו ממנה וכפי כח המכריח, כן נתרחק הדבר מהארץ ואחר כך כשנפסק כח המכריח, חוזר הדבר להארץ כגון : אם זורק אדם דבר למעלה אזי על ידי כחו, מכריח הדבר ומפסיקו מהארץ וכפי כחו, כן מכריח הדבר וזורקו למעלה יותר ואחר כך כשנפסק כחו, שהוא כח המכריח חוזר הדבר ונופל להארץ כי הארץ יש לה כח המושך, וממשכת כל הדברים לעצמה כי אם לאו, לא היו יכולים להתקים עליה כי היה ראוי לפל ממנה, מחמת שהיא כדורית וכל בני העולם עומדים סביבה כידוע אך שיש לה כח המושך ועל כן כשנפסק כח המכריח וחוזר הדבר ונופל למטה להארץ כל מה שמתקרב יותר למטה הוא פורח ונופל למטה במהירות יותר זה מחמת שמתקרב להכח המושך של הארץ על כן נופל במהירות יותר למטה והצדיק הוא בחינת עפר הנ"ל כי הצדיק הוא יסוד עולם כמו שכתוב (משלי י) : "וצדיק יסוד עולם" וכל הדברים עומדים עליו ויש לו כח המושך, להמשיך כל הדברים אליו כי זה הצדיק, הוא רק יחיד בעולם, שהוא יסוד עולם שכל הדברים נמשכים ממנו ואפילו כל הצדיקים הם רק ענפים ממנו, כל אחד לפי בחינתו יש שהוא בחינות ענף, ממנו ויש שהוא בחינות ענף מן הענף כי זה הצדיק היחיד בעולם, הוא ענו ושפל ומשים עצמו כעפר, בבחינות (בראשית י"ח) : "ואנכי עפר ואפר" ועל כן הוא יסוד עולם, הינו בחינת עפר, שכל הדברים הם עליו כנ"ל וזה שאנו מבקשים : 'ונפשי כעפר לכל תהיה' הינו שיהיה לה כח המושך, להמשיך הכל אליו כעפר כנ"ל וזה הצדיק, ממשיך כל ההשפעות לעולם בבחינות (איוב כ"ח) : "ועפרות זהב" שכל ההשפעות נמשכין מבחינות עפר, מהצדיק הנ"ל ועל כן אם נותנין צדקה לזה הצדיק הוא מתברך מיד כי הוא בחינת זריעה על העפר, שמצמחת כפל כפלים בבחינות (הושע י) : "זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד" אבל אם נותן צדקה למי שאינו בחינת עפר כלל אינו עושה פרות וזה שקלל ירמיה את אנשי ענתות: "בעת אפך עשה בהם" 'הכשילם בעניים שאינם מהגנים' (בבא קמא ט"ז:) הינו שאינם בבחינת עפר כלל ועל כן הצדקה שנותנים להם אינה בחינת זריעה כלל והנה היה ראוי שימשכו כל בני אדם לזה הצדיק שהוא בחינת עפר שיש לו כח המושך כנ"ל אך על ידי כח המכריח, מפסיקין ומרחיקין ממנו הינו, שיש בני אדם, שעל ידי דבורם ומעשיהם הם מכריחים את בני אדם, להפסיקם ולהרחיקם מהצדיק הנ"ל ולפי כח המכריח, כן מרחיק מהצדיק כנ"ל ואחר כך כשיפסיק כח המכריח יחזר וימשיך עצמו ויתקרב להצדיק שהוא בחינת עפר כנ"ל כי כשיפסיק המכריח ישוב להעפר להצדיק הנ"ל שיש לו כח המושך כנ"ל ועל כן יש בני אדם שהם רחוקים מאד מהצדיק מחמת שהם עדין בכח המכריח המרחיק אותם אבל אחר כך כשיפסיק כח המכריח, יחזרו ויתקרבו כנ"ל וזה שאנו רואין כשאדם נוסע להצדיק, כל מה שמתקרב למקום הצדיק יותר יש לו חשק יותר, מחמת שמתקרב יותר להכח המושך כנ"ל וזה בחינת משכן כי משכן היה לו כח המושך להמשיך אלקות למקום שהיה עומד שם בחינת (שיר השירים א) "משכני אחריך נרוצה" 'אחריך נרוצה' דיקא כי כל מה שמתקרב יותר אליו, הוא רץ ביותר כנ"ל מחמת הכח המושך כנ"ל וכמובא במדרש (שמות פרק ל"א) שהמשכן הוא לשון משכון שהוא משכון לישראל שתשרה שכינה אצלם אפילו אם יחטאו, חס ושלום כמו שכתוב (ויקרא כ"ו) : "ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם" נמצא שעל ידי המשכן, השכינה שורה בישראל הינו כנ"ל כי משכן לשון משכני וכו' שיש לו בחינת כח המושך להמשיך אלקות למקום שהיה עומד שם כנ"ל ועל כן אי אפשר להקים את המשכן אלא הצדיק שהוא בחינת עפר, בחינת משה שהיה ענו מכל האדם, כמו שכתוב (שמות מ) : "ויקם משה את המשכן" ואחר לא היה יכול להקימו כי דוקא זה הצדיק, שהוא בחינת עפר, בחינת כח המושך יכול להקים המשכן, שהוא בחינת כח המושך, להמשיך האלקות כנ"ל וזה שכתוב (דברים ז) : "לא מרבכם חשק ה' בכם כי אתם המעט" ודרשו רז"ל (חלין פ"ט והובא בפרש"י שם) "לא וכו' רק מחמת שאתם ממעיטין עצמכם וכו', חשק ה' בכם" כי מחמת שהם ממעיטין ומקטינים עצמן על ידי זה הם בבחינת עפר, שיש לו כח המושך בחינת משכן, שמושך האלקות כנ"ל ועל כן חשק ה' בכם וזה בחינת (ישעיה נ"ז) : "אשכן את דכא" כי על ידי שפלות, שמשים עצמו כעפר על ידי זה יש לו כח המושך, להמשיך השם יתברך אצלו שזהו בחינת המשכן כנ"ל וזה בחינת הכבוד הנאמר אצל המשכן כמו שכתוב (שמות כ"ט) : "ונקדש בכבודי" וכמו שכתוב (שם מ) : "וכבוד ה' מלא את המשכן" כי כל הכבוד שיש לכל אדם שבעולם, מקטן ועד גדול כלם הם מקבלים רק מזה הצדיק שהוא בחינת עפר, בחינת משכן שממנו נמשך הכל כי כל הכבוד והגדלה, הוא רק אצל זה הצדיק וכלם מקבלים ממנו כמו שכתוב (מגלה ל"א) : 'כל מקום שאתה מוצא גדלתו שם אתה מוצא ענותנותו' נמצא, שבמקום השפלות והקטנות שם שורה כל הכבוד והגדלה כמו שכתוב: "אשכן את דכא" ועל כן כל הראשים שבעולם מקבלים כבודם מזה הצדיק, שהוא בחינת עפר וכן התחדשות הכבוד כי בכל פעם נתחדש הכבוד שזה הממנה בא להתמנות אחר, ונתחדש הראשיות והכבוד הוא הכל על ידי זה הצדיק כי כפי הקמתו את המשכן בכל פעם שמשם בא הכבוד בבחינות: "וכבוד ה' מלא את המשכן" כנ"ל כן נתחדש כל הכבוד והראשיות כנ"ל וזה "ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל" כי כשהצדיק צריך לקרות את ראשי העם הוא קורא אותם בזה שהוא מקים את המשכן, ששם הכבוד כנ"ל ועל ידי זה קורא אותם, כי כלם באים אליו לקבל הכבוד ממנו וזה 'ביום השמיני', שהקים משה את המשכן על ידי זה, 'קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל' שהם כלל ראשי העם, מקטן ועד גדול כי על ידי הקמת המשכן קרא את כל ראשי העם, שהם בחינת אהרון ובניו וכו' כנ"ל וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ראש השנה א) : 'שניסן ראש השנה למלכים' כי אז היה הקמת המשכן שמשם נמשך הכבוד של מלכים של כל הממנים והראשים כנ"ל ועל כן היה הקמת המשכן בראש חדש ניסן דוקא כי זה בחינת ראש חדש, שעל ידי זה נתחדשים כל הראשים כנ"ל וזהו בחינת ראש חדש ניסן, ראש השנה למלכים כנ"ל
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה לְאַהֲרון וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי

כִּי כָּל הַדְּבָרִים הֵם עַל הָאָרֶץ

כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁהַכּל גָּדֵל מִן הָאָרֶץ

וְכָל הַדְּבָרִים וְהַבְּרִיּוֹת הוֹלְכִים וּמֻנָּחִים עַל הָאָרֶץ

וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּפָּסְקוּ וְיִתְרַחֲקוּ מֵהָאָרֶץ

אִם לא עַל יְדֵי כּחַ הַמַּכְרִיחַ

הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁמַּכְרִיחַ הַדָּבָר

וְנוֹטְלוֹ מִמְּקוֹמוֹ מֵהָאָרֶץ, וּמַרְחִיקוֹ מִמֶּנָּה

וּכְפִי כּחַ הַמַּכְרִיחַ, כֵּן נִתְרַחֵק הַדָּבָר מֵהָאָרֶץ

וְאַחַר כָּך כְּשֶׁנִּפְסָק כּחַ הַמַּכְרִיחַ, חוֹזֵר הַדָּבָר לְהָאָרֶץ

כְּגוֹן: אִם זוֹרֵק אָדָם דָּבָר לְמַעְלָה

אֲזַי עַל יְדֵי כּחוֹ, מַכְרִיחַ הַדָּבָר וּמַפְסִיקוֹ מֵהָאָרֶץ

וּכְפִי כּחוֹ, כֵּן מַכְרִיחַ הַדָּבָר וְזוֹרְקוֹ לְמַעְלָה יוֹתֵר

וְאַחַר כָּך כְּשֶׁנִּפְסָק כּחוֹ, שֶׁהוּא כּחַ הַמַּכְרִיחַ

חוֹזֵר הַדָּבָר וְנוֹפֵל לְהָאָרֶץ

כִּי הָאָרֶץ יֵשׁ לָהּ כּחַ הַמּוֹשֵׁך, וּמַמְשֶׁכֶת כָּל הַדְּבָרִים לְעַצְמָהּ

כִּי אִם לָאו, לא הָיוּ יְכוֹלִים לְהִתְקַיֵּם עָלֶיהָ

כִּי הָיָה רָאוּי לִפּל מִמֶּנָּה, מֵחֲמַת שֶׁהִיא כַּדּוּרִית

וְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם עוֹמְדִים סְבִיבָהּ כַּיָּדוּעַ

אַך שֶׁיֵּשׁ לָהּ כּחַ הַמּוֹשֵׁך

וְעַל כֵּן כְּשֶׁנִּפְסָק כּחַ הַמַּכְרִיחַ

וְחוֹזֵר הַדָּבָר וְנוֹפֵל לְמַטָּה לְהָאָרֶץ

כָּל מַה שֶּׁמִּתְקָרֵב יוֹתֵר לְמַטָּה

הוּא פּוֹרֵחַ וְנוֹפֵל לְמַטָּה בִּמְהִירוּת יוֹתֵר

זֶה מֵחֲמַת שֶׁמִּתְקָרֵב לְהַכּחַ הַמּוֹשֵׁך שֶׁל הָאָרֶץ

עַל כֵּן נוֹפֵל בִּמְהִירוּת יוֹתֵר לְמַטָּה

וְהַצַּדִּיק הוּא בְּחִינַת עָפָר הַנַּ"ל

כִּי הַצַּדִּיק הוּא יְסוֹד עוֹלָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם"

וְכָל הַדְּבָרִים עוֹמְדִים עָלָיו

וְיֵשׁ לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך, לְהַמְשִׁיך כָּל הַדְּבָרִים אֵלָיו

כִּי זֶה הַצַּדִּיק, הוּא רַק יָחִיד בָּעוֹלָם, שֶׁהוּא יְסוֹד עוֹלָם

שֶׁכָּל הַדְּבָרִים נִמְשָׁכִים מִמֶּנּוּ

וַאֲפִילּוּ כָּל הַצַּדִּיקִים הֵם רַק עֲנָפִים מִמֶּנּוּ, כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ

יֵשׁ שֶׁהוּא בְּחִינוֹת עָנָף, מִמֶּנּוּ

וְיֵשׁ שֶׁהוּא בְּחִינוֹת עָנָף מִן הֶעָנָף

כִּי זֶה הַצַּדִּיק הַיָּחִיד בָּעוֹלָם, הוּא עָנָו וְשָׁפָל

וּמֵשִׂים עַצְמוֹ כְּעָפָר, בִּבְחִינוֹת: "וְאָנכִי עָפָר וָאֵפֶר"

וְעַל כֵּן הוּא יְסוֹד עוֹלָם, הַיְנוּ בְּחִינַת עָפָר, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הֵם עָלָיו כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים: 'וְנַפְשִׁי כְּעָפָר לַכּל תִּהְיֶה'

הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לָהּ כּחַ הַמּוֹשֵׁך, לְהַמְשִׁיך הַכּל אֵלָיו כְּעָפָר כַּנַּ"ל

וזה הצדיק, ממשיך כל ההשפעות לעולם

בבחינות: "וְעַפְרוֹת זָהָב"

שֶׁכָּל הַהַשְׁפָּעוֹת נִמְשָׁכִין מִבְּחִינוֹת עָפָר, מֵהַצַּדִּיק הַנַּ"ל

וְעַל כֵּן אִם נוֹתְנִין צְדָקָה לְזֶה הַצַּדִּיק

הוּא מִתְבָּרֵך מִיָּד

כִּי הוּא בְּחִינַת זְרִיעָה עַל הֶעָפָר, שֶׁמַּצְמַחַת כֶּפֶל כִּפְלַיִם

בִּבְחִינוֹת: "זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה וְקִצְרוּ לְפִי חָסֶד"

אֲבָל אִם נוֹתֵן צְדָקָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ בְּחִינַת עָפָר כְּלָל

אֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת

וְזֶה שֶׁקִּלֵּל יִרְמְיָה אֶת אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת: "בְּעֵת אַפְּך עֲשֵׂה בָּהֶם"

'הַכְשִׁילֵם בַּעֲנִיִּים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים'

הַיְנוּ שֶׁאֵינָם בִּבְחִינַת עָפָר כְּלָל

וְעַל כֵּן הַצְּדָקָה שֶׁנּוֹתְנִים לָהֶם אֵינָהּ בְּחִינַת זְרִיעָה כְּלָל

וְהִנֵּה הָיָה רָאוּי שֶׁיִּמָּשְׁכוּ כָּל בְּנֵי אָדָם

לְזֶה הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר

שֶׁיֵּשׁ לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך כַּנַּ"ל

אַך עַל יְדֵי כּחַ הַמַּכְרִיחַ, מַפְסִיקִין וּמַרְחִיקִין מִמֶּנּוּ

הַיְנוּ, שֶׁיֵּשׁ בְּנֵי אָדָם, שֶׁעַל יְדֵי דִּבּוּרָם וּמַעֲשֵׂיהֶם

הֵם מַכְרִיחִים אֶת בְּנֵי אָדָם, לְהַפְסִיקָם וּלְהַרְחִיקָם מֵהַצַּדִּיק הַנַּ"ל

וּלְפִי כּחַ הַמַּכְרִיחַ, כֵּן מַרְחִיק מֵהַצַּדִּיק כַּנַּ"ל

וְאַחַר כָּך כְּשֶׁיַּפְסִיק כּחַ הַמַּכְרִיחַ

יַחֲזר וְיַמְשִׁיך עַצְמוֹ וְיִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר כַּנַּ"ל

כִּי כְּשֶׁיַּפְסִיק הַמַּכְרִיחַ יָשׁוּב לְהֶעָפָר לְהַצַּדִּיק הַנַּ"ל

שֶׁיֵּשׁ לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם רְחוֹקִים מְאד מֵהַצַּדִּיק

מֵחֲמַת שֶׁהֵם עֲדַיִן בַּכּחַ הַמַּכְרִיחַ הַמַּרְחִיק אוֹתָם

אֲבָל אַחַר כָּך כְּשֶׁיַּפְסִיק כּחַ הַמַּכְרִיחַ, יַחְזְרוּ וְיִתְקָרְבוּ כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִין

כְּשֶׁאָדָם נוֹסֵעַ לְהַצַּדִּיק, כָּל מַה שֶּׁמִּתְקָרֵב לִמְקוֹם הַצַּדִּיק יוֹתֵר

יֵשׁ לוֹ חֵשֶׁק יוֹתֵר, מֵחֲמַת שֶׁמִּתְקָרֵב יוֹתֵר לְהַכּחַ הַמּוֹשֵׁך כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת מִשְׁכָּן

כִּי מִשְׁכָּן הָיָה לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך

לְהַמְשִׁיך אֱלקוּת לַמָּקוֹם שֶׁהָיָה עוֹמֵד שָׁם

בחינת "מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיך נָּרוּצָה"

'אַחֲרֶיך נָּרוּצָה' דַּיְקָא

כִּי כָּל מַה שֶּׁמִּתְקָרֵב יוֹתֵר אֵלָיו, הוּא רָץ בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל

מֵחֲמַת הַכּחַ הַמּוֹשֵׁך כַּנַּ"ל

וכמובא במדרש שֶׁהַמִּשְׁכָּן הוּא לְשׁוֹן מַשְׁכּוֹן

שֶׁהוּא מַשְׁכּוֹן לְיִשְׂרָאֵל

שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה אֶצְלָם אֲפִילּוּ אִם יֶחֶטְאוּ, חַס וְשָׁלוֹם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם"

נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי הַמִּשְׁכָּן, הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל הַיְנוּ כַּנַּ"ל

כִּי מִשְׁכָּן לְשׁוֹן מָשְׁכֵנִי וְכוּ'

שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינַת כּחַ הַמּוֹשֵׁך

לְהַמְשִׁיך אֱלקוּת לַמָּקוֹם שֶׁהָיָה עוֹמֵד שָׁם כַּנַּ"ל

ועל כן אי אפשר להקים את הַמִּשְׁכָּן

אֶלָּא הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר, בְּחִינַת משֶׁה

שֶׁהָיָה עָנָו מִכָּל הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיָּקֶם משֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן"

וְאַחֵר לא הָיָה יָכוֹל לַהֲקִימוֹ

כִּי דַּוְקָא זֶה הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר, בְּחִינַת כּחַ הַמּוֹשֵׁך

יָכוֹל לְהָקִים הַמִּשְׁכָּן, שֶׁהוּא בְּחִינַת כּחַ הַמּוֹשֵׁך, לְהַמְשִׁיך הָאֱלקוּת כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁכָּתוּב: "לא מֵרֻבְּכֶם חָשַׁק ה' בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְּעַט"

וְדָרְשׁוּ רַזַ"ל "לא וְכוּ' רַק מֵחֲמַת שֶׁאַתֶּם מַמְעִיטִין עַצְמְכֶם וְכוּ', חָשַׁק ה' בָּכֶם"

כִּי מֵחֲמַת שֶׁהֵם מַמְעִיטִין וּמַקְטִינִים עַצְמָן

עַל יְדֵי זֶה הֵם בִּבְחִינַת עָפָר, שֶׁיֵּשׁ לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך

בְּחִינַת מִשְׁכָּן, שֶׁמּוֹשֵׁך הָאֱלקוּת כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן חָשַׁק ה' בָּכֶם

וזה בחינת: "אֶשְׁכּן אֶת דַּכָּא"

כִּי עַל יְדֵי שִׁפְלוּת, שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּעָפָר

עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך, לְהַמְשִׁיך הַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֶצְלוֹ

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַמִּשְׁכָּן כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת הַכָּבוֹד הַנֶּאֱמַר אֵצֶל הַמִּשְׁכָּן

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנִקְדַּשׁ בִּכְבוֹדִי"

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן"

כִּי כָּל הַכָּבוֹד שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, מִקָּטן וְעַד גָּדוֹל

כֻּלָּם הֵם מְקַבְּלִים רַק מִזֶּה הַצַּדִּיק

שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר, בְּחִינַת מִשְׁכָּן

שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְשָׁך הַכּל

כִּי כָּל הַכָּבוֹד וְהַגְּדֻלָּה, הוּא רַק אֵצֶל זֶה הַצַּדִּיק

וְכֻלָּם מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ'

נִמְצָא, שֶׁבִּמְקוֹם הַשִּׁפְלוּת וְהַקַּטְנוּת

שָׁם שׁוֹרֶה כָּל הַכָּבוֹד וְהַגְּדֻלָּה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֶשְׁכּן אֶת דַּכָּא"

וְעַל כֵּן כָּל הָרָאשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם מְקַבְּלִים כְּבוֹדָם

מִזֶּה הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר

וְכֵן הִתְחַדְּשׁוּת הַכָּבוֹד

כִּי בְּכָל פַּעַם נִתְחַדֵּשׁ הַכָּבוֹד

שֶׁזֶּה הַמְּמֻנֶּה בָּא לְהִתְמַנּוּת אַחֵר, וְנִתְחַדֵּשׁ הָרָאשִׁיּוּת וְהַכָּבוֹד

הוּא הַכּל עַל יְדֵי זֶה הַצַּדִּיק

כִּי כְּפִי הֲקָמָתוֹ אֶת הַמִּשְׁכָּן בְּכָל פַּעַם

שֶׁמִּשָּׁם בָּא הַכָּבוֹד בִּבְחִינוֹת: "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" כַּנַּ"ל

כֵּן נִתְחַדֵּשׁ כָּל הַכָּבוֹד וְהָרָאשִׁיּוּת כַּנַּ"ל

וְזֶה "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה לְאַהֲרון וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל"

כִּי כְּשֶׁהַצַּדִּיק צָרִיך לִקְרוֹת אֶת רָאשֵׁי הָעָם

הוּא קוֹרֵא אוֹתָם בָּזֶה שֶׁהוּא מֵקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁשָּׁם הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי זֶה קוֹרֵא אוֹתָם, כִּי כֻּלָּם בָּאִים אֵלָיו לְקַבֵּל הַכָּבוֹד מִמֶּנּוּ

וְזֶה 'בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי', שֶׁהֵקִים משֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן

עַל יְדֵי זֶה, 'קָרָא משֶׁה לְאַהֲרון וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל'

שֶׁהֵם כְּלַל רָאשֵׁי הָעָם, מִקָּטן וְעַד גָּדוֹל

כִּי עַל יְדֵי הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן

קָרָא אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם, שֶׁהֵם בְּחִינַת אַהֲרון וּבָנָיו וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'שֶׁנִּיסָן ראשׁ הַשָּׁנָה לִמְלָכִים'

כִּי אָז הָיָה הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן

שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁך הַכָּבוֹד שֶׁל מְלָכִים שֶׁל כָּל הַמְמֻנִּים וְהָרָאשִׁים כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן הָיָה הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן בְּראשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן דַּוְקָא

כִּי זֶה בְּחִינַת ראשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְחַדְּשִׁים כָּל הָרָאשִׁים כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ בְּחִינַת ראשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן, ראשׁ הַשָּׁנָה לִמְלָכִים כַּנַּ"ל
שיחות הר"ן - אות רפד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הרב רבי נחמן אמר לענין בני הנעורים הכשרים והמתפללים בכונה ובהתלהבות ויש בני אדם המבלבלים אותם ועושים להם יסורים וכשאלו המתפללים מתחילים להקפיד ולהתקוטט עמהם עם אלו המצערים אותם ומבלבלים אותם אזי אומרים המבלבלים אם אתם מתפללים בכונה גדולה באמת לאמתו ואתם טרודים וקשורים בתפילתכם בכונה באמת מדוע אתם שומעים הבלבולים ? כי מחמת גדל כונת התפילה ראוי לכם לבלי לשמע שום בלבול כלל אמר רבנו זכרונו לברכה, שהאמת אינו כן כי באמת אפילו צדיק גדול אמתי מגדולי המפרסמים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פג - מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אַף
...- תורה פג - מתן בסתר יכפה אף [לשון החברים] מתן בסתר יכפה אף דע, כי בהאלף בית יש ששה פאין 1. אלף אי אפשר לקרות בלא פ 2. גם כף 3. ך 4. פ 5. ף 6. וקו"ף גם כן אי אפשר לקרא אותן בלא פ נמצא שיש בהא"ב ששה פאין פ' גימטריא ת"פ כמנין לילית והנה, חס ושלום, כשארע לאדם מקרה בלתי טהור הוא על ידי הקלפה הנ"ל כידוע והנה הקלפה הנ"ל יונקת מן האלף בית כמנין שמה הינו מן הפאין הנ"ל ונעשה מן פא אף איש ואשה זכו שכינה שרויה ביניהם לא זכו, הינו שהוא בלתי טהור, אש אוכלתו כי...
ספר המידות - עבירה
ספר המידות - עבירה א. יש עברות שהמקום גורם. ב. מי שעובר עברה להכעיס, לסוף שנתבזה בעיני בני אדם והוא כועס עליהם.
שיחות הר"ן - אות רפה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...מפיו הקדוש פעם אחד שדבר בהפלגת גדלות סודות נוראות תורתנו הקדושה אמר: הלא כל ספר תקונים הוא על תבת בראשית לבד ועל ספר התקונים לבד לא יספיקו אלפים ספרים לבאר עצם רבוי הסודות שיש שם, אשר לא יכילם העיון כידוע לכל גדלת קדשת התקונים הקדוש, אשר כל עורות אילי נביות לא יספיקו לבאר סודותיו ורמיזותיו וכו' וכל ספר התקונים עם כל מה שנכלל בו כנזכר לעיל הוא רק פרוש על תבת בראשית לבד וכן על תבת ברא יכולין גם כן לעשות ספר תקונים עם רבוי סודות וכו' כנ"ל ומזה יכולין...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מב - וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם
...וירא בצר להם בשמעו את רנתם וכו' הנה על ידי נגינה, נמתקין הדינין כמו שכתוב בזוהר הקדוש הקשת היא השכינה ותלת גונין דקשת, הם האבות, והם לבושין דשכינתא וכשהיא מתלבשת בלבושין דנהירין אזי "וראיתיה לזכר ברית עולם", אזי 'וחמת המלך שככה' משל למלך שכעס על בנו וכשהמלך רואה המלכה בלבושין דנהירין אזי מרחם על בנו ואותיות התפילה היא השכינה, כמו שכתוב: "אדני שפתי תפתח" שהדבור הוא שם אדני ונקרא קשת כמו שפרש רש"י: "בחרבי ובקשתי" 'לשון תפילה' וקול הנגינה הם תלת גונין...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קד - הָיָה אוֹהֵב מְאד אֶת הָעֲבוֹדוֹת הַפְּשׁוּטוֹת
...העבודות הפשוטות של סתם בני אדם האנשים הפשוטים הכשרים והיה אוהב מאד מי שיכול לומר הרבה תחנות ובקשות בתוך הסדורים הגדולים כדרך ההמון עם הכשרים והיה מזהיר ומוכיח אותנו כמה פעמים, לזמר זמירות בשבת והיה מקפיד וכועס מאד על מי שהוא חכם בעיניו ואינו מתאמץ לזמר זמירות בשבת ובמוצאי שבת או שאר עבודות פשוטות כי עקר היהדות הוא בפשיטות ובתמימות גמור בלי שום חכמות כמבאר אצלנו כבר כמה פעמים וגם הוא בעצמו, זכרונו לברכה קדם שהגיע לו החולאת הכבד שנסתלק על ידו, קדם...
שיחות הר"ן - אות פב
שיחות הר"ן - אות פב "בזאת ידעתי כי חפצת בי כי לא יריע אויבי עלי" בזה שאויבים שלי אינם רעים כי צדיקים חולקים עלי בזאת ידעתי כי חפצת בי
שיחות הר"ן - אות כג
...העולם הזה כי רואין כשהאדם רעב וצמא וכיוצא קשה לו מאד ויש רחמנות גדול עליו וכן מי שהולך ערם ויחף יש רחמנות גדול עליו אבל מי שיש לו עינים ורואה גדל הרחמנות שיש על הנשמות שבעולם הבא כי שם בעולם הבא נמצאים בני אדם שהולכים ערמים ממש ואי אפשר לרחם עליהם כלל כי בעולם הזה כשהאדם ערם בלא מלבוש אזי אפשר לקבץ נדבות עבורו ולעשות לו קאפטין אבל בעולם הבא מי שהולך ערם אי אפשר לרחם עליו כלל כי שם אין מועיל שום רחמנות כי איזה מלבוש הוא צריך ? הלא הוא רק מלבוש של...
שיחות הר"ן - אות רסט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רסט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן לענין הבלבולים שמבלבלים את האדם בעבודתו שלפעמים נדמה שכך הוא צריך לעשות ולהתנהג ואחר כך נדמה לו שלא כן היה צריך להתנהג רק בדרך אחר וכו' ולפעמים יש להאדם בלבולים גדולים מזה ענה ואמר: מה צריכין להתבלבל איך שעושין עושין ובלבד שלא לעשות רע חס ושלום
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ר - הַטַּעַם שֶׁהַצַּדִּיקִים שֶׁבַּזְּמַן הַזֶּה הֵם עֲשִׁירִים
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ר - הטעם שהצדיקים שבזמן הזה הם עשירים הטעם שהצדיקים שבזמן הזה הם עשירים ובזמנים הקודמים היו רבם עניים ואביונים זה מרמז במשנה: 'כל המקים את התורה מעני סופו לקימה מעשר' והצדיקים שבזמן הזה הם הם הצדיקים שהיו בזמנים הקודמים בסוד הגלגול וכבר קימו התורה מעני על כן זוכים עתה לקימה מעשר
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2969 שניות - עכשיו 16_08_2025 השעה 21:41:39 - wesi2